חלת אהרן (זרעים)· הרב אהרן פריד
בעזרת המציל אותנו מרעות ומהומות. אתחיל לכתוב בחידושי מס' תרומות · פרק א
(קג) חמשה לא יתרומו ואם תרמו אין תרומתן תרומה וכ' התוס' י"ט דהרמב"ם בפירושו והר"ב כתבו דמנינא למעוטי הא דאמר ר' יהודא דאמר קטן שלא הביא שתי שערות תרומתו תרומה וכ' התוס' י"ט דכ"ש דממעט לדברי ר' יוסי דס"ל דאם הגיע לעונת נדרים דתרומתו תרומה ע"ש וקשה לי על הרמב"ם פ"ד מהל' תרומות שכתב ג"כ חמשה לא יתרומו ונקט מנינא ואפ"ה פסק שם כר' יוסי דקטן שהגיע לעונת נדרים תרומתו תרומה א"כ למה נקיט איהו מנינא ומאי בעי למעט במה דנקט מנינא ומדלא מפרש במתני' דנקט מנינא אלא למעוטי דר"י ור' יוסי ש"מ דאם סבירא לן כר' יוסי לא שייך למתני תניניא:
ונראה לענ"ד לישב דהנה עוד כ' שם הרמב"ם בפ"ד הלכה ב' לאחר שמנה שם החמשה שלא יתרומו ואחד מהם התורם את שאינו שלו שלא ברשות בעלים כתב אבל התורם משלו על של חבירו הרי זה תרומה. ועיי' בכ"מ ובמשנה למלך דזה איבעי' דלא איפשטא בנדרים ל"ו והכי איתא התם איבעי' להו התורם משלו על של חבירו צריך דעת בעלים או לא מי אמרי' כיון דזכות הוא לו לא צריך דעת או דילמא מצוה דילי' הוא וניחא לי' למעבדי' ופי' הרא"ש דיותר הוא חפץ בחסרון ממונו ממה שיעשה אחר מצותו ולא נפשטה במקומה וכ' המל"מ דהבעי' לא נפשט ממתני' או מברייתא אבל נפשט מכח מימרא דרב הונא בפודה פטר חמור של חבירו דמהני הפדיה ע"ש במל"מ. עוד כ' הרמב"ם שם בהלכה ז' דהתורם שלא ברשות בעלים ובאו הבעלים ואמרו כלך אצל יפות אם נמצאו יפות תרומתו תרומה ועיי' בכ"מ ובטו"ז ובקצות חושן בסי' רס"ב דטעמי' דרמב"ם דס"ל דכלך אצל יפות מהני משום ניחותא דמצוה. אמרי' מדהשתא ניחא לי' גם מעיקרא הוי ניחא לי' והיינו דמסתמא ניחא לי' דליתעבד מצוה בממוניה. ונלע"ד לחדש דבתורם משלו על של חבירו אי הוי סבירא לן דלא מהני התרומה ומטעמי' דאמרי' שם בש"ס דכיון דנוטל ממנו המצוה ודאי לא ניחא לי' וכנ"ל נראה דאפי' הי' הבעל הכרי מסכים על הפרשת חבירו אחר שתרם שלא מדעתו וכעין כלך אצל יפות ג"כ לא הי' מהני התרומה והיינו טעמא משום דבתורם משלו לא שייך לומר דניחא לי' משום ניחותא דמצוה דהרי המצוה איננו שלו רק של התורם אדרבה אנן סהדי דלא ניחא לי' בשעת שתרם משום דאובד מצותו וממילא מה שמסכים אח"כ לא מהני ואמרי' משום כיסופא הסכים כיון דליכא סברת ניחותא דמצוה. ולפי זה איכא למימר דהא דתנן במתני' והתורם את שאינו שלו כולל תרי גוונא שאינו שלו חדא שאינו שלו ממש שתרם משל בעל הכרי ויש לזה מעלה וחסרון מעלה דמהני בי' כלך אצל יפות וחסרון דלית בזה שום זכות דנימא בי' זכין לאדם שלא בפניו. השני תורם משלו על בעל הכרי דיש לו מעלה דזכות הוא לו ויש לו חסרון דלא מהני בי' כלך אצל יפות ואי לא הוי תני מנינא חמשה הו"א דתורם את שאינו שלו מיירי בכל גוונא בין בתורם משל בעל הכרי ובין בתורם משלו כו' ובכל חדא איכא סברא לכאן ולכאן כנ"ל ונמצא לפ"ז ששה לא יתרומו ולהכי קמ"ל מנינא חמשה לא יתרומו ואם תרמו לא מהני אבל בתורם משלו מהני התרומה אבל במתני' ליכא לפרושי הכי דא"כ הי' קשה מדוע לא פשטו האבעי' דתורם משלו בגדרים דף הנ"ל ממתני' דנקט מנינא חמשה דוקא אבל בתורם משלו מהני התרומה אלא ע"כ צ"ל דלס"ד ליכא למיפשט ממתני' דיש לומר דמנינא אתי למעט הא דר"י ור' יוסי כמבואר לעיל אך באמת דהרמב"ם פסק כר' יוסי דקטן מופלא סמוך לאיש שתרם תרומתו תרומה וס"ל ג"כ להלכה דתורם משלו כו' תרומתו תרומה שפיר נקיט חמשה לא יתרומו למעוטי התורם משלו ודברי הרמב"ם מכוונין היטב במה דכתיב חמשה לא יתרומו כו' והתורם את שאינו שלו אבל התורם משלו כו' תרומתו תרומה וא"ש:
והנה הא דתנן לקמן במ"ו חמשה לא יתרומו ואם תרמו תרומתן תרומה כתב ג"כ הרמב"ם בפירושו דאתי למעוטי הא דר' יהודא ועיי' בתוס' י"ט לא תיקשי ארמב"ם דפסק כר' יוסי ואפ"ה תני מנינא וכ' חמשה לא יתרומו די"ל דמנינא למעוטי בעל קרי דחשיב במתני' משום דקיימ"ל דבעל קרי מותר לברך דבטלוה לטבילת בעל קרי וקאחשיב הרמב"ם חרש שאינו שומע ומדבר דחמשה לא יתרומו לכתחילה אבל בעל קרי מותר לתרום אבל במתני' דחשיב בעל קרי ובמשנה הקודם נקט גם חרש א"כ ע"כ צריך לומר דמניני' למעוטי דר' יהודא כמו שכ' הרמב"ם וא"ש:
(קד) החרש והשוטה כו' כתב הרב דכולהו מחד קרא נפקא לן דכתיב דבר חל בני ישראל ויקחו לי תרומה מאת כל איש אשר ידבנו לבו תקחו כו' וזאת התרומה אשר תקחו מאתם מאל בני ישראל מתי למעוטי נכרי איש למעוטי קטן אשר ידבנו לבו למעוטי חרש שוטה שחין להם דעת. אשר תקחו מאתם פרט לתורם שאינו שלו. ונלע"ד לפרש בזה הכתוב שאינו מובן בתחילה כתב ויקחו לי ושוב כתב תקחו חת תרומתי דלשון ויקחו מורה על הבעלים שהם יתנו ולשון תקחו מורה ציווי לב"ד ומשמע דהב"ד יקחו בע"כ של הבעלים אבל נראה דהנה הך דרשא נטיל שכתב הרב הוא מירושלמי וכתב התוס' י"ט אעג"ב דהך קרא בתרומת המשכן כתיב ילפי' מני' תרומת כהנים דאיקרי ג"כ תרומה כדכתיב כו' עכ"ל והנה רש"י פי' בחומש דרבותינו אמרו דשלש תרומת תמורה בפרשה וחד מהם הוא בקע לגלגולת לקנות מהן קרבנות ציבור ותנן בפ"א דשקלים דנשים ועבדים וקטנים ששקלו מקבלין מידם חבל העכו"ם והכותי ששקלו אין מקבלין מידם. ולפי זה יתפרש הפסוק כמין חומר. דבר אל בני ישראל ויקחו לי תרומה ירצה כל נפש מישראל יהי' אשה עבד קטן שוטה אם ירצו לשקול וליקח מעצמם שקלים לקרבנות ציבור מקבלין מידם אבל העכו"ם והכותי ששקלו מרצונם אין מקבלין מידם ונתמעטו מן בני ישראל אך מחת כל איש אשר ידבנו לבו תקחו את תרומתי הציווי לב"ד שימשכנו על השקלים אך נתמעט מדין זה שאין ממשכנים קטן מאיש וה"ה חשה ועבד שהמה ג"כ דינם כקטן ונתמעטו ג"כ מאיש וכן מידבנו לבו נתמעטו חרש ושוטה דמכל אלה לח יטלו בע"כ אלא חם שקלו מעצמן מקבלין מידם ובזה יתישב לן קושית הר"ב שהקשה על הירושלמי למה ממעט קטן מאיש והרי נתמעט מידבנו לבו ומה שתירץ דבא למעוטי אפי' קטן מופלא סמוך לחוש ליתא לפי הלכה שקיימ"ל כר' יוסי ובהנ"ל א"ש דודאי לענין תרומת השקלים ממעטי' קטן מאיש וכמו כן נלמד משם למעוטי אשה ועבד דדינם שוה שאין ממשכנים אותם אבל בתרומת כהנים דלא נתמעטו נשים ועבדים מחוש דהרי הם חייבי' בתרומה א"כ בחמת גם קטן לא תתמעיט מהיש כלל רק מאשר ידבנו לבו: