אור ברסלב
חמדת ימים א ספר חמדת ימים - חלק ראשון - שבת קודש › פרק ג - שמו"ת - תשובת ערב שבת - טבילה - עירוב

חמדת ימים א· רבי בנימין ב"ר מאיר הלוי

ספר חמדת ימים - חלק ראשון - שבת קודש · פרק ג - שמו"ת - תשובת ערב שבת - טבילה - עירוב

פרק ב - הכנת צרכי שבת - צדקה ותמחוי - לישת הפת

לקרוא שנים מקרא ואחד תרגום בערב שבת

א. לכו חזו מפעלות ה' אשר שם שמו"ת בארץ לאיש החפץ לאור באור החיים והשלום ימלא איש את ידו והוד ידו נטויה מידי שבת בשבתו להשלים פרשיותיו שמו"ת עם הצבור כמו שאמרו פ"ק דברכות, 81 אמר ר' הונא בר יהודה אמר ר' אמי לעולם ישלים אדם פרשיותיו עם הצבור שנים מקרא ואחד תרגום וכל המשלים פרשיותיו עם הצבור מאריכין לו ימיו ושנותיו ע"כ, ודורשי רשומות אסמכוהו אקרא ואל"ה שמו"ת ר"ת ו'חייב א'דם ל'קרוא ה'פרשה ש'נים מ'קרא ו'אחד ת'רגום.

טעם קריאת שנים מקרא ואחד תרגום

ב. וטעם הדבר לפי פשוטו שחייבו חכמים על כל אדם מישראל שישלים הפרשה בכל שבוע כדי שיהא בקי בתורה, וישים לבו ועינו להתבונן במה שקורא הן במצוות והן במוסר הן במדות היוצאות מתוך פרשיותיה של תורה אשר נקבו בשמו"ת, ועל כן אף כי האדם שומע כל התורה כולה בשבת בצבור חייב לקרות לעצמו לפי כי זאת הקריאה היא לתועלת אחר לשום שכל ולהבין טעמי המקראות ופירושם אשר מתוכם ילמדו לשמור ולעשות את חוקי האלהי"ם ואת תורותיו לכולם שמו"ת יקר"א.

ואולם טעם היות שנים מקרא ואחד תרגום, אמרו הראשונים שזהו מצד התורה שניתנה שלש פעמים, פעם ראשונה בהר סיני ופעם שניה באהל מועד ופעם שלישית במשנה תורה באר היטב, ולכן השלישי תרגום נגד באר היטב אשר חכמים הגידו באר היטב בשבעים לשון, ולפי שבשבעים לשון אין בהם שום קדושה אלא בלשון הקדש ואחריו יש קצת קדושה בתרגום שלכך נתחבר התרגום לתורה.

בקריאת שמו"ת זוכה לתוספת נשמה

ג. ועוד טעם שני כי הוא הכנת השבת שזוכה בו לתוספת נפש ורוח ונשמה, ובנוקבו ש"ם הנפש לו תמלא במוט"ב תלתא כחדא תוספת נפש רוח נשמה משבת הבאה ותמלא כדה ותעל, תוספת הנפש תכין לה את מקומה בתרגום ותוספת הרוח נשמה על ידי שנים מקרא.

ד. ורבינו הקדוש האר"י זלה"ה כתב טעם לדבר שהוא סוד מה שאמר הכתוב והיא כתובה פנים ואחור, הלשון הקדש הוא פנים לשון רבים ולכן שנים מקרא ואחור לשון יחיד, והמקרא הוא בסוד שני שמות שם הוי"ה שבת"ת סוד יעקב ושם שד"י שביסוד יוסף העולים כמספר מקר"א שעולה ש"ם ר"ת שנים מקרא, ואחד תרגום הוא סוד אחוריים של המדות העליונות שבכל מדה ומדה מאיר שם הוי"ה בריבוע העולה ע"ב, וג' ע"ב יש באחור חב"ד וג' באחורי חג"ת וג' באחורי נה"י סך כולם כמספר תרגום.

ועל כי הוא בסוד האחוריים לפיכך התרגום אחד כי כן דרך האחוריים להיות כל אות תכופה יחד ומחוברת בחבירתה שלא יתאחזו בהם החיצונים, וכן עומד ז"א עם נוקביה אחור באחור בכותל א' ואינו ננסר

אלא בנפול עליו תרדמה שהוא מספר תרגום, והוא הלשון שהיה מדבר בו השם לנביאיו שאין להם כח לקבל נבואתו אלא על ידי תרד"מה.

ה. ומורי ז"ל היה אומר שטעם שנים מקרא הוא נגד לחם משנה שירד לישראל בכל ערב שבת כמו שנאמר ויהי ביום הששי לקטו לחם משנה, וסמוכו"ת שלו ממה שכתבו התוספות והרא"ש פ"ק דברכות דף ח' הביאו מדרש ספרי שצוה רבי את בניו אל תאכלו לח"ם בשבת עד שתגמרו הפרשה, שדקדק בלשון הזהב לאמר אל תאכלו לחם לרמוז אליהם שקריאה נאמנה זו שנים מקרא הוא נגד לח"ם משנה כאמור.

מעלת קריאת שמו"ת בבוקר יום שישי

ו. ומטעם זה המקדים לקרות הפרשה שמו"ת בערב שבת בבוקר הרי זה משובח כי כן ילקטו לח"ם משנה הבקר אור יום השישי וזה הוא מכלל מאמר הכתוב והיה ביום השישי והכינו את אשר יביאו, וכבר מפורש בדברי רבינו הקדוש זלה"ה סוד קריאת שבוע הב"ן וכל הכוונות כולם הם מפסוק זה עצמו והכינו את אשר יביאו והיה משנה כנודע למשכילים בחכמתו הנפלאה, ולפיכך כל הקודם בקריאתה בערב שבת זכה בהכנה דאורייתא.

ז. אכן אם היה לו אונס ניכר יבחר להשלים אותה בדרכים אשר אמרו הפוסקים להשלים אותה בשבת קודם שיאכל ואם לא השלים אותה קודם ישלים אותה אחר כך, ויש אומרים עד המנחה ויש אומרים עד רביעי בשבת, והאיש המשכיל יבין כי כל זה מועיל לשבת הבאה שלא ימצא העדר השלימות כדי שיזכה לתוספת שבת אבל ההעדר הראשון שלא קרא אותה בזמנה על זה נאמר מעוות לא יוכל לתקון, והוא אומרם 82 זה תלמיד חכם הפורש מן התורה.

מנהג האריז"ל בקריאת שמו"ת

ח. והרח"ו זלה"ה כתב זה לשונו, מורי זלה"ה ביום השישי בשבת תכף אחר תפלת שחרית היה הולך לבית מדרשו מבית הכנסת והיה קורא בספר תורה כשר מעוטף בטלית ותפילין פרשת השבוע והיה קורא פסוק אחד שתי פעמים והיה שם תלמיד אחד והיה קורא תרגום של אותו פסוק פעם אחת ומורי זלה"ה היה שומע אותו וחוזר אחריו, ופסוק אחרון שכבר קרא אותו שמו"ת היה חוזר לאומרו פעם אחרת מקרא בלתי תרגום.

ביאור מ"ש רבי לבניו אל תאכלו לחם בשבת עד שתגמרו הפרשה

ט. והן רבים עתה עם הארץ וגם רבים מתופשי התורה נהגו לגומרה לכתחילה קודם אכילה בשבת, והעלו על רוחתם דמצוה מן המובחר לגומרה קודם אכילה בשבת מטעם מאמר הספרי שציוה רבי את בניו אל תאכלו לחם בשבת עד שתגמרו הפרשה.

ולדידי אין מכאן ראיה שמצוה דווקא בשבת אלא שסימן מסר להם שקריאת שנים מקרא הוא נגד לח"ם כמו שביארנו לעיל, דלהכי דייק וקאמר אל תאכל לח"ם בשבת וכו' שכשם שנזהרים לאכול לחם משנה בשבת ככה יהיו נזהרים לקרות שנים מקרא, ולעולם כי המקדים בערב שבת הרי זה משובח דוגמת הלחם משנה שירד בערב שבת הבקר אור, והיודע בטיב לשון הזהב של חכמים ישכילהו מתוך הלשון אל תאכלו בלשון שלילה.

ביאור האריז"ל בסוד קריאת שמו"ת בע"ש

י. וגם לא ליודעים חן מ"ש רבינו הקדוש האר"י זלה"ה בסוד קריאת שמו"ת בערב שבת, והוא על כי יש שלש קליפות סביב הקדושה והרביעית היא נוגה פעמים היא בקדושה ופעמים חוזרת לקליפה ונעשו ארבע קליפות, וכתיב ונוגה לו סביב שהוא סביב הקדושה, והגרים מקבלים מזאת הקליפה שלפעמים נוטה אל הקדושה ופעמים אל הטומאה, ואונקלוס הגר שהיה מבחינת נוגה רצה לתקן אותה ועשה תרגום שהוא ממדתו לכלול אותה בקדושה.

ולפי שבכל ערב שבת היא העולה להכלל בקדושה כמו שנבאר להלן בסוד מים חמין בערב שבת, על כן אז ראוי לקרות הפרשה שנים מקרא ואחד תרגום ולא ביום חמישי ולא ביום שבת כדי להחזיק את כחה בתחלת עלייתה אל הקדושה שעיקר תחילת עלייתה בערב שבת אם לא באונס ניכר יכול לקרותה בשבת שגם בשבת נוגה עולה יותר ממה שעלתה בערב שבת.

טעם שלימוד רש"י אינו חלף לתרגום

יא. ועתה תחזה כמה שגו בחוזה הסומכים על סברת האומרים שלימוד הסדר בפירוש רש"י חשיב כמו תרגום, כי הם לא באו לידי מדה זו אלא בהשכיל לבותם פשוטן של דברים שטעם התרגום הוא לתרגם את הכתובים ולהבין במקרא ולזה יספיק פירוש רש"י ע"ה, והם לא ידעו כי לא יתכן טעם הדבר כפי פשוטו שאם כן למה יחזור ראובן שמעון לוי ג' פעמים, וגם כשאין בו תרגום אונקלוס למה לנו לבקש תרגום ממקום אחר ולומר אותו בלי הבנה והשכלה כמו תרגום של עטרות ודיבון וכו'.

אלא עין המשכיל מבית ומחוץ תצפנ"ו סוד התרגום וטעם שבו להשגיב כח קליפת נוגה להעלותה אל הקדושה כאמור ולא יעבור מלקרות אותה שמו"ת ועל כוונה זו הזהירו חכמים בב"ר פרשה ע"ד, אמר ר' שמואל בר נחמן אל תהי לשון ארמי קלה בעיניך שבתורה ובנביאים ובכתובים מצינו שהקדוש ברוך הוא חלק לו כבוד וכו'.

רצו בזה לשלול כי אין טעם התרגום בלבד לתרגם המקראות וזה יהיה סיבה להיות התרגום קל בעיניך וללמוד פירושי המקראות, רק התבונן כי בתורה ובנביאים ובכתובים חלק לו הקדוש ברוך הוא כבוד לכלול אותו בקדושת תורתו התמימה, וירא שמים יצא ידי שתיהם ויקרא פירוש רש"י והתרגום אם הפנאי מסכים ואם לאו התרגום עיקר.

כמה סגולות שנאמרו בקריאת שנים מקרא ואחד תרגום

יב. ועתה מתוך דברי רבינו זלה"ה בטעם התרגום תבין טעם מאמרם 83 כל המשלים פרשיותיו שנים מקרא ואחד תרגום עם הצבור מאריכים לו ימיו וכו', שהוא באותה מדה שהעלה את קליפת נוגה שרגליה יורדות מות אל מקום הקדוש באור החיים וכמדתו יאריכו לו ימים ושנים.

יג. ודורשי רשומות אמרו מ'פני ש'יבה ת'קום ו'הדרת ר"ת שמו"ת, להורות נתן כי הקורא שמו"ת יזכה לעטרת שיבה ומאריכין לו ימיו ושנותיו כמו שסיים והדרת פני זקן, והבלתי נזהר בהם ולא עזר כח לנוגה אתדבק בסטרא דמותא כרמוז בסופי תיבות מפני' שיבה' תקום' והדרת' אותיות מיתה כי המיקל בקריאת שמו"ת בלי אונס רגליו יורדות מות לאתדבקא בסטרא דקליפה סטרא דמותא, כאשר עשה כן יעשה לו.

ואשר אין לו יד במקרא או בתרגום יקנה לו חבר וישמע קריאתה ממנו, ואם יבין במקרא יקרא שנים מקרא הוא וישמע התרגום מאחר ויצא ידי חובתו.

יד. ומורי ז"ל היה אומר שמסגולת המצוה הזאת לתקן הימים החסרים אשר נדחו בעון בצעו כמ"ש הרשב"י ע"ה בפרשת ויחי באורך אשר רע וקשה הדבר מאד אפילו בתשובה ומעשים טובים לתקן הימים אשר עוותו, ונוסף גם הוא להביא ימי חייו הימים כל ימי חייו הלילות במסלול ודרך הקודש לעולם, וגם כי נטה ליפול ביד יצר הרע לא יוטל ומצא עזר משדי כנגדו להקימו ולהעריצו.

וזה רמזו במאמרם כל המשלים פרשיותיו עם הציבור מאריכין לו ימיו ושנותיו, רוצה לומר שמשלימין ומתקנים בתקון טוב ויפה שנותיו ולשון מאריכים כלשון הש"ס אנא ארי"ך מגילתא, וטעם הדבר פשוט ככל אשר ביארנו טעם קריא"ה נאמנה זו מה טעם יש בה כנזכר לעיל, ועל כן באותה מדה אשר תקן עליונים למעלה גם אל עצמו ידרוש בשפר התקונים הנזכר.

טו. ואמרו המקובלים כי על ידי קריאת שמו"ת זוכה להכנת תוספת נשמה יתירה ונקרא אדם שהוא שם משובח ומפואר מכל שאר הכנויים איש אנוש כמבואר בזוהר כי זה כל האדם וסימניך ויקרא האד"ם שמו"ת, וימשוך עליו רוח טהרה מלמעלה מאדם העליון תפארת ישראל שבו שם מ"ה העולה אדם כנודע למשכילים בתחילת החכמה.

שלא להפסיק בקריאת שמו"ת אפילו בדברי תורה

טז. ועל כל אלה המשכילים יזהרו שלא להפסיק בעת קריאת הפרשה בשום שיחה אפילו בדברי תורה שלא להפסיק החבל נמרץ להקדיש ולהעריץ את נשמתו כמו שכתב בספר החסידים סימן קמ"ז, וגם שתהא קריאתה בקבע ולא בעראי וישים לבו ועיניו להתבונן במה שקורא הן במצוות הן בידיעות הן במוסר במדות הטובות היוצאות מן הפסוקים שזהו עיקר הלימוד, וגם כי הוא מכניס החיצונים אל מקום הקדש חס ושלום וכוונתינו בקריאה זו היא להעלות לקליפת נוגה אל הקדש ואיך ולמה תנתן כח לרשעים אשר סביב לה בהפסיק בין הדבקים בשיחת חולין, ועל זה נאמר הוגעתם ה' בדבריכם.

יז. ואני שמעתי שבכח סגולת קריאת הפרשת שמו"ת נברא מלאך אחד והמפסיק בנתים מערב במלאך ההוא חס ושלום הקליפה וכן מרגלא בפומייהו דתלמידי בי רב.

ואחשבה כי שמעו כן מפי המקובלים המעלימים ומכנים הדברים במשלים מושאלים, והכוונה על קליפת נוגה שהיא מתעלית עתה אל הקדושה ונעשה כבריה חדשה בכח קריאת שמו"ת, ואם יפסיק בשיחת חולין בנתים הוא מערב בו חס ושלום הקליפה והן השאר קליפות אשר סביב לה יתהלכון וחפצות להמשך אחריה כמו שנבאר להלן, ועל כן היה למשל בפה כולם לאמר כי על ידי קריאת שמו"ת נברא מלאך אחד והמפסיק מערב בו חס ושלום הקליפות כאמור.

טעם שאין לקרות התרגום בטעמים

יח. ומטעם האמור תשכיל טעם מה שכתב מהרח"ו ז"ל בשם רבינו האר"י זלה"ה שאין לקרות התרגום בטעמים וכתב שלא נגלה אליו סוד הדבר, ואני הולך רכיל מגלה סוד מפני מה שנודע מה שכתב הרב בסוד הקריאה שהוא לברר בירורין דאשתיירו במאנין תברין סוד מלכין קדמאין הנזכר באדרא ובספרא דצניעותא ושבירתן זו היא מיתתן, ותקרן להם כל אלה מפני שנסתלקה מהם בחינת הטעמים סוד החכמה בסוד ימותו ולא בחכמה עד שאחר כך בעולם התיקון בהתחבר עמהם החכמה בחינת הטעמים יחיו בסוד והחכמה תחיה את בעליה, ומה שלא הוברר אז מבררין עתה על ידי תפלה ותורה ומעשים טובים.

והנה האותיות הן סוד המלכים הנזכרים ולפיכך אין טעמים בספר תורה, ועל ידי הקריאה בטעמים ובנגינה ממשיכים אנו להם חיות ועל ידי זה מתברר הרע מהטוב, וזהו סוד מאמרם ז"ל 84 הקורא בלא נגינה עליו הכתוב אומר וגם אני נתתי להם חוקים לא טובי"ם ומשפטים בל יחיו בהם, והיה טעמו כי הואיל ואין קורא בטעמים ובניגון המקרא ההוא ואין מברר הרע מהטוב נשארו החוקים לא טובים ומעורבים ברע ובאותה מדה לא יחיה בהם, כאשר עשה כן יעשה לו.

ועל כן אין לקרות התרגום בטעמים כי הואיל והתרגום הוא סוד נוגה שהוא חצי טוב וחצי רע ובכל ערב שבת היא עולה להכלל בקדושה והרע נמשך אחריה גם כן להדבק שם, ולפי שאין רצונו של מקום ברע מוריד שלהובא דנורא מלמעלה ומפריד רע מטוב כאמור לעיל, ולפיכך אם היינו קורין התרגום עם הטעמים היינו חס ושלום נותנים חיות גם כן לבחינת הרע אשר שם והיינו מאמיצים כחו לעלות, ולבחינת הטוב אשר שם אין צריך טעמים כי קדושת הארת שבת גורם שיגיע חיות לבחינת הטוב כנודע ועל כן אינו מן הראוי לקרוא בטעמים, וסימניך אשה יפה וסרת טע"ם.

ראוי לסמוך קריאת התרגום למקרא ומנהג האר"י בזה

יט. ומה טוב ומה נעים לפי זה לקרוא הפרשה בספר תורה בכוונה זו כמו שהיה מנהג הרב ז"ל וכן כתב הרדב"ז ח"א סי' תק"כ, ועל כי התרגום הם סוד האחוריים ודרך האחוריים להיות כל אות תכופה יחד ומחוברת בחבירתה שלא יתאחזו בהם החיצונים, על כן צריך להזהר שלא לקרוא הפרשה שנים מקרא תחלה וכשיזדמן לו ספר יתרגם פרשיותיו כי כל כוונתינו לחברו אל הקדש להיות אחד ורוח לא יבא ביניהם.

כ. והרב ז"ל הקפיד אף בקריאתו לבל יקרא פרשה בפרשה שנים מקרא ואחד תרגום אלא פסוק בפסוק ולחבר אליו תכף ומיד התרגום, והכי משמע מלשון התלמוד שנים מקרא ואחד תרגום בלשון זכר דקאי אקרא, דאילו קאי על כל פרשה ופרשה יאמרו שתים מקרא בלשון נקבה.

בסוד קריאת שמו"ת

כא. ואשר בתעלומות חכמה סובר הרזים ויונק מסוד תנחומיה, יכין לו לכוין סוד שנים מקרא ואחד תרגום כמבואר למעלה ובסוד קריאת התורה ואת כל כליה כאשר ביארם הרב ז"ל, ובכללות קריאת המקרא יכוין להכין לנוקבא הנקרא שבת מיסוד חי העולמים והוא שהוא יום זה שבו נקוד שורק ג' ווי"ן העולים מספר ח"י, וצריך להוסיף בה' אותיות דמלוי הב"ן לנקוד כל אחת מה' אותיות בוא"ו שורק והוא מאיר בכח הכ"ו פסוקים הראשונים כי כן מלוי זה מספרו כ"ו, ונקוד השורק הוא נקוד הוא"ו של יביאו, ומלוי הב"ן שהם ה' אותיות יהיו לארבעה בהצרף וא"ו של מלוי היו"ד עם הדלת ותעשה כמספר י ותהיה הוי"ה שלימה, ומסודרים גם כן בצירוף והי"ה ומנוקדים עם נקודות ביום הששי כי ניקוד החיריק של השין שניה כיוון אותה בקריאת הלילה כמבואר באורך במכתב הקדש הרב ז"ל.

תפלה ע"ד הסוד קודם קריאת שמו"ת

כב. ולנפש כי תשבע לבטא בשפתים פרטי הכוונות האלה אנכי תקנתי נוסח תפלה כוללת כל כוונת קריאת הפרשה שמו"ת וזה נוסחתה.

לשם יחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה בדחילו ורחימו ורחימו ודחילו ליחדא שם י"ה בו"ה ביחודא שלים בשם כל ישראל, הריני קורא בתורה שהוא כנגד תפארת דז"א הנקרא תורה שבו ג' כלים דג' בחינות, בחינה חיצונה נפש שבו שם הוי"ה פשוטה, ובחינה אמצעית רוח שבו שם ריבוע מ"ה, ובחינה פנימית נשמה שבו שם מ"ה, ובחינת מקיפיהן חיה ויחידה שבהם שני שמות הוי"ה בניקוד חולם, והיו למאורות שמות הקודש קס"א ס"ג משולבים אילו"פד הה"יי יוּוֹא"דוֹ הה"יי, ותריק עלינו מרחל כח והארה מקדושת שבת הבאה ותאיר בנו הארת תוספת הנשמה יתירה בכח ההארת ה ראשונה דשם הוי"ה, והארת שם ס"ג יוד הי ואו הי ואל שדי שבבריאה מקום הנשמה ויאיר שם מֱצְפְץְָ עם נקודת וחלבנה, והיו למאורות שם יג"ל פז"ק ואות צ' דשם אבג"יתץ ואות וא"ו דיה"ו ומצ"פץ ב' דמרגלא והם ב"ן דדעת הפנימי דנוקבא יוֹדְ הַוּהְ וַוּוְ הוּהְ.

והנה אנכי בא לקרות הפרשה שנים מקרא סוד הפנים כמספר שמות שם הוי"ה שבתפארת ושם שד"י שביסוד העולים למספר המקר"א, ואחד תרגום סוד האחורים כמספר ג' שמות הוי"ה בריבוע העולים רי"ו שבאחורי חב"ד, וג' שבאחורי חג"ת וג' שבאחורי נה"י ג' פעמים רי"ו סוד הגבורה שמחכמה עד היסוד העולים כמספר תרגום והמה ינתנו אל המל' ועליה יציץ רוח תרד"מה.

ובכח סגולת קריאת המקרא זה הדרך ישכון אור ולשלו"ם אין קץ על כסא דוד ועל ממלכתו להכין אותה ולסעדה מיום השישי יסוד חי העולמים ומלוי שם ב"ן ודהוה ישוב לאור באור יוּ הוּ ווּ הוּ שלימה בהצטרף הוא"ו של מילוי היו"ד עם דלי"ת דמלויה וישוב להיות לצירוף וָּהֹּיַּהִּ משנה העולים למספר ב"ן ועליו תוסד שמות הוי"ה שבמקרא ובתרגום בריבועו עם נקודת וּ שורק.

ובכח סגולת התרגום נוגה כאור תהיה אל מקום הקדש להבה תלהט רשעים סביב לה, יהיו כמוץ לפני רוח ומלאך ה' דוחה, כי הנה אויביך ה' כי הנה אויביך יאבדו יתפרדו כל פועלי און, ובכן כהפרד הרשעה מהקדושה כמו כן הפרד נא מעלינו צד הרע וקדשנו בקדושתך וטהר לבנו לעבדך באמת תמיד כל הימים לומדי תורתך לשמה, ותאריך ימינו ושנותינו בטוב ובנעימים ואל תקחנו מהעולם הזה קודם מלאות ימי שנותינו שבעים שנה ואל תדיחנו מפני שום אדם שבעולם, יהיו לרצון וכו', ויהי נועם ה' וכו'.

ושוב אחר התפלה יתאמץ בכל כוונתו בקריאת הפרשה וכל הוי"ה שבפרשה יכוין אותה בשם ב"ן, והתרגום מפני שהוא אחוריים יכוין בקריאתו לאחוריים של מלוי ב"ן נקוד כולו עם נקודת שורק.

לקרוא הפטרת הפרשה בסיום השמו"ת

כג. ואחרי גומרו סדר הפרשה יקרא ההפטרה של הפרשה עצמה ולא ישנה בשבת וראש חדש או חנוכה וארבע פרשיות לקרוא המחודשת, רק הפטרת השבוע יקרא בערב שבת וביום השבת יקרא המחודשת עם המפטיר וכך עשו רבותי ז"ל, ואם רגיל לקרוא בימי השבוע בנביאים פעם אחת מקרא ופעם אחת תרגום יקרא ההפטרה גם כן בערב שבת אחד מקרא ואחד תרגום, אכן לא ראיתי לחברי ה"י נוהגים כן בערב שבת בהפטרה.

אחר קריאת שמו"ת יאמר מזמור שיר וה' מלך וילמוד בס' יצירה

כד. ואחר כך אף אם הוא בערב שבת יאמר מזמור שיר ליום השבת שיש בו סוד עליית נוגה וירידת שאר הקליפות כמו שכתוב בפרוח רשעים כמו עשב ויציצו כל פועלי און וכו', וכן יתפרדו כל פועלי און שהם מתפרדים נוגה אל הקדושה והם אל הנוקבא דתהומא רבה כמו שנבאר בפרקים הבאים, וכיון שסוד קריאת פרשת שמו"ת היא ההולכת קדמת אישו"ר נוגה ואבדן הקליפות כנזכר יאותה לנו לומר מזמור הצודק אל כוונה זו כאמור.

וילוה אליו מזמור ה' מלך וכו' שהוא מזמור היום, וגם להורות נתן על ידי מזמור שיר ליום השבת כי אחר שקרא הפרשה כבר יש יכולת לקבל תוספת שבת מה שאין כן קודם קריאתה כמ"ש רבינו הקדוש זלה"ה, ואחר כך ילמוד בספר יצירה שסגולת קריאתו בערב שבת.

להרהר בתשובה בע"ש אחר קריאת שמו"ת

כה. ואחר כל אלה נכון להיות כל איש צור"ר על אשמו ויתבודד שעה אחת ויפשפש במעשיו שעשה בששת הימים כדי שישוב בתשובה, ולפחות על ידי הרהורי תשובה יהיה בזה הכנה שתשרה בו תוספת נשמה כדי שיוכל אחר כך לשוב במעשה, ומקום התעוררות התשובה הזאת מקומה אחר קריאת הפרשה שמו"ת בהפרידו הקליפה מהקדושה בכח קריאת שמו"ת כמו שביארנו.

וכמו כן אם יתעורר עצמו בהרהורי התשובה בעת ההיא להשליך מעליו חלאת זוהמת טומאת עונותיו ימצא עזר משדי כנגדו, וכאשר עשה להפריד הקליפה מהקדושה כן יעשה לו לקבל הרהורי תשובתו הרמתה ולהפריד מעליו בוקי סריקי טומאת החיצונים הנאחזים בסבך קדושת נפשו ורוחו בעון פשע ולהעלותו אל הר ה' במקום קדשו.

וגם לפי מה שכתב הרב כי אחר קריאת הפרשה שמ"ות אחרי הפרד לו"ט מהקדושה הוא זמן להכין עצמו לקבל תוספת השבת, נכון הדבר להרהר בתשובה בעת ההיא ושב ורפא לו לחזות בנועם ה' ולקבל תוספת הנשמה יתירה, כי האדם השומר שבת כהלכתו נעשה מרכבה לשם יתברך ולפיכך נקרא שבת מנוחה דכתיב זאת מנוחתי עדי עד כאילו הוא יתברך שמו נח על האדם ושוכן עליו כמלך על כסאו כמ"ש המפרשים.

תכלית הנשמה יתירה להשרות שכינה בישראל

כו. והן הנה דברי התקונים, 85 לעשות את השבת לדרתם זכאה איהו מאן דמתקן לה דירה בלביה כו' דבגיניה שריא שכינתא עילאה דאיהי נשמת כל חי, וכן אמרו בזוהר שלח לך ע"ש, ולתכלית זה הוא הנשמות יתירות המתוספות בשבת להשרות השכינה עלינו וכמו שאמרו בתקונים 86 ולא מצאה היונה מנוח אלא בשבתות וימים טובים וכמה נפשות יתירין קא נחתין עמה לדיירה בישראל, ואין השראת שכינה על האדם הפגום בחטאתו דהוה ליה מום דנשמתא וכל אשר בו מום לא יקרב ומנשמת אלוה יאבד.

הארת קדושת שבת תלויה בכפרת העון

כז. אכן כל ערום יעשה בדעת אחר קריאת שנים מקרא ואחד תרגום יהרהר בתשובה בערב שבת דהיינו שיפשפש במעשיו ויתחרט על חטאיו בלב שלם ויקבל על עצמו שלא יעבור מדעתו מאז והלאה אחת ממצוות ה' אשר לא תעשינה, ובכן קדושת שבת ותשובתו הרמתה יהיו עזר כנגדו לכפר עליו.

ועל זה אמרו ז"ל, 87 שני מלאכים מלוין לו לאדם בערב שבת כשאומר ויכולו ומניחים ידיהם על ראשו ואומרים וסר עונך וחטאתך תכופר, וזה בהכנת הרהורי תשובה אשר תקדים אצלו מערב שבת ובכן תחול עליו הברכה ותיהוי ליה כפרה, אך זה לא יעלה על לב איש כי עודינו עומד בטומאתו ומצואתו לא רוחץ כי תכופר חטאתו על מגן.

כח. וגם לא יעצור כח להשיג הארת קדושת שבת כמו שכתב החסיד בשער הקדושה שהוא כמשל האדם שהוא בחשך שאם יצא לאור ויקבל אור השמש בתוקפו יחשיך עיניו ולא יהנה ממתיקות האור, כן אור שבת וקדושתו היא קדושה עליונה מעולם האצילות שמאירים בו אורות עליונים ומי יוכל לקבל הקדושה ההיא הגדולה.

והוא משל גם כן לבגד שנפלו בו כתמים משמן וכיוצא שאם לא יורחץ ויולבן כראוי לא יוכל לקבל שום צבע, כן הבא לקבל אור שבת והוא פגום מעונותיו ונפשו מלוכלכת מכתמי עונותיו אז אין אור הנשמה שורה בו כי על מי ישרה על העצים או על האבנים, אכן אם יתקדש וישוב ויתחרט בחרטה גמורה על כל דבר פשע על קל על חמור מערב שבת אזי ימצא כדי גאולתו לכפר בעדו ולהאיר באור קדושת השבת ואז הן אור הנשמה שורה בו ולו מצאה היונה מנוח לכף רגלה.

רמז במשנת ג' דברים צריך אדם לומר בתוך ביתו ע"ש

כט. וזה רמז המשנה 88 שלשה דברים צריך אדם לומר בתוך ביתו ערב שבת עם חשיכה עשרתם ערבת"ם הדליקו את הנר, שם רמז לאיש אשר הלך חשיכים כל ימי המעשה צריך לומר בתוך ביתו הוא הגוף על דרך יום שיזועו שומרי הבית עשרתם ערבתם, כלומר אם הביא מעשר הימים בית ה' וביותר מעשר העצם היום הזה ערב שבת להתבודד בחדריו ולחשוב עם קונ"הו על כל מה שפעל ועשה.

ערבתם, רמז על התפלה על דרך כי קולך ערב דהיינו להתנפל לפני ה' חנון המרבה לסלוח בכל ערב שבת על כל פשעיו, ואשר חטא על הנפש יערב עליו שיחו בקול חמרמר ובמרירות תאנה לכפר בעדו ברב רחמיו וחסדיו ותפלתו תהיה לחטאה ויצר אותה בחרט וערבה לה', ובכן אזי ימלא פיו לצוות ולומר הדליקו את הנר נר ה' נשמת אדם להאיר בו תוספת אור הנשמה היתירה.

ולפיכך הזכיר בשניהם לשון עבר עשרת"ם ערבת"ם ובענין הנר ה' אמר לשון ציווי כלומר הא בלא הא לא סגיא, אם עשרתם וערבתם אז בודאי מאורות נתן סביבות עוז נפשו והדליק באור רב והדלקה והנח"ה עושה מצוה לנקות הפגם שפגם בענפי השבוע טרם חזרתם למקורם, כי אם חס ושלום חזרו הענפים למקורם כשהם פגומים ותשובתו נשאר מעל חס ושלום.

יום שבת הוא יום דין על תוספת הנשמה

ל. וכבר כתבתי בפרק א' כי יום שבת אף על גב שהוא יום מנוחה וענג עם כל זה הוא יום דין אל החיים ואל המתים כמו שכתב הרשב"י ע"ה 89 מעלי שבתא גלגולא דנשמתין איהו, כי המשפט לאלהים הוא לדעת כל אנשי מעשהו אם חטא איזה עון המונע ממנו תוספת נשמת שבת לגמרי או על אשר לא הכין עצמו הכנה הגונה לקבל קדושת שבת, וגם יהי דן על המצוות אשר ימצא בו אשר לפיהן יזכה לקבל תוספת נשמה הבאה אל בית ישראל ומהו החלק המגיע וראוי לו כנזכר לעיל.

כי על כל אלה איש התמים צריך להתעורר עצמו כל ערב שבת בהרהורי תשובה להוציא לאור משפטו ודינו, ויום שבת בכללו הוא הערה ולימוד וזירוז על יום שכולו שבת ומנוחה לחיי העולמים כאשר מורגל בלשון הזהב של חז"ל 90 מי שלא טרח בערב שבת מה יאכל בשבת ואם כן יום שבת הוא הערה ליום שכולו שבת, וכבר יחדנו הדיבור בזה באורך ברמזים הללו לדרכי התשובה בפרקים הבאים בס"ד.

נוסח וידוי לערב שבת אחר קריאת שמו"ת

לא. ועתה אהובי קורא נעים ה' עמך גבור החיל עורה נא מתרדימת שינתך, קום קרא את אלהיך בדברי רצויים לפני קונך אולי תתרצה לפניו לכפר בעדך לפני בא יום ה' הגדול והנורא, והא לך סדר הריצוי והוידוי לעתור ולרצות מידי ערב שבת בשבתו לעורר ערלת לבבך אחר קריאת הפרשה שנים מקרא ואחד תרגום קודם שעה חמישית וזה תוארו.

אלהי בושתי ונכלמתי לעמוד לפניך בראותי כי כפי עצמת גדולתך כן תכלית דלותי ושפלותי, וכפי תוקף יכלתך כן חולשת יכלתי, וכפי שלמותך כן חסרוני גוש ורמה עפר מן האדמה, כלי מלא כלימה, אבן דומם צל עובר, רוח הולך ולא ישוב חמת עכשוב, עקוב הלב ערל לב, גדול חימה חורש און ומרמה, גבה עינים קצר אפים, טמא שפתים נעקש דרכים ואץ ברגלים, מה אני מה חיי ומה גבורותי ומה צדקתי ונחשב לאין כל ימי היותי ואף כי אחרי מותי, מאין מובאי וכאין מוצאי.

והנה באתי לפניך אשר לא כדת בעזות מצח וטומאת רעיונים ויצר זונה לגלוליו פונה ותאוה מתגברה ונפש לא מטוהרה, ולב טמא אובד ונדמה וגוף נגוף מלא אספסוף, אלהי ידעתי כי עונותי עצמו מספר ואשמות עצמו מלזכור ועל מה אבקש מחילה וסליחה וכפרה אם על טומאת מקדש מעלה ומטה או על הריסות מזבחותיך או על תיתנו מום בקדשי שמים וקלקלתי צינורותיהן והפכתי אותם לבורות נשברים אשר לא יכילו המים וימנעו רביבי ההשפעה, ומלך הצפון הרחיב את גבולו ושילח את בעירו וביער בשדה תפוחים ובין אחים יפריא, אוי לי כי רשעתי, אללי לי כי פשעתי בנטותי את ידי להטיל מום בקדשי שמים.

אויה לי אהה על נפשי כי עונותי עברו ראשי כמשא כבד יכבדו ממני, טבעתי ביון מצולה ואין מעמד באתי במעמקי מים ושבולת שטפתני, ואל מי אשא עיני ולבי לבא עמי אל אבי ומי ילמוד עלי זכות, ולא מצאתי מקום שתתיישב דעתי היות לי עוד תקוה כי אם בראותי כי אני מלא פשעים ומרדים ואתה מלא רחמים והארכת אפך עמי לשוב מעוני ופשעי כי אתה אל חנון ורחום ארך אפים ורב חסד ונחם על הרעה כי לא תחפוץ במות הרשע כי אם בשוב מדרכיו וחי, וברוב רחמיך וחסדיך חתור חתירה מתחת כסא כבודך לשוב אליך ולהתוודות לפניך, ובכן חטאתי אודיעך ועוני לא כסיתי, אמרתי אודה עלי פשעי לה' ואתה נשאת עון חטאתי סלה, אלהינו ואלהי אבותינו תבא לפניך תפלתינו וכו', ויפרט כל חטאיו כפי ידיעתו בדמע ובשברון מתנים.

ואחר כך יאמר, מה נאמר לפניך יושב מרום ומה נספר לפניך שוכן שחקים הלא כל הנסתרות והנגלות אתה יודע, ועתה ה' אלהי אחרי שובי נחמתי ואחרי הודעי ספקתי על ירך בושתי וגם נכלמתי כי נשאתי חרפת נעורי ועל זאת אשא בשרי בשיני ונפשי אשים בכפי, ובמה אקדם פניך ה' אלהי ובמה תתרצה ותכפר לי כל חטאתי אלה אשר חלפו ועברו ראשינו כמים המוגרים ארצה אשר לא יאספו, אם בתשובה ווידוי תתרצה הנני שב ומתודה לפניך חטאתי ופשעי ואם בתפלה ובתחנונים תמחול הנני מפיל תחנוני לפניך כעיני עבד אל יד אדוניו וכעיני שפחה אל יד גבירתה כן עיני נשואות אליך, ואם בבכי וזעקה תסלח הנה במסתרים תבכה נפשי על רוב פשעי, ואם בשבר רוח תכפר הנה שבר לבי בתלאות חולפות ובאות, ואם רגע אעמוד בשלוה פתע תבואני הווה נגוע מוכה אלהים ומעונה ובכל שעות מאורעות.

ועתה ה' אלהי הפותח יד בתשובה ומלך עוזר וסומך לבאים לטהר, פתח ידך וקבלני בתשובה שלימה לפניך וסייעני להתחזק ביראתך ועזרני נגד יצרי הרע הלוחם בי בתחבולות רשע ומבקש נפשי לספותה לבלתי ימשול בי, ותרחקהו מרמ"ח אברי ותשליכהו במצולות ים ותגער בו לבלתי יעמוד על ימיני לשטני ועשית את אשר אלך בחוקיך, והסירות את לב האבן מקרבי ונתת לי לב בשר.

אנא ה' אלהי שמע אל תפלת עבדך ואל תחנוניו וקבל תשובתי ואל יעכב שום חטא ועון את תפלתי ותשובתי ויעמדו לפני כסא כבודך מליצי יושר להמליץ בעדי להכניס תפלתי לפניך, ואם בחטאי הרב ועצום אין לי מליץ יושר חתור לי מקום מתחת כסא כבודך וקבל תשובתי, וקדשני בקדושתך ולב טהור ברא לי אלהים ורוח נכון חדש בקרבי, ואם פגמתי במחשבה ודבור ומעשה ומנשמת אלוה נאבדתי, אתה בטובך אל תשליכני מלפניך ורוח קדשך אל תקח ממני, השיבה לי ששון ישעך ורוח נדיבה תסמכני, וזכני שיחזרו לי ביום שבת קדשך.

וכמו שהגין קדושת שבת על אדם הראשון ביום הזה ויצא בדימוס כן יגן עלי אני עבדך הבא לפני הדר כבודך חרד ודואג על פגם הנפש ורוח ונשמה ותוציא לאור משפטי להאיר נפשי רוחי ונשמתי בשבת זה בתוספת מרובה לעבדך באמת ולהיות מוכן ומזומן מאותם הנוחלים נחלה בלי מצרים לחזות בנועם ה' ולבקר בהיכלו.

וכמו שיצרת ביום זה את האדם לעמוד ולשרת ולברך בשמך, כן ברחמיך הרבים תתקנני לעבודתך וליראתך ותייחד לבבי ולב כל בית ישראל לעבדך באמת ותשרה שכינתך בינינו, ותנחילנו שבת קדשך באהבה וברצון ולא תהיה דאגה ולא צרה ולא יגון ביום מנוחתינו וינוחו בה כל ישראל מקדשי שמך, ותזכה אותנו וכל בית ישראל לנוח במנוחה שאין לה קץ ותכלית לעולם הבא עולם שכולו טוב עולם שכולו ארוך ותברכנו מברכותיך אמן, יהיו לרצון אמרי פי וכו'.

ענין התספורת בערב שבת

לב. ומאחר עלייתו מתשובתו הרמתה אחר ההכנעה הגדולה שקבל בעצמו על ידי דברי וידויו והפריד הקליפה מהקדושה, מאז יכין עצמו לקראת אלהיו לקבל קדושתו על דרך התקן עצמך בפרוזדור כדי שתכנס לטרקלין, ועל זה נאמר הכון לקראת אלהיך ישראל והם בשלשה דברים, תספורת וקציצת צפרניו וטבילה ונבאר פרטן אחת לאחת.

תספורת בערב שבת הוא מכלל כבוד שבת כדי שלא יכנס לשבת כשהוא מנוול, ואם בפני מלך בשר ודם כתוב ויגל"ח ויחלף שמלותיו על אחת כמה וכמה הבא לקבל פני שבת מלכתא שהוא מקבל פני שכינה שטעון טהרה וגלוח כי אין לבא אל שער המלך בלבוש שק כי עוז וחדוה במקומו.

ובריש פרק אלו מגלחין אתמר, 91 ושאר כל אדם מאי טעמא אסורין, פירוש שלא התירו לגלח בחולו של מועד אלא הבא ממדינת הים כו' ומדוע לא התירו לכל אדם, ומשני תלמודא כדתנן אנשי משמר ואנשי מעמד אסורין לספר ולכבס ובחמישי מותרין מפני כבוד השבת ואמר רבה בר בר חנה אמר ר' אלעזר מאי טעמא כדי שלא יכנסו למשמרתן כשהם מנוולים הכי נמי כדי שלא יכנסו לרגל כשהם מנוולים, לפיכך המתרשל ולא גילח קודם הרגל החמירו עליו חכמים שלא לגלח בחולו של מועד שאם היה היתר גילוח בחול המועד לא יהיה מגלח לפני המועד ונכנסים כולן כשהן מנוולים וכן לא יעשה.

הנה כי כן צא ולמד לענין כבודה של שבת, שאם ביום טוב הקל קנסוהו חכמים כדי שלא יכנסו לרגל כשהן מנוולים כי כדאי בזיון וקצף בעיניהם, כל שכן שבת החמורה שראויים לעונש על יתר הבז אשר בזזו איש לו ומתרשלים מלהתגלח בערב שבת ובאים לקראת כלה נאה וחסודה פני שבת לקבלה כשהם מנוולים ועליהם נאמר ובוזי יקלו, והמשכילים יזהרו לתת יקר לקדושה של שבת החמורה ויכונו לקראתו הבקר אור השישי לגלח את כל שערם להכנס לשבת כשהם מקושטין ויפין.

בתגלחת יכוין לקיים מצות פאת הראש

לג. ואף גם זאת כי בבואם לגלח את שער ראשם יכוונו את לבם לקיים מצות פיאת הראש ובכל פעם שהוא מגלח ומניחה הוא מקיים המצוה ואם מתרשל שלא לגלח שבת אחת ביטל מצוה.

טעם התספורת בע"ש ע"ד הסוד

לד. ונוסף גם הוא כי גורם רעה לעצמו כנודע לבאים בסוד ה' ליריאיו סוד שתו במאמר הזוהר פרשת תזריע 92 ז"ל, כתיב איש כי ימרט ראשו תא חזי רישא דהאי איש בוצינא דקרדינותא ובגין כך גולגלתא דרישא דהאי סומקא כלא כוורדא ושערי סומקי בגו סומקי ותליין מיניה כתרין תתאין דלתתא דמתערין דינים בעלמא וכד אתעבר מיניה שערא ואתגליש מרישא עילאה אתבסם כלא ואתקרי על שמיה וכו' ותא חזי כל מאן דאיהו מסטרא דדינא ודינין מתאחדין ביה לא אתדכי עד דיתעבר מיניה שערא ע"כ.

הנה הדבר מבואר ממאמר זה כי שערות הראש הם מורין על הדינין ובערב שבת מורא לו יעלה על ראשו לסלק הדינים שבו קודם שבת כדי שלא יהא כח לחיצונים ומקום לינק מהשערות שבראשו בשבת, והמתרשלים בערב שבת בלא אונס ניכר גורמים רעה לעצמם לתת כח זרים לשלוט עליהם.

ועיקר הדבר להיות מתכוין הסוד הנאמר בפרשת ויחי 93 ז"ל, עד לא גליש דא רישא דמאריה ועד לא מריט למטרוניתא, אשר להיותנו בצלם אלהים דוגמא עליונה הוזהרנו לגלחן דוגמת העברת השערות שחורות שנאמר בהם קוצותיו תלתלים שחורות כעורב כנודע לבאים בסוד ה' כי על כן נאמר וסביביו נשער"ה מאד וברצונו הנח"ה למדינות עשה.

(א"ה, נ"ל שמטעם זה המלך היה מסתפר בכל יום יען המלך מסטרא דמלכות דינא דמלכותא דינא).

לנער שער התגלחת מעליו

לה. כי על כן יזהרו בעת התגלחת לבלתי יפול משערות התגלחת עליו ולנער אותם מעליו מיד וסימניך אם יפול משערות ראשו ארצה, שם רמז שדרכו של שער להפיל אותו ארצה תכף ומיד, ולפי כי בחינת כוונה זו לסלק את הדינים כל הימים ולא בערב שבת בלבד, גם בתגלחת שאר הימים ישנה לכוונה זו.

כשחל ר"ח בשישי יקדים התגלחת לחמישי

לו. וכשחל ראש חודש ערב שבת יגלח את שערו יום חמישי לפני המולד דחמירה סכנתא, ואף על פי דראויה היא שבת שתגין עלינו שב ואל תעשה עדיף, וכן נהגתי וכן נהגו החברים ה"י.

סוד תספורת בערב שבת קודם חצות

לז. ונכון להיות כל איש מהיר במלאכתו להקדים ולא לאחר תגלחת שערו עד אחר חצות שהוא עת מנחה גדולה אף אם התפלל מנחה, מפני כי בהגיע תור זמן המנחה אז הוא עת תגבורת הדינים ביותר כי הוא עת נטיית השמש כמו שנאמר אוי לנו כי פנה היום כי ינטו צללי ערב כמו שאמרו בזוהר פרשת חיי שרה דף ע"ט, תא חזי צלותא דמנחה אתקין ליה יצחק וכו' עד ואתער דינא קשיא בעלמא וכו' והואיל וענין התגלחת הוא סילוק הדינים איכא משום לא תחסום שור בדישו.

וכן כתב מהרח"ו ז"ל, מורי ז"ל היה נוהג שלא לגלח אחר חצות שהוא עת מנחה גדולה ואפילו בערב שבת היה נזהר מאד ע"כ, ואם כשלא התפלל עדיין תפלת מנחה הדברים אמורים מאי אסהדתיה דמהרח"ו והלא משנה שלימה שנינו לא ישב אדם לפני הספר סמוך למנחה וכו' ומאי ריבותיה, אלא דבר גדול דיבר הנביא לאסור התגלחת אף בשכבר התפלל מנחה והיה טעמו כטעם האמור, והכי משתמע מדקא מסיק ותני ואפילו בערב שבת היה נזהר מאד, לימד כי אף בערב שבת לא יעדר מלהיות תגבורת הדינים בעת ההיא קצת.

ועתה תחזה טעם מצות הפא"ה למה היא באה על כי ענין תגלחת הראש לסלק הדינים וכדי שלא יתבטלו הדינים מכל וכל אלהי"ם הבין דרכה כי על כן אין לאשה להסתפר משערות ראשה על אודות האשה שבעשיה, ולעומתה אף אנו מניחין המלכות של השערות שהיא הפאה שמספרה אלהי"ם והאלהים עשה שייראו מלפניו.

שיעור שיניח לפאת הראש

לח. ושיעור רחבה מהאזן עד שליש המצח ושיעור גובהה מלמעלה מעט יותר מגובה האזן אם תתפשט מחפיפותה, ומלמטה עד שלא תכנס בשערות הזקן כמו שאמרו סוד הדבר באידרא דנשא ע"ש.

תפלה ע"ד הסוד לומר קודם התגלחת

לט. ואשר הריחו ביראת ה' בגשתו לגלח אל מקום הפאה ומניחה יכין לבו במחשבתו לקיים מצות בוראו, כי בעשות האיש המצוה אין מספיקין לו במה שיעשה אותה בלבד רק שיכוין את לבו ויבטא בשפתים בעשייתה ענין המצוה ההיא כלשון הכתוב בתורה ויאמר בעת הנחת סודר של ספרים על ברכיו.

הנה אנכי בא לגלח שער ראשי לכבוד ולתפארת שבת הקדוש ולהשליך משערות ראשי שורשי הדינים ארצה, ובכן ישליך ז"א שערות שחורות כעורב בתע"ר הסופר שם מצמ"צית היוצא מפסוק קדוש יהיה, והנני מוכן לקיים מצות פא"ה העולה כמספר אלה"ים להשאיר בחינת הדינין אלהים שופטים בארץ.

תוכחה למשחיתים פאת זקנם

מ. ואשרי אנוש יעשה זאת לכוין הדברים לשם פעלן ולזכור את בוראו בעת ההיא אשר בחר בנו מכל עם והבדילנו מן העמים להיות ישראל מצויינים שם, כאשר חכמים הגידו שהאל יתברך משבח את ישראל על זה ואומר צאנה וראנה בנות ציון בנים המצויינים לי בתגלחת לא תקיפו פא"ת ראשכם ולא תשחית את פאת זקנך ע"כ.

ואוי לעינים שכך רואות רבים מפריצי בני ישראל אשר לא ניכרו בחוצות אם מבני ישראל המה או מעמי התועבות, בנים משחיתים אשר אמרו נהיה ככל הגוים קצוצי פאות וכל יצר מחשבות לבם רק רע עד להשחית גם את הזקן להעבירן על חמשה לאוין.

מא. ורשעים ערומים שבהם מניחים פאה כמלא חוט השערה כי עלה הכורת לפניהם כשיעור חצי שעה במספריים כעין תער עד עלות פאת ראשיהם ופאת זקנם כולו קמשונים דקה מן הדקה נראה ואינו נראה, ורשעים מלאו רק רע להכרית ולהמעיט את הקדושה ערו ערו עד היסוד בה למעט את הדמות צלם אלהים קדוש וכל פנים קבצו פארור בצלם אלהים אחרים.

אויה להם אהא עליהם כי נדדו ממנו, המעט מהם שאר עבירות חמורות אשר עוברים עליהם תמיד כל היום ביד רמה כי יבואו להוסיף פשע רב בפרהסיא באיסור חמור אשר כזה שאין בו לא משום חסרון כיס ולא משום תאוה, העל אלה לא תתאפק ה', והשכינה מקוננת עליהם אוי להם כי נדדו ממני אם בגוי אשר כזה לא תתנקם נפשי, העל אלה לא אפקוד בם כי אנכי נתתי צלם ודמות תבניתי על פניהם והמה הפכוה לרע"ה, וזריתי פרש על פניהם וישתער עליהם מלך הצפו"ן ובשערה ישופם, אך אלהים ימחץ ראש אויביו קדקד שער מתהלך באשמיו, וכהתימותם שער הקדושה דקה מן הדקה כך תשב נפשם עד דקה באש שלהבת אשה של גיהנם עד דקדוקה של חוט השערה וגם נשף בהם ויבשו.

עונש המגיע למשחית זקנו

מב. וכתבו המקובלים שבפגם החטא הזה שבהשחתת פיאת הראש או הזקן גורמים חיבור עצבים לילי"ת עם ס"מ, ונולדות מהם קליפות דומות לפרות רעות שדים רעים הדורסים אחרי מות האדם המשחית הזה על ראשו ועל זקנו והוא כדי להכניע הקדושה הנקראת פ"אה תחת גבו"ל הרשעה, ואסמכוהו אקרא לא תקיפו פ'את ר'אשכם ו'לא ת'שחית ראשי תיבות פרות.

מעשה רב מהאר"י ור' יעקב אבואלעפיא למשחיתים זקנם

מג. ובכתבי הקדש אשר במצרים מצאתי כתוב מעשה נפלא בענין זה בימי רבינו אור המופלא הארי"אל ז"ל, ואביאנו אל חדר תוכחתי בעבור תסמר שערת בשר פושעים וחטאים וזה לשונו.

יום אחד בא לפני מורי ז"ל החכם רבי יעקב אבולעפייא וקדמו מורי ז"ל ואמר לו כבודך רוצה להלוך למצרים ומבקש מאיתי לכתוב לו כתב ואמר לו הן כן אדוני, אמר ילך אדוני לשלום ונכח ה' דרכך ותועלת גדול יהיה בלכתך שמה כי הוא הכרח גדול, אמר לו מהו ההכרח אחר כי הליכת הרשות היא, אמר לו בשובך לשלום ידוע תדע את דברי אשר אנכי מגיד לך, ומיד כתב לו מורי את הכתב ונתן בידו וחזר להזהירו עוד על הדבר ולמהר בהליכתו וכן עשה, ויקם וילך מצרימה וכבוד עשו לו לכבוד הרב וכבודו.

ואחרי כן נשא את רגליו לשוב אל ביתו צפ"ת תוב"ב ויצא בשיירה וככל אשר הם עושים הוא היה עושה, ויהי היום נחו בני השיירה כמנהגם וגם החכם הנזכר עמהם וברדתו מעל החמור מיד נפלה עליו תרדמה וישן שיעור שעה אחת, ויקומו כולם ללכת ויקיצו את החכם משינתו ויקם ויתר את חמורו וילך החמור והוא חזר לנפול עליו תרדימה ויישן שיעור שתי שעות, וכשקם לא ראה שום אדם ויחרד האיש וילפת ויחל לרוץ אורח בחרדה ובצער גדול.

וסמוך לערב ראה לקראתו חורשים, שמח ואמר אלך עמהם, וירץ לקראתם ויבא אל המקום וישב שם מעט וראה שהחורש היה מכה בשוורים באכזריות, ועוד מעט ראה שנהפך החורש לשור והשור נעשה אדם ואסרו בעול ויחל להכותו מכה רבה וכן על זה הדרך היו עושים, ונבהל החכם ולא היה לו מקום לברוח כי לא ידע איזו הדרך ישכון אור והיה בצער גדול כי לא נעשתה מחשבתו.

ויהי כי בא השמש נעשו שלשתם בני אדם ונתנו קולם בבכי וידברו עמו לאמר ברוך הבא, כבודך מצפת, אמר להם הן, אמרו לו הרב יצחק לורייא אשכנזי יושב בצפת, אמר להם הן, נפלו לפני רגליו ובכו וגם החכם בכה עמהם ויאמרו לו ראה אדני בעניינו ובצערינו ויאמר כן, אמרו לו למען קדוש ישראל רחם נא עלינו כי מבני ישראל אנו והיה בלכתך לשוב לצפת מהר ולך לפני הרב ונפול לפניו והתחנן לו לתקן את נפשותינו כי יראה כי אזלת יד ואפס עצור ועזוב, ויאמר החכם כדבריכם כן אעשה.

והשביעוהו שבועה חמורה לאשר ולקיים כל תיקון שיאמר לו הרב שיעשוהו, ואז נטלוהו ונתנוהו בשיירה כהרף עין ותשב רוחו עליו, וכשבא לצפת תכף נתן עיניו לבא אל המלך להתחנן לו על עסקי העלובים ההם ויבא לפני הרב, והרב קדמו ואמר לו בשביל עסקי השוורים אדני בא אלי ידעתי, למחר תבא אלי וכן עשה.

מד. ואמר לו מורי ז"ל עתה תדע ההכרח שאמרתי לך בהליכה זו, והוא שכבודך משורש נשמתם והם פלוני בן פלוני ממקום פלוני, אז שאל החכם מה היה עוונם, אמר לו בעון השחתת פאת ראשם, אמר לו וכי מה שייכות יש לפאה בשוורים, אמר לו לא קרית, אמר לו אדוני דבר זה אינו כתוב לא בגמרא ולא במדרש.

אמר לו מקרא מלא הוא, אמר לו פסוק זה לא יש בתורה, אמר לו כתוב לא תקיפו פ'את ר'אשכם ו'לא ת'שחית ראשי תיבות פרות לומר כי כל המקיף או משחית פאת הראש או הזקן מתגלגל בפר, וצריך אתה לתקן אותם ולהתענות מחר ולכוין כך וכך לשם פלוני.

וכן על זה הדרך כתב לו כל התקונים והסיגופים שהיה צריך לעשות עד שנתקנו אותם האנשים ובאו אל החכם בחלום ויאמרו לו יברכך ה', תנוח דעתך כאשר נחה נפשינו מאותו היום שהתחלת לעשות התקונים שאמר לך הרב, כי בתקון הראשון שעשית הוציאונו מאותה העבודה הקשה אשר ראית והכניסונו לגיהנם, וכן על זה הדרך בכל תקון שהיית עושה היו מוציאים אותנו מעול כבד ליותר קל ממנו עד שהכניסונו במחיצתנו ע"כ.

מעשה באדם שנענש בימי ר' יהודה החסיד על שגילח בתער

מה. ובימי הרב יהודה החסיד היה מעשה בעשיר אחד שהיה בעירו והיה מגלח זקנו במספריים והיה החכם הנזכר מוחה בו ולא השגיח על דבריו, אמר העשיר אסטניס אני ואיני יכול לסבול הזקן, ואמר לו החכם הנזכר ידוע תדע כי מרה תהיה באחריתך כי אחרי מותך יבואו השדים הדומים לפרות ויהיו דורסים על פאת זקנך אשר זה עונש המשחיתים פאת זקנם.

וכשנפטר אותו העשיר היו יושבים אצלו כל גדולי עירו והחכם היה שמה וכתב שם אחד וזרק על אותו עשיר המת, ותכף קם על רגליו וכל היושבים שם ברחו מפניו ורעדה אחזתם שם חיל כיולדה, ויחל אותו המת למרוט ראשו ולתלוש בשערותיו, אמר לו החכם מה לך, אמר לו אוי לי על שברי כי לא שמעתי לקול מורי ולמלמדי לא הטיתי אזני ולא שמעתיך.

אמר לו החכם הגידה נא לי מה נעשה בנשמתך, אמר לו כשיצאה נשמתי בא שד אחד ודומה לפרה גדולה ודרסה ורמסה באפה על פאות הזקן, והביא כלי אחד מלא זפת וגפרית ומלח שריפה וקבל את נשמתי והניחה לתוכו ולא היתה יכולה לצאת משם, ובא מלאך אחד מבית דין של מעלה ונטל מאותו השד הכלי כאשר הוא שם ונשמתי בתוכו והעלו אותי לבית דין הגדול של יוצר בראשית.

ואז יצאת בת קול מפי בית דין ואמר לי קרית ושנית ואני עניתי קריתי ושניתי, מיד ציוה להביא חומש ואמר לי קרא בו, ומיד כשפתחתי הספר מצאתי כתוב לא תשחית פאת זקנך ולא ידעתי מה להשיב, מיד שמעתי קול אחד שהיה מכריז תנו נשמתו של זה במדרגה התחתונה שבאבדון תחתיה, ובעוד שהיו נושאים נשמתו להביאה במדריגה התחתונה יצא בת קול ואמר המתינו לזה שיהודה בני צריך לו לבקש מאיתו מה נעשה בו מיום צאת נפשו מגופו ולכן הרפו לו עתה ולא תורד נפשו שאולה עד ימלא את חפצו ע"כ.

אזהרה שלא לעקור שערות הזקן אפי' ביד

מו. הנה כל העם מקצה ישמעו ויראו ולא יזידון עוד לשלוח יד בפאת ראשם ולא בפאת זקנם ולמלט את נפשותם מהיות למדרך כף רגל השור והחמור רחמנא ליצלן, ואשרי ההולכים בתמים להזהר שלא לעקור שום שער מהזקן כמו שכתב הרב ז"ל כי המה צנורות השפע ולכן אין לאחוז בזקן שלא יעקור שום שער.

אופן תגלחת הזקן ודין שער שתחת הגרון

מז. ונכון להיות כל איש שורר על יצרו בעת התגלחת שלא לגלח בזקן כלל לא למעלה ולא למטה רק שער שעל השפה המעכב מלאכול יגלחנו במספריים, וטעם הדבר כמו שביארנו כי שערות הזקן הם כולם צנורות להשפיע החסדים לעולמות הקדושים עליונים, אבל אם מגלח שערות הזקן או הפאה הוא מקלקל הצנורות וגורם שהחסדים מתפשטים לחיצונים והפך עליו בלהות חסד א"ל לא"ל זועם חס ושלום.

מח. והרב הקדוש בב"י סי' קפ"א כתב בשם רבינו יונה דהמדקדקים במצוות אפילו תחת גרונם אינן מסתפרים בתער אלא במספריים שאסרו חכמים להעביר שער בתער בכל מקום בגוף ואפילו על זרועותיו לפי שדומה לתקון נשים, ולפיכך אף שתחת הגרון אינו אסור מן התורה לפי שאין שם פאה אבל אסרו חכמים משום לא ילבש גבר וכו' אבל מותר להעביר במספריים.

מט. ומורי ז"ל קיבל מרבותיו דהפאה החמישית היא שבולת הזקן היוצאת מתחת מפיקה של גרגרת ונראה לעין באותם הממולאים בזקן הרבה ושכל דין פאה יש לה, והוא גזר בבני קהלתו שלא לגלח כלל אף תחת הגרון לא בתער מן הדין הגמור ולא במספריים כעין תער ליראי ה' ולחושבי שמו שלא לפגוע בעיקר פאה.

וכל זה מצד הדין, אכן הבעל נפש היפה המליאה לה דעת ויראת ה' לא תגע בו יד אפילו בתלישת שער אחד בידו כאשר ביארנו, ובכן הארת קדושה עליונה תשרה על פניהם וכל רואיהם יכירון כי הם זרע ברך ה'.

אזהרה שלא להתקשט בקשוטי נשים

נ. עוד זאת אדרש אל בית ישראל כי רבים מעמי הארץ המכשלה הזאת תחת ידם לעבור על לאו ואם שער לבן צמח בם מלקטין אותו מתוך השחור ליפות את עצמם שלא יראו כזקנים, והוא עון פלילי כמו שכתב בטור יו"ד סימן קפ"ב, אסור ללקט אפילו שער אחד לבן מתוך השחורות משום לא ילבש גבר שמלת אשה שהנשים עושות כל אלה ליפות את עצמן.

דברי הזוהר בחומר ההסתכלות במראה

נא. ומטעם זה אסור להסתכל במראה בעת התגלחת או לאחר התגלחת, ואף כי בסימן קנ"ו כתב הב"י דבמקום שרגילים האנשים להסתכל במראה כנשים דמותר, מכל מקום החברים ראוי למנוע עצמן בכל מקום כמ"ש הרב שם, ובסי' קפ"ב פסק סתם אסור להסתכל במראה משום לא ילבש גבר שמלת אשה.

ועיין בזוהר פקודי בהיכלות היכל ו' מה שהאריך בעונש הדבר הזה שקרוב להיות ניזוק בחולי הנכפה וגם בלילה לא שכב לבו ומראין לו דמות אשה בחלומו אשר ימשך אחריה לאבד את נשמתו חס ושלום עיין שם באורך, ושומר נפשו ירחק מאלה לשמור מצרות נפשו.

נב. ואולם בני ישראל קדושים המה ולא באו לידי מדה זו וגם לידי השחתת פאת הראש והזקן אלא על כי התערבו בגוים בגלות החיל הזה וילמדו מעשיהם, ובפרט בארצות הפראנקיאה אשר פשתה המספחת הזאת ברבת בני עמינו ולא ניכרו בחוצות להבדיל בין הטמא ובין הטהור מלעג השאננים הבוז לגאי יונים שלועגים עליהם הנכרים.

והאיש הירא בלבבו ישכיל כי לא תספיק טענה זו להפטר מיום הדין ומיום התוכחה, כי לעת הדין והחשבון יגוררו בחבלים הכלבים הסרוחים ההם אשר מהם בוש ויכלם ויאמרו לו האם מפני אלה רשעים כלבים סרוחים בושתם ומפני לא בושתם ונכלמתם, ועוד האם על זאת בלבד חירפו וגידפו הגוים והלא רבת שבעה לה נפשינו הלעג השאננים הבוז לגאיונים ושחוק עשה אלהים לנו ולמולדתינו, ואם על ה' דיברו תועה שתו בשמים פיהם דבר שוא ותפל על שוכן בערפל לא ידברו עלינו ולמולדתינו, דיו לעבד להיות כרבו.

ויחזיק במעוזו האיש הירא לבל יחוש לכלימות ורוק הנכרים ולא ישוב מפני כל כופר מעבוד עבודת רבו אדונינו אבינו שבשמים, ואם אי אפשר להם יבחרו הרע במיעוטו לגלח במספריים ולא בתער, וה' הטוב יכפר בעד.

אזהרה שלא להסתפר ע"י עכו"ם

נג. ובארצות אלו פסתה המספחת בקצת מפריצי בני עמינו עד להשחית, מי במרד ובמעל ללכת בחוקי הגוים כמו שביארנו למעלה, ומי אשר יכשלו גם בלא דעת בהסתפר עצמם על ידי הגוים ונוהגים ביהודים כחוקותיהם להעבירם על דת ולהעביר הכרת פניהם ענתה בם בפאה ובזקן באשר אין מוחה בידם, ושומר נפשו ירחק מלהסתפר בהם שלא להשחית את נחלתו נחלת עבדי ה' וצדקתם צלם דמות תבניתו יתברך.

ונוסף גם הוא כי תערו חרב טמאה ואין להעבירו על ראש קדוש דלא לאתערבא צולמא דידיה בצולמא דעובדי ע"ז כמ"ש מהר"י זלה"ה ובזוהר ויחי דף רי"ט ע"ב, וענין הטבילה אשר יטבול אחר כך איננה מעלה הטומאה ההיא כאשר עלה על רוח רבים כי רוח הולך ולא ישוב מפני כל כופר, אלא הבעל נפש לא יגלח כי אם על ידי ישראל ובכן קדו"ש יהי"ה.

תקון למסתפר מגוי כשאין ספר ישראל

נד. ואנכי שמעתי ממורי ז"ל תקון לזה במקום דלא שכיחי ספרי ישראל, לכוין בעת התגלחת בשם אלהים בריבוע א אל אלה אלהי אלהים, ויאמר הפסוק ויברא אלהי"ם את האדם בצלמו בצלם אלהי"ם ברא אותו ויכוין אותם בריבוע הנ"ל ובכן לא ימוש צלם אלהים מעליו ובפניו יענה.

יזהר ליטול ידיו אחר התגלחת

נה. ואחר התגלחת יהא זהיר ליטול ידיו כי הוא מהדברים שצריכים נטילה עד הפרק אלא שבשפיכה אחת סגי, וצריך להיות כל איש זהיר מאד בזה כי הוא גורם רעה לעצמו ואם תלמיד חכם הוא משכח תלמודו ואם אינו תלמיד חכם יוצא מדעתו, וגם אמרו שמפחד על זה ג' ימים ושומר נפשו יהא זהיר ונשכר.

קציצת צפרנים בערב שבת וסודן מהזוהר

נו. וקציצת הצפרנים גם הוא מכלל כבוד שבת כדי שלא יכנס לשבת כשהוא מנוול שאין לך מנוול יותר מזה כמו שדרשו ועשתה את צפרניה תגדלם כדי שתתנוול, ולכבוד ולתפארת יום השבת יקצצם.

וגם הוא על דרך שאמרו בזוהר פרשת פנחס דף רמ"ח ע"ב, אצטריכת אתתא למיהב חולקא חדא בההוא זינא בשעתא דאתדכת לאתקרבא בבעלה ומאן איהו ההוא חולקא טופרהא בטנופא דלהון וזעיר מריש דשערא וכו' ואל יזיל אבתרה ההוא סטרא בישא לאבאשא לה ויתפרש מינה בכל סטרין וכו', הנה מבואר במאמר כי בהסתלקות איזה דבר טומאה מן האדם צריך לתת חלק לסטרא אחרא דומיא דשעיר יום הכפורים, ולכן צריכה האשה לקוץ את צפרניה לתת חלק החיצונים ותשתייר היא בטהרתה.

ולפי שבימות החול אנחנו טמאים לנפש ונהי כטמא כולנו על כן אנו מגלחין את שערינו וקוצצים את צפרנינו ערב שבת כאשה המתטהרת לבעלה לפי כי בערב שבת אנו יוצאים מטומאת המת ונכנסין בקדושת שבת, וכדי שלא יקטרג עלינו ההוא סטרא בישא אנו נותנים לה את חלקתה.

תוכן העניינים

חמדת ימים א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה