אור ברסלב
חמדת ימים ג יום הכיפורים › פרק ג - תפלת ערבית - סדר וידוי וסליחות

חמדת ימים ג· רבי בנימין ב"ר מאיר הלוי

יום הכיפורים · פרק ג - תפלת ערבית - סדר וידוי וסליחות

פרק ב - כל נדרי

זמן ערבית בימות השנה מיד עם שקיעת החמה

א. השרידים אשר ה' קורא המישרים אורחותם על פי קבלת איש האלקי'ם האר"י זלה"ה הנוהגים לומר ערבית בכל ימות השנה מששקעה החמה מטעם לשון הזוהר חדש פרשת בראשית שהעתקנו למעלה פ"ב דסליחות שאמר רב, בצפרא כשהחמה זורחת הוא זמן תפילה ומשש שעות ולמעלה עד תשע שעות זמן תפילת מנחה ומששקעה החמה עד שתחשך תפילת ערבית, וביארו הטעם לפי כי מאז ואילך ננעלים דלתות שמים מעבור תפילה ומוקי הא דאמר ר' יהושע בן לוי כל העוסק בתורה בלילה הקדוש ברוך הוא מושך עליו חוט וכו' דהיינו מפלגותא דלילא ואילך דווקא ע"כ.

תפלת ערבית יוכ"פ אין להקפיד לאומרה עם השקיעה וטעמו

ב. הנה ליל יום הכפורים נשתנה למעליותא במעלות עליונות כאשר חכמים הגידו יום הכפורים לילו כיומו, לפי כי ידענו כי בשאר הימים מדת א"ל יעיר בבקר לאכפייה דינין כמו שנאמר ואל זועם בכל יום, נזעם לא כתיב אלא זועם שהוא פועל יוצא שזועם לבעלי הדין אבל בלילה אינו כן כי כל בעלי הדין המה שולטים כנודע מכמה מאמרי הזוהר.

אמנם יום הכפורים לילו כיומו כי הנה הדינין המה מתבסמים ושבים אל מקום העליון אימא עילאה כמו שאמרו בזוהר ויקרא דף ט"ו וזה לשונו בקיצור, וכד בני עלמא מכשירין עובדייהו לתתא מתבסמין דינין ומתעברן ומתערי רחמי וכו', תאנא בשעתא דמתבסמין דינין ושלטי רחמי כל כתרא וכתרא תב בקיומיה ומתברכאן כולהו כחדא ומתבסמא אימא בקלדיטי גליפין ותייבין לסטרהא וכדין אקרי תשובה שלימה ואתכפר עלמא דהא אימא בחדוותא שלימתא יתבא דכתיב אם הבנים שמחה וכדין אתקרי יום הכפורים דכתיב לטהר אתכם מכל חטאתיכם ומתפתחין חמשין תרעי דסטרין גליפין ע"כ.

הנה מבואר כי יום הכפורים מתמתקים הדינין וחוזרים למעלה לאם הבנים ונפתחים חמשים שערי בינה ולילה כיום יאיר, ועוד לו כי ביום שערי הרחמים המה נפתחים אבל בלילה הכל סגור כנזכר דתרעין דילה סתימין מפחד בלילות, אכן יום הכפורים לילו כיומו כי מתחילת הלילה נפתחין שערי בינה ולילה כיום שוין לטובה לעתור ולרצות אף משתחשך ודלתות שמים פתח ויבא גוי צדיק, ועל כן אף מי שינהג להתפלל תפילת ערבית כל הימים מיד מששקעה החמה וכן בלימודו, הנה ליל יום הכפורים לא יחוש אם איחרו פעמי מרכבותיו של ציבור יותר מזמן זה יען שהייתם זו היא הללם ושבחם כאמור.

אזהרה לכוין בתפלות יוכ"פ לתקן שאר תפלות הפסולות

ג. והנה כל איש הירא תהיה מגמת פניו קודם כל תפילה ביום הזה לתקן התפילות של כל שאר ימות השנה בתפילות היום הזה כי הוא תיקון לכל הימים, ויכוין על ידי כל תפילה ותפילה להעלות התפילות הפסולות אשר ביד מלאכי מרום והם נקראו תפילות פסולות אשר נידחו משער בית התפילה על ידי שהן מעורבבות במחשבות זרות, ואמרו בזוהר פקודי 20 שגונז אותן הממונה עליהן עד שהאדם עצמו ישים אל לבו על מה שהתפלל בלא כונה ועדיין לא נענה באותן התפילות ויתוודה ויתחרט על זה, ואז עם התפילה הראשונה ביום שנתן אל לבו לתקן את אשר עיוות אז התפילות ראשונות עולות עמה.

מחסדי ה' לצרף תפלות הפסולות זע"ז

ד. ואמרו המקובלים ז"ל, כי בשאר ימות השנה מחסדו הגדול יתברך אפילו שלא נתכוין האדם בכל ברכות של שמונה עשרה בבת אחת רק אם יום אחד יכוין בברכה אחת או שתים וכמו כן ביום אחר בברכה או שתים אחרות ברכות מצטרפות, וכשנמצא שנתכוון בכל התפילה אז המלאך סהדיאל מוסרה לסנדלפון להוליכה למעלה אבל כל זמן שלא נתכוין בכולן המלאך הנזכר מעכב אותה אצלו עד יום הכפורים, ואם לא נתקנה עד היום ההוא אז המלאך משליכה למקום פסולי המוקדשין שהוא חוץ לרקיע שקבועים בו כוכבים ומזלות דאשת זנונים היא לילית חייבת שעומדת ברקיע זה ונוטלת תפילה זו ועושה מהם רקיעין אחרים של שוא ועולה היא וחייליה ומשטנת על אותם התפילות ע"כ.

מעלת התפלה ותוכחה למתפללים שלא בכוונה

ה. ולית דין צריך בשש כהיום הזה להיות כל איש צו"רר ומתאונן בלב נשבר ונדכה בכל חמשת התפילות לפני ה' הכל כאשר לכל, הן על עונש המבטלם מלאומרם כלל או מלאומרם שלא בזמנם או אמרן בלא לב ולב רק שפתים נעות כי עושה אלה גדול עונו מנשוא יותר מכל שאר עבירות, אם מקלות המצוה אשר לא נפלאת היא ולא רחוקה וקרוב הדבר בפיך ובלבבך לעשותו.

ואף אם היתה חמורה רבת התלאה והטורח היה ראוי לעונש - המבטלה או אומרה בלא כוונה כגוף בלא נשמה מפני חילול כבודו יתברך כי הוא המברך לכל וצמצם כבודו כ"ביכול להתברך מפי האדם בתפילותיו ובכל ברכה ותהלה, ומשרתיו שואלים איה מקום כבודו להעריצו, ויש כתות של מלאכי השרת שלא יעצרו כח להודות לו כי אם פעם אחת בשבוע ואמרי לה פעם אחת בשנה ואמרי לה פעם אחת בשבע שנים ואמרי לה פעם אחת ביובל ואמרי לה פעם אחת כל ימי חיותם לבד, והאנוש האומלל אשר בעפר יסודו הורשה מאת אדון הכל להודות ולהלל את יוצרו בכל עת שירצה ותמיד תהלתו בפיו ולא עוד אלא שחפץ במהלליו יותר ממהלל שרפי מעלה, ואל כל זה לא שת לבו ונתרשל בתפילותיו ויאמר אותם בחפזון רב כמתלהלה יורה זיקים בגאונו, ובמעט רגע יכחידנה תחת לשונו אחת למעלה ושבע למטה ולא יהיה מתכוין אלא כמחרף ומגדף, שפתותיו דא לדא נקשן כעובר על הגחלים.

ו. הנה עושה אלה עבירה גדולה תמידית בימינו וכדי חרון וקצף לפני אלהיו ככתוב יען כי נגש העם הזה בפיו ובשפתיו כבדוני וכו', וימהר יחישה מפלט לו לתקן את אשר עוותו ובכל ראשית תפילות היום הזה יום כפרה הוא יתמרמר בבכי על זה מאד ויתחרט על כל תפילותיו תמידין שלא כסידרן כגוף בלא נשמה ויתאונן ויאמר, אוי לי אויה לי ועל נפשי מדוע ככה עשיתי ואת דבר ה' בזיתי ובמו פי ובשפתי כבדתיו ולבי רחק ממנו ובכן יקבל עליו לגדור גדר לבלתי עשות כזאת עוד חס ושלום, הן תיהוי ארכא לשליותו ויתוקנו כל התפילות הנדחות ויעלו עם תפילות היום ברחמי להעשות עטרה לראש מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא.

כוונת ה' תפלות יום הכפורים ע"ד הסוד

ז. ואשר הריחו בסוד ה' ויונק מסוד תנחומיו יכין לכוין בעליית שכינת עוזינו שאנו מעלין אותה בתפילת ערבית במלכות בית אימא, וכן בכל תפילה ותפילה מידי עלותה מדריגה אחר מדריגה עד שעת הנעילה על ידי כל תפילה ותפילה מחמש תפילות, ועל כי היא מקבלת ה"ג מבית אימא מן הקדש פנימה על כן לעומתם תקנו חמש תפילות.

אזהרה ליודעי סוד שלא יתפללו בדרך הפשוטה

ח. וכבר כתבנו בפ"ו דר"ה כי ליודעי דעת לכוין לא הותר להם להתפלל בדרך הפשוטה ויתנו לבם להבין ולהשכיל הדברים בשורשיהם העליונים וכמו שאמרו בזוהר בכמה מקומות, זכאה חולקיה מאן דידע ברזא דמאריה וארים דגליה באתר דאצטריך.

כששואל מחילה מהי"ת יכוין למען שמו יתברך

ט. וליתר העם ראוי להם לשים לבם ולהבין מוצא שפתיהם אשר דיברו בפיהם פשוטי הדברים היטב וצריכין הם לכוין בתפילתם הכל לתת עוז לאלהים, וכששואל מחילה וכפרה תהיה כוונתו למענו יתברך אשר כב"יכול תש את כחו באשמותיו כי רבו כמו שנאמר צור ילדך תשי והשכינה מה הלשון אומרת קלני מראשי קלני מזרועי וכו', וישאל מחילה וכפרה לתת עוז לאלהים ולהשיב המדריגות אשר קלקל כמשפטם הראשון, ולא ישאל מחילה וכפרה מפני היראה לבל ימות ויספה תוך זמנו או לזכות ליתר המעלות כי לא יכון אדם בתפילתו לשאול על עצמו ועל בשרו אצל כבודו יתברך אפס כי אם יהיה כוונתו לכבוד יוצרו כאמור וסוף הכבוד לבא גם אל עצמו ואל בשרו.

ראוי ליראי ה' לשאול כפרה אף על אלו שמשורש נפשם

י. וכן יאותה להם ליראי ה' ולחושבי שמו כשישאלו כפרה על נפשותם כהיום הזה לכוין לכפר בעדו ובעד ביתו ובעד כל שהוא משורשו או הקרוב לשורשו, בין נפשו בין משורש נפשו בין הקרוב לשורש נפשו, בין רוחו בין משורש רוחו בין הקרוב לשורש רוחו, בין במלבוש רוחו בין קרוב למלבוש רוחו, בין נשמתו בין משורש נשמתו בין מלבוש נשמתו בין קרוב למלבוש נשמתו.

מעשה בחסיד אחד שהתוודה על אחד משורש נפשו שהמיר

יא. וכבר אמרו על חסיד אחד שמצאוהו צועק ובוכה יום אחד וטופח על פניו והיה מתוודה בקול מר ושאלו את פיו מה כל החרדה ההיא, והיה תשובתו אליהם כי איש אחד שהיה משורש נפשו המיר דתו במקום פלוני באותו היום ויצר לו כי נפשו לא מטוהרה על ידי כך, ועל כן טוב וישר ביום הכפורים לשאול כפרתו וכפרת כל אחד מאלו וכן בכל הוידויים יתוודה אף עוונות אשר לא חטא ויכוין לכל אחד מכל אלו וכופר לו ולהם.

לומר והוא רחום בערבית ליל יום כפור

יב. ולעורר לבות בני אדם אומר השליח ציבור בתפילת ערבית והוא רחום יכפר עון, 21 אף כי אין לאומרו בשבת ויום טוב מכל מקום השעה צריכה לכך שזמן כפרה לכל היא שיכפר עון ולא ישחית והרבה להשיב אפו מעל עמו ונחלתו באהבתו ובחמלתו בכח י"ג תיבות של פסוק זה לעומת י"ג מדות דרחמים שמתעוררים למעלה בעתות כאל.

התעוררות להתפלל ערבית בכוונה ובאימה

יג. וכל אחד מאישי ישראל יש לו להתעורר עצמו בעת ההיא בתשובה ובבקשה ובתחנונים ולומר תפילת ערבית בכריעה ובהשתחויה והן מלה בלשונו בקדושה ובטהרה ובנעימה קדושה ולהפשיט מעליו כל מחשבת פיגול, והעיקר בזה לומר תפילתו עם הספר כי הכתב והמכתב יעורר הכוונה ותופר המחשבה, וסימניך אמר עם הספר ישוב מחשבתו הרעה.

התעוררות לקרוא ק"ש ברעדה וטעם שעונין בשכמל"ו בקול רם

יד. ויתר מכן יש להתעורר עצמו בהגיע תור קריאת שמע הדמי"ן יתעבד 22 למלאכי המרום במרום, הן לקרותה ביראה ורעד ובכוונה לעשות כוונים למלאכת השמ"ים בקריאתה לעורר הייחוד העליון עליונים למעלה ותחתונים למטה כי ישבו אחים יחדיו במסור מסר נפש לה'.

וידמה לבר אלהין לענות קול ברמ"ה ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד כאחד מצבא המרום במרום, ואמרו ז"ל 23 כשעלה משה רבינו עליו השלום למרום שמע מלאכי השרת שהיו מקלסין להקדוש ברוך הוא ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד והורידו לישראל, למה הדבר דומה לאחד שגנב הורמין מתוך פלטין של מלך נתנו לאשתו אמר לה אל תתקשטי בו אלא בצנעה, ולכן כל ימי שנה אומרים אותו בלחישה כשם שנאמר אליהם בלחישה זולת יום הכפורים כי הן כולנו פרושים מענייני החומר ומזדככים כמלאכי השרת, ונוסף גם הוא בעומדם באימה ביראה ובחרדה את פני האדון ה' כמו מלאכי השרת אך בזאת יאותה לנו לומר בפומבי ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד.

טו. ואשר בא בתעלומות חכמה יאותה לו להתעורר ביותר ביודעו ומכירו טעמו ונמוקו של דבר מפני מה הורשינו לאומרו קול ענות גבורה ביום הכפורים מפני העילוי הנמצא למעלה ב"ת קמה באימא ושם לא היה פחד כנודע, ובכן ידע וישכיל מעשה תוקפו של האיש האנושי אשר בעפר יסודו הן מלה בלשונו ובונה בשמים מעליותיו.

אזהרה לקבל עול מ"ש כולן בשוה ותוכחה לש"ץ המזלזלין בזה

טז. וגם העיקר בזה להיות כל איש ישוה לו איש ברעהו להקדיש ליוצרם כולם כאחד בעת קבלת עול מלכות שמים כמו מלאכי השרת, ואמרו בפרקי היכלות שנופלין מן המלאכים אלף אלפים וריבי רבבות לתוך נהר דינור ונשרפים מפני שאין להם להיות בהן מוקדם ומאוחר ומשפיל ומרים שירה וקדושה לפני מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא וכל מוקדם ומאוחר מחבירו בשירה נשרף לתוך נהרי דינור, וכתב רש"י ז"ל בפסוק וקרא זה אל זה שנוטלים רשות מלאכי השרת זה מזה שלא יקדים האחד ויתחיל ויתחייב שריפה אלא אם כן פתחו כולם כאחד כמו שנאמר ביוצר כולם כאחד עונים באימה וכו'.

יז. וכבר הארכנו בתוכחת מגולה בפרקי שבת על השליחי ציבור שבדורינו אלה אשר זה דרכם כסל למו להתמהמה בפסוק שמע ישראל לאט לאט עד שיסיימו הקהל ואחר כך יאמרו המה כדי להשמיע קולם ונעימותם וקורא אני עליהם כד רגיז רעיא על ענא עביד להו נגידא סמייתא, ואם רע ומר ונכריה עבודתם בימי שנה עוד יוסיפו סרה ביום הכפורים כי הנה בימי השנה הן אומר והן דברים בלי נשמע קולם ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד בקול מלחשים, והן היום קול ברמ"ה נשמע כאחד ממלאכי השרת משרתיו עושי דברו יתברך.

ועושה אלה מה דמות יערכו להם וזה ישפיל וזה ירים בקולו קול עוז והאחרון הכבי"ד השליח ציבור כאיל תערוג ואין לזרים איתו מהולל בתשבחות, איה איפה שיוויין וחן ערכם אחר כי לא שוו בשיעוריהן, ישתקע הדבר וכן לא יעשה השליח ציבור העומד לשרת בין המלך ובין העם ולא יחוש לבלעגי השפה המלעיגים עליו ובכן תהיינה אזניו יתברך קשובות לקול תחנוניו.

יזהרו לומר קריאת שמע בטעמים

יח. וביתר שאר פרשיות של קריאת שמע יזהר השליח ציבור לאומרה מלה במלה בטעמים, ולא ישנו את טעמה לאומרה בקול ניגון הפיוטים של היום כי אזהרה גדולה הזהיר האר"י ז"ל לנגן כל פסוק ופסוק בטעמו וניגונו וכל המשנה ידו על התחתונה.

בעת אמירת ק"ש יפשפש בי' דיברות הרמוזים בה ואביזרייהו

יט. וכל איש הירא ישית על לבו בעת קריאת שמע אם עבר איזה מעשרת הדברות הרמוזים בה יתחרט חרטה גמורה וקבלה יקבל עליו שלא לעבור עוד מדעתו, ובפסוק ה' אלהינו יקבל דיבור אנכי ה' אלהיך, ובפסוק ה' אחד יקבל עליו דיבור לא יהיה לך אלהים אחרים, ובפסוק ואהבת את ה' יקבל דיבור לא תשא, ובפסוק וכתבתם על מזוזות בי"תך יקבל דיבור לא תחמוד בית רעך, ובפסוק ואספת דגנך יקבל דיבור לא תגנוב, ובפסוק ואבדתם מהרה יקבל דיבור לא תרצח, ובפסוק למען ירבו ימיכם יקבל דיבור כבד את אביך, ובפסוק ולא תתורו אחרי לבבכם יקבל דיבור לא תנאף, ובפסוק למען תזכרו ועשיתם את כ"ל מצותי יקבל דיבור זכור את יום השבת ששקול ככל התורה כולה, ובפסוק אני ה' אלהיכם יקבל עליו דיבור לא תענה ברעך עד שקר, ענה בי וקבל שכר ואל תענה ברעך עד שקר.

כ. ומה יתאונן אדם חי בעת קריאתה גבר על חטאיו, ואל יתברך בלבו לאמר שלום יהיה לי כי אין בי אחת מכל אלה את מי עשקתי ואת מי רצחתי ולא גנבתי ולא פניתי אחרי אלהים אחרים, אשר יש עבירות שאדם דש בעקיביו והמה פתיחות לנפשו העלובה כמו עון הכעס והגאוה שהן כפינות אל אלהים אחרים.

וכן בלא תשא אין אחד ניצול בתפילה וברכות שלא בכוונה שנמצא גם בלא דעת הוא מזכיר כמה שמות לבטלה ועובר על לא תשא, ואין צריך לומר אם נלכד בברכה לבטלה או בברכה שאינה צריכה, וכן בלא תחמוד מי זה נזהר שלא לחמוד בלבו דמשעה שחמד עובר עליו, וכן דיבור לא תגנוב יתאבלו עשירי עם כי בזה להם לעגה להם לתת שלום לעניים וגזלת העני בבתיהם ובטירותם.

ובדיבור לא תרצח מה מאד נפשו עליו תאבל על כי בכנפיו נמצאו כמה דם נפשות אביונים בעונותיו הקטנים עם הגדולים ואשר המית את בניו בידיו בהוצאת שז"ל בר מינן, ובדיבור כבד את אביך מה תשתוחח נפש הבן כי עדיין לא הגיע לחצי כבוד שאמרה תורה כמו שהיה לרבי טרפון, 24 ובדיבור לא תנאף מי זה האיש אשר שמר וכרת ברית לעיניו ולבלתי התבונן אף על הבתולה, ובדיבור זכור את יום השבת ה' הטוב יכפר בעד רבים מבני ישראל הותר להם הדיבור בשבת יותר מבחול ובאין מבין יכשלו וילכדו בכמה איסורי אב מלאכות.

וכן בדיבור לא תענה שנאמר אני ה' אלהיכם ונאמר ואתם עדי נאום ה' ואני אל, הנה אם קרא קריאת שמע בלא טלית ותפילין הרי הוא כאילו מעיד שקר בעצמו, וכן כל כיוצא בזה אם בא לו דרך פשפ"ש הצפוני מצוא ימצא צפונות טמונות נדשות ברגל רגל השור והחמור, וכן על דרך זה בכמה וידויים המפרטים עון כל איש אל יתברך בלבבו לאמר לא עלי נאמרו דברי וידויים כאל כי אף אם לא פעל ועשה העבירה ההיא חפוש חפש מחופש בעבירה ההיא ואביזריה שחשובים כעבירה עצמה וראוי להתודות עליהן כאילו עבר העבירה עצמה ובכן לא ימצאו לו עון אשר חטא.

כוונה ע"ד הסוד לעת אמירת ק"ש ואמירת ופרוס

כא. והבא בסוד ה' יכין לו לכוין בקריאת שמע לחמשין אתוון דאית בה הרומז לבינה שבה חמשים שערי בינה חמשים תרעין דחירו עמה שעיקר גלויה עתה ביום הכפורים כנודע, וכן כשיאמר ופרוס עלינו סוכת שלום יכוין ברמזו כי סוכה רומז לבינה האם רובצת על האפרוחים ברחמים ושלום לכפר ולטהר עליהם דכל חירו בידהא חירו דחיבייא.

טעם שאומרין קודם תפלת העמידה פסוק כי ביום הזה יכפר

כב. ומסיימים בפסוק כי ביום הזה יכפר עליכם וכו' יום הזה דייקא דביה אתגלי עתיקא קדישא לכפרא על חובהון דכולא כי הוא מאור הגדול שבו אורך ימים ושנים ומחילת עון, ולשון יכפר לשון קנוח כמו שאמרו בזוהר תצוה, 25 כפור אמאי אקרי כפור אלא בגין דנקי מכל מסאבי ואעבר להו מקמיה בההוא יומא ועל דא יום כפור יומא דנקיותא והכי קרינן ליה וכו' והקדוש ברוך הוא חייס עלייהו דישראל יומא דין ומאן דלא אעבר טינא מרוחיה לכפרה עליה ביומא דא כד סליק צלותיה בהאי יומא טבע בההוא אתר דאקרי רפש וטיט ואיהי מצולות ים ולא סליק לאתעטרא ברישא דמלכא וכו'.

יבאר כי ביוה"כ הקב"ה בעצמו דן את ישראל משא"כ בר"ה

כג. ודקדקו בספר הזוהר מהכתוב הזה כי לא כאשר עלה על לב בני איש הוא ענין הדין הנעשה למעלה בראש השנה ויום הכפורים כי המשפט לאלהים הוא, כי אין הדבר כן כי בראש השנה אין הקדוש ברוך הוא דן בו בעצמו אלא בית דין של מעלה יושבין ודנין אבל ביום הכפורים הקדוש ברוך הוא בעצמו דן את ישראל, וזה לשונו בפרשת אחרי מות, 26 תנא לפני ה' תטהרו אמאי לפני ה' אלא אמר ר' יצחק לפני ה' ממש דתניא מרישא דירחא ספרין פתיחו ודייני דיינין וכו' עד ההוא יומא דאקרי תשעה לחדש בההוא יומא סלקין דינין כולהו למארי דדינא ומתקנין כורסייא למלכא קדישא בההוא יומא בעאן ישראל לחדי בחדוותא לקדמות מאריהון דזמין למיתב עלייהו בכורסייא קדישא דרחמי בכורסייא דוותרנותא וכל אינון ספרין פתיחן קמיה הדא הוא דכתיב לפני ה' לפני ה' ממש עכ"ל.

ועל כן אשרי אנוש יעשה זאת בכל פעם כשיאמר הפסוק הזה ביום הכפורים יכוין לכך ומורא יעלה על ראשו להבין את אשר לפניו לפני מי הוא עומד לדין לפני מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא, ובכן ידפוק שערי רחמים לשאול מחילה וסליחה וכפרה על נפשו, וכל שכן כשיאמר אותו בערבית קודם עמוד לתפילה שצריך להתעורר התעוררות על כל דבר פשע וחטאה אשר חטא על הנפש.

כוונה ע"ד הסוד כשמזכיר יום הכפורים בעמידה

כד. והמשכיל יכין לכוין בכל מקום שמזכיר בתפילת העמידה יום הכפורים תהיה כוונתו על שני הכפורים אימא וברתא שמהם נמשך הכפרה אל התחתונים כמ"ש למעלה, וזאת היא כוונת אומרינו ויעשו כולם אגודה אחת כי רחילא בתר רחילא אזיל וכאימא בתה, ויכוננו ברח"ם אחד רח"ם רחמ"תים על צאן קדשים עם הקדש גאולי ה' אשר גמלם ברחמיו וברוב חסדיו, וכן יבין וישכיל ביתר שאר התפילה כאשר כתוב בערבית ראש השנה בס"ד.

ביאור פרטי הוידוי וטעם שמתוודין בסדר א"ב ותשר"ק

כה. ובסוף התפילה יכין עצמו לקיים מצות עשה להתוודות עונותיו בסדר הא"ב ויכוין לתקן כל העולמות שנבראו בכ"ב אותיות ונפגמו בחטאתו ואשמו, וכן סדר על חטא שחטאנו לפניך צריך לומר על סדר הא"ב ראשונה ואחר כך על סדר תשר"ק כדי שאות התי"ו המרומזת בפסוק והתוית תי"ו על מצחות האנשים תי"ו של תמות, עתה על ידי וידויו יהיה נרשם על מצחו תי"ו תחיה ויורדת על דרך תשר"ק כשאומר על חטא שחטאנו לפניך בתשומת יד על סדר הא"ב לאחור ועל ידי זה השפע יורד על ראשו לחזור ולהאיר את תמונת צלם אלהים ומעביר כל החטאים והפשעים, אך ורק אין לומר אותו דרך תשר"ק באותו הנוסח שאמרו על דרך א"ב דהוי ככלב שב על קיאו אלא יסדרנו בשאר פרטי הוידויים.

נוסח שיש להוסיף בוידוי על חטא

כו. ועל כל פנים כל אחד ירשום בספרו להזכיר באות הריש נוסח זה.

על חטא שחטאנו לפניך ברמ"ח איברינו ושס"ה גידינו, על חטא שחטאנו לפניך ברמ"ח איברינו ושס"ה גידינו של נפשינו, על חטא שחטאנו לפניך ברמ"ח איברינו ושס"ה גידינו של רוחנו, על חטא שחטאנו לפניך ברמ"ח איברינו ושס"ה גידינו של נשמתנו.

וכן נכון לפרט, על חטאים שאנו חייבין עליהם על בטול מצות עשה, ועל חטאים שאנו חייבים על לאו הניתק לעשה, על חטאים שאנו חייבים עליהם על לאו שאין בו מעשה, על חטאים שאנו חייבים מיתה בידי שמים או מיתה בידי אדם, על חטאים שאנו חייבים מיתות משונות, על חטאים שאנו חייבים כרת וערירי, על חטאים שאנו חייבים עליהם כל מיני יסורין וכל מיני עונשים.

תקוני נוסחאות בוידוי על חטא

כז. ורבים חכמים בעיניהם בנוסח על חטא שחטאנו לפניך ביצר הרע הגיהו, שחטאנו לפניך ביראת ה' שנוסח ביצר הרע אין לו טעם כי כל אשר יעשה איש ולו יחטא הוא שטן הוא יצר הרע, אך אין לשבש מפני כך הספרים כי הכוונה לומר שחטאנו ביצר הרע שהתנצלו לאמר שאור שבעיסה מעכב ולפיכך האמת אנו מתוודים שאין בהתנצלות הזה כלום שכוונת היצר הרע אדרבא לטוב כמשל המובא בזוהר, 27 ועוד יש לפרש ביצר הרע כגון דמגרי ביה יצר הרע וגם שלא עבד את ה' ביצר הרע כמו שנאמר בכל לבבך בשני יצריך ביצר הטוב וביצר הרע.

כח. וכן יש ששיבשו נוסח שחטאנו לפניך באונס מפני כי אנוס רחמנא פטריה, ואין להם טעם דהכוונה לומר שאנסוהו גויים להעבירו על דת ועבר ולא נהרג, וכן אין למחוק נוסח שחטאנו לפניך בוידוי פה כי הכוונה לומר שאחר שהתודה על הזדונות חזר והתודה על השגגות, וכן יש לומר דהכוונה לומר שהתודה בפה לבד ופיו ולבו בעינן שוין על דרך שביארו בדברנו דופי שרוצה לומר ד"ו פי אחד בלב ואחד בפה.

כט. ומה שאומרים על חטא שחטאנו לפניך בפתחון פה, רוצה לומר שהיה לו להליץ בעדו ולדבר טוב בעד חבירו על דרך פתח פיך לאלם וזה אומרו בפתחון פה שהיה לו לפתוח ולא פתח.

תקון נוסחת מה נאמר לפניך וכוונתו ע"ד הסוד

ל. ובסדר מה נאמר לפניך וכו' הנוסח הנכון ככתוב בספרים חטא עון פשע דקיימא לן כחכמים, 28 והמון העם שאומרים בסוף שתמחול חטאתינו כדי לסמוך אליו על חטא שגו ברואה, כי מלבד כי לפי ההלכה אין טעם לסדר זה אלא גם לפי סודן של דברים בלבלו הדברים כי החטא הוא פגם הנפש והעון פגם הרוח ופשע פגם הנשמה.

לא. וכתב הרב זלה"ה לכוין בתמחול את כל חטאתינו שיהא לו מחילה בכח שם אל"ף ה"ה יו"ד ה"ה ששם זה בנפש, ותכפר לנו את כל עונותינו בכח שם אל"ף ה"א יו"ד ה"א ששם זה ברוח, ותסלח לכל פשעינו בכח שם אל"ף ה"י יו"ד ה"י ששם זה בנשמה.

יבאר חומר ביטול עשה מלא תעשה וטעם שתקנו עליהן וידוי

לב. והנה כיוונו לתקן בנוסח הוידוי על מצוות עשה יען כי הרבה בני אדם התברכו בלבבם לומר כי לא יתחייבו רק על מצוות לא תעשה ולא על מצוות עשה על כי ראו כי לא נתפרשו עונשי מבטלי מצוות עשה, ולא חלק להם בבינה שאם כפי דעתם שאין עון ביטול מצוות עשה חמור מן דין עונש לא תעשה למה אמרו אתי עשה ודחי לא תעשה, אלא על כרחך לומר כי אדרבא לפי שאין הפה יכולה לדבר עונש מבטל מצוות עשה לכן לא נכתב עונשו שעונשם חמור בלי חמלה וחנינה.

טעם שתקנו וידוי אף על השגגות

לג. גם כיוונו לסדר על חטא שחטאנו לפניך בשגגה להודיע לבני אדם כי אף אם לה' יחטא איש גם בלא דעת, היינו לפי כי נפש לא טוב כי אילו היה צדיק אין הקדוש ברוך הוא מביא תקלה וכו', וגם כתבו המקובלים כי העובר עבירה בשוגג שלש או ארבע פעמים זו אחר זו נעשה השוגג כמו מזיד ועון מקרי וצריך מחילה, וכן מי שעבר עבירה במזיד שתים או שלש פעמים זו אחר זו צריך סליחה כמו פשע כי היא נעשית פשע, וכן אפילו על דבר שכוונתו היתה לאיסור אף אם עלה בידו היתר צריך מחילה, ומעשה ר' חייא בר אשי בגמרא פרק עשרה יוחסין 29 יוכיח כי אמר אנא מיהא לאיסורא איכווני וכל ימיו של אותו צדיק היה מתענה עד שמת באותה מיתה.

ועל זה ידוו כל הדווים מה יעשה החוטא ורב מרי, וטעם הדבר הוא כמו שאמרו חכמי המוסר כי בעבור האדם על איזה דבר הוא למטה גשמי ונראה לעובר עליו דבר מועט אמנם למעלה היא טומאה בלי שיעור, כי כפי רוחניות עליית המצוה כן הוא שיעור ירידת הטומאה בכמה מלאכי חבלה כי יצטרך הטומאה הגדולה ההיא להתחלק על ידי כל אותם הכוחות לדון את הנשמה, ולכן אפילו השוגג המעט הוא יהיה רב בעיניו בערך פגמו ועונש נשמתו.

עיקר הוידוי תלוי בחרטה ועזיבת החטא

לד. ואשרי משכיל ויודע ונותן אל לבו כהיום הזה כמה פעמים הכעיס את בוראו וקלקל צינורי ההשפעות כמו שכתבנו בפרקים של מעלה, והן לדין יש תשובה בחרטה ווידוי לפני אלהינו מרחם רק שישוב ויתודה בלבב שלם ולהתחרט בתום לבבו ולקבל עליו עזיבת החטא כי זה לא יעלה על דעת שום בר דעת לפתוח פיו בוידוי על חטא שחטאנו לפניך סלח לנו ובדעתו עוד לחטוא באותו החטא חס ושלום.

וזה לשון הרמב"ם, 30 ומה היא התשובה שיעזוב החוטא את חטאו ויסירו ממחשבתו ויגמור בלבו שלא יעשהו עוד שנאמר יעזוב רשע דרכו, ויהא תוהא ומתנחם ומתחרט על מעשיו הראשונים שנאמר כי אחרי שובי נחמתי ויעיד על עצמו יודע כל תעלומות שלא ישוב לזה החטא לעולם וכו', וצריך להתוודות בשפתיו ולומר עניינים אלו שגמר בלבו וכל המתוודה בדברים ולא גמר בלבו לעזוב אותם הרי זה דומה לטובל ושרץ בידו שאין הטבילה מועלת לו עד שישליך את השרץ וכן הוא אומר ומודה ועוזב ירוחם וצריך לפרט את החטא ע"כ.

במעשה התשובה צריך לשרש אף הדעות הרעות

לה. וכן כתב הרמב"ם עוד 31 זה לשונו, אל תאמר שאין צריך לחפש בדרכיו ולהתוודות כי אם מעבירות שיש בהם מעשה כגון גזל זנות וכיוצא בו אלא צריך לחפש בדעות הרעות שיש לו לשוב מהם מן הכעס ומן האיבה או הקנאה וכיוצא בהם מהכל צריך לשוב, ואלו הם קשים יותר מעוונות שיש בהם מעשה שבזמן שהאדם רגיל באלו קשה לפרוש ממנו אחר אשר נשתקע ודש לעשות ע"כ.

באמירת הוידוי יפרט החטאים שדש בהן, ויתר פרטי הוידוי

לו. והחי יתן אל לבו כשהוא מתוודה לפרט את החטא, והרבה מעבירות שאדם דש בהם כגון נקימה נטירה וקללה בשם והזכרת ה' לבטלה וחמדה ותאוה ושיחת חולין ושחוק וכעס וחטאת נעורים והסתכלות בנשים ודברים בטלים ושיחת חולין בבית הכנסת ושיחת חולין בשבת ותפילה בלא כוונה ורבות כהנה על הכל צריך לפרט את החטא.

לז. ועל כל וידוי ווידוי יפרט קצת מהן כדי להתוודות עם הציבור ולומר י"ג מדות עמהן ולא יאריך יותר מדאי שלא לפרוש מהציבור, ואף עבירות שהתוודה עליהם ביום הכפורים שעבר ולא שנה בם קיימא לן כר' אליעזר בן יעקב 32 דאם חוזר ומתוודה עליהם כל שכן דמשובח טפי וכדמשמע כן קצת מהזוהר, ויתר פרטי הוידוי הארכתי בפרקי הסליחות ע"ש.

ביאור פרטי החטאים שחייבים עליהם קרבן

לח. ועתה אבא לבאר ביאור מה שאומרים על חטאים שאנו חייבים עליהם אשם ודאי ותלוי, על חטאים שאנו חייבים עליהם קרבן עולה ויורד, על חטאים שאנו חייבים עליהם חטאת קבועה, על חטאים שאנו חייבים עליהם עולה, על חטאים שאנו חייבים עליהם מיתה בידי שמים, על חטאים שאנו חייבים עליהם כרת, על חטאים שאנו חייבים עליהם מלקות ארבעים, על חטאים שאנו חייבים עליהם מרדות, על חטאים שאנו חייבים עליהם נדוי ושמתא וכו'.

הנה קרבן אשם ודאי הוא על מי שהיה בידו ממון חבירו ומעל וכיחש בה, הן שהיו בידו פקדון או שהיה לו עסק עמו ונשאר בידו ממונו משוה פרוטה ומעל בה, או שגזל וגנב ממונו אפילו פרוטה אחת או שכבש שכרו או מצא אבידה וכחש בה ונשבע לשקר חייב קרבן אשם ודאי.

וקרבן אשם תלוי בא על מי שבא לידו ספק כרת כגון שהיו לפניו שני חתיכות אחת של חלב ואחת של שומן ואכל אחת מהן ואינו יודע אם של שומן אכל או של חלב חייב אשם תלוי שהוא תלוי ועומד בספק.

וקרבן עולה ויורד בא על מי שהשביעוהו שבועה שאם יודע עדות לחבירו שיעיד לו והוא כבש עדותו, או כי יבטא בשפתיו ונשבע על שום דבר שיעשנה או שלא יעשנה ונעלם ממנו ועבר על שבועתו, או שנשבע לשקר לשעבר או לעתיד חייב קרבן עולה ויורד לחטאת, ונקרא כן שאינו קבוע אלא עולה ויורד דאם הוא עשיר מביא כשבה או שעירה ובדלות תורין ובני יונה ובדלי דלות עשירית האיפה לחטאת.

וקרבן חטאת בא אם נכשל בשוגג בדבר שזדונו כרת כגון הני דקחשיב ריש פ"ק דכריתות כגון אכילת חמץ בפסח בשוגג חייב חטאת קבועה ואינו בעולה ויורד.

וקרבן עולה הוא בא על מי שחטא ועבר וביטל מצות עשה או על חטא שחטא בהרהור הלב.

ביאור החילוק בין מיתה בידי שמים לעונש כרת

לט. ועונש מיתה בידי שמים ועונש כרת החילוק שביניהם הוא כי מיתה בידי שמים הוא פחות מן הכרת, שהכרת יש עליו עונש לאחר מיתה אם לא עשה תשובה כראוי ומיתה בידי שמים אין לאחר מיתה עליו כלום, ורש"י כתב דמיתה בידי שמים ימיו נקצרים ואינו הולך ערירי אבל כרת אית ביה שניהם ימיו נכרתים והולך ערירי בלא בנים, ומחוייבי מיתה בידי שמים מפורשים הם בש"ס.

ביאור קצת מפרטי חייבי כריתות, ומלקות, ומכת מרדות

מ. וכן כריתות הם ל"ו ומהם דשכיחי אף בזמן הזה בלא עדים והתראה, הבא על הזכור ועל כלתו ועל אשת איש ועל אחות אשתו וכו' ועל הנדה ומחלל את השבת וכו' כמו ששנויים בפ"ק דכריתות.

מא. וכן חייבי מלקיות הם קס"ח ומהם, האוכל שרץ המים ורמש האדמה ותולעים שבפירות, השותה יין נסך, הממשכן חבירו ולא החזיר את העבוט וכן החובל אלמנה ולא החזיר את המשכון, המכה את חבירו הכאה שאין בה שוה פרוטה והמוציא שם רע והמקלל את חבירו בשם, הנשבע לשוא ולשקר, היוצא חוץ לתחום בשבת כמו שמפורשים בדברי הרמב"ם בהלכותיהן.

מב. ומכת מרדות הוא בעובר אדרבנן כגון יום טוב של גליות וכיוצא, ויש אומרים שהוא קל ממלקיות והם י"ג מכות, וכן נידוי ושמתא הם במידי דרבנן.

קצת מפרטי חייבי ד' מיתות, והתעוררות מדין ד' מיתות שלא בטלו

מג. וארבע מיתות בית דין, סקילה היא הבא על האם וכו' ועל הזכור והמחלל את השבת והמקלל אביו ואמו ושאר הנזכרים בפרק ד' מיתות, שריפה, הבא על אשה ובתה חמותו וכו' כמבואר פרק אלו הן הנשרפין, הרג, הוא ברוצח כנודע, חנק, הוא במכה אביו ואמו והבא על אשת איש וגונב נפש מישראל כמפורש בפרק הנחנקין.

מד. ובעת אומרך כל אלה שים לנגד עיניך אשר חכמים הגידו 33 דאף על פי שבטלו סנהדרין דין ארבע מיתות לא בטלו, מי שנתחייב סקילה או נופל מן הגג או חיה דורסתו ומי שנתחייב שריפה או נופל בדליקה או נחש מכישו ומי שנתחייב הריגה או נמסר למלכות או לסטין באים עליו ומי שנתחייב חנק או טובע בנהר או מת בסרונכי רחמנא ליצלן, ואם במה שעשה מיום היותו והן בנערותו הן בבחרותו עבר עליו ושתה מי המרים מים הזדונים מהדברים שהוא חייב עליהן ארבע מיתות יבכה ויתאבל ויתפלל ויתחנן לפניו יתברך כי אל רחום וחנון הוא והוא רחום יכפר עון ולא ישחית.

וזה עיקר גדול שצריך האדם לשים לבו אליו להציל ממות נפשו ולא עוד אלא ממיתה משונה כאמור, ועינינו רואות וכלות מידי יום ביום אין לך יום שאין קללתו מרובה מחבירו רבות רעות וצרות, רבים מבני ישראל היו לשריפת אש והרג וחנק בלב ימים ומיני רעשים ומפולת כי ממש נתקיים בהם שלשתן סקילה שריפה וחנק ואין דורש ואין מבקש לדעת על מה עשה ה' ככה לארץ לעם סגולתו, ובלי ספק צדיק הוא ה' ואנחנו הרשענו ומידינו היתה זאת ולא ה' פעל כל זאת כי כולנו בני איש אחד אנחנו וכשלנו איש באחיו ועל כל העדה יקצוף במיתות משונות, אל שדי יאמר לצרותינו די.

כי על כל אלה צריך כל אדם להתאונן ולומר בשלי הסער הגדול הזה ויכוה מגחלת עונו וחטאתו, ולבו בקרבו אינו אלא שרף כהיום הזה להתודות עליהם בהכנעה גדולה ודמעתו על לחייו לומר אל תשחת עמך ונחלתך בעבור עוני ופשעי ואל אלהינו כי ירבה לסלוח.

כוונה ע"ד הסוד בעת הזכרת ד' מיתות

מה. ואם יודע לכוין טוב שיכוין כשהוא אומר סקילה יכוין ליחד ג' אותיות יא"א, שריפה ג' אותיות הה"ד, הרג וי"נ, וחנק הה"י שהם אותיות שלשה שמות הקדש הוי"ה אהי"ה ואדנ"י אשר פגם בהם ועתה על ידי וידויו ישובו ויתייחדו השלשה שמות.

נוסח שיש להוסיף באמירת יה"ר שלא אחטא עוד

מו. ושוב אחרי כן ישלים תפילתו ויאמר אלהי עד שלא נוצרתי וכו', וביהי רצון שלא אחטא יוסיף קודם זה הנוסח.

וצריך הייתי לומר שוב לא אעשה לולא כי יגורתי מהיצר הרע כי הוא מאש ואני בשר ודם ולא אוכל לו ואז אהיה מוסיף על חטאתי פשע, אבל יהי רצון מלפניך ה' אלהי ואלהי אבותי שלא אחטא וכו', וכן כתוב בספרים ישנים והנאני הדבר יען לפי הנוסח שלנו אין קשר לדברינו.

הערה על המחזורים שנשמט מהן תפלת אלקי נצור ביוכ"פ

מז. ואחר כך יהא זהיר לומר אלהי נצור לשוני מרע כי למה יגרע יום הכפורים משאר הימים מלאומרו כי כל דבריו טובים ונכוחים ומעוררים לבו של אדם ליראה ולאהבה את השם הנכבד והנורא בענוה וביראה, ובפרט מה שאמרו 34 הרגיל לומר ארבעה דברים אלו זוכה ומקבל פני שכינה עשה למען שמך וכו' ומה טעם יש שלא לאומרו, אלא שטעו המדפיסים וסברו כי אלהי עד שלא נוצרתי הוא במקום אלהי נצור, לכן הנכון לאומרו אחר אלהי עד שלא נוצרתי קודם יהיו לרצון וכו' ושוב אחר אלהי נצור וכו' יאמר יהיו לרצון אמרי פי וכו', ויזהר לומר עושה השלום בעמידה כמו שכתבנו בתפילות ראש השנה.

אזהרה לומר הי"ג מידות בלב נשבר וכח סגולתן

מח. ובסליחות שתקנו אחר העמידה יאמר אותם בכוונה ובלב נשבר ונדכה ורוחו ונשמתו אליו יעצ"וב ויתחנן לפני אלהיו יתברך ויתעלה ימחול ויסלח חטאתיו ועונותיו, ובפרט כשהוא אומר י"ג מדות צריך להתעורר עצמו בבכי ובכוונה רבה כי ברית כרותה לי"ג מדות שאינן חוזרות ריקם שנאמר הנה אנכי כורת ברית, והם מפתח גדול לבקש ולדפוק בהם שערי רחמים בכל דור ודור הן ליחידים הן לרבים.

ומה גם בזמן הזה בגלות החיל הזה כי אין כהן גדול לכפר על חטאתינו ולא מזבח להקריב קרבן ולא בית המקדש להתפלל שם ולא נשאר לנו לפני ה' אלהינו בלתי אם תפלתינו וי"ג מדות אלו, ואף על פי שלא ידענו לרצותו שאין בנו יודע עד מה כח המדות ואין אנו מרגישין היאך הם אדוקות, מכל מקום כל אדם אינו חייב אלא כשיעורו ומדות רחמים יליצו בעדינו ביום הקדוש הזה אשר ממנו נקח לכל ימי שנה לעתות בצרה חס ושלום.

התעוררות תשובה לעת אמירת י"ג מידות

מט. ואמרו בראש השנה, 35 ויעבור ה' על פניו ויקרא אמר ר' יוחנן אלמלא מקרא כתוב אי אפשר לאומרו מלמד שנתעטף הקדוש ברוך הוא כשליח ציבור והראהו למשה ואמר לו כל זמן שישראל יעשו לפני כסדר הזה ואני מוחל להם, ואמרו הגאונים כי הדבר קשה שהרי אנו רואים שכמה פעמים אנו מזכירים י"ג ויעבור והנה איננו, ופירשו הם ז"ל כי כוונת יעשו לפני כסדר הזה אין הכונה לומר י"ג מדות בלבד כי אם שיעשו סדר מדותיו יתברך שלימד הקדוש ברוך הוא למשה אל רחום וחנון דהיינו מה הוא רחום אף אתה תהיה רחום וחנון כמו שכתבנו בפרקי סליחות.

נ. ומה מאד יתאונן אדם חי בעת אומרו הי"ג מדות על כי לא נדמה ליוצרו, ותחת היות רחום וחנון הפך עליו בלהות עוכר שארו אכזרי, ואשר להיות ארך אפים טרף נפשו באפו ובחרונו וכן כל כיוצא בזה, בכולם יבכה ויתאבל ויתחרט על מדותיו אשר לא טובות ויגמור בלבו לעשות מן הבא בידו ממדותיו יתברך אולי יתרצה לפניו יתעלה.

נא. וגם מי שפגם בשבועות כגון שהושיט ידו לזקנו או לזקן חבירו ונשבע או שהשחית פאות הזקן, עתה יבכה ויתאבל מאד על עונו כי כתב הרב הקדוש זלה"ה כי י"ג מדות אלה כנגדם עשוי האדם בתבנית עליון בצלם אלהים בשערות זקנו המקומות שבה שהם נחלקות לי"ג חלקים כמו שמפורשים שם דברי קדשו, ולפיכך אמרו בזוהר 36 ומאן דאושיט ידיה בדיקנא לאומאה כמאן דאומי בתליסר תיקוני דיקנא עילאה.

ואל תתמה שגם בגוים אותה הצורה בפניהם ואותם הי"ג חלקים בזקנם, כי זה לעומת זה עשה אלהים וכלל בו כל הרע ולכן הצורות הם שוין אבל השורש אינו שוה שצורת זקן ישראל היא מושפעת מי"ג מדות עליונות כאמור, ועל כן מי שחטא בה ראוי מאד להתעורר בתשובה בעת ובעונה הזאת יום סליחה וכפרה להתחרט על כל מה שפעל ועשה והשחית צלם אלהים לכפר עליו בכח אמירת הי"ג מדות אלו בכונה טובה ובהכנעה גדולה להתחנן לפניו יתברך ולצעוק בקול גדול וכן אמרו בפרקי ר' אליעזר, 37 והיה בעבור כבודי כשעבר הקדוש ברוך הוא הסיר כפו מעליו שנאמר והסירותי את כפי וראית את אחורי זו השכינה התחיל משה לצעוק בקול גדול ה' ה' ארך אפים וכו' ואפילו עונותיו מרובים הופך מדותיו יתברך לרחמים ע"כ.

אזהרה לומר סליחות בכוונה ולב נשבר

נב. ועיקר גדול שבו תלוי מחילתו וכפרתו שיהיה אמירת תחנוניו של אדם מלב ומנפש שלא יהיה צועק בפיו על מחילתו וכפרתו ולבו בל עמו כי אז עונשו גדול, וטוב לו שלא יאמר משיאמר סליחות ותחנונים והוסיף רשע על רשעתו וקללה תחשב לו כי מראה בעצמו שמתעה בדבריו ליודע תעלומות יתברך ויתעלה, אלא צריך שיכוף ראשו כאגמון וישפיל גאותו ורום ידיו וכל דבר שמוציא בשפתיו יתן את לבו אליה כי כל דברי התחנונים והסליחות דבריהם כגחלי אש אשר כל אשר נגע אלהים בלבו יתפרדו כל עצמותיו ותרדנה עיניו דמעותיו, ובמרירות יאנח בשברון מתנים ויבקש מבעל הסליחות יעבור על פשעיו אולי יהיה ארכא לשלותו, וישתעבד יצרו הרע בהכניעו אותו בהכנעה גדולה כיום הזה וברוח יברח ממנו כי לא ימצא מנוח לכף רגלו.

תוכחה לשליחי ציבור המנגנים בסליחות

נג. ואל תהיה ככסילים המתוודים ואומרים סליחות בזמנינו זה בלי קול בכי ואנחה רק בקול תודה וקול זמרה, ולו חכמו ישכילו כמה הוא רע ומר עוזבם את ה' אלהיהם בחטאתם ופשעם אזי יקרעו לבם הרע על מעשיהם הרעים ומפעליהם המכוערים והמקולקלים, ואין להאשים בזה כל כך להמון העם כי אם לשלוחי הציבור כאשר גם הם לא יזכרו ולא יפקדו ולא יעלו על לב לעולם חטאתם ועונותם ואומרים הסליחות והתחינות כחותה על הגחלים ולהרים קול בנעימה ובשירה ובזמרה כיום שמחת תורה באיזה מן המקומות אשר נפשם חפיצה, ועליהם נאמר נתנה עלי בקולה על כן שנאתיה כי על ידי כן אין הציבור מתעוררים אל התשובה בבכי ואנחה.

כי על אלה נאמר כד רגיז רעיא על ענא עביד להו נגידא סמייתא כי עיניהם ולבם של הציבור אל השליח ציבור, ואם השליח ציבור בעומדו להתפלל כיום הזה היה שם נגד עיניו במה שעשה כל השנה כולה ואם במה שעשה מיום היותו, אין ספק כי יתעורר בבכי ויאנח בשברון לב וישתומם איך בא על ידו מעשיו הרעים עד להכעיס בהם לבורא עולם יוצר נשמתו ועשה הרע בעיניו, במה יקדים פניו ואיך יבקש רפואות תעלה למכתו ולמכאוביו יתוש אפל ושפל מלאו לבו לעשות היפך רצון מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא.

ובהיותו בלב נשבר ונדכה ודמעתו על לחייו יעמוד לשרת את פני ה' אלהיו בעדו ובעד כל הקהל הקדוש, ותפילתו ודאי תעשה פירות ותעלה כי יתעוררו כל העם עמו לקול בכייתו להתפלל תפילתם ותחנונם בהכנעה ובלב נשבר ונדכה וכולם יבכו את השריפה אשר שרפו והציתו עצמם באש היצר הרע ויאמרו מלה במלה עם השליח ציבור, כי מי הוא אשר יש לו עינים לראות ולב להבין אשר לא יראה ולא יבין התועלת אשר מגיע אליו בהתחנן לפני בוראו כהיום הזה שזמן כפרה לכל היא, אלא שצריכים למי שיתעורר תחילה בקול בכי ומר ואחר כך גם המה יתעוררו אחריו, וכך היא המדה כמו שאמרו 38 דאחים ליה ואחים.

נד. ואף אם השליח ציבור לאו בר הכי כי יש מקשי הדמעה, מכל מקום יתן את קולו בבכי באמירתו הסליחות והוידויים כי על כן נאמר סורו ממני כל פועלי און כי שמע ה' ק"ול בכיי, ובודאי בזה יעלה ויראה ישמע יפקד ויזכר זכרונו וזכרון כל הקהל לטובה לפני רופא כל בשר ומפליא לעשות.

יש להפסיק בין ה' ה' בי"ג מדות, ובין אמירת ויקרא בשם לה'

נה. ונחזור אל הענין בי"ג מדות, וצריך להזהר ולהטעים כשיאמר ה' ה' להטעים הפסק אשר בין ה' ה' שסודו רב מאד במאי דפסיק טעמא בגוייהו ומי שאינו מטעים אותו בעת קריאתו עונשו מרובה, וכמו כן טעו רבים וקורין ויקרא בשם ה' ביחד וצריך להפסיק מעט בין בשם לה', וכן יש טרחא נמי בשם כמו שכתבנו בפרקים דסליחות ע"ש.

סגולת הזכרת י"ג מידות ומעשה באחד שהציל בהן בני עירו

נו. ואשריו לאדם היודע והמכוין בהם בסודותיהן שהן דברים שעומדים ברומו של עולמות עליונים אשר בודאי אם יהיו עשרה שיכולים לעמוד בהיכל המלך מלכו של עולם וה' בראשם ולומר הי"ג מדות אין ספק שיתעוררו על ידם הי"ג מדות שימשכו מלמעלה מעלה על ראש מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא ומשם אל המדריגות התחתונות עד שיגיע ויחול עליהם ומהם לכל העולם ויתעוררו על ידם החסד והרחמים, ומבטלין כמה גזרות רעות מלבוא לעולם וזכות הרבים תלוי בם וכאשר סיפרו לנו קדמונינו כמה גזרות נתבטלו על ידי כן בימיהם, וחסיד אחד הציל את ישראל מכמה גזרות ושמדות עם כח סגולת הי"ג מדות, וזה היה דרכו על כל צרה לקבץ אנשים חכמים וידועים בחכמה האלהית ולומר בכל ארבע פינות העיר הי"ג מדות בכל כונותיהן ותכף ומיד הרשעה כולה כעשן כילו והיו כלא היו.

והן עתה בזמנינו זה בעונותינו שרבו אין איתנו יודע עד מה לפייס ולרצות ולהמשיך את הרחמים ואין לנו אלא שיח שפתותינו, והלואי היתה פינו ולבנו שוין כי בעונותינו הרבים לא דיינו שאין אנו מכוונים בהן אלא שאפילו פשוטן של דברים אין הבין ולבו אשר הלך חשיכים, ה' הטוב יכפר בעד.

נז. ואשר ה"ן לו כ"סף וכוסף לידע ולהשיג ואינו יודע להשיג יכוין בלבו כפי כח ידיעתו ויחשוב במחשבתו שלא נעלם ממנו שיש עוד פנימיות ענייני הסודות, ויהיה לבו לשמים בתחינה ובקשה שיהיו לרצון אמרי פיו והגיון לבו כאילו כיוון כל אלה ומעלה עליו הקדוש ברוך הוא כאילו היה כן, ויתמרמר בבכי מיד אחר הי"ג מדות על זה כי אנשי אמונה אבדו באים בכח מעשיהם וכו' וסעו המה למנוחות עזבו אותנו לאנחות וכו'.

אזהרה שלא להוסיף או לגרוע מכ"ו י"ג מידות שמזכירין ביוהכ"פ

נח. וצריך אתה לדעת כי מספר ויעבור שאנו אומרים ביום הכפורים הם במספר שם הו"יה ברוך הוא גימטריא כ"ו ואין להוסיף ואין לגרוע מהם, ובערבית הן ה' פעמים ויעבור, ובתפילת יוצר ה' פעמים, ובמוסף ז' פעמים, ובמנחה ו' פעמים, ובנעילה ג' פעמים הרי כ"ו, ומכאן תראה ותשכיל מה נואלו אותם בני אדם שאומרים סליחות בליל יום הכפורים באשמורת כי כל המוסיף גורע כי כל הוידויים והי"ג מדות של יום הכפורים הכל במספר ידוע הן באים והבו דלא להוסיף עלייהו.

אזהרה שלא ישנו נוסחי התפלות ביוהכ"פ, ותקון נוסח "תמהנו מרעות"

נט. וזה הכלל לכל סדר התפילות היום הזה שלא לעשות האדם כוונים מדעתו למלאכת השמים כי כל ענייני תפילות היום הזה מסודרות לפי סדר המדריגות העליונות וכל המשנה ידו על התחתונה, וכן ראיתי מי שנתחכם מדעתו והגיה בתמהנו מרעות באות החי"ת חתום פי שטן ואל ישטין עלינו, הגיה במקומו חמול על עמך ורחם על נחלתך זכור לעבדיך לאברהם ליצחק וליעקב ויעמוד מליץ טוב לצדקנו וכו', והיה טעמו שלא לומר ביום הכפורים חתום פי שטן מפני שאמרו פ"ק דיומא, 39 אמר רמי בר חמא השט"ן בגימטריא שס"ד הוו ושס"ה יומי בשתא ושס"ד יומי אית ליה רשותא לאישטוני והואיל ואינו משטין כיום הזה מה טעם לומר חתום פי שטן.

ס. ואני אומר שאין ראוי למחוק ולשנות הנוסח מפני כך ביום הכפורים כי מי יאמר כי התחינה הזאת אנו מתחננים על שעתה בלבד והלא כל כוונתינו בתפילות היום הזה אנו מתחננים ומתפללים על כל השנה כולה גם כן ואנו אומרים שבעת שיבא להשטין לעתות בצרה שיחתום פי שטן, ועוד אם רבו העונות וגברה מדת הדין חס ושלום שוב אינו מבחין בין יום כפור לשאר הימים, ואנו מקדימין תפילה לצרה שאם חס ושלום רבו למעלה ראש וגברה מדת הדין וניתן רשות להשטין הן עתה בכח תפילתינו חתום פי שטן.

ועוד כי כתב הרוקח דהיינו דווקא בעבירות שעושים בו ביום כההיא דכמה בתולי איבעול וכו' 40 אבל עוונות של כל השנה אמרו ז"ל בפסוק נשאת עון עמך את מוצא ביום הכפורים בא השטן לקטרג ופורט עונותיהן של ישראל וכו' ויעמוד מליץ טוב לצדקנו מט"ט שר הפנים המליץ טוב בעד ישראל, ויתר דברי הסליחות ביארנום בפרקי הסליחות ע"ש.

בוידוי שאומר הש"ץ עם הצבור יגביה קולו לעוררן לתשובה

סא. וכשמתודה השליח ציבור אף שכבר התוודו הקהל צריך לחזור ולהתודות עם השליח ציבור, כי מאחר כי המתודה אפיק גרמיה מסטרא בישא דהוה בטינופא דילה עד השתא והשתא אתדבק בימינא עילאה דאיהי פשוטה לקבלא ליה כמו שאמרו בזוהר 41 צריך לעמוד ולהתודות להדבק בימינא עילאה כמה פעמים.

ומצוה עליו להתודות בכפיפת ראש וקומה ובקול בכי כדי לעורר את לב העם להתחרט מעונותם, ואף שאמרו דלהתודות בחשאי עדיף טפי היינו ליחיד אבל שליח ציבור המתוודה בעד הרבים צריך להשמיע לרבים, והרמ"ע מפאנו ז"ל היה גוער בשליח ציבור שהיה מנמיך קולו בשעת הוידוי.

נוסח שיוסיף הש"ץ באות מ' בוידוי החזרה

סב. ולפי שחכמים ז"ל הגידו 42 כי לא גלו ישראל עד שמרדו בהקדוש ברוך הוא דכתיב איש לאהליך ישראל אל תיקרי לאהליך אלא לאלהיך, ומרדו בדוד דכתיב אין לנו חלק בדוד, ומרדו בבית המקדש דכתיב ראה ביתך דוד וכו', על כן ראוי ונכון לשליח ציבור המתודה בעד כל הקהל שיכלול אלה שלשתן באות המ"ם של הוידוי ויאמר.

מרדנו בך, מרדנו בדוד משיח אלהי ישראל, מרדנו בבית קדשך ותפארתך ושלשתן אנו מבקשים.

ויעורר עצמו בבכי גדול בהם לעורר לב העם לבקש אליהם כי אינן נגאלין עד שיבקשו עוד שלשתן כמו שאמר הנביא, אחר ישובו בני ישראל ובקשו את ה' אלהיהם ואת דוד מלכם ופחדו אל ה' ואל טובו באחרית הימים שהוא בית המקדש ההר הטוב.

סגולה לליל יוכ"פ קודם א-ל רחום שמך להנצל מגזרה רעה

סג. ובסליחות ליל יום הכפורים קודם שיאמר השליח ציבור אל רחום שמך יאמר כל אחד בנעימה קדושה.

שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד, אהיה אשר אהיה הוא היה והוא הוה והוא יהיה ממית ומחיה, לפניו לא נוצר אל ואחריו לא יהיה ע"כ, ומובטח שלא יבא עליו ועל ביתו גזירה רעה באותה שנה.

לדעת האר"י אין לחזור על וידוי הלחש וצריך לשנות נוסחו

סד. וכבר כתבנו בפרקים דסליחות דדעת הרב זלה"ה בוידוי הלחש שלא לחזור ולומר אותו הוידוי בקול רם דהוי ככלב שב על קיאו רק יאמר וידוי הקריאת שמע דשכיבה אם חטאתי וכו', או הרוצה יאמר אותו הוידוי שתקנתי לך למעלה או שאר פרטי עונות אשר כל אחד יודע מרת נפשו.

מעלת שבח אדיר ונאור והערה לנמנעים מלאומרו

סה. וסיום הסליחות הוא באל"פא ביתא אדיר ונאור, וצריך האדם להתעורר בכוונתו אליה כי כל דבריו מיוסדות על פי הסוד הנעלם וכל תיבה ותיבה באה במספר שמות הקדש, ואל תטפש בדעתך להמנע מלאומרו כדעת אותם שנמנעים מלאומרו לפי שמרבה בתוארי המלך המרומם על כל ברכה ותהלה ואל תשמע אליהם יען כולם הם תוארי הפעולות כמו שביארו אותם המפרשים, ועוד אמרו כי לא נאמר זה רק במדבר לנוכח אבל שלא לנוכח יכול לומר ולהרבות בתוארי המלך.

סדר י"ג מדות של מי א-ל כמוך ודברי התעוררות לעת אמירתן

סו. ומסיימים בי"ג מדות מי אל כמוך שהן נוראות יותר מי"ג מדות דויעבור כנודע לבאים בסוד ה' ולכן צריך להתעורר הרבה מאד בהן ולדקדק במדות שהם י"ג, א. מי אל כמוך, ב. נושא עון, ג. ועובר על פשע, ד. לשארית נחלתו, ה. לא החזיק לעד אפו, ו. כי חפץ חסד הוא, ז. ישוב ירחמנו, ח. יכבוש עונותינו, ט. ותשליך במצולות ים כל חטאתם, י. תתן אמת ליעקב, יא. חסד לאברהם, יב. אשר נשבעת לאבותינו, יג. מימי קדם.

סז. ולכן אזהרה יתירה יזהר שלא לבלבל י"ג מדות עליונים במה דנדפס בספרים במקום שלא יפקדו וכו' כי מבלבלים כל הענין ואת מעשה ה' יהרסם ולא יבנם, ועל דרך שכתבנו שצריך להתעורר האדם הרבה בי"ג מדות של ויעבור כן בי"ג מדות אלו יותר עליונות ראוי לידאג רוחו בקרבו על שלא נדמה ליוצרו ולקונו כי כל אדם ראוי שימצא בו י"ג פעולות טובות כנגד י"ג מדות של רחמים להדמות לקונו כי בצלמו כדמותו נברא והוא לא כן נדמה, והצורה נאה והפעולות לא כן נדמו לבוראו, ויתמרמר בבכי על זה בעת אמירתן ויתחרט על מעשיו לא טובים ויקבל בלבו לקיים ולאשר מן הבא בידו להתנהג בהן, ובכח חרטה וקבלה זו כן יזכה לפתוח לו מדות העליונות מלמעלה לכפר לכל אשר חטא על הנפש.

אחר מעריב יאמר מזמור לה' הארץ וכוונתו ע"ד הסוד

סח. וקודם קדיש בתרא כדי שלא יחסרו לו מזונותיו כל השנה יאמר לדוד מזמור לה' הארץ ומלואה.

ויכוין ההוי"ה נקודה היו"ד שבא והה"א סגול והוי"ו קמץ וה"י אחרונה בלי ניקוד או שאר הנוסחאות אשר ביארנו בליל ר"ה.

התעוררות במעלת עניית אמן ואיש"ר, והשמות הרמוזים באמן

סט. ואחרי גומרו יאמרו קדיש בתרא, ויהא זריז ונשכר לענות אמן ביום הזה בכל כוחו ובכל כוונתו כיום הזה ביתר שאת מכל שאר הימים שסגולתו רבה לכפרת העונות והפשעים אשר חכמים הגידו, כל העונה אמן אפילו היה בו שמץ מינות מוחלים לו עונותיו, ואף כי סודו גדול לבקי בכתבי הרב ז"ל על כל פנים ישתדל כל אדם כהיום הזה לכוין כוונתו הפשוטה לכוין כי אמן גימטרייא צ"א כמספר שמות הוי"ה ואדנות בשילוב, ובקדיש אדנות תחילה והויה בסוף כנודע טעמו לבאים בסוד ה'.

ע. וכן יהא שמיה רבא סודו עצום ונפלא מאד, ולפי פשוטו מה שכל אדם יוכל להשיגו תהיה כונתו כי בהיות מקדשינו על מכונו היינו ראויים ועומדים בהשגה גדולה להשיג מלוי דמלוי של שם בן ד' שהוא כ"ח אותיות כידוע, ועתה אין בנו כח להשיג כי אם המלוי של שם בן ד' לבד שהוא י' אותיות והוא אמן במספר קטן עשרה, ואנו אומרים יהא שמיה רבא רוצה לומר שיתגדל ונשיג מלוי דמלוי שהוא כ"ח אותיות, וכן כ"ח אותיות יש בנוסח אמן יהא שמיה רבא וכ"ח תיבות עד בעלמא.

יבאר חילוק שבין עניית אמן על ברכות השבח לברכות הבקשה

עא. ופירוש כל האמנים לפי ברכת המברך, והאמן דאחר שלש ראשונות ואחר ברכת הודאה ושים שלום יכוין בלבו פירוש אמן שאמת הוא השבח ההוא והוא מאמין בו וכן בכל ברכות של המצוות וההודאות, אך בברכות השאלות והבקשות והתחינות והקדיש יכוין אמן שפירושו יהי רצון שיאמנו בקשת המברך והמבקש ושכן יעשה ויקיים ה' את דברו.

תוכחה בחומר המזלזלים בכוונת אמן ובענייתו

עב. ואשר בחשך הולך ומשוה כל האמנים בכוונת יהי רצון, הנה בברכות השבח וההודאה פוגע חס ושלום בכבוד ה' אם השבחים הם בו יתברך ועל כן הוא אומר אמן שיאמנו דברי המשבח והמהלל, וכן אם הוא עונה אמן אחר התפילות והקדיש שאמת הוא התפילה והבקשה שאומר המברך הוא עונה ככסיל באיולתו וכבר ראינו חסידים הראשונים כמה צווחו כי כרוכיא על זה, ועל כן חייב כל אדם לשמוע אל הרנה ואל התפילה לידע באיזו ברכה הוא השליח ציבור אם מתפלל אם משבח כדי שיוכל לענות אמן בכוונה.

וכל אדם חייב לתת אל לבו כהיום הזה מאשר חטא על כמה אמנים שביטל עצמו מלענות וזלזל בכבוד המקום ברוך הוא, וגם שענה אמן יתומה או אמן חטופה וקטופה וגם שלא כיוון בהם, ואמרו בזוהר פרשת וילך 43 שאף על פי שעונה אמן אי לא מכוין ליה טב ליה דלא איתברי ועליו נאמר ובוזי יקלו, וכשיוצא מהעולם הזה מכריזין לפניו סגרו כל הפתחים דגן עדן לפני פלוני ומורידין אותו לגיהנם למדור התחתון הנקרא אבדון שאול תחתית צלמות ושם נאבד לעולם כי אין לגיהנם הזה לא פתח ולא חלון, ועל זה הגיהנם נאמר כלה ענן וילך כן יורד שאול לא יעלה.

תוכן העניינים

חמדת ימים ג

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה