אור ברסלב
חלת אהרן (זרעים) והנה אצינה פה מה שמצאתי באמתחת הכתבים תשובה השייך לה' מקואות

חלת אהרן (זרעים)· הרב אהרן פריד

והנה אצינה פה מה שמצאתי באמתחת הכתבים תשובה השייך לה' מקואות

בעז"ה להל' מקואות סימן רא

שפעת שלומים משמי מעונים לכבוד ידידי הרבני המופלג בתורה חו"ש דת רענן כבוד מוהר"ר ישעי' מאנהיימער ני'

טרם אתחיל לבוא להשתעשע עמו בשעשועין דאורייתא. אברכהו באלף תודתי וברכות על אשר הודיעני כי הוא שוקד על ספרי אומר לציון כי זה חלקי מכל עמלי לזכות הרבים ולהגדיל התורה האדירה כן יזכהו ה' להרים קרנו ומזלו שיוכל עוד להתמיד וללמוד תורה מתוך הרוחה והנה בעיקר השאלה להורת בה לא יתכן מאחר שכבר אסרוה הגדולים כאשר כ' מעלתו בעצמו אמנם מה שקשה לו נעבור אחת על אחת לפנינו ונדבר בו בעזה"י:

הנה מעלתו הקשה וזה לשונו לא הבנתי דברי חתם סופר שמדמה נוטפים בזוחלין למין במינו ושמואל לשיטתו דמין במינו לא בטיל. ונפלאתי הלא נוכל להקשות בענין זה קושיות הרבה דקיי"ל דהיתר בהיתר לא בטיל כמבואר בכל הפוסקים והגשמים בשעת שנוטפים עדין סוחר הם עכ"ל:

והנה מקור הדבר של היתר בהיתר לא בטיל הוא מדברי הר"ן נדרים נ"ב ומבואר שם דלר"י דס"ל מנ"מ לא בטיל ע"כ לא ס"ל דהיתר בהיתר לא בטיל דאלת"ה אינו מוכח דמין במינו איסור בהיתר לא בטיל מולקח מדם הפר ומדם השעיר דלמא משום דהיתר בהיתר לא בטיל אלא ע"כ דס"ל דהיתר בהיתר בטיל שפיר ממילא שמואל דס"ל כר"י דמב"מ לא בטיל. לא קשה תיפוק לי' דנוטפים בזוחלים היתר בהיתר דהרי לשמואל היתר בהיתר שפיר בטיל. וע"כ צ"ל דכונתו על עיקר הדין דקיי"ל נוטפים ביטול ברוב זוחלים דהרי הוא היתר בהיתר ולמה יבטלו הנה האחרונים השיגו והקשו על הר"ן שסותר דברי עצמו בתשובת הר"ן סי' נ"ב שכ' שם בחוטין מבוקעת שנתערבו בחוטין שאינו מבוקעת מותר לטחון אותן קודם פסח כדי שיתבטל ויהי' מותר בפסח ואין לומר דהיתר בהיתר לא בטיל דהרי מוכח ממתני' רפ"ט דכלאים דצמר רחלים עם צמר גמלים שטרפן זה בזה אם הרוב צמר גמלים מותר לעשות עם פשתן הרי מוכח דהיתר בהיתר בטיל ע"כ הרי דהר"ן גופי' בתשובה סותר את דבריו בנדרים הנ"ל ואע"ג שיש לדחות ראיות הר"ן מכלאים דמ"ל דהך מתני' ר' יהודא הוא דס"ל מב"מ לא בטיל וממילא דלדידי' היתר בהיתר בטיל ואתי' מתני' דכלאים כותי' מ"מ קשה הרי אנו קיי"ל כחכמים בש"ע דמין במינו בטיל ואפ"ה פסקי' ברמב"ם ובש"ע להלכה כמתני' דרפ"ט דכלאים אלמא. דהלכה דהיתר בהיתר בטיל ומכ"ש אי נימא דנוטפין בזוחלין שני מינים הן כאשר כ' מעלתו ני' ויבואר לפנינו אי בודאי היתר בהיתר בטיל שלא במינו כמבואר בש"ע סי' צ"ט סעי' ו' בכזית חלב שנפל למים וכ' הש"ך דאתא לאשמעינן דאף דהיכא דנתערב היתר בהיתר והאיסור בא ע"י ערוב לא בטיל הכא בטיל וכן כ' הפרי חדש שם עכ"פ לא קשה קושיתו מהיתר בהיתר דאינו הלכה פסוקה:

ועוד נראה לענ"ד דזה לא הוי היתר בהיתר דהנוטפים טרם יגיע לארץ אינם מטהרין אפי' כלים ומכ"ש אדם אפי' יש בהם מ' סאה דהרי אין טובלין באויר וכמבואר אבל מים שבאוויר פסולים וא"כ לא שייך כאן היתר בהיתר לא בטיל כלל דהרי נוטפים קודם שיגיעו לארץ פסולים ואינם מטהרים כלל והוי נוטפים בזוחלים כאיסור בהיתר וע"י במג"א סי' תרכ"ו סק"ז דמבואר שם דהיתר בהיתר בטיל גבי סכך פסול:

עוד כתב מעלתו וז"ל ועוד קשה הא הוי דבר שיש לו מתירן דהא אפר לעשות מזוחלין נוטפין הוצאת ע"י מחצלת וכונתו כיון דנוטפים יש לו מתירן באשבורן אינו בטיל בזוחלין משום דבר שיש לו מתירן עכ"ל. הנה ביבמות דף פ' מקשי הש"ס על הא דתניא חתיכה חטאת טהורה שנתערבה במאה חתיכות של חולין ד"ה לא תעלה ותיקשו לבטל ברובא ומשני רב אשי משום דהוא דשיל"מ והא דרב אשי בדותא הוא דאי לכהן משרי שרי ואי לישראל לעולם אסור וכ' הר"ן בנדרים שם דף הנ"ל בסוף הענין דשמעינין מזה דלא מקרי דשיל"מ אלא מה דאסור האידנא ולבתר זימנא שרי אבל אם לאיזה ענין לעולם שרי ולאיזה ענין לעולם אסור לא מקרי דשיל"מ וממילא נוטפים שבאשבורן לעולם ובזחילה לעולם אסור לא שייך לומר דנוטפים לא יבטלו בזוחלין משום דשיל"מ דהרי באשבורן לעולם הנוטפים מותרים ובזחילם לעולם מותר אסור א"כ אין זה היתר למה שנאסר ולכן בטיל שפיר וזה דומה לחטאת טהורה כיון דלישראל נאמר לא הוי דשיל"מ בשביל שהותר לכהן שהרי לעולם לא נאסר לכהן ודו"ק שפיר שם בר"ן ויראה כי נכונים הדברים וטעמא דדשיל"מ גבי נוטפים בזוחלין בדותא הוא ועי' בסי' ס"ט סעי' י"ד בש"ך וט"ז בבשר ששהה ג' ימים שנתערב:

ועוד נראה לענ"ד דזו מפרטי דיני של דבר שיל"מ הוא שהמתיר. עתיד לבוא בודאי אבל אם ספק שיבוא המתיר אינו בדין דשיל"מ כמבואר בש"ע א"כ איך נאמר שנוטפין יש לו מתירין ע"י מחצלת וכי לעולם יש לאדם מחצלת והלא אין ביד כל אדם לעשות מחצלת ואין שייך לומר שהמתיר יבוא בודאי כיון שאין ביד כל אדם לעשות כן ואין לומר דעכ"פ למי שיש לו לעשות נוטפין באשבורן לא יהי' בטיל:

ולדעת המ"א באו"ח סי' שי"ח כיון שחל איסור דבר שיל"מ לגבי חד גם לאחרינא שאין חל דבר שיל"מ אסור וע"י ביו"ד סי' ק"ב ברמ"א ופמ"ג מ"מ נ"ל דלא דמי כלל ועוד הרי כתב הצל"ח פסחים ט' ברש"י ד"ה תשע חניות דלא שייך דשיל"מ לא בטיל אלא במידי דאכילה דכיון שאכלו היום לא יוכל לאוכלו למחר דלא יאכלו כי אם פעם א' אבל לגבי הנאה או ריח או טעם דכל יומא ויומא חזי לא שייך לומר דשיל"מ לא בטיל הואיל והוא מפסיד טילטול או הנאה של היום והרי זה דומה למה דפסקי' בש"ע דבדבר המתקלקל ונפסד לא אמרי' דשיל"מ לא בטיל ע"כ. וממילא הכא נמי גבי נוטפין לא שייך לומר עד וכו' ע"י מחצלת דהרי אם יש הרבה טעמים שצריכין טבילה יכולין לטבול כאן בזה אחר זה ואם אנו אוסרין טבילה ע"י ביטול יבוא לידי הפסד וחיסר הנאה ואינו דומה כלאכילה שאינו אלא פ"א ומכ"ש בטבילת מצוה שקיי"ל זריזן מקדימין למצות ודאי לא שייך דשיל"מ דהרי לא גרע מנתקלקל התבשיל דאמרי' דשיל"מ בטיל:

עוד כ' מעלתו וז"ל ועוד במין במינו אזלינן בתר שמא כמש"כ הרמ"א וש"ך וכו' דשור ואיל וכבש הוי מין בשאינו מינו דאזלינן בתר שמא ולפ"ז מי גשמים ומי נהר נמי שני מינים הן וא"כ תיקשו איך כתבו דהוי מין במינו ע"כ תמוהין דבריו מאוד דם הפר ודם השעיר דמיני' ילפינן דמין במינו לא בטיל ואזלינן בתר שמא ומ"מ מקרי מין במינו ומדוע נימא דמי גשמים ומי נהר יהי' מין בשאינו מינו ועוד דהרי משנה שלימה שנינו ברפ"ט דכלאים שצמר רחלים וצמר גמלים שטרפן זה בזה בטיל ברוב וכ' תוי"ט שם משום דהוא מין במינו דאזיל בתר שמא ומנ"מ צמר גמלים וצמר רחלים ממי נהר ומי גשמים ואין כאן שום ספק דהוי מין במינו ומה שהב"י כ' בשור ואיל וכבש ג' מינים הם כבר כ' הש"ך בספרו הארוך סי' צ"ח ומובא בפמ"ג בפתיחה לה' תערובת דמיירי דוקא בשלימים אבל בשר כל מין בשר שם אחד הוא וכן בחלב פרה וחלב רחל ה"נ מין אחד הם עכ"פ מיושב קושיות מעלתו דלא שייך כן היתר בהיתר ולא דבר שיל"מ והוי מין במינו כן נראה נכון

שוב כ' ליישב קושית ת"ה דמ"ש נוטפין דפסלי זוחלין ברוב משאובין דלא פסלי מקוה אפי' ברבו וכן קושית התו' שבת למה חיישינין שמא ירבו הנוטפין נימא קמא קמא בטל ואמר מעלתו ליישב דודאי מדאורייתא אמרי' קמא קמא בטל ורק מדרבנן אסרו וכמו שכ' הרא"ש דגזרינן אטו חרדלית של גשמים ואסור משום מראית עין הנה לפי דבריו תיקשי הלא הרא"ש גופא במס' ע"ז פ' השוכר סעי' כ"ח הקשה ג"כ קושית התו' הנ"ל דלמה חיישינן לרבו הנוטפין אמאי לא נימא קמא קמא בטל ותי' דלא אמרינן קמא קמא בטל אלא דוקא כל זמן שלא רבה האיסור אבל כל שרבה האיסור עד שאין בהיתר ששים ודאי אסור וכן קיי"ל בש"ע סי' רל"ד סעי' י"ח א"כ מדוע לא תי' הרא"ש על ת"ה דנימא דבאמת אמרינן קמא קמא בטל רק משום מראית עין אסור וכן מה שהקשה על ת"ה לשיטתו דבאמת אמרינן קמא קמא בטל רק משום מראית עין אסור תמוהין דבריו דהרי קיי"ל לשיטתו דבאמת אמרינן קמא קמא בטל רק משום מראית עין אסור וכן מה שהוקשה על ת"ה דנימא באמת מדאורייתא קמא קמא בטל רק משום מראית עין אסור תמוהין דבריו מאוד דהרי קיי"ל דלא אמרי' קמא קמא בטל אלא בנפל מצירצור קטן דהיינו טיפין דקיל וכעין מי גשמים שמטפין טפה טפה אבל בנפל מפי כלי רחב לא אמרינן קק"ב וכגון שנפל מי גשמים לתוך צינור שאינו בת קיבול ומשם נשפך בפ"א לתוך הזוחלין ורבו עליהן הרבה דלא שייך קק"ב ועל זה אמרינן ג"כ דנוטפין שרבו פסולין וע"כ שפיר הקשה הת"ה דאמאי לא יטהרו הנוטפין ע"י הזוחלים כמו השאובים ע"י המקוה וא"ש אבל עיקור קו' התו' והרא"ש דנימא קק"ב הוא דיקא על טבילה בנהרות שרב ואבוה דשמואל אסרו משום שמא ירבו הנוטפים דהיינו מי גשמים שיורדין טפות טפות על הנהר ויסי' אסור ואמאי נימא קק"ב ולא שייך לתי' דמשום מראית העין אסור דהרי שמא ירבו נוטפים קאמרינן ולא הוי אלא ספק ומדוע נאסור הלא לא הוי אלא ספק דרבנן ולקולא ומכ"ש היכי דאפי' איסור דרבנן ליכא אלא משום מראית עין היכי נאסור טבילה בנהרות משום ס' זה שמא ירבו אפי' בודאי רבו ג"כ אין איסור אלא משום מראית עין. ודווקא לשמואל דאמר נהרא מכיפי' מתברך ומדינא מותר לטבול בנהרות אפי' רבו ממש ואנחנו רואים שרבו דלא חשיב רוב מפני שממקורו נובע ורוב כשירן הן שפיר אמרי' דמ"מ אסור לטבול בנהרות וז"ל הרא"ש סוף נידה דנהי דנהרא מכיפי' מתברך לא עבדי' בה עובדא גזירה משום חרדלית של גשמים דאי שרינן לטבול בנהרות יאמרו העולם דנוטפין מטהרין בזוחלין דסוברין דרובן נוטפין ולא ידיע דנהרא מכיפיי' מתברך ואתי למישרא למטבל בחרדנית של גשמים שכולן נוטפים עכ"ל הרי מפורש דוקא היכי דודאי רבו הנוטפין שייך גזירה אבל בספק רבו לא שייך גזירה דספק דרבנן לכ"ע מותר. אבל לאידוך מ"ד דסברי לאסור לטבול בנהר אפי' בספק רבו. הנוטפין מטעם שמא ירבו הנוטפין ס"ל בנוטפין שרבו אסורין מדאורייתא ולהכי חיישינן גם לספק שמא ירבו וע"כ משום דהוי ספק דאורייתא שפיר קשיא להו דנימא קק"ב וגם קשה קושית הת"ה דיטהרו הנוספין את הזוחלין ואין תי' של הרא"ש מהני כלל ליישב קוש' הנ"ל דמה ענין שמוטה אצל הר סיני ותבונן מעלתו ני' היטב ודו"ק בענין זו ויראה כי כנים הדברים בעזה"י:

עוד כ' לאסור בענף שיוצא מן הנהר ואין בו מ' סאה עד שנתערב במי גשמים והפשרות שלג שהוי תחילת ביאתו לעולם ע"י תערובות ואינו בטל כדעת המרדכי ביבמה שרקקה דם וה"ה כאן כיון שתחילת ביאתן לכאן הי' בתערובת אינו בטיל והביא תשו' ארץ צבי ואנכי לא ראיתי ארץ צבי מעולם אך נחזי אנן. תנן התם מקואות פ"ב משנה ה' מקוה שיש בה שלושה גומות של מים שאובין לוג לוג אם ידוע שנפל לתוכו מ"ס מים כשרים עד שלא הגיע לגומא השלישית כשרה ואם לאו פסול ור"ש מכשיר ע"ש ויש לתמו' מדוע לא הביא בש"ע הל' מקואות דין זה כיון שהוא דין חדש דאע"ג דקיימ"ל דכל היכי דאיכא רוב כשרים אז בס' שאובים על המיעוט כשר והולכין להקל בס' שאובין והכא במתני' דאיכא רוב כשרים אז בס' שאובין לחומרא שהרי אם אינו ידוע אם הי' המ"ס במקוה קודם הג' לוגין המקוה פסול וכבר תמה כן החתם סופר בסי' רט"ז ע"ש שהניח בתימה. עוד הקשה השואל שם דמ"ש שלוש גומות משאובים שנפל משלושה כלים שפסק הראשון קודם שהתחיל השני שאינם פוסלין כלל את המקוה ותי' לו החתם סופר שם דשלוש גומות שבמקוה הוי ככלי שיש בה שלש תוכיח שעושין לקבלה ושפך ממנו למקוה שזה פשוט שאין משגיחין אי פסק תוך הראשון קודם שהתחיל השני כיון שהכלי הגדול מצרפים והכח נמי ל"ש ע"כ ועפר אני תחת כפי רגלו של מרן ח"ס קשה לפ"ז למה נקט התנא דוקא מקוה שהי' בה שלש גומות ומה רבותא יש בשלש כיון דסוף כל סוף הוי ככלי אחד ומדוע לא תני התנא מקוה שיש בה גומא א' מחזקת ג' סאין אם ידוע שנפלו בה מ' סאין כשרין קודם שיגיע לגומא כשרה דהא ודאי זה פשוט דכל זמן שלא נתערבו שלושה לוגין שאובין בהמקוה שאין פוסלין ואין לומר דהתנא רוצה להשמיענו דאע"ג דלענין צירף מצטרפי כאלו הי' בכלי אחד מ"מ לענין פסול המקוה לא נימא כיון שהגיע המקוה ומים כשרין שבה לגומא הראשונה חשוב כאלו נתערב כולו ולזאת אשמוענין דאין פסול המקוה עד שיגיע לגומא השלישית דזה פשיטא דהרי קיימ"ל בסי' ר"א סעי' י"ז דמים שאובין שנוגען במי המקוה לא פסלוה כשהן מן הצד ומסתברא דגם ר"ש דפליג במתני' ומכשיר אין חילוק בין שלוש גומות לגומא א' ובו שלוש לוגין א"כ אכתי תקשי למה נקט במתני דוקא שלש גומות ולא גומא אחת:

ומה שנראה לענ"ד בעזה"י הוא ע"פ דברי המרדכי חולין בשם רבינו ברוך דכל דבר שתחילת ביאתו לעולם ע"י תערובות מדאורייתא לא בטיל כמו דיבמה שרקקה דם וכו' אך נחלקו בדעתו המשנה למלך עם מהר"י אלפאנדרי מובא במשנה למלך פ"א מה' משכב ומושב דדעת מהר"י אלפ' דלא שייך דברי המרדכי אלא כשלא הי' להיתר מקום מיוחד בתחילה קודם שנתערב בו האיסור כמו יבמה שרקקה דם דהרוק והדם באים כא' מעורבין אבל אם כשהי' להיתר מקום מיוחד קודם שנובע האיסור בתוכו אמרי' שפיר דבטיל ולהכי קיי"ל ביו"ד סי' י"ד סעי' ה' בעובר שהוציא אבר ונאסר ואח"כ נשחטה הבהמה והוציאה העובר והיא נקיבה חלבה מותר אם יש שישים בבשר ועצמות של שאר אברין נגד אותו אבר דאז בטיל ותקשי מדברי המרדכי הנ"ל שהרי תחילת ביאת החלב לעולם הוא בתערובות חלב טריפה וכשרה אע"כ כיון שהי' לחלב כשרה מקום מיוחד קודם שנולד בה האיסור דהיינו בעודה באברים טרם בואה בכחל ולהכי שפיר בטיל אך המשנה למלך צ"ל דכל שנולד האיסור בתערובות אף שהי' בהיתר בתחילה מקום מיוחד קודם שנולד בה האיסור מ"מ לא בטל והניח דברי הפוסקים הנ"ל בחלב בצ"ע:

והנה ממתני' יש ראי' ברורה לשיטת משנה למלך בפשט המרדכי דהנה ידוע דשלושה לוגין הללו אשר בגומות כל זמן שלא נתערבו יחד אין עליהם שם פסול וכמו שמבואר בפ"ג דמקוא' ר"י אומר שני מקואות שאין בהם מ' סאה ונפל לזה לוג ומחצה ולזה לוג ומחצה ונתערבו כשרים מפני שלא נקרא עליהם שם פסול וא"כ במתני' דשלש גומת רק אחר שנתמלא המקוה ממים כשרים אז נתחכרו יחד השלש לוגין ונקרא שם פסול וממילא נולד האיסור בתערובות ללא מהני ביטול מדאורייתא ובהכי א"ש דתני במתני' אם ידוע שנפלו מ' סאה עד שלא הגיע לגומא השלישי דאז נטהרו שאובים מתורת השקה אכל אם אינו ידוע אם יש שם מ"ס טרם שיגיע לגומא שלישית אף שידוע שאיכא רוב כשרים יהי' לן לומר דס' דרבנן לקולא מ"מ כיון דאיכא ספק שמא לא הי' המקוה כשר עד שנצטרפו השאובים וממילא נולד האיסור דהיינו ג' לוגין שאובין שנצטרפו בתערובות ולא בטיל מדאורייתא והוי לי' ספקא דאורייתא ולכן המקוה פסול ובזה א"ש דנקט התנא דייקא שלושה גומת דאילו הי' הג' לוגין שאובין בגומא אחת כבר הי' עליהן שם איסור קודם שנתערבו במקוה ולא נולד האיסור בתערובות ואז הדרא לכללא דמדאורייתא ברובא בטיל ולא הוי אלא ספק דרבנן. אבל כיון דהי' כאן שלש גומות א"כ נולד האיסור בתערובות לכן לא מהני ביטול ברוב מדאורייתא ובלא נודע אם הגיעו הוי ס' דאוריי' אך כ"ז תינח לשי' המ"ל אבל לשי' מהרי"א דכל שהי' לההיתר מקום מיוחד בתחילה ושוב נולד האיסור לא הוי תחילת ביאתו לעולם בתערובות ומהני בי' ביטל מדאורייתא הדרא ק' לדו' כיון דלעולם איכא רובא דכשרין מדוע אם לא נודע בס' הגיעו למה יפסול המקוה והוי ספק דרבנן לקולא אלא ודאי ראי' למ"ל ולפ"ז צ"ל דליתא לשי' הח"ס הנ"ל דשלש גומת הי' כאלו יהי' בחד כלי ולכן פוסלין השלושה לוגין דאי נימא דחשוב ככלי אחת א"כ ממילא הוי נקרא עליהן שם פסול והדרא קושי' לדוכתא מדוע בס' היגיעו פסול ותנא ספק דרבנן לקולא דמדאורייתא ברובא בטל אלא ע"כ דלא חשוב ככלי אחת ואי משום קו' השואל שס דלמה פוסלין ומ"ש מפסק הראשון עד שלא התחיל השני י"ל כיון דהוזמנו שם שלושה גומת במקוה ושלושה לוגין שאובין הוי כאלו נתכוין לרבות דקיי"ל אפי' קורטב בכל שנה מצטרפין כמבואר במתני' פ"ג דמקו':

והנה האחרונים פסקו כשיטת מהר"י אלפאנדרי והביאו ראי' מהא דקיי"ל כהג"ה מרדכי באו"ח סי' ש"ך וביו"ד ס' ק"כ דכל איסור שלא הי' ניכר קודם שנתערב כמו בגיגת ענבים שיוצא ממנו לתוכו בשבת שבטל אפי' דבר שיש לו מתירן בטיל וקשה הרי תחילת בתערובות אלא ע"כ כיון שהי' היתר מתחילה שפיר בטיל,. עוד הביאו הנוב"י ושע"ת מהא דקיי"ל המעביר עציץ נקוב בכרם דאם לא הוסיף מים דמותר וקשה הא תחלתו נולד באיסור ולא יבטל אלא ע"כ כיון דההיתר הי' מתחלה כבר שפיר בטל ולא שייך דברי המרדכי רק ביבמה שנולד מהיתר עם האיסור ביחד וכן הוכחתי בספרי אומר לציון אות שע"ה עיי"ש נמצא לפ"מ דקיי"ל להלכה דשיט' מהר"י אלפא' אין מציאות של דיני דמתני' בשלש גומת דאפי' אי נולד האיסור בתערובת ג"כ בטיל מפני שההיתר הי' כבר מקודם ולפי"ז מתני' דג' גומת סבירא כשיטת מל"מ הנ"ל דכלי שנולד האיסור בתערובת אפי' הי' ההיתר במקום מיוחד לבד אפ"ה לא בטיל ולהכי בלא נודע פסול דהוי ס' דאוריי' אבל אנן קיי"ל כמתני' דמס' כלאים דהמעביר עציץ נקוב דאם הוסיף פחות ממאתים בטל דכל שהי' ההיתר תחלה ושוב נולד בו האיסור לא חשוב נולד האיסור בתערובות וכן קיי"ל דהרי מוכח מש"ך ופ"ח גבי חלב שאם יש שם ששים בטל כנ"ל וכיון שכבר מבואר בש"ע דכל היכא דאיכא רוב כשרים וס' מיעוט שאובין אזלי' לקולא שוב אין נ"מ בדין דמתני' דג' גומת כיון דאם באה כבר בעולם הרי קודם ההיתר ושפיר בטיל ולהכי לא הוצרך להביאו בש"ע דליתא ולא קיי"ל כן. הרי נתבאר מכאן דאפי' לא הי' ההיתר כאן במקום שנולד האיסור רק שנמשך ממקום אחר ג"כ בטל דהרי החלב נמשך מאברים לכחל ובשעה שהי' החלב באברים הי' כשרה ורק בכחל נולד האיסור וקיי"ל דשפיר בטיל. וכן במתני' דשלש גומת ג"כ המקוה נמשך ממקום אחר למקוה ואפ"ה קיי"ל דבטיל וספיקו לקולא וליתא לחילק שרוצה מעלתו לחלק ולומר דהיכי דנמשוך ההיתר ממ"א כגון עציץ מן הנהר ונתערב עם הנוטפים דאז אמרי' דלא בטיל מדאוריי' ובדברינו מוכח להיפוך וזאת לדעתי ליתא לדברי מעלתו ני' אך. מ"מ הוראתו בנהר זה לאסור יפה כיון שכן הוא בתשובת מהר"י קולן בשורש קע"ז והשאלה שם הוא מכוון לשאלת מעלתו ני' וז"ל המרי"ק על דברי הנהר שנתהוה מחמת שנהר אחד חרדלית של גשמים יורדת מן ההרים ושופכת לתוכו עד שנתמלא על כל גדותיו ופרציו ויוצאין ומזה נתהוה זה הנהר השני אם מותר לטבול בו והשיב לאסור לטבול בו משום מראית עין וכמו שכתב מעלתו לי'. ומעתה יתענג מעלתו ברוב עוז ושלום דברי דו"ש תורתא הגרש, בשלום הרב המאוה"ג דקהלתם ני'. בוסערמין ערב ש"ק חי' שרה תרו"מ לפ"ק:

אהרן פריעד.

הנה מדדתי שיעור מקוה מם סאה והוי מ"ד אלף קי"ח אצבעות וכמש"כ הש"ך בסי' ר"א ועשיתי לי כלי שהוא מחזיק ט' וחצי אגודל בינוני אורכו וכן רוחבו וכן גובהו ונמצא עולה כלי זה בתשבורת 856 אגודלין מרובע וכלי זה אם נמדד 52 פעמים עולה מ"ד אלף ה' מאות וי"ז ואח"כ מדדתי את הכלי לפי מדה הנקרא

סוף הספר

תוכן העניינים

חלת אהרן (זרעים)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה