חלקו של יוסף (שס)· רבי יוסף זיסמאנאוויץ
סימן ד
בענין חבורי אוכלין (שייך לסימן ב'):
כתב הרמב"ם פי"א מהלכות אבות הטומאה ה"ו חיבורי אוכלין על ידי משקין הרי הן חיבור לטמא טומאת אוכלין הדבר ספק אם חשובין כגוף אחד למנות בהן ראשון ושני ושלישי או חושבים זה האוכל שנגע בו הטומאה ראשון והאוכל המחובר לו שני כתב הראב"ד והדבר ספק א"א אינו כן אלא כבר פשטוה בזבחים שאין מונין בו ראשון ושני עכ"ל:
ולענ"ד דהרמב"ם והראב"ד אזלי בזה לטעמייהו והוא הנה בגמ' דזבחים (ק"ה) מבואר בעא מיניה ר' זירא מרבי אמי בר חייא ואמרי לה מרבי אבין בר כהנא הא דתנן חיבורי אוכלין על ידי משקין חיבור לטומאה קלה ואין חיבור לטומאה חמורה מונין בו ראשון ושני או אין מונין בו ראשון ושני אלא כל היכא דמטמא אדם מונין בו ראשון ושני וכל היכא דלא מטמא אדם אין מונין בו ראשון ושני והנה רש"י פירש חיבורי אוכלין על ידי משקין חצי זית נבילה מכאן וחצי זית נבילה מכאן ומשקה טופח באמצע ונוגע בשניהם מחברן לטמא אוכלין ומשקין הנוגעים באחד מן החצאין האלה ואין חיבור לטומאה חמורה לטמא אדם וכלים וטעמא לא ידענא עכ"ל ובדברי הרמב"ם בהעתקת הגמ' גם כן קשה טובא שהרי בגמ' הוא שאלה אם מונין בו ראשון ושני או אין מונין ראשון ושני והוא העתיק שהדבר ספק אם חשובים כגוף אחד למנות בו ראשון ושני ושלישי או חושבים זה האוכל שנגעה בי הטומאה ראשון והאוכל המחובר לו שני הנה נקט בין בצד הא' בין בצד הב' של הספק ד דמונין בו ראשון ושני והרי בגמ' איבעיא להו זה אם מונין ראשון ושני וכבר ראיתי בזה שכבר תמה כן בספר קרית ספר להמבי"ט: ונלע"ד דדברי הרמב"ם מתפרשים בגדר זה דהנה מה דקאמר שהוא חיבור לטומאה קלה ולא לטומאה חמורה שכתב רש"י שלא ידע הטעם נלע"ד דהרמב"ם מפרש כן דהנה קיי"ל דסופו לטמא טומאה חמורה מחמת עצמה כמו נבילת עוף אין צריך הכשר שרץ ולא הכשר מים לפי"ז באמת כל נבילה שמטמא בעצמה הך דטומאה חמורה בלא בית הבליעה ודאי הוא דשייך בה הך דסופה לטמא טומאה חמורה ואין צריכה הכשר שרץ ולא הכשר מים באופן שהיא בעצמה אינה יכולה לטמא משום שרץ ובכריתות (דף כ"א) מבואר דבאיכא פחות מכזית נבילה וצרפה לפחות מכביצה אוכלין דהאי והאי כביצה הדין שהנבילה אין צריך הכשר כיון דאילו מצרף ליה כזית לא בעי הכשר ונלע"ד דהכונה פשוטה דהנה כאן (דף ק"ה) אמרינן דבסופו ליטמא טומאה חמורה רק שחסר קריבה מחוסר קריבה לאו כמחוסר מעשה דמי ומטמאין הם טומאה קלה משום שסופה לטמא טומאה חמורה לפי"ז זה הפחות מכזית על ידי קריבה לעוד פחות מכזית הרי יטמא ומחוסר קריבה לאו כמחוסר מעשה דמי ונקרא סופו ליטמא טומאה חמורה לזה הדין שלהצטרף לאוכל אין צריך הכשר משום סופו לטמא טומאה חמורה:
והנה הך דסופו ליטמא טומאה חמורה אין נותן רק דינים של אוכל שנגע בו שרץ כיון שהוא עצמו הוא אוכל רק דאין צריך הכשר כמי שנגע בו באוכל שרץ לפי"ז הרי מבואר היטב דחיבור לטומאה קלה ואין חיבור לטומאה חמורה חיבורי אוכלין על ידי משקין והיינו משום דזו המשקה כיון שנגע בה חצי זית נבילה מצד זה וחצי זית נבילה מצד זה הנה זו המשקה הרי נטמאה שבה נקרא שנגע כזית ואם כן כיון שהמשקה טמא שוב אי אפשר שתהיה חציצה בין זה החצי זית להחצי השני דהרי כיון שהוא בעצמו יש לו גם כן טומאה קלה של ראשון לטומאה אם כן הרי משקה זו שיש לה טומאה זו היא מחברת לחצי זית זה עם החצי זית האחר והם שניהם הרי הם מצטרפים לטומאה קלה וכל חצי זית בפני עצמו הרי יש לו טומאה קלה משום הך דסופה לטמא טומאה חמורה משום הכי הדין הוא בזה שמצטרפין לטומאה קלה ואי משום דלטומאה המורה הרי יצטרך קירוב ולא מהני חיבור המשקין שהרי משקין אין להם טומאה חמורה הרי מחוסר קריבה לאו כמחוסר מעשה דמי אם כן נקרא סופו ליטמא טומאה חמורה לכך הוי חיבור לטומאה קלה ולכך רק אוכלין ומשקין מטמא ואדם וכלים לא מטמא כדין כל סופו לטמא טומאה חמורה שאין נותן רק טומאה כמו אוכל שנגע בשרץ שרק אוכלין ומשקין הוא מטמא ואדם וכלים לא מטמא וז"ב לענ"ד:
לפי"ז מבואר היטב מה דשם בחיבורי אוכלין שהוא חיבור לטומאה קלה ולא לחמורה פירשו הראשונים דמיירי בכזית כמו כל סופו לטמא טומאה חמורה דמטמא בכזית לר"מ והא דשאלו כאן אם מונין ראשון ושני היינו גם כן כיון דכאן באמת הרי מטמא אדם במגע על ידי מה שיקרבם מונין ראשון ושני או דכיון דלפי מה שהוא עתה אין מטמא אדם אין מונין ראשון ושני וע"ז פשיט ליה כל היכא דמטמא אדם מונין בו ראשון ושני אין מטמא אדם אין מונין ראשון ושני אף שסופו ליטמא אדם כיון שעתה אין מטמא אדם אין מונין בו ראשון ושני ולפי"ז כל השאלה הוא בכזית לר"מ שיש לו דין טומאה עצמית וכמש"כ (בסימן) גבי הך דנבילת עוף טהור:
ולפי"ז הראב"ד שהשיג על הך דחיבורי אוכלין וסובר דאין מונין בו ראשון ושני צריך ביאור הרי כיון דרק משום סופו לטמא טומאה חמורה אתו עלה אם כן לדידן אינו מטמא רק כביצה כיון דנבילת עוף טהור לדידן גם כן אין מטמא רק כביצה שוב ודאי הרי אב הטומאה אין נעשה וראשון ושני הרי ודאי מונין ואיך ס"ד דהראב"ד שאין מונין ראשון ושני אמנם ברור דהראב"ד מפרש דברי הגמ' דכאן שאלה אחרת היא בחיבורי אוכלין על ידי משקין כיון דחזינן דדבר שמקבל טומאה כמו משקה אין חוצץ לטומאה לפי"ז יש לדון גם כן בשני אוכלין שהם מחוברין על ידי משקין ונגע אוכל אחד בטומאה מהו הדין אם האוכל הראשון והשני הם נעשים גוש אחד על ידי זה החיבור ושוב נקרא שכולה נגעה בהטומאה ונעשה כולה ראשון או דרק החיבור עושה כמי שנגע זו בזו וממילא כיון שלא נגע השניה בהשרץ רק בזו שנגע בשרץ אין נעשה רק שני ובאמת גם הרמב"ם מפרש כן והא דפשטו דכל היכא דלא מטמא אדם במגע אין מונין ראשון ושני הוא פירושו להראב"ד דכיון דחיבור זה אין נותן דין לטמא אדם במגע גבי שרץ שוב הרי הוא אין חיבור לענין זה שימנו ממה שהוא מחובר ראשון ושני אלא חושבים פשוט כמי שנגע במה שמחובר לא כמו שנגע בשרץ וזה שהשיג הראב"ד דודאי אין מונין ראשון ושני כיון דהדר פשטוה כן:
אבל הרמב"ם סובר דכל זו הפשיטות הוא רק לר"מ דמה שסופו לטמא טומאה חמורה נותן דינים של אב הטומאה אם כן שני חצאי זית נבילה שהם מחוברים על ידי משקה המשקה מחברן לטומאה קלה של אב הטומאה ושוב הם מטמאין אף בכזית ודין הוא שהחיבור הרי הואיל לענין טומאה קלה לאב הטומאה אבל לא לענין טומאה חמורה דהחיבור על ידי משקה הוא רק דין של סופו לטמא טומאה חמורה אם כן כיון דהחיבור של שני חצאי נבילה נעשה רק ראשון והנוגע בו נעשה רק שני אף שהוא מטמא בכזית אם כן חזינן דכל שאין בו דינים שיטמא טומאה חמורה אין חשוב כנגע בשרץ רק שנגע במה שנגע בשרץ ה"ה אוכלין שנתחברו אינו חשוב כמו כולו נגע רק חשוב ככל אחד נגע בחבור ואין נעשה כולו ראשון:
אבל לרבנן דאף סופו לטמא טומאה חמורה צריך כביצה אם כן הרי רק כמי שנגע הנבילה גופה בטומאה וכמי שנגע במה שנגע בנבילה ולכך אינו עושה ראשון אכתי יש למבעי בחבורי אוכלין על ידי משקין אם כולו נעשה גוש אחד והוי כולו נוגע בנבילה או דלא נעשה גוש אחד רק נעשה נוגע במה שנגע בשרץ ואזלי הרמב"ם והראב"ד לטעמייהו דהרמב"ם סובר דהך דכל היכא דלא מטמא אדם במגע אין מונין בו ראשון ושני לא נאמר לדידן רק לר"מ וכמו שביארנו באורך (בסימן) גבי מחלוקת הרמב"ם והראב"ד בפיגול ונותר משו"ה כאן שהוא שאלה אחרת לא איפשט רק לר"מ ולא לרבנן אבל הראב"ד סובר דכלל זה נאמר: אף לדידן כמש"ב הוא עצמו גבי פיגול ונותר משו"ה השיג על הרמב"ם: