חלקו של יוסף (שס)· רבי יוסף זיסמאנאוויץ
סימן ח
בענין מתן ד' שנתערב במתן אחת וביאור ענין בא ע"י פשיעה אין עשה דול"ת:
עיין להגאון ט"א ר"ה (דף כח) שהביא שתוס' פ"י דעירובין (דף ק) הקשה על מתן ד' שנתערב במתן אחת וליתי עשה דמתן ד' ולידחי ל"ת ותי' דלא דמי לכלאים בציצית דהכא ע"י פשיעה הוא בא ויוכל להתקיים בלא דחית הלאו ע"ז כתב הטו"א וק"ל הא בפי"א דזבחים (צז) אמר כל הנוגע יקדש להיות כמוה הא כיצד אם פסולה תפסול ופריך ואמאי ליתי עשה ולדחי ל"ת והא התם נמי בא ע"י פשיעה במה שבלע הכשירה מן הפסולה ואפי"ה פריך דלידחי עכ"ד:
והיה נראה לענ"ד בכונת תוס' דלכאורה צריך להבין מה איכפת לנו שבא על ידי פשיעה סו"ס עתה הרי הלאו והעשה לפניך וכל מקום שאתה מוצא עשה ול"ת עשה דוחה וכי עתה שבא ע"י פשיעה אין כאן עשה לפניך אמנם לענ"ד סברת תוס' כאן פשוטה דהנה זריקה א' שעושה בקדשים שמצותן ליתן במתן ד' ודאי בזו הזריקה יש בה בפני עצמה עשה משום דהדין הוא דזריקה ראשונה עושה את הכפרה אם כן בזריקה א' הוא מקיים מצות כפרה אבל זריקה השנייה הרי לא מקיים בה מצות כפרה אם כן בזריקה שניה אין עדיין קיום מצוה דכפרה הרי אין בה ואם משום דהתורה אמרה שיתנו לה מתן ד' הרי רק בכל הד' הוא דמתקיים המצוה דמתן ד' לא באחת אבל לענין הלאו דבל תוסיף בכל אחת שהיא זריקה יתירה הוא עובר על בל תוסיף מיהו אף שיש כמה לאוין מ"מ עשה דוחה כמבואר נזיר (מח) מ"ל חד לאו מה לי תרי לאוי אבל הרי לא הוי בעידנא שעשה דמתן ד' לא יקיים עד שיתן כל הד' זריקות והלאו דבל תוסיף היא עובר גם בזריקה שניה וזריקה שלישית אם כן לא הוי בעידנא אמנם תוס' בזבחים (צג) שם הקשו גבי לא תעשה דשבירת עצם דפריך ניתי עשה דאכילת קדשים וידחה ל"ת דשבירת עצם ותוס' שם הקשו הא לא הוי בעידנא דעשה יקיים רק באכילה ועתה כבר עבד על לאו דשבירת עצם ותירצו דכיון דא"א בענין אחר דחי והנה זה האי אפשר בענין אחר אין לפרש כפשוטו דאם כן בכל עשה דול"ת דקיי"ל דצריך בעידנא היכי משכח"ל הרי עתה כשאנו באים לדחות שלא בעידנא אי אפשר עתה לקיים באופן אחר את הלאו ועשה אם כן שוב ידחה אף מה שהוא שלא בעידנא בע"כ דכונת תוס' הוא א"א פירושו שבטבע א"א לנו בה לקיים באופן אחר כי אם על ידי דחיה כגון זה הבשר שהוא בעצם שאי אפשר לבוא אל קיום עשה ד דאכילת בשר רק על ידי שבירת עצם אבל כ"ז שלא ישברו את העצם לא יהיה יכולת במציאות לאכול הבשר לכך דמי אף שלא בעידנא וז"ב ומוכרח מעתה מובן היטב כונת תוס' כאן בבא על ידי פשיעה דלא דחי והיינו דכיון שהלאו עובר במתן הזריקה הב' והג' והעשה יקיים רק על ידי מתן הד' א"כ לא הוי בעידנא אם כן בשלמא בא"א לנו במציאות לקיים העשה רק על ידי דחייה הוי בעידנא אבל זה הרי היה לנו אפשריות לקיים העשה רק פשיעתו גרם שנצטרך לבוא לדחיה שוב יש בו חסרון שאינו בעידנא ואין עשה דול"ת באינו בעידנא וזהו שדקדקו תוס' והיה יכול להתקיים בלא דחית הלאו ר"ל אם כן לא הוי בעידנא לפי"ז לק"מ מהך דזבחים (צג) דשם בין העשה בין הל"ת הוא בעת אכילה אם כן הוי בעידנא לזה שפיר דין הוא שעשה דול"ת אף שהוא ע"י פשיעה וז"ב:
ומיושב היטב ג"כ מה שראיתי להרב ערוך לנר שהקשה בר"ה (כח) על סברת תוס' דעל ידי פשיעה לא דחי מהך דעשה דהשלמה נדחה מפני פסח כמבואר פסחים (נט) אף דבא על ידי פשיעה שהיה יכול לשחוט קודם פסח את כפרתו אבל לפי"ז לק"מ דעיקר החסרון דפשיעה הוא רק משום שאינו בעידנא ושם הרי בלאו הכי לא הוי בעידנא והטעם שדוחה הוא רק משום דעשה דוחה עשה שיב"כ אף שאינו בעידנא כמש"כ תוס' שם אם כן אף שעל ידי פשיעה גם כן דוחה עשה שיב"כ דע"י פשיעה החסרון שאינו בעידנא:
שוב מצאתי בתורתן של רבותינו הראשונים שהבינו כעין זה וז"ל הריטב"א בחי' לעירובין שם שלא אמרו עשה דול"ת אלא כגון כלאים בציצית ומילה בצרעת שהלאו בא מעצמו על מ"ע והוא מצוה שיש בה קום עשה ואי אפשר בלא דחיה אבל הזאת מתן א' והזאת מתן ד' כל אחת הוי לעצמה וזה בפשיעתו גרם שיתערבו. ובא לאו עם עשה ביחד שיש קיום עשה באחת ואיסור לאו באחת וכיון שבשביל פשיעתו הוא אין לנו לבטל הלאו מפני קיום העשה וכזה כתב הראב"ד ז"ל ואחרים מן המפרשים ז"ל עכ"ל והנה עירבב הריטב"א הך דעשה אינו במה שיש הלאו עם הך דפשיעה ואין לו לכאורה מובן אמנם כונת הריטב"א הוא פשוט דהנה אם לא בעינן בעידנא דמעקר לאו מקיים עשה כש"כ זה דלא בעינן שבמה שמקיים עשה יעקר לאו שהרי אם אינו בעידנא אינו בגוף הדבר והיכא שא"א בא"א הרי לא בעינן בעידנא אם כן לא בעינן גם שיעשה בגוף הדבר ע"ז כתב הריטב"א דכיון דהוא בפשיעה אם כן אפשר באופן אחר ובעינן בעידנא וה"ה דבעינן שבגוף הדבר שעיקר הלאו יקוים העשה וכאן הרי בגוף זה הדבר אינו מקיים את העשה שוב כיון שהוא בפשיעה אין עשה דוחה ל"ת כה"ג שאינו בעידנא וז"ב:
ומה דלא ניחא ליה לתרץ קושיתו עפ"י זה הדרך שכתבנו שאינו בעידנא דעקירת הלאו הוא מיד והעשה לא מקיים רק עד אחר מתן ד' נראה דהריטב"א סובר דגדר של בעידנא היינו בעת עשיית המצוה לא בעת גמר המצוה ובעת עשיית המצוה הוי שהרי אף הזאה ב' וג' הם חלק מכל ההזאות לכך הוצרך הריטב"א לבוא לטעם זה דסו"ס אינו בגוף זו המצוה והוי כאינו בעידנא: איברא דעל דברי הריטב"א ודאי קשה טובא מהסוגיא דזבחים (צג) דפריך על הך דיקדש דליתי עשה ולדחי ל"ת והרי העשה הוא בהכשרה והל"ת הוי בהטעם של פסולה א"כ איך שייך עשה דול"ת כה"ג בבא על ידי פשיעה כיון דבאופן זה להריטב"א הוי כמו אינו בעידנא שאינו דוחה רק אם אי אפשר באופן אחר:
ונראה דצריך לומר להריטב"א דכיון דעל טעם בלא ממש אין לאו אם כן עיקר הלאו הוא רק משום הממש אם כן על איסור טעם לבד ודאי ששייך דוחה אף שאינו בעידנא ועל ידי פשיעה מה גורם שלא ידחה הממש ועל הממש הרי יש עשה דאכילת קדשים אם כן במה שיש איסור ויש הלאו שם יש העשה ולא דמי להך דקדשים דמתן ד' ומתן אחת שאין הלאו בזה גופא שיש העשה: איברא רא דלפי"ז עדיין צריך ביאור אי נימא דבאלו הקדשים שיש הך עשה יש הלאו אם כן הם פסולים ומה שייך ע"ז עשה דוחה ל"ת הא כל קדשים פסולים כך גזרה תורה שיהא פסול ולא יהיה גבה הך דעשה דוחה ל"ת אמנם לענ"ד פשוט דלק"מ דהנה הפסול אינו בגוף של זה הקרבן וננקוט שהיו שלמים וחטאת ואחד פסול והיינו החטאת פסול ובלע השלמים מהחטאת הנה בשלמים יש ב' ענינים הא' שלמים כשרים הב' חטאת פסולים ולפי"ז הכי פריך דהמ"ע של שלמים כשרים ידחה לל"ת של חטאת פסולים ולא דמי לכל פסול שגוף הך דקרבן שיש מצוה לאוכלו בו יש פסול כה"ג אין עשה דאכילת קדשים לא כן כאן דבמה שיש עשה בו אין הפסול וז"ב ומוכרח בשיטת ריטב"א:
עוד תירץ הטורי אבן דלכך לא דחי משום דאין עשה דוחה ל"ת שבמקדש אח"כ דחה זה דרק אם הל"ת הוא ענין שבמקדש הוא דלא דחי אבל אם הלאו אינו במקדש דחי והביא ראיה לזה מהך דשבת (קלב) דקאמר דילפינן דמילה שלא בזמנה אינו דוחה יו"ט ילפינן מהך דעו"ש בשבתו ולא עולת חול בשבת ויו"ט והשתא מנ"ל דאין עשה דמילה דוחה יו"ט שאני התם דאין עשה דול"ת שבמקדש בע"כ דכיון דאיסור של יו"ט אינו במקדש שפיר הוי דחי אי לאו קרא:
אמנם כבר הביא המהרי"ק בתשובה שורש שם שבאמת כן תירצו תוס' אם כן לפי"ז הדק"ל דאיך יתישב איך דוחה תוס' קושיא זו בהך תירוצא הרי לא שייך כלל להך דאין עשה דוחה ל"ת שבמקדש אמנם אחר העיון צדקו בזה דברי תוס' דודאי חילול יו"ט שאין ענין החילול נוגע כלל להך דמקדש ואם יעשה מלאכה זו שלא במקדש גם כן יעבור על חילול יו"ט רק שזה עתה אירע במקדש קדש ודאי הוא שאין זה שייך להך דאין עשה דוחה ל"ת שבמקדש שהרי לא המקדש גרם ללאו ועשה זו רק מה שהוא יו"ט אבל הך לאו דבל תוסיף הרי רק המקדש גורם שיש דין במקדש שלא יתנו רק מתן אחת ואם נותן ד' היא הוספה בעבודת מקדש אם כן נהי דלאו של בל תוסיף יש אף בשארי מצות אבל במצות מקדש הרי המצוה דמקדש גורם את הבל תוסיף שפיר שייך הך דאין עשה דוחה ל"ת שבמקדש:
והנה הך דל"ת שבמקדש אין פירושו רק מה שבמקדש דהא יש הנאכל בירושלם ובהו גם כן הדין דיקדש וכן בפסח בעצם לא תשברו בו הלאו דעשה הם בירושלם אעפי"כ אמרינן אין עשה דוחה ל"ת שבמקדש ולפי"ז הך דשקלו וטרו אמוראי דשריפת קדשים ידחה יו"ט משום הך דעשה דול"ת עיין שבת (כד) אף שנותר הוא במקדש הוא משום דהלאו דיו"ט אינו במקדש כמש"כ הטורי אבן שהבאנו:
ובהך דחולין (עח) דאי לאו קרא הו"א דפסח של או"ב מותר להקריב משום הך ד דעשה דול"ת גם כן לא נחשב במקדש דלאו דאו"ב גם כן לא בקדשים לבד הוא רק גם בחולין ול"ת שבא על ידי פשיעה לא שייך בה כיון שהוא בעידנא ובגוף הדבר כמש"ב לעיל דיסוד ע"י פשיעה לא שייך או אם אינו בעידנא או אם אינו בגוף הדבר שבה נעשה העשה עבירת הלאו:
עוד ראיתי להטורי אבן שתירץ דהיינו טעמא דלא דחי משום דעשה דמתן ד' קיל דישנו בשאלה והך דמתן א' אינו בשאלה דהא מיירי בבכור ואף שכתבו תוס' כריתות (יג) דאחר שנשחט אינו בשאלה מ"מ כתב דלא כתוס' והביא ראיה משבועות (כד) דקאמר על משנה דיש אוכל אכילה אחת דאיתא בשאלה לא קתני ופריך והרי הקדש ומשני לה בבכור הרי דאי לאו בכור ישנו בשאלה עכ"ד:
אמנם לענ"ד תירוץ זה אינו דבכריתות (יג) פריך דלחשוב נמי פיגול וקשה הרי חשב אשם מעילות וכאן דמיירי בבכור הא זריקת פיגול אינו מביא לידי מעילה בע"כ דצ"ל דכאן סובר הש"ס דלא מיירי בבכור וצריך לומר כאן מידי דאיתא בשאלה לא קתני כפי שיטת תוס' שעתה שנזרק דמו אינו בשאלה אם כן הא מוכרח דאינו תו בשאלה והדק"ל דיתי עשה וידחי ל"ת: ולפי"ז גם מש"כ הטורי אבן לפרש דהיינו טעמא דר"א דינתן במתן ד' דר"א לטעמיה דאין שאלה בהקדש אם כן אינו בשאלה ועשה דול"ת ולפימש"ב ז"א דהרי כאן לכו"ע אינו בשאלה אמנם טעם ר"א הוא לפימש"ב או דר"א סובר דכיון דשייך מ"ע על כל אלו הד' זריקות הוי בעידנא ואף על ידי פשיעה דחי וכן לפי שיטת ריטב"א סובר דאף שנעשה המ"ע בכשרה והל"ת בפסולה גם כן מחשיב בעידנא ודחי ולפי שיטת התוס' דמשום ל"ת שבמקדש אתי עלה סובר ר"א דכיון דבל תוסיף איתנייהו בכל המצות אף דכאן גרם מקדש לבל תוסיף לא חשיב ל"ת שבמקדש ולכך עשה דוחה ל"ת לר"א:
עוד כתב הטורי אבן דלפי דרכו ניחא גם מה דיתן מתן אחת וקשה לא יתן כלום שכשהוא נותן הוא עובר על בל תגרע ואין עשה דוחה לאו אבל לפי"ד ניחא דהא בכור אינו בשאלה לכך עשה דול"ת אבל לפי"ד שביארנו דלא שייך כאן הך דעשה דול"ת מפני שהוא לאו במקדש אם כן הדק"ל ובשלמא לפימש"כ דלא שייך עשה דול"ת משום דלאו בעידנא אם כן כאן לא שייך חסרון דלאו בעידנא שהרי לא תעשה ממילא נדחית ולא שייך בה הך סברא דאינו בעידנא אבל גבי הך דינא דמתן א' שאינו כלל מעשה ודאי הוי כבעידנא אבל משום הך דל"ת שבמקדש הרי גם כאן שייך הטעם ואין זורק אחת:
אמנם לענ"ד פשוט דעד כאן לא שייך אין עשה דוחה ל"ת שבמקדש רק אם העשה ול"ת שניהם בקום עשה אבל כאן הזריקה הא' שנותן לא עבר בה כלל שדין הוא שצריך ליתן זריקה אחת רק האיסור מה שלא יתן אח"כ עוד זריקות אם כן ודאי דעתה אומרים לו שיזרוק זריקה הא' משום הכשר קרבן ואי דלא יהיה אפשר ליתן עוד זריקות ע"ז לא יהיה עובר רק אח"כ שלא יתן ואז לא יהיה עובר רק באונס שהרי ואמר לו שלא ותן משום שלא יעבור על בל תוסיף ובהכי ניחא גם מה שעמד שם עוד בטורי אבן דבאם לא נתערב איך יתן זריקה אחת גבי כוס בכוסות הרי על זה הכוס שהוא של מתן ד' הוא עובר בנותן מתן א' ואין בו כלל מצוה והוא עובר על בל תגרע והנה לבד מה שאפשר דכיון שזריקה א' היא המכפרת שוב הרי היא בפני עצמה מצוה והכשר הקרבן לבד זה פשוט דכיון דלא יעבור רק אח"כ מה שלא יתן ודאי אומרים לו שיזרוק זריקה אחת דהוי חטא בקרבן זה כדי שהוא עצמו יוכשר כמפורש מנחות (מח) דזה אמרינן משו"ה זורק זריקה אחת שו"מ שבסברא זו קדמני בספר אור שמח פ"ב מפסוהמ"ק ה"א ודוק:
שוב ראיתי להגאון ר' עקיבא איגר בחידושי כתובות (דף מ) שמביא ששמע מקשים על מה דפריך שם גבי מאנס את הבתולה שחייבי לאוין אין צריך לישא ופריך בגמרא שם דניתי עשה ונדחה ל"ת וע"ז הקשו הא אין עשה דול"ת בבא על ידי פשיעה וכאן הא בא על ידי פשיעה שאנס אותה ותירץ דשם העשה דמתן ד' היה יכול לקיים בלא הך דפשיעה אלא שהפשיעה גרמה שלא יקיים רק בל"ת שוב אינו דוחה אבל מאנס א"א לו לקיים עשה דלו תהיה לאשה כי אם בפשיעה לזה שפיר דוחה עכ"ד והבנת דבריו הוא דעשה אין דוחה כי אם כצורתה לזה אם העשה יכול לקיים בלא פשיעה שוב פשיעה אינה בצורת העשה וכה"ג לא דחי אבל מאנס שם צורת העשה היא על ידי פשיעה לזה שפיר דוחה ולפי חילוקו היה אפשר לישב גם כן הך דינא דפריך בחולין (קמא) דל"ל קרא דתשלח לדבר מצוה תיפו"ל דאין עשה דול"ת ועשה, ומוקי שם כגון דעבר ושקל דלאו עבריה ולא נשאר אלא עשה ועשה דוחה עשה משום גדול השלום ולכאורה קשה הא בא על ידי פשיעה שעבר את הלאו ולא דחי לפי"ז הרי בא על ידי פשיעה הוא חסרון רק אם העשה בא על ידי פשיעה ותחילה היה יכול לקיים בלא פשיעה אבל כאן הא מיירי שאין לו קן אחר ולא היה יכול לקיים כלל העשה כי אם בפשיעה שפיר דוחה אבל כ"ז דוחק והעיקר כמש"ב דבא על ידי פשיעה הוא רק חסרון אם אינ' בעידנא אבל בהוא בעידנא אף בא על ידי פשיעה עשה דול"ת ולזה שפיר הדין דבאנס אשה שייך עשה דול"ת אף שבא על ידי פשיעה כיון שהוא בעידנא וכן בהך דחולין (קמא) דשם הרי העשה דוחה בעידנא משום הכי שפיר דוחה ל"ת: עוד נראה דהך דחולין (קמא) אין שייך לעשה שבא על ידי פשיעה משום דהך דחולין הרי העשה יש קודם ואי אפשר לקיימה ורק הפשיעה גרם שיהיה יכול לקיימה ובשאר פשיעה הוא בהיפך שלא היה צריך לדחיה והיו יכולים לקיים העשה אף בלא דחיה אבל לעיקר הענין נלע"ד עיקר כמש"ב דעיקר כלל בא על ידי פשיעה לא דחי הוא רק במקום שבא על ידי פשיעה מסלק מעלת בעידנא: