חלקי אבנים· רבי דוד לידא
פרשת משפטים
רש"י ורצע אדוניו את אזנו במרצע פירש"י הימנית כו' ומה ראה אוזן לירצע אלא אוזן ששמע בהר סיני כו' הנה כל המפרשים מתחבטים כאן למה מקשה רש"י מה ראה אוזן לירצע אחר לימוד אוזן ימנית ולא קודם לכן ויתבאר בתכלית הפשיט' ע"פ הא דאיתא במהרר"ש במס' קידושי' מרצע גי' ת' וישראל היו במצרים ת' שנה ויצאו משם לחירות לעבוד את ה' כו' ע"כ אמרה התורה ורצע אדוניו במרצע תו איתא באותיות דר"ע כל אברי אדם נבראו באותיות א"ב ואוזן שמאלית נבראת באות ת' ובזה הוא מבואר דבל"ז אי אפשר להקשות מה ראה אוזן לרצוע דהייתי אומר משום דאוזן שמאלית נבראת באות ת' ומרצע הוא ג"כ ת' ולפיכך נרצע באוזן שמאלית משא"כ עכשיו דהכריח רש"י מכח גזירה שוה שאוזן ימנית הוא נרצע ושפיר הוא מקשה מה ראה אוזן דוקא לירצע ומשני משום אוזן ששמע כו':
רש"י וכי יזיד איש על רעהו להרגו בערמה מעם מזבחי תקחנו למות פירש"י אם יה כהן ורצה לעבוד עבודה תקחנו למות. וקשה אי כי אתא קשה מאי למימרי' וכי היכי יעלה על עת אדם שרצח יניחנו בחיים בשביל עבודה הלא כפיכם וגו' וא"ת שיפה כח העבודה שמצלת הרוצחים עד אחר העבודה א"כ למה תולה הכתוב במזבח דוקא שאמר מעם מזבחי תקחנו למות לכן נראה דהאי מעם מזבחי להכי הוא דאתא דאיתא בגמרא מות יומת דלמא טריפה הוי ומשני דאזלינן בתר רובא. ומנ"ל דאזלינן בתר רובא ומסיק דגמרינן ממזבח דאי לא אזלינן בתר רובא האיך מקריבין ע"ג מזבח בשבת דלמא טריפה הוי אלא בוודאי דאזלינן בתר רובא וזש"ה וכי יזיד איש על רעהו להרגו בערמה והוא חייב מיתה ושמא תאמר דאינו חייב מיתה אף שהרגו במזיד דשמא טריפה הרג ובמקום נקב קא נקיב לז"א מעם מזבחי תלמוד שהוא חייב מיתה כי מכאן נלמד דאזלינן בתר רובא כדאמרן וז"ש מעם מזבחי תקחנו למות:
רש"י יבאהו עד הטריפה לא ישלם כתב רש"י יביא עדים שנטרפה באונס ולא ישלם. הנחתי הדבר הזה למשכילים להבין הא דכתבה התורה יביאהו עד היינו שיביא שנים לפטרו משבועה. וקשה אם התורה חייבה דווקא שני עדים לפטור ואנן קי"ל כתרומת הדשן דעד א' די לפוטרו מטעם דכשם שעד אחד מחייב שבועה דאורייתא כך ע"א פוטרו אפילו משבועה דאורייתא והתורה אמרה יביאהו עד פירושו שיביא דוקא שני עדים ויפטור משבועה דאורייתא א"כ כיון שאנו צריכין לפטור משבועה דאורייתא שנים מנ"ל לתרומת הדשן שעד א' פוטרו ואין להעלות על הדעת להקשות על רש"י ז"ל מנ"ל דפירשו שנים שהרי הכתוב אומר בפי' עד דמשמע עד א' זה אינו דרש"י ז"ל לשיטת הגמרא אזיל כ"מ שאמרה התורה עד שנים משמע עד שיפרט לך הכתוב א' וצ"ע כדכתבנו אף שיש לתקן דברי תרומ' הדשן ולומר דסבר אולי שבועת שומרים חמורה משאר שבועות דאורייתא דעד אחד אינו מועיל לפטור דבכמה דברים חמורה שומרי זהו סברא קלושא וצ"ע:
רש"י הנה אנכי שולח מלאך לפניך לשמרך בדרך ולהביאך אל המקום אשר הכינותי פירש"י כאן נתבשרו שעתידין לחטוא כו' אל המקום אשר הכינותי פירש"י ומדרשו כבר מקומי ניכר כנגדו. הנה דברי רש"י ז"ל צריכין ביאור מהו זה לשון כבר מקומי ניכר כנגדו וביותר קשה במ"ש כאן נתבשרו שעתידין לחטוא מה שייך לומר בחטא לשון בשורה ועיין לקמן בדרוש נפלא דברים הנוטים לאמת: