אור ברסלב
חמדת ימים ג יום הכיפורים › פרק ד - למודי הלילה ומנהגיו - טהרת היום

חמדת ימים ג· רבי בנימין ב"ר מאיר הלוי

יום הכיפורים · פרק ד - למודי הלילה ומנהגיו - טהרת היום

פרק ג - תפלת ערבית - סדר וידוי וסליחות

יבאר עוצם הנס שלא אירע טומאה לכה"ג ביום הכפורים

א. תנן במשנת חסידים, ולא אירע קרי לכהן גדול ביום הכפורים, הורו לנו כי אף על פי שהיו מזרזין אותו כל שבעת הימים והוא בקדושה ובטהרה כל היום ההוא וזקני בית אב כל הלילה לא יחשו מלזרזו, אף על פי כן היה קרוב להיות הכהן גדול בעל קרי מרוב קדושתו וטהרתו בראות הקליפה וסט"א כי כלתה אליה הרעה וכעשן יכלה, ויתחזק על עומדה לטמאו ולקלקלו בקנאו בקדושתו הגדולה ועל ידי כן היה קרוב להיות קנאין פוגעים בו, על כן היתה לנס שלא אירע קרי לכהן גדול ביום הכפורים, ואמרו טומאה זו דווקא לפי כי טומאה זו הואיל ויוצאה מגופו דבר מגונה הוא ומכוער משאר טומאות, ומה גם שאמרו 46 ונשמרת מכל דבר רע שלא יהרהר אדם ביום שלא לבא לידי טומאה בלילה וגנאי וביזוי הוא לו.

וכבר אמרו כי מה שהיו מתקנים לו כהן אחר תחתיו שמא יארע בו פיסול לאו משום קרי היה אלא משום פיסול אחר, ואותו פיסול שאירע בו ביוסף בן אלם פיסול אחר היה כגון מחמת שרץ או צינורא של עם הארץ ולא קרי היה, 47 ואף למאן דמפרש שמא יארע בו פיסול קרי היינו משום דלעולם אין סומכין על הנס, ולכן היו מונעים ממנו מאכלות המרבים את הזרע וקשיות אבר כגון ביצים ומאכלי חלב ודגים כמו שכתב הר"ם ז"ל 48 כי על כל פנים לא סמכינן אניסא.

יבאר שהחצונים מתגרים באדם ביותר ביום הכפורים

ב. ועל כן כל איש ישראל גם המה עומדים במצב זה ביום הכפורים בקדושה ובטהרה עצם אדם אך בצלם דמי לבר אלה"ין קדישין, כאשר חכמים הגידו 49 כי כשרואה ס"מ שלא מצא חטא בישראל ביום הכפורים אומר לפני הקדוש ברוך הוא רבונו של עולם יש לך עם אחד בארץ כמלאכי השרת מה מלאכי השרת יחפי רגל אף ישראל יחפי רגל מה מלאכי השרת נקיים מכל חטא אף ישראל נקיים ביום הכפורים מה מלאכי השרת שלום מתווך ביניהם כך ישראל ביום הכפורים, והרשעה כולה תלביש קנאה כי כשזה קם זה נופל ומתחזקים בכל כחם ואוזרים חיל לעמוד על עומדם ולהתריס לנגד בני אדם בשעיפים בחזיונות הלילה הזאת בנפול תרדימה על אנשים לערערו ולטמאו וליהנות מקדושתו חס ושלום.

סגולה להשמר בטהרה לומר ח' מזמורי תהלים וטעמם

ג. ולפיכך תיקנו לנו קדמונינו להנצל מפח המוקש הזה לומר תכף ומיד אחר ערבית הארבעה מזמורים הראשונים של תהלים שיש בהם ש"י תיבות כמספר קר"י, והכוונה שתיבותיהן ש"ו כמנין כפור ועם כללות הד' מזמורים ש"י, ואות ראשונה ואחרונה שבכל אחד מארבעה מזמורים אלו עם הד' כוללים והכולל לכולם מספרם סמאל שממנו בא הקרי ועל ידי מזמורים אלו נכנע ושם נפל שדוד.

ד. ובבית מדרשו של מורי הרב ז"ל היינו קורין אחריהם של המזמורים הנזכרים עוד מזמור פ"ח שיר מזמור לבני קרח למנצח על מח"לת לענות כי יש במזמור הזה קל"א תיבות במספר ס"מ, ועל מחלת לענות רמז לב' נשים זונות מח"לת לי"לית כי בזה אנחנו מכניעים אותם עם כל כת דילהון, ואחריו מזמור קכ"ד שיר המעלות לדוד לולי ה' שהיה לנו בקום עלינו אד"ם וכו' אד"ם בליעל ס"מ, אזי המי"ם שטפונו לילי"ת וכל חיילותיה, ברוך ה' ש'לא נ'תננו ט'רף יכוין ראשי תיבות שטן.

ואחריו מזמור קט"ז אהבתי כי ישמע ה', והטעם שיש במזמור הזה ט"ו שמות הוי"ה ובאמירת המזמור הזה יתוקן השם י"ה משם אלה"ים שנתבאר בזוהר דבלילה מזיקין מתגברים ט"ו אמה על כל איברי דגופא כמי טופנא דגבריה עליה ט"ו אמה בגין דחב ביה ואסתלק י"ה מן אלה"ים מגופא דבר נש ואשתאר אל"ם מן אלהים ורזא דמלה נאלמתי דומיה דום י"ה החשיתי מטוב וכו', ועל ידי ט"ו שמות הוי"ה שבמזמור זה יתוקן השם י"ה בו ויאירו עליו להבריחם מעליו לאותם המזיקים הגוברים חס ושלום, ואחר כך מזמור ל"ט למנצח לידותון וכו', ואחר כך יערוך תפילה וזה נוסחתה.

תפלה לומר אחר קריאת המזמורים

ה. יהי רצון מלפניך ה' אלהי ואלהי אבותי שבזכות המזמורים אלו שקראתי לפניך ובזכות תיבותיהם נקודותיהם ושמות הקדושים היוצאים מהם מראשי תיבות וסופי תיבות, שתהיה ימיני מרכבה למדת החסד למען שמך הגדול יה"וה על ידי המלאך מיכאל הכהן הגדול שר ישראל ויברחו על ידי זה כל הקליפות ששולטים ומושלים בצד ימין, ושמאלי תהיה מרכבה למדת הגבורה למען שמך הגבור אלהי"ם על ידי המלאך הגבור גבריאל שר של מלחמות ישראל ויברחו על ידי זה כל הקליפות ששולטים ומושלים בצד שמאל, ומלפני יהיה המרכבה למדת הרחמים למען שמך הנורא אה"יה על ידי מלאך הנורא אוריאל שר של רחמים ויברחו על ידי זה כל הקליפות ששולטים ומושלים נגדי ונגד פני, ומאחורי מרכבה למדת הדין הרפה למען שמך האדיר והחזק אד"ני על ידי המלאך האדיר רפאל רופאן של ישראל ויברחו על ידי זה כל הקליפות שהם מאחורי, ושכינת אל יהיה על ראשי ויקויים בי מקרא שכתוב בכל עת יהיו בגדיך לבנים ושמן על ראשך אל יחסר, יַהְוָהָ שומרי יְהֹוָה צילי על יד ימיני אמן. (הגה הא' ניקוד מחשבה והב' ניקוד טהורה).

ו. וצריך לכל אדם האומרם להתעורר עצמו בהם בהכנעה ובכיה, ואם עלול חס ושלום יועיל לו מאד סדר המזמורים כי הם נקראים ממשלות בלילה להכרית ולהשמיד כל הקליפות עדי עד.

מנהג לקרוא אחר המזמורים פסוק והיה פי ראשו וטעמו

ז. וזקן אחד חסיד וחכם סיפר לי שרבותיו בליל יום הכפורים היו קורין אחר הארבעה מזמורים שאומרים הציבור זה הפסוק בקול רם ובטעמים, והיה פי ראשו בתוכו שפה יהיה לפיו סביב מעשה אורג כפי תחרא יהיה לו לא יקרע שבע פעמים ושאלתי את פיו מה טיבו של פסוק זה, והוא גילה לי את סודו כי הוא להגין מס"מ ונוקביה ורמוז בכתוב ל'פיו ס'ביב מ'עשה א'ורג ראשי תיבות סמ"אל, ת'חרא י'היה ל'ו ל'א י'קרע למפרע לילי"ת, שפ"ה גימטריא שכינה, והכוונה והיה פי ראשו, רוצה לומר פי האמה בתוכו שלא יצא שום טפה החוצה וזה על ידי שפ"ה שהיא השכינה המגין עלינו מלפני ס"מ ונוקביה כנזכר בראשי תיבות שאר הפסוק, וטוב גם כן לכוין בו כדי להנצל מפגע רע.

דברים שיש להימנע מלאוכלן בערב יוכ"פ

ח. והנה על כל התקונים אשר יעשה אותם האדם בלילה צריך גם כן להכין עצמו ולהשמר בשמירה יתירה מכמה סיבות רעות אשר על ידיהן משחית נפשו הוא יעשנה ואז לא יועילו עצר"ות רש"ע על ידי תיקוני המזמורים ושאר פסוקים אחר כך בלילה, והוא כי צריך להזהר עצמו בכל יום ערב יום הכפורים שלא לאכול דברים המחממים כגון דגים וביצים וגבינה ובשר שמן ויין ישן, ומכל שכן בסעודה המפסקת שצריך לנהוג עצמו כמנהג הכהן גדול שערב יום הכפורים עם חשיכה לא היו מניחים אותו לאכול הרבה ואפילו מדברים שאינן בני חימום.

מנהג חסידי א"י לפרוש לביהכנ"ס ז' ימים קודם יוכ"פ

ט. וחסידי ארץ ישראל הקדמונים היו נוהגים גם כן בקדושה ומפרישים עצמם מביתם שבעה ימים קודם יום הכפורים וישנים בבית הכנסת כדי שלא להכשל בשום ראי"ה חס ושלום.

מעלת השוהים בבהכנ"ס לילה ויום

י. ולפחות כל אדם יפריש עצמו מביתו כהיום הזה שלא לצאת מבית הכנסת לילה ויום, ואף אם חולה הוא יתרחק מאשתו שלא לנגוע בה ובבגדה כאילו היא נדה, וגם לא ירבה בדברים עמה כדי שחס ושלום לא יבא לידי הרגל ושלא יבא לידי הרהור ויבא חס ושלום לידי קרי, וירבה בנרות בבית אשר ישכב שמה, אך מי שאפשר לו להיות שם בבית הכנסת אין לך קדושה וטהרה יותר ממנה, וקדושת בית הכנסת יהיה בעוזריו להקדישו ולטהרו ואנשי מצותו יהיו כאין וכאפס אנשי מלחמתו כי בצאתו חוצה אל העין לא יחסר שום ראיה אשר לא טובה כי רוב הנשים מתקשטות בתכשיטיהם לכבוד היום קדוש ה' מכובד, שמטעם זה תיקנו ללמוד פרשת עריות ביום הכפורים ויבא להכשל חס ושלום על ידי מראית עיניו.

על כן שומר נפשו יצטער עצמו מעט וימעט מכבודו בלילה הזאת להתנודד ממושבו ומשכבו ולישן בבית הכנסת באשר ימצא, רק שיהא נזהר לישן במערבו של בית הכנסת או בעזרת בית הכנסת, וכדאי היא הכנעתו זאת לכפר עליו ולהיות קדושת יום הכפורים חופפת עליו להסיר מעליו מכת אויב אכזרי מסובב נתיבות לשבת בחיקי האנשים.

אזהרה שלא לשוח בבהכנ"ס ודברי הזוהר בזה

יא. אך בזאת יאות לו לאדם המצוה הזאת והטעם שבה בעומדו שם בבית הכנסת באימה וביראה באהבת ה' לנגד עיניו, ואל יתן דומי לו מתורת ה' תמימה ולא ישיח שיחת חולין שם חס ושלום אפילו בלשון הקדש כי בספר הזוהר פרשת תרומה 50 החמיר מאד בענין הזה ואמר, ומאן דמשתעי בבית הכנסת ווי ליה דאחזי פירודא ווי ליה דאגרע מהימנותא ווי ליה דלית ליה חולקא באלהא דישראל חס ושלום דאחזי דהא לית אלהא ולא אשתכח תמן ולית ליה חולקא ביה ולא דחיל מיניה ואנהיג קלנא בתקונא עילאה, ואיסור זה הוא לשוח שיחת חולין ומכל שכן שיחה בטילה האסורה אף מחוץ לבית הכנסת כמו שנאמר ודברת בם ולא בדברים בטלים מכאן אמרו השח שיחה בטלה עובר בעשה.

דברי הזוהר בחומר השח בבהכנ"ס במועדים ובפרט ביוכ"פ

יב. ובפרקי שבת כתבנו דבשבת יותר חמור הדיבור בבית הכנסת מבחול והראיה מלשון הזוהר פרשת ויקהל 51 זה לשונו, כיון דעאלו עמא קדישא לבי כנישתא אסור לאשתדלא אפילו בצורך בי כנישתא ומאן דאשתדל במילין אחרנין דא איהו בר נש דקא מחלל שבתא וכו' תרין מלאכין ממנין על דא ביומא דשבתא ואינון שוון ידייהו על רישיה ואמרי ליה ווי ליה לפלוני דלית ליה חולקא בקודשא בריך הוא, דמשמע דאף על פי דמותר לחשוב בבית הכנסת חשבונות של מצוה וצרכי ציבור אף על פי כן בשבת הוא איסור מוסיף דאסיר לאשתדלא אפילו בצורך בי כנישתא, וכתבנו שם טעמו של דבר הוא משום כי מה שאסרו חכמים שיחת חולין בבית הכנסת הוא משום שנאמר ומקדשי תיראו ובתי כנסיות נקראין מקדש מעט שהשכינה שורה שם, ובשבת היא שורה ומתפשטת בהם ביותר.

וכן אמרו בזוהר, פתח ר' יצחק ואמר דומה דודי לצבי או לעופר האילים דאף על גב דאינון בגלותא קודשא בריך הוא אתי בכל ריש ירחי ושבתי וזמני לאשגחא עלייהו ולאסתכלא בההוא משכנא הנה זה עומד אחר כתלינו בבתי כנסיות ובבתי מדרשות ובגין דא בעי חדוה בההוא יומא, שמבואר מזה שבשבת הקדושה בהם יותר גדולה מבימי החול והואיל והקדושה בהם ביותר בראשי חדשים ובמועדים ושבתות על כן צריך להיות בהם המורא ביותר, ולכן אסר בזוהר איסור מוסיף לאשתדלא בבי כנישתא אפילו בצורך בי כנישתא.

יג. וזו אמרו בשאר חגים ומועדים כל שכן וקל וחומר ביום הכפורים יום אדיר בימי שנה כד דינא יתיב וספרין פתיחו וכל צבא השמים עומדים עליו מימינו ומשמאלו ומשגיח מן החלונות ומציץ מן החרכים והנה ה' נצב עליו ביתר שאת וביתר עז, שצריך מאד מאד לעמוד שם לפניו באימה ביראה בחרדה מפני אימת מלכות אימת השכינה כמו שנאמר מה נורא המקום הזה אין זה כי אם בית אלהים, ותמיד כל הלילה לא יחשו תמיד מספרין כבוד אל וקדושתו.

סגולת השוהים בבהכנ"ס ביום כפור להשמר בטהרה

יד. ובודאי האנשים כאלה המה יעמדו לשרת לפני המלך השם צבאות לחזות בנועם ה' ולבקר בהיכלו ואני ערב כי לא יאונה אליהם רעה ובכשיל ובכלפות יהלומון לכפירים שואגים לטרף איהו בי קר"י ואתתיה בבוצי"ני, יען קדושת בית הכנסת תוסיף תת כחה לטהרו ולא לטמאו חס ושלום כאשר חכמים הגידו כי סגולת בית הכנסת להוסיף טהרה וקדושה שנאמר כנחלים נטיו כגנות עלי נהר כאהלים נטע ה' למה נסמכו אהלים לנחלים לומר לך מה נחלים הללו מעלין לאדם מטומאה לטהרה כך בתי כנסיות ובתי מדרשות מעלין לאדם מטומאה לטהרה, ואם הם מוסיפים טהרה לאדם מכל שכן וקל וחומר שלא יוסיף בתוכה שום טומאה חס ושלום, כאשר ינהג עמהם כקדושתם כך ינהגו עמו וכאשר עשה כן יעשה לו.

תוכחה למדברים ביוכ"פ בבהכנ"ס ע"פ הר"ם אלשיך ע"ה

טו. ובזמן הזה רבת מבני עמינו בליל הקדושה הזאת באים לבית הכנסת ונשארים שמה לחלל קדושת בית אלהינו ולהוסיף על חטאתם פשע, והמה טרם ישכבו נועדו יחדיו כברחובות קריה איש לא נעדר אשר לא יעבור תחת שבט לשונם ובגדולים יחלו בהלכות מלכים ומלחמתם איך זה נופל וזה קם, וכל איש נותן טעם לפגם הנופל שדוד ולשבח הקם בגבורתו ואיש עצתו יודיע לעומדים לפניו, ואשר איתו סיפורי המלחמות ודברי הימים ישמיע למו ובשמחת האיש במענה פיו יבדה מלבו המצאות כוזבות, ובכלותם לדבר על שרי עם ועם ידברו על הארץ ועל המזון על המחיה ועל הכלכלה אם מעט ואם הרבה יאכל כל איש לפי אכלו ויספרו ברע עושק, זה יאמר פלוני הרע לי וקפח פרנסתי וזה יאמר גם אני כמוך עשוק וגזול מפלוני אלמוני ויוציאו דבה זה על זה.

יבאר חומר המדברים בבהכנ"ס וחילול השכינה

טז. אוי לאזנים שכך שומעות אוי לעינים שכך רואות אל תוך מקדש ה' ועבדין קלנא בשכינתא ומהדרי אנפייהו משכינתא ומסאבי גרמייהו קמיה שכינתא, והשכינה מה הלשון אומרת אם אב אני איה כבודי ואם אדונים אני איה מוראי איזה בית אשר תבנו לי ואיזה מקום מנוחתי, מי ביקש זאת מידכם רמוס חצרי, המעט מכם אשר הכעסתם אותי והוגעתם ה' בדבריכם החוצה אל העין בשפת חלקות וגם בחרף איש את עמיתו וכל ריע רכיל יהלוך, ואיש לא נעדר אשר לא יעבור תחת שבט לשונכם בשבתכם במושב הקרנות או בפתח שערי החצרים, כי הוספתם פשע על חטאתכם ותבואו ותטמאו אל מקדשי ברוב דברים והתולים ושחוק וקלות ראש.

המעט מכם אשר הקלתם וזלזלתם בכבודי בשאר הימים בתוך תפילתכם בשיחה בטילה ועניתם אמן קטופה וחטופה ויתומה כמי שכפאם שד לחזור לסורכם למקום שפסקתם בדיבורכם, כי גם עתה ביום צומכם וכפרת נפשותיכם כי ביום הזה אכפר עליכם לטהר אתכם מכל חטאתיכם תמצאו חפץ לבא לרמוס חצרי בהכניס חול בקדש תחת עשותכם ככלי יקר שפתי דעת שרפי קודש פרקליטים טובים אשר יליצו בעדיכם בבאי למשפט איתכם כהיום הזה הן בעונותיכם בראתם משחיתים לחבל, אוי לה לאותה בושה אוי לה לאותה כלימה.

דברי הזוהר בחומר דבור דברי חול בשבת וכ"ש ביוהכ"פ

יז. ובזוהר פרשת בשלח 52 הגדיל לעשות פגם העושה דיבור חול בקדש זה לשונו, ודבר דבר והא איתמר בגין דההיא מלה סלקא ואיתער איתערותא לעילא ומאן דאזמין אושפיזא ביה בעי לאשתדלא ולא באוחרא תא חזי ההיא מלה דאפיק מפומיה סלקא ואיתער אתערותא לעילא אי לטב אי לביש וכו' ואסיר ליה לאתערא מלה דחול דפגים פגימו ביומא קדישא.

וכן אמרו בזוהר אמור, אמר ר' יוסי לר' יצחק ודבר דבר מה הוא ומה גריעותא הוא לשבת אמר ליה ודאי גריעותא הוא לשבת דלית לך מלה ומלה דנפיק מפומיה דבר נש דלית לה קלא וסלקא לעילא ואיתער מלה אוחרא וכד אתער חול ביומא קדישא גריעותא הוא וקודשא בריך הוא וכנסת ישראל שאילו עליה מאן הוא דבעי חול הכא ע"כ.

הנה מבואר מזה כי הדיבור כמעשה כי טעם איסור מלאכה בשבת הוא גם כן מפני שגורם להכניס הקליפה אל הקדש הפנימה ומטמא את מקדש ה' כמו שכתב הרב זלה"ה, והנה כי כן גם ביום הכפורים כי נאסר המלאכה מן התורה כשבת הוא הדין נמי שישנו באזהרת ודבר דבר שלא יהא דיבורך בשבת כדיבורך של חול כי דיבור ומעשה טעם אחד לשניהם כאשר ביארנו.

מנהג שנהגו אנשי מעשה בדבורם ביוהכ"פ

יח. וכן ראינו לחסידים ואנשי מעשה אשר נהגו ככה להחמיר ביום הכפורים כשבת שלא לדבר אלא כדי צורכם בלשון הקדש כשבת, ויש מהם אשר החמירו יותר שלא לדבר שום דיבור ואפילו בלשון הקדש כל היום כולו, ולאשר איננו נזהר בחומרא זו לפחות יהא נזהר בעומדו בתוך הבית הכנסת לתת לפיו מחסום ואפילו בלשון הקדש לא ידבר אלא לצורך גדול כי מה בצע כי ידבר בלשון הקדש והדיבור הוא חול כי לא אמרו לדבר בלשון הקדש אלא למדבר לצורך גדול ומקדשים עצמם לדבר אותו המעט בלשון הקדש, אך אין פתי שיאמין שהותר להרבות בדברים שלא לצורך בלשון הקדש דאדרבא מכניס חול בקדש וקדש בחול.

תוכחה לת"ח המקילים לדבר בבהכנ"ס שלא בשעת תפלה

יט. ובדבר הזה צריכים תופשי התורה להזהר ביותר באשר שורש נשמתם הוא גדול ורם ומגיע יותר למעלה הפגם שלהם חס ושלום, ומה גם כי על ידם לכל העם בשגגה להקל בכבוד מקדש ה' כי מהם יראו וכן יעשו להקל יותר בכבוד המקום ולבלתי היות יראתו על פניהם גם בשעת התפילה כי יש מהם הרבה תלמידי חכמים כי הורו היתר לעצמם ואמרו כי כל החומרות הנאמרות בספר הזוהר היינו בשעת תפילה.

ואף גם זאת יורו המורים היתר לעצמם באמור כי עכשיו בזמן הזה בתי כנסיות ובתי מדרשות על תנאי הם עשויים, הנה עדיין לא שמענו דעת זה בשום פוסק ומי שמע כזאת שיועיל תנאים להקל בכבוד מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא השוכן איתנו בבית תפילתנו אשר הוא לנו בגלות החיל הזה למקדש מעט, ואם כדבריהם יהיה כבוד בית הכנסת שוה לבתים של חול ושלא להיות מקדש מעט, אוי נא לנו כי נפלה עטרת ראשינו ובית קדשינו ותפארתינו היה לשריפת אש ותהי זאת נחמתינו בתי כנסיות ובתי מדרשות אשר היו לנו למקדש מעט, ולעשות רצונו כל איש טמא שפתים להשלים רצון יצרו הרע אשר לא ישקוט ולא ינוח כף רגל לשונו ממעט כבוד בית אלהים ואומר על תנאי הם עשויים וכחול שוויוהו רבנן.

והעל אלה לא יתמרמר לב האדם ויקרענו לי"ב קרעים, אנה נוליך את חרפתינו אשר הגויים השומרים הבלי שוא עומדים בבית תפלתם באימה ביראה בחרדה ואנחנו עבדי ה' אל גדול ונורא מרומם על כל ברכה ותהלה, לא דיינו את אשר חיללנו כבודו בתוך הגוים וחיללנו את שמו במעשים אשר לא יעשו ולא יאותו לקהל עדת ישראל אלא גם בתוך היכלו של מלך נהגו קלון בכבודו וכבוד השכינה ומה כפרה יהיה למלכלך ומקלקל פלטין של מלך ומלאו אשפתות, ואם כדעתם שאמרו שאין כל החומרות הנאמרות בענין רק בעת התפילה, לו יהי כדברם היה ראוי אליהם להחמיר אף שלא בשעת התפילה פן יפריזו על המדה יתר העם להתיר הרצועה אף בשעת התפילה ועל כן שומר נפשו ירחיק מהם.

התעוררות למי שפגם דיבורו בבהכנ"ס ע"פ הר"מ אלשיך ע"ה

כ. ואשר חטא על הנפש בדיבור של חול בשבתות ובחגים ובמועדים או בבית הכנסת, הן ביום הקדוש הזה אשר בו יתוקנו כל פגמי הנפש ישים הדברים האלה על לבו מאשר חילל כבודו יתברך והכניס חול בקדש ויקרע לבבו לי"ב קרעים ותרדנה דמעותיו ויתמרמר ויאמר בקול מר, אוי לי כי נדמיתי כי איש טמא שפתים אנכי כי ה' אלהים נתן לי לשון לימודים וכלי יקר שפתי דעת טהורים וברים לעבוד את ה' בתורה ומצוות ואוי לי על שברי, אנה אוליך את חרפתי אשר טמאתי בהם הכלי הקדש היכל ה' צבאות, וישפוך את נפשו לפני ה' בכל צדקותיו יפליא יהי עמו להבין ולהשכיל לשמור לפיו מחסום וכאלם לא יפתח פיו אל הקדש פנימה וגם החוצה בשבתות ובחגים ובמועדים ויעתר אל אלוה וירצהו ובלבד שלא ישוב עוד לכסלה.

סכנת המחלל קדושת בהכנ"ס ביוכ"פ שיטמאוהו מן השמים

כא. ואשר הקשה את עורפו ולא ישמע לדברי חכמים מצוה למי שידו תקיפה עליו לבלתי הניחם לישאר שמה בליל יום הכפורים בבית הכנסת כי לא נתקן תקון זה בימי הקדמונים אלא לעבדי ה' העומדים לשרת שם את פני האדון ה' צבאות כל הלילה וכל היום תמיד לא יחשו מספרים כבוד אל וקדושתו ולא לבאים לנוח על משכבותם.

כב. וקרוב אני לומר כי ברוב דברים אשר לא נזהרו מלדבר אל מקום הקדש טרם ישכבו, על ידי ברית לשונם יטמאום בברית המעור מלאכי מות להיות בעלי קריין ביום הקדוש הזה ומטמאים אויר הקודש של בית אלהינו חס ושלום, יען כי כך היא המדה ברית הלשון וברית המעור כחדא נפקין כחדא שריין כמו שנאמר נצור לשונך מר"ע כנודע לבאים בסוד ה' טעמו של דבר, ולכן כמעט בהשארם שם בבית הכנסת גורמים רעה לעצמם להיות בעלי קריין יותר מאם היו נוחים במשכבותם בתוך ביתם, מפני כי בעון הקילם בכבוד בית הכנסת הן מפאת דיבורם הרע והן מפאת אשר לא ישכבו שמה כשורה ושם ינוחו יגיעי כח כמי שנקר דלתות עזה ופשט לו את הרגל אלה מפה ואלה מפה משלחי הרגל השור והחמור שקדושת בית הכנסת יתבע עלבונה לדאג את נפשותם, וכאשר עשה להכניס חול בקדש כן יעשה לו לטמאו ולא לטהרו, ואילו לא היה שמה וישן בבית היה ניצול.

ומזה בא מה שכמה בני אדם נעשים בעלי קריין בלילי יום הכפורים בבית הכנסת יותר משאר מקומות יען אש נוגה היא עד אבדון תאכל ולהבתה תלהט רשעים אשר לא ידעו להזהר בכבודה, ושומע לנו ישכון בטח ושאנן מפחד רע"ה כי השכינה פורשת סוכת שלום עליהם ואומרת זאת מנוחתי עדי עד פה אשב כי איויתיה, ולאשר איננו שומע בקולינו השוכן בבית הזה יתן בלבך ותשמע דברי חבירך ויקרבוך אמן כן יהי רצון.

סגולת לימוד התורה ובפרט ביוהכ"פ לכפרת עון

כג. והנה חכמים ז"ל אמרו, 53 אם יתכפר עון בית עלי בזבח ומנחה בזבח ומנחה אינו מתכפר אבל מתכפר הוא בדברי תורה, ובזוהר 54 נתנו טעם לדבר בגין דדברי תורה סלקין על כל קרבנין דעלמא דכתיב זאת התורה לעולה וגו' שקיל אורייתא לקבל כל קרבנין וכל מאן דאשתדל באורייתא אף על גב דאתגזר עליה עונשא מלעילא ניחא ליה מכל קרבנין וההוא עונשא אתקרע ובגין דלעי בה לשמה קודשא בריך הוא אתפייס בהדיה.

ובשמות רבה פרשת תצוה, 55 אמרו ישראל רבונו של עולם עניים אנו ואין לנו להביא קרבנות אמר להן הקדוש ברוך הוא דברים אני מבקש שנאמר קחו עמכם דברים ואני מוחל על עונותיכם ואין דברים אלא דברי תורה ע"כ, ולכן ראוי לכל אדם להיות עוסק בתורה ביותר ובכל עוז ותעצומות כהיום הזה לכפר עליו מאשר חטא על הנפש ולכוין להוציא בכח קדושת היום כל התורה אשר למד בעודו רשע מהקליפה ששם היו הולכים אז ומגביר כחה ועתה בכח התשובה וקדושת היום יוציאנו משם, חיל בלע ויקיאנו ויכניע הקליפה וישפילנה עד עפר.

יבאר שליל יוכ"פ כיומו לענין לימוד מקרא

כד. ואף גם כי בשאר לילות השנה אין ראוי ללמוד מקרא כי המקרא בלי פירוש עומדת בעשיה מקום תגבורת הדינים ואין ראוי לעוררם בזמן שליטתם בלילה מכל מקום בלילה הזאת לילה כיום יאיר, ואשר חכמים הגידו יום הכפורים לילו כיומו כמו שביארנו את טעמו ריש פרק ג' ועל כן בלילה הזאת הותר ללמוד במקרא.

מנהג ישראל לקרוא ספר תהלים בליל יוכ"פ וסגולתו

כה. ועל כן נהגו כל ישראל ללמוד ליל יום הכפורים כל החמשה ספרים שבתהלים כי סגולה רבה היא לכפר על הנפש, ועל כן באו בכיוון בארבעה מזמורים הראשונים ש"ו תיבות כמספר כפו"ר להורות כי סגולתם לכפר ולהיות כופ"ר נפש, ואסמכוהו אקרא אהללה שם אלהים בשיר וכו' ותיטב לה' משור פר וכו', ואומר ה' שפתי תפתח ופי יגיד תהלתך, כי לא תחפוץ זבח ואתנה וכו', ואומר עולה וחטאה לא שאלת אז אמרתי הנה באתי במגילת ספר כתוב עלי וכו', וכן הוסיפו תת כחם להאריך ימים כמו שנאמר לא אמות כי אחיה ואספר מעשי יה.

על כן ראוי להחזיק בלימודם ביותר כהיום הזה, וסגולה רבה בהם לבטל כל גזרות קשות ורעות אם יקראם כהוגן וכשורה מלה במלה בטעמיהם ובדקדוקיהם, וישים אל לבו אליהם להבין ולהשכיל מה שמוציא בפיו ובשפתיו כי הם דברי תחנונים אשר כל אשר ישים עינו עליהם יקרע לבבו לי"ב קרעים ונפשו עליו תתאבל על פשעו ועל חטאתו, וישפוך את שיחו לפני ה' ולבקש על נפשו בהם אולי תהיה ארוכה למחלתו וזה יעוררהו בתשובה שלימה לפני אלהיו.

אזהרה לרצים בקריאת התהלים

כו. וידקדק הדק היטב בהם, לא כן הקוראים אותם מצות אנשים מלומדה כי אז הרצים יצאו דחופים בדבר המלך מלכו של עולם ומטילים מום בקדשי שמים ושגיאות מי יבין, וקורא עליהם הכתוב למה לי רוב זבחיכם יאמר ה' שאם אינם יכולים לעמוד על נפשם כי השינה חוטפתם מי בקש זאת מידם ללמוד כל החמשה ספרים והלא טוב הוא להם מעט בכוונה מהרבות בלא כוונה, הלא טוב ללמוד ספר אחד הוא לבדו והגה מפיו יצא ורוח שפתיו ברור מללו ולא ללמוד כל החמשה ספרים גם בלא דעת כי אז ידלג כאיל פיסח, ואשריו אם יזכה להיות בקי ולכוין בהם על דרך הסוד במקצת הכנויים המורגלים בספר הזוהר כשלומדם.

כמה סגולות באמירת תהלים וחומר המפסיק בהן

כז. ואף גם זאת סגולה נפלאה היא לכוין בעת קריאתו בהם בפסוקים שהם מתחילין באותיות שמו, ועל כל פנים יהא זהיר מאד שלא להפסיק בהם כי מלבד עונשו דמאן דפסק יתפסק כמו שאמרו בזוהר ובפרט אם אמר לייחדא שמא דקודשא בריך הוא שבודאי בשיחתו הוא יפול שמפריד היחוד, אלא שמאבד טובה הרבה כי כאשר שמענו מאבותינו כי הקורא אותם כהוגן וכשורה ולא יפסיק בהם בורא מלאך אחד סניגור להליץ בעדו ולכפר עליו ואם פוסק חס ושלום מבטל הוייתו, ועל כן ראוי להזהר שלא להפסיק אפילו בדברי תורה כי כל תיקון נדרש לעצמו.

נוסח שיש להוסיף ביוכ"פ ליה"ר שאחר התהלים

כח. ואחרי גומרו כל החמשה ספרים יאמר התפילה שלהם ויוסיף בלשון זה.

שתכפר לנו את כל חטאתינו ביום הכפורים הזה ביום סליחת העון הזה, מחה והעבר פשעינו מנגד עיניך כאמור כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם מכל חטאתיכם לפני ה' תטהרו, זכרנו ה' אלהינו בו לטובה ופקדנו בו לברכה וכתבנו וחתמנו בו לחיים טובים בדבר ישועה ורחמים ותחזירנו בתשובה שלימה לפניך וכו' עד סוף התפילה, ואחר כך יאמר קדיש בקדושה.

ראוי ללמוד בליל יוכ"פ מסכת יומא ופירושה

כט. ואחר כך ילמוד מסכת יומא שסידר בה רבינו הקדוש שמונה פרקים בסוד אם לבינה, אם הבנים המכפרת על הבנים כהיום הזה שהיא ספירה שמינית מלמטה למעלה כנודע, ומה טוב אם יקראם בפירושיהם כי ידע וישכיל מה שלומד ולא יקרא מצות אנשים מלומדה הואיל וחננו האל להבין ולהשכיל.

ראוי לקרוא האידרות בליל יוכ"פ וסגולתן לטהרת הנפש

ל. ואחר כך חזור עצמך בקדושה ובטהרה ללמוד בספר הזוהר האידרא של האזינו אשר בה מבואר סוד אם הבנים דרעותא דיו"ד לא אפסיק מינה לעלמין ואתיהיב ברשותה כל חירו דעבדין כל חירו דכלא כל חירו דחיבייא לדכאה לכלא דכתיב כי ביום הזה יכפר עליכם וכו' וסגולתה לקדש את הנפש היפה מאד מאד, ואף באין מבין קריאתה זו היא הילולה ועוררת אהבת ריעים ודודים למעלה, רק שיקראנה באימה וביראה ובחרדה מילה במילה ולא במרוצה ובחטיפה פן יהרסו אל ה' ואת מעשה ידיו יהרסם ולא יבנם וגדול עונם מנשוא, וכבר כתבתי בפרקי ליל חג השבועות יתר אזהרות בזה שים עיניך עליהם.

ראוי להצטער בלומדו בפטירת רשב"י שבסוף האד"ז וסגולותיו

לא. ובהגיעך לקרות בסוף האידרא פטירתו של הרשב"י ז"ל 56 ראוי לך להצטער על פטירתו של צדיק ולהוריד עליו דמעות כי בזה יהיה לך כפרה וכמו שאמרו בזוהר אחרי מות דף נ"ו וזה לשונו, ועל דא ביומא דא קרינן אחרי מות שני בני אהרן בגין דישמעון עמא ויצטערון על איבודהון דצדיקייא ויתכפר להון חובייהו וכל דמצטער על איבודהון דצדיקייא ואחית דמעין עלייהו קודשא בריך הוא מכריז עליה וסר עוניך וכו' ולא עוד אלא דלא ימותון בנוי ביומוי ועליה כתיב יראה זרע יאריך ימים.

ונוסף עוד שם, תו פתחו ואמרו כל זמנא דצדיקייא מסתלקי מעלמא דינא אסתלק מעלמא ומיתתהון דצדיקייא מכפרת על חובי דרא ועל דא פרשה דבני אהרן ביומא דכפורי קרינן לה למיהוי כפרה לחוביהון דישראל אמר קודשא בריך הוא אתעסקו במיתתהון דצדיקייא אילין ויתחשב לכו כאילו אתון מקריבין קרבן בהאי יומא לכפרא עלייכו וכו', הנה מבואר גודל מעלת הצטער אדם על פטירת הצדיק וזוכה לראות זרע ולהאריך ימים ולהתכפר לו וקל משמיא נפל וסר עוניך וכו'.

עוד במעלת לימוד האידרות בפרט בליל יוכ"פ ורמזי סודן

לב. ואשר כח בהם לעמוד בהיכל המלך ולנדד שינה מעיניהם עוד הלילה, ילמדו תחילה האידרא דנשא ואחריה ילמדו האידרא זוטא כי עניינה רם ונשא ומבואר בה סוד הי"ג מדות דרחמי וסוד י"ג מדות דמי אל כמוך, ובקריאת סודותיהן תעורר המדות עליונות למעלה להאיר בהם אור רב וישתלשל מהם שפע רחמים ושלום לכפר על חטאות ופשעים כי זמן כפרה לכל היא ואף גם זאת להאיר אור גדול לעין הקורא בנפשו ורוחו ונשמתו.

ומה גם אם בא בסוד ה' להבין ולהשכיל סודותיה וסוב"ר הרזים אשר נאמרו מפי עליון הרשב"י עליו השלום וחבריו, כי כל האידרא רבה מפרש סוד שם ההו"יה ברוך הוא זולת שם י"ה שבשם כי הם נכללין במה שביאר בעליון מהם, אך באידרא זוטא שם ביאר כל ד' אותיות השם וזה אור גדול לעין הקורא שיכוין לייחד ד' אותיות השם ברוך הוא כשלומד בה ובפרט בלילה הזאת, אשרי אנוש יעשה זאת ובן אדם יחזיק בה.

תפלה לומר אחר קריאת האידרות

לג. ואחר קריאתה או הרבה או הזוטא יאמר נוסח זה.

הדרן עלך האידרא רבה או זוטא והדרן עלך דעתך עלך האידרא רבה או זוטא ודעתן עלך, לא נתנשי מינך האידרא רבה וזוטא ולא נתנשי מינך לא בעלמא הדין ולא בעלמא דאתי, ג' פעמים.

יהי רצון מלפניך ה' אלהינו ואלהי אבותינו שתהא תורתך אומנותינו בעולם הזה ויהיו עמנו לעולם הבא, רבי שמעון בר יוחאי ורבי אלעזר בריה ור' אבא אשר אור נשמתם יונקת משלש ראשונות מדותיך העליונות, ורבי יהודה איש החס"ד ורבי יצחק אזור בגבורה ורבי יוסי בר יעקב הדור בתפארת ור' חזקיה בנצח ורבי ייסא בהו"ד ור' חייא בצדיק יסוד עולם ורבי יוסי במלכותך מלכות כל עולמים, וזכותם וזכות תורתם וקדושתם יעמוד לנו שתמחול ותסלח לכל חטאתינו ועונותינו ופשעינו ביום הכפורים הזה ביום סליחת העון הזה, ותחזירנו בתשובה שלימה לפניך ותכונן את לבבנו ליראתך ולאהבתך תמיד.

ובכח לימוד סוד שלש עשרה מדות דרחמי העליונים והתחתונים אשר במדות העליונות אשר קרינו לפניך תקרע רוע גזר דיננו ופקדנו בפקודת ישועה ורחמים וזכרנו לחיים טובים ופרנסה טובה וכלכלה ואריכות ימים בתורתך ובמצוותיך, ויהיה לימודינו נחת רוח לפני כסא כבודך להוציא ניצוצות הקדושות שעל ידינו נתפזרו בין הקליפות והגברנו את כחם, ועתה יגדל נא כח ה' וקבץ נדחי ישראל ויחזרו אל הקדושה חיל בלע ויקיאנו מבטנו יורישנו אל, וגם אתה ידעת כי בשר אנחנו ואין בנו ולא בשום בריה כח להשיג ולכוין עמקי סודותיך האמורים מפי קדושיך האלהיים ואין איתנו יודע עד מה דברים על בוריין ושורשן.

לכן יהי רצון מלפניך ה' אלהינו ואלהי אבותינו שיהא חשוב ומרוצה קריאת סודות תורתך כאילו השגנו הסודות הנפלאות והנוראים אשר כיוונו בהם בניך הקדושים בדברות קדשם ותרצנו, ותפתח לנו שערי אורה להבין ולהשכיל לשמוע ללמוד וללמד נפלאות מתורתך כמו שנאמר גל עיני ואביטה נפלאות מתורתך, ותהיה עם לבבנו ואמרי פינו בעת מחשבותינו ועם ידינו בעת מעבדינו, ואת צמח דוד מהרה תצמיח וקרנו תרום בישועתך ומלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים, יפרח בימיו צדיק ורוב שלום עד בלי ירח אמן כן יהי רצון.

קבלה מקדמונים על עוצם מעלת הלימוד ביום הכפורים

לד. והחלש יאמר גבור אני לעשות כסדר הזה אף אם צער הוא לו לנדד שינה מעיניו לתקן כמה לילות עמל מינו לו בכל השנה, ואף גם זאת כי אמרו מהקדמונים כי יפה שעה אחת של תורה ביום הכפורים ממה שיקרא בשנה אחת בשאר הימים כי לא יערכנה זהב וזכוכית וכל חפצים לא ישוו בה וכל המרבה הרי זה משובח.

סגולת הלימוד ביוכ"פ להיות נשמר בטהרה

לה. ואמרו ז"ל, 57 כל המשביע עצמו מדברי תורה ולן אין מבשרין אותו בשורות רעות שנאמר ושבע ילין בל יפקד ר"ע, ובלילה הזאת צריך להזהר ביותר כי גדול עונו מנשוא, ואמרו עליו ידאג כל השנה חס ושלום שדומה לעבד שבא למזוג כוס לרבו ושפך לו על פניו, 58 ותמיד בלימודו בליל הקדושה הזאת במו פיו יתחנן לו יתברך בכח סגולת הכנעת התשובה והתורה בל יפקד רע חס ושלום.

דין התפלה והלימוד ביוכ"פ לאור הנר

לו. ולענין הדין אם ישאר יחיד בבית הכנסת, אם ישנו כולם כתב בעל התרומות שיכול ללמוד בליל יום הכפורים לאור הנר מפני שאימת יום הכפורים עליו, ואף כי אפשר שדעתו לענין תפילת ערבית דהוי כעין ראשי פרקים מכל מקום הסכימו כמה מהאחרונים דבנר של שעוה מותר אפילו בשבת לקרות לאורה ומכל שכן ביום הכפורים דאימת יום הכפורים עליו ומותר אף ללמוד, ומכל מקום אם אפשר לו להיות לו חבר טובים השנים מן האחד ויצא ידי כולם.

ראוי ללמוד ולהתפלל בצד אנשים יראים ובפרט ביוהכ"פ

לז. רק שיבחר שישב אצלו איש ירא אלהים וכן בתפילתו להתחבר עם יראי ה' בתפילתו כי אמרו הקדמונים שאין לעמוד בלימוד ובתפילה אצל רשע שכשהרשע לומד או מתפלל מהרהר הרהורים רעים ושכינה מתרחקת ממנו ומעלים עיניו ממנו, ויהושע הוחרך שערו עם צדקיה ואחאב. 59

ואף כי אין הפסד אם ישתתף לימוד ותפילת רשע עם רבים ואדרבה כשיעלו למעלה בערך תפילה ולימוד הרשע יראו יותר חשובים וגם הרשע ירויח בהתחברו עמהם, כבר כתב החסיד בעל חסד לאברהם בעין הקורא נהר מ"ו שזהו כשיש עשרה צדיקים ואחד רשע וכן אם יש עשרים צדיקים ושני רשעים, אבל אין כח בתשעה צדיקים לבטל פיסול תפילה ולימוד רשע אחד, ולכן היו בקטורת עשרה סמנים טובים לבטל ריח החלבנה שריחו רע ולכן נאמר אוי לרשע אוי לשכנו.

לח. ולפיכך ראוי ונכון בכל יום ובפרט כהיום הזה שיהיו שכיניו בבית הכנסת אנשים חכמים וידועים ביראת ה', כי כשיהיו היושבים אצלו מתפללים ולומדים בכוונה יקל עליו לכוין לבו גם הוא, אך כשהיושבים אצלו אנשי לצון מתפללים או לומדים שלא בכוונה יקשה עליו לכוין בלימודו ובתפילתו כי על כל אלה אמרו הרחק משכן רע ואל תתחבר לרשע, ובכל סדר הלימוד שכתבנו אם יהיה בעשרה בני אדם אנשי חיל יראי אלהים שיתחברו עמו יעלה במעלות החמודות.

לט. וירא שמים יעשה דבריו בהצנע ואל יתראה בפניהם כפורש מהם ומואס באותם שאינן הגונים כי הקדוש ברוך הוא חס על כבוד ציבור, ואם יראה שמרגישים בענין אל יבדל מתוך העדה ולא ימנע מללמוד עמהם ומהתפלל עמהם כי הרבה רעות נגררים בזה, ולא נאמרו הדברים אלא להבלתי נרגש ומעשהו בסתר ויכלכל דבריו במשפט.

דברי המדרש בשבח לימוד הגדה בעשרה ובקדיש לכפרת עון

מ. ומה טוב ומה נעים חלקו אם ילמוד וידרוש לבני חבורתו במדרשי הגדה מענין היום ויאמרו עליה קדיש כי יועיל מאד לכפר כל עון כמו שאמרו במדרש, 60 נדיבי עמים נאספו עם אלהי אברהם אמר ר' סימון מתעלה שמו של הקדוש ברוך הוא בעולמו בשעה שישראל נאספין לבתי כנסיות ובתי מדרשות ונותנים שבח והודאה וגדולה להקדוש ברוך הוא, ואמר רבי ישמעאל באותה שעה כששומעים הגדה מפי החכם ואחר כך עונים אמן יהא שמיה רבא באותה שעה הקדוש ברוך הוא שמח ואומר למלאכי השרת בואו וראו עם זו שיצרתי לי כמה הם משבחים אותי, באותה שעה מלבישין הוד והדר לכך נאמר ברוב עם הדרת מלך, ובמדרש שוחר טוב אמרו, 61 בשעה שהחכם יושב ודורש בפני הציבור ועונים עליו אמן יהא שמיה רבא אפילו אם נחתם גזר דינם אני מוחל להם ומכפר עונותיהם של ישראל.

אזהרה שלא לעמוד על רגליו ביוכ"פ כ"א בעת התפלות

מא. והחכם עיניו בראשו שלא להאריך בלימוד בלילה הזאת הרבה יותר מדאי ולהיות ניעור כל הלילה כי יאבד כוונת תפילתו ביום האדיר והקדוש הזה ויתנמנם ויאבד טובה הרבה, ואף מי שדרכו בכך רוב השנה להיות ניעור כמה לילות ואשר כח בו לעמוד ביום, מכל מקום כהיום הזה אל יסמוך עצמו על הנס כי שמא חס ושלום יכבד עליו העבודה מהתענית ויבא לבטל מה שהוא חיוב מן התורה.

ומטעם זה גם כן לא יפה הם עושים אותם בני אדם שנוהגים לעמוד על רגליהם כל הלילה וכל היום כי עושי אלה חשבו לעשות מצוה והיא עבירה, וצווחו עליה כמה מהגדולים עליהם השלום כי הואיל והם עומדים על רגליהם כל הלילה היאך יהיה להם כוונה ביום בשעת תפילתם והם נים ולא נים תיר ולא תיר, ורבים מהם בשעת קריאת שמע חטפתם שינה ואינן קורין קריאת שמע וברכותיה שהם מן התורה, ולכן הטוב והישר לעמוד על רגליהם דוקא בשעת תפילת ערבית ולעמוד על עומדו כשהוא מתפלל ומתחנן ביום, ויש רבים עושים ככה ואינו כל כך כבדות ויש להם סמך מן המדרש 62 כי בא ס"מ לפני הקדוש ברוך הוא ביום הכפורים ואומר לו יש לך עם אחד בארץ דומים למלאכי השרת וכו'.

מב. ואם הוא חלוש די לו במה שחייבו חז"ל לעמוד על רגליו והוא בשעת חזרת התפילות ובשעת הסליחות, ובשאר התפילה ישב ויכוין בתפילתו ולימודו ולא יעמוד על רגליו כל היום שאי אפשר שלא יהיה לו צער ומתוך הצער לא יוכלו לכוין ודי להם צער העינוי, ועל כן אף כי הזהיר לנו הכתוב לענות נפשינו כהיום הזה והוסיפו רז"ל רחיצה וכו' כל ענין המביא לידי עינוי נפש להרבות העינוי, שנראה שכל מה שיעשה האדם היום הזה מיניה וביה כדי לענות נפשו לכפרת חטאתיו ועונותיו צדקה תחשב לו, ומכל מקום בדברים המבטלים כוונת תפילתו ותחנוניו אינו רשאי לסגף עצמו כי מתוך הצער לא יוכל לכוין ובלא דעת ידבר ולא לרצון יהיה כי עיקר הכל בתפילתו להבין ולהשכיל כל דבר לאשורו ולהרבות בבכי, ובהכבד עליו טורח משא כבד עיניו ולבו אל הרגשת חולשת איבריו אשר הוא מרגיש ואין מלאך אחד עושה שתי שליחויות.

ואזהרה זו ביותר לתלמידי חכמים כי הם תשושי כח וראוי להם לחוש שלא יחלו חס ושלום ויבטלו מדברי תורה על דבר שאינו מן החיוב אליו, ויעשה מן הבא בידו וירחמו עליו מן השמים ויקרא לו ה' שלום.

כמה אזהרות להיות נשמר בטהרה בעת השינה

מג. ולכן בלילה אחרי גומרו את סידרו כשרואה שהכבידו עיניו משינה ירחיק עצמו ממקומו לצד מערבו של בית הכנסת או בעזרת בית הכנסת ושכב וערבה שינתו וצדקה תחשב לו, רק שיהא נזהר מאד על נפשו שלא יעטוף את עצמו בכרים וכסתות המחממין כי זה מוליד כח התאוה, ועל כל פנים יסיר האנפלאות מעל רגליו כי כסוי הרגל רע מאד להתחמם ולבא חס ושלום לידי דבר אחר, והקדמונים אסמכוהו אקרא דרות ותגל מרגלותיו של בועז כדי שלא יבא לידי חימום ויבא לידי יצר, לכן אף אחר חילוץ אנפלאותיו יהיו רגליו מגולים מתחת הכר, והיא סגולה נפלאה בדוקה ומנוסה אצל רבים.

ואותם בני אדם הישנים באנפלותיהם מלבד כי הם מסכנים בעצמם כדאמר שמואל ביומא, אף גורמים רע"ה לעצמם לבא לידי דבר אחר חס ושלום וראוי לגעור בהם ולהזהירם ולהודיע אליהם כי לכל העם בשגגה, ולתלמידי חכמים קשה הדבר ביותר כי גם אמרו מן הקדמונים כי בדרך סגולה קשה הדבר לשכחה ואיתיה באזהרה דפן תשכח.

מד. ובדרך סגולה גם כן להנצל עצמו להיות בשמירה בלילה הזאת וכן בכל הלילות, לשכב כל הלילה על צד שמאל טוב מאד להכניע הקליפה לילית וחיילותיה השורים בטחול ומבטל את התאוה, ואף גם זאת להזהר לישן מתוך שמחה כי עצבות ודאגה ויגון רע ומר לענין דבר אחר, ועל כל פנים עיקר גדול בזה הוא להסיח דעתו מזה הענין ויבטח בשם ה' וישען באלוהיו ולא יירא ולא יפחד לבבו כי הדמיון הוא פועל מאד וילכד ברשתו חס ושלום.

להזהר ביותר בלילה זה בק"ש על המטה ואופן כוונתה

מה. רק את נפשו ישמור באומרו קריאת שמע על מטתו כהלכתה וכתקונה ביתר שאת מכל הלילות כי מרוממת היא על כל השמירות כמו שנאמר רוממות אל בגרונם וחרב פיפיות בידם, ואשר להיות כי כיוון בשעת הוצאת ספר תורה כל נדרי בתקון זרע לבטלה בפסוק אור זרוע לצדיק כמו שהארכנו לעיל, גם עתה בשעת קריאת שמע יוסיף ידו שנית לכוין בה לתקן את אשר קלקל במחשבתו הרעה שהביא עצמו לידי קרי והוצאת זרע שלא על ידי אשתו וכרת מזלו ושורשו מן נוקבא דז"א כי הוציא בעונו ניצוצות קדושות שלא על ידה והם ירדו לקליפת נוגה ומשם נעשקות מאשת זנונים ומכל מזיק שלה נעשה גוף אחד לכל אחד מהטיפה, ולפיכך עתה כי עת הרצון היא מאד יכוין להחזיר הנשמות ההם לקדושת כלי החדש הנעשה בקריאתו קריאת שמע ולהרוג הגופים ההם בחרב פיפיות דקריאת שמע.

מו. וכן כשיאמר פסוק יעלזו חסידים בכבוד יהיה כוונתו להרוג הגופים דטפות זרע שיצאו על ידי שלא שהה על הבטן כשהיה משמש עם אשתו המתלבש בקליפת נוגה עצמה הכלולה מטוב ורע כי הוצאתם אינו רע גמור שהרי כוונת התעוררות ההוא לתשמיש המותר היתה, ועל זה נאמר יעלזו חסידים בכבוד הם אותם שרוצים לשוב בתשובה מחטא זה, ירננו על מה שעושים על ידי משכב"ותם שהם נשותיהם כי הורגים אותם המזיקים שנבראו עמהם, על ידי כי ר'וממות א'ל ב'גרונם ראשי תיבות באר בארה של רחל אמנו כנודע באורך לבא בסוד ה'.

אזהרה מועלת להיות נשמר בטהרה ביוכ"פ

מז. ואשר עלול לנזילות זה בשאר הימים צריך הרבה מאוד קודם יום הכפורים לתקן עונו על ידי התקונים שבאו בספרי הקדמונים ז"ל ולא יכנס ליום הכפורים פגום מעון זה, כי אף אם ישוב ויעשה תקונים וסיגופים על שאר עונותיו, אם לא שם לבו לתקן את אשר עיוות בעון שז"ל קרוב מאד שיטמאוהו בליל יום הכפורים כי מוצא מין את מינו וניעור בבא כל איש להתקדש כיום הזה וקנאין פוגעים בו.

התעוררות תשובה למי שלא נשמר בטהרה ביום כפור

מח. ואשר לא שת לבו את דבר ה' ויקרה מקרהו בלתי טהור בליל יום הכפורים גדול עונו מנשוא, ואמרו ז"ל בשילהי יומא 63 הרואה קרי ביום הכפורים ידאג כל השנה כולה, יען כי מראין לו שלא קבלו תעניתו והשביעוהו במה שבידם להשביעו כעבד שמוזג כוס לרבו ושופך לו קיתון על פניו, ונוסף גם הוא כי היה לו לתקן את מעשיו ולהסיר את החיצוני מעליו לפני בא יום ה' ולא עשה, (ומטעמים אלו תבין כי אין חילוק בזה בין רואה קרי בלילה לבין רואה ביום דשניהם שוין לרעה וביום הכפורים לאו דווקא).

ובפרט לפי מה שאמרו ז"ל, ראה אדם קרי חייב טבילה אמר מי רואני ואין בכך כלום והעבירו מנגד פניו שוב רואה קרי ואמר מי רואה אותי וכו' עד שלשה פעמים ועובר על מה שנאמר פעמים שלש עם גבר והוא נעשה זב מתחלת דרכיו שנאמר איש איש כי יהיה זב מה תלמוד לומר איש איש למקרה לילה, אם חזר ועשה תשובה מרפאין אותו ואם לאו הרי הוא בחזקתו עד יום מותו שנאמר וזאת תהיה טומאתו בזובו ע"כ.

אשר על ככה ידאג כל השנה כולה ולבו בקרבו יחיל ויאנח בשברון מתנים כי משך הקליפות בגופו ונפשו לא מטוהרה וטמא טמא יקרא, והעלה עשן באפו יתברך וגחלים בערו ממנו ולו הסתיר פניו ממנו האל יתברך ויגרשהו וילך, וישוב אל ה' וירחמהו וביותר בעצם היום הזה יום האדיר והנורא עוד השמש במרומים להתודות לפניו יתברך את אשר חטא והעוה על הנפש וטימא קדשי שמים וקלקל צינורותיהם וימנעו רביבי השפעתם והרחיב גבול הרשעה, וידבר עם נפשו לאמר אוי לי כי נדמיתי כי כמוני כמוך ונהי כטמא כולנו וכבגד עדים שלא ברצונך ויתן את קולו בבכי לאמר, יסרני ה' אך במשפט אל באפך פן תמעיטני, הרב כבסני מעוני ומחטאתי טהרני, אומר אלי אל תעלני בחצי ימי עד מלאות ימי שנותי בהם שבעים שנה אולי אוכל לתקן את אשר פגמתי ואנכי בראתי משחית לחבל.

סגולה לכפרת העון לכוין בי"ג מדות ובפרט בשנים מהן

מט. ואף גם זאת יכוין ביום הזה באומרו הי"ג מדות דרחמי לטהר נפשו מטומאתו ומטומאת עונותיו על ידי המשכת אור העליון מלובן העליון בכוונתו בהם, ובפרט בשנים מהם שבם נזכר טהרה והתלבנות הטומאה מהנפש אשר לא מטוהרה, בתיקון שני שהוא נושא עון ואמרו באידרא 64 וחד חשוך הוה אתסחי בההוא נהורא כמאן דיתסחי בההוא נהורא עמיקא וכו' פתחו ואמרו נושא עון חמיתא, ובתיקון שלישי שהוא עובר על פשע ואמרו שם שעליו נאמר ורוח עברה ותטהרם.

ועם היות שכל י"ג מדות סגולתם להמתקת הדינין עם כל זה באלו השנים שנזכר בהם טהרה יכוין בהם בפרט, וסגולתם רבה היא מאד לטהרו וללבנו ובפרט כהיום הזה כי סגולה לטהר את הנפש מטומאתה ומכל חטאתיה ונאפופיה מבין שדיה כמו שנאמר כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם מכל חטאתיכם לפני ה' תטהרו, ושוב יקבל עליו לקיים מן הבא בידו דרכי התשובה וכל התקונים אשר כתבנו לפגם עון זה בפרק ב' מהשובבי"ם עיין עליהם.

עיקר תקון העון להוסיף בתורה המטהרת יותר מכל הטהרות

נ. ותחת הטומאה אשר גברה בגופו ובנפשו עתה ילביש אותם מחלצות טהורות ויוסף לקח מידי יום ביום כי סגולת התורה להפשיט רוח הטומאה ולקרר הטומאה מאש היצה"ר ואם ללבן היצר שלכך כתיב בה אמרות ה' אמרות טהורות, וכן אמרו בזוהר פרשת קדושים דף פ', ותא חזי לא אתדכי בר נש לעלמין אלא במילין דאורייתא בגין כך דברי תורה לא מקבלי טומאה בגין דאיהי קיימא לדכאה לאילין מסאבי ואסוותא באורייתא משתכחא דכתיב רפאות תהי לשרך וכתיב יראת ה' תוסיף ימים דכיותא אשתכח באורייתא דכתיב יראת ה' טהורה עומדת לעד מאי עומדת לעד דקיימא תדירא בההוא דכיותא ולא איתעדי מינה לעלמין עכ"ל, ולכן יתחזק בלימוד התורה כי טהרת התורה עולה על הכל והיא עיקר כל הטהרות.

תקון למי שנכשל בטומאה ביום כפור

נא. ונמצא כתוב כי טוב לו שיאמר הארבע קדושות שייסד ר"א הקלירי ליום הכפורים שלושים יום רצופים מיד אחר יום הכפורים בהכנעה גדולה ודמעות שליש.

ואחר כך יאמר מזמור ל"ט, ויכוין בסופי תיבות אמרתי' אשמרה' דרכי' מחטוא' בלשוני' סופי תיבות שם יֶהְיַאְיָ ונקודותיו יוצאים מפסוק אֶשמרה לְפי מַחסום בְּעוד רָשע לנגדי, ויכוין לתקן פגם הקרי על ידי השם הקדוש שיוצא בא"ת ב"ש מן דרכ"י והוא קָגֶלְםֵ וניקודו מר"ת אמרתי אשמרה דרכי מחטוא שאלו השני שמות מבטלין ומכריתים כל נגעי בני אדם וכוחות הטומאה מעליו, ועוד יש כוונות בפסוק זה ואין להעלותם בספר זה דלאו כל מוחא סביל דא.

ואחר מזמור הנזכר יאמר מזמור פ"ח על מחלת לענות וכו' שיש בו קל"א תיבות כמנין סמ"אל ומכניעו על ידי המזמור זה מאשר שלט עליו בעון קריו, ואחריו מזמור קט"ז ואחריו קכ"ד עם כל הכוונה שכתבנו לעיל בערבית.

סגולת הניעור ליל שישי ויום שלפניו לשמירה מהעון ותקונו

נב. ואם יכול לעמוד על נפשו להיות ניעור משנתו כל ליל שישי כי מדתה בצדיק יסוד עולם והיא מדת כל הכוללת כל תקוני העונות יועיל לו הרבה, ולא עוד אלא שאם יהיה זריז להיות ניעור ליל שישי ויום שלפניו יועיל גם כן להנצל מפח המוקש כל ימות השבוע ממקרה אשר לא טהור והוא בדוק ומנוסה אצל רבים, וטעם הדבר פשוט כי כאשר הוא עושה נחת רוח למדת הצדיק העליון כן יעשה לו והרשעה כולה כעשן תכלה ושאנן מפחד רע"ה.

תקון התענית לנכשל בטומאה ביוכ"פ, ואם יתענה קודם סוכות

נג. ונוסף גם הוא תיקון לעון זה להתענות ולהבין לטהר תגבורת טומאתו כי התענית הוא אש מטהר וכמו שאמרו בזוהר שמות, 65 אמר רבי יהודה מתוך תעניתו של אדם מחלישין איבריו וגובר עליו האש ובאותה שעה צריך להקריב חלבו ודמו באותו האש והוא מזבח כפרה וכו' אמר ר' יצחק מכאן ולהלאה כתיב כל דבר אשר יבא באש תעבירו באש וטהר ע"כ.

נד. ואני התרתי לאיש אחד אשר פחד ורהב לבבו הרבה מאד ממקרה אשר לא טהור בליל יום הכפורים, ושאלני היוכל להתענות בארבעה ימים שבין יום הכפורים לסוכות הואיל והם ימים של שמחה ואין מתענים בהם, ואני אמרתי לו דהדין פשוט בזה דיוכל להתענות ושב ורפא לו מדין הרואה חלום רע בשבת שחייב להתענות והתירו לבטל עונג שבת מפני תעניתו, והיינו טעמא מפני שכיון שהראו לו חלום רע הראו לו מן השמים שנמצא עולתה בו שיש מקטרגים כנגדו וצריך הוא לשוב ממעשיו כדי לבטל המקטרג, ויתענה ויכוף כאגמון ראשו ולא יתענג כלל אלא ישב ודומם וזו היא שמחתו וענוגו בהיותו זוכה לעונג גדול בביטול העונג הזה.

הנה כי כן גם מי שראה קרי בליל יום הכפורים ורואה את עצמו מובדל ומרוחק מאת אלהיו יתברך מצד מעשיו הרעים ודרכיו המקולקלים אשר הגביר את הטומאה עליו ועתה בא להסיר הבגדים הצואים מעליו ולשוב לדרך הטובה ולהתקרב לפני חנון המרבה לסלוח, ונפשו נבהלה מאד במלאות ספיקו אם תעלה לו שנתו אם לאו והוא אינו יודע את עתו אם יניחו לו לשוב תשובה שלימה וראויה לפי כובד טומאתו.

נה. ומה גם כי הימים האלה נזכרים ונעשים עת באו ימי השילום כי המשפט לאלהים הוא השליט בעת ההיא במקום שאמרו לחתום גזרי בית דין הצדק, כי משעת נעילה הונח דבר משפט כל איש בצריך עיון והשקפה לטובה הכל לפי המעשה והטוב ההוא אשר ייטיב לאיש העומד לדין וחיה, והיה אם לא יתקן חטאתו ואשמו אשר עיוותו חס ושלום הרחמים לא יכמרו אבל יחמרו להחמיר בפסק דינו, יחליפו שטתם להוסיף לרע לו פסקי תוספו"ת על פסקי הרא"ש והמלמד זכות חוזר ומלמד חובה, ואחר גמר דין מחלוקת לחלק הפתקים בנתינה מיד ליד, עידי מסירה כרתי לתת לאיש כדרכיו הן לחיים הן למות.

ומי זה האיש מרגיש אשר לא ירגיש מרוגז הדין והגזרה ולמהר ולהחיש מפלט לו, וכל שכן וקל וחומר למי שקרה לו כל אלה שראוי לו להבין ולהתענות עוד השמש במרומים בימים האלה אשר בין יום הכפורים לסוכות לבקש על חטאתו ואשמו אולי יעלה מרפא וארוכה למחלתו, ואין בזה עון אשמה אלא אדרבא צדקה תחשב לו שמזכה את נפשו העגומה לבלתי הכריתה עד תשלים חוקה ברוב הימים וטהרה ממקור דמיה ושבה אל בית אביה כנעוריה, ומה לו לבקש שמחת הימים יותר מזה להתקרב לפני אלהיו והיא שמחה גדולה ויתרה לנפשו העלובה והעגומה בת מלך שבויה בין כמה זאבים, והגוף הנגוף החוטא כיון שלא זכה לשמחה לא ישמח אלא יתאבל ויאנח על כל הרעה אשר עשה וזו היא שמחתו אם בעל נפש הוא.

נו. ומזה הטעם היה היתר ללבוש שק ביום הכפורים גם כן לאיש אשר נפשו עליו תבהל על מקרהו וחש על נפשו לשוב אל ה' וללבוש שק להשמיע במרום קולו לבקש על נפשו, כי אף כי יום הכפורים יום טוב הוא, הואיל והותר מכללו בעינויים הרבה, לאיש אשר אלה לו ולבו נוקפו נראה לי דמותר גמור הוא, אלא שחבירי לא הודו לי לענין השק ביום הכפורים דיום טוב הוא.

סגולה לנכשל ביוכ"פ להשלים שנתו אם יוסיף בתורה ותשובה

נז. ובודאי הגמור כי אם כה יעשה וכה יוסיף בתורה ובתשובה ותענית יעלה שנתו בטוב ובנעימים ותטיב לו החתימה ויראה זרע ויאריך ימים, ובלבד שלא ישליך אחרי עבור שנתו כל אשר פעל ועשה אחר גוו כי אז חס ושלום יוסיף על חטאתו פשע וישוב אל הארץ כשהיה.

תוכחה לת"ח המקלים בחומר מ"ש ז"ל במי שנכשל ביוכ"פ

נח. ואולם רבים תלמידי חכמים יקלו על עצמם כי יקר להם מקרה בלתי טהור בליל יום הכפורים ולא חלו ולא רגשו בדבר, וישליכו אחרי גוום מלשקוד על דלתי התשובה לבקש על נפשותם אשר אמרו לנפשם כי לא אמרו ידאג כל השנה רק לרחוקים מהצדקה ומתורת ה' ואשר לא שת לבו אל דבר ה' ומצד מחשבותם פועלים ר"ע על משכבותם, לא כן לישרים בלבותם המתקדשים והמטהרים עם קונם כי אף כי תקראן אותם כאלה אין בהם עון אשמה כי אין זה אלא מצד הקדושה יתירה כי קנאין פוגעים בה.

אכן לא זו הדרך ליראי ה' ולחושבי שמו לתת כתף סוררת אל דרכי התשובה והתקונים הצריכים לו ולהיות צדיק בעיניו ולומר חנני אלהים ויש לי כל, כי אם יפשפש וימשמש מעשיו על כל דבר פשע על קל על חמור אשר חטא על הנפש אז יראה כמה לו עונות וחטאים תלי תלים, וכל עוד ידו נטויה לחפש עוד יוסיפו להגלות לו כהנה וכהנה עבירות שהאדם דש בעקיביו והוא לא ידע ואשם, ואם ישים פניו אל כל צדקותיו אשר עשה ואשר אשום אשם בכל עון ובכל חטאת וישקיף וירא כי עשרת פעמים יהיה סרח העודף במעשה הרעה על כל הטובה, כי מי עסק בתורה שלא נשתמש ונהנה מהקרא רבי או נתייהר ובא לכלל כעס ולכלל טעות ועל דרך זה בכל מצוות ה'.

נט. על כן אם בעל נפש הוא אף כי הוא מיראי ה' וחושבי שמו ויקר מקרהו חס ושלום ביום הכפורים, נפשו עליו תאבל ולבו חלל בקרבו ועיניו יעלעו דם ובלב נשבר ונדכה יתודה ויאמר אללי לי כי עונותי הטו אלה, ויתחזק לענות אל ה' בבכי ובתחנונים וצום ושק ואפר אולי יתכפר לו וה' יגמור בעדו.

אזהרה לת"ח להתעורר ביותר לתשובה כדי לעורר יתר העם

ס. וההקש זה לכל מעשה העבודה ביום האדיר והנורא הזה לבלתי יקלו באמירת הרחמים והסליחות ולהתעסק בלימודיהם, רק יהיו ראשונה לשפוך את שיחם לפני ה' אשר מהם יראו וכן יעשו כל יתר העם לעורר עצמם לתשובה ולבכות על עונם בתפילתם כי ראו כי לתלמידי חכמים גדול הכאב מאד לבכות ולספוד לצרת עונותם ויאמרו אם בארזים נפלה שלהבת מה יעשו איזובי קיר וזכות הרבים תלוי בם וצדקתם עומדת לעד, וכבר כתבתי בזה באורך בפ"ב דסליחות קחנו משם.

יבאר שחומר מי שאירעו מקרה יום הוא כמקרה לילה

סא. ואף גם זאת אודיעך כי רבים לא נזהרו עצמם מבוא בטומאה זו חס ושלום רק בלילה ולא ביום ואם יקר מקרה כשישנו ביום לית דחש, שטעו בזה דאדרבא יש מגדולי ישראל אשר פירשו הרואה קרי ביום הכפורים שזהו דוקא ביום ולא בלילה, ואף כי לא נראו דבריהם מכל מקום הכל שוין דלילה כיום ויום כלילה כולן שוין בענין זה (עיין בספר חסידים סי' תנ"ה), ושומר נפשו יזהר אף ביום כאזהרתו בלילה ולא יאבד טובה הרבה, ומה טוב ומה נעים חלקו אשר אל יתן דומי לו ביום בלימודו ולא יצטרך לכל אלה.

פלוגתת הרמב"ם והבה"ג לענין טבילת בעל קרי ביוהכ"פ

סב. ולענין טבילת בעל קרי כתב הרמב"ם 66 וז"ל, מי שראה קרי בזמן הזה ביום הכפורים אם לח הוא מקנח במפה ואם נתלכלך רוחץ מקומות המלוכלכין בו לבד ומתפלל, ואסור לו לרחוץ כל גופו או לטבול שאין הטובל בזמן הזה טהור מפני טומאת מת ואין הטבילה לקרי בזמן הזה לתפילה אלא מנהג ואין מנהג לבטל דבר האיסור אלא לאסור את המותר, ולא אמרו שהרואה קרי ביום הכפורים טובל אלא כשתקנו טבילה לבעלי קריין וכבר ביארנו שבטלה תקנה זו עכ"ל.

אמנם יש חולקים עליו וסוברים שטובל כדרכו כדתניא כל חייבי טבילות טובלין כדרכן בין בתשעה באב בין ביום הכפורים, והתם פליג ר' חנינא סגן הכהנים אתשעה באב ואומר כדאי הוא בית אלהינו לאבד טבילה אחת בשנה, ונראה דר' חנינא לא פליג אלא בתשעה באב לחוד כדיהיב טעמיה אבל ביום הכפורים לא פליג, והיא סברת בה"ג ור"י ברצלוני ז"ל.

הכרעת המחבר בדין טבילת בעל קרי ביום הכפורים

סג. ולכן נראה דאם הוא ירא אלהים ונוהג עצמו כמנהג הרמב"ם ז"ל שהשיב לראשי ישיבות שבבבל שמימיו לא ביטל אותה, ומאחר שמנהגו כך לבו נוקפו ולא מצי מתפלל כי לבו בל עמו, כדאי הם הגדולים ההם המתירים לסמוך עליהם ולטבול הואיל ואינה רחיצה של תענוג ושל הנאה, ולגבי דידיה שנוהג עצמו כל הימים בטהרה ובנקיות הוה ליה כהיו ידיו מלוכלכות בטיט ובצואה שמותר לרחצן הואיל ולא קא מכוין להנאת רחיצה כי אם לטהר מלכלוך וטינוף.

ועוד כיון דהתירו למי שהוא אסטניס שצריך לקנח פניו במים שאין דעתו מיושבת עליו כל היום עד שיקנח שיכול לקנח, הוא הדין לנדון דידן דהואיל ומנהגו לטבול כל הימים ואין דעתו מיושבת עליו שמותר, וגדולה מזו אמרו דמקבל פני רבו עובר במים וכל שכן פני שכינה, וכן העידו לי שהרב מהר"י מברונה זלה"ה עשה מעשה.

עוד בענין הנזכר, ודין טבילת אשה ביוכ"פ משו"ת "בנימין זאב"

סד. וכן הרב בנימן בכה"ר מתתיה ז"ל כתב בספרו 67 גבי מה שכתב ר"ת דקיימא לן דטבילה בזמנה אינה מצוה, חילק דהיינו היכא דאין בעלה בעיר אבל היכא דבעלה בעיר שרי משום מצות עונה לטבול בשבת וכן ביום הכפורים, ואף על גב דביום הכפורים אסורה בתשמיש המטה ולאו טבילה בזמנה איכא מכל מקום כדי להתפלל האשה ביום הכפורים בנקיות ובטהרה יכולה לטבול ביום הכפורים וחשיב לה בשביל מצוה, וכדי לעשות נחת רוח להן אין ממחין בידם וכדאמרינן בחגיגה פ"ב 68 דהביאוהו לעזרת נשים כדי לעשות להן נחת רוח, פירוש עגל זבחי שלמים שסמכו עליו נשים, לא מפני שהסמיכה כשירה בנשים דהא דרשינן בני ישראל סומכים ולא בנות ישראל סומכות אלא לעשות להן נחת רוח, וכתבו שם התוספות בד"ה לעשות נחת רוח דנשי דידן אם באות לעשות מצות עשה שהזמן גרמא ולברך עליהן אין ממחין בידן אף על גב דפטורות ולא מיקרי ברכה לבטלה.

וכתבו נמי בפרק המוצא תפילין 69 דמיכל בת שאול מנחת תפילין ומסתמא גם כן היתה מברכת, ואשתו של יונה היתה עולה לרגל והיתה מביאה עולת נדבה במקום עולת ראייה ואף כי לא היתה מחוייבת, וכן יש לומר גבי נשים דמותרות לטבול בשבת ולא חיישינן לסחיטה וכן ביום הכפורים ואין לחלק בין יום הכפורים לשבת כדאמרינן בפרק יו"ט, 70 אמר רבא מי איכא מידי דשבת שרי ויום הכפורים אסיר, הרי דכדי לעשות נחת רוח להן התיר לטבול ביום הכפורים כדי להתפלל בנקיות ובטהרה.

ציונים והערות לפרק ד

46) ע"ז דף כ' ע"ב. 47) ירושלמי הוריות פ"ג ה"ב. 48) רמב"ם הל' עבודת יוהכ"פ פ"א ה"ו. 49) ילקו"ש ויקרא פט"ז רמז תקע"ח. 50) זוהר תרומה דף קל"א ע"ב. 51) זוהר ויקהל דף ר"ה ע"ב. 52) זוהר בשלח דף מ"ז ע"ב. 53) ר"ה דף י"ח ע"א. 54) זוהר קדושים דף פ' ע"ב. 55) שמות רבה פרשה ל"ח אות ד'. 56) זוהר האזינו דף רצ"ו ע"ב. 57) ברכות דף י"ד ע"א. 58) יומא דף פ"ח ע"א ובפרש"י שם. 59) עי' סנהדרין דף צ"ג ע"א. 60) מדרש משלי פרשה י"ד. 61) מדרש משלי פרשה י'. 62) ילקו"ש ויקרא פט"ז רמז תקע"ח. 63) יומא דף פ"ח ע"א. 64) זוהר נשא דף קל"ב ע"ב. 65) זוהר שמות דף כ' ע"ב. 66) רמב"ם הל' שביתת העשור פ"ג ה"ג. 67) שו"ת בנימין זאב ח"א סי' קמ"ח. 68) חגיגה דף ט"ז ע"ב. 69) ערובין דף צ"ו ע"א תוד"ה דילמא. 70) ביצה דף י"ח ע"ב.

תוכן העניינים

חמדת ימים ג

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה