חמדת ימים א· רבי בנימין ב"ר מאיר הלוי
ספר חמדת ימים - חלק ראשון - שבת קודש · פרק ה - תוספת שבת - קבלת שבת
תוספת יום שבת וטעמו
א. שביתת תוספת יום השבת שגבה מאד במהלליה להאדיר ולהעריץ עליונים למעלה וגם הנפש לו תמלא מזיז כבודה עודינו בחיים, ואף כי אחרי מותו כמו חלב ודשן תשבע בצחצחות נפשו כאשר עשה כן יעשה לו, זכה מוסיפין לו כמו שאמרו בתקונים סוף תקון מ"ח ז"ל, וצריך למהוי מוסיף מחול על הקדש וכל המוסיף מוסיפין ליה נפש יתירה בשבת וכל הגורע גורעים ליה ההיא נפש יתירה חס ושלום.
ב. ורועי ישראל אשר מעולם אנשי שם היו מאשרים ואומרים יהי חלקי עם מכניסי שבת בטבריה וממוציאי שבת בצפורי, 168 כי ראו כי שם חלקת מנוחת שבת בתוספת יתר על כל שאר הארצות באשר טבריה היא עמוקה ומחשיכה מבעוד יום וסבורים שחשיכה ומוסיפים בקדושת שבת, וצפורי יושבת בראש ההר ובעוד שהחמה שוקעת נראה שם אור גדול ומאחרים לצאת.
אך אמנה באשרם כי אישרו היינו על התוספת היתר, כי הן לעיקר התוספת לא ישובח חלקתם בעשותם החיוב המוטל על כל אישי ישראל, כאשר למדו בשמיני דיומא 169 ועניתם את נפשותיכם בתשעה לחדש יכול יתחיל ויתענה בתשעה תלמוד לומר בערב אי בערב יכול משתחשך תלמוד לומר בתשעה הא כיצד מתחיל ומתענה מבעוד יום מכאן שמוסיפין מחול על הקדש, ואין לי אלא בכניסתו ביציאתו מנין תלמוד לומר מערב עד ערב ואין לי אלא יום הכפורים יום טוב מנין תלמוד לומר תשבתו אין לי אלא יום טוב שבתות מנין תלמוד לומר שבתכם הא כיצד כל מקום שנאמר שבות מכאן שמוסיפים מחול על הקדש ע"כ, ובמכילתא אמרו זכור מלפניו ושמור מלאחריו מכאן שמוסיפים מחול על הקדש.
ג. ואולם טעם תוספת זה אף מן המושכל האיש המשכיל יבוננהו, כי כאשר ינהג איש את עצמו בהודע אליו אשר איש שר וגדול עתיד לבא אל ביתו אשר יכון את עצמו להקדים אל פתח ביתו לקבלו ולא ימתין עד עת בואו, כן הדבר הזה לקבל פני השבת הקדוש יאותה לנו להקדים ולהוסיף מחול על הקדש כל אחד לפי שיעורו, ומנהג חסידים הראשונים להקדים שתי שעות קודם הלילה בשירים ותושבחות לכבוד הדרה של שבת כמו שנבאר.
להוסיף מחול על הקדש כדי להתחיל שבת במזל צדק ולא במאדים
ד. ונוסף גם הוא טעם הדבר באשר מודעת זאת ששבע מזלות שצ"ם חנ"כל 170 המה, ובתחלת הלילה מימי השבוע משמש כצ"נש חל"ם נמצא מגיע מזל מאדים בתחלת ליל שבת, ובהתחלת הימים משמש חל"ם כצנ"ש נמצא מגיע לתחלת יום שבת שבתאי, והנה מאדים ושבתאי הם מורים על צרות רעות ורבות רחמנא ליצלן כמו שאמרו פרק מי שהחשיך 171 ולפיכך צריך להוסיף מחול על הקדש שעה אחת מערב שבת כי אז משמש מזל צד"ק כדי להתחיל קדושת ליל שבת במזל צדק, וכן בשבת בבקר צריך לאחר תפלת שבת שעה אחת שלא תהיה מיד הבקר אור בשליטת שבתאי רק בשליטת צדק כי על כן לא נאמר בשבת בבקר בבקר כמו שכתב המרדכי פרק כל כתבי. 172
ה. ואמרו התוכניים כי כל מכות הרג ואבדן מתרגשות על ידי מאדים וכל טילטול ושבי ורעב מתרגשים על ידי מזל שבתאי, ולפיכך כל איש ישראל יהא זריז ונשכר להוסיף מחול על הקדש בעת שליטתו של צדק ולא ימתין עד עת שליטת מאדים וכן בבקר כאמור פן יגרום רעה לעצמו ולכל אחיו בית ישראל עמו, וסימניך צד"ק צד"ק תרדוף אחר שליטת מזל צדק שני פעמים, האחד בערב שבת כשהוא שולט בשעה אחרונה שלא תכנס לשבת בשליטת מאדים, ושנית יש לך לרודפו בבוקר אור יום השבת שלא תתחיל מיד הבקר אור בשליטת שבתאי אלא בשליטת צד"ק למען תחיה וירשת את הארץ.
ו. ומורי ז"ל היה אומר, אמת מארץ תצמח וצדק משמים נשקף אשר חכמים הגידו כי בימי המעשה מתקרב הש"ין של שבת אל אותיות ק"ר באלפ"א בי"תא ונעשה שקר ובשבת מתחבר לאמ"ת, והסוד א'ם ת'שיב מ'שבת וכו' ראשי תיבות אמ"ת, ועל זה נאמר אימתי ראוי שתצמח האמת דהיינו שביתת השבת בעת שמזל צדק משמים נשקף, וכל כך למה מפני שעל ידי כך גם ה' יתן הטוב וארצנו תתן יבולה, לפי כי המזלות האלה המה מורים על כל הרעות והרעב הבא לעולם, אך באשר תגבר האמת בממשלת צדק ולא יבא בעת ממשלתם אז גם ה' יתן הטוב וארצנו תתן יבולה ולא תדבקנו הרעה חס ושלום.
סוד תוספת שבת
ז. ואיש המשכיל ידע שכו"ל סוד תוספת זה נמשך לאשר ביארנו למעלה, כי בכל ערב שבת מתקבצים שבעים כוכבים ונעשים כעין מדורה של אש והיא רוצה לעלות ולהתקרב אל הקדש פנימה ובא כוכב אחד ומכה באותה מדורה ומורידה עד תהום רבה.
וביאר רבינו הקדוש ז"ל סוד הדבר כי קליפת נוגה שהיא הקליפה היותר קרובה אל הקדושה והיא חצי טוב וחצי רע, החלק שבפנים הפונה אל הקדושה הוא טוב וחלק שמבחוץ הוא רע, והנה הקליפה רואה שמן השפע של שבת העבר לקחו כל ששת ימי החול חלק בששת ימי המעשה ועתה בערב שבת היא מכרת ויודעת שתחזור הקדושה לעלות כדי להתדבק למעלה לחזור ולהשפיע למטה בעולמות פעם אחרת ואז היא עולה כדי ליטול פרנסתה גם כן, ואז כדי שלא ימנע כח הקדושה ותוספת שבה על ידי הרע שבנוגה אז נמשך מן הגבורות העליונות כח כוכב אחד הנקרא שלהובא דאשא ומוריד אותה מדורא דאשא לתתא לתהום רבה.
בתוספת חול על הקדש נמשכים גרים לישראל
ח. והנה מה שניתוסף ונדבק מטוב של נוגה בקדושה זהו תוספת קדושת שבת באשר שליטתה כל ימי החול ונקרא מוסיף מחול על הקדש, ולהיות כי היא נקראת בזוהר 173 טיקלא שהיא המאזנים של מעלה כי היא חצי טוב וחצי רע ולפי מעשה בני אדם היא מתהפכת, אם טוב מכריע הטוב שבמאזנים את הרע וחוזר הרע להיות טוב ומזה באים הגרים ומתדבקים בקדושה ואם רע מכריע הרע את הטוב וחוזר הטוב להיות רע, ומזה נמשך ענין המומרים ונפרדים מאת הקדושה בסוד כנען בידו מאזני מרמה לעשוק אהב, ולכל עון ולכל חטאת אשר יחטא כל איש וביותר בפגם מאזני מרמה ובמדה ובמשקל פוגם מאזנים העליונים וגורם רעה הנזכרת, וזה שסמך הכתוב מצות הגר למוראת משקלות.
ט. ובדרוש מרכבת יחזקאל ביארנו כי לכן נקראת קליפת נוגה פרה אדומה לפי שפעמים מטהרת הטמא כשהטוב מכריע הרע ולפעמים בהפך שמטמא הטהור כשהרע מכריע ע"ש, ולפיכך נצטוו ישראל במרה בשתי מצוות אלה יחד שבת ופרה אדומה כי שתיהן שוו בשיעוריהן, כי כשם שהפרה מטהרת ופעמים בהפך כן שמירת שבת כי מי שישמור שבת כהלכתו ומוסיף מחול על הקדש גורם שמטהר הטמא וכן בהפכו גורם שמטמא חס ושלום הטהור.
י. ועל כן לא נתנו חכמים שיעור כמה יוסיף מחול על הקדש אלא מוסיף כל אחד לפי שיעורו, לרמוז כי אחרי שזה תלוי בבחירת האיש הישראלי את כל אשר יחפוץ יטנו אין לו שיעור אלא דרך הטוב ודרך הרע לפניו ויעשה מה שלבו חפץ, ועל כל פנים לא יפחות מכדי רביע שעה קודם שבת להתפלל תפלה בזמנה כי אף בימות החול צריך להיות רביע שעה קודם הלילה, וסימניך פנה אל תפלת הע"ר ע"ר שהשעה אלף ושמונים חלקים ורביע שעה הוא ר"ע חלקים, וכל שכן בשבת שצריך להוסיף מחול על הקדש לעשות מר"ע טוב כאמור שעל כל פנים אין לאחר יותר מר"ע חלקים שהוא רביע שעה בכניסת שבת.
שבח המזרזים את העם לבטל ממלאכתם
יא. ואשרי אנוש יעשה זאת להוסיף מידי ערב שבת בשבתו מחול על הקדש, וגם ראוי לאנשי לבב לסובב ברחובות קריה לבטל בעלי מלאכה ממלאכתן ולבטל את החנויות שיסגרו לפחות שעה אחת לפני השבת להכין עצמם לקראת השבת דחיישינן לאמשוכי חס ושלום וכן ביציאתה שיוסיפו מחול על הקדש כמו שנבאר להלן, ומה טוב חלקם ומה נעים גורלם שזכות הרבים מסייעתם וצדקתם עומדת לעד.
בשביתת שבת ותוספתה זוכין לגאולה
יב. ואף כי הודיענו רבינו הקדוש זלה"ה שכל זמן שניצוץ אחד בנוגה שאין מתברר הטוב שבה אין הגאולה באה בסוד אין בן דוד בא עד שיכלו כל הנשמות שבגוף דהיינו בגוף נוגה, ועל זה אמרו 174 אלמלא שמרו ישראל שתי שבתות מיד היו נגאלין שנאמר אשר ישמרו את שבתותי וכתיב בתריה והביאותים אל הר קדשי, והכוונה על שני השביתות שביתת שבת ושביתת תוספת מחול על הקדש אם היו שומרים ישראל כהלכתו מיד היו נגאלים יען שהם מבררים נשמות שבגוף נוגה להכניס הנשמות בקדושה, וכפי התוספת אשר יוסיפו מחול על הקדש כן ירבה וכן יפרוץ לדבק נשמות בקדושה ומעלין עליו כאילו עשאם על דרך ואת הנפש אשר עשו בחרן.
ביאור פסוק אשרי אנוש יעשה זאת
יג. ואבי ראה גם ראה מאמר הנביא אשרי אנוש יעשה זאת וכו' שומר שבת מחללו ושומר ידו מעשות כל רע ואל יאמר בן הנכר וכו', מסכים הולך להגדיל ולהאדיר תפארת תוספת זה וסודו כמו שנתבאר, וזהו אומרו שומר שבת מחללו ושומר ידו מעשות כל רע שעשה שתי פעולות, האחת ששומר את השבת העיקרי ואינו מחללו ולא זו בלבד אלא גם שומר ידו מעשות כל ר"ע הוא סוד התוספת ר"ע חלקי השעה קודם השבת שמבטל מלאכתו בכל זמן ר"ע שהוא שיעור רביע שעה כמו שביארנו למעלה.
וביאר הכתוב סוד תועלת התוספת הזה באמור, ואל יאמר בן הנכר הנלוה אל ה' לאמר הבדל יבדילני ה' מעל עמו, כי הבא להתגייר לא יאמר שיבדילהו הוא יתברך מעל עמו אחר שהורתו ולידתו היה שלא בקדושה, אחר שיראה ענין תוספת מחול על הקדש כי הוא בא לדבק גרים בקדושה ונהפוך הוא כי כמו מה שנתוסף מחול על הקדש נעשה קדש גמור גם הוא שניתוסף מחול על קדש ישראל יהיה כישראל ממש והיה קדוש.
ולא זו בלבד אלא גם ואל יאמר הסריס הן אני עץ יבש כי האיש הסריס בר מינן ואיננו מוליד אל יחשוב בלבו לאמר כי הוא כעץ יבש מאחר שאיננו עושה פרי, שהרי על ידי פעולה זו שגורם על ידו להתדבק הגרים לא ימיש מעשות פרי למעלה והן הן בניו באמת כמו שנאמר ואת הנפש אשר עשו בחרן.
וזה אומרו כה אמר ה' לסריסים אשר ישמרו את שבתותי, שתי שביתות שביתת שבת העיקרי ושביתת התוספת כי לסריסים יש בזה יותר להזהר משאר הבריות הואיל ובנים לא היו להם, אמנם על ידי זה ונתתי להם יד ושם טוב מבנים ומבנות כי אם היו מולידים בנים ובנות אי אפשר שיהיו מולידים למאתים ולאלפים, אכן בפעולה זו אפשר להם להוסיף מחול על הקדש כרצונם ולפי ההוספה מתבררים הנשמות לכמה אלפים ורבבות, ומזה הטעם גם כן אמרו בתקונים וכל המוסיף מוסיפים ליה נפש יתירה בשבת כי במדה שמדד להוסיף נשמות על ישראל מודדין לו להוסיף לו גם כן נפש יתירה.
סגולה לחשוכי בנים להוסיף מחול על הקדש
יד. וכן ראיתי למורי נר"ו היה מצוה על איש חכם מקרוביו שלא היו לו בנים ומתחנן לפניו ובמרירות נאנח מאד על הדבר, והזהירו על תוספת שבת להוסיף כפי כחו ולהיות סובב ברחובות קריה בערבי שבתות ובמוצאי שבתות להזהיר את העם להוסיף מחול על הקדש ובכן ימצא תקון לנפשו, ואנכי שאלתיו על הדבר והשיבני בלשון הכתוב כה אמר ה' לסריסים אשר ישמרו את שבתותי ונתתי להם יד ושם טוב מבנים ומבנות וטעם הדבר כמו שביארנו, ואשרי העובד את ה' בשמחה להיות לעולם אפוטרופוס גדול לקדושת השבת אשר תרומם קרנו למעלה להיות מבני היכלה של שבת אלופה ומיודעה.
מעשה באגרת שקיבל האבן עזרא ע"ה
ממלאך השבת
טו. ולמען תתלהב נפשך בעבודת בוראך אגיד לך מה שמצאתי במגילת סתרים מכתב ידו של החכם הגדול כה"ר אברהם בן עזרא ע"ה, והוא איגרת שלוחה אליו מאת השבת בחלום חזיון לילה וזה לשונו.
בשנת ארבעה אלפים ותשעה מאות וי"ט בחצי ליל שבת בי"ד לחדש טבת ואני אברהם הספרדי הנקרא בן עזרא הייתי בעיר אחת מערי האי הנקרא קצה הארנון שהוא גבול ז' מגבולות ארנון נושבת, ואני הייתי ישן ושנתי עריבה עלי ואראה בחלומי והנה עומד לנגדי כמראה גבר ובידו איגרת חתומה ויען ויאמר אלי קח זאת האיגרת ששלחה אליך השבת, ואקוד ואשתחוה לה' ואברך את ה' אשר כיבדני זה הכבוד ואתפשנה בשתי ידי וידי נטפו מר ואקראנה ותהי בפי כדבש למתוק.
אך בקוראי הטורים חם לבי בקרבי וכמעט יצאתה נפשי, ואשאל העומד לנגדי מה פשעי מה חטאתי כי מיום אשר ידעתי את ה' הנכבד והנורא אשר בראני ולמדתי מצוותיו לעולם אהבתי את השבת ובטרם בואה הייתי יוצא לקראתה בכל לבי, גם בצאתה הייתי משלח אותה בשמחה ובשירים ומי בכל עבדיה כמוני נאמן ומדוע שלחה אלי זאת האגרת.
אגרת השבת להאבן עזרא ע"ה
טז. וזו היא, אני שבת עטרת דת יקרים רביעית בעשרת הדברים, בין ה' ובניו אני אות ברית עולם לכל דורות ודורים, ובי כל מעשיו כילה אלהים אדיר אדירים וכן כתוב בראשית כל ספרים, ולא ירד אז מן למען אהיה מופת להורים, אני עונג לחיים על האדמה ומרגוע לעם שוכני קברים, אני חדוות נקבות וזכרים וששים בי זקנים עם נערים, ולא יתאבלו בי אבלים ובי לא יספרו על מות ישרים, והשקט ימצא עבד ואמה והגרים אשר בשערים, ינוחון כל בהמות הם ביד איש בסוסים וחמורים ושוורים, וכל המשכיל ביינו הוא יקדש וגם יבדיל, חשובים כנזירים בכל יום ימצאו שערי תבונה וביומי נפתחו מאה שערים, מכובד מעשות דרך ונכון מצוא חפץ ודבר כל דברים, אני שמרתיך מכל אשם למען שמרתני מאד מימי נעורים, ובזקנותך שגגה נמצאת בך אשר באו אליך הספרים ושם כתוב לחלל יום שביעי, ואיך תחשה ולא תדור נדרים לחבר איגרת דרך האמונים ותשלחם אל כל העברים.
יז. ויען ויאמר אלי ציר השבת, הוגד הוגד לה אשר הביאו תלמידיך אל ביתך אתמול ספרים פירושי התורה ושם כתוב לחלל את השבת, ואתה תאזור מתניך בעבור כבוד השבת להלחם במלחמת התורה עם אויב השבת ולא תשא פני איש, ואיקץ ותתפעם רוחי עלי ונפשי נבהלה מאד וארחץ ידי ואוציא את הספרים חוצה אל אור הלבנה והנה כתוב שם פירוש הפסוק ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד, והוא אומר כי כאשר היה בוקר יום שני עלה יום אחד שלם כי הלילה הולכת אחר היום, וכמעט קרעתי את בגדי גם קרעתי זה הפירוש כי אמרתי טוב לחלל שבת אחת ולא יחללו ישראל שבתות הרבה אם יראו זה הפירוש הרע, גם נהיה כולנו לעג וקלס בעיני הגוים.
ואתאפק בעבור כבוד שבת ואדיר נדר אם אתן שינה לעיני עד צאת יום הקדוש עד שאכתוב איגרת ארוכה לבאר את ראשית יום התורה להרים מכשול ולהסיר פח המוקש כי כל ישראל הפרושים גם הצדיקים עמהם יודעים כי לא נכתבה פרשת בראשית מעשה השם יתברך בכל יום רק בעבור שידעו שומרי התורה איך ישמרו את השבת כאשר שבת השם לסיפור ימי בראשית, והנה אם יהיה סוף יום השישי עד בוקר יום שביעי היה לנו לספור הלילה הבא, הנה זה הפירוש מתעתע כל ישראל במזרח ובמערב גם הקרובים גם הרחוקים גם חיים גם מתים.
והמאמין בפירוש הזה השם יתברך ינקום נקמת השבת ממנו והקורא אותו בקול גדול תדבק לשונו אל חיכו, גם הסופר הכותב אותו בפירושי התורה ידיו יבש תיבש ועין ימינו כהה תכהה ולכל בני ישראל יהיה אור עכ"ל.
תוכחה למזלזלים בכבוד כניסת השבת
יח. מכאן מודעא רבה להודיע ולהודע כמה וכמה מקפדת שבת הקדוש על כבודה, עיניך הרואות מעשה הזה כי התלמידים ההם אף שכתבו מה שכתבו, מעשה לא עשו חס ושלום ועם כל זאת הרעיד והחריד את כל החרדה הזאת על רבם, אף כי לרשע וחוטא לחלל את כבוד הדרה של שבת שהשבת יתבע עלבונה מהם להשיב להם שבעתיים אל חיקם.
וביותר תכבד עליהם עון אשמה בהקל בכבוד כניסתה כאשר חכמים הגידו כבוד לילה קודם לכבוד היום, ויהיו כל אלה להוציא מלב המינין האומרים שהיום הולך אחר הלילה על כן הגדילו את יקר תפארת גדולתה של לילה וגם תוספת על עיקר כתובתה להורות אמונת אומן שהלילה הולך אחר היום כאשר למדו חכמים ברוח מבינתם.
יט. וכבר נתחכם איש בער בשומעו פרטי הדברים האלה מפי בדרושי בקהל עדתי לאמר, והלא מקרא מלא ויכל אלהים ביום השביעי מכריז ואומר שאין תוספת מחול על הקדש אלא בהגיע יום השביעי ממש בו כילה כל מלאכתו.
ולא חלק לו השם בבינה כי בשר ודם שאינו יודע לא עתיו ולא רגעיו ולא שעותיו מוסיף מחול על הקדש אבל הקדוש ברוך הוא שהוא יודע רגעיו ועתיו ושעותיו נכנס בו כחוט השערה וכמאמר הרשב"י בבראשית רבה, וגם אמרו מה היה העולם חסר מנוחה באתה שבת באתה מנוחה וזהו גומרו.
כ. ואיש התמים יתמים עצמו עם קדושת השבת ובתוספת שבו בהביטו בכמה מינים ניתוסף מן חול על הקדש, ראשונה את אשר ביארנו למעלה בסוד המדורה, ועוד כי לעת ערב מתעלים כל העולמות ובזה ימצא כי ניתוסף מחול על הקדש שבעולם האצילות כי רק הוא קדש ושאר העולמות הם דרך חול כנודע, ועוד כי גם במדות עליונות כאשר הם עולים זה למעלה מזה וכל מדה תופש מקום עליון ממנו, נמצא כי יצדק לאמר חול למדה התחתונה בערך העליונה יותר ממנה כי קדש הוא, וביותר יצדק להיות כי המדות אשר עולים היינו הכלים שלהם והם מלבוש לאורות העליונים ונמצא כי יצדק התוספת מחול על הקדש באמת.
כוונת תוספת שבת ע"ד הסוד
כא. ואבי ראה גם ראה אם חלק ה' לך בבינה שיעור התוספת אשר גבלו הראשונים מתחלת השקיעה עד זמן בין השמשות שהוא שלשה מילין ורביע, לפי כי זהו סוד מה שאמרו חקל תפוחין לפי כי על ידי כן הכלה נכללת בנה"י של הזכר סוד ג' מילין, ואם רוצה לעשות ממנו קצת עושה לפי כי הקדושה הזאת אין תלוי במנין מעשה הגשמי כי על כן יאמר מקדש השבת ולא על ידי ישראל כמו מקדש ישראל והזמנים, ולפיכך רצה עושה וכו' כי התועלת זה לעצמו הוא עושה ובלבד שיוסיף איזה זמן שיהיה ודאי יום מחול על הקדש כדי להכניע סט"א שהוא מתגבר באותו פרק כמו שאמרו בזוהר הנזכר לעיל.
ואומרם ושיעור זמן בין השמשות הוא ג' רביעי מיל שהם מהלך אלף ות"ק אמות קודם הלילה סוד שתו למה שאמרו בזוהר פרשת תרומה דף קמ"ה ז"ל, ויהי שירו חמשה ואל"ף שירו הא שיר השירים ודאי הכי הוא חמשה אינון תרעין ופתחין דמתפתחין במלכא דשלמא דיליה ואינון חמש מאה שנין דאילנא דחיי חמשין שנין דיובלא ואלף דא איהו אילנא דחיי חתן דנפיק מסטריה ואיהו ירית כל אינון חמשה למיתי לגב"ה כלה יומא דקודשא בריך הוא אלף שנין איהו ודא איהו נהר דנגיד ונפיק מעדן יוסף זכאה דאקרי צדיק על שמיה דסיהרא כמה דאתני ביה קודשא בריך הוא.
הנה מבואר מדברי המאמר כי חמשה ואלף הם סוד עץ החיים מהלך חמש מאות שנה ולפי כי הוא יוצא מאות ה' ראשונה נהר היוצא מעדן היינו אות ה', ואלף הוא בסוד יוסף הצדיק יומו של הקדוש ברוך הוא אלף שנים ונקרא אלף כמו שאמרו הנהו דרדקי בפרק הבונה 175 אלף בית אלף בינה, ולכן שיעור זה שהוא אלף ות"ק אמות צריך להוסיף מחול על הקדש להמשיך לכלה נאה וחסודה סוד יוסף שהוא אלף והוא הנמשך אליו כל השפע של ת"ק אמה שאימא עילאה מתפשטת בעץ החיים והיינו בין השמשות כד"א כי שמש ומגן דא ברית קדישא כמ"ש בזוהר, ואשרי המכוין בזה ערב שבת להמשיך כל אורות אלו לכלה בעת התקדש עליו היום בצאתו לקראת שבת כלה.
להרחיק כל מיני קטטה ביום השבת
כב. וצריך כל אדם להכין עצמו לקראת אלהיו בהדרת קדש להתעטף לבנים לכבוד השבת כמו שביארנו בפ"ד, ויגיל וישמח לשמחת הכלה הבאה אלינו ותבא אליו היונה לעת ערב וראוי לשמח אותה בכל דבר הבא על ידינו, ואם יש לו קטטה עם חבירו או עם אנשי ביתו יעבור על כל פשע ולא יזכור שום עון ביום השבת אלא אהבה וחיבה שלום וריעות.
ולא יחלל קדושת השבת בכל דבר שהוא חול כי פוגם בזה קדושתו ומעלתו כי קדושת השבת רומז לענין גדול אשר אין שם אלא מנוחה והשקט והרשעה כולה כעשן תכלה כמו שאמרו בזוהר בראשית דף י"ד ז"ל, פקודא לנטרא יומא דשבתא כמה דאתערנא דאיהו יומא דנייחא לעלמא וכל עבידן ביה אתעבידו ואשתכללו עד דאתקדש יומא כיון דאתקדש יומא אשתאר בריאה דרוחין דלא אתברי לון גופא וכי לא הוה ידע קודשא בריך הוא לאעכבא לקדשא יומא עד דיתברון גופין להני רוחין.
אלא אילנא דעץ הדעת טוב ורע אתער ההוא סטרא אחרא דרע ובעא לאתתקפא בעלמא ואתפרשו כמה רוחין בכמה זיינין לאתתקפא בעלמא ולאבנאה בגופין כיון דחמא קודשא בריך הוא כך אתער מגו אילנא דחיי נשיבו דרוחא ובטש באילנא אחרא ואתער סטרא אחרא דטוב ואתקדש יומא וכו' ומה דחשיב סטרא אחרא לאתבני בעלמא ולאתקנא אתבני בהאי ליליא סטרא דטוב ואתתקף ואתברון גופין ורוחין קדישין בהאי ליליא מסטרא דטוב וכו'.
הנה מבואר מדברי המאמר כי לעת ערב של יום השישי היה התעוררות גדול מסטרא דרע אלא שאחר כך ניתוסף התעוררות סטרא דטוב בקדושת שבת והתגבר עליו, ולכן כל ערום יעשה בדעת להתנהג מבעוד יום באהבה ואחוה שלום וריעות וירחיק כל מין יגון ואנחה ממנו לבלתי נתון כח ואל לסטרא דרע לאתגברא חס ושלום, ובכן סטרא דטוב על כן ירים ראש והכנעני אז באר"ץ.
בתוספת נשמה בשבת משתכחין כל מיני צער
כג. ובזוהר פרשת אמור 176 אמרו ז"ל, בהאי יומא אתנשי כל רוגזא וכל צערא וכל דוחקא מכל עלמין בגין דאיהו יומא דהלולא דמלכא דנשמתין אתוספן כגוונא דעלמא דאתי, וכן בפרשת ויקהל 177 ז"ל, ובההוא נשמתא יתירה נשיין כל עצבא וחימתא ולא אשתכח בר חדוה לעילא ותתא, ובזוהר פרשת פקודי דף רנ"ו ז"ל, היכלא חמישאה וכו' אילין כד נשמתא אתוספת מערב שבת לערב שבת כד איהי נפקא נפקין אילין עמה ומעברי מישראל כל עציבו וכל יגיעה וכל מרירו דנפשא וכל רוגזא דעלמא ואילין אינון בדיחי עלמא.
התבוננות לערב שבת
כד. ונוסף גם הוא לשית כל איש הישראלי על לבו בעת ההיא כי איננו פה אפס בעולם הנשמות ויתבודד בקדושת מחשבתו כאילו אין לו שייכות בעולם הזה כלום וכמו שאמרו בזוהר פרשת ויקהל, 178 האי יומא איהו יומא דנשמתא דאתעטרא ההוא צרורא דנשמתין ובגין כך משבחי בתושבחן דנשמתא והיינו נשמת כל חי וכו'.
ובזוהר פרשת תרומה דף קל"ו ע"ב ז"ל, רב המנונא סבא כד הוה סליק מנהרא במעלי שבתא הוה יתיב רגעא חדא וזקיף עינוי והוה חדי והוה אמר דהוה יתיב למחמי חדוה דמלאכי עילאי אילין סלקין ואילין נחתין ובכל מעלי שבתא יתיב בר נש בעולם הנשמות זכאה איהו מאן דידע ברזין דמריה ע"כ.
מעשה רב באריז"ל בעת קבלת שבת
כה. וכמוהו היה רבינו הקדוש האר"י ז"ל כשהיה יוצא עם תלמידיו חוץ לעיר לקבל שבת, וכשהיה עומד בראש ההר ראה חיילות של הנשמות שעולים מקבריהן לעלות למעלה לגן עדן של מעלה, וכן היה רואה ריבי רבבות נשמות לאין מספר שירדו כנגדן והן הן הנשמות יתירות המתוספים באנשים כשרים כל שבת ושבת, ומתוך רוב בלבול וערבוב הנשמות וחיילות לאין מספר כמעט כהו עיניו מראות והיה מוכרח להעצים עיניו ואפילו הכי ראה אותם בעינים סגורות.
ענין גלגול נשמות בערב שבת
כו. וכתב הרב במאמר הזוהר פרשת תרומה 179 בהאי יומא איהו גלגולא דנשמתין וכו', כי בערב שבת כל הנשמות אפילו אותם שבקליפות עולות להכלל למעלה ולא כל הנשמות זוכות לעלות ונדונות במעשיהן אם ראויות לעלות אם לאו, ואז נקרא גלגולא דנשמתין כי הם מתגלגלות אלו לכאן ואלו לכאן ונידונים אז ולכן נקרא גלגולא דנשמתין.
עילוי הנשמות בע"ש ע"י משה רבינו
כז. ומשה רבינו עליו השלום הוא זריז בענין זה בכל ערב שבת לעלות כל הנשמות הנתונות בקליפות ואינן יכולות לעלות או יתר נשמות של בני אדם שאין להם זכות לעלות, הנה משה רבינו עליו השלום יורד בכל ערב שבת וכמה צדיקים עמו כפי בחינתם מעלין את כל הנשמות למעלה בין נשמות החיים והמתים, ועל כן נרמז בראשי תיבות מ'זמור ש'יר ל'יום ה'שבת למשה, ולכן נזכר ענין הרשעים והצדיקים במזמור ההוא בפרוח רשעים וכו' צדיק כתמר יפרח שהם פורחים כתמר לעלות לקבל האור המוכן להם.
טעם אמירת מזמורי לכו נרננה בע"ש
כח. ואחשבה כי זה טעם למנהג חסידים הראשונים לומר מזמורי לכו נרננה לה' וכו', שאלו המזמורים יסדם משה רבינו עליו השלום, אלא שבחרו באלו הששה נגד ימי השבוע.
ובכן כאשר ישית עליו ועל לבו כל אלה כל בעל נפש יקרה, יתקדש ויתבודד בקדושת מחשבתו לקראת שבת מלכתא לצאת לקראתה בגילה וברעדה ובכוונה שלימה לעשות קישוטי הכלה הנעימה ולהשרות כבוד הדרה עלינו.
מנהג ארצות אשכנז לקבל שבת בכלי זמר
כט. ועל כי ענין שבת הוא השראת השכינה עלינו לכן ראוי לקבל שבת בשמחה בשירים, ובכמה מקומות מארצות אשכנז בקבלת שבת מנגנים בכלי זמרים נבלים וכנורות כבמזמוטי חתן וכלה וכל זה מפני שכל ענין שבת הוא קיבול פני שכינה ואין השכינה שורה אלא מתוך שמחה כמו שנאמר והיה כנגן המנגן ותהי עליו רוח אלהים.
ומזה הטעם הוא אומרם בזוהר פקודי הנזכר לעיל דף רנ"ו ע"א, שס"ה מלאכין אתמנון לבדחא עלמא מערב שבת לערב שבת וכו', ולכן אנו אומרים בברכת המזון שלא תהא צרה ויגון ביום מנוחתינו על כי נצטוינו לשמוח בו ביתר שאת וביתר עז לכבוד הדר המלכות השורה עלינו.
נכון לקרוא שיר השירים קודם קבלת שבת
ל. ונכון להיות כל איש שורר בביתו יחד עם אחוזת מריעיו בטרם יבא לקבל פני שבת, ישלח דברו בנועם קולות בשיר השירים כולו לעורר אהבת דודים למעלה כמו שאמרו בתקונים תקון י"ג דאתערא ברתא דמלכא בשיר השירים וכו', ולתת עוז לאלהים יכנסו בכי טוב באמרם קודם קריאתו.
תפלה קודם קריאת שיר השירים
לא. ליחדא שמא דקודשא בריך הוא ושכינתיה בדחילו ורחימו ורחימו ודחילו ליחדא י"ה בו"ה ביחודא שלים בשם כל ישראל, הנה אנחנו באים לשורר בקול נעים שיר השירים קדש קדשים לעורר חבצלת השרון לשיר בקול נעים גילה ורנן כבוד הלבנון ולחבר אשת נעורים עם דודה באהבה ואחוה וריעותא וחדוותא דכולא ששו"ן ושמחה ימצא בה תודה וקול זמרה, ויעלה לפניך קריאת שיר השירים כאילו אמרו שלמה בעצמו וכאילו השגנו כל הסודות החתומים בו, ויהי נועם ה' אלהינו עלינו ומעשה ידינו כוננה עלינו ומעשה ידינו כוננהו, יהיו לרצון וכו'.
כנויי שיר השירים על דרך הסוד
לב. ומה טוב ומה נעים חלקו אם יזכה להיות בקי ולכוין בקריאתו במקצת הכנויים הידועים אל עין רוגל בספר הזוהר ולרשום אותם בספרו, ואזכיר לך קצת מהם אשר באו בזוהר ובתקונים.
אבקת רוכל, דא צדיק כמ"ש בתקונים דף מ"ז. אגן הסהר, דא נקודא דסיהרא כמ"ש. אפיקי מים, נצח הוד כמ"ש בתקונים דף ל"ח. אפריון, דא היכל דלתתא דאיהו כגוונא דהיכלא עילאה כמו שביאר הרשב"י פרשת תרומה דף קכ"ז וקכ"ח. אשישות, ב' אשות אש לבנה ואש שחורה חסד וגבורה כמ"ש בזוהר פרשת שמיני דף מ' באשישות אילין אינון אבהן וכו'. אשכול, ביארו בתוספתא פרשת וארא דף כ"ז אשכול הכופר דודי לי אשכול דא אימא עילאה ואשכולות הם נצח והוד. ארגמן, א'וריאל ר'פאל ג'בריאל מ'יכאל נ'וריאל הם חיות הקדש וזהו מרכבו ארג"מן. בנות ירושלים, בסוד הז' היכלות בנות המלכות הנקרא ירושלים וכן בנות ציון כמ"ש בזוהר תרומה דף קל"ד ע"א. בחור כארזים, ז"א בערך עתיקא כמ"ש בפרשת נשא דף קמ"א. בשמים, בזוהר ויצא קנ"ח מאן אינון הרי בשמים אילין שית בנין דלאה דאינון ו' קצוות. הרי בתר, ביארו שם על ההיכלות טורי דפרודא שבבריאה לאו איהו וגרמוהי חד בהון ע"ש.
גן נעול, דא כנסת ישראל כמ"ש בזוהר שמות דף ד' כי חותם יש ביסודה, וכן גל היינו לתלת אתוון דמלוי אלהי"ם. יערי עם דבשי, יערי דא גבורה פחד יצחק, עם דבשי הוד דרגא דדוד, זוהר פנחס דף רמ"ד וע"ש פרושים אחרים. שתיתי ייני עם חלבי, דרועא שמאלא בימינא, ייני גבורה, חלבי חסד, שם. דודאים, גימטרייא אדני כי הם המ"ן כנודע כמ"ש בזוהר ויצא דף קנ"ו, ורבינו האר"י כתב שהם סוד שני כרובים מ"ט וסנד"לפון. גבעת הלבונה, יסוד דנוקבא כמ"ש בזוהר פרשת בלק דף ר"ג. דודים, בזוהר ויקרא דף ד' דרש אכלו ריעים או"א שתו ושכרו דודים זו"ן אמר ליה ר"א דודים חביבותא אינון אמאי אינון תתאי א"ל אינון דתאבין דא לדא ולא משתכחי תדיר אקרו דודים ואינון דמשתכחי תדיר ולא מתכסיין ולא מתפרשין אקרו ריעים וכו' ע"ש. הרים, הם זו"ן וכן חג"ת וכן נה"י דאימא וכן כל הו"ק כמ"ש במשפטים דף ק"ט ובתקונים דף נ"ג.
זאת עולה, היא המלכות, זוהר פרשת חקת קע"ט ובכמה מקומות. חבוק, מצד החסדים וימינו תחבקני והם נכנסים בה ומחבקים ומקרבים אותה לבעלה ז"א כמ"ש זוהר ויחי דף רמ"ה ובכמה מקומות בתקונים. חבצלת, יסוד דמלכות קודם הזווג שאז קצוותיה ירוקים אסתר ירקרוקית כחבצלת, ונקראת השרון כי היא משוררת תמיד לבעלה, ואחר כך נקראת שושנה כמ"ש בזוהר פרשת אמור ק"ו בביאור הכתוב אני חבצלת השר"ון שושנת העמקים. חותם, זה לשון תקונים דף קל"ה ט' נקודין עד צדיק ואיהי חותם דכלהון כו'. חוט השני, ת"ת קו האמצעי וכן הוא היכל הרצון ת"ת דנוקבא כי כל ביתה לבוש שני וכן נקרא היסוד כנודע. יונה, נקרא המלכות יונה תמה כנודע. יפה בנשים, היא המלכות רחל יפת תואר כי פניה מגולות כנודע. יונק, כשיש לז"א ו"ק בלבד גם המוחין שלו כולם שמות אלהים.
נרד וכרכום, נרד יסוד דנוקבא כמ"ש בזוהר פקודי רכ"ז ובפרשת בראשית דף ע"א, ובפרשת אחרי מות דף ע"א דרש על יסוד דדוכרא ע"ש. כרכום, הוא נצח כמ"ש הרב זלה"ה. כפות המנעול, סוד ב' דלתות שבפתח יסוד דנוקבא. ראשך עליך ככרמל, דרשו במדרש הנעלם וירא קי"ג על עולם הבריאה כסא הכבוד, ובתקונים דף מ"ג ז"ל, דא ראשך עליך ככרמל רישא דילך כלה על כולהו חיילין סלקין על ששים המה מלכות ושם נאמרו פירושים אחרים. לבנון, אבא עילאה כמ"ש בזוהר בראשית דף כ"ט על פסוק מעצי הלבנון. לבנה, סוד המלכות כשהיא בין ב' דרועין מ"ב גבורה ומ"ה חסדים כמ"ש הרב ז"ל. מור עובר, יסוד דאבא כשבוקע ועובר לחוץ ליסוד רחל בעת הדורמיטא כמ"ש הרב ז"ל בכוונת פורים. מור ולבונה, הם נצח והוד כמ"ש בתיקונים דף מ"ז ודף נ"ו.
מעין גנים, נקרא יסוד דאבא ומעין חתום יסוד דנוקבא בסוד החותם כמ"ש בתקונים דף קל"ז מעין גנים הוא החסד המשקה לה' גנים וכן נקרא הבינה כמ"ש פרשת בלק דף ר"א על פסוק זה. מלך שלמה, מלך שהשלום שלו יסוד אימא תמיד יסוד אבא בו כמ"ש בזוהר בראשית דף כ"ט, תנינן כל שלמה דאתמר בשיר השירים במלכא עילאה דשלמא כלא דיליה, ועיין בזוהר שיר השירים דף ד'. מגדל, דא כנסת ישראל כמ"ש בזוהר שלח לך דף קס"ד. נצנים נראו בארץ, הם נצח הוד דז"א כמ"ש בפרשת בראשית דף א' על פסוק זה. אל גנת אגוז, נקרא היסוד בין דדוכרא בין דנוקבא. באיבי הנחל, יסוד דאימא כמ"ש בזוהר אמור דף ק"ד. עינים, הם נ"ה בסוד פתח עינים כמ"ש בזוהר. עלמות, הם י"ב בקר תחת הים. פרדס, נקרא המלכות כמ"ש הרב, רמונים הם תרין עטרין דז"א ה' חסדים וה' גבורות כנודע.
ציון, יסוד דדוכרא כמ"ש בפרשת האזינו ובפרשת ויחי רמ"ח יברכך ה' מציון. צפון ותימן, חסד וגבורה כנודע. צוארך, הוא סוד המלכות כמ"ש פרשת ויגש דף ר"ט, ובפרשת נשא קמ"ג פירשו על בינה שבכל פרצוף. צבי, נקרא ז"א תפארת צבי איהו צבי ואיהי צביה כמ"ש בבראשית דף מ"ט, גם כנוי זה ביסוד צבי לצדיק ויסוד ומלכות נקראים צבי ואיל כמ"ש באחרי מות דף ס"ח. צרור המור, הוא היסוד. קול, הוא בסוד הז"א כנודע. רועה בשושנים, ז"א רועה ומזדווג עם לאה ורחל שושנת הבקר ושושנת הערב. מלך אסור ברהטים, הם נה"י דאימא ובהם המוחין וכמ"ש בזוהר ויצא דף קס"ב וקצ"א. שדה, נודע חקל תפוחים וכרם גם כן הוא בה וכן גפן בעומדה נגד נה"י בסוד ובגפן שלשה שריגים. שוקיו, נצח הוד כנודע בסוד לא בשוקי האיש ירצה. שיר השירים, מצד הגבורות כמ"ש בתקונים דף ג'. שלהבת יה, הם הגבורות מסטרא דאו"א כמ"ש בתקונים דף ס"ז. שמאלו וימינו, חו"ג. שועלים, נקראו הקליפות.
תאנה, היא המלכות בקבלתה ג' מלויי אהיה וכן הבינה. קול התור, הוא במלכות כמ"ש בזוהר ויקרא דף ד' ובתקונים דף ע"ז. תלתלים, הם השערות כמו שביאר הרב בפירוש האדרא דף קל"ב כי בקטנות י' אלהים מספרם תלתל והאתוון גימטרייא י"ם, ובגדלות הם סוד הויה, ת' ד' יודין דע"ב, ול' הויה וד' אותיות. תמר, נקרא הנוקבא וכן היסוד צדיק כתמר וכו'. תפוח, נקרא הז"א כתפוח בעצי היער כן דודי תפוח אדום ולבן כן התפארת צח ואדום חו"ג וכן יסוד אימא נקראת כן. תחת התפוח עוררתיך, כמ"ש בהאזינו דף רפ"ז ר"י אמר דא יובלא וכו'. תפוחים, נצח הוד. תורי זהב, נצח הוד דאימא ובתוכם נקודות הכסף נצח והוד דאבא כמ"ש בנשא דף קמ"ג בפירוש הפסוק.
הנה אלה קצות הכנויים הנזכרים בשיר השירים, ואיש התמים אשר תמונת ה' יביט ישית עין השגחתו עליהם בקריאתם לעורר אהבת הדודים למעלה, ואף מי שלא בא בסוד ה' יחזיק במעוז קריאה נאמנה זאת אף שלא ידע שכול את סודו כמ"ש כמה פעמים כי לעולם יעשה האיש הישראלי פרטי כל התקונים אף כי לא ידע את סודו יאמר מה ששייך לאותו תקון, כיון שכונתו לשם שמים עושה פעולתו ויקבל שכר עליו במשלם, ועל זה נאמר ויהי נועם ה' אלהינו עלינו ומעשה ידינו כוננה עלינו.
מאמרי הזוהר בגודל קדושת שיר השירים
לג. אך ורק שיהיה זהיר להתנהל לאיטו בקריאתו ולא יחטיא אל השערה כי סודו מאד נעלם אשר אין כל בריה יכולה לעמוד עליו כמו שאמרו במדרש הנעלם פרשת וירא ז"ל, תנו רבנן כשחלה ר' אליעזר הגדול ההוא יומא ערב שבת היה וכו' עד דבכי רבי עקיבא אמר ליה אוליף לי אורייתא פתח פומא ר' אליעזר במעשה מרכבה אתא אשא ואסחרא לתרוויהון אמרו חכמים שמע מינה דלית אנן זכאין וכדאין לכך נפקו לפתחא דברא ויתבו תמן.
הוה מה דהוה ואזל אשא ואוליף ליה בבהרת עזה שלוש מאות הלכות פסוקות ואוליף ליה טעמי דפסוקי שיר השירים והיו עיניו דרבי עקיבא נחתין מיא ואסחר אשא כבקדמיתא כד מטא להאי פסוקא סמכוני באשישות רפדוני בתפוחים לא יכול למסבל רבי עקיבא וארים קליה וגעי בבכייתא ולא הוה ממלל מדחילו דשכינתא דהוה תמן אורי ליה כל עמיקתא ורזין עילאין דהוה בשיר השירים ואומי ליה אומאה דלא ישתמש בשום חד פסוק מיניה כי היכי דלא ליחרב קודשא בריך הוא עלמא דלא בעי קמיה דישתמשון ביה ברייתא מסגיאות קדושתא דאית ביה ע"כ.
ובזוהר פרשת שמות דף י"ח ע"ב, שיר השירים כלומר שיר של אותם שירים של מעלה, שיר שכולל כל ענייני התורה והחכמה וכח וגבורה במה שהיה ועתיד להיות, שיר שהשרים של מעלה משוררים ע"כ.
סגולת קריאת שיר השירים קודם לימודי הסוד
לד. פקח עיניך וראה שלימות שיר השירים שהוא קדש קדשים כי אין הראשונים וכל שכן אחרונים היו יכולין לעמוד על סודו כי הוא עמוק עמוק מי ימצאנו, ודרך המקובלים ע"ה היה לקרותו קודם קריאת סודי התורה והיא סגולה נפלאה לפקוח עינים עיורות בלימוד הקבלה וכן היה מנהג מורי נר"ו.
אזהרה שלא להפסיק בשיר השירים אפילו בדברי תורה
לה. ולפיכך צריך להזהר מאד בקריאתו לקרותו בשפה ברורה ובנעימה קדושה שלא יחטיא את השערה חס ושלום כי עונשו רב מאד בשגם הוא נותן טעם לפגם בקדשי שמים, וכל שכן שלא יפסיק בקריאתו אפילו בדברי תורה דמאן דפסק יתפסק כמו שאמרו בזוהר, ואם לא ידע להזהר באלה מוטב שלא יקראנו משיקראנו בהלעטת דברים ובפסקי פסקי יען כי פסוקיו ערוכים ומסודרים בסדר שפר מעלות המדות זה אחר זה והפסקות משמשות למנוע שפעת גשם נדבות והעמדת קרן האורה נקנית במשיכה.
לקרוא שיר השירים בלשון הקדש
לו. ואנכי נהגתי בקהל עדתי לפעוטים הקוראים שיר השירים בחג הפסח לקרותו בכל פעם בנעימה קדושה מראשו ועד סופו ולא לקרותו לחצאין כאשר נהגו, וגם הנהגתי לקרותו בלשונו ושלא לקרותו ללועזים בלעז יען הם דברי חשק האחת אהובה יחד עם דודה, ואשר אין דעת ותבונה יהרס במחשבתו אל ה' חס ושלום להבין הדברים בגשמיותם חלילה.
לז. וצריך להודיע לבני אדם מעשה תוקפו וגבורתו של שיר השירים שהוא קדש קדשים והוא שבח הכלה הנעימה אל החתן והחתן את הכלה וכמו שאמרו בתקונים תקון י"ח ז"ל, משבח שכינתא בשיר השירים מתתא לעילא מה יפו פעמיך בנעלים בת נדיב חמוקי ירכיך וגו' שררך שני שדיך צוארך ראשך הא הכא מתתא לעילא והיא משבחת לקודשא בריך הוא מעילא לתתא ראשו כתם פז עיניו לחייו שפתותיו ידיו שוקיו וכו'.
לקרוא שיר השירים בעשרה
לח. ואיש המשכיל ישים עיני השגחתו באלה בעת קריאתו, ואשריו מה טוב חלקו ומה נעים גורלו אשר אין ספק שיזכה להיות מבני היכלא דמטרוניתא, ומה גם כי יזרז אחוזת מריעיו המתנדבים בעם יועדו יחד לקרות בעשרה טרם צאת לקראת כלה כי אף אם יקראו אותו ביום השבת לא יעלה קריאתו כל כך כמו בערב שבת שאז היא העולה.
והוא כמשל הבן האוהב את אמו ויזכור לאביו אהבת נעורים ובכן מעורר אהבת הדודים בעת עלותה ואף היא תשיב אמריה לו יתברך חזי במאי ברא אתערנא לגבך כמו שאמרו בזוהר בכמה מקומות, והיא אינה מתייחדת בסוד אהבת הזווג אלא על ידי נשמותיהם של צדיקים כמו שאמרו בזוהר ויחי 180 ז"ל, פתח ר"א ואמר שימני כחותם על לבך האי קרא אתערנא ביה אבל לילא חד הוה קאימנא קמי דאבא ושמענא מלה מיניה דלית שלימותא וריעותא וכסופא דכנסת ישראל בקודשא בריך הוא אלא בנשמתהון דצדיקייא דאינון מתערי נביעו דמייא לקבלי עילאי ובההוא שלימו דריעותא בדביקו חדא למיעבד פירין וכו'.
עת קבלת שבת היא שעת רצון לעורר הגאולה בתשובה
לט. והנה כי כן הואיל והדבר תלוי בהם ראוי שיזדרזו שתי שעות קודם הלילה להוסיף מחול על הקדש לעשות כל פרטי התקונים הנצרכים אליה בעת עלותה להתקשר באהבתה כדי לעורר האהבה העליונה ובכן יתקשרו בה וצדיקים יירשו אר"ץ, ומה גם כי ישיתו לבבם את אשר אשמו ופגמו בה כמו שהארכתי בפרק א' ממשמרת החדש בתקון הדר מלכות בכמה פגמים שאנו פוגמים בה ע"ש, ואולי בעשות כל אלה הן תיהוי ארכא לשליוותינו ונשוב ונבנה חורבות ולהעביר רגל השור והחמור.
יבאר שבזכות חדא כנישתא יתכנשון כל גלוותא
מ. ואף אם אין כל ישראל יוכלון לעשות כדת היום עם כל זאת כל שיש עדה קדושה עושה כסדר הזה מספיק וכמו שאמרו בזהר חדש 181 בענין התשובה, אמר ליה ר"א חייך אי מהדרין בתשובה רישי כנישתא או חדא כנישתא בזכותייהו יתכניש כל גלותא ע"כ, כל שכן בענין כבוד הדר המלכות בעת עלותה עולת שבת בשבתו לעת ערב שבת כי עת רצון היא מאד למעלה, ואולי יהי נועם ה' אלהינו עלינו למהר לגאלנו מגלות החיל להעביר גלולים מן הארץ ולתקן עולם במלכות שדי.
התעוררות גאולה שנעשתה בזמן האר"י וגוריו בעת קבלת שבת
מא. כמו שבאמת כך היה מעשה בימי רבינו הקדוש האר"י ז"ל, כי פעם אחת בערב שבת סמוך להכנסת כלה יצא הרב ז"ל עם תלמידיו חוץ לעיר צפת תוב"ב לבוש ארבעה בגדי לבן כדי לקבל שבת והתחיל מזמור לדוד הבו לה' בני אלים ופזמון מיוסד לקבלת שבת ומזמור שיר ליום השבת בניגון נאה ובתוך שהיו משוררים אמר הרב לתלמידיו, חברים רצונכם שנלך לירושלים קודם השבת ונעשה שבת בירושלים וירושלים היא רחוקה מצפת יותר מעשרים וחמש פרסאות.
והשיבו קצת מן התלמידים ואמרו אנו שומעים בכך, וקצת השיבו ואמרו נלך קודם ונודיע לנשותינו ואחר כך נסעה ונלכה, ואז חרד חרדה גדולה והכה כף אל כף ואמר, אויה לנו שלא היה בנו זכות להגאל שלפי שמיאנתם בדבר חזר הגלות לאיתנו בעונותינו הרבים ואילו הייתם משיבים כולכם פה אחד שאתם מרוצים לילך בשמחה גדולה תכף היו נגאלים כל ישראל שעתה היתה עומדת ליגאל כי נתעוררו באותה השעה הרחמים למעלה ע"כ.
הנה כי עת רצון היא ליעקב וממנה יושע, וטעם הדבר כמו שביארנו למעלה בסוד שלהוביתא דאשא היורדת להבדיל בין גבול הרשעה ובין קליפת נוגה להשמדם עדי עד שעליה אנו אומרים עתה בשיר השירים שמני כחותם על לבך וכו' אש שלהבת יה כי מים רבים הוא סוד הרע שבנוגה וחיילותיה.
מב. ולזה אמרה כנסת ישראל שמני כחותם על לבך על חלק הטוב שידובק בקדושה ויהיה נפרד מהרע, כי קשה כמות אהבה כי אותה אהבה הוא קשה כמות לאדם כי אין הנפש חפיצה ליפרד מהגוף ובהכרח הרוח תשוב אל האלהים אשר נתנה וישוב העפר אל הארץ כשהיה, כן ממש אותה אהבה של הטוב כי אין הרע שבה חפץ להפרד לוט מעמו ובהכרח הטוב עולה למעלה והרע יורד מטה מטה בנוקבא דתהומא רבא, ורשפיה רשפי אש הוא המדורא דאשא אשר היא מתעוררת לעלות אשר יש לחוש שמצד הקנאה זו תשרוף העולם חס ושלום ולפיכך תרד לעומתה שלהבת יה והכנעני אז בארץ בנוקבא דתהומא רבא ובכן מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה.
ועל כן בכח סגולת וקבלת שבת וכוונותיו, לה בכח תגבר ההיא שלהוביתא דאשא ועל ראש רשעים תחול להכרית ולהחריב מלכות עשו וישמעאל כמו שנאמר דרך כוכ"ב מיעקב וקם שבט מישראל ומחץ פאתי מואב וקרקר כל בני שת כמו שאמרו בזוהר, ועל כן בהתכוונם אז הרב עם החברים בקבלת שבת ככל משפטיו וכוונותיו התעורר ההיא שלהוביתא דאשא להעביר את הגלולין מן הארץ והיה מה שהיה, וכמו כן עתה בדרא בתראה עת לחננה היא לעורר לאהובת נפש למעלה והעם לא נסע עד האסף מר"ים ולהחזיר עטרה ליושנה בפרסום רב, מלך ביופיו תחזינה עינינו ויגל כבודינו במהרה בימינו.
דברי התעוררות להקדים קבלת שבת בקריאת שיר השירים
מג. ועתה בנים שמעו לי בואו אחי בואו ריעי, חוסו על כבוד האחת אהובה להחזיק בידה ולהלבישה בגדי תפארתה ונבנתה העיר על תילה אשר כמה מהצער מגיע אליה בעת עלותה לאמר אוי כי בני יצאוני ואינם, נבוכים הם בארץ לא להם ואוי לבנים שגלו מעל שלחן אביהם, ואיך תהיה אם הבנים שמחה כל עוד שאין בניה סביב לשולחנה.
התאמצו והיו לבני חיל להקהיל קהילות מידי ערב שבת בשבתו לשם ולתפארת ולתהלה שתי שעות קודם הלילה בקריאת שיר השירים בקול עוז ותעצומות וסדר קבלת שבת באימה ביראה בשפה ברורה ובנעימה קדושה בכל כוונותיו, אולי יחנן ה' על שארית יוסף ויתעוררו הרחמים למעלה להוציא ממאסר נפשינו וה' כגבור יצא כאיש מלחמות יעיר קנאה יריע אף יצריח על אויביו יתגבר, ואשרינו מה טוב חלקנו ומה נעים גורלנו אם השג נשיג צד מה לעורר את הרחמים ולעשות נחת ליוצרינו.
מקראי קדש למי שנאנס מלומר שיר השירים
מד. ואשר נאנס ולא פנה לקרות השיר השירים בערב שבת יהא זהיר על כל פנים לומר פסוקים אלו שסימנם יהו"ה אדנ"י.
י'דיו גלילי זהב ממולאים בתרשיש מעיו עשת שן מעולפת ספירים. ה'נך יפה דודי אף נעים אף ערשנו רעננה. ו'חכך כיין הטוב הולך לדודי למישרים דובב שפתי ישינים. ה'ביאני אל בית היין ודגלו עלי אהבה. א'חת היא יונתי תמתי אחת היא לאמה ברה היא ליולדתה ראוה בנות ויאשרוה מלכות ופלגשים ויהללוה. ד'ודי לי ואני לו הרועה בשושנים. נ'ופת תטופנה שפתותיך כלה דבש וחלב תחת לשונך וריח שלמותיך כריח לבנון. י'ונתי בחגוי הסלע בסתר המדריגה הראיני את מראיך השמיעני את קולך כי קולך ערב ומראיך נאוה.
מנהג הלימוד בתקונים אחר קריאת שיר השירים
מה. ובבית מדרשי נהגתי עם החברים ה"י להגות בשבחא דמטרוניתא אחר קריאת שיר השירים בתקונים תקונא שתיתאה דף קמ"ג ע"א, קם רבי שמעון ואמר אתכנשו חיילין קדישין עילאין וכו' עד סוף התקון ויאמרו קדיש דרבנן, ושוב יוועדו יחד באהבה כלולה לצאת לקראת שבת מלכתא.
(א"ה, מצאתי בכתבי הרב המחבר שיש לקרות מאמר זה בליל חג השבועות קודם האידרא ע"כ).
בסוד שבת כלה מלכתא
מו. והנה איתא בפרק המניח 182 על משנת שנים שהיו מהלכים ברשות הרבים וכו' וקאמר ומודה איסי בערב שבת בין השמשות שהוא פטור מפני שרץ ברשות בערב שבת מאי ברשות איכא כדרבי חנינא דאמר ר' חנינא בואו ונצא לקראת כלה מלכתא וכו' רבי ינאי מתעטף וקאי ואמר באי כלה באי כלה ע"כ, וטעם דמר קרי ליה מלכתא ומר קרי ליה כלה יען מר סבירא ליה שעכשיו בסוד נשואה והיתה לה' המלוכה בסוד הזווג, ומר קרי לה כלה בלבד דסבירא ליה שעכשו היא בסוד ארוסה כמו שאמרו בזוהר בענין שבח שיר השירים דמלכות נקראית כלה ואימא אשה ע"ש.
ואף כי לרבי חנינא שהיא בסוד נשואה היה צריך לומר באי דבסוד נשואה אתערותא דידה היא בסוד והאיש מחריש לה כמו שאמרו בתקונים ובסוד ארוסה אתערותא דיליה הוא כמו שכתבנו בספר מחמדי עין בסוד מה שאמרו בזוהר ויפגע במקום כד אתא חתן לגבי כלה בעי לפייסה לה וכד אתא יעקב מחרן כתיב ויפגעו בו מלאכי אלהים איהי שדרת לפייס ליה וכו', וכן כמה מקומות בזוהר מחולפים פעם אמר דפיוסא דידיה הוא ופעם אמר דפיוסא דידה הוא, וסוד הדבר כי בצאתו מבית אביו לא זכה להיות בסוד בעלה רק סוד חתן דילה ולכן ויפגע במקום אכן בשובו כשנזדווג במלכות כמו שאמרו בזוהר אז היתה כדמיון אשה נשואה לכן שדרת ליה לפייסו ולפי זה מחלפא שיטתייהו דהני תנאי.
אבל אשכילך טעמו של דבר כי כבר ידעת מה שאמרו בזוהר ויצא בטעם מדוע יעקב ומשה יצאו מי הבאר לקראתם ולא כן דוד ואליהו דפגעו בבאר ולא יצאו המים לקראתם, מפני דיעקב ומשה הוו בעלה ודרך אשה לצאת לקראת בעלה אבל דוד הוא עצמו הבאר ואליהו תחת מדריגתה, והנה תלמידי חכמים הם בדרגא דאיתנים כמו שאמרו בתקונים תנאי"ם בנ"ה והם רק בני היכלא וכיון שאין שורש נשמתם ברזא דתפארת לא שייך בהם כל זה ואין ראוי למי שאין בשורשו לדבר בה נכבדות שאינו ראוי לו, ואיך יאמר ר"ח דסבר שהיא בסוד נשואה באי אלי דמשמע דהוא ברזא דתפארת ואינו, ועל כן כל אחד לפי סברתו אמר בהפך דלרבי חנינא דסבירא ליה שהיא בסוד נשואה על כן אמר בואו ונצא לקראת שבת מלכתא ולרבי ינאי דסבירא ליה שהיא בסוד ארוסה ואיך יאמר בואו ונצא דמשמע דהוא ברזא דחתן דילה לכן אמר ההפך באי כלה להורות שאינם בדרגא דתפארת ועל כן נתחלפה שטתייהו כאמור.
מנהג האריז"ל ליצא לשדה לקבל שבת
מז. ורבינו הקדוש האר"י ז"ל דקדק מלשון בואו ונצא דמשמע שהיו יוצאים החוצה אל השדה בסוד וישלח יעקב ויקרא לרחל וללאה השדה חקל תפוחין, וכן היה מנהגו של הרב מידי ערב שבת בשבתו היה הוא והתלמידים יוצאים לשוח בשדה לקראת שבת מלכתא.
מח. ומלבד עומק סוד הדבר למביני מדע גם עין המשכיל מבית ומחוץ תצפ"נו שהוא כדרך מלך בשר ודם כשבא לעיר שיוצאים כל בני המדינה להקבילו מהלך כמה מילין על דרך שאמרו במדרש אמור, יצאו גדולי המדינה וקלסוהו בתוך ה' מילין יצאו בני המדינה וכו', וכל שכן שראוי לצאת לקראת שבת מלכתא מטרוניתא קדישא החוצה אל פני חוץ להקבילה, ואיש התמים יכוין כי אין זה דרך השאלה אלא כך הוא ודאי כי הוא יוצא לקראת המלך והמלכה העליונים כאמור וישמח בביאת שבת כיוצא לקראת המלך וכיוצא לקראת חתן וכלה כמנהג האיתנים מוסדי ארץ.
סדר קבלת שבת שנהגו בעה"ק ירושלים
מט. והן היום שלימים וכן רבים פה ירושלים תוב"ב מחזיקים במנהג הקדמונים ויוצאים מחוץ לעיר השדה ברוב ששונים ועושים סדר קבלת שבת שם ושוב חוזרים ועושים אותם בביתם סביב לשולחנם ושני אבוקות של אור בידם אל הקדש פנימה ופנה לסובב כמ"ש הרב ז"ל.
נ. ובימי גרושי כי גרשוני היום מהסתפח בנחלת ה', במקומות שעברתי בהם לא הורשתי לעשות כאלה מכח כמה סיבות ונהגתי לצאת החוצה אל עזרת בית הכנסת למקום אויר פנוי וראוי להקבלה לומר סדר קבלת שבת ושוב הייתי נכנס לבית הכנסת והקפתי אל התיבה ואמרתי עוד הפעם סדר קבלת שבת כמו שכתבנו, כי כל מדות שמנו חכמים הכל לפי האדם ולפי המקום וכל אדם אינו חייב אלא כשיעורו.
והן עוד היום מחזיקים בכל אותם המקומות במנהג זה לצאת אל העזרה מקום פנוי ומגולה, אלא שתפשו הדברים לפי פשטן כי הוא כדרך היוצא לקראת חתן וכלה אל פני חוץ ודי בזה, וכן ראוי לכל איש ישראל אשר יש בידו למחות ונשמעים דבריו לדבר על לב עם הקדש לנהוג כן בכל בתי כנסיות ובתי מדרשות לכבוד הדרה של שכינה שלא יקבלו אותה במקומותם תוך בית הכנסת דנהיג קלנא בשכינתא חס ושלום, וטרם קבלת שבת יכנס בכי טוב לומר נוסח תפלה זו.
תפלה קודם קבלת שבת
נא. ליחדא שמא דקודשא בריך הוא ושכינתיה בדחילו ורחימו ורחימו ודחילו ליחדא שם י"ה בו"ה ביחודא שלים בשם כל ישראל, הנני בא לומר מזמורי קבלת שבת מלכתא להאדיר ולהעלות עולמות עליונים למעלה, ויהי רצון מלפניך ה' אלהי ואלהי אבותי שתפן ברחמים אל קריאת מזמורים שאקרא לזמר עריצים ולהכרית הקליפות ששלטו וגברו בעשיה יצירה ובריאה, תזרם ורוח תשאם וסערה תפיץ אותם ואל יהרסו לעלות ולהכלל בעליית העולמות, וכל החוחים והקוצים הסובבים את השושנה עליונה תעקר ותשבר ותכלם ותצמיתם לחבר את האהל להיות אחד אשת נעורים עם דודה והיה המשכן אחד, ובכן פרשז עלינו מזיו שפעתם להאיר בנפשינו תוספת רוח ונשמה, כמו חלב ודשן תשבע נפש"י ושפתי רננות יהלל פי, לב טהור ברא לי אלהים ורו"ח נכון חדש בקרבי, אודה ה' בכל לבב בסוד ישרים ועדה, כי כל עוד נשמתי בי ורוח אלוה באפי, ויהי נועם ה' אלהינו וכו', יהיו לרצון אמרי פי וכו'.
סדר מזמורי קבלת שבת וסודן
נב. ואחריו לו יהיה חן בסדר מזמורים אלו,183 סי' כ"ד לדוד מזמור לה' הארץ ומלואה וכו' שאו שערים ראשיכם וכו'.
וסוד הדבר מבואר בזוהר בראשית דף כ"ג ע"ב, ושבת נחית קודשא בריך הוא בג' אבהן לקבלא בת יחידא דיליה בההוא זמנא חיוון עילאין דאתקריאו בשמא דה' פתחין ואמרין שאו שערים ראשיכם והנשאו פתחי עולם ויבא מלך הכבוד וכו' ע"כ.
ומזמור קמ"ח הללויה הללו את ה' מן השמים שבו רמז כללות עולמות אבי"ע כנודע במכתב הקדש רבינו ז"ל, הללו את ה' מן השמים באצילות, הללוהו במרומים בריאה, הללוהו כל מלאכיו יצירה, הללוהו כל צבאיו עשיה, הללוהו שמש וירח לכלול עשיה ביצירה, הללוהו כל כוכבי אור יצירה בבריאה, הללוהו שמי השמים בריאה באצילות וכו'.
ואחר כך מזמור מ"ה למנצח על שושנים, ומזמור מ"ח גדול ה' ומהולל וכו', ומזמור פ"ז ומזמור קל"ג הנה מה טוב וכו', ומזמור קכ"ב שמחתי באומרים וכו' שאלה המזמורים הם שבחא דמטרוניתא העולה עתה, ושוב יתחיל במזמור לדוד הבו לה' בני אלים וכו'.
טעם אמירת מזמור הבו לה' וסודו
נג. וטעם במזמור הזה לפי פשטן של דברים שבו שבעה קולות שאמר דוד כנגד שבעת ימי בראשית ולעומתן תקנו ז' דשבתא כמו שאמרו בגמרא ועל כן תקנו לאומרו בכניסת שבת, ולפי דברי הזוהר בראשית דף כ"ג הנ"ל דקאמר דבשבת מתפתחים ז' היכלין וכו' ולקבלייהו ז' קלין דהבו לה' וכו' על כן בחרו במזמור זה לעורר ז' היכלין אילין והמה פתיחות.
נד. ואיש המשכיל אף אם לא בא בסוד ה' יתאמץ בכוונתו באמירתו לכבוד שכינת עוזינו הנקראית כלה כמו שאמרו בזוהר בסוד לא מאסתים ולא געלתים לכלותם לכלתם מפני כבוד הכלה היא השכינה, וכן רמוז בראשי תיבות ה'בו ל'ה' כ'בוד ועוז וכן ה'בו ל'ה כ'בוד שמו ראשי תיבות כלה הנעשית עתה כלה בכ"ד קישוטיה שאמר ישעיהו הנביא ולהעלות העולמות שרפים וחיות ואופני הקדש ועמהם ניצוצי הקדושה של הנשמות שנפלו בעמקי הקליפות אשר לא עצרו כח לעלות מעצמן אנו צריכים להעלותם אל הקדושה בכח סגולת המזמור הזה וצירופי השמות החתומים בו כמבואר לבאים בסוד ה'.
ונשמות יתירות הבאים בשבת יש מהן באים מצד הב"ל ויש מהן באים מצד קי"ן והכל נרמז במזמור זה, ה'בו ל'ה' ב'ני אלים ראשי תיבות הבל וכן ה'שתחוו ל'ה' ב'הדרת ראשי תיבות הבל, ואשר באות מצד קין נרמזו בראשי תיבות ק'ולם י'שאו נ'הרות, נ'אוה ק'דש י'הוה ראשי תיבות קי"ן, ובכן כל ניצוצי קין והבל שירדו בקליפה יעלו גם המה בהקבלת אור הגדול של שבת וכמו שמבואר במכתב הקדש רבינו הקדוש ז"ל באריכות.
ולא כתבתי זה אלא להודיע לבני אדם סדר מזמורים אלו אשר הוצק יסודן לצד עילאה, כי לכן תחזקנה ידי האיש הישראלי בראות כמה מועילים מעשה התפלות למעלה ובכן תתלהב נפשו בעבודת בוראו.
עוד בכוונת מזמורי קבלת שבת
נה. והאיש המשכיל ישית נגד עיניו בעת הזאת את אשר הוא מתעלה על ידי קדושת השבת כאשר תראה בדברי רבינו בכוונות שבת במזמור לדוד אתה בעולם העשיה ותכוין להעלותו למעלה ממנו אל עולם היצירה, ובבאי כלה אתה בעולם היצירה ותכוין להעלותו אל עולם של מעלה ממנו עולם הבריאה, ובמזמור שיר ליום השבת אתה בעולם הבריאה ותכוין להעלותו לעולם האצילות, ובמזמור הזה אתה עולה בעולם האצילות.
נו. וגם כתב שאחר כל זה יכוין לקבל שפע קדישא מן אלף עולמות שיוצאים ונוצצין מהשכינה עליונה כמו שבא באריכות שמה, אשר אין ספק כי בשיתו האדם אשר בעפר יסודו תתלהב נפשו בגילה וברעדה ויתאמץ בטהרת המחשבות להיות רעיונותיו טהורים וברים לבלתי יקלקל צינורי השפע להפוך אותם לבורות נשברים חס ושלום ומקשה לבו יפול ברעה.
כי על כל אלה כל בעל נפש היפה המליאה לה דעת ויראת ה' יישר ללכת בתמים בכוונתו ולטהר רעיוניו בעת הכנסת כלה מאד לבלתי יפגל בקדשים כאמור, וידקדק בדברי המזמור הזה לאומרו בשפה ברורה ולא יחטיא אל השערה אשר כל דברי המזמור בנויים לתלפיות במספר ובמפקד צ"א תיבות כמספר שילוב הוי"ה אדנ"י, ואחד עשר פסוקים שבו כמספר ו"ה שבשם, וי"ח הויות שבו שבהם ע"ב אותיות כמספר חס"ד לעומת החסדים המאירים ויורדים.
ולפיכך אנשי לבב ישכילו עשה להתנהל לאיטם בקריאתו אות באות תיבה בתיבה ולתת אל לבם בכל הוי"ה והוי"ה לבל יבלעו השם בנעימה כאשר נהגו בלעגי השפה ובעלי הלעטה דאתמר בהון הלעיטני נא וכו' כמו שאמרו בזוהר 184 כי מגרעות נתנו מצידם לעליונים למעלה חס ושלום.
לקבל שבת בעינים סגורות
נז. ומדרכי חסידים הראשונים לסגור עיניהם מהתחלת המזמור הזה עד גמר מזמור שיר ליום השבת, וכן נכון להיות כל איש עיניו סגורות לכבוד הדרה של שכינה עולימתא שפירתא וכו' ואף אם לא ישכיל סודו ישכיל עשוהו להתקדש ברעיוניו בצור עשהו.
תפלה מתוך הסידור מועלת הכוונה, ומעלת קדושת האותיות
נח. אכן לא נאמרו כל השיעורים הללו אלא להמתקדשים והמטהרים עצמם במחשבותם, לא למי שלבו מלא טרדות והבלי עולם אשר חוששני להם כי בסגירת עינים יגבר לבבם זה להם להפגל במחשבותם יותר מכאשר יהיו עיניהם פקוחות בהתעטף נפשם אל חיק אמותם, אשר לאלה יאותה להם לומר סדר קבלת השבת ויתר דברי התפלה מתוך הסידור כי חוש הראות המביט באותיות מונע חוש המחשבה שכן דרך החושים כי כל אחד מבטל חברו.
ונוסף גם הוא באשר האותיות המה ציור עולמות וצינורות של מעלה ומאורות אשר סביבות עוזם יש בסגולתן להפר המחשבה, וסימניך אמר עם הספר ישוב מחשבתו הרעה וזו היא דרך ישרה שיבור לו האדם בכל תפילותיו וישכיל עשה, ודברי הרז"ל אמורות ליראי ה' ולחושבי שמו אשר לא יטרדו בהבלי העולם הזה וזכו לראות עולמם בחיים אשר יאותה ויאותה להם לאשר ולקיים דברי הרב ז"ל להתקדש עצמן ולעשות הדברים כאשר המה בנעלמים כמו שביארנו זה כמה פעמים.
אחר המזמורים יאמרו אנא בכח בעמידה
נט. ואחר המזמורים האלה יעמדו על רגליהם לאמר תפלת רבי נחוניה בן הקנה אבגי"תץ המיוסדת על פי שם מ"ב היוצא מבראשית עד הב' של בהו כנודע להעלות העשיה כמו שביארנו בתפלת העשיה בסידור החול בס"ד.
טעם שבחר האר"י בפיוט לכה דודי מהר"ש אלקבץ ע"ה
ס. ואחר זה יעמדו על עמדם ופניהם למערב לומר שירות ותושבחות הלל וזמירות לכבוד הדרה של שבת לעורר חבצלת השרון למעלה ולהכין אותה ולסעדה יחד עם דודה, וכבר יסדו על זה מהר"ש בן גבירול והר' אברהם והרב משה בן עזרא פיוטים להלל לשבח יקר תפארת הדרה של שבת, והרב זלה"ה לא בחר בהם כי לא נגה עליהם דרך הקבלה ובזוהר פרשת תרומה אמרו 185 בשירים ותשבחות דאית בהון קבלה אמיתית וכו', והוא ז"ל היה אומר פיוט נאה ומשובח אשר חבר ויסד החכם החסיד שלמה הלוי ז"ל אלקבץ ושמו חתום בראשו, ואמר הרב כי רוב דבריו מסכימים אל האמת.
סוד פיוט לכה דודי
סא. והוא לכה דו"די וכו' כאשר מבואר באדרא סוד תרין תקוני דנוקבי פריש שלמה דה' קדמאה לא אקרי כלה וה' בתראה אקרי כלה וכו' ולמה נקראו דודים ע"ש.
והנה אנו מתחילים לומר שמור וזכור בדבור אחד נאמרו בסוד מה שאמרו בזוהר, והא אתמר זכור לדוכרא איהו שמור איהו לנוקבא ודא ודא בלא פירודא, והוא בסוד אחד כאשר ביארו בזוהר כמה פעמים אח"ד א"ח שמים הדא הוא דכתיב ואתה תשמע השמים ד' הארץ קוצא דד' מן אחד והאי הוא אחיד בין א"ח ובין ד' כו', הנה כי סוד זכור ושמור הם בסוד אח"ד ולזה ירמוז אומרינו שמור וזכור בדבור אח"ד כו', וצריך לומר שמור וזכור כי כן עתה בלילה סוד שמור ולמחר ביום סוד זכור אלא שבתורה כתוב בדברות ראשונות זכור ובדברות שניות שמור נגד מלכות שמים על כי שניהם נרמזו בסוד אח"ד ושם צריך לומר כסידרן א"ח ד' כאמור וכאן לפי סדר זמן עלייתם וזה פשוט.
סב. לקראת שבת לכו ונלכה כי היא מקור הברכה, (א"ה, מרא"ש מקדם נסוכה אותיות המאוחרות לרא"ש באלפא ביתא הוא שבת ובשבת עולה המלכות הנקראת שבת במקום הראש, וזהו שאמר מראש מקד"ם רוצה לומר אותיות ראש הקודמים אל אותיות שבת שמה היא נסוכה עתה, מצאתי כתוב מהר"י 186 צמח).
סוף מעשה במחשבה תחלה הוא סוד המלכות שהיתה גנוזה בעצמותו יתברך כי בה ראוי לבנות העולמות לפי שבכל מדריגה ומדריגה הט' ספירות העליונות אין צריך להיות עולמות כי תוארי ט' ספירות העליונות אפשר לתארם לו גם שלא יהיה פועל אותם באותם התוארים, אבל לא יצא לתאר לו מלכות דהיינו שלטנותא והרמנותא דמלכא אם הוא אינו שולט על אחרים ולכן הוציא לפועל כל העולמות מן נקודת המלכות להיות שמלכות הוא שלטנותא והרמנותא דמלכא והוא מאמר ר"ש בריש הורמנותא דמלכא כו'.
וכלפי זה סוד שתו חכמים במאמר כל ברכה שאין בה שם ומלכות אינה ברכה יען זהו תכלית הבריאה, וזה סוד אומרו סוף מעשה במחשבה תחלה כלומר כי אף כי מלכות היא אחרונה שבעשר ספירות אבל במחשבה כדי לבראות העולמים היא תחלה, ובזוהר פרשת בראשית ראשית חכמה יראת ה' סוף חכמה איהו לאעלאה לגו דרגא דחכמתא עלאה הדא הוא דכתיב פתחו לי שערי צדק זה השער לה' ודאי דאי לא תיעול בהאי תרעא לא ייעול לעלמין כו' ע"ש.