אור ברסלב
חלת אהרן (זרעים) בעז"ה להל' מקואות סימן רא

חלת אהרן (זרעים)· הרב אהרן פריד

בעז"ה להל' מקואות סימן רא

בעזרת הנותן ליעף כח ומרבה לאין אונים בריאות, אתחיל לכתוב חידושים במשניות, הלכות מקואות

לסעיף א' ראיתי בספר דברי חיים להגאון הקדוש מסאנז שכ' בסעי' א' וז"ל אין טובלין רק במ' סאה בין במעיין כו' ויש אומרים דגם אדם מותר לטבול במעיי' בכ"ש ובלבד שיכסה כל גופו אבל לא נהגינן כוותי' אך מה"ת י"ל שגם דעה הראשונה מודה שאדם מטהר במעיי' בכ"ש ע"כ ובביאורו שם סעי' ב' מדקדק כן מלשון הרא"ש שכתב ז"ל ונראין דברי הר"י שלאדם בעי' גם במעיי' מם סאה וגם מסתבר כן הואיל ושיערו חכמים מי מקוה אמה על אמה ברום ג"א כו' לא פלוג באדם לשער בכל א' לפי גופו ע"כ לשון הרא"ש ומדכתב לא פלוג רבנן משמע דס"ל דהוא רק מדרבנן אבל מדאוריי' סגי לאדם בכ"ש ע"כ וכן כתב עוד בפתיחה שם סעי' א':

ואם כנים דברים הללו הי' נכון בזה לענ"ד לישב דברי הטור בסי' ק"כ התמוהים שכ' וז"ל הלוקח כלים מנכרי אסור להשתמש כו' עד שיטבילם במקוה של מם סאה וכ' בס' המצות אבל לא במעיי' אע"ג דמעיי' מטהר בכלים טמאים בכ"ש בכלים הלקוחים מנכרי צריך מם סאה ולא נהירא שאין להחמיר בטבילה זו טפי מבטבילת טמאה דלא ידעי' להך אלא ממנה ע"כ לשון הטור ופי' הב"י כוונת הטור כיון דלא ידעי' דכלי גוים בעי טבילה אלא מדכתב בכלי מדין אך במי נדה יתחטא אין להחמיר בהם יותר מבנדה עצמה אך תמה הב"י וז"ל ויש לתמוה עליו שנראה שהוא תופס בפשיטות דנדה אינה צריכה מם סאה במעיין והרי הר"י אינו סובר כן וכתב רבינו בסי' ר"א שלדבריו הסכים הרא"ש ז"ל וכיון שכן היאך כ' ולא נהירא שאין להחמיר בטבילה זו יותר מבטבילת טמאה דהרי לדעת הר"י והרא"ש אינו מחמיר בטבילה זו יותר מטבילת טמאה ע"כ ועיי' בד"מ ובטו"ז ואם נימא כדעת דברי חיים הנ"ל דגם ר"י ורא"ש לא אמרו שנדה במעיי' צריך מם סאה רק מדרבנן אבל מדאורייתא טבילת נדה במעיי' בכ"ש שפיר הקשה הטור כיון דעיקר טבילת כלי נכרים ידעי' מדכתי' אך במי נדה יתחטא ונדה טובלת מדאוריי' במעיי' בכ"ש למה נחמיר בכלים יותר ואין לומר כיון דהחמירו חכמים בנדה שצריכה מם סאה במעיי' גם לכלים נחמור דהא ליתא דשאנו טבילת נדה שהוא איסור כרת שפיר י"ל דגזרו חכמים שלעולם גם במעיי' בעי' מם סאה גזירה אטו מקוה אבל בכלי נכרים דליכא רק עשה בעלמא למה נגזור וכבר כתבו תוס' במנחות ס"ח ד"ה והא ומובא בספר ארעא דרבנן אות קל"ט דכל היכא דאיכא איסור דאוריי' וליכא לאו אין סברה ליגזור ולהחמיר אך באמת דברי הספר הנ"ל תמוהין דהרי כ' הרשב"א בתוה"ב לאחר שהביא פלוגתת הרמב"ם וראב"ד עם ר"ת ור"ש אם מעיי' צריך מם סאה לטבילת אדם כתב וז"ל ולדברי רבותינו הצרפתים אנו שומעין להחמיר בשל תורה וכן כתוב במשמרת הבית וכן הביא הב"י בשם הרשב"א ובשם תשובת הר"ן שכ' דיש לחוש לדעת המחמירן כיון שהוא איסור כרת עיי"ש ואי נימא דאפי' המחמירין מודו שמדאוריי' סגי במעיי' אם כל גופו עולה בהן א"כ מאי איסור כרת ואיסור תורה יש כאן שיש לחוש למחמירים שהרי גם המה מורו דליכא איסור דאורייתא ואיסור כרת אלא ע"כ מוכח מרשב"א ור"ן הנ"ל דפשיטא להו דר"ש ור"ת ור"י המחמירים מדאוריי' מצריכן במעיי' לאדם מם סאה ולהכי שפיר חשו להחמיר. ובהכי א"ש דהב"י וד"מ וטו"ז בסי' ק"כ הנ"ל לא הבינו כן בדברי הטור לישב דבריו כאשר כתבתי לעיל משום דפשיטא להו ג"כ דהמחמירים מדאוריי' מחמירים וממילא ס"ל בטבילת נדה במעיי' מן התורה צריך מם סאה ולכן שפיר הקשו על הטור וא"ש:

ומה שדקדק מלשון הרא"ש בספר הנ"ל מדכתב ולא פלוג שהוא מדרבנן לענ"ד אין הכוונה שרבנן לא חלקו בדבר רק על התורה קאי כיון שאמרו במקוה מים כל שגופי עולה בהן ושיעורו מם סאה ה"ה במעיי' דמה טעם לחלק ביניהם. ומה שהקשה שם דשאני מקוה שכתב בו כל בשרו אבל במעיי' לא כתיב כל בשרו ולהכי סגי בכדי שכל גופו עולה בו כבר עמד בזה המעד"מ. ונראה לענ"ד דלא סבירא לי לרא"ש לימוד זה משום די"ל דנילף זב שכתב בי' ורחץ בשרו דטעון מם סאה מק"ו דבעל קרי ושאר טמאים שכתיב בו כל בשרו דמה בעל קרי שאינו טענן מינ סיים טעון מם סאה זב שטעון מים חיים אינו דין שיהי' צריך מם סאה ולהכי שפיר ס"ל להך פוסקים דגם במעיין צריך מם סאה:

והנה התוסי"ט במס' מקואות פרק ה' מ"ו הקשה לשיטת הרמב"ם והראב"ד ממתני' דגל שנתלש ובו ארבעים סאה ונפל על האדם ועל הכלים טהורים דלשיטתם למה תני ובו ארבעים סאה כיון שהוא מעיי' ולא בעי אלא שכל גופו יהי' עולין בהן ע"ש ובתוס' חדשים ולא ראו שכבר קדם קושי' זו ברשב"א בתוה"ב בשם ר"ת עיי"ש ונראה לענ"ד דכיון דמתני' בא לאשמוענין דלחולין לא בעי כוונה ואדם דומי' דכלים וכמו שמבואר בחולין ובחגיגה י"ח וא"כ מיירי באדם דלא כיוון לטבילה כלל י"ל דס"ל לרמב"ם דכיון שמים שכל גופו עולה בהן כאחת צריך אומד מרובה וכיון דמיירי בלא מכווין לטבילה כלל נקיט התנא ארבעים סאה שהוא כבר מוחלט ומשוער שכל גופו עולה בהן לכל אדם אבל פחות ממ"ס לא שייך אומד ומשוער כיון שלא כיוון לטבילה כנלענ"ד וא"ש. שוב מצאתי כן בטו"ז ס"ק ויו ע"ש. אך היותר נראה לענ"ד לישב קושית הרשב"א והתוי"ט הנ"ל דהנה נראה לענ"ד בפשיטות דמקוה שיש בו מ"ס מכוונת בצימצום שנים יכולין לטבול בה כאתידכן משמע ממתני' דפ"י דמקואות ס"ו דדוקא דירדו שנים זה אחר זה וטבלו השני טמא משום דנחסר משיעורו ע"י טבילת הא' אבל בטבלו שניהם בב"א אם טבלו כל גופם ונתכסה גופם בפ"א ודאי טהורים. אבל בטבילה במעיי' אי נימא דצריך להיות מים לכסות כל גופו בפ"א הגדול לפי גדול אם טבלו שניהם כאחת אז צריך להיות לכל א' וא' שיעור מים שיתכסה כל גופו בפ"א. ולא סגי בפחות מכן אף שיוכל להיות שיתכסה כל גופו בפ"א כגון שיהי' גופם נוגעים זה בזה במים בענין שאין מים יכול לבוא שם דמשום חציצה ליכא כיון שגופם מודח במים וכמו שמבואר ביו"ד סי' קצ"ח סעי' כ"א ובש"ך שם דיוכל אשה אחרת לאחוז ביד הטובלת אם הדיחה ידה דטופח ע"מ להטפיח הוי חיבור מ"מ לא הוי לכל א' שיעור טבילה וכמו דמחלקינן בין קטן לגדול ה"נ צריך להיות לשני נשים לכל א' מים שכל גופם עולין בהם דהיינו אם צריכה כל א' כ' סאה שיתכסה כל גוף אם יטבלו שניהן כאחת צריך להיות מם סאה ואף שיוכל להיות שגם בלמ"ד סאה יוכלו לטבול כל גופן כאחת מחמת דחיקת הגוף את המים למעלה מ"מ באותו מקום שנוגעין זה בזה ואין המים יכול לבוא שם לא הוי מים שכל גופו עולה בהן דעכ"פ צריך להיות מכוסה מכל צד כקליפות השום ולא סגי בטופח ע"מ להטפיח אבל בטובל במקוה של מם סאה שניהם טובלים כאחת דהרי כל א' טובל במם סאה וטופח ע"מ להטפיח הוי חיבור ולפ"ז י"ל דלהכי תנן במתני' דגל שיש בו מ""ם משום דאשמוענין דנפל על האדם ועל הכלים בפ"א ולולי דהי' בו מם סאה הוי צריך מים כ"כ שיכוסה גוף האדם ויכוסה כל הכלים אבל עתה שיש בגל מ' סאה סגי אפי' אין בכל א' מהן שיכוסה כל גופו מ"מ טהורין דלא גרע מעיי' שיש בו מ"ם ממקוה וכנ"ל וא"ש. אלא שהרמב"ם גופא מביא מתני' הנ"ל דגל שנפל דהיינו שנפל על האדם או על הכלים ולא סבירא לי' כפירושן א"כ ליכא לתרוצי כנ"ל אליבי':

לסעי' ב' היו הזוחלין מן המעיי' מתערבים עם הנוטפים שהם מי גשמים הרי הכל כמעיין לכל דבר כן סתם המחבר. וכ' הש"ך דמשמע אפי' הן מחצה על מחצה אפ"ה מטהר מזוחלין ומקור דין זה הוציא הראב"ד בס' בעהנ"פ וראייתו ממתני' דסוף פ"א דמקואת למעלה מתן מעיין שמימיו מועטין ורבה עליו מים שאובין שוה למקוה לטהר באשבורן. אבל צ"ע שבראב"ד אשר לפנינו כתוב להיפוך דמחצה ע"מ הוא כמקוה וכסתימת המשנה דהעיד ר"צ על הזוחלין שרבו על הנוטפין שהם כשרים דמשמע הא מחצה ע"מ פסולין בזחילה ולהכי הניח הש"ך דין זה בצ"ע ע"ש:

ולענ"ד בסייעתא דשמיא לישב דברי המחבר ולבאר דדבריו נכונים אכן נקדים קושית הראב"ד אהא דאמר שמואל אין המים מטהרים באחלין אלא פרת ביומא דתשרי ואבוה דשמואל דעביד מקואת לבנתי' משום שמא ירבו הנוטפין על הזוחלין דמשמע הא מחצה על מחצה כשר וממתני' הנ"ל דהעיד ר' צדוק משמע דמע"מ פסולין ונראה לענ"ד לישב דלק"מ דהנה הר"ש בפ"ה דמקואת והרא"ש ומרדכי הקשו דמה אשמוענין ר' צדוק דהיכי דרבו זוחלין כשר פשיטא דאל"ה יפסלו כל הנהרות שבעולם ותי' דהרבותא הוא אפי' היכי דליכא שיעור טבילה בזוחלין לחודא אם לא יצטרפו הנוטפים בהדייהו דאפ"ה כשר עיי"ש ונלע"ד דלא שייך לומר שישלימו הנוטפים לשיעור טבילה היכי דליכא שיעור בהזוחלין אלא ברוב זוחלין דקיימ"ל רובא דאורייתא ובטלו הנוטפים וחזרו להיות הכל זוחלים אבל אם הוא מחצה על מחצה אפי' אי נימא דהוי כמעיי' ומטהר בזוחלים היינו משום דאמרי' דנוטפים כליתנייהו דמי ולא תיקו אבל לא יועילו ג"כ כיון דליכא רובא זוחלין א"כ מה"ת לומר דיצרפו הנוטפים לזוחלין שמא להיפוך יצטרפו הזוחלין לנוטפין ולפ"ז אי איכא בזוחלין לחוד שיעור טבילה אז מטהר בזוחלין היכי דאיכא מע"מ משום דאמרי' רואין הנוטפין כאילו ליתנייהו כלל דליכא למימר דיחצצו הנוטפין ויהי' פסול מטעם חציצה הרי קיימ"ל כל שהוא מבריית המים אינו חוצץ אבל היכי דליכא שיעור טבילה בזוחלין לחוד אינו מלטרף הנוטפין אבל אי איכא רובא זוחלין אז בטלו הנוטפים בזוחלים וחזרו כולם להיות זוחלים אז שפיר מצטרפו הנוטפים להשלים שיעור טבילה לזוחלין ובזה א"ש דלהכי העיד ר' צדוק דוקא על הזוחלין שרבו משום דדוקא אז משלימים הנוטפים אבל במע"מ לא משלימים ולא מצטרפין הנוטפים לזוחלים אבל לעולם היכי דאיכא שיעור טבילה בזוחלין לחוד אז מע"מ כשר בזחילה ומשו"ה אבוה דשמואל שפיר עביד מקואת וחייש שמא רבו נוטפין דאי הוי חייש למע"מ היו יכולין עכ"פ לטבול בנהרות דאיכא שיעור טבילה בזוחלין לחוד דאז לא מזיק מע"מ כנ"ל אבל כיון דחייש שמא רבו הנוטפין א"כ אפי' איכא שיעור טבילה בנהרות הזוחלין לחוד מ"מ לא מהני כלל דאז בטלו הזוחלין בנוטפין כיון דאיכא רובא והוי דינו כאלו כולו נוטפין ולהכי צריכין מקואת לעולם וא"ש. כי נכון הוא:

ובזה מתורץ ג"כ דלא יסתרו עצמו מתני' דר' צדוק הנ"ל שמוכח דמע"מ פסול על מתני' דמעיי' שמימיו מועטין הנזכר לעיל שהביא הראב"ד ראיי' ממני דמוכח דוקא היכי דרבו שאובין הוא דלא מטהר בזוחלין וא"כ סותרין אהדדי ובזה א"ש דודאי היכי דאיכא שיעור טבילה בזוחלין מע"מ כשר בזחילה ולא בא ר"צ בעדותו למעט אלא שלא מצטרפו להשלים אלא באיכא רובא זוחלין אבל מתני' דמעיין שמימיו מועטין נקט דוקא רבו שאובין שאז אפי' איכא שיעור טבילה במעיי' לחוד אפ"ה אינו מטהר אלא באשבורן כיון שבטלו הזוחלין בשאובין אבל אי הי' מחצה ע"מ אז עכ"פ היכי דאיכא שיעור טבילה במעין לחוד אז שפיר הוי מטהר בזוחלין וא"ש:

אך מעתה יש לנו לתמוה על הראב"ד מ"ש דלא תירץ כדברינו שהמה נכונים וברורים ונכנס בדוחקים כמבואר בדבריו, ונלענ"ד לישב גם זה אכן נקדים. הנה הב"י מביא פלוגתת הר"ן עם המהרי"ק דדעת הר"ן דהיכי שרבו הזוחלין על הנוטפין כשרים אפי' במקום שנתרחב הנהר דהיינו חוץ למקום דרך זחילתו ואפי' בזוחלין אבל דעת המהרי"ק דאינם כשרים בזחילה אלא במקום שהי' זוחל מתחילה אבל במקום שנתרחב אינו מטהר רק באשבורן. וכ' הב"י וז"ל ומדברי ר"ש ורא"ש ומרדכי ג"כ יש להוכיח דכר"ן ס"ל ולא כמהרי"ק דהרי כתבו דהא דהעיד ר"צ על הזוחלין שרבו כו' דאיצטרך לאשמועינן אפי' במקום שאין בו כדי טבילה בהזוחלין אא"כ מטפין משלימן דאל"כ פשיטא וכי יפסלו כל הנהרות כו' עכ"ל ואי הוי ס"ל כמהרי"ק מנא להו לאוקמו בכה"ג דלמא לעולם כיש מ' סאה בזוחלין עסקינן ואפ"ה איצטטך לאשמוענין דכשרים לומר דאפי' במקום שלא הי' מהלכין בתחילה מטהרין משום דזוחלין רבו שאלו הי' הנוטפים רבים לא הי' מטהרים שלא במקום שהי' מהלכין בתחילה בלבד אבל אי כהר"ן ס"ל דאפי' במקום שלא הי' מהלך בתחילה הוא מטהר א"ש דא"כ חשיב כאילו אין כאן נוטפין כלל שנתבטלו בזוחלין שרבו עליהם וא"כ דין הוא שישלימו למם סאה דכיון שרבו זוחלין הו"ל כזוחלין עכ"ל ב"י וכ' עליו הש"ך בס"ק י"א וז"ל ולא הבנתי דבר דאדרבה מדברי הרא"ש ור"ש ומרדכי אלו יש להוכיח דכמהרי"ק ס"ל ולא כהר"ן דאי כהר"ן מאי קשיא להו פשיטא הא כבר תי' הר"ן דאשמועינן דאפי' במקום שלא הי' מהלך בתחילה מטהר בזוחלין אלא ודאי כמהרי"ק ס"ל דאעפ"י דזוחלין רובא אינו מטהר במקום שלא הי' מהלך בתחילה עכ"ל. ויראה לענ"ד דדברי רבינו ב"י המה דברי אלקים חיים כאשר אבאר אך בראש אומר שדברי הש"ך תמוהים שכתב דאי כהר"ן ס"ל להך פוסקים א"כ לא מוכח דהנוטפים משלימים לשיעור טבילה כיון דשפיר איצטרך לעדותו של רבי צדוק לאשמועינן דאפי' במקום שלא הי' מהלך בתחילה מטהר בזוחלין ותמיה נשגבה דמה יענה הש"ך לדברי הר"ן בהל' נדה שכתב ג"כ בפי' כר"ש ורא"ש ומרדכי הנ"ל דמוכח מעדותו של ר"צ דהנוטפים משלימ' דאלת"ה פשיטא א"כ לפי דברי הש"ך יסתור עצמו הר"ן בשבועת בהל' נדה עם דבריו שבפ' במה אשה ובנדרים ששם כתב דאשמועינן ר"צ דמטהר בזוחלין אף במקום שלא יכול להלך דאל"ה פשיטא וכי סלקא אדעתי' ששניים או שלשה טיפי מטר יפסלו פרת מלטבול ובהל' נדה כ' דאשמועינן דנוטפים משלימים כו' וכמו שכ' הר"ש ורא"ש ומרדכי הנ"ל אבל בדברי רבינו בית יוסף אתי שפיר ויאירו הדברים כספירים דודאי הא ברור דעדותו של ר"צ ע"כ בא לאשמוענין איזה רבותא בדבריו דאל"ה פשיטא והנה יש להוכיח מזה שני דינים או דהנוטפים משלימים או דאפי' במקום שאינו מהלך מטהר בזוחלין והנה אם נאמר דהך שני דינים לא תליין זה כזה וניכל לומר דהנוטפי' מצטרפין ואפ"ה אינו מטהר בזחילה חוץ מקום מהלכו או להיפוך לפ"ז ליכא להוכיח שום דין מעדותו של ר"צ דאם נאמר דאשמועינן דהנוטפין מצטרפין נוכל לומר דאינו מצטרפין רק אשמועינן דמטהר בזחילה חוץ למקום מהלכו וכן להיפוך א"כ זיל הכא קאעדאי לה וזיל הכי כו' וליכא להוכיח מידי אבל אם נאמר דשני דינים תליא זה בזה וכמו שכתב הב"י הנ"ל א"כ נוכל ללמוד כל השני דינים ביחד דנוטפים מצטרפים וגם מטהרין חוץ למקומם בזחילה וע"כ זה דעת הר"ן שלמד שני הדינים ביחד מעדותו של ר"צ משום דס"ל דתלי' זה בזה וזה כוונת רבינו ב"י דבשלמא אי כהר"ן ס"ל א"כ ע"כ כל השני דינם מוכרחים מעדותו של ר"צ וכמו שמבואר ברין להדיא כנזכר ושפיר כתבו שהנוטפי' מצטרפ' אבל אי נימא דכמהרי"ק ס"ל דחוץ למקום זחילתו אינו מטהר בזוחלין ואפ"ה ס"ל דנוטפים מצטרפים א"כ מוכח דשני דינם הללו חינם תלויים זה בזה א"כ תיקשו מנא לן ללמוד מעדותו של ר' צדוק דאשמועינן דהנוטפים מצטרפים שמא אשמוענין ר"צ דין האחר דמטהר חוץ למקומו בזחילה וזיל הכא קמדחי לי' וזיל הכא קמדחי לי' וליכא ללמוד מעדותו של ר' צדוק כלום אלא ודאי כהר"ן ס"ל ותלי' הדינים זה בזה וממילא אנו לומדים תרי הדינים דהנוטפים מצטרפים ומטהר ג"כ חוץ למקומו כזחילה וא"ש:

אבל הראב"ד י"ל דס"ל דלא תלי' זה בזה ואעפ"י שמטהר חוץ למקומו בזחילה אפ"ה אינם משלימין הנוטפין לזוחלין ועדותו של ר"צ הוא לאשמועינן דמטהר חוץ למקום זחילתו ולהכי שפיר קשיא ליה דמעדותו של ר"צ מוכח דמע"מ פסול בזחילה ולמה חייש אבוה דשמואל לשמא ירבו הנוטפים כו' הא מחצה ע"מ נמי פסול ולכן הוכרח לדחוקי נפשי' בתי' ומעתה כיון דהר"ש ורא"ש ומרדכי ור"ן כולהו ס"ל דתלי' זה בזה הך שני דינים ולכן שפיר פסק המחבר דמטהר אפי' חוץ למקומו ומחצה ע"מ כשר וממילא מכח סברא אנו למידן כדברינו דהיכי דאיכא מם סאה חוץ הנוטפין אז מחצה ע"מ כשר דהוי כאין כאן נוטפים כלל אבל היכי דליכא מם סאה אז צריך שיהי' רוב זוחלין ואי בטלין הנוטפין ומצטרפין להשלים השיעור והיינו עדותו של רב צדוק אבל היכא דרבו הנוטפין אז הוי הזוחלין בטלין ופסולין בזחילה אפי' איכא שיעור מם סאה בזוחלין לחוד והיינו חששא דאבוה דשמואל ומחצה ע"מ כשר היינו באיכא מ"ס בזוחלין ואל"ה פסול בזחילה דלא משלימין כנלענ"ד בעזה"י לבאר הדין להלכה:

והנה נוטפין פסולין בזחילה מדאוריי' היא דעת המהרי"ק ות"ה וב"ח וד"מ וכן הסכים הש"ך בסי' ר"א סק"י. אכן בתשו' חתם סופר חלק יו"ד סי' ר"ב מוכיח שדעת הר"ן והרא"ש והרשב"א ומרדכי ס"ל דנוטפים לא פסולי' בזחילה רק מדרבנן. ויען כי הוא דבר פלא בעיני ראיתי לסדר ראיותיו ולחות דעתי העני' והנה עיקר יסודו מכח קושיא שהקשה דמנ"ל לש"ס לומר דפליגי דשמואל אדשמואל דלמא לעולם לא פליגי אעפ"י דאמת דנהרא מכיפי' מתברך ולעולם הזוחלים רבו על הנוטפים מ"מ שפיר אמר שמואל דאין המים מטהרין בזחילה רק פרת ביומי תשרי משום דאיהו לשיטתו ס"ל מין במינו לא בטיל:

ולענ"ד קושיא זו לק"מ דלא לחנם נקט ר"צ בלישנא זוחלין שרבו על הנוטפין ולא אמר מי נהרות או מי מעיין שרבו על מי גשמים אלא לומר שזוחלין ונוטפין לא הוי מין במינו כיון שאינם שווים בשמם וכבר נתבאר בש"ך יו"ד סי' צ"ח סק"ו דלר"י דס"ל מין במינו במשהו אזלי' בתר שמא ולא דמי לחלא דחמרא וחלא דשכרא דהתם עכשיו הוא חלב בכל אופן החילוק שזה הי' מעיקרא חמרא וזה שכרא ולכן כיון דעכשיו מיקרי חלא הוי מין במינו אבל בנוטפים מקודם ועד סופו אלו נקראים נוטפים ואלו זוחלים ולהכי שפיר בטלים ולא הוי מין במינו:

עוד נראה לענ"ד דלא שייך הכא ענין ביטול כלל דבכל מקום דאמר ר"י מין במינו לא בטיל ואין דם מבטל דם ואין מים מבטל מים התם ע"כ צריכן אנו לומר דיהני הביטול שיהי' הדם זריקה או דם הכיסוי כמאן דליתא כדי שלא יתחייב בזריקה וכיסוי ע"ז שפיר אמרי' דלא בטיל ויליף לה מדם הפר ודם השעיר שאעפ"י שדם הפר מרובה מ"מ לא נעקר שם דם השעיר ואכתי איתא ולא נתבטל אבל הכא אין מזיק לן כלל מה שלא נתבטלו הנוטפין בזוחלין מ"מ הרי נטבל בזוחלין טבילה כראוי ונוטפין לא הוי חציצה דהרי קיימ"ל כרשב"ג דכל דבר שהוא מבריית המים אינו חוצץ אם ריסקן ומטבילן בו וכמבואר במג"א סי' קס"ב סקי"ז וכיון דאיכא רוב זוחלין ויש בהם שיעור טבילה לא מזיק לן מידי מה שנתערב בתוך הזוחלין נוטפין. עכ"פ נראה דאין אנו מוכרחין לומר בשביל קושיא זו דר"ן יסבור זחילה דרבנן. ואדרבה נראה לענ"ד ראיי' ברורה דהר"ן ס"ל דלא שייך הכא ענין מין במינו ל"ב אבל לא מטעם שכ' החתם סופר דזחילה דרבנן ומב"מ בטיל בדרבנן דהרי הקשה הר"ן כן וכן הרא"ש והר"ש דמאי אשמוענין ר"צ בעדותו פשיטא וכי יופסלו כל הנהרות בשני טיפי מטר והוכיחו מזה דמטהר חוץ למהלכו ספסלים לשיעור וכנ"ל ואינו יודע מאי קשי' להו דלמא אשמוענין ר"צ דמב"מ בטיל דלא כרב יהודא או דלמא אשמוענין דזחילה מדרבנן ולהכי בטיל מב"מ וכש"כ החתם סופר אלא ע"כ מוכח דפשיטא להו להנך רבוותא דלא שייך הכא ענין ביטול כלל ומטעמא דכתיבנא עכ"פ לא מוכח מידי מרין דיסבור דזחילה דרבנן אלא א ודאי כפשטות הח"כ הנ"ל דזחילה דאורייתא:

גם מרשב"א דשבת ומהר"מ שברא"ש אין ראיי' מבואר למעיי' ודברי פנ"י בשבת שכ' דס"ל לתוס' שהקשו שם דנימא קמא קמא בטיל דזוחלין מדרבנן תמוהין לדעתי דהרי כתבו תוס' בפי' בדיבור הקודם דאפי' בנפלו מי פירות שהן דאוריי' פסולין לטבילה אפ"ה אמרי' בי' קמא קמא בטיל עי"ש הכלל דלא נתבאר שם משום ראשון נגד דעת המהרי"ק ות"ה. ולענ"ד נראה דהתוס' בפסחים י"ז וב"ב סי' ובר"ש פ"ב דמקואת והרמב"ן ב"ב ור"ן בהל' נידה והמרדכי שם והרא"ש ב"ק בפ' מרובה ובהל' מקואת מכל אלה מוכח דס"ל זחילה פוסל בנוטפין מדאוריתא משום דהקשו כולהו לדעת הר"י וסייעתו שכולה שאובה פסולה רק מדרבנן אבל מדאוריי' כשר א"כ למה פסלו חכמים שאובה כלל ותי' כולם משום גזירה דיטבלו בכלים דכלי ודאי פסול מה"ת ואי נימא דנוטפין דפסולין בזחילה הוא מדרבנן א"כ מאי קשיא להו יותר אפסול שאובין מעל פסול נוטפין בזחילה וכמו בנוטפין דפסלי רבנן דלא שייך התם שום גזירה בשאובין ג"כ הכי גזרו. ועוד גם לפי האמת שתירצו דשאובין פסולין משום גזירה דטבילת כלי א"כ אכתי תיקשי מ"ט פסלו רבנן בנוטפין בזחילה דהתם ליכא למיגזר משום כלי דא"כ יפסלו אפי' באשמורן כמו שאובין. אלא ע"כ ראיי' ברורה מזה דכל הראשונים פשיטא להו דנוטפין פסולין בזחילה מדאוריי' מדרש דאך מעיין וכדאיתא בתורת כהנים כנלע"ד ראיי' שאין עליה תשובה. ופליאה בעיני על חתם סופר וגם בס' דברי חיים שלא עמדו ע"ז.

(לסעי' ג' וסעי' ד')

בענין מקוה העומד בבית הנכרי דעת הטור ותשובת הרא"ש דאינו כשר אלא א"כ יש בו תמיד כ"א סאה וגם עשוי דרך בנין שאינו יכול הנכרי להוסיף מים אלא דרך המשכה אבל בלא"ה כ"ז דאיכא חשש שהגוי יתן מים שאובים המקוה פסול מספק ואין הגוי נאמן אפי' היכי דאיכא רוב המקוה כשר וכן הסכים הטו"ז וש"ך אבל דעת המחבר ורמ"א דכל היכי דאיכא רוב המקוה כשר לעולם כשר אפי' איכא למיחוש שמא הוסיף הנכרי מטעם דמן התורה כשר ברובו נוטפין וס' שאובה דרבנן ע"ש ויש להבין על הרא"ש גופא דהרי בהל' נידה ובפ' מרובה כ' הרא"ש בעצמו דכל היכי דאיכא רוב המקוה כשר ס' מים שאובין לקולא ומביא הך תוספתא דצינור המקלח מים למקוה והמכתשת בצדה ספק מן הצינור למקוה ס' מן המכתשת דאם איכא רוב המקוה כשרה אז מכשירינן וכמובא בש"ך סעי' קטן קמ"ד הרי דאם אנו מסופקין אם נפלו מים שאובין או כשרים דאזלי' להקל א"כ קשה הבא נמי אי מסופקין אנחנו אם הנכרי נתן מים שאובים או שמשך ע"י צימרת כיון דאיכא רוב מקוה בכשרות נימא דכשר ומ"ט לא הכשירו הרא"ש אלא דוקא אם אין ביכולת הנכרי לשפוך מים שאובים. אבל הנראה דבלא זה יש להבין על הרא"ש שם בממובה ובהל' נדה לאחר שהוכיח מהא דמכחשת הנ"ל הביא עוד ראיי' ממתני' דמקואות פ"ב מקוה שיש בו שלש גומת של לוג לוג אם ידוע שנפל בו מם סאה מים כשרים עד שלא הגיע לגומא שלישת כשר דמשמע הא אם איני ידוע פסול והוכיח הרא"ש מזה דכולו שאוב פסול מדאוריי' וקשה הא סגי עכ"פ בידוע שנפל רובא של מ"ם כשרים דאז מדאוריי' כשר ולא הוי ר' ס' דרבנן ומ"ס ממכחשת הנ"ל וכבר ראיתי שעמד בזה בספר דברי חיים. אכן הנראה לענ"ד דס"ל לרא"ש דשלשה לוגין בתחילה פוסלין המקוה מהלכה למשה מסיני וכמו שמשמע (מלשונו בפ' מרובה דס"ל לרא"ש כר"ת דהרי מסיים שם וכן כתב ר"ת שג' לוגין בתחילה פוסלין את המקוה הל"מ הרי דסבירא לי' לרא"ש כר"ת ולהכי י"ל דס"ל לרא"ש דכל היכי דאיכא לפנינו ג' לוגין שאובין לא מהני הא דאיכא רוב מקוה כשרה כיון דאיתחזק איסורא כמו והתירא ולא מקילן בס' ג' לוגין מים שאובים אלא היכא דאיתחזק התירא כגון דאיכא רוב מקוה ולא איתחזק איסור כלל ולהכי וגבי צינור המקלח למקוה והמכתשת בצידה דאיכא ספק אי באו המים למכתשת כלל ולהכי מקלינן בי' אבל בשלשה גומת הנ"ל דאיכא לפנינו ג' לוגין שאובין ואיתחזק איסורא כמו התירא להכי לא מהני הרוב מם סאה ולהכי צריך להיות ידוע שנפלו מם סאה קודם שיגיע ללוג שלישי ומהאי טעמא וס"ל לרא"ש גבי מקוה שהוא ביד נכרי שחשוב לעולם כאילו איתחזק איסורא דג' לוגין מים שאובים לפנינו וזה שכתב הרא"ש בתשובה דבודאי יעשה הנכרי כל מה שיוכל שלא להפסיד שכרו ולהכי הוי כאילו איתחזק איסורא ולהכי פסולה המקוה עד שיהי' עשויה באופן שאפי' אם ישפך הנכרי תהי' בשירה וכמו שכתב הש"ך וא"ש:

תוכן העניינים

חלת אהרן (זרעים)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה