חמדת ימים א· רבי בנימין ב"ר מאיר הלוי
ספר חמדת ימים - חלק ראשון - שבת קודש · פרק יד - למודי שבת - סעודת היום ודיניה
לקבל פני רבו בשבת, ותוכחה לפוקדים רעיהם בשבת
א. אחר התפלה תהיינה רגליו קלות כאילות לבא הביתה לעשות מלאכתו מלאכת שמים ולקבל פני רבו, ולא יפנה דרך הבוערים בעם לאבד הוד יקר הדרה של שבת בפקוד איש את רעהו ואיש את קרובו אשר ממנה יתד ממנה פינה לחלל הדרת קדושת שבת רב הקדש בשיחת חולין אשר כמה מהם השליכו אחרי גיוום הדרת קדושת שבת וכל דבריהם על פי הרוב בשבת מכל משא מתן ומהבלי הבלים ולשון הרע ורכילות, וגדול עונם מנשוא כמו שביארנו בפרק ח' באורך בתוכחת מגולה על זה.
ובעל נפש היפה לא יבחר בעונג זה עונג הגוף אשר נהפך הענ"ג לנג"ע צרעת ממארת לנפש יתירה שבו, שאין כל זה מהעונג לה אפס כמו שער בנפשו עד אשר לא תוכל לשאת ולסבול טינוף חולאת צואת הבליהם הבל שיש בו חטא כי בת מלך היא ותעש בריחים לעלות אל בית אביה, אז אמרה אלכה ואשובה אל מקומי הראשון כי טוב לי אז מעתה, וכי יפקוד עליה אביה לאמר מדוע עזבת את האיש הישראלי ביום מנוחתו וביום שמחת לבו אף היא תשיב אמריה לו, קלני מראשי קלני מזרועי כיעסוני בהבליהם ויחללו את שבת קדשך ברוב שיחות בטילות תחת אשר היה להם ללוותיני בקדושת השבת בתורה ובסעודה של מצוה מהתענג ומכל אין נוח לי בתחתונים, זאת מנוחתי עדי עד פה אשב כי איויתיה.
ואם כן איפוא בני התחזק לבך לעשות כדת היום, הטוב היות גזרת ספיר ויהלום יונה תמה הבאה בצל קורתך אשר לא נסתה כף רגלה הצג על הארץ געולה וסורה במעלליך אשר לא טובים, ישתקע הדבר וכן לא יעשה.
דברי הזוהר על עונג הנשמות בשבת
ב. רק אין דבר להענג את הנפש היתירה אפס בלימודי ה' ישרים משמחי לב וגם הנפש לו תמלא, וזהו סוד אומרם כל המענג את השבת כי השבת כל מציאותו קדש והוא סוד עולם הנשמות הנפתח בשבת כמו שאמרו בזוהר תרומה דף קל"ו שנשמות שבגן עדן התחתון עולין לגן העדן העליון והנשמות עליונות יורדים לעטר להם לישראל, וכן נשמות שנתלבנו בששת ימות החול נכנסים בגן עדן תחתון.
ואמר שם זה לשונו, ובמעלי שבתא גלגולאן דנשמתין איהו אילין אזלין ואילין אתיין אילין נחתין ואילין סלקין מאן חמי כמה רתיכין קדישין די משטטי לכאן ולכאן כולהו בחדוה כולהו ברבו באילין נשמתין לאעטרא לעמא קדישא לאעטרא לכמה צדיקייא בגנתא דעדן לתתא עד שעתא דכרוזא קאים וקארי מקודש מקודש כדין נייחא שכיכו דכלא וחייבי גיהנם כולהו משתככי ואית לון נייחא ונשמתין כולהו מתעטרן בדוכתייהו אילין לעילא ואילין לתתא זכאה עמא דחולקא דא להון, וכן אמר עוד שם ובכל מעלי שבתא יתיב בר נש בעולם הנשמות ע"כ.
מעלת מחדש חידושים בשבת
ג. ואחר שיום השבת קדש הוא מפני שנשמות מתוספות בו, יאותה לכל אישי ישראל לעשות עיקר מהנשמה המתוספת לקדשה בקדושתה בכל מיני קדושה, וקדושת המחשבה והדבור למעלה מכולן כי היא סוד הנשמה היתירה המתוספת מלמעלה ממקום הקדש, ולכן העיקר שתהנה הנפש יתירה הוא בעסק התורה וחידושיה כי הנפש שבימות החול היא נהנית מעסק התורה שעוסק בימים ההם והנשמה יתירה אין לה חלק בם באשר לא היתה איתו בכל חלקיה כשבת כמ"ש למעלה בריש פי"ב.
וצריך להקדישה ולהעריצה בעסק התורה בשבת ביותר לתת מנת חלקה וכוסה ולהפרידה מכל ענייני גשמות העולם הזה לבד הנשמה הטהורה, עד אשר מטעם זה אסרו חכמים לשאול צרכי הגוף בשבת בתפלת שמונה עשרה מפני שיום השבת הוא יומא דנשמתין ולא יומא דגופא כמו שאמרו בזוהר ויקהל 366 והעתקנו לשונו לעיל פ"ח, האי יומא יומא דנשמתין ובגין כך משבחי בתשבחתא נשמת כל חי ע"כ.
הקב"ה שואל הנשמה במוצ"ש מחידושיה
ד. ובכן תוסיף תת כחה לה לעלות אל בית אביה בכח חידושי התורה ותגד לאביה את כל הכבוד ההוא, ומוסיף חילא וגבורתא בפמליא של מעלה כמו שאמרו בזוהר פרשת שלח לך דף קע"ג, תא חזי כד עייל שבתא נשמתין נחתין ושריין על עמא קדישא ונשמתין דצדיקייא סלקי לעילא כד נפיק שבתא נשמתין סלקין אינון דשארו עלייהו דישראל סלקי וקיימין בדיוקנא קמי מלכא קדישא וקודשא בריך הוא שאיל לכולהו מאי חדושא דאורייתא דאמרת נשמתא דא דפלוני וכלהו מוקמי ההיא מלה בתרי מתיבתי אינון לתתא וקודשא בריך הוא לעילא חתים לההיא מילה.
תא חזי כד מלה אתחדש באורייתא ונשמתא דנחתא בשבתא אתעסקת באינון מילין חדתין וסלקי לעילא כל פמלייא דלעילא צייתין ההוא מלה וחיות הקדש מתרבן בגדפין ומתלבשין בגדפין וכד שאיל לון קודשא בריך הוא ולא תבין ושתקין כדין חיות הקדש מה כתיב בעמדם תרפינה כנפיהן כמה דאת אמר עמדו לא ענו עוד וכפתחו עמדו כל העם ע"כ.
עיקר עונג שבת לענג הנפש בדברי תורה
ה. הנה משם מתבאר גאון עוזם של חידושי תורה בשבת לתת עוז אל הנפש היפה באישו"ר כולל ואישו"ר מוסיף בפמלייא של מעלה, וזהו באמת אומרם כל המענג את השבת כי לא על עונג הגופני אמרו אפס לענג את הוד הדר קדושת השבת בעצם, וכן אמרו בתנא דבי אליהו 367 זכור את יום השבת לקדשו במה אתה מקדשו במקרא במשנה במאכל ומשתה ובכסות נקיה וכו'.
ו. וכן אמרו במדרש ילקוט סימן תתפ"ח, זכור את יום השבת לקדשו כיצד אדם עושה מלאכה כל ששה ונח בשביעי ומתרצה עם בניו ועם בני ביתו ואף על פי שאתם עושים מלאכה כל ששה יום שביעי שבת לה' עשו אותו כולו תורה, מכאן אמרו ישכים אדם ביום השבת וילך לבית הכנסת ולבית המדרש ויקרא בתורה וישנה בנביאים ואחר כך ילך לביתו ויאכל וישתה לקיים מה שנאמר לך אכול בשמחה לחמך ע"כ.
ז. וזה ליתר העם להגות איש איש לפי השגתו לקרוא בתורה ולשנות בנביאים לתת חלק לנשמתם בראשונה וגם לאחרונה בסעודה של מצוה, אכן חכמי המדע הבאים בסוד ה' ליראיו יאותה להם לעשות עיקר קביעותם בתורתו של רשב"י עליו השלום בזוהר כמו שהיו נוהגים חסידים הראשונים ז"ל כי בו נגלו כל תעלומות חכמה אשר נגלו ואשר עתידים להגלות לקץ הימין, ואם ביתר הימים עצמה מאד במהלליה קריאה נאמנה זו עוד תתעצם ותתגדל יתר מאד הוד הדרה בעצם יום השבת נאדר בקדש סוד האצילות שבו נאחזים מארי קבלה כמו שאמרו בתקונים ומארי קבלה באצילות.
ח. וכתב הרב ז"ל כי על כן בחול אנו אומרים מזמור ה'ריעו ל'ה כ'ל ה'ארץ ראשי תיבות הלכה, ובשבת אין אומרים מזמור זה רק מזמור ה'שתחוו ל'ה' ב'הדרת ק'דש ראשי תיבות קבלה, הורנו לדעת כי הלכה תתושבח בחול וקבלה תתושבח בשבת כי קדש היא קדש גמור אשר אין תמן קליפין כלל בסוד האצילות כאמור.
ט. והיה אומר מורי ז"ל שסגולת לימודי ה' בשפר הזוהר תועלת עצום בשבת אף אם לא ידע שכול לחדש בו דבר, ולא אמרו בזוהר פרשת שלח לך לענין חידושי התורה דכד שאיל לון ולא תבין דתרפינה כנפיהם אפס במי שעוסק ביתר פשטי התורה שצריך לבקש את דבר ה' ולחדש בה דבר לתועלת הנשמה החדשה אשר בקרבו, אבל ללומדים בסוד ה' בזוהר ובתקונים אשר הוא מהולל בתושבחות ממולח טהור קדש בסוד האצילות, קריאתו זו היא הללו להקדיש ולהעריץ הנשמה הטהורה ולתת חיל ועזוז רב בפמלייא של מעלה מה שלא יעשה באלף אלפי דרושים בריבבות פשטים.
וכל שכן אם השג ישיג להשקיף ולחזות בנועם ה' במכתבי הקדש הרב ז"ל להשכיל בהם במאמרי הזוהר אשר אין לך מדה טובה הימנה, וכן הוא מנהגי לאסוף אלי כל חרד המשכילים בחכמה מידי שבת בשבתו אחר חצות ולהגות במכתבי הקדש דבר בעתו וכל יקר ראתה עינינו שבח לאל יתברך.
הקדמת סדר הלימוד המיוסד ליום השבת
י. ואולם עתה אחרי צאתנו מבית הכנסת בימות החמה היינו הוגים שיעור שעה אחת אחר התפלה בבית המדרש בסדר המסודר מאיתי בתורה ובנביאים ובכתובים, ובזוהר אותם המאמרים אשר בענין הנשמה הוצק יסודם מטעם מה שאמרו בזוהר האי יומא יומא דנשמתין ובגין כך משבחי בתשבחתא דנשמתא וכו'.
והוא סגולה נפלאה להאיר את הנפש רוח נשמה מהפגמים שבה, וביותר הוא תקון נפלא לאשר טרף נפשו באפו להשיבה אליו יחד עם תוספת הנפש של שבת, ואשר הוא מכת ענוי הארץ ורוחו לא חובלה באף ובחימה יועיל לו לקניית הנשמה העליונה עוד כל ימי החול להועיל לו להיות עזר כנגדו ליראה את השם הנכבד והנורא, ובמשפט התקון הזה לא יצטרך ליתר החידושים דכלא ביה ומיניה לא תזוע כמו שביארנו,
ובקריאתו יכוין בשם מְצֹפָץ נקוד לבונה.
יא. ולא יחוש לפתוח בשבת הספרים שכותבים בראשי הדפים תיבות כמו שכתב הר"ש הלוי סימן כ"ו.
וזה תוארו, ויחלקם לארבעה חלקים חלק אחד מידי שבת בשבתו בשבתות החודש.
סדר לימוד לשבוע ראשון
יב. תורה , פרשת בראשית פ"ב פ"א ויכולו השמים וכו' עד פסוק ז' ויהי האדם לנפש חיה.
נביאים, ישעיה סימן נ"ח פ"ז הלא פרוס לרעב וכו' עד סוף הסימן כי פי ה' דבר, ובסימן ס"א פ"י שוש אשיש בה' תגל נפש"י וכו' עד סימן ס"ב פ"ז תהלה בארץ, ובסימן ס"א פ"א רו"ח אדני אלהים עלי וכו' עד פ"ג מטע ה' להתפאר וכו', וביחזקאל סימן א' עד סוף הסימן ואשמע קול מדבר, ובישעיה סימן מ"ב פ"א הן עבדי אתמך בו עד פי"ג על אויביו יתגבר.
כתובים, תהלים סימן כ"ג נפש"י ישובב, וסי' ל"ה ונפש"י תגיל בה' וכו', וסי' מ"ב צמאה נפש"י, וסימן נ"א רו"ח נכון חדש בקרבי, וסימן ק"ן כל הנשמ"ה תהלל יה.
ובזוהר פרשת תצוה דף קפ"ב ע"א ר' יהודה פתח חדלו לכם מן האדם וכו' עד עמוד ב' כאשר צויתיך, בראשית דף י"ג ע"א פקודא שביעאה עד עמוד ב' כדקא חזי לה, ובדף ל"ח ע"א היכלא קדמאה עד עמוד ב' לאתעטרא תמן, שם דף מ"ח ע"א תא חזי כד אתקדש יומא וכו' עד עמוד ב' ומן העבודה הקשה, ובפרשת נח דף ס' ע"א רבי יהודה פתח טוב איש חונן וכו' עד עמוד ב' בנשמתהון דצדיקייא, ובפרשת לך לך כל סתרי תורה שבה, פרשת חיי שרה דף קכ"ד ע"ב ואברהם זקן כל דרוש הנשמה עד דף ק"ל ע"א כי מלאה הארץ דעה את ה'.
פרשת וישב דף קפ"א ע"ב ויאמר אברהם אל עבדו וכו' עד דף קפ"ב ע"א ישמח ה' במעשיו, פרשת מקץ דף קצ"ז ע"א וירא יעקב וכו' עד שם באותו עמוד ויהיב ליה סיועא בבר נש, פרשת ויגש דף ר"ה ע"ב ר' יצחק ור"י הוו יתבי וכו' עד דף ר"ו ע"א וכלא חד, ובדף ר"ט ע"א ת"ח בשעתא דטוב אתער וכו' עד עמוד ב' בריתי שלום, פרשת ויחי דף רכ"ד ע"א רבי יהודה פתח החרשים שמעו וכו' עד דף רכ"ה ע"ב ושכינתא על כלא, שם דף רל"ה ע"א ר"א פתח ויאמר אלי הנבא וכו' עד שם באותו עמוד ואתחבר כחד.
סדר לימוד לשבוע שני
יג. החלק השני, תורה פרשת משפטים פכ"א פ"ז וכי ימכור איש את בתו לאמה לא תצא כצאת העבדים וכו' עד פ"י שארה כסותה ועונתה לא יגרע.
נביאים, ישעיה סימן נ"ד פי"ז כל כלי יוצר עליך וכו' עד סימן נ"ה פ"ה כי פארך, ובסימן ל"ח פ"ט מכתב לחזקיהו וכו' עד פ"כ כל ימי חיינו על בית ה', ובסימן נ"ט פי"ז וילבש צדקה כשריון עד פכ"א רוחי אשר עליך וכו' מעתה ועד עולם, ובסי' נ"ז פט"ו כי כה אמר רם ונשא וכו' עד פי"ט אמר ה' ורפאתיו.
כתובים, תהלים סימן פ"ד נכספה וגם כלתה נפש"י, וסי' ק"ג ברכי נפשי וסי' ק"ד ברכי נפשי, ואחריהם השנים הנזכרים סי' נ"א וק"ן.
ובזוהר המאמר דפרשת תצוה דף קפ"ב הנזכר לעיל, ואחר כך בפרשת משפטים דף צ"ד ע"א עד דף צ"ח ע"ב דקא אריחו מגו לבושהון אילין, פרשת תרומה דף קכ"ז ע"א ר"ש ור"א ור' אבא וכו' עד דף קכ"ח ע"א בצלא אחרא וכו', ובדף קל"ו ריש ע"א ובהאי ליליא שמושא דחכימין עד דף קל"ח ע"ב אשרי העם שככה לו, שם דף ק"מ ע"ב בעובדא דמשכנא כגוונא דלעילא עד ריש קמ"ג ע"א לעלמא דאתי.
סדר לימוד לשבוע שלישי
יד. החלק השלישי, תורה פרשת בהעלותך פי"א פכ"ה וירד ה' בענן וכו' ויאצל מן הרוח וכו' עד פכ"ט כי יתן ה' את רוחו עליהם.
נביאים, ירמיה סימן ל"א פ"א כה אמר ה' מצא חן וכו' עד פכ"ד וכ"ל נפ"ש דאבה מלאתי, ובישעיה סימן ס"ג פי"א ויזכור ימי עולם עד פט"ז גואלינו מעולם שמך, ובסימן ל' פכ"ו והיה אור הלבנה וכו' עד סוף הפרק נשמת ה' כנחל גפרית בוערה בה.
כתובים, תהלים סי' קט"ז שובי נפ"שי למנוחייכי, וסימן ק"ל קויתי ה' קיותה נפש"י, וסימן קל"ט ה' חקרתני ותדע וכו', וסי' נ"א וק"ן.
ובזוהר המאמר דפרשת תצוה הנ"ל, ואחר כך בפרשת תרומה דף קס"א ע"א אתה הראת לדעת וכו' עד ריש קס"ב ע"א וכלא איהו חד, ובפרשת ויקהל דף ר"ט ע"א ויעשו כל חכם לב כו' כתיב השמים עד ריש דף רי"ד ע"א בעלמא דין ובעלמא דאתי, פרשת פקודי דף רכ"ט ע"ב ת"ח נשמתא לא סלקא עד שם באותו עמוד בההוא עלמא, ודף רמ"ז ע"א הכא קיימין כל אינון לבושין דנשמתהון כו' עד סוף ע"ב לאתכללא דא בדא.
סדר לימוד לשבוע רביעי
טו. החלק הרביעי, תורה פרשת חיי שרה פכ"ד פ"א ואברהם זקן בא בימים וכו' עד פ"י וישבע לו על הדבר הזה, ובפרשת בחקתי וכו' עד פכ"ו פי"א ולא תגעל נפשי אתכם.
נביאים, ישעיה סימן כ"ו פ"ז אורח לצדיק מישרים וכו' עד פי"ט וארץ רפאים תפיל, וביחזקאל סימן ל"ו פכ"ה וזרקתי עליכם מים טהורים וכו' עד פ"ל חרפת רעב בגוים, סימן ל"ז פ"א היתה עלי יד ה' עד פי"ד דברתי ועשיתי וכו'.
כתובים, תהלים סי' פ"ו שמרה נפשי, והאלפ"א בית"א כולה, 368 ובסימן קמ"ו הללי נפשי את ה', וסימן נ"א וק"ן.
ובזוהר המאמר דפרשת תצוה הנ"ל, ואחר כך בפרשת ויקרא דף י"ג ע"א נפש כי תחטא וכו' עד סוף ע"ב כאילו נטר אורייתא כלא, שם דף כ"ד ע"ב נפ"ש כי תמעול וכו' עד דף כ"ה ע"ב דקאים לגבי ההוא אשא, ובפרשת תזריע דף מ"ב ע"ב רבי חזקיה פתח מה רבו מעשיך עד דף מ"ד ע"א בתוקפא יתיר, שם דף מ"ו ע"ב תו פתח בריה אחרא וכו' עד דף מ"ז ע"א נכון היום, ובפרשת אחרי מות דף ס"ז ע"א ר"ח פתח נפשי אויתיך וכו' עד דף ס"ח ע"ב והארץ החדשה, ובפרשת שלח לך דף קע"ג ע"א כל מעלי שבתא וכו' עד דף קע"ד ע"א יומא דשבתא משאר יומין, ובפרשת בלק דף קצ"ו ע"ב ר"א אמר ודאי וכו' עד שם באותו עמוד לאולפא למזבחותיך, תם וישר.
ואחר סדר הלימוד יאמר סדר ברכי נפשי להרמב"ן (א"ה, כתוב בחלק השני בנעילת יוה"כ) מידי שבת בשבתו.
תפלה לאחר סדר הלימוד הנזכר
טז. ואחר כך יכונו יחדיו לעתור ולרצות תפלה זו לחפצי שמים וכה תוארה.
יהי רצון מלפניך ה' אלהינו ואלהי אבותינו אל אלהי הרוחות לכל בשר, שבזכות קריאת ולימוד הזה אשר קרינו ולמדנו לפניך שתהא שעה זו שעת רחמים נעתיר לך ותעתר לנו ותשביע בצחצחות נפשינו ורוח נכון חדש בקרבנו ונשמת שדי תביננו, נסה עלינו אור פניך ה' לאור באור אצילותך נפשינו רוחינו נשמתינו, כי עמך מק"ור חיי"ם באורך נראה אור להיות מעבדי ה' וצדקתם.
יהי ה' אלהינו עמנו כאשר היה עם אבותינו אל יעזבנו ואל יטשנו להטות לבבינו אליו ללכת בכל דרכיו לשמור מצותיו חקיו ומשפטיו אשר ציוה את אבותינו ולא נטה ימין ושמאל מעבוד עבודתך כל ימי חיינו בבית ה', ולא יכרת נפשינו ממקום מחצבתה כהכרת נפש הרשעים אשר בקשו המנוחות ונפלו באנחות, בסודם אל תבא נפשינו ובקהלם אל תחד כבודינו, ובקהל אנשים אשר בה תתהלל נפש"ם ואין ברוחם רמיה אפס רוח דעת ויראת ה' וכל הנש"מה אשר תהלל יה בסודם תבא נפשינו ובקהלם תחד כבודינו ושית מנת חלקנו עם בחירי אלהים שאשרו אלהים ואושרו במשכנות מבטחים.
ובכן יהי נא חסדך ה' עלינו לאסוף את חרפתינו ואתה בטובך תשוב תחיינו ותשובב נפשינו אשר נטרפה באפינו ונפשינו בשבי הלכה ואזי עבר על נפשינו המים הזדונים, עתה הנה שבנו אליך ומתחננים מול הדרת כבודך יגדל נא כח ה', שובה ה' חלצה נפשינו, השבע נפש שוקקה ונפש רעבה מלא טוב, אל תתן לחית נפש תורך חית ענייך אל תשכח לנצח, ובעוז סגולת לימוד תורתך תשיב נפשנו למנוחתה כאשר בתחלה ובתוספת מרובה על העיקר מקור הנשמות אשר ביום השבת יפתח וממנה תאציל להאיר מזיו הדרה וכבודה עלינו עוד כל ששת ימי המעשה.
ויהי נא חסדך על הנשמות שנתלבנו ונטהרו בששת ימי המעשה לתת מעצר לרוחם לעלות בעדן גן אלהים, וחסידיך ירננו להוסיף להשתעשע במנוחה נכונה מעלה מעלה אל מקום גן עדן העליון, וברא ה' על כל מכון הר ציון ועל מקראיה ענן יומם ועשן ונגה אש להבה לילה כי על כל כבוד חופה, ירויון מדשן ביתך ונחל עדניך תשקם, וירדו נשמות העליונות מגן עדן העליון לעטר בני רחומיך אוהבי שמך בהוד הדרת השבת נאדר בקדש.
והיה נא בעזרתינו להקדישו ולהעריצו בקדושתו בין במחשבה בין בדבור בין במעשה לבלתי נפקד רע לצאת מן הקדש פנימה לאתר דאלהים אחרים, ונשמרה לפה מחסום לבל יתער חול ביומא קדישא ואפרשותא דזווגא עלאה אפס מנוחה שלימה שאתה הוא רוצה בה, יכירו בניך וידעו כי מאתך היא מנוחתם ועל מנוחתם יקדישו את שמך, ומהוד קדושת השבת שורש הקדושות תשפיע עלינו עוד כל ימי המעשה להתנהל בהם בקדושת מחשבה ודבור ומעשה ותנחילנו שבת קדשך באהבה וברצון, גם אויבים תשלים איתנו לבל נכשל בעמל וכעס להבעיר בעירה של גיהנם, ואל תהיה דאגה וצרה ויגון ביום מנוחתנו, ותזכנו אותנו ואת כל עמך בית ישראל לנוח במנוחה שאין לה קץ ותכלית לעולם הבא, עולם שכולו טוב, עולם שכולו ארוך, עולם שכולו שבת מנוחה לחיי העולמים, עשה למען שמך כו', יהיו לרצון וכו', ויאמרו קדיש.
הנה הא זו הדרך ישכון אור הבת היקרה לטהר אותה מהמספחת אשר עליה מיתר הימים ולהדרה ולסלסלה ולרומם הנשמה היתירה של שבת באורים גדולים, ויאחז צדיק דרכינו להגות בסדר הזה מידי שבת בשבתו לפני סעודתו או ביתר העתים שביום.
לומר שבת שלום ומבורך בכניסתו לביתו, ולישב בסעודה בכובד ראש
יז. ושוב אחר סדר זה לא יפנה אנה ואנה אפס יבא אל ביתו ברוב ששונים ויאמר קול ברמה שבת שלום ומבורך, וישב על שלחנו מעוטף לבנים כמלאך האלהי"ם לכבוד הדר השלחן אשר לפני ה', וחלילה לישב שמה בקלות ראש חס ושלום גם מבלי לבוש וכסות העליון כאשר נהגו רבים מאשר לא נגע אלהים בלבבם כל הימים וביותר בימות החמה כי אחזתם החמה ויסירו הבגדים מעליהם וישבו לפני השלחן אשר לפני ה' גם מבלי לבוש וכסות ואין פחד אלהים נגד עינם.
לסמוך סעודת שחרית למוסף וסודו
יח. וכן לא יעשה האיש הישראלי אפס כאשר יבא מבית הכנסת ככה יעמוד על שולחנו לעשות סעודתו ולקדש קדושו כאשר עשה בצאתו מבית הכנסת ליל שבת, וגם יהא זהיר לבלתי תת ריוח בין הדבקים בין תפלת מוסף לסעודת שבת כמו בלילה בלי הפסק והעלם בנתים כמו שביארנו כמה פעמים כי הפסקות משמשות למנוע שפעת גשם נדבות, וכל שכן בסעודת שחרית של שבת כי כל כמה שיהא סמוכה יותר לתפלת המוסף תתעלה יותר ויהא לו מושך קרן האורה מהמאור הגדול אשר למעלה ממנו כנודע לבאים בסוד ה'.
כי בקדושת כתר עלו זו"ן עד הכתר דאו"א ונזונים מע"ק, ועל כן סעודה זו היא דע"ק והעמדת קרן האורה נקנית במשיכה וסמיכה לעשות הסעודה תכף ומיד אחר תפלת מוסף ולא לפנות אחר הבל הבלים ברוב דברים לחלל גאון עוזה של שבת חס ושלום.
לכתחילה יקדש במקום סעודת הפת
יט. וגם אשר עשו רבים וכשלו ונפלו לקדש אחר התפלה ולאכול מיני מתיקה אשר לא עשו ולא כלום כי אין קידוש אלא במקום סעודה, ואם קידש ולא סעד אף ידי קידוש לא יצא וצריך לאכול במקום קידוש לאלתר, וכתבו הגאונים ז"ל שאם אינו בא לסעוד ורוצה לקדש אינו יוצא באכילת פירות ובעינן שיאכל כזית פת או פת הבאה בכסנין או שישתה כוס יין אחר שחייב עליו ברכה ששתה רביעית שחייב ברכה אחרונה, ואם חיסר אחת מכל אלה לא עשה ולא כלום.
ולא נאמרו כל השיעורים הללו אלא ליתר העם, אכן יראי ה' וחושבי שמו הבאים בסוד ה' לא נאה ולא יאי להם לעשות כאלה לקדש קידושם דרך עראי כי אם לפני השלחן אשר לפני ה' ולכונן לבבם לכל פרטי כוונתו הנשגבה ככל אשר נבאר לפנינו, ואם יאמר קידוש דרך עראי בשחרית שוב אינם מקדשים על עיקר הסעודה וכן לא יעשה לעשות את העיקר טפל ואת הטפל עיקר.
אך ורק לאשר לא יוכל לסעוד סעודתו מיד בשחרית מצוה עליו בבואו לקדש בשחרית לערוך שלחן לפניו ולקדש ולומר סדר המסודר אצל הסעודה ולא יקדש דרך עראי, ושם יברך על ההדס כמו בסעודה ממש ושוב יאחר סעודתו כאשר יחפוץ ואז באותה הסעודה אין צריך לקדש עוד, רק אם בני ביתו אינם יודעים לקדש יכול לחזור ולקדש בבית להוציא בני ביתו.
יזהר שלא ימתין בסעודתו לאחר שש שעות
כ. וזו היא דרך ישרה שיבור לו האדם שאי אפשר לו לעשות סעודתו מיד אחר התפלה, ולא ימתין לקדש עד עת הסעודה דאסור להתענות בשבת עד שש שעות ואפילו לומד ומתפלל אסור כמו שכתב המרדכי פ"ק דשבת, ושעות אלו לאו משעה שקם ממטתו חשבינן רק מעלות השחר שעות זמניות כדמשמע בראשון דפסחים דף י"ב ע"ב דמייתי הא דשעה רביעית מאכל כל אדם שישית מאכל תלמידי חכמים לענין חמץ בפסח, והתם שעות זמניות חשבינן כמו שכתבו הפוסקים והמשהה עד חצות כאילו התענה היום כולו, ושומר נפשו יהא זהיר מאד בזה לבל יחלל קדושת ענג שבת ולהקדים לעשות סעודתו כל האפשר כדי לתת מקום לסעודה שלישית שיוכל לקיים אותה כראוי.
שלא יתענה בשבת אפי' המצטער באכילתו
כא. ואם מתענה בכל יום ואכילה בשבת צער הוא לו מפני שינוי וסת, לא מפני כך יסמוך על הרב יהודה החסיד להתענות בשבת שמצוה על האדם להרבות באכילה ושתיה בשבת, וגם שיהיה לו שינוי וסת אחר כך, ולא מפני כך יתבטל מעונג שבת כמו שביארנו בסעודת הלילה כי כן הוא למעלה כי המלך הקדוש משנה מעשיו מפני הכלה כשנכנסה לחופה ולכן אסור להתענות ביום השבת לפי שגורם תענית למעלה, וגם שאמרו בזוהר ויקהל והעתקנוהו שם למעלה כי אותו תוספת רוח הנמצא באדם בשבת ההנאה שלו אינה רק באכילה ושתיה.
ומה טוב לאדם אף על פי שיהיה לו שינוי וסת שלא ימנע מלאכול ולא יאבד תוספת שבת ממנו וימצא לו עונש גדול כי הוא פוגם רוח עליון כמו שאמרו בזוהר הנזכר לעיל, ועיין בפרשת פקודי דף רנ"ה עוד מעונש הדבר ואין צורך להאריך עוד בזה, וראינו רבים מגדולי ישראל האיתנים אשר כל ימיהם בסיגופים ותעניות ולא ערבו אל לבם לסמוך בהוראה זו של הרב יהודה החסיד ז"ל.
לחזר אחר עניים להיות מאוכלי שולחנו בשבת
כב. ואיש התמים ימלא ביתו מלא צדק ויהדר לפני סעודתו בשבת אחר עניי תורה להיות מאוכלי שלחנו, כי אף שאמרו בזוהר ואי איהו בשבתא חדי ולא יהיב חידו לאחרא לא יהבין ליה עונשא כשאר זמנין וחגין דפרש חגיכם קאמר ולא פרש שבתיכם, היינו לענין העונש שלא יתענש אכן מצוה מוטלת עליו לשמח לב האומללים איתו כי אין טוב לאדם שיאכל וישתה ואחיו בני ישראל העניים והאביונים מוטלים ברעב ובחוסר כל, אלא יתענג עצמו ואחרים עמו אם מעט ואם הרבה.
כג. וכל שכן כשיעשה סעודה ביום חתונתו וביום שמחת לבו והוא בשבת, ששב אז דין השבת להיות שוה לדין החגים והמועדים וצריך להיות מגמת פניו הכל על העניים והאביונים להאכילן בפנים שמחות ולדבר על לבם דברי פיוסים ותנחומים, וזה ילונו בכל עמלו שכל מה שמשמח לב האומללים ההם הוא משמח את המקום ברוך הוא דאינון מאנין תבירין דיליה.
תוכחה למרחיקים עניים משולחנם
כד. וזהו עיקר הכל לשמח למי שאינו שמח ולהשביע למי שאינו שבע, לא כאשר נהגו רבת מבני עמינו לשום עיקר סעודות של שמחה בשבתות ובחגים ובמועדים וביותר ביום חתונתם ויום שמחת לבם לקרוא קרואיהם לעשירי עם ומתרחקים מן עניי עמו יתברך כמתרחק משור מועד ביומי ניסן וידברו ברע עושק לאמר לך לך פן תדבקנו עין הרעה, וחס ליה לזרעא דאברהם לעשות כאלה דמאן דנזיף במסכנא כמאן דנזיף בשכינתא.
ואיש התמים בראש שמחתו ישית עיקר מגמתו על העניים ועל האביונים לקבוע סעודה מיוחדת להם בראש הקרואים ויהיה שש ושמח אתם ובכן לא תדבקהו שום קטרוג ומאורע רע בשמחתו, ובמקום אחר הארכנו עוד בפרט זה והעתקנו כמה מאמרי הזוהר המדברים בענין זה וכמה מעשיות המחרידים הלבבות.
סוד סעודת שחרית של שבת
כה. יהא שולחנו ערוך יפה ומפה פרוסה כמו בסעודת הלילה, ויכוין שהי"ב לחמים שעליו הם עליונים משל לילה כי הם בסוד י"ג חיוורתי דרישא דא"א כמ"ש הרב ז"ל, ויעמוד מעומד על השולחן ויהגה בסוד הסעודה הזאת בזוהר פרשת יתרו דף פ"ח ע"ב בסעודתא תניינא כתיב אז תתענג ע"ל ה' וכו' עד מאתן וחמשין עלמין, ושוב יבטא בשפתים אתקינו סעודתא וכו' דא היא סעודתא דעתיקא קדישא וכו' כנזכר לעיל בפ"ז כי מפני שעלה זו"ן עד הכתר דאו"א במוסף ונזונים מע"ק על כן לעומתן סעודתא דא דעתיקא קדישא להמשיך מהארתו אל תוספת הנשמה היתירה.
סדר הקפת השולחן ותפלה ע"ד הסוד
כו. ושוב יקיף את השולחן דרך ימין בשתיקה, ואחר כך יטול שתי אגודות של הדס כמו בלילה ויברך עליהן ויריח בהן, ועודינו מריח בהם יקיף בהן את השלחן, וכאן יקדים זכור לשמור ויאמר זכור ושמור בדבור אחד נאמרו.
כז. ואשר הריחו בסוד ה' יבטא בשפתים לפני הקיף את השלחן, ליחדא שמא דקודשא בריך הוא ושכינתיה הנה אנכי בא להקיף השלחן אשר לפני ה' להמשיך אור מקיף דנ"הי דאבא בז"א ובהקיפי עוד הפעם יומשך אליו אור מקיף חג"ת דאבא, ויהי נועם ה' אלהינו וכו', ויכון במחשבתו כי כן יומשך אור המקיף דאימא לשולחן אשר לפני ה' אלא שמפני שעיקר העליות ביום הם למלך הקדוש על כן אין לדקדק בעליות הנוקבא שהיא טפילה אליו, ובקחתו השתי אגודות של הדס בידו יאמר כוונת הריח ככתוב בפרק ז'.
פיוט אסדר לסעודתא להאריז"ל וסודו
כח. ושוב יצלח דברו בנועם קולות בזמר הרב, לחן מתי יבושר עם וזה תוארו.
א סדר לסעודתא. בצפרא דשבתא. ואזמין בה השתא. עתיקא קדישא
הוא הדבר אשר דברנו שסעודה זאת נאדרת בקדש בסוד אז תתענג על ה' וצריך הזמנה, ואמר שאנו צריכים לסדר רזין בסעודה זו וז"ש אסדר לסעודתא ולא אמר אסדר סעודתא, ואמר בצפרא דשבתא לרמוז שכל בוקר דחול הוא בוקר דאברהם כמו שאמרו בזוהר פרשת לך לך והבוקר דשבת לא יצטרך להקרא בוקר דאברהם רק בוקר דשבת להיות שכל העולמות הם כלולים בעולם הבריאה והם עתה ברגל האצילות והבוקר הזה תאיר ותהנה לכל בשוה בסוד חסדים, ועל כן אמר צפרא דשבתא שהוא כולל לכל שאין הגבורות צריכים מיתוק אלא הן נמתקים מאיליהן מן העליה שעלו, ואחר כך אמר שבעוז סגולת סדר זה יהיה קרוי אלינו ע"ק שכל התוספת של שבת הוא ממנו.
נ הוריה ישרי בה. בקדושא רבא. ובחמרא טבא. דביה תחדי נפשא
כט. הביאור שאנו מעתירים שישפיע מאורו לסעודה, נהוריה ישרי בה פירוש מאותו אור הגנוז אשר בתוכו מא"ק שממנו קדושא רבא כנודע שסוד הקידוש הוא נאדר בסוד החכמה ועתיקא הוא חכמה וא"א הוא בינה דהיינו גולגלתא כתר עתיקא חכמה א"א בינה, ועתה עתיקא הוא א"א שהוא כולל חכמה ונקרא עתיקא על שמה ושם עתיקא מקבל קדושא רבא מא"ק סוד הכתר אחר התקון, וכלפי זה אנו מעתירים עתירתנו לאמר נהוריה ישרי בה בקדושא רבא שינהיר לה בהארה הזאת של קדושא רבא.
ואמר ובחמרא טבא וכו' ששם מקום היין המשומר בענביו ואין שם פחד הדורדייא כנז"ל בפיוט הלילה על כן אנו זוכרים אותו על היין, וז"ש ובחמרא טבא דביה תחדי נפשא שזה היין הוא צלול מן השמרים שהם הדינין שאינן נראין כלל והיין הזה הם הז' יודין שבשמות ע"ב וקס"א אשר המה יעלו זכור והם עולין כמספר יין, וזהו סוד זוכ"רהו על היי"ן כי על כן צריך המקדש לכוין באלו הב' שמות.
י שדר לן שופריה. ונחזי ביקריה. ויחזי לן סתריה. דמתאמר בלחישא
ל. הביאור ידבר עתה מול הדרת ע"ק שישלח אלינו יופי הגבורות הנמתקים והגבורות הממותקים הנקראים שופרא כמו משופרי שופרי ההוא האור דא"ק שהוא בהיר ומאיר בתוך ע"ק מאותו האור ישלח אלינו להאיר נר"ן שלנו, ואומרו ונחזי ביקריה היינו על ידי י"ג תיקוני דיקנא הנקראים יקירו דיקירותא אשר זו הדרך ישכון אור העתיקא, ובכן בהשיג ההשגה הזאת אז יחזי לן סתרי סודות רזי התורה העמוקים הנאמרים בלחישה.
י גלי לן טעמיה. דבתריסר נהמי. דאינון את בשמיה. כפילא וקלישא
לא. ביאור הבית הזה מבואר רובו ככולו בפיוט הלילה לעיל פרק ז', ואומרו יגלי לן טעמ"י ירצה על הטעמים שהם בסוד העתיקא כמו שביארנו בכמה מקומות.
צ רורא דלעילא. דביה חיי כולא. ויתרבי חילא. ותיסק עד רישא
לב. הביאור ידבר על הב' מרגלות נוצר ונקה שהם יסוד הדעת ששם הם החיים לכל האצילות ולכל העולמות בכלל, ונבקשה מאלהי"נו על זאת שצרור החיים הזה ישפיע מאותן התרין טפין המתהוים מהבטישה של הצרור הזה לדרך הדעת דז"א להאיר אל עבר פני הנוקבא ואז תהיה קומתה שלימה ויתרבי חילא להיות כבת עשר ותעלה להיות ראשה שוה לראש הז"א והיינו שתוכלל לאה ברחל ויהיה ראשה בראש לאה, וז"ש ותיסק עד רישא להיות פנים בפנים ושוה לראש ז"א, ובית זה נמשך למאמר ישדר לן שופריה ועליה קאי מאמר צרורא דלעילא כלומר שישדר גם כן אל הכלה צרורא דלעילא.
ח דו חצדי חקלא. בדבור ובקלא. ומללו מלא. דמתיקא כדובשא
לג. הביאור שצריך האיש הישראלי שיעשה מעשה פה למטה לעורר השרשים למעלה, והבאים בסוד ה' נקראים מחצדי חקלא שכמו שעובדי האדמה צריכים להסיר העשבים הרעים ולקצור הקוצים והברקנים מן השדה כדי שתעלה התבואה יפה, כן התלמידי חכמים הלומדים בחכמה זו הם מזמרים ומחצדים הקליפות לבלתי יהנו מן הקדש פנימה כדי שיצא הפרי סוד האור והשפע של הקדושה מבוסם ומתוקן אלינו, ואמר שלעשות התקון הזה ביום הזה צריך שיוציאו אלה הדברים והסודות מפיו וצריך שיוציאם בקו"ל ויבטא האותיות בשפתים דהיינו הדבו"ר ולכוין בקול לז"א ובדיבור לנוקביה שהם מתחברים יחד בהבל פיו, ולכן צריך שהדבר שיוציא מפיו יהיה בו פשט וסו"ד וז"ש דמתיקא כדובשא ובכן יהיו נמתקים העולמות על ידו.
ק דם רבון עלמין. במילין סתימין. תגלון פתגמין. ותימרון חדושא
לד. הביאור שמ"ש ומללו מלה מתיקא כדובשא צריך לכוין גם כן שהוא מסדר אותם קדם רבון עלמין דהיינו עתיקא קדישא שהוא רבון כל העולמות שתחתיו, וגם פירש שאלו המילות שצריך לומר צריך שיהיו במילין סתימין בחכמה סתימא זו ויתגלה הדברים ולא יהיה פחד מהקליפות, וגם שתאמרו חידושים לחדש דבר מתוך דבר לכבוד הדרה של חידוש הנשמה היתירה הבאה אלינו בחידוש תוספת היסודות עד יסוד של א"ק, גם אנו צריכים לומר חדושים לכבוד אותו החידוש וכבר ביארנו למעלה באורך ענין זה.
ל עטר פתורא. ברזא יקירא. עמיקא וטמירא. ולאו מלתא אוושא
לה. אמר שצריך לעטר השולחן בסוד היקר דהיינו רזא מפני שנמשך אליה מהיקרו דדיקנא דעתיקא הנמוך ממנו התרין עטרין שהם סוד חסדים גבורה כנודע, וז"ש עמי"קא וטמיר"א עמיקא בסוד עתיק יומין וטמירא זה העתיקא באו"א, וסוד העתיקא הזה אינו דבר היוצא לחוץ כמו שיוצא השפע מהמלכות שמתפרסם למטה אל כל העולמות אלא הוא הולך בסוד אל תוך עולם האצילות לכל פרצוף לפי מדריגתו, וז"ש ולאו מלתא אוושא כלומר שאינו דבר מפורסם.
ו אילין מיליא. יהון לרקיעייא. ותמן מאן שרייא. הלא ההוא שמשא
לו. יאמר שאלו הדברים שאנו אומרים בכוונה זו נעשו מהן שמים חדשים כמ"ש הרשב"י בפרשת בראשית דף ה' ע"א כי כשאדם עוסק בדברי חכמה ואומר חידוש אותו החידוש נעשה ממנו שמים חדשים ומהפשט ארץ חדשה כמו שמביא ראיה שם מפסוק כאשר השמים החדשים אשר אני עושה, אשר עשיתי לא נאמר אלא אשר אני עושה שנעשים בהבל פיהם של המתעסקים בזאת החכמה וז"ש יהון לרקיעייא היינו שמים החדשים, ואמר ותמן מאן שרייא הלא ההוא שמשא, הן הן הדברים הנאמרים שם בזוהר דף ט' ע"א וכיון דאתעביד רקיעין מנהון מאן שרייא בהון הדר ואמר לשמש שם אהל בהם ההוא שמשא קדישא שוי מדוריה ומשכניה בהו ואתעטר בהו וכו', וכלפי זה אמר כאן אילין מילייא יהון לרקיעייא ותמן מאן שרייא הלא ההוא שמשא.
ר בו יתיר יסגי. לעילא מן דרגיה. ויסב בת זוגיה. דהות פרישא
לז. אנו מעתירים עתה שיתרבה המשך רבות מהקדושה דאבא ויסגי למעלה ממעלתו הרגילה וז"ש לעילא מן דרגיה, ואותו הרבות קודשא יבא על ראש ז"א ובכן יסב בת זוגיה להתייחד עם רחל לעולם אף בימות החול דהות פרישה מיניה עתה ישוב לקחתה והיה המשכן אחד.
כוונת מזמור ה' רועי ותפלה קודם הקידוש ע"ד הסוד
לח. ואחר כך יאמר מזמור לדוד ה' רועי וכו' ויכוין בסוד על מי מנוחות ינהלני לאילין מייא דהנחה דקא נגדין מההוא אתר דנגיד ונפיק מעד"ן ואינון מיין אקרון מי מנוחות כמו שאמרו בזוהר תרומה דף קע"א ע"א, ויכוין בר"ת ה' לאורך ימים לשם יל"י וס"ת אדנ"י, ועתה יוסיף בכוונתו לאורות בעל הסעודה באומרו אר"ך ימים שהם רכ"א אורות מהש"ע דא"א שנשארו בו כי ק"ן אורות יורדים בזו"ן כנודע.
לט. ואחר כך יקבל הכוס מיד שתי ידות זולתו בשתי ידיו ויכוין לשם ב"ן, ואם בא בסוד ה' ישבע לבטא בשפתים פרטי כוונתו הנשגבה באימה וביראה בתואר זה.
ליחדא שמא דקודשא בריך הוא ושכינתיה הנה אנכי בא לקיים מצות עשה לקדש קדושא רבא נאדר בקדש אבא קדישא ומעשה ידינו כוננהו, ובאחוז הכוס בשתי יד"ות יהיו למאורות שלשה שמות יוד ה"ה שבאזן א"ק אחד בימין ואחד בשמאל ואחד באמצע העולים תשעים כמספר תשעה יוד"ין שבשמות ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן אשר בהצרף איתם ה' יודין שבשמות קס"א קמ"ג קנ"א המה יעלו לי"ד יודי"ן אשר יד"י תכון עמו ויכון מספר הדרם למספר מילוי שם אל"ף ה"י יו"ד ה"י.
ובמוזגי את הכוס אל יחסר המזג אור אלה הג' שמות י"ה העולים כמספר הט' יוד"ין כמספר מי"ם אשר בהצרף אליהם שלשה שמות אהי"ה וארבע שמות הוי"ה כולם מלאים יאירו ע' אותיות כמפקד הדר היי"ן, והמי"ם ביי"ן יכוננו יחדיו לאור באור מספר אל"ף ה"י יו"ד ה"י, ובהצרף שפר הי"ד יוד"ין שבד' שמות ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן ושבג' שמות קס"א קמ"ג קנ"א עם שם ס"ג המה יעלו למספר בא"ר העליון שבחזה דבינה ויומשך לבא"ר התחתון ב"ן וקנ"א.
ובעוז הדר ט' אותיות הברכה יאירו ט' אותיות שם יו"ד ה"ה ו"ו ה"ה באורים גדולים ט' יודין שבמספר ג' שמות י"ה הנשגבים, ויהי נועם ה' אלהינו עלינו ומעשה ידינו כוננה עלינו ומעשה ידינו כוננהו.
מקראי קדש ותפלה קודם קידוש בשחרית
מ. ואולם האיש אשר לא בא בסוד מספר השמות אל ישלח ידו בנוסח כוונה זו, רק לפני אחוז שתי ידיו בכוס יאמר.
אל נערץ בסוד קדושים רב"ה ונורא על כל סביביו. עזי וזמרת י"ה ויהי לי לישועה. כל הנשמה תהלל י"ה הללו י"ה, ליחדא שמא דקודשא בריך הוא ושכינתיה הנה אנכי בא לקיים מצוות עשה לקדש על היין קידושא רבא נאדר בקדש הלולים, ומעשה ידינו כוננה עלינו י"ה המתעלה באור הקדמון שורש כל הענפים במשפט האורים במ"ים ובי"ין וישוב עוד אל הבא"ר לשאוב, וממנה תשתלשל בכל העולמות ולנפשינו רוחינו נשמתינו לאור באור החיים עולם שכולו שבת ומנוחה לחי העולמים, ויהי נועם ה' אלהינו עלינו וכו'.
ואחר כך יאמר מעומד ושמ"רו בני ישראל לכלול מדת שמור בזכור, ואחר כן יאמר הפסוק אז תתענג על ה' וכו' סוד ע"ק כמו שאמרו בזוהר, ואחר כך יאמר על כן ברך ה' את י'ום ה'שבת ו'יקדשהו, סברי מרנן ברוך אתה וימזוג הכוס, ואיש המשכיל ישכיל הסדר הזה לא יגרע ולא יוסיף בו.
סדר בציעת הפת ותפלה ע"ד הסוד
מא. ואחר כך יטול ידיו וינגבם מעומד כמו בלילה ויאמר זמר הרב למבצע אריפתא וכו' ויבצע כסדר הלילה, ומנהג הרב ז"ל היה לבצוע על הפת שעשה עירוב, ויבטא בשפתים לאמר לפני אכילת סעודתו ליחדא שמא דקב"ה וכו' כנ"ל בפ"ז.
מב. ואשר הריחו בסוד ה' ותמונת ה' יביט יאמר בתואר זה, ליחדא שמא דקודשא בריך הוא ושכינתיה הנה אנכי בא לאכול סעודה שניה של שבת להמשיך הארה מחכמה ובינה ודעת דאבא מקום פה העליון ולהמשיך מזווג הזעיר טרף בפיו כל בו חכ"ו ממתקים חיך יטעם לאכול וגו"רן נכון כולו מחמדים ולשו"ן לימודים מן המכריעים ויושפע במאכלינו שפעת ז' נחלים תחתיים דז"א וכו' כסדר הלילה.
איסורי שבת השכיחים בסעודות שבת
מג. ושוב יאכל די מכשורו אשר יכשר לו, וכל המאכל שאוכל בשבת אף על פי שיאכל יותר מהצורך אינו הולך לחיצונים כמו בחול אלא כולו נבלע באיברים כמו שביארנו למעלה בפ"ז, וירא שמים ישים עיני השגחתו בפרק ההוא להיות זהיר בסעודתו ולהיות סעודתו נעשית על טהרת הקד"ש בדרך ישר לא יכשל בה שום שגיאה הן בכליו הן במאכליו כמו שביארנו שם כל חלקי האיסור שבם.
וכתב הב"י בסי' של"ו בשם בעל ספר התרומות, שטוב לשמור עצמו בשבת מלאכול בגינות ובמקום עשבים מחובר מפני שבקושי יוכל להזהר שלא יפלו מים עליהם בשעת שתיה או בשעת נטילת ידים ומשקה אותם, שאף על פי שאינו מכוין פסיק רישיה הוא וכל פסיק רישיה במידי דאורייתא אסור וחייב כשהגינה של ישראל, ואפילו תהיה הגינה של גוים דהוי פסיק רישיה דלא ניחא ליה מכל מקום מדרבנן איסור גמור איכא, ועוד יתר האיסורים אשר מעותדים להכשל בם באין מבין ומשתמשים באילן ומריחין בפירות ובשושנים במחובר ואוכלין פירות שנשרו מן האילן ונפלו לארץ.
מד. והאחרון הכביד אשר נהגו בימות הקיץ להתקבץ אנשים ונשים לטייל בגינות ובפרדסים ובאים לכמה איסורים, וכתב הרמב"ם בפ"ו מהלכות יום טוב, חייבין בית דין להעמיד שוטרים ברגלים שיהיו מסבבין ומחפשים בגינות ובפרדסים ועל הנהרות כדי שלא יתקבצו לאכול ולשתות שם אנשים ונשים ויבואו לידי עבירה, וכן יזהירו בדבר זה לכל העם כדי שלא יתערבו אנשים ונשים בבתיהם לשמחה ולא ימשכו ביין שמא יבואו לידי עבירה ע"כ.
איסורי בישול השכיחים בסעודה
מה. גם יש להזהר במה שכתב הטור סי' שי"ח, דדבר שנאפה או נצלה אם בישלו אחר כך במשקה יש בו משום בישול, ומטעם זה אסור לתת פת בכלי שני שהיד סולדת בו ונראו דבריו לרוב גדולי ישראל, ולפיכך האיש הירא יזהיר לבני ביתו בשעת עירוי המרק של חמין שלא יתנו פת בקערה תחילה אלא יערו המרק בתחילה ושוב ימתינו עד שלא תהא היד סולדת בו ואז יתנו הפת שלא להכשל באיסור של שבת.
מו. ויש מן גדולי הפוסקים האוסרים לתת מלח אפילו בכלי שני כל זמן שהיד סולדת בו דכל מלח רך הוא ונוח להתבשל יותר משאר דברים ומתבשל אפילו בכלי שני והמחמיר תבא עליו ברכה אבל תבלין מותר, אך אסור ליתן תבלין בקערה ולערות עליהם מכלי ראשון שמתבשלות על ידי העירוי שבכל מקום עירוי דכלי ראשון חשיבא ככלי ראשון כמו שכתבו הפוסקים ז"ל.
בענין דיכה ולישה באוכלין בשבת
מז. ומותר לדוך פלפלין אפילו הרבה יחד והוא שידוכם בקתא של סכין או בקערה אבל לחתכם בסכין אסור, וכן אסור ליתן הפלפלין לתוך בגד לכתוש בסכין עליו דמוליד ריחא, והמלח גם היא אין כותתין אותה במדוך של עץ אבל מרסק הוא ביד של סכין ובעץ הפרור ואינו חושש.
מח. וכתב הריב"ש דאסור לגרור הגבינה בשבת במורג חרוץ בעל פיפיות אבל מותר לחתכו בסכין דק דק כמו שמותר לחתוך בשר מבושל או צלי דק דק כמו שכתבו התוס' ז"ל, וירא שמים יזהר שלא יתן לתוך פיו דבר שאינו חפץ לאוכלו דאסור ללועסו משום טחינה גם כן, והכי משמע מדברי רש"י בשבת דף קל"ג ע"ש.
מט. וגם משום לש צריך להזהר בשומים שדכו מערב שבת כשנותן בהם חומץ שלא יטרוף אלא מערב, והמרדכי אסר דלא יערב בכף אלא ביד, והטור בשם בעל התרומות כתב דהא דשרי לערב החומץ בשומים הכתושים דווקא כשנתנו מבעוד יום אבל בשבת אסור לתתו בהם משום לש, וירא שמים יהא זהיר לעשותו על ידי שינוי שיתן השומים תחלה ואחר כך החומץ ומערבו באצבעו כמו דין השתיתא, ומקום שדרכו לעשות כך בחול יתן בשבת החומץ תחלה ואחר כך השומים כמ"ש הר"ם ז"ל.
נ. (אמר המגיה, כתב בספר שיירי כנה"ג סי' שכ"א ז"ל, אמר המאסף המנהג פשוט בכל ישראל להתיך ביצי דגים לחים הנקראים חאב"ייארי בשבת על ידי שמן ולימוניס ובתשובה חלק אורח חיים ערערתי על היתר זה דנראה דלכולי עלמא אסור, אי להרי"ף והרמב"ם ז"ל אף על גב דבכף נמי שרי לערב ולא יטרוף בכח וכמו שהסכים רבינו המחבר ז"ל בסימן זה, אינו דוקא אלא עירוב שלא בכח אבל הלישה צריכה להיות מערב שבת, ואי לבעל התרומות והעומדים בשיטתו דאפילו עירוב לא שרי אלא כשנותנין המשקה מבעוד יום אבל בשבת אסור הכא ודאי אסור דבשבת נותנין המשקה ולשין אותו.
ואפילו למה שכתב הרב בעל המפה על סברת בעל התרומות דאם נתן האוכל תחילה ואחר כך החומץ ומערבו באצבעו שרי דהוי שינוי וכן נוהגין להתיר על ידי שינוי ע"כ, וכבר כתב רבינו המחבר ז"ל דאפילו לדידן דאין לנו מנהג קבוע אפילו בחול כל שנתן האוכל הוי שינוי, מכל מקום הרב בעל המפה כתב דבמקום שדרכן בחול ליתן האוכל תחילה יתן בשבת החומץ תחילה ואחר כך האוכל, ואילו אנן נהגינן אף בחול ליתן החאב"ייארי תחלה וגם בשבת נותנין החאב"ייארי תחילה.
ועוד דלא כתב כן בספר המפה אלא לערב באצבעו אבל לא בכף וכל שכן שאין לשין אותו ואנן לשינן ליה בכף, ואם באנו לומר דכיון דבלילתו רכה לכולי עלמא שרי כמו גבי שתיתא וכדכתב תרומת הדשן ז"ל, הרי הוא ז"ל עצמו כתב דאף על פי כן צריך שינוי ובחאב"ייארי ליכא שום שינוי, ועוד יש שעושים בלילה עבה מאד.
נא. סוף דבר לא מצאתי שום היתר בדבר והוא מנהג פשוט בקושטא ואין פוצה פה ומצפצף, ואולי סמכו אמה שכתב הרמב"ם בתשובה דמותר לגמור שחיקת הריפות בעץ פרור בקערה בשבת ואפילו נתינת מים מותר, והחאב"ייארי לא גרע מהריפות דלאו מחוסר דיכה הוא אלא מחוסר שחיקה ושרי, אלא שראיתי לב"ח כתב שהרמב"ם חזר בו מתשובה לחיבורו וצריך שלא יטרוף בכח, ולפי זה בחאב"ייארי צריך שלא יטרוף בכח וזה אי אפשר עכ"ל, וירא שמים ירחק ממנו ותבא עליו ברכת טוב).
בדין כבישה באוכלין בשבת
נב. ואסור למלוח חתיכות צונן והוא הדין כל דבר שטעון מליחה כגון בצלים ושומים ארבע או חמש חתיכות ביחד מפני שנראה ככובש והכובש אסור מפני שהוא כמבשל אלא מטבל כל אחת לבדה ואוכלה, ואפילו בחתיכה אחת אסור לשהות יותר משעת אכילה כמו שכתב מהרי"ל בהלכות יו"ט, ואסור לשפוך בשבת יין או שאר משקה לכלי שיש בו חומץ כדי שגם זה יהיה חומץ אחר כך דהוי ככובש כבשים כמ"ש האחרונים ז"ל.
איסור בורר בשבת
נג. והבורר גם היא מן הקשות שבשבת, וירא אלהים צריך להזהר בכל דקדוקים וחלוקים כי רובם רביע עלייהו איסורים דאורייתא, שהרי הבורר אוכל מתוך פסולת או שהיו לפניו שני מיני אוכלין ובורר מין ממין אחר והניחו לאכלו אחר כך אפילו בו ביום בסעודה אחרת חייב כל שאינו לאכול לאלתר, והבורר פסולת מתוך אוכל חייב ואפילו לאכול לאלתר.
וצריך להזהר הרבה בזה שלפעמים שיש לפניו כלי שיש בו שני מיני אוכלין מעורבין והוא חפץ לאכול מאחד מהמינים, אם הוא נוטל ממנו ואוכל ושוב נוטל מהשני ואוכל לית לן בה דהוי כבורר אוכל מתוך פסולת לאכול לאלתר דשרי לכולי עלמא, אבל אם בירר יותר ממה שאכל כבר הביא עצמו לידי חיוב חטאת, ואם יפגע במין השני וישליכנו מידו ויסלקנו לצדדים הרי זה כבורר פסולת מתוך אוכל שאפילו לאלתר חייב לפי שהאוכל שאין לו חפץ בו נידון כפסולת כמו שכתב בפירוש הטור, ודבר זה דבר ההווה הוא ואין אדם יוצא מידי ספק חטאת.
ואין צריך לומר אם הולך ובורר בידו האוכל שאינו חפץ בו והולך ומסלקו לצדדים עד שנמצא האוכל שהוא חפץ בו לבדו לצד אחד שזה ממש בורר פסולת מתוך אוכל וגם אם בירר והניח אפילו לבו ביום חייב, ולאו דווקא במיני פירות אלא אפילו בשני מיני דגים שהם ניכרים בין החתיכות גדולות ובין הקטנות מהדגים קטנים נסתפקו גדולי ישראל אי שייך בהו ברירה, ונטו להחמיר משום דספק חיוב חטאת הוא והוא הדין בשני מיני בשר, גם אם האוכל מרובה על הפסולת או הפסולת מרובה על האוכל יש בזה דעות מחולפות ואי אפשר לקיים את שתיהן אלא בשב ואל תעשה.
ואיש התמים צריך לומר בתוך ביתו ערב שבת להיות זהירים להניח מערב שבת כל פרי ואוכל בכלי בפני עצמו בלי פסולת שאין טורח בזה לעשותו, ובכן יסתלק עצמו מכמה ספיקות חמורים וקרובים לחטא וכמו חלב ודשן תשבע נפשו לאכול לכבוד הדרה של שבת בלי שום פקפוק וחשש חטאת חס ושלום.
נד. ואסור לסנן את החומץ מן התולעים שבו בשבת משום צובע, ומשום דאתי לידי סחיטה, ובורר פסולת מתוך אוכל.
נה. והנשים הבודקות הירקות בשבת להסיר העלים המעופשים, צריך להזהירן בעת הבדיקה לברור העלין היפים מן המעופשים ולא להיפך דהוי כבורר פסולת מתוך אוכל דאפילו כדי לאכלו לאלתר אסור כמו שכתבו כל הפוסקים כל פרטי דברים אלו.
נו. (א"ה , כתבו הפוסקים בשומן הצף על פני החלב שצריך להזהר כשילקוט אותו בשבת מעל פני החלב שיזהר כשיגיע סמוך לחלב להניח קצת עם החלב, ודווקא שצריך לאוכלו בו ביום ואם אין צריך רק שחושש שיתקלקל אסור לישראל לעשותו ע"כ).
בדיני סחיטה וליבון בשבת
נז. גם יהא זהיר בענין הסחיטה שלא יסחוט כבשים ושלקות אלא כשאינו צריך למשקה שלהם ואינו סוחטן אלא לתקנם לאכילה דלרבינו תם כל שהוא צריך למשקה שבהם חייב חטאת אפילו סחט לקדירה שיש בה אוכל, ומותר לסחוט הירקות שעושים דק דק בשבת מימיהן דהוי כדין חבית שפקקו בפקק של פשתן לסתום נקב שבדפנה שמוציאים בו היין דיש מתירים אף על פי שאי אפשר שלא יסחוט כל שאין תחתיו כלי דכיון שאינו נהנה בסחיטה זו הוי פסיק רישא דלא ניחא ליה ומותר והכא נמי כל שהולך לאיבוד מותר.
נח. ודע שיש שני מיני סחיטות אחד משום תולדה דדש ואחד משום מלבן דהיינו מכבס, ואם נשפך שכר או יין אדום או משקים שאינן מלבנים על המפה שעל השולחן וחפץ לנקותם על כל פנים לא ישאב מהם תוך הכף לשפוך החוצה דזה הוי תולדה דמפרק, אבל מותר לדחות המשקה על ידי סכין מעל המפה בנקל ולגרור על ידו המשקה שנשפך שיזוב לאיבוד, אבל מים או יין לבן שנשפך על המפה אסור לגרור אפילו בסכין דהוי מכבס כמו שהאריכו בכל זה פוסקים האחרונים.
נט. ועל כן יזהרו שלא לנגב במפה כוסות בשעת הדחתן על ידי בגד כמו שעושין בחול, גם צריך להזהר בימות החמה שלא לרסק השלג דהיינו לשוברם לחתיכות דקות כדי שיזובו מימיו אבל נותן הוא לתוך כוס של יין או מים במקום שאין בה חשש תולעים והוא נימוח מאליו ואינו חושש, וכן לשבור חתיכה ממנו מותר אפילו אם יזובו קצת מים על ידי זה דלא נתכוון לזה, ועוד שהולך לאיבוד וזה פשוט.
בדין חפיפת כלים במלח, וחיתוך תפרים בעופות מקולסים והמסתעף
ס. ואין חופפין כלים במלח בשבת לפי שהמלח נמחה כשחופף בחזקה כמו שכתב המרדכי, ואסור לרחוץ ידיו במלח וכל שכן בבורית שנימוח על ידו והוי נולד.
סא. ולענין אגד גדיים ועופות המקולסים וחוטי תפירתן, כתב בשיבולי הלקט דמותר לחתכם בשבת משום דפסיקת תלוש אינו אסור אלא אם כן מתקנו למדה או לעשות כלי ואפילו שבות דרבנן ליכא אלא היתר גמור הוא ע"כ, וכן כתב הב"י באורח חיים סימן שי"ד דמותר להפקיע ולחתוך קשרי השפוד שקושרים בטלה או בעוף הצלויים.
סב. (א"ה, כתב בשיירי כנה"ג סי' שי"ד על הדגים מלוחים שרגילים לבא בתוך חביות קטנות הנקראים ברילי"ש שהם דפים קטנים מחושקים זה עם זה על ידי חשוקי עץ ובפיהם יש מגופה, נשאל אם מותר בשבת לפתוח אותו על ידי הסרת החשוקים לאכול הדגים או אסור, ואם תמצי לומר דאסור אם יכול להתיר ראש המגופה בסכין, ואם תמצי לומר אסור לפעמים באים מחושקים בחבל אם מותר לחתוך החבל כדי לפתוח החבית והאריך שם בצדדי צדדים וכתב בסוף, ולכן דעתי מסכמת דאם אפשר להתירם ולחתכם על ידי גוי יחתכם ואם אין שם גוי מותר לחתכם על ידי ישראל אם אי אפשר על ידי היתר החבל או הפקעת.
ואם אינן קשורים בחבל נראה שיכול לפותחם על ידי גוי כמ"ש רבינו המחבר ז"ל בשם האגור שמימיו לא ראה מי שהורה לשבר הפותחת לצורך השבת, וכתב הרב ז"ל דעל ידי ישראל קאמר דאילו על ידי גוי אין להחמיר כיון דאיכא מאן דשרי אפילו על ידי ישראל הכא נמי על ידי גוי שרי כיון דאיכא מאן דשרי על ידי ישראל ע"כ).
דין סכין תחוב בכותל, ודין הסרת כיסוי חלון בשבת ע"י גוי
סג. וכתב בתרומת הדשן שסכין שהוא תחוב בכותל של עץ מבעוד יום שאסור להוציאו בשבת כיון שהוא דבר מחובר אבל אם הוא תחוב בספסל וכן בכל דבר תלוש מותר להוציאו, ואם דצה ושלפה מבעוד יום אפילו בכותל שרי כמו שכתב הב"י ז"ל.
סד. וכתבו האחרונים, מה שנוהגים בסעודות גדולות כדי להכניס האויר נוטלים בשבת על ידי גוי העששית מן החלון נראה דאסור כיון דאיכא בנין וסתירה כיון דמחבר אארעא וראוי לחוש לדבריהם, ולענין הפירות בסעודת שבת כבר כתבנו בפרקים דלעיל אזהרותיהן ויתר מהמה מפורשים בטור סימן ש"י בדיני המוקצה ע"ש.
ובעל נפש היפה עיניו בראשו להסתכל בכל חלקי האיסורים הנזכרים ולהזהר ביותר לבל יכשל באחד מהם לבל יחלל את יקר שבת רב הקדש חס ושלום, ומה גם יקר תפארת סעודת עילאה האחוזה במקום עליון ומרומם על כל ברכה ותהלה אשר מי ימלל גבורות סעודה זו, אשר על כן ירא אלהי"ם יזהר לעשותה בדרך ישר לא יכשל בה בשום שגיאה לבל יפגל בקדשים חלילה.
לקדש עצמו בעת אכילתו
סה. ותמיד בכל סעודתו לא ימיש מנגד עיניו מאמרו אשר הגיד ואמר לפני סעודתו דא היא סעודתא דעתיקא קדישא דחקל תפוחין וזעיר אנפין אתיין לסעדא בהדיה, ובכן מורא לו יעלה על ראשו להיות נוהג בסעודתו כאוכל לפני המלך ולשמור לפיו מחסום לבל יוציא דבר לפני האלהים לחלל את קדש ה' חלילה ככל אשר הזהרנו שם בפ"ז בחומר הדיבור בשבת, וביותר על השלחן אשר לפני ה' אשר מקלקל ומפגל קדשי הקדשים.
וכל שכן שיזהר מהדברים אשר הזהירו חכמים שלא יהא גרגרן ובלען בסעודתו חלילה כי עושה אלה הם מסטרא דעשו שנאמר בו הלעיטני נא כמו שאמרו בזוהר רות זה לשונו, תמינאה דלא יהא גרגרן ובלען אלא כמאן דאכיל קמי מלכא דברכתא לא שריא במעוי ההוא דאשתכח בלען כעשו דכתיב הלעיטני נא מן האדום האדום מאי טעמא בגין דחויא בישא שרי במעוי ולא אשבע ולא עוד אלא דאקרי רשע דכתיב ובטן רשעים תחסר מאין לשבעה בגין דא אבעי ליה כד אכיל כמאן דיתיב קמי מלכא ע"כ.
וזה ביתר הימים כל שכן וקל וחומר בעוז סודם של סעודת שבת כי על שלחן המלך תמיד הוא אוכל, וכמו שהמלך הקדוש יהנה מסוד שפע העליון כך הנפש היתירה נזונית מהמזון העליון שנתגשם בשלחן התחתון הזה בסוד צדיק אוכל לשובע נפ"שו, ואם לא ינהג כשורה באכילתו מאין יבא עזרו ליהנות מנועם ה'.