אור ברסלב
חמדת ימים א ספר חמדת ימים - חלק ראשון - שבת קודש › פרק יח - סדר מוצאי שבת

חמדת ימים א· רבי בנימין ב"ר מאיר הלוי

ספר חמדת ימים - חלק ראשון - שבת קודש · פרק יח - סדר מוצאי שבת

פרק יז - סעודה שלישית

ללמוד אחר סעודה ג' מזמור קי"ט וט"ו שיר המעלות וסגולתן

א. אחר שאכל סעודה שלישית אם עדיין נשאר זמן מן היום ישוב עוד ללימודו לחבר יום ללילה כדרך שביארנו בשאר הימים כל אחד לפי השגתו, וכבר נהגו ברוב תפוצות ישראל לקרוא האלפ"א ביתא דתמניא אפי 416 וט"ו שיר המעלות בזמר בעת ההיא, ואף שאין דעת רבינו הקדוש ז"ל נוחה הימנו, היינו מי שנוהג לאומרן סמוך ללילה דאין מרצין לו לאדם בשעת כעסו אבל לפני שקיעת החמה נאה ויאי מנהגן של ראשונים, והם סגולה נפלאה להמלט מכף החיצונים והמקטרגים אשר נחבאו בנוקבא דתהומא רבא בשבתא ועתידים לצאת עתה בצאת השבת כל אחד ואחד לעשות מלאכתו אשר הופקד עליה כמו שאמרו בזוהר, ולפיכך על ידי קריאת המזמורים אלו לפני צאתם נמלט מהם לבל יגשו בקרב מחניהו, והוא על דרך קדמיה לרשיעא עד לא יקדימינך כמו שנבאר בחלק השני בפרקי חדש אלול בכל פרטי סגולותיו.

סגולת מזמור קי"ט ואזהרה למזלזלין במנהגים, מספר "סדר היום"

ב. וכל שכן בסדר האלפ"א ביתא שכל עניניה תפלות ותחנונים להתחנן לפני האל ידריכנו לעבודתו ותהיה תורתו אומנותינו ולא יצא מתחת ידינו דבר שאינו מתוקן אלא כל מעשינו יהיו מכוונים אל האמת והצדק, וכוונו הראשונים ז"ל בזה מפני שממחרת השבת כל אחד יוצא לפעלו איש איש במלאכתו אשר המה עושים ולא יבצר מבא איזה תקלה על ידו, ועל כן אנו מקדימין תפלה לצרה ומבקשים מאת אלהינו על זאת שישמור אותנו ויחשוך אותנו מחטוא לו ויורנו הדרך הטובה והישרה שנלך בה, ויעביר עינינו מראות שוא וידבקנו בתורתו התמימה ובעשיית פקודיו כאשר כתוב בה באריכות.

ג. ולפיכך האיש הירא לא יטוש קריאה נאמנה זו כי יזכה בה לכמה דברים ואין ראוי לההביל בדברים כאלה אשר נהגו אותם הקדמונים ז"ל, ואיש המשכיל אם יהיה בקי בגופה של תורה ישכיל בה אשר כל אות מהם יש בה סגולה בפני עצמה להועיל לדבר מיוחד, ואף על פי שאין בעל הנס מכיר בניסו עם כל זה לא יבצר מהועיל אף אם לא ידע שכו"ל, קריאתו זו היא הללו והמקום ברחמיו יגמור בעדו כרוב חסדיו, אבל הסכל ומי שאין לו לב להשכיל אומר מה יושיענו זה ומה יועיל זה מזה והכל דברי אלהים חיים, ובז לדבר יחבל לו.

ד. וכן בכל ענין וענין שתיקנו רז"ל או גאונים או אחרונים לתועלת רבים או יחיד, יחזיק במעוזו האיש הירא לקיים כל דבר בין מתפלות בין מתחנונים בין מכל דבר שיהיה, ולא יתגדל בעיניו לומר אני תורתי אומנותי מה לי עם אלו העניינים כי לכל אחד יש לו ענין וסגולה בפני עצמה, מה שמועילה התפלה לא יועיל הלימוד ומה שיועיל הלימוד לא יועיל התפלה ושניהם כאחד טובים וצריך לאחוז מזה וגם מזה אל תנח ידך וזה כלל גדול בתורה.

אזהרת האר"י להימנע ממקרא בלילה ושאין לדרוש כן לרבים

ה. כללו של דבר שיש לאיש התמים לאחוז דרך ראשונים בקריאת המזמורים אחר סעודה שלישית מיד ולא יאחר עד אחר שקיעת החמה לאשר ולקיים דברי הרב ז"ל שמיאן בקריאתן בעת ההיא.

ואף בזה היה מערער מורי ז"ל כי לא נאמרו כל השיעורין הללו רק לבאים בסוד ה' ואת פועל ה' ל"ו יביטו ויודעי בינה לעתים, אך לא למחות ביד יתר העם שקורין בהן אף אחר השקיעה כי אחר שאינם בקיאים בגופה של תורה ויבינו במקרא בלבד מי זה יערב אל לבו לאמר להם לא תהגו כאלה כי אין השעה צריכה לכך, חלילה לעשות כאלה כי אם לא יתעסקו באלה יתעסקו בשיחה בטילה בעתות ההם והן עומדין להתפלל מתוך קלות ראש ומתוך דברים בטלים.

ו. וכיוצא בזה היה אומר לענין הגות במקרא בלילה כי לא אמרו רק לבקי בתורה שבכתב ובתורה שבעל פה שנכון להיות הוגה בתורה שבעל פה במדת לילה ותורה שבכתב במדת היום, אך מי שאינו בקי אפס במקרא אם נאמר לו אין נכון להגות במקרא בלילה נמצא בטל מכל וכל, ובדבר הזה שגו רבים מתופשי התורה אשר לא ידעו לכלכל דברי הרב ז"ל במשפט והתורה חוגרת שק ותובעת עלבונה מהם, ונלכדנו בשחיתותם להתגרש מהסתפח בנחלת ה' ובהדי הוצא לקי כרבא.

מזמורים לומר קודם ערבית במוצאי שבת

ז. ומורי ז"ל היה אומר במוצאי שבת קודם ערבית בשירה ובזמרה פסוקי ישעיה סימן ס"ג פ"ז חסדי ה' אזכיר תהלות ה' וכו' עד פסוק ט' וינטלם וינשאם כל ימי עולם, ואחריהם פסוקי חבקוק סימן ג' פי"ג יצאת לישע עמך וכו' עד סוף הסימן למנצח בנגינותי.

מנהג חסידי אשכנז לשורר קודם ערבית במוצאי שבת וסגולתו

ח. ומנהג חסידי גאוני אשכנז היה למשוך כל הזמן שמשקיעת החמה עד זמן ערבית בשירים ותושבחות בנעימות רב, ומפזזים ומכרכרים ברוב ששונים לכבוד הדר שבת מלכתא ללוות אותה ביציאתה מעין כניסתה כבמזמוטי חתן וכלה ומתפללים תפלת ערבית בעוז וחדוה בשירה ובזמרה כעין תפלה של לילי ימים טובים, וכה יעשה וכה יוסיף כל איש חכם לב בקהל עדתו לכבוד הדר המלכה, והוא סגולה נפלאה להצמית כל שוטני נפשם ומובטחים להיות כל ימות השבוע בששון ובשמחה יען היות קדושת יום השבת שורש כל הימים והואיל ויהיה שש ושמח בשורש הימים בכניסתו ויציאתו ככה יהי לו מושך עוז וחדוה בענפים, והקדמונים אסמכוהו אקרא כי בשמחה תצא"ו אז ובשלום תובלון וכו'.

טעם שראוי לאחר תפלת מוצאי שבת

ט. והנה ביתר הימים מנהג ותיקין הוא לומר תפלת ערבית עם שקיעת החמה כמו שביארנו בחלק הקודם והוא ממה שאמרו בזוהר חדש פרשת בראשית, אמר רב בצפרא כשהחמה זורחת הוא זמן תפלה ומשש שעות ולמעלה עד תשע שעות זמן תפלת מנחה ומשקיעת החמה עד שתחשך תפלת ערבית, והטעם פירש שם כי מאז ואילך ננעלות דלתות שמים מעבור תפלה.

ואולם אור מוצאי שבת אשתני למעליותא ואין השערים ננעלין עד אחר גמר הסדר, ויאותה לאישי ה' לאחר תפלת ערבית בשירות ותשבחות ולהיות נמשכין בה עד שיעור היות תוספת מחול על הקדש, והכי משמע בזוהר ויקהל ר"ז ע"א זה לשונו, כד נפק שבתא צריכין ישראל דלתתא לאתעכבא דהא יומא רבא עילאה הוא ואצטריך לאתעכבא עליה דבהאי יומא אושפיזא רבא ויקירא קא שריא עליה בגין כך בעי לאתעכבא לאתחזאה דלא דחקין באושפיזא קדישא כדין פתחי ישראל ואמרי והוא רחום יכפר עון וכו', שמע מינה דלאו לענין מלאכה בלבד אמרו להוסיף מחול על הקדש אלא אף גם לענין והוא רחום כמו שנתבאר שם, וכל המאחר יותר הרי זה משובח מפני רבים מעמי הארץ דלא קים להו בשיעורא דרבנן ובלתי אל תפלת ערבית עיניהם תלויות לעשות בכל מלאכה ובאים לידי חלול שבת החמורה.

שיעור בין השמשות

י. והנה כתב הטור סימן רס"א, ספק חשיכה ספק אינו חשיכה הוא בין השמשות שהוא ספק יום ספק לילה וזמנו משתשקע החמה ואילך, ובסוף פרק במה מדליקין איפלגו תנאי במילתא ואפסיקא בש"ס הלכתא כר' יהודה דאמר איזהו בין השמשות משתשקע החמה וכל זמן שפני מזרח מאדימין הכסיף התחתון ולא הכסיף העליון בין השמשות הכסיף התחתון והשוה לעליון לילה, וביאר רש"י ז"ל הכסיף השחיר התחתון תחתון של כיפת הרקיע, עליון גובהה של כיפה אינה ממהרת להכסיף.

ואף על גב דאיפליגו אמוראי בפירוש דברי ר' יהודה, כבר פסקו רבוותא הרי"ף והרא"ש והרמב"ם ז"ל דהלכתא כרבה דקא מפרש לה הכי, איזהו בין השמשות משתשקע החמה וכל זמן שפני מזרח מאדימין והכסיף התחתון ולא הכסיף העליון נמי בין השמשות, ואמרינן התם דלדידיה הוי שיעור בין השמשות תלתא רבעי מיל דהיינו שיעור רביע שעה.

בשיטת רבינו תם דשתי שקיעות הן

יא. ור"ת ז"ל קשיא ליה בגווה בפרק מי שהיה טמא, רבי יהודה אומר משקיעת החמה עד צאת הככבים ארבעה מילין, ותירץ דהתם קאמר מתחילת השקיעה והכא קאמר מסוף השקיעה, ורבינו נסים ז"ל כתב דברים אלו יותר מבוארים דדעת ר"ת הוא דשתי שקיעות הן דמשתשקע החמה דמתניתין דפרק במה מדליקין היינו מסוף שקיעת החמה כלומר משעה שנשקעה ברקיע והיא עדיין כנגד חלונה ולפי שלא עברה חלונה ועדיין אינה מהלכת על גבי כיפה פני רקיע מאדימין כנגד מקומה, ומשקיעת החמה דפרק מי שהיה טמא היינו מתחילת שקיעת החמה שהתחילה להכנס ברקיע, נמצא שמתחילת השקיעה עד בין השמשות שהוא סוף השקיעה שלשת מילין ורביע, וכן כתב הרב המגיד בפ"ה בשם ר"ת והרמב"ן וכתב שכן הדברים.

יב. ומהרי"ק ז"ל כתב שכן הוא דעת הרא"ש ז"ל בפ"ק דתעניות לענין מקבל תענית סתם עד שקיעת החמה כתב דשקיעת החמה היינו צאת הככבים, ואף על גב דאמרינן בפרק מי שהיה דמשקיעת החמה עד צאת הככבים ארבעה מילין, פירש ר"ת היינו מתחילת שקיעת החמה כשהחמה מתחלת ליכנס בעביו של רקיע אבל שקיעת החמה היינו סוף שקיעה והוא זמן צאת הככבים קטנים רצופים, אלמא דגם הרא"ש קאי בשיטת ר"ת, וכתב עוד שהגאון מהר"י אבואב ז"ל השוה דברי הטור שם בסי' רס"א לדעת ר"ת וכן פסק מהרי"ק בשו"ע סי' הנזכר.

ראוי לתפוס כסברת ר"ת במקום חומרא

יג. ויראי ה' וחושבי שמו יאותה להם לחשוש לסברת ר"ת וסיעת מרחמוהי ז"ל להחמיר ולא להקל כגון באיסור מלאכה במוצאי שבת מפני חומרה שבו, שאף שיש חולקים על סברת ר"ת היינו דווקא במידי דאתי לידי קולא כגון בין השמשות של ערב שבת, אכן במוצאי שבת ויום הכפורים מידי ספיקא לא נפקא כיון דאיכא כל הני רבוותא מערכה מול מערכה, ומן הראוי לאיש הירא לתפוס בצד החומר שבו לבל יכשל באיסור כרת של שבת חס ושלום, ואין אנו בקיאין עתה במראית הככבים וטוב ויפה לשער אותו במספר השעות שעה אחת ורביע ולא יחטיא אל השערה.

מנהג חכמי ישיבת הרמ"ז להחמיר כר"ת

יד. ובהיותי בויניציא שלחתי קונטרס אחד על ענין זה לעמיתי בתורה החכם הותיק המקובל משה זכות נר"ו ובני ישיבתו ה"י, ועלימו תטוף מלתי ונוהגים כל חכמי הישיבה להמתין מלהבדיל עד שעה אחת ומחצה משקיעת החמה כדי להוסיף גם כן מחול על הקדש, ויאחז צדיק דרכם להתנהל לאטו בתפלת ערבית במוצאי שבת עד שיעור היות תוספת מחול על הקדש.

מנהג ר' אברהם הלוי והר' מסעוד בתוספת מוצאי שבת וסודו

טו. ומהר"ר אברהם הלוי ז"ל היה אפטרופוס גדול לשבת בכניסתו, וביציאתו יותר מבכניסתו כמו שהובא בארוכה לעיל בפרק ב', והיה טעמו כי בכניסתו אין חשש חילול שבת שכבר אמרו שתוספת ההוא רצה לעשותו כולו תוספת עושה רצה לעשות ממנו מקצת עושה אפס שיוסיף איזה זמן שיהיה ודאי יום מחול על הקדש, אמנם במוצאי שבת שפוגעים באיסור חילול שבת שם הוא עיקר האזהרה ביותר, ועל כן היה מנהג החסיד הרב מסעוד ז"ל בעירו לבלתי ידליקו את הנר במוצאי שבת עד שיכריז השמש על פי המורה.

ותכלית הדבר הוא סוד נפלא ואגיד לך הענין בקיצור כפי האפשר, והוא סוד מלכים דמיתו כמו שאמרו באדרא ובספרא דצניעותא, מלכין קדמאין מיתו וזיוניהון לא אשתכחו וארעא אתבטלת, ולעומת מה שאמר וארעא אתבטלת נתוסף נחלת בני גד ובני ראובן, ואע"ג שנחרבו ה' ערים של סדום וכו' ואברהם התפלל עליהם כמ"ש בהבראם בה' בראם ולא הועיל בתפלתו לפי כי לא נמצא שם עשרה צדיקים כי לכן היתה השבירה, ולעומת מ"ש זיוניהון לא אשתכחו והוא חלק הצומח יהיה נתקן על ידי לולב ומיניו והדס של הבדלה, ולעומת חלק האדם הוא מה שאמרו בזוהר עת אשר שלט האדם באדם לרע לו לההוא טיקלא דעשיקת נשמתין, ולעומת הימים היינו תוספת מחול על הקדש בכניסה ויציאה כי הנה בכניסה מתעורר ההוא מדורא דאשא להתגבר על הקדושה ומתעורר מסטרא דימינא ההוא שלהוביתא דאשא ומתגבר עליו ומכניסו לתהומא רבא, וזה הוא הסיבה שניתוסף מחול על הקדש גם ביציאה כי כל כמה שמתאחר אין יוצא ההוא מדורא מתהומא רבה ונמצא שמוסיף מחול על הקדש.

ערבית במוצ"ש והזכרת אתה חוננתנו

טז. ועל כן ראוי ונכון לאחר תפלת ערבית עד שיצא הספק מלבם ודי בזה הערה, ויתפללו תפלת ערבית כשאר הימים ויכוין היטב בפסוק והוא רחום יכפר וכו' דתקונא שפירא איהו בהאי ליליא כיון דדינא אתהדר לאתריה כמו שאמרו בזוהר ויקהל. 417

יז. וכן בעמידה יהא זהיר ונזכר לומר באתה חונן אתה חוננתנו, שמתוך שהוא חכמה שכל היודע להבדיל בין דבר לדבר חכמה היא לו וכל שכן היודע להבדיל בין קדש לחול ובין טמא לטהור ולפיכך קבעוה בברכת החכמה, ואף כי לענין הדין אם טעה ולא הבדיל בתפלה אין צריך לחזור מפני שצריך להבדיל על הכוס, מכל מקום איש הירא אל יביא עצמו לידי מדה זו כי קרוב לעשות איזה מלאכה קודם שיבדיל על הכוס באין מבין כי כל זמן שלא הבדיל בתפלה אסור במלאכה עד שיבדיל.

להזהיר בני ביתו לומר ברוך המבדיל

יח. ומדרך היראים ללמד לנשותיהם ובנותיהם שאינן מבדילין בתפלה, ללמדן שיאמרו קודם הדלקת הנר במוצאי שבת ברוך אתה המבדיל כו' בלא שם ומלכות וכל שכן כשצריכות לעשות מלאכות גמורות, וביום טוב שחל במוצאי שבת מלמדין אותן לומר ברוך המבדיל בין קדש לקדש כדי שלא יכשלו באיסור עשיית מלאכה קודם ההבדלה, והנה כי כן מה לו לאדם להכנס בתגר זה כיון שיפטר מכל שגיאה בהבדיל בתפלה.

ומה גם לפי סודן של דברים לאשר הריחו בסוד ה' ליריאיו שהוא סוד בעילת מצוה לחתן העליון, ופורש אשר כל יום השבת היה כחתן יושב בחופתו כמ"ש הרב ז"ל שראוי ונכון שלא יעבור מלהזכירו בתפלה על כל פנים.

טעם שתקנו להזכיר ד' הבדלות במוצ"ש

יט. ומה שתקנו לומר ד' הבדלות שהם קדש לחול ובין אור לחושך ובין ישראל לעמים ובין יום השביעי לששת ימי המעשה, הם לעומת ארבע קליפות הרמוזים בפסוק והנה רוח סערה באה מן הצפון ענן גדול ואש מתלקחת ונגה לו סביב, ושגו בזה הרבה מן המדפיסים להשמיט מכאן ומיום השביעי לששת ימי המעשה וצריך לאומרו גם כאן.

טעם אמירת ויהי נועם במוצ"ש וסגולת מספר תיבותיו

כ. ואחר התפלה יאמר קדיש עד לעילא ויאמר ויהי נועם וכו' יושב בסתר וכו', ונתקן לומר מזמור זה כי הוא שיר של פגעים והוא נאמר על כל דבר אימתה ופחד על המקטרגים, ולפי כי עתה המה יוצאים מנוקבא דתהומא רבא אנו מעתירים שלא יקטרגו עלינו ולא ישלטו בנו, וסגולתו כסגולת קריאת שמע אשר היא רמ"ח וחרב פיפיות להצמית המקטרגים ועל כן יש מויהי נועם עד בישועתי התיבות שבקריאת שמע חסר חמש תיבות, 418 ולפיכך כופלים פסוק אורך ימים וכו' שיש בו חמש תיבות להשלים מספר תיבות הקריאת שמע.

טעם לסדר התפלה וההבדלה במוצ"ש על פי הזוהר

כא. ובזוהר פרשת ויקהל דף ר"ז אמרו, ובשעתא דפתחי ישראל ויהי נועם וקדושתא דסדרא כל אינון חייבין דגיהנם פתחין ואמרין זכאין אתון ישראל עמא קדישא זכאין אתון צדיקייא דנטרי פקודי אורייתא ווי לון לחייביא דלא זכו למטר אורייתא כדין דומה קדים וכרוזא אתער ואמר ישובו רשעים לשאולה וכו'.

כב. ובזוהר בראשית דף י"א, כיון דנפיק שבתא כמה חיילין ומשיריין פרחין ומשטטן בעלמא ועל דא אתתקן שיר של פגעים דלא ישלטון על עמא קדישא וכיון דחמו לון בצלותא ובבעותא ובשירותא ומבדילין בצלותא ועל כסא פרחין מתמן ואזלי ומשטטי וטאסן לגו מדברא תלתא אינון גרמין בישא לגרמייהו, חד מאן דלייט גרמיה, תניינא מאן דזריק נהמא או פירורין דאית בהו כזית, תליתאה מאן דאוקיד שרגא במפקנו דשבתא עד דלא מטו ישראל לקדושה דסידרא דגרים לנורא דגיהנם לאדלקא בהאי נורא עד דלא מטא זמניה דחד דוכתא אית בגיהנם לאינון דקא מחללי שבתות ואינון דענושין בגיהנם לייטין ליה לההוא דאוקיד שרגא עד דלא מטא זמניה ואמר ליה הנה ה' מטלטלך טלטלה גבר בגין דלא יאות הוא לאדלקא נורא כד נפיק שבתא עד דמבדילי ישראל בצלותא ומבדילי בכסא בגין דעד ההוא זמנא שבת הוא וקדושה דשבת שלטא עלנא.

ובשעתא דמבדילין על כסא כל אינון חיילין וכל אינון משיריין דאתמנון על יומא דחול כל חד וחד יתוב לאתריה ולפולחניה דאתמני עליה דכד אעל שבתא ואתקדש יומא קד"ש אתער ושליט בעלמא וחול אתעדי משולטנותיה עד שעתא דנפיק שבתא ואף על גב דנפיק שבתא לא תייבי לאתרייהו עד שעתא דאמרי ישראל המבדיל בין קד"ש לחול כדין קדש תסתלק ומשיריין דאתמניאו על יומי דחול מתערי ותייבין לאתרייהו כל חד וחד על מטריה דאתפקד עליה ועם כל דא לא שלטין עד דיהון נהרין מרזא דשרגא.

וכולהו אקרון מאורי האש בגין דמרזא דנורא דנגדא מיסודא דנורא אתיין כולהו ושלטין על עלמא תתאה דא כד בר נש אדליק שרגא עד דלא אשלימו ישראל קדושה דסדרא אבל אי איהו אמתין עד דישראל אשלים קדושה דסדרא אינון חייבין דגיהנם מצדיקי עלייהו דינא דקודשא בריך הוא ואינון מקיימין על ההוא בר נש כל ברכאן דקאמרי צבורא ויתן לך האלהים וכו' ברוך אתה בעיר וכו' ע"כ.

ראוי לעכב קדושה דסידרא במוצ"ש לעכב הרשעים מגיהנם

כג. הנה מבואר מכאן טעם שיר של פגעים וסדר קדושה בעונה ההיא, ועל כן יש לאומרה בזמר כדי להתעכב בענין שיתאחרו מפני כך רשעים של גיהנם מלחזור לדינם, ובכן מרחמים עליהם שאינן חוזרים עד שיגמרו כנסייה אחרון אחרון של ישראל לומר סדרא דקדושה, וכל המתעכב הרי זה משובח ומתברך מפיהם כמבואר במאמר.

יזהיר בני ביתו מהדלקת הנר עד שיאמרו הציבור קדושה דסידרא

כד. והן עתה רבות בנות התירו לעצמן להדליק את הנר מיד שיאמרו הקהל ברכו שלא ברצון חכמים, וראוי להיות כל איש מזהיר לבני ביתו על ככה מאד שלא יגרמו רעה לעצמן חס ושלום ושלא ידליקו עד אחר קדושה דסדרא אף אם הוא זמן המותר לעשות כל מלאכה כל כמה שהצבור עדיין לא אמרו קדושה דסדרא, ומכל מקום אם הנר הוא דלוק מותר לטלטלה ממקום למקום וזה פשוט.

טעם אמירת קדושה דסידרא במוצאי שבת

כה. ויש לכוין בסדר הקדושה הזאת לפי פשטן של דברים כי הוא קבלת מלכות שמים שמקבלין עליהם הרשעים ומצדיקין את הדין עליהם, וגם היה הטעם דכיון דצריכים אנו להבדיל בין קדש לחול משום קדושת שבת לחול אנו אומרים סדר קדושה להבדיל בין קודש אלהינו יתברך ויתעלה לשאר קדושות כי הוא מובדל ומופרש משלשה עולמות בריאה יצירה עשיה, ועל כן לעומתם משבחים שלש פעמים קדוש, ועל כי קדושת שבת חמורה משאר קדושת יום טוב לא נתקן אלא אחר קדושת שבת לבד והוא טעם מספיק קצת לפי פשוטן של דברים.

כו. ואולם אשר הריחו בסוד ה' יכוין בכוונה במזמור ויהי נועם להמשיך אור החוזר מהתפלות של שבת כדי שיתקיים עד יום השלישי כולו לצורך יחוד או"א וזו"ן הנעשה בימי המעשה בכח מעשה ידינו ותפלותינו מידי יום ביום, וצריך לאומרו מעומד עם כוונותיו כאשר ביארנום בחלק הקודם, ואחר כך ישב ויאמר סדר הקדושה ויכוין כי הוא דרך ירידה להמשיך אור מתוספת שבת דאצילות אל פנים דבריאה באמירתו בלשון הקדש ולהאיר אל אחוריה בתרגום ויעמוד בו כל ששת ימי המעשה, וכללות כוונתה להעלות מלכות שמים בכח ת"ץ דאבג"יתץ ובכן יתיץ הקליפות.

ובקדוש הראשון תהיה כוונתינו על התפארת שעולה לחכמה הנקרא קדש ויורד למקומו מלא שפע ובכן נקרא קדוש, ובקדוש השני יורד ביסוד, ובשלישי יורד היסוד ומחברו בהוי"ה בצבאות סוד הנצח וההוד אשר משם תתמלא מלכות שמים מאור כבוד החכמה, והוא מאמרנו מלא כל האר"ץ כבו"דו וכמו שביאר הרב ז"ל באורך.

לקדש הלבנה לאחר ז' ימים מהמולד

כז. ואחר כך ישלימו סדר ערבית ככל הימים, ואחר ערבית מוצאי שבת מצוה לקדש את הלבנה אם כבר עברו עליה שבעה ימים מהמולד אבל קודם לכן אין לאומרה כמ"ש בפרקי ראש חודש בס"ד ע"ש.

סגולת אמירת הפיוטים והפסוקים שנזכר בהן אליהו ז"ל קודם הבדלה

כח. ובבואו אל ביתו יאמר בקול ששונים הפיוטים והחרוזים שנזכר בהם אליהו ז"ל והם מסוגלים הרבה מאד להיות כל איש מצליח בכל דרכיו בימי השבוע, וגם כי מקובל אצלנו שאין אליהו בא לא בערב שבת ולא בערב יום טוב וכל שכן בשבת ויום טוב עצמו, ולפיכך אנו מתפללים כיון שעבר השבת ויכול לבא שיבא ויבשר בשורות טובות ישועות ונחמות, והכי אתמר בתוספתא שבמוצאי שבת יושב אליהו תחת עץ החיים וכותב זכויות של שומרי שבתות.

כט. ומורי ז"ל היה זריז הרבה באמירתן וכן בפסוקי אליהו ביותר, והגיד לי שקיבל מרבותיו אשר הוא תועלת עצום להמלט מדינה של גיהנם כשמכריזין במוצאי שבתות ישובו רשעים לשאולה שיש צדיקים שצריכין במוצאי שבתות לשוב שמה ואליהו מקבל עליו דין כדי להגן על הצדיקים ולא יטשם לשוב לשאול בהיות הוא סובל יסורין על אותם הצדיקים, וזהו סוד הנאמר בתנא דבי אליהו 419 בית ישראל הריני כפרת משכבותם, ודברים נאותין הן, וכן נהגנו אחריו לאומרן קודם הבדלה דמשמע בזוהר דעד ההוא זמנא שבת וקדושה דשבת שליט עלנא וכו' ואין חשש שיתעוררו הדינים בקריאת המקרא כיתר הימים.

אזהרה להזדרז בהבדלה טרם יפנה לעיסוקיו

ל. ונכון להיות כל איש ישראל זהיר ומהיר במלאכתו מלאכת שמים ולא יפנה אנה ואנה בהגיע עת זמן הבדלה פן יבא להכשל באכילה ובשתיה קודם הבדלה או מלאכה בלא מתכוין וכל המוסיף גורע, ויכין עצמו מיד בהגיע זמן הבדלה להבדיל על הכוס כמשפטו ודינו, אשר חכמים הגידו שכשם שחייב אדם לקדש את השבת בכניסתו על הכוס ממה שנאמר זכור את יום השבת זכרהו על היין כן חייב ללוות אותו ביציאתו על ידי כוס דהך זכירה אמרו חכמים שהיא בין בכניסה בין ביציאה שצריכים להזכיר שבת ולהבדילו בקדושה משאר ימים, בכניסה בקידוש וביציאה בהבדלה לומר שהוא מובדל בקדושה משאר הימים.

סימן טוב למלאות כוס הבדלה עד שישפך ויתר אזהרות בזה

לא. והבדלה זו תקנו גם כן בכוס של יין כמו בקידוש, ומצוה להיות מן היין שקידש ממנו בכניסתו כמו שאמרו בגמרא, 420 וסימן טוב למלאות כוס של הבדלה בשופע רב עד שישפוך ממנו החוצה משום הא דאמרינן 421 כל בית שאין היין נשפך בו כמים אין בו סימן ברכה.

סדר הבדלה וסוד ברכת מאורי האש

לב. והנה סדר ההבדלה יב"נה, שם רמז כי תכלית ההבדלה הוא לצורך בנין והענין הוא בשני פנים וצריכים זה לזה, תחילה בנין הפרצוף של מלכות שמים ואחר כך להבנות בבנים, והיינו מה שביארנו במאמרם ז"ל אל תקרי בניך אלא בוניך כלומר שאם אין ענין הפרצוף והכלה שלימה בשלמות איברים לא יתכן להבנות בבנים, ולכן בא סימן יבנה בסדר ההבדלה כי היא באה להפריש ולהבדיל הכלה מכל בן נכר לפי כי במוצאי שבת חוזר גיהנם דהיינו הקליפה ואותה מדורא דאשא דאתטמרא בנוקבא דתהומא רבה מערב שבת ועתה יוצאת משם ולכן צריך להבדיל כדי להבדיל אותה מן הקדושה וכדמשמע ממאמר שהעתקנו למעלה מפרשת בראשית דף י"ד, כיון דנפק שבתא כמה חילין ומשריין פרחין וכו' וחשבין לשלטא על עמא קדישא וחמאן לון בצלותא מבדילי בצלותא ומבדילי על כסא פרחין מתמן, שמע מינה כי הקליפות המה נכנעות מפני ההבדלה שנאמרה בחונן הדעת וגם מפני ההבדלה הנאמרת על הכוס.

לג. וזאת שנית ענין נר לראיית הצפרניים כמו שאמרו בזוהר ויקהל דף ר"ח ז"ל, כיון דעאל שבתא כל אינון דרגין דלתתא וכל אינון דנהרין ושלטין כולהו עאלין ואתכלילו בהאי שרגא וכו' כיון דנפק שבתא אפיק לון לכל חד וחד כאילו ההיא שעתא אתבריאו וכו' כדין אתברכא האי שרגא ואתכפיין קמיה לאנהרא וכו'.

ויתבונן האיש הישראלי לברך על הנר העליון בסוד ערכתי נר למשיחי כמו שאמרו בזוהר בלק דף ר"ד כי צריך תיקון לענין נר זה ומהו התיקון לעשות אותו בסוד נ"ר הוא מה שאמרו בזוהר תרומה, 422 נר מצוה מהו נר אלא כד מקבלא מבין תרין דרועין רמ"ח שייפין עילאין והיא פתחה ב' דרועין דילה לגבייהו כמנין נ"ר, ובהתברך על הנר יומשך עליה אור מלמעלה כמו שנאמר ראיתי והנה מנורת זהב כולה ושבעה נרותיה עליה שבעה ושבעה מוצקות לנרות אשר על ראשה, ולכן מברך בורא מאורי האש להמשיך עליה מחמש מיני אש עליונים כמו שאמרו בזוהר פרשת צו דף כ"ז, חמש אשים הוו נחתין על קרבנא וכו' ודא בינה ה' מראות דילה מלכות בת יחידה ומראה כבוד ה' כאש אוכלת, ולכן מברך בורא מאורי האש היינו אש עליון ה' מיני אש שהם מראים על נר זה של הכלה.

ולכן נמי נמשך ממנה אור להאיר לתחתונים כמו שאמרו שם בפרשת ויקהל, 423 והכא בעינן לאכפייא אצבען קמי שרגא בגין לאחזאה דרגין דלתתא דנהרין מגו דרגא דלעילא ומהכא שלטין ונהרין מינה ואקרון מאורי האש כו' ובגין כך מברכין בורא מאורי האש ולא אמרי מאיר וכו', כיון דנפקא שבתא אפיק לון לכל חד וחד כאילו ההיא שעתא אתבריאו וכו', אשר משם למדנו כי מה שמברכים בורא מאורי האש ואין אומרים מאור להיות כי כן כל אותם הבחינות שהם בעולמות בכל מוצאי שבת כאילו הם נבראים מתחלה והם מאירים מאש של השכינה, ולכן צריך להמשיך אליה מתחלה מאותם מאורי האש העליונה דאימא ועל ידי כך בורא אותם דרגין דלתתא אש דשכינתא ומאיר עליהם.

בסוד כפיית האצבעות וראיית הצפרנים לאור הנר

לד. ואמנם לענין כפיית ארבע אצבעות דיד ימין דווקא תשכיל ממה שאמרו שם לקמן ז"ל, וכיון דהאי אשא דנפיק מאשא דלעילא אתברכא בברכה דנהורא וכו' בההיא שעתא דקא מברכינן על אשא אזדמנן ארבע רתיכין ארבע משריין לתתא לאנהרא מההוא אשא מברכא ואינון אקרון מאורי האש בגין כך בעיין לאכפייא ד' אצבען ידא דימינא לאנהרא לון מגו ההוא נהורא דשרגא דאתברכא.

הנה משם מתבאר בפירוש כי אין להכפות האצבעות לאור הנר רק הארבע אצבעות שהם רמז למרכבה עליונה על הגודל ולא יראה אגודל, ויכפוף ראשי האצבעות כנגד פניו ויסתכל בצפרניים דווקא, ושם בזוהר נאמר אצבען לגו בלא טופרין אינון אנפין פנימאין אתכסיין ורזא דא וראית את אחורי אילין אחורי אצבען ופני לא יראו אילין אצבען לגו בלא טופרין דאינון אנפין פנימאין ע"כ.

לה. וענין ראיית הצפרניים גם כן נתבאר שם מה המה ולמה אנחנו מתבוננים בהם זה לשונו, לבושא קדמאה דאתלבש אדם ביה בגן עדן הוה מאינון מלבושין מאינון רתיכין דאקרון אחוריים ואינון לבושין דאקרון לבושי טופרא וכו' כיון דחב אתעדו מיניה אינון לבושין ודחיל מרוחין בישין ואסתלקו מיניה אינון משריין קדישין ולא אשתארו ביה אלא אינון טופרי דאצבען דסחרין לון לטופרין סחרנו דזוהמא אחרא.

מנהג טוב לברך בהבדלה בנר דונג וסודו

לו. ומנהג טוב להולכים בתמים להיות להם אבוקה של שעוה הנקרא דונג בלשון המקרא והיא מיוחדת לכך לא לזולת.

וטעמו של דבר נודע ליודעי חן כי מספר דונ"ג הוא כמספר שם ס"ג דאימא המאיר לזו"ן סוד ו"ה בש"ע נהורין דא"א אשר זה ירמוז שם ש"עו"ה, ובכח שם זה אנו מבדילין ש"ע קליפות וע"ש יאכלם בא"ש שמספרו שם אלהי"ם במלוי יודי"ן עם הכולל שבאימא.

מקראי קדש לומר בעת הדלקת הנר

לז. ומורי ז"ל כשהיה מדליק נר זה היה אומר פסוק, כי עמך מקו"ר חיים באורך נראה אור, הן אדני יְהֶוִה יעזר לי מי הוא ירשיעני הן כולם כבגד יבלו ע"ש יאכלם, ה' רמה ידך בל יחזיון יחזו ויבושו קנאת עם אף א"ש צריך תאכלם.

מצוה מן המובחר לחזר אחר הדס משולש להבדלה ומקורו מהזוהר

לח. ונהגו לברך עצי בשמים על ההדס וכן הוא בזוהר פרשת ויקהל שם ובפרשת צו דף ל"ה ז"ל, עד דהוו אזלי אשכחו חד גברא דהוה אתי ותלת ענפי הדס בידיה קריבו גביה אמרי ליה למה לך האי אמר לרווח אובדא אמר ר' אלעזר שפיר קאמרת אבל תלת אילין למה אמר ליה חד לאברהם חד ליצחק חד ליעקב וקשירנא להו כחדא וארחנא בהו בגין דכתיב לריח שמניך טובים בגין דבהאי ריחא אתקיים חולשא דנפשא במהימנותא דא ואתקיימא ואתנגידו ברכאן מעילא ותתא.

אמר ר' אלעזר זכאה חולקהון דישראל בעלמא דין ובעלמא דאתי תא חזי לית עלמא מתקיימא אלא על ריחא ומריחא דא אשתמודעא ריחא אחרא דהא בשעתא דנפיק שבתא נתפרדה החבילה וסלקא נפשא יתירה ואשתארון נפשא ורוחא מתפרשן עציבין אתא ריחא דא ומתקרבן דא בדא וחדאן ועל דא בעי רוחא בתר רוחא לקבלא ריחא כיון דאתקבל ריחא מתקרבאן כחדא וחדאן.

הנה כי מצוה מן המובחר לחזר אחר ההדס משולש כי כן כנסת ישראל שאלה סמכוני באשישות הם האבות כמו שאמרו בזוהר פרשת שמיני דף מ' וכן בסוף התקונין ריש תקון שישי ז"ל, כל מיני בשמים אינון טבאן לברכא עלייהו ואנן דעבדין בהדס בגין דאית ביה תלת עלין דאתקריאו ג' הדסין רמיזין לג' אבהן וכו'.

עונש לבלתי מזמין הדס כשר

לט. וכבר כתבנו בפרק ח' בשם מורי ז"ל שבליל מוצאי שבת בשעת הבדלה כשמברכים על שלשה בדי הדס הכשרות אז הנפש יתירה יוצאה באותו הריח ומיד אותם השלשה מלאכים השורין על ההדס הולכים עמה ומלוין אותה עד מקומה והנפש יתירה בשעת הליכתה מברכת לבעל הבית, ומי שלא זימן שלשה בדי הדס מערב שבת כשבאים שלשה המלאכים אינם מוצאים מקום למנוחתם והולכין להם והנפש לבדה נשארת עצובה, ובליל מוצאי שבת כשמברכים על הדס שוטה מלאך מסטרא דשמאלא מתלווה עם הנפש והנפש מקללת לבעל הבית על שלא טרח בשבילה לזמן שלשה בדי הדס לשלשה המלאכים הבאים איתה ע"ש.

כי על כל אלה כל איש הירא במקומות שישנו בנמצא, יהא זריז ונזכר מערב שבת להזמין לו הדס הכשר משולשת כהלכתה לבלתי יברך בהדס השוטה ויגרום רעה לעצמו חס ושלום.

מנהג האר"י לברך במוצ"ש על אחת מאגודות ההדסים של שבת

מ. וכתב רבינו הקדוש האר"י זלה"ה שמהשני אגודות של הדס של שבת יטול בידו עתה אגודה אחת לבדה קשורה כמו שהיא דהכי משמע מלשון הזוהר הנזכר לעיל וקשירנא להו כחדא וארחנא בהו, ויריח בה ג' פעמים ליתן כח תוספת שבת לנפש רוח נשמה ולהשאיר להם ברכה לימי החול, ויאמר ריח ניחו"ח אש"ה לה' ויכוין בכוונתו כסדר הכתוב בפ"ח לעיל.

מא. וכתב עוד מהרח"ו, מורי ז"ל היה אומר כי במוצאי שבת יכול כל איש לדעת באיזה מקום יושב אז נפשו, והוא שבבואו להריח בהדס של הבדלה אם הריח בא לו תכף כשהריח בהדס בידוע הוא שהנפש והרוח והנשמה למעלה קרוב לחוטמו, ואם מתאחר לבא הריח בחוטמו בידוע שרחוקים מן החוטם ועל דרך זה יתפשט עד כי לפעמים ישאיר נפשו למטה ברגליו כמו שאמרו בתקונים 424 בסוד ותגל מרגלותיו ותשכב, ונפקא מינה לפשפש במעשיו ולשוב אל ה' בשבת ההוא.

במקום שאין מצויים הדסים נכון להריח בתפוחים או אתרוגים

מב. ובמקומות דלא שכיח הדס, הנכון להם להריח בתפוחים יותר משאר דברים כדמשמע בסוף התקונים ריש תקון ו' ז"ל, בראשית תמן תרי אש ואילין אינון תרין אישין דאינון בורא מאורי האש ועלייהו אתמר סמכוני באשישות ואמאי אמר בהון סמכוני אלא בלילי שבתא נשמה יתירה קא נחתא לסמכא לשכינתא תתאה וכד אתא מוצאי שבת אסתלקת נשמתא יתירתא דבה וינפש מיד דאיהי אסתלקת ווי נפש דלית מאן דסמיך לה בההוא זמנא איהי אמרת לישראל סמכוני באשישות דאינון מאורי האש וכו' לבת מלך דהוה בבי מרעא מרחימו דבעלה אזל בעלה איהי נפלה למשכב צווחת ואמרת סמכוני באשישותהא איהי בבי מרעא היא אומרת רפדוני במאי בתפוחים ואילין אינון עצי בשמים וכו' ע"ש.

אשר משם מתבאר שבמקומות שהדס אינו בנמצא התפוחים קודמים לכל מיני בשמים, וכן באתרוג שנקרא תפוח כמו שכתבו התוספות פרק אמר ר"ע, 425 וכן עשו כדברי רבים משלומי אמוני ישראל בערי אשכנז.

שלא למזוג כוס הבדלה

מג. וצריך להזהר שלא למזוג כוס של הבדלה אלא בהחזיק היין בימינו ממתק אותו בבחינת הימין הוא יסוד המים, אבל לא יתן לתוכו מים כלל לא בתחילה ולא בסוף כי המים הם סוד החסד והוא המכניע לדינין תקיפין לגמרי ומבטלם בסוד אל זועם בכל יום ועתה בהבדלה אין הרצון לדחות אותם אלא למתק אותם ולתת להם הארה מן הנר של הקדושה כי על כן רואים האצבעות כנזכר לעיל, והמים סוד החסד מבטל אותם לגמרי ולכן אין מוזגים אותו במים, ולכן הוצרך הדין ללמדנו מבדילין בשאר משקין חוץ מן המים, וצריך להיות ההבדלה מיושב כדי שיקבעו בישיבה ולצאת השומעין בברכת המברך.

וגם לפי סודן של דברים כן הוא כמו שאמרו בזוהר, כל מילין דאינון מעלמא דנוקבא אינון בישיבה ולכן תפלה מיושב ותפלה מעומד וסוד ההבדלה בעלמא דנוקבא כאשר ביארנו למעלה.

פרטי דינים מהלכות הבדלה

מד. ואוחז היין בימין וההדס בשמאל ומברך על היין, ואין צריך לטעום מן הכוס קודם שיפסיק ברכה אחרת כי הוא מנהג בורות ותלמיד תועה כתבו, ובמקום קודם שיפסיק בדבר אחר כתב קודם שיפסיק בברכה אחרת ואינו.

ושוב נוטל ההדס בימין והיין בשמאל ומברך על ההדס, ומחזיר ההדס אל השמאל ויברך בורא מאורי האש ויביט בידו הימנית כאמור למעלה, ואחר כך יברך המבדיל בין קדש וכו' וזהו הסדר הנכון יבנ"ה כמ"ש, ולא כאשר שגו רבים לשנות הסדר ולומר מאורי האש תחילה ואחריו עצי בשמים ולמדו כן מדברי הזוהר פרשת ויקהל 426 שפירש שם סוד מאורי האש ואחר כך סוד הבשמים ע"ש, ושגו בחוזה שמאמר ההוא אזיל לשטתיה שהיה מבאר סוד קידוש של שבת וכד סיים בסוד קידוש השבת שארי באפרשת בין קדש לחול, וכוונתו לבאר סוד המצוות ולא סדר המצוות וזה פשוט לעיני כל חוזה ולכן אין לשנות מסדר שגבלו ראשונים.

מה. וצריכין להיות עיניהם של השומעין גם כן תלויות להביט בכוס ובנר ולא יפנו אנה ואנה וכל שכן שלא יערוך שיחתו בעת ההיא, ואף הנשים חייבות בהבדלה כשם שחייבות בקידוש וצריכות להיות זהירות בה ולהיות אזניהם קשובות לשמוע הברכות מפי המחוייב בהבדלה בכוונה ישרה.

ועל דרך כל הנזכר למעלה עיקר ההבדלה בסוד הנשים הוא עלמא דנוקבא, אלא שמפני שיש חולקים בדבר לומר שהן פטורות על כן לא יבדילו לעצמן שלא יברכו ספק ברכה לבטלה אלא ישמעו ההבדלה מן האנשים שעדיין לא יצאו ידי חובה או יאמרו המבדיל בלא שם ומלכות כנזכר לעיל ומותרות במלאכה, ואפילו שמעו כל בני הבית הבדלה בבית הכנסת אם נתכוונו שלא לצאת מבדילין בבית כמ"ש הב"י לדעת הר"ן סוף פ"ג דר"ה.

(א"ה, עיין בספר מגן אברהם סימן רצ"ז שמתיר אפילו לשליח צבור עצמו לברך שנית בביתו).

כמה פרטי דינים בברכת הבשמים

מו. וכן אם בעל הבית ניטל ממנו חוש הריח מותר לברך על הבשמים להוציא בני ביתו הקטנים שהגיעו לחינוך או להוציא מי שאינו בקי, אכן אם מברך לעצמו אינו מברך על הבשמים, ומכאן תשכיל שאין צריך לברך כל אחד על ברכת הריח לעצמו ליהנות מריחו כאשר שגו רבים וכשלו באיסור ברכה שאינה צריכה שכבר נפטרים בברכת המבדיל ואין צורך לברך כל אחד ברכה זו לעצמו, ועיין בטור או"ח סימן רי"ג.

מז. וכתב הרמב"ם סוף פ"ט מהלכות ברכות, שאין לברך על בשמים של ערוה כגון קופה של בשמים תלויה בצוארה או מיני שושנים שבראשה לפי שאסור להריח בהם, ונראה לי שאפילו הסירם מעליה אסור דודאי יבא לידי הרהור, וגם השושנים שמתקשטות בהן הנשים אינן אלא תכשיט ואין מברכין על הריח אלא אם כן נעשה להריח.

ובזה כשלו ושגו רבים מעמי הארץ וצריך להודיעם שאם בירכו על בשמים אלו לא יצאו וצריך לחזור ולברך על בשמים אחרים דאין כאן ברכה לבטלה, ואם אין להם במה להריח לא יברכו ברכה זו דהא לא חייבו חכמים אפס למי שיש לו ואם אין לו אין צריך לחזור אחריהם כמו שכתב הרא"ש ז"ל.

כמה פרטי דינים בנר הבדלה

מח. וכן הדין בנר דמברך עליו אם יש לו ואם אין לו אין צריך לחזר אחריו דאינו אלא זכר בעלמא, כמו שנמצא באגדה 427 שבמוצאי שבת זימן הקדוש ברוך הוא לאדם הראשון שני רעפים והקישן זה בזה ויצא מהם אש ובירך בורא מאורי האש, ולפיכך מברכין על הנר במוצאי שבת על כי עיקר ברייתו היתה במוצאי שבת.

מט. ואמרו בפרק ערבי פסחים 428 לברך על אבוקה, וכתבו התוספות שאם אין לו אבוקה צריך להדליק נר לצורך הבדלה חוץ מהנר המיוחד להאיר בבית והכי משתמע לישנא דמאורי האש, גם צריך להזהר שלא לברך על נר שהדליקה שפחתו מבעוד יום בשבת דאין מברכין על הנר שלא שבת ממלאכת עבירה וכיון שאם היה מדליקו ישראל היה עובר לא שבת ממלאכת עבירה מיקרי, וכן מאש שביער הגוי בשבת בבית ישראל באיסור אסור להדליק ממנו לברך עליו.

טעם שחלוק נר הבדלת מוצ"ש מנר יוכ"פ וסודו

נ. אבל לא בעינן אור ששבת ממלאכה כמו במוצאי יום הכיפורים, ומברכין אף על אור היוצא מהאבנים שלא שייך בו שבת ממלאכה אפילו הכי מברכין עליו שגם תחילת בריית האור היה במוצאי שבת על ידי אדם הראשון שהקיש אבנים זה בזה כנזכר לעיל, מה שאין כן ביום הכיפורים שאין מברכין שם אלא על כי דבר חדש הוא שלא נהנו ממנו כל היום ואינו זכר כמוצאי שבת ולפיכך אין מברכין אלא על אור ששבת כגון עששית שתהיה דולקת והולכת כל היום כמו שכתבו הפוסקים שם.

ואף לפי סודן של דברים אם תתבונן תמצא טוב טעם לדבר על פי מאמר הזוהר הנזכר לעיל, דכיון דאעל שבתא כל אינון דרגין דלתתא וכל אינון דנהרין ושלטין כולהו עאלין ואתכלילו בהאי שרגא ואתטמרו ואתגניזו ביה ולא אתחזיית אלא ההיא נקודה בלחודהא וכולהו אתטמרן בגווה כל יומא דשבתא כיון דנפק שבתא אפיק לון כאילו ההיא שעתא אתבריאו וכו', אשר מתבאר משם בהדיא כי כל אילין דרגין מתטמרין בשבת באותה נקודה ובמוצאי שבת מוציאה אותם ולכן כאשר מוציאים אותו אש מברכין עליו, אבל במוצאי יום הכיפורים לא כן לפי כי מבערב ההיא נקודה עולה היא למעלה ואינה מוציאה אותם ולכן באה הדוגמה פה שלא לברך על האש היוצא עתה מן העצים ומן האבנים, והבוננהו.

נא. ועוד התירו גם כן לברך על הנר שהדליקה השפחה מישראל או שהדליק ישראל מבית הגוי ואין חשש מה שאין כן במוצאי יום הכפורים שאין לברך על נר שהדליק ישראל מגוי מן הטעם הנזכר לעיל דבעינן אור ששבת.

וגם על פי סודן של דברים כי יום הכפורים הוא בסוד אימא עילאה שאין שם אחיזה לקליפה ולכן החמירו שם יותר.

לא יברכו על הנר עד שיאותו לאורו

נב. גם צריך להזהר כשמשימים הנר בתוך פנס מפני הרוח, שלא לברך באותו הנר עד שיהא רואה את השלהבת ומשתמש לאורה כמו שאמרו בירושלמי.

סומא אין מברך על נר הבדלה

נג. וכתב הטור שהסומא אינו מברך ברכה זו וישמע מאחרים מפני שאין לברך על הנר עד שיאותו לאורו דהיינו עד שישתמש בו להכיר בין מטבע למטבע או בין צפורן לבשר וזה אין שייך בסומא, ואף על פי שמברך יוצר אור היינו באור היום דהא מכל מקום נהנה ממנו על ידי אחרים שרואין ומוליכין אותו בדרך ואין צריך שיראה הוא עצמו מה שאין כן כאן שצריך שהוא עצמו יהנה ממנו וישתמש בו.

להרבות בנרות ובשירות ותשבחות במוצ"ש

נד. ויתר מהמה בני הזהר להיות זהיר בכבודה של שבת גם ביציאתה, ולהרבות בנרות ובשירות ותשבחות בשעת הבדלה כמו באור השבת ללוות את הכלה הנעימה בהוד והדר וביותר בסדר ההבדלה וברכותיה אשר עוזן בשחקים.

סגולה לזכירה ע"ד הסוד

נה. וכתבו גורי האר"י ז"ל שנכון להחזיק כח הזכירה לומר קודם ההבדלה על הכוס, השבעתי עליך פורה שר של שכחה שתסיר לב טפש ממני ותשליכהו על טור רמייא בשם ארמי"מס רמי"מס מימ"ס ימ"ס מ"ס ונח מצא חן בעיני ה'.

ואולם לא יעשה דבר אם לא תדע שכו"ל שורש סוד השם הזה ואבארנו פה למען לא תשגה במכתב השם הזה כאשר שגו רבים, והכוונה כי אותיות פ"ו דפורה אלהים פשוט וה"ר אלהים ברבוע והה' ה' אותיות אלהים אשר השכחה בחינת קטנות בחינת שם אלהים כנודע, ועוד תהיה הכוונה בו כי אותיות פ"ר שבו הוא סוד פ"ר גבורות ואותיות ו"ה שבו הוא סוד זו"ן כי בם מחץ ראש שר זה הנקרא פורה, ותכוין בשם ארמימס שם אדם בליעל הולך ומתמעט והוא הנקרא מ"ם שר של שכחה היונק מאחוריים דבינה ותבונה שהם בסוד מ"ם ושיוסר כח השכחה ממך.

ותאמר על הכוס פסוק, פורה דרכתי לב"די ומעמים אין איש איתי ואדרכם באפי וארמסם בחמתי ויז נצחם על בגדי וכל מלבושי אגאלתי, ויכוין לבדי גימטריא הבדלה כח שם ע"ב וכח ריבוע שם הוי"ה אשר בהסיר מספר כ"ו של השורש המה יעלו למספר הבד"לה אשר זהו השם המאיר בהבדלה בברכת היין, ובכן תתפרד הקליפה של השכחה אם לא יעשה דברים הפוגמים את הנשמה.

רמז במ"ש ז"ל אין דומה שונה פרקו מאה פעמים כו'

נו. וזה הוא הפירוש אשר חכמים הגידו, 429 אינו דומה מי ששונה פרקו מאה פעמים למי ששונה פרקו מאה ואחד פעמים ואסמכינהו רבנן למלתייהו אקרא בין ע'ובד א'להים ל'אשר ראשי תיבות גימטריא ק"א, ל'א ע'בדו גימטריא מאה כי עד מאה פעמים יש לשר של שכחה הנקרא מ"ם שליטה לבא לידי שכחה ולא יותר, וזהו אומרם אשרי מי שבא לכא"ן ותלמודו בידו כי לכאן גימטריא ק"א, שם רמז כי בלומדו כמספר לכא"ן אז תלמודו בידו ולא ישכח לעולם.

תפלה קודם הבדלה ע"ד הסוד

נז. ואחר היחוד הזה אם הריחו בסוד ה' יבטא בשפתים פרטי כוונת ההבדלה קודם שיברך בנוסח זה, ליחדא שמא דקודשא בריך הוא ושכינתיה וכו' הנה אנכי בא להבדיל על הכוס לתקן את שורשה במקום עליון ובברכת הגפן יהיה אור שם ע"ב יו"ד ה"י וי"ו ה"י אשר הוא כמספר הו"יה בריבוע י' י"ה יה"ו יה"וה והוא כמספר הבד"לה בהסיר מספר שורשו ממנו להאיר בעולם האצילות, ומעז יצא מתוק הדינין בשורשן ביין המשומר בענביו ובמספרו מספר ז' יוד"ין דע"ב ס"ג וגם מספר אותיות ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן קס"א קמ"ג קנ"א, ובברכת הבשמים יהיה אור שם ס"ג יו"ד ה"י וא"ו ה"י להאיר בעולם הבריאה, ובהריחי בם מעז יצא מתוק הדינין בהתאספם שנית בשורשם בחוטמא דזעיר ותהלתי אחטום לך.

ובברכת מאורי האש יהיה אור שם מ"ה יו"ד ה"א וא"ו ה"א להאיר בעולם היצירה ומאורי האש מיכאל גבריאל רפאל נוריאל הנצבים שמה יחליפו כח מאור הנ"ר מלכות שמים אש אוכלת אש לשלוט בימי המעשה, ובברכת המבדיל יהיה אור שם ב"ן יו"ד ה"ה וי"ו ה"ה להאיר בעשיה ולהבדיל בין הקדש ובין החול דקליפה השוכנת שמה, יהיו כמוץ יסוער מגורן וכעשן מארובה, אנא ה' הושיעה נא אנא ה' הצליחה נא, ויהי נועם ה' אלהינו וכו', כוס ישועות אשא וכו', ויברך הברכות בנועם כמו בשבת.

אזהרה לשותין מכוס הבדלה פחות מכשיעור

נח. ואחר כך יהא זהיר לשתות מן הכוס כמלא לוגמיו שבשיעור שתיית יין להתחייב בברכה אחרונה יש ספק אם בכזית או ברביעית, ובעלמא צריך להזהר לשתות או פחות מכזית או רביעית כדי להסתלק מן הספק והכא בהבדלה אי אפשר לשתות פחות מכזית דכל דבר הטעון כוס צריך לשתות ממנו כמלא לוגמיו שהוא רוב רביעית.

ואם המבדיל אינו רוצה לטעום רשאי, ויטעום אחד מהמסובין כשיעור כדין כוס של ברכה, ובדבר הזה שגו רבים מעמי הארץ ומבדילים וטועמים טעימה בעלמא בלבד ולא אריך למעבד הכי, והמדקדקים רגילין לשתות כולו ואין משקין ממנו בני ביתם וכל שכן לנשים.

מנהג האריז"ל לומר אחר הבדלה פסוקי ויתן לך

נט. וכתב מהרח"ו, מורי ז"ל היה אומר אחר ההבדלה ויתן לך האלהים כמו שנוהגים לומר ע"כ, והכוונה כי אף שבשאר הלילות שהוא זמן שליטת העשיה אין לקרות מקרא כי הוא סוד העשיה ואין לעורר הדינין, מכל מקום עתה אחר ההבדלה מיד אין חשש כל כמה שלא סעד סעודה רביעית.

ומורי ז"ל כתב לכוין בפסוק יתן ה' לך את הבר"כה בשם ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן העולין מספר הברכ"ה המאירים באסמיך עולם האצילות, ור"ת אס"מ אכתריאל ס"ג מטטרון, משלח ידך רמז לחב"ד דיצירה, ואוצרו הטוב רמז ליסוד דאצילות.

תוספת מקראי קדש לומר בעת ההיא

ס. והיה מוסיף פסוק, מאין כמוך ה' גדול אתה וגדול שמך בגבורה, מי לא יראך מלך הגוים כי לך יאתה כי בכל חכמי הגוים ובכל מלכותם מאין כמוך, מצפון זהב יאתה על אלוה נורא הוד, ומסיים בפסוק, והאבן הזאת אשר שמתי מצבה יהיה בית אלהים וכל אשר תתן לי עשר אעשרנו לך, ויהי דוד לכל דרכיו משכיל וה' עמו.

אמירת ק"כ צרופי אליהו ותפלת פתח אליהו במוצ"ש

סא. ואחר כך ק"ך צירופי אליהו ז"ל, ושוב יקרא פתיחת אליהו פתח אליהו ואמר וכו' המובא בספר התקונין, אשר היא סוגלת ומסוגלת מאד אל הנפש בעת הזאת וגם בעת עמוד בברית אצל כסאו של אליהו עם הק"ך צירופי אליהו, ואחר כך קודם שילמוד יסעוד.

סעודת מלוה מלכה וסגולתה

סב. גרסינן בפרק כל כתבי, 430 אמר רבי חנינא לעולם יסדר אדם שלחנו במוצאי שבת אף על פי שאינו צריך אלא לכזית וכו' רבי אבהו עבדין ליה באפוקי שבתא עיגלא תליתא הוה אכיל מיניה כולייתא כי גדל אבימי בריה אמר ליה למה לך כולי האי לאפסודי נשבוק כולייתא ממעלי שבתא שבקוה ואתא אריה אכלה, ופירש רש"י במוצאי שבת נמי כבוד שבת ללוותו ביציאתו דרך כבוד כאדם שמלוה את המלך בצאתו מן העיר ע"כ.

ואמרו חכמים, אבר אחד נברא באדם ונסכוי שמו ואינו נהנה בשום אכילה שיאכל האדם אלא כשיאכל במוצאי שבת ללוותה.

סג. והר' מנחם עזריה ז"ל כתב, ארבע סעודות בשבת מעוררים ארבע רגלי המרכבה דרמיזין במלת שבת, ש' תלת אבהן, ב"ת רגל הרביעי דוד, אברהם מציל מדינה של גיהנם, יצחק מחבלי משיח, יעקב ממלחמת גוג, ודוד מציל מחיבוט הקבר, עיין שם באורך מילתא בטעמא.

ואמנם העיקר בזה הוא כי כדרך שבהכנסת שבת ניתוסף מחול על הקדש וזה מועיל לאדם לתוספת שבת לקבל נפש יתירה וכיוצא כך יהיה ביציאה, כי מה שהאיש הישראלי עושה מתמיד ומעמיד עליו אותה הארה שניתוסף בו ביום השבת וכנגד התוספת הנמצא לאדם בענין הסעודות כך ימצא לו בסעודה זו לכבוד השבת, כי הנה זה הוא בסוד הבריאה כי שם הן עולמתאן דמטרוניתא והסריסים רואי פני המלך והוא הגורם להשאר באדם חלק הנשמה כנודע.

להימנע מעשיית מלאכה קודם סעודה רביעית

סד. ולכן אסור להתעסק במלאכה ואפילו בדברי תורה, וגם שלא להסיר בגדי שבת עד אחר סעודת מוצאי שבת.

לא יאחר סעודה רביעית אחר ד' שעות

סה. והאוכלים אותה עד אחר ארבע שעות בלילה לא עשו ולא כלום 431 , וגם היא תועלת נפלא להשאיר ברכה בכל סעודת החול על ידי אכילה זו ולהאיר בכל סעודת ששת ימי החול מקדושת שבת שמציאות סעודה זו כנגד אור חוזר דכל סעודות שבת, והאיש הירא לא יעבור מלעשותה כי מאבד טובה הרבה.

יסדר שולחנו כשולחן שבת ובשני ככרות

סו. ויהא זהיר לסדר את שלחנו בכבוד כסעודת שבת, ויסדר בה שני ככרות ויעמוד בה ויאמר.

נוסח אתקינו סעודתא ולשם יחוד לומר קודם הסעודה

סז. אתקינו סעודתא דמהימנותא אתקינו סעודתא, דא היא סעודתא דדוד מלכא משיחא דאברהם ויצחק ויעקב אתיין לסעדא בהדיה.

ליחדא שמא דקודשא בריך הוא ושכינתיה בדחילו ורחימו ורחימו ודחילו ליחדא שם י"ה בו"ה ביחודא שלים בשם כל ישראל, הנה אנכי בא לסעוד סעודה רביעית של שבת ללוות את המלכה וללוות מהנפש יתירה בחינת חיה שבה המסתלקת עתה ולהשאיר ברכה בכל סעודתינו בששת ימי החול ולהאיר בהם מקדושת השבת, ובכן בכח סגולתה שמרנו כאישון ב"ת עין ובצל כנפיך תסתירנו והושיענו מצער חיבוט הקבר ותשכין את נפשינו רוחינו נשמתינו במשכנות מבטחים, ויהי נועם ה' וכו'.

מנהג מורו לבצוע בסעודה רביעית בפרוסה

סח. ואחר כך יטול ידיו ויברך ויקח מהשני ככרות שלפניו האחד מהם ויבצע, ומורי ז"ל היה נוהג לבצוע בסעודה זו בפרוסה כבחינת דוד סוד המלכות לחם עוני כנודע, ולא הונח לנו.

יהדר בסעודה זו אחר מין שתאב עליו

סט. ויהדר בסעודה זו אחר מין שתאב עליו ביותר אף שהוא ביוקר, דר' אבהו עבדין ליה עיגלא תליתא לאכול מיניה כולייתא כנזכר לעיל, ואשרי העובד את ה' בשמחה.

מאמרי הזוהר להגות בהן בסעודה רביעית

ע. ושוב ילווה אליה דברי תורה במדרש הנעלם פרשת תולדות דף קל"ו ע"ב ויהי יצחק בן ארבעים שנה וכו' עד דף קל"ז ע"א הה"ד בת בתואל הארמי, ובמאמר פנה אלי וחנני שבזוהר קדושים דף פ"ד ע"א ר' אבא פתח וכו' עד שם באותו עמוד פנה אלי וכו'.

אמירת מזמור קל"ב קודם מים אחרונים, והזכרת מגדול בברהמ"ז

עא. ושוב יאמר מזמור זכור ה' לדוד ושוב יטול ידיו למים אחרונים, ויברך ברכת המזון ויאמר בה מגדול ישועות מלכו כעין של שבת.

גודל מעלת המסדר שולחנו במוצאי שבת

עב. ואשרי אנוש יעשה זאת ובן אדם יחזיק אשר בזה יזכה להיות שלחנו מסודר בגן עדן כאשר הובא בזוהר תרומה, 432 וכי פתורא אית לנשמתין בההוא עלמא אין וכי נשמתין אכלין אין וכו' ומה גם לזמן התחייה, והעיקר לאכול מאותה סעודה המזומנת לצדיקים לעתיד והקדוש ברוך הוא מיסב עמהם כאשר חכמים הגידו 433 בפסוק יבוא דודי לגנו ויאכל פרי מגדיו אמרו ישראל, והקדוש ברוך הוא אומר באתי לגני אחותי כלה, ובהלוות על השלחן דברי תורה יזכה לשמוע פירוש התורה שהקדוש ברוך הוא דורש שם לפני הצדיקים והשביע בצחצחות נפשו ומאורות נת"ן סביבות עוזו ומלך ביופיו תחזינה עינינו במהרה בימינו.

תוכן העניינים

חמדת ימים א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה