אור ברסלב
חלקי אבנים פרשת בשלח

חלקי אבנים· רבי דוד לידא

פרשת בשלח

פרשת בא

רש"י מה זאת עשינו כי שלחנו את ישראל מעבדינו פירש"י בשביל ממונם שהשאילם. וקשה מנ"ל לרש"י לומר שעיקר צעקתם היה הא דשלחו ישראל בשביל ממון השאילם הלא טעמם מפורש בקרא שהוא בשביל העבודה שהיו עובדים להם ועתה בטלה עבודתם אחר שכולם יצאו אלא דרש"י ז"ל בא לתקן קושי' עצומה דאי תימא טעם הוא כדמפרש בקרא בשביל העבודה צעקו מה זאת עשינו וכי שוטים היו הלא כל המכות שהביא הקב"ה עליהם עד שהוכרחו לשלחם היה הכל בשביל שלא לשעבד עוד עמהם יותר ואם מתחרטים על זה ורצונם לשעבדם יחזרו ויבואו המכות מחדש עליהם כמו שהיה ומה ישכירו בזה לכן פירש"י זצ"ל שהיו מתחרטים על הממון שהשאילם ועל שאלת ממון לא היה חל עליהם שום מכה ושום נגישה ואם לא השאילום לא היו יכולין לצאת ממצרים לדעת המדרש דבר נא באזני העם וישאלו כי היכי שלא יאמר אותו צדיק ועבדום וענו קיים ואח"כ יצאו ברכוש גדול לא קיים נמצא אילו לא היה בידם שאלת כסף וזהב לא היו יכולין לצאת כדאמרן ולא היה שום הכרח וכפי' עליהם שישאילו להם ואילו לא היו יכולין לצאת ממצרים אף שהיינו מושכים ידינו מלשעבדם מחמת המכות הנעשה בנו היינו מושכים ידינו מהם והיינו פטורים ממכות ואח"כ היו הם בעצמם משתחוים לנו להיות לנו עבדים וכל זה גרס הממון ששאלנו וזהו שאמר מה זאת עשינו ששלחנו ישראל מעבדינו בשביל ממון שהשאילם:

רש"י אל יצא איש ממקומו פירש"י אילו אלפים אמה ולא במפורש שאין תחומין אלא מדברי סופרים ועיקר של מקרא על לוקטי המן נאמר. כבר פרשתי בחיבורי למשניות הנקרא דובב שפתים במשנה ראשונה מסכת שבת גם הבאתיו בקצרה בחיבורי עיר מקלט מצוה כ"ד וכאן מקומו וכדי להבין דברי רש"י ז"ל נקדים רמז נפלא לאלפים אמה הנדרש מתיבת יצ"א כזה י' פעמים צ' הוא תשעה מאות צ' פעמים י' הוא ג"כ תשעה מאות הרי הוא בכללן ח"י מאות אח"כ חשוב צ' פעמים א' א' פעם צ' הרי הוא ק"פ מאות אח"כ חשוב י' פעמים א' א' פעם י' הרי עשרים ובכללן הם שני מאות סך של כולן הם אלפים נמצא יוצא מתיבת אל יצ"א בכללן מספר אלפים והוא רמז נפלא תו כתבו התוספות סוף פ"ק דעירובין דתחומין לאו דאורייתא הוא והלכה כרבי יונתן והכי נקטינן דתחומין אינו אלא מדרבנן והא דכתיב אל יצא איש ממקומו על לוקטי המן נאמר שלא יצא איש עם הכלי ממקומו ללקוט המן וכ"כ התוספות ריש פ"ק דשבת על הא דאמר התנא יציאת שבת ולכאורה יש להקשות על דברי רבי יונתן הא דנקיט הלכתא דהאי אל יצא אינו דאורייתא לפי שהוא קאי על לוקטי המן שלא יוציאו הכלי ללקוט המן אבל יציאתו בלתי כלי אינו איסור דאורייתא. א"כ הוי לקרא לכתוב אל יוציא שהוא קאי על הכלי שלא יוציאו אותו לחוץ ללקוט בו את המן אלא מוכרחין אנו לומר הא דכתבה התורה אל יצא דפירושו הוא שלא יוציא הכלי אך רמז רמזה התורה בתיבת יצ"א לאלפים אמה כי ליכא מידי דלא רמזה משה באורייתא כדאמרן. ובזה יובנו דברי רש"י וכוונתו אל יצא איש ממקומו אילו אלפים אמה ולא במפורש ר"ל שאינו מפורש אלפים אמה אלא דרך רמז שזכרנו שצריכין לדרוש י"פ צ' כו' וכי היכי דלא תקשה מנ"ל לדרוש זה דלמא כפשוטה אל יצא איש ממקומו לז"א זה אינו שהרי תחומין אינו אלא מדרבנן ופירושו של יצא הוא אל יוציא הכלי ללקוט כי על לוקטי המן נאמר. א"כ מדוע לא נכתב בפירוש אל יוציא אלא הא דכתיב יצא רמז רמזה התורה אלפים אמה כדאמרן והוא מדרבנן דוק היטב כי נכון הוא:

רש"י את אשר תאפו כו' פירש"י מה שאתם רוצים לאפות היום אפו היום הכל על שני ימים ומה שאתם צריכין לבשל ממנו במים בשלו היום. הקושי' היא גלוי' דסותרים דברי רש"י זה את זה בפ' בהעלותך כתב רש"י וטחנו ברחיים כו' מעולם לא ירד ברחיים ולא בקדרה ולא במדוכה אלא אלא משתנה היה טעמו לנטחנים ולנדכאים ולמבושלים ואין לומר שגם הא דכתב רש"י כאן פירושו גם כן הכי שיעלו במחשבתם מערב שבת כל מה שרוצים לאכול בשבת ובאמת לא באו לידי אפיה ממש זה אינו שהרי יש פלוגתא בין רש"י ז"ל ובין אבן עזרא הביאום הרמב"ן בסדר זה. וז"ל אשר תאפו אפו פירש"י אפו היום הכל על שני ימים כו' ורבי אברהם אמר את אשר תאפו כמנהגם אפו לכם היום ואת כל העודף שהוא עומר שני השייך למחר הניחו עד הבוקר ולא הגיד מה יעשו ממנו ובבוקר אמר להם שיאכלוהו חי מבלי שיאפו או יבשלו בפרור עכ"ל. ש"מ שפלוגתתם הוא שרש"י סבר שהיו מבשלים הכל על שני ימים וא"ע סבר שבערב בשלו על ליל שבת לבד ולמחרתו ביום השבת היו אוכלין המן חי כמנהגם והרמב"ן כתב שדעת רש"י עיקר ע"ש. א"כ דברי רש"י סותרים זה את זה וצ"ע וכדי שלא להוציא את המעיין חלק אכתוב לפיע"ד ואתקן דברי רש"י כי ישרים הם ע"פ הא דמצינו דברי חז"ל חמשה דברים לא היו טועמים במן כמו שומין וכדומה לו כו'. ובזה יפה כתב רש"י בפ' בהעלותך מעולם לא בא המן תוך הפרור לבשל או לאפות תוך התנור ומי שרצה לטעום במן טעמים אחרים היה מעלה בדעתו בשעת אכילתו אותו מין שמתאוה לטעום רק מפני אזהרת שבת היה משה רבינו מוכרח לצות להם את אשר תאפו אפו היום ואת אשר תרצו לבשל בשלו היום על שני ימים כי פן ואולי יחפוץ איזה איש לטעום ביום השבת בשעת אכילת המן מיני שומים ודומיהן וזה אי אפשר כי טעם שומים ודומיהן אינו מעלן במחשבתם כי אם דרך בישול דוקא או ע"י אפי' כדאמרן ויבאו ח"ו לידי חילול שבת ע"י בישול או אפי' ממש ביום השבת לפיכך בא משה רבינו והזהירם כל מי שירצה לאפות או לבשל מטעם שומים ודומיהן שאינו מעלה טעמם במחשבה כ"א דרך בישול דוקא יבשלנו או יאפנו היום על שני ימים ר"ל שני עומרים יבשל הכל בערב שבת על שני ימים בכדי שלא יבואו לידי בישול ביום השבת אבל מי שלא ביקש לטעום שומים ודומיהן בשעת אכילתו ביום השבת לא בא המן מעולם לא ברחי' ולא בקדירה ולא במדוכה אלא משתנה היה טעמו לנטחנים כו' והבינהו:

תוכן העניינים

חלקי אבנים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה