חלקו של יוסף (שס)· רבי יוסף זיסמאנאוויץ
סימן ט
בענין חצי עבד וחצי בן חורין וביאור דברי תוס' ב"ב (יג):
עיין להגאון טורי אבן בחגיגה (דף ג') ד"ה לישא שפחה אינו יכול עיי"ש שהביא שתוס' ב"ב (יג) הקשו ליתי עשה דפ"ו ולידחי ל"ת דלא יהיה קדש ותירצו בשם ר"י דבעידנא דמעקר לאו לא מקיים עשה דמשעת העראה קא עקר ללאו ועשה דפו"ר ל"מ עד גמר ביאה וע"ז הקשה הטורי אבן הרי מוכרח הוא דכל שבהכרח מוכרח להיות כן חשיב בעידנא דהתוס' שם הקשו והא הו"ל קום ועשה כשמתעטף בטלית בת חיובא ולמה קאמר ביבמות (צ) דסדין בצצית הו"ל שב וא"ת ותירצו דצצית לא מחייב עד עטיפה ותיקשה לפי"ז איך דוחה כלאים בצצית הא לא הוי בעידנא שהרי עשה דצצית לא מקיים עד אחר עטיפה והלאו יש תיכף כמבואר מכות (כ) בע"כ דהוי בעידנא כיון דא"א בענין אחר וכן מוכח מפסקי תוס' זבחים (צו) גבי שבירת עצם אם כן גם כאן הוי בעידנא עכ"ד:
ולענ"ד כונת תוס' פשוט דהא כבר ביארנו דהך דעשה שעל ידי פשיעה לא אמרינן עשה דוחה ל"ת הוא רק אם לא הוי בעידנא אבל הוי בעידנא דחי ולכך מתן ד' שנתערב במתן אחת לא הוי בעידנא והוי על ידי פשיעה לא דחי והך דעל ידי פשיעה אין הפירוש שצריך שיהיה המקיים העשה עובר על הפשיעה בעבירת הלאו זה אינו שהרי בנתערב מתן אחת במתן ד' יזרוק כהן אחר שלא עירב ולא פשע ויהיה גבי עשה ול"ת שבא לא על ידי פשיעה בע"כ דכל שבא על ידי פשיעה של אחד מהם יהיה מי שיהיה נקרא בא על ידי פשיעה ושוב כל דלא הוי בעידנא אינו דוחה שאין ההכרח עושה לבעידנא כיון שבא זה ההכרח על ידי פשיעה וכמו שביארנו זה בסי' הקודם א"כ גם גבי שחרור כיון שבא עשה זו שצריך לעבור ל"ת על ידה ע"י פשיעה אחר ששיחררו ואף אם על ידי שן ועין יצא לחרות נקרא על ידי פשיעה שהרי נשתחרר על ידי מעשה של הכאה כמו שם שעל ידי שנתערב בא העבירה של דחית עשה לל"ת אם כן זה שכתבו תוס' דאינו בעידנא לא דחי כיון שבא על ידי פשיעה ולא הוי בעידנא ולא דמי לסדין בציצית דחיוב של סדין בציצית לא בא על ידי פשיעה שוב ההכרח עושה לבעידנא וכן בהך דעצם לא תשברו דעשה דאכילה לא בא על ידי פשיעה שפיר דין שההכרח עושה לבעידנא אבל בהך דחציו עבד שבא צל ידי פשיעה לא הוי תו בעידנא ואין עשה דול"ת וברור:
עוד כתב הגאון טורי אבן עוד תירץ ר"י דהיא אסורה להינשא לו דלגבי דידה ליכא עשה דלא מפקדא אפו"ר ועוד אפי' מיפקדא אפשר לה להינשא לאחר וע"ז הקשה דאם כן לריב"ב דס"ל בסוף פ"ו דיבמות דאשה מפקדא דאמר (שם סה) על שניהם הוא אומר פרו ורבו מאי איכא למימר ואי משום דאפשר לה באחר מ"מ מי שחציו עבד וחציו בן חורין ישא אשה בת מינו חציה שפחה וחציה בת חורין דשוב הרי יבא עשה דפ"ו וידחה ל"ת דלא יהיה קדש שעל שניהם עכ"ד:
ונלע"ד דלק"מ דהנה תוס' הקשו שישא ממזרת ותירצו שאין תקנה להרבות ממזרים בישראל אל ונלע"ד לפי"ז דמבואר בהך דגיטין (דף מג) דחציו עבד וחציו בן חורין כיון דלא תפסי ביה קדושין אין לו יורשין והוי לענין יחוס כגוי ולפי"ז נלע"ד ג"כ להיפך דאם ממזר בא על חציה שפחה וחציה בת חורין כיון דלא שייך בה קדושין לישראל הוי תו כמו גויה ולענין יחוס אם ישראל בא עליה הולד מתיחס אחריה לפי"ז אם תשא ישראל ממזר הדין שהולד יהיה כשר דכיון דמשום צד שפחות זה גורם שלא תהיה בת יחוס שוב רחמנא אפקרה לזרע גבה כמו בגויה שוב הרי לא יתרבה ממזרים בישראל ויש לה תקנה בממזר ובשלמא הוא אין לו תקנה שהוא ירבה ממזרים בישראל אבל היא הרי לא תרבה ממזרים אם כן יש לה תקנה בממזר ואסורה לו: ואף דמאורסת לעבד עברי שייך בחציה שפחה וחציה בת חורין מ"מ רק הך דין של מאורסת לעבד עברי יש ולא יותר שהרי כל הראשונים תפסו דשפחה חרופה לא משכחת לה כי אם בזמן יובל משום דרק לעבד עברי יש שפחה חרופה ואי"נ דלממזר כיון שמותר בה יש דין שפחה חרופה אכתי משכח"ל בזמן שאין יובל נוהג במאורסת לממזר בע"כ דרק לעבד עברי שייך בה אירוסין כיון דיש דין שרבו מוסר לו שפחה כנענית אבל בכ"מ דדין כנענית לא שייך מסירה שוב לא שייך שפחה חרופה:
מיהו יש לדחות דכיון דשייך אירוסין בה לעבד עברי שוב יש לה יחוס ויורשין וגם ולד שלה מתיחס אחריה ולא דמי לחצי עבד שאין לו כלל קידושין שם מבואר בגיטין (מג) דדומה לעכו"ם שאין לו יורשין ויותר מעכו"ם שנשאר בלי יחוס כלל כעבד גמור ויש ראיה לזה דהרי מיעטו דבא צל שפחה חרופה קטנה פטור עיין כריתות (יג) ותוס' שם ועיין רמב"ם פ"ג מאיסורי ביאה ואיך משכחת לה מאורסת הרי קטנה אי אפשר לה לארס את עצמה בע"כ משום דמיירי בקבל אביה קדושין בה אם כן הא מוכרח דיש לה אב ויחוס בע"כ דכיון דיש בה קדושין לע"ע לא דמיא לחצו עבד וחצי בן חורין שהוא אין בו שום קדושין אין לו יחוס אבל כאן שיש בה קדושין שייך יחוס:
אמנם פשוט דזה אינו רק לפי"מ דסברינן מאורסת מאורסת לע"ע אבל לר"ש אשר סובר דשפחה חרופה היינו כנענית מיוחדת לעבד עברי אבל חציה שפחת וחציה בת חורין לא שייך בה כלל קדושין א"כ אין לה יחוס שוב ל"ק לריב"ב דאיהו סובר דאין לה יחוס ולא קדושין:
והנה הטורי אבן הקשה עוד דבפ"ד דגיטין (דף מג) אמר מעשה בשפחה אחת חציה שפחה וחציה בת חורין וכפה את רבה ועשאה ב"ח ואמר עלה כמאן כריב"ב דאמר על שניהם הוא אומר פרו ורבו והשתא לריב"ב למה לן לכוף את רבה הא אפשר לה ברת מינה מי שח"ע ולפימש"ב תגדל יותר הקושיא דהא אפשר לה בממזר לפי מש"ב דהולד יתיחס לכשרות כדין ממזר נושא שפחה אמנם לענ"ד פשוט בזה דכאן דמצווה על פרו ורבו א"כ לא מהני מה שתשא ממזר דהא הדין דעבד אין לו יחוס ונראה דאף שפחה היא כעבד שאין לה יחוס אם כן לא תקיים פריה ורביה ואף דולדה כמותה והוא עבד הוא לא משום יחוס דעבדים אין להם יחוס רק משום האשה וילדיה תהיה לאדוניה אם כן לא תקיים פ"ו כמו דאמרינן בהיו לו בנים בגיותו ונתגייר כיון שאין מתיחס אחריו לא קיים פו"ר ולפי"ז לק"מ ג"כ קושיא הטו"א דתשא חציו עבד וחציו בן חורין כיון דלא יתיחסו אחריה אם כן לא תקיים פו"ר: אלא לפי"ז לכאורה דברי תוס' תמוהים במש"כ שישא שפחה ויתי עשה דפ"ו וידחי ל"ת דלא יהיה קדש ולפי"ז הרי בשפחה אין הולד מתיחס אחריו ולא קיים כלל פו"ר ומה הקשו תוס':
והנלע"ד בכל זה ונקדים דאח"כ ראיתי להגאון טורי אבן במלואים שם שהעיר על משה"ק תוס' דישא ממזרת וע"ז הקשה דהא חצי עבד וחצי בן חורין לא תפיס קדושין ואין לו זרע כמבואר גיטין (מג) אם כן לא יקיים פו"ר עוד כתב דאם חציה שפחה וחציה בת חורין תקח ממזר יהיו הולדות כשרים כיון דממזר נושא שפחה ומטהר בניו על ידי זה ולענ"ד דבר זה אינו הא' מה שתפס דאם ממזר יקח חציה שפחה וחציה בת חורין יטהרו בניו אינו לענ"ד שהרי הכרחנו דמי' שנשא חציה שפחה וחציה ב"ח הולד מתיחס אחריו דאי לא"ה איך משכח"ל אשה חרופה קטנה שקבל בה אביה קדושין הרי אין לה אב בע"כ דיש לה אב וכיון שיש לה אב שוב אם האב ממזר הולד ממזר אם כן אין מקום לקושיתו דחציה שפחה תשא ממזר זה אינו שעדיין חל תירוץ תוס' דאין תקנה להרבות ממזרים בישראל והולד הרי יהיה ממזר: הב' מה שתמה על קושית תוס' לענ"ד גם זה אינו ושפתי תו' ברור מללו שהרי בגוף הגמ' מבואר דלכך כופין את רבו ועושה אותו בן חורין משום דלישא שפחה אינו יכול מבואר הוא דאילו היה יכול אז לא היו כופין ותיקשה הרי מצווה על פו"ר ולא יקיים פו"ר שהרי הולך לא יתיחס אחריו בע"כ דזה לא איכפת לן מה שלא יתיחס אחריו ולפי"ז סובב הולך קושיא ראשונה דליתי עשה ולדחי ל"ת דהא מוכרח דאם ידחי יקיים פו"ר קושיא שניה דישא ממזרת שאף שלא יתיחס ולד אחריו כל שיוכל לישא הדין הוא שאין כופין לשחרר:
אמנם להבין יסוד סברה זו דסו"ס הרי לא יתיחס אחריו ומה מועיל שישא שפחה גם איך כתבו תוס' על שפחה שיבוא עשה דפרו ורבו וידחה לל"ת הרי אין כלל עשה אמנם ביאור דברי תוס' והגמ' הוא עפ"י יסוד זה דהנה התוס' בחגיגה (ג) שם הביאו הירושלמי דעבד מצווה על פו"ר ולכאורה הרי אין הולד מתיחס אחריו אמנם פשוט דיש ב' ענינים בפו"ר הא' שיהיה לו ולדות לקיום העולם הב' שיהיה לו זרע שמתיחס אחריו ובעבד נהי דאין לו זו המצוה של פו"ר של יחוס דהא לא שייך בו יחוס אבל יש בו זו המצוה של פו"ר של הך דפו"ר של הך דקיום העולם ולפי"ז מה שבחצי עבד וחצי בן חורין הדין הוא שכופין אותו לשחרר הוא משום זה שגם את הפו"ר של עבד של חצי עבד שלו לא יוכל לקיים וזה כונת הש"ס דלישא שפחה איני יכול אם כן הרי אין לו אף את זה של עבד ושוב כופין רבו לשחררו וע"ז סובבים הולכים קושיות תוס' ישא שפחה ימכור עצמו בעבד כנעני ישא ממזרת דאף שהולד לא יתיחס אחריו אבל הרי יקיים את הפו"ר של עבד וגם שייך עשה דול"ת שגם זה' הפו"ר הוא עשה וכיון שכן למה כופין לשחררו וז"ב ומיושב קושית הטורי אבן ע"ז הקושיא של תוס':
איברא דלפי"ז עדיין הקושיא חל על הגמ' דגיטין (מג) דקאמר שם על הך דכפה רבה לשחררה כמאן כריב"ב דאמר על שניהם הוא אומר פו"ר ולפי"ז הדק"ל דתשא היא ממזרת דהרי לריב"ב מוכרח דאין קדושין תופסין בחציה שפחה וחציה בת חורין דאי לא"ה היה הדין נותן שעבד זה שהוא חציו עבד וחציו בן חורין ישא חצי שפחה כמו שבארנו לעיל אם כן איך כפו לשחרר הרי יש תקנה בשפחה ומה שאין לה חייס לא איכפת לן שהרי כבר הכרחנו דאין כופין על קיום הפו"ר דיחוס רק ע"ז הפו"ר דקיום המין הוא דכופין לשחרר:
אמנם ברור דשפתי תוס' אמת תכון לעד וכונתם עמוקה דבאמת אין זה מוכרח דריב"ב יסבור דחציה שפחה וחציה בת חורין לא תפסי בה קדושין ויש דרך אחר בזה והיינו דבאמת תפסי בה קדושין אם כן כיון שהיא מצווית על פו"ר שוב כיון שיש לה יחוס מקיימא בממזר ואסורה לישא עבד משום דממזר מותר בגיורת וגם היא מותרת בו אם כן לא תעשה איסור אבל להיפך היא מוזהרת בעבד כמוכרח דלישא שפחה אין יכול אף שהחצי בן חורין היא גר כמש"כ תוס' אלא דלפי זה לכאורה אזדא קושית תוס' דישא שפחה הרי אפשר בממזרת ותקנת ממזרת לא שייך משום אין תקנה להרבות ממזרים:
אמנם כונת תוס' פשוט דהטורי אבן שם הקשה על מש"כ תוס' דאין זה תקנה להרבות ממזרים בישראל הא מפורש בסוטה (כו) דאשת ממזר שותה ואמר בגמ' פשיטא ומשני מהו דתימא לא ליפשו פסולים קמ"ל הרי דשם הקדוש נמחה על המים כדי ליפשו ממזרי עכ"ד אמנם לענ"ד הכונה פשוטה דודאי ישראל ממזר גם כן ישראל וחייבים תו להחיותו ואם, ממזר הוא הרי הוא חייב בפו"ר ונושא ממזרת ולכך נמחה שם על מים כיון שהם ממזרים שוב אצלם מצוה ריבוי הבנים אף שהם ממזרים אבל כונת תוס' פשוטה דכיון שהוא חצי עבד אם כן לא יתיחס הולד אחריו אם כן ענין זה של פו"ר אצלם הוא רק הך דבנין וקיום העולם ועל ידי מה שיקים ממזר אין זה עדיין קיום העולם דלא ימצא עם מי להתחתן אח"כ דלא שכיחי ממזרי בישראל ולא על ידי זה יבנה עולם ח"ו בבית ישראל לכך אין זו תקנה של שבת אבל כ"ז בדידיה שאין לו יחוס ומצווה על קיום העולם ודאי אין שייך שיקח ממזר וצריך ליקח שפחה וע"ז סובב תירוצי תוס' שאין לו ליקח שפחה אבל בדידה שמצווה על פו"ר דיחוס ודאי אף על ידי ממזר תקיים כיון שיש לה יחוס כמו ישראל שילד ממזר אם כן תצטרך ליקח ממזר כדי שלא תכשל באיסור של הצד עבדות שלה משתמש בצד בן חורין של חצי עבד או כולו עבד הצד בן חורין שלה משתמש בעבד אם כן תצטרך לישא ממזר ואין זו תקנה להרבות ממזרים בישראל לכך כופין לשחררה אם דין הוא שחצי עבד וחצי בן חורין של אשה מחויבת בפריה ורביה דהרי היא חייבת כישראל:
ובאמת יסוד הדברים שאף שאין זרע מתיחס אחריו ולא קיים פו"ר דישראל מ"מ אין לכוף ע"ז מפורש בתוס' יבמות (סב) ד"ה הכל מודין שאין לו חייס שהוכיחו מהך דקאמר לישא שפחה אין יכול דמבואר דאם יכול לא היו כופין משום דאין כופין רק על הך דשבת העולם והן הן דדברים שביארנו: ובספר באר יצחק חלק או"ח סימן כ"ט תירץ קושית טורי אבן דישא חציה שפחה וחציה בת חורין ותירץ דחצי עבד וחצי בן חורין שנשא חציה שפחה וחציה בת חורין אף זה לא תפיס קדושין כמו דמוכח מהך דגיטין (מג) דלא משכח"ל יורשין ועל קוטב זה שם סובב והולך כל תירוציו על תוס' והנה לבד דאשתמיט ליה דברי תוס' ביבמות הנ"ל שע"ז אין כופין לבד זה מוכרח כן מהסוגיא ומהתוס' שהקשו שם שישא שפחה ולכן כל דבריו שם נדחים במחכתה"ג:
עוד כתב הטורי אבן ז"ל עוד הקשו תוס' וימכר עצמו לעבד עברי למ"ד מוכר עצמו רבו מוסר לו שפחה כנענית ותירצו דאפי"ה אין לחצי עבד תקנה שימכור עצמו לעבד עברי משום דאסור למכור עצמו בעבד עברי משום דאמר התם אזן ששמע על הר סיני כי לי בני ישראל עבדים ע"ז הקשה דבקדושין (סט) מבואר דר"ט אומר יכולים ממזר לטהר כיצד ממזר נושא שפחה כו' א"א דיעבד מאי נינהו פי' דלמעבד איסור לא הוי נסיב ליה עצה ופירש"י ותוס' אע"ג דזיל גנוב איסורא גנוב לאו דוקא אלא מכור עצמך וסובר כמ"ד מוכר עצמו מוסרין לו שפחה כנענית והשתא אכתי איכא איסור דכי לי בני ישראל עבדים בע"כ דאין כאן זה האיסור משום הך דכיון שעושה לתכלית לטהר בניו אם כן אף כאן אין כאן איסור:
ולענ"ד כונת תוס' פשוטה דודאי הדין הוא שאסור למכור עצמו רק כיון דממזר אינו קיום העולם וזה הרי יכול לקיים העולם שהוא מצות שבת שפיר דוחה אבל כ"ז שם בממזר שמטבעו הוא כן ואי אפשר לו לקיים מצות שבת רק בזה האופן של דחית איסור, כי לי בנ"י עבדים אבל בהך דחצי עבד וחצי בן חורין שפשיעה גרם שלא יקיים כיון דלאו בעידנא הוא שעתה הוא עובר על כי לי בני ישראל עבדים ואח"כ יקיים שבת לא דחי ובממזר לא איכפת לן במה שהוא אינו בעידנא כיון שאי אפשר לו במציאות באופן אחר הוי בעידנא:
ומכ"ז נראה כמה עמקו דברי רבותינו הראשונים וח"ו לדחות אותן בשביל קושיא כי אם אנו צריכים לעמול לירד. לעומק דעת קדושים ולהבינם זיע"א: