אור ברסלב

חלקו של יוסף (שס)· רבי יוסף זיסמאנאוויץ

סימן ג

סימן ב

בענין זריקה מועלת ליוצא:

(שייך קצת לענין הקודם):

הנה שיטת הרמב"ם הוא בפ"ג מה' מעילה דכל קרבן שנפסל מן התורה פקע ממנו החיוב מעילה רק מדרבנן יש בו מעילה וטעמו משום דהוי כמוקדשים שמתו דיצאו מידי מעילה דבר תורה ויש להקשות לשיטת הרמב"ם בהך דאמר במעילה (ו) במשנה דבשר קדשי קדשים שיצא לפני זריקת דמים סובר ר"ע דאין מועלין בו ותיקשה הרי מדאורייתא אף לפני זריקה אין מועלין שהוא קדשים שמתו דיצא ממעילה ד"ת ומדרבנן אף אחר זריקה יש מעילה שהרי זריקה מועלת ליוצא רק לענין לשורפו אם כן לא היה לו שעת היתר לכהנים ויש בו מעילה מדרבנן וכן פסק הרמב"ם מפורש פ"ג מה' מעילה דבשר שיצא לפני זריקה יש בה מדרבנן מעילה ואיך משכח"ל להרמב"ם הדין דזריקת יוצא יפקיע ממעילה:

ונלע"ד לבאר שיטת הרמב"ם כן דהנה מבואר במשנה דמעילה (ו) דעל יוצא חייבים משום פיגול נותר וטמא לר"ע דזריקה מועלת ליוצא ויש לדקדק דהרי טמא אין חייבין רק על הניתר לטהורים כמבואר במנחות (כ"ה) אם כן איך חייבין על יוצא לפני זריקה משום טמא הרי אין ניתר לטהורים גם איך חייבים משום נותר הרי אף על נותר אין חייבים רק אם ראוי או לגבוה או להדיוט אם כן איך חייבים על יוצא משום נותר עיין בזה בכריתות (יד) ורמב"ם פי"ח מפסולי המוקדשין וצ"ע:

והנלע"ד בגדר הדברים דהנה מבואר במנחות (מו) דשתי הלחם הבאות בפני עצמן יונפו ותעובר צורתן ויצאו לבית השריפה ופריך מה נפשך אילאכילה אתיין ליכלינהו אי לשריפה אתיין לשריפינהו לאלתר למה להו עיבור צורה כו' רב יוסף אמר לעולם לשריפה אתיין והיינו טעמא דלא שרפינן לפי שאין שורפין קדשים ביו"ט אמר ליה אביי מי דמי התם לאו מצותן בכך הכא דמצותן בכך לישרפינהו מידי דהוה אפר ושעיר של יוהכ"פ עכלה"ג הנה אנו רואים דיש דין קרבן שנאכל ורש בקרבן זה גופו דין שבא לשריפה לפי"ז מבואר דגדר יוצא גם כן הוא בגדר זה דכיון דלאכילה נאסר משום ובשר בשדה טריפה יש דין שפסול הבשר לאכילה אבל יש גדר חדש שהזריקה מועלת ליוצא והיינו שהוא מועיל לשריפה שדין הוא שהשריפה היא הקרבתה של הקרבן וממש כמו פר ושעיר של יוהכ"פ ולאו מדין שריפת פסולים אתו עלה רק דין מיוחד של שריפה יש בה ועלה קאי הזריקה וזהו הך דזריקה מועלת ליוצא:

ולפי"ז מבואר היטב כל גדרי יוצא והוא דודאי בלא היה לו שעת היתר לכהנים מפני שנפסל שפיר דין הוא שיש בה מעילה דרבנן שהרי לא היה כלל זריקה עליה וכיון שלא היה עליה זריקה אם כן אף דהוי קדשים שמתו דפקע מעילה ממנה מ"מ גזרו בה רבנן מעילה כמו כל קדשים שמתו אבל בהך דיוצא דשם הרי היתה זריקה והזריקה נתנה דינים רק שנתנה דינים של שריפה אם כן הרי אחר זריקה הוא ואחר זריקה אין בה מעילה ומה שצריך שריפה אין נותן דין מעילה דרק פרים הנשרפים יש מעילה עד אחר שריפה משום דשם הרי לכתחילה היתה המצוה שישרפו אותן אבל כאן לכתחילה היתה המצוה שיאכלו רק משום יוצא נתנה הזריקה דין של שריפה אם כן אין עיקר מצותו כן משו"ה אין מעילה משום הדין זריקה של שריפה וכיון שהיתה זריקה שוב הזריקה מפקיעה ממעילה וזה פירוש הך דקאמר דזריקה מועלת ליוצא לשורפו היינו שנותן עצם דין של שריפה לא משום דין של עריפת פסולין: ולפי"ז מבואר טעם דר"ע דאף דזריקה מועלת ליוצא הוא רק אם לא יצא כולו אבל יצא כולו לא וכמבואר במעילה שם והטעם פשוט דהרי מבואר בירושלמי דיומא פ"ו ה"ו ר' שמיי בעי אבדו האימורין מהו לזרוק את הדם על הבשר ולא שמיע ליה דא"ר לעזר שלא חישב לא לאכילת אדם ולא לאכילת מזבח עכ"ל הרי דלענין זריקת הדם לא מהני מה שמועיל לענין שריפה וצריך להתיר או לענין אכילה או לענין הקטרה ואי ל"ה הוי כנאבד הבשר ואימורים שאין מועיל זריקה אם כן מבואר היטב דהיינו טעמא דאם יצא כולו לא מהני זריקה שהרי אז הוי כנאבד הבשר ואימורים דלא מהני זריקה וזהו פירוש דמגו דמהני למה שבפנים מהני למה שבחוץ דנקטו רש"י ור"ג במעילה שם והיינו דעיקר זריקה הוא על מה שבפנים אבל על מה שבחוץ לבד אין מועיל זריקה וכמו פרים הנשרפים דעל מה שבחוץ לבד אין מועיל זריקה אבל עם מה שבפנים שוב מתיר את זה של הוצאת חוץ גם כן לשריפה שהיא דינה ועיין זבחים (קד) דקודם זריקה עדיין לא הגיע זמנה לצאת בפרים נשרפים ורצו לומר דיש בה פסול יוצא מטעם זה:

ולפי האמור מבואר פשוט דלכך חייבים משום נותר שהרי כאן דין שריפה שלה אינו מדין פסול רק שכך הוא הקרבתה לכך שייך נותר וכן שייך בה טמא מה"ט כיון שישבה דין שריפה של קרבן אם כן אינו פסול ושייך בה טמא ורק פיגול שלא ניתר לטהורים אין חייב משום טמא משום דשם הרי נעשה פסול על ידי פיגול לא כן כאן:

וארוח לן מה שיש עדיין להעיר דהרי מבואר דבפרים ושעירים הנשרפים כיון דלא הוי בה לא אכילת אדם ולא אכילת מזבח לכו"ע לא שייך בה משום פיגול וכן מפורש בזבחים (קד) ושם מבע"ל דמדמחשבה לא פסיל בה שוב גם לינה לא פסיל בה אם כן גם נותר לא שייך דאין לינה פוסל אם כן יוצא דדמי לה כפי מה שבארתי שאין בה לא אכילת אדם ולא אכילת מזבח לא שייך בה לא משום פיגול ולא משום נותר ואיך מחייב עלה ר"ע משום פיגול ונותר ונראה פשוט דהנה עיקר הטעם שאין פיגול בפרים ושעירים הנשרפים פירש"י בזבחים (קד) משום דפיגול צריך להיות בדבר שדרכו לאכול והני אין דרכו לאכול אם כן כל זה שייך רק בפרים הנשרפים ששם הרי לעולם אין נאכל רק נשרף והוי דבר שאין דרכו לאכול ולא שייך פיגול אבל בהך דיוצא הרי אילו לא היה יוצא היה בה דין אכילה ועתה על ידי יציאה דין הוא שלא מרצה לאכילה אבל זריקה מרצה על גוף הבשר לענין דינים חדשים של שריפה שהוא נותן שפיר שייך פיגול והבן:

ובמנחות (דף יב) מבואר איבעיא להו לדברי האומר שירים שחסרו בין קמיצה להקטרה מקטיר קומץ עליהן וקיימא לן דאותן שירים אסורים באכילה מהו דתיהני להו הקטרה למקבעינהו בפיגול ולפקינהו מידי מעילה אמר רב הונא אפילו לר"ע דאמר זריקה מועלת ליוצא ה"מ יוצא דאיתיה בעיניה ופסולו מחמת דבר אחר הוא ועיין תוס' שם ד"ה ה"מ שהקשו הרי מבואר במעילה (ו) דיצא כולו לא אמר ר"ע דזריקה מועלת ליוצא אם כן כאן דיצא כולו שהרי שירים שחסרו כולם אסורים הם באכילה איך יקבע בפיגול ולפי מה שבארתי לק"מ דעיקר הטעם דיצא כולו אין מועיל הוא משום אין דם אין בשר וזריקה המועילה לשורפו לא נקרא בשר כמו שהבאנו מהירושלמי אם כן בשירים שחסרו דמקטיר עליהו קומץ הרי מבואר מנחות (ט) דחשיב אשתייר בשר ודאי דאם יש לו דין של יוצא הוא קובע בפיגול ומפקיע ממעילה כמו יצא מקצתו וברור:

והנה הרמב"ם פסק פ"ג מהלכות מעילה ה"ט יצאו השירים או נטמאו ואח"כ הקטיר הקומץ אע"פ שהן אסורין באכילה אין מועלין בהן שהרי קרב הקומץ כמצותו ועיין כסף משנה שם שכתב ואיכא למידק שזה סותר מש"כ בפ"ב ואם נפסלו השירים או חסרו ואח"כ הקטיר הקומץ הואיל והקטרה זו אינה מתרת השירים באכילה הרי הדבר ספק אם יצאו ידי מעילה וצ"ע כתב הר"י קורקוס ז"ל יש לדקדק מש"כ רבינו יצאו השירים או נטמאו ואח"כ הקטיר הקומץ אע"פ שהם אסורים באכילה אין מועלין כו' ומ"ש מיצא הבשר שנתבאר בסמוך ש שמועלין בו והרי בשר ושירים דין אחד להם עכ"ל ולפי האמור מבואר פשוט דברי רבינו דודאי בשירים שחסרו בין קמיצה להקטרה הרי פסק רבינו דמוציא ממעילה כיון דמהני הזריקה והרי רבינו סובר במנחות דאף אם נאבד הך דאכילה מ"מ הורצה משום הקומץ אם כן אינו כנאבד בשר ואמורים ושוב כיון שזריקתו הורצה וזריקה הרי מועלת ליוצא שוב מפקיע ממעילה ולא דמי לנאבד הבשר דשם הרי מיירי דנאבד גם אימורים וא"כ אין הזריקה כלל זריקה ואינה מועלת להיוצא כיון דהוי כנאבד שאין מועיל זריקה לא כן במנחה וכן גבי טומאה פסק רבינו דאם נטמא במנחה מועיל הקטרת קומץ לכך מפקיע מן המעילה וביותר דנטמא לפני זריקה הרי אף בבשר פסק שאין מעילה:

ומש"כ רבינו בנפסלו השירים או חסרו דהוי ספק אם יצא ממעילה הנה נפסל או חסר שם השאלה אם זריקה מועלת לה כמו ליוצא משו"ה הוי ספק של מעילה אבל יוצא דשם ודאי מועיל זריקה שפיר פסק רבינו שאין בה מעילה מטעם ודאי וברור:

ובזה הדרך ארוח לן לישב מה שהקשה הגרע"א והניח בצע"ג בגליון משניות לזבחים (אות צט) על מה שמבואר במשנה דזבחים (דף קו) דריה"ג סובר דשחט בחוץ ומעלה בחוץ פטור שלא העלה אלא דבר פסול אמרו לו אף השוחט בפנים ומעלה בחוץ כיון שהוציאו פסלו וע"ז הקשה דמה דמיון הוא לשוחט בפנים ומעלה בחוץ הרי מבואר במשנה (דף קט) דשוחט דבר ומעלה בחוץ אם פסולו בקדש הוא חייב משום שהעלה בחוץ משום דאם עלו לא ירדו ואם אין פסולו בקדש פטור אם כן גם לענין שחיטה יש לחלק דשחט בחוץ דלא היה פסולו בקדש שפיר פטור על העלאה כיון שאף בפנים אם עלו ירדו משא"כ שוחט בפנים והעלה בחוץ דפסול משום יוצא הרי יוצא אם עלה לא ירד משו"ה חייב משום העלאת חוץ ובגמרא (דף קה) באמת השיב רבי תחת ריה"ג מה לשוחט בפנים ומעלה בחוץ שכן קדש מקבלו אבל קשה טובא סברת רבנן אטו פליגי על משנה זו דאם פסולו בקדש חייב משום הך דחוץ ואם אין פסולו בקדש פטור משום חוץ:

ונלענ"ד דסברת רבנן כן הוא דהנה מבואר (דף פד) דר"י אומר דנשחט בלילה ונשפך דמה ויצא דמה חוץ לקלעים אם עלתה תרד וביארנו בזה במקו"א (עיין סימן) בטעם ר"י משום דהרי דם פסול אם עלה ירד וכיון שכן כאן הדם פסול וחסר זריקה ובחסר זריקה הרי אף בבמה פסול משום אם אין דם אין בשר ולכך תרד הבשר מפני חסרון הדם והא דלפני זריקה אם עלה לא ירד הוא מפני שיש דם והוי כמו לן דם שלא היה היתר זריקה אעפי"כ לא ירד כיון שכל היום שהיו צריכים לזרוק היה דם לזרוק אבל נשפך דמה דלא היה שום עצה לזרוק שוב אם עלה ירד לפי"ז מבואר היטב טענת רבנן והוא דהרי ביארנו כאן שאם יצא בשרה כולה הטעם דאין זריקה מועלת מפני אם אין בשר אין דם לפי"ז טענת רבנן הוא דיצא כולה הרי אין זורקין הדם מפני אין דם אין בשר וכיון שאי אפשר לזרוק הדם הוי ממש כמו נשפך הדם שאם עלה ירד והא דיוצא אם עלה לא ירד הוא רק אם יצא מקצת לא אם יצא כולה ואעפי"כ הדין שחייב משום העלאת חוץ הרי דיש לחייב משום העלאת חוץ אף בכה"ג שפסול הוא וגם שאם עלה ירד: והא דהשיב רבי תחת ריה"ג מה לשוחט בפנים ומעלה בחוץ שכן קדש מקבלו הוא משום דכיון שבעצם הקדש מקבל ליוצא רק שחסר דם לכך חייב משום חוץ כמו ביוצא דדם של שחוטי חוץ שהרי חייב על זריקה ג"כ משום חוץ אם כן לא איכפת לן מה שעתה אם עלה לא מהני וירד כיון דהירידה הוא משום הך דחסרון דם לא משום פסול הגוף מה שאין כן נשחט בחוץ הרי החסרון הוא משום דנשחט בפסול ואף אם עלה ירד משום עצם פסולו שוב אין חייב משום חוץ,:

ובזה ארוח לנו גם כן מה שצריך להבין בגמרא (דף ק"ח) מאי בינייהו אמר זעירי שחיטת לילה איכא בינייהו רבה אמר קבלה בכלי חול איכא בינייהו ועיין בתוס' שנדחקו בזה הרבה חדא דרבי ור"א בר"ש סברי כר"ש פ' המזבח מקדש (פד) דנשחטה בלילה אם עלה לא ירד אבל לר"י דשחט בלילה תרד אין חייבים משום חוץ ואפילו לרבנן כדמוכח בפרקין (קיא) דשוחט בהמה בלילה בפנים והעלה בחוץ פטור שחט בחוץ והעלה בחוץ חייב הרי דשחט בחוץ והעלה בחוץ חייב אעפי"כ שוחט בפנים בלילה והעלה בחוץ פטור עוד הקשו לר"י דיצא דמה אם עלה ירד הרי זרק מקצת דמים בחוץ חייב אע"ג דאין קדש מקבלו וכן הקשו לריה"ג בקומץ איך חייב בחוץ הרי סובר דקומץ אם עלה ירד (שם פג) אם כן איך חייב בחוץ:

ונלע"ד מה דהנה לפי מה שבארתי כאן הנה כולם סוברים כר"י דנשפך דמה ירד והנה צריך להבין בטעם הך דרבי דשוחט בחוץ ומעלה בחוץ פטור זריקה יוכיח שגם הוא פסול כיון שיצא ובדם הרי ירד ואעפי"כ חייב משום זריקה בחוץ אמנם פשוט דהרי כל זריקת חוץ כן הוא שפסול ואעפי"כ חייב עליה רחמנא אם כן שפיר הוא חייב משום חוץ אבל העלאה צריך להעלות בחוץ עולה או זבח שבשעת העלאה יהיה עולה או זבח וכיון שנשחט בחוץ פסול ואינו זבח שוב אי אפשר לחייבו משום העלאה ומיושב גם כן מה שבקומץ חייב בחוץ דקומץ במקום דם קאי ושם הקומץ הוא זריקת המנחה וככל זריקה הוא דחייב עליה משום חוץ אף שאין קדש מקבלו:

וכן צריך לבאר הך דפליגי רבי ורבנן בהך דשוחט בחוץ ומעלה בחוץ והוא דרבנן סוברים דכיון דחזינן דיצא בחוץ אף שא"א זריקה מ"מ כיון שאין פסולו בגופו אף שאם עלה ירד אבל הרי הך דאם עלה ירד הוא משום דאין דם אם כן לא נקרא פסולו בגופו וחייבים משום העלאת חוץ אם כן גם שחט בחוץ כיון שמה שירד לא משום דפסול הוא באימורים רק משום דפסולו הוא בשחיטה לכך חייב משום חוץ והך דאם עלה ירד פטור הוא משום חוץ הוא רק אם הפסול הוא בגוף כגון רובע ונרבע או נאבד שכל הבהמה הוא נרבע ולכך גם שחיטת לילה שהפסול הוא רק בשחיטה גם כן הדין שחייב משום חוץ:

אמנם רבי סובר לחלק בין הך דיוצא לשארי פסולים בדם והוא ודאי הך דיצא עיקר מה שאין דם ביוצא לא משום שנפסל הדם רק מפני זה שהיוצא הוא כמו אין בשר ומה שיוצא הוא כמו אין בשר הוא רק משום פסול יוצא דבשר אם כן עיקר מה שעושה הדם לאין ראוי הוא משום פסולו בקדש דבשר ובשר גופו אם עלה לא ירד משו"ה חייב בחוץ אבל כל שפסולו בגופו הוא משום הדם:

עצמו ודאי כיון שאין דם אין בשר ובבמה גם כן פסול ואם עלה ירד אין חייב בחוץ עלה:

ורבנן שהקשו מהך דיוצא הוא משום שהם סוברים דכל שיש בחוץ אין עושה פטורים בשחוטי חוץ משום זה יוצא שפסולו בחוץ ובכל שחוטי חוץ ישנו אין עושה שוב פטורים בחוץ ולכך קיי"ל לרבנן דגם שחיטת חוץ אין פוטר על העלאה ולכך גם כל יוצא אין פוטר משום חוץ אבל נשחטה בלילה פוטר משום חוץ שהרי שם יש פסולים אחרים:

ולכך קאמר זעירי (דף קיא) דשחט בחוץ והעלה בחוץ חייב ושחט בפנים בלילה פטור משום דאף רבנן סוברים כן אמנם מה דקאמר כאן זעירי שחיטת לילה איבא בינייהו או מה דקאמר רבה קבלה בכלי חול איכא בינייהו נלע"ד דזה מתפרש על פי דרך אחר דהאי איכא בינייהו היינו מה דהשיב רבי תחת ריה"ג מה לשוחט בפנים ומעלה בחוץ שהיה לו שעת הכושר או מה שהשיב ר"א בר"ש תחת ריה"ג מה לשוחט בפנים ומעלה בחוץ שכן קדש מקבלו: ונלע"ד לפרש שמועה זו על פי דברי הרמב"ם פי"ח מהלכות מעשה הקרבנות הי"ד השוחט בחוץ בלילה חייב הואיל והשחיטה בלילה כשירה בחוץ וכן אם העלה בלילה מזה ששחט בחוץ בלילה חייב על העלאה אבל אם שחט בפנים בלילה והעלה בחוץ פטור לפי שלא העלה אלא דבר פסול שאין לך שחיטה כשירה בלילה במקדש וכן אם קבל בכלי חול בפנים וזרק בחוץ פטור וכתב שם עוד בהלכה י"ח וכן המולק את העוף בחוץ פטור ואם העלהו פטור מלק בפנים והעלה בחוץ חייב על העלאה שחט בפנים והעלהו בחוץ פטור שלא העלה אלא דבר שאינו ראוי ליקרב שחט את העוף בחוץ והעלהו בחוץ חייב שתים שהשחיטה בחוץ כשירה והרי היא כמליקה בפנים עכ"ל והראב"ד השיג על שתי הבבות של הרמב"ם ועל הי"ז כתב א"א בחיי ראשי אין צורת ההלכה כפירושו ולא כטעמו שהשוחט בלילה בחוץ והעלה בחוץ ביום חייב שהרי כששוחט בחוץ ביום והעלה בחוץ הלא כבר נפסל בשחיטה ואע"פ שכבר נפסל הזבח בשחיטתו ואעפי"כ חייב על העלאתו מה לי חד פסולה דחוץ מה לי תרי פסולה דחוץ אבל אם שחט בפנים בלילה והעלה ביום בחוץ פטור אף בהעלאה מפני שכבר נפסל משום לילה. שהוא פסול אחר שלא מפסולי חוץ אבל שחט בחוץ בלילה והעלה בחוץ בלילה לדברי הכל פטור עכ"ל ועל הי"ח כתב א"א זה הטעם אין בו טעם אלא שלא חייב הכתוב בעוף אלא מה שחייב בבהמה עכ"ל והנה מקודם נבאר בס"ד כונת הרמב"ם ואח"כ נבאר שיטת הראב"ד: ונראה דשיטת הרמב"ם כן דהנה בגמ' (דף קיא) אמר זעירי שחיטת לילה בבהמה א"ב והכי קאמר וכן השוחט בהמה בפנים בלילה והעלן בחוץ פטור שחט בחוץ בלילה והעלה בחוץ חייב כו' רבא אמר קבלה בכלי חול איכא בינייהו וה"ק וכן המקבל בכלי חול בפנים והעלה בחוץ פטור המקבל בכלי חול בחוץ והעלה בחוץ חייב ר"ש אומר כל. שחייבין עליו בחוץ חייבין על כיוצא בו בפנים והעלה בחוץ חוץ מן השוחט עוף בפנים והעלה בחוץ עכלה"ג וכבר הקשו תוס' שם ד"ה השוחט דשחט בחוץ בלילה איך חייב משום שחוטי חוץ הרי לא גרע משלמים ששחטן בחוץ קודם פתיחת דלתות היכל דפטור ותירצו הם משום דמחוסר זמן לאו כמחוסר מעשה דמי:

והנה בשחוטי חוץ צריך להבין מנ"ל דאם עלה ירד הרי פסולו הוא בקדש ואין פסולו בגופו רק משום שנשחט שלא במקומו ולמה אם עלה ירד ונלע"ד דבשחוטי חוץ יש ב' ענינים הא' הוא מפני שעבר על איסור של שחיטת חוץ וזהו איסור כמו פיגול ונותר וזה ס"ל להרמב"ם שאם עלה לא ירד הב' הוא דהוי כמו נשחט בדרום שהוא שלא במקומו וכמאן דחנקינהו דמי ונראה פשוט דאף למאן דאמר דבנשחט בדרום לא ירד מ"מ הוא מודה בשחוטי חוץ שירד משום דשחוטי חוץ הרי לא היתה הבהמה במקדש ואינה מקום שחיטתה ורק דרום שהוא מקום קדש וכשר לשארי קדשים נקרא לחד מ"ד שאינו כמאן דחנקינהו אבל הך דשחיטת חוץ לכולי עלמא כמאן דחנקינהו:

והנה מבואר (בדף קכ) דשחיטת לילה בבמת יחיד רב ושמואל חד אמר כשירה וחד אמר פסולה וקא מפלגי בדרבי אלעזר דר"א רמי קראי אהדדי כתיב כו' ולפי"ז הנה לילה נקרא יש לו הכשר בבמה למ"ד דלילה כשר בבמה מ"מ ס"ל לר"י דנשחטה בלילה אם עלתה תרד משום דהדם פסול ונקרא נשפך הדם דאם עלה ירד לר"י ולמ"ד דלילה פסול בבמה הא דלר"ש בנשחטה בלילה אם עלה לא ירד וחשיב פסולו בקדש הוא משום דכשר באברים ופדרים כמפורש סברא זו (דף פד שם) דזהו טעמא דשמאל ולילה אין מטמא בבית הבליעה ולמ"ד דבשר בבמה בלילה הא דהוצרך לטעמא דאברים ופדרים מה שאין מטמא בבית הבליעה ולא סגי במה דלילה כשר בבמה יבואר בדברינו להלן:

ולפי"ז נבאר הסוגיא (דדף קיא) לשיטת הרמב"ם והוא דסובר דודאי אם שחט בחוץ ביום כיון דביום השחיטה בחוץ הוא שלא במקומו שמקומו הוא במקדש וכמאן דחנקינהו דמי שוב אם עלה ירד אבל שחט בחוץ בלילה שבלילה הרי במקדש אינו מקומו אם כן בחוץ לא נקרא שלא במקומו ולא נפסל ולילה הרי כשר בבמה אם כן יש לו הכשר בבמה ואם כן נקרא עולת במת יחיד שאם הוא הכניסה בפנים קלטה מחיצות לכן הדין שלו נקרא כמאן דחנקינהו וגם זריקה של חוץ בלילה הרי מועיל כיון שאין פסול לילה רק איסור של שחוטי חוץ יש כאן ואיסור של שחוטי חוץ הרי יש לו הכשר בבמה ואם עלה לא ירד ואיסור שחוטי חוץ יש כאן משום דלילה אין מחוסר זמן אם אסור לשוחטו בחוץ וזהו דקאמר הרמב"ם דשחט בפנים בלילה והעלה בחוץ כיון דבפנים פוסל בה לילה אם כן לא העלה אלא דבר פסול שאף אם עלה ירד לכך אין חייבין עליה משום חוץ על העלאה שאין ראוי לפנים אבל אם שחט בחוץ בלילה כיון דבמה לא פסול בה לילה אם פן לא העלה כלל דבר פסול לכך חייב על העלאה בחוץ:

וזהו פירוש מאי דקאמר זעירי שחיטת בהמה בלילה איכא בינייהו ואם חייבים אח"כ על העלאה והכי קאמר וכן השוחט בהמה בפנים בלילה והעלה בחוץ פטור משום שהעלה דבר פסול שחט בחוץ בלילה והעלה בחוץ חייב משום דלילה אין פוסל בבמה ור"ש אומר דחייבים ולפי"ז ר"ש לטעמיה דאית ליה דגביה שחיטת לילה אם עלה לא ירד אם כן חייבים עליו משום שחוטי חוץ רבא אמר קבלה בכלי חול איכא בינייהו ר"ל דלא רק משום דאזיל ר"ש לטעמיה בזה וסובר דשחיטת לילה כשר בבמה אלא דגם בזה נחלקו וביסוד אחר נחלקו והוא דקבלה בכלי חול איכא בינייהו וה"ק וכן המקבל בכלי חול בפנים והעלה בחוץ פטור המקבל בכלי חול בחוץ והעלה בחוץ חייב והיינו דקיי"ל דאם עשה בפנים עבודה שצריך כלי שרת והוא חסר כלי שרת הרי הוא בדין של עלו ירדו אף שהוא יש לו הכשר במקום אחר כיון שחסר עצם קידוש כלי שרת בבמה דאין כלי שרת בבמה כמבואר בזבחים (סט) דמה"ט קמיצת זר תרד משום דזר לא מצינו שיקדש בקמיצה מכלי שרת דבמה שכשר בה זר הרי אין בה כלי שרת:

ולפי"ז זהו פירוש הך דקיבל בכלי חול היינו דאם קיבל בחוץ בלילה בכלי חול דין הוא שחייב משום חוץ דלא שייך בה פסול של חסרון קידוש כלי שרת כיון שהוא בחוץ והוא במה שאין לה כלל כלי שרת אם כן היינו עבודה כשירה וחייב עליה משום חוץ אבל מקבל בפנים בכלי חול והעלה בחוץ שדין הוא שאם עלה ירד לבד מה דדם פסול אם עלה ירד משום הך דחסר כלי שרת לכך אין ראוי לפתח אהל מועד ואין חייבין עליה משום חוץ אבל ר"ש חולק דכל שאילו היה כל עבודה זו בחוץ הרי היה הדין שחייב משום חוץ לכך קיבל בפנים והעלה בחוץ חייב משום שהוי העלאת חוץ:

וקאמר עוד חוץ מן השוחט עוף בפנים והעלה בחוץ דשם אף ר"ש מודה דפטור משום העלאת חוץ והיינו משום דעיקר הטעם דשוחט עוף בחוץ חייב משום זה אף על העלאה משום דשחיטה בעוף לא נאמר במקדש רק בבמה אם כן אף ביום לא שייך על השחיטה שהיא שלא במקומה שצריך להיות בפנים שהרי פנים אין בו דין שחיטה רק דין מליקה ואסור רק משום חוץ שאסרה תורה לא משום שלא במקומו לכך חייבין אח"כ על העלאה דחוץ דלא הוי דבר פסול כלל שהרי עתה יש לו דין קרבן במה אעפי"כ אם שחט בפנים והעלה הפנים בחוץ גם ר"ש מודה דפטור משום דבפנים אין שחיטה בעוף רק מליקה ולהיפך בחוץ אין מליקה רק שחיטה אם כן לא שייך לחייבו על העלאה דכיון ששחט עוף בפנים כמאן דחנקיה דמי ואין חייב משום חוץ:

והשתא דתני אבוה דשמואל בר רב יצחק המולק עוף בפנים והעלה בחוץ חייב מלק בחוץ והעלה בחוץ פטור ור"ש מיחייב הרי דר"ש מחייב אף על העלאת חוץ אף דהעלאה זו של מליקת חוץ שאינה כלל שחיטה ובחוץ הרי צריך שחיטה מ"מ מחייב על העלאה אם כן ה"ה להיפך לר"ש חייב אם שחט בפנים ותני בהך דמשנתינו דר"ש מחייב אף בשוחט עוף בפנים והעלה בחוץ: או דבזה יש לפרש דמליקה שאני ותני בדברי ר"ש כל שחייבין עליו בפנים ר"ל כל שיש לו דין עבודה בפנים כגון מליקה אם העלה בחוץ חייב אבל שחט עוף כיון שאין לו דין עבודה בפנים אף לר"ש פטור זה פירוש הסוגיא:

וזה שפסק הרמב"ם במליקת עוף לדידן דקיי"ל כרבנן וכן המולק עוף בחוץ פטור משום דמליקה בחוץ אף שהוא במה הרי הוא פסול דבמה יש בה דין שחיטה ומשום חוץ אין חייב רק אם היא שחיטה ולכך אם העלהו פטור שהעלה דבר פסול שהיא נבילה מלק בפנים והעלהו בחוץ חייב על העלאה שאז אינה פסולה שהמליקה היתה כדין ואם עלה לא ירד ביוצא שחט בפנים והעלה בחוץ פטור שלא העלה אלא דבר שאין ראוי ליקרב על המזבח משום דכמאן דחנקינהו ואם עלה ירד ולא מהני הכשר במה כמו שחיטת דרום לר"י משום דכאן המקדש המליקה היא שחיטה ובמה להיפך השחיטה היא שחיטה ולא מועיל הך דהכשר במה רק אם במה יש לו גם הכשר מקדש אם כן ניתוסף הכשר במה אבל אם במה יש דוקא הכשר זה ומקדש דוקא הכשר אחר חזינן דלא משום חומר מקדש הוא רק כל אחד יש לו גדרים אחרים לא שייך הך דפסולו בקדש ופסולו בקדש הוא רק אם קדש מוסיף פסולים לא אם הך דקדש הוא דין אחר להיפך מבמה ובמה להיפך דמקדש ויש בו כשר בקדש ופסול בבמה:

שחט את העוף בחוץ והעלהו בחוץ חייב שתים שהשחיטה בחוץ הרי היא כמליקה בפנים אם כן שייך בו הכשר ואם יעלה לאחר שחיטה במקדש לא ירד משום הכשר במה שהרי הקרבן כשר וקלטיה מחיצות ולא שייך פסול של קרבן אם כן אם עלה לא ירד וחייב על העלאה וזה ברור בעז"ה בצורת השמועה לדעת הרמב"ם ז"ל ונתישבו השגות הראב"ד:

ולפי"ז יתפרש הא דקאמר זעירי (דף קח) שחיטת לילה איכא בינייהו ר"ל דלטעם זה דשעת הכושר אם כן שחט בלילה בחוץ שלא היה לו שעת הכושר פטור כמו שחט בחוץ והעלה בחוץ אבל לטעם דאין קדש מקבלו אם כן שחט בלילה בחוץ והעלה בחוץ הרי קדש מקבלו שוב הוא חייב משום שחוטי חוץ ולכך לדידן דלא ס"ל חילוק דשעת הכשר ודאי שחט בלילה בחוץ חייב משום שחוטי חוץ והבן:

ומבואר היטב מה דקאמר רב (בדף סח) שמאל ולילה אין מטמאין בבית הבליעה זר וסכין מטמאין בבית הבליעה וקאמר שם דלילה א"ל הכשרה באברים ופדרים ושמאל אית ליה הכשר ביוה"כ אבל זר לית ליה הכשר משום דבמה הרי אין בה מליקה דק שחיטה אם כן במליקה אין לזר הכשר ופריך זר נמי אית ליה הכשירה בשחיטה אם כן מליקה שבמקום שחיטה תועיל לענין שלא יטמא בבית הבליעה והא דפריך ונילוף מבמה היינו דפריך דבבמה הרי אף מה שהוא עבודה ולא דפריך מהך דמליקת עוף בבמה כשר בזר כפירש"י ור' יוחנן דפליג וסובר שאין מטמא אבית הבליעה הוא דסובר דיליף מבמה וכדמסיק:

ועתה נבוא בעזה"י לבאר כונת הראב"ד בהשגות דהוא מפרש שיטה אחרת בגמרא דודאי אם שחט בלילה על השחיטה אין לחייבו משום שחוטי חוץ שהרי הוא לילה ולא גרע משלמים ששחטן קודם פתיחת דלתות היכל דפטור עלה משום הך דשחוטי חוץ אמנם מה דמחלק בין שחט בפנים והעלה בחוץ או שחט בחוץ והעלה בחוץ דשחט בפנים והעלה בחוץ פטור אם שחט בלילה ואם שחט בחוץ והעלה בחוץ ביום חייב הוא כן שהשוחט בחוץ בלילה והעלה בחוץ ביום חייב שהרי כששוחט בחוץ ביום והעלה בחוץ הלא כבר נפסל הזבח ואע"פ שכבר נפסל הזבח בשחיטתו אעפי"כ חייב על העלאתו מה לי חד פסולא דחוץ מה לי תרי פסולי דחוץ ר"ל מ"ל אם גם יש פסול של נשחט בלילה דבחוץ הרי אף ביום פסול אם כן לילה לא הוסיפה שום פסול אבל אם שחט בפנים בלילה והעלה ביום בחוץ פטור אף בהעלאה מפני שכבר נפסל הזבח משום לילה ר"ל דהרי היה במקדש ונפסל משום לילה שהוא שלא מפסולי חוץ ואם עלו ירדו כדין נשחט בלילה ולא דמי לנשחט בלילה בחוץ דחייב על העלאה אבל שחט בחוץ בלילה והעלה בחוץ בלילה לד"ה פטור ר"ל דעל שחיטה בחוץ פטור בלילה משום שהוא קודם פתיחת דלתות היכל ופטור על שחיטה וז"ב בכונתו:

אמנם מה שהוסיף הראב"ד לפסול אף בהעלאת לילה בשחט בלילה כבר הביא הגאון אור שמח שליט"א לתמוה וז"ל אינו מובן מה נפק"מ בהעלאת אברים ואימורים בין יום ובין לילה הלא גם בפנים הקטרת אימורים גם בלילה ואם יכוין על נזרק הדם בלילה מה שייך לומר דאם שחט בלילה והעלה ביום הלא כבר פסול הדם משנשקע החמה וזריקה פוסל בהן לילה ומה הוסיף בהן פסול כשזרק בלילה בחוץ מזרק ביום אח"כ והדבר תמוה עכ"ל הנה לפי האמור אם נפרש הך דהעלאה זריקה לא תיקשה משום דזרק בלילה אין חייב בחוץ כמו שחט בלילה דמחוסר זמן הקרבה והוי כשלמים ששחטן קודם פתיחת דלתות היכל אבל אם זרק ביום חייב ולא מהני הך פסול דדם נפסל בשקיעת החמה משום דבחוץ לא מהני פסולים של הך דשחיטה וכדומה לפטור משום חוץ על העלאה דמה לי פסול אחד של חוץ מה לי ב' פסולים של חוץ אבל כ"ז לענ"ד דוחק בדברי ראב"ד לפרש העלאה על זריקה אף שיש בגמ' לשון זה אבל בראב"ד קשה להגיה כזה ולדחוק כוונות זרות:

אמנם לענ"ד כונת הראב"ד פשוט דהנה לפי המבואר בזבחים (קכ) דעולת במת יחיד שהכניסה לפנים קלטיה מחיצות נלע"ד לחדש דלפי המבואר דלילה כשר בבמה אם שחטו קרבן בבמת יחיד בלילה ואח"כ הכניסו לפנים דקלטיה מחיצות שוב הדין דאברים ופדרים שלו אין קריבים רק ביום וטעמא דידי הוא דביומא (כז) פריך בגמ' והרי אברים ופדרים זז דהם עבודות לילה ואפי"ה זר חייב עליה מיתה ושני ליה דסוף עבודה דיממא הוא לפי"ז היתר אברים ופדרים בלילה הוא רק משום הך דכבר היה תחילת עבודה דהיינו זריקה ושחיטה ביום לפי"ז באברי במת יחיד שבם היה הזריקה בלילה ועתה נעשה הדין דקלטיה מחיצות וצריך הוא לעבוד אותה במקדש אם כן צריך יום דלא שייך סוף עבודה דיממא הוא. שהרי לא היה כאן תחילת עבודה ואברים ופדרים שלו הם תחילת עבודה של יום ולכך צריך יום באברים ופדרים שלו: לפי"ז מבואר היטב דשחט בלילה והעלה בלילה פטור משום דאברים ופדרים של שחיטת לילה שאינו סוף עבודה של יום בהם יש פסול עצמו של לילה והוי ממש כמו שחיטת לילה שהוא פטור עליהן בחוץ ורק שחט בלילה והעלה ביום שאז העלאה הוי כדין רק שהשחיטה היתה בפסול בלילה אם כן שחיטה פסולה אי אפשר שיפטור משום דמה לי חד פסול של חוץ מה לי תרי פסולו אבל לילה הרי הפסול הוא בגוף אברים ופדרים משום זה הוא פטור אם העלה בלילה כמו שפטור על שחיטת לילה משום שחוטי חוץ לדעת הראב"ד: ולכך גם בשחיטת עוף השיג הראב"ד על טעם הרמב"ם דבחוץ כשר שחיטה בקרבן עוף משום הכי חייב משום חוץ ולהראב"ד אינו כן רק משום דלא חייב הכתוב בעוף אלא מה שחייב בבהמה ואזלי הרמב"ם והראב"ד לטעמייהו:

תוכן העניינים

חלקו של יוסף (שס)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה