חלקי אבנים· רבי דוד לידא
פרשת וישלח
רש"י עם לבן גרתי גי' תרי"ג כלומר עם לבן הרשע גרתי ותרי"ג מצות שמרתי כו'. ראוי לשום לב להבינו אם כוונת של יעקב לבזות את לבן בעיניו להיותו רשע הלא גם עשו כמוהו ואם כוונתו לומר שהוא צדיק גמור ששמר תרי"ג מצות מה לעשו עם יעקב על ששמר תרי"ג מצות הלא הוא מואס בהן וביותר קשה מה שייכות יש לתרי"ג מצות ששמר לפסוקים שלאחריו ויהי לי שור וחמור צאן ועבד ושפחה ואשלחה להגיד לאדוני מצורף לזה גדלה הקושי' במאד גם בפירושו של רש"י במ"ש מי לך כל המחנה הזה אשר פגשתי ופירש"י מי לך כל המחנה אשר פגשתי שהוא שלך למה הוא לך ודבריו אינם מובנים לי וכד מעיינת בי' יתבאר הכל באופן א' כי יעקב שמע מביאתו של עשו עליו אמר בודאי כוונתו הוא ליקח מידי כל המחנות אשר לקחתי משכם ולבן שהם דרך גזל לפי הנראה. לפיכך הקדים יעקב במאמרו להוציאו מלבו שהכל כדין עשה וכדין זכה בהן בנקדים הא דאי' בגמרא ראה ויתר גוים ראה הקב"ה שבע מצות שנצטוו בני נח ולא קיימו עמד והתירן ר"ל הותר ממונם. וזה המשך הפסוקים ויאמר יעקב כה תאמרון לאדוני לעשו כה אמר עבדיך יעקב עם לבן גרתי פירש"י עם לבן הרשע גרתי וקראו רשע להיותו אינו נשמר משבע מצות שנצטוה לו ואני שמרתי תרי"ג מצות שנצטויתי והקב"ה ויתר ממנו העוברים על רצונו ונתנה למקיימי רצונו כמ"ש ראה ויתר גוים ולפיכך ויהי לי שור וחמור צאן עבד ושפחה ואף שלקחתי ממון של שכם ושל לבן כדין בא לידי כדאמרן ואשלחה להגיד לאדוני את כל זה ובאמת ישרו בעיני עשו דברי יעקב והנה לבסוף כאשר ראה עשו את הנשים וראה שגם יעקב עבר על תרי"ג מצות שהרי לקח שתי אחיות א"כ היה כעם ככהן לזה שאלו אחר שראה את הנשים ואמר מי לך כל המחנה הזה אשר פגשתי שאמרת שהוא שלך כדאמרן מכח ראה ויתר גוים אבל באמת אינו שלך שהרי גם אתה לא שמרת מה שנצטווה לך וא"כ למה הוא לך ומה שהשיבו עי' בספרי הגדול עיר דוד דרך דרוש חריף באורך בבית יעקב ויונעם לך:
רש"י גמלים מניקות ובניהם שלשים פירש"י ומדרש אגדה בניהם בנאיהם זכר נגד נקיבה כוונת רש"י ז"ל עדה"ג האומר פרה מניקה אני מוכר לך לא מכר וולדה והא דאמר מניקה לחלבה הוא דחזי' לי' אבל האומר גמל מניקה אני מוכר לך מכר וולדה משום דחלבה לא חזי והא דאמר מניקה למכור גם וולדה וזש"ה גמלים מניקות ובניהם הלא מדאמר אצל גמלים מניקות תו לא צריך לומר ובניהם שהרי בניהם בכלל מניקות המה אלא בוודאי האי בניהם על בנאיהם נאמר מהגאון מוהרר"י מלובלין ז"ל: (רש"י) ואמרת לעבדך ליעקב פי' רש"י דחוק הוא דמה לו ליעקב לאמור בתחילה ברמיזה והדר לפרש לשלוחו דבריו דבר על אופניו. ויראה בעיני לפרש כוונת יעקב ע"ה היה בזה האופן ע"ד המדרש שאמרו כל אותן הדרונות ששלח יעקב לעשו עתידין א"ה להחזירן לימות המשיח שנא' מלכי תרשיש ואיים מנחה ישיבו ע"כ בא יעקב לרמז לעשו כל אלה ואמרת לעבדך ליעקב מנחה הוא שלוחה ר"ל מתנה זו עתידה להחזירה לעבדך ליעקב:
רש"י ואלכה לנגדך פירש"י בשוה לך טובה זו אעשה לך שאאריך ימי הליכתי ללכת לאט לאט כאשר אתה צריך וזהו לנגדך בשוה לך. דברי רש"י אינו אלא דברי נבואה היכי רמיזא שהליכתו עם יעקב בשוה היה טובה ליעקב במה שאמר טובה זו אני עושה לך הלא דבר והיפוכו הוא שיעקב הרבה והפציר בו שילך לדרכו שנאמר יעבור נא אדוני לפני עבדו וגו'. אלא הענין כך היא בתוספת מה שכתבנו לעיל מיני' בנקדים הא דאי' בתוספות הנותן מתנה לגוי עובר על לאו דלא תחנם וכתבו התוספות הא דרבי ישמעאל היה מתנה מועטת עוד י"ל מפני דרכי שלום הוא מותר עוד י"ל כשהוא מתלוה עם הגוי בדרך מותר אף במתנה מרובה וזה היה דברים בין יעקב לעשו אחר שמצא יעקב חן בעיני עשו לא רצה עשו לקבל המתנות ממנו כי היכי דלא יעבור יעקב על צאו דלא תחנם כי המתנה היה מרובה וכבר היה יעקב נזהר והיה משמר כל תרי"ג מצות והשיבו יעקב קח נא את ברכתי כי חנני אלקים וכי יש לי כל ואצלי היא מתנה מועטת כי יש לי כל ויפצר בו ויקח אשר מרוב הפצרתו לקח אף שלגבי יעקב היה מתנה מועטת מ"מ אצל עשו י"ל שהיה מתנה מרובה מה עשה עשו אמר ליעקב טובה זו אני עושה לך ותהיה יוצא לכל הדיעות נסעה ונלכה לנגדך בשוה עמך ותירוץ שלישי בתוספות הוא כשהוא מתלוה עמו בדרך מותר לתת לו אפי' מתנה מרובה וזש"ה טובה זו אני עושה לך בתת לי מתנה מרובה הנ"ל זו כשאלך עמך שוה בשוה כדאמרן אבל יעקב רוח. אחרת היתה בו שנתן לו מתנה מרובה ולא ביקש להתלוות עמו ואמר ילך נא אדוני לפני עבדו ואני אתנהלה לאטי לרגל המלאכה כי סבר הא דאסור לתת לעכו"ם מתנה היינו במתנה שאינה חוזרת לו אבל מתנות הללו יחזרו לימות המשיח כדאמרן לפיכך הקדים יעקב ליישב כל אלה ואמר ואמרת לעבדך ליעקב מנחה היא שלוחה ר"ל דשליחת מנחה זו היינו בשביל שהיא חוזרת לעבדך ליעקב או נוכל לומר ויתבאר מלת לאדוני לעשו דלכאורה הוא דברי מותר אלא הכי פירושו דלדעת המקובלים שלח יעקב לעשו כל הפגימים שהם מסטרו דעשו שהם בעלי מומים מנחה כזה הוא מותר וז"ש לאדוני לעשו כי מנחה זו שייכות לאדוני לעשו וז"ש ויפצר בו ויקח בו דייקי: