חמדת ימים א· רבי בנימין ב"ר מאיר הלוי
ספר חמדת ימים - חלק ראשון - שבת קודש · פרק טז - תפלת מנחה
הכנה לתפלת מנחה
א. בהגיע זמן המנחה יכון עצמו לקראת אלהיו ויבדוק נקביו כדרך תפלה של שחרית וינקה וירחץ בנקיון כפיו, וכל שכן אם ישן שטעון נטילה גמורה כנטילה של שחרית להסתלק מן הספק אשר נסתפקו חכמים אם צריך לערות עליהם מים שלש פעמים ועלתה הסכמתם ליטלם בלא ברכה, ומכל מקום טהור ידים יוסיף טהרה על טהרתו ואפילו אם לא ינום ולא יישן לא יעבור מליטול ידיו לפני תפלת המנחה אף אם אינו יודע להן שום לכלוך, ואף אם עמד מלימודו שעומד בחזקת טהרה כמנהג חסידים הראשונים לפני כל תפלה ותפלה.
ועין המשכיל ישכילהו כי הוא בסוד נטילת ידים קודם הזווג, ובכן הדור בלבושו יגש להקריב קרבן מנחה בכלי טהור בית ה', ואם בא בסוד ה' יכוין בכניסתו בבית הכנסת שכל שם שקוצי"ת כלול בת"י שבו ובת"י זה בו כלול שם חק"ב טנ"ע יג"ל פז"ק, ושוב ישב מיד על מקומו הקבוע ואין צריך עתה היקף התיבה שאין סודו רק בשחרית שאז התקון לרחל סוד התיבה כנודע ולא במנחה ולא בערבית, וזה פשוט ואינה צריכה לפנים ורבים שגו בזה.
לימוד האידרות קודם תפלת מנחה
ב. ובעוד שמתקבצים העם לא יחשה מהגות בדברי תורה לפי שיעורו, ואנכי נהגתי עם החברים להקדים שעה אחת קודם לבא בבית מדרשינו והיינו הוגים בעשרה חלקים האידרא דנשא והאידרא דהאזינו אשר בם מבואר סוד י"ג תיקוני דיקנא אשר בם עיקר העלייה עתה במנחה וסוד מצח הרצון דאתגלי עתה ובכללות שתיהן תתבאר סוד ע"ק וזו"ן אושפיזין דשבתא, ותועיל קריאה נאמנה זו לעורר עליונים למעלה בשרשן כמאמר רשב"י ע"ה לחברייא, אנא חמינא י"ג אילין גליפין קמאי ונהירין כבוצינין וכד אתפרש כל חד מנייהו מפומיכון אסתלק ואתתקן ואתעטר ואתטמר בטמירותא דתקוני דדיקנא וכל אחרנין אשתארן ובעוד דכל חד מתפרש בפומייכו נהיר ואתעטר ויתיב כמלכא בגו חיליה ע"כ.
ואשרי אנוש יעשה זאת ובן אדם יחזיק בם להגות בהם מידי שבת בשבתו אשר אין ספק שמעורר רחמים גדולים למעלה בכל העולמות ואישורו אישו"ר עולם אם ינהג עצמו לקרותן בקדושה ובטהרה ובשפה ברורה לא בחטיפה כי טוב מעט בכוונה מהרבות שלא בכוונה, כי על כן בחרתי לחלקן לעשרה חלקים ולקרותן בבית מדרשינו לאט לאט איש איש חלקו, ולפעמים היינו הוגין בם אחר המנחה אך הטוב והישר להגות בם קודם תפלת המנחה ולומר קדיש דרבנן.
(א"ה, במקום אחר מצאתי כתוב להרב המחבר באפס פנאי שיהגו אז בספרא דצניעותא שבו כלול הכל, וכן נהגתי).
זמן מנחת שבת היא עת רצון ומאמרי הזוהר בזה
ג. והנה ביתר הימים כל עוד שישהה תפלת המנחה לאומרה עם שקיעת החמה הרי זה משובח, אכן בשבת לית דין צריך בשש כל כך מפני הוד הדרה של סעודה שלישית וגם לא יש שום חשש דינין, כי הנה ביתר הימים מתחילת שש שעות ביום מדת הדין שולט בעולם כמו שאמרו בזוהר פרשת חיי שרה 411 בסוד אוי לנו כי פנה היום כי ינטו צללי ערב דאתער דינא קשיא לעלמא וכו'.
אמנם בשבת רב הקדש רעוא דמצחא אשתכח סוד הרחמים הגדולים ופושטים כנפי הרחמים על העולם ומן הבוקר ועד הערב כולו מלא רחמים ותכנע מדת הדין מלפניה כשור שעסקיו רעים שמציירין לפניו דמות האריה להפחידו ולהכניעו, ולולא גילוי מצח הרצון ההוא מי יוכל לעמוד נגד הדין כי אם תתעורר מדת הדין ביום השבת כי ינטו צללי ערב כיתר הימים יצאו כל הקליפות אשר הם טמונים בנוקבא דתהומא רבא ויצאו עת גבורתם ויבער בקרבם הכעס שהיו טמונים כל יום השבת וישחיתו את העולם, אכן בהגלות נגלות לעת מנחת ערב מצח הרצון העליון אז תכנע מדת הדין מפניה.
ד. והן הן הדברים הנאמרים בזוהר פרשת תרומה דף ע' ז"ל, ואי תימא אמאי אתמני האי קרא בצלותא דמנחה דשבתא אלא יאות איהו למיהוי בשבת בההוא צלותא דמנחה ולא בצלותא דחול דודאי לאו צלותא דמנחה דשבת כחול בגין דהא בחול בשעתא דמנחה תליא דינא בעלמא ולא איהו עת רצון אבל בשבת דכל רוגזא אתעדי וכלא אתכלל כחדא ואף על גב דדינא אתער אתבסמותא איהו ועל דא בעי לייחדא כל דרגין דכד הוי יחודא דינא אתחבר ואיתכליל ברחימו ואתבסם כלא וכדין עת רצון כתיב עת רצון כליל כלא כחדא ודינא אתבסם בההוא זמנא והוי חדוה בכלא ע"כ.
ה. ועוד אמרו בזוהר נשא דף קכ"ט ז"ל, מצחא דגלגלתא רעוא דרעוין רעותא דז"א לקבל ההוא רעותא דכתיב והיה על מצחו תמיד לרצון להם לפני ה' וההוא מצח אקרי רצון דהוא גלוייא דכל רישא וגלגלתא דמתכסיא בארבע מאה ועשרין עלמין וכד אתגלייא אתקבלא צלותהון דישראל אימתי אתגלייא שתיק רבי שמעון שאל תניינות אימתי אתגלייא אמר ליה בשעתא דצלותא דמנחה דשבתא אמר ליה מאי טעמא אמר ליה משום דבהאי שעתא תליא דינא דלתתא בז"א וגלייא מצחא קדישא דאתקרי רצון ובההיא שעתא אשתכיך רוגזא ומתקבלא צלותא הדא הוא דכתיב ואני תפלתי לך ה' עת רצון מעתיק יומין לגלאה מצחא ובגין כך אתתקן בצלותא דמנחה דשבתא וכו'.
תא חזי בשאר דלתתא כד יתגלי מצחא אשתכח חוצפא דכתיב ומצח אשה זונה היה לך מאנת הכלם והכא כד אתגלי מצחא תיאובתא ורעוא שלים אשתכח וכל רוגזין אשתככו ומתכפיין קמיה, מהאי מצחא נהרין ארבע מאה בתי דינין כד אתגלייא האי רצון כולהו משתככין קמיה הדא הוא דכתיב דינא יתיב כלומר יתיב באתריה ודינא לא אתעביד ע"כ.
בגודל סגולת מנחה של שבת
ו. הנה אם חננך ה' דעת בסתרי תורה תשכיל לדעת ממאמרים הנכבדים האלה גאון עוזה של תפלה זאת בעת הזאת אשר אין לך שעה בעולם עת רצון ורחמים כאותה שעה לקיבול התפלות ולתקון עון קלקלת כוונת התפלות ביתר הימים אשר נפסלו מהכנס אל הקדש הפנימה, ועתה אם יתאמץ בכוונתו בתפלה זו בגילוי רצון עילאה דאשתכיך רוגזא ומתקבלת צלותא ימצא מזור וארוכה לו עלתה להתקבל יתר תפלות אשר לא נתקבלו לו עד עתה מחסרון הכוונה או מהיותם נאמרות שלא עם הצבור.
ובתפלה זו עתה בכוונה יש בה מהסגולה הפלא ופלא יתר על סגולת שאר התפלות אשר כתבנו בחבורינו זה שיש גם בם מהסגולה הזאת בתתו את לבו להעלותן, אכן לא ראי זה כראי זה אשר סגולת שאר התפלות יועילו להוציא תפלות הפסולות ממחשכים ולהעלותן ממקום פסולי המוקדשין בלבד, ובסגולת כוונת תפלת מנחת שבת עת רצון היא גם להיות נענה ולאשר כל משאלותיו אשר הרבה והפציר בתפלות ההן כמו שנאמר ענני באמת ישעך, וזהו סוד וא"ו העטף ואני תפלתי כי יעטוף לשאר התפלות איתו.
תוכחה למתגרים בשינה ולמתפללים מנחה בשכרות
ז. והירא את דבר ה' ישית על לבבו גאון עוזה ורום הדרה של תפלה זו, ויחוס ויחמול על עצמו לבל יתגרה בשינה בעת ההיא כאשר פשתה המספחת הזאת ברבת מבני עמינו הוזים שוכבים אוהבי לנום במשכב הצהרים מאז קומם מסעודתן ותעבור המנחה ויחללו עוז הדרה של תפלה זו לאומרה בחטיפה שלא עם הצבור, ויש אשר יאריכו יין משתיהם עד הערב עד הגיעם לשכרותו של לוט ואין איש שם על לב לאמר מה העת והעונה ההיא ומה טעם יש בה.
הכזה יהיה עת לרצון להם לפני ה', ואיה איפה תפארתם אשר חכמים הגידו כתיב ישיחו בי יושבי שער ונגינות שותי שכר וסמיך ליה ואני תפלתי, אמר דוד לפני הקדוש ברוך הוא רבונו של עולם אומות העולם כששותין ומשתכרין יושבים ומנגנים ואני לא כן אלא ואני תפלתי לך ה' עת רצון אף על פי שאני אוכל ואני שותה אני בא לפניך ע"כ.
ואם מחמת שכרותם הרב יבואו להתפלל אותה בלא לב ולב ובקלות ראש אשר קשה מכולם, שקול טיבותייהו ושדי אחיזרי ומי ביקש זאת מידכם רמוס חציריו יתברך בעת המושגב הנפלא ההוא בשכרות וברוב דברים הדברים לחלל כבוד הדר השבת וקדושת המקדש המעוז ויקר תפארת התפלה אשר מושב יקרה בשמים ממעל לחש"ב יתר תפלות שאר הימים, הנה על עם נבל כזה לא סיפר בשבחו דוד המלך הקדוש חלילה אפס לקדושים אשר נגע אלהים בלבם להיות אוכלים ושותים לשובע נפשם כמשפט במדה במשקל ובמשורה ועודם דשנים ורעננים בקדושת עונג שבת ישמחו יעלצו לפני אלהים וישישו בשמחה ושמחת עוז חדות תפלתם על ראשם.
ח. אכן המשתכרים בנגינות שותי יין ושכר ובאים לפני קונם בפריצות רב לעמוד בתפלה, השטן עולה ומשטין לאמר מה טובם ומה יופים של דרך הגוים לבלתי בואם לפניך בתפלה בשכרות ובקלון ובחרפה כאשר באו בניך בתוך מקדש עוזך בפריקת עול מלכות, והלואי תהיה מוראתן אותך כמוראת בשר ודם כי אם שר חשוב יקרא אותם לבא לפניו אז יאמרו כי עמך הסליחה אין דעתינו איתנו ולפני הדר כבודך לא חשו לבא גם בלא דעת, אם כן איה איפה תפארת ישראל אשר בם תתפאר.
ועתה בנים שמעו לי זרע קדש ברוכי ה', שיתו לבכם משפט הדברים האלה לחוס על כבוד קונכם להתענג על ה' לא זולת, ובל תפרקו עול מלכות שמים מעליכם אפילו רגע קטון בשבת כי לא ניתן מצות עונג שבת לחלל יקר הדרה ויקר כבוד אלהינו חלילה, והיה כשבתכם בסעודה לא ימיש תמיד מנגד עיניכם לפני מי אתם עומדים ולפני מי אתם עתידים לעמוד לעת מנחת ערב לרצון לכם לפני ה', ובכן תהיה יראתו על פניכם להתנהג בקדושה ואזהרה יתירה והשתיה כדת של תורה כאוכל לפני האלהים בסוד ויחזו את האלהים ויאכלו וישתו, ויכון הלב בכוונה ישרה ותמימה כאיש אשר יכון עצמו לקראת המלך ובכן תהיה לכם מנחת השבת הנשגבה לרצון לכם לפני ה'.
ט. וכן בענין השינה להיות נזהרים על עצמיכם לשית אהבת עת דודים לנגד עיניכם לבלתי התגרות בשינה הרבה פן תאבד טובה הרבה לאומרה שלא עם הצבור, ודי בזה הערה כמעט מזער שהזהרנו במעלת תפלה זו לחזק ידים רפות וברכים כושלות בתפלה רבה וגדולה כזאת אשר מי ומי ימלל גבורותיה.
תפלה לפני המנחה ע"ד הסוד
י. ויסתכל האיש המשכיל בעוז סודה וילבש חרדה כמדו להקדים להיות ראשון לציו"ן לבית הכנסת ויבטא בשפתים לאמר, ליחדא שמא דקודשא בריך הוא ושכינתיה בדחילו ורחימו ורחימו ודחילו ליחדא שם י"ה בו"ה ביחודא שלים בשם כל ישראל, הנה אנכי בא להתפלל תפלת מנחת שבת שתיקן יצחק עקידא ליחדא שכינתא בקודשא בריך הוא בדרועא שמאלא, ובכן מצח רצון העליון יריע אף יזריח במצח המלך הקדוש והיה על מצחו תמיד לרצון להשבית אויב ומתנקם ויך את הפלשתי על מצחו והצרעת זרחה על מצחו, וברצו"נך תרום קרננו כי עמך מקור חיים באורך נראה אור, כשמן הטוב על הראש יורד על הזק"ן זק"ן אהרן שיורד על פי מדותיו, ויהי נועם ה' וכו', יהיו לרצון וכו'.
סדר עבודה לומר בכל יום קודם מנחה מהר"ם די לונזאנו ע"ה
יא. ואחר כך יצלח דברו בפרשת התמיד מעומד, ואחר כך יאמר סדר העבודה להרב מנחם די לונזאנו ע"ה.
ובכן וכך היתה עבודת תמיד של בין הערבים בבית אלהינו, בשמונה שעות ומחצה ביום הביאו תמיד כבש בן שנתו, השקוהו ובקרוהו ועקדוהו, שחטו השוחט בצפון וקבל המקבל את דמו בכלי שרת בצפון ובא לו לקרן מזרחית צפונית ונותן מזרחה צפונה, ועוד בא לו לקרן מערבית דרומית ונותן מערבה דרומה, שיירי הדם היה שופך על יסוד דרומית.
הפשיטו התמיד ונתחוהו והעלה כל אחד מה שזכה בו לכבש ומלחום וירדו, ערכו שני כהנים שני גזירי עצים על האש, העלה מי שזכה האיברים מן הכבש למזבח, אם רצה כהן גדול להקטיר עלה בכבש הושיטו לו האיברים וסמך עליהם וזרקן ואם רצה הוא סומך ואחרים זורקין, באו חדשים והפיסו לקטורת, זכה מי שזכה וזכה כהן אחר במחתה, מי שזכה בקטורת נטל בזך מלא וגדוש קטורת ואחד עשר סמנים היו בה ואלו הן, הצרי והצפורן והחלבנה והלבונה משקל שבעים שבעים מנה, מר וקציעה ושבלת נרד וכרכם משקל ששה עשר ששה עשר מנה, קשט שנים עשר קלופה שלשה קנמון תשעה בורית כרשינה תשעה קבין יין קפריסין סאין תלתא וקבין תלתא, אם לא מצא יין קפריסין מביא חמר חיור עתיק מלח סדומית רובע הקב מעלה עשן כל שהוא רבי נתן הבבלי אומר אף כפת הירדן כל שהוא.
נתנו בתוך הכף ונטלו בידו, מי שזכה במחתה נטל מחתת הכסף ועלה לראש המזבח וחתה מגחלי מערכה שניה, ירד ועירן לתוך מחתה של זהב ונטלה בידו והלכו להם, הגיעו בין האולם ולמזבח, שמעו קולה רצו ובאו כהנים להשתחוות ולויים לדבר בשיר, נכנסו, מי שזכה במחתה צבר הגחלים על גבי המזבח ורדדן בשולי המחתה והשתחוה ויצא.
מי שזכה בקטורת נטל הבזך ונתן הכף לאוהבו, אם נתפזר לתוכו אוהבו נותנו לו בחפניו והשתחוה ויצא, אמר לו הממונה הקטר, הקטיר והשתחוה ויצא, נכנס כהן גדול השתחוה ויצא, נכנסו אחיו הכהנים השתחוו ויצאו, הקטיר עשרון סלת מנחה בלולה בשמן והקטיר החביתים.
נתנו לו יין לנסך, הסגן עומד על הקרן והסודרים בידו ושני כהנים עומדים על שלחן החלבים ושתי חצוצרות בידם תקעו והריעו ותקעו, באו ועמדו אצל הממונה על הצלצל אחד מימינו ואחד משמאלו, שחה לנסך הניף הסגן בסודרים, הקיש זה בצלצל ותקעו אלו בחצוצרות ונגנו אלו בנבלים וכנורות ודברו הלויים בשיר, הגיעו לפרק תקעו והשתחוו העם, על כל פרק תקיעה ועל כל תקיעה השתחויה, נכנס מדשן המנורה והעלה נרותיה והשתחוה ויצא, אשרי העם שככה לו אשרי העם שה' אלהיו.
טעם אמירת ובא לציון במנחת שבת
יב. ושוב יסדר סדרו ככל יום מזמור ופרשת התמיד ואשרי וסדר קדושה ובא לציון גואל וכו', וטעם סדר קדושה זו פה לפי פשוטן של דברים הוא על אשר חכמים הגידו 412 על מה קאים עלמא על קדושה דסידרא והיא הקדושה הזאת שבסדר ובא לציון, אלא שבשבת ויום טוב ניתוסף בהם תפלת מוסף הרי יש בו תוספת קדושה מעולה שהיא כתר יתנו לך וכו', הניחוה לתפלת המנחה באופן שלא יעבור יום ויום מלאומרה.
ואולם אצל המשכילים בחכמה הטעם הוא להמשיך אור עליון לעולם הבריאה העומד עתה במקום חב"ד דז"א כי בעלייתו תתרומם גם הוא לעלות כנודע, כי על כן היא בלשון הקדש להמשיך האור לפנים דבריאה ומתורגמת בתרגום להאיר אל עבר אחוריה, ובכן תוכל לקבל אור הספר תורה סוד מאורות ועליות שעלו זו"ן בתפלת שחרית כמ"ש הרב ז"ל.
טעם לאמירת פסוק ואני תפלתי, ומנהג עטיפת הטלית קודם אמירתו
יג. ומנהג טוב להולכים בתמים להתעטף בציצית בעת רצון קודם אומרם ואני תפלתי לך ה' עת רצ"ון שמתגלה מצח הרצון, ולכן צריך להקדים הנחת הטלית וישלשל אותו על המצח להצניע מצח הרצון הזה וכן נהג מורי ז"ל.
(א"ה, בספר נגיד ומצוה כתב הרב צמח לגלות המצח לרמוז כי אז מתגלה מצח הרצון ע"ש).
ושוב יאמר בקול ערב וברוב ששונים ואנ"י תפל"תי וכו' ויכוין באמירתו עתה בפעם הראשונה בסוד הייחוד והוא מה שאמרו בזוהר תרומה 413 ז"ל, ואני תפלתי לך ה' הכא רזא דייחודא ואני דא דוד מלכא אתר דאתקרי גאולה תפל"תי דא תפ"לה והכא איהו סמיכות גאולה לתפלה ואיהו חד כד איהו סמך גאולה לתפלה כדין איהו עת רצון עת חד רצון חד אתכלילו דא בדא והוי חד ודוד מלכא בעא לייחדא בהאי קרא ייחודא חדא, ובעת הוצאת ספר תורה ישוב עוד הפעם לאומרו.
תפלה להוצאת ספר תורה במנחה ע"ד הסוד
יד. ואם הריחו בסוד ה' ליריאיו יבטא בשפתים סוד הדרת כוונתו, ואני תפלתי לך ה' עת רצון אלהים ברוב חסדך ענני באמת ישעך, ואני תפלה להעלות אל הזעיר למעלה ראש א"א המפואר בעשר אותיות שם ע"ב שבו תפלת י' לך ה' והיו למאורות עשר שמות הויו"ת חסדים וגבורות דאבא ועשר שמות אהי"ה חו"ג דאימא העולין במספר ע"ת, אשר בהצרף אליהן אהבת כללות ד' מוחין יחוה דעת ודעת מחרוץ נבחר הדור בלבושו ביסוד או"א המתלבש בהדר מצח עצמות ז"א אשר שמה תהל אורה דבריאה עתה.
ובעוז הדר תפלתי לך ה' עת רצון תהל אור חביון עוז מצח רצון דא"א אשר בו מתגלה יסוד דעתיק ושם חביון עוזו דחסד דעתיק וירד בגולגלתא ואוירא ומוחא סתימאה דא"א ותתגלה ותזריח במצחו ומשם תרד לדיקנא עד מזל העליון נוצ"ר, ואור המופלא ההוא תבריק ותבהיק במצח הדר כלי הז"א בעלותו שמה וממנה תהיינה פורואות האורה אל מצח הדר עצמותו וממנו תהיינה קרנות"יו קרניים מידו כבוד הדר המלכות כצנה רצון תעטרנה.
ובכן יתבקע יסוד או"א שבתוך מצח הז"א עם חסדים וגבורות שלהם ותתגלה אורותם החוצה בחב"ד דז"א להאיר בעולם הבריאה העומדת שמה, ובכן יכבשו רחמיך את כעסך ויגולו רחמיך על מדותיך ותתנהג עמנו במדת החסד ובמדת הרחמים וברצונ"ך תרום קרננו למעלה, וגלה כבוד מלכותך עלינו מהרה והופע בהדר גאון עוזך על כל יושבי תבל ארצך, עורי עורי זרוע ה' עורי כימי קדם דורות עולמים הלא את היא המחצבת רעב מחוללת תנין הלא את היא המחרבת ים מי תהום רבה השמה מעמקי ים דרך לעבור גאולים, ופדויי ה' ישובון ובאו ציון ברנה ושמחת עולם על ראשם ששון ושמחה ישיגו ונסו יגון ואנחה, ויהי נועם ה' אלהינו וכו', יהיו לרצון וכו'.
קריאת התורה במנחה וסודה
טו. ומוציאין ספר תורה והוא מתקנת עזרא שיהיו קורין בתורה במנחה בשבת, וקורין ג' גברי עשרה פסוקים מפרשה הבאה.
ורזא דמלה כמו שאמרו בזוהר ויקהל דף ר"ו ז"ל, אילין דרגין עלאין אקרון פרשתא חדא ולבתר נפקין מינייהו ט' דרגין דאתאחדן כחדא ובג"כ ט' גוברין תלת בשבת במנחה ותלת ביומא תניינא ותלת ביומא ה' הא ט', ובספרא דרב ייבא סבא במנחה בשבתא הא אתער רזא דשמאלא ונקודה תתאה בההוא סטרא דשמאלא מקבלא רזא דאורייתא כדין בההיא שעתא נטלא מרזא דשמאלא ומדיליה קרינן דהא איהי קיימא ברזא דט' וקרינן ט' ואינון שית דחול ותלת בשעתא דאתער שמאלא בשבת ולאתכללא כלא כחדא ואיהי מתעטרא בהו בתלת סטרין כגוונא דג' סטרין עילאין דאיהו כללא דפרשתא דשבתא ע"כ.
והרב ז"ל פירש מה ענין אלה העולין שבהבקע יסוד דאו"א שבתוך מצח דז"א עם החו"ג שלהם יתגלה אורן לחוץ בחב"ד דז"א ויאירו לעולם הבריאה אשר שם בשלשה העולין לס"ת שהם חב"ד דעצמות ז"א, הכהן חכמה דזעיר שבו פרק עליון נצח דאבא, הלוי בינה דזעיר שלו פרק עליון דהוד דאבא, ישראל דעת דזעיר שבו פרק ראשון דיסוד דאבא.
לומר מזמור שיר ליום השבת אחר הקריאה
טז. ואחר קריאת ספר תורה יאמר מזמור שיר ליום השבת וכו', ואין לומר קדיש אחר קריאת ספר תורה במנחה כמו שכתב הרמב"ם פי"ב מהלכות תפלה ע"ש, ובעוד שמחזירים הספר תורה למקומו יכון עצמו לקראת אלהיו להתפלל תפלתו בכוונה ישרה אשר סוד הדרה של תפלה זו שגבה במהלליה מאד על כל שאר התפלות.
תפלה קודם העמידה במנחה וכוונת הברכות ע"ד הסוד
יז. ואם בא בסוד סתרי התורה יאותה לו לבטא בשפתים כללות שפר כוונתה בקצור, ליחדא שמא דקודשא בריך הוא ושכינתיה וכו' הנה אנכי בא להתפלל שבע ברכות בתפלת המנחה להעלות ישראל ולאה בנה"י דדיקנא ורחל ויעקב המה יעלו בנה"י דז"א הנשארים נגד חג"ת אבא, ובגאון עוז ברכה ראשונה תהל אור תקון י"א נצח דדיקנא בחכמת הזעיר, ובגאון עוזה של ברכה שניה תהל אור תקון י"ב הוד דדיקנא בבינתו, ובגאון עוז ברכה שלישית תהל אור תקון י"ג יסוד דדיקנא בדעתו, ובעוז הדר ברכה רביעית יומשך הארת מוחין אלו בכתר כבוד המלכות והיה המשכן אחד ביחודא שלים יחדיו יהיו תמים מלמעלה ועליה יציץ נזרו מאור א"ל יהו"ה והוא יתפאר במאור שם א"ל שד"י ובלתי אל המ"ן עינינו להתיצב על ה' ביחוד כבוד הדר המלכות להעלות מ"ן לאו"א להוריד מיין דוכרין במסור נפשינו על יחוד קדושת שמך בתפלתנו זו ועל מנוחתם יקדישו את שמך, ובעוז הדר ברכה חמישית ירום ונשא קו ימין דמלכות בנצח דז"א חוץ לדיקנא, ובששית ירום ונשא קו שמאלה בהודו, ובשביעית ירום ונשא קו אמצעיתא ביסודו, ויהי נועם ה' אלהינו וכו', יהיו לרצון וכו'.
ומשפט האורים אה"יה יה"ו ומרגלאן המה כמשפטן של ערבית ושחרית אפס בשמות הפתיחות והחתימות ישתנו, ברכה ראשונה הוית הפתיחה מעוטרת כולה פתח ועליה תרצא ימנית על כל אות ואות והחתימה בשורק ועליה תרצא האמור.
בשניה פתיחתה כמשפט של ערבית והחתימה בנקוד צירי, ובשלישית הוייתה נקודתה בפתח, וברביעית יכוין אותה כולה קמץ משולבת באהי"ה, והחמישית כמו בערבית, וכן השישית והשביעית.
וחייב כל אדם למסור נפשו על קדושת ה' באמור ועל מנוחתם יקדישו את שמך להוריד שפע עליונים למעלה כנודע.
וכתב האור המופלא רבינו האר"י ז"ל שטעם שאין אומרים ישמחו במלכותך במנחה מפני שאין לכבוד הדר המלכות שמחה בהיות דודה למעלה בדיקנא והיא נשארת למטה עם יעקב בלי זווג.
(א"ה, כתב הרב ז"ל שצריך לומר ומי כעמך כישראל ולא כעמך ישראל והוא סוד הכתר אשר השיגו עתה ישראל וזהו כישראל כ' ישראל).
טעם לאמירת אתה אחד במנחה
יח. וכתבו התוספות בחגיגה דאמרינן במדרש, שלשה מעידים זה על זה ישראל ושבת והקדוש ברוך הוא, ישראל ושבת מעידים על הקדוש ברוך הוא שהוא אחד, הקדוש ברוך הוא וישראל מעידים על השבת, והקדוש ברוך הוא ושבת מעידים על ישראל שהם יחידים באומות, ועל זה סמכו לומר אתה אחד בשבת במנחה אף על פי שאינו מדבר מעניינו של שבת כמו ערבית ושחרית.
מנהג אמירת וינוחו בם במנחת שבת וסודו
יט. ונ"ל שנכון לומר עתה בתפלה זו וינוחו ב"ם מן הטעמים שביארנו בפרקים של מעלה, וגם שמספרו מ"ב על דבר שמתעוררים עתה כל הז' שמות דמ"ב דאנא בכח שבהם היתה כוונתינו בארבע תפלות היום ישובו עתה לנוח לשורשן וזהו סוד וינוחו בם, וכן נהגתי אף כי לא מצאתי לפי דברי הרב ז"ל אפס בה ובו.
וחזרת התפלה תתרומם ותנשא גבהה מאד בסוד הדרה יתר מאד על של לחש כמבואר במכתבי הקדש הרב ז"ל.
תפלה לש"ץ ע"ד הסוד קודם החזרה
כ. ואשר הריחו בסוד ה' יעש גם הוא מטעמים כאשר אהבתי לבטא בשפתים כללות כוונתה, ליחדא שמא דקודשא בריך הוא ושכינתיה הנה אנכי בא לומר חזרת תפלת מנחת שבת להעלות ישראל ולאה בחב"ד שלהם בחג"ת דדיקנא קדישא ורחל ויעקב המה יעלו בנה"י דז"א היושבים עתה נגד חב"ד דאבא, ובגאון עוזה של ברכה ראשונה יעלה במזל העליון ובשניה יעלה בתקון הט'.
ובסגולת קדושת שלש פעמים קדוש יהיו למאורות ת"י נימין ות"י עלמין ות"י עיבר שלשתן בזעיר, ובקדוש ראשון יהי לו מושך שפע חכמה דדיקנא, ובשני יהי לו מושך שפע מתפארת דדיקנא, ובשלישי יהי לו מושך שפע יסוד דדיקנא, ובעוז ברכה שלישית יעלה בתקון העשירי, ובעוז ברכה רביעית יומשך הארת מוחין אלו בכתר כבוד הדר המלכות ועליה יציץ נזר שם א"ל שדי פשוט והוא יתפאר בשם אל שדי במילואותו, ובעוז הדרת שלשה אחרונות יומשך נה"י דז"א למוחין בחב"ד דנוקבא, ויהי נועם ה' וכו', יהיו לרצון וכו'.
טעם לאמירת צדקתך במנחה ע"פ הזוהר
כא. ושוב אחר חזרת התפלה יאמר צדקתך כאשר מתבאר בזוהר פרשת תרומה דף קנ"ו וזה לשונו, תלתא אינון דאסתלקו מהאי עלמא בהאי זמנא וכלהו כלילן במשה חד משה נביאה מהימנא עילאה וחד יוסף צדיקא וחד דוד מלכא בגין כך תלת צדוקי דינא הכא חד דיוסף צדיקא קדים לכל הני ודא איהו צדקתך כהררי אל דא איהו יוסף דאיהו בלחודוי כהררי אל בכולהו טורין עילאין וחד משה נביאה מהימנא ודא איהו דכתיב וצדקתך אלהים עד מרום אשר עשית גדולות בגין דאיהו נטיל לכל סטרין ימינא ושמאלא וחד איהו דוד מלכא ודא איהו דכתיב צדקתך צדק לעולם ותורתך אמת דא דוד מלכא כדין אתכנש כלא בהאי זמנא תורה שבכתב ותורה שבעל פה וכו'.
בשעתא דמית יוסף יבשו מקורין ומבועין וכלהו שבטין נפלו בגלותא פתחו עילאי ואמרו צדקתך כהררי אל משפטיך תהום רבה וכו' בשעתא דמית משה אתחשך שמשא בטיהרא ואנעלת תורה שבכתב נהורא דאספקלריאה דנהרא בשעתא דמית דוד מלכא כנישת סיהרא נהורהא ואורייתא דבעל פה כבישת נמי נהורהא וכו' ובגין כך אמרינן הני צדוקי דינא כמה דאתמר ע"כ.
הנה משם בארה טעם הני שלשה צדוקי דינא במנחת שבת, וכבר מפורש במאמר זה כי צריך להקדים פסוק צדקתך כהררי אל וכו' ואחריו וצדקתך אלהים וכו', לכן המשנה תועה מדרך השכל.
טעם לאמירת צדקתך ע"ד הסוד
כב. והבא בסוד ישרים יכין לו לכוין כי שלשה צדוקי דינא אלו הם במקום נפילת אפים להעלות מ"ן על ידי שלשה צדיקים הרמוזים בהם ע"ד הנעשה בעמידה בסוד ועל מנוחתם יקדישו את שמך, וטעם היות פסוק צדק"תך כהררי א"ל ביוסף כי הוא סוד צדי"ק יסוד עולם ויוס"ף עולה כמספר ה' פעמים אל אשר שם חביון עוז ה' חסדים הנקראים כל אחד א"ל, והכוונה צדקתך סוד היסוד כהררי שהם סוד חג"ת נ"ה אשר בהם א"ל סוד ה' חסדים שנוטל הצדיק, ומשפטיך תהום רבה ירמוז לה"ג דתהום רבה סוד יסוד דנוקבא אשר שם יורדים, ובכן אד"ם שהוא שם מ"ה שבזעיר ובהמ"ה סוד שם ב"ן שבנוקביה תושי"ע בש"ע נהורין המאירים בהם, וצדקתך אלהים על משה איש האלהי"ם, ואחר כך צדקתך צד"ק על דוד צדק מלכותא קדישא.
ולפי כי מקראי קדש אלו המה במקום נפילת אפים לכן אם חל בשבת יום שאם היה חול לא היו אומרים בו במנחה נפילת אפים אין אומרים בו צדקתך, וכל שכן בשבת וראש חדש כי כבר יש בה מציאות התפארת עצמו שהיו צדיקים אלו הנרמזים בפסוקים אלו עומדים בשאר השבתות במקומו להעלות מ"ן לאו"א ולכן איננה צריכה אליהם.
מזמורים שאומרים אחר המנחה
כג. ואחר כך יאמרו הללויה המסודר בסדר הא"ב וקדיש, ואחר כך יאמר השני מזמורים ה' רועי ולמנצח אלהים יחננו וכו', ויוסיף עתה מזמור ה' מלך גאות לבש וכו' ומזמור קל"ג הנה מה טוב ומה נעים וכו' זק"ן אהרן.
תוכחה למבטלים תלמוד תורה אחר המנחה
כד. והנה רבים מבני ישראל תפשו שיטה משובשת לבטל עצמם מתלמוד תורה אחר המנחה והוא מטעם שמתו שלשה צדיקים באותה שעה, ועל זה פשתה המספחת להיות מבטלים מתלמוד תורה וקובעים עצמם במושב לצים בפתחי שערי החצרות וברחובה של עיר כתות כתות בשיחת חולין בשבת, והלואי לא תהיה שוחה עמוקה פי זרות בלשון הרע ולשון שקר וכל פה דובר נבלה ומכאיבים האחת אהובה נפש יתירה השורה איתם בטרם לכתה אל בית אביה, וידה על ראשה תתיפח תפרש כפיה תחת עשות לה קישוטי חידושי תורה להעלותה בעוז הדרם להראות אל פני אביה בששון ובשמחה.
טעם שמבטלין מדרש של רבים אחר המנחה
כה. ואין בהם תבונה שלא אמרו זה אלא לענין קביעות מדרש דרבים באותה שעה אחר המנחה דקיימא לן אב בית דין שמת כל מדרשות שבעיר בטלים, וכן אמרו בזוהר תרומה דף קנ"ו ז"ל, עת רצון כליל כלא כחדא ודינא אתבסם בההוא זמנא והוי חדוה בכלא ומשה אסתלק מעלמא בההוא זמנא דמנחה דשבת בשעתא דעת רצון אשתכח ובההוא שעתא רעוא הוא לעילא וצערא לתתא ועל דא ננעלו תרעין בשבת משעתא דמנחה ולעילא מאן תרעין ננעלו תרעין דבי מדרשא בגין לאדכרא למשה רעיא מהימנא דאורייתא אתבטלא מיניה בההוא זמנא בי מדרשא דמשה אתבטל כל שכן אחרנין מאן חמי תרעין דבי מדרשא דמשה ננעלו דלא ננעלו אחרנין כולהו אורייתא דמשה עציבא עליה ההוא זמנא מאן לא עציב בגין כך תרעי דבי מדרשא ננעלו ע"כ.
אשר מטעם זה יש למנוע לקובעים מדרש מן המנחה ולמעלה שלא יקבעו רק לפני המנחה, וזה לענין הצבור אבל ללמוד כל אחד בביתו לא אסרו אדם מימיו, ואפילו ללמוד שנים שנים מותר כמ"ש בי"ד סימן מש"ד בדין נשיא שמת שכל בתי מדרשות שבכל מקום בטלים ואחר ההספד אין נכנסים לבית המדרש ואפילו הכי התירו שם להתחבר שנים שנים וללמוד בבתיהם, ומאין הרגליים לאסור איסר קביעות היחיד בביתו, ישתקע הדבר.
כו. ואף לצבור לא אמרו אלא כדי שמתוך כך כל איש ישראל יאנח עליהם בעת הזאת אף שהוא שבת יען קשה סילוקן של צדיקים לפני הקדוש ברוך הוא מאד, והוא הטעם גם כן שאסרו לקבוע מדרש בחכם שמת וכל שכן אב החכמה אב הנבואה אבינו רועינו משה רבינו עליו השלום שיאותה לנו להאנח על ככה ואפילו בשבת, ולעורר הלבבות עשו סימן לדבר לבטל בתי מדרשות אך לא לשבת בראש כל חוצות ברוב דברים של הוללות וסכלות ולשון הרע וליצנות בשחוק וקלות ראש חלילה, ונהפוך הוא אשר עת זאת תהי מנוחתה של שלשה הרועים לקבוע מדרשות בעת ההיא להרחיק בני ישראל עם הקדש מן העבירה וזה פשוט ומבואר בעיני כל בעל דעת.
צרת גלות אחרונה תכבד ט' חדשים ויהיו נענים בעת מנחת שבת
כז. ודע כי מקובל אצלנו שצרה אחרונה שלא נהייתה כמוה תהיה בעקבי הקץ תשעה חדשים כמו שנאמר לכן יתנם עד עת יולדה ילדה, והיום האחרון יכבד הצרה מכל שלפניה ויום שבת יהיה הצרה עד עת מנחה ואז ישראל יהיו נענין ברצון בשעת מנחה ומיד יתפרסם משיח הקדוש בעולם ויושיענו, והיינו דכתיב בעת רצון עניתיך וביום ישועה עזרתיך דהיינו בעת גלוי מצחא דא"א רעוא דרעוין כמו שביארנו למעלה.
סדר לימוד לאחר מנחה או לאחר סעודה שלישית וסגולתו
כח. ולכן יאותה לנו לקבוע לימודינו אחר המנחה או אחר סעודה שלישית במקום השירים והמזמורים להגות בנביאים בפסוקי גאולת ישראל כפי שהות היום,
ויכוין בקריאתו בשם מצפץ בניקוד זכה.
בישעיה סימן מ"ט פ"ח כה אמר ה' בעת רצון וכו' עד סימן נ"ב פסוק י"ב ומאסיפכם אלהי ישראל, ובסימן י' פסוק ל"ב עוד היום בנוב וכו' עד סוף סימן י"ב קדוש ישראל, ובסימן מ' פסוק א' נחמו נחמו עמי וכו' עד שם פסוק כ"ו איש לא נעדר, ובסימן נ"ד פסוק א' רני עקרה וכו' עד סימן נ"ו פסוק א' וצדקתי להגלות, ובסימן ס' פסוק א' קומי אורי וכו' עד סימן ס"ג פסוק ט' וינטלם וינשאם כל ימי עולם, ובירמיה סימן ל' פסוק י"ח כה אמר ה' הנני שב וכו' עד סוף סימן ל"א ולא יהרס עוד לעולם, ובסימן ל"ג פסוק י' כה אמר ה' עוד ישמע במקום הזה וכו' עד ורחמתים בסוף הסימן, ויסיים בפסוקי חבקוק סימן ג' יצאת לישע עמך וכו' מח"צת ראש מבית רשע וכו' סוד מצח הרצון הכורת לראש ס"מ ומח"ץ פאתי מואב וקרקר כל בני שת.
והם מסוגלים מאד לאומרן בעונה הזאת בקול ששון ובקול שמחה והוא סגולה נפלאה להנצל מחבלי משיח, ואשרי אנוש יהגה בסדר הזה מיד אחר המנחה עד מקום שידו מגעת לעורר מצחא דרעוא דרעוין דבה חירו דכלא והיה על מצחו לרצון להם לפני ה' למהר לגאלינו ולהרים קרן משיחו, ואשריו אם השג ישיג למצוא עת רצון לפני ה' לבא תשועת ישראל על ידו ובמעשיו.
תפלה לאחר הלימוד
כט. ויאמר אחר קריאת הנביאים, יהי רצון מלפניך ה' יָהָוָהָ אלהינו ואלהי אבותינו שבזכות קריאת הנביאים אשר קרינו ולמדנו וזכות פסוקיהם ותיבותיהם ואותיותיהם ונקודותיהם וטעמיהם ושמותיהם הקדושים הרמוזים והמצורפים בהם ורמזיהם וסודותיהם היוצאים מהם, שתהא עתה עת רצון לפניך לכבוש רחמיך את כעסך ויגולו רחמיך על מדותיך ותתנהג עמנו ה' אלהינו במדת החסד ובמדת הרחמים ותכנס לנו לפנים משורת הדין ובטובך הגדול ישוב חרון אפך מעמך ומעירך ומארצך ומנחלתך, וקיים לנו ה' אלהינו את הבשורות ישועות ונחמות אשר הבטחתנו ובישרתנו על ידי נביאיך אלה וצא נא לישע עמך לישע את משיחך, ויפן מצחא דאריך אנפין רעוא דכל רעוין במצח זעיר אנפין ומחץ פאתי מואב וקרקר כל בני שת, יהיו כמוץ יסוער מגורן וכעשן מארובה.
ובעוז הד"ר מצ"ח הרצון את צמ"ח דוד מהרה תצמיח וקרנו תרום בישועתך כי לישועתך קוינו כל היום, ועל כן נקוה לך ה' אלהינו לראות מהרה בתפארת עוזך והאלילים כרות יכרתון לתקן עולם במלכות שדי, ותראה לפניך זכות נביאיך אלה וזכור כי עפר אנחנו ואין בנו תורה ומעשים טובים אשר בהם נשען להמלט מחבלי משיח ואין מי יעמוד בעדינו אפס שמך הגדול יעמוד למלטנו ולהושיענו בזכות נביאיך הקדושים, וקנא לשם קדשך ושארית צאנך והשב ישראל אל נוהו וארמון על משפטו ישב ובאה הממשלה הראשונה ממלכת לבת ירושלים ומלך מלך והשכיל, וקיים לנו את הדבר שהבטחתנו כה אמר ה' בעת רצון עניתיך וביום ישועה עזרתיך ואצרך ואתנך לברית עם להקים ארץ להנחיל נחלות שוממות, לאמר לאסורים צאו לאשר בחשך הגלו על דרכים ירעו ובכל שפיים מרעיתם, כי לך אנו מחכים ולישועתך אנו מצפים אל תבישנו משברינו ה' אלהינו, עשה למען שמך וכו', יהיו לרצון וכו', ויהי נועם וכו'.
ציונים והערות לפרק טז
411) זוהר חיי שרה דף קל"ב ע"ב. 412) סוטה דף מ"ט ע"א. 413) זוהר תרומה דף קנ"ו ע"א.