אור ברסלב
חלת אהרן (זרעים) שייך למתני' דכריתות פ"ד משנה א

חלת אהרן (זרעים)· הרב אהרן פריד

שייך למתני' דכריתות פ"ד משנה א

מסכת ביכורים

הי' חלב ושומן לפניו אכל את אחת מהן ואינו ידוע איזה מהן חייב ובגמ' פליגי בטעמא דמאן דאמר דחתיכה אחת משתי חתיכות שנינו אבל בחתיכה אחת פטור ואמר רבא טעמי' דרב משום מצוות קרינן ור' זירא אמר דדוקא בשתי חתיכות שאפשר לברר איסורו ור"נ ס"ל הטעם משום דבעינן איקבע איסורא ואמרי' מאי בינייהו ומסיק דהיכי דבא עכו"ם ואכל הראשונה דלרבא אי אכל ישראל השנייה אינו חייב אשם תלוי משום דליכא מצוות ולר"ז ג"כ פטור משום דאי אפשר לברר אי' ולרב נחמן חייב משום דאיקבע איסורא. והרמב"ם פסק כר"נ דבעי' איקבע איסורו עיי' באומר לציון (באות קל"ח) בישוב הרמב"ם מקושית הכ"מ שם:.

והנה זה לשון תשובת הרשב"א בסי' רע"ב שהשיב הרשב"א להשואל וז"ל גם מה שהקשית מההוא דכריתות דשתי חתיכות אחת של חלב ואחת של שומן כו' ואם אכל אחת מהן חייב ודעתך בקושיא זו למה חייב באשם תלוי יתבטל האיסור ברוב היתר ופטור וחזרת למצוא תי' דהתם מיירי בחתיכות שוות ובזה נפלאתי כו' דממנ"פ אם החתיכות ניכרות איזה חלב ואיזה שומן אין חתיכת האיסור מתבטלת אצל חתיכות ההיתר המרובה ואם אכלה חייב חטאת כו' ואם אינו ניכרת שמא הגדולה היתה של איסור בין שאכל הגדולה או הקטנה או שמא של היתר עלתה בידו והיינו דקמיייתי אשם תלוי ע"כ דברי הרשב"א והמנחת כהן בשער השני מתערובת פרק ראשון הביא ג"כ דברי הרשב"א אלו וכ' שעיקר תי' הרשב"א היא שאפי' אין החתיכות שוות מ"מ חייב אשם תלוי דשמא הגדולה היתה של היתר ובטל איסור ברוב או שמא הגדולה היתה איסור והוא אכלה מחויב אשם תלוי ע"כ:

והנה הפרי מגדים בפתיחה להל' תערובת כ' שהשואל חכם גדול היה והכי קא קשיא לי כיון דאי אפשר לצמצם וא"כ ע"כ אחד גדולה מחברתה א"כ שמא הגדולה היתה היתר ואיסור בטיל וא"כ ליכא כאן איסור כלל וממילא לא הוי איקבע איסורא ואינו חייב אשם תלוי כלל. ורבותינו האחרונים ז"ל הרבו לישב קושי' זו באופנים שונים. ולי העני בדעת יותר תמוה לי איך מאורן של ישראל הרשב"א ז"ל לא הבין קושיא זו כלל ולא תירץ עליה שום דבר וכן בעל מנחת הכהן הי' מסתפק ויפה לו תי' הרשב"א ולא הרגישו בשום קושיא לכן נראה לענ"ד דלא קשיא קושית הפרמ"ג הנ"ל והרשב"א תי' שפיר דהנה המרדכי סוף חולין הביא שהקשה רבינו משולם לר' ברוך על הא דתנן בסוף פ"ד דפאה דחורי הנמלים שלאחר הקוצרים הכל לעניים שס' לקט לקט אמאי לא ניזול בתר רובא ורוב קמה לבעל הבית ותי' לו רבינו ברוך בתירץ השני דכל קבוע כמחצה על מחצה דמי דכל דבר שאינו בעל חיים כל מקום שמונח שם הוא קביעותו דהא אינו יכול לילך משם וכמו דאמרי' ט' שרצים וצפרדע אחד ביניהם או ט' ציבורין חמץ ואחד מצה הואיל והונח שם הוי מקום קביעתו עכ"ל מרדכי ומה שהקשה עליו המל"מ כבר ישבתי בטוב טעם בעזה"י בספרי חלת אהרן פיאה באות ל"ט יעי"ש ולפ"ז י"ל דודאי היכי דשאני חתיכות חלב ושומן מעורבים ומונחים יחד במקום א' ודאי דזה הוי ס' איסור גרידא ולא הוי איקבע איסורא דאי ההיתר גדולה אין כאן איסור כלל מחמת ביטול אבל במתני' דכריתות ובסוגיא שם מיירי דהי' לפניו שתי חתיכות כל חדא מונח בדוכתי' ויש מקום מיוחד לכל אחת ממילא הוי קבוע כנ"ל ולא שייך כאן ביטול ברוב כלל דהרי בקבוע לא מהני רובא וביטול כלל נמצא לפ"ז לעולם דאינו יודע איזה גדולה מחברתה רק שידע מקום הנחת האיסור ומקום הנחת היתר ונמצא אם אכל בלילה אחד מהן וסבור שנטלה ממקום היתר ואח"כ נטלה השנייה ואכלה נכרי ושוב נודע לו כי יש ספק אולי אכל של איסור דודאי חייב אשם תלוי דהרי לקח ממקום קביעות ולא שייך ביטול כלל אלא אפי' בא עכ"ום תחילה ואכל אחת ושוב אכל הוא השני דבשעה שאכל ישראל לא הי' קבוע מ"מ החתיכה זו שאכל בא מקבוע הוי ס' דאיקבע איסורא וחייב אשם תלוי וזהו הוא הדין אליבא דהלכתא דקיימ"ל כר"נ דבעי' איקבע איסורא אבל לר"ז ורבא ודאי דאם אכל הנכרי את הראשונה דאינו חייב אשם תלוי משום דמצוות בעי' או אפשר לברר איסור ונראה דה"ה אם נתערבו ב' החתיכות ואין לכל א' מקום מיוחד ליכא קביעות דלר"נ פטור דהרי לא איקבע איסורא דשמא הגדולה היתר ובטיל האיסור אבל לרבא ור"ז ודאי דחייב אשם תלוי דהרי איכא מצוות ואפשר לברר איסורא. והי' להגמרא אפשר לומר ג"כ עוד נ"מ בין רבא ור"ז לבין ר"נ דהיינו אם נתערבו התחיכות וליכא אקבע איסורא. אך כיון דהי' סבירא להו לתלמודינו דהלכה כר"נ לא אמרו אלא הנ"מ מה שחייב לר"נ אבל לא מה שחייב אשם תלוי לרבא ולר"ז כיון דלא קיימ"ל כוותייהו ולא מחייב אשם תלוי בכה"ג אלא היכי דאיקבע איסורא ובזה יהי' מיושבים פסק הרמב"ם שפסק כר"נ באכל עכו"ם הראשונה דחייב אשם תלוי והקשה הכסף המשנה דמדוע לא פסק כרבא שהוא בתרא והניח בצ"ע (ועיי' מה שכתבתי בספרי אומר לציון אות קל"ח) אך בדברינו א"ש דהוכיח הרמב"ם כיון שלא אמר הש"ס גם הנ"מ הנזכר דלרבא ור"ז חייב א"ת מוכח דפשיטא לי' לש"ס דהלכה כר"נ ולזאת לא אמר הש"ס הנ"מ אלא מה שחייב לר"נ אשם תלוי דהלכה כמותו ובדברינו מדוקדק מאוד דברי הש"ס דבעי' איקבע איסורא דהיינו שיהי' קבוע ממש או בא מקבוע וכנזכר ובזה לא קשה מידי קושית הפרי מגדים ולדעתי בחנם הרעישו חכמי דורינו בקושיא זו. אמנם השואל ברשב"א שפיר הקשה לפי דעת ר"ז ורבא ג"כ צריכן שתי חתיכות אך לא בעי' איקבע אסורה וממילא אפי' אינם מונחים כל חתיכה במקום מיוחד אלא שהי' לפניו מעורבים אפ"ה מחויב אשם תלוי והוקשה לו דליבטל האיסור ברוב דהיינו בהגדולה וע"ז שפיר תי' לו הרשב"א דלמא הגדולה היא אסורה וממילא הוי חתיכה ס' איסור ס' היתר ומ"מ חייב אשם תלוי דהרי איכא מצוות ואפשר לברר וא"ש בעזה"י דברי הרשב"א דודאי מודה רשב"א דלפי מה דקיימ"ל דבעי' איקבע איסורא אי באו לפניו חתיכות מעורבת דלא הוי אלא חתיכה ס' איסור כיון דלא איקבע איסורא ואינו חייב אשם תלוי אלא היכי דהי' לפניו שתי חתיכות בלתי מעורבים במקום רק כל אחת מונח במקומו דהוי קבוע גמור ולא שייך בו ביטול וכנזכר כנלע"ד. וראיה גדולה לדברי שבכל דברי תשובת הרשב"א לא הוזכר איקבע איסורא מזה נראה שלא מיירי הרשב"א וגם השואל רק למ"ד דלא בעי' איקבע איסורא ומכל מקום בעי שתי חתיכות מטעם מצוות ואיכא לברורי כנלע"ד. מדברי המנחת כהן ס' התערובת ח"ב פרק א' נראה שס"ל בדעת הרשב"א בתשובה דפסק כר"נ דלא בעי' איקבע איסורא דהרי כ' במנחת כהן שם דאם אכל כלב הראשונה פטור מאשם תלוי דלא כרמב"ם שפוסק כר"נ א"כ בלא"ה לא קשה קושית הפר"מ הנ"ל שהרשב"א שפיר תי' לו דיש ס' שמא הגדולה איסור ושמא הקטנה ומ"מ חייב אשם תלוי כיון דאיכא שתי חתיכות לפניו ואיכא לברורי ולרמב"ם לא קשה כמו שפירשתי:

והנה כבר הבאתי מלשון רשב"א שמשמע מדכתב ואם אינו ניכרת שמא הגדולה היתה של איסור בין שאכל הגדולה או הקטנה כו' ומוכיח מזה בפמ"ג בפתיחה לה' תערובת דהיתר בטל באיסור ונעשה כולו איסור והמנחת כהן כ' בפשיטות דלא אמרי' היתר נהפך להיות איסור בתערובת יבש איסור ברוב היתר וכן הוא דעת המשנה למלך פ"ז ממעילה וראיתי לשערי תורה ח"ג כלל ב' בדין רובא לאיסורא פרט י"א שכ' וז"ל והאמת אגיד שלא הבינותי דעת הסוברים דמיעוט היתר לא נהפך להיות איסור הא רובא מהני אפי' לדיני נפשות ומדוע לא יהי' מהני לדבר שהוא קל מדיני נפשות עוד הקשה השערי תורה בכלל ב' פרט ב' אשיטת רא"ש דס"ל בתערובת יבש ביבש ורוב היתר אמרי' דהחיסור נהפך להיות כהיתר ואין כאן איסור כלל א"כ הנסקלין בנשרפין לר"ש ניזול בתר רובא להחיר וכן רוצח שלא נגמור דינו שנתערב עם אחרים שנגמר דינם אמאי לא ימותו כולן ומה שתי' תוס' בזבחים ע"א דמשום רובא לא נעבוד דבר שהוא שקר וודאי כו' מדוע אמרי' בחתיכה חלב שנתערב כרוב דהאיסור כמאן דליתא ומותר לאדם א' לאוכלן עי"ש ולענ"ד יראה עם מה שכתבתי לקמן בסוגיא דדבר שיש לו מתירן לבאר שיטת תוס' הרח"ש בסוגיא דקפץ א' מהן לתוך המנויין דהא דקיימ"ל חד בתרי בטיל ה"ט משום דהוי רוב וחזקה ואין הסברה מחייבת דיעשה ברוב שתי פעולת א' שיסלק החזקה אשר היא ג"כ דאוריי' וחתיכת איסור המעורב הוי איתחזק איסורא ואיקבע איסורא ועוד יעשה הרוב פעולה דיעשה התערובת היתר גמור דזה לא שמענו אלא אמרי' דהרוב מסלק החזקה לגמרי והוי תערובת זו ספק גרידא דאלו היו הרוב והחזקה שקולין הי' איסור דאורייתא דאיקבע איסורא אך כיון שרוב עדיף מסלק את האיסור לגמרי ונשאר התערובת בס' וס' זה התירה התורה עי"ש ובזה נתישבו קושית הנ"ל דודאי בהיתר ברוב איסור שפיר אמרי' דהרוב מסלק לחזקה ונשאר ס' וס' התירה התורה אבל להיפוך מה בכך שאיכא רוב לאיסור הרי איכא חזקה להיתר ואי נימא דסלקא לחזקה ורוב ונשאר ספק א"כ הרי ס' מותר וכן בדיני נפשות מה בכך שנימא רובא עדיף מ"מ נשאר ס' וס' נפשות להקל אבל באיסור שנתערב בהיתר שפיר אמרי' נהפך להיות היתר כיון שלא נשאר אלא ספק הרי ספק התורה התורה וא"ש:

ומש"כ עוד שם בכלל ב' להשיג על מל"מ שלא מצינו היתר מצטרף לאיסור אלא בשניהם שווים ולא היכי דאיסור מרובה בהיתר דבריו צריך עיון דהרי בתוס' פסחים מ"ד ד"ה אלא כ' וז"ל לאביי הא דהיתר מצטרף לאיסור היינו כשיש מן האיסור יותר מן ההיתר כו'. עכ"ל וצ"ע:

תוכן העניינים

חלת אהרן (זרעים)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה