אור ברסלב

חלקו של יוסף (שס)· רבי יוסף זיסמאנאוויץ

סימן טו

סימן יד

בדין אבק רבית:

כתב הרשב"א בתשובה סימן תת'קלח הביאו המשנה למלך פ"ד ממלוה ולוה ה"ב דאבק רבית אינו עובר עליו הלוה אלא המלוה דאמרינן רב עיליש גברא רבא הוא ואיסורא לאינשי לא הוי ספי משמע דהוא לא עבר ונלע"ד בטעם הרשב"א שלא תקנו האיסור רק על המלוה משום דהרי הרלב"ח בתשובה ק"ג והמבי"ט ח"א סימן נ"א כתבו הביאם המשנה למלך דלוה אינו עובר על הלאו כי אם בשעת נתינת הרבית לא בעת הלואה דבשלמא מלוה יש עליו לאו של לא תשימון אבל לוה הרי אין בו לאו דלא תשימון ואינו עובר על רבית רק בשעת נתינה והנה כבר ביארנו בסימן הקדום דרבית הוא התחייבות גמורה רק התורה אסרה לפי"ז רבית דרבנן ודאי דמה"ת הוא התחייבות גמור וחייב ליתן אם כן איך אפשר לומר על לוה שאינו עובר רק בשעת נתינה שיהיה לו איסור ליתן הרבית דרבנן הרי בשעת הלואה כבר התחייב ברבית ואחר ההלואה הרי כבר יש דין מה"ת שחייב ליתן ועובר משום גזל אם כן לא שייך שרבנן יעשו שיעבור על לא תגזול של תורה משום לא תשימון דרבנן ודק על מלוה שייך לומר שאסור לו ליקח רבית דרבנן ומוכרח למחול וזה לא שייך שרבנן יעשו ברבית דרבנן הפקר ב"ד הפקר ז"א שכעין דאורייתא תקנו וכמו ברבית דאורייתא הדין הוא שאין הדאורייתא מפקיע ההתחייבות רק התורה אסרה כן כאן רק רבנן אסרו אבל התחייבות יש והנפק"מ בין דרבנן לדאורייתא הוא רק שהתורה אסרה על הלוה אף שיש דין התחייבות מ"מ אסור ליתן אבל רבנן א"א להם לעשות כן שאם כן ישאר גזל אצל הלוה והבן:

איברא דצריך להבין למה אין הלוה עובר משום לפני עור לא תתן מכשול הרי הלוה הוא מכשיל למלוה ונראה פשוט לפימש"ב דעיקר המכשול הוא בגבה לבסוף אם כן גם בהך דרבית דרבנן כל זמן שלא גבה מלוה עדיין לא עבר לוה על לפני עור ואחר כן כשגבה מלוה אז לא שייך שיעבור לוה על לפני עור דשוב מה שמשלם לוה הוא משום שמוכרח לשלם שברבית דרבנן הדין שמוכרח לשלם שוב לא שייך לפני עור שהרי מוכרח הוא וכעין זה כתבו הראשונים ז"ל בשבת (דף ד) גבי הדביק פת בתנור שאם לא התירו לו לדדות קודם שיבוא לידי איסור שבת שוב דין הוא שהמדביק פטור שהרי אנוס הוא על מה שלא רדה ה"נ אנוס הוא הלוה במה שמשלם ולא עבר על לפני עור ולזה קאמר דרק איסורא לגברא לא הוי ספי אבל איסורים אין כאן: אבל הרא"ש כתב דאבק רבית כי האי שאין נותן לדידיה טפי לא קרינן ביה לא תשיך וביאר המ"ל דכיון דהמלוה נוטל פלגא באגר ופלגא בהפסד אם כן אין האיסור רק משום שהושוו החלוקות וזה אין יוצא לפועל לעולם שיש או הפסד או שכר ובשכר לבד אין רבית שאפשר שיקח בהפסד ב' שלישים שוב הרי הוי רק רבית בכח ולא בפועל והלוה אין עובר רק על לא תשיך וכאן אין לא תשיך עכ"ד ולענ"ד לא אבין דסו"ס עתה כפי"מ שהתנה פלגא בהפסד אם כן פלגא בשכר הרי היה גם כן רבית בפועל שהרי אסור שוב עתה ליקח המחצה בהפסד כיון שהוא כפי התנאי שוב הוי רבית בפועל והנלע"ד בזה פשוט דאם יש דבר שבצד אחד הוא רבית שוב א"א לומר שצד אחד מהתנאי יבטל דהיינו או פלגא בהפסד יבטל או פלגא בשכר יבטל שוב האבק רבית זה אינו מסומן איזה הוא אם השכר או הפסדו ושוב לענין לא תשיך לא שייך זה שנושך דסו"ס אין כאן נשך שאין לנו בזה נשך ממש רק יש חסרין בהתנאי אבל נשך אינו שהרי אפשר איזה צד להוריד שלא יהיה נשך ואם כן בזה הצד שנתהוה הענין אין כאן נשך בין אם לוקח בהפסד רק פלגא שאפשר שלא היה לוקח בשכר רק פחות מפלגא ובין אם לוקח בשכר פלגא שאפשר שלא היה מפסיד פחות רק יותר מפלגא-:

איברא דעל דברי הרא"ש קשה טובא שכיון שרבית הוא התחייבות למה כתב שלוה עובר על לפני עור הא כיון דאין כאן איסור על הלוה שוב הוא מחויב לשלם התחייבות שלו ובשלמא בכל אבק רבית סובר הרא"ש דכיון שתקנו רבנן דאין מוציאין מלוה למלוה אם כן הפקיעו רבנן את זו ההתחייבות לענין שיחויב ליתן אבל כאן הא אינו עובר כלל על לא תשימון אלא שהוא עובר על לפני עור שוב הוי לן למימר שישלם את ההתחייבות שלו משום דהרי זה הוא דאורייתא והלפני עוד הוא רק דרבנן:

ונראה פשוט דסובר הרא"ש דכיון שאצל המלוה כיון שקצץ כן יש לא תשימון אם כן שוב הלוה יכול לכוף למלוה על ידי מה שלא ישלם לו שלא יקח רבית ולא יעבור על איסור דרבנן של לא תשימון שוב אין הלוה צריך לשלם שיכול לכוף אותו שימחול לו את התחייבותו משום איסורו:

והמשנה למלך הקשה על זה דלוה לא עבר על לא תשימון ממה דאמרינן בזה בורר (דף כה) בר בניתוס אסהידו עליה תרי סהדי חד אמר קמי דידי אוזיף ברביתא וחד אמר לדידי אוזיף ברביתא ופסליה רבא ופריך והא רבא אמר לוה ברבית פסול ומוקי לה המרדכי כשלא לקח עדיין הרבית דאם לא כן אין נאמן שהוא נוגע בעדות שרוצה שיחזירו לו הרבית הרי דאע"פ שלא נתן הרבית נפסל לעדות ומוכרח דאף לוה עבר על לא תשימון דאם לא כן למה יופסל לעדות הרי לא עבר על שום לאו ותירץ המ"ל דהלוה פסול משום ולפני עור אבל לפימש"ב לעיל דלוה לא עבר על לפני עור רק אם גבה לבסוף אם כן כיון שהמרדכי הוכיח דלא גבה דאי לא"ה היה נוגע שוב הדק"ל למה פסול הלוה הא לא עבר על עבירה דאורייתא:

ונראה לומר בדעת הראשונים דלוה הרי אם לא יתן רבית אין המלוה מלוה לו את המעות אם כן אסור לו להשתמש במעות אלו שוב כשהשתמש נקרא רשע דחמס ומשו"ה נפסל הלוה. שוב הביא המ"ל בשם הראנ"ח שהכריח מדברי רבינו שכתב שלוה ברבית דרבנן פסול לעדות שסובר דאבק רבית יש איסור ללוה ודחה הוא דעבר על לפני עור משו"ה נפסל ולפימש"ב דלא שייך לפני עור שוב הדק"ל למה נפסל לפי"ז בע"כ דהרמב"ם סובר דלוה גם כן עובר באיסור ברבית דרבנן משו"ה נפסל:

עוד כתב הרשב"א בתשובה הנזכר וכיון שכן זה שנשבע ליתן חייב ליתן לו ואין זה כנשבע לבטל אפילו מצוה דרבנן ואע"פ שהמקבל עובר וזה הנותן מסייע לו ומושיט לו איסור דרבנן מוטב שיעשה איסורא זוטא משיעשה איסורא רבה עכ"ל והנה צריך לבאר דברי הרשב"א דכפי הנראה סובר הוא שאיסור זוטא יש על המושיט ונראה דמשום הכי אמר דמוטב שיעשה איסור זוטא ואף שלפני עור בע"כ אינו עובר להרשב"א דאם עובר לפני עור אם כן מה לנו נפק"מ בין אם הלוה עובר על איסור רבית ברבית דרבנן או לא סו"ס הרי הלוה עובר על לפני עור דרבנן וכמו שאם עובר על רבית דרבנן ס"ל לרשב"א דלא חל שבועה ואסור לו ליתן רבית כן אם עובר על לפני עור דרבנן לא חל שבועה בע"כ דהרשב"א סובר דאף לפני עור אין עובר אבל נשבע על איסור דרבנן ודאי לא חל השבועה לבטל בקום ועשה לזה סובר הרשב"א דיש עוד איסור והיינו ליספי איסורא לאינש לגרום שזה יעבור איסור והוא רק איסור זוטא משו"ה שפיר אמרינן בנשבע שלא יעבור על שבועה ויתן איסור דרבנן למלוה ולא יחוש למה שיעבור המלוה על איסור דרבנן משום שלא יעבור הלוה על שבועתו:

והמ"ל רצה להסב כונת הרשב"א דנפק"מ בין שני איסורים של דרבנן לאיסור אחד של דרבנן דשני איסורים לעבור אין חל שבועה משום דב' איסורים חמיר אבל לעבור על איסור: אחד דרבנן שפיר חל שבועה והדבר תמוה דסו"ס כיון שחל שבועה על דרבנן מ"ל חד דרבנן מ"ל תרי דרבנן ועיין נזיר (מח) מ"ל חד לאו מ"ל תרי לאוי כש"כ באיסור דרבנן דשייך מ"ל חד איסור מ"ל תרי איסורי:

והמ"ל שם הביא מבוכה גדולה אם נשבע לבטל דרבנן דהשבועה חל אם הביטול דרבנן הוא בקום ועשה ביטול אם יקיים השבועה ויעבור על דרבנן בקום ועשה או לא דדעת רלב"ח דנחלקו בזה ראשונים ודעת מבי"ט דכולא עלמא מודו שהשבועה יתבטל ולא יעבור על איסור דרבנן בקום ועשה והביא כן בשם הרשב"א והריטב"א ותשובת הרמב"ם ועוד אלא דלכאורה קשה טובא על אלו הראשונים דהרי בשבועות (כד) מפורש דר"ל מוק"ל בחצי שעור ור"י מוק"ל בכולל ופריך דכולל לא משכחת לה הן ואף דחל שבועה מ"מ הרי בהן לא משכחת לה ופטור מקרבן אם כן תיקשה למה רק לר"י פטור מקרבן אף לר"ל כיון דחצי שעור אסור מדרבן וזה נשבע כדי לעבוד על דברי סופרים בקום ועשה שיאכל הרי שוב שבועה זו עושה רק איסור ביטול שבועה אבל אסור לו לאכול משום ביטול דברי סופרים בקום ועשה שוב לא משכחת לה בלאו והן שהרי הן אסור לו לעשות והוי לן לומר שפטור מקרבן אף לר"ל וצריך לומר דלענין לאו והן הולכין בתר דאורייתא וכיון שמה"ת צריך לקיים השבועה ולאכול שמדאורייתא אין איסור חצי שעור שוב חייב קרבן עוד הביא המשנה למלך בשם המבי"ט שאם נשבע ברבית דאורייתא שלא לשלם הקרן והרבית לא שייך כולל שהרי על הקרן יש מצוה של פריעת ב"ח ועל רבית יש איסור שלא לפרוע ואין שייך כולל שכל אחת בפני עצמה אינה חל ולענ"ד יש לדון בזה דהך דאין שבועה חל על מצוה הוא מפני שמושבע ועומד מהר סיני והך דאין שבועה חל על איסור הוא משום אין איסור חל על איסור ואף שגם באיסור שייך מושבע ועומד מהר סיני כמבואר בשבועות (כג) מ"מ לפימש"ב הרמב"ן במלחמות בשבועות (דף כד) דנשבע לקיים ד"ת לא חל משום דכתיב לא יחל דברו ולא חפצי שמים אבל נשבע לבטל איסורים שם לא שייך האי טעמא רק משום מושבע ועומד הוא לפי ונשבע שלא לפרוע שם הרבית לא חל משום דחפצי שמים הוא והקרן לא חל משום מושבע ועומד לפי"ז פשוט הוא דלכל אחד לבדו דין הוא ששייך כולל לענין חפצי שמים שייך כולל דקרן לענין הך דמחויב לפרוע הקרן ולענין שאסור לפרוע ומושבע ועומד שייך כולל שהרי חל אף על הרבית והבן:

ולענין מש"ב בטעם הראשונים שברבית דרבנן אין הלוה מוזהר מפני שחייב לפרוע ראיתי לחכם אחד שהביא שהקשה להגאון ר' יוסף דוב זצ"ל דרבית דברים היכא משכח"ל דאסור הרי הוא רק אבק רבית ואין על הלוה איסור ומלוה גם כן מה שייך עליו איסור במה שלוה מקדים לו שלום והוא לא שאל ממנו אמנם לפימש"ב לק"מ דעיקר הטעם שלוה אינו מוזהר גבי איסור דברבית דרבנן כמש"ב משום שחייב לפרוע אם כן ברבית דברים שלא התחייב כלל ואין עליו חיוב לפרוע שוב ודאי דין הוא שגם לוה אסור ליתן אבק רבית כי האי משום דהרי אין עליו חיוב ליתן רבית זה והבן:

תוכן העניינים

חלקו של יוסף (שס)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה