חמדת ימים ג· רבי בנימין ב"ר מאיר הלוי
יום הכיפורים · פרק ו - התעוררות לתפלת שחרית - קריאת התורה
דברי התעוררות קודם התפלה
א. כתיב שמור רגליך כאשך תלך אל בית האלהים וכו', הודיענו שלמה עליו השלום בפסוק הזה אזהרות הצריכות אל התפילה כאשר ילך אל בית האלהים להתפלל ולהתחנן על נפשו ולהבין ולהשכיל אם יש לו מקטרגים ומעכבים תפילתו ויש לו לסקל המסלה ולהרים מכשול מדרכו, והוא משל לאדם הרוצה ליכנס בחצר המלך לבקש על נפשו צריך להזדרז ולדעת אם יש בדרך פגע או סכנה, ומלבד זה יש להתבונן כמה שערים יש בבית המלך זה לפנים מזה ולהכיר שוערי המלך ולהיותו אהוב אצל כולם ולדעת אם יש שונא ומבקש רעתו להשלים איתו, ומלבד כל אלה ראוי לראות אם הוא הגון וראוי לדבר לפני המלך והשרים היושבים ראשונה במלכות ואם יש בהם מי שמעכב על שאלתו, וכמו כן אם יאריך לו הזמן ויעכבו אותו שם בהיכל המלך אם אשר כח בו לעמוד בהיכל המלך.
ב. ורז"ל העירונו על זה באומרם, לעולם ישתדל אדם שיהיו הכל מאמצים כחו למעלה, וגם אשר אמרו 81 מלכותא דארעא כעין מלכותא דרקיעא, ואם במלכות מלך בשר ודם גם כי הוא אדם כאחד ממנו יש לך להזהר בכל אלה הדברים כל שכן בהיות איש נכנס להקביל פני מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא יתברך כי יש לך להזהר בכל העניינים אשר אמרנו.
כי יש לך לדעת ולהתבונן כי מן הארץ עד הרקיע אין מקום פנוי וכל שכן משם ולמעלה כי אין מקום פנוי אלא הכל מלא גדודים והמונים לפעול פעולתם ותפקידם אשר הופקדו עליו, מהם ממונים על החסד והרחמים כי בריאתם ואצילותם מצד החסד, ומהם מקטרגים כי בריאתם ואצילותם ממדת הדין וכולם פורחים באויר ואין מקום פנוי כלל אלא המונים המונים גדודים גדודים, מהם לשלום מהם למלחמה, מהם לטוב מהם לרע, ומהם לחיים ומהם למות.
ותפילת האיש אשר בעפר יסודו כשעוברת בין אלו הכיתות ורוצה לעלות למעלה היא דוגמת האיש ההולך למקום סכנה ולסטים שאם יתלוו אליו אנשי חיל אשר כח בהם לעמוד בפני האויב ינצל ואם לאו כפשע בינו ובין המות, כך בענין התפילה אם ישים אליו לבו ותכין לבו בכוונה ראויה ובתשובה ומעשים טובים יהיה כתריס בפני הפורענות ותהיה תפילתו מקובלת להיות עטרה לראש מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא ולמלאות חפצו ושאלתו, ואם לאו כי בפיו ובשפתיו יאמר את הרנה ואל התפילה ולבו רחק ממנו ואשר לא שת לבו לשוב בתשובה בפני ה' בהתפללו על נפשו אזי כמה מקטרגים פוגעין בה ומעכבין אותה.
מעלת פסוקי דזמרה ואזהרה לכוין בהם
ג. אשר על כל הקורות האלה אשר יקרה לתפילותיהם של ישראל סידרו קדמונינו הזמירות כדי לפנות הדרך לתפילה לעבור, כי כל אותם הכיתות הם כמו ענן המפסיק אותה לעלות כמו שנאמר סכותה בענן לך מעבור תפילה, ועל ידי סידור הזמירות נכרתו ונצמתו ועל כן נקראו זמירות על שם וכרת הזלזלים במזמרות, 82 והוא שאמר דוד המלך עליו השלום זמירות היו לי חוקיך בבית מגורי, כלומר כשהייתי ירא מן המקטרגים והמחבלים בבית מגורי אשר יגורתי, באותם הזמירות פזרתים תזרם ורוח תשאם, ועל זה נאמר ברן יחד כוכבי בקר ויריעו כל בני אלהים כי על ידי שירונו כוכבי בקר עדת ישראל שנמשלו לכוכבים אז יתפזרו ויתרועעו כל המקטרגים שנבראו מצד הדין הקשה הנקראים בני אלהים, ולשון יריעו מלשון רוע התרועעה הארץ.
ד. כי על כל אלה צריך כל איש לכוין עצמו ולטהר מחשבותיו ולומר כל התפילה מתחילתה ועד סופה בכוונת הלב כי עיקר התפילה היא כוונת הלב לא ההוצאה בשפתים, ובפרט בזמירות כי עושה פעולות גדולות לעצמו וראשו מגיע השמימה, והבעל נפש החפץ בעבודת אלהיו ויראתו וחרד על דברו ישים עיניו עליהן לאומרן מלה במלה בנעימה קדושה ובאימה וביראה וזה יהיה לעזר ולהועיל לו על שאר התפילה אחר אשר כרת הזלזלים במזמרות, וכל שכן המזמרים העומדים לשרת בין המלך מלכו של עולם ובין העם שצריכין להיות אנשים חכמים וידועים יראי אלהים וסר מרע אחרי שהם סרסורים בין הקדוש ברוך הוא וישראל להעביר ולהכרית במזמרות כל המשטינים והמקטרגים מעבור תפילה וכל שכן השלוחי ציבור כאשר ביארנו בסוף פרק ה'.
התעוררות בחומר המזלזלים בכוונת התפלה
ה. ומה נכבד היום הזה ומה יקר סודו מוכתר בכתר עליון למחול בו חטאת עדת ישראל ועל כל פשעים תכסה אהבה, כי צריך הירא וחרד לו בכח יגבר בכחו ובכל כוונתו לעבוד עבודתו תמה ונקיה ושלא לפגום חס ושלום פולחנא דמאריה, ואמרו בזוהר 83 זה לשונו, ווי לבר נש דפגים צלותיה פולחנא דמאריה עליה אתמר כי תבאו ליראות פני וכו' זכאה ההוא בר נש דידע למפתי למאריה בריעותא ובכונה דליבא ווי ליה למאן דאתי למיפתי למאריה בליבא רחיקא ולא ברעותא הדא הוא דכתיב ויפתוהו בפיהם וכו' גרים ליה לאסתלקא מעלמא עד לא מטו יומוי בזמנא דאילנא איתער בעלמא למיעבד דינא ועל דא בעי בר נש לאתדבקא נפשיה ורעותיה במאריה ולא ייתי לגביה בלבא רחיקא כמה דכתיב דובר שקרים לא יכון לנגד עיני וכו'.
ו. ומי שמע כזאת מי ראה כאלה עד היכן מגיע עונשו של דבר זה דגרים לאסתלקא ליה מעלמא עד לא מטו יומוי חס ושלום, וכמה רעה גורם לעצמו אם יכרת במיטב ימיו בנפש מרה בלי שלימות כי ברוב הימים ימצאנו ונפשו עליו תאבל ובמרירות תאנח בשברון מתנים והוא עתיד ליתן את הדין על אשר איבד עצמו לדעת להיכרת בחצי ימיו וביטל מלעשות תורה ומעשים טובים, ואף אם היה מוליד בן צדיק יסוד עולם על הכל נפרעים ממנו.
ומי פתי יסור הנה ולבו לא יקרע ותחתיו ירגז בלב נמס ופיק ברכים וחלחלה בכל מתנים ופניו יקבצו פארור ומורא יעלה על ראשו ועל כרעיו ועל קרבו לשוב אל ה' אלהיו ולהתמרמר בבכי על אשר עבר על נפשו המים הזדונים ברוב הימים להתפלל בלא לב ולב וכדאי בזיון וקצף לפני מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא, ועוד היום גדול ונורא מאד עוד השמש במרומים ישוב אל ה' כי לעת ערב היום הזה אז הפתקין נחתמים הן למות הן לחיים, ומי זה האיש מר"גיש אשר לא ירגיז מרוגז הגזרה לבל ימות ויספה.
תוכחה למריחים טבק בבית הכנסת ובפרט ביום הכפורים
ז. אכן הא זה הדרך ישכון אור ישוב היום ויתודה על עון זה בפרט בכל לב ובכל נפש לשפוך שיחה לדרוש סליחה מהאל החנון מרבה לסלוח ולהתפלל תפילתו היום בכוונה רבה לתקן שאר התפילות אשר היו פסולות כאשר ביארנו כמה פעמים בפרקים דלעיל, ואל אלהינו כי ירבה לסלוח לרבים מבני עמינו אשר לא שתו מוראת שמים עליהם בתפילה אף ביום הזה לדבר דבריהם לפני ה' גם בלא דעת ולבם לא נכון עמם לשוב מעבירה זו שבידם כל ימות השנה, ולא עוד אלא כי הוסיפו על חטאתם פשע לדבר בתוך התפילה איש את רעהו, ורבים שותים אבק הטאבאק"ו בפרהסיא בבית הכנסת בתוך התפילה ואף גם כן מזמנים זה לזה אבק הנזכר ומקילין ראש, וכמערת פריצים היתה להם הבית המקדש מעט שנשאר לנו בגלות החיל הזה.
ח. וכבר ראיתי מי שקינא על זה ומחה בידם מטעם שהוא עונג ביום הכפורים, ובאמת אני אומר כי כוותיה ולא מטעמיה כי אין בכל הפוסקים מי שאסר שאיפת האבק הנזכר דרך החוטם כלל, ואף אם יהיה בו ריח טוב לא נאסר בו ריח טוב כי כמה חסידים הראשונים לתשלום מאה ברכות ביום הכפורים היו לוקחים מעט בשמים והדס ומשעה לשעה מריחים ומברכים, כי אין לאסור מועינתם את נפשותיכם אלא החמשה עינויים שמנו חכמים.
ומכל מקום מי שנהג בו איסור באיסוריה קאי כדקיימא לן דברים של היתר ואחרים נהגו בו איסור דאסור אף שיהיה מנהג בטעות, עם כל זה בנדון זה שיש בו צורך צד מצוה, להיות שביום הכפורים עומדים בבית ה' ויום סליחה לכל היא אין להתירו להם כלל, ועל זה נאמר מי יתן והיה לבבם זה להם כל הימים של שאר השנה לנהוג בו איסור בבית הכנסת בתוך היכל המלך ה' צבאות ולבלתי נהוג שם כברחובות קריה, ויש מהם שותים בתוך קריאת שמע ובין גאולה לתפילה, אוי לעינים שכך רואות ברבת בני עמנו, ואם יש לצווח ולמחות בידם יהיה מפני כבוד המלך מלכו של עולם כי נוהגים קלות ראש בתוך מקדש ה' וכן לא יעשה.
ט. אכן מי שירא את דבר ה' ושותהו בצנעא חוץ מבית הכנסת להתיך הליחות שבראש ודאי כיון דמדינא שרי אין למחות בידם, אבל בתוך בית הכנסת לא יזכר ולא יפקד לא ביום הכפורים ולא בשאר הימים חלילה כי מחללים את כבוד משכן ה' הקדוש והנורא והשכינה צועקת עליהם ותרום מעל הארץ, ואם הגמול הזה קוינו להתיר להתפלל עם העבריינים כי הן היום גדול ונורא, יוסיפו על חטאתם פשע לעבור את פי ה' אלהינו לחלל את שם קדשו בקהל עם כברחובות קריה.
יבאר שבחילול קדושת ביהכנ"ס מאריכין עול הגלות
י. ואיך נשא פנינו להשמיע במרום קולינו כהיום הזה וכל הימים על גאולתינו ועל פדות נפשינו, הן בזמירות שאנו אומרים וזכור לנו מה שהבטחתנו על ידי צפניה חוזך כאמור בעת ההיא אביא אתכם ובעת קבצי אתכם, ולהתמרמר את נפשותינו לומר הלעולם תאנף בנו תמשוך אפך לדור ודור, שובה ה' עד מתי והנחם על עבדיך כשאומר וצמיחת קרן לדוד עבדך ועריכת נר לבן ישי משיחך כי עינינו רואות וכלות מאין יבא עזרנו עד מתי קץ הפלאות, ומידי יום ויום עברו צרות רעות ורבות על ראשינו אין לך יום שאין קללתו מרובה מחבירו, ועל מה עשה ה' ככה לעם סגולתו אשר בחר לנחלה לו.
ובאמת כי תכסנו כלימתנו וכל פנים קבצו פארור אל הרינה ואל התפילה הזאת אחר כי צדיק הוא ה' ולא ה' פעל כל זאת, ומידינו היתה זאת כי אנחנו לא נושענו כי אנחנו הרשענו ובן יכבד אב ועבד אדוניו, ואם הלא אב אחד לכולנו אל אחד בראנו איה כבודו איה מוראו כי נערוך שיחותינו בעת התפילה, ומן המשכילים יכשלו להביא אל בית תפילתם ספרי תבונתם להתכבד נגד זקני עמם בקרב עדתם, ולא אימת שדי עליהם ולא לקחו מוסר כי עברו איי כתיים וראו והתבוננו כי בכל ארצותם המלכים כורעים על ברכיהם בבית תפילתם ועומדים באימה בפחד וברעדה וכפיהם פרושות לאליליהם מעשה ידי אדם אשר לא יראו ולא ישמעו, אנו העומדים לפני מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא חי וקיים רם ונשא יתברך ויתעלה על אחת כמה וכמה שיש לנו לעמוד לפניו באימה וביראה בפחד ורעדה, אוי לנו מיום הדין אוי לנו מיום התוכחה כי בזה אנו מאריכים את גלותינו ונחזקהו במסמרים לא ימוט.
יא. וכן מבואר בזוהר פרשת אחרי מות 84 ז"ל, תנא על תלת מילין מתעכבי ישראל בגלותא על דעבדין קלנא בשכינתא ומהדרי אנפייהו מן שכינתא ועל דמסאבי גרמייהו קמי שכינתא, ופירש החסיד בעל ראשית חכמה מה שאמר דעבדין קלנא בשכינתא הם המדברים שיחת חולין בבית הכנסת וראיה ממה שאמרו בזוהר תרומה, 85 מאן דמשתעי בבי כנישתא אנהיג קלנא בתקונא עילאה וכו', ומה שאמר דמהדרי אנפייהו משכינתא הוא הפוסק מדברי תורה לדבר דברים בטלים כי אז פניו נגד השכינה כמו שנאמר שפכי כמים לבך נוכח פני ה', וכיוצא בזה המתפלל ובאמצע פוסק אפילו הוא בזמירות ובפרט בתפילת שמונה עשרה בחשאי ובאמצע תפילתו מחזיר פניו להסתכל כאן וכאן בצורכי עצמו ונוגע בכבוד שכינה, עיין שם באורך וכבר הארכנו בזה עוד בפרק ד'.
התעוררות מדברי המדרש והזוהר לקדושת היום ומעלתו
יב. וכל איש ישראל הנלבב יתן אל לבו לבלתי נהוג קלות ראש בבית הכנסת לכוין לבו בתפילתו באימה וביראה, וישים לנגד עיניו תמיד ענין קדושת היום ומה נעשה בו בשמים ממעל, ואמרו בגמרא 86 שאמרו מלאכי השרת לפני הקדוש ברוך הוא רבונו של עולם מפני מה אין ישראל אומרים שירה היום בראש השנה ויום הכפורים אמר להן אפשר מלך יושב על כסא דין וספרי חיים וספרי מתים פתוחים לפניו וישראל אומרים שירה.
יג. ובזוהר אמרו, 87 ר' אלעזר שאל לר' שמעון אבוי אמר ליה האי יומא אמאי הוא בהאי אתר תלי ולא בדרגא אחרא דיאות למיהוי בדרגא דמלכא שארי יתיר מכלא אמר ליה אלעזר הכי הוא ודאי ויאות שאלת, תא חזי מלכא קדישא שביק היכליה וביתיה בידא דמטרוניתא ושביק לבנוי עמה בגין לדברא לון ולאלקאה לון ולמשרי בגווייהו דאי זכאין מטרוניתא עאלת בחדוותא ביקרא לגבי מלכא ואי לא זכאן היא ואינון אתהדרו בגלותא והא אוקימנא כמה דכתיב ובפשעיכם שולחה אמכם.
ועל דא אית יומא חד בשתא לאשגחא בהו ולעיינא בהו וכד אזדמן האי יומא בינה עילאה דכל חירו בידהא אזדמן לקבלייהו לאסתכלא בהו בישראל וישראל אזדרזו בהאי יומא בכמה פולחנין בכמה צלותין בכמה ענויין כלהו בזכותא כדין אזדמן להו חירו מאתר דכל חירו בידהא דמטרוניתא בני מלכא בנהא דאתפקדן בידהא כלהו זכאין כלהו בלא חטאין בלא חובין כדין אזדווגת לגבי מלכא בנהירו בחדוה בשלימו בריעותא דהא רביאת בנין למלכא עילאה כדקא יאות וכד האי יומא לא אשתכחו כדקא יאות ווי לון ווי לשלוחיהון ווי דהא מטרוניתא אתרחקת מן מלכא ובינה אסתלקת ולא נפיק מינה חירו לעלמין, זכאין אינון ישראל דקודשא בריך הוא אוליף לון בגין לאשתזבא מן דינא וישתכחון זכאין קמיה הדא הוא דכתיב כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם וכתיב וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם מכל טומאותיכם.
אתה הראת לדעת כמה רעה גורם למעלה האיש אשר לא הכין לבו כהיום הזה ובהיותו מוסיף פשע מוסיף גירושין כהיום הזה לשכינת עוזינו ואומרים למעלה ראו האם מה בנים גידלה, ראוי חס ושלום שתהיה מגורשת מחוץ להיכל הואיל ולא יסרה את בנה שיהיה הגון ושכינה מה הלשון אומרת, קלני מראשי קלני מזרועי בנים גידלתי ורוממתי והם פשעו בי, אוי נא לנו כי חטאנו אנה נוליך את חרפתנו ובושתנו.
התעוררות לכוונת התפלה ודמיון ישראל למלאכי השרת
יד. ונוסף גם הוא ישים על לב כל איש מה שאמרו בפרקי ר' אליעזר, 88 ביום הכפורים עלה הקטגור לפני הקדוש ברוך הוא ואמר רבונו של עולם יש לך עם אחד בארץ כמלאכי השרת שבשמים מה מלאכי השרת יחפי רגל כך ישראל יחפי רגל ביום הכפורים, מה מלאכי השרת אין בהם אכילה ושתיה כך ישראל וכו', מה מלאכי השרת אין בהם קפיצה כך ישראל עומדים על רגליהם ביום הכפורים, מה מלאכי השרת שלום מתווך ביניהם כך ישראל שלום מתווך ביניהם ביום הכפורים, מה מלאכי השרת נקיים מכל חטא כך ישראל וכו' והקדוש ברוך הוא שומע עדותן של ישראל מן הקטיגור שלהם ומכפר על המזבח ועל המקדש ועל הכהנים ועל כל עם ישראל ע"כ.
ואם חס ושלום לא ינהגו ישראל כשורה ולעמוד במוראת שמים על ראשם ובפחד וחלחלה ולהתפלל בכוונה ולהיות שלום ביניהם איה איפה עם הדומים למלאכי השרת, והלא מלאכי השרת בעומדם לשרת את פני האדון ה' צבאות רעדה אחזתם שם חיל כיולדה גבורי כח עושי דברו לשמוע בקול דברו כמו שאנו אומרים, כולם עומדים ברום עולם ומשמיעים ביראה יחד בקול דברי אלהים חיים ומלך עולם כולם אהובים וכו' כולם עושים באימה וביראה רצון קוניהם וכולם פותחים את פיהם בקדושה ובטהרה וכו' כולם כאחד עונים באימה ואומרים ביראה קדוש קדוש קדוש, והאופנים וחיות הקדש ברעש גדול מתנשאים, לעומתם השרפים משבחים ואומרים ברוך כבוד ה' ממקומו.
טו. וכן בדמיון הקדוש הזה צריכים אנו להדמות אליהם כי זאת היתה כוונת מסדרי התפילות לסדר כל אלה הדברים כדי להרעיש ולחלחל לבו של אדם, תפול עליהם אימתה ופחד ויתפללו וישבחו את קונם בקדושה ובטהרה ומורא יעלו על ראשם בתתם אל לבם לפני מי הם עומדים ומתפללים לפני מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא, ואם מלאכי השרת כי הם לא יריעו ולא ישחיתו ולא אחד בהם ימצאו לו עון אשר חטא הלא חרוד יחרדו חרדה גדולה עד מאד, ומה יעשה אנוש רימה חרש את חרשי אדמה כבד עון אשמה ואיך ישא פניו לשחר אל אל ולא יחרד לבבו ויתר ממקומו.
ובפרט כהיום האדיר הקדוש הזה כי באנו להדמות אליהם לעמוד יחפי רגלים כמלאכי השרת ולמנוע מפינו אכילה ושתיה כמלאכי השרת ועומדים על רגליהם כמלאכי השרת ואומרים ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד בקול רם כאחד מצבא המרום במרום, שצריך להיות הדמיון שלם דומה בדומה כי מה בצע כי נעשה דמיונות ולבנו לא נכון עמו ותהי יראתם מצות אנשים מלומדה, ובפיהם ובשפתיהם כיבדוהו ולבם רחוק ממנו ורק שפתיהם נעות ומתעטפים בטליתותיהם ובאים לבית הכנסת ועומדים על רגליהם כהיום הזה ונראה בעיניהם שבזה תושלם להם חיוב עבודתם ותיהוי להו כפרה, ובאמת הם דומים לקוף בפני אדם שכל מה שרואה מבני אדם הוא עושה שרוצה להדמות לבני אדם, כן הדבר הזה מאין הרגלים להדמות לאראלים ותרשישים אשר במרומים והוא להבל דמה יעצרנו הגשם ואון ועמל בקרבו יהיה שבעתים.
טז. ועתה בנים שמעו לי תנו עוז לאלהים, סולו לרוכב בערבות ביה שמו ועלזו לפניו, עבדו את ה' ביראה וגילו ברעדה והדמ"ין תתעבדון באמת ובמשפט לעבוד עבודתכם תמה ונקיה ככל מלאכי האלהים ואז בודאי תהיו כאחד מצבא המרום במרום וירום וינשא מלכותו מלכות כל עולמים עליכם יותר מכל צבא השמים כי כל חפצו ורצונו בעם סגולתו כמו שנאמר ישראל אשר בך אתפאר, וצריך אני להעירך בדברי רז"ל מפוזרות קצתם בספר היכלות וקצתם בויקרא רבה פרשת אחרי מות כדי שתקבל עליך עול מלכות שמים בקדושה ובטהרה ותתחבר תפילתך עם תפילתם של מלאכי השרת ותהיה מקובלת להיות עטרה בראש מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא.
לקט מפרקי היכלות בסדר שירת מלאכי השרת וחרדתן
יז. אמר רבי ישמעאל 89 אשריהם ישראל כמה הם חביבים לפני הקדוש ברוך הוא יותר ממלאכי השרת כי בשעה שמלאכי השרת מבקשים לומר שירה לפניו למעלה, תחילה באים סביבות כסא הכבוד נהרי אש וגבעות של להבה ואומר להם הקדוש ברוך הוא החרישו אלי כל מלאך ומלאך וכל חיה וחיה וכל אופן ואופן וכל שרף ושרף שבראתי עד שאשמע ואאזין תחילה קול שירתן ותושבחתן של ישראל בני שנאמר ברן יחד ככבי בקר ויריעו כל בני אלהים זהו פמלייתן של מלאכי השרת אימתי כבוד בשמים כדכתיב רומה על השמים אלהים בזמן שעל כל הארץ כבודך.
ואלפים רבבות של מלאכי השרת עומדים לימין הכסא וכנגדן לשמאל הכסא ובין נהרי אש מקיפין ועומדין ושרים הגדולים העומדים ממונים על כל גדוד וגדוד ועל כל צבא וצבא מימין הכסא ומשמאל ומלמדין לומר שירה לכבודו של מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא, וכשמגיע זמן לומר שירה שמעי"אל השר הגדול הנכבד והנורא עומד על חלוני הרקיע התחתון לשמוע ולהקשיב קול שירות ותושבחות העולות מן הארץ מבתי כנסיות ובתי מדרשות להשמיע לבני ערבות, ומפני מה עושה כן שאין רשות למלאכי השרת לומר שירה עד שפותחין תחילה ישראל בשירה שנאמר רוממו ה' אלהינו והשתחוו להר קדשו אלו מלאכי השרת, וכל מלאכי רקיע ורקיע כששומעין שירות ותושבחות שאומרים מלמטה הן פותחין קדוש קדוש קדוש מלמעלה.
יח. ולמה נקרא שמו שמעי"אל מפני שהוא עומד בכל שער ושער ומשמיע קול שירות ותושבחות העולות מן הארץ מתוך בתי כנסיות ובתי מדרשות לפני כל רקיע ורקיע וחיות הקדש ואופנים ושרפים וכוכבי הדר, ולאחר שהוא שומע ומשמיע לכל מלאכי רקיע ורקיע מיד יורדין כתות כתות שורות חיילות צבאות של מלאכי השרת בתוך נהרי אש ונהרי להבה ונהרי שלהבת ומטבילין עצמן בהם מאה פעמים ובאותה שעה בודקין עצמן שס"ה פעמים כמנין ימות החמה.
וכי יש במלאכי השרת זוב וטומאה שצריכין טבילה אלא אלו מלאכי השרת הממונים על מלאכת העולם שיורדים בכל יום ויום לשים שלום בעולם ובשעה שמגיע זמן לומר שירה עולין לרקיע ומפני ריחם של בני אדם שהם בעלי זוב וטומאה מטבילים עצמם באש ומרחיצין ומפארים עצמן באש ומדיחין ומזהירים עצמן ומפרישין עצמן באש עד שנעשים קדושים ומוקדשים טהורים ומטוהרים וחוזרין והווין כמלאכי ערבות.
ואחר כך קורין זה את זה ועולין מתוך נהרי אש זה ברשות זה ומתנגנין ונועעין עצמן באור זהרי ברקים ואחר כך עולים בסולם של נהרי אש זה ברשות זה בתה"לה בשב"ח במזמור בצה"לה בר"נה עד שמגיעין אצל חיילי ערבות אצל חשמ"לי טוהר אצל כרובים ואופנים אצל חיות הקדש וגלגלי המרכבה אצל הדורי פנים ובעלי כנפים ואצל כסא רם ונשא ומיד הם ברתת בזיעה בטהרה בקדושה באימה ובענוה, ומכסים פניהם בכנפיהם לבל יביטו דמותן לדמות הכבוד השוכן במרכבה, ועומדין כתות כתות של אלף אלפי אלפים ושורות של ריבוא ריבבות ומחנות מחנות שאין להם חקר וצבאות לאין מספר וכמה הרים של אש וגבעות של להבה לפני כסא הכבוד.
ובאותה שעה יושב הקדוש ברוך הוא על כסא הכבוד וכבודו מלא הארץ שנאמר מלא כל הארץ כבודו ואף חיות הקדש מתקדשות ומתטהרות יותר מהם וכל חיה וחיה קשור בראשה אלף אלפים כתרים של מיני מאורות ומתלבשות בלבוש אש ומתעטפות בלבוש להבה ומכסות פניהם בכנפיהם והקדוש ברוך הוא חוזר פניו מהם.
יט. ומפני מה חיות הקדש ואופני הדר מתקדשים ומתטהרים ומתלבשים ומתעטפים מימי קדם יותר ממלאכי השרת ואופנים וחשמלים ושרפים וכרובים וחיות הקדש ובעלי כנפים וגלגלי מרכבה וצבא מעלה וחיה ואופן ומלאכי השרת כל אלו יש לכל אחד מהם ענין בפני עצמו, מפני שהמרכבה נתון על פניהם וכח השם על ראשיהם ושכינה למעלה מהם ונהרי אש עוברין ביניהם על כן הם מכוונין ומזורזים ומזוהרים ומטוהרים ומיופים ומזוקקין באור שבע פעמים וכולם באימה וביראה ובטהרה ובקדושה בקול אחד ובנעימה אחת, ולא זו בלבד אלא שנופלין מן המלאכין אלף אלפים וריבי רבבות לתוך נהר דינור ונשרפין מפני שאין להיות בהם מוקדם ומאוחר ומשפיל ומרים שירה וקדושה לפני מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא וכל מוקדם ומאוחר מחבירו בשירה נשרף לתוך נהר דינור ואף חיות הקדש אין בהם מוקדם ומאוחר מפני ששיעור קומתן כאחד וגבורתן כאחד.
וארבע רגלי הכסא מכוונות זה כנגד זה וגלגל זה כנגד גלגל זה ואופן זה כנגד זה וחיה זו כנגד זו וכנף זה כנגד זה ופיהם פותחים בשירה גדולה באימה וביראה ברתת ובזיע בפחד וברעדה בטהרה ובקדושה בקול רעש ובנעימה ומשמשין המרכבה בקול שירות ותושבחות ותהלות, באותה שעה קדושים מקדישין, טהורים מקלסין, עירין מרוממים, גלגלים מגדילים, מלאכים מזמרין ונחלקים לשלש שורות של אלף אלפי אלפים וריבוא רבוואן, כת אחת אומרת קדוש ונופלת על פניה וכת אחת אומרת קדוש וכת אחרת אומרת קדוש, ומפני מה לא אמר ברוך כבוד ה' ממקומו מפני שהשכינה בכל מקום, ולעתיד לבא השכינה חוזרת למקומה לקדושה ואומרים ברוך כבוד ה' ממקומו.
התעוררות לחרדת היום ממשפט המלאכים
כ. הנה אהובי אשר אהבת נפשי אהבתיך עוררתיך מעט מזער מה שיכילהו שכלך, ועליך יש לדון אם בשאר הימים מלאכי מרום חרדים את כל החרדה הזאת על אחת כמה וכמה ביום האדיר איום ונורא הזה בקום למשפט אלהים וכל צבא השמים עומדים עליו מימינו ומשמאלו וספרי חיים וספרי מתים פתוחים לפניו ומי לא נפקד כהיום הזה, ואפילו מלאכי מרום ושמים וארץ הם נידונין ורועשים ומתרגשים, רעדה אחזתם שם חיל כיולדה רצים ושבים לשמוע בקול דברו מה יהיה משפט הארץ ומלואה תבל ויושבי בה במקום שאמרו לחתום גזרי בית דין הצדק, ואם כה יחרדו מלאכי מרום אשר לא יריעו ולא ישחיתו ולא אחד בהם ימצאו לו עון אשר חטא, מה יעשה אנוש רימה כחציר ימיו כי רוח עברה בו ואיננו וכבד עון אשמה ולא יחרד לבבו ויתר ממקומו ויכוין לבו ומחשבתו לעבוד עבודתו באימה וביראה בפחד ובחלחלה מפני פחד ה' ומהדר גאונו.
יבאר שסוד התפלות והמצוות לברר נצוצי הקדושה, וסוד הגלות
כא. ולהיות כי בתפילות היום הזה תלויות ועומדות כל התפילות של כל השנה להעלותם היום הזה אם לא כיוון בהם בשאר הימים כאשר הארכנו בזה כמה פעמים, על כן מן הראוי לכל איש ישראל לשים לבו מה היא ענין התפילה ומה טעם יש בה לפחות היום הזה, ואף כי עניינה עמוק עמוק ולא כל הרוצה ליטול את השם יטול, אך אתה קורא נעים שים לבך ועיניך לאשר אני מבאר לך שורש כוונת התפילה וסיב ובלה בה ומינה לא תזוע והוא דבר אשר יכילהו שכלך לא בסודות נעלמים רק פשטי הסודות הנעלמים ואינו אלא כוונה אחת והוא שורש הכל.
דע אהובי כי כאשר ברא הקדוש ברוך הוא אדם הראשון בירר הטוב מהרע והם הנשמות הטובים וכללם באדם הראשון, וכמו כן ברא אדם בליעל הוא הס"מ שהיו כלולים בו כל הרע כמו שנאמר גם את זה לעומת זה עשה האלהים, וכשחטא אדם הראשון וכל הנשמות הטובות שהיו כלולים בו נתערב הטוב עם הרע כי נמשך עליו כח הטומאה מס"מ והרע שהיה כלול בו ונתלבשו הנשמות הטובות הנאחזות באיברי אדם הראשון עם אותם של אדם בליעל כל אבר תוך אבר כמוהו ראש תוך ראש וכו' עד רגלין ברגלין.
כב. ולכן נגזר גלות שישתעבדו בישראל שבעים אומות להוציא אותם ניצוצי הקדושה שנפלו בכל אומה ואומה כי בכל מקום שגלו שכינה עמהם והשכינה מלקטת ניצוצי הקדושה אשר בם כי היא אש אוכלת ומושכת אותם ומתדבקות בה ומתטהרות, ואמרו חז"ל אפילו אם נשבה יהודי אחד ביד האומות דיו כי מה שנפל לאותה אומה אותו היהודי יוכל להוציא משם, וזהו שאמר הכתוב עת אשר שלט האדם באדם לרע לו רוצה לומר כי האדם הם הקליפות שלטו באדם הצדיק והם חשבו שהוא לטובתם ואינו אלא לרעתם, וזהו שאמר לרע לו רוצה לומר להבליעל כי על ידי זה נלקטו ניצוצי הקדושה אשר בקרבם והוא הטוב ונשאר לו הרע ונשארים מתים.
והנה אותם הניצוצות לא יתבררו מאיליהם אם לא על ידי התפילה והמצוות של ישראל וביותר על ידי התפילות כי הוא עיקר ושורש לכל זה ואין לך דבר יותר גדול מזה, ועל כן קראו חז"ל אל התפילות דברים העומדים ברומו של עולם.
יבאר מעלת התפלה שאין בהן אחת שתדמה לחברתה
כג. ואמר הרב זלה"ה כי יש הפרש גדול בין תפילות חול ובין תפילות ראשי חדשים ובין תפילות ימים טובים ובין תפילות חול המועד ובין תפילות שבת, וגדולה מזו אפילו בימים טובים אינו דומה תפילות פסח לתפילות שבועות ותפילות סוכות, וגדולה מזו אפילו בימי החול עצמן אינו דומה תפילת יום זה לתפילות יום שלפניו, וגדולה מכולם אפילו שלש תפילות שבכל יום ויום יש הפרש גדול בהם ואינו דומה תפילת השחר לתפילת מנחה או ערבית.
סוף דבר אין לך תפילה מיום שנברא העולם עד לעתיד לבא שתהא דומה לחבירתה כלל ועיקר, וטעם הדבר הוא כי בכל יום ויום מתבררים בירורים וניצוצות מחודשים מה שלא נתבררו עד אז, וכן על דרך זה יהיו המשכת האורות בקריאת שמע כי אין קריאת שמע בעולם שתדמה לחבירתה לסיבה הנזכרת, ומזה הטעם נצטוינו להתפלל תמיד בכל יום שלש פעמים ולקרות קריאת שמע שני פעמים ואם ביטל אחד מהם נקרא מעוות לא יוכל לתקון.
כד. אך אין הדבר כן רק בעניינים פרטיים, אמנם בענינים הכלליים אשר בהם כל תפילות שחרית דימי חול הם שוין בכללות כוונתם וכן דמנחה דחול כולם הם שוין וכל תפילות דערבית דחול הם שוין, וכל תפילות דליל שבת הם שוין וכל תפילות שחרית של שבת הם שוין וכן כיוצא בכל התפילות, וכן על דרך זה בענין קריאת שמע כי כל קריאת שמע דשחרית ודערבית דחול הם שוין האמנם פרטיים עצמן אין שוין, ונמצא כי בכל תפילה באים השפעות חדשות ומתבררים בירורים חדשים.
אמנם אחר התפילה חוזרים ומסתלקים מהם ועולות למעלה ואינו נשאר רק רשימו, ולכן חסידים הראשונים היו שוהין שעה אחת אחר התפילה שעל ידי זה יגרמו להוסיף כח למעלה ולא יסתלקו למעלה, ובלילה אחר תפילת ערבית מסתלק גם הרשימו ועולה למעלה אבל תכף בהאיר היום חוזר אותו הרשימו להכנס, ואחר כך בתפילת השחר באים ונעשים מוחין אחרים גמורים מה שלא היה כך בתפילה אחרת כנזכר לעיל.
וזה שורש גדול במעשה העבודה במצוות התורה וביותר בתפילות, ומה טובו ומה יופיו של איש לשים כל זה לנגדו בתפילה לברר ניצוצי הקדושה אשר נתפזרו בקליפות כנזכר ולא ישים מגמתו אל עצמו ואל בשרו חס ושלום כי עליו נאמר נתנני ה' בידי לא אוכל קום, ועל כן טוב לאדם קודם כל תפילה שיאמר נוסח זה.
נוסח לשם יחוד לומר קודם כל תפלה
כה. לשם יחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה בדחילו ורחימו ורחימו ודחילו ליחדא שם י"ה בו"ה ביחודא שלים בשם כל ישראל הריני מתפלל תפילת שחרית או מנחה או ערבית לייחד ספירות העליונות ולהמשיך שפע וברכה עליהן ומשם אל המדריגות התחתונות, ומשם יושפע על נפשינו רוחינו ונשמתינו לעבדך וליראה ולאהבה את שמך נצח סלה ועד, ויהיה תפילתנו מקובלת ומרוצה לפני כסא כבודך להעלות על ידי תפילתנו ברורי נצוצי הקדושה אשר נתפזרו בין הקליפות חיל בלע ויקיאנו מבטנו יורישנו אל ובלע המות לנצח, ותצרף תפילתינו עם שאר תפילות הצדיקים היודעים והמכוונים כל כוונת צירופי שמותיך הקדושים וכל הייחודים וזיווגי מדות העליונות הבאים על ידי התפילות והברכות, ותפילתנו זו אנו מכוונים דרך כלל לדעת רבי שמעון בן יוחאי הקדוש ולדעת רבי אלעזר בנו הקדוש ולדעת יותם בן עוזיהו הקדוש ופינו כפיהם ותפילתינו כתפילתם וכוונתינו ככוונתם והרי אנו סומכים עליהם בכל מכל כל, יהיו לרצון אמרי פי וכו' ע"כ.
תוכחה לאין מכוונים בתפלה בצרכי שמים ע"פ הר"ם לונזאנו ע"ה
כו. וכבר כתבנו כמה פעמים שאזהרה יתירה יש להזהר שלא יכוין האדם בחלק מתפילתו לבד במה שצריך והשאר יוציאם מפיו ולבו לא נכון כגון בזכרנו לחיים ובספר חיים וכו' וכיוצא, ובברכות שהם שבח השם יתברך וצורך כל ישראל כגון שלש ראשונות ושלש אחרונות וצמיחת קרן לדוד עבדך ועריכת נר וכו' לא יכוין, ואם עשה כך אין תפילתו ראויה להתקבל ומדת הדין מקטרגת ואומרת בצורכו הוא מכוין ומתחנן ולא כן בשבח בוראו, ולא נחלה על שבר יוסף וחרבן הבית וחילול ה' כאשר נחלה על חיי הבלו וחסרון כיסו וכיוצא בזה ואז טורפין לו תפילתו בפניו.
ולכן צריך לכוין בכל תפילתו מתחלתה ועד סופה ויכוין בה בין על הדבר הצריך לו מאד ובין על הדבר שאין צריך לו כי תראה קצת אנשים שלא יכוונו בתפילתם ועליהם נאמר מה שדי כי נעבדנו ומה נועיל כי נפגע בו כי בתיהם שלום מפחד ולא שבט אלוה עליהם, בריאות אינם צריכין, פרנסה אינם צריכים כי עשרו מצאו און להם וזרעם נכון לפניהם, ולו חכמו ישכילו ויתנו אל לבם הערל כי ה' הוא האלהים הוא הנותן להם כח לעשות חיל ולא כחם ועוצם ידם עשה להם את החיל הזה אלא האל יתברך מצליח עניניהם וצוה ברכה במשלוח ידם, כי כמה שלוים ושקטים מהם שהעשירו עושר גדול ואבד העושר ההוא בענין רע ויש אשר בחצי ימיו יעזבנו ובאחריתו יהיה נבל, ויש עשיר אשר זכרו אבד מני ארץ ולא שם לו על פני חוצות, לא נין לו ולא נכד בעמו ואין שריד במגוריו.
כז. וירבו לחשוב בדברים האלה ובזה יראו בעיניהם ולבבם יבין שהם צריכים להתחנן להשם יתברך יתמיד ברכותיהם ושלומיהם והצלחתם להם ואל יטול פקדונו מהם, ולפי שאנשים כאלה אין להם צורך בגאולת ישראל כי מה יתן ומה יוסיף להם הגואל ואינם חסרים לנפשם מכל אשר יתאוו לכן צריך התחכמות רב כדי שיוכלו לכוין בעניינים שאנו מתפללים על גאולתינו ועל פדות נפשינו, ולכן יחשבו כי הגלות הוא מעותד לכמה עלילות שאפשר שיענישום הון רב על לא חמס בכפיהם והוא מעותד לשודדים ושוללים, ואם בעלי נפש המה ידאגו על חרבן בית המקדש ובזוי התורה וצרות ישראל ושביים וצערם וחילול השם הגדול המחולל בגויים זו כמה אורך ימים ושנים, וכשיתנו לב בכל זה ירך לבבם וקרוב שיכוונו.
יבאר שעיקר התפלה בדמעות ובפרט ביוכ"פ ודברי הזוהר בזה
כח. ודע כי עיקר התפילה בכל הימים ובפרט כהיום הזה היא התפילה בדמעות כי שערי תפילה ננעלו ושערי דמעה לא ננעלו, ובזוהר ויחי אמרו, 90 כל בר נש דאושיד דמעין קמיה דקודשא בריך הוא אף על גב דאתגזר עליה עונשא אתקרע ולא יכיל לשלטאה עליה מנא לן מלאה.
וגם בפרשת שמות 91 ז"ל, אמר ר' יהודה כל מלין דעלמא תליין בתשובה ובצלותא דצלי בר נש לקודשא בריך הוא וכל שכן מאן דאושיד דמעין בצלותא דלית לך תרעא דלא עאלין אינון דמעין מה כתיב ותפתח ותראהו את הילד והנה נער בוכה ותפתח דא שכינתא דקיימא עלייהו דישראל כאימא על בנין והיא פתחה תדיר בזכותהון דישראל, כיון דפתחה ותראהו את הילד ילד שעשועים דאינון ישראל דחטאן קמי מאריהון בכולא ומיד הדרן בתשובה ובכאן קמיה כברא דבכה קמיה אבוה מה כתיב והנה נער בוכה כיון דבכי מתברי כל גזרין קשין בישין מה כתיב ותחמול עליו, ועוד שם, האי מאן דצלי ובכי וצעיק עד דלא יכיל למרחש בשפוותיה האי צלותא שלימתא היא ולעולם לא הדרא ריקנייא ע"כ.
וטעם הדבר כתב הרב זלה"ה כי הדמעות מעוררות לאב הרחמים שהוא עליון על שערי התפילה שמעוררת לבד לאם הבנים כנודע ליודעי חן.
יבאר שיש לבכות ביוכ"פ אף בתפלת שחרית ומנהג האר"י בזה
כט. ונ"ל דאף למה שאמרו בזוהר ויחי דף רכ"ט ע"ב וזה לשונו, פולחנא דצלותא דקא בעי בר נש למפלח קמיה קודשא בריך הוא בשמ"חה וברנ"נה לאכללא לכנסת ישראל בינייהו ולבתר לייחדא ייחודא כדקא חזי דכתיב דעו כי ה' הוא האלהים דא רזא דייחודא ברזא דפולחנא ועם כל דא בעי בר נש למפלח קמיה דקודשא בריך הוא בחדוה ולאחזאה חדוה בפולחניה ואילין תרין שמחה ורננה לקבל תרין אילין צלותין תרין קרבנין ליומא שמ"חה ורנ"נה שמ"חה בצפרא ורנ"נה ברמשא וכו'.
וכתב הרב זלה"ה מדקאמר שמחה בצפרא ורננה ברמשא מכאן שאין לבכות בתפילת שחרית רק בתפילת מנחה וערבית, אכן יראה דהיינו דווקא בשאר הימים אבל בראש השנה ויום הכפורים דיומי דינא נינהו ואימא קיימא על בנין ואיתמר עלה ותפתח ותראהו את הילד והנה נער בוכה, פשיטא ודאי ואין ספק דאף בשחרית שוה למנחה וערבית בבכי ותחנונים הואיל ועיקר תפילתינו הוא בשחרית ומה בצע כי יתוודה בשמחה ולא יכנע לבבו הערל.
ל. וכן נראה מדברי מהרח"ו ז"ל שכתב סתם, מורי זלה"ה היה נוהג לבכות בתפילות ראש השנה ויום הכפורים ולא פלג לן, ועוד הואיל ודרכו של הרב ז"ל לומר תפילותיו תמיד בדמעות שליש אם כן מאי אסהדתיה דמהרח"ו שהיה בוכה בראש השנה ויום הכפורים, אלא על כרחיך היינו אסהדתיה לרבות גם בתפילת שחרית דבשאר הימים שמחה בצפרא אמנם בראש השנה ויום הכפורים נהג לבכות, וכן ראינו לרבים מהמקובלים כי לא חששו לשמחה בצפרא בראש השנה ויום הכפורים ומעלין את המדומ"ע בתפילתם שבעתיים אל חיקם יותר משאר הימים וכן עיקר.
אזהרה לחזנים המנגנים בשביל נשיאת חן
לא. ומזה נתפשט המנהג שמאריכים בימים האלה בניגונים בכל התפילה לעורר לבות בני אדם על ידי קול של החיזון לבכות בתפילתם כי השעה צריכה לכך להכניע לב הציבור כנגן המנגן בקול מר נגש ונענה, לאפוקי אותם המאריכים בניגונים וקראו בקול גדול להראות העמים והשרים את יופי קול שיר נגינתו ומורא לא יעלה על ראשו ואינו חושש אפילו לחיתוך אותיות, והמה מודים בדבר שבזמן שהוא מאריך בניגון אין לו כוונה כלל ורובם מתכוונים לבד שימצאו חן בעיני הבריות ועל ידי זה העם ינשאוהו בכסף וזהב, וכעין זה אין ספק כי אריכות הקולות הוא אריכות הגלות כי הואיל ופנייתם שלא לשם שמים ולא נגע אלהים בלבבם מעוררים קטיגורים על הציבור ומבטלים כוונות המתפללים והתפילות כי ישנו את לשונם על ידי הניגון ולא יאמרו האותיות בחיתוך ובמבטא שפתים כאמור.
על כן אזהרה יתירה כי אם המצא ימצא האיש הירא שישים מגמתו לעורר לבות בני הציבור בהכנעה ובמורא ובניגונים חתים, הנה מה טובו ומה יופיו כי אותה אנו מבקשים בימים האלה ואם לאו העדרם הרע יפה מאד ממציאותם כי לא לפניו חנף יבא וכבר צווחו על זה קדמאי דקמאי וה' הטוב יכפר בעד, ויתר דברים לענין התפילה כבר מבוארים המה בספרים אשר קדמוני ויותר מהמה בני הזהר כי יום קדוש הוא לאלהינו.
טעם שיש לומר פרשת עקידה ופרשת הקטורת ביוהכ"פ
לב. ודע כי אף מי שנהג כמנהג הר"ם ניגרין בספר היראה שאין לומר פרשת העקידה בשבת כי אין בו דין כלל רק כולו רחמים והעקידה היא לכבוש את הדין, מכל מקום ביום הכפורים כולי עלמא מודו לאומרה, אף כי מלא רחמים הוא מכל מקום לא נכחיש כי יום דין הוא בודאי שהרי לעת ערב הפתקין נחתמין, אמנם קראוהו יומא דרחמי כי הרחמים גוברים והכל נגמר על ידי החסד והרחמים.
ומאד מאד צריך להתעורר בה כהיום הזה לכבוש את הדין ולהפיק רצון שאלתו, כי כתבו חכמי האמת כי כל הבקשות שהאדם מבקש מלפני השם יתברך לולי המקטרגים והמונעים שיש באותה הבקשה היתה בקשתו נעשית בין שיהיה צדיק או חוטא, אמנם בהגיע המתנה או הבקשה ההיא דרך צפון ששם מעבר כל השאלות אותם הכוחות מערערין ואומרים לעמוד לדין עליה ואם אינו ראוי לא ישיגהו והיא צפונה שם לצדיק שנאמר וצפון לצדיק חיל חוטא, ואלמלא עקידת יצחק אין אחד מן הנבראים יכול להפיק רצון שאלתו מרוב דקדוק הדין במקום הזה.
לג. וכן הקטורת עושה פעולה זו לכבוש את הדין כמו שאמרו בזוהר סוף פרשת ויקהל, 92 מאן דדינא רדיף אבתריה אצטריך להאי קטורת ולאתבא קמי מאריה דהא איהו סיועא לאסתלקא דינין מעליה וכו', ולכן צריך אף למי שנהג שלא לאומרו בשבת מטעם האמור כי הקטורת הוא לכבוש את הדין ובשבת אין דין אלא כולו רחמים, מכל מקום כהיום הזה צריך לאומרו בכוונה יתירה.
סוד מעשה הקטורת ביום כפור וכוונת הקרבנות
לד. ובפרט למי שבא בסוד השם להבין סוד שלשה מנים יתרים שמהן מכניס כהן גדול ביום הכפורים שהם שלש מדרגות עליונות שעלתה מלכות שמים לבית אימה ותשב בפתח עינים, ולפי שאין היום כשאר ימות השנה שנמשכים הארות ושפע העליון למלכות שמים למטה אלא היא העולה שמה לפיכך היתה דקה מן הדקה והמשכיל יבין.
ובסדר הקרבנות גם כן יכוין לכבוש את הדין ויכוין בהם בשם אה"יה בניקוד אֶת הַכל וְהקטיר הַמזבחה שזה היה מזכיר כהן גדול ביום הכפורים ונכון לכוין בו במעשה הקרבנות.
סדר מזמורי פסוקי דזמרה ביום כפור
לה. והמישרים אורחותם בסדר מזמורי המזמרות על פי סדר הרב זלה"ה ושלא לומר לדוד ברכי נפשי וכו' כי כל המזמורים אלו באו במספר במשקל ואין להוסיף בהם ולא לגרוע בהם, אף ביום הכפורים אין לאומרו ולא יחוש לאומרים כי צריך לאומרו מפני כי יש בו סליחת העון, וכן בשאר המזמורים אשר מוסיפים בסדר רננו צדיקים היום הזה ראוי שלא לאומרם כי כל המזמורים אשר בסדר רננו כולם באו בסדר המדריגות כמבואר בפרקי דשבת באורך.
אזהרה שלא לשנות ממנהגי הצבור
לו. אך ורק החכם עיניו בראשו לנהוג הדברים האלה בצנעה לעצמו ולא יראה את עצמו בפני המון העם או לשנות מנהג אנשי הקהל חלילה כי זה גורם לעורר מדנים כהיום הזה בתוך אנשי הקהל וזה אומר בכה וזה אומר בכה זה משפיל וזה מרים ויהיו מלעיבים במלאכי אלהים, וכן בענייני הפיוטים שבין הזמירות לתפילת היוצר שגינה הדבר מאד הרב ז"ל שמפסיקים דברים שעומדים ברומו של עולם, וגם סידרם לא היה כתקנן על פי דרך האמת כמו שאמרו בזוהר 93 שירים ותושבחות דאית בהון קבלה אמיתית, המהדרין יעשו הדבר בצנעה ואל יעשה עצמו חס ושלום כפורש מהציבור הקדוש כי כל אלה הדברים לא נאמרו רק לאיש הירא ומכלכל דבריו במשפט וגברא צניע ומעלי.
ומה גם כי לא נאמרו הדברים האלה רק להמישרים אורחותם בכל סדר הרב ויודעים דעת ומביני מדע סדר העניינים והילוכם איך הולכים זה אחר זה בסדר המדריגה, אך למי שמעולם לא ראה מאורות מימיו ואיזה דרך ישכון אור סדר המדריגות ועליית העולמות העליונים לא עליהם היו האזהרות האלו כי הם אינם מכוונים רק פשוטי הדברים, ומי יתן והיה לבבם זה להם ויוסיף כהנה וכהנה להכניע ליבות בני אדם ליראה את ה' הנכבד והנורא, חלילה להקל בדבר בפניהם והיודע יעשה לעצמו ולא יתראה.
לז. וכבר מצינו בענין שני זוגות של תפילין כמה מחסידים הראשונים שלא היו מניחים אותם יחד מפני היוהרא אף כי לפי האמת סוד הדבר להיותם יחד ושלא להפרידם, וכן כתב מהרח"ו בענין נטילת הלולב שיותר טוב לברך תחילה קודם התפילה בהיותו בביתו בסוכה עצמה אף כי טפי עדיף לברך עליו אחר העמידה קודם ההלל, מכל מקום משום דמחזי כיוהרא מפני הרואים יעשה בתוך ביתו קודם התפילה וכן בכמה מקומות אין מספר כתב כן.
יבאר שעיקר עבודת ה' להסתיר מעשיו, ושכרו
לח. וזה עיקר גדול במעשה העבודה להסתיר מעשיו כדפירש בזוהר פרשת נח דף ס"ד, אוליפנא קודשא בריך הוא סתים וגליא גליא הוא בי דינא דלתתא סתים הוא אתר דכל ברכאן נפקי מתמן ובגין כך כל מלוי דבר נש דאינון בסתימו ברכאן שריין עלוי וכל דאינון באיתגלייא הוא אתר דבי דינא שרייא עלוי בגין דאיהו אתר באתגלייא וכלא איהו ברזא עילאה כגוונא דלעילא עכ"ל, הנה מבואר שכל העושה דבריו בסתר הברכה שורה עליו והוא על דרך שאמרו ז"ל 94 אין הברכה שורה אלא בדבר הסמוי מן העין.
סגולת המסתיר מעשיו מבנ"א להיות נסתר מבעלי הדין
לט. והחסיד הקדוש בעל ראשית חכמה כתב, כי המסתיר מעשיו הטובים והצנע לכת עם אלהיו שכרו איתו שיהיה נסתר מבעלי הדין שהקדוש ברוך הוא חופה עליו בלבוש החסד שהוא נקרא אלו"ה כדי שלא יכירו בו בעלי הדין, וזה רמוז בפסוק לגבר אשר דרכו נסתרה ויסך אלו"ה בעדו, ונודע כי משם אלו"ה הוא הלבוש לנשמה כדכתיב כימי אלוה ישמרני וכדפירשו בזוהר פרשת משפטים בפסוק לעם נכרי לא ימשול למכרה בבגדו בה.
עיקר כוונת התפלות והוידויים יכוין לכבוד השכינה
מ. והמאריכים בפיוטים כפי מנהגם, בכולם תהיה כוונתם לרצות את קונם ולכפר על עוונם ולבקש רחמים ומחילה וסליחה על כל ישראל ולבקש על אמנו רחל שכינת עוזינו לטהר אותה מעוונות בניה, וכן בכל התפילה והוידויים אשר מתוודה כהיום הזה תהיה כל מגמת פנייתו תחילה לטהר המדות העליונות למעלה אשר פגם בעונו והחשיך בפשעו ואחר כך על עצמו ואל בשרו.
אזהרה להתפלל מוסף קודם שבע שעות, וכוונת מזמור ממעמקים
מא. ועל כל פנים ראוי להזהר לקצר בפיוטים ובסליחות שחרית כדי למהר בענין שיתפלל מוסף קודם שבע כמו שכתבו הפוסקים ז"ל.
מב. ובין ישתבח ליוצר יאמר מזמור ממעמקים ויכוין לעומק דרום כמ"ש הרב ז"ל. 95
והרבה מאד צריך להתעורר כהיום הזה באמירת המזמור הזה ולכוין אם עונות תשמור יה ה' מי יעמוד, מ"י יעמוד היא גילוי אם הבנים לכפר ולנקות עונות ישראל כמו שנאמר לפני ה' תטהרו שעיקר גילויה היום הזה כמש"כ כמה פעמים, ובזה יתעורר לבו לכוין לכל התפילה לאומרה בלב נשבר ונדכה.
דברי התעוררות לכוין קודם תפלת עמידה של שחרית
מג. וקודם שיקום להתפלל בעמידה יעשה הכנה ללבו לכוין בגדולת מי שאמר והיה העולם ובנפלאותיו ונוראותיו וגבורותיו וחסדיו אשר עשה לעמו ישראל עם סגולתו לתת לנו את היום הקדוש הזה לכפר בו את כל עונותינו הגומל לחייבים טובות, וכי גמלנו אותו רעה והוא גמלנו טובה, ויחשוב בגריעות ופחיתות עצמו בערך בוראו כי במה נחשב עלה נדף וקש יבש, ויחשוב שעתה הוא רוצה לקום לבא לפני המלך להתחנן לו ולבקש מלפניו שאלותיו ובקשותיו ומן הדין אינו כדאי וראוי לעמוד לפניו לולי חסד ושלימות הבורא יתברך שהרשהו וציוהו בכך.
מד. ויכוין בלבו על ידי תפילתו בלחש לעלות את רחל אמנו למעלה אל בית אימא אל מקום הגדולה והגבורה, וכן בחזרת העמידה היא העולה למעלה ממנו אל מקום הדע"ת.
טעם שאומרין ה' שפתי תפתח קודם התפלה
מה. ובכן יקום כגבור לעמוד לפני בוראו בכפיפת ראש ובכפיפת קומה ויתפלל תפילתו בכל נפש, וידפוק תחילה בפסוק אדני שפתי תפתח כו' המיוחד בראש תפילתנו על פי כנסת הגדולה כי השם הזה הנה הוא פתח ומבוא אל קבלת התפילות וגם הוא יתייחס אל פי ה' כנודע, ובמילואו אל"ף דל"ת נו"ן יו"ד גימטרייא תרע"א פתח שבו נכנס תחילה ולפיכך קבעוהו פתח שער תפילתנו, ובכן על ידי זה יתעורר מלאך אחד ממונה על התפילות ומעלה אותם למעלה בכח שם י"ה שעמו בנה הקדוש ברוך הוא העולמים כי בי"ה ה' צור עולמים וכל עולם ועולם מהלך ת"ק שנה כנודע ובעת אחד מהלכים אותם כי על אלו המלאכים נאמר ורגליהם רגל ישרה כי אותיות יש"רה הם ת"ק י"ה ותפ"לה כמספר ישר"ה, רק שיזהר לאומרה בלחש ולא ישמיע לאזניו כאשר הארכנו בזה בפרקי ראש השנה.
כמה אזהרות בענין וידויי היום
מו. ויפרט חטאיו בוידויו וגם טוב שיפרטם בלחש ולא יהיו נשמעים לאחרים לצאת מכל הסברות, ועבירות שהתוודה עליהם ביום הכפורים שעברו ולא שנה בם קיימא לן כרבי אלעזר בר יהודה 96 דאם חזר ומתוודה עליהם כל שכן דמשובח טפי וכדמשמע קצת מהזוהר וכמו שכתבנו לעיל בפרק ג'.
מז. ואף אם הוא צדיק בעיניו אשר לא ימצא עון אשר חטא, ישים אל לבו כי כל ישראל ערבים זה לזה וכשלו איש באחיו, ואף גם אשר חטא על הנפש בגלגולים אחרים כמ"ש הרב זלה"ה, וכל שכן כי אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא, ואשר חכמים הגידו כל העובר עבירה אחת אפילו פעם אחת בשנה מעלה עליו הכתוב כאילו עובר כל השנה ומסתמא אי אפשר שלא היה בעבירה לפחות יום אחד בשנה, ויתוודה ויכנע על עונותיו וחישב עם קונהו כי כמה עדים מעידים עליו וכבר כתבנו כל הצורך בזה בפ"ג.
מח. ואף בחזרת השליח ציבור התפילה יתחזק בכוונתו יותר כי היא מרוממת ומעולה יותר ממה שהתפלל בלחש ויחזור להתוודות עם השליח ציבור, ומחוייב כל יחיד לומר לפחות עשרה וידויים, שמונה בד' תפילות ושני פעמים אחד במנחה ואחד בערבית כנגד עשר פעמים שהיה מזכיר הכהן גדול את ה', והוידוי של הרב רבינו נסים אנו נוהגים שלא לאומרו בחזרת השליח ציבור רק בסדר הסליחות אחר תמהנו מרעות כי כאן יש לחוש דהוי ככלב שב על קיאו כמו שכתב מהרח"ו ז"ל.
לומר אבינו מלכנו אף ביוכ"פ שחל בשבת
מט. ואחר חזרת שליח ציבור העמידה לא ימנעו מלומר אבינו מלכנו אפילו חל יום הכפורים בשבת כי כן עיקר.
תוכחה ליושבים בסליחות או מזלזלין באמירתן
נ. ואחר כך יסדרו הסליחות כסדר שכתבנו בפ"ג חמש פעמים ויעבור לא פחות ולא יותר, וכל אדם חייב להיות עומד על עומדו בעת אמירת הסליחות והתחנונים באימה וביראה ברתת בפחד ורעדה כי על אותם היושבים בעת הסליחות ומראים עצמם כעייפים שאינן יכולין לעמוד עליהם נאמר ולא אותי קראת יעקב כי יגעת בי ישראל, כל יומא לא לאי ובעידן צלותא לאי, כל היום עומד ברחובות קריה עם רקים ופוחזים או עם שרים זהב להם ואינו עייף ובבא לפני המלך האדון ה' אלהי ישראל עייפה נפשו לעמוד ולבקש על נפשו, והם דברי המדרש רבה בריש איכה רבתי, 97 רבי יצחק פתח ולא אותי קראת יעקב קאים טירון כל יומא ולא לאי וצלויי קמאי את לאי, קאים טירון כל יומא ולא לאי ואמר ליה חבריה איתא וצלי והוא אמר ליה לית אנא יכיל, אצל הבעל מהבקר ועד הצהרים וכו' הוי כי יגעת בי ישראל ע"כ.
נא. ואף התלמידי חכמים תופשי התורה המתעסקים בספרי תבונתם בשעה שהציבור מתחננים בסליחות ומשמיטים עצמם מלהתפלל אותם התפילות והסליחות והתחנונים והבקשות עמהם לאו שפיר עבדי ועידן תורה לחוד ועידן תפילה לחוד, ועל כיוצא בזה נאמר אשרי מי שעמלו בתורה ועושה נחת רוח ליוצרו שאם יעמול בתורה בזמן שהציבור מתפללים ומתחננים על עונם אינו עושה נחת רוח ליוצרו, כי אף שאמרו בזבח ומנחה אינו מתכפר אבל מתכפר הוא בתורה וכו' היינו בלומד תורה אחרי שובו מרשעו והרבה תחנוניו ותפילותיו לפני המקום על חטאיו ופשעיו.
וכן משמע לשון הזוהר 98 דלבתר דמתחרט מחובוי ויעביד תשובה יתעסק באורייתא וכו', דמשמע דקודם החרטה והתשובה אין תורתו רצויה ומקובלת וכל אשר בו מום לא יקרב, ואם בצואת עונותיו מסריח איך נתקרב לפני המלך, וכבר צווח על זה ריא"ז הובאו דבריו בשלטי הגבורים פ"ק דברכות ע"ש והארכתי בזה בסוף פ"ב דסליחות.
ראוי להשתדל לקנות מצוות הספר תורה ביוכ"פ וסודו
נב. ואחר כך בבא זמן הוצאת ספר תורה יאמר התפילה שכתבנו לעיל בחדש אלול, וישתדל על כל פנים לעשות איזה מצוה בספר תורה כי אף כי בכל הימים סגולתם רבה היא מאד כמו שהארכנו בפרק י"ב דשבת, מכל מקום יוסיפו תת כחם כהיום הזה ביתר שאת ובפרט מצות פתיחת ההיכל מרוממת היא מאד כהיום הזה.
כנודע לבאים בסוד ה' כי סוד פתיחת ההיכל הוא סוד פתיחת נקודת ציון של אם לבינה אם הבנים שמחה והארות שלה מתפשטים ובה חירו דכולא חירו דחיבייא כמו שנאמר כי ביום הזה יכפר עליכם, כמו שכתבנו כמה פעמים שעיקר יום הכפורים בה ושעל כן אנו עושים ה' עינויים כנגד ה' עילאה כנודע.
ואף גם זאת יכוין בקניית המצוות לשם צדקה כי לא יוכל היום לעשותה והיא עיקר לכפרת עוונו כמו שנאמר וחטאיך בצדקה פרוק.
יבאר שיש להתעורר בבכי בעת הקריאה בפטירת בני אהרן
נג. וכבר כתבנו לעיל בפרק ד' טעם קריאת פרשת אחרי מות היום הזה כי אמרו בזוהר, ועל דא ביומא דא קרינן אחרי מות שני בני אהרן בגין דישמעון עמא ויצטערו על אבודיהון דצדיקייא ואתכפר להון חובייהו וכל דמצטער על איבודיהון דצדיקייא ואחית דמעין עלייהו קודשא בריך הוא אכריז עליה וסר עוניך וכו' ולא עוד אלא דלא ימותון בנוי ביומוי ועליה כתיב יראה זרע יאריך ימים ע"כ.
וכל אדם יעורר בבכי בעת קריאתה ויתן אל לבו לשוב מעבירות שבידו בתתו אל לבו מיתתן של צדיקים אלו על חטא אחד ומה יעשה ליום פקודה הממולא מעונות ופשעים מכף רגל ועד ראש אין בו מתום ובזה יתעורר בבכי על עונותיו, ובזה הוא שאמרו דמצטער על מיתתן של צדיקים מכפרים לו כי אם יצטער על מיתתן והוא לא ישוב ויתחרט מה יתן ומה יוסיף להם צערם, אלא עיקר הדבר והמכוון בה הוא להנמשך ממנו ולשאת קל וחומר לומר אם בארזים נפלה שלהבת מה יעשו איזובי קיר ולבו ירעד ויפחד מפחד השם ומהדר גאונו ושב ורפא לו.
תפלה קדמונית לומר קודם קריאת התורה
נד. וקודם קריאת התורה נכון לומר תפילה שתקנו מהקדמונים ז"ל וזה נוסחתה.
הריני מקבל קבלת התורה שניתנה לנו בהר סיני על ידי משה רבינו עליו השלום והריני מקבלה מחדש קבלה גמורה וחלוטה, וקבלה זו היא בכל לבי ומאודי ורמ"ח איברי ושס"ה גידי, וקבלה זו היא בלי שום זכר אונס כלל ועיקר אלא בשמחה ובטוב לבב, וקבלה זו היא לדעת רבי שמעון בר יוחאי הקדוש ולדעת ר' אליעזר בנו הקדוש ולדעת יותם בן עוזיהו הקדוש, ופי כפיהם והודאתי כהודאתם וקבלתי כקבלתם וכדעתם והריני סומך עליהם דרך כלל ופרט ובכלל כל ישראל, וקבלה זו יהא עלי ועל כל זרעי וזרע זרעי עד סוף כל העולם עד ועד בכלל אמן סלה ועד, ע"כ.
ותפילה זו נכון לאומרה בכל הימים בעת הוצאת ספר תורה, ועל כל פנים מי שלא אמרה בשאר הימים יאמר אותה כהיום הזה כי קדוש הוא לאלהינו ולהיות לו כפרה על אשר חטא עליה וביזה אותה ואת מצוותיה ואת העושק אשר עשק בה וכיחש בה ובקבלתה, ועתה ישוב לקבלה מחדש בכל לב ובכל נפש ולא ישוב עוד לכסלה.
טעם שחלוק מספר העולים לתורה בימי המועדים זמ"ז
נה. ויום הכפורים עולין ששה עולים בלבד, והטעם הפשוט בזה כי שבת החמורה שזדונו בסקילה עולין שבעה, ויום הכפורים הקל ממנו שזדונו בכרת ששה, ויום טוב הקל מהם שזדונו במלקות חמשה, וחול המועד הקל מהם שזדונו במרדות ארבעה, וימות החול הקל מהם שלשה, ויש שאמרו טעם הדבר למה עולין ביום הכפורים ששה כנגד היום שבא לכפר על מעשה העולם הזה שנעשה לששה ימים, והשבת שנמשל לעולם הבא יום מנוחה קורין שבעה.
אמנם הרב זלה"ה גילה סוד הדבר למה אין שם אלא ששה מפני כי ביום הזה אין שם אלא החתן עם ו' קצוותיו והכלה הנעימה סוד השביעי היא נעלמה ועלתה אל בית אמה לפנימה, אמנם אם חל בשבת קורין בו ז' אף כי נעלמה היא גם ביום השבת מכל מקום קורין ז' כנגד השבת שהיא מדת הז'.
אזהרה לכוין לברכות העולין, וטעם שאין קורין פסוקי אך בעשור
נו. ותהיינה אזניך קשובות לברכות העולין להשלים המאה ברכות כמו שהארכנו לעיל סוף פ"ג וכן בברכות המפטיר, והטעם שאין אנו קורין היום גם כן אך בעשור שבפרשת אמור 99 כמו שהיה קורא הכהן גדול בבית המקדש, עיין לקמן בפירוש העבודה בפסקא דבעשור שבחומש הפקודים שם פירשנו הטעם.
ציונים והערות לפרק ו
81) ברכות דף נ"ח ע"א. 82) ישעיה פרק י"ח פ"ה. 83) זוהר במדבר דף ק"כ ע"ב. 84) זוהר אחרי מות דף ע"ה ע"ב. 85) זוהר תרומה דף קל"א ע"ב. 86) ר"ה דף ל"ב ע"ב. 87) זוהר אמור דף ק"ב ע"ב. 88) פרקי דר"א פמ"ה. 89) כ"ה בפי' המרכבה לר' יוסף גטיקליא. 90) זוהר ויחי דף רכ"ג ע"א. 91) זוהר שמות דף י"ב ע"ב. 92) זוהר ויקהל דף רי"ט ע"א. 93) זוהר תרומה דף קע"ח ע"א. 94) ב"מ דף מ"ב ע"א. 95) כבר העירו בזה כי כאן נקט המחבר לכוין ביום עשירי מעשי"ת לעומק דרום ואילו בפ"ז מחודש אלול סידר המחבר ברשימת העמקים את עומק מערב ליום עשירי, והאמת כי חילוף גירסאות לא מעטים ישנם בספר יצירה שמשם מקורו ושמא היו לפני המחבר בחילוף נוסחאות. 96) יומא דף פ"ו ע"ב. 97) הקדמת איכה רבתי אות י'. 98) זוהר נשא דף קכ"ג ע"א. 99) בדפו"ר נפל כאן ט"ס, ועי' להלן פ"ז אות ס"א ובהערה 134 שם.