חמדת ימים ג· רבי בנימין ב"ר מאיר הלוי
יום הכיפורים · פרק ה - אשמורת היום וסדרו
מעלת הקימה באשמורת ביוכ"פ ורמזו במדרש
א. כתיב קמתי אני לפתוח לדודי וידי נטפו מור ואצבעותי מור עובר על כפות המנעול, בכתוב הזה רמוז כל אשר יעשה האדם וחי בהם ביום הכפורים, תחילה ובראשו לקום באשמורת, לפתוח לדודי זה תפילת יוצר, וידי נטפו מור זה תפילת מוסף, ואצבעותי מור עובר זו תפילת מנחה, על כפות המנעול זו תפילת נעילה כמו שביארו רז"ל במדרש חזית.
וראוי ונכון לכל אדם לקום ולהתעורר משנתו לפני יום בא לה' באשמורת הבוקר יום הקדוש הזה ולהכון לקראת אלוהיו חנון המרבה לסלוח כי עת שערי רצון להפתח ותפילתו ותורתו רצויה להודות לשם ה' ולהתחנן ולבקש מלפניו מחטאתו אשר חטא על הנפש, ואם בשאר הימים הפליגו חכמים לדבר כמה מעלות טובות לעומד ושונה בראש אשמורות, וכשמתעורר למעלה שרביטא דחסד בשכינת עוזינו לא עלה בלחודהא אלא עלה ועל אינון דמשתתפין בהדה כמו שנאמר יומם יצוה ה' חסדו וכו', וכל שכן וקל וחומר כהיום הזה דחדוותא סגיא לעילא ורעותא דכלא ישתכח ותרין נהורין נהרין כחדא נפקין וכחדא שריין.
טעם שאין להרבות בשינה ביוכ"פ
ב. ואף כי אמרו יום הכפורים לילו כיומו מכל מקום הכל מודין כי מעלת היום רבה היא מאד יותר מהלילה מכמה עליות שעולה על ידי החמש תפילות כמבואר בדברי הרב זלה"ה, דודאי אם יעמוד באשמורת היום הזה ימשיך עליו חוט החסד בכפליים והנפש היפה שבו תהיה לה נחת רוח יתירה לקבל אותו האור העליון מלמעלה מה שלא נהנית כן בכל ימות השנה וכל הקודם זכה וישא ברכה, כי אין ראוי להתענג בשינה פן יקראנו אסון ביום הקדוש ההוא וכדמרגלא בפומיה דרשב"י בזוהר, 71 בני נשא דמתענגי בשנתהון נפקי מינייהו שידה ושידות, וכל שכן היום דאיכא קדושה יתירה שיחוש כל אדם על קדושתו כי קנאין פוגעים בה חס ושלום.
סגולות הלימוד באשמורת יום הכפורים
ג. ואף גם זאת תהיה כוונתו לכפר עליו מה שלא קיים ענין זה בכל ימות השנה שהפליגו חכמים בעונשו, והן עוד היום גדול בנותנו את לבו ובהתודות חטאתו ואשמו אשר אשם לה' ולא אמר איה אלהי עושי נותן זמירות בלילה, ויתחרט ויתמרמר ועיניו יעלעו דם על אשר לא חס על כבוד קונו, כדאי הוא לכפר עליו ולהתיר את נזופו כי זמן כפרה לכל היא ויכניע ויקצץ כל המשטינים עליו בעת פותחו לעסוק בדברי תורה וכמו שאמרו בזוהר, 72 כיון דאיהו פתח באורייתא כל אינון זינין בישין אעיל לון בנוקבי דתהומא רבה, לא כן מי שלא שת לבו את דבר ה' גם ביום הזה כי מעורר עליו כל הימים הראשונים ומשחית נפשו הוא יעשנה ומפרי מעלליו יאכל.
ד. ומכלל המעלות אשר בזה אחת מהנה יועיל ליום הוא מאד והוא מה שאמרו בזוהר 73 בפסוק או הודע אליו חטאתו זה לשונו, ומאן דקאים בלילה למלעי באורייתא אורייתא מודעא חוביה ולא באורח דינא אלא כאימא דאודעא לבריה במלה רכיך והוא לא אנשי ליה ותב בתיובתא קמיה מריה ע"כ.
כשמונע עצמו מעינוג יכוין למצות עינוי
ה. ועל כן החלש יאמר גבור אני ויקום כגבור לתת שעשועים לקונו, ותכף ומיד בהקיצו משינתו יטול ידיו ויכוין לרחצם עד קשרי אצבעותיו לקיים אחד מהחמשה עינויים שאחד מהנה הרחיצה, כי לפי שהוציא הכתוב אכילה בלשון עינוי קבלו בזה חכמים שבא לאסור כל דבר שהוא תענוג שהמבטלו מענה את נפשו וכל אחד מחמשה עינויים אלו מצאו להם כתוב דאקרו עינוי, וצריך כל אדם בבואו במקום שהוא היה עושהו בכל יום ומונע עצמו לתת לב למניעתו ולעשות הדברים לשם פועלן ולא מצות אנשים מלומדה.
סוד חמשה ענויין ורמזיהם
ו. ובפרט למי שבא בתעלומות חכמה ויונק מסוד תנחומיה יכין לכוין כל אחת ואחת מהנה למקום רמיזתה אשר באו מכוונות למדות העליונות, שעל ידי התעוררות החמשה עינויים אלו פה עמנו היום מתעורר התשועה לישראל לכפר עליהם מחמש מדות עליונות אשר בהם התפשטות אם לבינה אם הבנים דבה חירו דכלא והיא מוציאתם אל הגלוי למטה ומעשה ידינו כוננה עלינו, ועל ידי עינוי האכילה והשתיה מתעוררים חסד לאברהם ופחד יצחק ועל כן שתיה בכלל אכילה כי שתיה מסטרא דיצחק וצריך לכלול אותו בימין לעולם כי זהו סוד העקידה אברהם הוא איש החסד ויצחק הוא סוד הגבורה אש ממים, וכדי להמתיק אותו שלא יחריב העולם בא ענין העקידה כדי שיהיה לעולם נכנע ונקשר עם החסד ולכן אמרו שתיה בכלל אכילה והם אחד, והרחיצה ליעקב והסיכה לנצח ונעילת הסנדל להוד ותשמיש המטה לצדיק יסוד עולם.
והדברים האלו מבוארים בזוהר תצוה 74 ז"ל, חמשה עינויין בגין לאסתייעא מחמש סטרין עילאין דיומא דכפורי אפיק לון ואינון תרעין דילה ואי שתיה קא חשיב דאיהו מסטרא דיצחק הא שית ואף על גב דבכלל אכילה איהו וכדין אינון שית וענוייא בתרייתא תשמיש המטה איהו ובדרגא שתיתאה שכיח ולקבליה אנן עבדין עינוייא דא עכ"ל.
וכל אדם אינו חייב אלא כשיעורו רק שיתן אל לבו אליהם וכי הם רומזים לעניינים עליונים ונעלמים, ודרך כלל יכוין דבר לפי פשוטו כי הן מכוונים למספר אבותינו אברהם ויצחק ויעקב ומשה ואהרן ויוסף ולעוררם ממקומם, וכן בחמש תפילות היום הם כנגדם כי לעולם יצחק כלול באברהם כאשר ביארנו ונחשבים לחמש, ובהצטרף חמשה עינויים וחמש תפילות הם עשרה לעורר זכות עשרת הדיברות והעשר מדות הנזכרות בפסוק לך ה' הגדולה והגבורה והתפארת והנצח וההוד כי כל בשמים ובארץ לך ה' הממלכה והמתנשא לכל לראש.
תקון עוונות הנעשה בה' עינויי יוהכ"פ
ז. וכה תכוין לפרוש כהיום הזה מכל תענוגי העולם הזה הגשמיים ויתקדש בקדושה עליונה כי לא תמצא אלא על ידי התענית וחולשת האיברים הגשמיים, כי לא בכח גשמי יגבר איש להשיג שלימות הנפש ולאשר חטא על הנפש על ידי התלהבות אש היצר הרע אשר יבער בלבו, לכן בא היום אש של התענית וממרק אותו האש כי בערה בהם אש ה' הקדוש ולכן אסור לרחוץ ביום הכפורים בין בחמין בין בצונן ואפילו להושיט אצבעו במים אסור להגביר כח האש על ידי התענית, ויתוקן על ידי כן כמה איסורי מאכלות אסורות אשר נכשל בהם ואף בשתיות אסורות אשר שתה ולעה והגיע לשכרותו של לוט ושכח את ה' אלהיו.
ח. וכן בעינוי הרחיצה ישים את לבו לתקן עון, ואשר רוחץ ברחיצות של תענוג להתעדן בדשן עצמותיו ורחיצות שבהן בא לידי איסור סחיטה בשבת, ואשר לא רוחץ בנטילה כדת וכשורה או ביטלה והביא אלוה בידו.
ט. וכן בעינוי הסיכה ישים אל לבו לתקן מה שקלקל בעונו השמן הטוב העליון שהוא נמשך תחילה על הראש ואחר כך הוא מתפשט ויורד על הזקן, ואחר כך שיורד על פי מדותיו הם שאר המדות ומנעו בעונו, עתה יכוין בעינויו להגביר כח זה השמן ולהמשיך אותו ולאדלקא בוצינין, ואף אשר סך בשמן המור ובשמים כתכשיטי הנשים ויצא מבושם ומוסך ברחובות קריה, עתה יתוקן על ידי עינוי סיכה.
י. וכן בעינוי נעילת הסנדל ישים אל לבו לתקן מה שקלקל בעונו ופגם בכנסת ישראל ולא מצאה היונה מנוח לכף רגלה, ותחת אשר עיניתה וחלצה נעלה מעל רגלה עתה תכוין בעינוי להלביש אסתר מלכות וכעת יאמר לה מה יפו פעמיך בנע"לים בת נדיב, ואף יכוין לכפר מה שרגליו מהרו לרוץ לרעה, ואת אשר עבר על כ"ד דברים שבית דין מנדין עליהם ונתחייב להיות יחף ברגליו בנידוייו, עתה על ידי עינוי נעילת הסנדל יכפר עליו ויותר מנזיפתו.
יא. וכן בעינוי תשמיש המטה ישים אל לבו את אשר היה בעונו נרגן מפריד אלוף וכב"יכול קודשא בריך הוא לא אשתכח בקיומיה דהא כנסת ישראל אתפרשת מאתרא אבדה האמונה וכו' ואיהו גרים דאסתלק ההיא מטה מתמן והכי אסתלק איהו מתשמיש המטה, עתה בעינויו השיב את הגזל אשר גזל ויחזיר כנסת ישראל למקומה ואת העושק אשר עשק למלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא דאיתפרש מינה דשכינה וישים לו שם מטה ושולחן וכסא ומנורה, ואף גם זאת יכוין לכפר על מה שקלקל בחדר משכבו ועל מטתו השוכבים על מטות שן וסרוחים על ערשותם, ואשריו לאדם שיכון לנגד עיניו כל אלה להיישיר ולתקן את אשר עיוותו.
עוד בסוד חמשה ענויי היום
יב. ואף גם זאת בתתו את לבו מעשה ידי אדם אשר בעפר יסודו כי ידמה וישוה לעליון, כי הנה ה' דברים אלו אכי"לה ושתי"ה ורחי"צה וסיכ"ה ונעילת הסנד"ל ותשמ"יש המטה הם למעלה בשאר ימות השנה הארות עליונות שמקבלת שכינת עוזינו במספר שמות קדושים אשר עולה מספר השמות ההם כמספר כל אחד מאלה אכי"לה ושת"יה וכן כולם, אך ביום הזה ותעניה אמה ונאדרת בתאומתה יחד אימא ובתה ותעניה אימא ואינה מקבלת חמשה דברים אלו ממנה, וכנגדה אנו אסורים גם כן בחמשה דברים גשמיים אלו למטה, ואולם היא מקבלת הארותיה היום גבורות פחדה מאימה לפני"מה א' גבורות גשמים פנימיים שממדת חס"ד אימה עד הוד"ה בקול חמש תפילות שאנו מתפללים היום, בערבית גבורת חסד דאימא, ובשחרית גבורת גבורתה, ובמוסף גבורה שבתפארתה, ובמנחה גבורה שבנצח, ובנעילה גבורה שבהודה.
תפלה ע"ד הסוד לחמשה עינויין לומר קודם ערבית ושחרית
יג. ולהיות כי דרך הראשונים היה להוציא הכוונה בפיהם כאשר כתבנו כמה פעמים, על כן אנכי תקנתי נוסח תפילה אחת כוללת ענין החמשה עינויים והחמש תפילות לאומרה בהתקדש היום יום הכפורים וגם בשחרית אחר הרחיצה ונטילת ידים וזה נוסחתה. 75
רבונו של עולם בעל הרחמים והסליחות אל חנון ורחום ארך אפים ורב חסד וניחם על הרעה, הנה אנכי בא אליך בכפיפת ראש בכפיפת קומה בנמיכות רוח בחלישות חיל בשבירת לב באימה ביראה וברעדה בפחד וחלחלה לבקש מחילה וכפרה על החטאות ועל העונות ועל הפשעים שחטאתי ושעויתי ושפשעתי לפניך ה' אלהי, וידעתי כי המתחננים לפניך יליצו עליהם מעשים טובים אשר הקדימו או צדקותיהם אשר הרימו, ואני אין בי לא צדק ולא כושר לא חסד ולא יושר, לא תחינה ולא מדה טובה לא עבודה ולא תשובה, לכן אל תסתר פניך ממני ומלפניך אל תשליכני ואל תבא במשפט את עבדך כי לא יצדק לפניך כל חי, ומה אני ומה חיי תולעת ולא איש הבל הבלים שאין בו ממש.
ובמה אקדם פניך ה' אלהי או מה רפואה אבקש כי עונותי עברו ראשי כמשא כבד יכבדו ממני, אבל נשענתי על רובי חסדיך כי אתה אל רחום וחנון ארך אפים ורב חסד ואמת נוצר חסד לאלפים נושא עון ופשע וחטאה ונקה, ונתת לנו ה' אלהינו את יום הכפורים הזה יום אדיר בימי שנה למחול בו כל עונותינו ותצוינו בו לענות את נפשותינו כאמור, והיתה לכם לחקת עולם בחדש השביעי בעשור לחדש תענו את נפשותיכם וכל מלאכה לא תעשו האזרח והגר הגר בתוככם, כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם מכל חטאתיכם לפני ה' תטהרו.
והריני מוכן ומזומן לקיים מצות חמשה עינויים, אכילה ושתיה ורחיצה וסיכה ונעילת הסנדל ותשמיש המטה אשר חמשה דברים אלו הן למעלה בימי שנה אהבה בתענוגים הארות עליונות לרחל אמנו מבית אימא מן החצר החיצו"נה, והן עוד היום גדול ונורא מאד חדל להיות לה אורח בית תענוגיהן של חמשה דברים הללו, ואנו בני מלכים בני רחל אמנו אנו עושים פה עמנו היום חמשה עינויים אלו לעומתה ולהיות סליחה וכפרה לעונותינו ולטהר את נפשותינו.
ועל ידי עינויינו באכילה ובשתיה יתוקן מה שפגמנו בי"ה שמך הגדול שנאמר בהם אכלו רעי"ם ומה שפגמנו בעונותינו באותיות ו"ה שמך הגדול שנאמר בהם שתו ושכרו דוד"ים, ועל חטאים שחטאנו לפניך במאכלות ושתיות אסורות אשר שתינו ולעינו ושכחנו את ה', ועל ידי אש תעניתנו נשמתינו תהיה מטוהרה כאמור, כל דבר אשר יבוא באש תעבירו באש וטהר.
ועל ידי עינוי הרחיצה יתוקן את אשר טינפנו בעונינו רוחצות בחלב יושבות על מלאת כדבר שנאמר רחצתי את רגלי איככה אטנפם ומצואתינו לא רוחצנו, ועל חטא שחטאנו לפניך ברחיצות אסורות ואשר לא רוחצנו בנטילות של חיוב ואשר הבאנו אלוה בידינו.
ועל ידי עינוי הסיכה יתוקן מה שקלקלנו ומנענו בעונותינו השמן הטוב העליון שהוא נמשך תחילה על הראש ואחר כך הוא מתפשט ויורד על הזקן ואחר כך שיורד על פי מדות"יו שאר המדות, ועל ידי עינויינו יתגבר כח השמן הזה להמשיך אותו ולאדלקא בוצינין, ועל חטא שחטאנו לפניך בשמן המור ובשמים ותמרוקי הנשים אשר לא כדת האנשים.
ועל ידי עינוי נעילת הסנדל יתוקן מה שפגמנו בכנסת ישראל רחל אמנו וחלצה נעלה מעל רגלה ולא מצאה היונה מנוח לכף רגלה, ועל ידי עינויינו תלבש בגדי ישע מעיל צדקה וטובה ויופיה בנעל"ים בת נדיב, ועל חטא שחטאנו לפניך ברגלים ממהרות לרוץ לרעה ואת אשר עברנו על עשרים וארבעה דברים שבית דין מנדין עליהן ונתחייבנו להיות יחפי רגלים בנדויינו חס ושלום.
ועל ידי עינויינו בתשמיש המטה יתוקן מה שגרמנו בעונותינו להיות נרגן מפריד אלוף וקודשא בריך הוא לא אשתכח בקיומיה וכנסת ישראל אתפרשת מאתרא ואסתליק ההיא מטה מתמן ועל ידי עינויינו נשים לו שם מטה ושולחן וכסא ומנורה, ועל חטא שחטאנו לפניך מה שקלקלנו בחדרי משכבנו ועל מטתינו ואשר שכבנו על מטות שן וסרוחים על ערסותינו ושימשנו באיסור.
ואתה בטובך תעורר מדותיך את הגדולה ואת הגבורה והתפארת והנצח וההוד כי כ"ל בשמים ובארץ אשר בהן אחוזים חמשה דברים הללו, ויתפשט עליהן אם הבנים דבה חירו דכולא חירו דחייבייא לכולא ולכה לישועתה לנו על ידי חמשה עינויים הללו אשר עינינו נפשינו כהיום הזה, ומחול וסלח את אשר הרבינו אשמה בתורתך ובגדנו באחדותך ונתנו מום בקדשי שמים וקלקלנו צינורותיהם וימנעו רביבי ההשפעה, והעבר נא רגל השור והחמור מרמוס חצריך ותעביר ממשלת זדון מן הארץ, ומלוך על כל העולם כולו בכבודך והנשא על כל הארץ ביקרך, שמחה לארצך ששון לעירך וצמיחת קרן לדוד עבדך, והפוך מספדי למחול לנו ויום כפו"רים תהיה לעדת ישראל לשמחה ולששון כיום פו"רים מהתענג ומרוב טוב לבית ישראל.
ועל ידי חמש תפילות אשר אנו מוכנים ומזומנים להתפלל לפניך היום תקבל שכינת עוזינו חמשה גבורות מבית אימה מן החצר הפנימית וביתה, ובתפילת ערבית תקבל גבורת חסד דאימא, ובתפילת שחרית תקבל גבורת גבורתה, ובתפילת מוסף גבורת ת"ת, ובתפילת מנחה תקבל גבורת נצחה, ובתפילת נעילה תקבל גבורת הודה, ואתה בטובך עוררה את גבורתך לישועתה לנו, ה' כגבור יצא כאיש מלחמות יעיר קנאה יריע אף יצריח על אויביו יתג"בר, וצמח דוד מהרה תצמיח וקרנו תרום בישועתך כדבר שנאמר, עתה ידעתי כי הושיע ה' משיחו יענהו משמי קדשו בגבורות ישע ימינו, יהיו לרצון אמרי פי וכו'.
ובודאי אם כה תעשה כסדר הזה ערב ובוקר לומר תפילה זו בהכנעה ובחלחלה בכל לב ובכל נפש לא תשוב ריקם ויתוקן הכל כאשר לכל, ומה טוב ומה נעים חלקך אם לא תשוב עוד לכסלה.
אזהרה לנוטלים כל היד, ויבאר למה ביוכ"פ רוחצין האצבעות בלבד
יד. והנה ראיתי שערוריה רבים חכמים בעיניהם והתירו לעצמם ליטול ידיהם בשחרית יום הכפורים כדרך שעושים בימי החול, באמרם שאם באמת ובתמים צריך נטילה כדרך שעושים בימי החול צריך להיות עד הפרק מאחר שלא אסרו אלא רחיצה של תענוג ומדוע ולמה ירחצו עד קשרי אצבעותיהן ואם אין צורך בנטילה כהיום הזה לא ירחצו ולא כלום.
ולא ידעו תועי רוח בינה כי טעם הדבר ברור כי כבר נודע כי נטילת ידים שחרית הוא מטעם הסט"א השולטת בלילה ומקבלין מסאבותא מינה, והנה בודאי אי אפשר לומר כי ליל כפור אינה נמצאת סט"א למטה בארץ שהרי טעם עיקר שליטתה בלילה אינו אלא מטעם שאמרו בזוהר תרומה דף קע"ג דמלאכין עילאין כד בעאן לאתאחדא במאריהון לא יכלין עד דדחיין לסט"א לבר מה עבדין נחתין שיתין ריבוא דמלאכין קדישין ואפילו שינתא על כל בני עלמא וכד איהי נחתא דקא דחיין לה לבר ויהבן לה כל עלמא דא בההיא שינתא כדין איהי שלטא עלייהו ומקבלין מסאבו מינה עכ"ל, דבפירוש איתמר כי לא יתכן למלאכי השרת להתייחד עם הקדוש ברוך הוא עד שדוחים אותה למטה, ולפי זה הטעם בודאי כי גם בלילי יום הכפורים יהי כן בלי ספק.
טו. אמנם ההפרש הנמצא בזה הוא כי הנה בכל השנה היא שולטת בתגבורת על בני אדם ומקבלין מסאבו מינה, אמנם ליל יום הכפורים לא כן הוא כי אין לה לשלוט בתגבורת על האדם מפני רוב הקדושה המתפשטת בתחתונים כי בערך העליה שעולה הקדושה מלכות שמים למעלה כך הוא שיעור הקדושה המתפשטת למטה, לא כן בכל הלילות כי אדרבה מלכו"ת שמים יורדת בעולמות ולכן מתגברת הסט"א בכל היד כולה.
אמנם ביום הכפורים כי אפס כח הס"א כמ"ש אמלאה החרבה אם מלאה זו חריבה זו, ולכן בלילה הזאת כי מלכות שמים מתגבר ועולה אל בית אימה לכן בערך העליה של הקדושה כך הס"א ירדה פלאים ואין לה כח להתפשט ולהדבק רק בסוף הידים לפי כי שם הם הצפורניים ומשם יונקים, ולכן צריך לרחוץ במים מקום זה עד קשרי אצבעותיו בלבד ולברך להכניע הס"א וליתן תגבורת אל סטרא דקדושה כשאר הברכות.
ולפיכך כל אדם לא יסור מן הדבר אשר גבלו ראשונים ליטול עד קשרי אצבעותיו כי כל דבריהם באו בסוד ה' אין בהם נפתל ועיקש, וכל המשנה יד"ו על התחתונה כי מגרעות נתן ליום הקדוש הזה לאמר כי רעה נגד פניהם ביום הכפורים והרשעה כולה תעמוד בגבורתה גם ביום הזה כשאר הימים, וישתקע הדבר ולא יזכר ולא יפקד ולא יעלה על לב.
מנהג האר"י לרחוץ ידים ב"פ וסודן
טז. והנוהגים כל הימים בסדר הנטילה כדברי הרב זלה"ה שתי נטילות אחת בקומו משינתו מיד בלי ברכה ונטילה שניה אחר שיפנה וינקה גופו ואז מברך, שטעם הדבר הוא כי כל ענייני נטילות אלו לא לבדו היתה הכוונה להעביר הסט"א פה למטה אלא גם פנה למעלה להפריד הקליפות מחצוניות עולם התחתון של מעלה הנקרא עולם העשיה, ובנטילה ראשונה מפריד האדם הקליפות החצוניות עולם הנזכר ולכן אז לא יברך כי עדיין צריך שיפנה להפריד שקוץ הקליפות מפנימיות עולם הנזכר, ובנטילה שניה יברך שהיא לתקן אור מקיף דחצוניות עולם הנזכר על ידי הברכה שיש בה י"ג תיבות כמספר י"ג מדות דרחמי שבראש העולם הנזכר, והואיל ומנטילה ראשונה עד נטילה שניה הוא עסוק בתיקון אותו העולם אין לחוש במה שמפסיק בין תיקון הפנימי והחיצון לתיקון אור המקיף בברכה כי הכל אחד, פשוט וברור הוא כי אף ביום הכפורים ינהוג מנהג הקדוש הזה ולא יחוש לריבוי הרחיצה כי לא אסרו אלא רחיצה של תענוג.
פלוגתת ראשונים בברכת שעשה לי כל צרכי ביוכ"פ
יז. ולענין הברכות נפל מחלוקת בין הפוסקים בברכת שעשה לי כל צרכי, והרב בעל העיטור כתב שאין לאומרה כיון שאסור בנעילת הסנדל וברכה זו נתקנה על נעילת הסנדל, והטור ז"ל חלק עליו וכתב דאילו לא היה צד לנעול מנעלים ביום הכפורים ודאי לא היה יכול לברך אבל מאחר שאפשר למצוא צד היתר כגון היכא דאיכא סכנת עקרב אם כן לא נאסר לגמרי נעילת הסנדל והילכך שפיר מצי מברך ומזה נתפשט המנהג לברך אותה.
דעת האר"י לענין ברכת שעשה לי כל צרכי ביוכ"פ וסודה
יח. אמנם השרידים אשר ה' קורא המישרים אורחותם במנהגי הרב זלה"ה ראוי שלא לאומרה כנודע לבאים בסוד ה'.
כי כל ענייני הברכות האלו לא לבדו היו לדברי העולם של מטה אלא גם פנו למעלה ורומזים עניינים נעלמים, וברכה זו פנתה למעלה בסוד נעילת הסנדל למעלה שהוא סוד אם הבנים רובצת על בניה וחופפת עליהם במלב"וש קדוש ועליון הנקרא חשמ"ל להסתירם מן החיצונים שלא יינקו מהם, וחלק המלבוש העליון הזה המלביש גם כן מתחת רגליהם אותו החלק הוא סוד המנעלים שלהם ועל הענין הנעלם הזה אנו מברכים שעשה לי כל צרכי, אמנם ביום זה כי מלכות שמים לבית אימה עלתה אין צורך למלבוש הזה ואין צריך להסתיר אותה כי אין לחיצונים אחיזה במקום העליון הזה ולכן אין נעילת הסנדל פה עמנו היום ולכן אין לברך זאת הברכה כי בחינה הזאת לא היתה שם למעלה, אך צריך עיון לברכת מלביש ערומים שסודה כך.
התעוררות בגדולת ה' ויראתו להתבונן קודם תפלות היום
יט. ואחר סדר הברכות יתבודד במחשבתו לזכור ולהתבונן בגדולת יחיד הקדמון אשר האציל וברא ויצר ועשה כל העולמות והוא מנהיגם ברצונו ומבלעדי שפעו וחיותו אין להם קיום כמו שנאמר ואתה מחיה את כולם, ואילו חס ושלום יצוייר העדר שפעו מכל העולמות אפילו רגע אחד יתבטלו כולם והיו כלא היו כי כולם צריכים אליו והוא אין צריך להם, וגם אם יצוייר העדר מציאות כל הנבראים לא מפני זה יגיע לו חסרון במעלתו יתברך שמו כי עד לא עשה ארץ וחוצות ה' מלך וכל מה שברא לא ברא אלא לכבודו ושיכירו גודלו, וגם באחרית הכל כתיב ונגולו כספר השמים וכל צבאם יבול ונשגב ה' לבדו ביום ההוא, ועל כן אנו חייבים לירא ממנו כאדם היודע שיש לו אדון ופטרון ולו הוא עובד שאם לא ידע למי הוא עובד לא תכון אליו בלבו העבודה.
ועל זה נאמר דע את אלהי אביך ועבדהו, ואמרו בזוהר 76 יראה דאיהי עיקרא למדחל בר נש למאריה בגין דאיהו רב ושליט עיקרא ושורשא דכל עלמין וכולא קמיה כלא חשיבן כמה דאתמר וכל דיירי ארעא כלא חשיבין ע"כ, ובזה יבוש ויכלם מחטאתיו בהביטו חסדי המקום כי אף על פי שאינו צריך אל הנבראים מכל מקום השגחתו עליהם כמו שנאמר ורחמיו על כל מעשיו, ויחרד לבו בקרבו לאמר מה גמול אשלם לבוראי יתברך שמו על כל טובותיו העודפות עלי בכל יום, ומיד בהתבודדות הזה יגיע אליו היראה וההכנעה ופחד ה' ובושתו ממנו.
במעלת שבח "כתר מלכות" המסודר לומר קודם שחרית יוכ"פ
כ. ואפיריין נמטיה להחכם המשורר הגדול שלמה בן גבירול עליו השלום אשר חיבר ותיקן גדולותיו יתברך בשיר משובח ליום הכפורים הנקרא כת"ר מלכות לאומרו ביום הכפורים קודם התפילה, כי בו מודיע לבני אדם גבורותיו וכבוד הדר מלכותו יתברך שמו להכניע לבות בני אדם מפחד ה' ומהדר גאונו וליראה את השם הנכבד והנורא כי היראה הוא צורך גדול אל התפילה, וכמו שמורגל לשון זה בזוהר ובתקונים דמאן דמשתמע קליה בין בצלותא בין באורייתא בלא דחילו מיד וישמע ה' ויחר אפו ע"כ.
וכן משמע פשוטו של פסוק דע את אלהי אביך ועבד"הו כי אמרו ז"ל איזו היא עבודה שבלב זו תפילה שהזהירו שקודם שיתפלל ישים לפניו לידע למי הוא מתפלל, וזהו שנאמר ואתה בני דע את אלהי אביך שידיעה זו מביאך אל היראה ואחר כך ועבדהו בלב שלם זו תפילה ואז אם תדרשנו ימצא לך, ועל כן ראוי ונכון ללמוד באשמורת הבוקר היום הזה הכל בענייני גדולתו של ה' יתברך שמו.
סדר לימוד לאשמורת יום הכפורים
כא. ומורי זלה"ה היה נוהג ללמוד באשמורת יום הכפורים זה הסדר, תחילה פרשת בראשית עד ברא אלהים לעשות, ואחר כך אז ישיר משה בשירה ובשמחה רבה כי סגולתה להכניס היראה בלבו של אדם ולכפר כל עונותיו כמו שאמרו בשמות רבה 78 בפסוק ויסע משה את ישראל שהסיעם מעונותיהם על שאמרו שירה, ואחר כך פרשת היראה ועתה ישראל מה ה' אלהיך שואל מעמך כי אם ליראה וכו' עד זבת חלב ודבש.
ויסיים אחר כך בפסוקים, ראו עתה כי אני אני הוא ואין אלהים עמדי אני אמית ואחיה מחצתי ואני ארפא ואין מידי מציל, כי אשא אל שמים ידי ואמרתי חי אנכי לעול"ם, שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד, וידעת היום והשבות אל לבבך כי ה' הוא האלהים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת אין עוד.
ואחר כך בנביאים, ישעיה סימן ו' פ"א בשנת מות המלך עוזיהו ואראה את ה' יושב על כסא רם ונשא וכו' עד שם פסוק ז' וחטאתך תכופר, ואחר כך ביחזקאל סימן א' פ"א ויהי בשלושים שנה וכו' נפתחו השמים וכו' עד סוף הסימן, ויסיים ותשאני רוח ואשמע אחרי קול רעש גדול ברוך כבוד ה' ממקומו, ואחר כך בחבקוק סוף סימן ב' וה' בהיכל קדשו וכו' עד למנצח בנגינותי שבסוף חבקוק.
ואחר כך בכתובים, תהלים סימן י"ח וי"ט וכ"ד וכ"ט ול"ג וס"ח וצ"ב וצ"ג וצ"ה וצ"ו וצ"ז וצ"ח וצ"ט וק' וק"ד וק"ז וקי"ג וקל"ו וקל"ט וקמ"ה עד ק"ן והם כ"ה מזמורים הנקראים מהללי יה, ואחר כך יקרא במעניות דאיוב סימן ל"ח פ"א ויען ה' את איוב מן הסערה וכו' עד סוף סימן מ"א מלך על כל בני שחץ, ובדברי הימים א' סימן כ"ט פסוק י' ויברך דוד את ה'.
ואחר כך ילמוד פתיחת אליהו כנזכר בריש תקונים, ובזוהר פרשת בשלח דף נ"ו ע"ב מרכבות פרעה ר' יצחק פתח לקול תתו וכו' עד סוף העמוד כמה דאוקימנא מרכבות פרעה וחילו, ובזוהר פרשת בראשית דף כ"ב ע"ב פתח ר"ש ואמר ראו עתה כי אני אני הוא עד דף כ"ג ע"א והאי רזא לא אתמסר לכל חכימיא וכו'.
וכל אותו הענין יקראנו בדמעות שליש ויועיל לו שאם חס ושלום נגזרה לו איזה גזרה מספירות התחתונות והסכימו עליו לחובה, עתה על ידי לימודו יושפע אור ממקום העליון ההוא שנאמר בו ראו עתה כי אני אני הוא לכל העולמות לבטל הדינים ויתגלו אור הרחמים פשוטים ויבטלו מעליו כל גזרות קשות ורעות.
ואם יש שהות יקרא בספר פרקי היכלות של רבי ישמעאל כהן גדול שכל דבריהם מכניסים מורא ופחד בלב האדם מאד, וגם בספר יצירה וגם בספרא דצניעותא ששם נעלמים רזין עילאין, ושם בפרק ב' רמוזים סוד י"ג מדות דרחמי ה' ה' אל רחום ממאמר המתחיל מקמי פתחא דאודנין וכו' עד בההוא מזלא דכלא נגדין י"ג משחין דאפרסמונא דכיא וכו' ובקריאת סודותיהן מעורר המדות עליונות לכפר עליו, וגם שם בפרק זה סוד הפסוק ועניתם את נפשותיכם בתשעה לחדש עיין עליו.
יבאר שהבאים בסוד ה' יהגו בזוהר ותקונים
כב. ולא יחוש אם לא ישאר לו פנאי על ידי סידור הזה לקרוא הכתר מלכות כי זה נתקן ליתר העם, אך למי שזכה לבוא בסוד ה' או ליודע לקרוא בזוהר ובתקונים לא זו הדרך ולא זו העי"ר את נשמתו כי הוא דומה למי שיודע לשבח את המלך אשר כביר מצא ידו באלף אלפים דינרי זהב ומהללו ומשבחו באלף אלפים דינרי כסף, כי בימיו של החכם שלמה בן גבירול עליו השלום עדיין לא נגלה עליהם ספר הזוהר הקדוש והנפלא.
והרב האר"י זלה"ה לא היה אומר יגדל אלהים חי וכו' כי לא היה חפץ בשום פיוט ופזמון מאותם שסידרו האחרונים רק מן הראשונים כגון תפילת רבי עקיבא ורבי ישמעאל ור"א הקלירי ז"ל ודוגמתם שתיקנום על דרך האמת וראיה לדבר מלשון הזוהר פרשת תרומה 79 ז"ל, בשירות ותושבחות דאית בהון קבלה אמיתית, אך האחרונים שלא ידעו דרך הקבלה לא סידרו הדברים כתיקונן.
סגולת אמירת תהלים ביוכ"פ ב"פ ומעלת הוידויים שבכתר מלכות
כג. ויפה יותר לקרות בספר תהלים שנאמרו ברוח הקודש על ידי דוד מלך ישראל ועולים על כל השירות ותושבחות שבעולם, אכן סדר הוידויים אשר בסוף הכתר מלכות ראוי ונכון לאומרם כי כל דבריו כגחלי אש ויכניע לב האדם, ואחריו יקרא בספר תהלים כי אם קראם בלילה כנזכר בפרק ד' ועתה ישוב לקרותם שנית יעלו למספר כפ"ר בין לילה ויום ויתכפר לו מאשר חטא על הנפש כי זמן כפרה לכל היא.
דברי התעוררות לשליח ציבור קודם התפלה
כד. ועל כל האמור ויותר ממה שקריתי לפניכם להתבודד כהיום הזה בגדולת יוצרנו יתברך שמו לעד לעורר הלבב הערל אל היראה ולהכין מחשבתינו ורעיונינו אל גדול אדונינו ורב כח ולהתפלל ולהתחנן על נפשותינו כהיום הזה.
ויותר מזה בתוספת מרובה על העיקר צריך להתבודד החזן העומד לשרת בין המלך ובין העם אשר הוא יהיה לעם מול האלהים כהיום הזה לעתור אליו יתברך בעדו ובעד כל קהל ישראל, יקום באשמורת היום הזה ויתבודד בינו לבינו וישים לפניו לפני מי הוא בא לעמוד, ואז תסמר שערות בשרו ומורא יעלה על ראשו כי הלא אם יעמוד חי לפני מלך בשר ודם לבקש על נפשו ממנו גם כי הוא אדם כאחד ממנו הן גור יגור ותפול חתתו ויראתו על פניו ולא ידע מה ידבר, ולמה יגרע רוח מבינתו כאשר עומד לפני ה' כאילו לפני מלכים יתייצב.
ויתן אל לבו הלא המלאכים אין חטא ביניהם ובהגיע הזמן להם לומר קדוש חרוד יחרדו חרדה גדולה וחיות הקודש לעומתם כמו שאמרו בפרקי ר' אליעזר 80 שעומדים באימה וביראה וברתת וזיע ומזיעת פניהם נהר דינור מושך לפניו שנאמר נהר דינור נגיד ונפיק מקדמוהי ועונות ואומרות כל מקום שכבודו שם יהיה ברוך, ומה יעשה אנוש רימה ואיך ישא פניו אל אל ולא יחרד ויתר לבבו ממקומו ורעיוניו יבהלוהו ומה גם כי יקום בקהל להתפלל בעדו ובעד העם.
כה. וישים אל לבו כי לו היו מבקשים ממלך בשר ודם איזו בקשה היו מבקשים איש נאמן ביתו לדבר הוא בעדם כי לא ישיב את פניו ריקם, אך אם המליץ הוא מעוברי רצונו הלא המלך יקצוף על קולו וחיבל את העם אשר ברגלו כי יאמר מי ביקש זאת מיד האיש הרע הזה רמוס חצרי והוא בן בליעל, ובכן אנה אני בא מלא חטאים לאין מספר להיות מלאך מליץ בין העם ומלכו של עולם ואיך ישא פני ויהיו דברי לרצון להשיב חימה וישוב וירחמם ומי יתן ולא אגרום להם היזק, ובזה יתעורר להכניע לבו הערל ותרדנה עיניו דמעה על החטאים ועונות ופשעים ברוח נשברה בהרהורי תשובה בלב נשבר ונדכה, אומר בלבו אוי לי כי לא בינת אדם לי להבין את אשר לפני - לפני מי אני עומד ואיך אעצור כח להשמיע במרום קולי נוכח פני ה' אשר חטאתי לפניו ומלאתי את יד קהל עדתי אשר עלי יסמוכו.
כו. ובכן בהראות פני אלהים להעתיר אליו וישמעהו יעמוד מרעיד ואימתו יבעתהו להכין לבו ודבר דבור על אופניו, וגם יסדר סדרי התפילה הנוראה בתחילה ויחלה פני אל ויחנהו, יבינהו מה שיאמר יורהו מה שידבר ויתן לו מענה לשון בל יכשל בלשונו לדבר דבר שלא כרצונו, כי בגלל הדבר הזה סידרו קדמונינו ביום הקדוש הזה בקשת אוחילה לאל אשאלה ממנו מענה לשון וכו' לבקש מאיתו יתברך טרם נדבר, יפתח שפתיו במענה לשון וסידור דברים נאים ומתקבלים לפני אלהים עוזינו.
ויתפלל תחילה על עצמו יכפר בעדו ואחר כן יערוך תפילה ותחינה בעד קהל עדתו אשר עליו יסמוכו כי יקשט עצמו ואחר כך יקשט אחרים כמו שנאמר וכפר בעדו ואחר כך ובעד כל קהל ישראל כסדר וידוי הכהן גדול שהתודה ראשונה על עצמו ואחר כך על אחיו הכהנים ואחר כך על קהל ישראל, וכמו שנאמר בדניאל ואתנה את פני אל ה' האלהים לבקש תפילה ותחנונים בצום ושק ואפר ומתודה חטאתו וחטאת עם ישראל.
כז. ולאיש אשר אלה לו בהראות פני אלהים בו יבחר ה' ובו ישים כל מעייניו, תהיינה אזניו קשובות לקול תחנוניו אשר יתפלל בעדו ואשר ישא בעדם רנה ותפילה, לא כן אותם החזנים אשר לא שמו יראת ה' על פניהם ולא יעורו משינתם כהיום הזה לשוב אל ה' ולהתבודד בגדולת מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא ומה היא העבודה ההיא אשר עובד בה ובא עז כנמר להיות מלאך מליץ ועליהם נאמר ומליציך פשעו בי, המעט מהם כמה להם עונות וחטאים כי אין מספר כי להם יאתה יבאישו ויחפרו ויטמנו בעפר כי באים רמוס חצריו יתברך כהיום הזה ולהשמיע במרום קולם הוגים ושואגים ככפירים, ומי יתן ולא יהיו גרמא בנזקם שבעתים אל חיקם של אנשי הקהל חס ושלום.
על כן ראוי ונכון שיתנו לב לשוב ולהכניע לבבם ותחתיו ירגז בלב נמס וחלחלה ורפיון ידים על גודל עונו מנשוא מאשר הקל בכבוד שמים ולא עלה עליו עול מלכות שמים באימה וביראה כאשר לפני מלכים יתייצב ואז יעתר אל אלוה וירצהו, ועל זה נאמר הראיני את מראיך השמיעני את קולך כי קולך ערב ומראיך נאוה, כלומר תחילה תתקן מעשיך ויהיה צלם אלהים על פניך וזהו הראיני את מרא"יך, ואחר כך השמיעיני את קולך בתפילה ובתחנונים כי קולך ערב לפני כאשר ומראיך נאוה כאמור.
ציונים והערות לפרק ה
71) זוהר בראשית דף י"ט ע"ב. 72) זוהר ויחי דף רמ"ב ע"ב. 73) זוהר ויקרא דף כ"ג ע"ב. 74) זוהר תצוה דף קפ"ה ע"ב. 75) יעוי' בנוסח תפילה זכה שתיקן החיי אדם בהל' יוהכ"פ כלל קמ"ד סעי' כ' שמיוסדת אף על תפילה זו שתיקן החמ"י וכפי שרמז שם החיי אדם. 76) הקדמה לזוהר בראשית דף י"א ע"ב. 77) תענית דף ב' ע"א. 78) שמות רבה פרשה כ"ד אות א'. 79) זוהר תרומה דף קע"ח ע"א. 80) פרקי דר"א פ"ד.