חמדת ימים א· רבי בנימין ב"ר מאיר הלוי
ספר חמדת ימים - חלק ראשון - שבת קודש · פרק יג - תפלת מוסף
תפלת מוסף מיד אחר תפלת השחר
א. תפלת מוסף של שבת מרוממת היא מאד במעלתה נשגבה על הוד יקר תפלה של שחרית ונתקנה כנגד קרבן מוסף של שבת, וקרבן מוסף היה זמנו מיד בבוקר ולפיכך זמן תפלת המוסף גם כן תחל להיות מיד בבוקר ואין לאחר אותה וראוי להתפלל אותה מיד אחר תפלת שחרית.
סדר עבודה למוסף של שבת מהר"ם די לונזאנו ע"ה
ב. ומנהג טוב להולכים בתמים לומר קודם מוסף שבת סדר עבודת המוסף שתיקן החכם כה"ר מנחם די לונזאנו ז"ל וזה סדרו.
וביום השבת שני כבשים בני שנה תמימים ושני עשרונים סלת מנחה בלולה בשמן ונסכו. עולת שבת בשבתו על עולת התמיד ונסכה, ובכן וכך היתה עבודת מוסף שבת בבית אלהינו, בשש שעות ביום הביאו שני כבשים בני שנה תמימים השקום ובקרום ועקדום, שחטם השוחט בצפון וקבל המקבל את דמם בכלי שרת בצפון ובא לו לקרן מזרחית צפונית ונותן מזרחה צפונה ועוד בא לו לקרן מערבית דרומית ונותן מערבה דרומה, שיירי הדם היה שופך על יסוד דרומי, הפשיטום ונתחום והעלה כל אחד מה שזכה בו לכבש ומלחום וירדו, נכנס כהן גדול השתחוה ויצא, נכנסו אחיו הכהנים השתחוו ויצאו.
באו ועמדו על מעלות האולם, העלה מי שזכה האברים מן הכבש למזבח, אם רצה כהן גדול להקטיר עלה בכבש הושיטו לו האברים וסמך עליהן וזרקן ואם רצה הוא סומך ואחרים זורקין, החלו אלו שעל מעלות האולם ומברכים ברכת כהנים, הקטיר שני עשרונים סלת מנחה בלולה בשמן.
בשבע שעות ביום נותנים לחם הפנים לפני ה' על שולחן הזהב שבהיכל ומוציאים את של שבוע שעברה, כיצד נכנסו ארבעה כהנים שנים בידם שתים מערכות של לחם מצה שש חלות של שני עשרונים סלת המערכת ושנים בידם שני בזיכים ובהם שני קומצי לבונה זכה וארבעה מקדימין לפניהם, שנים ליטול שתים מערכות ושנים ליטול שני בזיכים, הגיעו לשולחן משכו אלו והניחו אלו וטפחו של זה בתוך טפחו של זה ויצאו, נתנו הלחם על שולחן הזהב שבאולם, נתנו מלח על שני בזיכי הלבונה והקטירום, נתנו לו יין לנסך, הסגן עומד על הקרן והסודרים בידו ושני כהנים עומדים על שולחן החלבים ושתי חצוצרות בידם תקעו והריעו ותקעו.
באו ועמדו אצל הממונה על הצלצל אחד מימינו ואחד משמאלו, שחה לנסך הניף הסגן בסודרים, הקיש זה בצלצל ותקעו אלו בחצוצרות ונגנו אלו בנבלים וכנורות ודברו הלויים בשיר, הגיעו לפרק תקעו והשתחוו העם, על כל פרק תקיעה ועל כל תקיעה השתחויה, חלקו משמרות הכהנים שבירושלים את הלחם ביניהם, נטל כהן גדול מחצית החלות שנאמר והיתה לאהרן ולבניו ואכלוהו במקום קדוש כי קדש קדשים הוא לו מאישי ה' חק עולם, אשרי העם שככה לו אשרי העם שה' אלהיו.
תפלה לומר קודם תפלת מוסף
ג. ושוב יתאמץ בכוונתו להתפלל תפלת מוסף כתקונה ויאמר, לשם יחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה בדחילו ורחימו ורחימו ודחילו ליחדא שם י"ה בו"ה ביחודא שלים בשם כל ישראל, הנה אנכי בא להתפלל תפלת מוסף של שבת לשלמה פרים שפתינו ולהוסיף על המאורות עליונים למעלה, כי אתה תברך צדיק ה' כצנה רצון תעטרהו, ותשב באיתן קשתו ויפוזו זרועי ידיו מידי אביר יעקב משם רועה אבן ישראל, אבן מאסו הבונים היתה לראש פנה, נפשי ישובב ינחני במעגלי צדק למען שמו, ויהי נועם ה' אלהינו וכו', יהיו לרצון.
תוכחה למתפללים תפלה קצרה במוסף
ד. ומנהג ירושלים וכל אגפיה לאומרה בלחש ובחזרה, ויתר מאד נעלה החזרה מהלחש ובה זוכה האיש הישראלי לקבל תוספת הנשמה מיום השבת כשאומר איה מקום כבודו להעריצו, בא וראה כמה סמיות עינים נמצא למתפללים תפלת מוסף בקול רם 361 בחשיכה יתהלכו ומנ"שמת אלוה יאבדו, ונוסף גם הוא שעוברים על חרם של הראשונים כמו שכתוב בב"י שהראשונים הטילו חרם שלא יתפללו תפלת שחרית ומוסף ומנחה אלא בחזרה, וזה אפילו בחול כל שכן בשבת הקדש וכל שכן בתפלה נאה וחסודה כזאת הבאה להאדיר ולהגדיל המאורות הקטנים עם הגדולים.
ומי יתן והיה שיקלו באריכות יתר הדברים אשר מאריכים ביתר דברי התפלה ובקריאת ספר תורה אשר אין בם תועלת לנפש ויחמירו לבלתי יתפללו תפלת המוסף אפס בחזרה כמשפטה ודינה, ומקשה לבו יפול ברעה והשכינה צווחת עליהם ולא אותי קראת יעקב כי יגעת בי ישראל, ואיש התמים לא יעבור מלאומרה בחזרה כמשפטה ואל יפן אל אנשי הקהלה ויאסוף אליו כל חרד ויסדר תפלתו עמהם בלחש ובחזרה, וכן נהגתי בימי גרושי בעוברי דרך ערי הפראנקייא.
נוסח תקנת שבת במוסף ופירושו
ה. ויתפלל שלש ראשונות ושלש אחרונות וקידוש היום באמצע ויש לומר בה זה הנוסח.
תקנת שבת רצית קרבנותיה צוית פירושיה עם סדורי נסכיה מענגיה לעולם כבוד ינחלו טועמיה חיים זכו וגם האוהבים דבריה גדולה בחרו אז מ'סיני נ'צטוו צ'ווי פ'עליה כ'ראוי ותצונו ה' אלהינו להקריב בה קרבן מוסף כראוי וכו'.
וכן היה מנהג רבינו הקדוש האר"י ז"ל והוא משפר התקונים לבאים בסוד ה' ליראיו, והוא מיוסד על סדר אלפא ביתא של תשר"ק על שם הגאולה דכתיב אשרקה להם ואקבצם.
ו. ופירוש "תקנת", רוצה לומר לשון סדור כלומר סדרת שבת, "רצית קרבנותיה", כלומר אף על פי שיש בהקרבת קרבנותיה חלול שבת אף על פי כן רצית בהם, "צוית פירושיה עם סדורי נסכיה", על שם צו את בני ישראל ששם מפורש קרבן שבת צוית קרבנות המפורשים בה עם סדרי מערכות של לחם הפנים כי שש המערכת מתרגמינן שית סדרין ונסכיה מלשון קשות הנסך אשר יוסך, "מענגיה לעולם כבוד ינחלו", על שם מה שאמרו באגדה 362 בפסוק באתי לגני בזכות שלשה דברים ישראל מתענגים לפני הקדוש ברוך הוא ואחד מהם בזכות שבת דכתיב אז תתענג על ה', "טועמיה חיים זכו", רוצה לומר המכבדים אותה במיני מאכל ומטעמים חיים זכו, אי נמי כמו שאמרו בזוהר דבעי לאטעמא מכולא כמו שהארכנו בפרקים של מעלה.
טעם שנתייסד נוסח "תקנת" בסדר תשר"ק
ז. ומיוסד על סדר אלפא ביתא זו לפי שהיא נשמעת על הגאולה והגאולה עתידה להיות בזכות שבת שנאמר לסריסים אשר ישמרו את שבתותי וכתיב בתריה והביאותים אל הר קדשי, וכיצד נשמעת על הגאולה "תשר"ק" על שם אשרקה להם ואקבצם כי פדיתים, "צפע"ס" יטפו ההרים עסיס לשון צף וטף אחד הוא אשר הציף תרגום דאטיף, "נמל"ך" והיה ה' למלך, "יטח"ז" יטו שכם אחד לעבדו כי עין בעין יראו זהו ח"ז, "והד"ג ב"א" יבא לויתן ויכרו עליו חברים, וכן אותיות "מנצ"פך" שבו כולם על שם הגאולה כמ"ש במדרשים. 363
וטעם היות במוסף יען כי בו נאמר כתר יתנו לך ה' אלהינו כי בו מתלבש עילת העלות בכתר ואז נתקיים כי תעביר ממשלת זדון מן הארץ כנודע למשכילים בחכמה.
בסוד תפלת מוסף
ח. ואשר הריחו בסוד ה' אל עבדיו יתבונן בסוד המוסף אשר בסוד יוסף הצדיק נאדר כמו שאמרו בזוהר בראשית דף י"ז ז"ל, כיון דההוא עמודא דאמצעיתא אשתלים ועביד שלם לכל סטרין כדין אתוסף ביה נהירו מעילא ומכל סטרין בחדוה דכלא ביה ומההוא תוספת דחדוה נפיק יסוד דא דעלמין ואקרי מוסף מהכא נפקין כל חייליא לתתא ורוחין ונשמ"תין וכו', וכן בתקונים ואיהי תוספתא מסטרא דחי עלמין דאיהו מוסף שבת וכו'.
ומאותיות מוסף תשכילהו כי מוסף בחילוף המ' בא"ת ב"ש הוא יו"סף הצדיק, ועין המשכיל שוה תשכילהו באשר עתה סוד מלכות גדילים תעשה לה בעלייתו של בעל ורוזנים נוס"דו יחד ישראל ורחל יחדיו שוו בשיעוריהן וישתוו היסודות מוסדות תבל.
תפלה ע"ד הסוד קודם מוסף בלחש
ט. ויבטא בשפתיו פרטי כוונתו לאמר, ליחדא שמא דקודשא בריך הוא ושכינתיה וכו' הנה אנכי בא להתפלל תפלת מוסף שבת לתקן את שורשה במקום עליון לגרום זווג זו"ן יחדיו יהיו תמים ביסודותיהם ולהאדיר ולהגדיל יקר הדרה של רחל להיות אשת חיל עטרת בעלה על ראש עצמותו העומד למטה בנ"הי של אימא אשר המה נה"י דכלי זעיר העולה.
ובכח סגולת ברכה ראשונה ירום ונשא חכמה דז"א בחכמה דאו"א וקו ימין המלכות תעלה בנצח דאימא, ובסגולת ברכה שניה ירום ונשא בינת הזעיר בבינת או"א וקו שמאלה של מלכות תעלה בהוד דאימא, ובסגולת ברכה שלישית ירום ונשא דעת דזעיר בדעת או"א וקו האמצעית של מלכות תעלה ביסוד של אימא, ובסגולת ברכה רביעית יהיו למאורות הארת המוחין אל כתר מלכות ויעש המלך משתה גדול ביום חתונתו, ובסגולת ברכה חמישית יכנס נצח דזעיר העומד נגד נצח דאו"א בחכמת רחל, ובשישית יכנס הוד זעיר בבינת רחל, ובשביעית יכנס יסוד זעיר בדעת רחל להיות נעשים לה מוחין ומן תוספת המאורות העליונים ישתלשל להאיר מן העולם ועד העולם ומשם ישתלשל לנו בני מלכים להאיר על נר"ן כי עמך מקור חיים באורך נראה אור, ויהי נועם ה' אלהינו עלינו וכו', יהיו לרצון כו'.
י. ומשפט האורים בשמות אהי"ה יה"ו ומרגלאן הלא המה כמשפט הערוכים בתפלת ערבית, אפס בשמות הפתיחות והחתימות ראיתי שגיאות ואערכם לפניך למען תלך בדרך טובים.
ברכה ראשונה הפתיחה והחתימה הויה בנקוד קמץ ומעוטרת בתגין, בשניה פתיחתה כמשפט של ערבית והוית חתימתה בקמץ, ובשלישית הויתה נקודת חולם מעוטרת בפזר גדול שבדעת כנודע, וברביעית בה סוד תקנתה בסדר תשר"ק כ"ב אותיות אשר היו למאורות במוחא עילאה מתתא לעילא בסוד תי"ו רשים לעתיק יומין דלית דכוותיה כמו שאמרו בזוהר ת' רשים רשימו דעתיק יומין דלית כוותיה, ואחריה הה' תיבות מנצפ"ך מ'סיני נ'צטוו צ'יויי פ'עליה כ'ראוי.
תקוני נוסחאות בתפלת מוסף וסוד כוונתן
יא. ויאמר את יום השבת הזה, ואף על פי שרש"י ז"ל כתב בפ"ק דביצה דף י"ז לומר את יום המנוח הזה, פליאה היא להניח לשון הכתוב את יום השבת ולומר יום המנוח, והנכון לומר את יום השבת וכן כתב מהרח"ו ז"ל.
יב. וטעם אומרו כאן בשבת ונסכה ובראש חדש ונסכו מפני כי בשבת היא טפילה בז"א שאיננה עולה אפס על ידו משא"כ בראש חדש שהיא אוכלת משלה והיא משתמשת בכתר אחד עמו ואיננה טפילה אליו על כן שם יאמר ונסכו בלשון זכר כמוהו במעלה, ולכן איש המשכיל ידקדק בזה ולא ישגה כאשר שגו רבים ולא נתנו הפרש בין ראש חדש לשבת.
יג. וברוב הספרים לא הדפיסו פה זכר למעשה בראשית ושגיאה רבה היא, והמשכיל יבוננהו שעתה שני היסודות דזו"ן שוין כמעשה בראשית וצריך לומר זכר למעשה, ועוד שחתום בר"ת ב'ראשית א'להינו ו'אלהי א'בותינו ר'צה עם הכולל מספר שם א"ל במילואותו ושם הוי"ה פשוטה לתהלה לשם ולתפארת המלכות שקנתה שם זה בעלותה עתה בנה"י דאימא, והשוגה לבלתי אמור זכר למעשה בראשית פה מגרעות נתן ואיש המשכיל לא יעבור מלאומרו, ואף על פי כי בשפר תפלה זו המלכות גם היא עלתה עמו מכל מקום כיון שעיקר העליה לו והיא טפלה אליו יש לומר גם בתפלה זו וינוחו בו כמו בשחרית ולא יאמר וינוחו בם.
יד. ויחתום ברוך אתה ה' מקדש השבת ויכוין ההוי"ה בנקוד שורק מעוטרת בש"ני גרישי"ן משולבת בשם אהיה, ובראש חדש ושבת יכוין אותה בנקוד צירי ושורק וכן עיקר, ואחר כך בג' ברכות אחרות הוויותיהן הם מנוקדות כמו שביארנו בתפלת ערבית.
טו. וראוי לכל איש ישראל להתאמץ בכוונתו בתפארת תפלה זו מאד לבל יחטיא אל השערה, ואף שבשאר תפלות שבת אם טעה בהם והחליף של זו בזו אינו חוזר אמנם בתפלת מוסף אם החליף של מוסף באחרת חוזר, וכן בשאר התפלות אם טעה והתחיל בשל חול גומר אותה הברכה, אמנם בתפלת מוסף אין הדין כן ופוסק אפילו באמצע ברכה כמו שכתב הרמב"ם.
מעלת התפלה עם הציבור ותוכחה למזלזלין בה
טז. ואף על פי שלפי שורת הדין אפילו יחיד יכול להתפלל תפלת המוספין כמו בשאר תפלות שאף על פי שהם במקום הקרבת קרבן יחיד מתפלל אותן וכן בתפלת המוסף, מכל מקום הירא את דבר ה' לא יביא עצמו לידי מדה זו להתפלל אותה ביחיד מפני אריכות שמאריכין אנשי הקהל שלא להתעכב שעה אחת יותר כי הוא מאבד טובה הרבה מלקדש שמו יתברך ברבים.
וצא ולמד מ"ש ר' שמעון בזוהר וישלח דף קס"ז ע"ב, אמר ר' שמעון צלותא דסגיאין סליק קמיה קודשא בריך הוא ומתעטר בההיא צלותא בגין דסלקא בגוונין סגיאין ואתכלילת מכמה סטרין ובגין דאתכלילת מכמה גוונין אתעבידת עטרה ומנחא על רישא דצדיק חי העולמים וצלותא דיחיד לאו איהי כלילת ולאו איהי אלא בגוון חד ועל דא צלותא דיחיד לאו איהי מתתקנא לאתקבלא אלא בצלותא דסגיאין ע"כ.
יז. ובזוהר פרשת בלק דף קצ"ו ע"א הוסיפו עוד בעונשו ז"ל, מי בכם ירא ה' שומע בקול עבדו אשר הלך חשיכים ואין נגה לו וכי בגין דלא אתא לצלויי הלך חשיכים אלא אוקמוה עד לא יתכנשון ישראל לבתי כנסיות לצלאה סט"א קיימא וסגיר כל נהורין עלאין דלא יתפשטון ויפקון על עלמין ותלת זמנין ביומא אזלי סט"א דכר ונוקבא ומשטטין בעלמא וההוא עידן אתקן לצלותא בגין דלא הוי תמן קטרוגא כלל וכדין איהו עידן לצלותא בגין דאינון אזלי למשטטא בטורי חשוך והר נשפה כדין פתיחין כוי נהורין עלאין ונפקי ושריין על בתי כנסיות ברישהון דצלאן צלותין ומתפלגן נהורין על רישייהו וקודשא בריך הוא שאיל על ההוא דלא אשתכח תמן ואמר חבל על דפלניא וכו' אין נגה לו כמה דאתפליג ושריא על אחרנין דתמן כמה טבין אתאבידו מיניה וכו' ע"ש באורך.
ואם כה נאמר ביתר תפילות של חול כל שכן וקל וחומר בשפר מעלות המדות העולות בהוד הדרן של תפלות של שבת, ועליהן מלמעלה תפלת מוסף העולה היא על גביהן אשר כמה מאורות עליונים מתוספים בשמים ממעל בכח סגולתה אשר מהמה ישתלשל מן העולם ועד העולם עד בואה על ראשי עם קדש, ואשר הלך חשיכים להתפלל אותה שלא עם הצבור תקולקל חלקתו ואין נגה לו.
יח. ואיש התמים ישכיל עשות שלא לפרוש מן הצבור ולא יפנה דרך כרמים רמי הקומה גדועים אשר בוטחים בעצמם ובכוונתם לאומרה ביחיד ולבם הולך חשיכים בין תנור לכירים ויתפללו ברע עו"סק כי התעס"קו עמו, אשר קורא אני עליהם לא תעשון איתי אלהי כסף ואלהי זהב באשר היתה תפלתם בלא לב ולב ממ"על לחש"ב כספם וזהבם.
ולאנשים כאלה איככה יערכו אל לבם להתפלל ביחיד אחר כי דרך נשים להם לבלתי עצור חיל להתגבר על יצרם שעה או שתים ולבטל מחשבותם בעומדם מול פני האדון ה' אלהי ישראל, וכולי האי ואולי בהצרף תפלתם עם הצבור יעלה ארוכה למחלת תפלתם כמו שאמרו בזוהר 364 בפסוק פנה אל תפלת הערער ולא בזה את תפלתם, אין זה כי תשרפם כאש להבת יצרם האספסוף אשר בקרבם למהר לשלחם מאת פני הקדש לפנות להם רבות עתים לפקוד איש אל רעהו ואיש את קרובו ולערוך שם שיחתם שיחת חולין בשבת, והלואי לא תהיה בם גם מדבור לשון הרע אשר השיחה בטילה היא אם היולדת השבע תועבות אשר שנא ה' כמו שביארנו במקומות אחרים אשר השכינה צווחת עליהם הוגעתם ה' בדבריכם, אויה על שברם כי רבה וה' הטוב יכפר בעד.
יט. ואשר עיני בשר לו יחמול על נפשו היקרה ולא יחוש על התעגנו אשר יתעגנו הצבור יותר חצי שעה או יותר כאשר לא יחוש בהתעגנו ביתר חפציו צורכי הגוף הנגוף וערב לו, ובכן בשיתו אל לבבו להשוות לפחות כבוד עבד לכבוד רבו לא יבא לחלל יקר הדרן של תפלות של שאר הימים ויותר מהמה בתפלת מוסף של שבת לבלתי אומרן ביחיד או בקול רם שלא בחזרה, ודי בזה הערה במעט מזער שהזהרנו ברום מעלת מצוה זו לחזק ידים רפות וברכים כושלות בהוד הדרן של תפלות, וכבר יחדתי הדבור בזה בחלק הקודם בשער התפלה ע"ש.
טעם שתקנו לומר כתר במוסף שבת ויו"ט
כ. ואחר אומרו המוסף בלחישה ישוב ידו שנית לאומרו קול ברמה ויאמר בה קדושה רבה כתר יתנו לך, ופשטן של דברים שהתפלה שמתפללין ישראל למטה ממנה עושים מלאכים המוני מעלה כתר בראש מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא כמו שאמרו בזוהר וישלח דף קס"ז, ההוא מלאכא דממנא על צלותהון דישראל סנדלפ"ון שמיה נטיל כל אינון צלותין ועביד מנייהו עטרה לחי העולמים וכו'.
ולפי שבשבתות וימים טובים יש בהם תוספת קדושה ורוב השבח וההודאה לו יתברך וגם כן מוסיפים בהם תפלת מוספין, וגם שהם ימים שכל ישראל נקבצים בקדושה ובטהרה ובכסות נקיה לבתי כנסיות ובתי מדרשות ברוב עם הדרת מלך, לכן תקנו לאומרה בשבתות וימים טובים ובתפלת המוספים כי עיקר קדושת היום הם המוספין, ואומרים קדוש קדוש שהוא הקדושה שאומרים המלאכים ואחר כך אומרים כבודו מלא עולם וכו' כדי לומר הקדושה שאומרים השרפים והיא ברוך כבוד ה' ממקומו.
טעם שאומרין בקדושה פסוקי שמע ישראל
כא. ולפי שגזרו שמד על ישראל שלא לקרות קריאת שמע תקנו שיהיה שליח צבור אומר אותה בלחישה ובהבלעה בעמידה בכל תפלת שחרית בין בחול ובין בשבת, שאחר שהיה אומר ממקומו יפן ברחמיו לעמו המיחדים שמו ערב ובוקר היה מצדד הדברים עד שאומר שמע ישראל ומאריכין הקהל על ידי נעימה באחד הוא אלהינו הוא אבינו וכו', ואף הוא מתכוין לגמור קריאת שמע בהבלעה ואומר עמהם בבת אחת להיות לכם לאלהים אני ה' אלהיכם, ונמצא ששליח ציבור קרא קריאת שמע כולה והקהל קראו עמו פסוק ראשון על ידי תחבולה כמו שביארנו וגם כן קראו עמו סוף פרשת קריאת שמע שהוא להיות לכם לאלהים.
כב. ואחר שקראו קריאת שמע היו אומרים הקדושה שאומרים ישראל למטה והיא ימלוך ה' לעולם אלהיך ציון, וכשנתבטל השמד בטלו מלאומרה בכל התפלות וקבעו אותה בתפלת מוסף כמו שכתבו הגאונים ז"ל, ומזה נתפשט נוסחת אחד הוא אלהינו שלא היו רשאים לומר שמע ישראל רק אחד הוא אלהינו, וכן מה שבא בנוסחאות להיות לכם לאלהים אני ה' אלהיכם שהוא מעין החתימה של קריאת שמע, אבל עכשיו אין לומר רק הוא אלהינו כי אינו מן הדת לומר שני פעמים אחד אחד וכן לא יאמר רק להיות לכם לאלהים אני ה'.
סוד תפלת המוסף וכתר יתנו לך
כג. ואשר הריחו בסוד ה' ותמונת ה' יביט יכין לו לכוין בהוד הדר תפלת המוסף בחזרה אשר מושב יקרו בשמי"ם ממעל כי יתגדל ויתקדש המלך הקדוש ויטע אהלי אפדנו בכתר דאבא ורחל המעטירה, אף היא גדי"לים תעשה לה דלג על ההרי"ם ועולה ותטע אהלי אפדנה בכתר דאימא בסוד הבת אצל אמה כמו שאמרו בגמרא בכתובות זאת אומרת הבת אצל אמה ותעמוד לעומתו.
כד. ועל כן יאמר בשפר נוסח הקדושה זו, כתר יתנו לך ה' אלהינו מלאכים המוני מעלה והכוונה על או"א הנקראים מלאכים המוני מעלה כי הם מלאכים ממש של רום הכתר כמו שאמרו בתקונים והם הנותנים הכתר לה' אלהינו סוד החתן והכלה בכח עם סגולתו בני מלכים קבוצי מטה המוסרים נפשם על קדושת שמו יתברך ביחודם, וגם על כן יאמר בשפר קדושה זו ומשרתיו שואלים איה מקום כבודו מה שלא יאמר כן במוסף ראש חדש נפשם לשאו"ל הגיע כי ראו שמלכות שמים עלתה למעלה ממקום אצילותה על כן דורשים עליה איה מקו"ם כב"וד וּ היא השכינה כבוד ה' מה שאין כן בראש חדש, ומטעם זה מתחננים לאמר ממקומו הוא יפן ברחמיו לעמו וכו' כלומר ממקום ו' דהיינו המקום ששם הז"א עתה ז"א בכתר דאבא והנוקבא בכתר דאימא אנו מתחננים שכיון שהם גבהו שגבו מאד במרומים אל ישכחנו נצח משם, וזהו ממקומו הם למעלה הו"א יפן ברחמיו הוא הכתר דאבא אב הרחמים לעמו המייחדים שמו וכו' וגורמים אותו הזווג.
תפלה ע"ד הסוד קודם חזרת הש"ץ
כה. ואשר הוא חכם הרזים יבטא בשפתיו קודם חזרת שליח צבור התפלה פרטי כוונתה בקיצור, ליחדא שמא דקודשא בריך הוא ושכינתיה וכו' הנה אנחנו באים לומר חזרת תפלת מוסף בקול רם לשוב לעורר בקול כל מה שעוררנו בלחש ובכן תוסיף תת כחה המלכות לעלות ולעמוד יחד עם דודה, ובכח קדושת כתר יתפאר המלך בתפארת מפואר ובעטרת גיאות וכתר נורא דאבא ואשת חיל אף היא תדלג ותעלה ותטע אהלי אפדנה בקומת הכותרת המושגב דאימא לעומתו, ובדילוג קדוש ראשון תעוז קו ימינה בחסד דאימא ובשני תעוז קו שמאלה בגבורה ובשלישי תעוז קו אמצעיתה בת"ת, ובאי"ה תדלג על ההרים לעלות מחג"ת לחב"ד א' בדעת, י' בחכמה, ה' בבינה ובאורותם נראה אור כצינה רצון תעטרנו הנשמה הטהורה מהדרת קדש יום השבת, ובלתי אל המ"ן עינינו להעלות מ"ן לזו"ן במסירת נפשינו ביחוד שמע ישראל לגרום זווג הקדוש יחדיו יהיו תאומים מלמעלה, ויהי נועם ה' אלהינו וכו'.
תוספת קדושה בעת אמירת כתר, ומעשה רב בזה
כו. ושוב יכונן את כוונתו לשמוע חזרת המוסף מהשליח צבור והיו לטוטפות בין עיניו נועם שיח סוד שיחותיו עד היכן הדברים מגיעים, ואם בעל נפש הוא ירגיש בעצמו תוספת רוח עלאין קדישין כל הוד נשמתו בו.
כז. ובחיי ראשי שמידי שבת בשבת בהגיעי לקדושת כתר היו עיני זולגות דמעות שליש והכרתי שזה מהתעוררות הנשמה אשר בקרבי, אכן הייתי חוכך ודואג על הדבר והייתי מתאפק שלא לבכות בשבת ואף על פי כן לא אוכל להתאפק עד שמצאתי באגדה שמצאו תלמידיו לרבי עקיבא שהיה בוכה בשבת ושאלו מאיתו מדוע היה בוכה בשבת, ואמר עונג יש לי דהיינו שמרוב דביקותו בהקדוש ברוך הוא היו זולגים עיניו דמעות כדאשכחן ברבי עקיבא עצמו שהיה בוכה בעת הגותו בשיר השירים כאשר השיג ברוח מבינתו עומק סודו עד היכן הדברים מגיעים וכן ימצא על הרוב במתפללים בכוונה, ונראה דבכהאי גוונא שפיר דמי ואין איסור בדבר, והכל לפי מה שהוא אדם יעוז בכוונתו בשפר תפלה זו והשביע בצחצחות נפשו.
לומר פטום הקטורת אף בשבת וטעמו
כח. ואחר כך יאמר אין כאלהינו וסדר פטום הקטרת כולו כמו בחול, ולא כאשר שגו רבים להדמות עניינו ליתר המזמורים של חול שאין אומרים אותה בשבת, ולא ראי זה כראי זה שכל עיקר המזמורים בחול להוריד העולמות אחר שעלו אבל בשבת כולן שעלו לא ירדו ולפיכך יפקד מושבם של המזמורים בשבת, לא כן הפיטום הקטורת אחר התפלה שבא לעולם להבריח החצונים והקליפות שלא יתאחזו בתפלה אין למנוע מלאומרו אחר התפלה אף בשבת כי לא יעדר איזה שגיאה ורעיון חיצוני בתפלה.
וגם אנשים החטאים בנפשותם המתלוים עם הצבור אשר בין חייתא ליילדתא ווי לברא דעלובתא, כי גורמים בחטאתם לצאת הקליפות הטמונים בנוקבא דתהומא רבא החוצה ויבער בקרבם הכעס ופוגעים ביקר הדרה של תפלה של שבת ורפואות תעלה הוא הוד הדר של פטום הקטורת לבערם, והקרבת פטום הקטורת בבית המקדש יוכיח כי כמעשהו בחול כך מעשהו בשבת.
טעם שתקנו לומר אין כאלקינו בשבת
כט. ומצאתי כתוב מאת הראשונים ז"ל, תקנו לומר אין כאלהינו בשבת לפי שאין מתפללים שמונה עשרה בשבת ולהשלים חסרונן אנו אומרים ד' פעמים, א'ין כאלהינו אין כאדונינו אין כמלכנו אין כמושיענו וכן ד' פעמים נ'ודה וכן ד' פעמים מ'י כאלהינו ראשי תיבות אמ"ן, וגם ד' פעמים ברוך אלהינו ברוך אדונינו וכו' וד' פעמים אתה הוא וכו' כנוסח ברוך אתה של תפלה, וי"ב פעמים אמן עם ז' ברכות שבתפלה לעומת י"ט של חול ועולים לאדם לתשלום המאה ברכות.
ויסמוך אליו פטום הקטורת החביב מכל הקרבנות, ובסופו פסוק השיבנו ה' אליך ונשובה וכו' לתועלת עזר התשובה אשר יש בסגולתו כמו בחול ואחריו ג' פסוקי ה' צבאות וכו', וסדר זה לא ישתנה לא בשבת ולא ביום טוב.
וכן לא יעבור מלומר אחריו מימרת ר' אלעזר תלמידי חכמים מרבים שלום וכו' לפי שיש בו ז' פעמים שלום להכביד ז' כנפים של סמ"אל שלא יתאחז בתפלה ויאמר אותו בשבת מן הטעם עצמו של פיטום הקטורת, ובזה שגו רבים ואיש התמים לא יחטיא דבר.
טעם לאמירת ברכו אחר מוסף של שבת
ל. ואחריו יאמרו קדיש דרבנן בברכו, שאף שבשבת הכל באים לבית הכנסת קודם ברכו ראשון מכל מקום הוא תועלת למי ששכח לקבל תוספת הרוח בסמיכות לגאולה לתפלה שאז לא היה יכול לקבל תוספת הנשמה בכתר עתה על ידו יכוין לקבלה, וסודו בשבת כמו בחול כמו שביארנו בחלק הקודם, והוא קדיש ליתום בתוך שנת אביו ואמו ולא ימנע מלאומרו אף בשבת ואחריו עלינו וכו'.
ורבים שגו שלא לאומרו בשבת כי אין ירידה לעולמות בשבת, אכן שגו בחוזה כי אין כוונתינו בהשתחויה זו להוריד העולמות אפס המקיפין.
ג' מזמורים שאומרין אחר מוסף
לא. ויאמר מזמור ה' רועי ולמנצח אלהים יחננו כמו בחול, ועתה בשבת יוסיף מזמור שיר יסודתו בהררי קדש.
בדין קיפול הטלית אחר התפלה
לב. ולענין קיפול הטלית ירא שמים יהא זהיר לקפלו שלא כסדר קיפולו הראשון כמו שכתב הב"י, 365 ונראה לי דווקא במנחה אבל בשחרית מותר לקפלו וכדאמרינן פרק כל כתבי, קערות שאכל בהם בצהרים מדיחן לאכול בהם במנחה, ונפטרין לבתיהם לשלום.
ציונים והערות לפרק יג
361) פירוש שכל הציבור מתפללין בקול רם וחושבין לפטור עצמן בכך מתפילת לחש וחזרת הש"ץ כאחת. 362) פסיקתא דרב כהנא פסקא י' אות ב'. 363) עי' תנחומא קרח אות י"ב. 364) זוהר ויחי דף רל"ד ע"א. 365) או"ח סי' ש"ב ס"ג.