חלקי אבנים· רבי דוד לידא
דרוש נחמד
דרוש נחמד מופלא וחריף ובו תלוי גאולתינו ופדות נפשינו:
כתיב סוף פ' משפטים הנה אנכי שולח מלאך לפניך לשמרך בדרך ולהביאך אל המקום אשר הכינותי וגו' כי ילך מלאכי לפניך והביאך אל האמורי והחתי והפריזי וגו' וכתב רש"י ז"ל הנה אנכי שולח מלאך לפניך כאן נתבשרו שעתידין לחטוא ושכינה אומרת להן כי לא אעלה בקרבך אשר הכינותי לך אשר זמנתי לתת לכם זהו פשוטא ומדרשו אל המקום אשר הכינותי כבר מקומי ניכר כנגדו וזה א' מן המקומות שאמרו שבית המקדש שלמעלה מכוון כנגד בית המקדש שלמטה. כתב הזוהר כמה ניחא ליה להקב"ה להתעסק בתורתו הקדושה האמיתי לחקור ולדרש ולהקשות בה כדי להבין ולהשכיל אמרי' אמרי נועם וגם דברי רש"י ז"ל הנאמרים ברוח הקודש פירושו על התורה ובסקירה ראשונה נראין דבריו כאן תמוהים במאוד והרואה יעמיד מרעיד ומתקשה לדעת אמריו ופירש סדר הכתובים אבל כד מעיינת בי' שפיר יהיו דבריו דברי אמת וצדק נאמנים ונחמדים נאמרים באמת וביושר דלכאורה יש להקשות במה שאמר כאן נתבשרו שעתידין לחטוא כו' היתכן לומר כן על חטא גדול כזה ועונש מיתה אשר נאמר עליו הרף ממני ואשמידם ואכלה אותם כרגע יפול עליו לומר לשון בשורה כמ"ש כאן נתבשרו שעתידין לחטוא ומה בשורה שייך בזה תו קשה הכתוב אומר ואתן להם ארצות גוים בעבור ישמרו חקי ותורותי ינצורו משמע על תנאי זה נותן להם ארצות גוים באם יקיימו חקי ה' ותורותיו ינצרו וכאן משמע אף אם לא יקיימו חוקים ומשפטים ותורת ה' לא ינצורו מ"מ ינתן להם ארצות גוים והיכי יתקיימו שני מקראות הללו הלא סתרי אהדדי גם במה שפירש רש"י ז"ל על הקרא שאמר אשר הכינותי אשר זמנתי לתת לכם והוא הפשוטא ומדרשו הוא כבר מקומי ניכר כנגדו כו' הוא צריך ביאור להבין דבריו גם המשך הפסוקים על פירושו תו קשה אחר שאמר הכתוב ולהביאך אל המקום אשר הכינותי נכלל במאמרו נתינת שבעת אומות לישראל א"כ תו לא צריך לומר והביאך אל ארץ האמורי והחתי והפריזי כו' פעם שנית ופרטא למאי אתא:
וכדי לישב כל זה נשים פנינו לבאר תחיל' איזה פסוקים סוף פ' בשלח ואגב יתבארו גם דברי התנחומא במ"ש הבה נתחכמה לו לבטל מהם שמירת שבת מה היה צריך חכמה בביטול שבת הלא כאשר יגזור עליהם שלא יהיו פנוים מעבודה ביום ההוא ממילא יתבטל מהן שמירת שבת אשר תיקן להם משה ע"פ פרעה כדעת המדרש והוא צריך ביאור רחב להבינהו:
כתיב סוף פרשת בשלח ויבואו מרתה וילונו העם על משה וגו' ויצעק אל ה' וגו' שם שם לו חק ומשפט ושם ניסהו אשר חכמינו יגידו כי שבת במרה נצטוה וסמיך לי' תלונות הרעב שנא' וילונו בני ישראל על משה ועל אהרן במדבד ויאמרו מי יתן מותינו ביד ה' בארץ מצרים כי הוצאתנו אל המדבר הזה להמית כל העם הזה ברעב ויאמר ה' אל משה הנני ממטיר לכם לחם מן השמים ולקטו דבר יום ביומו למען אנסנו הילך בתורתי אם לא. כאן הבן שואל להשיבו מה היה כוונת ישראל שבאו בתלונה זו דוקא אחר נתינת השבת וקבלתו ולא קודם לכן וביותר קשה אחר שקראו התורה בלשון תלונה דמשמע שישראל שלא כדין עשו שבאו בתלונה זו א"כ לא היה ראוי להשיבם בלשון הנני במ"ש הנני ממטיר לכם לחם וגו' דלפי דברי חז"ל שאמרו בכל מקום שנאמר הנני הוא לשון כבר אני מוכן ומזומן כמ"ש הנני מביא את המבול כבר אני מוכן ומזומן להביא את המבול וכן הנני דעקידה וכדומה לו נמצא שגם כאן שאמר הנני ממטיר משמע כבר אני מוכן להמטיר לכם לחם מן השמים ומדלא נתן להם שפיר עשו ישראל באומרם למה הוצאתנו מארץ מצרים להמית כל העם הזה ברעב אחר שהיה הקב"ה מחויב ליתן ולא נתן ומדוע קראו הכתוב בלשון תלונה שהרי כדין אמרו ואם שלא כדין אמרו ולפיכך נכתב עליהם לשון תלונה א"כ לא שייך לומר ולהשיב להם בלשון הנני כדאמרן תו יש לדקדק במ"ש ולקטו דבר יום ביומו דלכאורה דברי מותר המה כי גלוי הוא לעין כל דברי האלשיך בפרשת שלח לך על פסוק בלתי אל המן עינינו ושקעו בבנין גדול על הגמ' מה ששאלו תלמידי רשב"י מפני מה לא ירד המן לישראל פעם אחת בשנה והשיב להם רשב"י בכדי שיכוונו לבם לשמים וכתב האלשיך שתלונת ישראל לא היה על המן שהרי הם בעצמם אמרו והמן כזרע גד רק תלונתם היה על ירידתו שירד מידי יום ביומו ולא פעם אחת בשנה וזהו לשון בלתי אל המן עינינו שבכל יום ויום אנו מצפים בעינינו אל המן אולי ירד ע"ש א"כ מאחר שלא היה טובה לישראל שירד המן לישראל דבר יום ביומו לא היה מהצורך להקב"ה להודיע להם בשעת בשורה שירד להם המן דבר יום ביומו שהרי אינו בשורה להם תו קשה במ"ש למען אנסנו הילכו בתורתי אם לא ומי איכא ספיקא קמי' הקב"ה הלא הוא ית' יודע מצפונות לבב כל אדם ולמאי אתא נסיון שאמר קרא למען אנסנו הילכו בתורתי אם לא וכדי לבא אל ביאור הענין פקח עינך וראה מדרש חזית הובא בילקוט סוף יחזקאל בנות ירושלים לפי שבעה"ז נמשלו ישראל לבת בין הבנים הנוטלת עישור נכסים ולפיכך תפסו ישראל שבעה אומות לבד ואמרו שירה כנקיבה שנאמר אז ישיר משה ובני ישראל את השירה הזאת אבל לעתיד ירשו ישראל כזכר כל שבעי' אומות ויאמרו שירה כזכר שנאמר שירו לה' שיר חדש ופרשו המפרשים הא דמדמה את ישראל כבת בין הבנים כי כולנו מנח יצאנו וכולנו נקראים בנים אך משבחר ה' באברהם אבינו ובזרעו אחריו אז יצאו ישראל מסוג בנים ונכנסו בסוג בת ונעשו בת בין הבנים ולפיכך נקראו בת גולים ברתא דאברהם תו מצינו בספר אהבת השם שישראל נעשו ארוסה להקב"ה ע"י שבת וזהו שנאמר בצאת ישראל ממצרי היתה יהודא לקדשו כי ע"י שבת נעשו ארוסה להקב"ה וזהו שנאמר זכור את יום השבת לקדשו וכן לדעת כי אני ה' מקדשכם. נמצאין למידין שישראל נקראים בעוה"ז בת בין הבנים ואותה בת נעשה ארוסה להקב"ה ע"י שבת ובזה הוא מבואר בהצטרף עוד גמרא אחת בכתובות פ' נערה שנתפתתה בת בין הבנים הנוטלת עישור נכסים ניזונות מן האחים איבעיא להו נתארסה מהו יש לה מזונות או אין לה מזונות פליגא בה רב חסדא ורב יוסף רב חסדא סבר יש לה מזונות ורב יוסף סבר אין לה מזונות ועל אבעי' זו יש חילופי גירסות רש"י ואלפסי ז"ל ואחריהם נמשכים נהרות גדולות אשר מימיהם אנו שותים הרמב"ם והרא"ש ז"ל ע"ש. והנה לפי גירסת האלפס והרמב"ם ז"ל הך איבעי' ה"ק נתארסה מהו כיון שנתארסה אז אבדה מזונותי' מן האחים והאיבעיא הוא אם יש לה מזונות מן הארוס או לאו ועל זה פליגי הנהו רבוותא רב חסדא סבר יש לה מזונות מן הארוס דעל דעת כן קידשה דלא תזיל ארוסתו ותחזיר על הפתחים כיון שאבדה מזונותיה מן האחים נמצא בשעת קידושין נשתעבד לה הארוס לתת לה מזונות ולכך הארוס חייב ור"י סבר הארוס פטור כיון דעדיין לא קים לה בגווה ואולי בשעת נישואין ימצא בה איזה מום ותתגנה עליו ולא יקחנה ויהיו כל המזונות שנתן לה עד עתה אינו חוזרים וקי"ל דלא שדי אינש זוזי בכדי ע"כ שמין דעתו שלא התחייב הארוס בשעת קידושין לתת לה מזונות ולכך סבר רב יוסף דפטור והנה לדעת הרב אלפסי דפסק הלכתא כרב חסדא דארוס חייב במזונות ארוסתו לטעם שכתבנו אף שעדיין לא קים לה בגווה נמצא עלה בידינו מכל מה שהקדמנו שישראל נחשבים בעה"ז לבת בין הבנים הנוטלת עישור נכסים לבד ומזונותי' מן האחים שהם אומות העולם ועכשיו כשנתנה להם שבת במרה נעשו ארוסה להקב"ה ע"י שבת ולדעת רב אלפסי קי"ל הלכתא כיון שנתארסה אז אבדה מזונותי' מן האחים א"כ שפיר תלוי תלונות הרעב אחר נתינת שבת כי קודם לכן לא העלו על לבם תלונות הרעב אף שיצאו ממצרים כי היו יודעי' להיות חשובים בעה"ז כבת בין הבנים הנוטלת עישור נכסים ניזונות מן האחים מה להם שהאחים יזונו אותם במצרים או האחים שבשאר ארצות יזונו אותם בשאר מקומות נמצא לא חל עליהם שום תלונה משא"כ עתה שניתן להם השבת וע"י השבת נעשו ארוסה להקב"ה ולדעת האלפס שזכרנו אבדו מזונותי' מן האחים שבכל העולם ובאם שהארוס חייב יש פלוגתא בין רב חסדא ורב יוסף ואולי הלכתא היא כרב יוסף דארוס פטור כדפסק הרא"ש נמצא לא יהיה להם מזונות כלל ואף לחזור על הפתחים אי אפשר להיותם במדבר ובהכרח ימותו ומה מאד מתקו דבריהם בתלונתם ויאמרו בני ישראל מי יתן מותינו ביד ה' בארץ מצרים ביד ה' דייקא שלא העלו תלונה על ה' רק אמרו מי יתן בהיותינו בארץ מצרים בשבתינו על סיר הבשר באכלינו לחם לשובע כדין בת בין הבנים הנוטלת עישור נכסים ניזונות מן האחים כי הוצאתנו אל המדבר הזה מדבר דייקו כי אפי' לחזור על הפתחים אי אפשר וזה יהיה גרמא להמית את כל העם הזה ברעב נמצא תלונות ישראל כדין היה ולכך בא להם ג"כ תשובה כהוגן מאת ה' בלשון הנני כמ"ש ויאמר ה' אל משה הנני ממטיר לכם לחם מן השמים ותפס לשון הנני לומר כבר אני מוכן ומזומן לתת לכם לחם כי משעה שארסתי אתכם בשבת מאותו שעה נתחייבתי לפרנס אתכם כי הלכה היא כרב חסדא דסבר כדעת האלפס כיון שנתארסה אבדה מזונותי' מן האחים והאחים פטורים מלפרנס אותה גם לא ניחא לי' דתיזל ארוסתו ותחזיר על הפתחים אשר לטעם זה הבאתי אתכם אל המדבר הזה ולפיכך חל עלי לפרנס אתכם והנני ממטיר לכם לחם מן השמים הביטו וראו שמכאן מוכח דהלכה היא כרב חסדא שהארוס חייב במזונות ארוסתו שהרי גם הקב"ה נתן לאומה ישראלית מזונות מצד דין ארוס שהארוס חייב ובזה יתבארו כל הקושיות שהקשנו לעיל שבהכרח אמר הקב"ה וליקטו דבר יום ביומו גם ולמען אנסנו להודיע בזה שכל מה שנתן להם הקב"ה מזונות היה מצד החיוב שהלכה היא כרב חסדא דלכל הא דאמרן יש להסתפק דמ"ל למימר דהלכתא כרב חסדא מטעם שהקב"ה נתן להם פרנסה מצד החיוב כדאמרן דילמא הא דנתן להם הקב"ה המן הכל היה מצד חסדו הגדול שהוא ית' זן ומפרנס את כל בריותיו ברחמיו ולפיכך נתן גם להם המן מצד החסד ולא מצד החיוב לזה אמרה התורה ולקטו דבר יום ביומו אשר מזה יהיה הוכחה גדולה הא דנתן להם הקב"ה המן היה מצד החיוב להיותו ארוס כרב חסדא ולא מצד החסד בנקדים הא דאי' במדרש ולקטו דבר יום ביומו כמה הוי מזון שתי סעודות לכל יום תו איתא בגמרא כמה בעל חייב לפרנס את אשתו בכל יום ומשני מזון שתי סעודות בכל יום נמצא שהתורה הורה במה שאמרה ולקטו דבר יום ביומו שהוא מזון שתי סעודות לכל יום לומר הא שאמרתי הנני ממטיר לכם לחם מן השמים שהוא מצד החיוב מטעם דהלכה כרב חסדא דסבר הארוס חייב במזונות ארוסתו כמו שבעל חייב לפרנס אשתו והא ראי' שנאמר ולקטו דבר יום ביומו דהיינו מזון שתי סעודות לכל יום בדיקדוק מזון שתי סעודות ואי הוי נותן להם מצד החסד מדוע הוי מדקדק ליתן דוקא מזון שתי סעודות לבד ולא יותר אלא בוודאי היינו טעמא דהלכה היא כרב חסדא דארוס חייב במזונות ארוסתו כמו שבעל חייב במזונות אשתו וכמה בעל חייב לפרנס את אשתו מזון שתי סעודות לכל יום כך הארוס חייב לפרנס את ארוסתו מזון שתי סעודות בכל יום כי הלכה היא כרב חסדא וא"כ מזה מוכרח לומר למען אנסנו הילך בתורתי כו' ג"כ משום די"ל לעולם בעלמא הלכה היא כרבי יוסף דאמר הארוס פטור משום דלא קים לה בגווה משא"כ בארוס כמו הקב"ה גם רב יוסף מודה דארוס חייב דזיל בתר טעמא דרב יוסף דסבר הארוס פטור משום דהארוס עדיין לא קים ליה בגווה ואם נמצא ארוס דקים ליה בגווה אז רב יוסף ג"כ מודה דארוס חייב נמצא ג"כ יש לומר הא דהקב"ה נתן לישראל מזונות מצד החיוב כדאמרן היינו טעמא משום שהקב"ה כביכול הוא ארוס דקים בגוון דישראל כי הוא יודע מצפונות לבב כל אדם ולעולם בעלמא הלכה היא כרב יוסף לז"א דז"א שהרי התורה אמרה למען אנסנו הילך בתורתי אם לא ש"מ שהקב"ה הניח הידיעה כדי לנסותם ואי הוי הלכה כרבי יוסף דסבר במקום דהארוס לא קים בגווה הוא פטור א"כ למה נתן להם המן מצד החיוב ולדעת רב יוסף הוא פטור במקום דלא קים אלא בוודאי הא דנתן הקב"ה מצד החיוב הוא מטעם דהלכה היא כרב חסדא דסבר דארוס חייב לפרנס את ארוסתו בין קים ובין לא קים והוא מבואר ככל הצורך השייך לעניינו לדעת רב חסדא והלכה מתוקמא כמותו וכדעת האלפסי והרמב"ם וסייעתו:
ובהיות שתורתינו הקדושה היא כפטיש יפוצץ סלע וטעם מן יש בה שמשתנה לכמה טעמים מתוקים מדבש יתבארו בטוב טעם ודעת גם דברי רב יוסף הנ"ל ומכח קושי' הנ"ל שזכרנו בפסוקים הנ"ל יהיה מוכרח לומר דהלכה היא כרב יוסף וכדעת רש"י והרא"ש דאתו כרב יוסף דאמר הארוס פטור ואילו ואילו דברי אלהים חיים האלפסי והרמב"ם גם רש"י והרא"ש הנמשכים אחריהם צדקו יחדיו בפירושיהם שזכרנו וכל א' ואחד יש להן סמך בתורה בהמשכות פסוקים הנ"ל בנקדים איזה הקדמות אשר הוא לעינים מ"ש המגלה עמוקות טעם על מצרים שטבעו ונלקו במים באשר שישראל נכנסו בסוג נשואה והם פגמו באשת איש והפוגע באשת איש דינו בחנק והטובע במים הוא דין חנק כמ"ש חז"ל אעפ"י שארבע מיתות בטלו דין ארבע מיתות לא בטלו ולפיכך מיתתם היה במים שהוא דין חנק אבל לדרכינו שכתבנו לעיל שישראל הם בסוג ארוסה שנאמ' וארשתיך לי באמונה הן מצד עצמם שנאמר בהן ויאמן העם ויקדו וישתחוו והן מצד אברהם שנאמר והאמין בה' וגו' אשר על זה נקראים ישראל בת גולים ברתא דאברהם ברתא דגלוותא וכמו שיתבאר בארוכה בס"ד וכן הוא בזוהר פ' פנחס עמוד תע"ו דכנסת ישראל נקראת ארוסה ולא נשואה ובזה יבואו כל הנהו אמוראים ומפורשיהם שזכרנו הכל על נכון ונחזור להא שהתחלנו בו דברי רב יוסף שפסק שהארוס פטור מן המזונות והנה גלוי וידוע עפ"י מדרשי חז"ל שהקב"ה הוא כה נמצא כלל אומה ישראל נעשו ארוסה לקב"ה כביכול ע"י שבת כדאמרן ומצינו משנה גלויה בכתובות האשה שנחבשה בידי גוים אם על ידי ממון מותרת לבעלה ואם ע"י נפשות אסורה לבעלה דשמא נבעלה ברצון ובאשת כהן אפילו באונס אסור ואם יש לה עדים הרי אילו נאמנים ואין אדם נאמן ע"י עצמו וכתב הברטנורא וכן הוא בגמרא ואם פדאה ומעיד עליה הרי זה ישאנה דלא שדי אינש זוזי בכדי נמצא דבר תימא הוא מאחר שאומה ישראלית היו חבושים תחת יד מצרים מחמת נפשות א"כ האיך אמר הקב"ה ולקחתי אתכם לי לעם והוא כהן וכהן אסור בשבוי' אף שהוא מעיד עלי' כדאמרן הרי אין אדם נאמן על ידי עצמו אשר לזה הטעם הוא כוונת המדרש שהאומות העולם למדו ק"ו ומה אם בגופן שלטו בנשותיהן לא כ"ש עד שהוצרך הקב"ה להעיד עליהן הראובני השמעוני כו' שם י"ה מעיד עליה' שלא שלטו בנשותיהן אחת היתה ופרסמה הכתוב ובזה המדרש יש לתמוה על מצרים וכביכול על הקב"ה למאי נפקא מני' למדו א"ה הק"ו הנ"ל הלא לדעת התוספות בכתובות אשה קרקע עולם היא ומאי נ"מ אם שלטו או לא שלטו ואם יש נ"מ אם שלטו בהם קשה ומה מועיל עדותו של הקב"ה הלא משנה שלימה היא שאין אדם מעיד ע"י עצמו אלא הוא הדבר שזכרנו דעת התנחומא שכל כוונת והתחכמות של מצרים היה במה שאמרו הבה נתחכמה לו לבטל מהן שמירת שבת כי היה מתייראים שהקב"ה יתן להם שבת אשר בחר משה באותו יום להיות משמרי שבת כמ"ש ישמח משה במתנת חלקו כי עתיד ליתן להם הקב"ה שבת ועל ידי שבת נעשו ארוסה להקב"ה ויוציאם ויכניסם תחת רשותו מה עשו הכבידו עליהם בעבודה כדי שיוכלו ללמוד הק"ו הנ"ל אם בגופן שלטו בנשותיהן לא כ"ש ודין אשה שנחבשה להן והקב"ה כהן הוא וכהן אסור בשבוי' ויסיר הקב"ה את ידו מהן כדינו אף אם ירצה להעיד עליהן הלא נשנה במשנה שזכרנו ואין אדם נאמן ע"י עצמו להעיד על שבוי' ולישאנה והראה הקב"ה טעותם כמ"ש בפ' ראה כי יקום נביא מקרבך וגו' לאמור נלכה אחרי אלהים אחרים ונעבדם ר"ל שיאמר בטעם ובסברה לעבוד אלהים אחרים בהיות שישראל נתונים בגלות ביד א"ה דין שבוי' להם ושבוי' אסורה לכהן שהרי הקב"ה כהן ולפיכך נלכה ונעבוד אלהים אחרים דייקא אמרה התורה לא תשמע לו כי דבר סרה על ה' אלהיכם המוציא אתכם מארץ מצרים והפודך מבית עבדים שהוציאם דרך פדיון וכבר שנו ואם הכהן פודאה ומעיד עליה הרי זה נושאה נמצא שדיבר סרה על ה' מאחר שהקב"ה העיד עליהם טעמו היה שהוציאם דרך פדיון כדאי' במדרש רבה בפ' ויקרא הבן יקיר לי אפרים בדמים יקרים קניתי ופדיתי אתכם כמה משפחות של ערוב ושל כינים ושל צפרדעים נתתי עבורכם ע"ש נמצא שכל כוונת השם ית' היה בזה שפודם אשר לכאורה הוא ללא צורך וגם שהיה מעיד עליהם היה ללא צורך אלא הכל היה כדי לבטל הק"ו שזכרנו שהקב"ה מעיד עליהן ועדותו עדות מאחר שיצאו דרך פדיון כדי אם פדאה הכהן ומעיד עליה הרי זה נושאה דאין אינש דשדי זוזי בכדי כרב יוסף וזש"ה פדות שלח לעמו צוה לעולם בריתו ר"ל הקב"ה נתן לישראל תורתו והתורה הם קידושין לישראל וקשה האיך אפשר לומר זה אחר שישראל היו חבושים תחת יד מצרים אם בגופן שנטו בנשותיהן לא כ"ש והקב"ה הוא כהן וכהן אסור בשבוי'. אלא היינו טעמא שהקב"ההוציאם דרך פדיון כדאמרן וכהן שפודאה מותר להעיד עליה וזהו שאמר הכתוב פדות שלח לעמו רוצה לומר ששלחם ממצרים דרך פדיון לפיכך צוה להם בריתו והבן. וזהו שאמר פודה ה' את נפש עבדיו זהו מופת גדול שלא יאשמו כל החוסים בו והבינהו והרבה כמוהן סובבים הכל על קוטב זה:
כאן שייך תוכחה גלוי' אותן הנשים הסובבים בבתי גוים לסחור או בדרך בלתי שומר שיכול להעיד עלי' מטעם שזכרנו כי בהם תלוי גאולתנו כמ"ש חז"ל בזכות נשים צדקניות נגאלו ישראל וכן עתידין להגאל והכל סובב על קוטב אחד באשר שהקב"ה הוא כהן וישא אותנו כמ"ש ובועלך עושיך ואם ח"ו הנשים לא יהיו נזהרים ונשמרים מאד יחזור מאתנו ולא ישוב לקחת אותנו ח"ו להיותינו שבוים בגלות המר הזה והוא ית' כהן וכהן אסור בשבויה אם לא דרך פדיון כי לא שדי אינש זוזי בכדי בוודאי יודע הארוס קודם פדיונו שהיא כשירה ומעיד עליה כדאמרן ע"כ כל איש ואיש רב וצורב יחוש מאד לעורר לבב כל אדם להזהירם ברבים וישוב אל ה' ובייחוד שמירת שבת וירחמיהו כאשר אבאר לקמן בע"ה אולי ירחם ה' עלינו ויגאלנו והבינהו: וזהו כוונת רש"י בפ' ראה והפודך מבית עבדים אפילו אין לו עליך אלא שפודך די והבן נמצא שלא קצרה יד ה' לפדות אותנו ברב או במעט ולקיים בנו כי בועליך ה' עושיך אך הקב"ה מצרף אותנו כדי לזכות אותנו בתורתו ולעשות בנו לקוחים גמורים וזש"ה כימי צאתך מארץ מצרים כן אראנו נפלאות ר"ל כמו שהיה הגאולה ראשונה דרך פדיון כך יהיה גאולה אחרונה דרך פדיון ע"כ צריכין אנו לנקות מכל חטא ועון בכדי שיוכל הקב"ה לפדות אותנו כו' כי הלכה היא כרב יוסף דארוס פטור אם לא דקים ליה בגווה ויכול להעיד עלי':
וזהו כוונת רש"י ז"ל בגמרא לפרש האיבעי' שזכרנו היפוך פירוש האלפס והעלה ע"פ פירושו דהלכה היא כרב יוסף דמשום דלא שדי אינש זוזי בכדי הארוס פטור ויבואו המשך הפסוקים סוף פ' בשלח על נכון ויתורצו כל הקושיות שהקשנו שם ע"ד רב יוסף דהלכה קאי כוותי'. ואגב יתבאר קושית עצומה מהא דכתבנו בטוב טעם ודעת שעיקר פדיון שפדה הקב"ה את ישראל כדי שיוכל להעיד עליהם כדאמרן א"כ לא צריך להשקותם כדין סוטה לדעת הזוהר שם שם לו חק ומשפט ושם ניסהו מלמד שהשקה אותם מים מאררים להודיע שישראל יצאו כשרים ממצרים אנשים ונשים שנאמר גן נעול אחותי כלה גל נעול מעין חתום שבין אנשים ובין נשים לא נזדווגו כ"א לבת זוגו א"כ תרתי ל"ל אחר שהעיד עליהם ועדותו עדות א"כ השקה זו למאי אתא אבל להא דהקדמנו יבא הכל על נכון כי כבר זכרנו לעיל שם שם לו חק ומשפט ושם ניסהו כי שבת במרה נצטוו ולפיכך בא ישראל בתלונה כדין והקב"ה השיבם ג"כ כדין וזהו חיבור הפסוקים מאחר שהקב"ה השקה אותנו שנאמר ויבואו מרתה כו' ונהג עמנו כדין סוטה ובדק אותנו אם נקיים אנחנו או לא ש"מ דקב"ה לא קים בגויינו דאלת"ה לא היה בודק אותנו כסוטה ואחר שבדק אותנו ונמצאנו טהורים נהג עמנו דין אירוסין ע"י נתינת השבת נמצא אילו היינו יודעים בוודאי דהלכה היא כרב חסדא דסבר בין קים בין לא קים הארוס חייב לא היינו תובעין כלום כי מאחר שהקב"ה נוהג עמנו דין אירוסין נהוג בנו ג"כ בדין ארוס שהארוס חייב במזונת ארוסתו כרב חסדא ובכל מקום שנהיו יתן לנו מזונות וכן אילו היינו יודעים שהקב"ה קים בגווינו ג"כ לא באנו בתלונה דבקים לו חייב הארוס לפרנס את ארוסתו בין לר' חסדא בין לרב יוסף אבל עתה אנו רואים דלא קים בגוינו שהרי השקה אותנו כסוטה לדעת אם אנחנו נקיים או לא פן ואולי הלכתא היא כרב יוסף דבלא קים לי' הארוס פטור טעם דלא שדי אינש זוזי בכדי ולא עוד שהוציאנו אף מן האחים ממצרים והביאנו אל המדבר הזה אפילו לחזור על הפתחים א"א א"כ שפיר אמרו למה הוצאתנו ממצרים להמית כל העם במדבר ברעב כי טוב היה לנו במצרים בשבתינו על סיר הבשר באכלינו לחם לשובע אחר שהיינו מאורסי' לה' כי יהיה לנו מזונות ממ"נ או מהקב"ה או מן האחים וזהו שאמרו מי יתן מותינו ביד ה' בארץ מצרים ולפיכך באה גם התשובה כהוגן אף לדברי רב יוסף ויאמר ה' אל משה הנני ממטיר לכם לחם מן השמים ר"ל ע"י נתינת המן אשר אני אתן לכם תשכילו שהחיוב עלי לפרנס אתכם בין לרב חסדא בין לרב יוסף מטעם היותי קים בגווייכון כי הנה כבר זכרנו דברי הזוהר והבחיי שהמן היה לחם קודש לחם תרומה לחם שמלאכי השרת אוכלים אותו א"כ הקושי' הוא גלוי' מאחר שאני כהן ולדעת אומות העולם הקידושין אינו תופסים מטעם היותכם חבושים במצרים מחמת נפשות ולא מחמת ממון וכהן אסור בשבוי' עולמית אף שמעיד עלי' והאיך אני מאכיל אתכם לחם תרומה כעולא וכרב שמואל בר' יהודא שאינו אוכלת כדאמרן אלא מוכרחים אתם לומר מאחר שהוצאתי אתכם בניסים ונפלאות וכמה משפחות של ערוב כו' נתתי עבורכם ופדיתי אתכם כדאמרן כדעת המדרש הבן יקיר לי אפרים שפדיתי אתכם בממון וכבר זכרנו המשנה ששנו חכמים אם הארוס פדאה בוודאי קים בגווה דכשרה היא כי לא שדי אינש זוזי בכדי ויכול להעיד עלי' נמצא בקים בגווה גם רב יוסף מודה דארוס חייב כדאמרן א"כ יוסר תלונתכם לזה תלה הקב"ה דווקא בנתינת המן שנאמר הנני ממטיר לכם לחם מן השמים להראות לה מכח נתינת המן שהוא ית' קים בגוון דישראל ויתן להם פרנסתן בין לר"ח ובין לרב יוסף וא"ת אם זה מוכח שאתה קים בגווינו תן לנו המן פעם אחת בשנה זה אינו אף שאני קים בגווי' כן מ"מ ולקטו דבר יום ביומו כתירוץ רשב"י לתלמידיו שזכרנו לעיל בכדי שיכוונו לבם לשמים אם תעשו רצון מצותי אתן לכם גם מחר ואם לאו לאו ואף שאני יודע הכל מ"מ אמרת ה' צרופה רצוני לזכך ולצרף אתכם התלכו בתורתי אם לא וא"ת למה היה בודק ומשקה אותם כסוטה הלא מוכח הדבר שהקב"ה קים בגווהו מאחר שהוציאם דרך פדיון כדי להעיד עליהם דקים ליה בגוון היותם כשרים היינו כדי להודיע שאילו ואילו דברי אלהים חיים דיש לומר דהלכה היא גם כרב חסדא אף בלא קים ובלא קים עדותו אינו כלום לפיכך צריך השקה להודיע לאומות שהם כשרים שהרי השקה אותם כסוטה ונשארו כשרים נמצא יש לנו סמך ממקרא זה ככל הנהו רבוותא האלפס והרמב"ם והנמשכים אחריהם וכרש"י והרא"ש והנמשכים אחריהם:
ועל פי הדברים שזכרנו יתבארו דברי דוד נעים זמירות ישראל באומרו שאל ויבא שלו ולחם שמים ישביעם כי זכר את דבר קדשו את אברהם עבדו וכן שלמה בנו אמר ברוח הקודש כלך יפה רעייתי ומום אין בך אתי מלבנון כלה אתי תבואי תשורו מראש אמנה. ודבריהם צדק ואמת אך אינם מובנים לנו וצריכין ביאור רחב ולהקדמתינו שהקדמנו ואשר נוסיף עוד עליהם גמרות יבאו על נכון מתוקים מדבש כי הנה שזכרנו שהמן הוא לחם תרומה וניתן לארוסתו שהיא ברתא דאברהם ברתא דגלוותא כמו שקוראם גם הנביא בת גולים נמצא אותו בת נעש' ארוסה כביכול להקב"ה ע"י שבת והיה בת ישראל ארוסה לכהן ומצינו גמרא בכתובות פרק אעפ"י ובפ"ק דקידושין אמר עולא דבר תורה בת ישראל הארוסה לכהן אוכלת משלו ואוכלת בתרומה דכתיב וכהן כי יקנה נפש וגו' והאי נמי קנין כספו הוא ומפני מה אמרו דאינ' אוכלת הטעם הוא שמא ימזוג לה כוס של תרומה בבית אבי' ותשקה לאחי' ולאחותי' א"ה הגיע זמן ולא נשאת נמי התם דמייחד לה דוכתי' רב שמואל בר יהודא אומר משום סימפון והלכתא כוותי' ומסיק שאף לדברי רב שמואל בר יהודא יש תיקן שאוכלת בתרומה היינו בכהן שאינו מקפיד במומין אז אוכלת בתרומה אף בעודה ארוסה תו אית' שם בגמרא אמר אביי מחלוקת בבת כהן לכהן סבר ר"ע כולו תרומה פירש"י לפי שהיתה בקיאה בשימור בימי נדתה להיותה בת כהן משא"כ בת ישראל לכהן דברי הכל מחצה חולין ומחצה תרומה ובזה הוא מבואר בטוב דברי דוד המע"ה והרבה תיקן דוד הע"ה באומרו שאל ויבא שלו כו' כי יש קושי' עצומה מאחר שישראל נעשה ארוסה להקב"ה ע"י שבת והוי בת ישראל ארוסה לכהן ונתחייב הארוס ליתן לארוסתו מזונות ומזונתם היה המן כמ"ש הנני ממטיר לכם לחם מן השמים שהוא לחם קודש לחם תרומה וכבר זכרנו הא דאמר עולא אף שדבר תורה ארוסה בת ישראל לכהן אוכלת משלו ואוכלת בתרומה מטעם שהוא קנין כספו מ"מ תקנת חכמים היא שאינו אוכלת הן משום סימפון והן משום שמא תשקה לה כוס של תרומה בעודה בית אבי' ותשקה לאחי' ולאחותי' א"כ נתן הקב"ה המן לישראל שהוא לחם תרומה שלא כדין כי מצד תקנת חכמים אינו אוכלת והקב"ה החמיר בדברי חכמים יותר מדבריו וכי היכי דלא תקשה קושי' זו בא דוד וישבה להורות מה שנתן להם הקב"ה הכל תרומה היינו טעמא להיותם ברתא דאברהם ואברהם הוא כהן לאל עליון מזמן עקידה כי שם נתכהן אברהם אבינו וכמ"ש הנני ר"ל הנני לכהונה הנני למלכות כדעת המדרש והוי בת כהן לכהן ובבת כהן לכהן הלכה הוא כרבי עקיבא דסבר שנותנין לה הכל תרומה וזהו שיעור הכתוב הדור הוא שאל ויבא שלו ולחם שמים ישביעם ר"ל שנתן להם המן לשובע הכל תרומה ותקשה כל הנהו קושי' שזכרנו הלא בבת ישראל לכהן דברי הכל הוא שנותנין לה מחצה חולין ומחצה תרומה כעול' לז"א הא דתנן נותן הכל תרומה היינו טעמא כי זכר את דבר קדשו את אברהם עבדו שאברהם נעשה בעקידת יצחק בנו עבדו שהוא כהן וישראל הם ברתא דאברהם והוי בת כהן לכהן ובת כהן לכהן הלכה היא כר"ע דנותנין לה הכל תרומה ונכון הוא ובא שלמה בנו והוסיף עוד כי היכי דלא תקשה על דברי דוד אביו הלא עדיין אינו מגיע לישראל ליתן להם את המן כי משנה שלימה הוא נותנין לבתולה י"ב חודש משתבע הבעל כו' הגיע הזמן ולא נשאת אוכלת משלו ואם הוא כהן אוכלת בתרומה נמצא שאינו אוכלת בתרומה כי אם אחר שכלו י"ב חודש. והנה ישראל יצאו ממצרים ט"ו בניסן ושלשים יום אכלו העוגת עד ט"ו באייר ומט"ו באייר ואילך אכלו המן שהוא לחם תרומה ועדיין לא כלו י"ב חודש מה שנותנים לבתולה א"כ קושי' עצומה היא מפני מה האוכלים תרומה שלא כדין והוא נגד משנתינו שזכרנו לפיכך בא שלמה ותקנה. ונקחה נא בידינו הדינים המונעים נתינת תרומה לארוסתו. הא' הוא הא דאמרן משום סמפון אין נותנין שמא ע"י הסמפון תתגנה עליו ויחזור ממנה ולא ישאנה נמצא היתה אכילת תרומה עד היום שלא כדין משא"כ אם קים בגוה שאין בה מום הוא מותר לתת לה תרומה אף שעדיין לא נשאה הב' הוא הא דאמרן דאינו אוכלת משום כשארוסתו תהיה בבית אבי' וימזוג לה כוס של תרומה שמא תשקה לאחיה ולאחותי' הזרים תרומה משא"כ אם הארוס מייחד לה דוכתא ומוציאה מבית אבי' ואחי' מותר לתת לה תרומה אף קודם שנשאה השלישי' הא דזכרנו שאין נותנין לה תרומה כי אם אחר שעברו י"ב חודש משעת התביעה ובזה הוא מבואר ויתברר שהקב"ה הכל כדין עשה ככל הא דמבואר במשניות וגמרות שזכרנו. הנה תביעה ראשונה שתבע אותם השם יתברך ע"י משה רבינו היה בחודש אייר כי בבוא משה רבינו למצרים והוגד להם כה אמר ה' פקוד פקדתי וגו' כתיב שם ויאמינו העם ויקדו וישתחוו ע"ש זה היה תביעה ראשונה וזה היה בחודש אייר כי פרעה אמר למשה מדוע משה ואהרן תפריעו את העם ממעשיהם תכבד העבודה וגו' והם יקששו קש ותבן לא ניתן להם ולדעת חז"ל הקצירה היא בניסן וקשישת קש הוא בחודש אייר נמצא שהתביעה הראשונה היה בחודש אייר וכל מכה שמשה חודש אחד ובחצי ניסן יצאו והעוגות אכלו חודש שלם וכלו י' בחודש בחצי אייר נמצא כשאנו רוצים לחשוב מתביעה ראשונה דין משנתינו היה בישראל שלא ניתן להם המן כ"א אחר שכלו י"ב חודש מתביעה ראשונה והוא ממש נותנין לבתולה י"ב חודש משתבע הבעל הגיע הזמן ולא נשאת אוכלת משלו ואוכלת בתרומה ובא שלמה ופירשה וכך אמר הקב"ה לכנסת ישראל מפני מה לא אתן המן לאומה ישראלית שהרי קניתי אתכם כמ"ש הן קניתי אתכם לי לעם ונהגתי בכם דרך קנין ודבר תורה ארוסה לכהן אוכלת בתרומה שנאמר וכהן כי יקנה נפש קנין כספו הוא ומה לך לומר הלא מדרבנן אינו אוכלת מטעם סימפון ומום שמא ימצא בה ויחזור ממנה זה אינו שהרי כולך יפה רעייתי ומום אין בך ואזלא טעם מום וסמפון דאמר עולא וא"ת טעם אחר דאינו אוכלת משום שמא ימזוג לה כוס של תרומה בבי' אבי' ותשקה לאחי' ולאחותי' כרב שמואל בר יהודא גם זה אינו שהרי לדברי רב שמואל ב"ר יהודא בעצמו דסבר כשהארוס מוציאה מבית אבי' ומיחד לה דוכתי בגבולין מאכילין אותה תרומה והנה הלא גם אנכי עשיתי זאת וזהו שאמר אתי מלבנון כלה אתי תבואי דהא הוצאתים מבית אחי' ואביא אתכם אלי שנאמר ואשא אתכם על כנפי נשרים ואביא אתכם אלי ויחדתי לכם דוכתא א"כ מותר אני לתת לכם התרומה וכי תאמרו הלא עדיין לא יש י"ב חודש כדאמרן גם זה אינו הלא תשורו מראש אמנה. ר"ל תתחיל לספור הי"ב חודש מריש אמנה משתבעה הבעל נמצא כבר כלו הי"ב חודש ושנינו הגיע הזמן ולא נשאו אוכלת משלו ואוכלת בתרומה והבינהו כי נכון הוא:
ובזה יתבארו פסוקי סוף משפטים אשר יעדנו ריש דרושינו והקושיות אשר הקשנו שמה בנקדים דברי רש"י התמוהים בפ' בלק במה שאמר בלעם לבלק ועתה לך איעצך את אשר יעשה לך העם הזה באחרית הימים פירש"י מקרא קצר הוא איעצך להכשילם בזימה ואומר לך מה שהן עתידין להרע למואב ודבר תימא הוא מה היה לבלעם לייעצו מה שלא ביקש ממנו ולהגיד לו את אשר יעשו ישראל באחרית הימים הלא כל כוונת בלק היה רק לגרשו עתה מן הארץ הא תו ל"ל. והנה שמעתי בשם הגאון מוהר"ר יעקב אב"ד ור"מ דק"ק לובלין פירש"י הנ"ל ואגב נמתיק לשונו ע"פ דרכו ריש הפרשה בדברי בלק ועשה אזניך כאפרכסת ולדעתי שזה היה ג"כ כוונת בלק בשלחו שלוחים לבלעם הנה עם יצא ממצרים וגו' והוא יושב ממולי וגו' כי כבר הקדמנו כשישראל זכאים הם נקראים בנים אתם לה' אלהיכם והם בסוג בן היורש הכל אבל כשאין זכאים נכנסו בסוג בת בין הבנים הנוטלת עישור נכסים לבד כדעת המדרש חזית סוף יחזקאל כמו שהבאתיו לעיל והנה כשישראל בסוג בן אז עמון גם המה בכלל להיותם יורשים כבן כל שבעים אומות ואם ישראל בסוג בת בין הבנים הנוטלת עישור נכסים לבד אז עמון ומואב אינו בכלל העישור ואין להם פחד ומורא מישראל ולפיכך כששלח בלק אל בלעם לקללם תפס שאלתו בזה הלשון הנה עם ינא ממצרים והוא יושב ממולי. ואין אני יודע באיזה סוג הם אם הם בסוג בן היורש הכל או בסוג בת הנוטלת עישור נכסים לבד והיה מתירא שמא הם בסוג בן היורש הכל לזה אמר עתה ילחכו הקהל את כל סביבותינו ר"ל מתירא אני שמא הם בסוג בן היורש הכל וילכחו הקהל את כל סביבותינו ועתה לכה נא ארה לי את העם הזה ואגרשנו מן הארץ עכ"ל ונבא לדברי הגאון ופירושו שבלעם ראה שאינו יוכל להרע לישראל מה עשה התחכם להרע לישראל בעצתו כדי להציל את מואב בהצטרף עוד דברי הזוהר שמעשה שיטים נדמה לישראל כבן סורר ומורה והיו חייבים מיתה ואי' בגמרא בן הוא נידון לבן סורר ומורה אבל לא בת לזה העמיק בלעם הרשע בעצתו לאמור לו אתה בקשת להצילך ועתה איעצך וגו' צא והכשילם בזימה וכיון שיהיו נכשלים בזימה בשיטים ואותו חטא יהיה נדמה להם כבן סורר ומורה ויהיו חייבים מיתה א"כ אם ירצו להחזיק את עצמו כבן היורש הכל וירצו ליקח גם את מואב נמצא חייבים מיתה כבן סורר ומורה לדעת הזוהר הנ"ל ובאם ירצו להציל את עצמם מן המיתה באומרם היותם חשובים בעה"ז כבת בין הבנים וכדעת הגמרא דבן חייב מיתה ולא בת א"כ אין לך שום מורא בפניהם מאחר שהן מחזיקים את עצמן לבת בין הבנים הנוטלת עישור נכסים ובעישור נכסים אין אתה בכלל ואגיד לך את אשר יעשה לך העם הזה שיקחו גם עמון ומואב זה באחרית הימים כי אז יהיו נקראים בן והבן יורש הכל ואז אתה בכלל וגם אני לא אמנע פרי עטי מלהעלות על מזבח הדפוס פה ביאור דברי רש"י הנ"ל בטוב טעם ודעת ואגב יתבארו גם דברי רש"י ז"ל בפ' כי תצא לא יבא עמון ומואב בקהל ה' עד עולם על דבר אשר לא קדמו אתכם בלחם ובמים ואשר שכר עליך את בלעם בן בעור פירש"י ע"ד על דיבורו על העצה שיעצו להחטיא אתכם וצריכן אנו לדעת מה שייכות יש ללא יבא עמון ומואב בקהל ה' לעצתו של בלעם שהחטיא אתכם ישראל ויתבאר בנקדים הא דאי' בזוהר על מה שאמר בלק כי עצים הוא ממני. ר"ל מה שיהיו ישראל עצומים הוא מאיש אשר יצא ממני והוא דוד כי יודע היה בלק שאי אפשר לישראל להרע למואב כי אם על ידי היוצא ממואב וזהו דוד שיצא ממואב והנה בלעם הרשע שונא ישראל רצה לבטל מחשבות קדומה והעמיק בחכמת טומאתו לבטל עצת ה' ית' ופעל בעצתו שלא יהיה דוד ראוי לבא בקהל ה' בנקדים הא דאי' בגמרא הביאו הילקוט בפ' בלק והוא ג"כ משמעות רש"י במקומו שיש שני פירושים על הא דכתבה התורה עמון ומואב לא יבא בקהל ה' טעם אחד הוא מפורש בקרא על דבר אשר לא קדמו אתכם בלחם ובמים מי דרכו לקדם כו' אבל אשה כל כבודה בת מלך פנימה מזה הלשון משמע שהנשים מותרות לבא בקהל כי הם לא חטאו כלל וטעם השני הוא על שהפקירו בנותיהן לזנות והנשים החטיאו את ישראל וז"ש רש"י ז"ל ע"ד אשר לא קדמו ר"ל על דבר על דיבורו של בלעם שיעץ עליכם לההטיאכם נמצא משמע מזה הלשון שגם הנשים בכלל איסור כי גם הם החטיאו וא"כ אין לדוד היתר לבא בקהל הן הזכרים הן הנשים תו איתא בשביל סנחרב שבלבל כל האומות הותרו עמון ומואב לבא בקהל ה' דהוי כל דפריש מרובה קפריש ובזה הוא מבואר אחר ששמע בלעם דברי בלק שהיה קוסם ביותר ממנו ואמר כי עצום הוא ממני והיה מרמז על דוד שיצא ממואב ולכן ביקש אותו להושיעו מה עשה בלעם הרשע השיאו לו עצה שאינו הגונה כדי לפסול את דוד מלבא בקהל ה' כדאמרן וא"כ אין אתה מתיירא מדוד הבא ממואב כי אינו ראוי לבא בקהל ואין לך לדאוג עליו שיהיה מותר לבא בקהל אם לא לעתיד אחר שיבא סנחרב ויבלבל כל האומות כי אז עמון ומואב יהיו מותרים מטעם דכל דפריש מרובה קפריש וזה יהיה באחרית הימים לז"א רש"י לכה איעצך ומה היא העצה צא והכשילי' בזימה ויאסרו גם נשי עמון ומואב ובזה לא יהיה שום היתר לדוד לבא בקהל ה' אבל אגיד לך את אשר יעשה העם הזה לעמך באחרית הימים ר"ל באם שיעשו לך איזה דבר לא יעשו לך כ"א באחרית הימים ומה מאד מתקו המשך הפסוקים פ' כי תצא ע"ד הזה לא יבא עמון ומואב בקהל ה' משני טעמים הא' הוא על דבר אשר לא קידמו אתכם בלחם ובמים ומכח זה נאסרו האנשים לבד ולא נשים כי אין דרכם לקדם כו' ויש לדוד היתר לבא בקהל ה' מטעם לא יבא עמון ולא עמונית מואב ולא מואבים כי הנשים לא חטאו שנית ואשר שכר עליך בלעם כו' ועצתו היה להכשיל אתכם בזימה והנשים יפקירו את עצמם להחטיא אתכם ואז יאסרו גם הנשים מלבא להקהל והכל הוא כדי שלא יהיה היתר לדוד לבא בקהל ה' כלל ע"כ לא יבא עמון ומואב בקהל ה' על גודל חטאם וזהו כוונת רש"י ג"כ על דבר על דיבורו של בלעם שיעץ עליכם להחטיא אתכם לכוונה הנ"ל בכדי שלא יהיה שום היתר לדוד לבא בקהל ה':
העולה מכל דברינו שזכרנו שאומה ישראלית יש הן שני דינים כשהם עושין רצונו של מקום כמו שיהיה בימות המשיח כשיסלק הקב"ה הקליפה המחטיא אותנו כהיום אז יהיו ישראל נקראים בנים אתם לה' אלהיכם בני אל חי ודין בן הוא היורש הכל וירשו ישראל כל האומות כמ"ש למעלה מדרש חזית ויאמרו שירה כזכר שנאמר שירו לה' שיר חדש וכשאין עושים רצונו של מקום אז הם נכנסים בסוג בת בין הבנים כדאמרן ותופסי' לבד שבע אומות ר"ל דרך תפיסה בעלמא ולא בדרך ירושה דהלכה היא כרב אשי כדמצינו פלוגתתם בכתובות פ' מציאות אשה וז"ל הגמרא בת בין הבנים הנוטלת עישור נכסים אמימר אמר בת יורשת פירש"י הא דתקינו להם חכמים עישור נכסים כעין דאורייתא תקנו להן כמו שהבן יורש נכסי אביו בתורת ירושה כך הוא העישור ואי בעי לאסלוקא בזוזי או בארעא אחרא לא מצא לסלוקי כו' עיין שם ורב אשי סבר בת בין הבנים הנוטלת עישור נכסים בעל חוב היא מתנאי כתובה למאי נפקא מיני' למיגבי בזיבורית כו' ומסיק דהדר בי' אמימר והלכתא כרב אשי דנגבית בזיבורית ומצי לסלקה מהם כאשר כתבתי לעיל ריש פ' בראשית. ויצא לנו מכל זה אף היותינו בעו"ה עתה בסוג בת בין הבנים ולא בסוג בן אף שיש לנו גריעותא שאין אנו נוטלים כי אם העישור נכסי' לבד המה שבעה אומות טובה גדולה היא לנו מאת אבינו אב הרחמן להקרא אותנו בלשון בת דאילו היינו בסוג בן היינו חייבים ח"ו כלי' בימי בלעם לדעת הזוהר שמעשה שיטים נדמה לישראל כבן סורר ומורה שחייב מיתה משא"כ כשאנו בעה"ז כבת לבד הלא כבר שנו חכמים בן נקרא סורר ומורה וחייב מיתה ולא בת וזהו כשביקש אברהם מהקב"ה ואמר במה אדע כי ארשנו לא שהיה מתריז ח"ו נגד הקב"ה וגם הוא אינו חטא כלל אלא כשהקב"ה הבטיחו לנתינת הארץ ונתינת הארץ אפשר להיות בשני אופנים שיתן להם הארץ כבן היורש הכל ואינה מזיזין אותו ממקומו והלכה היא כאמימר ויש עוד להיות נתינת הארץ כבת בין הבנים והלכה היא כרב אשי דמסלקין אותה כדאמרן ולפיכך שאל אברהם אבינו מהשם במה אדע כי ארישנו שתתן לבניי הארץ בתורת ירושה שלא יזיזו אותם מארצם כדין בן היורש ואורישנו דייקא השיבו הקב"ה דזה אינו טובה להם שיהיו נקראים בן והראה לו ארבע מלכיות ואם יהיו נשארו על אדמתם כדין בן יתחייבו ח"ו כלי' כדאמרן וטובה גדולה היא להם כשיהיו בסוג בת בין הבנים ויכולים להיות חיים וקיימי' כדעת הזוהר בת ולא בן וכבר כתבנו בספרי הגדול עיר דוד באריכות ולפי ענינינו פה נתפוס בקצרה בנקדים הא דאי' בזוהר דמקשי הקב"ה הבטיח לאבות ליתן להם הארץ הזאת שנאמר לך ולזרעך אתן את הארץ הזאת לזרעיך נתקיימו דברי השם שנתן הארץ לבניו אבל להם לא נתן מאומה ואיה דברי השם יתברך ומסיק אדרבה לאבות נתן הקב"ה הארץ כי כל הבטחות השם היה על ארץ העליונה הטובה המכוונת לארץ שלמטה שהיא זיבורית נגד א"י שלמעלה כדאי' בבחיו וקבלו האבות הבטחתם וירשו אותה ואי לאו שהחטא גרם אז היה משה רבינו מכניס את ישראל דרך ג"ע שלמטה לשלחן של אביהן א"י שלמעלה ומחמת חטא גרמו שגלו מעל שלחן אביהם וירשו הזיבורית א"י שלמטה כי א"י שלמטה היא זיבורית נגד א"י המכוון למעלה אשר לזה הטעם באו המרגלים בגילוי פנים לסתור עיני ה' ולומר שהוא דבר שאי אפשר שיקחו ישראל הארץ להיותם בסוג בת בין הבנים הנוטלת עישור נכסים והלכה היא כרב אשי דהאי עישור נכסים הוא בזיבורית כדאמרן והארץ הזאת היא מבחר של כל הארץ וזהו שאמרו והנה היא ארץ זבת חלב ודבש וזה פריה להורות שהוא מבחר של כל הארצות ואם אנחנו בסוג בת בין הבנים הנוטלת עישור נכסים הלכה היא כרב אשי דאמר האי עישור נכסים נגבית בזיבורית ואיך אפשר לנו ליקח הארץ ואם נאמר דנחשבין אנחנו כבן היורש הכל א"כ גם זה אי אפשר ליקח הארץ כי אז אנו נתחייבין מיתה כבן סורר ומורה כדאמרן והשיבם כלב שפיר האמת הוא שהקב"ה עשה לנו טובה זו להיות נקראים בת בין הבנים כדי להציל אותנו ממיתת בן סורר ומורר כי בן ולא בת לענין מיתת בן סורר ומורה ולפיכך אנו תופסי' ז' אומות לבד כדין בת בין הבנים הנוטלת עישור נכסי' והלכה היא כרב אשי דבת אינ' נוטלת בעידי' כדעולא דאמר דבר תורה ב"ח גובה בזיבורית ומפני התקנה אמרו שנוטלת בבינונית אבל לא בעידי' וא"ת מכ"ש הרי ז' ארצו' הללו היא טובה במאד והיא מובחר של כל ארצות לזה השיב להם הרי ארצות הללו מכוונים נגד א"י שלמעלה הראוי' לנו להחזיק בה כמו האבות שהחזיקו לדעת הזוהר שזכרנו ונגד א"י שלמעלה נידונת א"י שלמעלה זיבורית לבד וזהו מדוקדק ויהס כלב ויאמר הארץ אשר עברנו לתור אותה טובה היא כדברי המרגלי' אך שיש עוד ארץ שהיא טובה מאד מאד שהוא א"י המכוונת למעלה היא יותר טובה וזהו שאמר ארץ טובה מאד מאד נמצא כל מה שאנחנו לוקחים אין אנו לוקחי' כ"א זיבורית נגד אותה ארץ אך בה' אל תמרודו והבן. ובזה נעשה סוגר לפתח דברינו שהתחלנו רב טוב וחסד לה' אלהינו אלהי ישראל כי הכל גלוי לפניו יתברך וצפה שרבים קמים עלינו לכלותינו ולאבדינו הבט נא וראה מה עשה השטן בעירבובי' שעשה בעולם כדי להטעות את ישראל לעבוד בשיתוף כמ"ש לעיל פ' כי תשא דבר אמת ע"ש אשר גם הקב"ה ראה שישראל לא חטאו כלל בההוא עובדא כמ"ש הכתוב מי אשר חטא לי אמחנו מספרי זהו ערב רב אבל ישראל לא חטאו כלל כי מוטעים ומוכרחים היו וכדאי' בגמרא דע"ז ג"כ וכבר הארכתי בזה בספרי הגדול עיר דוד בבית אהרן גם צפה הקב"ה שיעמוד עליהם בלעם ויחטיאום במעשה שיטים כדי לאבדם כבן סורר ומורה דחייב מיתה מה עשה הקב"ה הכניסם בעה"ז בסוג בת בין הבנים הנוטלת לבד עישור נכסים דהיינו ז' אומות ומובחר מכל ארצות כי מקומו ניכר כנגדו כדאמרן נמצא אף שיחטאו ע"פ הסתה אשר רבים מסיתים אותם למרוד בה' מכל מקום הקב"ה מצילנו מידם ומה עשה הקב"ה קרא אותנו בת לגודל חיבת קודש אברהם אבינו כמ"ש הנביא בת גולי' ואחז"ל ברתא דאברהם ברתא דגלוותא ר"ל דקראום בת כדי שיכולים לסלקם מארץ ישראל כי היכי דלא יתחייבו כלי' ח"ו בימי בלק ועצת בלעם ואותה בת נעשה ארוסה להקב"ה ע"י שבת שלא לפגוע בארוסתו של הקב"ה ויראו שלא ידונו בסקילה כמו שנידונו פרעה ומצרים כמ"ש ירדו במצולה כמו אבן שמן המים נעשו אבנים והרגן נוסיף על זה שהניח אבני אלגביש תלוים ועומדים עוד ממצרים לפרוע ממי שיפגע בישראל שהם ארוסתו של הקב"ה וכל זמן שאנחנו דבקים בה' משמרי שבת אין אומה ולשון פוגע בנו כמ"ש והבדלתי אתכם מן העמים וגומר שהבדילנו מן האומות ע"י שבת ישראל ששבת מוחלין לו כל עונותיו אפי' עבד ע"ז כאנוש וגוי ששבת חייב מיתה ראה דבר והיפוכו ויתלהב לבך לה' ולתורתו וז"ש חז"ל אם אתם מובדלים מן האומות כהא שאמרנו כאן הרי אתם שלי ואין אומה ולשון שולט בכם מטעם היותינו משמרי שבת הרי אנו ארוסים של הקב"ה ודבוקים בה' אבל אם אין אנו משמרי שבת ח"ו ואינו מובדלים מן האומות הרי אנו של נבוכדנצר וחביריו ח"ו כי כל זמן שאנו דבוקים בה' נקראים ארוסה ואין אומה ולשון שולט בנו וזהו שאמר הכתוב בפ' משפטים אחר שאתם בעה"ז ארוסתי לבד שנא' וארשתיך לי באמונה ולימות המשיח במהרה יהיו הנשואין כמ"ש לעיל בפ' שמות לפיכך הנני שולח מלאך לפניך לשמרך בדרך להביאך אל המקום אשר הכנותי פירש"י אשר זמנתי לתת לכם אם תהיו עושים רצוני הרי מקומכם בא"י למעלה וזהו אשר זמנתי לתת לכם ואם אי אתם עושים רצוני בסיבת רבים הקמים עליכם ומחטיאו אתכם והביאך אל הארץ האמורי והחיתי וגו' ארץ שבעה אומות לבד אף שהוא מובחר שבכל הארצות והטעם הוא כי א"י שלמטה נקרא עולם השפל נגד א"י שלמעלה כדאי' מפורש ברבינו בחיי טעם בענין עשיות המנורה מג' דברים גביע כפתור ופרח שהוא נגד ג' עולמו' עולם השפל עולם הגלגלים ועולם המלאכים שהוא א"י שלמעלה עי' שם והכי אי' בזוהר מאחר שהבטיח הקב"ה ליתן לאבות א"י כמ"ש ולזרעיך אתן את הארץ הזאת ומדוע לא נתן להם ולא קיים הבטחתו כ"א לבניהם נתן ומשני אדרבה אותה הבטחה שהבטיח הקב"ה לאבות ולבניהם היה על א"י שלמעלה ואילו לא חטאו היה משה רבינו הולך עם הלוחות ועם ישראל למעלה דרך ג"ע התחתון ואחר שחטאו בעו"ה גלו ישראל מעל שלחן אביהם אבותינו ירשו א"י שלמעלה ואנחנו נשארנו בעולם השפל א"י שלמטה עד אשר נשוב אל ה' אלהינו ואז יחזרו הבנים לשלחן אביהם עי' שם כללא דמילתא אם ישראל זכאין ירשו א"י שלמעלה עם האבות ויהיו בניך כשתילי זתים סביב לשלחניך ואם לא יהיו ישראל זכאים ח"ו יתקיים דבר ה' והבטחתו שיהיו ישראל בא"י שלמטה בעולם השפל המכוון נגד א"י שלמעלה כי דינם בעה"ז כב"ח הנגבת בזיבורית וזהו שפירש"י להביאך אל המקום אשר הכינותי אשר זימנתי לתת לכם ר"ל אם תהיו זכאים זמנתי לתת לכם א"י שלמעלה ואם לא תהיו זכאים מ"מ זימנתי לתת לכם א"י שלמטה וזהו כוונת רש"י ז"ל ומדרשו כו' כי היכי דלא תקשה הלא אי אפשר שיקחו ישראל א"י שלמטה כשלא יהיו זכאים להיותם נחשבים לבת בין הבנים ודינים כב"ח וב"ח אינו גובה בעידית וא"י שלמטה הוא מובחר מכל ארצות לזה כתב רש"י ומדרשו אל המקום אשר הכינותי כבר מקומי ניכר כנגדו וזה א' מן המקראות שאומרים שבית המקדש שלמעלה מכוון כנגד בה"מ שלמטה נמצא אף שחטאו ונכנסו בסוג בת בין הבנים ודין ב"ח להם מ"מ אפשר להם ליקה א"י שלמטה אף היות מובחר של כל הארצות שלמטה להיות א"י שלמטה מכוון נגד א"י שלמעלה עד דנחשב א"י שלמטה לזיבורית כי הוא עולם השפל כדאמרן ודוק היטב. נמצא אף שהן חוטאין מ"מ הקב"ה מורישים א"י שלמטה כדין ב"ח הגובה בזיבורית לאהבת וחיבת קודש האבות א"כ אין לך בשורה גדולה מזו ולפיכך תפס רש"י ז"ל בלשונו כאן נתבשרו שעתידין לחטוא כו' ומ"מ להביאך אל המקום אשר הכינותי לך כדאמרן והטעם כמ"ש והארכתי בספרי עיר דוד כי ישראל אין להם חטא משפט מות כי רבים גם היצ"ה תמיד קמו עליהם להחטיאם ולא היו נידונים למרד שמרדו ח"ו במלך מלכי המלכים הקב"ה כמה שאמר הקב"ה כי יצר לב אדם רע מנעוריו פירש"י שננער לצאת ממעי אמו נתון בו יצה"ר ולפיכך אמר כלב אך בה' אל תמרודו אשר לכאורה קושי הבנה כאן וכי יש עבירה שעושיהו אינו מורד בהקב"ה אלא הוי אומר זהו עבירה שרבים מחטיאים אותו כאשר הארכתי בזה בספרי תפוחי זהב בהגהות ע"ש בשער היראה אם לא שאדם עושה עבירה בלתי מחטיאו אותו כ"א שהוא מתעורר את עצמו לדבר עבירה ועבירה בלתי הסתה זהו נקרא מרד ולכן אמר כלב אך בה' אל תמרודו והבינהו:
והנה הקב"ה הצופה ומביט עד סוף כל הדורות ראה בכל דור יעמדו לכלות את ישראל וסמאל צופה ומביט כל שעה ושעה במה יוכל להחטיאם ולהשטינם ולבערם מן העולם אבל חסדי ה' מרובים על עמו ישראל להיות בעזרותינו והצלתינו כאשר כתבתי מזה הנוטה לדבר אמת בהג"ה בספרי תפוחי זהב פירוש הפסוק צופה רשע לצדיק ומבקש להמיתו וה' לא יעזבנו בידו מה עשה יתברך שמו קשר אותנו בקשר אמיץ וחזק ונתן לנו תורה קדושה הארוגה ומרוקמת ברמ"ח מצות עשה ובשס"ה מצות ל"ת מנין אברי וגידי אדם בכדי שלא יוכל סמאל וסטרוהו לחול על שום אבר מאברי אדם ואף גם אם יתגבר יצרם ויתפעל להעבירם מחלק דתם עד שימצא מקום לאחוז בו ולקטרג על כל אחד ואחד על פרצה אשר נעשה בעצמינו כאשר מצינו בראשונים ואם הראשונים כבני אדם אנו כבהמות כו'. ובפרט היותינו גולה אחר גולה מטולטלים ומפוזרים בין האומות ונדחים מארצינו אדמת קודש לארצות אשר נביאים קראום אדמת טמאה נגד קדושת א"י המטמא אותנו מתוכינו ומאוירינו אשר בקל נבוא לפגוע בעצמינו ולעבור ברית אשר כרת ה' עמנו נואלנו אשר חטאנו נתן לנו אלהינו ואלהי אבותינו רטי' לרפאות כל מכאובינו והוא יום קדוש שמירת שבת קודש הנבחר לזרע קודש והוא מצוה כוללת ושקולה כנגד כל מצות ה' התורה כולה שנאמר ועל הר סיני ירדת ודברת עמהם וכתיב בתרי' ואת שבת קדשיך הודעת להם הכי אי' ג"כ ביפה תואר פ' בשלח אמר הקב"ה אם תשמרו שבת כראוי מעלה אני עליכם כאילו שמרתם כל מצות התורה ואם חללתם ח"ו את השבת כאלו עברתם על כל התורה כולו ולא עוד אלא אפי' אם עבר אדם על מצות ה' קדושת שמירת שבת מכפרת אותו עון כדאי' בפ' כל כתבי כל המשמר שבת כהלכתו אפי' עע"ז כאנוש מוחלין לו שנאמר שומר שבת מחללו אל תקרי מחללו אלא מחול לו ומעביר משם אותה עבירה ושורה עליו קדושת שבת ושומר האדם בשמירה גדולה ומעולה וע"פ דרכינו הוא מבואר קושי' בט"ז הובא בש"ע א"ח ריש סימן רמ"ב ע"ש ופן ואולי ישכח האדם גם בקדושת היום קדוש הזה ויעבור עליו ח"ו שוב אין לו תקנה כאשר מצינו בצלפחד בן חפר מקושש עצים בשבת הציץ בעל הרחמים יתברך שמו ונתן לנו עוד מצוה אחת הכוללת כל המצות והיא מצות ציצית להגן כדי שיהיה לזכרון שלא יבא לידי חילול שבת שנאמר וראיתם וזכרתם את כל מצות ה' וכמ"ש חז"ל למה נסמכה פ' ציצית לפ' מקושש לומר כו' ובהתחברם שתי מצות הללו שהיא שמירת שבת וציצית נתחזקה בנו השכינה ע"י סעד וסמך הזה הנרמז בר"ת שבת צצית שהוא ש"ץ גי' שכינה והוא יום פנוי ללמוד תורה וכדאי' במדרש בשעה שנכנסו ישראל לארץ ישראל אמרה התורה רבש"ע הורדתני משמי שמים ונתת אותי לבני אדם עכשיו יכנסו לארצם זה יעסוק בכרמו וזה בזיתו וזה בשדיהו ואני מה תהא עליהם אמר הקב"ה אני אתן להם יום אחד פנוי ממלאכתם ושבת שמה ויעסקו בך ועתה אחי וידידי שים נא דברי אלה בין עיניך וקשרם על לוח לבך ואז תשכיל ותבין ותציל נפשך מדיני דינים וזולת זה אין תרופה למכתך פקח עינך וראה מה שייכות יש שבת ותורה כא' כמ"ש על הר סיני ירדת ודברת עמהם ואת שבת קדשיך הודעת להם והנה עיניך רואות דברי פה קדוש בעל חסד אברהם שכתב בקוצר על עיקר מצות התורה הסוגר כלל התורה הוא מצות תשובה כי אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא ואנחנו נאריך במקצת ע"פ דרכי התשובה אינו שוה לכל אדם כי בעל תורה העוסק בה תמיד כמ"ש והגית בו יומם ולילה ואז אש של תורה שנאמר אש דת למו תוקד בו תמיד אינו מניח לכנוס בגופו שלוחי צר הצורר תוך גופו כי תורה מכבה עבירה וזהו שאמרו הוי כל צמא לכו למים ואין מים אלא תורה נמצא ת"ח שסרח בקל יוכל לתקן את עצמו ולבער אותו קליפה מעל גופו של אדם ומבטלו בתשובה כי הוא דומה לכלי זכוכית אשר תיקונו בשיטוף מים לבד משא"כ עם הארץ שהוא בור ריק אין בו מים ואין שום מגין עליו והוא חוטא ואז החטא מטמא אותו מתוכו ומאוירו כי אותו חטא נכנס לתוך גופו בלתי מונע ואל יבטיחו יצרו שעשה איזה מצוה הלא שנו חכמים עבירה מכבה מצוה ודומה העם הארץ לכלי חרס אשר פליטתו אינו יוצא מדופנו לעולם ואין לו תקנה אלא שבירה כי שבירתו הוא טהרתו אם לא להכניסו תוך כבשן אש עד שלא יחוס על הכלי שיאבד כמבואר בא"ח סימן תכ"א כן הוא באדם אשר בל למד צדק שהוא עם הארץ ואף גם אם למד ופירש מד"ת כלל גם הוא דומה לכלי חרס שאין לו תקנה כי אם מיתה ומיתתו היא תקנתו ובאשר שאדם הראשון עם הארץ היה לדעת חז"ל לפיכך בא לו אזהרתו כי ביום אכלך ממנו מות תמות מיתה דייקא כהא דאמרו נפש החוטאת היא תמות ואין לו תקנה בתשובה והחומל על כל מעשיו ית' שמו הקדים רפואה למכה ובחר יו"א ממעשה בראשית והיא שבת בראשית כי יום השבת יום קדוש הוא ומכפר עון אפי' לע"ה שנטמא מתוכו ומגבו והרי דברים אילו ברורים הם אחר שראה אדם הראשון שאין לו תקנה כדאמרן פתח ואמר מזמור שיר ליום השבת ועלתה לו אשר אין מקומו להאריך כאן ולגודל מעלת שבת שזכרנו יעמיד כל אדם מרעיד ויציל את נפשו ואת גופו מעונשים אשר זכרנו וכתבנו בספר תפוחי זהב והרואה בהן בפתח שער הענוה תסמר שערת ראשו עד שלא ידע אנה יפנה אבל באמת הקב"ה רחמן ורחמיו מרובים לבל ידח בו הנדח. הורה לנו שכל איש ואיש יוכל לתקן את עצמו בקל בשמירת שבת כדינו כאשר מפורש הוא בש"ע ובתוך ספרי שומר שבת הנדפס והכל עשה ה' לאהבת וחיבת קודש עמו ישראל אשר בחר בהם לעם סגולתו עד שנעשו ע"י שבת ארוסה כביכול להקב"ה כאשר ייעדנו בריש דרושינו זה שנאמר וארשתיך לי באמונה נמצא כל זמן שישראל משמרי שבתות המה כראוי ראוים הם ומתקרבים להיות נשואים להקב"ה כמ"ש ובועלך ה' עושיך ואיל ישראל משמרי שבתות מיד הם נגאלים לטעם זה שהם מחזיקים האירוסין ויזכו לבועלך ה' עושיך ואף שרבים מעמנו אטומי לב המה ואינו משמרים שבת כראוי וגורמים ח"ו לבטל האירוסין. הנה לא אלמן ישראל יש בהם צדיקים משמרי שבתות כראוי אשר על ידם האירוסין אינם מתבטלים בסוד וצדיק יסוד עולם והבינהו אך שהגלות מתארכת בעו"ה וקדושת אלהינו מתחללת בין האומות האומרים איה אלהיכם אשר קצרה ידו מלהושיע ועל זה ידוו כל הדווים ששכינתינו הקדושה עצורה היא בגלותא ובני' נתונים בצרה ובשבי' מי היא זה ואיזהו השומע דברים הללו או הקורא אותם ואיני שם על לבו כמה הוא מונע שמחת הקב"ה ומוסיף צער לשכינה בגלותא ומפרידה ממקום מנוחתה וכל צרה המגיע לישראל הוא הגורם ועונשו גדול במאד והאיש ההוא לא יזכה לעולם לראות נחמות ציון וירושלים ושמחת קב"ה עם שכינתי' בהקמתה מגלות המר הזה אוי לאותן אנשים כי יאבדו גוף ונפש מתוך הקהל אבידת עולמות ואשרי אנשים שככ"ה לו זה משה שמקיימים ומחזיקים בתורתו האמורה מפי הקב"ה ומשמרי שבת כאשר ציוונו שנא' ושני לוחות אבנים הוריד בידו וכתב בהן שמירת שבת כי אין לנו תיקון אחרת כי אם ע"י שבת והוא תיקון חטא אדה"ר כאשר כתבתי באריכות בהקדמות ספרי שומר שבת ובשאר חיבורי שחיברתי שיצאו בדפוס ובפרטות בספרי הגדול עיר דוד בדרוש תנו עוז לאלהים על ישראל גאוותו במ"ש דהע"ה וחטאתי נגדי תמיד כי בהיות שדוד הע"ה ראה אחר מעשה דבת שבע שנדחה ממחיצתו וממידתו שהו' מדת שבת ה'אחרונה ונגזר עלי' להיות כל היום דוה שהוא יומו של הקב"ה כי נתהפכה מדת הוד לדוה ונזנחת ה' אחרונה שהיא מלכות בית דוד מאות ו' היא מדת ת"ת ע"י דינים קשים שנתעוררו עלי' והיא מתגוללתבדמי הדינים ופירסה נדה דמיון חטא חוה ונתהפכה מדת הוד לדוה ונזנחת מאות וי"ו כמ"ש הנביא כי טומאת הנדה טומאתכם וקרא דהע"ה על עצמו ותזנח משלום נפשי והבינהו וראה דוד הע"ה שכמעט אין לו תקומה ח"ו כמ"ש אני אמרתי מטה רגלי וראה שהשכינה התקינה מוך לנדתה שאמרו חז"ל במוך שהתקינה לנדתה וכדעת הגאלאנטי להיות מתקרבת אצלו ומשמשת ע"י המוך בסוד וכי ימו"ך אחיך וכן אם מ"ך הוא ר"ל ע"י הגזירות רעות והצרות אשר יגיע לישראל בעו"ה ולעבדיה המה ת"ח שנמחו בגודל צרותם והדין גובה דילי' ואז נתהפך לפעמים דם הנדה לדם טהור לעתים הידועים בכן ביקש מאתו יתברך למחול לו חטאו כי בסיבתו נתהפך מדת הוד לדוה שלא ימשוך יותר ממדת הוד דהיינו הוד והמילוי כזה ה"ה ו"ו דלת העולה ת'נ'ו' ר"ל ימשוך יותר מאלף ת"נו כי האלף נגד הו"ד שהוא יומו של הקב"ה וגם המילוי כנ"ל שהוא ת"נו וז"ש וחטאתי נגדי תמיד וביקש מאתו ית' ורוח נדיבתה תסמכיני ע"ד שזכרנו אני אמרתי מטה רגלי חסדך ה' יסעדני עד שנתבשר לו גם ה' העביר חטאתך לא תמות כמו שמת אדם ורמז רמזה לנו דהע"ה על אלף תנ"ו ואמר שמה ישבו כסאות לבית דוד מספר תנ"ו ואז יתמו חטאים מן הארץ יתמו דייקא כי יתמו מספר תנ"ו כאשר הארכתי בזה מאוד בדרוש תנ"ו עוז לאלהים על ישראל גאוותו כו' דהכל בזכות שמירת שבת שהיא ה' אחרונה שבשם הוי' והתורה היא סוד ו' שבשם הוי"ה ונעשה חיבור ויחוד גמור ע"י שמירת שבת כי אז משפיע ש דהיינו מדת ח"ג"ת אשר ג' אבות נאחזי' בהם למדות ב"ת ונעשה שבת ואז נתמלא ב"ת עין שהוא בשפע ברכה והא דנקראת בת עין עיין בספר חסד לאברהם בעין הארץ נהר י' נמצא כשהוא משמר שבת כדינו אז נתגלה תיכף גם הנעלם כי נעלם של שבת כזה שי"ן בי"ת תי"ו עולה מנין אליהו הוא משיח בן דוי"ד ואז ע"י שבת הנקראת שלום והתורה גם היא נקראת שלום שנא' ה' עוז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום נזכה להא דנאמר מה נאוו על ההרים רגלי מבשר משמיע שלום:
תם ונשלם חידושי רש"י בעזרת אל אלהי עולם מכל נעלם. שוש אשיש בה'. תגל נפשי באלהי. תרננה שפתי וכל עצמותי תאמרנה מי כמוך ואנכי תולעת ולא איש הייתי דולה מים מבארות עמוקים. מדבש מתוקים.
דרושים נחמדים לכל שומעיהם. אך שונאי ה' רדפוני והשיגוני בין המצרים. והחריבו ביתי והפסידו ממוני לכמה וכמה אלפים אף העיד דוד אשר בניתי על מזבח הדפוס העליתי ולגומרו לא זכיתי. יען וביען כי הוצאות הדפוס מרובה עלי במאד. ע"כ אלה המשפטים והדברים שמתי לפני כל רואי ספרינו הקטן הזה וגדול באיכותו. ימחר ויחיש לקנותו להכניסו לביתו כדי שאוכל להוציא לאור ספרי עיר דו"ד הבנוי לתלפיות תל שהכל פונים אליו ותהיה צדקתכם עומדת לעד. דוד הנ"ל:
סוף הספר