חמדת ימים ג· רבי בנימין ב"ר מאיר הלוי
יום הכיפורים · פרק א - ערב יום כפור - מנהגי היום
מעלת השמחה בערב יום הכפורים
א. יום ה קדוש ו הנורא ה יום הזה ערב יום הכפורים נכון כמועדי רגל לשמוח בו ששון ושמחה של מצוה, והיה משנה על אשר יתקדשו יום יום מעשרת הימים ימי תשובה בצום ועינוי, אך זה היום עשה ה' והעדיף טובו בעדפה שלא על ידי הדחק כי אם לאכול ולשתות ולשמוח בו כחגים וכמועדים וליסד הבית במצע ושולחן מלא ברכת ה' וצדקה תהיה לנו.
והלא זה כצום יבחרהו ה' כי כן יסד המלך ועניתם את נפשותיכם בתשעה לחדש, ותני רבי חמא בר רב מדיפתי וכי בתשעה מתענים והלא בעשירי מתענים אלא ללמדך שכל האוכל ושותה בערב יום הכפורים מעלה עליו הכתוב כאילו התענה תשיעי ועשירי, ובזוהר פרשת פנחס 1 זה לשונו, לבתר אתא מטרוניתא ובעיין בני היכלא בתשעה לירחא למיעבד חדוותא ולטבול בנהרא וכו'.
מעשה החייט שהפליג בהוצאות סעודת ערב יוהכ"פ
ב. והפליגו רז"ל הרבה בזה ואמרו, שהיה מעשה בשוטר אחד שאמר לעבדו קנה לי דגים ולא מצא אלא דג אחד ונתן בו זהוב, והיה שם יהודי חייט והוסיף עליו עד שהעלהו לחמשה זהובים ונשאר לחייט, בא העבד אל אדוניו וסיפר לו כל המאורע, שלח השוטר אחר החייט ואמר לו מה מלאכתך אמר לו חייט, אמר לו ולמה קנית דג שוה זהוב בחמשה זהובים ולא עוד אלא שלקחתו מיד עבדי ששלחתיו לקנותו לי, והשיב לו והיאך לא אקננו אפילו בעשרה כדי לאוכלו ביום הזה שציונו הקדוש ברוך הוא לאכול ולשתות ושאנו בטוחים שהקדוש ברוך הוא יכפר לנו עונותינו, אמר לו אם כן יפה עשית ופטרו והלך לשלום.
טעם שאמרו שכל האוכל בט' מעלין עליו כאילו נתענה ט' וי'
ג. אשר מתוך מעשה הזה אתה הראת לדעת טעם מצוה זאת שאמר אותו החייט שאנו בטוחים שהקדוש ברוך הוא יכפר לנו עונותינו, שהואיל והאדם שמח בו בהאמינו אמונה שלימה שליום המחרת יהיה יום סליחה וכפרה לכל עדת ישראל ובאותה שמחה אוכל ושותה ומטיב אל לבו על כן למצוה תחשב לו, וכל כך זכות יש לו באותה מצוה של שמחה כאילו התענה שמורה בעצמו להאמין אמונה שלימה שודאי היום מכפר בסגולתו שנתן לו הקדוש ברוך הוא לקבוע אותו ליום סליחה וכפרה בכל שנה ושנה ומראה בזה רחמיו יתברך על עמו ישראל, שעם היות שכל השנה מכעיסין לפניו והיה ראוי להנקם מהם על עונותיהם ורוע מעלליהם ואפילו הכי מאריך אפיה ולא גבי דיליה ואומר להם שובו אלי ואשובה אליכם וביום הזה יכפר עליכם.
עוד בטעם הנזכר מהר"ם קורדווירו ומהר"ח הכהן ע"ה
ד. וכתב הר"ם קורדווירו ז"ל בספרו הנחמד עבודת יום הכפורים זה לשונו, דרך כל ישראל לשמוח בערב יום כפור ולתקן סעודה יפה, ואמנם טעם לזה יתבאר במה שהקשו בזוהר כי התשובה היא אחת ממצוות עשה וכל מצות עשה צריך השמחה, ואם כן השב בתשובה עיקרו ההכנעה והדאגה ואם כן שמחה בתשובה היכי משכחת לה.
ותירץ שם, ועתה לעניינינו יאמר כי יום הכפורים אין בו שמחה מחמת דאגת העוונות ועיני כל ישראל תלויים לאביהם שבשמים שיוציא לאור משפטם ואין שמחה ולכן הקדימו השמחה אל המצוה, ולכן ראוי לתקן הבית במצעות יום טוב ושולחן מלא ברכת ה' בערב יום זה לשמוח בו שמחה של מצוה, ולזה אמרו בגמרא כל האוכל ושותה בתשיעי וכו' מפני שעינוי העשירי אינו נרצה לפניו מפני שהוא בדאגה אלא אם שמח בתשיעי אז מתקבל תענית העשירי, אם כן נמצא שמחת התשיעי מעין צום ותשובת העשירי ולכן מעלה עליו כאילו התענה תשיעי ועשירי ע"כ.
ה. ומהר"ח הכהן ז"ל הוא היה אומר עוד טעם לדבר על פי מה שאמרו בתקונים תקון כ"א ז"ל, פורי"ם אתקרי על שם יום הכפורים דעתידים להתענגא ביה ולשנויי ליה מעינוי לעונג וכו' ע"כ, אשר משם בארה דעתיד יום הכפורים להיות כמו פורים מהתענג ומרוב טוב לבית ישראל, ולכן להורות שאנו מאמינים בייעוד זה אנו מרבים בסעודה בערב יום כפורים זכרון לבני ישראל מה שעתיד להיות יום הכפורים משתה ושמחה.
סוד מצות אכילה בערב יום כפור
ו. ואשר בתעלומות חכמה סובר הרזים יכין לו להזדרז ביותר במצוה הזאת לאכול ולשתות ולהתענג בו ובלבד שיתן כנגד היס"וד בחינת היום, וילוה אליו הדר המלכות בחינת מחרתו ככלה תעדה כל"יה כנודע שכל אכילתנו ושתייתנו היום הוא לתקן בחינת הכלים להוציא כלי למעשהו את הקדש פנימה, ויסוד ומלכות אחד באחד יגשו אחים ולא יתפרדו ובחינת תקונם נעשתה גם היא כאחת היום הזה כאמור.
תפלה ע"ד הסוד קודם אכילת ערב יוכ"פ
ז. ואנכי תקנתי נוסח תפילה לאכילה ושתיה היום הזה לבאים בסוד ה' כדי להוציא הכוונה בפיו כנזכר לעיל.
לשם יחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה בדחילו ורחימו ורחימו ודחילו ליחדא שם י"ה בו"ה ביחודא שלים בשם כל ישראל הנה אנכי בא לקיים מצוות אכילה ושתיה היום הזה ולתקן את שורשה במקום עליון, ויהי רצון מלפניך ה' אלהינו ואלהי אבותינו שבכח סגולת אכילתנו ושתייתנו היום הזה יושלמו כל בחינות מלכ"ות שמי"ם כלי חמדת בית ה' כלים מן החו"ץ ככלה תעדה כל"יה לקבל אל הקדש פנימ"ה, ויתוקנו בכח סגולת אכילתנו ושתייתנו היס"וד בה והדר מלכו"תה יחדיו יהיו תמים והיא תתחיל היום לקבל החסדים מבית אימה יסוד ציון ומלכותה ומשם ישתלשל שפע ישועה ורחמים בכל העולמות, ולנו בני מלכים בני רחל אמנו תמשיך עלינו מהארה הזאת על נפשינו רוחינו נשמתינו לעבוד את ה' אלהינו ולשוב בתשובה שלימה תמיד כל ימי חיינו ולא יארע שום קלקלה ונדנוד עבירה על ידי אכילתנו ושתייתנו כלל ונשבע לחם ונהיה טובים, ויהי נועם ה' וכו' ע"כ.
וראוי לבא בסוד ה' לאומרה בסעודתו ביום ובפרט בסעודה המפסקת, אשר נוסח תפילה זו תוסיף תת כחה לו להתעורר הנשמה הטהורה ולהלביש אותו מחלצות רוח דעת ויראת ה'.
אזהרה שלא להרבות באכילה בערב יוכ"פ
ח. ובכן לא ירבה באכילות גסות ושתיית יין מרובה שיבא מהם לקלות ראש חס ושלום, כי הנה עם כל זה שנצטוינו לאכול ולשתות בערב יום כפור החכם עיניו בראשו שלא להראות עידונים בעצמו ואכילות גסות ושתיית יין מרובה שיבא מהם לקלות ראש ושיחה בטלה חס ושלום, שאם ככה יעשה עבירה היא בידו כי לא נצטוינו כי אם לשמוח בשמחה של מצוה ותהיה יראת ה' על פנינו תמיד כל היום לא להנאת בטננו חס ושלום כי אם בלתי לה' לבדו ולא נסור לבבנו מהיום האדיר איום ונורא הבא עלינו יומא דדינא, וכוליה האי ואולי בקדושה ובאימה וביראה אשר נתנהל בם אולי ישא פנינו לזכותינו כהיום הזה בדין.
כל שכן וקל וחומר אם נטה אשורינו מני דרך אלהינו שבשמים ולפרוק עול מורא שמים מעל צווארינו חס ושלום כי כפשע בינינו ובין המות חס ושלום שגם כל העולם חל וזע מלפניו ומי לא נפקד כהיום הזה, קל וחומר אנחנו אזובי קיר ונהי בעינינו כחגבים וכן היינו בעיניהם וכתותי מיכתת שיעורינו על חטאתינו כי הרבינו להכעיס את בוראנו יתברך, ובמה נקדם פניו להתחנן על נפשותינו, האם נקדמנו בסגולת האכילה והשתיה אשר בשמחת מריעות ימי חיינו הימים כל ימי חיינו הלילות, ואף אשר נוסיף פשע בקרב הימים האדירים להקל דעתינו מול אבינו שבשמים באכילה והשתיה אשר לא כדת, ישתקע הדבר ולא תעשה כזאת בישראל.
בסעודות ערב יום כפור יכוין לתקן יתר אכילות פסולות
ט. וכבר כתבנו לעיל בשם הרב זלה"ה כי עשרת ימי תשובה הם תיקון ימי השנה, כי העושה תשובה ומתענה בהם מוחלין לו בכל יום מימי השבוע שבעשרת ימי תשובה מה שחטא ביום ההוא לעולם, ועל כן מה טוב לכוין לתקן בכח סגולת אכילתו היום אשר רבה היא למעלה מאד כל אכילה של איסור וכל אשר הרבה לאכול ולשתה בשמחת מריעות בשחוק וקלות ראש אשר נכשל ונלכד בם בכמה ימים ולילות עמל מינו לו בימי שנה, ובכח סגולת מצות אכילה זו בקדושה ובטהרה ובמורא גדול יתוקן את אשר עוותו ומצא כדי גאולתו.
סגולת המזמין עניים על שולחנו בערב יום כפור
י. ובכל סעודותיו בקרב עשרת ימי תשובה יהיו עניים בני תורה באוכלי שולחנו, וביותר בסעודת ערב יום הכפורים להיות לו שולחנו מזבח כפרה לכפר בעדו מאשר חטא על הנפש באכילות אסורות אשר לא כדת של תורה, והוא מהתקונים הגדולים לפגם עון איסור מאכלות אסורות ואוכלים למעדנים מזבחי מתים כתבנית שור אוכל עשב ולא ידעו שבעה.
מנהג עשיית כפרות בערב יום כפור ומנהג האר"י בזה
יא. ואנשי חיל יראי אלהים יש להם לנהוג מנהג ותיקין לשחוט כפרות בעד נפשו ובעד נפשות אנשי ביתו באשמורת ערב יום הכפורים אחר הסליחות ואין למנוע מנהג זה.
ומה שחרה לו להרמב"ן ואמר למנוע אותו משום דרכי האמורי, היינו מפני אותם שזורקים הבני מעיים על הגגות ובאים העופות ואוכלים אותם דודאי בדבר זה היטב חרה לו, אמנם בענין הכפרה עצמה אינו שייך דרכי האמורי כי זה דרכינו לעשות כפרה לנפשותינו כשאר הקרבנות בחטאות ואשמות, ולכן טוב שיהיו לבנים על שם אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו.
יב. ורבינו האר"י זלה"ה כתב גם כן שהוא מנהג ותיקין לשחוט לחשבון בני אדם שבבית זכר לזכר ונקבה לנקבה, ואפילו היתה אשתו מעוברת שוחט עליה שלשה, אחד בעבורה ושנים בשביל הולד מספק אם הוא זכר או נקבה.
כוונה ע"ד הסוד קודם עשיית כפרות
יג. ואשר הריחו בסוד ה' יכין להם לכוין בשחיטת הגבר לגב"ר אשר דרכו נסתרה, סוד כלי גב"ר על אשה נוקבא קדישא דז"א היסוד בה להטות משפט גב"ר אל החסד ואל הרחמים דומה בדומה לשעיר המשתלח ביום הכפורים, אלא שבשעיר אשר שעירים ירקדו שם נשחט למתק דיני מלכות דינא דמלכותא דינא קשיא אבל שחיטת הגבר למתק גבורת היסוד בה דינא רפיא, ועל כן לא שוו בשיעוריהן שזה נדחה לחוץ והגבר אחר שנשחט הוא נשאר בקדושה ולא יצא החוצה כמו שמבואר בדברי הרב שמטעם זה צריך להיות באשמורת הבקר כי אז חוט של חסד גובר בעולם והמה מתמתקים.
תפלה ע"ד הסוד קודם עשיית כפרות
יד. ואנכי תקנתי נוסח תפילה כוללת הכוונה להוציאה בפה, לשם יחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה בדחילו ורחימו ורחימו ודחילו ליחדא שם י"ה בו"ה ביחודא שלים בשם כל ישראל הנה אנכי בא לעשות כפרה זו לתקן את שורשה במקום עליון, ויהי רצון מלפניך ה' אלהינו ואלהי אבותינו שתהא שעה זו אשר חוט חסדך גובר בעולם עת רצון ורחמים, ובכח סגולת שחיטת גבר זה יומתקו חמש גבורות יסוד גב"ר בעלמ"א נוקבא קדישא דז"א בחינתינו אשר בו דרך מעבר נשמתנו, ואתה תקום תרחם ציון כי עת לחננה כי בא מועד ותבנה בית המקדש במהרה בימינו ושם נעשה לפניך משפט שעיר המשתלח להמתיק תוקפה וגבורתה של המלכות, יראו עינינו וישמח לבנו, יהיו לרצון וכו'.
טעם אמירת פסוק ויהי נועם קודם עשיית הכפרות
טו. ומתוך כל זה יתבאר לך כי אין הכוונה ליתן אותו לעניים אלא מצוותו נעשה בשחיטה לבד למתק המקום הזה כאמור, ואף הבלתי באים בסוד ה' יאותה להם לעשותה ויצרפו מחשבתם עם היודעים והמכוונים כל כוונת הכפרה ומה נעשה בה, ובפה מלא יאמרו ויהי נועם ה' אלהינו עלינו ומעשה ידינו כוננה עלינו ומעשה ידינו כוננהו כאשר הודעתיך פעמים רבות בשם הזוהר.
מנהג נכון לחזור וללקות ולעשות סדר ד' מיתות בעיוכ"פ
טז. ובכן בשאר היום הקדוש הזה יקדשהו כולו לה' בפשפוש מעשיו וחישב עם קונהו מאשר חטא על הנפש ככל אשר כתבנו בערב ראש השנה, ואף אם לקה וקיבל ארבע מיתות בית דין בערב ראש השנה עתה בערב יום הכפורים ישוב ידו שנית לעשות כסדר ההוא כי חביבה מצוה בשעתה בקרב עשרת ימי תשובה שעליהם נאמר קראוהו בהיותו קרוב מה שאין כן בערב ראש השנה שאין בו סגולת הימים האדירים האלה ולא שוו בשיעוריהם.
טעם שראוי ללקות אף בערב יום כפור
יז. ובפרט למי שיודע לכוין בל"ט מלקיות שהם כנגד אותיות שם אהיה ומלואו ומילוי מלואו, שבכל הכאה הוא ממשיך עליו הקדושה מאות אחת מהשם הנזכר ומגרש ממנו חלק אחד מאותה טומאה אשר עליו מבחוץ שהוא משורש אותם ל"ט קללות שנתקלל אדם הראשון וחוה ונחש והארץ, דודאי נכון לעשותו ביום הקדוש הזה אשר גם סגולת היום תהיה עזרתה לו להסיר המשחיתים מעליו.
ומה גם שכל עיקר המלקות בזמן הזה הוא כדי שמתוך כן יתן הנלקה אל לבו לשוב מעבירות שבידו ואותה אנחנו מבקשים כהיום הזה להיות כל איש צור"ר בביתו על חטאתיו.
יבאר שראוי ללקות קודם תפלת מנחה
יח. ואף שהעולם נהגו ללקות אחר מנחה אין מנהגן עולה כהוגן, רק הישר והטוב כמנהג חסידים הראשונים שבארץ ישראל תוב"ב שתחילה יהיה נלקה ויתודה עם המלקות ויכוף ראשו כאגמון בהכנעת לבו ויעבור על מחשבתו עבירות שעברו עליו רובם או מקצתם ובזה יקל מעליו מעט, ואחר כך ירד לטבול ויתודה גם שם בתוך המים ויטהר מחשבותיו ויעלה ויקל מעליו מעט, ואחר כך יבא ויתפלל ויתוודה וידויו בהכנעת לבו כמו שראוי ויקל מעליו עוד מעט, ובזה נמצא שהכין עצמו לקבל היום הנורא בקדושה ובטהרה וזהו סדר הנכון ומיניה לא תזוע, וסימניך כל דבר אשר יבא באש תעבירו באש וטהר וכל אשר יבא במים תעבירו במים וטהר.
יבאר שעיקר זמן טבילת עיוכ"פ אחר חצות
יט. ואף אם יעשו כסדר הזה באשמורת הבוקר ערב יום כפור לטבול וללקות לא יועילו כי עיקר הטבילה הזאת וכן בכל ערב שבת ויום טוב צריכה להיות אחר חצות דווקא שאז מתחיל להתנוצץ קדושת היום ויתוסף הארת קדושה עליונה בנפש רוח נשמה שבו כמו שכתבנו בפרקי ערב ר"ה בס"ד.
חובת הפיוס איש לחבירו בעיוכ"פ ותוכחה למזלזלים בזה
כ. גם מכלל תקוני היום הזה הוא לעלות על ליבנו את מי עשק ורצץ בשבט לשונו והקניט בימות השנה באונאת דברים הקשה מאונאת ממון שזה בגופו וזה בממונו ללכת אצלו לפייסו בתחנונים, דעבירות שבין אדם לחבירו אין יום הכפורים מכפר עד שירצה את חבירו כי עבירות חבירו אין בידו של הקדוש ברוך הוא למחול, כמו שאמרו המושלים שהוא משל לאחד שהקניטו עבדו, הלך אצל השוטר ואמר לו להכות אותו ק' גלבין, וכשהיה מכה אותו העבד מבקש מטו, אמר לו אתה לא חטאת לי כלום לך התרפס ורהב אדוניך, כך האדם מבקש מחילה לפני הקדוש ברוך הוא על עונו ואמר לו הקדוש ברוך הוא לך התרפס ורהב ריעיך ואמחול לך, ומכאן אתה למד שגיאות רבים מעמי הארץ המתפייסים אחר יום הכפורים כי לא עשו ולא כלום אחר שנחש כרוך על עקיבם ביום הכפורים ואיש מרעהו יפרדו.
כא. והאיש החשוב אל יזוח דעתו עליו להתלבש בגאות לאמר האם איש חשוב כמוני היום אב בחכמה ובשנים אהיה למרמס להתרפס בפני חברי קטון ממני לרצותו ולפייסו, אבל יכוף כאגמון ראשו וישפיל עצמו מגאותו כתולעת וכאזוב ויאמר בלבו דיו לעבד שיהא כרבו יוצר הכל שמשפיל עצמו עם כנסת ישראל לפייסה כאשר חכמים הגידו והובא בילקוט, 2 דבביאת הגואל שולח הקדוש ברוך הוא לנביאים לכו פייסו לכנסת ישראל והיא לא מקבלת הפיוסים כמו שאמר הכתוב עניה סוערה לא נוחמה עד שאמר הקדוש ברוך הוא אין ראוי לילך אלא אני בעצמי לפי שעברתי על מה שכתוב בתורה לא תשנא את אחיך ואנכי שנאתיה, כתבתי בתורה לא תסגיר עבד אל אדוניו ואנכי מסרתיה ביד אומות העולם גם כן עלי לפייסה ע"כ.
הנה מבואר שהקדוש ברוך הוא כביכול קיים ישור על אנשים והולך הוא יתברך בכבודו ובעצמו וגם כל הנביאים עמו ויאמר חטאתי וישר העויתי, ואיך שפל מברואיו חרש את חרשי אדמה גאות לבש ודרך רע להקשות עורפו מלהשפיל את אשר חטא עם חבירו ופער עמו פיו לבלי חק, כי לפי האמת לא היה לו יתברך משפט פיוס כי כל מה שלקינו היה בעונינו ולא כחטאינו גמל עלינו ואפילו הכי מלך עלוב מפייס לכנסת ישראל, אף כי אנוש רמה ובן אדם תולעה אשר שננו כחרב לשונם חיצי גבור שנונים עם גחלי רתמים על ריעיהם כי יאותה להם לשבור כל אחד את גאונו וזדונו להתרצות עם חבירו איש יחד פני רעהו.
כב. ולא כמו דרך כמה בוערים בעם אשר זה דרכם כסל למו בחטא איש לאיש והקניטו בדברים, נכנס ביניהם אמצעי עושה שלום ומדבר עם העלוב שירצה לקבל פיוס העולב ואחר זה בא יבא העולב לבקש מחילה ממנו, כי לא יצאו בזה ידי חובת פיוס אלא אם כן שהעולב ילך מעצמו לפני העלוב ואומר חטאתי לך וזאת הבושה והבזיון יועילו לכפר עליו אשר חטא לחבירו, ואם הקניטו בפני רבים בכל פעם צריך ליקח עמו שלשה אנשים כמבואר בגמרא, אכן אם הקניט אותו בינו לבינו אין חייב להוליך עמו בני אדם כי אדרבא נחשב לאפקרותא כי מתפרסם הדבר יותר על דרך שפירשו התחת זאת לא יומת שמעי.
כג. וכל איש ישראל אל יהי הדבר הזה קלה בעיניו כי היא היתה לראש פינה לכפרת יום הכפורים ולקיבול תפילות ולמהר גאולתנו, וכן בהפכו חס ושלום היא היתה לראש ולענה שמדה זו בלי ספק מעכבת ביאת משיחנו ושלא נתקבלו תפילתנו כל הזמן אשר אנחנו עומדים בגלות החיל הזה מצד שאין שלום במעגלותנו, והן בעוונותינו כי רבו מידי יום ביום עברו רעות רבות ותלאות על ראשינו ואין דורש ומבקש לדעת על מה עשה ה' ככה לעם סגולתו אשר בחר לנחלה לו איך הם הולכים מדחי אל דחי ואין לך יום שאין קללתו מרובה מחבירו, ובלי ספק צדיק הוא ה' ואנחנו הרשענו ומידינו היתה זאת ולא ה' פעל כל זאת כי כל איש הולך אחר שרירות לבו והטוב בעיניו יעשה והיה כצדיק כרשע כקטן כגדול, ומחלוקות ופירוד לבבות הלא הוא ברבת בני עמינו גלוי ומפורסם תחת כי הן עם אחד ושפה אחת ראוי לכולנו, הלא אב אחד לכולנו אל אחד בראנו ומדוע לא נהיה לאחדים בארץ כל זרע ישראל.
ועל אחת כמה וכמה בהיותנו בארץ אויבינו ככבשה אחת בין אלף אלפי רבבות זאבים ממש, ולא די שכל האומות שונאות אותנו גם אנו נהיה שונאים זה את זה כי תצא אש מסלעי המחלוקות ואין מכבה ואדרבה כל אחד בוער עליה עצים בבקר בבקר עד אשר תהיה השלהבת עולה מאיליה, ה' הטוב יכפר בעד ויסיר ממנו לב האבן ורוח נכון יחדש בקרבנו ויסיר ממנו שנאה ותחרות עד אשר נהיה לאחדים בארץ.
כד. ברם זכור אותו האיש לטוב הרב החסיד שלמה אפרים שמו היה מוכיח לקהל עדתו על ענין הפיוס והמחילה, הוא היה מתאונן ואומר מאנה הנחם נפשי כי הנה מעודי לא ראיתי שונאים מפייסים זה את זה כי אם האוהבים מבקשים מחילה זה מזה דרך כבוד והשונאים נשארו בשנאתם, ולא זו אלא אף דברי ריבות ממשמשות ובאות בימים האלה יותר מבזולתם כי כל אחד רוצה ליקח עטרה לעצמו בבית הכנסת לאמר אני אמלוך, אשר על כיוצא בזה הוכיחם ישעיה לאמר לא תצומו כיום להשמיע במרום קולכם, ואף אם מתרצים ואיזה שונא יפייס את חבירו אינו בלב שלם אלא ליום כפור לבד ולמחרת יום הכפורים חוזר לסורו הרע והמכשלה הזאת תחת ידם כבראשונה.
אזהרה להעביר במדותיו, ויבאר שסבילת עלבונות מעולה מסגופים
כה. הכזה יהיה שלום יבחרהו ה', ולא באלה חלק יעקב כי דרכן של בני ישראל להתפייס ולמחול בלב שלם ובנפש חפיצה ואפילו הצר לו וחטא לו הרבה שלא יקום ולא יטור, לא כן הגויים ערלי לב שעברתן שמורה נצח ועל כן נאמר על הגבעונים לפי שלא מחלו ולא נתפייסו והגבעונים לא מבני ישראל המה כמו שכתב הרמב"ם בפרק ב' דתשובה.
כו. ולפיכך האיש העלוב כי בא רעהו לפייסו ולשאול מחילה מאיתו אל יהא המוחל אכזרי אף כי הרבה עמל וכעס איתו מאשר נשבע בחרפה ובוז מאיתו, אפילו הכי יתן למכהו לחי ישבע בחרפה כמו שאמרו בשם הרמ"ק זלה"ה שהיה אומר שבכל התשובות שבעולם המעולה שבכולם למרק החטאות והזדונות והפשע רב הוא סבילת העלבונות והחרפות והגדופים, והיא מעולה יותר מכל מלקיות וסיגופי תעניות שבעולם כי אם יסגף עצמו לבד יחלש חושים ויבטל מדברי תורה למאן דלא עצר כח ונקרא חוטא וכן במלקיות וכיוצא, אמנם אם תעבור על מדותיך במדה זו תאכל ותשתה ותעבור והעונות והפשעים מתכפרים.
דברי התעוררות להיות שמח בעלבונות ולמחול עליהן
כז. ומבינתך חדל כי הגע בעצמך אם יאמרו לך תרצה שיבא לך הפסד ממון או נפילת בתים תשיב ותאמר לא, ואם יאמרו לך תרצה לקבל עליך מיתת בנים תשיב חס ושלום אלא אתה ה' תשמרם, ואם יאמרו לך תרצה שיכך ה' בשחפת ובקדחת בקרירי וחמימי מיד ירוץ לבך ותשיב רחמנא ליצלן, וכן אם יאמרו לך על המיתה ועל גיהנם ועל הגלגולים הרעים ומרים על הכל תשיב חס ושלום, אם כן תאמר לי בחייך במה תתקן מה שפגמת בעולמות העליונים ובמעלות הרמות כפי מחצב נשמתך מיום היותה על האדמה והזקן והכסיל רודף אחריך עד החרמה ומכל עבירה נעשה קטיגור מטפס ועולה ומשטין ומקטרג.
כח. ולכן זאת העצה היעוצה שתהא שמח בלבך בחרפה וכל שכן למחול לו למי שחרפך בהכנעו לפניך לפייסך ולשאול מחילה מאיתך שתסיר מתוכך עונו ותכפר חטאתו, הן תיהוי ארכא לשליוותך וחטאתך תכופר כמו שנאמר נושא עון ועובר על פשע, וכבר כתבנו בפירוש הסליחות דכוונת חז"ל שאמרו 3 כל זמן שיעשו בני כסדר הזה מיד הם נענים, אין הכוונה שיהיו נזכרים הי"ג מדות ולא נעשים רק יעשו לפני כסדר הזה מה אני רחום אף אתה רחום וכו' שהעשיה היא העיקר.
והמקשה לבו יפול ברעה ועוכר שארו אכזרי מעבור על פשע איך ישא פניו מול אל עליון להתחנן ביום הכפורים בסגולת ויעבור והוא הפך בלהות ויעבור והנה איננו, ובא רעהו ועכרו ויעבור את הקו"שי מקשה עצמו לדעת ורעה בלבבו עם אחיו וריעיו והוא כנחש ישך וכצפעוני כרוך על עקבו, נגע וקלון ימצא וחרפתו לא תמחה ולא יזכר בשם ישראל עוד ונקרא שמו בישראל עוכר אכזרי גבעוני חומס נפשו רחמנא ליצלן.
מנהג קדמונים להיות הנעלבים ממציאים עצמם אצל מעליביהן
כט. כי על כל אלה אשרי הגבר אשר ירך את לבבו ויעבור על כל דבר פשע על קל על חמור אשר חטאו כנגדו ועוד ידו נטויה לבקש אהבתו וחמלתו עם אחיו וריעיו אשר הרעימוהו והכעיסוהו כאשר כה היה משפט חסידים הראשונים להמציא את עצמם אצל עולבם אף כי המה היו נעלבים ולהזכיר חטאתם אולי יחשבו מחשבה על שחטאו והעליבו אותם ויתנו לב לבקש מטו מהם כאמור בגמרא פרק יום הכפורים, 4 וזו הדרך ישכון אור להתכפר כל חטאתם ולקיבול תפילתם.
מעלת המרבים שלום בין אדם לחברו ואיש לאשתו ובפרט בעיוכ"פ
ל. והנה אם בשאר הימים הפליגו חכמים בשבח המגיע לכתפים לאיש המשים שלום בין אדם לחבירו ובין איש לאשתו, כל שכן וקל וחומר כהיום הזה כי השכר הרבה כי על ידיהן יבוטלו כל המשטינים והמקטרגים והיו כלא היו, כי הנה כל חדוותם ומעוזם לטוש כנשר יטוש עלי אוכל אל כל המקום אשר ימצא שם שנאה ותחרות, והנה לשלום מר להם מר כי פסק מקום חיותייהו.
לא. וביותר יהא זהיר להיות שלום בביתו ובאשתו ולהתפייס עמה אשר הרמז איש ואשה שזכו הוא הרומז על סוד הכרובים העליונים ובהיות ביניהם שלום המה מרכבה למקום העליון שמדת שלום הוא המייחד למעלה ואם לא יהיה שלום ביניהם אויה להם שמראים פירוד חס ושלום, ומה גם בקרב הימים האלה אשר בכל תפילותיו חייב לכלול לאנשי ביתו ואשתו אשר היא כגופו, ואיה איפה תפילתו אם אין שלום במעגלותם והוא שונא אותה ומבקש רעתה, וידאג מן הפורענות לכל ימי השנה כי תורעמתם לא תשקוט ואשם לא תכבה, ונוסף גם היא עונשה של מדה זאת כי רבים חללים הפילה כי יפול הנו"פל ממנה ונפש הוא חובל חס ושלום.
חובת תשלום נדרים ודמי העליות בעיוכ"פ
לב. גם מכלל תקוני היום הזה הוא תשלום וקיום נדריו שנדר לצדקה, ואף המצוות אשר קנתה ימינו בבתי כנסיות ובתי מדרשות בשבתות ובחגים ובמועדים אשר כל מה שאומר לפני החזן ליתן בעד המצוה ההיא הרי הוא עליו בתורת נדר כאשר חכמים הגידו, 5 ואל תאמר לפני המלאך זה החזן כי שגגה היא תהא אנא בי, למה יקצוף האלהים על קולך על אותו קול שאמרת, וחיבל את מעשה ידיך מיעוט מצוות שביד אותו האיש הקדוש ברוך הוא מכניס בהם מארה ומאבדן ממנו.
סגולת שילום נדרים לקנות סניגור ולקיבול תפלות וטעמו
לג. וכבר כתבנו בפ"ה דאלול בשם המקובלים שהנודר דבר מצוה נברא מלאך אחד אבל לא תגמר הוייתו עד שיעשנה, והנודר ואין משלם נדרו נמצא המלאך ההוא תלוי ועומד וצער הוא לו עד שישלים נדרו, ובשלמו את נדרו המלאך ההוא יהיה לו סניגור ומליץ טוב בעדו כמו שאמרו 6 העושה מצוה אחת קנה לו סניגור אחד, ומטעם זה נהגו בקצת מקומות לשלם כל אחד חובותיו לבית הכנסת בערב יום הכפורים כדי לשלם נדריהן, אשר אמרו לפני המלאך זה החזן ליתן כדי שיושלמו הוייתן של המלאכים ההם ויעמדו למליצי יושר עליהם כאמור.
לד. וגם הוא תועלת לקיבול תפילות דהא בהא תליא כמו שנאמר זבח לאלהים תודה ושלם לעליון נדריך וקראני ביום צרה אחלצך ותכבדני, ונאמר באיוב תעתיר אליו וישמעך ונדריך תשלם ותגזר אומר ויקם לך, ובנדרי שמים קמיירי שמצוה לקיימם כמו שנאמר ושלם לעליון נדריך כי בדברי הרשות שהם למטה בענייני העולם אינו צודק לעליון נדריך.
ונתנו טעם לזה המפרשים כי הוא מדה כנגד מדה כי בתפילה הוא שואל בדבור שיעשה לו הקדוש ברוך הוא כך וכך ויענהו ה' לאמר תקיים אתה במעשיך נדבה אשר דיברת בפיך וגם אני כמוך אעשה ואקיים עתירתך אשר העתרת בפיך, וכך היא המדה באתערותא דלתתא אתערותא דלעילא שלעולם צריך להקדים התעוררות תחתון, והנה כי כן נאה ויאי המנהג הזה לעת ערב יום הכפורים לשלם נדרי שמים כדי להתקבל תפילתנו ליום המחרת אשר כמעט כל חיותינו תלוי בקיבול תפילותינו ביום האדיר הזה כאשר הודעתיך זה כמה פעמים.
מנהג השולחים נדרי שמן למאור בעיוכ"פ
לה. וזה חזיתי רבים מיראי ה' נוהגים בערב יום הכפורים לשלוח שמן בכל כנסת וכנסת לצאת ידי חובה ידי נידרן כי יפקדו איש את רעהו בשמחתן ומתנדבים שמן למאורות, והנאני מנהגם וכיוונו תשלום נדריהן בערב יום הכפורים מטעם הנזכר.
טעם שמרבים נרות בבית הכנסת ביוכ"פ ויבאר עוצם סגולתן
לו. ועוד לשידליקו ממנו ביום הכפורים עצמו כי הדלקת המאורות ביום הזה הוא גדול מאד ואמרו בזוהר פנחס 7 זה לשונו, ובעיין בני היכלא בתשעה לירחא למיעבד חדוותא וכו' וכדין ישראל בתעניתא על חובייהו ומכפרא להו דהא אימא עילאה אנהירת אנפהא למטרוניתא ע"כ, ולפיכך נוהגים להרבות נרות בבית הכנסת להורות על הארות העליונות המתוספים לשכינת עוזינו הנקראת נ"ר, וטוב לאדם לכוין בזה בעת שהוא מדליק את נרו להאיר למעלה אורות עליונים דבאתערותא דלתתא אתערותא דלעילא, ובזוהר במדבר דף רפ"ב אמרו שם כי הנרות דוגמת השופר בראש השנה לבטל המקטרגים ולעורר את הרחמים, עיין שם באורך.
כוונת הדלקת הנר לעשות דוגמא למיתת שריפה
לז. וגם כוונת הנרות אמרו על כי נ"ר גימטרייא רמ"ח לעומת איברים שבאדם ושנים היתרים הם נ"ר נ'פשו ר'וחו, והכוונה שאם נתחייב שריפה יהיה הנר ההוא הדולק באש שלהבת כאילו נשרף גופו ונפשו, והתכת השעוה אשר ניתך ממנו כאילו ניתך חלבו ודמו על גבי המזבח וכל רמ"ח איבריו כולן כליל לאישים.
רמז נר יוכ"פ שכבה ומעשה רב בזה מהקדמונים
לח. לכן אמרו שאם כבו נרות הללו סימן רע לו חס ושלום שיורה כיבוי לנפשו ורוחו ושלא יקובל תמורתו וחליפי אזכרתו בנר ההוא, וכבר כתבו הקדמונים דמי שאירע לו כך שיחזור וידליקנו במוצאי יום הכפורים ולא יכבנו עוד אלא יניחנו להדליק לפני היכל ה' עד גמירא.
לט. ומעשה היה ברב וחסיד אחד שכבתה נרו ליל יום הכפורים וימת לבו בקרבו כי אמר הן גועתי אבדתי, וברוב צערו הרבה והפציר בתפילה ובכיה גדולה על זאת כל יום הכפורים וגם בלילה לא שכב לבו בליל מוצאי יום הכפורים, ושק ואפר הציע ותשובה גדולה על ככה בכה ויתחנן לאמר אנא ה' אל תעלני בחצי ימי, והדליק נרו שכבתה בבית הכנסת לפני היכל ה' במוצאי יום הכפורים, ושיערו בני אדם באותו נר שהיה בה שיעור להדליק לילה ויום והיה לנס להיותה דולקת והולכת עד ליל הושענא רבה, והיה לאות כי נתקבלה תפילתו ויעתר לו ה' ולא יאונה אליו רעה.
אשר מזה נראה שכל אלה המנהגים יש להם שורש ועיקר רב ורמיזתן לנר ה' נשמת אדם, ועל כן ראוי ונכון להיות כל איש דולק איזה מאור או נר בבית הכנסת, וטוב שיכוונו לצאת בזה ידי חובה אם נדרו שמן סתם למאור אחר שלא פירשו וכן נהגו רבים.
מנהג לבישת בגדי לבן לכבוד היום
מ. ואחר מנחה בעוד היום גדול אחר כל ההכנעה הגדולה שקיבל בעצמו והתודה על עונותיו ופירש מסטרא בישא דהוה בטינוף דילה וידבק בימין הוא יתברך הפשוטה לקבל שבים ונרצה לו לכפר עליו, ויכין עצמו בטהרה והלבש אותו מחלצות מעוטף לבנים לכבוד היום הקדוש אשר זמן כפרה לכל היא וכמו שנאמר אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו.
אזהרה להקדים סעודה מפסקת בעוד היום גדול ויתר פרטים בזה
מא. ואז יתחיל מבעוד יום סעודה המפסקת בעוד היום גדול כדי שיוכל לנוח מעט מאכילתו קודם שילך לבית הכנסת ולא יטריד עליו אכילתו בתפילתו, וגם לא יאכל אכילה גסה רק מאכלות קלות וחשובות כדי שלא יהא עכור בתפילתו וגורם ביטול כוונת התפילה, ועל כן החכם עיניו בראשו להזהר באכילתו דברים טובים מעטי הכמות ורבי האיכות שיוכל לסמוך עליהם כל היום ולא יזיקו לו וזהו דרך החכמים ובעלי השכל, ובכן גם לא יצטרכו לצאת מבית הכנסת לעשות צרכיהם פעמים רבות.
מב. ואם יכירו וידעו בני אדם מה תיקון גדול עושה למעלה באכילתנו כהיום הזה היו אוכלין כאוכל על שולחן המלך, והבא בסוד ה' יאותה לו לומר התפילה אשר תקנתי לזה לעשות תיקון האכילה ולעורר עצמו שלא לנהוג עצמו ברעבתנות המורה על סטרא דעשו שנאמר בו הלעיטני נא, וכן לא ימשוך עצמו ביין הרבה אף אם הוא רגיל בכך, יען כי משמח את הלב מאד ואין השעה צריכה לכך כי המשפט לאלהים הוא ויכנע בעמל לבם אולי אז יכנע לבבם הערל לשוב מעבירות שבידם, אלא אם רגיל ישתה מעט יין מהול במים להעכיל המאכל שבמעיו, וכן יזהר מלאכול בסעודה זו דברים המחממים כגון בצים ודגים וגבינות ודברים המתובלים הרבה כמו שפורש כהן גדול מהם פן יקראנו אסון מקרה אשר לא טהור וידאג כל השנה.
מעלת המאכיל עניים על שלחנו בסעודה זו
מג. וכבר כתבנו בראש הפרק שיזהר גם כן להביא עניים מרודים על שולחנו להיות לו לכפרה כמו שאמרו בזוהר 8 שולחן דבר נש קיימא ליה לדכאה ליה מכל חובוי וכו', ואותה נפשינו איותה ויעש מאז הבקר ותעבור המנחה תקוני הכפרה ולמה יגרע גם הכפרה הזאת, וכן ראינו רבים מחסידים הראשונים עושים כן בין בכניסתו ובין ביציאתו.
לומר על שלחנו דברי תורה וסיפור חסדי ה' במחילת העון
מד. וכן יהיה שולחנו ערוך מליאה לה תורה ודברי מוסר ולהודיע לבני ביתו חסדי המקום עם ברואיו אשר תמיד הם מכעיסים אותו ומורדים בכבודו והוא מלך עלוב מלך מוחל וסולח אשמתינו מידי שנה בשנה, ולא כחטאינו עשה לנו ולא כעונותינו גמל עלינו וכיוצא בדברים האלה למען יכנע לבבם ותכנס אהבתו יתברך בלבם, וכל הפרטים האלה יוכל לעשותם בהקדים סעודתו בעונתה בעוד היום גדול, לא כמו כמה מאחרי שבת לסעודתם לשקיעת החמה ואוכלים בחפזון רב וכמה מהם התנהלו לאיטם ונלכדים בעון תוספת יום הכפורים שצריך להוסיף מחול על הקדש, ועושה אלה ראוי למחות בידם.
הערה בדברי הב"י בענין נשים האוכלות עד חשיכה
מה. וכתב הרב מהרי"ק ז"ל, 9 נשים שאוכלות ושותות עד שחשיכה אין ממחין בידם כדי שלא יבואו לאכול בזדון, ואני אומר כי בזמן הזה לא נמצא מסוג זה אשה קשת עורף בדבר כזה ויותר הם מחמירות בדבר עד מקום שראוי למחות בידם ולהודיע אותן כי אין מצוה להוסיף כל כך, ובפרט למעוברות ומניקות צריך להודיע אותם הדין דאם הפסיק סעודתו בעוד היום גדול יכול לחזור ולאכול כל זמן שלא קיבל עליו התענית, וזה אפילו לאנשים וכל שכן למעוברות ומניקות במקום שחבין לאחרים וראוי להן שלא להרבות בתוספת זה ודי להן בסייג שעשו חז"ל וכל המוסיף גורע.
לחלוץ המנעל עם שקיעת החמה וסודו
מו. ועם שקיעת החמה דווקא יחלוץ מנעליו וענין חליצת הסנדל הוא אחד מחמשה עינויים, והענין כי הקליפות נקראים מנעלים בסוד על אדום אשליך נעל"י וכשם שהיום הזה מסתלקת הקליפה מעל הקדושה למעלה כן אנו חולצים פה למטה בארץ, ואם לובש מנעלים של בגד אין בכך כלום כי המה מסטרא דקדושה, והבא בסוד ה' יכין להם לכוין בחמשה עינויים אלה כל פרטי סודן, וכבר תקנתי נוסח תפילה כוללת כל כוונת הרב זלה"ה והעתקתיה בפרקים הבאים אצל ה' תפילות גם המה, ומי ימלל גבורות מצוות אלו אשר להיותנו בצלם אלהים דוגמא עליונה נצטוינו בם.
תוכחה למקילים ללבוש נעלי עור בין הגוים
מז. והן עתה רבים עם הארץ המתפרצים ופרצו גדר בדבר זה והקלו על עצמם לנעול מנעלים של עור ביום הכפורים, אשר פיהם דיבר שוא לאמר כל גוים סבבונו וחרפה היא לנו הלעג השאננים הבוז לגאיונים, ותשובתם נשאר מע"ל כי מעולם לא שמענו לעבור על דת מפני זו לעגם של גוים, והאם על זאת בלבד המה לועגים עלינו הלא תמיד כל היום רב שבענו בוז, היינו חרפה לשכינינו לעג וקלס לסביבותינו ונכריה עבודתינו בעיניהם, ואף אם כדבריהם כן הוא היה להם להקדים לבא לבית הכנסת קודם שקיעת החמה ולחולצם שם בבית הכנסת.
ואין ספק כי גדול עונם מנשוא בבואם את פני האדון ה' צבאות לשפוך שיחה לדרוש סליחה מאיתו ועדיו בחיתומיו חבין לו כי פרש רשת לרגליו ונחש כרוך על עקבו באיסור של תורה, הטוב כי יכנסו בקדושת היום האדיר וזה החילם לעשות רמוס חציריו יתברך משלחי רגל השור והחמור, ובפרט התלמידי חכמים צריכים להזהר בכל אלה ביותר יען כי מהם יצאו אבות ומאבות תולדות, ישתקע הדבר ולא תעשה כזאת בישראל עם הקדש ברוכי ה'.
ציונים והערות לפרק א
1) זוהר פנחס דף רי"ד ע"ב. 2) ילקו"ש ישעיה פ"מ רמז תמ"ג. 3) ר"ה דף י"ז ע"ב. 4) יומא דף פ"ז ע"א. 5) קהלת רבה פרשה ה' אות ג'. 6) אבות פ"ד מי"א. 7) זוהר פנחס דף רי"ד ע"ב. 8) זוהר תרומה דף קנ"ד ע"א. 9) שו"ע או"ח סי' תר"ח ס"ב.