חינוך בית יהודה· רבי יעקב צבי יולס
פתיחת המאמר
בפרק במה מדליקין ת"ר בכ"ה בכסליו יומי דחנוכה תמני' אינון דלא למספד בהון שכשנכנסו יוונים להיכל כו' לשנה אחרת קבעום ועשאום יו"ט בהלל והודאה. ופירש"י לא שאסורים במלאכה אלא להלל ולהודות:
הן כל עיקר ראתה עינינו גודל מעלת הנס הלזה האיך הפליגו בו רבותינו נוחי נפש במדרשיהם כאשר נבאר בסמוך. כי ענין נס הלז' היה ענין מתפלש לשני בחינות גופניות ורוחניות. כי בשני אלו שיעבדו הרשעים בישראל באותן הימים שגזרו גזירות רבות. והנה יש להפלא מדוע לא נקבע יום זה למשתה ושמח' ולאיסור מלאכה כשאר יו"ט. והנה הב"י כ' דריבוי הסעודות שמרבינן באותן הימים הם סעודות הרשות. ובעל היפה בש"ע הביא בזה שני דיעות. והסכמות האחרונים שיאמר בהם שירות ותשבחות ואז הוי סעודת מצוה. והנה יש לתמוה למה יגרע יום זה משאר ימים טובים אשר צוונו הוא ית"ש לשמוח בהם לזכרון הנס. וע"ק דממ"נ אם נקטין הנס למה תיקנו בו הלל והודאה. אך בהתרת ספק זה יבאר עוד למה תיקנו חז"ל לקרות המגילה והוא ענין סיפור הנס שנעשה באותן הימים ולמה שקורין המגילה פטרו מקריאת הלל באומרם קרייתא זו הלולא. ולמה לא תקנו ג"כ, לקרות הנס וסיפור המאורע מן חנוכה. ואם נאמר שמה שאנו אומרים בימי מתתי' זהו ענין סיפור המאורע א"כ למה לא נאמר גם בזה קרייתא זו הילולא ולא נצטרך לקרוא את הלל. וע"כ לומר שאין זה ענין סיפור רק הזכרה מענין קדושת היום. והדר קושייתו לדוכתא למה לא קבעו גם בזה סיפור המאורע וכמדומה לי שראיתי באיזה ספר זו הקושיא. וע"ק במה שתיקנו לנו אנשי כנה"ג בתפלה נראה שעיקר חיוב הדלקת הנרות הללו מחמת הנס שהוא ית"ש הפיר עצת אויבינו והשיב להם גמולם וכמ"ש ואתה ברחמיך הרבים הפרת את עצתם כו' ואח"כ באו בניך לדביר ביתך (חסר) לא נזכר נס זה רק נס אחר והוא בעיני תמיה גדולה. וקודם שנבא לבאר דברים אלו נקדים קושיא הראשונה למה קבעו ח' ימים הלא ביום ראשון לא היה נס כי הי' בו להדליק יום אחד וכבר תירץ הרב ב"י בזה תירוצים שונים ולא נתקררה דעתי בהם גם תירץ הרב הט"ז ואם שלכאורה הוא נחמד אך אחרי העיון יש תשובה לדבריו אם נאמר זה הענין בענין נסיי שהוא ע"פ הטבע (עיין בזה לקמן פרק י"א מ"ש ענין הנס הטבעיי איך הוא) לא נאמר כן בענין נסיי שהוא עפ"י השגחת האלהי והיא הנהגה האישי' שהוא חידוש יש מאין. ולקמן נאריך בזה בענין מחלוקת ב"ש וב"ה דס"ל לב"ש פוחת והולך ולב"ה ס"ל מוסיף והולך דלב"ש הנס הוא עפ"י הנהגה הכוללת שהוא עפ"י מזל המערכה ולב"ה ס"ל שהוא ענין השגחה האישית והנהגה המיוחדת לאנשי סגולה הקרובים אל ה' והם פועלים בענין נסיי שלא כדרך הטבע והוא חידוש יש מאין. וכאומרם אי בעי צדיקי ברא עלמא וראיה לדבר ממעשה דרבי חנינא בן דוסא הוה רגילה דביתהו בכל מעלי שבתא דמחממת תנורא ושדי' קוטרא בתנורא דאתעביד לה ניסא דאשכחתי' לתנורא מליא ריפתא ואגנא דמליא לישא אף שלא הי' לה שום דבר בתנור ובספל רק בתנור היתה משלכת דבר מעלה עשן כל שהוא. ולדברי הט"ז יש מזה תימה גדולה איך שרתה הברכה על דבר שאין בו ממש. אך לדברינו יובן שזה הי' עפ"י השגחה אישיית שהיא משפעתו ואצילותו הקדוש והטהור מבלי מיצוע המערכות והמזלות והוא ית"ש כל יכול והוא משפיע על האין כמו על היש רק ההנהגה המערכת א"א לה (חסר) הכנת המקבלים ופעולתם רק בשבית' משום פעולה וז"ש כי בו שבת מכל מלאכתו אשר ברא אלקים שזה בריאת שמים וארץ ומערכותיהם לעשות ההנהגה המיוחדת שהוא שופע לאין כמו על היש לא תשקיף על בחי' המקבלים והכנותיהם והיא תתן כח במקבלים לקבל הדבר ההוא וכמ"ש הנביא בשובה ונחת תושעון בהשקט ובבטחה תהי' גבורתכם שזהו ענין שנשתבח בה האומה היחידית שהיא מתנהגת עפ"י הנהגה אלקית מבלי הכנות מיצוע ופעולות גופניות משא"כ האו"ה שהם מתנהגים ע"י הנהגה הכוללת צריכים לפעולות ולמעשים כמ"ש אלה ברכב ואלה בסוסים ואנחנו בשם ה' אלהינו נזכיר שהיא הנהגה האישי' וכמ"ש ה' ילחם לכם ואתם תחרישון והנה אחר שנמשך הענין בסתירת דברי הרב בעל ש"ז ויישובו אמשוך המאמר לבאר ענין הזכרת נסים ומה שתיקנו חז"ל לומר שעשה נסים לאבותינו בימים ההם בזמן הזה. שע"ז יש לדקדק מה ענין הזכרת הנס מאי דהוה הוה ואם שלא נכחיש שמחויבים אנחנו ליתן הודאה על שעבר מ"מ א"כ ראוי לנו ליתן הודאה בכל יום כענין יציאת מצרים שחייבו חז"ל לזכור ענין יציאת מצרים בכל יום. ואגב נבאר ג"כ הלשון בימים ההם בזמן הזה שהוא כפל לשון במלות שונות. ולתשלום הענין נבאר דברי המשורר במזמור הללויה אודה ה' בכל לבב שנתקן על ענין הודאה שמחוייבים אנחנו להודות ולהלל לשמו הגדול באותן הימים על נפלאותיו ותשועותיו הרבים ועצומים. ולחשיבו' ענין הלזה באיכות עם שהוא מעט בכמות אבאר אותו בפרקים הבאים: