אור ברסלב
חמדת ימים ג יום הכיפורים › פרק ב - כל נדרי

חמדת ימים ג· רבי בנימין ב"ר מאיר הלוי

יום הכיפורים · פרק ב - כל נדרי

פרק א - ערב יום כפור - מנהגי היום

טעם שקורין ליום כפור יום כפורים לשון רבים

א. יום ה כפורים ו הוד ה דר תפארתו רבה היא למעלה ראש, הרופא לשבורי לב ומחבש לעצבותם ולא ימיש מעשות פרי למעלה למחילה ולסליחה ולכפרה ולמחול בו את כל עונותינו, אל ה' ויאר לנו ויורנו ויאמר לנו כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם מכל חטאתיכם לפני ה' תטהרו ויעמידהו לעד לעולם חק נתן ולא יעבור.

וקרא הכתוב היום הזה יום הכפורים לשון רבים מכמה טעמים אשר ביארנום לקמן כי הוא שם כולל בכפרת כל העונות שגגות וזדונות ומחילת כל עבירות קלות וחמורות גלויות ונסתרות, והמקובלים ז"ל פירשו כפורים לשון רבים יען נאמר ובפשעיכם שולחה אמכם דא כנסת ישראל ונמצא דיש כפרה מעלה ומטה.

עוד בענין הנזכר וסוד עטיפת טלית בליל יוכ"פ

ב. ובזוהר אמרו שנקרא כן להיות היום הזה נאחז בשתי מדות עליונות שמהם תמשך הכפרה וזה לשונו בזוהר פרשת אמור, 10 ועל דא יומא דא תרין נהורין נהרן כחדא אימא עילאה נהרא לאימא תתאה ועל דא יום הכפורים תרין כתיב כמה דאתמר ע"כ, הנה מבואר סודו לבאים בסוד ה' במשוך היו"בל ב"ת קמה באי"מא כחדא נפקין כחדא שריין כאי"מא בת"ה, ולא יעלה על לב איש לאמר כי כל השלימות הנמצא כי תרין נהורין נהרין כחדא היינו ביום אמנם בלילה לא ידענו מה, כי כבר הודיעונו חכמים ז"ל בלשון הזהב ואמרו יום הכפורים לילו כיומו לכל דבר כי לילה כיום יאיר שני המאורות הנזכרים, אשר מטעם זה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות שאין בהם עטיפת טלית והלילה הזה אנו מתעטפין בטלית להורות על אימא החופפת על בתה בעונה ההיא, ועל כי היא עלתה מאליה ולא במעשה ידינו לפיכך אין מברכין עליו, ועל כן צריך להזהר להתעטף בו עם חשיכה שלא לברך עליו ולהורות כי אין בחינה זו נעשה על ידינו והמתעטפים בו מבעוד יום כדי לברך תועים מדרך השכל 11 ומגרעות נתנו חס ושלום, וכדי שלא לפרוש מן הציבור שנהגו להתעטף מבעוד יום יתעטף מבעוד יום ואל יברך עליו וכן ראוי לנהוג כי לא אמרו כל הדברים הללו אלא למצניעיהן כאשר הודעתיך כמה פעמים.

ג. וראוי לבא בסוד ה' לכוין בכניסתו לבית הכנסת בשם יְהֶֹוִה בניקוד אלהים וד' אהיה מלאים היוצאים ממנה כנודע.

מקראי קדש לומר בכניסתו לבית הכנסת

ד. ואף כל אדם בכניסתו יאמר כדרך שהיו אומרים חסידים הראשונים פסוקים אלו, ואני ברוב חסדך אבוא ביתך אשתחוה אל היכל קדשך ביראתך. כי אליך יְהֶֹוִה אדני עיני בכה חסיתי אל תער נפשי. שמרני מידי פח יקשו לי ומוקשות פועלי און. יפלו במכמוריו רשעים יחד אנכי עד אעבור.

והם מסוגלים מאד לעבור תפילה ונרמז בם שם קדושת היום אם ובת אלהים אדני כנודע.

מנהג לקרוא פרשת עקידה ולהתוודות קודם ערבית כהרמב"ן

ה. וכן גם כן מנהג חסידים הראשונים לעשות כדעת הרמב"ן ז"ל שכתב שאף על פי שנוהגים להתוודות בערב יום כפור במנחה קודם אכילה, מכל מקום צריך להתוודות אחר שאכל כיון שקידש הוא את היום קודם ערבית, ונוהגים לקרות פרשת העקידה בדמעה ואחריה רבונו של עולם כמו שכבש וכו' ואחר כך מתוודים.

סדר הוידוי הנהוג, ויבאר שראוי להתוודות בסדר א"ב

ו. וכבר נהגו ישראל לומר פיוט לך אלי תשוקתי מבעוד יום כי רובו הוא דברי וידוי כדי לצאת ידי חובה דעת הרמב"ן ז"ל, אכן הנכון בכל נוסח וידוי חטאים להתוודות על סדר א"ב מפני שעל ידי כ"ב אותיות נבראו כל העולמות כדפירש בספר יצירה ועל ידי העון כל העולמות נפגמים ולכן אנו מתוודים לעולם על סדר א"ב, ואם כן למה יגרע וידוי זה מכולם מלהיות על דרך א"ב, כי על כן טוב וישר להיות כל איש זהיר לומר הפיוט וכשיגיע לפרטי הוידוי יאמר הוידוי בסדר א"ב, והכל לפי מה שהוא אדם יוסיף בכל אות ואות פרטי העבירות שאדם דש בעקיביו.

לבעלי סוד ראוי שיתוודו בוידוי המפורט בפגמי העונות

ז. ואם בא בסוד ה' מה טוב ומה נעים להתוודות בעת ההיא נוסח הוידוי על פי פגמי העונות אשר כתבתי בפ"ה דתשובה, אשר בודאי בכח הוידוי ההוא מעוות לו יוכל לתקון לשוב כל המדריגות על משפטם כבראשונה, ואשרי אנוש יעשה זאת להתעורר בבכי בשיתו את לבבו גודל אשמותיו אשר עצמו מספר ואשר פגם במדות העליונות ופיגל בקדשים אשר בודאי אם בעל נפש הוא גם לו לבב, נמס כל לב ורפו כל ידים ותרדנה דמעותיו מאין הפוגות.

סגולת הוידוי בבכי או בקול בכי

ח. וכבר הארכנו בפרקים דלעיל בסגולת הוידוי ושו"ם בעל בכי בקרב הימים האדירים האלה בכל תפילותיו כדי לסלק ממנו גונדא דחימה כמו שנאמר סורו ממני כל פועלי און כי שמע ה' קול בכיי, ואף דלאו בר הכי הוא יתן את קולו בבכי על דרך כי שמע ה' קו"ל בכיי אף כי ודמעה אינכם רואים זולתי קול, והוא עיקר גדול מעיקרי התפילה כאשר ביארנו למעלה.

יבאר שראוי להקדים מכירת המצוות קודם אמירת שמע קולי

ט. ונראה לי כי במקומות שנוהגים להכריז ולמכור מצוות הקהל בליל יום הכפורים, כי מיד בהתקבץ הקהל יתחילו להכריז ואחר כך יתחילו סדר שמע קולי שתיקן הרב האי גאון ז"ל כדי שיהא תפילתנו כחבל נמרץ הכל בהמשך אחד בלי שום הפסק בנתים, כי איך נמלא פינו לומר שמע קולי וכו' והעונה וכו' ואיה הרנה והתפילה אשר התעתדו להתחנן עליה בפנותם אחרי הכרזה ממצוות, אשר היא גם היא לא ישרה בעיני כמה מהפוסקים שהוא מעין מקח וממכר ביום טוב כמו שכתבתי בפרקי שבת, ולא מצאו מנוח חכמי הדורות לכף רגלם ליישב המנהג כי אם לומר הנח להם לישראל וכו'.

ויותר טוב היה להכריזם מיד בהתקבץ העם מבעוד יום ואחר כך להתחיל בסדר תפילתנו כראוי ורווח לא יבא בינינו, ואם איישר חילי אבטליניה למנהג הנהוג, ואין בית מיחוש בזה לבטל מנהג דודאי בהוודע להם טעמו של דבר כולן יעידון יגידון כי צדק כל אמרי פי אין בהם נפתל ועיקש.

וביותר יכנסו דברי אלה אל האנשים הניגשים אל ה' אשר המה יחלו בלי ספק בתחילת תפילתם בבכי ונאקה והכנעה כאשר יאותה להם עד משך גמר התפילה, ואין ספק שעל ידי ההכרזה ההיא לא יעצרו כח מלהסיח דעתם אל קול הקורא והמתנדבים בעם, זה אומר בכה וזה אומר בכה ונתפרדה החבילה, לא כן אם היה הכל נעשה בהמשך אחד קול גדול ולא יסף מראשית התפלה ועד אחריתה, ושומע לי ישכון בטח.

אזהרה שלא לאחר התרת נדרים כ"א מבעו"י

י. אכן על כל פנים יזהרו שלא יאחרו עד שחשיכה כדי לומר התרת נדרים של כל נדרי מבעוד יום מפני שמחשיכה הוא יום טוב ואין מתירין נדרים ביום טוב כמו שכתבו הפוסקים עליהם השלום.

חילוק המנהגים במספר הס"ת שמוציאין בכל נדרי וטעמם

יא. ואולם בענין הוצאת הספרים הלילה הזה רבו המנהגים, יש מקומות נוהגים להוציא שלשה ספרים לעורר לבות בני אדם להעלות אל לבותם השלשה ספרים שנפתחים בראש השנה למעלה ועדיין יש מהם תלויים ועומדים ויתנו לב לשוב, אי נמי שלשה ספרים דומיא דהתרת נדרים שהוא בשלשה, ויש שמוציאים כל ספרי תורה שבהיכל מטעם שחוששים לפגם הספרי תורה הנשארים בהיכל, ויש שמוציאים שבעה ספרי תורה והוא הנכון לרמוז ולעורר שבעה ימי בראשית של מעלה שיבקשו רחמים עלינו לקרוע גזר דיננו.

אזהרה למוציאים ס"ת שאינו מוגה בעת אמירת כל נדרי

יב. וכל ימי חלדי הייתי מצטער על זה על מנהג קצת מקומות שעברתי בהם כי הספר תורה דהתרת נדרים כי בא להעשות תיקון רב על ידו כאשר נבאר לפנינו, הקלו העם להפיל בגורל כל ספרי התורה ולהוציא ליל יום הכפורים אל אשר יפול עליו שמה הגורל לה' ויוציאוהו להעשות התיקון על ידו, ואין איש שם על לב לאמר נסורה נא ונראה אם הגון אותו הספר תורה לכך ושמא חס ושלום יהיה בו שמץ פסול, כי אם אמרו כל הספרים בחזקת כשרות הם עומדים, עת רצון שאני כי באנו לעשות תיקון רב על ידו ולעורר עליונים למעלה ואם חס ושלום יהיה בו פסול אז תחת תיקון עושה פגם.

מעשה מהזוהר על חומר ס"ת שאינו מוגה

יג. וכבר סיפרו בזוהר אחרי מות 12 מעשה שהיה ברב חזקיה ורבי ייסא בגוש חלבא דאתרגיש חד קברא קמייהו וכו' אזדעזעו ר' חזקיה ור' ייסא ור' יהודה אמר ליה ר' חזקיה מאן את אמר ליה מיתא אנא והא אתערנא לגבי ספר תורה דזמנא חדא הוה יתיב עלמא בצערא ואתו חייא הכא לאתער לן בספר תורה ואנא וחבראי אקדימנא לגבי דמיכי חברון וכד אתחברו בגן עדן ברוחיהון דצדיקיא אשתכח קמייהו דההוא ספר תורה דאייתו לקמן הוה פסול ומשקר בשמא דמלכא דאשתכח ו' יתירה בהאי קרא ושוסעת שסע פרסות ואמרו הואיל ומשקר בשמא קדישא ולא איתובון לגבייהו ודחו לי ולחבראי מבי מתיבתא ע"כ.

ראוי להשתדל להגיה ספרי כל נדרי ותוכחה למזלזלים בזה

יד. הנה כי כן מה מאד ראוי להתאמץ ולהשתדל הבעל הספר תורה או להקהל לבזבז קצת מעות להגיה הספר תורה אשר על ידו השני תקונים תיקון נדרים וש"ז ככל הבא מידם ליישר ולתקן בכל האפשר שיהא מתוקן ומנוקה מכל שגיאה, אולי יתעוררו הרחמים והסליחות על ידו ושפ"ר התקונים.

טו. וזה דרכם כסל למו לרבים מעשירי עם אשר המה בחרו בדרכיהם ובתעתועיהם נפשם חפיצה לעשות להם עטרה להתגדל ולומר נעשה לנו שם וזכות בספר תורה שלהם, ואף אם יש איתם בקהל ספרי תורה קדמונים של סופרים מובהקים דלא משקרו בשמא דמלכא כי קרוב ספר תורה ההוא לעורר עליונים ותחתונים, המה מאלמי"ם אלומים מאן דאלים גבר להוציא ספרי תורה שלהם חדשים מקרוב באו כי רובם מלאים טעויות ושגיאות אשר לא ישגה אפילו החולם חלום מי יבין מסופרים שאינן מובהקים דלא אזדהרו במכתב שמא קדישא כדקא יאות שעליהם היה קורא הרשב"י כי דבר ה' בזה כמו שאמרו בזוהר, 13 אמר ר' שמעון לר' אלעזר בריה ברי אזדהר דלא למכתב שמא קדישא אלא כדקא יאות דכל מאן דלא ידע למכתב שמא קדישא כדקא יאות ולקשרא קשרא דמהימנותא קשרא דחד בחד ליחדא שמא קדישא עליה כתיב כי דבר ה' בזה ואת מצותו הפר הכרת תכרת ואפילו דגרע חד דרגא או חד קשרא מאת חד מינייהו וכו'.

והנה כל פינות שאנו פונים ביום הקדוש הזה הוא לעורר העליונים למעלה על ידי הספר הקדוש הזה כי רב הוא ולהמשיך את הרחמים, ואיה איפה התעוררות עליונים ותחתונים בספרים שאינן מובהקין, ואדרבא חוששני להם מחטאת וקרובה תפילתם לידחות חס ושלום כמעשה שהיה בספר הזוהר הנזכר.

טז. על כן אנשי חיל יראי אלהים שמעו לי ותחזקנה ידיכם לפנות בשורשי הדברים כי זמן תורה לחוד וזמן תפילה ותחינה לחוד, ובעת ובעונה הזאת אשר אנחנו באים לפרוש כפינו ולהרבות תפילה ותחינה לפני אלהינו מרחם ומוציאים הספר תורה לומר אל הרנה ואל התפילה ושפ"ר התקונים ולסמוך על זכותו, לבחור בספר היותר מובהק ומוגה ולבלתי לכת כיוצא בזה על פי הגורל כי אם כל הקודם במעלה זכה ישא ברכה.

ובכן זה יהיה בעוזריו של הקהל לעורר עילאי ותתאי ברחמי וכמו שאמרו בזוהר פרשת ויחי 14 זה לשונו, חד אסוותא אשכחנא בעלמא ולא יתיר בההוא אתר דישתכחון אינון דלעאן באורייתא ואשתכח בינייהו ספר תורה דלא משתקר ביה כד מפקי האי ספר תורה בגיניה מתערי עילאי ותתאי וכל שכן אי כתיב שמא קדישא כדקא חזי והא אוליפנא מיליה ע"כ, ואותה אנחנו מבקשים כהיום הזה לעורר הרחמים והסליחות ולעורר בספר תורה התחתון ספר התורה העליון לכפר על נפשותינו ולתקן העון דשבועות ונדרים ושז"ל שעיקר תקונם בספר הראשון הזה ולהשיב בו המדריגות העליונות על משפטם כבראשונה.

ועל כל פנים אם כל הספרי תורה שוו בשיעוריהן החיוב מוטל על בעל הספר בעל מצוה לפזר מעט ממונו להגיהו על ידי סופר בקי הטב הדק, ומה טוב חלקו וגורלו של בעל הספר שזכה לכפר בספרו על קהל עדת ישראל הנה שכרו איתו ופעולתו לפניו יהיה.

מעלת הס"ת שמוציאים בכל נדרי ומעשה באר"י ותלמידו

יז. וכתב רבינו האר"י זלה"ה כי ענין הספרים שמוציאים בליל יום הכפורים ואומרים עליהם כל נדרי שיש סמך גדול בענין הספרים הללו, וצוה להרב מש"ען ז"ל שיקח הספר של כל נדרי ושיקנהו בממון רב כי הוא צריך לו מאד ונתן לו כוונה רבה, ואמר כי גם כל הספרים שמוציאים בליל יום הכפורים יש סודות נוראים.

סגולת המחזיק ס"ת של כל נדרי לתקן פגם שז"ל ועון נדרים ושבועות

יח. ואמר , כי נודע שהמוציא שז"ל גדולה פגימתו מאד וצריך לתקן נפשו ולהעלות אותם הטיפות על ידי תקונים וסגופים ותעניות, ואם לא השיגה ידו לעשותם ובאו ימי הזקנה וקפצה עליו זקנה או שלא הניחוהו לעשותם באיזה סיבה ושב אל ה' בכל לבו בתשובה שלימה ובחרטה גמורה והתודה על עונותיו, אז אחר ששב אל ה' ישתדל בכל ממונו ליקח הספר תורה דכל נדרי בליל יום הכפורים ויכוין להעלות כל הטיפות דאזדרקו למגנא בזכות התורה ולהעלותם מתוך הקליפות, ואמר עוד הרב גם כן שאם עבר על נדרים ושבועות תקונו האמיתי שיקח זה הספר בכל ממון שבעולם ושעל ידי כן כל המדות אשר פגם קרב אחד לאחד והיו לאחדים.

לומר פסוק אור זרוע לצדיק קודם כל נדרי וסודו

יט. וכתוב לאמר פסוק אור' זרוע' לצדיק' ולישרי' לב' שמחה'.

כ. והבאים בסוד ה' יאותה להם לכוין בסופי תיבות אור זרוע לצדיק קר"ע להעלות טפות הקרי, או אם היה צריך להתענות רג"ל תעניות שהוא מספר חשבון לצד"יק עכשיו יכוין להעלותם ולקרוע הקליפה על ידי שם קר"ע, ויכוין ולישרי' לב' שמחה' סופי תיבות גימטריא טוב בסוד היסוד הנקרא טוב והתורה נקראת טוב ועל ידי הספר תורה הזה מתקן היסוד שנקרא טוב ומעלה הטפות שיצאו ממנו, וכן לכוין לתקן עון נדרים ושבועות על ידי הספר תורה כי הנדרים הם באימא עילאה והשבועות באימא תתאה והספר תורה הוא ז"א ואימא עילאה משפיע בז"א וז"א במלכות, ועל כי הזווג הקדוש העליון נעשה על ידי חיבוק ונישוק והבל הפה על כן עתה כי בא לשוב לייחדם צריך לחבק הספר תורה בשתי זרועותיו וינשק לספר תורה, והבל הפה הוא שיתוודה ויתחרט ורוחו ונשמתו אליו יעצוב.

תפלה לעת כל נדרי ע"ד הסוד לתקון עון שז"ל ועון נדרים

כא. ואנכי תקנתי נוסח תפילה אחת כוללת כל פרטי עניינים הללו ועוד פרטים אחרים כדי להוציא הכוונה בפה כל הבא בסוד ה' וזה נוסחתה.

רבון העולמים אל"הי האלה"ים ואדוני האדונים המאצי"ל בו"רא יו"צר ועו"שה, מלך מוכתר בכתר מלכות המתלבש בעשר ספירות בלימה מגיד מראשית אחרית אשר ברא ויצר את האדם להטיב עמו ברוב חסדיו ולא יחפוץ במות המת כי אם ישוב מדרכיו וחיה וימינו פשוטה לקבל שבים, הנה אנכי בא אליך בעל הרחמים והסליחות כי ידע עבדך כי אני חטאתי בתורתך ובגדתי באחדותך ונתתי מום בקדשי שמים ופגמתי במדות העליונות וקלקלתי צינורי הקדושה ומנעתי הטוב והשפע הראוי לבא אליהם, והרחבתי גבול מלך הצפון ושלחתי רג"ל השור והחמור לבער שדה תפוחים ואדרכם באפי וארמסם בחמתי וגם ענוש לצדיק יסוד עולם בהשחית את זרעי ארצה, ואנכי בראתי משחית לחבל שורש פורה רוש ולענה וראשו מגיע השמימה צדי"ק ור"ע לו כי יפול הנופל שפע או"א לנה"י דז"א לאחור ולא לפני"ם, ופגמתי בשמותיך הקדושים יו"ד ה"י וי"ו ה"י, אל"ף ה"י יו"ד ה"י וגם לא השבתי ידי מבלע השמות הקדש אשר באחוריהן כף וו זיין וו, בית וו כף וו.

וקצר כח הסבל לענות נפש ימים מספר השמות אשר בפנים עד שתכלה רג"ל תעניות ומספר שמות הקדש אשר באחוריהן עמל תשכ"ח הנשכחים מני רג"ל תעניות ואין לי פה להשיב ולא מצח להרים ראש, מתבושש אני מחטאי ומוכלם אני מעונותי ונחפר מפשעי, ואם אתה דן אותי כמעשי אוי לי אויה לי אהא עלי אויה על נפשי, במה אקדם פניך ה' אלהי ומה רפואה אבקש ואביט ואין עוזר ואשתומם ואין סומך כי אחרי שובי נחמתי ואחרי הודעי ספקתי על ירך, בושתי וגם נכלמתי כי נשאתי חרפת נעורי, אמרתי אפלה ביד ה' ואבא היום לבקש ממך מחילה סליחה וכפרה, שמתי פני כחלמיש ואדע כי לא אבוש, ועל זכות ספר התורה הקדוש אשר בידי בטחתי ה' אמרתי אלהי אתה, כי עמך מקור חיים באורך נראה אור, אור' זרוע' לצדיק' ולישרי' לב' שמחה'.

אנא בכח גדולת שם קר"ע החתום בסופי תיבות אלו קרע ממלכת הרשעה כולה רעת האדם בארץ וכל הטפות שיצאו ממני לבטלה בין באונס בין ברצון בין בשוגג בין במזיד שלא במקום מצוה, בכח קרע יעשה עקר לעקור נטוע ניצוצות הקדושה אשר בתוך עמקי הקליפות חיל בלע ויקיאנו מבטנו יורישנו אל, והניצוצות המה יעשו ער"ק לברוח מתוך ההפיכה ולהעלות עד צדיק יסוד עולם כי הוא רקע ושמה יקבל ש"ע אורות מהדרת פנים העליונים והנפ"ש ההיא היא מוצאת מכל דבר רע ותיעשה טוב, (הגה"ה, נפ"ש באתב"ש טוב), ולישרי ל"ב שמחה צדיק וטו"ב לו, גם ה' יתן הטו"ב וארצ"נו תתן יבולה, נ'א ג'בור ד'ורשי י'חודך כ'בבת ש'מרם. (הגה"ה, ר"ת שני שמות אלו עולים כמספר סופי תיבות פסוק אור זרוע לצדיק ולישרי לב שמחה וטוב לכוין בו דהרי גוף וברית חשבין חד).

ובכן יעלה ויבא יגיע יראה וירצה זכות זה ספר התורה לתקן את אשר פגמנו וכאילו התענינו ימים מספר לצדיק להעלות שמו פנים ואחור של או"א למקומן הראשון, ואף גם זאת יתוקן על ידי כח סגולת זכות ספר התורה הזה מה שפגמנו על דברת שבועת אלהים במלך ממ"ה בז' הבלים היוצאים מפיו להקיף ז' ספירות תחתונות דמלכות ומנעתי אותם המקיפים ממנה וגרמנו להלבישה בהבלים טמאים ורעות רוח, ואשר נדרתי ולא שלמתי ופגמתי בחיי המלך הנמשכים לו מאימא והוא מאיר בהם אל הנוקבא דיליה ומנעתי אותם מלהורידן אליו ואליה, עתה על ידי נישוק וחבוק ספר התורה הזה והבל הוידוי שאני מתודה לפניך חטאתי עויתי פשעתי ופגמתי בכל קדשי שמים, הנה ספ"ר העליון ישוב על ידי כן כבראשונה איש יחד פני רעהו בחיבוק ונישוק והבל והיא כפורחת עלתה נצה וככלה תעדה כליה ותלבש בגדי מלכותה והרשעה כולה כעשן תכלה ותעביר ממשלת זדון מן הארץ אמן כן יהי רצון, יהיו לרצון אמרי פי וכו' ע"כ.

עוד בסגולת ספרי כל נדרי ומעלת ספר שישי

כב. ואשרי אנוש יעשה כסדר הזה בכל נפשו ובכל מאודו לתקן את אשר עוותו בשז"ל ובנדרים ובשבועות, ותפילתו וכוונתו תעשה פירות למעלה לבסם כל הדינים אשר הגביר בעונותיו ולהחזיר כל המדריגות העליונות על משפטם כבראשונה ואשרי חלקו אם לא ישוב עוד לכסלה, ואף גם אם יקח משאר שבעת הספרים יש להתפלל תפלה זאת הנזכרת, ואם בא לקנות משאר שבעת הספרים כי לא השיגה ידו לקנות הספר הראשון יקנה ספר שישי שהוא מכוון לצדיק העליון ויעשה ככל הסדר הזה ועושה תקון לענין פגם שז"ל לבד, וחיבוק ונשוק והבל הוידוי נעשה בספר כל נדרי לתיקון הנדרים והשבועות כנ"ל.

מנהג טוב להקיף בית הכנסת בספרי כל נדרי כדי שינשקוהו

כג. וגם טוב ויפה לבעל המצוה הזאת שיקיף בכל הבית הכנסת עם הספר תורה כדי לזכות את כל הקהל שיעשו נשוק לספר תורה לפחות, ואם אפשר טוב וישר שיקיפו עם כל השבעת ספרים גם כן, אכן אין זה כי אם אחר שיאמרו כל נדרי שלש פעמים שצריכים להיות שם בעונה ההיא.

ביאור נוסח ישיבה של מעלה וישיבה של מטה וטעמו

כד. ויתחיל השליח ציבור ביראה ורעד ובקול בוכים בנוסח כל נדרי וכו' בישיבה של מעלה ובישיבה של מטה וכו', והנה כמה משלומי ישראל המה מבינים כי ישיבה של מעלה הם אשר בשמים ממעל וישיבה של מטה המה החכמים אנשי השם, וכמו כן כשמתירים התרת נדרים או שבועות ואומרים כשם שהסכימו בבית דין של מטה כך יסכימו בית דין של מעלה כך הם מבינים כי בית דין של מטה המה השלשה הנצבים עליו, ואין הדבר כן כמו שעלה על רוחם כי אם כמו שכתבו המקובלים ז"ל כי בשמים ממעל כמוזכר בזוהר בכמה מקומות מתיבתא עילאה ומתיבתא תתאה דרקיעא.

ובזוהר פרשת בלק 15 זה לשונו, אמר ר' אלעזר תווהנא על דרדקי דרא דא כמה תקיפי חילייהו ואינון טינרין רברבין רמאין אמר רבי אבא זכאה חולקיה דסבא מארי דדרא דהא ביומוי בעא קודשא בריך הוא לאתקנא תרין מתיבתין דיליה ולמעבד לון ישובא רברבא ועילאה כדקא יאות ע"כ, ובזוהר שלח לך 16 זה לשונו, נפקי ממתיבתא דמשה ופרחי לגבי מתיבתא דרקיעא ואינון דאתחזון פרחי לגבי מתיבתא עילאה וכו'.

הנה מבואר הדבר כי ישיבה של מטה היא הנקראת גם כן מתיבתא דרקיעא, ואנו אומרים בישיבה עילאה ובישיבה תתאה יסכימו להתיר להם לעבריינין כדי להתפלל עמהם כי יש כמה בני אדם גם בני איש שמנדין אותם למעלה מפני מעלליהם אשר לא טובים והם נזופים ואין התפילה שלהם עולה למעלה מפני כי ננעלו דלתות שמים בפניהם מעבור תפילה כמבואר בזוהר פקודי באורך, 17 ולכן אנו מתירין אותם בכח השתי ישיבות עליונות ומתפללים עמהם כדי לזכותם בהשתתפם עם תפילתנו להתקבל גם תפילתם, וכאשר חכמים הגידו שהוא משל למדינה שהיו עושים עטרה למלך מקובעת באבנים טובות ומרגליות, בא עני אחד והשליך את העופרת לתוכה, אמר המלך וכי בשביל זה אני פוסל את כל העטרה, נמצא כי לפי שאותו הבלתי הגון התפלל עם הציבור אף על גב שאין ראוי לקבל אותה כשהיא לבדה, אמנם בהשתתפה עם הציבור נרצה לו לכפר עליו.

צירוף העבריינים לתפלה היא סגולה לקבלת תפלות

כה. וכן הוא תועלת לקיבול תפילת הציבור כאמרם ז"ל, 18 כל תענית שאין בו מפושעי ישראל אינו מתקבל דוגמא לחלבנה בתוך הקטורת, ולכן מפני שתי סיבות אלו אנו מתירין לעבריינים כדי להתפלל עמהם, ועל כוונה זו אנו אומרים אנו מתירים להתפלל את העבריינים שהכוונה לומר מתירין את העבריינים כדי להתפלל עמהם, ולא תאבה ולא תשמע לגירסת קצת ספרים שגורסים להתפלל עם העבריינים כי לא פירש למי מתירין לפי הגרסא ההיא.

נוסח כל נדרי וסוד מנין תיבות התרגום שבו

כו. והנה בנוסח הכל נדרי נפלו בו שגיאות רבות ואעתיק אליך הנוסח הישר מפי סופרים ומפי ספרים ישנים ומיניה לא תזוע.

כל נדרי ואסרי ושבועי ונדויי וחרמי וקונמי וקונחי וקונסי די נדרנא ודי אשתבענא ודי נדינא ודי חרמנא ודי אסרנא על נפשתנא, מיום הכפורים שעבר עד יום הכפורים הזה שבא עלינו לשלום ומיום הכפורים הזה עד יום הכפורים שיבא עלינו לשלום, נדרנא לא נדרי ושבוענא לא שבועי וחרמנא לא חרמי ונדויינא לא נדויי ואסרנא לא אסרי כולהון אתחרטנא בהון, יהא רעוא די יהון שביתין ושביקין לא שרירין ולא קיימין, ונסלח לכל וכו' ע"כ.

כז. ויש בנוסח זה מ"ט תיבות תרגום כנגד מדת הדין ועם הכולל הם חמשים נגד חמשים שערי בינה כי בה סוד הנדרים, וגם לכוין לעקור ולבטל הגזרה טרם צאתה לאויר העולם ולהמשיך שפע וברכה דרך ע' גשרים לכלה שבה סוד השבועה, ולסוד זה אמרו המקובלים ז"ל שמתחיל נוסח התרגום בכ"ף ומסיים בנו"ן הם ע', ושעתה יתחרט מכל מה שחטא כנגדה ועקר עצמו בעון השבועה משבעת ימי בראשית ופגם בהם ויפרדו איש מאת אחיו ועתה קרב אותם אחד אל אחד, ועל כן אין להוסיף ואין לגרוע מנוסח זה כי מגרעות נתן חס ושלום.

טעם לאמירת פסוק ונסלח בעת כל נדרי

כח. ובחרו בכתוב ונסלח לכל עדת בני ישראל וכו' כי לכל העם בשגגה, אף כי אין עניינו כתוב לאמר ביום הכפורים לפי כי יש בו י"ב תיבות מול י"ב צרופי הוי"ה הידועים, ומתחיל באות ו' ומסיים באות ה' לתקן את אשר עיוותו וריחק הו' מאת ה' וכמו שאמרו המקובלים בסגולת הכתוב הזה לכפר ולעורר הרחמים.

ראוי להתפלל על גלות השכינה בעת כל נדרי וטעמו מהזוהר

כט. ומה מאד צריך האיש הנלבב להתעורר בעת אמירת סדר כל נדרי לתת את קולו בבכי להתחנן על גאולתנו ועל פדות נפשינו שהקדוש ברוך הוא אומר אוי שנשבעתי ועכשיו שנשבעתי מי מיפר לי.

ל. ומצינו שרשב"י עליו השלום תמיד היה מתפלל על זה כמו שאמרו בתקונים דף קמ"ג ע"ב זה לשונו, קם ר' שמעון וסליק ידוי לגבי עילא ושבח למארי עלמא ואמר רבון עלמא עביד בגין שכינתא דאיהי בגלותא ואם איהי באומאה הא או"א דאינון חו"ב דאינון יכולין למיעבד התרה, הדא הוא דכתיב ה' צבאות יעץ ומ"י יפר אם התלמיד אומי הרב יכיל למיעבד התרה ואם נדר או נשבע בן דאיהו ו' דלא יפרוק לה דתהי בגלותא עד זמנא ידיעא ונדר או שבועה איהו בי"ה דאינון חו"ב ואיהו אתחרט הא תלת בני נשא יכלין למפטר ליה ואינון תלת אבהן לעילא לקבלייהו ואם לא אתחרט אנא בעינא מינך ומכל אינון דמתיבתא דלעילא ותתא דתעביד בגין רעיא מהימנא דלא זז משכינתא בכל אתר ואיהו עאל שלם בינך ובינה זמנין סגיאין ומסר גרמיה למיתה בגינה ובגין בנהא הדא הוא דכתיב ואם אין מחני נא מספרך אשר כתבת.

ואם הוא נדר מסטרא דאבא ואימא ולא בעי אנא סליק לגבי ההוא דאתמר ביה כי יפלא ממך דבר דאתמר ביה במופלא ממך אל תדרוש דיפטור הנדר ואף על גב דשכינתא איהי בגלותא לגבי בעלה כנדה דאיהי יפריש בין דם לדם ואתפתח מקורא דילה לדכאה לה במים דאורייתא מים חיים דלא פסקין ואפריש מינה דם נדה דאיהי לילית דלא אתקריבת בהדה דאיהי חובה דנשמתא דסאיבת לה ולית לה רשו לסלקא נשמתא לגבי בעלה לההוא אתר דאתיהיבת מתמן ואתדנת בין דין לדין בין דין נפשות לדין ממונות דאית מאן דאתפרע בממוניה ואית מאן דאתפרע מנפשיה.

ובין נגע לנגע כמה דאוקמוה איכה ישבה בדד דאיהי חשיבא בגלותא כמצורע דאתמר ביה בדד ישב מחוץ למחנה מושבו מחוץ ודאי דא גלותא דאיהי לבר מארץ ישראל דאיהי מותבא דאת ה' ואי מקורא לא יכיל למפתח עד דאפתח ליה ההוא דסגיר ליה אנא מפייסנא ליה בגין יו"ד ה"א וא"ו ה"א דאיהו יחודא דיחודיה תמן ובגין לבושין דאתלבש מיד אתפתחת מקורא ואתדכאית שכינתא ורזא דמלה מקוה ישראל ה' מושיעו בעת צרה מושיעו ודאי ההוא דמקורא דמקוה בידה, ע"כ לשון התפילה.

מנהג הר"א מונסון להתפלל בנוסח הרשב"י אחר כל נדרי

לא. ולפיכך טוב וישר לכוין בזה לעת שיאמר נוסח כל נדרי גם על ההוא נדר או שבועה דלעילא שיהא מופר ומבוטל, ואם יפרט בשפתיו אחר נוסח כל נדרי גם הנוסח התפילה שהיה מתפלל הרשב"י ז"ל כמו שהעתקנוה למעלה טוב יותר כי עת שערי רצון להפתח היא וממנה נושע ותחזור עטרה ליושנה וארמון על משפטו ישב כבראשונה, וכן היה מנהג הר"א מונסון ז"ל.

סדר ברכת שהחיינו אחר כל נדרי

לב. ואחר התרת נדרים יאמר השליח ציבור שהחיינו בלא כוס, ונכון לכל יחיד לאומרה בלחש עם השליח ציבור ויסיימנה קודם השליח ציבור כדי שיענה אמן.

מזכירין נשמות צדיקים בעת הזו ועונין עליהן זכות תורתם וכו'

לג. ומזכירין נשמותיהם של צדיקים וחסידים שהרביצו תורה לרבים לעורר נשמותיהם למעלה להתפלל על החיים ולכפר בעדם, וכמו שאמרו בזוהר 19 דאמר ליה מת אחד לר' יהודה בר שלום אי לאו בעותא דילן על חייא לא יתקיימון פלגא דיומא, ולכן מנהג נכון להזכיר נשמות הקדושות בעונה הזאת לעוררם ממקומן העליון וגם כל העם באחרונה בהזכיר את שם הצדיק יענו לאמר, זכות תורתו וחסידותו יגן עלינו לכפר כל חטאתינו ופשעינו אמן.

ראוי להזכיר אף שאר נשמות ולנדור צדקה בעבורם

לד. ואף שאר נשמות המתים מזכירין ביום הכפורים דגם למתים אית להו כפרה ביום הזה ולכן נקרא יום הכפורים לשון רבים רוצה לומר לחיים ולמתים, והמת יהיה לו נחת רוח שלימה כשידרו בעדו איזו צדקה ושמן למאור והשביע בצחצחות נפשו.

ציונים והערות לפרק ב

10) זוהר אמור דף ק"ב ע"א. 11) מש"כ המחבר שאין לברך על הטלית קודם יוהכ"פ צ"ב טובא דלמנהגינו שלובשין הטלית מבעו"י קודם התרת נדרים א"כ ודאי לבישתה מחייבת ברכה בפני עצמה משום עיטוף יום, ודוחק לומר דכיון דעיקרה לצורך הלילה לפיכך לא קבעו לה ברכה דהא אפי' על לבישת רגע אחד ביום חייב לברך, ושמא י"ל דהמחבר איירי למנהגם שהיו לובשין הטלית אחר ההתרה מיד עם שקיעת החמה דאז אין מקום לברך וכרהיטת לשונו שם ונמוקו ע"ד הסוד וע"ז כתב שם דמנהג טעות הוא לנוהגין להתעטף מבעו"י כדי לברך דהואיל ואין מתעטפין בו אלא סמוך מאוד לשקיעה"ח א"כ מעשיהן מוכיחין עליהן שאין לבישת היום כ"א להתחייב בברכה וכגון זה לא אריך למיעבד הכי כיון דמינכרא מילתא שאין כאן עיטוף יום, ומ"מ גם זה דוחק דהא מהמשך דבריו שם דכתב שלא יפרוש מן הציבור ובמקום שמתעטפין מבעוד יום יתעטף עמהן ולא יברך נראה דאיירי בעיטוף יום גמור והדרא קושיא לדוכתא למה לא יברך משום עטוף יום וצ"ע, ועי' בס' "שם טוב קטן" שכתב כמו"כ בשם האריז"ל שאין לברך על הטלית, ולא יפלא שהרי ספר זה מיוסד כולו מקונטרסי החמ"י שהותיר המחבר בערי אשכנז שנים רבות קודם לכן וכפי שציין מחברו בהקדמתו שם כי הוא מיוסד מקבוצי כתבי יד ישנים שהורוהו מן השמים, ועי' באריכות אודות ספר זה בפי"ב במבוא הספר. 12) זוהר אחרי מות דף ע"א ע"א. 13) זוהר אחרי מות דף ס"ה ע"ב. 14) זוהר ויחי דף רכ"ה ע"א. 15) זוהר בלק דף ר"ו ע"א, וכאן הגירסא א"ר אלעזר תווהנא כו' א"ר אבא זכאה חולקיה "דסבא" וכ"ה הגירסא בזוהר דפו"ר מנטובה שי"ח, אבל בזוהר שתח"י גרסו א"ר אבא תווהנא ומסיים א"ר אלעזר זכאה חולקיה "דאבא", ולא גריס "דסבא" דר' אלעזר קאמר לה. 16) זוהר שלח דף קס"ג ע"א. 17) זוהר פקודי דף רמ"ט ע"ב. 18) כריתות דף ו' ע"ב. 19) זוהר שמות ט"ז ע"ב.

תוכן העניינים

חמדת ימים ג

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה