אור ברסלב
חמדת ימים א ספר חמדת ימים - חלק ראשון - שבת קודש › פרק ט - ליל שבת - יסודי הקדושה

חמדת ימים א· רבי בנימין ב"ר מאיר הלוי

ספר חמדת ימים - חלק ראשון - שבת קודש · פרק ט - ליל שבת - יסודי הקדושה

פרק ח - סעודת הלילה ודיניה - ודבר דבר - ברכת המזון

יקדש כוונתו בעת עלותו על יצועו

א. אחר סעודתו כאשר ירצה לעלות למטתו יתקדש עצמו ויתכוין בסוד המטה הנתונה במערב והנר לדרום והשלחן לצפון תקוני הכלה בסוד נעשה נא עליית קיר קטנה ונשים לו שם מטה ושלחן וכסא ומנורה ככל אשר ביארנו בם בפרק ד', ובכן יעלה על מטתו בקדושה ובטהרה ויתכוין בסוד החתן וכלה.

יזהר בשבת בק"ש על המטה שאין יוצא בק"ש של ע"ש

ב. ויקרא קריאת שמע וצריך להזהר בה ביותר כי כיון שמוסיפים מחול על הקדש ומתפללים ערבית מבעוד יום לא יצאו ידי קריאת שמע שזמנה אחר צאת הככבים ובקריאת שמע שבזמן שכיבה יצאו ידי חובה, והירא את דבר ה' יהא זריז ונזכר שלא יגרנו שינה ויבטל מצות עשה מן התורה ויאמר כל סדר קריאת שמע כמו בחול.

פסוקי הרחמים שבסדר ק"ש על המטה נתקנו אף לשבת

ג. ואף כי כל סדר קריאת שמע של חול הוא לשמירת המזיקין ובשבת אין צריך שמירה כמו שאמרו בזוהר שעל כן לא יאמר בערבית שומר עמו ישראל, מכל מקום בר נש יחידאי בעי לאסתמרא כמו שאמרו בזוהר ויקהל דף ר"ה ז"ל, כיון דהאי רוחא שרא על עלמא כל רוחין בישין וכל מקטריגין בישין אסתלקו מעלמא ולא בעינן לצלאה על נטורא וכו' ואי תימא הא תנינן דלא יפוק בר נש יחידאי בלילא דשבתא וכו' בר נש יחידאי בעי לאסתמרא וכו' סוף סוף נטירו אשתכח בההוא ליליא לעמא קדישא הואיל וסכת שלום פריסא על עמא וכו' עכ"ל בקיצור.

אין אומרין הוידוי בשבת כ"א מהרהר בלבו

ד. הנה משם מתבאר בהדיא שיש חילוק בין יחיד לרבים ופסוקי דרחמי שנתקנו לכל יחיד ויחיד לאומרן אין חילוק וכמעשהו בחול כך מעשהו בשבת, אפס נוסח הוידוי לא יבטא בשפתים רק יהרהר בלבו ודיו ושוב ישכב וערבה שנתו, וישים על לבו כי תכף שישן תעלה נשמתו לנהרי עדן ותתענג שם לחזות בנועם ה' באמצעות נפש יתירה שבו והנפש יתירה תעלה את הנשמה עצמה לחזות בנועם ה'.

מקראי קדש לומר כשנעור משנתו בליל שבת וטעמו

ה. וכשיעור משינתו בחצי הלילה שתחזור נשמתו אליו יטול ידיו להעביר רוח הטומאה השורה על שתי ידיו, ויכוין לבו כי אז הוא ראוי לשרות עליו הקדושה שהיא נפש יתירה, ויאמר מיד אלה מקראי קדש שהם סוד אתערותא דחכימי לעורר הנפש יתירה לשרות עליו.

רוח ה' אלהים עלי יען משח ה' אותי לבשר ענוים שלחני לחבוש לנשברי לב לקרא לשבויים דרור ולאסורים פקח קוח. בלכתם ילכו ובעמדם יעמודו ובהנשאם מעל הארץ ינשאו האופנים לעומתם כי רוח החיה באופנים. אל אשר יהיה שמה הרוח ללכת ילכו שמה הרוח ללכת והאופנים ינשאו לעומתם כי רוח החיה באופנים ע"כ.

ובקריאה נאמנה זו יעלה למעלה עליונה עד שיהיה בסוד החתן ובת זוגו ואז יתקדש בזווג השבת, והנולד מן הזווג הקדוש הזה נותנים לו נשמה קדושה מן הזעיר לנוקביה ומנוקביה לשרפים ומשרפים לחיות הקדש ומחיות הקדש לאופנים ומשם לשכר פרי הבטן ולא יפגע בה שום שטן ושום פגע רע כי כולם טמונים בנוקבא דתהום רבה ואז יתעורר לקיים עונתו בקדושה ובטהרה.

כשנעור משנתו יכוין לקבל נשמה יתירה וטעמו ע"פ הזוהר

ו. וזה לשון הזוהר פרשת תרומה דף קל"ו ע"א, בפלגות ליליא דמעלי שבתא דחכימין מתערין לשמושא דילהון ההוא רוחא עילאה דמתעטרין ביה כד יומא אתקדש בשעתא דאינון ניימי בערסייהו ונשמתין אחרנין דילהון בעאן לסלקא למחמי ביקרא דמלכא ההוא רוח דנחית במעלי שבתא נטיל ההיא נשמתא וסלקין לעילא ואסתחייא נשמתא אחרא בבוסמין דגן עדן ותמן חמי מה דחמי וכד נחתא לאשראה בדוכתהא בפלגות ליליא ההיא נשמתא תבת לדוכתהא ובעי לאינון חכימי למימר חד פסוקא באתערותא דההוא רוח עילאה קדישא דאתעטר בשבתא כגון רוח ה' אלהים עלי וכו' בלכתם ילכו וכו' אל אשר יהיה שמה הרוח וכו' בגין דאתעטרן בההוא רוחא באתערותא דילהון בחדוה דשימושא ויהא נגידו דההוא רוח עילאה דשבתא בההוא שמושא דמצוה ע"כ.

הנה ממנו תשכיל כל מה שביארנו וממנו נקח כי מי שלא נתכוון להמשיך על עצמו הנשמה והנפש היתירה בקריאת אלה מקראי קדש הנזכרים לא תמשיך עליו הנשמה שלו ולא נפש יתירה ואין הפרש אצלו בעונת ליל שבת לעונת ימי חול.

ובעל נפש היפה יאחוז דרך צדיקים להתעורר עצמו בעת ההיא בקדושה יתירה לקיים מצות בוראו ויסתכל כי בהתקדש עצמו מלמטה יקדשו אותו מלמעלה אשר פריו יתן בעתו, ילדים אשר אין בהם כל מום וטובי מראה ומשכילים בכל חכמה.

עונתן של תלמידי חכמים משבת לשבת ומאמרי הזוהר בזה

ז. ועיקר גדול לכל זה לקדש התלמיד חכם עצמו שלא לשמש מטתו בימות החול רק משבת לשבת כאשר חכמים הגידו בפרק אף על פי 269 עונתן של תלמידי חכמים מלילי שבת ללילי שבת, אכן אם הוא פגום מששת ימי החול לערב קדש בחול אז אין הפרש אצלו בעונת ליל שבת לעונת ימי החול.

ובכמה מקומות בזוהר החמירו בדבר זה, האחד בפרשת אחרי מות דף ע"ח, ערות כלתך לא תגלה כלא ברזא עילאה הוא לאחזאה דמאן דפגים לתתא פגים לעילא דתנינן עונתן של תלמידי חכמים משבת לשבת בגין דידעין רזא דמלה ויכוונון לבא וישתכח רעותיהון שלים ובנין דאולידו אקרון בנין דמלכא ואי אילין פגימו מלה לתתא כ"ביכול פגימין אינון בכלה דלעילא כדין כתיב ערות כלתך לא תגלה דא בגין דאינון ידעי אורחין דאורייתא שאר עמא הוא דאתגליא כלתך ממש ובחובה דא שכינתא אסתלקת מינייהו ע"כ.

הרי מבואר החיוב על התלמיד חכם לפרוש מאשתו בימי החול מפני היות זווג השכינה שהוא לעסוק בתורה, ושאר העם והתלמידי חכמים אשר איננו פונה על זה גורמים להסתלק השכינה מהם.

ח. ובתקונים דף צ"ג ז"ל, ובשבת דאיהו יומא שביעאה תמן קריבו וייחודא דשמא דהוי"ה וכן ספירן ובגין דא תלמידי חכמים זיווגייהו מלילי שבת ללילי שבת האי עריין אינון ודאי לתתא אבל לעילא אתמר לא יגורך רע וצדיק דקריב לאתתיה ביומין דחול ההוא בן דעביד עליה אתמר צדיק ורע לו דגרים דאתעביד קדש חול דאיהו יום השביעי ובההוא זמנא איהו רזא דצדיק ורע לו ע"כ.

וטעם הדבר כי כיון שבימות החול אין זווג דצדיק וצדק, לפיכך כשהצדיק פה למטה מזדווג בחול גורם לצדיק העליון להשתעבד לאפקא נשמתין לחיצונים והוא מעין פגם מוציא שז"ל שביארנו בפרק ימי השובבי"ם ע"ש, ומחלל אות שבת יום השביעי היינו אות ברית.

איסור הזיווג בחול אף בימי עיבור והנקה

ט. ואנכי קבלתי מרבותי דעונש זה לאו דווקא במשמש לעיבור ונתעברה אלא אף אם בלתי משמש לעיבור אסור, כי הנה אף שאינו מוליד בפועל הוא מוליד בכח ועביד בן לעילא בחיצונים דוגמא דמוציא שז"ל, ודייקא נמי דקתני ההוא בן דעביד ולא אמר אי עביד בן שמע מינה דפסיקא ליה דעביד בן, וכן מוכח מכמה מקומות בזוהר שחומר איסור זה לתלמיד חכם הוא אף במשמש בימי עיבורה וכשהיא מינקת כל זמן שאין זווג בדודים למעלה.

יתר מאמרי הזוהר ודעת האריז"ל בזה

י. וזה לשון הזוהר בפרשת יתרו דף פ"ט ע"א, כה אמר ה' לסריסים מאן סריסים אלין אינון חברייא דמשתדלי באורייתא ומסרסי גרמייהו כל ששה יומין דשבתא ולעאן באורייתא ובליליא דשבתא מזרזין גרמייהו בזווגא דלהון משום דידעי רזא עילאה בשעתא דמטרוניתא אזדווגת למלכא ואינון חברייא דידעין רזא דא מכוונין לבייהו למהימנותא דמאריהון ומתברכאן באיבא דמעיהון בההוא ליליא ודא הוא דכתיב אשר ישמרו כמה דאת אמר ואביו שמר את הדבר ואקרון סריסים ודאי בגין לזכאה לשבתא לאשכחא רעוא דמאריהון דכתיב ובחרו באשר חפצתי סתם מאי באשר חפצתי זווגא דמטרוניתא ומחזיקים בבריתי כלא חד בבריתי סתם כו'.

תא חזי כתיב ששת ימים תעבוד ועשית כל מלאכתך ויום השביעי שבת לה' אלהיך באינון ששה יומין עבידתייהו דבני נשא ובגין האי מלה לא מזדווגי חברייא בר בזמנא דלא ישתכח מעבידתייהו דבר נש אלא עבידתיה דקודשא בריך הוא ומאי עבידתיה זווגא דמטרוניתא ובגין כך חברייא מתקדשי בקדושה דמאריהון ומכווני לבייהו ונפקו בני מעלי בגין דמלכא ומטרוניתא וכו'.

בכה ר' יודאי אמר ליה ר' שמעון אמאי קא בכית אמר ליה בכינא דאמינא דווי לאינון בני עלמא דארחיהון כבעירי ולא ידעי ולא מסתכלי דטב לון דלא אתבריאו וכו' ודאי בקשוט גזרו חברייא על עמא דארעא דמחבלין ארחייהו ולא ידעין בין ימינא לשמאלא אלא דהא אינון כבעירין דיאות למעבד בהו דינא אפילו ביום הכפורים ועל בנייהו כתיב כי בני זנונים המה ע"כ.

יא. ראה והתבונן סוד הייחוד הקדוש הזה ראשו מגיע השמימה וכל זמן שאין צדי"ק באר"ץ פגול הוא לא ירצה לא שנא משמש לשם הריון ולא שנא כשהיא מעוברת ומינקת כל זמן שאין ייחוד למעלה, וכן פירשו בזוהר פרשת נח 270 הכתוב השער הזה יהיה סגור על ענין זה זה לשונו, האי קרא אית לאסתכלא ביה דאיהו רזא כמה דאת אמר יהיה סגור ששת ימי המעשה וביום השבת יפתח וביום החדש יפתח אמאי יהיה סגור כל אינון ששת ימי המעשה אלא אילין יומין דחול דתרעא דא יהיה סגור דלא לאשתמשא חול בקודשא וביום השבת יפתח וביום החדש יפתח דהא כדין שמושא דקודשא בקודשא וכדין אתנהיר סיהרא לאתחברא בשמשא עכ"ל.

יב. וכן אמרו עוד בתקונים דף ט"ז, ועוד בכל עץ דא צדיק דאיהו עץ פרי עושה פרי למינו ודא יום השבת דתמן זווגא דשכינה עם קודשא בריך הוא ותמן אית ליה נייחא ועליה אתמר והיה כעץ שתול על פלגי מים אשר פריו יתן בעתו דא עתו דצדיק דאיהו ליל שבת דמיניה פרחין נשמתין חדתין בישראל בערב שבת דאתקריאו פנים חדשות ע"כ, וכאלה כמה מקומות אשר לא העתקנום מיראת האריכות.

יג. וכתבתי זה על דבר כי ראיתי כתוב בשם הרב ז"ל וזה לשונו, כל אזהרת רז"ל על הזווג מערב שבת לערב שבת הוא כי משמש לשם הריון אמנם אם אשתו מעוברת ומניקה אין לחוש כל כך, והטעם כי כל עצמה של אזהרה זו אינה רק לבל ישפיע נשמות צדיק ורע לו רק נשמות השבת ואם כבר היא מעוברת ומניקה בטלה זאת הטענה ע"כ.

ואני אומר דלאו מר בריה דרבינא רבינו הקדוש חתים עלה שהוא היפך מכמה מאמרי הזוהר הנזכרים, שלא לבדו היה הטעם לבל ישפיע נשמות חיצוניות בחול רק להיותנו בצלם אלהים דוגמא עליונה ופנה למעלה לצורך הייחוד עליון כמבואר במאמרים.

יד. ואנכי ראיתי במכתב הקדש מהרח"ו עצמו כתב, אמר לי מורי כי כל האזהרות הזוהר על הזווג מפלגות לילה ואילך הם אף בלילי שבת, וזה במשמש לשם הריון אמנם אם אשתו מעוברת או מניקה אין לחוש ע"כ, והתלמידים התחכמו ללמוד משם אף לימי החול ומצאו און להם דברי התקונים הנזכרים לעיל דקאמר ההוא בן דעביד עליה אתמר צדיק ורע לו וכו' דמשמע דווקא במשמש להריון.

וכבר כתבנו כי אין הכוונה על הבנים הנולדים בפועל רק על הנולדים בכח אף אם לא תתעבר, ולא יתכן שדברי התקונים יהיו היפך כמה מאמרי הזוהר וכמה מאמרי התקונים עצמם.

דין הזיווג בליל טבילה ובא מן הדרך

טו. ואולם להתיר בליל טבילה וכשבא מן הדרך בימות החול יש להן שורש גדול בזוהר בראשית דף מ"ט, כל בר נש בעי לאשתכחא דכר ונוקבא וכדין שכינתא אזדווגת בהדיה בגין דישתכח דכר ונוקבא בשעתא דעאל לביתיה בעי ליה לחדתא דביתהו בגין דדביתהו גרמא ליה ההוא זווגא עילאה כיון דאתא לגבה בעי לחדתא לה בגין תרי גווני חד בגין חדוותא דההוא זווגא דחדוותא דמצוה דהא זווגא חדוותא דמצוה חדוותא דשכינה איהו.

ולא עוד אלא דאסגי שלום לתתא הדא הוא דכתיב וידעת כי שלום אהלך ופקדת נוך ולא תחטא וכי איהו לא פקיד לאתתיה חוטא איהו הכי איהו ודאי בגין דגרע יקר זווגא עילאה דאזדווגא ביה ודביתהו גרמא ליה וחד דאי מתעברא אתתיה זווגא עילאה אריקת ביה נשמתא קדישא דהאי ברית אקרי ברית דקודשא בריך הוא ועל דא בעי לכוונא בחדוותא דא כמה דבעי בחדוותא דשבת דאינהון חכימין ועל דא וידעת כי שלום אהלך דהא שכינה אתייא עמך ושרייא בביתך ועל דא ופקדת נוך ולא תחטא מאי ולא תחטא לשמשא קמי קודשא בריך הוא וכו' כגוונא דא האי מאן דאתתיה ביומי מסאבא דילה ונטיר לה כדקא יאות כל אינון יומין זווגא עילאה אזדווג בהדיה דישתכח דכר ונוקבא כיון דאתדכאה אתתא בעי לחדתא לה חדוה דמצוה חדוה עילאה וכולהו טעמי דקא אמרן בחד דרגא סלקין ע"כ.

הנה כי שתיהן יש להם שורש למעלה וכולן שוו בשיעוריהן כזווגא דשבת כמו שאמרו במאמר, ועל דא בעי לכוונא בחדוה דא כמה דבעי בחדוותא דשבתא כו'.

טז. ושמענו מן החברים ה"י כי בליל שבועות אחר שקראו בבית הרח"ו ז"ל בא אותה הלילה חבר אחד ושאלו למה לא בא הלילה פלוני והשיב הרח"ו אולי נזדמנה לו טבילה של מצוה, והוא מטעם דברי הזוהר הנזכר דטבילת מצוה מותרת בזמן איסור הזווג.

זמנים המותרים ואסורים בזיווג ע"ד הסוד

יז. ולתשוקת יראי ה' וחושבי שמו אפרש פה סדר כולל לזמנים המותרים ואסורים בזווג כפי מה שעלתה הסכמתנו עם כל החברים ה"י מתוך דברי הרב.

בשבת מותר אחר חצות ואסור קודם חצות כי בחצות זווג דרחל עם ישראל ומעשה ידינו כוננהו ולעומתן ישובח זווגא דידן, לא כן קודם חצות דזווגא דלאה וישראל אשתכח ואנחנו בלתי אל רחל עקרת הבית עינינו.

בראש חדש מותר אחר חצות שאז הוא זווגא רבא ללאה ויעקב בעצם ובעילוי ראש חדש, וקודם חצות אסור.

ובחנוכה אסור כי אין הארתה אפס עד שתכלה רגל מן השוק.

בפורים אסור כי עיקר הארתו א"א בעידן סעודתא ולבתר הכי אין עילוי לרחל טפי מזמן החול כי על כן לא נאסר בהם מלאכה, וכל שכן שאר הימים שאין בהם נפילת אפים שאסורים בלי ספק.

בפסח בשני הלילות ראשונות אסור אף גם בחל להיות בשבת שאף על פי דאיכא זווגא רבא לרחל איננו מסטרא דילן כי עצומו של יום גורם שלא כדרך טבע העליון, וכן בדין ליאסר בארבעה ימים של חול המועד דפסח שאחר התם הסדר בליל שני לבני חוץ לארץ שמתעלמים אורות הפסח ומתחילות בחינות הדין עד יום שביעי של פסח שאז נכנס רשימו דגדלות שני דאבא שאז איכא שייכות לזווג בסוד בת אבי אך לא בת אמי.

והסכמנו עם החברים דבחול המועד דפסח שחל בשבת שמותר הזווג, דאף על גב דלא עייל מוחא דאבא עד יומא שביעאה מכל מקום לא יגרע מזמן דור המדבר שהיו אז זעיר ורחל אחור באחור ומכל מקום לא ימושו מעשות פרי בשבתות ה'.

בעצרת וגם שמיני חג עצרת אנו אסורים ועצורים מאשה, ואף על פי דאיכא ללאה זווגא רבא אחר חצות מכל מקום עיקרם של ב' עצרות אלה הם לרחל והואיל ואין זווג אליה גם לנו בני מלכים יאסר.

בסוכות מותר אף בחול המועד דאף על גב דאשתכח זווגא דרחל ויעקב במוסף ונאמר בו כתר מכל מקום אז הוא זמן שליטת אימא שעיקרה לאה כי על כן אומרים כתר בקצרה ומותר, ונוסף גם הוא דבשני ימים טובים ראשונים של סוכות וגם מראש השנה עד סוכות אפילו השבתות שבנתים זווגא דרחל לא אשתכח כלל וישנו ללאה ועל כן מותר אחר חצות בלבד, הנה ערכתי זו היא דרך ישרה שיבור לו איש התמים אשר על דרך תמנת"ה ותמונת ה' יביט.

הנהגות שאין לאומרם כ"א לחושבי שמו

יח. וכבר הודענו בכמה מקומות כי לא נאמרו כל השיעורין הללו אלא ליראי ה' וחושבי שמו אשר תמיד יראת ה' על פניהם ויצרם מסור בידם להסיחו מדעתם, אך אין זה ליתר העם המקלין את ראשם במאכל ובמשתה הרבה בימים הנזכרים ויצרם תוקפם והאספסוף אשר בקרבם אינו אלא שרף, ואסור לאומרם בפניהם כל האזהרות אלה פן בפתיות השכלתם יסכלו לנהוג בדבר באיסור של תורה ממש, וכאשר לא יוכלו לעמוד על נפשם באש צרבתם ישובו על עקב בשתם ליגע לרי"ק וללדת לבהלה חס ושלום.

והכל לפי מה שהוא אדם ואשר ירגיש בעצמו כן ינהג עצמו ויקדש עצמו במותר לו, וכן בענין איסור קודם חצות בכל הימים הכל לפי מה שהוא אדם יקדש עצמו כי אין דבר שעומד בפני עון קלקלת הזרע חס ושלום כו'.

מנהג האריז"ל בליל טבילה להיות ניעור עד חצות

יט. והרפואה לזה שיקדש עצמו בקדושת לימוד התורה בתחלת הלילה, וכן בליל טבילה היה מנהג הרב זלה"ה להיות נעור עד חצות ועוסק בתורה ואחר כך משמש מטתו וקורא קריאת שמע ויישן כדי שלא יבא לידי הרהור חס ושלום, ויאחוז צדיק דרכו להרבות בעסק התורה בליל טבילת מצוה כדי שיהיה הזווג בקדושה וטהרה לעורר זווג העליון הרוחני, ואף אם אין דרכו בכך ביתר הימים הנה בעצם הלילה ההיא יהגה לפי השגתו לקדש עצמו לשעת תשמיש, וסימניך יפה תלמוד תורה עם דר"ך אר"ץ.

לקט מאמרי הזוהר לליל הזיווג

כ. ואנכי נהגתי בליל טבילת מצוה להגות בלילה ההוא בדברות קדשו של הרשב"י ע"ה בספר הזוהר במאמרים המדברים בקדושת הזווג וארשום לך פה איזהו מקומן לזכות את הנפש היפה.

בראשית דף מ"ט ע"א וייצר ה' אלהים וכו' עד דף נ' ע"א בתרי נוקבי כדקאמרן, שם דף י"ב ע"ב פקודא שתיתאה, ולקמיה דף י"ד ע"א פקודא ארביסר, חיי שרה דף קכ"ט ע"ב כתיב אשרי תבחר וכו' עד דף ק"ל ע"ב מאתר עילאה קדישא.

שמות דף י"א ע"א וילך איש וכו' עד דף י"ב ע"א כלא חד דרגא הוא, פקודי דף רנ"ח ע"ב היכלא שביעאה וכו' עד דף רנ"ט ע"ב סדורא דמאריה מכל בני עלמא.

צו רעיא מהימנא דף ל"ג ע"ב לית מצורע וכו' עד דף ל"ד ע"א בנים אתם לה' אלהיכם, תזריע דף מ"ט ע"ב א"ר אבא חמינא וכו' עד דף נ' ע"א כמלקדמין ומתברכין, קדושים דף פ' ע"א ר' יהודה אמר מאן כו' עד דף פ"א ע"ב כי קדוש אני ה' אלהיכם.

התעוררות קדושה קודם מעשה המצוה

כא. ואם לבך שמיר שית ירך לבבך בקריאה נאמנה זאת להתקדש במשפט האורי"ם לפני ה' בסוד על כן באורים כבדו ה', ותשמור עצמך שלא תהיה התחממותך מאש נכרית מנעמה אימא דשידין דאתקטרא ביה חס ושלום כמו שאמרו בזוהר פרשת אחרי מות 271 רק תקדש מחשבתך להתחמם באישין קדישין כנזכר שם בזוהר פרשת צו, 272 ואם בא לך קישוי קודם עת עשות מצות אלהיך שלא חשבת לשם מצוה תנעוץ צפורנך בקרקע ותהרהר ביום סר מר המות עד שיבטל תאותך ואחר כך בעת הזווג תחזור ותעורר עצמך לשם קדושה ובדרך זה תשמור הטפה מיצה"ר שפירשו בתקונים 273 ז"ל, כגוונא דא בזווגא דבר נש בעי לנקאה טפה מחטא דאיהו יצר הרע למיהוי זרעא נקיה בה' הדא הוא דכתיב ה"א לכם זרע ע"כ.

כב. ומה שצריך עוד אתה לדעת להקדים עצמך במצוה זאת להפשיט עצמך מבחינת היצר הרע, הוא שתחשוב בעונה ההיא שבחינת האבר ההוא הוא אבר כשאר רמ"ח איברי האדם מהם נגלים מהם נסתרים, והרי קודם חטא אדם הראשון נאמר ויהיו שניהם ערומים ולא יתבוששו שלא היה שולט בהם יצר הרע ולכך ולא יתבוששו, ומי גרם להם הבושת מצד הערוה שהוא יצר הרע שפגמו אבל קודם היה האבר ההוא להם כיד ורגל אחר שמצוות של יחוד איש ואשתו על ידי האבר הזה הרי הוא כהנחת תפילין ביד שמאל ותפילין של ראש במוח וכמו שאלו אין בהם יצר הרע כן באבר ההוא המקיים בו מצות פרו ורבו שנצטוה אדם הראשון קודם החטא הכל אחד ואין ראוי שיהיה בו יצה"ר, ומי גרם היות בו יצה"ר ושיצטרך כסוי ושיאמר עליו ער"וה, העון שבו היה הפגם שהוא ר"ע ו"ה ומשך בערלתו ונתגשם ושלט באבר הזה.

כג. ועיקר הצדיקים הוא לתקן פגם אדם הראשון כי אדם הראשון כלל כל הנשמות, כולם חטאו וכולם צריך שיתוקנו, והנה הצדיקים המתדבקים בו יתברך בסוד מחשבתם מתקנים המחשבה העליונה שבה פגם אדם הראשון, ובהיות האיש הישראלי מתדבק בו יתברך לעולם ואינו חושב בענייני החומר ההוא ונפסד ואינו תאב להיות דבק בלתי לה' לבדו ודאי אז אין קשתו ננערת ולא יטמא בשום פנים, אז יהיה זווגו קדוש ולא יהיה נמשך בצר הצורר כלל אפס יהיה עניינו כמו שהיה אדם הראשון קודם חטאו שהיה לבד לקיום מצות צורו.

ובכן מתדמה לקונו שכמו שהוא יתברך קדוש כך ציונו שנהיה קדושים דהיינו שכמו שהוא מופשט מיצר הרע כן צריך שנדמה אליו יען שעיקר הקדושה נוגע לנשמותינו הרוחניות חלק ממנו יתברך, ואם חס ושלום יחשוב במעשה הזה לתענוג ההבל נמצא מלביש הנפש היפה ביצר הרע היפך מכוונה האלהית.

ולעומת זה אמר הכתוב אל תהיו כסוס כפרד אין הבין כמו שאמרו בזוהר במאמרים שתהגה בהם כי המכוין בפועל הזה לתענוג הוא מתדמה כסוס כפרד, ומרגלא בפומיה דהרשב"י ע"ה לומר תמיד, זכאין אינון צדיקייא דרעותא דילהון בדבקותא דקודשא בריך הוא תדיר, כי הצדיקים שכוונתם לעולם להתדבק בו גם בעת ההיא אינם נפרדין ממנו והיינו דקאמר תדיר.

בעניני שמירת הברית וכוונת מצות עונה מספר "סדר היום"

כד. וכל הרודף במעשה זה אחר התאוה והחמדה ועצות היצר הרע ותחבולותיו כמו רבים מפריצים בני עמנו מכחישי ה' שמבקשים דבר מה להרבות יצרם ותאותם ועושים מעשה על ככה הן מאכילות ושתיות או סיבות, והם מסטרא דמסאבותא אשר מטמא כל הנוגע בה ואין להם חלק באלהי ישראל הקדוש והטהור יתברך ויתעלה, ואנחנו עמו וצאן מרעיתו חלקו ונחלתו צריכים אנו להתקדש בקדושתו ולאהבה וליראה אותו.

כה. ואין אדם זוכה ליראה אלא על ידי הפרישות והקדושה שיגדור עצמו בכל דבריו, וביותר בענין אות ברית קדש שצריך ליזהר הרבה במאד מאד לשומרו בקדושה יתירה כי הוא מקום מוכן משכב ומושב הצפוני כי כן דרכו להתאחז במקום היותר קדוש להעביר את הקדש משם ולהניח לו מקום לכף רגלו, ולו בכח יגבר איש לריב את ריבו להפשיט פגולי מחשבותיו בעונה ההיא לבל יחטיא אות ברית קדש חס ושלום.

כו. ואמרו כת הקודמין כי לא נקרא גבור שלם כראוי אפס מי שמתגבר על יצרו במקום הזה וכובש אותו תחת ידו, ומעלתו רבה היא מאד והוא הנקרא צדיק יסוד עולם ויהא שמור מן המזיקין ומחיות רעות בכלי זיינו אשר עליו אתמחי גברא אתמחי קמיעא, ונתנו סימן לדבר כי עם אבני השדה בריתך וחית השדה השלמה לך, סוף דבר אין ניכר מעלת האדם וקדושתו ופרישותו אפס בהתקדש עצמו בענין האבר הקדוש הזה וכל העניינים אחרים לנגדו כאין.

כז. וחכמים הגידו 274 כל הגדול מחבירו יצרו גדול ממנו, לא אמרו אלא בענין האבר הזה כי לא יתכן היות הכוונה על שאר עבירות גזל גניבה וחלב ודם שהחוש יכחשנו שהרי אנו רואים שאין לגדולים תאוה בהם כלל לא מעט ולא הרבה ויצרם כבוש וחלל בקרבם בענין זה, ולא דיברו רק על הדבר הזה שכל מי שהוא בקדושה ובפרישות יותר דוב אורב לנגדו להתגבר עליו למצוא עונו לשנוא, כמו שהביאו בגמרא כמה וכמה עובדי דהוו ברבנן קדישי 275 ולולי ה' שהיה לנו להתגבר עליו כמעט כסדום היינו לעמורה דמינו.

ואיש התמים חיילים יגבר בכח גדול וביד חזקה לעשות גדרים גדולים להמלט ממנו כי כל מצודיו וחרמיו רובם בענין זה, וכל חפצו וכל מאוויו אינו רק לפרוש רשת לרגל האדם שיכנס מעט בצדדי ההיתר שלא נעלמו ממנו פסקי הרו"ש ולענה ולהפילו אחר כך מאיגרא רמא לבירא עמיקתא וחיתו לממתים.

כח. והוא מאמרם 276 ז"ל, אבר קטן יש באדם משביעו רעב מרעיבו שבע, כי האבר הזה הוא קטן הכמות אבל גדול באיכות שאם יהיה משביעו להיות כוונתו לתענוג ולהשלים תאותו ואפילו יהיה במותר לו אין לו תקנה אחר כך אלא אם כן יבקש לו לעולם כדי להשביעו ומן המותר ידיחנו אל האיסור ולא ימצא מנוח לכף רגלו עד שיטרידהו מעט מעט מן העולם הבא ומהעולם הזה כמו שאמרו חכמי הרופאים, אחד מאלף מת ממיתת עצמו והשאר מרוב תשמיש שמביא עליו חלאים רעים ורבים.

אכן מי שזכה לראות עולמו בחייו להרעיבו ולא ימלא לו כל תאותו אלא פעם רחוק מפעם מלילי שבת ללילי שבת, יחליש חושיו והוא מעצמו יתבטל ממנו ולא ירדוף אחריו כמו שכתב החסיד הר' משה בן מכיר ע"ה.

המקדש כוונתו ממשיך נשמה קדושה לולד וח"ו להיפך

כט. והיו כל אלה לטוטפות בין עיני המשכיל בבואו להזדקק באשתו להתקדש עצמו לבלתי יכוין חס ושלום להנאתו רק כאדם שפורע חובו שהוא חייב בעונתה ולקיים מצות בוראו שיהיו לו בנים משכילים בכל חכמה ומקיימי מצוות בישראל, ובכן ימשיך באותה טפה נשמה טהורה כמו שאמרו במאמר פרשת חיי שרה הנזכר 277 דכל אינון דידעין לאתקדשא בהאי עלמא כדקא יאות כד אולידו בר משכין עליה רוחא קדישא מאתר דכל קדושין נפקין מיניה ואלין אקרון בנין לקודשא בריך הוא בגין דגופא אתעביד בקדושה הכי נמי יהבין ליה רוחא מאתר עילאה קדישא.

ל. והכוונה כי כשהזווג בקדושה ובטהרה ובכוונה שלימה לייחד ה' עם ו' להמשיך נשמה קדושה אז בודאי ימשיך משך נשמה קדושה עליונה מתוך הנשמות הקדושות, ומה גם אם קדם אל זווגם תפלה נאמרת והכוונה הנבחרת זו היא סוד הטפה אשר המלאך הממונה על ההריון מביא לפני ה' שאינו טיפה גשמיית חס ושלום כעין הקרי נגעי בני אדם רחמנא ליצלן, כי הטפה הבאה מהתאוה אשר לו יחם בה ומזריע הנה כאשר תעלה הכוונה לפני השם יתברך אז לפי אותה הכוונה תקבל נשמה הראויה להתלבש בה, כי על כן אמרו 278 לעולם ישא אדם בת תלמיד חכם כי בודאי נשמתה זכה וברה ותדע לכוין לשם שמים.

בסוד הכתוב ואת הנפש אשר עשו בחרן

לא. ובכן בהתקדש עצמו בשעת תשמיש אז לא יקרא מוציא שז"ל בבעילת מעוברת ומניקה כי בטוב כוונתו יחדיו ו"ה למעלה כמו בשאר המצוות, כמו שאמרו חכמי האמת באברהם אבינו עליו השלום שהיה מוליד נשמות לגרים בסוד ואת הנפש אשר עשו בחרן ואין זה לבטלה כי אף אם איננו מוליד בפועל הוא מוליד בכח ברוחניים, מה שאין כן בהבלתי מכוין לשם מצות קונו רק למלאות תאותו ולתענוג שקרוב להיות בעילתו כשאשתו מעוברת ומניקה כמוציא שז"ל ולהוליד רוחין ושידין.

התעוררות לקדש מחשבתו בעת המצוה

לב. ואם בעל נפש אתה יחרד לבך ויתר ממקומו בידיעה זאת לחמול על נפשך היפה כבודה בת מלך לבל תתה בידי צרים צוררים חס ושלום ביד פשעך אשר כוננו ידך, ושים כה לנגד עיניך בשכבך בחדר משכבך כר על כר במיני תענוגים אשר נואלו בהמה פתאים וכסילים רבים המסבבים גם לענין הזווג הקדוש מהתענג ומכל.

והבעל נפש היפה זכור יזכור כי המטה אשר שוכב בה ישכב בימי חוליו ועתיד להיות עומד וגוסס בה, ואם זה דרכו כסל לו להתנהג בפריצות ויתר הרעות אשר בם כשלו ונפלו עד להשחית והשלח"ן נהפך לנח"ש רחמנא ליצלן, כמה מהבושת יגיע לנפשו העלובה בצאתה מן הגוף באותו מקום אשר בו הכעיס את המלך ה' צבאות אשר קנתה בו הקליפה מקום לחנייתה ימים רבים ורעים, והוא יתהפך באותה מטה לארבעת רבעיו וירא עצמו מסובב ממלאכי חבלה וכל גונדא דחימה והוא צועק אוי ואבוי מי ילד לי את אלה, והם הם המצערים אותו בעינויים מרים וקשים בשעת יציאת נשמתו.

ואין ספק כי כל האיש אשר הלך אחרי בעל פעור ונכריה עבודתו בעסק החיבור הקדוש הזה, בשיתו אלה הדברים בלבו בשוכבו במשכב הלילה על מטתו יקדש עצמו כשרפים לקיים מצות בוראו וכפורע חובו ולא יפנה דרך כסילים הסרוחים על ערסותם.

ימעט דיבורו ביותר ויקדשו מחשבותם בזכרון אבותינו הקדושים

לג. והנה אף שאמרו בגמרא ובזוהר פרשת וארא דף כ"ח, דלית ליה לבר נש לשמשא עם אתתיה עד דמספר עמה שמא נתחלפה לו בשידה וכו' וכן מה שאמר ר' יוחנן 279 נלמד מתרנגול דמפייס והדר בעיל כו', הנה האיש הירא יראה לו למעט דבורו עמה ואותו המעט יהיה בענוה במורא ובקדושה ובזכרון אבותינו הקדושים אברהם ושרה יצחק ורבקה יעקב רחל ולאה וי"ב שבטי יה ראובן וכו', ויתפללו שימשוך משך זרעו אחרי שבטו קדושים כמוהם.

ואל יספר וירבה עמה דברים כי הן הן הדברים המגידים לו לאדם בשעת מיתתו כמו שנאמר מגיד לאדם מה שיחו אפילו שיחה קלה שבין איש ואשתו מגידים לאדם בשעת מיתתו, 280 וזה טעם מאמרם 281 באשתו אמרו קל וחומר באשת חברו והיכן אמרו בפסוק מגיד מה שיחו שדרשוהו בקבלה אפילו שיחה קלה אם כן קל וחומר באשת חברו, וכל שכן וקל וחומר בליל שבת שבאה האזהרה בו כפולה ומכופלת ודבר דבר שלא יהיה דבורך של שבת כדבורך של חול כמו שביארנו למעלה.

לד. ומכל מקום אף מי שנוהג מנהג קדושים לקדש דבורו בלשון הקדש ביום השבת, הנה בלילי שבת מותר לדבר צורכו לפני קיום מצותו אפילו בלשון לעז ואין קפידא בדבר, ואשרי אנוש שלא יקל בעיניו כל פרטי העניינים האלו כי הם עיקר גדול בהולדה בייחוד איש ואשתו שאין לך דבר שיקדים לילית הרשעה להמצא שם כפועל זה מפני שהוא בנין גדול להוליד ולד של קיימא בונה עולם או להוליד לבהלה רשעים בני ס"מ ולילית מחריבי עולם, ועל כן ענין זה קשה עד מאד וצריך עניינים גדולים והכנות לברוח ממנה.

מנהג קדמונים לפשפש בתשובה ולטבול ביום הטבילה

לה. ומדרכי החסידים הראשונים לטהר עצמם מאשמותם כל מה שאפשר בתשובה ביום שטבלו נשותיהם, והרבה מהם טובלים גם הם באותו יום להוסיף טהרה על טהרתם שכמו מה שאדם נמשך כך מושך נשמה לבנו, ואם נמשך אחר הקדושה מושך נשמה קדושה ואם חס ושלום נמשך אחר הטומאה כך מושך מסטרא אחרא נשמה טמאה כי משורש נחש יצא צפע.

ומצינו לקדמוני עולם מהם זכו לבנים קדושים אשר קדושתן רבה למעלה ממלאכי השרת כמו שיראה הרגיל בספר הזוהר בענין התרי ינוקי ומעלתם עד להפליא.

מעשה נורא מימי השמד בר' גדיאל נער

לו. ובכתבי הרב ז"ל, בהיכל נוגה בגן עדן יש ראש ישיבה סתים וגניז וטמיר בהיכל קן ציפור והוא רבי גדיאל נער וכל עמקי התורה וסתריה הוא מגלה וכל הצדיקים תאוותם עליו, וזה נולד בימי השמד והיה לומד תורה במערה והוא בן שבע שנים ובאו הגוים ומצאוהו לומד ועשו גופו חתיכות, ועלתה נשמתו למרום והעמידו הקדוש ברוך הוא לפניו ונשבע להנחיל לו היכל נוגה ולגלות על ידו כל סתרי תורה בגן עדן מה שלא נגלה קודם לכן, וכל הצדיקים שבגן עדן מתאוים לראותו ושומעים ממנו עמקי התורה וסתריה, ובשעה שהוא מוציא אותיות שם המפורש מפיו בולטות האותיות ונוצצות על ראשו וכל הצדיקים שמחים עמו והוא נופל על פניו וגועה ובוכה על שלא זכה להיות לו בן בעולם הבא, ויהושע בן יהוצדק כהן גדול עומד עליו ומנחמו ואוחז בו ומעמידו על רגליו ואומר לו קום לך חוורי חוורי הם בניך.

ושבעים תעניות התענה ר' יוחנן בן זכאי לראותו והראו לו בחלום שבעה רקיעים ולסוף כולם ראה אותו ברקיע העליון מזהיר כזוהר הרקיע ושבעים מלאכים סביבותיו וחמישים מפתחות בידו וכתות של צדיקים לפניו ואותיות שם המפורש יוצאות על ראשו ונגנז מיד ולא ראהו, אמרו לו עד כאן הורשית וזהו כמראה הקשת אשר יהיה בענן כן מראה הנגה סביב הוא מראה דמות כבוד ה'.

לז. וחקרו חכמים על אביו שזכה לבן זה ומצאו שמעולם לא ראה צורת אדם רשע ולא הסתכל מעולם בקשת בריתו ולא הוריד ידו למטה מטיבורו ולא עמד מלמודו לעסקי העולם ולא היה צדיק בעולם שלא נצטער בצערו ולא דיבר מעולם דברים בטלים אלא עוסק בתורה ובמצוותיה, והוליד זה הבן ומת מיד וילדתו אמו ומתה ונשאר יתום ונתגדל בצער גדול ולימד תורה הרבה ונהרג על קידוש ה' וזכה לכל זה ע"כ.

קדושת האב תועיל להציל הבן מיצה"ר

לח. ובמדרש הנעלם פרשת וירא 282 אמרו ז"ל, רב יוסף כד הוה נחית לבבל חמא אינון רווקיא דהוו עיילי ביני נשייא שפיראן ולא חטאן אמר לון לא מסתפין אילין מיצה"ר אמרו לאו מקנדיטון קדישא קא אתינא מקדושתא דקדושתא אתגזרנא דאמר רב יהודה אמר רב צריך אדם לקדש עצמו בשעת תשמיש ונפקי מיניה בנין קדישין בני מעלי דלא מסתפו מיצה"ר שנאמר והתקדשתם והייתם קדושים.

לט. ובמדרש הנעלם זהר חדש פרשת בראשית 283 דרשו מזמור אם ה' לא יבנה בית על זה ז"ל, אמר ר' יהודה בשביל שלמה נאמר שיר זה שנתכוון דוד עליו לשם שמים ואמו גם כן נתכוונה לשם שמים ויצא מהם שלמה דכתיב ביה וישב שלמה על כסא ה' למלך אמר ר' יצחק לפיכך נקרא למואל מאי למואל כמו למו פי מלמד ששניהם נתכוונו למואל כמו לאל, ומכאן למדנו כל המתכוין לשם שמים באותה שעה נפיק מיניה בר דמעלי ומנא לן משמואל שנתכוונה אמו עליו תמיד לשם שמים דכתיב ונתתיו לה' וגו' וכן אמר דוד אם יהיה לי הבן הזה מכאן יהיה זמין למואל כלומר נתון הוא לאל.

מעשה בר' יוסי בן פזי המובא בזוהר

מ. תנו רבנן אמר ר' יוסי בן פזי זמנא חדא הוינא אזיל בארחא וערענא בההוא טורא בכפר קרדו והוו גוברי בדיחי בחולקהון ובאית תמן לילא חדא דשבתא וחמיתי לאושפיזאי דהוה בעי למשכב עם דביתהו קאים האי מהך גיסא וצלי וקמת היא מהאיך גיסא וצלת אמרית להון מאי צלותכון בשעתא דא אמרו לי עידנא דידן לזווגא משבת לשבת ומצלינא צלותנא קמי קודשא בריך הוא דיהא לנא בר דיפלח פולחניה בר דחיל חטאה בר דמעביד פקודוהי ולא יסטי מאורייתא לימינא ולשמאלא אמרינא להון יהא רעוא דיהא לכון בעותכון דהא לשם שמים קא עבדתון.

אמר ר' יוסי אחזי אנפי שכינתא דלבתר יומין ערעית תמן וחזית ההוא ברא דאתייליד להו והוה בר שבע שנין חמי לי בביתא ולא בעא למללא עמי אמר ליה אבוה זיל לקמיה דגברא רבה הוא אמר מסתפינא לאשתעויי בהדיה ולאתקרבא עמיה אמר ליה חס ושלום דגברא רבה הוא וחכימא דדרא הוא קריב גבאי ולא ספיק למללא עמי אמר לי אנא חמי בך דנשמתא חדתא אית בך מיומין זעירין ולא אתזריקת בך בשעתא דנפקת לעלמא תווהית אמרית כך הוא דרווק הוינא כד לאית באורייתא ואתייהיבת בי נשמתא אמרתי לו מה שמך אמר לי אהבה אמרתי לו מר אהבת וקריתי עליו אהבת עולם אהבתיך ואנא זכינא למחמי לרב אדא בריה וסחינא ליה ע"כ.

הנה שלך לפניך שכר המתקדשים והמטהרים בשעת הזווג לחזות נשמות טהורות בזרעם, ילדים אשר אין בהם כל מום וכו' כל רואיהם יכירון כי הם זרע ברך ה'.

אזהרה לאשה אחר טבילתה

מא. גם עיקר גדול בזה להיות האשה משכלת המליאה לה דעת ויראת ה' שתהיה זריזה בענין טבילתה שתפנה לבה מכל מחשבת פגול, ובצאתה מן הטבילה שלא תפגע בדבר טומאה בגוי או בהמה טמאה כמו חמור או כלב, שאמרו בספר שערי דורא שהאשה שטבלה ופגעה בכלב או בכל דבר טמא לא תשמש עם בעלה עד שתחזור ותטבול כדי שלא יצא דבר טמא ממנה או בנים מכוערים ועזים דומים לכלב, וכן אם פגעה בעם הארץ או גוי.

מעשה באלישע כהן גדול ור' ישמעאל בנו

מב. ומעשה באלישע כהן גדול שלא היו לו בנים מתקיימים, נכנס לפני הקדוש ברוך הוא ואמר לפניו רבונו של עולם מפני מה יש לצדיקים בנים ולי אין לי בנים אמר לו שהצדיקים נוהגים בטהרה בשעה שמשמשים מטותיהם, הלך והרצה הדברים לאשתו וקבלו לעשות כן.

פעם אחת ירדה לטבול ופגע בה מצורע וחזרה וטבלה ועלתה ופגע בה חזיר וחזרה וטבלה ועלתה ופגע בה גמל, ובפעם רביעית גוים, ופעם חמישית ערל, בשישית כלב, בשביעית חמור, בשמינית סוס, בתשיעית עם הארץ, בעשירית ישמעאלי ובכל פעם טבלה פעם אחרת, ונכמרו רחמיו של הקדוש ברוך הוא ואמר למ"ט שר הפנים צדקת זו מצטערת לך ועמוד בפניה כדי שתתעבר הלילה הזאת ותלד צדיק קדוש וטהור.

מיד ירד מט"ט שר הפנים ועמד על פתח המקוה וראהו ורצת לחזור ולטבול אמר לה דעי אשה יראת ה' שאנכי מט"ט שר הפנים כבר בא עלבונך לפני הקדוש ברוך הוא והוא שיגרני אצלך, מיד שמחה שמחה גדולה הלכה ונתעברה מר' ישמעאל כהן גדול והיה דומה דיוקנו למט"ט שר הפנים מה עשה מט"ט שר הפנים נעשה סנדיקוס שלו, לפיכך כל שעה שהיה רוצה ר' ישמעאל לעלות אל הרקיע היה מזכיר השם שמסר לו מט"ט ועולה.

מנהג יפה להצניע מקוה הטהרה ביותר

מג. ומה טובו ומה יופיו של האיש הזריז ונשכר להיות לו בחצרו במקום מוצנע מקוה טהרה לבל תכשל האשה באחד מכל אלה בצאתה ממקוה טהרתה ולזכות לבנים נאמני הכשרות והתומה לה', ואשר אי אפשר לה תזהר שלא תעמוד שמה פתח המקוה גויה או שפחתה לשרתה, ואם פגעה בהן תעצים עיניה ולא תסתכל בצורות עד משך רביע שעה כי ההסתכלות בצורתן יגרום רעה לבניה חס ושלום.

חומר אשה המאחרת טבילתה ועונשה

מד. וכן צריכה האשה להיות זהירה במה שהזהירו בזוהר שלא תאחר מלטבול לצער את בעלה שגורמת רעה לעצמה ולכל העולם, וזה לשון הזוהר משפטים דף קי"א ע"א, האי קלא דאתתא דיכלא קלא דחויא לאחדא בה ככלבא בכלבתא מאן איהי תא חזי דלאו בכל קלין דנשין דעלמא דיכלא קלא דחויא לאתדבקא בה ולאתחדא בה ולאשתתפו בה אלא תרין נשין אינון חדא האי דלא נטירת סואבות נדותה וימי לבונה כדקא יאות או דאקדימת יומא חדא לטבול וחדא האי אתתא דמאחרת לבעלה עונה דילה למיעבד צערה לבעלה בר אי איהו לא חייש ולא אשגח לדא וכו'.

וביארו שם שכשלילית חייבתא יוצאה באויר העולם פוגעת באלו הקולות ומתחממת בהן ומשוטטת בעולם עד שתכנס במעיה של אותה האשה להרוג את בניה ולסכן אותה ע"ש, ואפילו בדרך צחוק תזהר שלא לומר איני נשמעת לך או אינני טובלת אם לא תעשה לי הדבר הזה שעבירה היא בידה.

כמה אזהרות לאשה קודם טבילתה

מה. וכן להזהר בטהרתה בדין כדת וכשורה וקציצת צפרניה שגדלו בנידתה וכן קצת משערה כמו שאמרו בפרשת אחרי מות דף ע"ט, ותאנא כד בעאת אתתא לאתדכאה בעייא לספרא ההוא שערא דרבי ביומא דאיהי מסאבא ולספרא טופרהא וכל ההוא זוהמא די בהון וכו'.

מו. ובפרשת פנחס דף רמ"ח ע"ב הוסיפו יותר ז"ל, אוף הכי נמי אצטריכת אתתא למיהב חולקא חדא בההוא זינא בשעתא דאתדכאת לאתקרבא בבעלה ומאן איהו ההוא חולקא טופרהא בטינופא דלהון וזעיר מריש דשערא וכו' ומה תעביד מההוא שערא וטופרין לבתר דתכרוך לון כחדא אצטריך לאנחא לון באתר דלא עברין תמן בני נשא או בגו חורין תתאין דחצרא ותגניז לון תמן ע"כ.

מז. וכן להיות זהירה בטבילתה אשר אסרו חכמים 284 לטבול ביום, ואפילו אם ממתנת מלטבול עד יום שמיני או תשיעי אינה יכולה לטבול ביום משום סרך בתה, ורבות בנות הקלו על עצמן כשחל בשמיני בערבי שבתות לטבול מבעוד יום ללכת להדליק נר שבת והוא שלא ברצון חכמים, וראוי למחות בידן שלא תטבול אף בשמיני או בתשיעי בערב שבת כי אם אחר שקיעת החמה ככל הימים.

המאחרות טבילתן אסורות לטבול בשבת

מח. ועוד תועות בדעתם הקל לאחר כמה מהן בכוונה זמן טבילתן עד ערב שבת והוא נגד הדת מצד הדין ומצד הסברא, כי הנה מהרי"ק בתשובה שורש ל"ה ענף ג' הוכיח דהאידנא גם טבילה בזמנה לאו מצוה לסברת ר"ת שהביא הטור בי"ד סי' קצ"ו ואם כן מהראוי היה שלא תטבול ליל שבת, וכל שכן דלית דין ולית דיין לאחר אותה עד ליל שבת דאפילו אם תמצי לומר דטבילה בזמנה מצוה היינו בזמנה דווקא אבל אשת כסילות שהיתה יכולה לטבול קודם לכן ולא טבלה לכולי עלמא עבירה היא בידה לטבול בליל שבת.

וכן כתב האגור הביאו הב"י סי' קצ"ז ז"ל, נשאל למורי אבי מהר"י לנדא ז"ל אשה שאירע זמן טבילתה ליל שישי ונאנסה שלא טבלה אם יכולה לטבול בליל שבת והשיב דאינה יכולה הואיל ואידחי זמנה ע"כ, הנה בנאנסה אסר הרב ז"ל וכל שכן במזידה.

אזהרה למאחרות טבילתן בהיותן מעכבות נשמות קדושות מלירד

מט. וגם מן הסברא אין בהן תבונה, צא ולמד מבנות לוט אף כי היתה עבירה בידם לשכב את אביהן ולפי שקדמה בכירה לצעירה לילה אחת זכתה וקדמה ארבעה דורות, עובד ישי דוד שלמה, וכל שכן בנות ישראל הכשרות אשר המצוה הזאת מוטלת עליהן לתת להן שכר טוב עליה כי כל הקודמת זריזה ונשכרת.

נ. ומה גם למה שקבלנו מרבינו האר"י זלה"ה אשר יש נשמות קדושות שזמנם קבוע להן לרדת לעולם הזה ביום פלוני בשעה פלונית, ואיך ימלאו את לבן לעכב זמן טבילתן אפילו שעה אחת פן ואולי באותה הלילה הוקבע זמנה לרדת הנשמה הקדושה ההיא ועכבתה מלרדת עוד ונמצא מאבד טוב הרבה, ושומר נפשו ירחיק לאשתו ובנותיו מעשות כאלה שלא להחמיץ המצוה אם לא על צד האונס, וקרוב אני לומר שאשת כסילות העושה אלה היא גם היא בכללן דתרין נשין שהזכירו בזוהר דקלא דחויא אתאחדת בהון כנ"ל ומקשה לבו יפול ברעה.

ונשוב עוד לענינינו ביתר אזהרות שיש להזהר בשעת החיבור.

י"ד אזהרות לעת הזיווג

אזהרה א - ימנע מן השכרות קודם הזיווג

נא. הא' , שלא להזדקק לאשתו בשכרות כי הוא אחד מבני תשע מדות ואמרו בזוהר פקודי דף רס"ז, מהכא כגוונא דא לאינון דסטו ארחייהו בהאי עלמא ואשתדלו בזנותא באתר דלא אצטריך לאתרחקא מארח קשוט כמה דאיהו אתדבק בההוא סטרא דיצה"ר בזנותא הכי נמי נפיק מהיכלא דא רוחא מסאבא לסאבא ליה ולברא דנפיק מתמן וההוא ברא אקרי ממזר מסטרא דאל זר כמה דאיהו אשתכר בההוא תיאובתא דיצה"ר הכי נמי משיך לגביה דההוא ברא רוחא אחרא מסאבא דסאיב וכלא סהדין עליה דאיהו ממזר והכי כל עובדוי וסטרי בההוא גוונא ממש ע"כ.

ומדרך החסידים להתרחק אפילו שתו מעט כל שיראו שאין דעתם מיושבת עליהם כהוגן וסימניך גם בלא דעת נפש לא טוב, כי כל זמן שהם בשכרות או הוא או היא אין יכולים להמשיך נפש טוב.

אזהרה ב - להמנע מכל מיני קטטה עמה

נב. הב' , להזהר שלא להיות קטט ועצבון עמה בשעת תשמיש שגם הוא אחד מבני תשע מדות ואמרו בתקונים ריש תקון נ"ו ז"ל, ובגין דא לא צריך לארקא טפין אלא ברחימו ולא בכעסא ובקטטה וכו' מאן דזריק טפה באתתיה בעציבו ובקטטה אתגליית ביה ערייתא ובגין דא ערות אביך וערות אמך לא תגלה איהי טחול לילית מרה אוכמא ערוה דכלה ע"כ, וזה אפילו בחול וכל שכן בשבת דביה חידו דכלא וכמו שאמרו בתקון כ"א ז"ל, מטה הא אתמר דאם הוה רגיל לשמש ביומא דחולא בקטטה עם אתתיה ובפירודא לא יזדווג לאתתיה בשבתא אלא בשלמא ובגין דא תלמידי חכמים עונתן מליל שבת לליל שבת וכו'.

אזהרה ג - ימנע מלשמש לאור הנר וכמה פרטי דינים בזה

נג. הג' , להזהר שלא לשמש מטתו לאור הנר דהוה ליה בנים נכפים וזה לשון הזוהר פרשת בראשית דף י"ד, אלמלא אקדים סטרא אחרא בהאי ליליא עד דלא יקדים סטרא דטוב לא יכיל עלמא למיקם קמייהו אפילו רגעא חדא אבל אסוותא אקדים קודשא בריך הוא ודליג קמיה קדושא דיומא ואקדים קמיה סטרא אחרא ואתקיים עלמא ומה דחשיב סטרא אחרא לאתבני בעלמא ולאתתקפא אתבני בהאי ליליא סטרא דטוב ואתתקף וכו'.

בגין כך עונתן דתלמידי חכמים דידעין דא משבת לשבת דהא כדין חמאת דא סטרא אחרא דכמה דהיא חשיבת למעבד עביד סטרא דקדושה אזלא ומשטטא בכמה חיילין וסטרין דילה וחמאת כל אינון דקא משמשי ערסייהו בגלוייא דגופיהון לנהורא דבוצינא וכל אינון דנפקין מתמן הוו נכפין דשרו עלייהו רוחין מההוא סטרא אחרא ואינון רוחין ערטילאין דחייבין דאקרון מזיקין ושריאת בהו לילית וקטילת לון וכו' וכולהו אטמרו בר מן אסימון וכל כת דיליה דאזלי על שרגי בטמירו למחמי על גילויא דשמושא ע"כ, הרי מבואר שיש סכנה גדולה לשמש מטתו לאור הנר או בגילוי הגוף שהוא כמו לאור הנר.

נד. וכן אמרו בזהר פנחס 285 ז"ל, כי בא השמש מכאן אוליפנא מאן דמייחד באתתיה צריך בליליא למכבי שרגא וביממא לאו אורח דרבנן לשמש מטתן אלא בליליא אורח צניעות ע"כ, הנה במאמר זה לא הזכיר גלוייא דגופא שמע מינה דבמאמר הנזכר חדא חדא קתני או גלוייא דגופא או לנהורא דבוצינא, ולא כמו ששגו רבים להשכיל דתרתי קאמר גלוייא דגופא ולנהורא דבוצינא ושרו לגרמייהו לאשתמשא לנהורא דבוצינא, ישתקע הדבר ולא תהא כזאת.

נה. וכתב מהרח"ו דאיסור זה נוהג אף אם לא שמש מטתו בעת הולדת הולד אלא אפילו היה אחר עיבור אשתו עם כל זה יהיו בניו נכפים, ואמר כי על כל פנים אותם שאירע בהם דבר זה אפילו בזקנותם תבא להם הכפייה אם לא בא להם בבחרותם ורוב הקטנים שמתים בכפיה הוא מעון זה, ואיש אחד נענש בגלגול עז על עון זה בימי מורי ז"ל לפי שגרם מיתה וכפייה לבניו.

נו. ולא סגי במחיצה שנראה אור הנר מתוכה אלא צריך שתהיה מחיצה גמורה שאין שם אור הנר ניכר בשום צד, ואם לא יעשה כן לא ימלט מלהיות בניו נכפים.

נז. והר"ם איסרלס ז"ל 286 אסר לעשות מחיצה בפני אור הנר בליל שבת כדי לשמש מטתו וכן לפני הספרים אם לא שיהיה מבעוד יום טפח שאז מותר להוסיף עליו בשבת.

נח. ולנגה הירח גם כן אסור אם האור בא דרך החלון שהוא שוכב כנגדה אבל אם נכנס האור דרך החלון ומאיר לבית אין לזו חשש, ותחת אויר השמים אף על פי שאין אור הלבנה עליו ממש אלא יושב בצילה אפילו הכי אסור.

(א"ה, כתב הרוקח סימן שי"ז שמשמש לאור השמש או הלבנה הוה ליה בנים מצורעים ומוכי שחין).

אזהרה ד - ימנע מלשמש סמוך ליציאה מבית כסא קבוע

נט. הד' , להזהר במה שאמרו בזוהר שלא ישמש מטתו כשיוצא מבית הכסא כל אותה שעה, והטעם כמו שאמרו בזוהר בראשית 287 דרוחא חדא אית בכל בית הכסא דעלמא דשריין תמן ואתהני מההוא לכלוכא וטינופא ומיד שארי על אינון אצבען דידוי דבר נש ע"כ, ומסתברא דהיינו בבית הכסא קבוע אבל במקום אחר שהוא דרך עראי לא.

אזהרה ה - לא ישמש מטתו בחשק שנתעורר בו בשנתו

ס. הה' , להזהר כשראה בחלום דמות אשה ואפילו דמות אשתו ונתעורר בחשק ותאוה משינתו ובתוקף, שלא ישמש מטתו בחשק ההוא כי אותו הדמות שנתראה אליו בחלום היא אימא דשדין ואם יזדקק לאשתו בתאוה דילה ההוא בר מסטרא דילה אשתכח כמו שהאריכו בזוהר בפרשת אחרי מות דף ע"ז ע"א ושומר נפשו ירחק ממנו.

אזהרה ו - לא ישמש אלא בגוף נקי

סא. הו' , להזהר שיפנה גופו קודם הזווג והמעצר עצמו פוגם מאד כי אף שיכוין לברר כל הניצוצות והנשמות העשוקות אי אפשר לו שהרי עדיין לא הוציא מגופו פסולת בירורי הטומאה ויש לחיצונים אחיזה בו, אפס שיהא זהיר שאל ישמש מיד אחר שיפנה כנזכר לעיל.

אזהרה ז - יזהרו שניהם ליטול ידיהם קודם הזיווג

סב. הז' , להזהר האיש והאשה מאד בנטילת ידים קודם הזווג, ואמרו הראשונים ע"ה שעל זה נאמר יד לאמה תקצץ, והירא את דבר ה' יזהר בזה מאד להרחיק הלילית משם וכן להרחיק כל מיני טנופת ומיאוס מעל מטתו אשר שם הרגיעה לילית חס ושלום.

אזהרה ח - לא יאכל דבר איסור לרפואה

סג. הח' , להרחיק עצמו מלאכול דבר איסור לרפואה אם אינו יכול להזדקק לאשתו כמ"ש בספר החסידים סימן ש"צ, ושם נאמר שרפואתו לאכול עדשים מבושלים בלא מלח כי המלח מבטל כח התאוה.

סד. ומשם למדנו כי מה שאמרו חכמים 288 שעזרא תיקן להם לישראל לאכול שום בערב שבת משום מצות עונה, כתב בספר החסידים שם היינו דווקא שומים צלויים שמרבים הזרע אבל שומים חיים מבטלים התאוה ואין לאוכלן בלילי שבת.

אזהרה ט - לא ישמש במטה שתנוק ישן בה

סה. הט' , הוא מה שאמרו בפרק ערבי פסחים דף קי"ב, המשמש מטתו במטה שתינוק ישן עליה אותו תינוק נכפה ולא אמרן אלא דלא הוי בר שתא אבל הוי בר שתא לית לן בה ולא אמרן אלא דגני להדיה כרעיה אבל להדי רישיה לית לן בה ולא אמרן אלא דלא מנח ידיה עילויה אבל מנח ידיה עילויה לית לן בה.

ובזוהר פרשת ויקרא דף י"ט ע"א על ענין לילית דזמינא לאבאשא לבני עלמא אמרו, אסוותא בההיא שעתא דאזדווג בר נש באתתיה יכוון לביה לקדושה דמאריה ולימא הכי עטיפא בקטפא וכו' ולחפיה ליה לרישיה ולאתתיה עד שעתא חדא וכן בכל ג' יומין לקליטה וכו', ובספרא דאנח אשמדאי לשלמה מלכא אמר תלתין יומין ואמר דלבתר דסיים עובדא לישדי מיין צלילן סחרניה לערסיה ונטורא דכולא לבתר ומאן דינקא לרביא לא תזדווג לבר נש אלא בשעתא דרביא נאים ולבתר לא תניק ליה עד שעתא חדא כתרין מילין או חד מיל אי לא יכלה בגין צערא דרביא בזמנא דאיהו בכי ובדא לא מסתפי מניה לעלמין ע"כ.

אזהרה י - לא ישמש ביום צ' לעיבורה

סו. הי' , מה שאמרו בנדה שצריך להזהר מלשמש מטתו בליל תשעים מיום שנתעברה אשתו כי המשמש אז גורם שימות הולד במעי אמו, וזה לשון הזוהר פרשת שמות דף ג', מאן דקטיל בנוי ההוא עוברא דמתעברא אתתיה וגרים לקטלא ליה במעהא דסתיר בניינא דקודשא בריך הוא ואומנותא דיליה אית מאן דקטיל בר נש והאי קטיל בנוי תלתא בישין עביד דכל עלמא לא יכיל למסבל ועל דא עלמא מתמוגגא זעיר זעיר ולא ידיע וקודשא בריך הוא אסתליק מעלמא וכו' עיין שם באורך.

אזהרה יא - לא ישמש בבית שיש בו ספרים

סז. הי"א , להזהר שלא ישמש מטתו בבית שיש בו ספרים עד שיתנם בכלי תוך כלי בכלי שאינו כליין דבכלי שהוא כליין אפילו מאה כחד חשיבי, ואם פירש טלית על גבי ארגז שתפילין בתוכה חשוב ככלי תוך כלי, ואם הארגז גדול שמחזיק ארבעים סאה חולקת רשות לעצמה דאפילו לענין טומאה דאורייתא מקלינן, וביו"ד סימן רפ"ו בענין מזוזה משמע נמי דבעי כסוי כלי תוך כלי, ובספרים של דפוס סגי בפרוס עליהם סדין בעלמא. 289

אזהרה יב - להזהר בסימנים שמסר יעקב לרחל

סח. הי"ב , הכי נכבד מה שכתבו כת המקובלים הקודמין כי יש שלשה שרים מסטרא דשמאלא והם המעוררים את האדם לרדוף אחר תאוה גופנית, אחד משכנו על תנוך אוזן הימנית והוא הגדול, והבנוני על בהן ידו הימנית, והקטן על בהן רגלו הימנית, ולכך היו נתינות דם האשם על שלשה מקומות הללו לסלק מעליו השרים הנזכרים.

וכן הענין בסוד התשמיש כשההתעוררות באה מצד הזכר אותו תשמיש אינו לשם שמים כי אם לשם תענוג, אבל הזוכה לאשה כשירה ירגילנה שכל תשמיש ותשמיש יבא על ידי אתערותא דילה, ותאחז תנוך בעלה הימני ובהן ידו הימני ובהן רגלו הימני לסלק מעל בעלה אותם השרים צוררים המעוררים תאוה גופנית שלא לשם שמים, ואלו הם הסימנים שמסר יעקב לרחל, ואולם צריך להתחיל מבהן רגלו שהוא סימן התחתון ואחר כך מבהן יד שהוא האמצעי ואחר כך בתנוך אזנו שהוא סימן העליון ובדרך זה מסר יעקב לרחל, וסימניך עולה עמו ואינה יורדת.

אזהרה יג - יזהר מהפיכת השולחן

תוכן העניינים

חמדת ימים א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה