חלקי אבנים· רבי דוד לידא
פרשת יתרו
רש"י וישמע יתרו פירש"י מה שמועה שמע ובא להבין דברי רש"י שהקשה מפני מה לא בא להתגייר קודם קריעת ים. נקדים הא דכתבנו בקצרה למעלה פ' שמות שנאמר הבה נתחכמה לו והיה שלשה יועצי פרעה בלעם איוב יתרו בלעם שיעץ נהרג יתרו שברח זכה ונטל שכרו שישבו בניו בלשכת הגזית איוב ששתק נידון ביסורין והנה דעת בלעם שיעץ ואמר כל בן היולד היאורה תשליכוהו כבר כתבנו טעמו ריש פ' שמות שאי אפשר להקב"ה להענישם על חטא להיות מדתו של הקב"ה שהוא דן מדה כנגד מדה וישראל הם ארוסה להקב"ה והדין הוא הפוגע בארוסה חייב סקילה נמצא אם ידונם בסקילה לא יהיה מדה כנגד מדה ע"ש ברש"י מ"ש אבל יתרו רוח אחרת היתה בו ע"ד המדרש שההוא מין שאל את ר"י בן קרחא אם אלהיכם גדול מכל אלהים מדוע לא מסר לישראל כ"א הלבנה וכוכבים שנאמר החודש הזה לכם ואי הוי לי' כח גם על החמה היה נותן לכם גם את החמה אלא מדלא נתן לכם החמה טעמו הוא שהחמה אינו ברשותו השיבו ריב"ק ואמר תיפח רוחו דההוא גברא אמשול לך משל למה הדבר דומה למלך שנשא מטרונא בעודה ארוסה נותן לה מתנה מועטת וכשהוא מכניסה לחופה מוסר לה הכל הנה ישראל הם בעה"ז ארוסה שנאמר וארשתיך לי באמונה ולפיכך נתן הקב"ה לישראל מתנות מועטות והם לבנה וכוכבים ולימות המשיח יהיו הנשואים שנא' ובועלך ה' עושיך אז ימסור לה הכל שנאמר והיה אור הלבנה שבעתים כאור החמה עכ"ל המדרש. והנה יתרו מין גדול היה שלא היה ע"ז שלא עבדה וסבר ג"כ שהקב"ה אינו גדול מכל אלהים מהא דנאמר החודש הזה לכם שלא נתן להם החמה כדאמרן ותירוצו של ר"י בן קרחא לא סבירי ליה כי הוא היה מחזיק את ישראל לנשואה ולא לארוסה ומטעם זה ברח ולא הסכים עם בלעם בעצתו שאמר כל בן היולד היאורה תשליכוהו מטעם שזכרנו אדרבה הוא סבר שישראל הם נשואה של הקב"ה והוי כדין הפוגע באשת איש נידון במים שהוא דין חנק ולפיכך ברח כי אמר אדרבה שיהיו נידונים במים כי יהיה מדה כנגד מדה ודינם בחנק ואפשר שהם יבואו תוך המים אך עתה וישמע יתרו מה שמועה שמע קריעת י"ס שמע שהם באו תוך המים ונאבדו אבל עיקר מיתתם לא היה במים כי אם מן המים נעשה אבנים והרגן מטעם היותם ארוסה להקב"ה והיה דינם סקילה והא דהביאם תוך המים הוא מטעם מדה כנגד מדה ונתאמת ליתרו מזה שהקב"ה גדול מכל אלהים והא דלא נתן להם החמה ג"כ היינו טעמא כהא דאמר ריב"ק בעודה ארוסה נותן לה מתנות מועטת נמצא הקב"ה גדול ולכך בא עתה להתגייר ולא קודם לכן והוא נכון. או נוכל לומר עוד טעם אחר על ששמע קריעת י"ס לפיכך בא ולא קודם לכן בנקדים הא דאיתא במדרש כשהיו ישראל ומצרים תוך הים היה שר (של) עוזא עומד ומקטרג ואמר הללו עע"ז והללו עע"ז כו' מדוע הללו טבעו והללו נצולו מה עשה הקב"ה מסר לאותו מקטרג את איוב ובהדי דמתגושש עם איוב העביר הקב"ה את ישראל מתוך הים משל למה"ד דומה לרועה שבא זאב לעדרו וראה שהזאב אינו סר מעדרו והיה מתיירא שלא יחטוף הזאב מצאנו מה עשה הרועה מסר לזאב תיש א' שכחו רב ועצום ובהדי דמתושש הזאב עם התיש העביר צאנו לעבר הנהר ואח"כ משהעביר צאנו לעבר הנהר הלך להציל גם את התיש כך הקב"ה אחר שראה קיטרוגו של עוזא גדול במאוד מסר להמקטרג תיש א' וזהו איוב ובאשר שהמקטרג היה מתגושש עם אותו תיש ולא יכול לו העביר הקב"ה את צאנו צאן מרעיתו ואח"כ הציל גם את איוב עכ"ל המדרש. המדרש הזה עומד וצווח דרשונו שלא יחזיקו בי מתעוללים לומר היתכן לומר כן איוב היה צדיק גמור כמ"ש אחז"ל גדול הנאמר באיוב יותר ממה שנאמר באברהם מדוע ימסור הקב"ה את איוב בשביל ישראל שלא היו ראוים להצילם כי היו עובדי ע"ז ומגדלי בלורית כמו מצרים אלא מוכרחים אנו לומר איוב היה חייב להיות נידון ביסורין בשביל שהיה שותק באותו עצה של בלעם ויתרו אצל פרעה נתן לו הקב"ה אותן יסורין עתה בעת שישראל היו בצרה ונשתתק המקטרג וניצלו ישראל בחמלת ה' עליהם והנה יתרו עד היום לא בא לקבל שכר בריחתו שמא די לו שניצל מאותו עצה ואין שכר ועונש באותן אנשים שישבו בעצה ההוא אבל עכשיו שמע קריעת ים סוף ונתקשה לו האיך ניצולו אחר היותם רעים וחטאים כמותם אלא בודאי זאת עמדה להם שנמסר איוב ליסורים ונשתתק המקטרג כדאמרן וקשה בשביל ישראל שלא היו ראוים להנצל יהיה צדיק גדול כזה נמסר ליסורים אלא בודאי שכבר נתחייב יסורין בשביל ששתק באותו פעם ונתפרע לו עתה לפיכך אחר ששמע יתרו היסורים שבאו על איוב בשביל שתיקתו בא הוא עכשיו לקבל ג"כ שכר בריחתו וזהו קריעת ים סוף שמע ובא לקבל שכרו (רש"י) כי הוציא ה' פירש"י זו גדולה מכולם כו' וקשה מנ"ל לרש"י שהוצאת מצרים גדולה מכולם ויראה לפרשו כוונת רש"י הוא בזה כי שם נאמר וישמע יתרו את כל אשר עשה אלהים שהוא מדת הדין וכאן הוא אומר כי הוציא ה' ממצרים שהוא מדת הרחמים ובא רש"י ז"ל ופירשו כי במכת מצרים גם מדת הדין הסכים להלקותם כי נתמלא סאתם מרוב מעשיהם אשר הגדילו לעשות למרות פי ה' לכך נאמר את כל אשר עשה אלהים למשה ולישראל עמו בעשרה מכות משא"כ להוציא את ישראל לחירות בזה לא הסכים מדת הדין מטעם כי גם ישראל לא טובים היו ממצרים כדעת המדרש הללו עע"ז והללו עע"ז מ"מ לאהבת וחיבת קודש אברהם אבינו להבטחתו הוציאם ה' ממצרים במדת הרחמים וזה שאמר בלעם אל מוציאם ממצרים כידוע שמדת אל הוא רחמים אלהים הוא מדת הדין נמצא שמדת אלהים מדת הדין לא הסכים להציל את ישראל ולהוציאם ממצרים כי לא היו ראוים להצלה זו ולהוצאה זו וזהו שכתב רש"י על פסוק כי הוציא ה' את ישראל זהו גדולה מכולם ר"ל אף שלא הסכים מדת הדין ואעפ"כ יצאו בחמלת ה' זהו גדול מכולם:
רש"י כי בדבר אשר זדו פירש"י כתרגומו כו' ורבותינו דרשו בקדירה שבשלו בה נתבשלו הנה כבר כתבנו בפ' שמות שעיקר התחכמות של פרעה ויועציו היה שיהיו נידונים במים בכדי שלא יוכל הקב"ה לדונם כלל להיות הקב"ה דן דווקא מדה כנגד מדה ובלעם יעצו להיות לישראל דין ארוסה והפוגע בהן חייבים סקילה נמצא אם ירצה לסקלם כדינם לא יהיה מדה כנגד מדה ואם יטבעם במים ויהיה מדה כנגד מדה גם זה אי אפשר כי דין מים הוא חנק ודינם הוא סקילה כדאמרן ואם ידונים במים ובאבנים הלא בשתי מיתות נידונין בחמורה מה עשה הקב"ה הביאם תוך המים בכדי שיהיה מדה כנגד מדה ועיקר (מיתתם היה סקילה שמן המים נעשו אבנים והרגן וכיון שעיקר מיתתם היה סקילה מוכח שישראל הם בטה"ז סוג ארוסה להקב"ה ושפיר תשובת ר"י בן קרחא שהקב"ה הוא גדול מכל אלהים והא דלא נתן להם כי אם מתנות מועטים היינו היותם ארוסה ובימי הארוסה מגיע לה כ"א מתנות מועטות לז"א עתה ידעתי כי גדול ה' מכל אלהים אחר שאני רואה שהקב"ה דין ארוסה נוהג בהן ודן את מצרים בסקילה והא דהביאם תוך הים היה מטעם כי בדבר אשר זדו ר"ל כי היכי שיהיה מדה כנגד מדה בקדירה שבשלו בה נתבשלו והבינהו:
רש"י ויבא אהרן וכל זקני ישראל לאכול לחם עם חותן משה פירש"י ומשה היכן היה מלמד שהיה עומד ומשמש לפניהם תו פי' רש"י לפני האלהים וכי לפני אלהים אכלו אלא כל הנהנה מסעודה שת"ח מסובים בה כאילו נהנה מזיו השכינה. כאן הוא מקום תימא מהא דאיתא בגמרא נשיא שמחל על כבודו כבודו מחל שהרי אברהם שעמד ושמש לפני המלאכים ולדעת אחת נדמה לו כערביים מ"מ היה היתר לשימושו להיותו נשיא כי נשיא שמחל על כבודו כבודו מחל משא"כ מלך שמחל על כבודו אין כבודו מחל ובתוספו' מוכח שמשה רבינו היה מלך כל ארבעים שנה שהיה ישראל במדבר ומלך שמחל על כבודו אין כבודו מחל א"כ האיך הי' משה עומד ומשמש עליהן אחר שאין כבודו מחל. תו קשה במש"ה לפני האלהים להודיע שכל הנאה מסעודה שת"ח מסובים בתוכה כאילו נהנה מזיו השכינה רמז זה מה בעית הכי ומה שייכות יש כאן לרמז הזה ולכאורה נראה דקושי' חדא פרוקא לחבירת' בנקדים הא דאיתא בגמרא דסוטה נשיא שמחל על כבודו כבודו מחל וכמו שמצינו באברהם אבינו שהיה נקרא נשיא שנאמר נשיא אלהים אתה בתוכינו והוא עומד עליהם ש"מ נשיא שמחל על כבודו כבודו מחל משא"כ מלך שמחל על כבודו אין כבודו מחל שנאמר שום תשים עליך מלך שתהא אימתו עליך ומקשה הגמרא והרי אגריפס המלך שעמד וקרא ושבחוהו ומדשבתוהו ש"מ דשפיר עביד ומשני מצוה שאני וכתבו התוספות מצוה שאני דוקא מצוה דאית בה כבוד השכינה כמו אגריפ' שעמד בעזרה וקרא משא"כ מצוה אחרת לא ובזה יתבאר הקרא ויבא אהרן וכל זקני ישראל לאכול לחם עם חתן משה לפני האלהים וה"פ ויבא אהרן וכל זקני ישראל כו' ומשה היכן היה אלא שעומד ומשמש וכי היכי דלא תקשי הא קי"ל דמלך שמחל על כבודו אינו מחל כ"א דוקא במצוה דאית ביה כבוד שכינה לז"א לפני אלהים וכי לפני אלהים אכלו אלא כל מקום שת"ח מסובים בשלחנו כאילו נהנה מזיו השכינה נמצא מה שעשה משה במה שעמד ושימש הוי מצוה דאית ביה כבוד השכינה ושרי אך הנחתי קושי' זו למעייני' הא דאי' במדרש פלוגתא באברהם אם כמלאכים נדמו או כערביים הלא מכאן מוכח דכערביים נדמו ולא כמלאכים דאילו היו נדמים כמלאכים קשה מנ"ל לגמרא לחלק בין נשיא למלך דלמא נשיא ומלך שוים הם וכשם במשה אף היותו מלך מ"מ היה עומד ומשמש מפני כבוד השכינה כדעת התוספות שזכרנו א"כ גם באברהם נימא הכי הא דעמד אברהם ומשמש לפניהם היינו טעמא דכמלאכים נדמו לו וחד מהמלאכים היה מיכאל וחז"ל אמרו כל מקום שמיכאל נראה שכינה נראת א"כ גם הוא עשה ועמד ומשמש מפני כבוד השכינה אבל אי לאו השכינה שמה לא היה עומד ומשמש כי נשיא ומלך שוים הם ומנ"ל לגמרא לחלק בין נשיא למלך ומדחלקו ש"מ כערביים נדמו לו ואז שפיר יש הוכחה לחלק בין נשיא למלך שהרי אברהם עמד ושמש לפניהם אף שכערביים לבד נדמו לו ולא היה שם כבוד השכינה ובמשה שהיה מלך עמד ושימש מטעם היות משמש מפני כבוד השכינה ולולי כבוד השכינה היה אסור לעמוד ולשמש ש"מ נשיא שמחל על כבודו כבודו מחל שהרי אברהם נשיא היה ועמד ומשמש אף לפני ערביים משא"כ מלך שמחל על כבודו אינו מחל והא דשמש משה לפניהם היה מפני כבוד השכינה א"כ מוכח דכערביים נדמו לו ולא כמלאכים אם כן מדוע מוטלים בספק אם כערביים נדמו לו או כמלאכים נדמו לו וצ"ע:
רש"י וצוך אלהים פירש"י המלך בגבורה אם מצוה אותך לעשות כן תוכל עמוד ואם יעכב על ידך לא תוכל עמוד. צ"ע בדברי רש"י שכתב לשון שלילה ועו' ואם יעכב על ידך מה היה חסר באומרו אם מצוה אותך לעשות כן תוכל עמוד ואם לאו לא תוכל עמוד אלא הענין הוא דרש"י ז"ל תיקן בזה שתי קושיות עצומות על דברי יתרו הראשון הוא במ"ש יתרו כי לא תוכל עמוד בוודאי ואם הוא כדבריו מדוע לא ציווהו ה' והניחו בדבר שאינו יכול לעמוד בו ומדלא ציווהו ש"מ דאפשר לעמוד בו והאיך אמר יתרו לא תוכל עמוד תו קשה במ"ש יתרו וציווך אלהים דמשמע המלך בו וציווך בוודאי מהיכן ידע יתרו בזה שבוודאי יצוויהו אשר גם מתו דבריו נשמע הספק במ"ש המלך בגבורה כו' אל יתרו ידע כל זה הא דאמרו חז"ל שלשה דברים לא נצטווה למשה עד שמשה ישאל עליהן והן דינין ונחלאות ופסח שני לפיכך אמר יתרו בודאי לא תוכל עמוד בהן והא דלא ציווך אלהים לכתחילה להוסיף דיינים ויהיו נושאים אתך טעמא הוא כהא דזכרנו שהוא א' משלשה דברים שלא נצטווה עליהם עד שישאל עליהם ולפיכך אמר למשה בטח צא והמלך בגבורה וציווך בוודאי אלהים להוסיף לך דיינים כי כל מה שהקב"ה מעכב ואינו מצווך להוסיף דיינים הוא בא על ידך ר"ל בשבילך הוא על שאין אתה שואל להקב"ה על זה ויומתק לשון רש"י וצוך אלהים ויכלת עמוד ר"ל שאין אתה יכול לעמוד בזה אם לא וצוך ה' להוסיף ולפיכך צא והמלך בו וצוך בוודאי ואם יעכב הקב"ה ולא יצוך זהו בא על ידך שאין אתה שואל בו ואז לא תוכל עמוד והבינהו כי נכון הוא:
הנה אנכי בא אליך בעב הענן בעבור ישמע העם שמעתי אומרים לי בשם א"א זקיני מוהר"ר דוד זצ"ל ע"פ הא דאיתא בספר רוח חן שיש ארבע חושים באדם חוש הראות חיש השמע כו' וכשאחד מהחושים מתבטל אז חוש השני מתגבר בכפלים ולפיכך כל כוונת ה' ית' היה שיגבור חוש השמיעה להם בכדי שישמעו מה עשה ביטל חוש הראי' ובא להם בעב הענן כדי שלא יראו כלום ויתגבר אצלם חוש השמועה זש"ה הנה אנכי בא אליך בעב הענן כי היכי שיתבטל מהם חוש הראי' בעבור ישמע העם ר"ל בעבור שכל כוונתי הוא שישמעו העם בדברי עמם והבינהו:
רש"י את כל הדברים האלה פירש"י מלמד שאמר הקב"ה עשרת הדברות בדיבור אחד מה שאי אפשר לאדם לומר כן א"כ מה ת"ל עוד אנכי ולא יהיה לך אלא שחזר ופירש. כאן הבן שואל להבינו אחר שהקב"ה אמר עשרת הדברות בדיבור אחד מאי שא"א לאדם לומר כן משא"כ צורך ואם הוא צורך שיהיו שומעים כל דיבור מפורש ומדוע לא פירש יותר משתי דברות. והנראה בעיני כוונת רש"י הוא במה דפירש רש"י ז"ל את כל הדברים האלה לאמור מלמד שהיו מוכרחים להשיב להקב"ה על כל דיבור ודיבור על הן השיבו הן ועל לאו השיבו לאו ואזל רש"י בפירושא לשיטתו מאחר שהקב"ה הראה כחו וגבורתו שאמר עשרת הדברות בדיבור אחד שנא' וידבר אלהים את כל הדברים האלה ואמר לאמור שישיבו על הן הן ועל לאו לאו ולאחר שאי אפשר לאדם לומר כן לא היו ישראל יכולים להשיבו כ"א דיבור א' לבד או הן או לאו על כל עשרת הדברות לפיכך הוצרך לחזור ולפרש שני דברות שהוא אנכי ולא יהיה לך בכדי שישיבו על אנכי וגו' הן ועל לא יהיה לך לאו: