אור ברסלב
חמדת ימים א ספר חמדת ימים - חלק ראשון - שבת קודש › פרק ד - מנחת ערב שבת - הדלקת הנר - תקוני שבת - הטמנה

חמדת ימים א· רבי בנימין ב"ר מאיר הלוי

ספר חמדת ימים - חלק ראשון - שבת קודש · פרק ד - מנחת ערב שבת - הדלקת הנר - תקוני שבת - הטמנה

פרק ג - שמו"ת - תשובת ערב שבת - טבילה - עירוב

מנחה בערב שבת

א. אם מעלת מנחה עצמה מאד - שגבה מאד במהלליה ביתר הימים כאשר חכמים הגידו, 128 לעולם יהיה אדם זהיר בתפלת מנחה שהרי אליהו ז"ל לא נענה אלא בתפלת המנחה וכו', עוד יספה תת כחה מנחת ערב שבת כי עתה התחילה המטרוניתא להתראות לפני בעלה וכל העולמות העליונים עולים אתה.

השפעת המצוות והחגים דבר יום ביומו

ב. כי הנה ידוע תדע מה שכתב רבינו הקדוש האר"י זלה"ה בענין המצוות שנצטוינו לעשות מידי יום ויום וכן בחגים ובמועדים כי הכל הוא לתת בסגולת המצוות הנעשות בהם השפעות חדשות כי הראשונות מסתלקות, כי בכל יום ויום נותן השפעות אל העולם על ידי מעשינו כגון ציצית ותפילין וקריאת שמע ותפילה ובלילה הם מסתלקים וצריך הוא יתברך לתת מחדש כל יום שפע על ידי מעשינו, ולכן נצטוינו על אותם המצוות לאשר אותם ולקיימם מידי יום ביום.

וכן בראש השנה מתעוררים העולמות לעמוד בבחינתם כאשר היו עומדים בעת הבריאה ועל ידי אותם המצוות שאנו עושים אז יותן בהם השפעות חדשות כי הראשונות נסתלקו, וזהו ענין מצות סוכה ולולב להמתיק הדינים על ידי החסדים ולשלשל אורות פנימיים ומאורות נתן סביבות עוזם אורות מקיפים, וכן מפסח ועד עצרת נותן השפעות חדשות כדרך שהיה ביציאת מצרים ובמתן תורה ועל כן נצטוינו באותם הימים על איסור אכילת חמץ ומצוות אכילת מצה ומרור וארבעה כוסות וספירת העומר כמו שביארנו בחלק השני בפרק ו' דחג הפסח ובפרק שני של מצות העומר.

במ"ש ז"ל באה שבת באה מנוחה

ג. וכן לענין השבת אמרו הראשונים כי אין שמירת השבת העדר עשיית מלאכה בעלמא זכר למעשה בראשית שאם כן לא היה הוא יתברך מחמיר בדבר כל כך לחייב מיתה עליו, רק הענין הוא שהארץ להיותה חומר היתה מעותדת להפסד ולהתקלקל כאדם בצאת נפשו, על כן השפיע הקדוש ברוך הוא ביום שבת רוח קדושה בעולם השפל כמו נשמה שעל ידה תתקיים ותנוח מלהתקלקל ולהפסד.

וזהו סוד אומרם בא שבת בא מנוחה שעל ידי השבת קיבל העולם נשמה וזהו שנאמר שבת וינפ"ש בפועל יוצא, רוצה לומר שנתן נפש לעולם השפל ועל כן נאמר וינח ביום השביעי ולא כתיב ונח, ואולם אותו החיות והשפע הניתן אז בעולם השפל ניתן בו גם כן זמן מוגבל כשאר הדברים הנזכרים והוא רק לשבעה ימים ועל כן ציוונו הוא יתברך לעשות את השבת לתת שפע חדש בארץ ובנבראים מידי שבת בשבתו לתת נפש לעולם השפל ובכן יוכל לעמוד על עומדו, ועל כן לפנות ערב שבת אנו מתחילין להעלות העולמות לקבל הארת קדושת שבת והשפע העליון ואחר כך להורידו גם כן בעולם השפל לאשרו ולקיימו כאמור.

סוד כוונת מנחה בערב שבת

ד. ועין המשכיל יכין לכוין בעת עלות המנחה עליית העולמות ההם בתפילת י"ח בכח סגולת שלש ברכות ראשונות וגם לאחרונות, ובברכת המברך את עמו ישראל בשלום יהיו למאורות ד' אותיות השם הקדוש כנגד ד' עולמות של מעלה מלמעלה למטה, בראשונה להוריד בעולם השפל השפע העליון שקבלו ושוב יהיו למאורות מלמטה למעלה לשוב להעלותם אל מכונם.

ונוסף גם הוא כי מזמן הבריאה חוה נבראת באחורי אדם הראשון ואחר כך ויבן ה' אלהים את הצלע ועשה אותה עזר כנגדו להחיות זרע, ודוגמא לזה מתעורר הענין הזה בכל ערב שבת כמו בזמן הקודם ולכן בתפלת המנחה הכוונה הוא להחזיר הכלה פנים כנגד פנים כמו שכתבנו למעלה כי כל ענייני שבת הם תקון העון בזמן הבריאה, ויהי הוא טרם כילה לדבר והנה רבקה יוצאת ותעמוד בחצר בית המלך הפנימית כאשר נבאר לפנינו.

להניח תפילין במנחה ובפרט במנחת ע"ש, ודעת הרמ"ע מפאנו

ה. ומתוקן ומקובל לאומרה בלחש ומעוטף בטלית ותפילין ועל דרך שנתבאר אצלנו כי בתפלת שחרית האיש הישראלי קונה רוח ונשמה בתוספת, כי על ידי עטיפת הטלית הוא מתקן בחינת הרוח ונחה עליו רוח ה' ולכן נוסח הברכה להתעטף בסוד רוח מלפני יעטוף, ועל ידי התפילין מתקן בחינת נשמה שלו וקונה לו נשמה חדשה כי על כן הנחת התפילין על מקום המוח להכניס לשם בחינת נשמה על ידי קדושת תפילין ושל יד כנגד הלב כי בשני מקומות אלה שורה הנשמה והמחשבה ועל כן הם ארבע פרשיות כדי להורות על התפשטות הנשמה חדשה זו בכל הבחינות נפש רוח נשמה, ונוסף עוד רוח חדש שזכה על ידי הטלית שמניח כמו שביארנו בחלק החול בסיעתא דשמיא.

ו. ומנהג טוב להולכים בתמים להתעטף בטלית ותפילין גם בתפלת המנחה יום יום לקנות בהם תוספת רוח ונשמה, וביותר המשכילים יזהרו בתפלת מנחת ערב שבת להתעטף בטלית ותפילין כדי להיות מוכן לקבל קדושת שבת כי בכל דבר שבקדושה בעי הכנה דהיינו על ידי נשמה חדשה ששורה עליו מן מעשה הטוב.

עוד בענין הנ"ל ובטעם שאין תפילין בשבת

ז. והרמ"ע מפאנו היה נוהג שלא להניחם וכן כתב בתשובה, 129 ואם קבלה נקבל אך לדין יש תשובה בנגלה ובנסתר כי ענין התפילין הם להכניס מתוספת קדושת שבת על נפש רוח נשמה שלו כמו שביארנו ועל כן אין תפילין בשבת שבשבת זוכה כל אחד לתוספת נשמה יתירה בכל הבחינות מצד קדושת היום כמו שאמרו בתקונים, 130 ובשבת ויום טוב נחית עליהון נשמתין ורוחין ונפשין בארח אצילות וכו' ולפיכך אין צורך אז לתפילין מידי דהוי שרגא בטיהרא, והמניחם הוא כאילו אומר שאין באותם הימים כח להוריד נשמות יתירות לישראל ואין זלזול גדול מזה, ובר מן דין לטעם הנגלה מפני שהם בעצמם אות ואם יניח בהם אות אחר יהיה זלזול לאות שלהם, ואין מכל אלה טעם למונעם במנחת ערב שבת.

ורבינו הקדוש האר"י ז"ל כתב טעם שאין תפילין בשבת לפי שעולים זו"ן לאו"א סוד התפילין, כי על ידי התפילין בימי החול אנו ממשיכים המוחין למטה והמניח גם כן בשבת מורה שאין כח בשבת ויום טוב בזו"ן לעלות ולכן הם אסורים בתפילין, ולכן גם חול המועד אסור בתפילין כי ימי המועדים דרך כלל נקראים מקראי קדש כנזכר בזוהר, ולפי זה בעת מנחת ערב שבת שאז מתחילין העולמות לעלות ועדיין אין עלייה אצל אורות התפילין מעתה קם דינא להניחן בערב שבת במנחה ככל הימים וכן נהגתי וכן נהגו החברים, והמשנה הוא מן המתמיהין כי כל מעשינו בתפלה זו עתה אינו אלא מסלול ודרך להכנס לטרקלין כאמור.

להזהר בתפלת המנחה

ח. וצריך כל אדם לתת אל לבו במנחת ערב שבת בעת עליית העולמות לתקן ולהעלות מנחות שוא ושלא בעונתן בימי החול אשר הן רבים עתה נזהרים היטב בהשכמת בית הכנסת בשחר ולא נזהרו במנחה, ולא עוד אלא שהרבה פעמים לא יבואו לבית הכנסת כלל למנחה והורו היתר לכתחילה לעצמם להתפלל אותה בתורת תשלומין בזמן תפלת ערבית.

תוכחה למזלזלים במנחת ערב שבת מהר"ם די לונזאנו ע"ה

ט. וכבר צווח עליהם החכם הגדול מנחם לונזאנו ז"ל וכתב שמה נשתנה תפלת מנחה וערבית מתפלת שחרית כי כולם שקולות המה, ואדרבא נראה מפ"ק דברכות שיש להזהר בתפלת מנחה יותר משל ערבית ובשל ערבית יותר משל שחרית דאמרינן התם, 131 אמר ר' חלבו לעולם יזהר אדם בתפלת מנחה שהרי אליהו וכו' ר' נתן אומר אף בתפלת ערבית ר' נחמן אומר אף בתפלת שחרית.

אבל האמת הוא כי אין זה כי אם רוע לב כי בשחר שעדיין אינה שעה שיצא אדם לפעלו ואם יפתחו החנויות אין גם אחד שיבא לקנות הם מקדימים ובאים לבית הכנסת אך בשעת מנחה שהוא זמן משא ומתן אינן חוששים לבא, בזאת יבחנו אם מה שמשכימים בבקר לבית הכנסת הוא לאהבתו יתברך בהיותם זהירים וזריזין כמו כן לבא במנחה וערבית ואם לא חי פרעה כי מרגלים הם ומקטני אמנה הם ואין בטחונם בשם יתברך כראוי ויראה בעיניהם שאם יניחו עסקם וחנותם באותה שעה כדי להתפלל שיפסידו קצת ממה שיש להם להרויח וחושבים הפתאים שבהתבטלם מעבודת ה' יתברך ישתכרו וימצאו הון להם, ע"כ.

לכוין במנחת ערב שבת לתקן תפלות הפסולות

י. ועל זאת ישים עיניו ולבו כל איש ישראל בסגולת תקף חיסנא של מנחת ערב שבת להעלות שאר תפלות מנחה הפסולות אשר ביתר הימים בצירוף תפלה זו אשר היא בכוונה להעלות עליונים למעלה מהעולם ועד העולם, אשר זה הוא מחסדו הגדול יתברך להעלות התפלות הפסולות אשר נדחו מליראות את פני האדון ה' צבאות מפני חוסר הכוונה או שלא בזמנן בתפלה הראשונה אשר יתפלל האדם בכוונה ובעת רצון, כמו שאמרו בזוהר פרשת פקודי דף רמ"ה שיש ממונה אחד העומד על הפתח אשר דרך שם מעבר תפלותיהן של ישראל הכשרות בבינת הלב ובעריכת שפתים ופותח להן שער בית התפלה והמה עולין להיכל אשר כל התפלות מקובצות שמה יחד לעלות וליראות את פני ה' להיות עטרה לראשו.

ואולם אם התפלות המה מעורבבות במחשבות זרות ושלא בעונתן אז אותו הממונה הוא דוחה את התפלות ההם החוצה והתפלות הולכות נעות ונדות עד שבאים ליד הממונה אחר שבידו תפלות הפסולות אשר נדחו משער בית התפלה והוא גונזן תחת ידו עד הגיע תור כי ישיתו האנשים ההמה אל לבם לשוב ולהתפלל בכוונה, ובכן התפלות ראשונות שהם תחת יד הממונה ההוא מעלה אותן עם אותה התפלה הכשרה ונאחזין בה ועולות מעלה מעלה להיות עטרה לראש מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא.

ואיש התמים תמיד בכל תפלה אל יליזו מעיניו תקון תפלותיו הפסולות להעלותן וכל שכן בתפלות לעתות הרצון, תחלת כל דבר ישים מגמת פניו אליהם בתפלת שחרית להעלות תפלות פסולות דשחרית ובתפלת מנחה הפסולות דמנחה וכן בערבית הפסולות דערבית, ואשר לא שת לבו ביתר ימי החול על זאת יאותה לו לשים כל מעייניו על זאת ביום השישי אשר הוא מדת כל הכולל הה' הימים בו לכוין בתפלותיו יפה יפה לתקן תפלותיו שבחמשת הימים, וביותר ימצא תועלת עצום במנחת ערב שבת בצירוף עליית העולמות העליונים והוא מהתקונים החשובים.

מעלת צדקה במנחת ע"ש, וטעם שאין בה נפילת אפים

יא. ויצרף אליה מעשה הצדקה כמנהג הרב זלה"ה בכל מנחה, וביותר צריך להזהר בערב שבת מן הטעמים שכתבנו למעלה בפ"ב, ואין נפילת אפים בתפלה זו כיון שהוא סמוך להכנסת כלה כי נפילת אפים בתפלה הוא למסור נפשו לגביה ההוא אילנא דמותא כמו שאמרו בזוהר פרשת במדבר 132 ואין לעורר בעת הזאת אילנא דמותא, אינו בדין שיונף המקצר על המאריך.

ונוסף גם הוא כי תכלית המבוקש בנפילת אפים כשאומר אליך ה' נפשי אשא היינו להעלות הנפש בסוד אור חוזר לייחד שניהם, אמנם עתה אינו צריך כי במאמר מלך עוזר אנו מכוונים לעשות הכלה למעלה עזר כנגדו ובמאמר שים שלום נעשה הייחוד שהוא לצורך אותה שעה כנודע לאשר הריחו בסוד ה'.

לקבל שבת עם הציבור בערב שבת

יב. והנה אף כי לפי הדין אם בא לבית הכנסת סמוך לקבלת הציבור שבת מתחיל להתפלל ואף על פי שבעודו מתפלל יקבלו הציבור שבת אין בכך כלום הואיל והתחיל בהיתר, מכל מקום האיש הירא אל יתרשל בעבודתו לבא לידי מדה זו להפסיד מלקבל קדושה של שבת עם הציבור כי רבה היא כמו שאמרו בזוהר תרומה דף קס"ד, ברוב עם הדרת מלך כד קודשא בריך הוא אתי לבי כנישתא דאיהו מקדש מעט וכל עמא אתיין כחדא ומצלאן ומודאן ומשבחאן ליה לקודשא בריך הוא כדין הדורא איהו במלך סתם דא מלכא קדישא דאתתקן בשפירו ותיקונא לסלקא לעילא וכו' מאי טעמא בגין דבההיא שעתא דישראל לתתא קא מסדרי צלותהון ובעותהון ומשבחן למלכא עילאה כל אינון משריין עילאין כולהו חברין אינון בישראל לתתא לשבחא לקודשא בריך הוא כחדא למיהוי סילוקא דקודשא בריך הוא לעילא ותתא כחדא וכו' ואפילו דלא אסגיאו בבית כנישתא אלא עשרה באינון עשרה מזדמנין משריין עילאין למיהוי עמהון חברים ע"כ, וזה הוא ששנינו 133 אל תפרוש מן הצבור, ולכן צריך להיות כל איש זהיר בזה כל הימים ויותר מהמה בערב שבת כדי שתשרה עליו הקדושה עם הצבור.

יג. וכן לענין הדין אם שהה להתפלל מנחה בערב שבת עד שקבלו הקהל שבת שהדין בזה שלא להתפלל באותו בית הכנסת רק יצא החוצה ויתפלל תפלה של חול, וזה כשלא קבל שבת עמהם אבל ענה וקיבל שבת עמהם אינו רשאי להתפלל תפלה של חול רק יתפלל ערבית שתים, מכל מקום הירא את דבר ה' כן לא יעשה לבא לידי מדה זו לפרוש מן הציבור, ואף גם אם יחפוץ להתחבר בציבור ולקבל שבת עמהם יצא הפסדו בשכרו להתפלל ערבית שתים ומפסיד תפלה בזמנה.

תוכחה למאחרים עסקיהם עד סמוך לשבת

יד. ומאנה הנחם נפשי על רבים מבני ישראל אשר הקלו בתקף חיסנה של מנחה זו ברוב שרעפם בקרבם וחשוקי"הם כסף תמיד כל היום מאז הבקר ותעבור המנחה כל האזרח בישראל ישבו בשוקות מגוי אל גוי ואיש אל עבר פניו ילכו סחו"ר סחו"ר, אך הבל יהמיון כי השטן עומד על ימינם להצליח עתות ההמה והיה עודף על אשר ירויחו כל חמשת ימי המעשה להדיחם מלהראות את פני האדון ה' צבאות ומדמע קדש בחול וחול בקדש באשר המה הפנו עורף לתקף חיסנה של קדושת שבת בראשם, ואשר המה עשירי עם ומאציליה לא יעלו על לב קדושת השבת בקברות התאוה למלאות אמתחותיהם כסף ומהם יצאו אבות ומאבות תולדות וילמדו מעשיהם.

טו. והאחרון הכביד כמה מרבת בני עמינו שרים זהב להם שאוחזין מעשה אבותיהם בידיהם לא בחיל ולא בכח אשר בעמל אנוש אינימו שקטים ורעננים בהיכליהם, אשר להם יאתה לקדם לקראת שבת ויתנו כתף סוררת בגאון עוזה של קדושת שבת ויבחרו המה בעתות כאל למלאות תאות יצרם הרע להבה תלהט רשעים והנה עלה קיטור המעלה עשן כקיטור הכבשן ואשם לא תכבה עד עם חשיכה ומשתהים מעת לעת לאמר עוד השמש במרומים, ואך שמריה ימצו ישתו בזדון לבם הרע והיה בפיהם כדבש למתוק עד אשר יאשמו ויגשו לשרת לפני ה' אלהינו כאיש אשר כפאו שד ולפני זעמו מי יעמוד כמתלהלה היורה זיקים בנחיצה ובמעט רגע יכחידו תחת לשונם.

ואם הנוטע אזן ישמע מפיהם ויביט כי אין שם אלא שנים או שלשה גרגרים בראש אמיר והמלות אחד מעיר ושתים ממשפחה, אחת למעלה ושבע למטה ולא יהיה מתכוין אלא כמחרף ומגדף, רק שפתיו נעות כחותה על הגחלים ולא חששו להתעטף בציצית ויתיצבו כמו לבוש לעמוד לשרת את פני ה', אוי להם אהה עליהם אשר אין ספק כי השבת תתבע עלבונה מהם לאמר אל תהרגם פן ישכחו עמי, הניעמו בחילך והורידמו כי מכבדי אכבד ובוזי יקלו, ואז יעשן אף ה' וקנאתו כלו בעשן כלו ומנחיריהם תצא להבת מעלה עשנם אשר שתו ימצו כל רשעי ארץ.

ענין תוספת מחול על הקדש

טז. והאיש הנלבב יהא זהיר וזריז בגאון עוזה של תפלה זו אשר היא סמוכה להכנסת כלה כמנהג רוב המקומות לקדם עצמו כל מה דאפשר כדי להכין עצמו להוסיף מחול על הקדש, וצריך להודיען שיעורן של דברים אלה להמון עם בני ישראל כדי שלא יבואו להכשל בספק איסור כרת חס ושלום, והוא כי בין השמשות הוא שלשה רביעי מיל שהם אלף וחמש מאות פסיעות והוא פחות מעט מרביע שעה קודם הלילה, אשר חכמים הגידו כי מהלך אדם בנוני עשר פרסאות ביום שהם ארבעים מיל אשר בהתחלק ארבעים מיל בי"ב שעות יעלו שלשה מילין ושליש לשעה והמיל הוא אלפים פסיעות, נמצא ששלשה רביעי מיל הם אלף וחמש מאות פסיעות והוא פחות מרביע שעה מעט, ובזמן ההוא הוא ספק יום ספק לילה והעושה בו מלאכה עומד באיסור דספק כרת.

אכן צריך להוסיף מחול על הקדש וזמן תוספת זה הוא מתחלת השקיעה שאין השמש נראית על הארץ עד זמן בין השמשות, והזמן הזה שהוא שלשה מילין ורביע רצה לעשותו כולו תוספת עושה, רצה לעשות מקצת עושה ובלבד שיוסיף איזה זמן שיהיה ודאי מחול על הקדש באופן שצריך על כל פנים להוסיף חצי שעה קודם הלילה אף שהוא יום, ומי שאינו יודע בינה לעתים לכוין את השעה יאותה לו להקדים לקבלת שבת שלא לבא להכשל באיסור של שבת חס ושלום.

מנהג טוב להקדים כניסת שבת שתי שעות קודם הלילה

יז. וזהו מצד הדין אכן מנהג טוב להולכים בתמים להקדים שתי שעות קודם הלילה לקראת כבוד הדרה של שבת, וכל המוסיף מוסיפים לו נפש יתירה בשבת וכל הגורע גורעים לו נפש יתירה בשבת כמו שאמרו בתיקונים בסוף תקון מ"ח.

המקדים לקבל שבת מקדימין להוציאו בערב שבת מגיהנם

יח. ובספר התגין הוסיף, ואם נשמתו בגיהנם בכל יום שישי מוציאים אותו מגיהנם בעת שהיה רגיל בעולם הזה לשבות ואם יאחר יאחרו להשהותו באש להבתו עד השיעור שהיה רגיל לשבות וכן בתוספת מקודש על החול במוצאי שבת, המאחר מאחרים אותו שלא להכניסו והממהר ממהרין אותו להכניסו.

יט. והאיש הירא את דבר ה' ישכיל תוקף מעלת הקדמה זו מתוך תוקף יצרו הרע אשר יתקפנו להדוף אותו מלהראות את פני ה' לקבל שבת ונותן מכשול לפניו, שאם היה דבר קל לא היה מתריס בכל עוז ותעצומות בענין זה כמו בענין העריות, ולו בכח יגבר איש התמים לעמוד לעומתו ולכבוש את יצרו ואל יפן אל מתיקות המעלה עשן בעת ההיא כי אחריתו רע ומר.

ומצוה להודיעם מלבד פרטי הדברים גם גודל מעלת יקר תפארת גדולתה של תפלת מנחה זו אשר מושב יקרה בשמים ממעל להאיר מאורות עליונים למעלה מהעולם ועד העולם כמו שביארנו.

ואף אם לא ידע בעמקי פנימיות הדבר ומה נעשה בה מכל מקום אל יקל בעיניו לאמר מה אני מה חיי שיבא תקון העולמות על ידי ואני פגר מובס שפל ואפל נגד גדולת מעלתו יתברך, כי האדם הוא שפל ואפל בבחינה אחת אבל בבחינה אחרת הוא גדול כח מאד ובידו להעמיד כל העולמות כולם מה שאין כן מלאכי מרום יכולים לעשות והוא הנותן כח וחיל כבי"כול לבורא עולם כמו שנאמר רוכב שמים בעזרך.

טעם אמירת לשם יחוד קודם כל מצוה

כ. ואף כי לא ידע שכול פרטי הדברים כל אדם אינו חייב אלא כשיעורו המעט הוא אם רב ובלבד שיכוין לבו לשמים, ואשר יתן אל לבו לאמר כי יש פנימיות ענייני הסודות בכל אלה מעת עלות המנחה בסדר המדריגות ולעתור ולרצות לפני יודע כל תעלומות שיהיו לרצון אמרי פיו והגיון לבו כאילו כיוון תעלומות הדברים, ובכן אלהים יראה לו ארשת שפתיו כאילו כיוון כל אלה.

ולעומת זה אמרו בזוהר פרשת יתרו 134 ז"ל, ומעשה ידינו כוננה עלינו מאי כוננה כוננה ואתקן תקונך לעילא כדקא יאות עלינו אף על גב דלית אנן ידעין לשוואה רעותא אלא עובדא בלחודוי מעשה ידינו כוננה לההוא דרגא דאצטריך לאתתקנא עכ"ל.

ועל כן חסידים הראשונים זה דרכם שכל למו להקדים בכל מעשה עבודתם עבודת הקדש לבטא בשפתים ולומר ליחדא שמא דקודשא בריך הוא וכו' ויהי נועם ה' עלינו וכו' כמו שהארכנו בפרטי דברים אלה בחיבורינו זה בהרבה מקומות לרוב תועלתו.

תפלה קודם מנחת ערב שבת

כא. ולפיכך טרם עמוד להתפלל תפלת מנחת ערב שבת וקבלת שבת יעמוד לעתור ולרצות על זאת לפני ה' בדרך הפשוט ויאמר נוסח התפלה של חסידים הראשונים וזה תוארה.

רבונו של עולם אתה יודע כי לא בינת אדם לנו ואין בנו כח להשיג ולכוין ולהשכיל מעלתך ועמקי סודותיך וצירופי שמותיך הקדושים הראויים לכל תפלה ותפלה של שבת קדשך וסדר התכלל העולמות עליונים למעלה מעת עלות המנחה בערב שבת וכל הייחודים וזווגי מדות הקדושות אשר יהיו למאורות בכח סגולת קבלת שבת קדשך.

לכן יהי רצון מלפניך ה' אלהי ואלהי אבותי שתהיינה חשובות ומרוצות תפלותינו, הן תפלת מנחה והן תפלת סדר קבלת שבת קדשך בשיר קדשך והן תפלת ערבית וברכותיה כאילו נתכוין בכל צירופי שמות הקדושים העולים מתוכם ובכל הייחודים וזווגי מדות הקדושות הראויות לבא על ידיהן, ותצרף מחשבתנו הטובה כלל למעשה פרטי לכל סדר סדר לבדו ויעלו לפניך עם שאר תפלות של בניך היודעים והמכוונים כל הכוונות הראויות לכוין בכל סדר וסדר שבתפלות אלו, וזכנו לקבל תוספת נפש רוח ונשמה עמהם בסגולת תפלותינו אשר נתפלל עתה לפניך כמו חלב ודשן תשבע נפש"י ושפתי רננות יהלל פי, לב טהור ברא לי אלהים ורו"ח נכון חדש בקרבי, אודה ה' בכל לבב בסוד ישרים ועדה, כי כל עוד נשמתי בי ורוח אלוה באפי, ויהי נועם ה' אלהינו עלינו ומעשה ידינו כוננה עלינו ומעשה ידינו כוננהו.

וקודם תפלת שמונה עשרה יאמר, שאו שערים ראשיכם והנשאו פתחי עולם ויבא מלך הכבוד וכו' עד סוף המזמור.

סוד כוונת המנחה ותפלה ע"ד הסוד

כב. ואשר הריחו בסוד ה' יכין לכוין בעת עלות המנחה הזאת באהבת כללות העולמים אשר אחד באחד יגשו ואשר עתה יחל להתוסף תוספת שבת אל הבת יחידה מפאת הלילה אשר היא העולה לבדה ולא הוא, ובה יחל להתוסף תוספת שבת אל הבן הקדוש עודינו עומד על כנו יתגדל ויתקדש וראשו לא"ב יגיע ומאורות נתן סביבות עוזו, יהיו למאורות אל הקדש פנימה ופנה לסובב אורים גדולים מהן אך בצל"ם ברכות שדי"ם ורח"ם נגה אור גדול בליל שבת ויתר פרטי הכוונה הכתובים במכתב הקדוש רבינו ז"ל.

ואנכי תקנתי נוסח תפלה לבאים בסוד ה' לבטא בשפתים כל פרטי כוונתה בעלות המנחה וזה תוארה.

ליחדא שמא דקודשא בריך הוא ושכינתיה בדחילו ורחימו ורחימו ודחילו ליחדא שם י"ה בו"ה ביחודא שלים בשם כל ישראל, הנני בא להתפלל תפלת מנחה שתיקן יצחק עקידא להאיר בז"א ג' פרקין תתאין דל' דצל"ם דאימא עילאה ויעלו חלק הנפשות שבעשיה ה' אחרונה שבשם על ידי שם יוד הה וו הה אל עולם היצירה ובכן יתוסף בה תוספת שבת קדשך כי יקנה נפ"ש, ויעלה היצירה עם חלקי הרוחות אשר בקרבה ו' שבשם על ידי שם יוד הא ואו הא אל עולם הבריאה ובכן יתוסף בו תוספת שבת קדשך ורו"ח נכון חדש בקרבו, ויעלה הבריאה עם חלקי הנשמות שבה ה' ראשונה שבשם על ידי שם יוד הי ואו הי אל המלכות דאצילות ובכן יתוסף בו תוספת שבת קדשך ופחי באפו נשמ"ת חיים וחברת את האהל להיות אחד בנפש דוד י' שבשם נשמה לנשמה לכל העולמים על ידי שם ע"ב יוד הי ויו הי.

ובכח סגולת כריעה ראשונה בברכה ראשונה יהיה אור שם קס"א אל"ף ה"י יו"ד ה"י להוריד עלי כח הנשמות שבנפש דאצילות והמה יהיו לה מ"ן להעלותה ולזוקפה בכח שם ע"ב יוד הי ויו הי בכח סגולת זקיפתי ולהאיר בחכמה שבו שם ע"ב לכל האצילות ולהכין מקום לבריאה.

ובכח סגולת כריעה שניה בברכה שניה יצדק הרמז בסתרו להוריד עלי כח הנשמה מהבריאה באור שם קס"א אלף הי יוד הי והמה יהיו מ"ן להעלותה ולזוקפה ברמז זקיפתי בכח שם ס"ג יו"ד ה"י וא"ו ה"י ולהאיר באימא הרובצת בבריאה שבה שם ס"ג להכין מקום ליצירה.

ובכח סגולת כריעה שלישית בברכה שלישית יצדק הרמז בסתרו להוריד עלי כח הרוח מהיצירה אור שם קמ"ג אלף הא יוד הא והמה יהיו למ"ן להעלותה ולזוקפה ברמז זקיפתי בכח שם מ"ה יוד הא ואו הא ולהאיר בז"א הרובץ ביצירה שבו שם מ"ה להכין מקום לעשיה.

ובכח סגולת כריעה רביעית בברכה רביעית יצדק הרמז בסתרו להוריד עלי כח הנפש מעשיה אור שם קנ"א אלף הה יוד הה והמה יהיו למ"ן להעלותה ולזוקפה ברמז זקיפתי בכח שם בן יוד הה וו הה ולהאיר בצדק מלכותא קדישא הרובצת באופן דעשיה כי בו שם ב"ן, וכן אברככה בחיי בשמך אשא כפי בברכת השלום, והיו למאורות ד' אותיות שמך הגדול ממטה למעלה לחבר את האהל להיות אחד, ויהי נועם ה' אלהינו עלינו ומעשה ידינו כוננה עלינו ומעשה ידינו כוננהו, יהיו לרצון אמרי פי וכו'.

נוסח עננו למנחת ערב שבת בברכת שומע תפלה

כג. ובכן יעמד חי בכוונה שלימה לעמוד לשרת לפני אלהיו וערבה לה' מנחת יהודה, ואשר הוא מאנשי מעשה המתענים בכל ערב שבת לכפר עליו אשמת ששת ימי החול יאותה לו לעתור ולרצות בשומע תפלה עננו בנוסח ובתואר זה.

עננו אבינו עננו ביום צום התענית הזה אשר עיניתי בצום נפשי כי שבעה ברעות נפשי על כי כשלתי בעונות ופגמתי בששת ימי המעשה במחשבה ודבור ומעשה, אלה אזכרה ואשפכה עלי נפשי, ועתה ה' אלהי אחרי שובי נחמתי ואחרי הודעי ספקתי על ירך בושתי וגם נכלמתי כי נשאתי חרפת נעורי, תעיתי כשה אובד בקש עבדך, כי לא תחפוץ זבח ואתנה עולה לא תרצה, זבחי אלהים רוח נשברה לב נשבר ונדכה אלהים לא תבזה, ואל נא תבזה ענותי היום לפניך אשר ברכי כשלו מצום ובשרי כחש משמן.

שמעה תפלתי ה' ושועתי האזינה, תכון תפלתי קטורת לפניך משאת כפי מנחת ערב, אנא הבט בעמלי ואל תבט במעלי, והנני מודה ועוזב כל גלולי אשר עשיתי בששת ימי המעשה ונתתי את לבי לעשות לי לב טהור ורוח נכון להיות זהיר וזריז שלא לעבור מאמריך מדעתי והריני בעת הזאת כקטן שנולד והימים הראשונים יפלו, ואתה בטובך תעורר רחמיך, אל תשליכני מלפניך ורוח קדשך אל תקח ממני, השיבה לי ששון ישעך ורוח נדיבה תסמכני.

וכשם שיצרתני ביום זה על דבר כבוד שמך כן ברחמיך הרבים תתקנני לעבודתך וליראתך יראת הרוממות ואהיה כלי מוכן לקבל נפש רוח ונשמה משבת קדשך ולהיות מוכן ומזומן מאותם הנוחלים נחלת יעקב אבינו כדבר האמור, אז תתענג על ה' והרכבתיך על במותי אר"ץ והאכלתיך נחלת יעקב אביך, שלח אורך ואמיתך המה ינחוני יביאוני אל הר קדשך ואל משכנותיך, ותשלים מחשבתך לטובה ביום זה אשר בו יצרת אדם בצלם דמות תבניתך לעמוד לשרת לפניך ולברך בשמך, ויחד לבבי ולבב כל עמך ישראל לעבדך באמת ולא נכלם ולא נכשל לעולם ועד כי קללת אלהים תפארת אדם לשבת עשוק בגבול הרשעה.

וכמו שהגין קדושת שבת קדשך על אדם הראשון ביום זה כן יגן עלי יפרוש כנפיו יקחני, כנשר יעיר קינו על גוזליו ירחף לטהרני מזוהמת עונותי בתענית זה, ופרשז עלי מזיו צדיק חי העולמים באברתו יסך לי ותחת כנפיו אחסה ואתלונן לכפר אשמותי ולטהר זוהמת ששת ימי החול אשר עלי ולהלביש אותי מחלצות ולחבר כל נצוצי הקדושה אשר על ידי נתפזרו בין הקליפות, חיל בלע ויקיאנו מבטנו יורישנו אל.

ותשליך במצולות ים כל חטאתינו ואל תפן אל רשענו ואל תסתיר פניך ממנו, היה נא קרוב לשועתינו טרם אליך נקרא אתה תענה נדבר ואתה תשמע כדבר שנאמר והיה טרם יקראו ואני אענה עוד הם מדברים ואני אשמע, וחננו ועננו ושמע תפלתינו כי אתה שומע תפלת כל פה ברוך אתה ה' שומע תפלה.

ואשרי אנוש יעשה זאת מידי שבת בשבתו לשוב מעבירות שבידו ולהבין ולהתענות עליהם אשר בזה ימצא עזר כנגדו לכפר עליו בעת אמרו ויכולו, ומלאכי צבאות יבשרוהו לאמר וסר עוניך וחטאתך תכופר כאשר ביארנו למעלה ונבאר להלן בס"ד.

ד' תקוני הבית שעושין בערב שבת

כד. ואיש התמים בונה ביתו מלא צד"ק יהיו ידיו אמונה מאחר עלות המנחה לתקן את ביתו באופן הנאות והם ארבעה דברים, הצעת המטה ומושב הבתים ושולחן ונר שבת, ובכן ימצא התקון שלם למעלה בכלה הנעימה כמאמר הכתוב נעשה נא עליית קיר קטנה ונשים לו שם מטה ושלחן וכסא ומנורה.

והוא מה שאמרו בזוהר בשלח 135 ז"ל, נעשה נא עליית קיר וכו' ארבע אילין למה אלא בגין דאינון תקונא דכנסת ישראל והכי אתקרי מטה ושלחן וכסא ומנורה ולאו אינון כתקון שמושא דהא כסא קא בעי בקדמיתא ואחר כך שלחן לבתר מנורה לבתר מטה אמאי אקדימת מטה בגין דאיהי חביבא עלה יתיר וכו' ע"כ, הנה משם בא"רה כי ארבעה תקונין אלו הם בסוד הכלה ונבארם אחד לאחד לפי פשטן ולצד עילאה כי לכן תחזקנה ידי אישי ישראל בראות כמה מועילים מעשיהם בשמים ממעל ובכן תתלהב נפשם בעבודת בוראם ואלה סידרן.

תקון א - תקון המושב בערב שבת

כה. מושב הכסא בערב שבת הוא תקון מושב ביתו ומקום הסבתו לכבוד ולתפארת שבת הקדוש באופן הנאות ובכל מיני צבעונים וכרים וכסתות לכבוד המלך והמלכה כמו שנאמר בא ברוך ה' ואנכי פניתי הבית, ולכן כל עוד שיעשו זה סמוך לשבת עדיף טפי דמינכר מילתא דלכבוד שבת הוא.

עיקר תקוני הבית יעשם סמוך לשבת

כו. והן עתה רבות בנות אינם מטות אזן לשמוע דברי חכמים ומכבדים הבתים במצעות וכלי שבת הבקר אור יום שישי שלא ברצון חכמים, כי ארבעתם אלה מטה ושלחן וכסא ומנורה המה תקון לשכינת עוזינו בשבת הקדש וכל כמה שיהיו נעשים ארבעתם יחד נעשה התקון שלם למעלה בהתקדש היום, לא כן בעשות אותן שלא כסדרן ושלא בעונתן, וכבר רמזתי זה למעלה בפרק ב' ע"ש.

תקוני הבית מוסיפין כבוד לשכינה

כז. ואשר הריחו בסוד ישרים ותמונת ה' יביט יכין לו לכוין אל הנעשה במעשה הזה למעלה והוא מה שאמרו בפרשת עקב דף רע"ב ז"ל, וצריך הסבה כמה דאוקמוה הסבו אחד מברך לכולם ובשבת בכל מלוי צריך לאתוספא מחול על הקדש בין במאכליו ובין במשתיו בין במלבושיו ובמסבותיה דצריך לתקנא ליה מסיבה שפירא בכמה כרים ובכמה כסתות מכל דאית ליה בביתא כמאן דתקין חופה לכלה דשבתא הוא מלכתא ואיהי כלה ובגין דא הוו נפקי מארי מתניתין ערב שבת לקדמותא לארחא והוו אמרי באי כלה וכו'.

ולא עוד אלא דאית רזא בגוונא אחרא דצריך לקבלא גבירתא בכמה נהורין דשרגין בשבת ובכמה עינוגים ולבושין שפירין וביתא מתקנא בכמה מאני תקונא בהסבה יפה לכל חד וחד ובהאי חדווה ותקונא גרמין דאשתארת שפחה בישא בחשוכא ורעבון בבכיה והספד ולבושין אוכמין כארמלתא דאי מלאה זו חריבה זו ע"כ.

הנה משם מתבאר דבר והפכו כמה רעה ושבר על שבר יש לשפחה בישא על ידי המעשים אשר אנו עושים פה עמנו היום, וכמה מן הכבוד נוסף לכלה הנאה והחסודה על ידי מושב הבתים במצעות וכלים נאים לכבוד הדר השבת.

דברי הזוהר בשבח המתקנים ביתם לשבת

כח. ובתקונים סוף תקון כ"ד 136 סיים זה לשונו, ובביתא דלאו אינון מתתקנין אילין תקוני בליל שבת אושפיזין אמרין לאו איהי דא דירה דישראל דאתמר בה ושמרו בני ישראל את השבת לעשות את השבת לדורותם לדרתם כתיב חסר מלשון דירה וכל אילין תקונים צריך לתקנא בליל שבת ע"כ.

שמע מינה תרתי שמע מינה דטפי עדיף לעשות כל אלה סמוך לשבת מלעשותן הבקר אור יום השישי מדקאמר לישנא יתירה וכל אילין תקונים צריכים לתקנא בליל שבת דהא בה עסקינן עד השתא, אלא דבר גדול דיבר בקדשו להזהיר לעשות כל אלה סמוך לשבת דומיא דאינך דנר ופתורא הנזכרים שם, ושמע מינה עונשי המתרשלים בכבוד שבת וכמושבם בחול כך מושבם ליל שבת שאף אם מתקנים מושב ביתם הבקר אור יום השבת לא הועילו בתקנתם, וכל מן דין סמוכו למו מלאכי מרום לאמר לאו איהי דא דירה דישראל וכל דבריהם כגחלי אש להכריז עליו לאו דירה דישראל הוא לאמר אלהים עזבו רדפוהו ותפסוהו כי אין מציל כי אין שמירה אפס לישראל כמו שנאמר ה' שומר ישראל.

כט. ובזוהר חדש 137 זה לשונו, תא חזי ביומא דשבתא בעי בר נש למחדי ביממא ובליליא ובעי לתקנא ביתא ופתורא ויעביד חירו לעילאין ותתאין ותא חזי כד אתי בר נש מבי כנישתא יהון עמיה מלאכין קדישין מהאי גיסא ומלאכין מהאי גיסא ושכינתא על כולהון כאימא על בנין ובההיא שעתא אתמר יפול מצדך אלף ורבבה מימינך וגו' רק בעיניך תביט ושלומת רשעים תראה כי אתה ה' מחסי כו' לא תאונה אליך רעה וכל דא אם אינש יעול לביתיה בחדוה ויקבל אושפיזין בחדוה.

וכד אתו וחזו שכינתא ומלאכין ביתא מתקנא ושרגא מנהרא ופתורא מתתקנא ואינש ואתתיה בחדוה בה שעתא שכינתא אמרת דין משלי הוא ישראל אשר בך אתפאר ואם לאו שכינתא אזלא ומלאכין עמה וייתי יצה"ר עם כת דיליה ואתחברו עמהון ויאמר זה משלי הוא ומן חיילין דילי ומיד שורה עליו ומטמאהו ויסתלק י"ה מנהון וישתאר אשא עם אשא ומאכליו טמא.

ועל דא ואל תתאו למטעמותיו ופתורא דיליה מליאה קיא צואה ואין צואה אלא יצר הרע וכו' וישלטון עליה מלאכין מסאבין ואנהיגו ליה לגיהנם ובהאי שעתא קראתי ואין עונה בשעת דחקו ובשעה דשליט עליה רוח מסאבא או מרעין או אומות העולם שלטין עליה סכותה בענן לך מעבור תפלה גם תפלתו תועבה ע"כ.

תוכחה למתרשלים בהכנת בתיהם לשבת

ל. ואבי ראה גם ראה אם בעל נפש אתה עד היכן הגיע פגם המתרשלים מלפאר ולכבד את השבת בכניסתו אף כי כיבדוהו ביום אחר כי בהתקדש היום לא מצאה היונה מנוח לכף רגלה.

ואויה עליהן על כמה נשים נכריות אשר זלזלו בתקף חסנא של שבת ומתרשלות במושב הבתים עד לפנות בוקר יום השבת וכמושבם בחול כך מושבם אור השבת, ובמקום שאמרו להקל הן הנה אמרו להחמיר ובמקום שאמרו להחמיר הן הנה אמרו להקל, ובאור השבת הקדוש תדאגנה הנפשות הבאות בקרב ביתם והיו דיראון לכל די ראיון הפח והפחת מושלכים בבית עד אפס מקום למדרך כף רגל ושאר הבית משולח ונעזב היה למוחראות ונפש הבעל סר וזעף שותה בעציצו.

אויה להן אהא עליהן אשר השכינה כביכול מיללת עליהן קלני מראשי קלני מזרועי, איזה בית אשר תבנו לי ואיזה מקום מנוחתי, שמה קננה קפוז גם שם הרגיעה לילית ושאיה יוכת שער, מנגח כתורא וחורב בסף, רחמנא ליצלן מעונשא דידהו אשר לא השוו כהנת לפונדקית שכאשר קרבו ויאתיון לקרוא קרואיהן במשתה הנשים כאנשים כיבדו בתיהן במבחר המושבות והמצעות של שבת ויום טוב, ולכבוד הדר האשה חמת מלא צואה ופיה מלא דם תיקר מאד בעיניהן וכדי בזיון וקצף בעיניהן להקדיש קרואיהן לבית כאשר הוא שם נוולי נשתווה, ויבוזו בעיניהן כבוד הדר הכלה נאה וחסודה שבת מלכתא אשר הושיט לה המלך את שרביט זהבו ותיקר מאד בעיניו ולא חששו במושב ביתם לכבוד ולתפארת השבת ובתיהן נוולי ישתוון, ישתקע הדבר ולא תעשה כזאת בישראל לתת עזוז וחיל לגבול הרשעה ושפחה כי תירש גבירתה כמו שאמרו במאמר הזוהר הנזכר דבהאי חדווא ותקונא גרמין דאשתארת שפחא בישא בחשוכא ורעבון וכו' וידיעת ההפכים אחת היא חס ושלום.

לא. כי על כל אלה כל בעל נפש יהא זהיר וזריז לומר בתוך ביתו ערב שבת כל פרטי עניינים אלו ויצוום מבעוד יום לתקן מושב ביתו בכלים נאים לכבוד השבת, ואם רואה שהמה מתרשלים בדבר יאזור כגבר חלציו לעשותו על ידי עצמו דבמקום מצוה אפילו המלך שאין כבודו מחול במקום מצוה שיש בה כבוד המקום ברוך הוא כבודו מחול, וכל שכן אפילו הרב דכבוד דיליה הוא ויכול למחול על כבודו דודאי נכון וישר למחול על כבודו מפני כבוד השבת ושלא לגרום רעה לעצמו.

ובכן ידע כי שלום אהלו ושאנן מפחד רעה והקדושה על כן ירים ראש והכנע"ני אז בארץ וישוב אל הארץ כשהיה, ויש בו מהתקון לאדם לתקן את אשר ביער בשדה תפוחים והרס ופרץ את גדרה ומושב יקרה בעון פשעו, עתה בתקון מושבו לכבוד הדרה ישוב ויבנה חורבות.

תקון ב - תקון השלחן בע"ש ועשייתו מד' רגלים כהאר"י

לב. שב"ת נוטריקון ת'ערוך ש'ולחן ב'שבת, ואיתא בספר התקונים תקון מ"ז ז"ל, ושבת צריך לתקנא ביה פתורא בארבע רגלין כגוונא דפתורא דלעילא דאתמר ביה זה השולחן אשר לפני ה' ועלה אתמר תערוך לפני שולחן ופתורא דקודשא בריך הוא דא שכינתא איהי מסטרא דצפון דאיהו גבורה ובגין דא תקינו מארי מתניתין שלחן בצפון ונר דליק לימינא כגוונא דלעילא דאתמר ביה מנורה בדרום מטה באמצעיתא מסטרא דעמודא דאמצעיתא.

תא חזי שכינתא אתקריאת פתורא מסטרא דשמאלא ומנרתא מסטרא דימינא ומטה ממוצעת מסטרא דעמודא דאמצעיתא ובגין דא זווגא דיליה באמצעיתא בין צפון לדרום והא אוקמוה רבנן כל הנותן מטתו בין צפון לדרום כו' פתורא איהי סמיכא על ארבעה סמכין דאיהי כגוונא דגופא דסמכין ליה דרועין ושוקין דאינון ארבע וצריך שית נהמין מהאי סטרא ושית נהמין מהאי סטרא ורזא דמלה זה השלחן אשר לפני ה' ז"ה בחושבן ו"ו דאינון שית פרקין דתרי דרועין ושית פרקין דתרין שוקין דהא שכינתא אתעביד גופא למלכא בכל תקונא דילה ע"כ.

לג. וכן היה מנהג הרב זלה"ה לאכול בשולחן של ארבע רגלים דוגמת השלחן אשר לפני ה' ולעשותה אורך י"ב טפחים לא פחות ולא יותר, ורוחב ו' טפחים וגובה ט' טפחים כמו שנאמר בשולחן של בית המקדש אמתים ארכו ואמה רחבו ואמה וחצי קומתו, ויכוין עריכתה בצפון כמו שנתבאר במאמר הנ"ל אבל לא יניחנה לשבת שם בצפון שעתה אין לנו כח שתוכל לשבת בצפון בלתי פחד מהקליפות רק לקחת השולחן מן הצפון ולהניחה אל תחת המנורה ויכוין לכלול רחל ולאה שהיא מנרתא דסתימא בדרום, וישיבתו תהא אחוריו לצפון ופניו לדרום מול פני המנורה.

ואשר הריחו בסוד ישרים יכוין בע"ב שבארבע קרנותיו ע"ב דיו"דין ממש ולא כדרך הע"ב שביארנו בסדר החול.

לערוך י"ב לחמים בשבת וסדר הנחתן

לד. וצריך לסדר עליה י"ב ככרות בכל סעודה וסעודה משלש סעודות כדמשמע במאמר התקונים, ואף כי בזוהר פנחס דף קי"ד אמרו זה השולחן אשר לפני ה' ז"ה י"ב אנפין אוף הכי מאן דאית ליה בעי לתקנא ולסדרא על פתוריה ארבע ככרין בכל סעודתא לתלת סעודתי תריסר אנפין ואי תימא לאו אינון אלא שית מדאורייתא דאיהו לחם משנה אלא לא ניכול למדכר ו' בלא חבריה ו' אחרא שית מלעילא לתתא ושית מתתא לעילא לקבל שית דרגין דכורסייא עילאה ושית דרגין דכורסייא תתאה ושית באתכסייא ושית באתגלייא הנסתרות לה' אלהינו והנגלות לנו ע"כ.

מכל מקום מי שאפשר לו יתפוס סברת התקונים אשר היא מוסכמת בדברי הרב ז"ל וכמו שיסד בפיוט, שכינתא תתעטר בשית נהמי לסטר בווין תתקטר הוא סוד הנזכר בתקונים דשכינתא איתעבידת גופא למלכא כו' בתריסר נהמי אשר המה סוד תרין ווין כנזכר.

לה. וידקדק בסדר עריכתם שלשה מימין השולחן כדמות סגול אחד ששני נקודותיו העומדות זה אצל זה כעין צי"רי יהיו לצד שפת השולחן והנקודה האמצעית שעומדת תחתיהם ביניהם תהיה לצד אמצע השלחן, ושלשה האחרים יהיו עומדים כמו כן אל שמאל השולחן באופן שתהיה הנקודה האמצעית שהוא הלחם האמצעי שלהם עומד באמצע השלחן אצל האמצעי של סגול האחר, וששה אלו הם בסוד נוקבין ועל ששה אלו יניח הששה האחרים והמה סוד הזכרים.

ואשר הריחו בסוד ה' ישכיל לדעת את סודן, אשר חכמים סוד שתו בי"ב ככרות אלה לעומת י"ב אותיות של ג' שמות הו"יה העולים לח"ם, וששה התחתונים הנוקבין המה בסוד שש הה"ין שבג' הויו"ת, ושש העליונים סוד הזכרים יו"ד וי"ו מימין יו"ד וי"ו משמאל יו"ד וי"ו באמצע אשר בהצרף אליהם אהבת כללותם המה יעלו לי"ג לעומת י"ג נימין דרישא דא"א כמו שביאר הרב זלה"ה.

לו. וצריך להיות זהיר אף בעת עריכתם על השלחן לערוך אותם שיהיו שני שולי הככרות חוברות אשה אל אחותה ויהיו נראין השני פנים שלהם מכאן ומכאן כאילו הם לחם אחד ובו שני פנים בסוד לחם הפנים.

והעיקר כדי להמשיך עליהם האור מן הפנים העליונים כמו שאמרו בזוהר ויקרא, 138 אמר ר"א מאי ישר יחזו פנימו פנינו מבעי ליה או ישרים יחזו אמר ליה רזא עלאה דאינון ימי קדם דעתיקא קדישא סתימא דכל סתימין וימי עולם דז"א אקרון פנימו דאינון חמאן באורח מישר מה דאצטריך למחמי כו' אשר משם יתבאר כי עיקר ההארה הוא בסוד הפנים, ואמרו בספרא דצניעותא, עד לא הוה מתקלא לא הוו משגיחין אפין באפין ומלכין קדמאין מיתו וזיונהון לא אישתכח, ולכן צריך להזהר שלא ישים הככרות זה על גב זה אשר גורם למעלה שהדוכרא מחזיר פניו מן הכלה חלילה.

לסדר י"ב ככרות אף ביו"ט שחל בשבת

לז. ודע שסדר י"ב ככרות אלו לא ישתנה לעולם אף ביום טוב שחל להיות בשבת מפני שבחינתם אף ביום טוב ושבת ולא יתבטל, וכן במקדש היו סודרים לחם הפנים ביום טוב שחל להיות בשבת בלי ספק, וכן ראיתי למורי נר"ו ואין לשנות.

מנהג לפרוס מפה לבנה תחת הלחם ועל גביו זכר למן

לח. והמדקדקים נהגו לפרוס מפה לבנה על השלחן תחת הלחם ומפה לבנה פרוסה על הלחם והלחם באמצע, וטעם השני מפות זכר למן שהיה כמונח בקופסא טל מלמטה וטל מלמעלה והמן באמצע.

כי הטל רמז לראש הלבן וזהו הטל העליון אשר בו יחיו המתים והטל התחתון הוא רומז למלכות שמים והמן הוא השמים אשר הטל העליון ותחתון שניהם מכתירים את המן והם לו כתר ועטרה כנודע לבאים בסוד ה' ליראיו.

יבאר שהשלחן התחתון מעורר שפע משלחן העליון

לט. ואשרי אנוש יעשה זאת לערוך השלחן לפני ה' כסדר הזה, וכל המסדר שלחנו בזה הענין השלחן העליון ישפיע עליו מלחם השמים אשר כבר נודע למתחילים בחכמה כי השלחן הוא רומז למדת המלכות אשר ממנה יתזן כל בישרא כדמות השלחן שממנו נזונים כל העולם, וסידור הלחם עליה הוא רומז להשפעה שמקבלת כאשר ישית עליה בעל האשה כמו שנאמר הנני ממטיר לכם לחם מן השמי"ם ואין הלחם מצוי איתה להשפיע לתחתונים אלא מכח הייחוד שאם אין תורה אין קמ"ח, ובאור שבת הוא עיקר הייחוד והזווג וביום השבת היא מקבלת הברכה וההשפעה וממנו יתברכו שאר הימים.

מ. ועל כן צריך לסדר הלחם באור שבת וכל יום השבת כולו על השולחן ויהיה זה התעוררות לשלחן העליון שיתמלא בהשפעה ובטובה ויחוד כל יום השבת ובכן השלחן העליון ישפיע עליו מלחם השמי"ם.

בעריכת השלחן מתברכין כל ימות השבוע, ובסגולת תקונו

מא. ובזוהר פרשת יתרו, 139 תאנא אמאי לא אשתכח מנא ביומא שביעאה משום דההוא יומא מתברכין מיניה כל שיתא יומין עילאין וכל חד וחד יהיב מזוניה לתתא כל חד ביומו מההוא ברכה דמתברכא ביומא שביעאה ובגיני כך מאן דאיהו בדרגא דמהימנותא בעי לסדרא פתוריה בלילא דשבתא בגין דיתברך פתוריה כל שיתא יומין דהא בההוא זמנא אזדמן ברכה לאתברכא כל שיתא יומין דשבת וברכתא לא אשתכח בפתורא ריקניא ועל כן בעי לסדרא פתוריה בלילא דשבתא בנהמא ומזוני.

הנה משם בא"רה גודל סגולת ערוך השלחן לכבוד הדר השבת להיות נחת שולחנו מלא דשן כל הימים, ויש איתנו ביאור אחר במאמר הלז ובמקומו נבאר אותו בס"ד, ונוסף גם הוא תקון לנפש האיש כאשר יסדר שלחנו ישית אל לבו אם באולי מעל מעל בה' והפך את שלחנו ותקן אותו כי הפגם הוא רב והיינו מה שאמרה האשה הכשרה לרבנן שלחן ערכתי לו והפך אותו, 140 הן עתה בערוך השלחן הזה יסודר השולחן העליון אשר פגם בו להכין אותה ולסעדה כמו שנאמר זה השולחן אשר לפני ה' להיות מוכן לענין האכילה רוחנית כמו שנאמר אכלתי יערי וגו' כמו שדרשו סודם בזוהר פנחס דף רמ"א.

מב. ולפיכך יכין כוונתו לזמן כל הבחינות הנזכרות שם לאכול לשובעה ולמכסה עתיק, ובכן יתוקנו שולחנות מלאו קיא צואה בלי מקום בעון פשעו בסעודות הרשות ויהיו כל אלה להשרות עליו הקדושה עתה וגם לאחרונה יזכה לשלחן ערוך בגן עדן כמו שאמרו בזוהר תרומה דף קכ"ה ז"ל, פתורא דבר נש זכי ליה למיכל על פתורא אחרא בעידונא דההוא עלמא כמה דאת אמר כי על שלחן המלך תמיד הוא אוכל ודוד מלכא אמר תערוך לפני שלחן נגד צוררי אתסדרותא דפתורא בההוא עלמא הוא דהא כדין איהו עדונא וכסופא דנשמתא אתהני בהו לעלמא דאתי.

וכי פתורא אית לנשמתין בההוא עלמא אין דהא מזונא וסיפוקא דעדונא אכלי בההוא עלמא כגוונא דמלאכי עילאי וכי מלאכי עלאי אכלי אין וההוא מזונא רזא איהו דההוא טלא דנגיד ואתמשך מרזא דעלמא דאתי ואיהו מזונא מנהירו משח רבו קדישא ונשמתהון דצדיקייא אתזנו מתמן בגן עדן ואתהנון תמן ע"כ.

תקון ג - תקון המנורה בערב שבת

מג. שבת נוטריקון ב'נרות ש'בת ת'זהר, שצריך כל אדם להיות זהיר לעשות נר יפה לשבת שזהו גם כן מעונג שבת כשהבית מלא אורה וזהו נקרא שלום הבית כי בה יתרחב לב האדם ויגיל וישמח בשבת כי האורה משמחת הלב ומוסיף התרחבות ומנוחה בלב ומפני כך נר ביתו עדיף משום שלום הבית.

עוד טעמים להדלקת נר שבת

מד. ובספר החסידים סימן אלף קנ"ג 141 כתוב זה לשונו, ויברך אלהים את יום השביעי אין אנו יודעין במה ברכו, אלא נלמוד ממה שקלל איוב את יומו וכל האמור שם נאמר להפך גבי שבת כי שם כתיב יקחהו אופל יחשכו ככבי נשפו יקו לאור ואין, מכלל שמה שבירך הקדוש ברוך הוא השבת הוא אורה, שם כתוב אל תבא רננה בו מכאן שיש לו לאדם לרון בשבת בשירות ותשבחות עכ"ל.

מה. ועוד יש טעם אחר בנר שבת כי בשבת ירדו נפשות לישראל נפשות יתירות וכנגד אותו הנפש תקנו חכמים להדליק הנר כי נר ה' נשמת אדם, ולפי שהנשמות האלו ירדו מן המקור העליון אל השכינה וממנה פורחות על ישראל על כן אמרו חכמים שהאשה היא המשתדלת בהדלקת הנר.

מו. וזה לשון הזוהר פרשת בראשית דף מ"ח ע"ב, נר של שבת לנשי עמא קדישא אתייהיבת לאדלקא וחברייא הא אמרו דאיהי כבת בוצינא דעלמא ושפיר אבל רזא דמלה האי סכת שלום מטרוניתא דעלמא איהי ונשמתין דאינון בוצינא עלאה בה שריין ועל דא מטרוניתא בעיא לאדלקא דהא בדוכתה אתאחדת ועבדת עובדא ואתתא בעיא בחדו ורעותא דלבא לאדלקא בוצינא קדישא דהא יקרא עילאה הוא לה וזכו רב לגרמה למזכי לבנין קדישין דיהון בוצינין דעלמא באורייתא ובדחלתא ויסגון שלמא בעלמא ויהיבת לבעלא אורכא דחיין בגין כך בעיא לאזדהרא ע"כ.

בסוד נר שבת

מז. ואולם עיקר טעם נר של שבת ראשו מגיע השמימה למלכות שמים אשר היא גדילי"ם תעשה לה ונעשית בסוד נ"ר והם ג' יחודים הוי"ה ואהי"ה, הוי"ה ואלהים, הוי"ה ואדנ"י כנזכר בתקונים, וטעם היות ב' נרות לפי כי יש גם כן נר ב' ג' ייחודים דזו"ן כנודע, ולפי כי עיקר סוד הנר בה על כן עיקר המצוה חל על האשה להיות היא מדלקת נר של שבת וכן איתא בתקונים דף ס"ט ע"ב, וצריך אתתא לתקנא שרגא בליל שבת לימינא ואתחשיב לה כאילו תקין מנרתא בדרום ופתורא בצפון ועלייהו אתמר הרוצה להחכים ידרים להעשיר יצפין ואינון שכינתא עילאה מנרתא לדרום צריכה לתקנא לה בגין דתמן חכמה ובגין דא הרוצה להחכים ידרים.

(א"ה, בזה תבין טעם הזהיר בנר שבת שזוכה לבנים תלמידי חכמים כמו שאמרו בפ"ב דשבת 142 יען מנורה בדרום קו החכמה).

מח. והנה מבואר מדברי המאמר כי הדלקת הנר הוא מכוון אל האשה, ועוד נמצא ראיה מן התיקונים דף י"ד ע"ב ז"ל, ואיהו מנורה נר דליק מסטרא דשכינה דאתמר בה נר ה' וצריך למיהוי לימינא לקבלא משחא ונהורא פתילה שכינה משחא דילה צדיק שמן כתית נהורא דילה עמודא דאמצעיתא וכו', אשר ממאמר זה ממנו נקח כי האשה היא הראויה יותר להדליק נר זה כדי להמשיך לכלה שהיא הפתילה מלמעלה שמן כתית מן הצדיק ואור מתפארת ישראל.

ובזוהר פרשת תרומה, 143 כי נר מאי נר אלא כד מקבלה מבין תרין דרועין עילאין רמ"ח שייפין עילאין ואיהי פתחת תרין דרועין דילה לגבייהו אקרי נר, נמצא כי היא נקראת נר כאשר היא מקבלת אברים עליונים כי היא נגדלת ועולה למעלה.

ועוד ימצא בענין הנר של שבת הארה גדולה לעינים שלה על כי היא נקראת עולימתא שפירתא דלית לה עיינין כמו שאמרו בזוהר משפטים דהיינו רחל אשר לא נאמר בה זולת יופי שנאמר ורחל היתה יפת תואר ויפת מראה ולא נאמר בה עינים זולת בלאה שנאמר ועיני לאה רכות ולכן אנו מביאים לה הארה עליונה על ידי הדלקת הנר, ובעת קבלת שבת בהסתכלותו בה ניתוסף כל התקון.

מט. ועל כן אשר אין ידו משגת לקנות נר לשבת ולקידוש היום נר שבת קודם על כי על ידי הנר מלכות שמים היא העולה למעלה, אבל יין של קידוש הוא כדי להמשיך לה אור מלמעלה, וכן היא ההולכת קדמת נר חנוכה מפני כי בנר חנוכה לא ימצא בה זולת הארה מן האורות העליונים היורדים אליה ועדיין היא קטנה כנודע, אך אמנה בנר של שבת גדילים תעשה לה ונעשית בסוד נ"ר והם הייחודים הנזכרים.

ומפני זה צריך להזהר שלא להקדים יען כי לא עצר כח יד האיש הגשמי להעלותה למעלה לעשות אותה בסוד נ"ר וגם לא יאחר לפי כי כבר עלתה אליהם בהקדש היום וכבר נעשית בסוד נר ומה מועיל לה עוד ההדלקה בכוונה זו, אך אם חפץ להדליק מבעוד יום ולקבל עליו תוספת שבת מיד רשאי כי יש באדם כח מסור בידו לתקן עד מקום שנשמתו נמשכת משם, וכאשר יקבל עליו תוספת שבת מעתה אין זה מקדים ובלבד שיהא מפלג המנחה ולמעלה שהוא שעה ורביע קודם הלילה שאז יעצר כח בידו לקדשו כאמור.

טעם לעריכת הנרות על ידי האיש

נ. וכתב מהרח"ו ז"ל, תזהר אתה בעצמך בתקון הנר של שבת אך ההדלקה תהיה על ידי אשתך ע"כ, וטעם פשוטו של דבר הוא על אשר חכמים הגידו 144 דטעם שנצטוית האשה על הנר על אשר היא כבתה נרו של עולם נר ה' נשמת אד"ם, ואולם גם האיש ראוי להטפל בה אשר בזה יש מהתקון למעשה העגל אשר כבו המה נרו של עולם באמת במעשה העגל כי כאשר קבלו התורה היו חירות ממלאך המות, אכן במעשה העגל שבה הגזרה לאיתנה ונמצא כי הם כבו נרו של עולם כי במעשה העגל לא נמצאו נשים כמו שנאמר ואשה בכל אל"ה לא מצאתי עד שלפי ענין זה היה נראה לפטור אותה מהדלקת הנר בשבת.

נא. ולכן דרש ההוא גלילאה ביושר אמרותיו לאמר, היא כבתה נרו של אדם כי באותה שעה נסתלקה הנשמה ממנו כמו שאמרו בזוהר דאבד ההוא זיהרא עילאה, ועוד כי נתמעט קומתו וכל אותם הנשמות אשר כלולות בגופו באותו חלק שנתמעט מתו גם כן, ועל אלה חל החיוב על הנשים בענין הדלקתה ולאנשים לתקן אותה ולהכין אותה או שניהם כאחד כשאין להם אשה והמה חוץ לביתם להדליק שני נרות.

ובכן תוסיף תת כחה לו במעשה נר זה לקחת הארת הכתרים אשר נוטל מישראל במעשה העגל ונטלן משה כמו שנאמר ומשה יקח את האהל מלשון בהלו נרו עלי ראשי, ולהיות כי אותם הכתרים הן הנה הנשמות כולם של ישראל שניתוספו בכל אחד מהם כשאמר נעשה ונשמע, לכן בערב שבת אנו מכוונים בקבלת שבת כשאומר מזמור שיר ליום השבת לקבל תוספת נשמה ממשה, וכן ראשי תיבות של מ'זמור ש'יר ל'יום ה'שבת היינו למש"ה, וזהו טעם הדין דלדידן כיון שהתחיל מזמור שיר ליום הוי כברכו לדידהו יען כי אז האדם מקבל תוספת נשמה של שבת כמבואר לפנינו.

כוונת ההדלקה ע"ד הסוד

נב. וכתב עוד להדליק ב' נרות לעומת ב' זווגי או"א וזו"ן ולעומתן יש גם כן בחצונים ב' נרות, ועל כן ישית כל איש הישראלי מגמת פניו לכבות בב' נרות של הקדושה לב' נרות שבקליפת שבתאי המושל בשבת כמו שאמרו בר"מ, 145 ואשר המה עושים שני פתילות הוא נגד זכור ואחד נגד שמור והם בסוד זכר ונקבה כי כן זכור ושמור בדבור אחד נאמרו, ואולם כאשר נתבונן כי המה ב' פתילות בנר אחד, השני פתילות יהיו בסוד יוסף ובנימין כי על שניהם יצדק זכור ושמור ואין ראוי להפריד ביניהם, וכן כתבו קצת מגורי האר"י ז"ל.

מנהג מורו לתקן ז' פתילות וסודו

נג. ומורי היה נוהג לתקן שבע פתילות לעומת השבע שמות מרגלאין אשר בם נכוין בשבע ברכות של שבת להאיר לעומת הכלה הנעימה לקבל שבעה מאורות אלה, כי על כן היו שבעה קני מנורה אשר היא בסוד בת שבע, וכן נהגתי על פי דברות קדשו.

כל המוסיף בנרות שבת זוכה לאור הגנוז

נד. ועל כל פנים יהא זהיר כל אדם שלא לפחות משני נרות וכל המוסיף מוסיפין הארה בנפשו, ואמרו המקובלים כי כל הזהיר להרבות בנרות שבת זוכה להארת אור הגנוז משבעת ימי בראשית שצפה בה אדם הראשון מסוף העולם ועד סופו אשר הניחו הקדוש ברוך הוא חלק זה למנת חלקם וכוסם של מכבדי השבת ומאירים אותה בנרות ומאורות, שמטעם זה אמרו כבוד שבת נרותיה יען אשר בסגולת הנרות בם תכונן באור המופלא ההוא.

הזהיר בנרות מגינים עליו מן המזיקין

נה. ולענין זה אמר 146 נובלות עולם הבא הוא שבת, כי אור האמיתי הוא לעולם הבא ומה שנבל ממנו חלק אחד מחלקיו הוא מאיר בשבת על ידי נרותיה, ועוד בכח סגולתה ששני נרות שבת נגד שני שרפים דכתיב כי מלאכיו יצוה לך וסמיך ליה מזמור שיר ליום השבת שסוככים עליו באיבריהם כנף אחד למעלה וכנף אחד למטה דכתיב בהלו נרו עלי ראשי, וכתיב נר לרגל"י דברך שכשהשרפים רואים הנרות ערוכות סוככים אותם בכנפיהם שלא יזיקום המזיקים ושרפים נוהמים כאריה קדוש קדוש קדוש, קדוש בעליונים קדוש בתחתונים קדוש בכל העולמים.

סגולת נרות שבת וסגולת המדליק בשמן זית

נו. ונוסף גם הוא תפארת סגולתה אשר חכמים הגידו בילקוט פרשת בהעלותך ז"ל, כבוד השבת נרותיה הם כבודה, אם שמרתם נרות של שבת אני מראה לכם נרות של ציון שנאמר בעת ההיא אחפש את ירושלים בנרות ואיני מצריך לכם לראות באורה של חמה אלא בכבודי אני מאיר לכם שנאמר לא יהיה לך עוד השמש לאור יומם ולנגה הירח לא יאיר לך והיה לך ה' לאור עולם, והאומות עתידים להיות מהלכים לאורכם שנאמר והלכו גוים לאורך ואיזה אור הקדוש ברוך הוא מאיר לישראל באורח צדקה שנאמר וזרחה לכם יראי שמי שמש צדקה וכל כך למה בזכות הנרות שמדליקין בשבת ע"כ.

נז. ועוד לה בכח סגולתה לזכות לבנים תלמידי חכמים ולהאריך ימיו של אדם כמו שאמרו בזוהר, וזכו לגרמאה למזכי לבנין קדישין דיהוון בוצינין דעלמא באורייתא ובדחלתא ויסגון שלמא בעלמא ויהיבת לבעלה ארכא דחיים וכו'.

מעשה בחסיד שהאריך ימים בהיותו זהיר בשמן זית

נח. ובספר חסידים סי' בע"ר, מעשה באחד שהאריך ימים יותר מדאי ולא מצאו לו שום זכות אלא שלא היה מדליק בערב שבת אלא בשמן זית ע"כ, וכן נהגו המדקדקים בסודה וסימניך ודוד עול"ה במעלה הזתי"ם.

נט. והנה רבותינו ע"ה הם אמרו 147 שלשה דברים צריך אדם לומר בערב שבת עשרתם ערבתם הדליקו את הנר, וכולא רמיזא בחכמה כי מלכות נקראת בי"ת וצריך לקשרה ביסוד בסוד ערב שבת, וכיצד תיקונה, עשרתם סוד מלכות שמים בסוד אוקירו לנשייכו כי היכי דתתעתרו, עירבתם סוד היסוד כנזכר לעיל, הדליקו את הנר להאיר על יסוד מלכות גווני דנר שהן ד' אורות דתפארת כולל ג' אבות שהן מראה קשת בגווני שפירן לעומתן בחול שנתלבשה במט' שלשה גווני קשת שחורות ואז וראיתיה עם אור לבן אדום ירוק כנודע בספר התקונים 148 בכמה מקומות.

תוכחה לנשים המדליקות נר שבת בבגדי חול

ס. ואיש התמים יאמר בתוך ביתו ערב שבת מעלת יקר מצוה זו ומה נעשה בה בשמים ממעל כי לכן תחזקנה ידי הנשים בראותן כמה מועילים מעשיהן למעלה, ובכן ניווסרו כל הנשים אשר זלזלו בתקף חסנה של מצוה זו לבא להדליק נרות של שבת בבגדים הצואים אשר עליהן ולכן שתו שמיר שית.

וטח עיניהן מראות ולהשכיל לבותן מה המצוה הזאת ומה טעם יש בה כי רבה היא ומושב יקרה בשמים ממעל להאיר אל עבר פני הכלה העליונה הנקראת נר אשר היא מאירה לפני בעל נעוריה, איוולות מדרך פשעם איך ימלאו את לבן הרע לעמוד לשרת בשם ה' ולהאיר אל עבר פני עליונים למעלה בבגדי זוהמת ימי החול, בגדים שבישל בהם קדירה לרבו ימזוג בהם כוס לרבו, ואיה איפה חדוותא ורעותא דלבא ותקונא דגרמא אשר הוזכרו בכמה מחכמי הזוהר ע"ה.

סא. והמה נתנו כתף סוררת להבזות בעל"יהן בעיניהן וזוהמת ליס"טרון חופפת עליהן, אללי אללי בוזות כבוד מלכות שמים ומרבות בכבוד בשר ודם אשר כל אחת מהנה בצאתן אל החצר החיצונה אל העם למשתה הנשים ילבשו בגדי משי ורקמה, וכל שכן בצאתם לקראת כלה של בשר ודם חמת מלא צואה ופיה מלא דם הלא על לבושם יפילו גורל שלל צבעים רקמה ללבוש בגדי תפארתם ותפארת העכסים והקלגסים ותבאי בעדי עדיים אחת למעלה ושבע למטה וכדאי בזיון וקצף רב בעיניהן להראות החוצה אל העין בבגדי החול כי עוד מעט וסקלוה כל רעותיה לאמר מדוע ככה עשית להגלות נגלות אל פנינו ואל פני הכלה כאחת שפחותיך, ואת כי שטית מאין פנות היות לך תפארת הבגדים ועדיי עדיים כדת הנשים צאי לך צאי לך אל נא תשת עלינו חרפה להראות איתנו.

ואם כה יהיה משפט גיעולן כאשר יבצר מהן כבוד הדר כלה של בשר ודם, הלא לכבוד הדר מלכות כלה נאה וחסודה אשר בהיכלה כולו אומר כבוד ויקר והדר אשר לא יכילנו רעיון אנושי כאשר היא עטרת תפארת ביד ה' ונאספו שמה כל ההדרים, על אחת כמה וכמה חובה כפולה ומכופלת לכבוד עלינו להדר ולקלס את שם כבודה וכי תבואו להראות אל עבר פניה לשית כל אשה עדייה עליה לכבוד הדרה ותפארתה.

וטרם יגשו לשרת שם יכונו לקראת אלהיהן ולקדוש ה' מכובד ולהקדים שעה אחת לפני בא עת אהבת דודיהן להדליק את הנר, ירחצו מים במי חמין אשר בחיוב זה אחד האיש ואחד האשה כולן שוו בשיעוריהם לכבוד השבת כאשר ביארנו למעלה.

עונש נשים המתות בשעת לידתן

סב. ומצוה להיות כל איש שורר בביתו להכריחן על ככה שיפנו להן שעה אחת לפני הדלקת הנר להכון לקראת אלהיהן ולאיים עליהן באימת הדין העליון אשר אמרו 149 על שלש עבירות נשים מתות בשעת לידתן ואחת מהנה הדלקת הנר, ואין ספק אשר היא נידונית בעת שבתה על המשבר תחלה על ככה על דרך שאמרו בזוהר בפסוק ויבאו בני האלהים להתיצב על ה', וכי על ה' קיימין אלא בשעתא דאילין קיימין על דינא דינא קדמאה דכלא במאן דלא יהיב יקרא לשמא דקודשא בריך הוא והיינו על ה' כו' ע"ש בפרשת פנחס. 150

תוכן העניינים

חמדת ימים א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה