חמדת ימים א· רבי בנימין ב"ר מאיר הלוי
ספר חמדת ימים - חלק ראשון - שבת קודש · פרק יב - קריאת התורה
לקדש הנשמה יתירה בשבת במעשה המצוות
א. רבותינו הקדושים תקנו לנו סדר מטבע הברכות ויסדו בשפר נוסח ברכת המצוות לאמר בהן אשר קדשנו במצוותיו וציונו, להורות כי בעוז הדר מעשה המצוות תתקדש הנשמה ותתלבש באור חדש אשר באותו המלבוש תתלבש בגן עדן התחתון, וזה היה תכלית ירידת הנשמה בעולם השפל להלביש השנים עם עדנים ולהאירה לפנות בוקר כמו שאמרו בזוהר פרשת ויחי ונעתיק אותו בפרקים הבאים בס"ד.
וזה ביתר הימים לכבוד הימים לכבוד הוד הדר הנפש העיקרית שבו וגם הוא יגדל ויוסיף תת כחה לה בכח סגולת מעשה המצוות, ואולם הנשמה יתירה של שבת אין לה חלק בם כי לא היתה באמנה איתו במעשה המצוות ביתר הימים והיא על כל פנים טעונה מלבושים ותכשיטים כחברתה כי למה תגרע לתת הצעירה לפני הבכירה, אטו לא תהא כהנת כפונדקית.
כי על כן יאותה לכל אחד מאישי ישראל להתחזק במעוזו ביותר במעשה המצוות בעצם יום השבת מהבא לידו מנחה לנשמה יתירה צפירת צבי תפארה ושימח את נשמתו אשר לקח להיות צהלה ושמחה בגוונים שלה תכשיטין תן לה, ובכן תהיה רדופה לבית אביה לאמר כל מה שטרח בעל הבית לא טרח אלא בשבילי מי כעמך ישראל גוי אחד בארץ, ותוסיף תת כחה להשביע בצחצחות חצרות בית אביה את נפשותם ולרומם קרנם בשמים ממעל.
מכירת מצוות הס"ת בשבת
ב. וזה חזיתי בקצת קהלות שעברתי בהם מנהג אנשי הקהל אחר חזרת התפלה מוכרים פרנסי הקהל מצוות כבוד ספר תורה ותכשיטיו, כגון פתיחת הארון להוציא ספר תורה ולעטר ספר תורה ברמוני זהב וכסף ולהביאו לפני התיבה ולגלול הספר תורה, ומכריז שמש הכנסת כך וכך נותנים בעד פתיחת הארון, בעד וכו', ואותו שמעלהו בדמים נותנים לו המצוה ההיא עד מוכרם אותם עד תומם, ואנכי אמרתי אליהם כוונתכם רצויה באמת באשר כל אחת מהנה סולם מוצב ארצה וראשם מגיע השמימה.
כמ"ש הרב זלה"ה כי סוד פתיחת הארון הוא סוד בקיעת רחובות הנהר אם לבינה והחסדים שלה מתפשטים בעוז התפארת וממנו יוצא הס"ת סוד יסוד אב הרחמים נתון בתיקון סוד יסוד תפארת ישראל, ועליו ישיתו שני רמונים סוד גולות הכותרות העונדים עליו, ובהיותו על התיבה פותחים התיק סוד צדיק יסוד התפארת אשר תבקע להוציא המאור הגדול יסוד אב הרחמים הרצוף בתוכו אל אביר יעקב ורחל החוצה.
כללו של דבר כי כל אחת מהנה הנעשות פה עמנו היום פנה למעלה במאורות הגדולים למעלה, ועתה בשבת שבו ניתנה התורה יש איתם אישו"ר כולל ואישו"ר מוסיף במעשה המצוות האלה להעריץ ולהאדיר המאורות ההם בהוד יתר גדול מאד, ומן השפע הנורא ההוא יושפע על נפש האיש הישראלי ולהשביע בצחצחות הנפש היתירה עד להפליא.
ג. ומה גם כי ילוה אליהם מעשה הצדקה בעלות במחיר כסף מעשה המצוה ההיא לחזק את בדק הבית ולכל אשר יצא על הבית לחזקה ולמרביצי תורה שבקהלם ההיא אשר אין צדקה רבה מזאת כאשר חכמים הגידו 339 אם בקשת לעשות צדקה עשה אותה עם עמלי תורה כמו שהארכנו בפרק ג' דחנוכה ע"ש, ובשאר הימים משפר התקונים לתפלה הוא מעשה הצדקה כמ"ש הרב, והן עתה בשבת שאין שם צדקה מה טובם ומה יופים של המתנדבים בעם לקנות במחיר מעשה המצוות האלה והיה מעשה הצדקה שלום.
מכירת עליות בשבת דמיא למקח וממכר
ד. וכה ענני החכם המופלג בחסידות כה"ר משה די שיגובייא נר"ו בהיותי בברוסה שמטעם זה תיקן בקהלתו למוכרם מידי שבת בשבתו, ואנכי אמרתי לו כי לא יקובל התוספת אם לא יעשה האדם החובה בתוספת ההוא בדרך ישר לא יכשל בה ואם לא נמצא תקנתו קלקלתו, והכרזת המצוות מי שיתן יותר הוא יזכה בה דמי למקח וממכר כמו שכתב רש"ל בפ"ה דיו"ט, ומסיק שם והמחוור בעיני כמו שנהגו חסידי איסטריך דכל מה שהוציא מפיו ליתן נותן לצדקה אפילו קנה חברו המצוה ואז הוי כקציצת דמים לצורך מצוה ולא דמי למקח וממכר.
תקנה למכור העליות בשבת באופן המותר
ה. ואין כל אדם יחפוץ בתקנה זו, והמחוור בעיני להיות הדבר נעשית על ידי פרנסי הקהל המכירים במתנדבים בעם, המה יטילו חלשים על הקדשים לאמר פלוני יתן כך וכך בעד מצוה פלונית ופלוני יתן כך בעד מצוה זו, וכן מידי שבת בשבתו יהא חוזר חלילה וזו היא דרך ישרה לא יכשלו בה, וראוי לכל יראי אלהים לשמוע דברי חכמים אף כי ידעתי כי לא ננעלו דלתי ההיתר בזה בדוחק.
פסוקים שאומר הש"ץ קודם פתיחת הארון
ו. ויעמוד השליח צבור על התיבה ויאמר בקול ששונים ובנעימה קדושה אתה הראת לדעת וכו' כי נוסד עתה בשבת שבו נתנה תורה ואז נתגלה יסוד אב הרחמים הנקרא אתה בסוד כי אתה אבינו, וראוי לאומרן כל הפסוקים ההם.
פסוקים שיאמר מי שפותח ההיכל
ז. והפותח שערי ההיכל יבטא בשפתיו לאמר, זה השער לה' צדי"קים יבאו בו. אוהב ה' שערי ציו"ן מכל משכנות יעקב. יפה נוף משוש כל הארץ הר ציון ירכתי צפו"ן קרית מלך רב. מי יתן מציון ישועת ישראל בשוב ה' שבות עמו יגל יעקב ישמח ישראל. ופדויי ה' ישובון ובאו ציון ברינה ושמחת עולם על ראשם ששון ושמחה ישיגו ונסו יגון ואנחה.
יטול הס"ת ביד ימין ויאמרו הציבור פסוק צאינה וראינה
ח. ויטול הספר תורה ביד ימינו ויתננו ביד חזן הכנסת ואף הוא יזהר לקבלו ביד ימינו, ומעטרין את הספר תורה ויש לכל הקהל לישא את קולם ולומר, צאינה וראינה בנות ציון במלך שלמה בעטרה שעטרה לו אמו ביום חתונתו וביום שמחת לבו.
בעת פתיחת הארון נפתחים שערי רחמים
ט. ובזוהר פרשת ויקהל דף ר"ו ז"ל, אמר ר' שמעון כד מפקין ספר תורה בצבורא למקרא בה מתפתחי תרעי שמיא (פי' מתפתחי תרעי שמיא אינו כפשוטו אלא היינו השערים שהם בתוך השמים בסוד חמשים שערי בינה ומשם נגלה ע"ק שהוא סתים מכלא, וזהו שאמר מתפתחין תרעי שמיא אלו השערים הנזכרים שהם בתוך השמים) דרחמי ומעוררין את האהבה לעילא ואבעי ליה לבר נש למימר הכי בריך שמיה דמאריה עלמא בריך כתרך ואתרך וכו', וכבר נדפס בכמה סידורים בכמה שגיאות והילך יושר שפר נוסחו.
נוסח מדויק לתפלת בריך שמיה מהזוהר
י. בריך שמיה דמארי עלמא בריך כתרך ואתרך יהא רעותך עם ישראל עמך לעלם ופורקן ימינך אחזי לעמך בבית מקדשך ולאמטויי לנא מטוב נהורך ולקבלא צלותנא ברחמי, יהא רעוא קדמך דתוריך לן חיין בטיבו ולי אנא פקידא בגו צדיקיא למרחם עלי ולמטר יתי וית כל דילי ודי לעמך ישראל, אנת הוא זן לכלא ומפרנס לכלא אנת הוא שליט על כלא אנת הוא דשליט על מלכיא ומלכותא דילך היא, אנא עבדא דקודשא בריך הוא דסגידנא קמיה מקמיה דיקר אורייתיה בכל עידן ועידן, לא על איניש רחיצנא ולא על בר אלהין סמיכנא אלא באלהא דשמיא דהוא אלהא קשוט ואורייתיה קשוט ונביאוהי קשוט ומסגי למעבד טבוו וקשוט, ביה אנא רחיץ ולשמיה קדישא יקירא אנא אימר תושבחן, יהא רעוא קדמך דתפתח לבי באורייתך ותשלים משאלין דלבאי ולבא דכל עמך ישראל לטב ולחיין ולשלם.
ואומרו בריך כתרך ואתרך נ"ל שעל יסוד אבא המלובש בתוך יסוד דאימא קאמר וזהו כת"רך ואתר"ך.
עיקר תקנת בריך שמיה ליום השבת
יא. ושאר דבריו מבוארים מאיליהם וראוי לכל אישי ישראל לאומרו, ועיקר הווסדו אינו אלא רק ביום השבת כדמשמע שם בזוהר שהעסק שם ברזא דשבת רזא דספר תורה דיומא דא וכו' ובתר הכי אמר ר"ש כד מפקין ספר תורה כו' והיינו אסהדתיה דמהרח"ו ז"ל שכתב, ראיתי למורי ז"ל שהיה נוהג לומר בריך שמיה דמאריה עלמא כשהיו מוציאים ספר תורה מן ההיכל בשחרית של שבת ע"כ, דמשמע דבימות החול לא היה מקפיד עליו.
ואותה שאמרו לעולם לא ישאל אדם צרכיו בלשון תרגום, היינו דווקא ליחיד אבל בצבור כל בי עשרה שכינתא שרייא ואין קפידא לומר נוסח תפלת בריך שמיה המיוסדת בלשון תרגום.
סדר הוצאת ספר תורה וליוויו
יב. ומשעה שפותחים הארון צריכין כל הצבור לעמוד, ויביטו בו משעה שמוציאין אותו מן הארון עד בואו אל התיבה ואל יעסוק בצרכי עניניו בעת ההיא כי הוא ביזוי לתורה, ומדרך חסידים המפורסמים ללוותו עד התיבה, אך מי שאינו מפורסם בחסידות לא יעשה ככה דמיחזי כיוהרא כמו שביאר מהרח"ו בכמה מקומות רק מי שיראת אלהים נגע בלבו ילוונו מעט, אבל מכל מקום מי שהיה לו מצות הוצאת ספר תורה מתוך הארון מצוה עליו ללוותו עד לפני התיבה.
תוכחה למנשקין ספר תורה דרך ידם
יג. ועיקר גדול הוא לחבק הספר תורה בשתי זרועותיו ולנשקו נשיקין דרחימו, ולא כמו שנוהגים ליגע ביד ולנשוק היד כי זה מנהג בורות.
וחכמי המדע בקל ישכילוהו כי כן תפארת ישראל סוד התורה נתון בין החסד ובין הגבורה מבריח מן הקצה אל הקצה.
מקראי קדש לומר בעת חיבוק ונישוק הס"ת והבאתו לתיבה וסודן
יד. ולרמז זה יחבקנו גם הוא בזרוע ימין ובזרוע שמאל ויאמר, שמאלו תחת לראשי וימינו תחבקני, וסימניך תכבדך כי תחבקנה, ובשעת הנשוק יאמר, מי יתנך כאח לי יונק שדי אמי אמצאך בחוץ אשקך גם לא יבוזו לי, והמביא אותו אל התיבה בבואו לפני התיבה יאמר, מגדל עוז שם ה' בו ירוץ צדיק ונשגב.
וסוד הדבר נתבאר בזוהר שלח לך דף קס"ד ע"ב ז"ל, מגדל עוז דא תיבה וספר תורה דאיהו עוז לשואה ליה בתיבה ולאפקא ליה מגו היכל דיוקנא דהיכל פנימאה דמיניה נפקא תורה וההוא מגדל שם ה' איהו ודיוקנא דיליה ואצטריך בשית דרגין בו ירוץ צדיק במאן במגדל וכו'.
הרהורי תשובה ויראה בעת הוצאת ס"ת
טו. וראוי לכל חרד לדבר ה' לשית לבבו בשורשי הדברים למעלה מפני מה באו בסגנון זה ולא באופן אחר ויתקדש במעוזו, וגם כל העם מורא יעלו על ראשם כי כאשר מוציאין הספר תורה ומעלין אותו לתיבה יהרהרו בתשובה וישיתו את לבם כי ספר תורה הוא העד לכל באי עולם כמו שאמרו בראשון דע"ז, 340 לעתיד לבא הקדוש ברוך הוא מביא ספר תורה בחיקו ואומר כל מי שעסק בתורה יבא ויטול שכרו.
ואוי לאותה בושה לאותם שרפו ידיהם מן התורה ומהחזיק בלומדיה, מה יעשו כי יקום אל וכי יפקוד מה ישיבוהו כי ספר תורה יתבע עלבונה כמאמר החסיד אוי להם לבריות מעלבונה של תורה, וישיתו את לבם בעת ההיא כי בזכות התורה הוא הקיום וההעמדה שיש לנו בגלות המר הזה כבשה אחת בין כמה זאבים, וגם קיום כל העולם בכללו תלוי בה כמאמר הכתוב אם לא בריתי יומם ולילה וכו', ובכן בשיתם כל אלה נגד עינם יכוף כל איש כאגמון ראשו לפני הספר תורה ויעמוד באימה וביראה ואזני כל העם אל ספר התורה.
בדין הגבהת הס"ת והכריעה כנגדה
טז. וכשפותחים אותו לפני העם יכרע וישתחוה לפניו כעבד לפני אדוניו ויודה לאדון הכל שבחר בנו מכל האומות וזיכנו בתורתו התמימה, ויאמר נגד כתב הספר תורה כשיהיה נגד פניו וזאת התורה וכו' תורה צוה לנו משה, ומצוה להראות פני הכתב לעם העומדים לימינו ולשמאלו ומחזירו לפניו ולאחריו שמצוה על אנשים ונשים לראות הכתב ולכרוע ולומר וזאת התורה, וזה לקבל האור היוצא מהספר תורה.
מעלת המסתכל באותיות הס"ת בעת הגבהתו ומנהג האר"י בזה
יז. ומנהג הרב ז"ל היה ללוות את הספר תורה עד התיבה והיה נשאר שם עד שהיו פותחים התיק ומראים התורה לצבור והיה מסתכל היטב באותיות עד שהיה יכול לקרותן, והיה אומר שנמשך אור גדול אל האדם על ידי הסתכלותו בספר תורה מקרוב עד שיוכל לקרות האותיות היטב.
סוד ספר תורה בשבת
יח. ואשר הוא מחכמי המדע יכוין בראייתו בו כי הספר תורה הוא סוד ז"א ואין בו רק אותיות, ואין בו טעמים ונקודות כי כל יש לו נתן לנוקבא הנקראית בית הכנסת הגדולה ולא נשאר לו אלא בלתי אם גוויתו בסוד וכל אשר לאיש יתן בעד נפ"שו היא הנוקבא נפש דוד, ובבחינת האותיות והתגים שבו יתבונן בקדושת מחשבתו כי האותיות הם סוד הכלים שנשברו וחוצה להם על ראשם להאיר להם עומדים האורות והם סוד התגין, ויאמר וזאת התורה אשר שם משה סוד יסוד אבא כנודע.
תוספת פסוקים לומר בעת הגבהת התורה
יט. ואנכי נהגתי לומר גם פסוק, ויקם עדות ביעקב ותורה שם בישראל כפי מה שביאר בו הרב, ומסיים בשבח תורת ה' תמימה כו' עד גם עבדך נזהר בהם בשומרם עקב רב.
בסוד ז' העולים לתורה והגבהתה
כ. ויתבונן המשכיל בסוד ז' העולים עתה בשבת לספר תורה שהמה לעומת ז' תחתונות דעצמות דז"א המלבישים הב' פרקין תחתונים דנצח הוד יסוד דאו"א אשר עתה יאיר אל עבר פניהם מאור הגדול ז' תחתונות דאבא שבחינת הכלים דז"א עד פה עלו בסגולת הדר התפלה, וראוי למשכיל לשית עין שכלו עליהם איש על דגלו, הכהן חסד דז"א שבו פ"ב דנצח דאבא, הלוי גבורה דז"א שבו פ"ב דהוד דאבא, הישראל תפארת דז"א שבו פ"ב דיסוד דאבא.
וכתב הרב זלה"ה שהשלישי אורו יתר גדול מן האחרים יען שב' שלישים דפרק יסוד זה דאבא המה מאירים בגילוי רב יותר מאימא, אמנם השנים אחרים אשר המה לעומת נ"ה דאבא המה נעלמים ונגנזים בנ"ה דאימא, וכן הרביעי שהוא נצח דז"א שבו פ"ג דנצח דאבא וכן החמישי שהוא הוד דז"א שבו פ"ג דהוד דאבא, ואולם השישי אורו יתר גדול מאד כי הוא סוד יסוד דז"א כולו מגולה מיסוד אימא כנודע שיסוד אימא קצר מיסוד ז"א ואינו מגיע אפס עד תפארת דז"א, והשביעי הוא בסוד עטרה דז"א אף על פי שאורו מגולה להיותו בסוד נקבה היא גרועה מכולם, כי על כן אמרו הכל עולים למנין ז' אפילו נשים כי הם סוד הז' הזה כמו שביאר הרב זלה"ה.
וכולא רמיזא בחכמתא בזוהר ויקהל דף ר"ה ע"ב ככל אשר כתבנו ז"ל, רזא דספר תורה ביומא דא הא אוקמוה תנינן כתיב ויקראו בספר תורת האלהים מפורש ושום שכל ויבינו במקרא והא אוקמוה רזא דאינון פסוקי טעמי ומסורת וכל אינון דיוקנין ורזין עילאין כלא אתמסר למשה מסיני אי בכל הני דיוקנין אתמסר אורייתא למשה ספר תורה דאיהו בכל אינון קדושאן אמאי איהו חסר מכל הני תקונים ורזין דאתמסרו ליה למשה באורייתא.
אלא רזא דא כד כורסייא קדישא מתעטרא ואתכלילת בתורה שבכתב כל אינון דיוקנין וכל אינון טעמין ומסורת כלהו עאלין בגניזו ואתרשימו בגו כורסייא קדישא ואינון דיוקנין דאעיל אורייתא דבכתב באורייתא דבעל פה ובהו אתעברת כאתתא דאתעברת מן דכורא ואשתארו אתוון עילאין לחודייהו בקדושתייהו כדקא חזי ולאתחזאה בבי כנישתא דהא אתברכת ואתעטרת כורסייא מרזא דתורה שבכתב ותמן אעיל כל דיוקנין ואיהי אתקדשת מיניה בעי לאתחזאה באתוון בלחודייהו כדקא יאות וכדין כלא אתקדש בקדושה עלאה כדקא חזי כל שכן וכל שכן בהאי יומא בעי לסלקא ז' גוברין דאינון רזא דאורייתא לקבל ז' קלין וכו' עכ"ל.
שמע מינה תרתי ש"מ שתכלית הראות הספר תורה אל כל העם הוא להורות על הייחוד כנזכר במאמר ולאחזאה בבי כנישתא דהא אתברכת כרסייא מרזא דתורה שבכתב ואעיל בה כל דיוקנין בסוד כל אשר לאיש יתן בעד נפשו כנז"ל, ושמע מינה טעם היות ז' לקבל ז' קלין והוא הסוד הז' תחתונות דז"א דאקרון קלין כאמור.
בענין ריבוי עולים לתורה
כא. והיכא דאפשר אין לעלות יותר משבע אבל איסורא ליכא שהרי שנינו 341 אין פוחתין מהם אבל מוסיפין עליהם, וגם לענין הסוד אין בכך כלום דמאחר כי הז' המה לעומת הז' מדות הנזכרות, הנה היודע ספר ברור אצלו כי כל מדה היא כלולה מעשר כי אין קדושה פחות מעשרה והרי נאמר ראיתי והנה מנורת זהב כולה ושבעה נרותיה עליה, ודרשו ז"ל אלו ישראל ויום השביעי ונאמר שבעה ושבעה מוצקות לנרות אשר על ראשה, ובזה יהיה מכוין העולה בתוספת ולא יחשוש משום ברכה שאינה צריכה להמשיך תוספת ברכה מההוא מקורא דברכאן עילאין, ומכל מקום ראוי לחוש לטורח צבור שלא להרבות בקריאי עדה יותר מדאי.
טעם שתקנו לכל עולה ועולה ברכת ברכו בפ"ע
כב. ומורי נר"ו היה אומר שטעם שתקנו שבעה בשבת, שאם אירע לאדם אונס ולא בא לבית הכנסת כל השבוע ולא שמע ברכו יאזין לשמוע שבע פעמים ברכו מאת המברכים ויוצא ידי חובתו באשר השבת כולל בו הו' הימים כמו שאמרו בזוהר ויש בו מהתקון ליתר הימים.
מקראי קדש שיאמר העולה לתורה
כג. והוא היה אומר כשהיו קוראין אותו לעלות לספר תורה וגם לכל העולים, בכהן היה אומר, דמינו אלהים חסדך בקרב היכלך, ובלוי היה אומר, דור לדור ישבח מעשיך וגבורותיך יגידו, ובישראל, ועתה ה' אלהינו מודים אנחנו לך ומהללים לשם תפארתך, וברביעי, ה' אלהים צבאות השיבנו האר פניך ונושעה, ובחמישי, ה' אדונינו מה אדיר שמך בכל הארץ אשר תנה הודך על השמים, ובשישי היה אומר, מגדל עוז שם ה' בו ירוץ צדיק ונשגב.
דברי הזוהר בשבח העולה שישי
כד. וביארו בזוהר פרשת שלח לך דף קס"ד ז"ל, ר' כרוספדאי חמיד לבא פריש האי קרא עד לא יסתלק ופריש שפיר מגדל עוז דא תיבה וספר תורה דאיהו עוז וכו' בו ירוץ צדיק במאן במגדל או בספר תורה אלא קרא דריש בהאי ובהאי כד דרש במגדל אצטריך צדיק דא דליהוי חזן הכנסת זכאה דקשוט ודיוקנא דצדיק עלאה כד דריש לספר תורה מאן דסליק לספר תורה למקרי אצטריך צדיק וצדיק אקרי מאן אקרי צדיק מכולהו שתיתאה דסליק מאינון ז', אמר ר' שמעון ודאי דאיהו לא סליק כל יומוי אלא שתיתאה לאינון דסלקין בו ירוץ צדיק בספר תורה ירוץ דברי צדיק דא ונשגב ממאן מדחילו דמלאך המות דהא אוריך יומין ונשגב דלא יתנזק לעלמין ע"כ.
סגולת העולה שישי לפחות פעם א' בחדש לתקון פגם הברית
כה. הנה משם מתבאר שפר מעלת העולה שישי כי הוא נאחז במדת הצדיק ועל כן יאותה לומר בו פסוק זה כאמור, וכן באותה מדה באבר"תו יסך לו כנזכר במאמר שסגולתו להיות נשגב דלא יתנזק לעלמין ונשגב מדחילו דמלאך המות, וגם לענ"ד הוא משפר התיקונים לתקון פגם הברית להשתדל לעלות לפחות פעם אחת בחדש מידי חדש בחדשו.
מקראי קדש שיאמר העולה שביעי
כו. והעולה שביעי יאמר, ישמח ישראל בעושיו בני ציון יגילו במ"לכם, לך ה' הגדולה והגבורה והתפארת והנצח וההוד כי כל בשמים ובארץ לך ה' הממלכה והמתנשא לכל לראש.
אופן אחיזת הס"ת כשעולה לתורה
כז. וכשעולה לקרות בספר תורה יאחוז הספר תורה עצמו על ידי המפה או על ידי טלית ולא ערום שלא יקבר ערום, ואחיזה זו תהיה בשתי ידיו יד אחת מראש העמוד ויד אחת מסופו, ופותח בכוונה זו לחזות מה שיקרא ושוב יכסה אותו ויברך ויחזור לפתחו ואז יסיר יד שמאלו ממנו כל זמן הקריאה שתכלל השמאל בימין.
בסוד אחיזת הס"ת ונוסח תפלה לעולה
כח. ואשר הריחו בסוד ה' ליריאיו לא ימיש מעשות פרי הן שתי ידים זוכות כאחת, י"ד ימינו לעומת הי"ד אותיות אשר תבואנה בשם אהיה פשוט ומלא אל"ף ה"י יו"ד ה"י, ויד שמאל לעומתה משבחים
י"ד אותיות אשר תבואנה בשם אהיה פשוט ומלא בההין אל"ף ה"ה יו"ד ה"ה אשר מספר שניהם חד"ש יוציאו, ובהצרף אליהם השתי ידי"ם המה יעלו למספר ש"ם והוא מספר ספ"ר אשר אל על יקראו"הו, ולכוונה זו אני נוהג לומר באוחזי בשתי הידים בספר תורה הפסוק שבישעיה סי' ס"ב, וראו גוים צדקך וכל מלכים כבודך וקורא לך ש"ם חד"ש אשר פי ה' יקבנו.
כט. וכאשר יבא לקרוא בספר תורה השליח צבור וגם העולה יאמר, לשם יחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה, יהי רצון מלפניך ה' אלהי ואלהי אבותי שבקריאה זו בספר תורה בטעמים ונקודות שיתוקנו בחינות הספר תורה, יעלו כלים דמלכים דמיתו סוד האותיות אצל אורותיהם למעלה באצילות סוד הנקודות ויתוקנו על ידי שם מ"ה החדש סוד הטעמים, והיו למאורות שם ב"ן יִוְ"דֶ הַ"הֲ וֶ"וִ הְ"הְ בניקוד הפסוק משנה על אשר ילקטו ושתי פעמים והיה בנקוד שורק דילקטו ווּ הוּ יוּ הוּ ווּ הוּ יוּ הוּ, ויהי נועם ה' אלהינו וכו'.
דיני ברכת העולה לתורה
ל. ושוב יברך ופניו אל הספר תורה, והפיכת הפנים מהספר תורה איננו נכון דמראה עצמו כאילו אינו מברך על מה שיקרא אלא על דבר אחר דהא מראה עצמו כאילו מסלקו ממנו, וכן נהגו רבים מחסידים הראשונים האיתנים, וחשש שלא יהא נראה כמברך מן התורה ליכא שהרי גולל ספר תורה ומכסהו בשעת הברכה.
לא. וגם אין לשחות כשאומר הברכה כאשר נהגו ובדו מלבן רבים לכרוע ולהשתחוות בברכת התורה, שאין לשחות אלא במקום שאמרו חכמים כמו שכתב רבינו יונה בסוף פ"ה דברכות, ואומר ברכו והברכות בקול רם והאומרן בלחישה קרוב להיות ברכתו ברכה לבטלה שכבר בירך ברכת התורה לעצמו ולא נתקנה ברכה זו אפס מפני כבוד הצבור וכשאין ברכותיו נשמעים בצבור יש חשש ברכה לבטלה, ורבינו יונה כתב שאם בירך בלחישה שצריך לחזור ולברך בקול רם.
לברך בקול רם כדי שיענו הצבור אמן
לב. ושומר נפשו יהא זריז ונזכר לברך ברכותיו קול ברמ"ה בשמ"חה ובצה"לה בקהל רב כל הימים, וביותר ביום השבת שמצוה לצבור להיות אזניהם קשובות לשמוע הברכות מפי המברכים להשלים מאה ברכות החסרים מהן בשבת וכל שאינו מברכן בקול רם גוזל להקדוש ברוך הוא ולכנסת ישראל, ובזוהר פרשת עקב 342 ז"ל, כד פתחין אינון ברכאן לתתא לית פתחא ופתחא ולית ממנא לעילא דלא פתח כל אינון פתחין ומכריזי ואמרי בכל רקיעין דא איהו דורונא דשדר פלוני דא איהו דורונא בקיומא כדקא יאות ומאן איהו ברכה דאתיבו עלה אמן ע"כ, הנה כי עיקר הברכה כשיענו עליה אמן.
בכוונת המברך בתורה וביאור נוסחתה
לג. ויכוין בברכתו על מעמד הר סיני אשר בחר בנו מכל האומות והשמיענו דבריו מתוך האש ונתן לנו תורתו הקדושה כלי חמדתו שהיה משתעשע בה יום יום, ובעל נפש היפה ילבש ששונים לאומרה בשמחה רבה בפנותו כי הציל הקדוש ברוך הוא אותנו מן דת הכזב והשקר, ויראה בעיניו כאילו היה כפות להשליכו לכבשן האש ונפלט הימנו כי אין אש בוערת כדת הכזב והשקר והנחילנו את תורתו תורת אמת וצדק.
לד. ומה שאמר נותן התורה לשון הווה, כתב בספר החסידים הטעם כי הוא יתברך נותן לנו בכל יום תמיד תורתו דהיינו כשאנו עוסקים בה ממציא הוא יתברך שמו בה טעמים ודינים חדשים, ומטבע ברכה אחרונה אשר נתן לנו תורת אמת יכוין על תורה שבכתב וחיי עולם נטע בתוכינו הוא תורה שבעל פה, ותקנו בה לשון נטיעה על שם הכתוב דברי חכמים כדרבונות וכמסמרות נטועים, ואין קפידא אם החליף ברכותיו ובירך אשר נתן בראשונה יברך אשר בחר באחרונה וזה מבואר.
בדין שגיאה שנמצאה בס"ת או שלא בירך על מקום הקריאה
לה. ואם אחר שבירך וקודם שהתחיל לקרות נמצא שגיאה בספר תורה והוציאו ספר תורה אחר כשר צריך לחזור ולברך כל שלא קרא באותו ספר תורה כלום, וכן כל שלא הראה השליח צבור לקורא בפרשת השבוע והראה לו בפרשה אחרת חייב לחזור ולברך, אף על פי שבאותו עמוד עצמו פרשת השבוע אף על פי כן הואיל וכוונת המברך היתה בפרשה אחרת צריך לחזור ולברך, אבל כל שהראה לו באותה פרשה עצמה אף על פי שכבר קראו באותו מקום אין קפידא, ולכן האיש הירא יהיו עיניו צופות בכוונה במקום אשר יראוהו וגם שלא יהא שום שגיאה באותו פסוק ראשון שיקרא כדי שלא יהא ברכתו לבטלה כל שלא יקרא אפילו פסוק אחד כאמור.
אופן קריאת הס"ת לש"ץ ולציבור
לו. וצריך לקרות מעומד ואפילו לסמוך עצמו לעמוד אסור כדילפינן מקרא דואתה פה עמוד עמדי, אבל לצבור אין להם לעמוד בעת קריאת ספר תורה אפס בקריאת עשרת הדברות מעין דוגמת קבלתם בסיני וכן היה נוהג מורי ז"ל.
חיוב העולה לקרוא עם הש"ץ בלחש ודין הציבור בזה
לז. וכתבו התוספות סוף פ"ק דב"ב 343 שצריך העולה לקרות עם השליח צבור כדי שלא תהא ברכתו לבטלה, אלא שצריך לקרות בלחישה שלא ישמיע לאזניו.
לח. וכל שכן שיש לצבור שלא לקרות עם השליח צבור הפרשה כי אם לשמוע אותה מפי השליח צבור, וזה לשון הזוהר פרשת ויקהל דף ר"ו, כד סליק ספר תורה לתמן כדין בעאן כל עמא לסדרא גרמייהו באימתא בדחילו ברתת בזיע כלא לתתא ולכוונא לבייהו כמה דהשתא קיימין על טורא דסיני לקבלה אורייתא ויהון צייתין וירכון אודנייהו ולית רשו לעמא ולא לאחרא למפתח פומיה באורייתא וכל שכן במלה אחרא אלא כולהו באימתא כמאן דלית ליה פומא והא אוקמוה וא"זני כל העם אל ספר התורה.
ואשר הריחו בסוד ה' ישכיל שכוונת העם היתה להמשיך סוד הטעמים שבחינתם מהאזן דא"ק שהם עיקר כל מיתת ז' תחתונים כאשר לא קבלו אור האזן אבל ג"ד קבלו אור האזן ולעומת זה אז"ני כל העם אל ספר התורה למשוך את אור האזן.
ואמרו עוד שם, ואסיר למקרי בספרא דאורייתא בר חד בלחודוי וכלא צייתין ושתקין בגין דישמעו מילין מפומיה כאילו קבילו לה ההיא שעתא מטורא דסיני ומאן דאקרי אורייתא ליהוי חד קאים עליה ושתיק דלא ישתמע בר דבור חד בלחודוי לא תרין דבורין לשון קדש חד וחד הוא ולא תרין ואי תרין משתכחין בספר תורה גריעותא דרזא דמהימנותא אשתכח בספר תורה ובעי חד קלא מתרגם חד וכו' כלא שתקין וחד קארי דכתיב וידבר אלהים את כל הדברים האלה לאמר איהו לעילא וכל עמא לתתא דכתיב ויתיצבו בתחתית ההר וכתיב ומשה עלה אל האלהים ע"כ.
נקוט מהא גודל העונש לקורא עם השליח צבור דגריעותא אשתכח ברזא דמהימנותא חס ושלום, ויתבאר מכאן כי מחטיא את הרבים ומונע מהם לשמוע הקריאה מפי שליח צבור כי עיקר החיוב לשמוע מפי הקורא בספר תורה, ושמע מינה נמי גודל החיוב על השליח צבור שיהא בקי בטעמים שלא יצטרך שיהא אחר קורא עמו לפניו מתוך החומש כמו שאמרו ואי תרין משתכחין בספר תורה גריעותא וכו'.
יסדר הקורא את הפרשה קודם שיקרא
לט. כי על כן יהא זהיר מאד הקורא לסדר הפרשה פעמים שלשה בינו לבין עצמו לבל יחטיא אל השערה, והן הן דברי הזוהר שם 344 זה לשונו, וההוא דקארי באורייתא ישוי לביה ורעותיה לאינון מילין וכי איהו שליחא דמאריה בסדורא דהני מילין למשמע לכל עמא דהא איהו קאים כדוגמא עלאה בגין כך מאן דסליק למקרי באורייתא יסדר אינון מילין בקדמיתא בביתיה ואם לאו לא יקרי באורייתא מנא לן מההוא דבור עד לא ישמע אורייתא לעמא קדישא מה כתיב אז ראה ויספרה הכינה וגם חקרה ולבתר ויאמר לאדם הן יראת ה' היא חכמה ע"כ.
דברי הזוהר במעלת הקריאה בתורה וחומר המדלג בה תיבה אחת
מ. וגם בתקונים דף קל"ט באה אזהרה גדולה מר' שמעון לר' אלעזר בריה בענין קריאת ספר תורה ז"ל, וברי בודאי אינון שלוחיא דצבורא צריכין כד קראן ספר תורה דיחתכון מילין ולא יימרון להון בהלעטה כגוונא דערב רב דאתמר בהון הלעיטני נא ואי לא הוו טחנין ליה אתמר בהון ואף ה' חרה בעם ע"כ, ובפרשת פנחס אמרו שעל זה נאמר אזהרת אבנים שלמות תבנה את מזבח ה' אלהיך במוצאות הפה, וכל שכן שיזהר השליח צבור מאד שלא ידלג שום פסוק ואפילו תיבה אחת כי מגרעות נותן בקדושת הפרשה.
ונוסף גם הוא מה שאמרו בזוהר פרשת ויקהל, 345 אסיר ליה למאן דקרי באורייתא למפסק פרשתא או אפילו מלה חדא אלא באתר דפסק משה פרשתא לעמא קדישא לאשלמא יפסיק ולא יפסיק מילין דפרשתא דשבתא אחרא בשבתא דא, רזא דא בשעתא דאפסיקו פרשיין קמי קודשא בריך הוא כל וחד אתעטרא וקאים קמיה כיון דאשלימו הני למפסק פרשיין דכל שתא ואתעטרו קמיה קודשא בריך הוא ואמר אנת משבת פלונית ואנת משבת פלונית.
בההיא שעתא קרא ליפ"יאל רב ממנא ולנ"ג רתיכין קדישין דתחות ידיה ומני לון בשמושא דאורייתא וכל רתיכא ורתיכא מני ליה להאי רתיכא על פרשתא פלונית בשבת פלונית ורתיכא פלונית על פרשתא דשבת פלונית וכל חד וחד משמשא לאורייתא דההוא שבת דיליה ואסיר לן לערבא אילין באילין וכו'.
ועל דא כד מתעטרא פרשתא דא סלקן אינון מילין דההיא פרשתא דאשתלים בצבור ונטיל לון ההוא רתיכא דממנא בההוא פרשתא וסליק לון קמיה קודשא בריך הוא ואינון מילין ממש קיימין קמיה ואמרין אנן פרשתא פלניא דאשלימו לי צבורא פלוני הכי והכי אי אשתלים כדקא חזי ליה סלקין אינון מילין ומתעטרן על כורסייא קדישא וההוא רתיכא משמשא קמיה כל רתיכא ורתיכא פרשתא דכל שבתא ושבתא וכולהו מתעטרן בגו כורסייא קדישא ובהו איהי סלקא לאתיחדא לעילא לעילא ואתעביד כלא כללא חדא בגין כך זכאה חולקיה מאן דאשלים פרשתא דכל שבתא ושבתא כדקא יאות כמאן דאפסיק לעילא ע"כ.
הנה מבואר מדברי מאמר הנכבד הזה כי כאשר משלימין הצבור לקרות הפרשה היא העולה בשמים ממעל לפני המקום ברוך הוא מעוטרת ועומדת לפניו ואומרת אני הפרשה פלונית שהשלימו ישראל, ואם חסר אפילו פרשה אחת שלא נקראה כהוגן לא מבעיא שנתן פגם בפרשה אלא גם כי אינה יכולה לעמוד לפני הקדוש ברוך הוא ולהעיד שקראו אותה ישראל, ולכן צריך זהירות גדול אפילו בתיבה אחת לא ידלג ולא יקרא בהלעטה ולא יקרא בעל פה אפילו תיבה אחת, ואם קרא וטעה אפילו בדקדוק אות אחת מחזירין אותו.
בדין דילג הש"ץ בקריאה
מא. וכתבו בהג"מ שאם קראו הפרשה בתפלת שחרית בשבת ודילג השליח צבור פסוק אחד שצריך לחזור לקרותו הוא ושנים עמו ואפילו הפטירו והתפללו מוסף חוזרים וקוראים, והוא מהטעם הנזכר שגורם מגרעות לפרשה לבלתי יעצור חיל להעיד עדותה למעלה והיא חסרה.
בדין שגיאה שנמצאה בס"ת לעולה אחרון
מב. וגם מטעם זה אם נפל שגיאה בספר תורה במשלים יש להוציא ספר תורה אחר כשר ולהשלים הפרשה בו, אף שכבר קרא בו שלשה פסוקים, לבלתי נתון גריעות בפרשה חס ושלום באשר לא תשלם בספר תורה כשר כמשפטה, וכן הנהגתי בקהל עדתי.
העולה ימתין עד שתתום קריאת חבירו
מג. וגם על הצבור מוטל חיוב זה לבלתי יסיחו דעתם משמוע קריאתה עד תומה ולא יחטיאו אל השערה, ומנהג טוב להולכים בתמים להמתין אחר שקראו בספר תורה עד תום קריאת מי שעלה אחריו כדי שלא לאבד משמוע הקריאה ההיא כהוגן ולכן שוהין שם עד תום השני מקריאתו ויורדים בין גברא לגברא, אך לא ירד עד שעלה כבר הבא לקרות אחריו משום כבוד ספר תורה כמו שכתב המרדכי ז"ל.
לא יסיחו דעתם בעת הקריאה אפילו לד"ת
מד. ויאחז צדיק דרכם לבלתי יאבד אפילו פסוק אחד משמוע מפי השליח צבור כמשפט, ואמרו במדרש תנחומא אמר להם הקדוש ברוך הוא לישראל בני היו קורין את הפרשה בזמנה בכל שנה ושנה ואני מעלה עליכם כאילו עמדתם לפני בהר סיני ומקבלים אותה.
ומצוה מן המובחר שיהיה ביד כל אחד חומש ויבינו בו מלה במלה לכל דבר שהשליח צבור קורא, ובכן לא יפנה מחשבתו לשום דבר אחר שבעולם כי הוא עון פלילי לדבר בעוד שהחזן קורא בספר תורת האלהים, ואפילו בדברי תורה אין ראוי כי אם לשמוע הדברים היוצאים מפי הקורא ולכוין בהן כפי השגתו והמשנה מזה עובר משום כי דבר ה' בזה ואין ראוי להקל בדבר כלל, ואפילו מי שקרא הפרשה ועבר עליה כמה פעמים ואפילו הוא תלמיד חכם ואפילו שהוא עוסק בדברי תורה ראוי לו לבטל בעוד שהשליח צבור קורא הפרשה בספר תורה שהוא כתוב כהלכתו, וכל התורה כולה שמותיו של הקדוש ברוך הוא.
מה. וכל שכן כאשר ישכיל המשכיל התקון הנפלא הנעשה בקריאת ספר תורה בנקודות ובטעמים כמו שביארנו למעלה, שראוי לכל בעל נפש להשגיח בזה להצטרף עם הצבור ואל יחלל קריאתה בעיני עמי הארץ והקלים שבפנותם את בעלי תורה עוסקים בעניניהם והגיון לימודם ופנו עורף בשמיעתה ואין חוששים לכבוד הספר תורה הפתוח לעיני הכל, מהבילים הם בעיניהם גם הם דברי הדת והדין ועוסקים גם הם בהבליהם ובשיחת חולין ואינם חוששין לשמוע, ומהם נעשו אבות ומאבות תולדות ונמצא גורם חילול ה' גדול, ואמרו במשנת חסידים 346 כל המחלל את התורה וכו'.
מו. וגדולה מזו שאם לא ימצא בבית הכנסת תשעה שיכוונו וישמעו קריאת הפרשה כמשפטה אין כאן צבור והוה ליה כאילו לא קראו אותה בצבור ונמצאו הברכות שבירכו העולים קרובים להיות ברכה לבטלה, כי לא תקנו ברכות אלו אפס בקריאת התורה בצבור ולא מקרי לענין קריאת התורה צבור כי אם כשיש עשרה שומעין מלה במלה דווקא.
ביאור סוגיא דרב ששת מהדר אפיה וגריס
מז. וכן ההיא דרב ששת 347 דמהדר אפיה וגריס, אמרו בהגהות אשירי דהיינו דווקא אם יש עשרה ששומעין קריאת התורה אבל אם אין שם אלא עשרה אסור להיות מהדר אפיה שצריך להיות עשרה דשומעים לספר תורה ע"כ, הרי דבעינן דווקא שומעים, ואם המשכילים שהם השומעים ומשכיל באמת יכשלם בספרי תבונותם, קריאת השליח צבור למי תהיה על העצים ועל האבנים אשר לא ידעו להזהר, ומה גם למה שכתב הרי"ף ז"ל שזה דווקא כעין רב ששת שתורתו אומנותו אבל איניש אחרינא אסור, ובדורינו אין לנו מי שתורתו אומנותו דהשתא רבי יוחנן אמר על עצמו כגון אנו שאין תורתינו אומנותינו אנחנו אזובי קיר לא כל שכן.
מח. ועוד דהנכון בעיני בההיא דר' ששת דרב ששת קאי אמאי דקאמר התם בעי רב ספרא 348 בין פסוקא לפסוקא מהו והיינו בעוד שהיו מתרגמים הפסוק לעמי הארץ ועליה קאי רב ששת דמהדר אפיה, דייקא נמי דקתני אנן בדידן כי אין אנו צריכים לתרגום אבל בעוד שהחזן קורא בתורה לכולי עלמא אסור.
שלא לקרות שמו"ת בעת קריאת התורה
מט. כללו של דבר ראוי לכל הירא את דבר ה' להשתדל בכל כחו לקרות הפרשה שנים מקרא ואחד תרגום מערב שבת ואל יעזבנה ואל יטשנה לקרותה בעת קריאת ספר תורה בצבור וכל שכן שלא יהגה ביתר ספרי תבונותיו בעת ההיא חלילה, ולו בכח יגבר איש הנלבב לשמוע ולהקשיב באזניו פתוחות כמי ששומע פתגם המלך הבא עלינו מחדש, כאשר חכמים הגידו אשר אנכי מצוך היום יהיו חביבין בעיניך כאילו היום ניתנו חדשים לפניך ואל תקוץ משמיעתם.
נ. וצא ולמד מפרשת הקהל שאפילו הטף היו מביאים לשמוע אף על פי שאין בהם דעת והבחנה כדי שיקבלו שכר מביאיהם מפני קידוש ה' וקידוש התורה שבענין הזה מתקדש בעיני כל העם ובעיני המקום ברוך הוא, ואשריו לאשר בידו למחות שישתדל להזהיר את העם שבקהל עדתו הסרים אל משמעתו להיות אזניהם קשובות אל ספר התורה ולא יפנו את לבם אל דבר אחר אפילו בדברי תורה כי אם לשמוע את דבר ה', ואף גם זאת להזהיר גדולים על הקטנים שלא יניחום לזוז אותם ממקומם בבית הכנסת בעת קריאת ספר תורה.
תוכחה למביאים טף לבהכנ"ס מהר"ם די לונזאנו ע"ה
נא. ועל זאת חרה לו להחכם החסיד כה"ר מנחם די לונזאנו ז"ל וכתב על מה שאמרו בגמרא, דרש ר' אלעזר בן עזריה הקהל את העם האנשים והנשים והטף אנשים באים ללמוד ונשים באות לשמוע טף למה באים כדי ליתן שכר למביאיהם, וכתבו רבותינו בעלי התוספות, ועל זה סמכו להביא קטנים לבית הכנסת, ע"כ.
אמר מנחם, בזמן הזה יש טף באים לבית הכנסת לתת עונש למביאיהם לפי שהוא בא לחלל קדושת בית אלהינו ולשחוק בו כרחובות קריה ויקומו לצחק זה עם זה, זה משחק עם זה וזה מכה את זה, זה מרנן וזה בוכה, זה מדבר וזה צועק, זה רץ אילך וזה רץ אילך, רץ לקראת רץ ירוץ, ויש אשר יעשה צרכיו בבית הכנסת ואז יאמרו מים מים, ויש אשר יתן אביו בידו ספר והוא ישליכהו לארץ או יקרעהו לשנים עשר קרעים, סוף דבר מקול צעקתם כוונת המתפללים והשומעים אל קריאת ספר תורה נפסדת ונמצא שם שמים מתחלל, והמביא טף בזה האופן לבית הכנסת אין ראוי להיות לו על זה שכר כי אם ידאג מן הפורענות.
הא למה זה דומה לאיש שיש לו עבד שוטה והלך לדבר אל המלך ועבדו עמו, עמד העבד בשטותו וביזה את המלך וחירפו ואדוניו ראה ושתק הלא יקצוף המלך על אדוני העבד ויאמר לו, לא עבדך ביזני כי אם אתה וייסרהו כדי רשעתו ולעבד לא יעשה דבר כי אין לעבד עון אשר חטא כי השהו 349 אלוה חכמה ולא חלק לו בבינה, והנה כן הדבר הזה ולא עוד אלא שלפעמים גם האבות משחקים איתם למען ספות הרוה את הצמאה, ויותר רע כי יגדלו הנערים בזה המנהג הרע והתכונה הזרה וכל אשר יגדלו עוד עוד יוסיפו סרה להבזות בעיניהן ענין בית הכנסת וקדושתו ולא יתנו כבוד לתורה וכיון שעבר אדם עבירה ושנה בה גם כי יזקין ממנה לא יסור.
נב. סוף דבר ראוי לאדם שלא להביא הטף הקטן מאד לבית הכנסת בשאר הימים וכל שכן בשבתות ובחגים ובמועדים כי יפסיד בהביאו ולא ירויח, אך הטף הגדול קצת יביאנו לבית הכנסת ולא יניחנו לזוז ממקומו וילמדהו ויזרזהו לענות קדיש וקדושה ולא יניחהו לדבר דברי הבאי וילמדהו לשבת שמה באימה וביראה ובזה יהי לו שכר טוב מאת ה' יתברך, ועל בניהם יאמר כל רואיהם יכירום כי הם זרע ברך ה'.
מעשה המובא באגדה בתינוק ששחק בבית הכנסת
נג. ואם יעלים עיניו מהם מרה תהיה באחרונה כמו שאמרו במדרש אגדה 350 שהיה מעשה באיש אחד שהיה עומד בבית הכנסת בחג הסוכות ובנו עומד לנגדו והצבור היו קורין את ההלל ועונים הללויה ובנו עונה דברי תיפלות, אמרו לו ראה בנך שהוא עונה דברי תיפלות, אמר להם ומה אעשה לו תינוק הוא הניחו לו וישחק, שוב למחר עשה כך וכל אותם שמונה ימים של חג ולא אמר לו אביו דבר, ולא יצאתה אותה שנה עד שמת אותו האיש ומתה אשתו ומת בנו ובן בנו ויצאו לו חמש עשרה נפשות מתוך ביתו ולא נשתייר לו אלא זוג אחד, אחד חיגר וסומא ואחד שוטה ורשע ע"כ.
נד. על זאת יחרד לב כל אישי ישראל לנהל את בניו במוסר השכל בכל מקום וביותר בהיותם בבית מקדש המעוז להיות מוראת המקום עליהם ביתר דברי הרנה והתפלה, וביותר בשבתות ובמועדים מפני כבוד ה' צבאות העומד אחר כתלינו ובעת קריאת ספר תורה יותר מהם לשמוע את דבר ה' ולא יחטיאו אל השערה מהקשב אזנם כמו שנאמר ואזני כל העם אל ספר התורה, ודי בזה במעט מזער שהזהרנו במעלת מצוה זו לחזק ידים רפות במצוה רבה וגדולה כזאת.
שלא להפסיק בהשכבות בין גברא לגברא
נה. ועתה תחזה כמה שגו בחוזה הפשטנים המפסיקים בדברים בין גברא לגברא ובפרט ההשכבות שאומרים על המתים הם סיבה להעניש אותם, וארח צדיקים שלא להפסיק בקריאה נאמנה זו בין קריאה לקריאה אפס לקרוא ליהודי איש העולה לקרות לא זולת חלילה כי מראש הפרשה ועד סופה הכל חבל נמרץ וחוט האורה נקנית במשיכה בלי הפסק והעלם בנתים כי הפסקות משמשות למנוע שפעת גשם נדבות ואם לא יסמכו כי ישתוקו ישאו נהרות דכים חס ושלום, אשר מטעם זה כרוזא קרי בחיל בגן עדן של מעלה מאן דפסק יתפסק מאן דפסק מילי דאורייתא על מילין אחרנין יתפסקו חיוהי כמו שאמרו בזוהר פרשת שלח לך, 351 ובימי חכמי התלמוד לא היו מפסיקים בקריאתה אלא לתרגם המקרא ליתר העם לא זולת.
שלא לצאת מבית הכנסת עד סוף קריאת התורה
נו. וממוצא דבר אתה תשמע גודל העונש לעוזבי ה' ויוצאים מבית הכנסת בעת קריאת ספר תורה לפקוד איש אל רעהו מבית הכנסת זה לבית הכנסת אחר, ואיש התמים לא יצא מבית הכנסת אפילו בין גברא לגברא עד תומה של פרשה, וכן מנהג חסידים הראשונים שלא לזוז מבית הכנסת מעת כניסתם שם עד אחר התפלה.
אזהרה שלא לסרב לעלות לתורה
נז. ואזהרה יתירה למי שקוראין אותו לעלות לקרות בתורה לבלתי ימאן לעלות מפני סיבה כי הם מהדברים שמקצרין ימיו של אדם כמו שאמרו בפרק הרואה, 352 אמר רבי יהודה שלשה דברים מקצרין ימיו של אדם ואלו הן מי שנותנין לו ספר תורה לקרות ואינו קורא וכו'.
ולחכמי המדע הטעם מבואר והוא מדה כנגד מדה כי כל עיקר קריאה נאמנה זו היא להעלות כלים דמלכים דמיתו אצל אורותיהם להחיותם כמו שביארנו למעלה, ובממאנו בה באותה מדה מקצרין ימיו.
דין קרא ק"ש וקראוהו לתורה
נח. ומי שהיה קורא קריאת שמע וקראוהו לקרות לספר תורה יעלה, ומכל מקום לא יקרא עם השליח צבור כלל וכל שכן שלא יפסיק לומר לשליח צבור לומר ברכות ריעיו, והמחמיר בקריאת שמע שלא להפסיק בברכותיה לא יקפיד, ואיש הירא יזהר שלא יתחיל בקריאת שמע בשעת קריאת ספר תורה שמא יקראוהו לעלות לתורה.
ראוי לגדול הדור לקרוא התוכחות בצבור כמנהג האריז"ל
נט. וכתב מהרח"ו, ראיתי למורי כשהיינו בבית מדרשו שקרא הוא בעצמו הקללות שבפרשת בחקתי ע"כ, ואסהדתיה דמהרח"ו הוא כלפי מה שכתב בספר החסידים סי' תשס"ו שהראשונים היו קוראין עם הארץ לתוכחות כדי שלא יהא אדם חשוב קורא ויקיימו דבריו, ואמר שהרב ז"ל אין דעתו נוחה בזה שנהפוך הוא כי יש לגדול הדור לקרותן לפני הצבור במרירות רב להחריד לב הצבור ויחשבו מחשבה על שחטאו ויתנו לב לשוב מעבירות שבידם.
מן השמים מגידין בעניניו של אדם בעת עלותו לתורה
ס. ויש לכל איש ישראל שקראוהו לעלות בתוכחות אף אם אינו יודע לקרות שלא לסרב לעלות משום אל תקוץ בתוכחתו, ומכל מקום האיש שאין דרכו לעלות בתוכחות וקראוהו לעלות בהן שלא כדרכו יש לו לבדוק במעשיו ולפשפש בהם ולשוב אל ה' כי על פי הרוב יש במה שקורין לאדם בספר תורה שורש גדול לדעת בעניניו לפי הקריאה ההיא ומגידים מן השמים ענייניו בקריאת ספר תורה בסוד יגלו שמים עונו.
מעשה רב בזה מר' משה משולם והאריז"ל
סא. והרב ז"ל בימיו היה מעשה עם תלמידיו שציוה אליהם שלא יכתוב שום אחד מתלמידיו מה ששומעים ממנו ולא נתן רשות לכתוב כי אם דווקא למהרח"ו שהיה יורד לסוף דעתו ואפילו הכי כל אחד היה כותב, עד יום אחד שקראו לספר תורה להר' משה משולם בפסוק ויכתוב משה את ספר וכו' וכשירד מן התיבה בא לנשק ידי הרב, אמר לו הרב הלא אמרתי אליכם לאמר שלא תכתבו מה שאתם שומעים ממני, והשיב אדוני מיום שציותנו לא כתבנו, אמר לו וכי חס ושלום התורה משקרת שקרית בה ויכתוב משה ואז נבהל ולא השיב, הנה כי יש שורש גדול בדבר להביט האיש הישראלי בענין קריאתו בספר תורה לדעת מה קורין לו ולפיהן לעיין במיליה.
סב. וכתב בספר החסידים 353 כי מי שהוא עור או פסח אין לקרותו פרשת עורת או שבור וכן כל כיוצא בזה כדי שלא יתבייש וכן לא יקרא למי שחשוד על העריות בפרשת עריות, ודווקא חשוד אבל ברור שבא על העריות אם לא שב בתשובה ראוי לקוראו כדי שיתבייש ויתן לב לשוב.
יזהר הקורא להתחיל ולסיים בכי טוב
סג. ויהא זהיר השליח צבור בקריאתו לפתוח בכי טוב ולסיים בכי טוב חוץ מפרשת האזינו שהסימן הזי"ו ל"ך שיש לקרותה כדרך שהיו מחלקין אותה במקדש שהיו קורין השירה פעם אחת לששת ימי השבוע כמו שכתב רב פלטאי גאון ז"ל, ואפילו יש שמחה בקהל שמתוספים העולים לא יחלקו הפרשה יותר ואין קפידא במה שמסיימים בדבר רע.
אין מפסיקין בתוכחות ובמ"ב מסעות, ואזהרה לקורא התוכחה
סד. וכן כשקורא השליח צבור ברכות וקללות לא יחשוב לברך אחד ולקלל אחד בשעת הקללות כי מקלקל מעשה עבודתו וגדול עונו מנשוא, ואין מפסיקין בקללות וכן אין מפסיקין בסדר המסעות דפרשת אלה מסעי שהם מ"ב מסעות ואין להפסיק בהם שהם מכוונות כנגד שם מ"ב הקדוש כנודע.
טעם שאין מוציאין ספר שני בשבת
סה. ואין ספר שני בשבת, והתוספות פ"ג דמגילה דף כ"ג נתנו טעם לדבר ז"ל, והא שאין שני ספרי תורה בכל השבתות לקרוא בשני וביום השבת כמו שעושים ביום טוב נראה לפי שאין בפרשה אלא שני פסוקים ואין קורין בתורה פחות משלשה פסוקים, ואין להתחיל בפרשה של מעלה או לסיים בפרשה של מטה משום דלא הוי מעניינו של יום.
ועוד יש לומר לפי שצריך להפטיר בכל שבת מעניניו של יום ואי קרינן בשל שבת אם כן יהא צריך להפטיר בדסליק מיניה והיינו בשבת ואם כן יהיו כל ההפטרות מענין אחד, ועוד יש לומר לפי שלעולם אין קורין בספר תורה שני בקרבנות אלא באותן שבאים לכפרה כדפי' לקמן פרק בני העיר שקורין בהן ביום טוב ומהני לישראל כאילו הקריבום אבל קרבנות שבת אין באים לכפרה ומשום הכי אין קורין בהן ע"כ.
טעם לקריאת פרשת שקלים וזכור
סו. ונוסף בשבתות השנה להוציא ספר שני לקרות בארבע פרשיות, שקלים, זכור, פרה, החדש, וראוי לכל איש ישראל להיות זריז ונשכר לשומען בצבור אשר כל אחד מהנה שורשה רב, והנה פרשת שקלים היא באה בראש חדש אדר על אשר חכמים הגידו 354 שגלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם שעתיד המן לשקול עשרת אלפים ככר כסף, ולכן הקדים הקדוש ברוך הוא שקלי ישראל דתנן 355 באחד באדר משמיעין על השקלים.
וסוד הדבר הוא מה שאמרו בזוהר בראשית דף י"ד ז"ל, כיון דאתקדש יומא אשתאר בריאה דרוחין דלא אתברי לון גופא וכי לא ידע קודשא בריך הוא לאעכבא לקדשא יומא עד דיתברון גופין להני רוחין אלא אילנא דדעת טוב ורע אתער ההוא סט"א דרע ובעא לאתתקפא בעלמא וכו' כיון דחמא כך קודשא בריך הוא אתער מגו אילנא דחיי נשיבו דרוחא ובטש באילנא אחרא ואתער סטרא דטוב ואתקדש יומא וכו'.
אשר ממנו נקח כי כל מקום דסטרא אחרא חפץ להתגבר מקדים סטרא דקדושה להתגבר כדי שלא יחרב העולם בסוד טרם מכה ציץ רפואה פרח לפי כי זה לעומת זה עשה האלהים למעלה שקל הקדש פלס ומאזני מש"פט ולעומתו הם מאז"ני מרמה דסטרא אחרא בסוד הטיקלא דעשיקת נשמתין והוא שורש להמן שרצה לחטוף נפשות של ישראל, ועל כן זכר לדבר בראש חדש אדר קורין פרשת שקלים והוא ענין פדות נפשינו מיד אויב ומהטיקלא אשר בכח סגולת הקריאה תגביר סטרא דקדושה בסוד כי תשא את ראש בני ישראל, ישראל דלעילא.
ואל יחשוב האיש הישראלי לאמר מאי דהוה הוה וכבר נשתחק המן, ומה גם אחר חרבן מקדש המעוז ובטלו השקלים ויזלזל בעיניו קריאה נאמנה זו חס ושלום, כי יש לו להבין להשכיל את אשר הודענו כמה פעמים כי כל הדברים הנעשים למטה בגשמי יש להם שורש למעלה ולכן המשכיל יש לו לדעת כי עדיין שורש המן קיים, והוא מה שאמרו חז"ל בפסוק מלחמה לה' בעמלק מדור דור אין לך דור שאין בו מאותו זרע פסול והקדוש ברוך הוא מאבדו מן העולם ונמשך זה מפני כי השורש עדיין הוא קיים למעלה סטרא אחרא, ובקריאה נאמנה ההיא בשקלים סטרא דקדושה על כן ירים ראש וכל קרני רשעים תגדע והכנעני אז בארץ.
סז. ובשבת שניה קורין זכור לפני פורים כדי לסמוך מחיית עמלק למחיית המן, והענין כמו שאמרו בזוהר במילין ובעובדא אתער מה דאתער לעילא, ובכן יזכר עון אבותיו אל ה' וחטאת אמו אל תמח יהיו נגד ה' תמיד ויכרת מארץ זכרם ארץ העליונה כמו שנאמר ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ, ובכח סגולת קריאתה נכנע ונשבר מטה רשעים וישראל עושה חיל.
טעם שקורין פ' פרה וסוד קריאת התורה
סח. ובשבת שלישית קורין פרשת פרה אדומה להזהיר את ישראל לטהר שיעשו פסחיהם בטהרה, ובתלמוד ירושלמי אמרו אמר ר' חמא בדין הוא שיקדום החדש לפרשת פרה שהרי באחד בניסן הוקם המשכן ושני לו נשרפה הפרה ומפני מה הקדימוה שהיא טהרתן של ישראל ע"כ, ואף עתה תועיל קריאתה לטהרתן של ישראל כי כשם שאפר פרה היה מטהר את הטמאים במעשה כמו כן עתה תועיל לנפש אישי ישראל לטהרן וללבנן מטומאתם כמו שנאמר זאת התורה לעולה.
וקריאתה זו היא הילולה באשר בכח סגולת הקריאה מייחדת ייחודים למעלה וממשיך שפע בעולמות מיוחד לשמשי ענין אותה הפרשה שעליה נמנו מחנות ומלאכים ומרכבות עליונות כמו שאמרו בזוהר ויקהל והעתקנו לשונו למעלה, ולכל ענין וענין שבכל פרשה ופרשה יש שפע מיוחד לאותם הכוחות שמהן נשתלשלו אותם העניינים או המצוות הכתובות באותה הפרשה, ובכח קריאתן מעורר כוחות העליונים למעלה כאילו נעשו במעשה ממש ועל כן דרשו זאת התורה לעולה וכו'.
לחוש לדעות הפוסקים שפרשת זכור ופרה מהתורה
סט. ושתי פרשיות אלו זכור ופרה כתבו הרבה מן הפוסקים שחייבים לקראם מדאורייתא ושצריכים בני היישובים שאין להם מנין לבא למקום שיש מנין בשבתות הללו כדי לשמוע פרשיות אלו שהם מדאורייתא, וכל אותם ההיתרות שכתבו הראשונים בההיא דרב ששת דמהדר אפיה וכו' אינו ענין לפרשת זכור ופרשת פרה שהם בעשרה מדאורייתא שצריך לכוין ולשמעם מפי הקורא, וראוי לרב הקהילה להכריז בקהל עדתו גודל חיובם לכונן את לבם ואזני כל העם אל ספר התורה.
מנהג אנשי מעשה להגיה הס"ת כל ע"ש
ע. עוד זאת אידרש לבית ישראל לבחור איש תמים דעים בהלכות ספר תורה בחסירות ויתירות וביתר השגיאות להגיה מידי ערב שבת בשבת הספר תורה לפני קריאתו בקהל ולעבור הפרשה אות באות תיבה בתיבה ומה שנתעווה על ידי הסופר יתקן מעוותו, וכן ראיתי אנשי מעשה עושים ואשרי חלקם בחיים ואישו"רן אישו"ר עולם אשר חכמים הגידו 356 כל המכבד את התורה גופו מכובד על הבריות.