חלת אהרן (זרעים)· הרב אהרן פריד
מסכת חלה · פרק א משנה ט
(קלב) החלה והתרומה חייבין עליה מיתה וחומש ואסורים לזרים וכתב הר"ב דואסורה לזרים, בחנם הוא שנוייה דדון שחייבין הזרים עליהן מיתה וחומש פשיטא דאסורים לזרים ולר' יוחנן דס"ל חצי שיעור אסור מן התורה מצינו לפרושי דתנא אסורים לזרים בחצי שיעור וכן כ' הרא"ש בפירושו דלר"ל דס"ל חצי שיעור מדרבנן ל"ל דבכדי נקטי. והא דמוקמי לה בחצי שיעור אליבא דר' יוחנן הוא מירושלמי שהביא הר"ש והקשה התוס' רט דהרי אף לר"ל דחצי שיעור דרבנן, ג"כ לאו בחנם היא שנויה דהרי אפשר לפרש ואסורים לזרים בחצי שיעור ומדרבנן דהא הכי נמי תני' רחיצות ידים דלאו דאוריי' אלא מי"ח דברים. ושוב הביא מתוס' פ' הערל דכתבו באמת כן דמתני' מיירי בחצי שיעור לר"י מדאוריי ולר"ל מדרבנן ונמצא דברי הר"ב והרא"ש הנ"ל תמוהין עיי"ש:
ונראה לענ"ד לישב בעזה"י דהנה ביומא ע"ג תנן יום הכיפורי' אסור באכילה כו' ופריך אסור ענוש כרת היא ומשני לא נצרכה אלא לחצי שיעור ופריך הניחא לר"י דס"ל ח"ש אסור מן התורה אלא לר"ל דאמר ח"ש מותר מן התורה מאי איכא למימר מודה ר"ל שאסור מדרבנן ואי בעית אימא כי קתני אסור אשארא רחיצה וסיכה דליכא כרת והנה נראה דהנך לישנא פליגי רק לדעת ר"ל דלישנא קמא ניחא לי' לשנויי דאסור מדרבנן משמע לר"ל ועדיף טפי הכי מלדחוק ולומר שאסור באכילה בכדי נסבא אלא משום אינך ולישנא דאי בעית אימא ס"ל לדוחק לומר דמתני' דתנן אסור יהי' פירושו מדרבנן וטוב יותר לומר דבכדי לסבא אבל לר"י דחצי שיעור אסור. מן התורה לא קאי ואיבעית אימא דודאי עדיף טפי לומר דאסור מיירי בחצי שיעור כיון דאסור מן התורה ובזה פליגי הנך פוסקים דלעיל דהר"ב והרא"ש ס"ל כואיבעת אימא ולהכי מתני' דואסורין לזרים לר"י מוקי לה בחצי שיעור ולר"ל מוטב לומר דבכדי נסבא ותני' לה אגב גררא דמתני' דביכורים אבל בתוס' סרק הערל ס"ל כתי' קמא שביומא ולהכי בין לר"י ובין לר"ל טוב יותר לאוקמא מתני' בחצי שיעור כמו מתני' דיומא:
וראיתי להרי"ט אלגזי על הלכות חלה לרמב"ן שהקשה באות ו' דלמה לא מצאו כל הראשונים אופן ליישב מתני' דקתני ואסורים לזרים כי אם דמיירי בחצי שיעור הא אפשר דמיירי אפי' בשיעור שלם רק מיירי בזר שאוכל תרומת ספק דלכתחילה אסור שמא תרומה היא וספק דאורייתא לחומרא חבל בדיעבד אם אכל זר ס' תרומה פטור ממיתה דספק נפשות להקל ופטור מן החומש דס' ממונא לקולא וכמבואר במתני' רפ"ג דתרומת ופ"ז דתרומת משנה ב'. ונראה לענ"ד לישב דהנה תנן במס' שבועת כ"ד שבועה שלא אוכל ואכל אוכלין שאינם ראויין פטור ופריך הש"ס מסיפא דשבועה שלא אוכל ואכל נבילות וטריפות דחייב ומשני כאן בסתם וכאן במפרש ופריך מפרש מושבע ועומד הוא ואוקמי ר' יוחנן בכולל ור"ל אוקמי במפרש חצי שיעור ופריך ר"י מ"ט לא אמר כר"ל והקשה תוס' הא ר"י אית לי' חצי שיעור אסור מה"ת ותי' תוס' כיון דאין מפורש האיסור בתורה שבועה חל עליו, והקשה הרשב"א וכן הקשה בכפות תמרים במס' יומא דהרי בריש פרק יום הכיפורים בסוגיא המובא לעיל פריך הש"ס לר"ל דמודה דחצי שיעור אסור מדרבנן א"כ לא יהי' חל שבועה על חצי שיעור ולמה אוקמי ר"ל למתני' דשבועת הנ"ל במפרש חצי שיעור ומשני כיון שמותר מן התורה שבועה חל עליו א"כ מוכח מזה דאי הי' חצי שיעור אסור מדאורייתא לא היה חייל שבועה עליו ונמצא דברי תוס' תמוהין ע"ש. ונראה לישב בעזר הציר דהנה הרמב"ם בהל' ממרים פ"א כתב דכל העובר איסור דרבנן עובר בלאו דלא תסור והקשה א"כ נילך בספיקו להחמיר כמו שאר איסור דאורייתא ותי' הלח"מ דכן התנו חכמים מיד כאשר גזרו על האיסור שנילך בספיקו לקולא עי"ש. ויש להבין בשלמא לדעת הרמב"ם דס"ל ספיקו דאורייתא לקולא וא"כ מדאוריי' כל ספק מותר רק שחכמים גזרו על הספק שפיר איכא סברא לומר כשם שמדין תורה איכא חילוק בין ספק לודאי דדוקא ודאי אסור מדאורייתא ולא ספק ה"ה בדרבנן כל דתיקנו כעין דאורייתא תיקנו דודאי אסור וספק מותר ולהכי שפיר התנו דמה שאסרו דוקא בודאי אסרו ולא בספק אבל שיטת הפוסקי' דספיקו דאורייתא לחומרא ומה"ת ספק אסור כמו ודאי רק דלענין עונש אמרי' ספק נפשות להקל אבל לענין איסור ספק אסור כמו ודאי א"כ מה ראו חכמים להקיל בספק יותר מבודאי כיון דבדאוריי' ליכא חילוק אדרבה כללא כיילו לן בש"ס במס' גיטן ס"ה דכל דתיקן רבנן כעין דאורייתא תיקנו וכמו דבדאורייתא אין חילק בין ספק לודאי ה"נ נימא בדרבנן. והא דאנו מקילן בדאורייתא בספק ספיקא היינו מטעם דהוי כמו רובא וכמש"כ הרשב"א בסי' ת"א ורובא מהני גם לודאי איסור כמו בחד בתרי וכמש"כ הרשב"א שם מובא בש"ך יו"ד סי' ק"י ס"ק ס"ד הבאתי לעיל באות (קט"ז) וע"כ צריכן אנו לומר דלדעת הסוברים ספק דאורייתא אסור מ"מ קיל הספק מודאי דבודאי איסור כיון דמפורש בתורה אין שבועה חל עליו דהוי מושבע מהר סיני אבל בספק איסור אף שאסור מן התורה מ"מ אינו מושבע עליו מהר סיני וממילא שבועה חל עליו וכיון דגם בדאורייתא קיל ספק מודאי שפיר ראו חכמים להקל בס' דרבנן יותר מודאי ונמצא לפ"ז תליא הך דינא אי שבועה חל על דבר שאינו מפורש בתורה בשיטת הפוסקים אי ספיקו אסיר מדאוריי' דלשיטת הסוברים דספיקו אסור מדאוריי' ע"כ דאין שבועה חל על הספק כיון שאינו מפורש דאצ"ה תיקשי מדוע הקילו בס' דרבנן אבל לשיטת הסוברים דס' דאוריי' מה"ת לקולא א"כ שפיר נוכל לומר כפשוטו דאין חילוק לענין שבועה בין מפורש בתורה או לא דכיון שאסור מן התורה הוי מושבע מהר סיני ואין שבועה חל עליו ומ"מ שפיר הקילו בס' דרבנן כמו דאיכא חילק בדאורייתא דספק מותר מדאורייתא רק מדרבנן אסור. והנה שם במס' יומא פריך ר' יוחנן לר"ל מהא דתני' כל חלב לרבות חצי שיעור וחלב כוי אלמא דחצי שיעור אסור מדאורייתא ומשני ר"ל מדרבנן וקרא אסמכתא בעלמא. והפרי חדש בסי' ק"י הוכיח מזה כדעת הרמב"ם דספיקו מדאורייתא לקולא דכיון דמשני ר"ל על לימוד הברייתא דהיא מדרבנן א"כ כל מה שנשנה בברייתא הוא דרבנן כיון דאמרי' קרא אסמכתא בעלמא א"כ חלב כוי דהוא ספק בהמה ספק חיה אינו אלא מדרבנן ומותר מן התורה ע"כ ולפ"ז ר' יוחנן דפריך מבריי' וס"ל דחצי שיעור אסור מן התורה ודרשא גמורה הוא ה"ה ספק חלב דהיינו חלב כוי וכל ספק ג"כ אסור מדאורייתא כיון דמחד ריבוי ילפי' לה תרווייהו. ואף דהפרי חדש כתב שם דגם ר"י ס"ל דספיקו דאורייתא מותר ויליף לה מדאיצטרך ריבוי לכוי וס' חלב ש"מ דשאר שפא מותר מן התורה כבר השיגו בזה הכפות תמרים בסופו דאדרבה נאמר לאידך גיסא דלר"י ילפי' בכל התורה דספיקו דאורייתא מכוי עי"ש ולפ"ז ר"י ור"ל כמו דפליגי בחצי שיעור אי אסור מה"ת או לא כמו כן פליגי בספק אי אסור מדאורייתא או דרבנן. והשתא א"ש דבשלמא ביומא דהסוגיא קאי לר"ל דס"ל חצי שיעור דרבנן וממילא גם כל ספק אינו אסיר רק מדרבנן וכנ"ל א"כ ישאר לן הסברא החיצונה דאין חילוק בדבר דאין לו היתר מן התורה בין מפורש בתורה או רק מצד ריבוי' דלעולם אין שבועה חל עליו ומ"מ לא תיקשי מ"ט התירו בס' דרבנן כיון דגם מדאוריי' איכא חילוק בין ס' לודאי וספק קולא ה"ה בדרבנן קולא ספק וכמו שבארני לעיל אבל שם בשבועת שם הסוגיא קאי לר"י דפריך הש"ס ור"י מ"ט לא אמר כר"ל שפיר כתבו התוס' דלהכי לא משני הש"ס משום דס"ל חצי שיעור חסיר מה"ת דלר"י כיון דאינו מפורש בתורה ע"כ שבועה חל עליו דכיון דלדידיה חצי שיעור אסיר מדאורייתא ה"ה ספק אסור מה"ת וא"כ בדאורייתא אין חילוק בין ס' לודאי א"כ תיקשו בספק דרבנן כיון דרבנן נמי הוי דאורייתא מלא תסור אלא ע"כ דגם בדאורייתא ס' קל"ה מודאי כיון דספק הינו מפורש איסורו בתורה רק דנתרבי מכל חלב שבועה חל עליו וממילא ה"ה בחצי שיעור דג"כ נלמד מכל חלב ואינו מפורש איסורו בתורה ג"כ שבועה חל עליו ושפיר פריך הש"ס ור"י מ"ט לא אמר כר"ל ואף דס"ל לר"י דח"ש אסור מה"ת מ"מ לדידי' שבועה חל עליו ומיושב קושית הרשב"א והכפות תמרים הנ"ל דהרמב"ם דף דס"ל חצי שיעור אסור מה"ת אפ"ה פסק דס' דאורייתא לקולא היינו משום דיליף לה מממזר וכמבואר במהרי"ט וס"ל דשבועה חל על חצי שיעור כיון דאינו מפורש בתורה:
למידן אנו לפי דרכינו דספק אי אסור מדאוריי' או לא תליא בפלוגתת ר"י ור"ל אי חצי שיעור אסור מה"ת או לא וממילא לא תיקשי קושית המהרי"ט אלגאזי הנ"ל דלוקמי מתני' ואסורים לזרים בס' תרומה דהרי עיקר דין דס' תרומה תליא בחצי שיעור וממילא כי מוקמי בחצי שיעור גם ספק בכלל כי ספק תלי' ג"כ בחצי שיעור וא"ש: