אור ברסלב
חלקי אבנים פרשת וישב

חלקי אבנים· רבי דוד לידא

פרשת וישב

פרשת וישלח

רש"י ויאהב יעקב את יוסף כי בן זקונים הוא לו פירש"י בר חכים וקשה מנ"ל הא שמא היה אוהבו בשביל כי בן זקונים היה לו. הגע בעצמך שאי אפשר לפרשו שהיה אוהבו בשביל שהיה בר חכים מאחר שהכתוב אומר ויבא יוסף את דבתם רעה אל אביהם והמספר לשון הרע אין לו תקנה אלא מיתה ולאיש כזר יאהבהו אביו והכתוב מעיד עליו שהיה אוהבו ואם בשביל שהיה חכים איה חכמתו והנה הארכתי בזה בספרי עיר דוד בבית יעקב בדרוש חריף הנוטה לאמת וכל הדבר שהשבטים התפעלו להחזיק חטא איסור שתי אחיות אף היותם קודם מ"ת כי דין בני ישראל הי' להם נמצא היה יעקב מצווה במה שנאמר באברהם כי ידעתי את אשר יצוה את בניו מסתמא היה אברהם מצוה גם ליעקב וכשהיה יעקב מצווה נמצא עבר יעקב על שתי אחיות ובאשר שלאה בא לו בהיתר נאה לה שתצא ממנה מלכים משא"כ רחל באיסור בא ליעקב כמ"ש אשה אל אחותה לא תקח לא נאה לה שיצאו ממנה מלכים ולפיכך המליכו האחים את יהודא למלך עליהם להיותו בא מלאה אבל יוסף דרך אחרת היתה בו והוכיח מן התורה ומן מדרשי חז"ל שיעקב לא היה מצווה ודין בני נח היה להם קודם מ"ת ולא נתחייב יעקב באיסור שתי אחיות כדעת הרמב"ן וכדין לקח אותה ודברי יוסף כנים ואמתים הם והראה חריפתו ובקיאתו שהאמת אתו ולפיכך ויאהב יעקב את יוסף מכל בניו כי כל מעשיו ולימודו היה הכל להוציא את אביו מחטא שתי אחיות שלא חטא ברחל מאומה ולפיכך היה אוהבו וקרא הוא נותן טעם לזה כי בן זקונים הוא לו בר חכים והא דנאמר ויבא יוסף דבתם רעה אל אביהם פירושו שלפי דעת האחים היה רעה אבל לא לפי דעת יוסף ואביו שהרי לפי האמת יצאו מרחל מלכים ועליה נאמר ומלכים ממך יצאו וזהו שתיקן רש"י ז"ל באמרו כל רעה שראה באחיו היה בא ומגיד לאביו וחושב ומונה רש"י מה שהגיד לאביו שאכלו אבר מן החי וזלזלו בבני השפחות אשר לפי השכל נראה שאין זה סדורו שהרי זלזול בני השפחות היה בהיותם בביתם ושאכלו אבר מן החי היה בהיותם בשדה נמצא היה לרש"י להפך הסדר אלא הענין כך הוא אף שהיה זלזול בני השפחות בעודם בבית לא היה יוסף חשב להם לחטא כי יוסף סבר הא דאין נוהגים אחוה בהיות דקודם מ"ת הוה ואין אחוה לגוי ולפיכך לא היה נוהגין אחוה ובזה גם דעת יוסף נוטה שקודם מ"ת יהיה להם דין בני נח ולפיכך אין איסור שתי אחיות כדאמרן משא"כ כשראה יוסף שהם אוכלים אבר מן החי כדעת המזרחי שהיו אוכלים בשר פרכוס ובשר פרכוס אינו מותר כ"א לישראל דבשחיטה תלי' מלתא וכיון שנשחטה אעפ"י שעדיין מפרכסת מותר לישראל משא"כ גוי דבמיתה תלי' מילתא והאחים שאכלו אבר מן החי סברו שדינם קודם מ"ת כבני ישראל ולפיכך מביא רש"י סדר הזה כל רעה שראה באחיו הגיד לאביו פירושו אחר שראה בהם שאכלו בשר פירכס ממילא הראו בזה שדין ישראל יש להם קודם מ"ת שהרי אכלו בשר פירכס א"כ נראה למפרע מה שלא נהגו אחוה בבני השפחות היה בזה עון ונתאמת ליוסף הא דנהגו זלזול בבני השפחות הוא מצד החטא שהרי הם אינם מחזיקים את עצמם קודם מ"ת לבני נח לומר דבעכו"ם אין אחוה שהרי אכלו בשר פירכס ונראה שהם מחזיקים את עצמם לבני ישראל קודם מ"ת נמצא כדין הביא יוסף דבה זו לאביו שמעשיהם סותרים זה את זה וזהו שכתב רש"י כל רעה שראה באחיו כו' ועי' באריכות בדרוש הנ"ל דבר חריף הנוטה לאמת:

רש"י למען הציל אותו מידם פירש"י רוח הקודש מעידה על ראובן שלא אמר זה כ"א להצילו וקשה אם נחשים ועקרבים אינם מזיקים לאדם בבוא אליהם נמצא אין אנו צריכין לרוח הקודש שהרי אנחנו רואים בחוש שראובן אמר להשליכו באחד הבורות כדי להצילו ואם שאין דרך הטבע לאדם להיות ניצול מן הנחשים ועקרבים א"כ מה תועלת יש בעדות רוח הקודש שהרי אמר ונשליכהו באחד הבורות במקום נחשים ועקרבים והנחשים ועקרבים מזיקים לאדם הנכנס להם א"כ מלאך המות מה לי הכא מה לי התם וא"כ מה הועיל עדות רוח הקודש שהרי החוש מכחישו אלא כוונת רש"י ז"ל הוא בזה מ"ש בגמרא וימצאם בדותן שדנו אותו בכלי דתות למיתה וכ"כ הרמב"ן שדנו אותו בדין נביא שקר שבדה מלבו דברים והוציא דבה שקרים והסכימו כולם לדיעה אחת למיתה ובזה הוא מבואר באשר שבדיני נפשות מתחילין מן הצד וראובן הי' בכור וגדול שבהם ודעתו היא באה באחרונה ויתבאר אגב דברי רש"י באומרו ראובן אני בכור וגדול בהן לא יתלו הסרחון אלא בי והרי לדברי הרמב"ן והגמרא שדנו אותו בדין מה מועלת דעת ראובן אחר שכולם היו אומרים למיתה והוי רוב ומה היה מועיל דעת ראובן אף היותו בכור וגדול שבכולם אלא הענין הוא כאשר אמרנו בהקדים הא דאמרו בגמרא דסנהדרין ושפטו העדה והצילו העדה שצריך להיות ב"ד שיש בו ושפטו העדה גם והצילו העדה משא"כ ב"ד שכולו לחיוב הוא פטור וזהו שתלה ראובן בבכורתו ואשר היה גדול שבכולם נמצא יגיע הגדת דעתו באחרונה ואם היה רוצה להצילו בדעה שיאמר פטור היה יוסף נידן למיתה ע"פ הרוב כדאמרן שכולם אמרו למיתה לזה החכים להצילו באומרו נשליכהו באחד הבורות ושם ימות מיתת נחשים ועקרבים ומלאך המות מה לי הכא מה לי התם והוגד גם דעתו למיתה רק ידינו אל תהי בו והוי ב"ד שכולו לחיוב וב"ד שכולו לחיוב הוא פטור ובאמת סבר ראובן שיוסף ינצל מהם להיות צדיק ואין מיתה בלא חטא כאשר היה באומרו שניצל מטעם זה בכל מקום וראובן למד כל זה באשר שיעקב שלחו לאחיו ולא חשש שמא יהרגוהו אלא דפשוט היה ליעקב שלא ימות כי אין מיתה בלא חטא ויוסף לא חטא כאשר הארכתי בזה בפ' ויגש דברים הנוטים לאמת נמצא שכל כוונת ראובן היה במה שאמר להשליכו באחד הבורות והסכים עמהם למיתה כדי שיהיה ב"ד שכולו לחיוב וזה לא היה אפשר להודיע שדעתו להצילו כ"א ע"י רוח הקודש:

רש"י ויבך אותו אביו פירש"י כלפי יצחק שבכה על צרתו של יעקב עיין בספרי הגדול עיר דוד בבית יעקב באריכות דברים הנוטים לאמת ונחזיק כאן בקוצר אמרים כי שם כתבתי שיעקב אבינו היה מתנצל את עצמו שלא חטא בשתי אחיות לדעת הרמב"ן לפי שהיה קודם מ"ת ולא היה נצטווה והא דמצינו שאמר הקב"ה כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו י"ל דהאי בניו קאי על יצחק ולא על יעקב משום דיעקב בנ' בניו איקרי והוא לדעת מ"ד דבני בנים אינם כבנים ועתה כשנאבד יוסף ונתמלאו לדעת חז"ל אפרים ומנשה למספר שנים עשר שבטים וכדעת הגמרא ש"מ דהלכה היא כאידך מ"ד דבני בנים הרי הם כבנים וטעמו דהרמב"ן ליתא והאי למען אשר יצוה את בניו קאי גם על יעקב ושלא כדין עשה יעקב שלקח שתי אחיות לפיכך בכה יצחק על צרתו וזהו ויבך אותו אביו כלפי יצחק אמר שבכה יצחק על צרתו של יעקב והבינהו ועיין בבית החכמה פ' וישב לאידך גיסא שיצחק צוה לו ליקח שתיהן במ"ש וקח לך מבנות לבן שציווהו ליקח שתיהן וד"ת כפטיש יפוצץ סלע המה ויונעם לך:

תוכן העניינים

חלקי אבנים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה