חמדת ימים א· רבי בנימין ב"ר מאיר הלוי
ספר חמדת ימים - חלק ראשון - שבת קודש · פרק י - סדר אשמורת - איסורי שבת
דברי הזוהר במעלת לימוד התורה באשמורת השבת
א. אם ביתר הימים גדלה מאד שגבה למעלה מעלת יקר עוז תפארת הגיון התורה לראש אשמורות, עוד תוסיפי לגבהה ביתר שאת בראש אשמורות יום השבת נאדר בקדש דחדוותא סגיא לעילא ורעותא דכלא אשתכח וכנסת ישראל יתבה בסתרהא ועטרהא והיה הבן הבכור להתייחד איתה בסוף האשמורת האחרונה בעוז הגיון התורה בחדוותא דילה, אף היא תשוב תתפלא הפלא הארתה מן מאורות העליונים ותעלהו אמו לאור בעוז חביון עוזה ומתפארת בגוונין שלה לאמר חזי במאי ברא אתערנא לגבך.
ואמרו בזוהר פרשת בשלח 299 ז"ל, וכד אתי צפרא כנסת ישראל אתיא ומשתעשעא ביה בקודשא בריך הוא ואושיט לה לגבה שרביטא דחסד ולא עלה בלחודהא אלא עלה ועל אינון דמשתתפין בהדה וכו', וזה ביתר הימים כל שכן וקל וחומר באשמורת יום השבת שתהיה מרוממת בעוזה על אחת כמה וכמה טובה כפולה ומכופלת במשך חוט האורה על יתר הימים דכולהו אית להו דרב חסדא, ואולם בשבת שהיא העולה למעלה ראש אין ספק כי כך תתרבה חוטי הארתה עד להפליא על אינון דמשתתפין בהדה.
השפעת צדיקים שבג"ע ללומדים באשמורת
ב. ויתר מכן אשר ביארו בזוהר העילוי רב הנמצא למעלה לנשמות הצדיקים בגן עדן בשבתות ובראשי חדשים כנזכר בפרשת ויחי דף רכ"ד ובפרשת תרומה והעתקנום בפרק ב' דר"ח ע"ש, והנה כי כן מה מאד יצדק להשתתף עמהם בראש אשמורות כמו שאמרו בזוהר דבפלגות ליליא קודשא בריך הוא עאל בגן עדן לאשתעשעא עם צדיקייא וכדין בעי ליה לבר נש למיקם ולמלעי באורייתא וקודשא בריך הוא וכל צדיקייא כולהו צייתין לקליה, ואין ספק כי לפי העילוי רב אשר תשיג נשמתם בקדושת יום השבת כך ישיתו חלקתם איתו להשביע בצחצחות נפשו.
באשמורת השבת מאחרין לקום מבחול
ג. כי על כל אלה מנהג טוב להולכים בתמים להתעדן ולהתענג עונג הנפש היפה יחד עם קונם בקריאה נאמנה באשמורת הנאדרת בעוז רב שבת קדש לבל תהיה תפארתם נעדרת בשבת מיתר הימים מהתקבל בו חוט האורה של מעלה, אלא דעבידי רבנן דמשנו שלא לקום בעוד לילה כיתר הימים דכדין ודאי זווגא דלהון אשתכח אפס שעה אחת או שתים קודם היום להשתתף בצדיקי דגן עדן ולקבל חוט האור כאמור.
תפלת שחרית מאחרין מבחול
ד. ואותה שאמרו בשם המרדכי שמאחרים בשבת מבחול לפי שבתמיד של ימות החול נאמר בבקר ואצל שבת נאמר וביום השבת דמשמע איחור, היינו דווקא לענין תפלה שיש לאחר מלהתפלל בשבת מבחול והוא מהטעם שכתבנו למעלה בפרק ה' שלא תהיה מיד הבוקר אור בשליטת שבתאי אפס אחר שעה בשליטת צדק דומיא דכניסתו, וסימן צד"ק צדק תרדוף כמ"ש שם, וזה דווקא לענין עתרת התפלה בלבד.
אכן לענין עסק התורה אין מי שיכחיש חלילה כי כמעשהו בחול כך מעשהו בשבת, ויותר עוד לקדם אשמורות בעוז תפארת התורה ושיר ושבחה הלל וזמרה לכבודה של כלה נאה וחסודה שבת מלכתא העולה היא למעלה עו"לת שבת בשבתו, וגם הנפש לו תמלא לקבל אור חוט האורה מלמעלה מה שלא נהנית כן בימי החול.
ולפי דברי הרשב"י ע"ה שאמר בזוהר 300 בני אדם דמתענגי בשנתיהון נפקי מנייהו שידה ושידות וכו', משם יתבונן המשכיל כי חול ושבת שוו בשיעוריהן בענין הזה, ואדרבא עלולה שבת יותר בזה דאיכא קדושה יתירה ומתקנאים החיצונים באיש הישראלי ביותר לטמאו במקרי בלתי טהור חס ושלום.
לומר סדר "תקון הלילה" באשמורת הבוקר לייחד לילה ביום
ה. כי על כל אלה הבעל נפש היפה אל יעזוב מנהגו הטוב לעמוד על נפשו באשמורת השבת כאשר יוכל שאת ברוב ששונים לקשר לילה ליום וילמוד מה שחננו ה' האל יתברך, ואף על פי דאינו יכול ללמוד לאור הנר לא ימנע מפני כך לקום וילמוד בעל פה מה שיודע ובפרט בסדר המסודר אצלנו לתקון הלילה 301 לכבוד הדר המלכות להכין אותה ולסעדה ולהעלותה להתרפק עם דודה אשר הוא חביב מאד בעת ההיא.
יבאר העילוי הנמצא למעלה בשבת
ו. ומדברי הזוהר פרשת תרומה דף קל"ו משם יתבונן האיש המשכיל העלוי והשעשוע רב הנמצא למעלה בליל שבת יתר על כל ימי החול וז"ל, בשעתא דאתפליג ליליא בליליא דא וקודשא בריך הוא בעי לעאלא בגנתא דלעילא ורזא דא ביומי דחול קודשא בריך הוא עאל בגנתא דעדן דלתתא לאשתעשעא עם צדיקייא דשראן תמן ובשבת בההוא ליליא דשבתא קודשא בריך הוא די ברזא דמקורא עלאה עאל בגנתא דלעילא בגין דביומי דחול כל נשמתין דצדיקייא כולהו בגנתא די בארעא שריין וכד אתקדש יומא כל אינון משריין דמלאכי קדישין די ממנן גו גנתא דלתתא כלהו סלקין להני נשמתין דשריין גו גנתא דלתתא לעאלא לגבי ההוא רקיעא דקיימא על גנתא ומתמן אזדמן רתיכא קדישא דסחרא כורסי יקרא דמלכא וסלקין לון לכל אינון נשמתין בגנתא דלעילא וכו'.
בעל נפש ירגיש תוספת קדושה בקימתו באשמורת, ומעשה רב בזה
ז. ואם בעל נפש הוא ירגיש בנפשו בעת ההיא תוספת קדושה מרובה על העיקר ונפשו תהי צהלה ושמחה מיתרון האורות אשר יתוספו בה ויטעימוהו מאינון בוסמין וריחין דגן עדן דאסתחי בהו הנשמה יתירה כשעלתה למעלה כמו שאמרו שם בזוהר זה לשונו, ההוא רוח עילאה דמתעטרן ביה כד יומא אתקדש בשעתא דאינון ניימי בערסייהו ונשמתין אחרנין דילהון בעאן לסלקא למיחמי ביקרא דמלכא כדין ההוא רוח דנחית במעלי שבתא נטיל ההיא נשמתא וסלקא לעילא ואסתחיא נשמתא אחרא בבוסמין דגנתא דעדן ותמן חמי מה דחמי ובפלגות ליליא ההיא נשמתא תבאת לדוכתהא וכו'.
ח. ופעם אחת השכמנו אני והילדים אשר נתן לי ה' באשמורת אור השבת והרחנו ריחין דבוסמין עד להפליא, ושאלתי אליהם אם היה אצלם איזה מין בשמים ואמרו כי אינן רגילים בכך, ואז התבוננתי כי לא היה אפס מצד התעוררות הנשמה היתירה אשר היא צהלה ושמחה בשעשוע לימודי ה' במאמרי הזוהר אשר אני רגיל לקרות בעל פה לראש אשמורות מידי שבת בשבתו בסוד הנשמה הרשומים אצלי מכמה מקומות מהזוהר אשר בהם עיקר קביעות לימודי בשבת דהוא יומא דנשמתין כמו שאמרו בזוהר ויקהל 302 זה לשונו, האי יומא איהו יומא דנשמתין דאתעטרא ההוא צרור דנשמתין ובגין כך משבחי בתושבחן דנשמתא והיינו נשמת כל חי וכו'.
וברוח מבינתי בחרתי לי להגות במאמרי הזוהר המדברים בסוד הנשמות באשמורת השבת וביום השבת ואערוך אותם להלן בסדר קריאת לימוד יום השבת בס"ד, ואשר איתו נפש היפה ששון ושמחה ימצא בה בהגות לבו תבונות ותוסיף תת כחה לו לפרשז עליו מאת אשר איתה ולהטעימו מאינון בוסמין וריחין דגן עדן דאסתחי בהו כאמור.
ראוי לשורר בראש אשמורת יום השבת
ט. וראוי להיות כל איש שורר בביתו לראש אשמורות וביותר ביום השבת הקדוש, ואנכי נהגתי לשורר שבחא דמטרוניתא להר"ם לונזאנו ז"ל הכתוב אצלינו בפ"ג דר"ח, ובהאיר היום ישוב ליטול ידיו שנית להסתלק מן הספק בלא ברכה.
ראוי לטבול בשחרית של שבת וטעמו
י. וכתב מהרח"ו שצריך לטבול בשחרית של שבת כי כמו שיש הפרש בין קדושת שבת לחול שלכן צריך לטבול בערב שבת, גם עתה יש הפרש בין קדושת ליל שבת לקדושת יום שבת כי היא קדושה חמורה דוגמא דכהן הטובל בחליפת שמלותיו בין לבוש ללבוש, וכל שכן אם נטמא בזווגו שלא יעבור מלטבול טבילה של מצוה לבל יגש לשרת אל הקדש וטומאתו עליו.
החסידה טובלת בים אחר חיבורה
יא. וזה בכל הימים מפני שאי אפשר לאדם שיהיה נקי מיצה"ר במעשה ההוא מצד היותו מלובש בחומר היצר אחר חטא אדם הראשון ובהכרח יש לחומר תענוג עם היות שיכוין כל מה שירצה ומטעם זה יטמא האדם בהוצאת הטיפה שהרי נתלבש בו יצה"ר על כל פנים ולכן צריך טבילה, ומלפנו מבהמות ארץ כי החסידה אחר החיבור טובלת בים כנודע.
ואם בכל הימים רע ומר האיש המיקל בזו, עוד יגדל הכאב מאד בעצם קדושת שבת רב הקדש כי הוא מאבד טובה הרבה מלקבל תוספת נפש רוח נשמה מבחינת היום כי כל אשר בו מום לא יקרב, ועל כל פנים בלילה בעוד שלא טבל לא יניח מלקום באשמורת מלעסוק בתורה מפני שהוא טמא כי כדאי הם שאר הפוסקים המקלין לסמוך עליהם בשעת הדחק ולא יתבטל מדברי תורה, אך על כל פנים יהא זהיר מאד לרחוץ עצמו היטב לבל ידבק בו מאומה מן החרם שחמור יותר מצואה כמו שביארנו בסוף פרק תשיעי ע"ש.
יב. ומכל מקום אם הוא אנוס ולא תזדמן לו הטבילה יעשה סדר רחיצת הידים בסוד ארחץ בנקיון כפי ככתוב לעיל בפ"ג אחר נקות עצמו ממתניו ועד יריכיו היטב, אכן איש התמים אל יסמוך על זה אם לא על צד האונס ניכר כי הטבילה בארבעים סאה אין למעלה ממנה להאיר את הנשמה הטהורה ולעשותו בריה חדשה כמ"ש בפרק הנזכר, ואם טובל לזווגו יטבול שתי טבילות אחת להעביר הזוהמה ואחת לכבוד קדושת היום.
תפלה לטבילת שחרית של שבת ע"ד הסוד
יג. ויאמר קודם הטבילה השלשה פסוקים אלו, בה' תתהלל נפש"י ישמעו ענוים וישמחו, רו"ח ה' אלהים עלי יען משח ה' אותי לבשר ענוים, כל הנשמ"ה תהלל יה הללויה, לשם יחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה בדחילו ורחימו ורחימו ודחילו ליחדא שם י"ה בו"ה ביחודא שלים בשם כל ישראל, הנה אנכי בא לטבול לכבוד יום השבת ויהיו למאורות ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן קס"א קמ"ג קנ"ה, אשר בהצרף איתם י"ה אשר תרמזנה לאבא ואימא עול"ת זו"ן שבת בשבת המה יעלו למספר שב"ת, ואהיה כלי מוכן לקבל תוספת נפש רוח נשמה מבחינת היום לחזות בנועם ה' ולבקר בהיכלו, ויהי נועם ה' וכו'.
כוונה ע"ד הסוד לברכת ציצית בשבת
יד. ושם בטבילה שפשט את בגדיו יברך על הציצית.
ויכוין בהוית הברכה בנקוד קמץ סוד נקוד א"א שממנו נעשה כל טלית ז"א עתה בשבת.
אזהרה למזלזלין בשיעור טלית קטן מהר"ם די לונזאנו ע"ה
טו. וכבר כתבנו בחלק הקודם שצריך ליזהר שיהיה בו כשיעור כי רבים טועים בזה ועושים הטלית קטן ומברכים ברכה לבטלה, ובפרט רבים מהאשכנזים יעשו טלית קטן זרת ארכו וזרת רחבו כפול, וכבר צווח על זה הרב מנחם לונזאנו ז"ל וכתב כי הירא את דבר ה' יזהר שיהיה בו כשיעור שאמרו רז"ל 303 והוא כל שקטן בן תשע שנים יכול לכסות בה ראשו ורובו וגדול אינו מתבייש לצאת בה באקראי, ואף על פי שאי אפשר לשער שיעור זה היטב מכל מקום זאת ישיב אל לבו כי זה שיעור לא מעט.
וכבר ראיתי אחד מגדולי הדור שלא היה מברך על טלית קטן מיראתו שמא אין בו כשיעור, לכן ירא אלהים יעשהו גדול כל מה שיוכל כי אם יהיה ארוך ורחב יותר מדאי לא יפסיד ואם לא יהיה בו שיעור יברך ברכה לבטלה ויחלל שבת כי כיון שאין בו כשיעור להתחייב נמצא הציצית משאוי ומי יתיר לו לילך ארבע אמות בלא ציצית בשבת שכתב הרב ז"ל, צריך להזהר שלא יסיר מעליו טלית קטן בכל זמן אפילו בלילה כי אותה הבחינה הנעשית על ידי טלית קטן אינה מסתלקת אפילו בלילה ומותר לשמש מטתו בו, וכן דרש בזוהר פסוק בכל עת יהיו בגדיך לבנים וכו' על הציצית כנזכר בסוף פרשת שלח לך, ומעשה דרבה יוכיח בשבת 304 שלא ירד עד שהביאו לו חוט של ציצית ותקנו.
יזהר לעשות הטלית קטן מצמר ויבדקנו קודם לבישתו
טז. ועל כן האיש הירא ידע ליזהר לעשות לו טלית קטן כשיעור, וגם שלא לעשות טלית משום דבר אלא מצמר רחלים כי היכי דליקיים מצות ציצית דאורייתא להוציא נפשו מפלוגתא, ואף אם לא נזהר בימי החול יהא זהיר מידי שבת בשבתו וגם לבדוק ציציותיו היטב קודם עטיפתו שלא יהא בו אחד מהדברים הפוסלים אותו כאשר רבים עתה עמי הארץ אינם מדקדקים בהם וכמעט מרוב בלייתן לא נשאר בחוטי ציציותיהם אפילו כדי עניבה, ולא יתבוננו שצריך שיהיו הציציות תוך ג' אצבעות ולמעלה מקשר הגודל ובאין מבין יכשלו בשאר הימים בביטול מצות עשה וברכה לבטלה, ובשבת באיסור מוסיף לחלל את השבת חס ושלום.
ודבר זה מוטל על חכמי העיר להודיע אליהם חומרי הדברים שהקולר תלוי בצוארם גם בכל פרטי הדברים כמו שאמרו בזוהר רות דף ו' זה לשונו, דיינא אית ליה למרדף למידן בתר עובדי מתא ואי לאו איהו אתפס בחובייהו ולא יימא דיינא אנא למידן בין גברא לחבריה ולא יתיר אלא כל עובדי מתא תליין על קולריה ואי אטים עינוי מעובדי מתא איהו אתפס בחובייהו ובשעתא דדינא אתער על עלמא איהו אתדן בקדמיתא עכ"ל, ובפרקים הבאים הארכנו בזה.
יזהר לעשות הטלית לבן ובפרט בשבת
יז. וטוב להזהר שיהיה הטלית לבן בכל הימים וביותר בשבת שנאמר בכל עת יהיו בגדיך לבנים ודרשו ז"ל 305 זה הציצית, דהיינו שיהיה מלובן הבגד ולא כאותם שעושים טלית קטן ממיני צבעים, וכן נראה מדברי הזוהר פרשת פנחס 306 דטלית לבנה איהו לימינא וכו', ועיין מה שביארנו למעלה בפ"ד בכמה טעמים בסוד מחשוף הלבן בשבת ע"ש.
יהדר בבוקר השבת בבגדים נאים יותר משל לילה
יח. ואחר כך יכון עצמו לקראת אלהיו הדור בלבושו, ואם אפשר לו להיות בגדים אחרים חשובים ליום השבת ישנה בגדיו כי כבר ביארנו כי כמו שיש הפרש בין חול לשבת כן יש הפרש בין ליל שבת לקדושת היום וראוי להדר עצמו בבגדי חמודים יותר משל לילה כמי שמהדר ומסלסל עצמו לצאת לקראת חתן.
קצת דיני שבת השכיחים במלבושים
יט. ויהא זהיר שלא יכשל בלבושיו באיסור חלול שבת אשר בהם כשלו ונפלו רבים באין מבין, כגון בענין קשר של קיימא שיש הרבה מהפוסקים דסבירא להו דכל קשר של קיימא אפילו אינו מעשה אומן חייבים עליו, ויש אומרים שכל קשר שאינו עשוי להתיר באותו יום עצמו מקרי של קיימא, וכל שהוא שני קשרים זה על זה אפילו אינם של קיימא אסור לקשרן והוא הדין להתירן.
כ. ואסור לנתק או לחתוך זוג של מנעלים התפורים יחד כדרך שהאומנים עושים אף על גב דהתפירה אינה של קיימא דאין חילוק בתפירה בין של קיימא לאינה של קיימא, והב"י התיר בתפירה שאינה של קיימא, אכן אין להתיר בפני עם הארץ.
בדיני כיבוס בגדים וניעורן בשבת
כא. חלוק לאחר כביסה הוא מתקשה ומשפשפים אותו בידים לרככו מותר לעשותו בשבת שאינו מתכוין אלא לרככו אבל בסודר אסור מפני שמתכוין לצחצחו והוי כמלבן, ולדעת רש"י והא"ז אסור לנער בגד מן האבק שעליו אם מקפיד עליו כדי ללובשו, ואסור לנער בגד שנשר במים או שירדו עליו גשמים.
כב. וכתב הרי"ף שטיט שעל בגדיו משפשפו מבפנים דלא מוכחא מילתא לאתחזויי כמלבן אבל לא בחוץ דדמי למלבן, ואם הוא לח מגררו בצפורן אבל יבש אסור דהוי טוחן, וזה דווקא אם ממשות הטיט על הבגד אבל אם אין שם אלא מראה הטיט והוא מגרר אין זה דומה לטוחן, וכן אם חלוק שלו מטונף קצת ואין בו ממשות הצואה והוא יבש יכול לגרר בצפורן ולהסיר המראה כדי להתפלל בנקיות.
כג. וכתב בהגהות אלפסי פרק הזורק דאסור לכבד הבגדים על ידי מכבדות העשויות מקסמים שלא ישתברו קסמיהם אבל מותר להסיר הנוצות מן הבגדים.
בדין נתינת כלים לנכרי בערב שבת
כד. וכן יש להזהר במה שהזהירו רבים מגדולי הפוסקים דאסור לתת בגדיו לתקן בערב שבת ואוסרין ללובשן כל שידוע שהגוי גמרו בשבת, ואם יש לתלות שנגמר בערב שבת מותר בכל ענין, וכתב המרדכי פ"ק דיו"ט דזה דווקא אם שגר לו הגוי לביתו אבל אסור ליקח כלים מבית האומן בשבת ויום טוב, וכל זה בכלים שעושה לישראל אבל גוי שעושה מלבושים או מנעלים על המקח מותר לישראל המכירו לילך וליקח ממנו בשבת וללובשם ולנועלם ובלבד שלא יקצוץ עמו דמי המקח כמו שכתב הגהות אשירי פרק אין צדין.
דין קינוח מנעלים ויתר דיני כיבוס בשבת
כה. ואסור לקנח מנעליו בספוג בשבת כל שאין בו בית אחיזה גזירה שמא יסחוט, וכן אין מגררין אותם בסכין או בצפורן מפני שקולף העור והוי ממחק, אבל מותר ליתן מים על גבי מנעל כדי לשכשכו אבל לכבסו דהיינו שמשפשף צדו זה על צדו זה אסור, אבל בגד שיש עליו לכלוך אסור אפילו לשכשכו דזהו כיבוסו אלא מקנחו בסמרטוט בקל ולא בדוחק פן יסחוט.
כו. וכתבו התוספות פרק שמונה שרצים, שאסור לתת מים על הבגד שנתלכלך במי רגלים כדי לבטלם דהוי ככיבוס דשרייתו במים צלולין זהו כיבוסו, ובגדים השרויים במים אסור לנגבם סמוך לאש ואסור לטלטל שמא יבא לידי סחיטה כשהוא בגד שמקפיד על מימיו, ואסור לילך בשבת במקום שיוכל להחליק וליפול במים שמא ישרו כליו ויבא לידי סחיטה, ואסור לשטוח חלוקו בשבת אפילו מן הזיעה כמ"ש בא"ח סי' ש"א.
מצוה למשמש בגדיו כל שיוצא לרה"ר, ויתר דיני הוצאה
כז. ומצוה לאדם בכל פעם שיוצא מביתו לרשות הרבים או כרמלית בשבת למשמש בכליו שלא יהיה בהם דבר שאסור לצאת בו בשבת, וכתב מור"ם סי' ש"א דהא דמותר לצאת במטפחת או סודר שמקנחין בו האף דהיינו דווקא אם מחובר לכסות, וכתוב בשלטי הגבורים דמחובר לכסות היינו בתפירה שתי תכיפות, ומכל מקום אם שכח מלחבר אותה בכסותו מערב שבת יחבר ראש הסודר בראש החגורה בקשר שאינו של קיימא ויהיה כחגורה ארוכה ויחגור עצמו כל זמן שהולך ברשות הרבים, אכן אותן שעושים אותו כעין חגורה אין היתר כיון שיש לו חגורה בלאו הכי.
וכן יבדוק בצאתו שלא תהא מחט תחובה לו בבגדו, וגם צריך לבדוק בתי הידים להפכן ולנערן מכל הפרורין הנמצא בם קודם צאתו לרחוב העיר.
כח. וכתב הטור דדבר שהוא דרך מלבוש אפילו אם אינו לובשו אלא משום אצולי טינוף מותר לצאת בו בשבת, ולכן מותר ללבוש בגד מפני הגשמים או כובע על ראשו אף שאין ברצונו ללובשו רק מפני הגשמים, וכל שכוונתו שלא יצערו אותו הגשמים שרי אף שאינו דבר שהוא דרך מלבוש. 307
כט. והטלית אין היתר להוציאו רק בהתעטף בו תחת הגלימה, אבל אותם הנוהגים לכרוך הטלית כמין אזור ולחברו על בגדיו לא הועילו כלום דלמאן דאוסר שתי חגורות אסור כל שאינו מפסיק מלבוש ביניהם.
ל. וכתב הכלבו שלא יצא אדם בשבת כמו שהוא יוצא בחול בלתי דבר אחד שיזכור על ידו שהוא שבת ולא יבא לחללו, ואסור לפסוע פסיעה גסה יותר מאמה בפסיעה אחת אם אפשר לו בפחות שיהא חצי אמה בין רגל לרגל, ואם כוונתו להתחמם מותר ואין צריך לומר לדבר מצוה.
בדין דריסה ע"ג שלג ועשבים בשבת
לא. וכתב הטור דבימות השלג דורס בשבת על השלג ואינו חושש, וכן מותר לילך על גבי עשבים בין לחים בין יבשים כיון שאינו מתכוין לתלוש כמסקנת הש"ס בשבת, ואסור לדרוס על שרשי האילנות הגבוהים מן הארץ שלשה טפחים.
דין הוצאה ברוק שנתלש בפיו והמסתעף
לב. ועוד צריך להזהר במה שכתב הרא"ש פ"ו דשבת דרוק שנתלש מפיו ומוכן לזרקו שאסור לילך ארבע אמות ברשות הרבים עד שירוק, ועודנו ברשות היחיד לא ירוק לרשות הרבים ואם רק חייב כמו ששנו במשנה עירובין דף צ"ח, וכתב הרא"ש דהוא הדין לכרמלית אפילו הוציא פיו לחוץ.
לג. וכתב מהרי"ל בשם הירושלמי, דהרוקק ברוח בשבת והרוח מפזר הרוק חייב משום זורה, ולא ישפשף אדם רוק ברגליו על גבי קרקע משום משוה גומות אבל מותר לדורסו לפי תומו שאינו מתכוין למרח ולשוות גומות ואף על גב דממילא ממרח הוא כי לא מכוין שרי משום מאיסותא.
יזהר בהליכתו במקום דשכיחי נמלים
לד. וכתב באיסור והיתר הארוך, דצריך להזהר במקום שנמלים או שאר שקצים ורמשים מצויים שאל ידרוס עליהם אפילו דרך הילוכו אלא צריך לדקדק בדריסתן במקום שמצויים, מה שאין כן בשאר מזיקין נחש ועקרב דמותר לדורכם בשבת לפי תומו ואפילו במתכוין אלא שמראה עצמו כאילו אין מכוין, וכל איש הירא יהא זהיר בכל אלה ויתר מהמה בכניסתו וביציאתו ביום השבת לבל יכשל בהם ויחלל את מקדש ה' חס ושלום.
מעשה באדם שנענש על טלטול עפר במנעלו שלא במתכוין
לה. והעיד רבינו האר"י ז"ל שראה אדם אחד מכמה שנים שמת שהיו מענישים אותו כשרצו להעלותו למחיצתו על שלא נזהר פעם אחד בשבת שנכנס מעט עפר תחת מנעלו בלתי כוונה ולא נזהר ויצא בו ברשות הרבים ונענש על זה כדי להעלותו מדרגה אל מדרגה אחת יותר עליונה.
לו. והעיד מהרח"ו, מורי ז"ל לא היה מניח עליו אותו הקאפיליי"ו ביום השבת בימי הגשמים משום אהל ובפרט חוץ לרשות הרבים לא היה יוצא בו משום משאוי ע"כ.
בדין כיבוד וריבוץ הבית בשבת
לז. ומצוה להיות כל איש מצוה בביתו בשחרית בשבת ליסד הבית ולתקן מושבו עוד הפעם לכבוד קדושת היום אם נתקלקל מסעודת הלילה, אכן האיש הירא ימחה בידן שלא לכבד הבית שיש רבים מגדולי הפוסקים מחמירין אפילו אם קרקע הבית הוא מרוצף באבנים או בקרשים, ומורי ז"ל מחמיר אף על ידי גוי אלא אם כן שאם מאיס עליה מותר לכבדן על ידי בגד או סמרטוט שאינן משוין גומות, אבל מותר לרבץ הבית כיון שאינו מתכוין להשוות גומות אלא כדי שלא יעלה האבק כמו שאמרו בגמרא דף צ"ה.
לח. וכשם שבערב שבת אחד האיש ואחד האשה מצווין להלבש אותם מחלצות לכבוד הכלה, עוד יגדל החיוב הזה עליהן לאור בוקר יום השבת להשכים לתקן את הבית במושב חשוב ולתקן עצמן בטוב כבמועדים וחגים כי גדול כבוד השבת החמורה.
באיסור כחל וסרק בשבת משום צובע
לט. וזה לענין לבושיהן ותכשיטיהן אך לא לענין הקישוט שאסרו חכמים לאשה שתעביר בשבת סרק על פניה משום צובע, ומטעם זה אסורה לכחול בשבת וכן להעביר דברים המלבנים את הפנים על ידי מפה שיש בו גם איסור סחיטה בשבת, והן היום רבות בנות עושות כל אלה בשבת שלא ברצון חכמים, וראוי להיות כל איש שורר בביתו ולמחות ביד אשתו ובנותיו שלא יעשו כל אלה ולהודיע אליהן חומרי הדברים וכמה מהעונש יגיע אליהן.
מעשה באשה שנכנסה בה רוח על שחיללה שבת
מ. וכבר בא לפני אשה קשת רוח שפגעה בה רוח רעה והיו סבורים קרוביה שהיתה חולה חולי האיתיק"א מכמה שנים שהיו פניה מוריקות עד להפליא ואנכי הגדתי והשמעתי לאחד מקרוביה שהאשה ההיא היתה חולה מחמת רוח רעה אשר בקרבה זה חמש שנים, וכשמוע אביה ואמה את הדבר וכראות צערה וכאבה כי גדלה מאד באו לחלות פני למצוא לה מנוח ולהוציא הרוח ההוא מן האשה, והלכתי אצלה ומיד כשנכנסתי אצלה עמדה האשה על רגליה ויען הרוח ויאמר לי בא ברוך ה' הרופא לשבורי לב, מיד אמרתי לו שב ושאלתי לו מי אתה, אמר לי פלוני בן פלוני מירושלים אשר עיר מולדתי בוינציא. 308
ושוב שאלתי לו לאמר מה חטאך ומה פשעך שהענישוך בעונש המר הזה, והשיב על שחללתי שבתות ה' והייתי שותה אש המעלה עשן בשבת, וזה לי חמש שנים אשר אני הולך בזה הצער נע ונד בארץ ואין לי שום מנוחה כי שלשה ממוני השבת הם הולכים עמי אל כל המקומות אשר אני הולך ומענישים אותי ומכריזין לפני ככה יעשה לאיש המחלל שבתות ה', כי שלשה סוגי בני אדם הם מובדלים ומוחלקים בעונשי השבת הנזכרים בפסוק, האחד כי תולעתם לא תמות, השני ואשם לא תכבה, והשלישי והיו דראון לכל בשר והוא בחינת לבא הרוח בפגרי האנשים אשר כולם יאמרו דראון די ראייה.
מא. אז אמרתי לו ועל מה נתנו לך רשות להכנס בגופה של זאת האשה, והשיב לאמר על שזאת האשה כוחלת ומפרכסת בשבתות ה' ומעברת שרק על פניה יותר מימי החול וחטאתה כבדה מאד כי חברותיה מיחו בידה ולא קבלה ועל כן כסו פניה בירקון הנפלא הזה, אז אמרתי אל האשה ההיא הביטי נא וראי מה עצמה אשמתך לפני ה' ואין ארוכה למחלתך עד תסבולי עון פשעך בהמס כעש חמודך כעין אשה סוטה לצבות בטן ולנפיל ירך, ואז זלגה בדמעות שליש ובמרר בכתה ותתיפח היא וכל חברותיה לאמר הנחש השיאני לעבור על דת, חוסה אדוני להציל את נפשי.
אז אמרתי לה את מאמנת באמונה שלימה בדברי חכמים ובגזרתם ואת חוזרת בתשובה ומתחרטת על הראשונות ואמרה האשה אמן אמן ובכתה בכיה גדולה, ומיד גזרתי על אותו הרוח שיצא בהבטיח לו שאנכי אבקש לו מנוח בתקונים הנצרכים לפגם עון זה, ויצא ופרח לו וחזרה האשה לבריה חדשה ופניה לא היו לה עוד.
מב. הנה כל הנשים ישמעו וייראו את כל הקורות אותן ונוסרו כל הנשים ולא תעשינה כזמתה חס ושלום, אפס לנהוג כדת יהודיות הנוהגות במיני צבעונין וקשוטין להניחם מערב שבת לכבודה של שבת כמו שאמרו אשה מקושטת לתלמיד חכם, אכן בשבת לא תגע בה יד חס ושלום וזהו כבוד בנות ישראל.
תוכחה על הצניעות במלבושי בנות ישראל
מג. ובכלל זה להיות צנועות בלבושיהן שלא תלכנה כחוקות הערלות שלא תראה כחצי שעורה משערן ומבשרן החוצה חלילה אף אם אין רואה כי הפגם רב למעלה בהראות משערן החוצה וכל שכן מבשרן אל קורות ביתן ומעשה קמחית יוכיח, 309 ולא תלבשנה בגדים טובים ומשובחים יותר מדאי אלא בינונים וכל שכן בנות הבינוניים שצריכות להכיר בשיעורן ובל תלבשם קנאה ללבוש כבנות עשירי עם אלא כל אחת לפי שיעורה, וזה גם כן מן הדת יהודיות שלא לאבד ממון בעליהם כי התורה חסה על ממונם של ישראל.
להמנע מהתלבש בבגדים נאים ביותר כדי שלא יקנאו בו
מד. וגם האנשים ישנן בכלל האזהרה הזאת שאף הם לא יפנו אחר תפארת הבגדים החמודים כי כמה בני אדם גורמים שאחרים מתקנאים בהם כשהם לובשים בגדים נאים שיקנאו בהם והתורה אמרה ולפני עור לא תתן מכשול, ולכן מדה טובה לאדם שלא ילבש בגדים טובים ומשובחים יותר מדאי לא הוא ולא אשתו ולא בני ביתו כדי שלא יקנאו בו אחרים ולא ישלוט בו עין רעה.
תוכחה למיפים עצמם ע"פ ס' ראשית חכמה
מה. וגם כי אין דבר מביא הוללות וסכלות בדעת בני אדם ויסב לבם אחורנית לשוב מאחרי ה' ולהתפתות ביצרם הרע כמו הרודף אחר תאותו במלבושים יקרים וחמודים ליפות את עצמו כי היא המדה הראשונה רוש ולענה שיתעתענו יצרו שיהא מתקן בגדיו ומסלסל בשערו וכיוצא ומראה שאין בזה עבירה, ולא ידע שמזה ימשכהו אל מדת הגאוה השנואה מע"ז ומגילוי עריות ומשפיכות דמים שאם יבזוהו יאמר בלבו לאדם נכבד כמוני מי יורידני ארץ.
מו. ובבראשית רבה אמרו 310 ז"ל, אמר ר' אמי אין יצה"ר מהלך לצדדים אלא באמצע פלטייא ובשעה שהוא רואה אדם ממשמש בעיניו מסלסל בשערו מתלה בעקבו אומר הדין דידי מאי טעמא ראית איש חכם בעיניו תקוה לכסיל ממנו, וכן פירשו בזוהר פרשת וישב 311 שתחלת תפיסת היצר לאדם הוא בתיקון מלבושיו זה לשונו, ותתפשהו בבגדו לאמר שכבה עמי ותתפשהו בבגדו בגין דכד שליט יצר הרע עליה דבר נש אתקין ליה וקשיט ליה לבושוי מסלסל בשעריה הדא הוא דכתיב ותתפשהו בבגדו לאמר שכבה עמי אתדבק עמי מאן דאיהו זכאה אתתקף לקבליה ואגח ביה קרב מה כתיב ויעזב בגדו בידה וינס ויצא החוצה ישבוק ליה ויתתקף לקבליה ויערוק מיניה בגין לאשתזבא מיניה ולא ישלוט עליה ע"כ.
מז. ובזוהר פרשת וישלח 312 ז"ל, ר' שמעון פתח טוב נקלה ועבד לו ממתכבד וחסר לחם האי קרא על יצר הרע איתמר בגין דאיהו מקטרגא תדיר לגבי בר נש ויצר הרע איהו ארים לביה ורעותיה דבר נש בגאותא ואזיל אבתריה מסלסל בשעריה וברישיה עד דאיהו אתגאי עליה ומשיך ליה לגיהנם אבל טוב נקלה ההוא דלא אזיל אבתר דיצה"ר ולא אתגאי כלל ומאיך רוחיה ולביה ורעותיה לגבי קודשא בריך הוא וכדין ההוא יצה"ר מתהפך לעבד לו דלא יכיל לשלטאה עלויה וההוא בר נש שליט עלוי כמה דאת אמר ואתה תמשול בו, ממתכבד כמה דאמרן דאיהו אוקיר גרמיה מסלסל בשעריה אתגאי רוחיה ואיהו חסר לב חסר מהימנותא כמה דאת אמר לחם אלהיו וכו' לחם אלהיהם הם מקריבים ע"כ, ועיין למהר"ר אליהו די וידאש האריך הרחיב בפרטי הדברים האלה בספרו הקדוש ע"ש.
מוסר למאחרים לבא לבית הכנסת
מח. ואם רע ומר עושה אלה ביתר הימים, עוד יגדל הכאב מאד בשבתות ה' אשר הן רבים עמי הארץ שוהים מלעמוד ממטתם בשחרית של שבת, ולא עוד אלא כי אחרי עומדם היו שוהין שעה אחת או שתים לתקן את בגדיהם ולצנוף את צניפם וכל המרבה לעשותם בוקה ומבולקה הרי זה משובח עד צאתם לרחוב העיר מקושטים ומבוסמים כנשים, נדמין לע"ז שנאמר בה ולא תביא תועבה אל ביתך ולהלן הוא אומר תועבת ה' כל גבה לב, ויהי להם קיץ גם חורף כולן שוין לרעה להתפלל אחר כך תפלה חטופה וקטופה עם שאר תפלות הערדים.
אוי להם אויה עליהם, המעט מהם יתר הבז אשר בזזו איש לו ביתר התפלות בימות החול גם כי יוסיפו סרה בתפארת יום המקודש שבת הוא לה' לזלזל בקדושתו הרמה והנישאה ובתפארת התפלות וקריאת ספר תורה שבו אשר חכמי האמת המה הודיעונו כי התפלות האמורות ביחיד ובלא כוונה המה נידחות מהתקבל בשערי התפלות, ואין ארוכה עד ישית לב האיש המתפלל אליהם לשוב מחטאתו ולתקן אותן התפלות בעתות תפלה אחת עם הצבור בכוונה יתירה כי בה יתעטפו יתר התפלות הנידחות להכנס בשערי התפלה.
מט. ולהבלתי נזהרים בימות החול ביושר כוונות התפלות אין ארוכה למחלתם אפס בתפלות של שבת באשר הוא אהבת כלולות ששת ימי החול כי בתפלות שבו בם יתעטפו יתר התפלות הנידחות, והנה אלה הכסילים אשר כתפלתם של חול כך תפלותם בשבת בלא לב ולב במה יתוקנו תפלותיהן ואנה ימצאו מנוח לכף רגלם נעות ונדות אנה ואנה והנה דמעת העשוקים ואין להם מנחם.
נ. על כן בואו אחי בואו ריעי שמעו מוסר וחכמו ואל תפרעו מלהשכים הבוקר אור יום השבת לתקון שאר הימים לבית הכנסת להתפלל תפלתכם עם הצבור בכוונה ישרה, כי גדול ענין התחברות עם הצבור לעולם ויותר הרבה מאד בשבת כי ברוב עם הדרת מלך מלכו של עולם והתפלה שבו היא היתה לראש פינה על כל התפלות מכמה עליות מעלה אחר מעלה שאנו מעלין וממליכין למלך המרומם יתברך ויתרומם בסדר התפלה.
ותפארת היא לעושיה כי גם הנפש לו תמלא באישו"ר כולל ובאי"שור מוסיף נפש ורוח ונשמה אשר תתוספנה בו על פי סדר הקדיש של ברכו וסמיכות גאולה לתפלה וקדושת כתר שבחזרת מוסף כאשר יבא לפנינו בעזר האל יתברך, ומי פתי אשר לא ישכיל תפארת הדרה של תפלה זו בנגלה ובנסתר ועוז תועלת שבה אל עצמו ואל בשרו ופנה למעלה ולא יגבר בכל עוז להיות עז כנמר וקל כנשר לעשות רצון אביו שבשמים.
נא. ואף אם אנשי המקום מתאחרים ושוהין לבא לבית הכנסת, הנה האיש התמים היה כצדיק להשכים להיות ראשון לציון לבית הכנסת אשר כבר הודענו בחלק הקודם עוז והדר יקרו הנשגב לאיש המקדים להיות ראשון לבית הכנסת דיתיב בדרגא דצדיק בהדיה שכינתא כמו שהעתקנו שם לשון הזוהר בפרשת תרומה 313 ע"ש, ועל אחת כמה וכמה טובה כפולה ומכופלת תהיין לאיש הישראלי המקדים לבית הכנסת לסלקא בההוא דרגא עלאה בעצם קדושת היום שבת דקיימא ברזא דברית כנודע כו'.
דברי הזוהר במעלת המשכים לבית הכנסת
נב. ובזוהר פרשת ויקהל 314 משמע גם כן שיש להשכים לבית הכנסת בשחרית של שבת ז"ל, יומא דשבתא חדוה איהו לכלא וכלא אתעטר עילא ותתא וכו' כדין כד סליק נהורא עמא קדישא מקדמי לבי כנישתא בחדוה מתעטרין בעטרין קדישין דלעילא בלבושי יקר בשירין ותשבחאן בההוא דקיימא לתתא וסלקין תשבחאן לעילא ועלאין ותתאין כלהו בחדוה ומתעטראן כולהו כחדא.
פתחי עילאי ואמרין זכאין אינון עמא קדישא בארעא דמאריהון אתעטר עלייהו וכל חיילין קדישין מתעטרין בגינהון ע"כ, הנה משם יתבונן האיש המשכיל העילוי רב הנעשה למעלה הבוקר אור יום השבת כשמשכימים יראי ה' וחושבי שמו אל בית הכנסת שהם מתעטרים בעטרין קדישין דלעילא.
מצוה להרבות בבהכנ"ס בשירות ותשבחות
נג. ומצוה להרבות שם בשירות ותשבחות בקול ששון ובקול שמחה כמו שאמרו במאמר בשירין ותשבחאן והיינו זמירות ותשבחות של כבוד שבת, וטעם הדבר כמו שאמרו בזוהר פרשת בחקתי 315 ז"ל, פתח ר"י ואמר דומה דודי לצבי וכו' הנה זה עומד אחר כתלינו דאף על גב דאינון בגלותא קודשא בריך הוא אתי בכל ריש ירחי ושבתי וזמני לאשגחא עלייהו ולאסתכלא בההוא משכנא הנה זה עומד אחר כתלינו בבתי כנסיות ובבתי מדרשות ובגין דא בעי חדוה ולמחדי בההוא יומא דאנן ידעין דא וישראל אמרי זה היום עשה ה' נגילה ונשמחה בו ע"כ.
והנה לכבוד הדר מלכינו העומד אחר כתלינו ראוי להיות עם הקדש יוצאין בשיר ונמשכין בשיר שאין השכינה שורה אלא מתוך שמחה של מצוה, ומציאות השיר צריך שתהיה תכלית כוונת המשורר לעורר חבצלת השרון כמו שנאמר למען יזמרך כבוד ולא ידום, ושיהיה הכל בסיפור תהלותיו וכבוד רוב גודלו ששירים כאלה מעוררים חשק ואהבה בין ישראל לאביהם שבשמים וגורמים דביקות האדם עם קונו כאשר יזכור רוב טובותיו וחסדיו עליו.
דברי הזוהר במעלת אמירת שירים ותשבחות לקב"ה
נד. ובזוהר בכמה מקומות סיפרו בשבח המגיד בשיר המעלות, בפרשת וישלח 316 אמרו ז"ל, דוד מלכא הוה קם בפלגות ליליא ומשבח ומודי ואתגבר בשירין ותשבחאן עד דסליק צפרא וכו' עד דבעי בר נש לשבחא לקודשא בריך הוא תדיר בגין דאיהו אתרעי בשירין ובתשבחאן ומאן דידע לשבחא למאריה כדקא יאות קודשא בריך הוא קביל צלותיה ושזיב ליה.
ובסוף פרשת ויחי 317 ז"ל, תשבחא לתתא עביד עתירו ושלימותא כמה דדוד כל יומוי אשתדל למעבד זמרין לזמרא וכו' עד ועל דא מאן דאסגי תשבחאן לגבי קודשא בריך הוא אסגי שלמא לעילא ע"כ, ובפרשת תרומה 318 ז"ל, כד אתי צפרא וצבורא אשתכחו בבי כנישתא בעו לאשתכחא בשירין ותשבחאן לאתערא רחימא עילא ותתא לאתקנא תקונין ולאתערא חדוה דהא בגין דא ליואי מתערין באינון שירין ותשבחאן לאתערא רחימו וחדוה לעילא.
נה. ובפרשת ויקהל 319 ז"ל, כד נהיר יממא שכינה קדמה ונחתא וישראל עאלין לבי כנשתא ומשבחאן למאריהון פתחין בשירין ותשבחאן ע"כ, צא ולמד כמה סגולות מעולות נקבצו בהוד הדר השירות ותשבחות בבתי כנסיות ובתי מדרשות ביתר הימים אף כי לשורר ביום המקודש שבת רב הקדש.
תוכחה למשוררים המכוונים להתכבד בפני בני אדם
נו. ואולם לא נאמרו כל השיעורין הללו אלא ליראי ה' וחושבי שמו המכוונים בשירם ובזמרם לאתערא רחימו לעילא וחדוותא סגיא ושלמא רבא לעילא כאשר השמיענו אבינו רועינו הרשב"י ע"ה במאמרים ההם, אפס כי לא תהיה תפארתם בלתי לה' לבדו אך לא לשר"ים סוררים אשר קבצו להם המון שירם להתערב בקולם לעיני המון העם ויהוללו ההוללים בשירם למצוא חן בעיני שומעם, כי אנשים כאלה שנואים ומתועבים בעיניו יתברך באשר המה עובדים לבני אדם ולא לאלהים, והשכינה צועקת עליהם לאמר נתנה עלי בקולה על כן שנאתיה, הסר מעלי המון שיריך וזמרת נבליך וכו'.
נז. והחסיד בספר חובת הלבבות 320 הביא שנאמר למלך אחד כשר היאך לא ערבה לך השיר והקריאה של פלוני והיה קולו ערב ובקי, אמר להם והיאך תערב לי שיריו וקריאתו והוא אינו שורר וקורא אלא שתערב לי שיריו וקריאתו וימצא חן בעיני, אך אם היתה זאת הכוונה לרצון הבורא בלבד היתה ערבה לי שהבורא יתברך לבדו הוא הראוי להעבד ולגדל ולנצח ולהרים קול ברוממותו, ולמעלה יש שר אחד והוא בכסא שיש לו אלף פיות ובכל פה אלף לשונות ובכל לשון ולשון נותן רינות ושבחים לקונו וכמו כן יאותה לנו להלל ולזמר לרצון הבורא לא לזולתו.
נח. ובספר ברית מנוחה ביאר ברוח מבינתו כמה שרים עליונים שחותם שמן הו"ן ר"ון, והטעם שהם ממונים על הרינה והשיר והשבח ונקראים עלמות שיר עלמות הממונים על השירה, ועל זה תקנו לומר בסדר תפלה של שבת ואילו פינו מלא שירה כים ולשונינו רינה כהמון גליו שהים העליון הוא משורר שירה כמו שנאמר למען יזמרך כבוד ולא ידום.
במעלת החזנים המשתמשים בקולם הערב לכבוד קונם
נט. וכמה מהגנות והקלס יגיע מהם לאיש אשר קולו כנחש ילך להתפאר בעיני בני אדם רחמנא ליצלן, וכן בהפכו כמה מהשבח והמעלה יגיע מהם לאיש המתחסד עם קונו לפאר ולרומם את שם האל המלך ה' צבאות בכוונה ישרה לא לזולתו וכמו שאמרו במאמר פרשת וישלח, 321 דמאן דידע לשבחא למאריה כדקא יאות קודשא בריך הוא קביל צלותיה ושזיב ליה וכלא משבחין ליה.
והאיש אשר איתו קול ערב וניב יפה ומתרשל מלכבד את השם הנכבד ממה שחננו ענוש יענש ועובר על מה שכתוב הענק תעניק לו מגרנ"ך ועל מה שכתוב כבד את ה' מהונך, וכן אמרו באגדה 322 בפסוק כבד את ה' מהונך ממה שחננך שאם קולך ערב הרם קולך לפניו לשורר ולזמר, חייא בן אחותו של ר"א הקפר היה קולו נאה והיה אומר חייא בני עמוד וכבד את ה' ממה שחננך, אמרו על נבות היזרעלי שהיה קולו ערב ונאה והיה עולה לירושלים והיו כל ישראל מתכנסים לשמוע קולו ופעם אחת לא עלה ובאותה השנה העידו עליו בני בליעל ונאבד מן העולם ע"כ.
וגם אמנה אזהרה זו איננה אלא למי שקולו נאה כמבואר מתוך דברי המאמר, אך אמנה איננה למי שקולו משונה לגריעותא ואיננו יודע להוליך את הקול על פי ניגונם ונעימותם, וכן אמר בזוהר פרשת ויחי 323 ז"ל, צהלי קולך בת גלים מהכא אוליפנא מאן דבעי לשבחא לקודשא בריך הוא בקלא בעי ליה קל נעימותא דיערב לאחרנין דשמעין ליה ואי לא לא יקום לארמא קלא ע"כ.
המשכים לביהכנ"ס יאמר ט"ו שיר המעלות
ס. והמשכים בשבת לבית הכנסת ואין איתו קול ערב יבחר לו להגות בעת ההיא בט"ו שיר המעלות שבתהלים בשפה ברורה ובנעימה קדושה דבהון שבח דוד מלכא לברתא דמלכא כמו שאמרו בספר התקונים תקון י"ג ודרשו, שיר למעלות ל' מעלות ודאי אינון ל' דרגין דבהון ברתא סלקא לגבי אבא וכו'.
סגולת ספר תהילים בשבת ור"ח ויו"ט וחדש אלול
סא. וא"א מורי ז"ל היה הוגה בכל הה' ספרים שבתהילים מאשמורת הבקר של שבת עד אחר התפלה, והיה אומר שבשלשה זמנים הם מסוגלים מאד, בשבת וראש חדש ויום טוב ולמעלה מהם בימי חדש אלול, והוא היה נותן בהם סימנין כי פתח באשר"י וסיים באשר"י אשרי כל חוסי בו, ראשי תיבות אשר"י א'לול ש'בת ר'אש חודש י'ום טוב, אשרי כל חוסי בו.
שירת התחתונים מוספת כח בעליונים
סב. ובזוהר פרשת שמות דף י"ח סיפרו בשבחם ז"ל, תנא כשפותחים החיים שירה מוסיפים העליונים כח לדעת ולהכיר ולהשיג מה שלא השיגו ושמים וארץ מוסיפים כח בהאי שירה, אמר ר' נחמיה אשרי הזוכה לדעת באותו שיר דתניא הזוכה באותו שיר ידע בענייני התורה והחכמה ויאזין ויחקור ויוסיף כח וגבורה במה שהיה ובמה שעתיד להיות ובזה זכה שלמה לדעת דתני ר' שמעון דוד עליו השלום ידע בזה ותיקן שירים ותושבחות הרבה ורמז בהם העתידות לבא והוסיף כח וגבורה בלשון הקדש עד כאן, ומה טובו ומה יופיו אם יזכה להיות בקי ולכוין בקריאתו במקצת הכנויים הנזכרים בספר הזוהר, והאומרם ויודע לכוין בם הוא גורם שפע לכל הנבראים כולם ולעליונים למעלה.
ויאחז צדיק דרך זה להגות בם מידי שבת בשבתו בשפה ברורה ובנעימה קדושה לראש אשמורת השבת ולפני התפלה שסגולתם לזמר ולהכרית כל המשטינים על התפלה כמו שנאריך בכל זה בפרקי חודש אלול בס"ד.
ציונים והערות לפרק י
299) זוהר בשלח דף מ"ו ע"א. 300) זוהר בראשית דף י"ט ע"ב. 301) סדר "תקון הלילה" שציין כאן המחבר, הוא סדר לימוד שייסד לאומרו באשמורת הבוקר אחר התקון חצות, ובראשית ימיו הדפיסו בתקון אשמורת ששלח לערי אשכנז בשנת שע"ה בהסכמת הגאון של"ה והגאון כלי יקר, כשתקון זה כולל בתוכו סדר תקון חצות עם סדר הלימוד שייסד לאשמורת וכינהו כאן "תקון הלילה", ולעת זקנותו הוסיף עליו מזמורי תהלים ושלחו בשנת תכ"ו מא"י לאמסטרדם יחד עם סדר לימוד ליום ונדפסו תחת השם "תקון לקרוא בכל לילה ולילה ובכל יום ויום", או תחת השם "תקון המדות" שאת המהדורה הזו שלח המחבר למנטובה באותה שנה, וברבות הימים הדפיסו ר' אברהם טוביינא בסידורו "חסד לאברהם" {מהדורת מנטובה שנת תקמ"ג דף כ"ח ע"ב} מצורף לתקון חצות ממה שמצא בכתיבת יד בערי איזמיר, וסדר זה כולל בתוכו אמירת מזמורים עם פרשת עקידה ופסוקי אז ישיר ישראל שבפרשת חקת וכו' שסידר המחבר לכבוד השכינה וכינהו "תקון הלילה", והוא קיצור "סדר הדר מלכות הארוך" שייסד המחבר בפ"א מר"ח לומר בליל ערב ר"ח, ועי' בהערה 53 מפרקי פורים ובהערה 52 מפרקי ר"ח, ואולם תקון זה נדפס בשלמותו בקונטרס חמישי שבסוף הספר, וע"ע מש"כ באריכות אודות תקון זה בפ"ז במבוא הספר. 302) זוהר ויקהל דף ר"ה ע"ב. 303) מנחות דף מ' ע"ב. 304) שבת דף קי"ח ע"ב ובדפו"ר נתחלף רבה לר' פפא. 305) שבת דף קנ"ג ע"א. 306) זוהר פנחס דף רכ"ח ע"א. 307) ההערה דלהלן הובאה במהדורת ונציה תקכ"ג ולא נדפסה במהדורה ראשונה שהדפיס ר' יעקב אלגאזי בשנת תצ"א והיא תוספת מאוחרת מהמדפיסים וזה לשונה, זה נגד מה שמביא הוא ז"ל עצמו לקמן בשם רבינו זצ"ל שלא היה יוצא לרה"ר בקאפיל"ו שמניחים מפני הגשמים משום משאוי ויש לחלק וק"ל. 308) כ"ה בדפו"ר, ובדפוסי ונציה שינו מפני הכבוד וכתבו כי עיר מולדתו במקום פלוני. 309) יומא דף מ"ז ע"א. 310) בראשית רבה פרשה כ"ב אות ו'. 311) זוהר וישב דף קפ"ט ע"ב. 312) זוהר וישלח דף קס"ו ע"א. 313) זוהר תרומה דף קל"א ע"א. 314) זוהר ויקהל דף ר"ה ע"א. 315) זוהר בחקתי דף קי"ד ע"ב. 316) זוהר וישלח דף קע"ח ע"ב. 317) זוהר ויחי דף רמ"ט ע"ב. 318) זוהר תרומה דף קל"א ע"ב. 319) זוהר ויקהל דף ר"א ע"ב. 320) חובת הלבבות שער יחוד המעשה פ"ה. 321) זוהר וישלח דף קע"ח ע"ב. 322) תנחומא ראה אות י"ב. 323) זוהר ויחי דף רמ"ט ע"ב.