חמדת ימים א· רבי בנימין ב"ר מאיר הלוי
ספר חמדת ימים - חלק ראשון - שבת קודש · פרק יא - תפלת שחרית
מעלת היוצאים לביהכנ"ס מעוטפין בטלית
א. שלמים וכן רבים הנוהגים בשאר הימים ללכת מעוטפים בטלית ותפילין מביתם לבית הכנסת, הנה בשבת שאין תפילין אל יטשו מללכת מעוטפים בטליתותיהם בראשיהם מביתם לבית הכנסת שלא לאבד כל אותם הסגולות הנזכרים בזוהר שלח לך 324 ובפרשת ואתחנן 325 והעתקנום בחלק הקודם, ומה שאמרו שם בזוהר דמאן דייעול לבי כנישתא כד נפיק מתרעיה ולא תפילין ברישיה ולא ציצית בלבושיה ואמר אשתחוה אל היכל קדשך ביראתך קודשא בריך הוא אמר אן הוא מוראי הא סהיד סהדותא דשקרא וכו', צריך להזהר גם בשבת שלא יכנס לתוך בית הכנסת זולת מעוטף בטליתו.
טעם שאין תפילין בשבת וסודו
ב. וטעם שאין תפילין בשבת לפי פשוטן של דברים הוא מפני שהם עצמם אות ואם יניח בהם אות אחר היה זלזול לאות שלהם, והענין הוא לפי מה שביארנו בחלק הקודם כי ענין התפילין הם להכניס מתוספת קדושת שבת על נפש רוח ונשמה שלו, ובשבת זוכה כל איש ישראל לתוספת נשמה יתירה בכל הבחינות מצד קדושת היום וכן ביום טוב כמו שאמרו בתקונים 326 ז"ל, ובשבת ויומין טבין נחית עליהון נשמתין ונפשין באורח אצילות, ולפיכך אין טעון בשבת תפילין מידי דהוה אשרגא בטיהרא, והמניחם יורה שאין באותם הימים כח להאציל נשמות יתירות לישראל ואין זלזול גדול מזה.
ג. ואם יעמיק המשכיל יותר ידע שכול שגם הוא פוגם בענין העולמות כי בשבת ויום טוב עולים כל העולמות למעלה מדרגה אחר מדרגה אצל האורות שהם סוד התפילין ועל ידי הנחת התפילין בימי החול אנו ממשיכין האורות למטה, והמניחם בשבת כאילו אומר שאין כח בשבת ויום טוב בעולמות לעלות למעלה, וכן הם דברי רבינו האר"י ז"ל במלות קצרות, אין תפילין בשבת מפני שהמוחין דלמ"ד דצלם שהיו מקיפין בחול על ראש ז"א ומהם יוצאים תפילין דקין על ראשו, עתה בשבת נכנסים בראשו ונעשו בו מוחין פנימיים ע"כ.
וכתב הרב עוד שיכוין בכניסתו לבית הכנסת עתה בשחרית של שבת בשם שקוצי"ת ושהוא כלול בוא"ו שבו ובה יכולל שם נג"ד יכ"ש.
סדר אמירת למנצח בנגינות קודם התפלה בחול ובשבת
ד. וכבר ביארנו בחלק הקודם שהמשכים לבית הכנסת בעת שעדיין אין שם בני אדם הרבה דלא מחזי כיוהרא לומר מזמור אלהים יחננו שבו שבעה פסוקים ובכל פסוק ממנו יקיף יום יום פעם אחת התיבה, ועתה בשחרית של שבת יקיף התיבה ז' פעמים ויאמר המזמור אלהים יחננו ויכוין שהפסוק השביעי הוא הגובר ושאר הפסוקים כלולים בו, ואחר ההקפה יאמר שם השביעי של אנא בכח.
לומר מזמור כ"ד קודם שחרית בשבת
ה. ואנכי נהגתי לומר בשבת אחר תפלת אליהו הנזכרת בתקונים 327 מזמור כ"ד לדוד מזמור לה' הארץ ומלואה וכו' כמו שאמרו בזוהר בראשית דף כ"ג, ובשבת נחית קודשא בריך הוא בג' אבהן לקבלא בת יחידא דיליה בההוא זמנא חיוון עילאין דאתקריאו בשמא דה' פתחין ואמרין שאו שערים ראשיכם והנשאו פתחי עולם ויבא מלך הכבוד ע"כ.
יזהר בקדושת ביהכנ"ס בשבת יותר מבחול
ו. ובזוהר פרשת ויקהל דף ר"ה הזהיר הרבה להיות כל איש זע וחרד מקדושת בית הכנסת בשבת יתר מכל הימים ז"ל, כיון דעאלו לבי כנישתא עמא קדישא אסיר לאשתדלא אפילו בצורך בי כנישתא אלא במילי תושבחן וצלותא ואורייתא וכדקא חזי לון ומאן דאשתדל במילין אחרנין ובמילין דעלמא דא איהו בר נש דקא מחלל שבתא לית ליה חולקא בעמא דישראל, תרין מלאכין ממנן על דא ביומא דשבתא ואינון שוו ידיהון על רישיה ואמרי ווי לפלניא דלית ליה חולקא בקודשא בריך הוא ועל דא בעי לאשתדלא בצלותא ובשירין ובתושבחן דמאריהון ולאשתדלא באורייתא ע"כ.
הנה משם מתבאר איסור מוסיף על כל שאר הימים דאפילו בצורך בי כנישתא אסור לאשתדלא, כי על כל אלה כל איש ישראל ילבש חרדה כמדו בהיותו עומד בבית הכנסת בשבת ומשנכנס לא ידבר שם אפילו דברי מוסר ותשובה שלא ימשך לדיבור חול, ורקיקה מקל וחומר שלא ירוק שם כי הקדושה היא בתגבורת רב שם בשבת יתר מאד על שאר הימים כמו שאמרו בזוהר בסוד הנה זה עומד אחר כתלינו כמו שהעתקנו למעלה בשם הזוהר.
ז. ופרנסי וגזברי בית הכנסת המה יסעו בראשונה באזהרה זו וגם כל העם באחרונה, ויגזרו בקנס גמור על כל אנשי קהלתם לבלתי יזלזלו בקדושת בית הכנסת לערוך שיחתם שם כאשר פשתה המספחת הזאת בהם ביתר הימים לחלל את מקדש ה', ובשבת שנחשב כחילול שבת כמו שאמרו במאמר 328 דמאן דאשתדל במילין אחרנין דא איהו בר נש דקא מחלל שבתא וכו', ושהוא יום אחד בלבד יתאמצו בכל עוז לעקור המנהג הרע הזה מקהלתם.
ח. וכשיש חתונה או מילה בכנסת ישתדלו בכל דבריהם לערוך אותם לפני כניסתם בבית הכנסת לפני התפלה, ואם יצטרכו איזה דבר בתוך הכנסת יחייבו אותם לצאת החוצה, וכן הנהגתי בתוך קהל עדתי והודאות לאל יתברך כי שמעו לי וייחלו ועלימו תטוף מילתי כי אישי ישראל כולם קדושים ובאין מבין יוקשים בכמה איסורים, ובדרוש להם חומרי הדברים כאשר המה יתקדשו להטות אזן לשמוע דברי חכמים אשר השיגו ברוח קדשם, לא כן כשהמשכילים יכשלו לערוך שיחתם בבית הכנסת כברחובות קריה, מהן יצאו אבות ומאבות תולדות והקולר תלוי בצוארם וכבר הארכנו במוסר השכל במקומות רבים בענין הזה.
ויתחיל הזמירות בנחת בששון ובקול זמרה יתר על שאר הימים ואין למחות במאריך בהם אף שהמוחה מכוין משום ביטול תורה.
סדר עבודה לומר בכל יום קודם שחרית מהר"ם די לונזאנו ע"ה
ט. ודרך ומנהג טוב להולכים בתמים לומר קודם התפלה סדר העבודה אשר יסד הרב מנחם לונזאנו ע"ה לכל יום ויום וזה תוארו.
מראש מקדמי ארץ אתה ה' אחד ובששת ימים כל העולמים התחלת והשלמת, מחנות מלאכים לגדולתך בראת, ומאורות עשית בשמים קבעת, נפש חיה ועוף ודגים ובהמה עשית, ופירות ודשאים מן האדמה הצמחת, חיים וחסד עשית עם כל החיים וטרם עשיתם למו שלחן ערכת, מאוחר לכל אדם בצלם אלהים לעבדך יצרת, תמשילהו במעשי ידיך תחת רגליו כל שתה, מצאצאיו בחרת באברהם ומבני עקודו את יעקב אהבת, מתוך בני ישראל לשרתך לך הלויים לקחת, אהרן וזרעו לכהן לך קדשת, מכל הארצות ציון למושב לך אוית, ובבית קדשך ותפארתך שמך שכנת, משמור משמרתו כהנים ולויים יום ולילה לא ישבותו, ושם יעשה לך זבח ומנחה כאשר אמרת.
ובכן יהי רצון מלפניך ה' אלהינו שתבנה בית המקדש במהרה בימינו ושם נעשה לפניך את קרבנות חובותינו ובכל יום נקריב קרבן התמיד שיכפר בעדנו כמו שכתבת עלינו בתורתך כאמור.
וידבר ה' אל משה לאמר. צו את בני ישראל ואמרת אליהם את קרבני לחמי לאשי ריח ניחחי תשמרו להקריב לי במועדו. ואמרת להם זה האשה אשר תקריבו לה' כבשים בני שנה תמימים שנים ליום עולה תמיד. את הכבש אחד תעשה בבקר ואת הכבש השני תעשה בין הערבים. ועשירית האיפה סלת למנחה בלולה בשמן כתית רביעית ההין. עולת תמיד העשויה בהר סיני לריח ניחח אשה לה'. ונסכו רביעית ההין לכבש האחד בקדש הסך נסך שכר לה'. ואת הכבש השני תעשה בין הערבים כמנחת הבקר וכנסכו תעשה אשה ריח ניחוח לה'.
ויאמר, ובכן וכך היתה עבודת התמיד בבית אלהינו, לפני עלות השחר כהני בית אב שבמקדש פשטו בגדי חול ירדו וטבלו ועלו ונסתפגו ולבשו בגדי כהונה, סמוך לעלות השחר בא הממונה ודפק עליהם והם פתחו לו, אמר להם בואו והפיסו מי תורם את המזבח, הפיסו, זכה מי שזכה, קרא הכרוז עמדו כהנים לעבודה ולויים לדוכן וישראל למעמד, מי שזכה לתרום את המזבח קידש ידיו ורגליו, נטל מחתת הכסף ועלה לראש המזבח, פינה הגחלים אילך ואילך וחיתה מן המאוכלות הפנימיות וירד, הגיע לרצפה הפך פניו לצפון, הלך למזרח הכבש כעשר אמות, צבר הגחלים על הרצפה רחוק מן הכבש שלשה טפחים.
ראו אחיו שירד רצו מהר וקדשו ידיהם ורגליהם, נטלו המגריפות והצנורות ועלו לראש המזבח וכל האברים והפדרים שלא נתאכלו כל הלילה סונקין אותם לצידי המזבח, החלו מעלין באפר על גבי התפוח, החלו מעלין גזירין לסדר המערכה, מי שתרם המזבח מסדר מערכה גדולה ובצדה מערכה שנייה ושני גזירי עצים על מערכה גדולה ומחזירים האברים והפדרים שלא נתאכלו למערכה, הציתו שתי מערכות באש וירדו ובאו ללשכת הגזית.
אמר להם הממונה בואו והפיסו מי שוחט מי זורק מי מדשן מזבח הפנימי מי מדשן המנורה מי מעלה אברים לכבש, הפיסו זכה מי שזכה, הגיע זמן השחיטה אמר להן צאו והביאו טלה מלשכת הטלאים, הביאוהו ונכנסו ללשכת הכלים, הוציאו משם תשעים ושלשה כלי כסף וכלי זהב והשקו את התמיד מים ובקרוהו לאור האבוקות, מי שזכה בתמיד מושכו לבית המטבחים ומי שזכו באברים הולכין אחריו, מי שזכו בדישון מזבח הפנימי ובדישון המנורה היו מקדמין וארבעה כלים בידם הטני והכוז ושני מפתחות.
בא לו לפשפש הצפוני ופתחו ונכנס להתא ומהתא להיכל ומהלך בהיכל עד השער הגדול ופותחו, מי שזכה בדישון מזבח הפנימי נכנס וטני בידו, הגיע למזבח הניחו לפניו והיה חופן מדשן המזבח ונותן לתוכו ובאחרונה כבד את השאר לתוכו והניחו ויצא, מי שזכה בדישון המנורה נכנס וכוז בידו, בא ועמד על האבן שלפני המנורה שבה שלש מעלות, אם מצא שני נרות המזרחיות דולקות מניחן ומדשן את השאר ואם מצאן שכבו מדשנן ומדליקן ואחר כך מדשן את השאר ומניח הכוז על מעלה שניה ויצא.
עקדו את הטלה, שחטו השוחט בצפון וקבל המקבל את דמו בכלי שרת בצפון ובא לו לקרן מזרחית צפונית ונותן מזרחה צפונה, ועוד בא לו לקרן מערבית דרומית ונותן מערבה דרומה, שיירי הדם היה שופך על יסוד דרומי, הפשיטו התמיד ונתחוהו והעלה כל אחד מה שזכה בו לכבש ומלחום וירדו ובאו ללשכת הגזית, אמר להם הממונה ברכו ברכה אחת, החלו קורין אהבת עולם ועשרת הדברות שמע והיה אם שמוע ויאמר, וברכו שלש ברכות אמת ויציב ועבודה וברכת כהנים, אמר להם חדשים לקטורת בואו והפיסו, הפיסו זכה מי שזכה וזכה כהן אחר במחתה, אמר להם חדשים עם ישנים בואו והפיסו מי מעלה איברים מן הכבש למזבח, הפיסו זכה מי שזכה.
מי שזכה בקטורת נטל בזך מלא וגדוש קטורת ואחד עשר סמים היו בה ואלו הן, הצרי והצפורן והחלבנה והלבונה משקל שבעים שבעים מנה מר וקציעה ושבולת נרד וכרכום משקל ששה עשר ששה עשר מנה, קושט שנים עשר קלופה שלשה קנמון תשעה בורית כרשינה תשעה קבין יין קפריסין סאין תלתא וקבין תלתא, אם לא מצא יין קפריסין מביא חמר חוור עתיק, מלח סדומית רובע הקב מעלה עשן כל שהוא רבי נתן הבבלי אומר אף כפת הירדן כל שהוא, נתנו בתוך הכף ונטלו בידו.
מי שזכה במחתה נטלה ועלה לראש המזבח וחתה מגחלי מערכה שניה, ירד ועירן לתוך מחתה של זהב ונטלה והלכו להם, הגיעו בין האולם ולמזבח נטל אחד את המגריפה וזרקה בין האולם ולמזבח, שמעו את קולה ורצו ובאו כהנים להשתחוות ולויים לדבר בשיר, החלו עולים במעלות האולם, נכנס מי שדשן מזבח הפנימי ונטל הטני והשתחוה ויצא, נכנס מדשן המנורה והטיב שתי הנרות ונטל הכוז והשתחוה ויצא, נכנס מי שזכה במחתה, צבר הגחלים על גבי המזבח ורדדן בשולי המחתה והשתחוה ויצא, מי שזכה בקטורת נטל הבזך ונתן הכף לאוהב, אם נתפזר לתוכו אוהבו נותנו לו בחפניו והשתחוה ויצא, אמר לו הממונה הקטר והקטיר והשתחוה ויצא, נכנס כהן גדול השתחוה ויצא, נכנסו אחיו הכהנים השתחוו ויצאו, באו ועמדו על מעלות האולם.
העלה מי שזכה האיברים מן הכבש למזבח, אם רצה כהן גדול להקטיר עלה בכבש, הושיטו לו האיברים וסמך עליהן וזרקן ואם רצה הוא סומך ואחרים זורקין, החלו אלו שעל מעלות האולם ומברכין ברכת כהנים ואומרים את השם ככתבו וידיהם נשואות על גבי ראשיהן וכהן גדול אין מגביה ידיו למעלה מן הציץ, הקטיר עשרון סלת מנחה בלולה בשמן והקטיר החביתים, נתנו לו יין לנסך, הסגן עומד על הקרן והסודרים בידו ושני כהנים עומדים על שלחן החלבים ושתי חצוצרות בידם, תקעו והריעו ותקעו ובאו ועמדו אצל הממונה על הצלצל אחד מימינו ואחד משמאלו, שחה לנסך הניף הסגן בסודרים, הקיש זה בצלצל ותקעו אלו בחצוצרות ונגנו אלו בנבלים וכינורות ודברו הלויים בשיר, הגיעו לפרק תקעו והשתחוו העם, על כל פרק תקיעה ועל כל תקיעה השתחויה, אשרי העם שככה לו אשרי העם שה' אלהיו.
תחינה לומר אחר סדר העבודה
י. רבון כל העולמים אתה צויתנו להקריב קרבן התמיד במועדו ולהקטיר לפניך בכל יום קטורת סמים ולהיות כהנים בעבודתם ולויים בדוכנם וישראל במעמדם, ועתה בעונותינו חרב בית המקדש ובוטל התמיד ואין אנו יכולים לעשות חובותינו לפניך ואתה אמרת ונשלמה פרים שפתינו.
לכן יהי רצון מלפניך ה' אלהינו ואלהי אבותינו שיהיה שיח שפתותינו חשוב ומקובל לפניך כאלו הקרבנו קרבן התמיד במועדו ועמדנו על מעמדו והקטרנו קטורת הסמים ודברו הלויים בשיר, ותרצנו ותמחול לנו את כל חטאתינו ותכפר לנו את כל פשעינו ותעצור מגפה מנחלתך ואל תשים עלינו כל נגע וכל מחלה ותשלח רפואה שלימה לחולי עמך ותאמר די לצרותינו, והצילנו מכל מיני פורעניות המתרגשות לבוא בעולם ותמלא כל משאלותינו לטובה למען שמך, ונאמר ושחט אותו על ירך המזבח צפונה לפני ה' וזרקו בני אהרן הכהנים את דמו על המזבח סביב, ונאמר זאת התורה לעולה למנחה ולחטאת ולאשם ולמלואים ולזבח השלמים.
וכתב רבינו האר"י זלה"ה לבאים בסוד ה' לכוין כי בזמירות מתחלת הקרבנות תתחיל מאור המ' דצ"לם אלהים ליכנס בז"א.
לומר פרשת עקידה אף בשבת
יא. ולא ישנה מכל סדר התפלות אשר ערכנו בחלק הקודם ובענין הזמירות לא ישנה בהם מסדר החול, ואף כי רבים מחשובי הקדמונים אמרו שלא לומר פרשת העקידה בשבת שאין בה דין רק כולה רחמים, כבר כתב מהר"ר מנחם לונזאנו ז"ל דאם קבלה נקבל ואם מסברא יש תשובה דקטורת יוכיח שסודו להעביר רוח הטומאה ולטהר מקדש של מעלה ולכבוש הדין כמו שאמרו בזוהר 329 ואף על פי כן קרב בשבת, על כן לא ישנה.
אין לומר פסוקי עבודת מוסף קודם שחרית
יב. והנוהגים לומר אחר פרשת התמיד פסוקים של מוסף שבת שגו בחוזה שאיך יקדימו ענין המוסף לענין הקטורת הקודם, וגם שאין מקומו בתפלת תמיד של שחר כלל וראוי למנוע מלאומרן, וכבר סדרנו בסדר עבודת המוסף פסוקי מוסף שבת, ובאנא בכח יכוין בשם השביעי המאיר בשבת כמו שביארנו למעלה.
פסוקי הודו יאמרו כל הציבור בקול זמרה
יג. ובהגיעם לסדר הודו יאמרו אותו כל הקהל בנחת בקול זמרה ותודה כי הוא שיר נחמד, והוא השיר שאמרו דוד ואסף והמשוררים כשהעלו הארון למקומו ואמרו אותו בתודה וקול זמרה בשיר ושבחה וכלי המשוררים וכן היה ראוי לנו לאומרו בכל יום, אלא בחול משום ביטול מלאכה אצים כל העם ולא פשטה תקנתו אבל בשבת ראוי לזמר אותו בשיר וזמרה מלה במלה כי הוא מרומם בתהלותיו ופנה למעלה, כי הנה בהודו בו נכנסנו בחלל היצירה שבשבת הוא מתעלה למעלה ממקום שהיה, ועל כן מטעם זה נאה ויאי להתחיל בו הניגון להורות על עילוי העולמות הנמצא בשבת.
טעם לסדר המזמורים שמוסיפין בשבת
יד. ואחר ה' מלך במקום למנצח בנגינות יאמר השמים מספרים, ולפי פשטן של דברים טעם המזמור הזה וכן כולם שמתוספים עתה בשבת לפי שהם המדברים או ממעשה בראשית שכלו בשבת או מתן תורה שניתנה בשבת, וזה המזמור מספר ממעשה בראשית וממתן תורה כמבואר.
בסוד מזמור השמים מספרים
טו. אמנם בזהר פרשת תרומה דף קל"ו ביארו סודן של דברים באורך וכללות דבריו בביאור המזמור הוא כך, השמים מספר"ים מלשון זכים וספירים, ומספרים הוא פועל יוצא ומקבל הפועל הוא כבוד אל, ופרשת הדברים לאמר שהשמים סוד הזעיר דיצירה מנהירים ומאירים ומספרים ונותנים זוהר ובהירות לכבוד אל סוד הנוקבא, ואומרו מספרים רוצה לומר שנותנים שפע וכח האור שקבלו מן ספר סוד אבא ומן ספר סוד אימא ומן הבהירות שמקבל הזעיר מן ספר וספר הוא נותן למדת הכבוד וזהו מספרים כבוד אל, ואחר שהשמים האירו והכינו הכבוד לקבל המאורות חזר והגיד ומעשה ידיו מגיע הרקיע שמעשה ידיו סוד התרין עטרין מגיד וממשיך סוד הרקיע אל הכבוד אל בסוד ויתן אותם אלהים ברקי"ע השמי"ם להאיר על הא"רץ, ואחר שאמר השתלשלות שפע האורה מן הז"א ליסוד ומהיסוד אל הנוקבא חזר ואמר דרך פרט כי הו"ק כל אחד מקבלין דין מן דין וזהו יום ליום יביע אומר.
ואולם לפי כי עיקר חוט האורה הוא מן הא' סוד אבא אל המ' סוד אימא ומן או"א אל הר' סוד ראש צדיק וממנו לצדק מלכותא קדישא, על כן אמר יביע אמ"ר כי באלו הג' אותיות שם רמז עיקר הרצון בהשפעה, ושיעור הכתוב כך הוא יום ליום יביע אמר מדה למדה תשפיע ותוציא ההשפעה הנרמזת באותיות א"מר, ואחר שתגיע ההשפעה אל הכבוד כי מדת לילה אז תתן טרף לביתה וחק לנערותיה הנקראים גם כן לילה, וזהו שאמר ולילה ללילה יחוה דעת כי אפס להם חיות בלתי שפע הדעת, וזהו יחוה דעת כי יחוה כמו יחיה עד שנקראת חוה על שם כי היא היתה אם כל חי, ומה שלא אמר יחיה ממש לרמוז כי זה הדעת הוא סוד ו' שבשם לא דעת עליון.
אין אומר ואין דברים, פירוש כי כל זה הסוד הנרמז במלת אמ"ר אינו באומר ודברים גשמיים כי זה האמ"ר נראה ואינו נראה, וזהו אין אומר ואין דברים בלי נשמע קולם כי הם סתומים וגנוזים בחדרי חדרים, ואמנם עם היותם סתומים וגנוזים פעולתם וכחם היא הפועלת בכל העולם כולו ובכל הארץ יצא קום ומסוף העולם ועד סופו תמצא דבריהם וחכמתם בפי חכמי המדע שבהם מדברים, וזהו ובקצה תבל מיליהם ומה שתוכל להשיג מהם הוא השמש בלבד וזהו לשמש שם אהל בהם והשגתך היא עד האהל.
והנה השמש הוא כחתן יוצא מחופתו והחופה היא אמו, ישי"ש ממדת הגדולה, כגבו"ר ממדת הגבורה וכאשר יתלוה עם כחות אלה נאדר בכח לרוץ אר"ח להתייחד בבת זוגו דר"ך גבר בעלמה, מקצה השמים סוד היסוד סיומא דגופא מוצאו של שפע ההוא אל הנוקבא, ותקופתו עד קצותם של כל הקצוות ואין אחד מהם נסתר מחמתו ומאורו, וכאשר החתן תורה שבכתב ימלא כולו שפע אורה אז תורה שבעל פה תתעלה בכוס של ברכה.
וז"ש תורת ה' תמימה משיבת נפש הא חמש, וכן עדות ה' נאמנה מחכימת פתי הא חמש, וכן פקודי ה' וכו' וכן מצות ה' חמש, יראת ה' חמש, משפטי ה' חמש, בסוד חמשים שערי בינה בת קמה באימה וכאמה בתה, ונזכר כאן ו' פעמים שם הוי"ה סוד ו"ק שמקבלת מהם, תורת ה' חסד, עדות ה' גבורה, פקודי ה' תפארת, מצות ה' נצח, יראת ה' הוד, משפטי ה' יסוד, ויש במזמור י"ג פסוקים כמספר י"ג מדות התלויות בו וז' הויות נזכרים בו אשר המה יעלו למספר יעק"ב.
וסיימו שם בזוהר, ובגין כך תשבחתא דא קאמר דוד ברוח קודשא על נהירו ונציצו ושולטנו דיומא דשבתא על כל שאר יומין בגין רזא דשמא עלאה דקא נהיר בנהירו ונציץ בנציצו ואשתלים בשלימו עילא ותתא וכדין תורת ה' תמימה שבת ומעלי שבתא ברזא חדא כדקאמרן, הנה כי אין סוד המזמור הזה אפס בשבת ויום טוב וחול המועד שאין בם תפילין והוא ענין מיוחד להם, ושגו בחוזה כת הקודמין שהנהיגו לאומרו בכמה מקומות גם בחול.
בסוד מזמורי רננו צדיקים ומזמור לדוד בשנותו
טז. ותכף ומיד יסמוך אליו מזמור רננו צדיקים וזה לשון הזוהר שם, 330 ואתקינו אנשי כנסת הגדולה סידורא דתושבחתי מאינון תושבחן דדוד מרזא דא השמים דאיהו נטיל ברישא ונהיר לכל שאר ולבתר ההוא נהר דנפיק מעדן והא איהו רזא רננו צדיקים בה' בגין דהאי נהר כניש ונטיל כולא מרזא דשמים ברזא עלאה ומקורא דחיי כלא כדקא יאות ביומא דא ע"כ, ומטעם זה אסור לשית ריוח בין הדבקים הללו, ויכוין בכ"ב כתובים שבו לעומת כ"ב אותיות התורה, וקס"א תיבות שבו רמז לשם אל"ף ה"י יו"ד ה"י, וטעם אמירת המזמור הזה לפי פשטן של דברים הוא זכר למעשה בראשית כמו שנאמר בדבר ה' שמים נעשו וכו'.
ואחר כך אומר מזמור לדוד בשנותו וכו', וזה לשון הזוהר שם, ולבתר סיהרא דקא מתפרשת מסט"א ביומא דא בגין לאתנהרא מן שמשא ודא איהו לדוד בשנותו את טעמו ולבתר דאתפרשת מיניה אתחברת בשמשא ותושבחתא דא בכ"ב אתוון דאעיל בה שמשא בסיהרא ע"כ, וכשתתבונן בכל פסוקי השיר תמצא כי הוא דברי הכלה שמברכת ומשבחת לבעלה אשר גאלה מיד צר, דרשתי את ה' וענני ומכל מגורותי הצילני זה עני קרא וה' שמע בסוד עניה ענתות, וראוי לכוין בעת אמירתו כי גם האדם בשנותו את טעמו וריחו לו נמר לפני אב"י מל"ך אבינו מלכנו ויגרשהו לס"מ מאחר כי נשתנה מדרך וטעם החול וילך.
ומה שאמר ותושבחתא דא בכ"ב אתוון הנה לא נזכר בו ו', להורות נתן כי הוא חתום בעלמא דנוקבא, ומכל מקום באשר לא יחסר כל בה בא בחלוף פ"א בא"ת ב"ש בסוף המזמור פודה ה' נפש עבדיו, ויש בו קס"א תיבות כמספר אהי"ה דיודי"ן, וטעם אמירת המזמור הזה לפי פשטן של דברים הוא מפני שאותו מעשה של דוד היה בשבת ובזכות השבת ניצול כנודע מדברי רז"ל.
טעם שאומרין מזמור תפלה למשה ושאר המזמורים ע"ד הסוד
יז. ואחר כך אומר תפלה למשה ונתבאר בזוהר טעמו ז"ל, ולבתר אתחברותא וסליקו דמטרוניתא עם בעלה ודא איהו תפלה למשה אי"ש האלהי"ם אתחברותא ואתדבקותא דאתתא בבעלה ע"כ, ונזכר בו סוד הייחוד מלמטה למעלה בסוד תפל"ה למשה כלת משה ומלמעלה למטה בסוד אי"ש האלהים, ואומרינו בסמוך שיר של פגעים הוא בסוד הוצאת המת והכנסת כלה שביארתי למעלה סודו פרק ד' ע"ש.
והרב ז"ל ביאר על צפורה כי היא בחינה אחת מבחינות של לאה ורמז זה בראשי תיבות ל'משה א'יש ה'אלהים והיא כלת משה המתייחדת עם ישראל פנים בפנים, וטעם אמירתו לפי פשטן של דברים כי הוא גם כן מדבר ממעשה בראשית בטרם הרים יולדו ותחולל ארץ וכו', (א"ה, מצאתי כתוב שתפלתו של משה מעין שם המפורש וז"ש תפלה למש"ה נוטריקון למש"ה מ'עין ש'ם ה'מפורש).
יח. ואחר שנתייחדה האחת אהובה ונתעלית תכלית העלוי נתחדש כנשר נעוריה אז יאמר בשפר מזמור שירו לה' שיר חדש, ואם אל סודו תדרוש ז"ל הזוהר שם דף קל"ח, בשעתא דאינון חיות נטלי כורסייא לארמא ליה לעילא אינון אמרי תושבחתא דא ואי תימא אמאי כתיב הכא חדש והא תדיר קאמרי תושבחתא דא אלא ודאי חדש איהו וחדש לא אקרי אלא באתחדותא דסיהרא כד אתנהירת מן שמשא כדין איהו חדש ודא איהו שיר חדש הושיעה לו ימינו וזרוע קדשו הא אתערותא בימינא ובשמאלא לקבלא לה וכו' ובגין דבשבת איהו סליקו דכרסייא לסלקא לעילא תקונא דתשבחתא דא בשבת ע"כ, והרב ז"ל ביאר שיר חדש שם רמז שאין בירור בשבת בסוד שבירת הכלים אפס הכל כאשר לכל חדש ממש באצילות.
יט. ואחר כך אומרים שיר למעלות וכו', הנה שם בזוהר לא נזכר מזמורים אלה אבל כוונתינו על סוד הכלה הנקנית בשלושים מעלות כמו שאמרו בתקונים י"ג, הדא הוא דכתיב שיר למעלות ל' מעלות אינון ודאי אינון תלתין דרגין דבהון ברתא סלקא לגבי אבא בחמש נימין דכנור דאינון ה' הזכרות דאדכיר ה' זמנין י"י בהאי מזמור וכו', ועל כי סוד שבת הוא בת עולה ונקשרת עם ש' חג"ת כמו שאמרו בר"מ פרשת פנחס לעומת זה יאמר אשא עיני אל ההרים האבות חג"ת, ובעלותה שמה מאי"ן יבא עזרי שתקבלי ממאורות הגדולים אבא ואריך.
כ. ומזמור שמחתי באומרים גם הוא נכבדות מדובר בו על מלכות בית דוד כי בה סוד י"ב בקר תחת הים שבטי יה כמו שאמרו בזוהר ובו סוד הייחוד כסאות למש"פט כסאות לבית דוד כי הכל בייחוד צדק ושלום נשקו, וזהו אבקשה טו"ב לך סוד אמרו צדיק כי טוב, ואחר כך אנו בני מלכים משבחים את הכלה בשיר המעלות אליך נשאתי את עיני היושבי בש"מים כלפי הכלה ה' אחרונה היושבת בעלייתו של בעל הנקרא שמים.
כא. ומזמור לולי ה' שהיה לנו וכו', גם הוא נדרש על הכלה כי נקתה מהחיצונים ועלתה בעשרים מעלות, ואחר התייחדם יחד ביחודא שלים החתן והכלה משבחים יחד הללויה הללו את שם ה', ושם רמז ה"לל גימטריא אדנ"י וי"ה אותיות יה"ו סוד ז"א להורות על שניהם יחדיו ובו קס"א תיבות לעומת אהי"ה דיודי"ן עם ד' אותיותיו.
ואחר כך אומרים כ"ו כי לעולם חסדו והם לעומת שם הויה שבא"א שם ע"ב שהוא כולו בחינת חס"ד פשוט וגמור, ולכן בעשרה הראשונים יש לכוין יָוָדָ ובחמשה האחרים הָיָ ובששה האחרים וָיָוָ ובחמשה האחרים הָיָ כי הוא מאיר בשבת.
טעם לאמירת כ"ו כי לעולם חסדו
כב. וכתב הרב זלה"ה שיש לכוין בכל אחד מהם המלאך שאומרו ברקיע והם על סדר הא"ב והמה מסודרים בספר הרוקח ובכמה ספרים אחריו, ואולם לפי פשטן של דברים טעם אמירתן עתה בשבת לעומת מ"ש למעלה כי רוב המזמורים הללו מהם נתקנו על זכר מעשה בראשית ומהם נתקנו זכר למתן תורה שנתנה בשבת, כי על כן יאמר עתה כ"ו כי לעולם חסדו לעומת כ"ו דורות שהיו מבריאת העולם עד דור מתן תורה וכולם לא נתקיימו בעולם אלא בחסדו יתברך שעדיין לא ניתנה התורה המקיימת העולם כמו שנאמר אם לא בריתי יומם ולילה וכו'.
בסדר ברוך שאמר ויתר המזמורים
כג. ואחר כך יקום ויאחוז בשתי כנפות הטלית של פניו שבו נעשה תקון היצירה במעשה כדי לעשות עמו תקון העולם ההוא בדבור בברוך שאמר כדרך שכתבנו בחלק הקודם בתפלה של חול וזה לא ישתנה אף בשבת, ושוב יאמר נוסח ברוך שאמר בפ"ז תיבות ממש כמו בחול ולא יוסיף עצם שבת עמם כי כל המוסיף גורע.
כד. ואין אומרים מזמור לתודה כי אין תודה קריבה בשבת, ויאמר מזמור שיר ליום השבת עד ה' לאורך ימים, ויאמר יתר דברי השבחים דפסוקי דזמרה בשפה ברורה ובנעימה קדושה עד השירה בכוונה יתירה יתר גדול מאד על שאר הימים, ורע עלי המעשה אשר נהגו בקצת קהלות שאין להם שינוי באמירת פסוקי דזמרה משבת לחול ולא אריך למיעבד הכי.
טעם לאמירת נשמת כל חי משום הנשמה יתירה
כה. ויעבור השליח צבור לפני התיבה בקול ששונים, ואומר תכף ומיד נשמת כל חי שנתוסף עתה בשבת על שם תוספת הנשמה יתירה שניתוסף בשבת, וכן אמרו בזוהר פרשת ויקהל דף ר"ה ע"ב ז"ל, האי יומא איהו יומא דנשמתין דאתעטרא ההוא צרורא דנשמתין בתושבחאן דמאריהון בגין כך משבחי בתושבחן תושבחתא דנשמתא והיינו נשמת כל חי תברך את שמך ה' אלהינו ורוח כל בשר וכו' ולית תושבחתא אלא בסטרא דנשמתא ורוחא והאי יומא קיימא ברוחא ונשמתא איהו ולאו דגופא ע"כ.
הנה כי נוסד יסודו על תוספת הנשמה של שבת, ומה שאומרים אותו גם כן ביום טוב היינו כי הוא מעין דוגמא של שבת ומקורא דנשמתין אימא עילאה פתיח, ומה גם לסברת הרשב"י בספר התקונים דשבתות וימים טובים שוין בתוספת נשמות יתירות ז"ל, ולא מצאה היונה מנוח אלא בשבתות וימים טובים בכמה נשמות יתירין דקא נחתין עמה לדיירא בישראל וכו'.
אין לומר נשמת ביום הושענא רבה
כו. אכן האומרים אותה בהושענא רבה דנפישי ברחמי שגו מדרך השכל כי לא פורש בזוהר אפס ביומא דנשמתא דבגין כך משבחאן בתושבחתא דנשמתא, ומי זה יערב אל לבו לתת ריוח בין הדבקים האלה בדברים שלא מענין דת עצומו של יום, וכבר הארכנו בזה במוסר השכל במקום אחר שהרוצה ליטול בכוחו והודו את אשר לא תהיה מענין התפלות מקלקל הוא ולא מתקן ונמצא קרח מכאן ומכאן, והלואי לא יענש בשגם הוא נותן טעם לפגם בקדשי שמים למעלה.
אין לומר רשויות לנשמת ולקדיש
כז. וכן מאנה הנחם נפשי על קצת מקומות שעברתי ששגו בכמה קהלות לומר רשות לנשמת כל חי ורשות לקדיש אשר לא כדת, כי לא נצטוינו מאת ה' אלהינו להתפלל לפניו על ידי יתידות ותנועות ולא מצינו לעבדיו הנביאים ולא לתנאים ואמוראים אחריהם רמז בזה בתפלתם וזמירתם, ואין עלינו אחריות תקון אשר גבלו ראשונים בפיוטים ביתידות ותנועות באמצע פסוקי דזמרה וכל שכן בינם לישתבח וכל שכן וכל שכן בינו לתפלת היוצר, ולכן עלינו ליקח עמנו דברים ברורים וישרים המתוקנים על פי שפר מעלת המדות העליונות אשר בחר בנביאים טובים ורצה בדבריהם הנאמרים באמת.
ראוי לסמוך אמירת ישתבח לפסוקי דזמרה
כח. הכי אחי אתה אם איש חכם אתה חזה להחסיר ולא להעדיף דשב ואל תעשה עדיף, והיית רק עסוק בסדר התפלה הישרה והנכונה המתוקנת ומיוסדת כדת האמת ואל תפן אל כפירים רש"ו וערבו בקול השוא בארבע רשויות לשבת, והנכון שלא להאריך בנגונים יתר מאד בנשמת כל חי כדי לומר ישתבח מיד, ואנכי נהגתי לומר מיד ישתבח בימי החול וכן בשבת כשאני גומר פסוקי דזמרה קודם השליח צבור ואיני ממתין להתנהל לאיטם לשירם ולזמרם כי כל מה דמתאמר בסמיכה לפסוקי דזמרה עדיף טפי.
סדר נשמת יש לש"ץ לאומרו בקריאה ברורה וקול זמרה
כט. ומכל מקום לא יעבור השליח צבור מלומר סדר נשמת כל חי בנועם קולות בשירה וזמרה כי הוא מהולל בתשבחות, ושתהא כל אות ואות נקראית בקריאה תמה יפה ומבוארת שלא תהא נתחלפת באות אחרת ולא נקודה בנקודה אחרת, כי רבים שרים סוררים בקול שירם שגו ומעלו בקדשי שמים ובולעים את השם בנעימה, ויתן איש בתרו כל העובר לפני התיבה עושה לו פותחת והשאר מבטלו בקולו ודיו, אויה להם אהא עליהם מיום פקודתם, האם כהתל באנוש יהתלו בבורא יתברך לרמוס שבחיו הנאדרים בקדש הלולים ולהפסיד כוונת השבח בעבור שלא לדחוק הנועם, ישתקע הדבר ולא תעשה כזאת בישראל.
אזהרה להתפלל בשפה ברורה, וטעם שהזהירו ביותר על הק"ש
ל. ולו חכמו ישכילו כי כל מה שהוזהרנו מהחכמים ז"ל על הקריאת שמע, לא עליה בלבד הטיבו אשר דברו אפס גם על כל קריאה וקריאה הטילו חיובה שתהא כל אות ואות נקראת בקריאה נאמנה שלא תהא נחלפת אות באות אחרת ולא נקודה בנקודה אחרת, ושלא ירפה החזק ולא יחזק הרפה, ולא יניח הנד ולא יניד הנח כקריאת שמע ממש.
לא. אלא שהזהירונו על הקריאת שמע ביותר לפי שיש בה יחוד השם וקבלת עול מלכות שמים וכל ישראל חייבין בה, וכמו שכתב רבינו יונה בספר היראה דאף בפסוקי דזמרה ובתפילה צריך לדקדק בכך אשר עון אשמה זו קוץ מכאיב מאד לבלתי השמע במרום קולינו בארץ שביינו באשר אין עתירתנו לפניו יתברך ברור מללו אשר בו נשלמה פרים שפתינו והיא המקיימת אותנו כבשה אחת בין כמה זאבים וממנה נוושע מאריכות הגלות המר והנמהר, ואם זאת תבוא מליאה מומי החסרונות והשינוי בתנועת השכלת והבנת התפלה ומשמעותה הלא תפגום ותפסול בעתרת בקשת ישועתינו ופדות נפשינו המבוקשת בתפלה ההיא מאת אבינו שבשמים כי לא פורש במבטא שפתינו משמעות הבנת בקשתינו והלואי לא תהיה בעוכרינו בבקש מלפניו היפך הכוונה הישרה, ודורשי רשומות אמרו קרוב ה' לכל קוראיו לכל אשר יקראוהו באמ"ת נוטריקון א'ותיות מ'ילות ת'נועות. 331
מעשה באליהו שהגיד כי בעון שליחי צבור מאחרין פעמיו
לב. וכבר העיד חסיד אחד מופלג בדורינו שנראה אליו אליהו במערה ושאל מאיתו לאמר מדוע אחרו פעמיו לבא, והשיב לו בעון השלוחי צבור אשר לא ידעו להזהר בתפלתם במבטא שפתם כמשפט קריאת תנועת האותיות, והנה בימים נוראים ויום הכפורים יום אדיר בשנה יום וידוי ותחינה ובקשה ורחמים על אודות גאולתינו, ואם בזאת לא עלתה תפלתם במבטא ישרה כמשפט מה הועילו תפלתם של שוא ותפל, וזאת גרמה לכם שכל השנים רבים ורעים לפנים בישראל שלא נשמע במרום קולכם, ויספר החסיד אותנו את כל הדברים האלה אשר הגיד אליו אליהו ז"ל וימס לבבנו בקרבנו לאמר אוי כי קמים בפרץ אין.
ראוי למוכיחים בעם לעורר על המתפללים במרוצה
לג. וראוי לאבירי הרועים לכבוד ה' ולכבוד משיחו לעמוד על הדבר להרים מכשול מאת המשוררים השרים דברי התפלה וקדיש וקדושה, וביותר מאת השלוחי צבור העומדים לשרת בין המלך ובין העם לבל ישיתו למרמס תפארת רום יקר דברי התפלה במרוצת לשונם ובקול השירה והזמרה, אפס כי לא תהיה תפארתם רק לעמוד מרעידים ודבר דבור על אופניו בשפה ברורה ובנעימה קדושה לא יחטיאו אל השערה ולא יפנו אל העם האצים לאמר למהר לשלחם, אפס מוראת שמים יעלו על ראשם ואל יפנו ימין ושמאל להוציא דבר לפני האלהים שלא כמשפט קריאתה חס ושלום.
ובכן בם יבחר ה' ובם ישים כל מעייניו, תהיין אזניו קשובות לקול תחנוניהם אשר יעתירו בעדם ואשר ישאו בעד הקהל רנה ותפלה, וביותר צריכים להזהר בכל אלה בשבתות ובחגים ובמועדים לכבוד פני האדון ה' צבאות הנצב לקראתינו כמו שנאמר הנה זה עומד אחר כתלינו משגיח מן החלונות מציץ מן החרכים כמו שביארו בשילהי פרשת בחקתי בזוהר ע"ש.
אזהרה לחזן לומר דברי קדושה עם הצבור מהר"ם די לונזאנו ע"ה
לד. ומעלת החכם החסיד כמה"ר מנחם לונזאנו ע"ה נתעורר על זה ויעש גם הוא מטעמים כאשר אהבתי, וצווח כי כרוכיא על מנהגם של שלוחי הצבור אשר לא טוב עשו בתפלת שבת ויום טוב להמתין ולהתמהמה בסיום הברכות ובקדושה ובפרשת שמע ובעניית ברכו ובעניית אמן יהא שמיה רבא עד שיסיימו הקהל ואחר כך יאמרו הם כדי להשמיע קולם ונעימותם, כי גדול עונם וכי הם עתידים לתת את הדין.
לה. והביא מה שאמרו בפרק היכלות, אמר רבי ישמעאל אשריהם ישראל כמה הם חביבין לפני הקדוש ברוך הוא יותר ממלאכי השרת שבשעה שמלאכי השרת מבקשים לומר שירה באים סביבות כסא הכבוד נהרי אש וגבעות של להבה ואומר להם הקדוש ברוך הוא החרישו אלי כל מלאך וחיה ואופן ושרף עד שאשמע תחלה קול שירתן ותושבחתן של ישראל בני שנאמר ברן יחד כוכבי בוקר ויריעו כל בני אלהים וכו'.
וכשמגיע זמן לומר שירה שמעיאל השר הגדול עומד על חלוני הרקיע התחתון לשמוע ולהקשיב קול שירות ותשבחות העולות מן הארץ בבתי כנסיות ובבתי מדרשות להשמיע לבני ערבות, ומפני מה עושה כן שאין רשות למלאכי השרת לומר שירה עד שפותחים תחלה ישראל בשירה וכששומעים המלאכים שירות ותשבחות שאומרין מלמטה הם פותחין קדוש קדוש קדוש מלמעלה וכולם באימה וביראה וטהרה ובקדושה בקול אחד ובדבור אחד ובנעימה אחת.
ולא עוד אלא שנופלין מן המלאכים אלף אלפים וריבי רבבות לתוך נהר דינור ונשרפים מפני שאין להיות בהם מוקדם ומאחר ומשפיל ומרים שירה וקדושה לפני מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא וכל מקדים ומאחר ומשפיל ומרים שירה וקדושה לפני הקדוש ברוך הוא בשירה נשרף לתוך נהר דינור, וכן כתב רש"י בפסוק וקרא זה אל זה זה לשונו, נוטלין רשות זה מזה שלא יקדים האחד ויתחיל ויתחייב שריפה אלא אם כן פתחו כולם כאחד וזהו שיסד ביוצר אור קדושה כולם כאחד עונים ע"כ.
לו. והחי יתן אל לבו אם במלאכי השרת המקדים או המאחר חייב שריפה אף כי אנוש רמה שראוי שלא יפרוש מן הצבור, וכן אמרו בסוף מדרש חזית, 332 אמר ר' זירא בשעה שישראל קורין את שמע בפה אחד בקול אחד בנעימה אחת קולך השמיעיני ואם לאו ברח דודי.
לז. ובספר החסידים סימן תק"ט 333 כתוב ז"ל, אל ימשוך שליח ציבור לעומתם משבחים ואומרים או ובדברי קדשך כתוב לאמר אלא ימהר לאומרם שאם ימשוך הרי קודם שיגמור יאמרו הקהל ברוך כבוד ה' ממקומו או ימלוך ה' לעולם, לכן יזהר שיגמור לעומתם ואחר כך יאמרו הקהל ברוך כבוד ה' ממקומו, וכן אל ימשוך שליח צבור בניגון ואנחנו משתחוים כלל אלא בהצרף עליו מיד מלך מלכי המלכים כדי שלא יהא נראה כחוזר למעלה ומוציא עצמו מן הכלל וכפר בעיקר.
דברי הזוהר על ש"ץ שבולע התיבות ובסוד החזן
לח. ובתקונים דף קל"ט ע"א ז"ל, וברי ודאי אינון שלוחיא דצבורא צריכין דיחתכון מילין ולא יימרון להון בהלעטה כגוונא דערב רב דאתמר בהון הבשר עודנו בין שיניהם והוו אכלין בהלעטה וכגוונא דעשו דאתמר ביה הלעיטני נא ואי לא הוו טחנין ליה אתמר בהון ואף ה' חרה בעם ע"כ.
ואם בעל נפש הוא, בעומדו לשרת מול האלהים יפן כי הוא מעין דוגמא של מעלה צדק מלכותא קדישא כמו שאמרו בתקונים סוף תקון ל"ט ז"ל, איהי חזון וקודשא בריך הוא חוזה דאיהו הוי"ה אדנ"י דהכי סליק חז"ן חסר ו' ס"ה כחושבן אדנ"י ע"כ, הנה כי סוד החזן מעין דוגמא של מלכות שמים כי היא תמיד מתפללת לפני בעלה כי על כן נקראת תפל"ה כנודע כדי שיתן לה ח'בוק ז'ווג נ'שוק ראשי תיבות חז"ן.
תוכחה לממנים שליח צבור שאינו הגון
לט. כי על כל אלה אמרו חכמים וידועים כי כשם שאמרו כל הממנה דיין שאינו הגון כאילו העמיד אשירה כך המעמיד חזן שאינו הגון כאילו העמיד אשירה.
מ. ובספר החסידים סימן תשנ"ח ז"ל, כל היושבים בועד הקהל ועוזרים לשאינם הגונים שיתפללו הקדוש ברוך הוא מונע טוב מאת הקהל ועתידים לתת את הדין על זה וכתיב המה עזרו לרעה וכתיב נושאים פנים בתורה, והתורה צועקת על כל יודעי התורה ועל כל שיש בידם למחות ומחניפים, וכתיב תופשי התורה לא ידעוני וכתיב על הרועים חרה אפי, לכן אם יש רוע מעללים או בעל מחלוקת וגורם מריבות ויודע להרים קול בנעימות ורוצה להיות שליח צבור, אם יד הצדיקים תקיפה לא ימנוהו כי אין קטיגור נעשה סניגור וכתיב ומליציך פשעו בי ע"כ.
מא. ובזוהר ויקרא 334 זה לשונו, ר"י אמר אם הכהן המשיח יחטא דא כהן דלתתא דאתתקן לעבודה ואשתכח ביה חטאה לאשמת העם הוא ווי לאינון דסמיכין עליה כגוונא דא שליחא דצבורא דחטי ואשתכח ביה חטאה בגין דעמא לא אשתכחו זכאין גבי קודשא בריך הוא ווי לאינון דסמיכין עליה ע"כ.
מב. ואנשי לבב שיתו לבכם אל פרטי הדברים האלה אשר קריתי לפני הדר כבודכם להיות בוחרים לאיש התמים בכל מדות שמנו חכמים ושיהיה מתופשי התורה, ובכן יאשר אזהרת חכמים אשר הזהירו 335 אין עומדים להתפלל מתוך שחוק ודברים בטלים אלא מתוך שמחה של תורה, ובכן יוכל לכוין בתפלתו כי עיקר הגורם ביטול הכוונה בתפלה הוא שיחה בטילה.
וכאשר יהיה רוח הבריות נוחה הימנו והם היראי ה' והחושבי שמו כי הם הנקראים בריות באמת כמאמר התנא 336 איזהו מכובד המכבד את הבריות, שלא אמר המכבד את הבריו"ת רק על המכבד את הצדיקים, לא את אשר לא נאה לו כבוד כי לא נאה לכסיל כבוד ואז יהיה רוח המקום נוחה הימנו, אך אין הפירוש של רוח הבריות נוחה הימנו לחילק ובילק שנוח אליהם עריבות הקול אף שלא ימצא איתו עמוד היראה והתורה, חלילה להעלות כזאת על דעת איש ישראל שיהיה רוח המקום נוחה הימנו, הישמע אל צעקתו, היאזין אל אל רינתו, הישע אל הב"ל ואל מנחתו, וכאשר אבירי הרועים ישגיחו על זה המה יהיו בראש מצדיקי הרבים וצדקתם עומדת לעד.
כוונה המועלת לשליחי צבור
מג. ואתה איש התמים העומד לשרת בין המלך ובין העם יהיו לטוטפות בין עיניך דברי אלה ושל נעלך מעל רגלך כי המקום אשר אתה עומד עליו אדמת קדש הוא, דע לפני מי אתה עומד לפני מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא, וכה יעשה לך אלהים וכה יוסיף לשית כל מעייניו בך ואזניו אל שועתך אשר תשא בעדם רנה ותפלה ויהיו דברי התפלה סדורים בפיך כמשפטם לבל תחטיא אל השערה, וזה בכל הימים וגדול יתר מאד ביקר תפארת תפילת שבתות ה' אשר כל הדברים במספר במשקל הכל מנוי.
בסוד נוסח נשמת ומספר תיבותיו
מד. צא ולמד בנוסח נשמת כל חי מה שאמרו בזוהר פרשת תרומה דף קל"ח בסודו ובמספר תיבותיו ז"ל, נשמת כל חי הא חברייא אתערו ביה מילין דקשוט אבל אית לן לאדכרא האי נשמתא דפרחא מההוא חי העולמים ובגין דאיהי דיליה דמיניה נפקאן כל ברכאן דשרין ביה והוא אשקי ומברך לתתא האי נשמתא דנפקא מיניה אית לה רשו לברכא האי אתר ועל דא פרחין נשמתין מההוא ח"י במעלי שבתא אינון נשמתין דאינון פרחן ממש מברכין להאי אתר דאקרי ש"ם מתתא (פירוש מלכות) וההוא אתר דנפקי מיניה מברך ליה לעילא והאי שם מקבלא ברכאן מתתא ומעילא ואתכלילת מכל סטרין.
ביומי דחול איהי מקבלה משאר נשמתין דקא מברכין לה מתתא וביומא דשבתא איהי מקבלא מנשמתין עלאין דקא מברכאן לה בארבעין וחמש תיבין כחושבן מ"ה כמה דאוקמינא ברזא מ"ה וברזא מ"י דא עלמא עלאה בינה ודא עלמא תתאה ועל דא מן ואילו פינו מלא שירה עד ומלפנים סלקא תושבחתא אחרא עד חמשין תיבין ואף על גב דלא קיימא תמן מלה בחושבנא (פירוש דכל גימטרייא ותקופין ועבורין בסיהרא) סלקא חושבנא עד רזא מ"י ומתמן סלקא תושבחתא אחרא לחשבון מאה תיבין תשלומא דכלא וחד רתיכא על מה דשרייא דאיהו תשלומא וכל שבחא דא וכל מילין אילין כולהו שייפין ידיען בחושבנא לתשלומא דשבת ולאשתלמא מנייהו כדקא חזי זכאה עמא דידעי לסדרא שבחא דמאריהון כדקא יאות ע"כ.
הבט נא וראה יקר תפארת סוד נשמת כל חי כי כל דבריו ברכות בחשבון עליונים למעלה והם גולות הכותרות לתשלומא דשבתא ולאשתלמא מינייהו כאמור במאמר, ואיש הרצים כי יחטיא אל השערה מגרעות נתן בסביבות עוזם חס ושלום.
אנשי השם השיגו דבור נבואי בעת אמירת נשמת
מה. ובעזוזו זכו אנשי השם להשיג דבור נבואיי בפיהם על ידי היחודים והכוונות בשפר תקון נשמת כל חי הכתובים אצלנו באורך בספר חמדה גנוזה בשער הייחוד.
סגולת נשמת כל חי לעת צרה מר"י החסיד
מו. וקבלה בידינו מאת הר"י החסיד 337 ע"ה שגם הוא מסוגל על כל צרה שלא תבא לקבל האדם על עצמו שכשיהא ניצול ממנה לומר נשמת כל חי בתודה ובקול זמרה בפני עשרה, ובו נפוצו ונצולו רבים והוא בדוק ומנוסה אצלי.
מז. וכתב הרב ז"ל כי אשר הוא מחכמי המדע יכוין כי עתה נגמר מקיף המ' דצל"ם דאימא ליכנס בזעיר, ובנשמת כל חי הן פרש עליו אור מ' דצל"ם דאבא שבחב"ד שחתומים בה ג' הויות העולים ע"ח והוא רמוז במספר ר"ת נ'שמת כ'ל ח'י, ואשר להיות כבר היה בו תוספת יתירה של שבת מפאת הלילה מן הנוקבא, עתה יכוין לקבל התוספת יתירה של יום השבת כי כולו מן הדוכרא, ועתה מהחל לאמר נשמת כל חי יכין עצמו לקבל תוספת הנפש.
ואיש תבונות יתבונן במספר כ"ל ח"י העולה ס"ח כמספר המאורות אהי"ה הוי"ה אהי"ה חיי המלך תמורת התפילין, ואורח לצדיק לאומרו מלה במלה ולכוין מנשמת ועד בפי ישרים במ"ה תיבות ואחריהן במ"י תיבות ואחריהן בק' תיבותיהן שהמה סוד י"ס כל אחת כלולה מעשר ק' דאצילות העומדת על כסא הבריאה, ויתבונן בארבעה תוארים בפי ישרי"ם ובדברי צדיקי"ם ובלשון חסידי"ם ובקרב קדושי"ם לעומת הד' העמודים הנישא בם את הכסא, וגם המה כנגד עצ"ם הכסא הכוללת אברהם יצחק ויעקב ודוד המלך.
סדר אמירת ישתבח בחול ובשבת, ודין שכח לומר נשמת
מח. ובשבת מוסיפים ובכן ישתבח כי בכ"ן מספרו ע"ב המאיר בשבת כי קדש הוא וישתבח מספרו י' פעמים ע"ב, ויהא זהיר שלא להפסיק בי"ג שבחים שבו בניגון רק יאמר אותם בנשימה אחת כמו בחול כי גדל עונו מנשוא המשים ריוח בינותם כמו שביארנו בחלק הקודם, ואולם גם כי אמנה שנוסח זה מהולל בתשבחות להוד הדר השבת מכל מקום אם שגה והתחיל בישתבח ולא הזכיר נשמת כל חי אין מחזירין אותו, אפס בנוסח לאל אשר שבת שאם לא אמרו מחזירין אותו כמו שכתבו הפוסקים.
אין לשנות בקדיש של שבת משל חול
מט. והירא את דבר ה' העומד לשרת בין המלך ובין העם יהא זהיר מאד לבל ישנה בנוסח הקדיש של שבת מנוסח של חול כאשר שגו רבים אשר לא יחכמו להוסיף בשבת ויבע קץ משיחיה ויפרוק עמיה, כי מה ענין הוספה זו בשבת יותר מבימי שאר החול, ולא עוד אלא כי אין שום שינוי בין ויקרב משיחיה לויבע קץ משיחיה ועל מגן השחיתו הוד הדר הקדיש המתוקן בשפר מעלת המדות ובמספר ובמשקל הכל מנוי כמו שביארנו באורך בחלק הקודם, וכל כיוצא בדברים אלו אשר שגו בם כת הקודמים במוספים שלא כהלכתן לא תשמע ולא תאבה אליהן ולא תשא עליו חטא.
ובכח סגולת ברכו שבקדיש הזה היכל ק"ק דיצירה אחר שעלה בכח הקדיש לבריאה ישוב להיות בברכו בריאה ממש ובאורה נראה אור לקבל תוספת הנפש של יום השבת, וכאן יוסיף לענותו בנועם ובשמחה רבה יתר על ברכו של לילה כמו שביארנו שם.
סוד יוצר של שבת
נ. ושוב יחל בסדר היוצר המפואר, ויש בו שינויים רבים מיוצר של חול להודות ולשבח יתר על שאר הימים כי עצמו של יום הוא הגורם לתת הוד ויקר ליום הקדוש, וגם אמנה אין השינוי על מגן חס ושלום רק המה מוספין כהלכתן וכלא רמיזא בחכמתא לחכמי המדע.
והוא בסוד היכל לבנת הספיר סוד כותרת יסוד הז"א והוא עולה עתה כל השש היכלות דאו"א הנפתחים ביום השבת, ולעומתן נחתם בהוד הדר היוצר שש פעמים הכל, א' בורא את הכ"ל, ב' הכ"ל יודוך, ג' והכ"ל ישבחוך, ד' והכ"ל יאמרו, ה' הכ"ל ירוממוך סלה, ו' יוצר הכ"ל והמה מסודרים מלמטה למעלה, בורא הכ"ל רמז להיכל לבנת הספיר דכותרת ויסוד דאו"א, הכ"ל יודוך רמז לעלייתו להיכל עצם השמים שבהוד או"א, הכ"ל ישבחוך רמז לעלייתו להיכל נוגה שבנצח דא"וא, הכ"ל יאמרו רמז לעלייתו בהיכל הרצון שבת"ת דאו"א, הכ"ל ירוממוך רמז לעלייתו בהיכל הזכות שבגבורה, יוצר הכ"ל רמז לעלייתו בהיכל אהבה שבחסד דא"וא כמו שביאר רבינו הקדוש ז"ל.
נוסח א-ל אדון וסודו ע"פ הזוהר
נא. ונוסח הוד אל אדון סיפר בשבחו הרשב"י ז"ל בפרשת ויקהל, 338 תושבחתא דא איהו ברזא דכ"ב אתוון עלאין קדישי דמתעטרן באבהן וברתיכא עלאה קדישאה אתוון זעירין אילין אינון כ"ב אתוון דאינון בעלמא תתאה והני אינון א'ל ב'רוך ג'דול ד'עה ולא אית בין תיבה לתיבה רווחא אחרא אלא את רשימא בכל תיבה ותיבה ובעלמא עלאה אית רווחא וסטרין קדישין בין את לאת ודא איהו תושבחתא על תושבחתא דאתוון עילאין דיומא שביעאה קא משבח ואמר למלכא עלאה יוצר בראשית כד תושבחתא דא סלקת לעילא שתין רתיכין עלאין מזדמנן ונטלי להאי תושבחתא מעמא קדישא וסלקין לה לאתעטרא בה בכמה רתיכין עלאין די ממנן בכל אינון צדיקי דבגנתא דעדן כולהו מתעטרן בתושבחתא דא וכל אינון רתיכין וכל אינון נשמתין דצדיקייא כולהו סלקין בתושבחתא דא עד רזא דכורסייא ע"כ.
ויתבונן המשכיל לדקדק היטב בקריאתו כי גם הוא במספר במשקל הכל מנוי, ושני חרוזים הראשונים צריכין להיות בני חמש תיבות ושאריתם בני ארבע תיבות ושני אחרונים בני שש תיבות כמו שאמרו בזוהר תרומה דף קל"ב ע"א ז"ל, שבחא דשבת דאינון אתוון דשבח אל אדון על כל המעשים ברוך ומבורך בפי כל נשמה אילין אתוון בחמש חמש תיבין דאינון חמשין תרעין דעלמא דאתי תרין אחרנין די בסופיה שי"ן תי"ו אינון בשית שית תיבין דאינון ו' סטרין דעלמא דאתי ונפקי מתמן כגון שבח יתנו לו כל צבא מרום תפארת וגדולה שרפים וחיות ואופני הקדש אילין ב' אתוון בשית שית תרי אתוון קדמאי בחמש חמש וכולהו שאר אתוון די באמצעיתא כולהו בארבע ארבע וכו'.
נב. וכתבתי זה יען הן רבים עתה עם הארץ טועים באלפא ביתא זו ואומרים בחרוז הראשון ברוך הוא ומבורך, ולפי מה שאמרו בזוהר שצריך להיות שתי אותיות האל"ף והבי"ת בני חמש תיבות, אם יאמרו ברוך הוא הוה ליה בני שש תיבות ומתעתעים במשפט האורים, ונפלה שגיאה זו בפיהם בעבור היות תיבת ומבורך מתחלת בוא"ו שורק ובמבטא הקריאה הוא כמבטא הוא ושגו בין ו' שורק של ומבורך לתיבת הוא.
ואיש המשכיל ישכילהו וידקדק יפה יפה בו בקריאה נאמנה לבל יתעתע שפר מעלת המדות אשר גבלו ראשונים, ויאמר סובבים הודו וגם יאמר שרפים וחיות ואופני הקדש כמשפט סדר העולמות מלמעלה למטה בי"ע.
טעם אמירת לא-ל אשר שבת
נג. ותקנו לומר לאל אשר שבת וכו' על כי אמרו באגדה שברא הקדוש ברוך הוא שר לכל בריה, ובליל שבת בראשית ישב על כסא כבודו וקרא לכולם, ובעמדם לפניו עמד מכסאו והושיב בו שר של שבת ובראותם כך עמדו ואמרו שירות ותושבחות לשר של שבת מזמור שיר ליום השבת, אמר הקדוש ברוך הוא לו אתם אומרין שירה ולי אין אתם אומרים שירה, כיון ששמע שר של שבת כך כי טוב בעיני הקדוש ברוך הוא לומר שירה לפניו ירד מן הכסא וצווח ואמר טוב להודות לה' וענו כולם ואמרו ולזמר לשמך עליון, וכלפי זה אנו מזכירים פה מה שנתעלה וישב אז על כסא כבודו ושאנו משבחים ומהללים לאל אשר שבת לא לזולתו.
ולפי סודן של דברים על המלכות שמים ידבר, שבשאר הימים היא פעם בעשיה פעם ביצירה וביום השביעי עולה אל הבריאה, ועל כי הבריאה עצמה עולה במקום האצילות יאמר בשפר הנוסח הזה וביום השביעי נתעלה וישב על כסא כבודו באצילות, ויתר דברי היוצר הכל כאשר לכל כסדר החול.
סדר ק"ש וכוונת ברכת אמת ויציב
נד. ובהגיע תור קריאת ק"ש יתקדש בכוונתו להיות מייחדים יחוד הקדוש יחד השליח צבור עם הקהל ולא יאריך השליח צבור בנעימה כמו שביארנו למעלה.
נה. ולתקון מאה ברכות דשבת יש לכוין בט"ו ווי"ן דאמת ויציב ולשתי ההי"ן של ה'דבר ה'זה העולים מאה לעומת מאה ברכות דשבת, כן היה אומר אדוני אבי מורי ז"ל, ובהגיען לסמוך גאולה לתפלה באורו יראה אור לקבל תוספת הרוח מיום השבת כמו שהגיד הרב זלה"ה.
טעם לאמירת ישמח משה
נו. ושוב יתקדש בכוונה ישרה להתפלל סדר הז' ברכות של שבת ואומר בה ישמח משה במתנת חלקו, ופשוטו שהשבת ניתנה על ידי משה ובשבת נזכר לשון מתנה כמו שנאמר כי ה' נתן לכם השבת, ולזה אמר ישמח משה במתנת חלקו מה שלא זכו האבות ושום אחד מהנביאים שנתנה תורה על ידם.
במ"ש במדרש כי משה כיוון ליום השבת כדעת קונו
נז. ובמדרש אגדה אמרו, בשעה שיצא משה וראה בסבלות אחיו במצרים שלא היה להם שום מנוחה נתקשה הדבר בעיניו מאד והלך אצל פרעה ואמר לו אדוני המלך אדון שיש לו עבדים הוא רוצה בקיומם ואתה רוצה לכלות עבדיך, אמר לו היאך, אמר לו מתוך שאתה משתעבד בהם תמיד בלא מנוחה הם כלים, תן להם יום אחד בשבוע שינוחו בו ויסבלו עול השעבוד, אמר לו בחר להם אתה איזה יום שינוחו בו, אמר לו משה תן להם היום ששולט בו מזל שבתאי שכל מלאכה שתעשה בו לא תצליח, מיד נתן להם יום ששולט בו שבתאי והיו נוחין בו בכל שבוע, וכשיצאו ישראל ממצרים נתן להם הקדוש ברוך הוא את השבת ביום ששולט בו שבתאי, כיון שראה משה שהסכימה דעתו לדעת יוצרו שמח שמחה רבה לכך תקנו ישמח משה במתנת חלקו, ולפי זה יהיה פירוש מתנת חלקו הוא מה שנתן לו השם יתברך שכל טוב שהסכימה דעתו לדעת קונו.
ביאור האריז"ל בכוונת נוסח ישמח משה
נח. והרב זלה"ה ביאר בכוונתו, ישמח משה במתנת חלקו, כי הנה כשעלה משה להר סיני לקבל התורה נתנו לו אלף חלקים אורה וכשחטאו ישראל במדבר במעשה העגל נאבדו ממנו בעון ישראל ונשאר לו חלק אחד לבד מכל האלף, ואמנם משה לא חטא לשיאבדו ממנו ולכן הקדוש ברוך הוא השלימם לו משל ישראל והם האורות והכתרים שהיו עדיין של ישראל שהתנצלו מהר חורב ונטלן משה להשלים אשר נוטל מאיתו בעבורם, ואמנם בכל ערב שבת חוזר משה ומקבל אותם אלף חלקים שאבד ונוטלן בסוד תוספת שבת, והוא בטוב עין חוזר כתרי ישראל להם ומאלה הכתרים יורשים ישראל תוספת שבת בכל ערב שבת.
נט. וזהו שאמר ישמח משה במתנת חלקו, כי ביום השבת נותנים למשה מתנת חלקו שניטל ממנו והוא שש ושמח במה שהוחזר לו, והדבר פשוט שישמח בו ומה כיון לומר ישמח משה במתנת חלקו, אך הסוד הוא לומר שאינו רוצה לעכב הכתרים שנטל מישראל כי כיון שנתנו לו חלקו הוא שמח בחלקו ואינו מתאוה לחלקם של ישראל ואז הוא חוזר לתת לישראל חלקם ואינו אומר אחר כי אנכי לא מריתי והם מרו את דברו וכבר אני זכיתי בחלקם אקח חלק שלי ושלהם, כי עבד נאמן קראת לו ולכן כל כתרי ישראל שהופקדו בידו מחזירן לישראל וזהו כי עבד נאמן קראת לו.
וביאר מה היא מתנת חלקו, ואמר שהוא אותו הכליל תפארת אשר בראשו נתת בעומדו לפניך על הר סיני ונאבד ממנו ברדתו מן ההר ושני לוחות אבנים הוריד בידו לבד ונוטל ממנו אותו הכליל תפארת וזהו מתנת חלקו שנטל עתה ביום השבת.
מוסר על מידת הענוה מהנוסח ישמח משה
ס. ותקנו זה בתפלה ללמד דעת את כל אישי ישראל, ממנו יראו וכן יעשו לוותר כל אחד משלו אצל חברו כל הימים וביותר ביום השבת שצריך האדם להאריך אפו בו ביום ולהיות עניו בתכלית ולהעביר על כל פשע לכבוד קדושת היום שלא לבא חס ושלום לידי עמל וכעס דאוקיד אשא דגיהנם ומאבד את הנפש והרוח והנשמה השורים בתוספת עליו.
ועל כן תקנו לומר בסמוך פסוקי ושמרו בני ישראל את השבת כו' שהוא אזהרה לשמירת הנשמה היתירה כמו שאמרו בזוהר ועל דא כתיב בההיא נשמה יתירה שמירה ושמרו בני ישראל את השבת שומר שבת מחללו וכו', שהוזהרנו להיות ארך אפים לשמור את הנשמה יתירה שלא תסתלק מאיתנו בעוונינו כי כאשר יכנס החיצוני תסתלק ממנו הקדושה חס ושלום, על כן תיקנו אחר ישמח משה שבו ביארנו גודל ענותנותו והיותו מעביר על פשעי ישראל כך ינהגו כל אישי ישראל ושמרו בני ישראל את השבת וממנו יראו וכן יעשו להתנהג בתכלית הענוה והחנינה איש ברעהו, כי על כן לא נתנו ה' אלהינו לגויי הארצות ולא הנחילו מלכנו לעובדי ע"א שעברתם שמורה נצח ואין להם חנינה.
כוונת ז' ברכות שבשחרית ע"ד הסוד
סא. ואשר בתעלומות חכמה סובר הרזים יכין לו להביט אל האלהים בהוד הדר תפארת תפלה זו עול"ת שבת בשבתו על עו"לת התמיד וגדולי גדולים אביר יעקב ורחל המעטירה אשר יחדיו יהיו תמים מלמעלה עד מקום חג"ת ז"א והאל הקדוש נקדש בקדש פנימה ופנה לסובב ברכות שדים ורחם וירש אותם ויעל גם עלה ולו ישב במקומה בסוד תחת אבותיך יהיו בניך.
ואור לברכה ראשונה תתנשא חכמתו ותעלה בנצח או"א, ובשניה תתנשא ותעלה בינתו בהודם, ובשלישית תתרומם הדעת ותעלה ביסודם, וברביעית החתן שולח אמרתו ארץ מאורות גולות הכותרות לכתר הכלה נאה וחסודה ועל סוד הזה נוסח ישמח משה הנה נדרש, ישמח משה הוא החתן השמח במתנת חלקו כי אחר שנוטל מנת חלקו וכוסו במוחין ומקיפין שהם שלו יהיה לו עוד תוספת מתנה המאורות הגדולים או"א כי הוא עולה אליהם כמו שביארנו, לא כן ביתר הימים כי עבד נאמן קראת לו שסוד הייחוד יהיה על ידי מט"ט וזהו כי עבד נאמן מט"ט קראת לו להזדווג ע"י ואל מנחתו לא שעה משא"כ עתה בשבת.
ומזכיר בה ושמ"רו סוד הנוקבא לכלול מדת לילה במדת יום, והאומר פה זכר למעשה בראשית לא יחכם כי אין החתן עתה כמו במעשה בראשית עם הכלה כי הוא במרומי ערץ או"א והיא מתרפקת על דודה ותירש מקום קדשו, ואומר עתה וינוחו בו באשר עיקר עליית היום הוא בו ולא בה.
ואור לברכה חמישית חסד החתן יהי מושך להאיר אל עבר פני חכמת הכלה, ובשישית עוז גבורתו יהי מושך להאיר אל עבר פני בינת כלתו, ובשביעית פאר תפארתו יהי מושך להאיר אל עבר פני דעת הכלה, ומשפט האורים בשמות אה"יה יה"ו ומרגלן המה כמשפט הערוכים בתפלת הערבית, אפס במשפט האורים בנקודות השמות עבידי רבנן דמשגו ונפל שגיאה בהם ואערכם לפניך כמשפטם.
ברכה ראשונה הוי"ה בראשה ובסופה נקוד קמץ, בשניה בפתיחתה כמשפט המפורש בערבית והו"יה שבסופה כולה פתח, בשלישית הויתה נקודה חולם וזרקא, ברביעית הויתה נקודה כולה צירי משולבת באהיה, בחמישית ובשישית ובשביעית הם כמשפט הנקודות הערוכים בם בתפלת ערבית, ואל תפן אל יתר משפטי הכוונות אשר באו ביתר הסידורים אשר לא רודו מגווית האר"י ז"ל וא"ב הוא דלא לוסיף עליה כאשר הוריתיך דעתי בחבור הזה כמה פעמים.
וחזרת התפלה גם היא נכבדות מדובר בה בסרח העודף יתר גדול מאד על הנאמרת בלחישה, כי בה תתרומם ותתנשא קרן חתן הנעים לעלות לחג"ת חצרות או"א ונוסף גם הוא עזוז אביר יעקב ורחל אשר גדיל"ים יעשו למו לעלות עד החב"ד דז"א ונעשים לו במקום נה"י כמו שביאר רבינו ז"ל, כי על כן יכין לכוין בהם על דרך מה שכיוון בלחישה בבחינות ההם איש איש על מקומו וכנו, ובהנשאם עתה בשיעור קומתו הנשגבה יעוז פאר זווגם מאד וזיווגם עולה יפה ויתפאר המלך בתפארת מפוארת כאשר היתה באמנה איתו.
דברי תוכחה למדברים בחזרת הש"ץ
סב. כי על כל אלה יאותה ליראי ה' ולחושבי שמו לכונן את לבבם בתפארת רום הדרה בל יחטיאו אל השערה מאין פנות אנה ואנה כאשר פשתה המספחת הזאת ברבת בני עמינו ביתר הימים ובשבת יותר מהם לערוך שיחתם בחזרת התפלה ולדרוש לכל חפציהם ביום חתונתם וביום שמחת לבם בעת ההיא.
סג. ועל משרתי הקהל חרה אפו למעלת החכם כה"ר מנחם לונזאנו וכתב, מאנה הנחם נפשי על מה שנוהגים בקהילותינו לתת מנה לאיש יהודה על מנת שיכתוב ידו שאין לו חלק באלהי ישראל, וזהו השמש שמשכירים אותו הקהל ואינו יכול לקיים לא מצות ציצית ותפילין ולא קריאת שמע ותפלה כי הוא צריך לתת לזה תפילין ולזה טליתו בעוד שקורין קריאת שמע או כשחוזרים התפלה, ויערוך שיחתו עם הפרנסים במשפט הקרואים והמצוות בשבתות ובחגים ובמועדים בעת חזרת התפלה ומחלל תפארת רום כוונת התפלה מאיתו ומאנשי הקהל, ואפילו הקטן שבכנסת ישלחנו בשליחותו או להביא ילד או להוליכו, ולפעמים הוא צריך לחלל שבתות וימים טובים עד מקום שהשמש דש בעירו כאילו אין לו חלק באלהי ישראל ולא חלק במצוותיו ועבודתו חס ושלום.
כי על כל אלה ראוי לאדירי עם פרנסי הקהלות בבואם לקבל שמש הכנסת להתנות עמו ככל משפטי התנאים שלא יוציא עצמו מן הכלל חס ושלום ולהיות עומד לשרת את הקדש פנימה לא זולת, ולא יחלל את מקדש ה' בשיחה מול האלהים חלילה וכל שכן בשעת התפלה, ושלא תנתן טלית ותפילין בעוד שקורין קריאת שמע וחזרת התפלה, ואם אי אפשר לו לא יתפלל עם הצבור ויקדים או יאחר לומר תפלתו שלימה לפנות לו בעת שמתפללים בצבור.
סד. וזו היא דרך ישרה שיבור לו להקדים לפני התפלה בעזרת בית הכנסת יחד עם פרנסי הקהל לדרוש לכל חפציהם בשבתות ובמועדים ולא יחלל את מקדש ה' לדרוש מאיתם בעת חזרת התפלה או אפילו שלא בשעת התפלה אשר כבר אסר איסר הרשב"י ע"ה לאמר לא יחל דברו אפילו בצורך בי כנישתא, והשוכן בבית הזה יתן בלבם לשמוע דברי חכמים.
מעלת קדושה שבחזרה ודברי המדרש בזה
סה. ואישי ישראל את קדוש ישראל יעריצו בתפארת רום קדושה שבחזרת התפלה אשר מרוממת היא בתפארתה עתה בשבת יתר על שאר הימים, וכתוב בתשובות הגאונים ז"ל שאין בני ארץ ישראל אומרים קדושה אלא בשבת דכתיב גבי חיות הקדש שש כנפים לאחד וכל כנף אחד אומר שירה אחת ביום בששת ימי המעשה וכשמגיע שבת אומרים החיות לפני המקום, רבונו של עולם אין לנו כנף עוד והקדוש ברוך הוא משיב להם יש לי עוד כנף בארץ שאומר שירה שנאמר מכנף הארץ זמירות שמענו, ועל כן יש לאומרה בניגון ובשפה ברורה ובנעימה קדושה.
טעם שאין הלל בשבת, ודין אכילה לחולה בין יוצר למוסף
סו. ואין הלל בשבת אף שחלוקה בקרבנותיה דלא אקרי מועד כמו שאמרו בשני דערכין דף י', ואשר הוא חולה או נחלש מתעניתו מותר לו לטעום בשבת בין יוצר למוסף דאכתי לא מטא זימנא דקדושא רבא.