אור ברסלב
חמדת ימים א ספר חמדת ימים - חלק ראשון - שבת קודש › פרק יז - סעודה שלישית

חמדת ימים א· רבי בנימין ב"ר מאיר הלוי

ספר חמדת ימים - חלק ראשון - שבת קודש · פרק יז - סעודה שלישית

פרק טז - תפלת מנחה

סעודה שלישית אין יוצאין בה קודם מנחה

א. אחר המנחה זמן סעודה שלישית ואם עשאה קודם לכן לא קיים מצות סעודה שלישית דהכי משמע מדברי הזוהר פרשת יתרו דף פ"ח ז"ל, תא חזי בכל שית יומי דשבתא כד מטא שעתא דצלותא דמנחה דינא תקיפא שלטא אבל בשבת כד מטא עידן צלותא דמנחה רעוא דרעוין אשתכח וכו' קל כרוזא נפיק אתערו קדישי עליונין אתערו עמא קדישא דאתבחר לעילא ותתא אתערו חדוותא לקדמות מאריכון אזדמנו בתלת חדוון בתלת אבהן אזדמנו לקדמות מהימנותא דחדווה דכל חדוותא, זכאה חולקיהון דישראל קדישין בעלמא דין ובעלמא דאתי דא היא ירותא לכון מכל עמין ועל דא כתיב ביני ובין בני ישראל ע"כ.

הנה מבואר ממאמר הנכבד הזה כי לאחר שיתגלה מצח הרצון דע"ק אחר כך מכריז הכרוז על עסק סעודה שלישית, ולכן אף אם נמשכה סעודת שחרית עד שהגיע זמן המנחה יפסיק הסעודה ויתפלל תחילה ושוב אחר התפלה מיד יסעוד סעודה שלישית ולא יאחרנה, שאחר שנמשכה סעודת שחרית עד אותה שעה לא יוכל לאכול אחר כך אלא אכילה גסה.

בשכר סעודה שלישית ניצול ממלחמת גוג ומגוג

ב. וצריך להזהר מאד בסעודה שלישית לפי שהוא המועיל להנצל ממלחמת גוג כאשר חכמים הגידו, שלש פעמים כתיב היום להציל משלש פורעניות והשלישית יוותר בה להנצל אז שנאמר ביום בא גוג, וצא ולמד מה נאמר שם ויצא חצי העיר בגולה והם אותם שלא קיימו סעודה שלישית, והנשים תשכבנה בעבור שמתרשלות מלקיים סעודה שלישית דאי לא תימא הכי מדוע לא יבער החימה בגויים ההם מיד וימתין עד שנעשה כל זה ואחר כך ויצא ה' ונלחם בגוים ההם, היד ה' תקצר מלהלחם עמהם מתחלה, אלא כי בזה נשלם עון בית ישראל ונחתם דינם של העושים כן אחד האנשים ואחד הנשים אשר כולן שוו בשיעוריהן בחיוב זה.

עונש המתרשלים בסעודה שלישית ודברי הזוהר בזה

ג. וכן אמרו על החכם החסיד כמה"ר חיים הכהן שהיה מגזים בדברים אלו לנשים והיה קורא הפסוק כצורתו לפניהם לאמר, ראו כי סגולת מצוה זו להנצל ממלחמת גוג ואם לא מרה תהיה באחרונה ויצא חצי העיר בגולה וכו' והנשים תשכבנה רחמנא ליצלן, ועל כן אשרי אנוש יעשה זאת להיות זהיר מאד לאשר אותה ולקיימה אף אם הוא שבע, והחכם עיניו בראשו שלא ימלא בטנו בסעודת שחרית כדי ליתן מקום לסעודה שלישית.

ד. ואיתא בזוהר פרשת יתרו דף פ"ח, ווי לבר נש דלא אשלים חדוותא דמלכא קדישא ומאי חדוותא דיליה אילין תלת סעודתי מהימנותא ומאן דגרע סעודתא מנייהו אחזי פגימותא לעילא וענשיה סגי ומאן דאשלים להו קלא מכרזא עליה אז תתענג על ה' וגו' והאכלתיך נחלת יעקב אביך, תא חזי בסעודתי אילין אשתמודען ישראל דאינון בני מלכא ומאן דפגים חד סעודתא מינייהו אחזי דלאו מבני מלכא הוא דלאו מזרעא דישראל הוא ויהבין עליה חומרא דתלת מילין דינא דגיהנם וחבלי משיח ומלחמת גוג ומגוג וכו'.

אמר ר' יוסי ודאי כך הוא ווי ליה לבר נש דלא אשלים חדוותא דמלכא קדישא ומאן חדוותא דיליה אילין תלת סעודתי מהימנותא דאברהם יצחק ויעקב כלילן בהו וכלהו חדו על חדו מהימנותא מכל סטרוי, תאנא בהדין יומא מתעטרין אבהן וכל בנין ינקין מה דלא בכל שאר חגין וזמנין בהדין יומא כל דינין אתכפיין ולא מתערין בעלמא בהדין יומא אורייתא מתעטרא בעטרין שלימין בהדין יומא חדוותא ותפנוקא אשתמע במאתן וחמשין עלמין ע"כ.

ה. הנה מבואר כמה צורך נמצא לענין סעודה זו ואוי לה לאותה הבושה למתרשלים בה כי ישוו בחטאתם ככל הגוים ערלים כמו שאמרו אחזי דלאו מבני מלכא הוא דלאו מזרעא קדישא הוא ויהבין עליה חומרא וכו', הטוב היות גזרת ספיר ויהלום עדת ישראל זרע קדש ברוכי ה' נמשל כבהמות עמי התועבות ולא יזכר שם ישראל עוד על בלימה, מי בער ולא ידע מי פתי ולא יבין את זאת ולא יחרד לבו ויתר ממקומו.

וכל שכן האוכלים למעדנים ביתר הימים וממשתה למשתה יצאו לא ידעו שובעה, לא שקעה שמצ"ה של סעודה זו עד שצרעת סעודה שניה זרחה בעבורם ברוב אונים ואמיץ כח איש לא נעדר ואין קץ במזונו כי תשרפם כאש להבת האספסוף אשר בקרבם והוא נח"ש ינח"ש בם, ובעוז הדר תפארת סעודת שבת קצו בם לאכול אותם אכילה גסה וילכו כמי שכפאו שד מלאו קיא באשר אין חלק לנחש אשר בקרבם בסעודות אלה ולא עצרו כח לסבול רוחניותם הקדוש והיו כשוכב בלב ים וכצפור בראש חבל, אויה להם אהא עליהם מיום הפקודה, קורא אני עליהם כי ישרים דרכי ה' צדיקים ילכו בם ופושעים יכשלו בם.

כי על כל אלה האנשים הניגשים אל ה' יתקדשו, ואף אם הם שבעים בלחם מסעודות שחרית רווחא שכיח לקיים סעודה זו בכל האפשר לא ימנע טוב להולכים בתמים בדרך ה' כמו שביארנו בפרק ח' דקודשא בריך הוא שני עובדוי ואכיל ושתי מפני כבוד הכלה כמו שנאמר באתי לגני אחותי כלה אכלתי יערי עם דבשי שתיתי ייני עם חלבי וכו' עיין שם באריכות.

ו. ואבינו רועינו הרשב"י עליו השלום היה מתהלל ומתפאר על זאת כמו שאמרו בזוהר פרשת האזינו, 414 בעי בר נש למיכל ג' סעודתי דמהימנותא בשבתא ולמחדי בהו דהא כל מהימנותא ביה אשתכח, אמר רבי שמעון אסהדנא עלי דמן יומאי לא בטילנא אילין ג' סעודתי ובגינייהו לא אצטריכנא לתעניתא אפילו ביומי אחריני וכל שכן בשבת ע"כ.

הזהיר בסעודה שלישית בחורף נוטל שכר על סעודת הקיץ

ז. ולכן כל בעל נפש יהא זהיר ברוחו שלא לבטל אחת מהנה חס ושלום לא בימות החמה ולא בימות הגשמים קיץ וחורף כולם שוין לטובה, ובימות הגשמים צריך להיות זהיר יותר בסעודה זו כדי לקבל שכר על קיומה בקיץ, אך אם לא יקיימנה בחורף נודע הדבר כי מה שסועד בקיץ סעודה שלישית אינו רק להיותו רעב כמו שביארנו בפרק ב' בשם מורי ז"ל.

במעלת סעודה שלישית וישוב דברי הזוהר בסוד ג' סעודות

ח. ומי ימלל גבורות מצוה זו אשר האריכו בה קדושים משרתי עליון בספריהם ובפרט בספר הזוהר, אשר להיותנו בצלם אלהים דוגמא עליונה נצטוינו בה משום והלכת בדרכיו.

ופוק חזי למרן הקדוש אור המופלא האר"י ז"ל את אשר דיבר בקדשם ודוגמתם בעליונים למעלה, ההוא אמר סעודה ראשונה דחקל תפוחין ובסעודה ההיא היא האוכלת, וסעודה שניה דע"ק ובסעודה ההיא הז"א הוא האוכל, וסעודה שלישית דז"א ובסעודה ההיא ע"ק הוא האוכל אשר לעומת סוד האוכלים הוא הסדר אשר סידר הרשב"י בפרשת האזינו סדר הסעודות ואמר, חד סעודתא דמטרוניתא וחד סעודתא דמלכא קדישא וחד סעודתא דע"ק וכו', וסדר השנוי בפרשת יתרו סעודה ראשונה חקל תפוחין ושניה ע"ק ושלישית ז"א דיבר על בעל הסעודה ההיא מי הוא העיקר בה להזמין את האחרים איתו, ובכן נאמנו מאד דברי הרשב"י בשתי המקומות וסרו מהר תלונות המפרשים ז"ל.

יערוך שולחנו בסעודה ג' בי"ב לחמים

ט. ויהא שולחנו ערוך יפה יפה ומפה פרוסה כמו בסעודות האחרות, ויערוך בה י"ב לחמים כמו בשאר הסעודות אלא שהם עליונים מאד יתר על סעודת שחרית כי הם בסוד י"ג תיקוני דיקנא כמ"ש הרב ז"ל, ואפילו שאינו צריך אלא לכזית פת לא יעבור מלערוך את שולחנו בסדר זה כאשר יעריכנו לסעודה גדולה וכמו שאמרו פרשת פקודי דף רנ"ב ז"ל, האי רוחא עילאה דאקרי אל כד ההוא פתורא אתענג בכולהו סעודתא בסעודתא תליתאה בתראה מסיים ואמר על כל אינון קדמאי ואמר אז יבק"ע כשחר אורך וכו' כבוד ה' יאספך וכל אינון שבעין נהורין אחרנין פתחי בכל סטרי ואמרי הנה כי כן יבורך גבר ירא ה', שמע מינה שצריך להיות שולחנו ערוך גם בסעודה שלישית.

עיקר מצות סעודה ג' בפת ולא במיני תרגימא

י. והמכשלה זאת תחת רבים מהזהירים בה להיות מזלזלים בה ולאכול אותה דרך עראי ולא אריך למעבד הכי, וגם איננו נכון מנהג האסטניסים המקלין לקיימה במיני תרגימא כי מצותה בפת דווקא, והסברא מחייבת כך דמאחר שצריך כל אדם להשלים מאה ברכות על פירות וריח טוב איך יפחות כמה ברכות הנמצאים בסעודה זו, וכן ראינו אנשים חכמים וידועים בערב פסח שחל להיות בשבת מקיימים הסעודה במצה עשירה בענין שמתחייב ברכת המזון ואין לשנות.

יזהיר בני ביתו על חיוב סעודה שלישית

יא. ונכון להיות כל איש מאסף אליו אשתו ובניו יחד על שולחנו למען לא יתרשלו במצוה הזאת אשר היא קלה בעיני רבות בנות אשר לא נגע אלהים בליבן, ובמצוה הזאת אחד האיש ואחד האשה שוו בחיוביהן כמו שכתבו הפוסקים, וביותר צריך להן להזהר בכל ענייני השבת על כי הם כולם צורך לכלה העליונה אשת חיל כי היא העולה במעלות עליונות בכל תפלה ובכל סעודה מאלו עד עלותה אל מקום הקדש בתפלת המנחה ואחר כך מלחם אביה תאכל.

יב. וביותר צריכים להזהר בסעודה זו אשר היא לעומת מלחמת גוג כדי להמלט ממנה גם הנשים שנאמר בהן והנשים תשכבנה כמו שביארנו למעלה, ולכן טוב לאיש להודיע לאשתו חיוב הדבר ולפני שבתו על שולחנו יזרז לאשתו ובניו לבא לסעוד סעודה זו, והיה כשבתו על השלחן אשר לפני ה' יאמר דא היא סעודתא דז"א, ויקיף ויריח בהדס ויחזור ויקיף כסדר שאר הסעודות ויאמר פיוט הרב ז"ל לחן אלהי עוז תהלתי וזה תוארו.

פיוט בני היכלא להאריז"ל וסודו

בני היכלא דכסיפין. למחזי זיו זעיר אנפין. י הון הכא. בהאי תכא. דבה מלכא בגלופין

יג. הביאור כי בני היכלא הם כל הז' של עולם הבריאה שהם עתה בני היכלא דמלכא דהיינו שהם בנה"י דאצילות והם שוקקין להדבק בנה"י דז"א כדי לעלות איתם למעלה וליהנות מהזיו שזרחה בז"א מהסתכלותו בא"א ואנו מעתירים שישרה הארתם בשולחן שלנו כמו בשולחן של מעלה כבוד הדר המלכות, וז"ש יהון הכא בהאי תכא ונקרא עתה תכא לפי כי עתה אין המלכות בסוד זווג, והתרגום ירושלמי מתרגם תיבה תכא והכוונה כי היא עתה כמו תיבתו של נח שבתוכה מינים ממינים שונים וכן במלכות עתה כל העולמות וחיילהון, ואמר דבה מלכא בגלופין דאף על פי שאין לה הארת זווג מכל מקום הז"א בסוד ייחוד נותן אליה מוחין דהיינו הז' מרגלאן אשר מאמצעות חקיקת האותיות נמצא גם כן ז"א בתוכו, וזה דבה מלכא בגלופין פירוש בחקיקות של השמות.

צ בו לחדא. בהאי ועדא. בגו עירין. וכל גדפין

יד. הביאור לומר אתון בני היכלא הנזכר תרצו במאד מאד להמצא בהאי וועדא סוד סעודה ג' דז"א שהזמין איתו ע"ק ומטרוניתא בה והם בוועד אחד ובאמצעות סעודה התעוררות סעודתינו פה תהיה הסעודה של מעלה ליהנות הז"א מעינא פקיחא והסעודה של מטה של כל העולמות כולם, וז"ש בגו עירין וכל גדפין עירין הם זו"ן וע"ק וכל גדפין היינו כל העולמות עם עולם המלאכים וכל י' כתות של מלאכי השרת שהם בעלי כנפים.

ח דו השתא. בהאי שעתא. דביה רעוא. ולית זעפין.

טו. הביאור כמו שביארנו למעלה כי ביתר ימי המעשה בעת הזאת היו מתעוררים כוחות הדינים והקליפות והיו בעלי הכנפים של הקדושה וכל העולמות מצטערים מתגבורת הדינים והקליפות ועתה בעת הזאת מתגלה מצח הרצון, וז"ש דביה רעו"א ולית זעפין כי הם טמונים בנוקבא דתהומא רבא.

ק רבו לי. חזו חילי. דלית דינין דתקפין. ל בר נטלין. ולא עאלין. הני כלבין דחציפין.

טז. הביאור ישפוך שיחתו לאמר אתם בני היכלא תקריבו אלי וראו החולאים אשר נדכתי ונחלתי בקושי הגלות והעתירו בעדי עתה בעת רצון, וכי תימא הדינין דוחקין, הא לית דינין דתקפין שכבר נמתקו בשבת, ואם בשביל הקליפות הן לבר נטלין ולא אעלין שהן נוסעות חוץ לתחום שבת בגו נוקבא דתהומא רבא ולא עצרו כח להכנס חס ושלום אל הקדש פנימה אלה הכלבים עזי נפש ומי מעכב על כן העתירו בעדי.

ו הא אזמין עתיק יומין. למצח עדי יהון חלפין. ר עו דיליה דגלי ליה לבטל כל קליפין. י שוי לון בנוקביהון ויטמרון בגו כיפין

יז. הביאור דהא אזמין והכין עתיק יומין למצחיה שהוא סוד הרעוא דא עד דיהון חלפין עד שילכו ולא יראו עוד, וז"ש רע"ו דיליה דגלי ליה כלומר הרצ"ון הזה שגילה אותו העתיק יומין הוא לבטל הקליפות מכל וכל ואנו מעתירים בעדינו לאמר שישוי לון בנוקביהון דהיינו נוקבא דתהומא רבא ויטמרון בגו כיפין הן כיפין תקיפין שיש בנוקבא דתהומא רבא וכמו שהכיפה היא מצלת מטומאת קבר התהום כן הכיפה הזאת שהיא הצרור יהא חקוק עליו שם המפורש החותם פי התהום שיהיו הקליפין בתוכו עד שיתבטלו מכל וכל.

א רי השתא במנחתא. בחדותא דזעיר אנפין

יח. הביאור לומר אני נשען לשאול שאלות אלו יען עתה הוא עת רצון בחדותא דז"א דסעודתא דיליה.

יט. ולכן כל מי שקובע סעודה זו לעשותה כתקונה הוא ניצול מחבלי משיח ולכן יאותה לנו לקרוא מקרא של גאולה בעת הזאת כמו שביארנו למעלה, ושוב אחר הפיוט יאמר מזמור לדוד ה' רועי וכו' ואחר כך יטול ידיו מעומד וינגבם מעומד כיתר הסעודות ויבצע על שני ככרות על דרך האמור בשאר הסעודות.

טעם שאין קידוש בסעודה שלישית וסודו

כ. ואין קידוש על היין בסעודה זו דאתקש קידוש היום לקידוש הלילה, מה לילה סגי בחד זמנא אף ביום סגי בחד זמנא והרי כבר קידש בסעודת שחרית.

ואף לפי סודן של דברים לא יתכן כי הנה נתבאר למעלה כי במנחה רעוא דרעוין אשתכח ע"ק גלי רצון דיליה ולכן כל דינין מתכפיין ואשתכח רעותא וחידו בכלא, ועל כן אין לקדש על היין לפי כי היין הוא להמשיך מאותו יין המשומר בענביו והיינו בסוד אימא עילאה כנודע, ואמנם יהיה צורך בשני סעודות להמשיך משם הברכה לסעודת הלילה וגם לסעודת היום בסוד שמאלו תחת לראשי, אבל בסעודה זו שהמלך הקדוש ניזון מע"ק שאין שם דינין הרומזים ליין ואפילו מיין המשמח שבבינה אין לקדש על היין שלא לעוררו.

מנהג האר"י לברך על היין בתוך סעודה ג', ותפלה ע"ד הסוד קודם הסעודה

כא. אבל באמצע הסעודה צריך לשתות לפי כי אז הוא בסוד שתיתי ייני, וכן היה מנהג הרב ז"ל ואחריו שלימים וכן רבים ואין לשנות אלא כל אחד יברך לעצמו על היין כדין שאר יין הבא בתוך הסעודה, ובזה שגו רבים להפטר בברכה אחת מהם כדין הקידוש, ובמסובים לאכול כולי עלמא מודו דכל אחד מברך לעצמו אפילו הסיבו יחד שאין יכולין לענות אמן משום דחיישינן שמא יקדים קנה לוושט.

ואשר הריחו בסוד ה' באחוז הכוס בשתי ידיו יכוין לג' שמות י"ה דאלפ"ין העולים במספר מזל"א אשר שמה עלה הז"א בתפלת המנחה, ובסעודתו גם כן יבטא בשפתים פרטי כוונתה כשאר הסעודות ופה יאמר, לשם יחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה בדחילו ורחימו ורחימו ודחילו ליחדא שם י"ה בו"ה ביחודא שלים בשם כל ישראל, הנה אנכי בא לקיים מצות סעודה שלישית של שבת לתקן את שורשה במקום עליון לעורר זווגא דע"ק ותהי בפי"ו כדבש למתוק על פ"י מדותיו חי"ך יטעם לאכול וגרו"ן יאסף וה"לשון מן המכריעים ויושפע במאכלינו מזיו שפעתו ונשבע לחם ונהיה טובים, ויהי נועם ה' וכו'.

ראוי לאכול דגים אף בסעודה ג' וסודו

כב. ושוב יאכל די מכשו"רו אשר יכש"ר לו, ומצוה להיות לו בסעודה זו דגים לעורר עינא פקיחא עילאה שכן הסעודה למעלה היא ההנאה שנהנה המלך הקדוש מעינא פקיחא כמ"ש הרב ז"ל, ועל כן יש להיות בסעודה זו דגים וכן נהגו שלימים וכן רבים.

מנהג הראשונים לשמוח בסעודה ג' יותר משאר סעודות

כג. ודרך חסידים הראשונים להיות ששים ושמחים הרבה מאד בסעודה זו יתר על כל שאר סעודות, והבאים בסוד ה' הרשות נתונה להם לגלות סודי התורה ליראי ה' וחושבי שמו בסעודה זו ואין פחד כמו שנתבאר ויהגו בסוד הסעודה איש איש לפי השגתו, וראוי להיות כל איש הוגה בסעודה זו בזוהר פרשת נשא דף קכ"ט ע"א במאמר מצחא דגולגלתא וכו' עד אשר עין בעין נראה אתה ה', ויש יתר מאמרים אך לא יהגה אפס בזה.

מקראי קדש לומר קודם ברכת המזון

כד. ואחריו לו יהיה חן בשירות ותשבחות לכבוד הדרה של סעודה זו כמו בשאר הסעודות וישלים סעודתו כיד ה' הטובה עליו, ויאמר פסוקי מן המצר קראתי יה ומזמור הנה מה טוב וכו' יורד על הזק"ן, ויטול ידיו למים אחרונים כמו בסעודת שחרית וערבית ולא ישגה כאשר שגו רבים במושכלם לומר שאין צורך במים אחרונים לעת כזאת, וכבר הארכנו הדיבור בזה בחלק הקודם בשער מים אחרונים ע"ש.

דין רצה בסעודה שלישית

כה. ויברך ברכת המזון בכוונה ישרה, ויהא זהיר להזכיר בה קדושת השבת שאף על פי כי לפי הדין דין סעודה זו כדינה של ראש חדש שאם שכח ולא הזכיר אינו חוזר, מכל מקום האיש הירא לא יביא עצמו לידי מדה זו כי מגרעות נתן מצידו במאורות עליונים למעלה חס ושלום.

דין הזכרת יעלה ויבוא בנמשכה סעודה ג' לר"ח

כו. ואם משכה סעודתו עד ליל מוצאי שבת ויום ראשון הוא ראש חודש, אם אכל פת בלילה יזכיר של ראש חדש ואם היו אוכלים פירות בעלמא יזכיר של שבת ולא של ראש חדש, ואף מה שאמרו שאם משכה סעודתו עד מוצאי שבת דמזכיר של שבת בברכת המזון דאזלינן בתר התחלת הסעודה, לא אמרו אלא קודם שיתעכל המזון שאכל בשבת ולא כאשר שגו רבים למשוך ביין את בשרם כל מוצאי שבת שאין ראוי להם לומר רצה וזה פשוט.

ואשרי אנוש יעשה זאת להתקדש במעוז אלהיו לבלתי לכת אחר הכת המושכים עצמם ביין ובשכר בסעודה זו יותר מדאי כי לא זאת המנוחה ולא זו המרגעה חלילה כי אם לאכול לשובע הנפש היפה בשמחה ובטוב לבב לקיים וקראת לשבת ענג, וימשוך בה זמן הראוי לו שיעור מה שיהיה תוספת לקדושת השבת כמו שביארנו למעלה באופן שלא יעבור מעט רגע בפריקת עול מוראת שמים מעליו בשחוק וקלות ראש חס ושלום.

אזהרה לאוכלין סעודה ג' בחפזון סמוך לשקיעה

כז. וכמו כן צריך להזהיר להמזלזלים בה ושוהין עצמם עד סמוך לשקיעת החמה ואז יערכו השלחן במהירות ובבהלה ואוכלין כזית פת או פירות בחפזון רב, כי לא אריך למעבד הכי ואין זה כבוד השבת יום קדוש ונורא לתקן האדם מאכלו ומשתיו בדרך זה, האם בסעודה כזאת ימלא פיו לאמר דא היא סעודתא דזעיר אנפין ועתיקא קדישא וחקל תפוחין אתיין לסעדא בהדיה, הקריבהו נא לפחתך הירצך או הישא פניך, ואילו היה בא איש שר וחשוב אל ביתך כמה היית נוהג איתו בכבוד והדר גדול בכל האפשר, ואפילו אורח הדיוט לא היית עושה לו כן בדרך בהלה וחפזון וכל שכן וקל וחומר בסעודה הנשגבה כזאת כי לא נאה ולא יאי לזלזל בה לעשותה דרך עראי חלילה כי אם להתחיל בה מבעוד יום כדי שיוכל לאכול בנחת ובשובה כאוכל לפני המלך.

לתקן מאכל מיוחד לכל סעודה בפני עצמה

כח. וכל שכן שראוי לתקן מאכל ומשתה מיוחד לסעודה זו כמו ביתר השתי הסעודות שלא יהא פגום מסעודה אחרת כדמשמע בזוהר בראשית 415 זה לשונו, ובלבד דלא יפגום מיכלא חד ליומא ואי אית תרין לתרין אחרנין לתרין סעודתין אחרנין דיומא שפיר וכו', אשר משם מתבאר להכין לו מאכל מיוחד לכל סעודה וסעודה שלא תהיה פגומה.

ומענין שלש הצלות גדולות אשר חכמים הגידו והבטיחו למקיים שלש סעודות בשבת, משם ישכיל האיש הישראלי גודל מעלותם למעלה מה הן ומה הן מעוררות בשמים ממעל אשר אין פה יכול לדבר ולא האזן יכולה לשמוע ומשם ישכיל מתן שכרן וכן בהפכו בעונש המבטלן, ובכן עוז יתאזר לשרת בשם ה' בעסקי הדרת שלש סעודות הללו להיות תבשיל מיוחד מתוקן ומתובל לכל שלש סעודות הללו לכל אחת ואחת להיות לו שמחה ועונג ביחוד בפני עצמו.

וגם מענין אשר הפליגו חכמים בשבח מקיימי שלש סעודות בשבת בשלש הצלות גדולות אלו בהיות דבר תלוי באכילת הגוף ובהנאתו, משם ידין הישראלי קל וחומר למאשר ולמקיים השלש תפלות כראוי כמשפט הכתוב ולכוין בם בכוונה ישרה ושכר המענג את השבת ולא אל עצמו ואל בשרו בלתי לה' לבדו ושכר שומר שבת מחללו, ולא יחטיא אל השערה להיות זהיר וזריז במשפטיו חוקותיו ותורותיו אשר עין לא ראתה מתן שכרן ורב טוב לבית ישראל, הרחמן הוא יזכנו להיות משומרי שבתות כהלכתן ובא לציון גואל אמן כן יהי רצון.

ציונים והערות לפרק יז

414) זוהר האזינו דף רפ"ח ע"ב. 415) זוהר בראשית דף מ"ח ע"ב.

תוכן העניינים

חמדת ימים א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה