אור ברסלב
חמדת ימים א ספר חמדת ימים - חלק ראשון - שבת קודש › פרק ו - תפלת ערבית

חמדת ימים א· רבי בנימין ב"ר מאיר הלוי

ספר חמדת ימים - חלק ראשון - שבת קודש · פרק ו - תפלת ערבית

פרק ה - תוספת שבת - קבלת שבת

ערבית ליל שבת

א. אם תתרומם ותנשא תפלת ערבית מאד ביתר הימים, עוד תתרומם ותנשא במעלתה בהתקדש עלינו קדושת היום קדש הוא לה' גדולי גדולים הנעשים בשמים ממעל בסגולת קדושת היום, והמה היו במורידי אור מן העולם ועד העולם הארות מעולות סדר סדר לבדו אך בצל"ם כנודע למשכילים בסתרי תורה.

טעם לאמירת והוא רחום בחול ולא בשבת

ב. ונוסף גם הוא כי תפלת ערבית בשאר הימים נתקן על הצלה מרוחות וקליפות חצוניות כמו שאמרו בזוהר תרומה, 195 דקול צלותא דא איהו לאגנא עלן מגו פחד בלילות מגו פחד דבכמה סטרין פחד דגיהנם דהא בההיא שעתא טרדי לחייביא בגיהנם על חד תרין מביממא ובגין כך מקדמי ישראל למימר והוא רחום דאיהו פחד דגיהנם וכו' ובגין כך אנן מקדמי שומר ישראל פחד דכמה מזיקין וקטרוגין דמשתכחי בליליא ואית לון רשו לנזקא מאן דנפיק מתרע ביתיה לבר ובגין כך אנן מקדימין ושמור צאתנו וכו'.

לא כן עתה באור השבת אשר כל הדינים וכל המזיקין ספו תמו ובאו במחילות עפר, ותפלת ערבית היא באה לתוספת המאורות לא על הצלה והגנה וכמו שאמרו שם בזוהר, 196 ובשבת דלא אשתכח פחד דינא דגיהנם ולא דינא אוחרא אסיר לאתערא ליה דאתחזי דהא לית רשו בשבת לאעברא דינא מעלמא וכו'.

ג. וכן מפורש עוד לקמן דף קל"ה ז"ל, כד עייל שבתא איהי אתייחדת ואתפרשת מסטרא אחרא וכל דינין מתעברין מינה ואיהי אשתארת בייחודא דנהירו קדישא ואתעטרא בכמה עטרין לגבי מלכא קדישא וכל שולטני רוגזין ומארי דדינא כלהו ערקין ולית שולטנא אחרא בכלהו עלמין ואנפהא נהירין בנהירו עילאה ואתעטרא לתתא בעמא קדישא וכולהו מתעטרן בנשמתין חדתין כדין שירותא דצלותא לברכא ליה בחדוה בנהירו דאנפין ולומר ברכו את ה' המבורך את ה' דייקא בגין למפתח לגבה בברכה ואסיר לעמא קדישא למפתח לגבה בפסוקא דדינא כגון והוא רחום וגו' בגין דהא אתפרשת מרזא דסטרא אחרא וכל מארי דדינין אתפרשו ואתעברו מינה ומאן דאתער האי לתתא גרים לאתערא הכי לעילא, עיין שם באורך.

הנה משם באירה תפארת יקר תפלת ערבית באור השבת דאשתני למעליותא משאר הימים אשר בהן צל"ח חשך ויחשיך, לא כן באור השבת כי לילה כיום יאיר עד שמתוך כך נאסר עלינו למפתח בדינא כמבואר במאמר הראשון מטעם כי השבת הוא שמש ומגן ואין פחד מן המזיקין וגם לנשמות אין גור יגור מאשו של גיהנם שהרי כבה ולא מן הפועלים הדין המענישין אותם, ובמאמר השני למדנו איסור נוסף למפתח בדינא על כי הוא מורה העדר למעלה חלילה דמאחר דהכלה נתפרשה מסטרא אחרא אם יתערו בדינא חוזר ונאחז בה חס ושלום.

ד. והנה זה מן הנוגע אל הכללות בעליונים ובתחתונים, אכן עוד תוסיף תת כחה לה על הפרט לכל אחד מאישי ישראל כי בה יתוסף הרוח והנשמה מבחינת הלילה כל אחד במקומו הראוי לו, כי בהכנסת כלה הנפש לו תמלא כמו שאמרו בפרשת ויקהל דף ר"ה ע"א, וקודשא בריך הוא כד עאל שבתא מעטר לכל חד וחד מישראל ובעי דינטרון ליה לההוא עטרא קדישא דאתעטרו ביה וכו' והוא תוספת הנפש יתירה,

שסודה מג' פרקין תתאין דצלם דאבא שהם בחינת נפש כנודע.

באמירת ברכו זוכין לתוספת רוח יתירה

ה. ובברכו תנוח עליהם הרוח והוא אומרם בזוהר תרומה דף קל"ה ע"ב, וכולהו מתעטרין בנשמתין חדתין כדין שירותא דצלותא לברכא לה בחדוה ולומר ברכו את ה' המבורך וכו' והוא בחינת תוספת הרוח,

שסודו מחג"ת דצלם דאימא והמה נקראין נשמתין על שמה כנודע.

באמירת ופרוש זוכין לתוספת נשמה יתירה

ו. ובופרוס עלינו תנוח תוספת הנשמה כמו שאמרו בזוהר בראשית דף מ"ח ע"א, תא חזי בשעתא דישראל מברכין ומזמנין להאי סוכת שלום אושפיזא קדישא ואמרי הפורש סכת שלום כדין קדושתא עילאה נחתא ופרישת גדפהא עלייהו דישראל ומכסיא לון כאימא על בנין וכל זינין בישין אתכנישו מעלמא ויתבי ישראל תחות קדושתא דמאריהון וכדין דא סכת שלום יהיב נשמתן חדתין לבנהא מאי טעמא בגין דביה נשמתן שריין ומיניה נפקין וכיון דשריא ופרישת גדפהא על בנהא אריקת נשמתין חדתין לכל חד וחד וכו'.

וביאר הרב שהוא מכח שלשה פרקין אמצעיים דלמ"ד דצלם דאבא שהם כמו נשמה לגבי אמצעיים דאימא, עיין שם באורך.

להקדים תפלת ערבית של שבת קודם השקיעה וטעמו

ז. כי על כל אלה כל איש הנלבב יתקדש במחשבתו בבואו אל הקדש פנימה להתפלל תפלת ערבית בניגון וקול זמרה לשמחת הכלה הבאה אלינו, ומקדימים להתפלל תפלת ערבית יותר מבימות החול מיד כשהגיע פלג המנחה שהוא שעה ורביע קודם השקיעה כמו שביארו חכמי אשכנז, וכן אמרו בגמרא 197 רב צלי של שבת בערב שבת, והכי משמע בפרק כל כתבי 198 דקאמר כל המתפלל בערב שבת ואומר ויכולו שני מלאכי השרת מניחים ידיהם על ראשו ואומרים וסר עוניך דמשמע שיהיה על כל פנים בערב שבת קודם שקיעת החמה.

בכל ע"ש מתחדש השפע לקיום העולם

ח. והטעם כמ"ש המקובלים שזמן השראת השכינה אז כמו שהיה בשבת בראשית שבאותה שעה נתן הקדוש ברוך הוא שפע חיוני בשבת בראשית על ידי השראת שכינה על אדם הראשון, וזה היה בשעה י"ב ששב בתשובה כאשר חכמים הגידו 199 בי"ב יצא בדימוס ואז השרה השכינה עליו ונתמלאה הארץ מזיו כבודו ובא החיות אל כל העולם, וזהו אומרם שבשעה יתירה שמוסיפים מחול על הקדש נגמרה מלאכת העולם, והוא כי באותה שעה ניתן החיות לארץ ולכל הנבראים שלולי זאת היה הכל מעותד להפסד כמו שכתב הר"ם אלשיך עליו השלום.

ט. וכן ניתן גם כן כל ערב שבת שפע חדש בארץ כי כל ערב שבת אותו השפע חפץ להסתלק והוא יתברך בטובו הגדול משפיע שפע חדש והוא על ידי השראת שכינה בנשמות יתירות דאצילות כמו שאמרו בתקונים, ולא מצאה היונה מנוח אלא בשבתות וימים טובים וכמה נשמתין חדתין קא נחתין עמה לדיירא בישראל.

באמירת ויכולו קודם השקיעה זוכין להשראת שכינה

י. ואולם השראת השכינה עלינו לא יתכן אפס על ידי מחילת עונותיהם של ישראל וזה לא יתכן אלא באמירת ויכולו שסגולתו למחול כמו שנאמר וחטאתך תכופר, ולפיכך צריך להתפלל ערבית לפחות שעה אחת קודם הלילה שאז הוא זמן הנתן שפע וחיות לעולם, לא כן אם הוא מתפלל בליל שבת ממש שאף אם יזכה לנשמה יתירה לא יזכה להשראת שכינה אחר שלא אמר ויכולו באותה שעה והשפע והחיות לעולם כבר ניתן על ידי אותם הצדיקים שכבר התפללו בשעה שקודם הלילה.

לומר ויכולו קודם שקיעת החמה

יא. ודברים אלו תוכחת מגולה ואזהרה גדולה לאנשי הלבב יראי ה' וחושבי שמו להיותם זריזים ונשכרים להקדים להיות ממקבלי שבת מבעוד יום ובפרט בימות החורף באופן שיהיה עת אומרו ויכולו קודם שקיעת החמה שאז זמן השראת השכינה כאמור.

(א"ה, עיין בספר דברי חכמים פ"ב האריך בכל פרטי הדברים האלה ע"ש).

מנהג התנאים בערבית של שבת, ודעת הראשונים בזה

יב. וכן היה מנהג חסידים הראשונים האיתני"ם כמו שאמרו בב"ר פרשת בראשית פרשה י' ז"ל, אמר ר' חנינא משכני ר"י בר יוסי אצל פונדקי אחד ואמר לי כאן התפלל אבא של שבת בערב שבת, רבי ירמיה ורבי אחא אמרי ר' יוחנן מקשי כאן התפלל אבא של שבת בערב שבת אתמהא ולא צריך מקשי דהא חמריא הוו סלקין מן ערב לציפורין והוו אמרין כבר שבת ר' חנינא בן דוסא בעירו וכו', והכוונה דרבי יוחנן הקשה על זה דליה לא סבירא ליה כר"י אלא כרבנן דתפלת מנחה עד הערב ולהכי לא מצי מוסיף מחול על הקדש באותה שעה בתפלה.

אי נמי דאפילו סבירא ליה כר"י לא ניחא ליה לאקדומי כולי האי דאף על גב דמיחשיב לילה מכל מקום מיחזי כי חוכא ואיטלולא שמזכיר של שבת בזמן דמיחזי יומא לכולי עלמא, וכל שכן לדעת האומרים דהוו צריכי להניח קריאת שמע לערב דאם כן השתא דמקדימים לצלותייהו לא מסמכי גאולה לתפלה, ואל זה השיבו רבי אחא ורבי ירמיה שלא היה ראוי שיתמה על זה שהרי החמרים היו עולים מערב לצפורי והיו אומרים כבר שבת ר' חנינא בן דוסא, הרי שהיה מקדים שעה גדולה שהיה שהות שיבואו החמרים משם לצפורי ובצפורי עדיין לא שבתו, ואם כן נראה דשפיר עבד להוסיף מחול על הקדש בתפלה.

יג. והרמב"ם ז"ל כתב בפ"ג מהלכות תפלה זה לשונו, ויש לו להתפלל תפלת ערבית של לילי שבת בערב שבת קודם שתשקע החמה ובלבד שיקרא קריאת שמע בזמנה אחר צאת הככבים עכ"ל, ור"ת ז"ל הוסיף לומר דאפילו לקריאת שמע שפיר דמי דהא ודאי אלו המקדימים היו קורין קריאת שמע בתפלת ערבית דהא קיימא לן כר' יוחנן דבעינן למסמך גאולה לתפלה - לתפלה של ערבית, אלא שבזה חלקו עליו שיש אומרים דאף על גב דחשבינן לאותה שעה לילה לענין תפלה, לא לקריאת שמע דאתמר בפירוש במתניתין משעה שהכהנים נכנסים לאכול בתרומתן או בשאר זמנים השנויים בברייתא דבתר שכיבה אזלינן.

המתפללים ערבית של שבת מבעו"י יחזרו לקרות ק"ש בעונתה

יד. והמשכילים יזהירו עצמן לאחוז דרך צדיקים הנזכרים להתפלל מבעוד יום, ולאחר תפלת ערבית יאמרו קריאת שמע בעונתה ולא יסמכו על קריאת שמע שעל המטה דמכשיגיע חצי שעה סמוך לזמן קריאת שמע אסורים להתחיל לאכול דלא נפקי בקריאת שמע דיממא כדכתיבנא, וכן נהגתי וכן נהגו רבים מהאיתנים אשר עמדי.

לכוין בערבית של שבת לתקן תפלות הפסולות

טו. ונכון להיות כל איש הואיל הלוך אחרי ש"ב לתקן בתפלה זו שאר תפלות של ערבית בימות החול הנפסלות מחסרון כוונה ומהעדר התחברות עם הצבור כאשר פשתה המספחת הזאת ברבת מבני עמינו אשר לא נזהרו בה ובד בבד יתפלל איש לו, והוא ענין רע מכאיב מאד הדרה של תפלה כמו שהארכנו במקומות רבים ולעיל פרק ד'.

והן עתה בתפלת ערבית זו בכוונה עת רצון היא להעלות התפלות הפסולות ההם להעשות כתר ועטרה על ראש מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא, ונוסף גם הוא להיות לזכרון בין עיניו להכין כוונתו לקבל תוספת הרוח והנשמה במקום הראוי לו כאשר נתבאר.

תפלה קודם ערבית ליל שבת

טז. ומה טובו ומה יופיו אם יבטא בשפתים פרטי הדברים האלה וכה יאמר בעוד שהקהל אומרים מזמור שיר ליום השבת.

ליחדא שמא דקודשא בריך הוא ושכינתיה בדחילו ורחימו ורחימו ודחילו ליחדא שם י"ה בו"ה ביחודא שלים בשם כל ישראל, הריני מתפלל תפלת ערבית של שבת שתיקן יעקב אבינו סבא קדישא לתקן את שורשה במקום עליון ולהאיר אורים גדולים בעולמות עליונים למעלה, ובאורך נראה אור תוספת הרוח בעניית ברכו ותוספת הנשמה באמור ופרוש עלינו סוכת רחמים ושלום, ואתה בטובך תשוב תחיים לתפלות הנידחות עם קדושת תפלה זו להיות עטרה לראשך, ויהי נועם ה' אלהינו עלינו וכו', ש'ועתינו ק'בל וכו'.

ואשר הוא חכם הרזים יעשה כסדר הזה, בבואו להכנס בבית הכנסת יכנס בכי טוב ויכוין באותיות שק שבשם שקו"צית, ובש"ק זה יכוין שבו כלול אבגי"תץ וקר"ע שט"ן.

אזהרה לאבל שלא ישנה מקומו בשבת בבהכנ"ס

יז. ושוב ישב על מקומו שש ושמח, ואף אם הוא אבל לא ישנה מקומו בבית הכנסת כי הוא דבר של פרהסיא ואין נוהגים בשבת אלא דברים שבצנעא.

ולמשכיל בחכמה מורה העדר ד' מוחין דאימא שחסרים בשבת חלילה.

תפלה קודם ערבית ע"ד הסוד

יח. ובעוד שהקהל אומרים מזמור שיר ליום השבת יבטא בשפתים כוונת תפלת ערבית וכה יאמר.

ליחדא שמא דקודשא בריך הוא ושכינתיה בדחילו ורחימו ורחימו ודחילו ליחדא שם י"ה בו"ה ביחודא שלים בשם כל ישראל, הריני מתפלל תפלת ערבית של שבת שתיקן יעקב שלימא לתקן את שורשה במקום עליון ולהוריד הארות מעולות מן העולם ועד העולם, והיו למאורות שם ע"ב יּוּדּ הּיּ וּיּוּ הּיּ בדגש ורפא באצילות, ושם ס"ג יְוְדְ הְיְ וְאְוְ הְיְ בניקוד שבא געיא בבריאה, ושם מ"ה יוּווּדוּ הוּאוּ ווּאוּווּ הוּאוּ בואו שורוק ביצירה, ושם ב"ן יֳוֳדֳ הֳהֳ וֳוֳ הֳהֳ בניקוד שבא קמץ בעשיה, ובכן המלכיות העומדים באחורי נה"י תשובנה אל פני ז"א שלהם ויעמדו תחת היסוד.

ובכח סגולת ברכו יוכלל היכל ק"ק דנוקבא דיצירה בבריאה ושבה והיתה בריאה, ובכן באורה נראה אור תוספת הרוח בכח ג' פרקין אמצעיים דלמ"ד דצלם אלהים אימא קדישא בהלו אורם בראש ז"א אשר יהיה שמה הרוח, ובהשלים ג' אלה בשלימותם בו יעלה היכל ק"ק דבריאה באצילות ושב להיות כמוהו באורו נראה אור תוספת נשמה שבו בכח ג' פרקין אמצעיים דלמ"ד דצלם דאבא כי בם כל הנשמה תהלל י"ה.

ופרוש עלינו סוכת רחמים ושלו"ם לבלתי ידח נה"י דאימא צ דצלם לרדת מטה, ובכן יעקב ורחל יאירו אף יזריחו ממאורות יסוד אימא כבראשונה ובל יחם להם עוז חום הגבורות ברחובות נהר השלום והיה לאהל על המשכן ולז"א יהיה למנה לאור באור הניצוצין העולין וכולן שעלו חיים לא ירדו והיו למאורות במוחין במשפט האורים גדולים, ויהי נועם ה' אלהינו עלינו וכו', שועתינו קבל ושמע צעקתינו יודע תעלומות, יהיו לרצון אמרי פי וכו'.

סדר ברכו וכונתו והקדיש שלפניו

יט. ומנהג מורי נר"ו לעמוד בקדיש של ברכו כי בו קבלת הרוח וכן נהגתי אחריו, וראוי לכל איש התמים להתלבש בעת ההיא בגילה וברעדה, ובעוד שהשליח צבור מאריך בניגון ברכו יקדים לומר בלחישה, לב טהור ברא לי אלהים ורו"ח נכון חדש בקרבי, השיבה לי ששון ישעך ורו"ח נדיבה תסמכני.

ובזוהר תרומה דף קל"ה, כדין שירותא דצלותא לברכה לה בחדוה בנהירו דאנפין ולומר ברכו את ה' את דייקא בגין למפתח לגבה בברכה וכו', ולפיכך צריך לענות בשמחה רבה ברוך ה' המבורך, ויכוין ברוך נפ"ש, הוי"ה רו"ח, המבורך נשמ"ה, לעולם חי"ה, וע"ד יחיד"ה כי המה שפע הרוח יתירה.

מנהג האר"י לנגן בקול נעים בברכות ק"ש וברכו של שבת

כ. ורבינו הקדוש האר"י זלה"ה היה מרים מעט קולו בברכות דקריאת שמע דערבית ובנעימה קדושה בסוד נועם הנמשך משכינתא עילאה וביותר בעניית ברכו וכתב, שב"ת נוטריקון ש'מחה ב'רכו ת'ענה, אי נמי ש'בת ב'רכו ת'נגן, אך הקול יפה לבסמים האומרים אותו בשפה ברורה לא אל אשר ישאו נהרות קולם להבליע את השם בנעימה אשר עליהם קרא הרשב"י ע"ה 200 הבשר עודנו בין שיניהם ואף ה' חרה בעם, וכל שכן את אשר קדמו שרים אחר נוגנים להתפאר בחנם אשר המה עובדים לבשר ודם לא לו יתברך ותמורת חן כיעור, ובפרקים הבאים נאריך בזה בס"ד.

לומר ערבית של שבת בעינים פקוחות

כא. והנה בשאר הלילות צריך לסגור עיניו בתפלת ערבית כאשר ידעת בסוד רחל עולימתא שפירתא דלית לה עייני"ן לפי שאינה עומדת כנגדם מאחורי ז"א כמו לאה כמו שביארנו בסידור החול, אכן עתה אור שבת עולה היא למעלה ומתרפקת עם דודה פנים בפנים ואית לה עיינין אין צריך להיות עיניו סגורות רק עד לאורך ימים דקבלת שבת כמ"ש הרב ואז יפתח עיניו וכו', להזהיר על תפלת ערבית בל תהיה בעינים סגורים כי מורה העדר למעלה אחרי התקשרה בחג"ת כאמור.

ועל כן טוב לאומרה עם הספר אשר האותיות המה ציור עולמות וצינורות של מעלה ומאירים הארתן בנשמה כמו שביארנו למעלה, ויתלוה עם חבירו יחד שלא יטה את הנר כיון שכל אחד קורא בספרו.

ובעלי סתרי תורה יכוונו בשם מַצִפַץִִ בניקוד סמים, ושוב יאמרו בנעימה ברכות קריאת שמע דערבית והמה ההיכלות דאי' דבריאה ויחלקו היכלותיה כדרך התחלק היכלי הנוקבא בערבית דחול, ובסידור מהרח"ו כתב שפתיחות והחתימות של כל ברכות אלו יהיו בנקוד סגול ע"כ.

אזהרה לש"ץ לקרוא התוכחות וכן פסוק וחרה שבק"ש בלחש

כב. ואחר כך יתחיל קריאת שמע ויתן בו ריווח בין הדבקים, ובהגיע השליח צבור לוחרה אף ה' בכם וכו' יקראם בלחישה מפני כבוד השבת כמו שאמרו בזוהר פרשת בראשית, דבההוא תוספת שבת אתנשי מיניהו כל מילי דחולא כל דחילו וכל צערין וכל עקאן כמה דאת אמר ביום הניח ה' לך מעצבך ומרגזך עד כאן, וכן בקריאת התוכחות יש לאמרם בלחישה, וכן נהגתי אף בימות החול.

לעמוד באמירת ופרוש ולאומרו בשמחה

כג. ובהגיעו לופרוש עלינו סוכת רחמים ושלום הן יתן בקולו קול עוז ויגיל וישמח באמירתו מאד בכוונה ישרה ובשפה ברורה על אם הבנים שמחה על גוזליה ירחף, ויכוין לקבל תוספת נשמה יתירה כמו שביארנו למעלה.

כד. וכתב מהרח"ו ז"ל בסידורו, יש לעמוד כשאומרים ופרוש וכן משמע בזוהר פרשת בראשית ז"ל, וההוא תוספת מרזא דדוכרא קא אתיא על האי סכת שלום דנטיל מעלמא דאתי וכו' ע"כ.

והמשכיל ישכיל ראשי תיבות ה'פורש ס'כת ש'לום ע'לינו ס"ה מספר אדנ"י, וש"ע סוד ש"ע נהורין אשר המה נמשכין אל אדני ומשם ישתלשל עלינו, ויכוין ההויה שבו יֶוּ הֶוּ וֶוּ הֶוּ סגול ושורק.

תקון חתימת ופרוש ע"פ הזוהר

כה. ושגו המדפיסים בנוסחו וכתבו עלינו ועל עמו ישראל, וצריך לומר ועל כל עמו ישראל וכן הוא לשון הזוהר פרשת בראשית דף מ"ח ע"א, תא חזי כד אתקדש יומא במעלי שבתא סוכת שלום שריא ואתפריסת בעלמא מאן סוכת שלום דא שבתא וכל רוחין ועלעולין ושדין וכל סטרא דמסאבא כולהו טמירין ועאלין בעינא דריחייא דנוקבא דתהומא רבא דהא כיון דאתער קדושתא על עלמא רוח מסאבא לא אתער בהדיה ודא עריק מקמיה דדא וכדין עלמא בנטירו עילאה ולא בעינן לצלאה על נטירו כגון שומר את עמו ישראל לעד דהא דא ביומא דחול אתתקן דעלמא בעיא נטירו אבל בשבת סוכת שלום אתפריסא על עלמא ואתנטיר בכל סטרין ואפילו חייבי גיהנם נטירין אינון וכולא בשלמא אשתכחו עילאין ותתאין.

ובגין כך בקדושא דיומא מברכין הפורש סכת שלום עלינו ועל כל עמו ישראל ועל ירושלים אמאי על ירושלים אלא דא הוא מדורא דההוא סוכה ובעינא לזמנא לההיא סוכה דאתפרשת עלנא ולמשרא עמנא ולמהוי מגינא עלנא כאימא דשריא על בנין ובגין דא לא דחלין מכל סטרין ועל דא הפורש סכת שלום עלינו ע"כ, שמע מינה תרתי שמע מינה טעמא דלא אמרינן ברכת שומר ישראל בשבת שאין צריך שמירה, ושמע מינה שצריך לומר ועל כל עמו ישראל לתת כנגד היסוד רחובות הנהר שלום, כ"ל לו כל אליו.

טעם אמירת ושמרו בנ"י סמוך לופרוש

כו. וקבעו לומר אצלו ושמרו בני ישראל את השבת כנגד מדת שמור שהוא מושל עתה, וגם טעם אחר כי אחרי קבל הנשמה היתירה בופרוש עלינו יאמר ושמרו בני ישראל את השבת לומר שהוזהרנו לשמור את הנשמה יתירה שלא תסתלק מאיתנו כי כל ענין פסוק זה הוא נדרש על הנשמה יתירה שצריכה שימור כמו שאמרו בזוהר, 201 ועל דא כתיב בההוא נשמה יתירה שמירה ושמרו בני ישראל את השבת שומר שבת מחללו והא אוקמוה ההוא רוחא דשריא בעלמא דאצטריך לנטרא ליה הואיל דקיימא עמיה דבר נש.

כז. וכן הוא בפרשת ויקהל, 202 כד עאל שבתא קודשא בריך הוא מעטר לכל חד וחד מישראל ובעי דינטרון ליה להאי עיטרא קדישא דאתעטרו בה ע"כ, והכוונה שהוזהרנו לשמור את הנשמה יתירה שלא תסתלק מאיתנו על ידי איזה חילול שבת בדיבור ובמעשה ובמחשבה או על ידי שאר חטא אשר יחטא בשבת כי כאשר יכנס בו החיצוני תסתלק ממנו הקדושה, ולפיכך קבעוהו אחר ופרוש עלינו שקבלנו הנשמה יתירה שקודם זה לא שייך להזהיר ולומר ושמרו בני ישראל כי עדיין אין לנו מה לשמור.

והאיש הנלבב ישית לבו אל זה להתקדש עצמו ביום השבת לשמור נשמתו בו שלא לפוגמה במחשבה ומעשה, וביותר בפגם הדיבור הנמצא ברבת מבני עמינו וכמעשהו בחול כך מעשהו בשבת והלואי לא יהיה יותר.

סוד ויכולו בתפלת העמידה

כח. ואחר כך מורא לו יעלה על ראשו לומר העמידה בגילה וברעדה אשר שגבה מאד תהלתה ומושב יקרה בשמים ממעל כי אז עלתה הכלה ונתפרשה מהקליפה כמו שביארו בזוהר תרומה דף קל"ה ז"ל, צלותא דמעלי שבתא אתאחדת כרסייא יקירא קדישא ברזא דאחד ואתתקנת למשרי עלה מלכא קדישא עילאה כד עייל שבתא איהי אתייחדת ואתפרשא מסטרא אחרא וכל דינין מתעברין מינה ואיהי אשתארת בנהירו עילאה ואתעטרת בכמה עטרין למלכא קדישא ע"כ.

הנה משם יתבאר תרתי לטיבותא, דאתפרשת מסטרא אחרא ועוד בה דאתעטרת בכמה עטרין, ועל כן כדי להורות על שלימות זה הנמצא בה לכן יאמר בשפ"ר תפלה זו ויכולו השמים והארץ והוא לשון שכלול והוא לשון כלה כי כלתא דא היא עתה בערך שנשתכללה מזמן הבריאה דכתיב ויביאה אל האדם דקשיט לה בכ"ד קישוטין כמספר ויבא"ה, וכן הוא עתה ויביאה אל האדם ויכל אלהים ביום השביעי מלאכתו הראשונה שאמר אעשה לו עזר להחיות זרע, ולעומת זה תקנו שבע ברכות כי לעולם הכלה היא מתברכת בשבע ברכות בסוד ויבנהו שבע שנים כמו שאמרו בזוהר דכנסת ישראל בז' סליקת וכו'.

ביאור האר"י בשינוי תפלות שבת זמ"ז, וחילוק הלשונות "בה" "בו" "בם"

כט. ורבינו הקדוש האר"י ז"ל כתב טעם למה שתקנו שלש תפלות משונות זו מזו בשבת, אתה קידשת הם הקידושין של הכלה שנתן לה החתן בסוד שבע ברכות ואז היא נקנית לבעלה ואסורה לחיצונים, וג' פעמים ויכולו הם ג' עדים, ישמח משה הם סבלונות, תכנת שבת סוד מאכל ומשתה, אתה אחד הוא יחוד חתן וכלה, ועל כן בלילה אנו אומרים וינוחו בה ככלה בבית אביה שעיקר השמחה בה, ובשחרית אומרים וינוחו בו ככלה בבית חמיה שעיקר השמחה בו, ובמנחה אומרים בם שאחר זה שניהם עיקר ביחודא שלים.

ביאור מ"ש ז"ל אמרה שבת לפני הקב"ה לכולם נתת בן זוג כו'

ל. וכן היה דורש מורי ז"ל כל ענין שבת בענין זה, אשר חכמים הגידו שהשבת קרא תגר לאמר לפניו יתברך רבונו של עולם לכולם נתת בן זוג ולי לא נתת בן זוג א"ל הקדוש ברוך הוא ישראל יהיה בן זוגך, ולפיכך נתנהל בו כעין חתן וכלה, תחלה אנו מכינים ומזמנין כל מיני עידונין בכניסת שבת ושוב מקדשין כאתרא דמסבלי והדר מקדשי ולפיכך זכרהו על היין דברכת אירוסין טעונה כוס, וצותה תורה זכור את יום השבת לקדשו בפה דבעינן נתן הוא ואמר הוא אבל אם קידש בשתיקה זולת האמירה לא מהני.

וכשאדם בא לביתו אור השבת ומוצא שלחנו ערוך ונרות דולקות ופורס מפה ומקדש אז שני המלאכים המלוין אותו הן הן עדי קדושין ועושין לו שושבינות ומברכין אותו והיא מכנסת לו נכסי צאן ברזל נשמה יתירה הנכנסת ויוצאה עמה, ונכסי מלוג שלה תוספת השפעה, והבעל אוכל פירות כל ימי השבוע דשבת הוא מחלק מזון והשפעה לכל ששת ימים כמו שאמרו בזוהר.

יזהר שלא יחליף תפלת שבת בשל חול

לא. כי על כל אלה נכון להיות כל איש פונה את כל הכבוד הזה לבלתי יטעה בין תפלת שבת לתפלה של חול חס ושלום, כי אף כי לפי הדין אם טעה והתחיל תפלת החול גומר אותה הברכה שנזכר בה שטעה ומתחיל של שבת לא שנא נזכר בברכת אתה חונן לא שנא נזכר בברכה אחת משאר הברכות, היינו להיות כי תפילה של חול נמי הוא מתעורר לעשות ייחוד למעלה וכל הייחוד הוא בבחינת רחל ולכן גומר אותה הברכה כי בזה נמי נמשך לרחל שפע והארה, וגם לא בעבור שמתפלל של חול מתבטל ממנה הארת השבת.

אך איהו הוא דאפסיד אנפשיה שלא יקבל שפע בנשמתו הלך חשיכים ואין נגה לו, כי כל מעשה האדם אשר בעפר יסודו הוא עושה הייחוד למעלה ומאותו הייחוד עצמו נמשך לו הארה ממנו כמו שאמרו בזוהר ויקהל 203 ז"ל, בגין דבעובדא דעביד בר נש בהאי עלמא אתעטר מאן דמתעטר ודאשתאר אתעביד מיניה לבושין להאי בר נש ע"כ, אשר משם ראיה ברורה כי העושה המצוה יהיה לו חלק ממנה כפי הכנתו ולכן מגרעות נתן לנפש רוח נשמה שלו לבלתי היות לו חלק מהארת הייחוד הנפלא של שבת.

לב. והראשונים אמרו כי מי שאירע לו כך ידאג כל אותו השבוע כי סימן רע לו שנהג בקדש חול, ויפשפש במעשיו ויתעורר בתשובה כי לולי נפשו מטוהרה לא בא לידי מדה זו.

יזהר שלא יחליף תפלות שבת זו בזו

לג. וכן צריך להזהר שלא להחליף את של זו בזו שאף שלפי הדין עלתה לו כי לעולם הכלה היא מתברכת בשבע ברכות מכל מקום אשר הריחו בסוד ה' ישכיל ההפרש רב בינותם.

כי בכל תפילה מקבלת משבע יותר עליונות להמשיך לה הארה יותר גדולה מלמעלה מדריגה אחר מדריגה כי בכל תפלה עולה במעלות יותר עליונות עד שבתפלת המנחה נאמר בה ושמרתם את השבת כי קדש היא לכם היא עצמה נעשית קדש עליון בסוד חכמה בסוף וחכמה בראש ואין ראוי לקלקל סדר המדריגות, עד שמפני כך עלתה הסכמת כמה רבוותא שאם החליף של מוסף באחרת או אחרת בשל מוסף לא עלתה לו על כי המשכת האור לה ממקום יותר עליון.

והמשכיל לא יביא עצמו לידי מדה זו כי מי ומי יודע להפריש בכוונות אלו, וכל שכן כי אמירת ויכולו אותו אנחנו מבקשים להתברך מפי מלאכי עליון לאמר וסר עוניך וחטאתך תכופר, ואף כי עתיד לאומרו עוד הפעם בערבית מכל מקום אין קידושין בפחות משני עדים כמ"ש שאתה קדשת סוד הקידושין חתן לכלה, ויכולו סוד עד ראשון של הקידושין ואחר העמידה עוד הפעם ויכולו והוא עד שני דקידושין, ובכל אחד ואחד פנה למעלה בצל"ם דמות תבנית עליונים למעלה כנודע ואיך ולמה יסמוך עצמו בדין אם החליף של זו בזו.

לד. ולפיכך האיש הנלבב בלבבו יבין להוציא דבר לפני האלהים בכוונה שלימה דבר דבור על אופניו דבר בעתו ומצא כדי גאולתו, ואם נאנס ולא התפלל בליל שבת יתפלל שחרית שתים של שחרית של שבת דהכל בעתו מתברך אף כי לפי הדין אם החליף זו בזו יצא.

כוונת הברכות בתפלת ליל שבת ע"ד הסוד

לה. ואשר הריחו בסוד ה' יאותה לו לכוין במשפט האורים שמות המאירים בז' ברכות אלו, ולפי כי נמצאו שגיאות מרובות בספרי גורי האר"י זלה"ה בסדר השמות ויש שסידרו משפט הז' מרגלאן כסדר יציאתם בקבלת שבת, ושגו בזה כאשר קבלנו שאין לכוין אותם עתה כסדר יציאתם אלא כסדר עמידתם במדות אחר שיצאו וכמו שתראה בסוד הקדיש בדברי הרב זלה"ה בכוונות שבת, על כן לתשוקת המתחילים בחכמה אסדר סדר כוונת השמות ונקודות הכסף המאירים בהם בקיצור.

ברכה ראשונה הוי"ה הפתיחה בנקוד קמץ ובחתימה א' דאהיה יֶהֶוֶהֶ דמרגלא והוי"ה בנקוד פתח שעתה נצח דאימא מאיר בחכמה דז"א, ועוד יכוין אותה משולבת באדני ואותיות אדני קודמין לאותיות הוי"ה נקודה כמשפטה בכל מקום אלא שהיו"ד תהיה בש"בא.

ובברכה שניה באתה גבור לעולם אדני חתום בר"ת שם אַגֻלאֹֹ וצריך לכוין בו עתה בנקוד זה, ובהוית החתימה ה' דאהיה והוי"ה בנקוד אלהים דמרגלא גבורה והוי"ה בנקוד צירי שעתה הוד דאימא מאיר בבינה דז"א, ועוד יכוין אותה משולבת באדני כמו בראשונה.

ובברכה שלישית י' דאהיה מֹצֹפֹץֹ דמרגלא תפארת והוי"ה ברביע שעתה יסוד דאימא מאיר בדעת ז"א, ועוד יכוין אותה משולבת באדני כאמור.

ובברכה רביעית ה' דאהיה האחרונה וי"ה אדנ"י מלכות דמרגלא והוי"ה בנקוד צבאות וה' אחרונה צירי, ועוד יכוין אותה משולבת באהיה ועוד יכוין אותה משולבת באדני כדרך הנ"ל.

ובברכה חמישית י' דיה"ו ואִלִ דמרגלא נצח, ויכוין יו"ד ה"י ושם ב"ן כולו נקוד פתח ונקוד הוי"ת הברכה בסגול שעכשיו מאיר נצח דזעיר בחכמת הנוקבא ומשולבת באדנ"י.

ובברכה שישית ה' דיה"ו ושם אֻלֻהֻיֻםֻ דמרגלא הוד יכוין יו"ד ה"י די"ודין ושם ב"ן בנקוד צירי, והוית הברכה בשבא כי עתה מאיר הוד דזעיר בבינת הנוקבא ומשולבת באדני.

ובברכה שביעית ו' דיה"ו ושם מוּ צוּ פוּ ץוּ דמרגלא יסוד, ויכוין שם יה פשוט ושם אהוה ושם הוי"ה שניהם במלוי ההין ובלי נקוד, והוית הברכה בנקוד חולם כי עתה מאיר יסוד דזעיר בדעת הנוקבא, ועוד יכוין אותה משולבת באדני.

הנה כה משפט סדר הז' שמות דמרגלאן וזה הסדר לא ישתנה בד' תפלות של שבת, אלא שבמשפט הנקודות ישתנה סידרם בשאר השמות כאשר יתבאר להלן.

נוסח ישמחו וסודו וחילוק התפלות זמ"ז

לו. ובנוסח ישמחו במלכותך שגו גם בו רבים להגיה במקום חמדת ימים אותו קראת יש אומרים קדש אותו קראת ויש אומרים עונג אותו קראת, ולא ידעו תועי רוח בינה ומתעתעים במטבע שטבעו חכמים בו כ"ד תיבות עד זכר למעשה בראשית כי בם המלכות תמלא כד"ה ותעל וככלה תעדה כ"ד קישוטיה.

ואומרינו חמדת ימים אותו קראת על השבת סוד המלכות ידבר בסוד נחמ"ד העץ עץ הדעת והיא חמדת הימים, אי נמי כמו שאמרו בזוהר אמור דף צ"ד, אמר ליה רבי אבא וכי שבת לאו מקדש הוא זמין א"ל לאו בתרי סטרין חד דהוא ודאי קדש אקרי דכתיב ושמרתם את השבת כי קדש היא לכם וחד דשבת לאו זמין הוא דהא דיליה הוא ירותא ודאי דקדש הוא ולאו זמינו וכו', ובזוהר חדש פרשת כי תשא בדבור לא תחמוד ביארו סוד החמדה באבא וז"ל, לא תחמוד לקבל דרגא סתימאה עילאה דכל מחשבן ביה תליין וכו' ע"ש, וכלפי זה יאמר וקדשת"ו חמד"ת ימים אותו קראת והיינו מה שקרוי קדש אוצר כל כלי חמדה כמו שאמרו בזוהר הנזכר, וזהו שתרגם הירושלמי ויכל אלהים וחמיד, וכן במדרש הנעלם פרשת בראשית ע"ש שכן כנוי השבת בהיותו נאחז במחשבה סוד חמדה בלב ולפיכך לא ישנה.

וטעם אומרינו זכר למעשה בראשית כאן לפי כי זווג יעקב ורחל הוא ביסודו העיקרי כמעשה בראשית, אכן האומרו בתפלת שחרית תועה מדרך השכל ומשקר שאין אז הז"א כמו במעשה בראשית עם רחל כי הוא עלה במרומים אל או"א והיא במקום ז"א, אפס במוסף אשר ישתוו שניהם כעת יאמר זכר למעשה בראשית, ואומרינו וינוחו בה עתה בלילה כי היא העולה אבל הז"א אין לו עליה בלילה.

ג' תפלות של שבת כנגד ג' שבתות

לז. והנה אמרו בזוהר פרשת ויקהל דף ר"ה ע"ב, צלותא דשבתא דעמא קדישא תלת צלותין אשתכחו בהאי יומא לקבל תלת שבתי וכו', והביאור שג' שבתות מפורסמות בעולם, שבת בראשית, שבת מתן תורה, שבת העתיד לבא, ולעומתן יסדו ג' תפלות, אתה קדשת רמז לשבת בראשית וכן משמעות עניינה שאומר תכלית מעשה שמים וארץ וכן ויכולו השמים והארץ וכל צבאם שנאמר בשבת בראשית, ותקנו אותם בליל שבת שהוא הראשון לכולם והתחיל השביתה לעולם.

ובשחרית ישמח משה והוא כנגד מתן תורה וכן משמעות עניינה כמ"ש כליל תפארת בראשו נתת בעמדו לפניך על הר סיני וכן פסוק ושמרו בני ישראל שהוא שמירת שבת שנצטוו בהר סיני, ונתקן בשחרית שבת לפי כי בשבת בשחרית ניתנה תורה כמו שאמרו פרק ר' עקיבא. 204

ובמנחה אתה אחד על שבת העתיד להיות ה' אחד ושמו אחד וכן משמעות נוסחו אתה אחד ושמך אחד וכו' והיה ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד, וכן הוא אומר אברהם יגל יצחק ירנן יעקב ובניו ינוחו בו כולם לעתיד, ונתקן במנחה לעת ערב כי כן אנו מצפים והיה לעת ערב יהיה אור, וכן נתקנו ג' סעודות בג' זמנים אלו לעומת אילין תלת שבתות.

ואיש התמים ישכיל בכוונתו בג' תפלות אלו אל השבת הרומז וימצא עזר כנגדו לבלתי סור מן הסדר הנכון ולא יחליף את של זו בזו וכל שכן שלא לערב קדש בחול כמו שביארנו למעלה.

טעם אמירת ויכולו אחר העמידה

לח. ואחר התפלה חוזרים לומר ויכולו והוא עד שני דקידושין ומרומם על ויכולו שבתפלה.

כמ"ש הרב שאז המלכות בסוד חקל ועתה בסוד חקל תפוחין סוד ג' אבות המאירים אור פנימי שלהם במוחיה, ועל כן נכוין בשביעי ראשון שם אל חסד לאברהם, ובשביעי שני שם אלהי"ם פחד יצחק, ובשביעי שלישי שם הוי"ה תפארת ישראל.

ואולם לפי פשוטו יש טעם גם כן לדבר כי הוא בתורת עדות שאנו מעידים על הבורא יתברך שברא את עולמו בששת ימים ובשביעי כילה כל מעשיו, ומפני זה צריך לאומרו מעומד כדרך כל עדות שנאמר ועמדו שני האנשים, ואף כי נאמר בתפלה הוו יחידים ואין עדות יחיד עדות כי על כן היחיד אין לאומרה דרך עדות אלא כקורא בתורה, ואשר חכמים הגידו 205 דנעשה שותף לקב"ה במעשה בראשית ושמלאכי השרת מניחים ידיהם על ראשיהם ואומרים וסר עוניך וחטאתך תכופר, עיקר הדבר הוא על ויכולו שלאחר העמידה שאז אומרים אותו כולם כאחד בתורת עדות.

תוכחה על מעלת ויכולו ושלא לשוח בו אפי' בד"ת

לט. וצריך להיות כל איש שת לבבו אליו להאמין באמונה שלימה בחידוש העולם ויהיו פיו ולבו שוין, ויכוין במוצא שפתיו ענין החידוש לאפוקי מדעת האפיקורוסים והכופרים שסוברים שהעולם קדמון והוא כמנהגו נוהג, אבל אנו מעידים על חידוש העולם ומאמינים בו אמונה שלימה כמו שיתבאר בפרק הבא, ובכן יקרא עדותינו עדות נאמנה לא באמורכם קול דברים ותבונה אינכם רואים וכל שכן המזלזלים ביקר הדרו ומפסיקים בתוכו בדברי תורה וכל שכן בדבור של חול.

מ. וכבר סיפרו בספר החסידים 206 שחסיד אחד ראה לחסיד אחד אחרי מותו ופניו מוריקות, אמר לו מדוע פניך מוריקות, אמר לו מפני שהייתי מדבר בויכולו בשעה שהציבור היו אומרים אותו ע"כ, ולא יתכן לומר שהחסיד דיבר דברי חול שם בבית הכנסת האסורים בשבת בכל מקום שנאמר ודבר דבר שלא יהא דבורך של שבת כדבורך של חול, אמנם הענין הוא שאפילו בדברי תורה אין רשות לאדם לדבר בכל זמן שמתפלל שליח צבור, וכל העם ישמעו וייראו אם כך עלתה לחסיד ההוא בדבור של קדושה כל שכן וקל וחומר שאין קץ לעונש המפסיק בדברים של חול בזמן שמתפלל שליח ציבור ויכולו וברכת מעין שבע.

בקדושת בתי כנסיות ואיסור הדיבור בהן

מא. וכל שכן אם הוא מתפלל בבית הכנסת דאחזי פירודא וגרע מהימנותא, ואמרו בפרשת תרומה 207 ווי ליה דלית ליה חולקא באלהא דישראל וכו', ומאחר שהוא מקום לתוספת נפש רוח נשמה באמצעות התפלה הנה ימצא כי המדבר שם לא מבעיא שאינו מרויח כלום אמנם יהיה לו עונש גדול, ומדקאמר לית ליה חולקא באלהא דישראל משמע שהולכת ממנו הנשמה שהיא חלק אלוה ממעל ולכן צריך להזהר בזה ביותר בימות החול ויותר מהם בשבת כמו שאמרו בזוהר פרשת ויקהל, 208 כיון דעאלו עמא קדישא לבי כנישתא אסור לאשתדלא אפילו בצורך בי כנישתא וכו' תרין מלאכים ממנין על דא ביומא דשבתא ואינון שוון ידיהון על רישיה ואמרין ווי ליה לפלניא וכו'.

והטעם כי לפי הקדושה העודפת בבתי כנסיות ובתי מדרשות בשבת מבימי החול צריך להיות גם המורא ביותר ולכן בשבת אסור לאשתדלא בבי כנישתא אפילו בצורך בי כנישתא כמו שנתבאר, והשוכן בבית הזה יתן בלבם לשמוע דברי חכמים אשר הן בעוונות הרבים כשלו ונפלו בעון הדיבור בשבת יותר מבימות החול וה' הטוב יכפר בעד.

טעם אמירת אמת אחר ויכולו

מב. ויש נוהגים לומר אחר סיום ויכולו אמת, וטעם הדבר על פי מה שביארנו למעלה בשם המקובלים כי בימות החול ש' דשבת סמוכה לאותיות ק"ר דשק"ר אבל בשבת ש' של שבת מתקשרת אל מדת אמת בסוד א'ם ת'שיב מ'שבת ראשי תיבות אמת וכלפי זה יאמרו אמת, אכן לא לאמת העדות יאמרו כן כי לא מצינו עדים שיאמרו על עדותן אמת, ואולם אינו מעכב שהרי הוא חתום באומרינו אשר ברא' אלהים' לעשות'.

ברכת מעין שבע וטעם תקנתה

מג. ואומר שליח צבור ברכה אחת מעין שבע, ותקנוה משום סכנת מזיקין מפני שבתי כנסיות שלהם היו בשדה וכיון שלא תקנוה אלא מטעם זה היחיד אסור לאומרה, ואף שבתי כנסיות שלנו עתה בעיר ואין שם סכנה התקנה לא זזה ממקומה, ובמקום שאין בית הכנסת קבוע וכל שכן אם מתפללים בביתם צריך להזהר שלא יאמרו אותה והאומרה הוי ברכה לבטלה.

מד. ואולם גם לפי סודן של דברים מרוממת היא להמשיך מז' עליונות ממנה, ולפיכך אין אומרים אותה ביום טוב מפני כי הארה זו נמצאת לכלה בשבת בלבד כי היא בסוד בת שבע ולכן בכל התפלות הם שבעה כדי להאיר בה מלמעלה, ולכן בשבת אומרים ברכת מעין שבע שהרי נאמר בה מנורת זהב כולה ושבעה נרותיה עליה הרי כנגד ז' של תפלת ערבית, שבעה ושבעה מוצקות כנגד שחרית ומנחה נמשך כל זה לנרות אשר על ראשה ומשם נמשכים לה, ולכן בערבית חוזרים ואומרים ברכת מעין שבע כדי להמשיך לה משבע עליונות ממנה, ולפיכך צריך לכוין ברמז השבעה ברכות הרמוזים בה הז' אותיות אהי"ה יה"ו והז' מרגלאן כדרך הכוונה בתפלה מה שאין כן ביום טוב.

אמירת מעין שבע ביו"ט א' של פסח שחל בשבת

מה. ולכן אין אומרים אותה ביום טוב ואין מזכירין ביום טוב בברכת מעין שבע, וכן אין אומרים אותה בבית חתנים שהרי הכלה שם נתברכה בשבע ברכות ואין לה צורך בברכת מעין שבע, ולפי טעם פנימיותן של דברים אלו אין למנוע מלאומרו כל לילי שבתות אף כשחל להיות יום ראשון של פסח בשבת, אף כי לפי הפשט לא יתכן כי אז משומרת מן המזיקין כמ"ש הראשונים.

אמירת מזמור ה' רועי וטעמו

מו. ואחר כך יאמרו מזמור לדוד וכו' שנאמר בו ה' רועי, כי בימות החול השער הזה יהיה סגור וההנהגה על ידי העבד מטטרון ובשבת כדין שמושא דקודשא בריך הוא כמו שאמרו בזוהר פרשת נח והארכנו בזה בפרק ב' דר"ח ע"ש, ולעומת זה תקנו מזמור זה בשבת להראות ההנהגה בשבת שהיא על ידי הוא יתברך ה' רועי, וגם נזכר בתוכו שביתת הנפש נפשי ישובב.

והעיקר כמו שאמרו בזוהר תרומה נפשי ישובב דא נפש דוד וכו', וגורי האר"י זלה"ה כתבו כ'וסי ר'ויה ר"ת ר"ך ועם הכולל אר"ך סוד אר"ך אורות מש"ע דא"א שעתה יש לו כולם, אך' טוב' וחסד' ס"ת כ"ו מספר שם הוי"ה, וטוב וחסד שנים אלה טוב הם החסדים בעומדם ביסוד דאימא וחסד הם בצאתם החוצה וגם כאן אך טוב וחסד ירדפוני חתום בר"ת מספר שם הוי"ה, ועוד חתום שם יל"י בר"ת י'הוה ל'אורך י'מים ובס"ת מספר שם אדנ"י, ומודע לחכמה ישית לבו אליהם בכל פעם שאומרו בשבת.

כוונת ברכו אחרון למי שלא כיוון בראשון

מז. ואחר כך יאמרו קדיש וברכו, ואשר שכח לקבל שבת תוספת הרוח בברכו הראשון או אם לא שמעו יכון במחשבתו עתה בברכו האחרון לקבל תוספת הרוח והנשמה ביחד כי אם לא קבל הרוח בברכו הראשון לא יתכן לו לקבל הנשמה בופרוש עלינו סכת שלום, על כן עתה בברכו האחרון יכוין לקבל שניהם יחד הרוח והנשמה וכן ביום, ועל כן אין טעם להבלתי אומרים אותו בשחרית בשבת מטעם זה בלעדי סודי הדברים.

טעם אמירת יגדל ואדון עולם בליל שבת

מח. ועל כי שקולה שבת כנגד כל המצוות אשר עליו הוכן בצדק תמונת השם יתברך ובה נתלים כל יסודי הדת וי"ג עיקרים אשר הניח בעל העקרים כנודע מספרי הקדמונים, על כן אחר שהעדנו בויכולו בחדוש העולם נהגו לומר פיוט יגדל אלהים חי בכל שבת ונכון להיות כל איש שורר אותו בכוונה זו, ואף שאמרו על הרב שלא חפץ בו, היטב חרה לו על הארבעה בתים הראשונים שאין הדברים מכוונים על דרך האמת ובזוהר תרומה אמרו שירות ותושבחות דאית בהון קבלה אמיתית ולכן אין ראוי לאומרם, אכן מהנוסח אדון עולם ואילך מהולל בתשבחות ואין למנוע מלאומרם וכן אני נוהג עם כל החברים, ולפעמים היה מורי ז"ל אומר אדון עולם במקומו.

ציונים והערות לפרק ו

195) זוהר תרומה דף ק"ל ע"א. 196) שם. 197) ברכות דף כ"ז ע"ב. 198) שבת דף קי"ח ע"ב. 199) ויקרא רבה פרשה כ"ט אות א'. 200) זוהר פנחס דף רל"ו ע"א. 201) זוהר ויקהל דף ר"ד ע"ב ובדפו"ר אי' זוהר תרומה ולפנינו ליתא שם. 202) זוהר ויקהל דף ר"ה ע"א. 203) זוהר ויקהל דף ר"י ע"ב. 204) שבת דף פ"ו ע"ב. 205) שבת דף קי"ט ע"ב. 206) ספר חסידים סימן נ"ח. 207) זוהר תרומה דף קל"א ע"ב. 208) זוהר ויקהל דף ר"ה ע"ב.

תוכן העניינים

חמדת ימים א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה