חלת אהרן (זרעים)· הרב אהרן פריד
מסכת פאה · פרק א
(כז) בתוס' יו"ט ד"ה אלו דברים הביא קושית הירושלמי דאמאי לא תני ג"כ תרומה וכ' הר"ש דהוי מצי לשנויי דשאני תרומה גדולה דלא די שאין בתוספתן מצוה אלא אדרבה כשמוסיף הוא עבירה שמערב טבל בתרומה ונותן לכהן בתורת תרומה ואוכל וכ' ע"ז התוי"ט וז"ל ומיהו קשיא דע"כ לא הוי ההוספה טבל אלא כשהוסיף אחר שכבר הפריש תרומה כשיעור אבל בתחילה כל ששיריה ניכרין רשאי לתרום כמו שירצה כדפסקי' בפ"ד דתרומת משנה ה' ולקמן בפרקין משנה ג' מבואר דבפאה נמי דכוותי' וצ"ע. ונראה לענ"ד לישב דיש לדקדק על לשון הר"ש שכ' שמערב טבל בתרומה ולמה לא כתב כפשוטו שאם הוסיף על התרומה אחר שהפריש שיעור תרומה הרי הכהן אוכל טבל בתורת תרומה ול"ל למינקט שמערב הטבל בתרומה אבל מזה נראה דכך הוא כוונתו דהנה אמרי' במס' ע"ז ע"ג דטבל במינו במשהו והביא התוס' הטעם בשם הירושלמי משום דהוי דבר שיש לו מתירן וכ' הרשב"א והר"ן בנדרים נ"ח משום שיכול להפריש עליו ממקום אחר וכן פסק הרמב"ם פרק ט"ו מהל' מאכלות אסורות. ולפ"ז י"ל דעיקר החשש בתרומה שמא יוסיף על השיעור מעט ויערב אותו בתרומה כיון שלדעתו עושה מצוה ואפי' אינו מערב בו רק כל שהוא מ"מ הוי דבר שיש לו מתירן כיון דודאי כבר נגמרה מלאכתו כיון שתרם ממנו השיעור המחויב ממילא הוי ההוספה דבר שיש לו מתירן דהרי יכול להפריש עליו ממקום אחר שג"כ נגמרה מלאכתו וממילא דאפי' כל שהוא לא בטיל ואכיל הכהן טבל ולכך לא תני תרומה באילו דברים שאין לו שיעור אבל בפאה דקיימ"ל בסוף פירקן משנה וי"ו דלעולם הוא נותן משום פאה ופטור מן המעשרות עד שימרח דמבואר שם דעיקר מצות פאה הוא קודם שבא לכלל חיוב תרומה ומעשרות דהיינו קודם שנגמרה מלאכתו א"כ ניהו דודאי כשהפריש פאה כשיעור ואח"כ חזר והוסיף חייב במעשרות ואסור לאכול עכ"פ אכילת קבע וכמש"כ התוס' י"ט להדיא בד"ה והפיאה דהיכי דנתן פאה כדינו וחזר והוסיף חייב במעשרות אבל מ"מ אם הוסיף מעט ומערבו בשאר הפאה בטיל חד בתרי ולא חשיב דבר שיש לו מתירן כיון שאי אפשר לפרוש ממקום אחר כיון דקיימ"ל בסוף פ"א דתרומת דאין תורמין מדבר שלא נגמר מלאכתו וכן מדבר שנגמר מלאכתו על דבר שלא נגמר מלאכתו נמצא אין כאן איסור להעני במה שהוסיף ומערב אבל בתרומה שפיר איכא איסור טבל דלא בטיל ולכך לא תני תרומה ומדוייק היטב לשון הר"ש הנ"ל. ואף שבמס' עבורה זרה אמרי' טעם אחר על טבל דלא בטיל משום כהיתירו כך איסורו ולטעם זה אפשר דאין חילוק בין תרומה לפאה מ"מ הר"ש שפיר כ' דהי' יכול הירושלמי לשיטתו לשנוי כן דהירושלמי ס"ל דטעמא דטבל משום דהוי דבר שיש ל"מ וא"ש:
(כח) בירושלמי אית תני הפאה אין לה שיעור לא למעלן ולא למטן ואית תני אין לה שיעור למעלה אבל יש לה שיעור למטן והמל"מ בסוף פ"א מהל' מתנת עניים האריך וכ' וז"ל מפשטא דירושלמי משמע בפיאה דאם נתן מקצת פאה וחזר והוסיף והשלים לכשיעור מה שהפריש בראשונה נעשה למפרע פאה ופטור מן המעשר. עוד כ' להלן וז"ל וגבי פאה אם הפריש פחות משיעור ודעתו להפריש יותר אליבא דכולי עלמא בין מה שהפריש בתחילה ובין מה שחזר ונתן אח"כ הכל פטור מן המעשר ואם לא הי' בדעתו להפריש עוד בזה נחלקו בירושלמי הנ"ל ותימה לי שלא הביא המשנה למלך דעת התוס' חגיגה ויו ע"ב ד"ה שאין כו' שכתבו מפורש וז"ל דלמאן דאמר יש לו שיעור למטה מה שנתן נתן וזכה העני ומחויב במעשר עד שישלם שיעור שישים בבת אחת דלא הוי פאה אם לא שילם לו בבת אחת עכ"ל הרי מבואר היפוך מה שהבין המל"מ דבנתן מקצת פאה סגי לכשישלים לחסרון השיעור א' מששים ואז נעשה הכל למפרע פיאה וליתא אלא דלא הוי לעולם פיאה עד שיתן פיאה בפעם אחת א' מששים ומשמע אפי' הי' דעתו להוסיף לא מהני למ"ד זה עד שיתן בפעם אחת וצ"ע: