חלת אהרן (זרעים)· הרב אהרן פריד
מסכת ביכורים · פרק א משנה ה
(קמ) האשה מביאה ביכורים ואינה קורא וכ' הר"ש דאם יש ש לה בעל בעל מביא וקורא משום דכתיב ולביתך מלמד שבעל מביא בכורי אשתו וקורא ובמס' גיטין מ"ז פליגי ר"י ור"ל אי קנין פירות כקנין הגוף דמי או לא ופריך ר' יוחנן לר"ל דס"ל ק"פ לאו כקנין הגוף דמי ממתני' דבעל מביא וקורא אלמא דק"פ כקנין הגוף דמי ומשני ר"ל שאני התם דכתיב ולביתך אבל בשאר מקום קנין הפירות לאו כקנין הגוף דמי והכי קיימ"ל כר"ל ובמס' ב"ק פ"ח מסקי' דהתקינו באושא דאשה שמכרה בנכסי מלוג ומתה הבעל מוציא מיד הלקוחת ופירש"י דאלמוה רבנן לשיעבודי' דבעל דאע"ג דאין לו אלא קנין פירות חשוב כלוקח ראשון וטעמא משום איבה. ואמנם נחלקו הפוסקים בדין תקנת אושא דדעת הרמב"ם מובא בטור וש"ע אבן פזר סי' צ' דכל זמן שלא מתה האשה הנכסים בחזקת הלוקח וכפשטות לשון הש"ס ומתה הבעל מוציא כו' דמשמע קודם שמתה הנכסים ברשות לוקח ודוקא לאחר שמתה הבעל מוציא. אבל דעת הר"ש דלשון ומתה והבעל מוציא לאו דוקא דאף בחייה הנכסים ברשות הבעל. והקשה הדרישה דמאי נ"מ בפלוגתתא זו כיון דהפירות בין כך ובין כך הבעל אוכל כל ימי חיי' וגם כ"ע מודו דהלוקח יכול למחות בבעל אם רוצה לבנות שם וכמו שכ' הנמ"י שם ותי' הדרישה דנ"מ אם נפל הבית על הבעל ועל האשה וא"י מי מת תחילה דאם הקרקע בחזקת הלוקח אז יורשי הבעל צריכין להביא ראיה שהאשה מתה תחילה אבל לדעת הרא"ש הקרקע בחזקת הבעל אזי הלוקח צריך להביא ראיה שהבעל מת תחילה עכ"ל והקשה הבית שמואל בסי' צ' סקל"ו הא קיימ"ל שם. סעי' וי"ו בנפל הבית עליו ועל האשה הנכסי מלוג בחזקת האשה הן א"כ ממילא זכה הלוקח והב"ש לא מצא מענה לקושיתו. ולענ"ד נראה לישב בסייעתא דשמיא. דהנה לקמן בס"ק ל"ט הקשה הב"ש לשיטת הרא"ש דאף בחייה הבעל מוציא מיד הלוקח והקרקע בחזקת הבעל קאי א"כ אמאי קיימ"ל דאם הבעל מת בחייה המכר קיים ונשאר הקרקע ביד הלוקח הא הוי מוכרת דבר שאינה ברשותה דהשתא אינה יכולה למכור דאין הקרקע שלה וכמו דאמרי' בפ' אעפ"י דאם אמרה יקדשו מעשי ידיה דאחר הגירושין ג"כ אינו חל ההקדש משום מי איכא מידי דהשתא לא קדיש ואח"כ יקדש ע"ש ותי' בס' אבני מלואים עם מה שכ' הרמב"ן בסוף פ' יש נוחלין קל"ו אהא דתנן הכותב לבנו מהיום ולאחר מיתה דאם מכר הבן בחיי האב אין ללוקח כלום עד שימות האב הקשה כאן רבינו יוסף הלוי לר' יוחנן דס"ל קנין פירות כקה"ג דמי אמאי קני הלוקח מבן כי מאית האב בחיי הבן והא אין אדם מקנה לחבירו דבר שלא הא לעולם כלומר דבר שלא בידו ותירץ דאפי' למ"ד קנין פירות כקה"ג דמי מ"מ בריה ג"כ אית לי' קנין הגוף אלא דמתלי תלוי וקאי כי מאית האב בחיי הבן איגלאי מילתא למפרע דמהאי שעתא קניא ומה מכר ראשון לשני כל זכות שתבוא לידו דהא אגידי בי' מעיקרא וכי לא בא לידו אותו זכות שמת הבן בחיי אב פקע קניני' לגבי לוקח עכ"ל הרמב"ן וממילא ה"ה בתקנת אושא לפי המבואר ברש"י עיקר תקנת אושא לא היה אלא דאלמוה רבנן דקנין פירות דבעל שיהי' כקנין הגוף כמו לר' יוחנן בעלמא וא"כ כי היכי דלר"י כי אתו לידיה דבן הוי מכירה למפרע כיון שהי' לג קנין הגוף רק דהוי מיתלי תלוי וקאי מחמת קנין פירות של האב ועכשיו שבאה לידו אעלאי למפרע שהיה שלו והי' בידו למכור ה"ה בתקנת אושא אשה אית לה ג"כ קנין הגוף ומיתלא תלוי וקאי וכי מיית בעל או נתגרשה איגלאי למפרע דדידה הוי ומכירתה קיימת ע"כ דברי האבני מלואים ולפ"ז א"ש דודאי הא פשוט ומבואר דהא דקיימ"ל בנפל הבית עליו ועל אשתו וא"י מי מת תחילה נכסי מלוג בחזקת האשה אין זה מטעם דנתברר דהיא מתה באחרונה והבעל תחילה אלא הטעם משום דמספיקא לא נוכל להוציא נכסי מלוג מחזקתה ולהכי אם לא מכרה הנכסים בחיי בעלה אמרי' דנכסים בחזקתן אבל אי מכרה בחיי בעלה ואח"כ נפל הבית עליהם לא שייך לומר שעכשיו נתברר שהי' שלה מקודם כדי שתהי' מכירתה מטעם אגלאי מילתא למפרע דהרי לא נתברר עתה כלום רק דמחמת ספק אין מוציאן ממנה וכיון דלא נתברר ולא שייך לומר איגלאי מלתא ממילא דלא היה מכירתה מכירה מטעם מוכר דבר שאינו ברשותה וכקושית הב"ש הנ"ל והיה הדין בזה דהלוקח צריך להביא ראי' שהבעל מת תחילה דאז כיון שיתברר שהנכסים שלה אז ממילא מכירתה קיימת ושפיר קנה הלוקח מטעם אגלאי מילתא וכנ"ל אכל חי לא מביא הלוקח ראיו' אז אע"ג שאין ליורשי הבעל שום זכייה מטעם שקיימ"ל בנפל הבית כו' שהנכסים בחזקת האשה מ"מ גם הלוקח לא קנה מטעם שהמוכר מכר דבר שאינו שלו ונשארו הנכסים בחזקת יורשי האשה ואין ללוקח רק מעותיו אך כ"ז לדעת הרא"ש דס"ל דנכסים בחזקת הבעל הן אבל לשיטת הרמב"ם דהנכסים בחזקת האשה א"פ מעיקרא לא קשה קושית הב"ש ממוכר דבר שאינו שלה דהרי שלה ממש היא ואינו צריך עתה להתברר ששלה המה הנכסים דלא צריכי' לתירץ אבני מלואים דנימא איגלאי מלתא וממילא דשפיר קנה הלוקח ומכירתה קיימת וזה כוונת הדרישה הנ"ל בנפל הבית כו' דתניא בדעת הפוסקים הנ"ל דלרמב"ם על הבעל להביא ראיי' ואם לאו נשאר הקרקע ביד הלוקח ולרא"ש על הלוקח להביא ראיה ואם לא הביא הקרקע ברשות יורשי האשה וא"ש ומיושב קושית הבית שמואל: