אור ברסלב
חלת אהרן (זרעים) בעזרת המציל אותנו מרעות ומהומות. אתחיל לכתוב בחידושי מס' תרומות › פרק ט משנה ה

חלת אהרן (זרעים)· הרב אהרן פריד

בעזרת המציל אותנו מרעות ומהומות. אתחיל לכתוב בחידושי מס' תרומות · פרק ט משנה ה

פרק ח משנה א

(קטו) מאה לגינה כו' אבל בדבר שאין זרעו כלה אפי' מאה של חולין ואחת של תרומה כולן אסורים וכ' הר"ב לפי שאין הקרקע עולה בק"א ומבואר כן בתוספתא הביאו הר"ש פה וקשה לי מהא דכתב הר"ש בספר הכריתות מובא בפרי חדש בסי' ק"י דמקשין העולם יאסר כל העולם כולה בחרישה ובזריעה מטעם נחל איתן שהוא קבוע ותי' דלא שייך קבוע כיון דלא נתברר מקום האיסור וקשה דמה בכך שלא נתברר האיסור ולא חשיב קבוע מ"מ הרי מתבאר ממתני' הנ"ל דקרקע אינה בטילה ואסור במאה של היתר בשביל אחת של איסור שאינו מבורר בהן א"כ הדרא קושית העולם לדוכתי' דכמו דבמאה לגינן של חולין אסור לקצור משום אחת של תרומה וכמו שמבואר ברמב"ם ה"ה דיהי' אסור לחרוש ולזרוע בכל העולם משום נחל איתן ואף דלא הוי קבוע מ"מ קרקע אינה בטילה ויאסרו כולם ויש לישב:

(קטז) שם משנה ויו. הטבל בדבר שאין זרעו כלה אפי' גדולי גדולין אסורים וכתב התוס' י"ט משום דטבל הוי דבר שיש לו מתירן ואפי' באלף לא בטיל והוא בגמרא דנדרים נ"ח והנה הפליתי בסי' א' סק"ו ובסי' קי"א סק"א כתב דהיכי דהוי ספק טבל אפי' למאי דקיימ"ל דתרומה בזמן הזה דרבנן א"כ לא הוי אלא ספק דרבנן מ"מ לפי מה דקיימ"ל כרב אשי במס' ביצה דף ג' דספק ביצה שנולדה בי"ט אסור משום דהוי דשיל"מ א"כ ה"ה ספק טבל הוי ספק בדשל"מ ואסור עיי"ש. ובספרי אומר לציון באות (ש"ג) ישבתי בזה קושית הטו"ז והש"ך ביו"ד סי' ש"ל בהא דפסק המחבר בגר שנתגייר ויש לו עיסה ספק נתגלגלה קודם שנתגייר או אח"כ דחייב בחלה מספק וקשה דהרי חלה בזה"ז דרבנן ומדוע לא כתבו דהטור משום דספיקא דרבנן לקולא והניחו בצ"ע ובסברא הנ"ל א"ש דטבל הוי דבר שיל"מ וספיקו לחומרא אפי' בדרבנן וא"ש ועי"ש עוד בספרי הנ"ל מה שכתבתי בזה. אך הגאון מו"ה צבי העללער בספרו טיב גיטן טען על זה טענה חזקה דלא אמרי' דטבל הוי דבר שיש לו מתירן אלא לענין ביטל דלא בטיל מחמת שיכול להפריש עליו ממקום אחר וכמש"כ הר"ן בנדרים וליכא שום הפסד אבל בספק טבל אם יפריש יפסיד ממונו וכל היכי דאיכא פסדא אינו חשיב דשיל"מ כלל ואמרי' בי' ספיקא דרבנן לקולא ואינו דומה לביצה ספק נולדה בי"ט דהתם יש לו מתירן למחר ושייך עד שתאכלו באיסור בספק ימתין ויאכל למחר בהיתר ובאמת זה טענה גדולה וצ"ע:

ויען כי ראיתי שגם השער המלך בפ"ח מהל' מ"א הלכה י"א סובר לאסור אפי' ס"ס בטבל מטעם דהוי דשיל"מ אמרתי לישב דבריהם מהשגה הנ"ל שבס' טיב גיטן אמנם בראש איכא לעיוני בגוף הענין המדובר בו דדבר שיש לו מתירן אפי' בדרבנן ספיקו לחומרא דמקור הדבר בריש מס' ביצה דפריך הש"ס אהא דתני' וספיקא אסורה למאן דאמרי דביצה שנולדה ביו"ט אסורה משום משקין שזבו או פירות הנושרים א"כ ספיקא דרבנן הוא ואמאי אסורה ומשני רב אשי לעולם ספק י"ט ספק חול והוי דבר שיל"מ וכל דבר שיש לו מתירן אפי' בדרבנן לא בטיל דהדברים תמוהים לכאורה דהרי כבר ידע הש"ס גם בס"ד דלא בטיל איסור שיל"מ וכמו שפריך לעיל בשלמא ספק י"ט כו' וע"כ עיקר תי' של רב אשי דאפי' ספק אסור בדבר שיש אלו מתירן וכמו שפירש רש"י וז"ל וכי היכי דבבטולא מחמרינן מהאי טעמא בספיקא נמי מחמרינן מהאי טעמא א"כ עיקר התירץ חסר מן הספר ועוד דאיכא לחלק בין ביטול לספק דבביטול איתחזק ודאי איסור ושפיר שייך לומר עד שתאכלנו באיסור ימתין ויאכלנו בהיתר אבל היכי דהוא ספק איסור דרבנן למה נמתין וכיון דאיכא לחלק הי' לו לרב אשי להשמיענו דמחמירנן אף בספק בשיל"מ ועוד תקפה עלינו קושית הפני יהושע שם לשיטת הר"ן בנדרים דטעמא דדבר שיל"מ דלא בטיל הוא משום דהוי היתר בהיתר והוי מין במינו א"כ מה ענין ספק לביטול אע"ג דלא בטיל משום דחשיב כמין במינו היתר בהתיר מ"מ ספיקא מותר משום דהוי ספקא דרבנן:

ונראה לענ"ד לישב בסייעתא דשמיא דהנה במס' ב"מ תני' קפץ א' מן המנויין לתוכן כולן פטורין וכתב באסיפות זקנים דהתוס' הקשו דלבטיל ברובא או נכבישינהו דניידו וכל דפריש מרובא פריש ותי' הרא"ש דביטול ברוב וכל דפריש מרובא פריש לאו ודאי הוא אלא ספק רק התורה התירה ספק זה דכתיב אחרי רבים להטות ממילא דלגבי מעשר דגילה לן התורה עשירי ודאי ולא עשירי ספק לא מהני רובא כלל ע"כ ומובא סברה זו בפליתי סי' ס"ג סק"א ובסי' ק"י סקי"ג. ויש להבין לכאורה איך נוכל לומר דרוב לאו ודאי הוא אלא ספק הלא אפי' בדיני נפשות קיימ"ל דאזלי' בתר הרוב ואפי' ברובא דליתא קמן וכמו שמבואר במס' סנהדרין ס"ט דרובא דאינשי עבדי דטעו בעיבורא דירחא ומכ"ש ברובא דאיתא קמן דבהכי מיירי קרא דאחרי רבים להטות בסנהדרין הדנין דיני נפשות. וגם קיימ"ל הלכה מרווחת דספק נפשות להקל מטעם דכתיב ושפטו העדה והצילו העדה. א"כ ע"כ דרוב לא הוי ספק אלא ודאי דאי נימא דרובא הוי ספק נימא בי' להקיל וכמו דאמרי' כיון דמיעטה התורה מעשר מספק אף רובא לא מהני הכי נמי בדיני נפשות נימא כן אלא ע"כ מוכח דרובא הוי ודאי ולא ספק. אבל הנראה לענ"ד כוונת הרא"ש דודאי כולי עלמא מודו דכל היכי דאיכא רוב וליכא חזקה לנגדו ודאי מיקרי רוב ודאי ולא ספק אבל היכי דאיכא חזקת איסור נגד הרוב כגון בכל ביטול חד בתרי דכתב הרשב"א בתשו' מובא בש"ך יו"ד סי' ק"י ס"ק ס"ד דהוי איתחזק איסורא נגד הרוב עי"ש וחזקה ג"כ דאוריי' כמבואר חולין י"א או מנגע או מהל"מ. א"כ אי רובא נגד חזקה די לנו לומר שהרוב עדיף לענין שהוא מסלק את החזקה לגמרי דאם לא הי' הרוב עדיף מחזקה אלא שקולים היה כחתיכה אחת משתי חתיכות כיון דנתחזק איסור והיתר לפנינו והי' חייב אשם תלוי וספיקו הי' אסור לכולי עלמא אבל השתא דרובא עדיף אמרי' דהרוב מסלק כח החזקה לגמרי והוי התערובת זה כאילו אין כאן לא איתחזק איסור ולא היתר רק ספק בעלמא אך מ"מ התערובת מותר משום דהתורה התירה ספק זה וזה כוונת הרא"ש דודאי רוב בליכא סתירה לנגדו שפיר איכא למימר דהתורה חשבו לודאי אבל היכי דאיכא איתחזק איסור נגדו אין סברה לומר דהרוב יהי' חשיב לדחות את החזקה לגמרי וגם להכריע את הספק לודאי ולעשות שני פעולת אלא ודאי דאינו עושה אלא פעולה אחת לדחות את החזקה שלא יחשב אלא ספק גרידא רק דהתורה התירה אותו ספק אך במעשר דעשירי ודאי אמר חתמנא ולא ספק לא מהני שום רוב וביטול כיון דאיתחזק איסורא כנלע"ד. ואין להקשות לפ"ז בסנהדרין כיון דאיכא מיעוט נגד הרוב א"כ לא יהי' אלא ספק נפשות ונימא לקולא לא קשה מידי דבלא זה הקשה בס' הכריתות מובא בפר"ח סי' ק"י דהרי בסנהדרין איכא קבוע ומדוע הולכין בתר הרוב ותי' כיון שנודע מי המזכה ומי המחייב דומה לט' חנוית כו' ויודע בודאי שלוקח מבשר שחוטה דה"ה בסנהדרין הוי כאילו נתברר דלית כאן איסור וה"ה דלא מיקרי איתחזק איסורא נגד הרוב כיון דנתברר המיעוט לעצמו וא"ש. ובהכי נראה לענ"ד לישב דעת הרמב"ם שפסק דספיקא מדאורייתא לקולא והקשו עליו הרשב"א והר"ן א"כ איך אמרי' במס' חולין מנ"ל דאזלי' בתר רובא ובעו למפשט מפרה אדומה דהולכין בתר הרוב דהרי אפי' לא אזלי' בתר רובא הנך כשרין משום דהוי ספק טרפות ומדאוריי' לקולא ובסברה הנ"ל א"ש דהנה כבר כ' תוס' בחולין י"א דהא דאמרי' דרובא דליתא קמן עדיף מחזקה ילפי' מפרה אדומה וס"ל לרמב"ם דודאי אין סברה לומר דרובא דליתא קמן יעשה שני פעולת שיבטל את החזקה דהוא ג"כ מדאוריי' ויעשה את הספק לודאי אלא ודאי דאינו עושה אלא פעולה אחת דמבטל את החזקה אבל אינו עושה את הספק לודאי אלא נשאר כספיקא דעלמא דלא איתחזיק לא איסור ולא היתר רק דהתורה התירה ספק זה דודאי אי היה סבירא לן דרובא וחזקה שקולין הן הוי חשיב איקבע איסורא וכמש"כ תוס' ביבמות פ"ח ד"ה והכא כו' עיי"ש והוי ספיקו אסור מן התורה אבל כיון דרוב עדיף מחזקה עוקר ומבטל את החזקה לגמרי ונשאר ספק וע"כ דספק זה שריא רחמנא ואין להקשות דא"כ היכי דאיכא רובא לאיסור וחזקה להיתר ג"כ נימא דהוי כמו ס' ויהי' מותר דזה טעות דאלו הי' רובא וחזקה שווים היה אסור מטעם איקבע איסורא ואיך נימא דברובא יהי' מותר ולכך אסור ומודה הרמב"ם ומוכח מהכא דספקא מדאוריי' לקולא ובודאי טרם דיליף הש"ס דאזלי' בתר רובא דליתא קמן הוי סבירא לן דספק אסור אבל אחרי שילפי' דרובא מהני ועדיף מחזקה ע"כ משם מוכח דספק מותר מן התורה ודברי רבינו משה אמת ותורתו אמת ואין לומר לאחר שכבר בארנו דעת הרא"ש דגם ברובא דאיתא קמן ע"כ לא הוי אלא ספק וספק זה מותר דהתורה התירה א"כ הדרא קושיא לדוכתי' היכי בעי למפשט דאזלינן בתר רובא דליתא קמן מפרה הא בלא"ה ספק מותר לא ק"מ חדא דאיכא למימר דבביטול ברוב ובכל דפריש מרובא פריש לא ס"ל להרמב"ם כרא"ש דהוי ספק אלא דהוי ודאי ועוד איכא למימר דהרמב"ם ג"כ הכי ס"ל כרא"ש אלא דס"ל דכל כמה דלא ילפי' דרובא דליתא קמן ג"כ עדיף מחזקה ודאי הו"א דרובא דאיתא קמן חשיב כודאי ובאמת הי' הדין דבקפץ א' מן המנויין לתוכן דבטיל ברוב דהוי ודאי ולא ספק אבל לאחר דילפי' דאפי' ברובא דליתא קמן עדיף מחזקה דהכא ודאי ליכא למימר דיעשה הרוב שני פעולת נגד החזקה וע"כ צ"ל דאינו פועל רק לבטל החזקה ונשאר ספק גרידא והתורה התירה א"כ גם ברובא דאיתא קמן אמרי' הכא דאינו עושה הרוב רק לבטל החזקה ונשאר ספק והתורה התירה ספק וממילא בקפץ א' מן המנויין כולן פטורין דהוי מעשר ספק נמצא למידן אנו לפי זה לדעת הרמב"ם והרא"ש דבין בביטול ברוב וכן בכל דפריש מרובא פריש ובין ברובא דליתא קמן נגד חזקה בכולן אין הרוב פועל רק לסלק החזקה ולא נשאר רק ספק וספק זה התירה התורה וממילא דכל ספק דלא איתחזק כלל מותר מן התורה ונלמד מרוב וחזקה כנ"ל ואינו אסור מן התורה אלא בחתיכה אחת משתי חתיכות אמנם חכמינו ז"ל לא השוו מידותיהם בענינים הללו דביטול ברוב מין במינו לא אסרו כלל הספק וכן בכל דפריש מרובא פריש אבל ברובא דליתא קמן נגד חזקה גזרו ואסרו היכי דאפשר לומר סמוך מיעוטא לחזקה וכמו בהאשה שהלך בעלה וצרתה למדינת הים יבמות קי"ט ובשאר ספק דעלמא אסרוה ואין להקשות על זה כי כבר אמרו אין לדמות גזירת חכמים זה לזה והם ז"ל שגזרו ידעו הטעם עכ"פ מיושב בעזה"י דברי הרמב"ם והרא"ש:

ולפי הנחה זו נלע"ד להוסיף עוד דהא דמצינו איסורים שאינם בטלים כגון מין במינו לר' יהודה ועולין לרבנן דהיתר בהיתר לא בטלי מדאוריי' אין הכוונה דלא בטלו דבהני לא אמרי' דרובא עדיף מחזקה דזהו דבר שאין השכל מחייבו אבל באמת נראה שגם בהני אמרי' דרובא עדיף מחזקה רק כיון שהרוב אינו יוכל לפעול שתי פעולת כנ"ל רק שעוקר את החזקה ונשאר רק ספק בעלמא דלא איתחזק כלל וכנזכר לעיל בהכי חמירי אלו משאר תערובת דאסרה התורה הספק ועשאו כודאי איסור ולהר"ן הטעם בזה משום דהיתר בהיתר ומין במינו כיון שהוא דבר הדומה לחבירו אינו מחלישו אלא מחזקו ולכך ספיקו אסור דחמירי ולא בטיל וכן בדבר שיש לו מתירן דאמרי רבנן דלא בטיל ג"כ אין סברא לומר שלא יהי' רובא עדיף מחזקה אלא דמ"מ נשאר ספק דלא איתחזק כלל והחמירו בו לאסרו כודאי ומטעם שכ' רש"י דעד שתאכלנו באיסור נמתין ונאכל בהתיר ובזה נכונים מאוד דברי רב אשי שבא לישב מ"ט ספק ביצה שנולדה ביו"ט אסורה שפיר משני משום דדבר שי"ל מתירן אף בדרבנן לא בטיל דודאי כיון דבכל התורה כולה רובא עדיף מחזקה ובטיל הכא נמי רובא עדיף וע"כ צ"ל דמ"מ נשאר ספק דלא איתחזק והחמירו בספיקא א"כ ממילא שפיר תני' וספיקא אסורא דכל ענין חומרא שאינו בטיל היינו משום דהחמירו בספיקא וממילא כל ספק בדשיל"מ אסור ובזה מיושב קושית הפני, יהושע על הר"ן הנ"ל דמה ענין ספק דשיל"מ להא דלא בטיל דהוי טעמי' משום היתר בהיתר דכיון דכבר בארנו דאין שום סברא לומר בהנך דברים שאינו בטלים דלא נילך בתר רובא דזה השכל והסברא מכחישו אלא דהרוב עוקר לחזקה ולא נשאר אלא ספק וספק זה במין במינו לר"י ולרבנן בהיתר בהיתר אסור מדאוריי' ובדבר שיל"מ אסור ספק זה מדרבנן ממילא שפיר תני' בברייתא דספיקא אסורה דספק וביטול טעם אחת להן אלא דאכתי יש לדקדק לשיטת הר"ן הנ"ל דאכתי איכא לחלק בין ספק ובין ביטול דהיכי שנתערבה ואתינן עלה מטעם ביטול אף דאינו אלא ספק כנ"ל ובכל איסורים ספק זה מותר מ"מ הכא אסור מטעם דדומה להיתר בהיתר והאחד, מחזק את חבירו הדומה לו שפיר יש סברא לאסרו אף דלח הוי אלא ספק אבל בספק נולדה בי"ט דלא שייך טעם זה מאיזה טעם ס"ל לרב אשי לאסור אותה ונראה דס"ל לר"ן בדעת רב אשי כיון דבביטול דשיל"מ איכא טעמא לאסור אף דלא הוי אלא ספק לא חלקו חכמים בין ספק לספק אלא גזרו ואמרו בכל דשיל"מ כל ספק אסור דאי לא תימא הכי אלא דנימא ס' ביצה שנולדה בי"ט מותרת ובביטול אסורה ימצא גזירות חכמז"ל כסתורת והפוכת דהרי בכל התורה כולה קיימ"ל דחד בתרי מין במינו יבש ביבש אפי' מדרבנן מותר ואף דהוי ספק מ"מ לא החמירו בו חכמז"ל ובספק איסור אפי' לשיטת הרמב"ם דספיקו דאוריי' מותר עכ"פ רבנן חסרו ומכ"ש לשיטת הרשב"א אפי' מדאוריי' אסור הרי דביטול ברוב עדיף מספק דעלמא ואיך נימא בדבר שיש לו מתירן להיפוך דספק מותר ובתערובת חסור דלא בטיל הרי דספק קול מתערובת ולהכי השוו חכמים מדותיהם וגזרו דבדבר שיש לו מתירן כל ענין ספק דלא איתחזק כלל אסור בין בתערובת ובין בספק וכיון דע"כ החמירו בביטול משום דהוי כהיתר בהיתר ונמצא דספק חסור להכי אסרו ג"כ בס' ביצה דנולדה בי"ט אף דלא שייך טעמא דהיתר בהיתר:

ומעתה נכונים דברי הפליתי והשעה"מ הנ"ל דבטבל כיון דלא בטיל מטעם דיש לו מתירן וע"כ מטעם שכתבנו דהרוב עוקר את החזקה לגמרי ולא נשאר אלא ספק והחמירו בספק זה משום דדומה להיתר בהיתר ממילא כל ספק טבל דעלמא אע"ג דלא שייך בו הטעם דהיתר בהיתר או דיש לו מתירן מ"מ לא חלקו בין הספקות וכולם נאסרו וכמו לדעת הר"ן שנאסר ביצה ספק נולדה ביו"ט אע"ג דלא שייך בה טעם דהיתר בהיתר וע"כ מטעם דלא חלקו בין הספקות וזה נכון וברור לדעתי וא"ש:

תוכן העניינים

חלת אהרן (זרעים)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה