חלת אהרן (זרעים)· הרב אהרן פריד
מסכת מעשר שני · פרק ב משנה ב
(קכו) ר' שמעון אומר אין סכין שמן של מעשר שני בירושלים ופירשו הר"ב והר"ש דקסבר ר"ש דלא ניתן מעשר שני לסיכה אלא לאכילה. ולא פירשו לן רבותינו טעמא של ר"ש בזה ונראה דהנה התוס' י"ט פ"י דתרומת כתב דזר שסך שמן של תרומה אינו חייב קרן וחומש אלא מדרבנן ואף דהביאו דרש דותבוא כמים בקרבי וכשמן בעצמותי אינו אלא אסמכתא בעלמא ואינו אלא מדרבנן ועיי' מה שכתבתי לעיל באות (קי"ג) והקשה בתוס' רע"ק פה דאיך הי' כח ביד חכמים להקיל לסוך מעשר שני כיון שהוא קום ועשה ומדאוריי' לא נתנה מעשר שני רק לאכילה ולשתיה ולא לסיכה. ולא ידעתי מדוע לא קשי' לי' להגאון ז"ל על תרומה דאיך התירו לסוך בשמן של תרומה אשר לא ניתנה רק לאכילה ולשתייה כמבואר בשביעת פ"ח משנה ב' ונראה לענ"ד דודאי הסברא מחייבת דכמו דבאכילה ושתייה הושם חק על פי התורה דבשיעור כזית מהן בכל איסורין חייב עליהן מדאורייתא וע"כ הטעם משום דנגבל עפ"י התורה דכשיגיע כזית לתוך האיצטומכא יש שיעור ליתן כח בכל הגוף ע"י התפשטות הגידן והוורידן כמו כן ע"י סיכה מתפשטת השמן בתוך העצמות וכמאמר הכתוב וכשמן בעצמותי אבל ודאי אין הסברה מחייבת שיהי' די בשיעור כזית שמן אם סכו באבר אחד שיבלע בכל הגוף ואפי' אם יסוך כל הגוף ג"כ אין ראוי לומר כיון שנבלע בכל הגוף יהי' חשיב כאילו אוכל כזית דשמא בתוך שיעור זה אינו מצטרף וע"כ לא שמענו שיעור כזית וכזית בכדי אכילת פרס אלא במידי דאכילה ושתייה אבל בסיכה לא נאמר שיעור וכיון שלא נאמר שיעור בסיכה א"כ לעולם לא הוי אלא כאוכל חצי שיעור ואפי' מחצי שיעור ג"כ קילא דחצי שיעור באכילה הוי מדאוריי' כיון דחזי לאצטרופי לשיעור שלם אבל בסיכה לא שייך שיעור שלם וממילא לא חשיב אלא חצי שיעור ואינו אסור אלא מדרבנן ולהכי בזר שסך שמן של תרומה אינו חייב קרן וחומש רק מדרבנן כיון דהוי כאוכל חצי שיעור ולא שייך חצי לאצטרופי אך כ"ז תינח בזר שסך שמן של תרומה אבל בכהן שפיר מותר לסוך שמן תרומה דהרי סך לא גרע מאוכל חצי שיעור יותר מבכדי אכילת פרס דודאי ליכא שום איסור לאכול משהו בכל יום ולהכי גם בסיכה מותר דהוי כשתייה רק דחשיב כשותה חצי שיעור ומיושב היטב קו' תוס' רע"ק מסך שמן של מעשר שני ולפ"ז י"ל דס"ל לר"ש דסיכה אינה כשתייה ומשו"ה כיון דאית לי' לר"ש כ"ש למכות א"כ אפי' אי סיכה לא חשיב אלא כנהנה מחצי שיעור אפ"ה אסור ומ"מ הקיל בשמן של תרומה כיון דמותר ג"כ לבהמה ודוחק:
(קכ"ז) שם משנה יו"ד מי שהי' מקצת בניו טמאים ומקצתן טהורין מניח את הסלע כו' ואומר מה שהטהורים שותין סלע זו מחוללת על זו כו' הר"ש הביא ירושלמי מה אנן קיימין אם באומר מכבר משקה מעורב ופי' הר"ש אי דאמר מעכשיו יהי' מחולל כו' נמצא הכל מעורב ואם באומר לכשישתו למפרע חולין שתו ופי' הר"ש כלומר ואין הסלע מתחלל על מה ששתו הנה לעיל באות (ע"ב) הוכחתי מהירושלמי דס"ל דשפיר דמי לתרום על מה שכבר נאכל מן הטבל עיי"ש וצריך לחלק מ"ש דאין יכולין לחלל מעשר שני על מה שכבר נאכל ובתרומה שפיר מצינו לתרום על מה שכבר נאכל וצ"ל דשאני חילל מעשר שני שאין מחללין על דבר שאינו ברשותו כמו סלע שנפל בים דבעי' שיהי' המעות וגם הפירות מצויין בידו כנלע"ד: