חלקי אבנים· רבי דוד לידא
פרשת וזאת הברכה
רש"י לפני מותו פירש"י סמוך למיתתו שאם לא עכשיו אימתי. כאן הבן שואל האי אם לא עכשיו אימתי למאי אתא ולכאורה דברי מותר המה שהרי לעיל פ' דברים כתב רש"י מלמד שהוכיחן סמוך למיתתן ה"ל ג"כ לומר אם לא עכשיו אימתי אלא דרש"י בא לתרץ קושי' עצומה מה שנאמר אשר ברך משה איש האלהי' לפני מותו וכי עד השתא לא היה איש האלהים כי אם סמוך למיתתו ומה היה חסור באומרו וזאת הברכה אשר ברך משה לפני מותו וכי אין אנו יודעים שהוא איש האלהים והוא מבואר ע"פ דעת חז"ל מלמד שנתעטף משה והתיר נדרו של הקב"ה ויש חלוקי דיעו' אם משה רבינו דין של בעל יש לו שמפיר בע"כ ולפיכך התיר נדרו של הקב"ה בע"כ או שיש לו דין ת"ח שגם הוא יכול להתיר נדרים. והנה חילוק גדול יש בן הפרת הבעל ובין התרת נדר של חכם דאילו בבעל יש דבר שהוא למעליותו שמפר נדרו בע"כ בלתי פתח וחרטה ויש דבר לגריעותו שכחו להפיר דווקא ביום שמעו ואם עבר יומו בטל כחו ובדין ת"ח יש לו ג"כ שני דברים אחד למעליותו שמתיר בכל פעם שירצה אף שלא ביום שומעו וא' לגריעותו שצריך דוקא פתח וחרטה והנה באשר אנחנו רואים שבירך אותם סמוך למיתתו ומיתתו בא לו מחמת השבועה שנשבע הקב"ה באומרו לכן לא תביאו את הקהל וגו' ה"ל למשה להתיר אותה שבועה כדין ת"ח המתיר אף היותו שלא בו ביום אלא בוודאי מה שלא התיר השבועה ומוכרח למות ש"מ שדין בעל יש לו וכיון שלא התירו בו ביום תו אין בידו להתיר נמצא אין לנו להוכיח שלמשה דין בעל יש לו כ"א לפני מותו דוקא דבלא סמוך למיתתו אפשר לנו לומר שדין ת"ח יש לו ולא ימות כי יכול להתיר נדרו של הקב"ה בכל שעה שירצה אבל עכשיו שהוא סמוך למיתתו קשה מדוע אינו מתירו אם יש לו דין ת"ח שאם לא עכשיו אימתי יתירנו אלא מדלא התיר נדרו של הקב"ה מוכח שהוא איש האלהים ודין בעל יש לו ובדין בעל אינו מועיל כ"א ביום שמעו וז"ש איש האלהים לפני מותו ר"ל מכח שהוא סמוך למיתתו מוכח שהוא איש האלהים דאלת"ה הרי אין לו זמן להתיר שהרי הוא סמוך למיתתו ומדוע אינו מתיר שאם לא עכשיו אימתי אלא מוכח שהוא איש האלהים כדאמרן ודין בעל יש לו: תם ונשלם בעזרת אלהי עולם והוא מכל נעלם:
מצאתי בספר עסיס רמוני. כלל התורה היא נשמה לפרשיות וכללות הפרשיות היא נשמה לפסוקים וכללות הפסוקים היא נשמה לתיבות וכללות התיבות היא נשמה לבחינות האותיות אילו מתלבשים באילו ואילו מקבלים מאילו לפי זה לא יקשה שיהיו התיבות מורים רחמים והאותיות יהיו מורים דין מפני שהתפשטות החסד הוא בגבורה ענפי החסד מתלבשים בגבורה כי זו תהיה עילה לזו וזו תהיה עליל מזו ודא היא מוחא לדא ודא תהיה קליפה לדא: וכן התורה הוא שמו של הקב"ה והשם בכללו הוא כדמות גוף האילן והפסוקים אשר בהם קיבוץ התיבות הוא כדמיון ענף הגדול מתפשטים סביב האילן כל א' במקום הראוי לו לא במקרי כי אם בהשכלה גדולה מאתו ית' והאותיות שתוך הפסוקים הם דמות העלין המתפשטים מהענפים והיותר פנימי היא נשמה למה שחוצה לו: