חינוך בית יהודה· רבי יעקב צבי יולס
הקדמה
להיות כי לכל מעשה וכל תחבולה הנעשי' מפאת הרצון השלם. הנה ההכרח שימצא לו סיבה תכליתיית אשר היא הניעה הפועל לפעול' הלזו וזולת זה היא מפעולת ההבל וריק הנעש' מפאת רצון המשולח. וזהו הסיב' הגדול' שאמרו רז"ל שיחתן של ת"ח צריכין לימוד. כי להיו' הדבר אצלם מהזרות הנפלא שנייחס לת"ח פעולה אשר אין לה סיבה ועילה ראשיית אשר היא הניעה לעשותם הדבר הזה. וע"כ אף בדבר נקלה הלא דבר היא חזקה לחבר שאינו מוציא מפיו דיבור שאינו מתוקן על תיקון הנאו' והוא מבונה על יסוד מוסד ותכלי' נמרץ. והנה הדבר הזה ראוי לכל מדבר לכוון פעולותיו ומעבדיו לבל יצא מגדרו והוא גדר האדם שהוא הדיבור אשר בו נבדל מבהמו' וחיתו ארץ. והענין הדיבור הלז הוא הדיבור הפנימיי הלבביי. וכמו שמתרגם התרגום על מ"ש ויהי האדם לנפש חי' והות באדם לרוח ממלל הורו בזה. כי ענין הדיבור הוא השכלת האדם ועשתונו' לבבו אשר בהשלים הלב פעולתו השכליי' והעצה התבוניי' הנה אז הפה גומר המעש' הלז וכמ"ש לב מבין כליו' יועצו' לשון מחתך פה גומר. וע"כ ראוי לאדם לבל יהרוס ענין אנושותו ועוצם הבדלו מן הבע"ח הבהמיים כי כמעט קט אם ישליך אחר גיוו עצת השכל ומזימותי' וילך אחר שרירו' לבו הרע ותאוותיו הבהמיי' הנה פתאום יעל' הכורת עליו ויחמוס כגפן בסרו וישליך כזי' נצתו ונמשל כבהמו' נדמו:
וכמ"ש החכם אדם תועה מדרך השכל בקהל רפאים ינוח. והוא מבואר כוונתו בזה כאשר יתע' האדם מדרך שכלו ותבונתו לבל יוועץ בכל פעולותיו בעצת השכל הנה הוא באות' שע' כאחד מהכסילים הנבערים מדעת ומזימה והמה פחותים מבהמו' ורמש שדי בעבור אשר הבורא ית"ש ידקדק בדינו מבלי וויתור ויהי' נעכר ליום החשבון הגדול. וע"כ המשכיל הנלבב יחיש וימהר לתקן אנושותו ויעש' גבול לים התאוות לבל יהמו גליו ויסתערו רוחותיו וענין הגבול הלזו הוא כי הנה נחלקו פעולו' האדם לשלש בחינו' והמה טבעיו' למודיות מדותיות. והנה אל חוקי הטבעיו' לא יתכן בהם הגבול הלז בעבור שהמה טבעיים לא יתכן בהם הזכרון והשכח'. כאשר הוא מבואר בחקיר' הטבעיי'. אמנם המדו' הלימודיות המה הדברים אשר השתדלו' בהם יותר נחוץ והעיון ההתבוננ' עליהם הוא יותר מחוייב בעבור כי המה הענינים אשר האדם חסר מהם מיום הוולדו והמה צריכין מאוד לשלימו' אנושותו והם הענינים אשר לא יגיעו לאדם (כ"א אחר ההשתדלו' עליהם והתחבול' בהם יומם וליל' לא יסיר עין עיונו מהם. ובעזוב אותם וינטש עיוניהם מעליו וישליך מוסרות הלימוד מעל צווארו הנה במעט מן הזמן ישאר ניעור וריק חסר מכל טובה והצלח' אנושיי' וכמ"ש החכם התעיף עיניך בו ואיננו. וביאר עוד מעוצם ההשתדלו' והחריצו' הצריך להרגלת הלימוד באומרו מעט שינה מעט תנומו' מעט חיבוק ידים לשכב כו' וברו כמהלך ראשיך ומחסורך כאיש מגן. אמנם הגבול אשר הצורך לשמו חוק לבל יעברו ים מימי התאוו' ויגרשו מימיו רפש וטיט היון הנה הם המדו' המדותיות. והמה אשר בתחלתן משפטן כמשפט הלמודיי' אשר הצורך נחוץ בהן ללימוד ושקידה רבה עד שישובו אצלו הרגליו' וטבעיו', ואח"כ יהי' משפטן כמשפט הטבעיו' אשר אין בהן צורך ללימוד והרגל. אמנם כאשר יעלו בידו המדו' המדותיות האלו וימסכו בכחו' נפשו ואור שכלו הנה המה מבצר משגב וצור מעוז וחומה בצורה והמה חול לגבול הים ומימי הזדונים לבל יהרוסו את שכלו היולנאיית אשר הוא מוכן להשגת המושכלו' אם לא יבוא בו ערל וטמא הצפוני הצפון בחובו וסרעפי לבבו. אמנם כאשר לא יעלו בידו המדו' המדותיית האלו הנה הוא מן הזרו' הנפלא שישלים שכל היולנאיי בחוק משפטי המושכלו' כי הוא נכון למועדי רגל מפאת היצר האורב לו בכל עת העצל' והרישול כאשר ינוח וישקוט השכל ממפעלו הנה חיש קל עלה יעלה הלוחם למולו ויהרוס וישדד מצבות השכל אנושיי ואין צריך לומר כי השכל היולנאיי לא ישלם כי הוא מתחלת הוייתו נעור וריק מכל טובה לא יושלם כ"א בהשתדלו' חזקה במושכלו' כידוע דבר זה למחקרים. וז"ש החכם עיר פרוצה אין חומה איש אשר אין מעצור לרוחו יאמר כי האיש אשר לא השלים עצמו במדו' המדותיית האלה אשר המה המעצר לרוחו לבל ישטף בשטיפת רצון המשולח והנעזב הנה הוא כעיר פרוצה אין חומ'. וע"כ ארז"ל כל שיראת חטאו קודמת לחכמתו חכמתו מתקיימ' וכל שחכמתו קודמת ליראת חטאו אין חכמתו מתקיימת. הורו בזה כי היראת חטא הוא המעצור אשר על ידה יאסור היצר בכבלי ברזל לבל ירים ידו ורגלו מבלי המלכת השכל והתור' הנאמנ' אמנם זה המעצר יתכן באנשי בני עמינו המתיחדים בדת האלהי הנכבדת אמנם במין הדברים אשר המה מבלי דת האלהי הנה המעצור אשר להם הוא מדו' המדותיו' אשר המה מסודרים מפאת הדת הנימוסי'. והנה יצא לנו הביאור מזה כי כל האיש אשר יחשוב בנפשו שהוא שלם הנה הוא חסר בלי ספק כי כל נמצא הוא חסר מתחלת הוייתו ואם יש לו שלימו' בכח אמנם במעש' ופעולה הנה הוא חסר ונעוה ונשחת. וע"כ ישתדל לחשוף ולדלות מבאר מים חיים מקור נובע מי החכמ' עמוקה ויגלה הצפון בטוחות ואז יבריק ויזהיר בקרבו זיו החכמ' והתבונ' וישלם בשלימו' הצלח' האנושיי' באשר הוא אדם. אמנם לא תשלם זה ביום או יומים כ"א כל ימי עמדינו בעולם הנה עדיין לא השלמנו נפשינו בשלימו' האפשריית במציאו' האדם כי אם כבר נשלם לו השלימו' שאפשר בחיקה שלימו' האנושיי הנה הי' מותר ימי חייו תהו והבל אחרי שלא יוסיף שלימו' בסיבת עמידתו בעולם בחיים חיותו (איפשר לומר ע"ד הצחות שזהו מה שארז"ל כל המתעצל בהספדו של ת"ח ראוי לקברו בחייו כי הנה הסיבה הגדול' לעורר הספד על העדר החכם הוא עם היות שידוע הוא כי כעת הוא בעולם העליון הצח המצוחצח מסתופף בחצרו' קדשו אמנם הנה הוא משולל מן השלימו' אשר הי' באפשרותו להשלים נפשו בעודו בחיים חיותו הגם אם שנים רבות יחי' הנה לא השלים עדיין חוק השלימו' אנושיי האפשריי' אמנם זה המתעצל בהספדו הורה בנפשו כי אין לקונן ע"ז בעבור שכבר קנה השלימו' שאיפשר וע"כ ראוי לקוברו בחייו כי לפי דעתו שהוא ענין אפשריי להשלים שלימותו עד בלי די הנה מותר ימי חייו תהו והבל כי כבר קנה השלימו' האפשריו' לו בשנים שכבר חי ואם הוא התעצל בזה ולא קנה השלימו' האיפשר הנה לא יהי' בזה חוטא נשכר להאריך ימיו עוד יותר וע"כ ראוי הוא לקוברו בחייו) אמנם האמת הברור והצלול כי מסיבת חיותינו ועמידתנו בעולם נדע כי עדיין לא השלמנו חוק השלימו' האנושיי וראוי לנו להשתדל בכל יום להוסיף החכמ' והתעוד' כי הוא שלימותינו ואומן אמונתינו וכאשר נהי' אמונים בחיק החכמ' והשכל אז נהי' דבוקים בו ית"ש ומקורבים אליו וכאשר כ' הרב בפרק חלק בביאור מארז"ל העוה"ב צדיקים יושבים ועטרותיהן בראשיהם ונהנים מזיו השכינ'. ואמר בזה כי אמרם ועטרותיהן הוא השלימו' הנפש אשר קנה בקיום המושכל להן ושב השכל והמשכיל והמושכל אחד ייע"ש כי לא העתקתי לשונו אמנם תוכן כוונתו הוא ידוע ע"פ דעת הפלסופי' כי הצלחה האנושיית היא בהתעצם נפשותינו במושכלו' אשר בשכל הפועל ואז ישוב השכל והמשכיל והמושכל אחד. הגם שדעת חכמי התורניים הוא כי השלימו' האנושיי המיוחדת לעדת בני עמינו הוא ביתר שאת ויתר עז כאשר ביארנו זה בשערים שער הגמול. הנה אמנם עד הנה דברנו בשלימו' האנושיי המשותפת לכללו' המדברים הן בעל דת הן אינו בעל דת וזהו עיקר שלימו' אנושיי המשותפת לכל המדברים. אמנם אנחנו מאמיני דת אלקיית הדבקים בו ית"ש הנה יגדל שלימותינו מצד היהדות עד אין שיעור וערך כמ"ש עין לא ראתה אלהים זולתיך יעש' למחכה לו אמנם יצא לנו מכללו' דברינו תוקף האזהר' לכל המשתדל להשלים שלימו' אנושותו באשר הוא אדם להיו' נלבב וזריז באופני שמירת השכל האלקי ולהשלים בשלימו' המושכלו' השכל היולנאיי אשר הוא מתחלת הוייתו משולל מן השלימו' ולהזהר בל ישט מדרכי השכל אפי' רגע קטן כי בהיותו עוש' מעשים מבלי המלכת השכל ומזימתו הנה המה מפעולו' ההבל והריק אשר בו הוא משותף עם הבע"ח הבהמיים. וע"כ ראוי שלא נעש' שום פעולה בלי סיבה תכליתיית והוא כאשר כתבנו בפתיחת המאמר כי כל פעולה אשר תהי' ברצון השכל ובעצ' התבוניי' הנה יהי' בהשקפת תכלי' מה. והנה זה תוכן דברינו מצד שלימו' אנושיי. אמנם יש בזה עוד סיבה מכרחת מצד עוצם אמונתינו באלהי עולם ד' עילת העלו' וסיב' הסיבו' הממציא כל הנמצאים ומחי' את כולם בחכמתו ויכלתו אשר אין קץ וערך לחכמתו ויכולתו ואין סוף ותכלי' למדת טובו וחסדו הנה עוד חוייב עלינו לקבל תנאי העבד לאדוניו כאשר האריך בזה החסיד בחו"ה שער עבודת אלהים וכ' שהמעט שאנו חייבים מעבודתו לבל נעש' שום מעש' כ"א בהפקת רצון אדוניו בו לא נעתק עין ולא יניע עפעף כ"א בהשלמת רצונו. וע"כ אמר השלם האלקי וכל מעשיך יהיו לשם שמים כי הוא הסיבה התכליתיי' לכל בעל דת אלהי וע"כ בכל תנועתינו ראוי לנו להשקיף אל התכלי' הלז אם היא רצוי' ומקובלת בעיניו ית"ש גם בעניני הגופו' וצרכיהן ראוי שנעש' זה בעבור כבוד שמו להשלים רצונו בזה כי זה הוא רצון אלקי להיו' כל הדברים על קיומם ומצבם ובל יחפוץ בהשחתת העולם ח"ו. וז"ש המשורר גול על ד' דרכך ר"ל גם דרכיך המיוחדים לך לצורך הגוף הנה ראוי שתגול אותם על ד' להשלים בזה רצון הבורא. והנה אם הדבר הזה הוא חובה בעסק מעסקי הגוף ק"ו בעניני השכל האלהי ומשפטי ד' ועבודתו שראוי לנו לישר המסילה העול' בית אל וכמ"ש הנביא סולו המסיל' פנו דרך ד' ר"ל שהזהיר לפנו' הדרך מכל מכשול ועירבוב דברים אחרים אשר יכשל בהם העול' בית ד' והוא ענין המחשבו' הזרו' והפניו' הרעות המבלבלים מוחו ומערבבים שכלו לבל ישכיל האמת למען יעש' הדבר להפקת רצון הבורא ית"ש בלבד. והנה זה הענין הצריך שמירה יתיר' והבנ' מרוב' לבל יעש' דבר מה ממנו מבלי הפקת רצון הבורא ית"ש בה. ודע כי תורתנו הקדוש' הוא אוצר נחמד הון יקר ונעים לא יתן אותה הבורא ית"ש כ"א לאנשי סודו ולנאמניו כמ"ש סוד ד' ליריאיו. אמנם העצה והתחבול' הישר' לבל ישים התור' קרדום לחתוך ומשימה כסולם להגיע אל העולם וחמודותיו על ידי' הוא טוב ההתבוננות בעוה"ז וחמודותיו אשר המה הבל וריק. וכי האדם בעוה"ז הוא גר בארץ נכרי' כאורח נטוי ללון. וכאשר יחזיק האדם עצמו לגר ומחזיק עצמו בתנאי הגירו' המבוארי' בספר חו"ה הנה הוא לא יפיק חפץ נחמד ונעים אשר הוא מעולם העליון בעבור מלא כף נחת מושג ממלא חפנים עמל ורעו' רוח והמה חמדו' העולם והמון שעשועיו. והוא כדמיון הסוחר ההולך לארץ נכרי' ויש בידו סחורו' יקרו' כסף וזהב ואדרכמונים ואבני חפץ וסגולו' מלכים והנה בארץ אשר גר שם הנה הם לא יועילו לו בעבור אשר לא יפיק בהם שבר רעבונו מן האבני כדכוד האלו והנה כאשר ירצה למכור ולהמיר האבנים האלו בעד ככר לחם הנה לא ימצא איש מאנשי הארץ הלז שיוכלו לשבור האבנים האלה כפי יקרותם ונעימותם משני בחינו'. האחד מצד שהמה לא ידעו ולא יבינו סגולת האבנים האלו בעבור שיפזרו עליו הון רב. והב' מצד שאין ביכולתם לתת תמורתם הון יקר ונעים כפי שיווי האבני החפץ האלו. והנה אם יהי' הגר הלז סכל ופתי הנה יאמר כאשר אמר האדמוני הנה אנכי הולך למו' ולמה זה לי בכור"י כי לא ישיג בדעתו כי במהר' יעופף חיש קל למחוז חפצו רק חושב כי ירד להשתקע הנה וע"כ מה בצע לו באבני חפץ אלו אחרי שהמה לא לעזר ולא להועיל במקום הלז' וימיר טוב ברע והמה ענינים הנוהגים בעיר הלז. אמנם המשכיל והנלבב ידין דינו למזור ויאמר מה בצע לי שאמיר החפצים היקרים בעד דברים נבזים ושפלים. ואם שהמה במקום הזה חריפים יותר מהחפצים האלו. הנה במהר' אעופה אשכונה לבית נאוה קודש ושם לא יחשובו הדברים נבזים האלו ואבני חפץ המה מאוד נעל' במקום הזה. וע"כ יספיק במעוטו בעודו במקום הלז ויחי' חיי צער ובל יבזה בשום דבר יקר להמיר' בדבר נבזה. וז"ש התנא כך דרכ' של תור' פת במלח תאכל ומים במשור' תשתה ועל הארץ תישן וחיי צער תחי' אם אתה עושה כן אשריך וטוב לך. שהכוונ' בזה כי ענין הבחינ' ומצרף לחכמ' הוא כאשר האדם יחי' חיי צער ואם כ"ז לא יחליפנה ולא ימירנ' בעד נשק הזמן הוא אות וראי' כי הוא השיג החכמ' השלימ' ויכחידנה תחת לשונ' וכמ"ש החכם בלב נבון תנוח חכמ' ובקרב כסילים תוודע רצה בזה כי הנבון היודע טוב החכמ' ושלימו' איכותה הנה הוא בעיניו אוצר נחמד ויצפינה בחובי לבבו לבל יגלנה כ"א לאנשים הראויים אלי' עשה יעש' עמהם חסד. אמנם הכסיל אינו יודע מעלת החכמ' וכאשר יהי' אצלו שמץ מנהו בדרך המקובל אצלו הנה הוא יזלזל בה ויראנה לעין אף לפחותים ונבזים ושפלים וע"כ אמרו רז"ל אין הקב"ה נותן חכמ' כ"א למי שיש בו חכמ'. שנאמר יהיב חכמתא לחכימין והכוונ' למי שיש בו חכמ' והבנ' להבין סוד מעלתה בלי זלזל בה. ואמנם הדרך הקרוב' לזו הוא הדרך הנכון אשר כתבנו בהיותו יודע עוצם גרותו בעולם השפל הלז בין אנשים נכריים אין לו שום מנהל וסומך לא יועילנו האח הקרוב כמ"ש המשורר אח לא פדה יפדה איש. וע"כ אמר המשורר גר אנכי בארץ אל תסתר ממני מצותיך. מאחר שאני מחזיק בתנאי הגרו' איני מזלזל בחכמ' הצפונה אשר שורשה בשמי מרום ממחצב הנועם גזורה. להמירנה בעד בצע מעשקות וכבוד נברא. ואני מנאמני רוח אל החכמ' וע"כ אל תסתר ממני מצוותיך. והנה לפי הנחה זו הי' הראוי לכל החכמים לשום מחסום לפיה' בל יחשוף ויגלה עמוקים. ואצ"ל למי שאינו מושלם בשלימו' החכמ' והתעוד' שראוי לשום רסן השתיקה ומסוה הבושה על פניו פן יתגלה פחיתותו ולקיים בנפשו מ"ש החכם גם אויל מחריש חכם יחשב. ועיינתי בספרי החכמי' הקדמונים וראיתי שהם לא עברו חוק התור' בהראותם מה שבמצפוני לבביהם ושרעפי מחשבותיהם מן החכמ' העמוקה ורחבה מני ים כי ידענו כי השלם המושלם בשלימו' החכמ' ועצה התבוניי' לא ישקיף על הפעול' החלקיית כ"א על התכלי' הכולל. וע"כ יעש' פעולו' מתחלפו' כאשר יראם הכסיל יחשוב שהפכפך דרך איש הלזו וזר מעשהו אמנם כאשר יתבונן בהם המשכיל ירא' שאם שהמה הפכיים בחומר הנושאם המה אחד בצורתם התכליתיי' והיא העצם ההערה שהעיר האלהי השלם נחמי' העמסוני ואמרי לה שמעון העמסוני כשהשיבו לו תלמידיו רבי כל אתין שדרשת מה תהא עליהם והשיב להם כשם שקבלתי שכר על הדרישה כך אקבל שכר על הפריש'. הור' בזה הגם שהמה ענינים הפכיים וירא' לעין הלבביי בתחלת ההשקפ' כי אחד מהם סותר את חבירו ואיזה מהם יכשר הזה או זה הנה יקבל שכר על אחת. אמנם לא יצוייר בלבו' האנשים שיקבל שכר על שניהם והוא אצלם מהזרו' הנפלא אמנם הוא גילה להם כי שניהם כאחד טובים ואינם פעליים סותרים אחרי שצורתן וסיבת פעולתן הוא אחת והוא להשיג רצון האל ית"ש וז"ש רז"ל בכל דרכיך דעהו ואפי' לדבר עביר'. ואמרו גדול' עביר' לשמה כמצו' שלא לשמ' והוא הגם שפעול' הוא פעול' פחותה ומגונ' אמנם שלימו' הפעול' לפי שלימו' התכלי' והתכלי' הטוב תשוב הפעול' המגונה טוב. וזהו עצם הסיב' שהעירה לבות החכמים הקדמונים לגלו' החכמ' כאשר סיבה זו בעצם העירה לב התנאים הקדושים לכתוב תור' שבע"פ משום עת לעשו' לד' הפרו תורתך כאשר רא' רבינו הקדוש שהלבבו' מתמעטים ואנשי השכל הולכים ומתדלדלים חשבו האמת כאשר הוא פן ישתכח ח"ו תור' מישראל וגמרו בלבם העצה הנכונ' לעבור על ד"ת לתקנתה כאשר יקרע התופר את הבגד ויחשוב הסכל כי הוא איש משחית הבגד אמנם הדעתן והנלבב ידע כי זהו לא יקרא קריעה והשחתה כ"א תפירה ותיקון הבגד כי הוא קורע ע"מ לתפור כמ"ש שכן יריעה שנפל בה דרכא היו קורעין ותופרין וכן הענין הלז' מ"ש עת לעשו' לד' הפרו תורתך. כי אחרי שהתור' היא סיבה פעליות להשגת רצון האל הנה לפעמים ימשך הפרת חוק התור' הוא רצון האל כענין אליהו בהר הכרמל וכדומיהם. והנה זה הוא הסיבה אשר העירה אותם לכתוב תור' שבע"פ כי העברת החוק במקום זה הוא קיומו אחרי שהסיבה התכליתיית הוא אחת והוא קיום התור' וענינים בלבו' האנשים כמ"ש וכמסמורו' נטועים בעלי אסופות. ופי' הקדמונים בעלי אסופו' המה בעלי חבורי' המאספים אמרים במגיל' עפה ודימה אותם למסמורו' נטועים בעבור קיום עניניהם בלבבו' האנשים כאשר כ' בחו"ה שער הבחינ' וע"כ חכמים הקדמונים אזרו חיל לגלו' אל האנשים עמקי החכמ' ולגלו' זיו יקר' ולהראו' העמים והשרים שרי יהוד' את יופי' למען ישבעו בשובע שמחו' ובדשן נפש הנכספים אלי' וינקו משוד תנחומי'. וכאשר ידעו איזה הדבר אשר הצורך אלי' יותר נחוץ והשתדלו' בה יותר חובה. הנה ע"ז קמו והתעודדו לגלו' החכמ' הלזו אשר הצורך אלי' יותר נחוץ לשלימו' האנושיי כאשר בחרו לחבר חבורים בעומק החכמ' בחלק הג' שקורין לה בלשון ערבי אלעלם אלהי' והניחו מלחבר בשני חלקים הראשונים אלעלם אלטבעי ואלעלם רואצי בעבור שידעו כי החלק הג' הצורך אלי' יותר אל השלימות האנושיי לתור' ולתעוד' ואף בזה החלק הג' ראוי לברר הדבר המובחר אשר הצורך אלי' יותר והוא ידיעת הדינין ומשפטי התור' ואף בזה בחרו אשר הצורך אלי' יותר בזמן הזה והמה הדינין הנוהגי' עכשיו כספר הלכו' פסוקו' והלכו' גדולו' גם ראוי לברר הדרך הישר' בקריאת תור' שבכתב לבל יהי' למשא כבדה על הקוראם. וע"כ חברו ספרים בזה על שני בחינו' עם לבאר עניני המלות ולשון ודקדוקיהם כספרי בן גאנח ובעלי המסורת ועם לבאר פי' המלו' וענינים כספרי רבינו סעדי'. ועוד ראוי לבאר שרשי הדת האלהי ואמונתינו בעקרים הכוללים מתורתינו הקדוש' והוא אמונת מציאת אמתתו ית"ש ואמונת ההשגח' ואמונת השכר ועונש ודומיהן וחקרו בזה בטוב עיון המחקריי ושלימו' התפלסופי למען יופיע זוהר חכמתם על פני כל הארץ למען דעת כל עמי הארץ כי ד' הוא האלהים והוא תועלת כלליי לכל המדברים וכיוונו בזה להעיר את האנשים מתרדמת האולת ומשינת הפתיית. ובזה נשבר מתלעות עול הבודים דברי שקר על ד' ויחפאו דברים אשר לא כדת והמה השתדלו בזה להאיר הלבבו' באור זיו החכמ' אמיתי'. וכוונו בזה להתחסד עם המדברים להביא' אל שערי הצלחתם האנושיי' כמו ששיבח בזה אדון החכמים האשת חיל והוא השכל היולנאיי אשר הושלם בשלימו' אנושי בהשגת המושכלו' ואמר סדין עשתה ותמכור כו'. והוא כי אנשים השלימים בצור' הנכבדת הלזו לא יהנו מכבוד התור' כלו אף שיקחו הספקה לכדי חייהם חיי צער כ"א ישתדלו לפקח באיזה מלאכ' ותחבול' להתפרנס ממנה בכדי חייהם והמותר יחרימו. כאשר האריך בזה הרמב"ם בפי' משניו' באבו' כי אין ראוי להנו' כלום מכבוד התור'. ומביא ראי' מחכמים הקדמונים שהיו חוטבי עצים ונפחים ושאר המלאכו' הכבדות בעבור בחרם ליהנות מיגיע כפם לבל יהנו מכבוד התור'. וז"ש סדין עשתה ותמכור והיא אומנות נקי' וקלה כאשר הוא מן הראוי לנקיי הדעת. ואמר עוז והדר לבוש' ותשחק ליום אחרון כי לבוש' העצמיי והוא התור' והחכמ' אשר היא חלוקא דרבנן היא עוז והדר כי בחינו' עזיזותה בעבור שלא נחלשת חיוב תגמולה בעבור הנאתה בעוה"ז כי לא נהניתה ממנה אפי' באצבע קטנ'. אמנם הדרותה ויופי' כי לא זלזלה בה להמיר' בעד תאוו' העוה"ז החולפים. ותשחק ליום אחרון הוא העולם הבא כי שם תרא' נועם זיו החכמ' ויקרות' ותגיל ותשיש במה שקבצה מן החכמ'. וכן דרשו רז"ל במדרש עוז והדר לבוש' של תור' ואימתי היא שוחקת לי ליום אחרון. ואמר פיה פתק' בחכמ' הכוונ' כי האנשים המושלמים באשת חיל הלזו והוא שלימו' השכל הישר המה לא יפתחו פיהם בנקל כאשר הוא מנהג הכסילים שיגל' כל אשר במצפוני לבבו כמש"ה כל רוחו יוציא כסיל. אמנם השלימים לא יפתחו פיהם כ"א לאשר הצורך אליו נחוץ וגדול והוא החכמ' הסתומ' וג"ז יעשו בחכמ' ודעת להוציא הדבר בלשון צח ונקי בקצר'. וסיבה המכרחת אותם לדבר הדברים אינה משום הכבוד המדומ' והתנשאו' הרמה. אמנם המה יתחסדו בזה עם המדברים להביאם ולהדריכם אל שלימותם והצלחתם הנפשיי'. וז"ש ותורת חסד על לשונ' להתחסד בה עם הברואים. (וז"ש בפרק לולב וערב' מ"ד ותור' חסד על לשונ' וכי יש תור' שאינ' של חסד כו' אלא תור' ללמדה זה היא תור' של חסד שלא ללמד' זה תור' שאינ' של חסד). ואמר צופי' הליכו' בית' כו' להורו' עוצם זריזותם והשתדלותם בהשגת החכמ' בנחיצו' וזריזו' בל יתעצלו בה כי חושבים פן ימהרם המות והאפוס' הפתאומיות כי המה רואים איך הבית הזה הוא נכון למועדי רגל. כי הוא בכל יום הולך וחסור הליחו' השרשיות הנתכות בו מיום הוולדו. וע"כ הוא מזרז עצמו להשלים שלימותו האנושי בל ילחם לחם עצלו' ורישול וז"ש צופי' הליכו' ביתה ולחם עצלו' לא תאכל. והלחם הוא כינוי לחכמ' הלמודיית ואמר קמו בני' ויאשרו' הוא המדו' המדותיית כי המה בני' באמת כי הולידה אותם מפרי שכלה והרגיל' בהם עד ששבה אצל' כטבעיו' והמה מאשרים אותה לדרכי שלימותה כי לא יושג שלימו' המעל' כי אם לפי שלימו' המדות. בעל' ויהלל' הוא השכל האלהי השופע אח"כ בהשלים השכל היולנאיי כדעת העקיד' בשער ו' וכאשר הארכנו בזה. בשערים שער הגמול. רבות בנות עשו חיל ואת עלית על כלנ' יאמר כי רבות בנות המה השכלים היולנאיים עשו חיל בחכמו' ותחבולו' בשני חלקי החכמ' הראשונות חכמת הטבע וחכמת המוסר. אמנם את עלית על כולנ' בהשתדלותך בחכמ' אלהית והיא התוה"ק היא העול' למעל' משבע חכמות וכולם נכללות בה כאשר ביארנו בשערים. שקר החן של החכמ' הלמודיית והרגליית שהם מחקרים בדברים גדולים ונושאים יקרים והמה מערכת השמים והכוכבים שיפול עלי' מנעימות החן לפי ראות עיני האנשים חסירי לבב ויחשבו כי המה עלו השמים ומדדו אורכ' ורחב' והמה בעיניהם כנביאים. אמנם לעיני הבחינ' השכליות היודעת דרכי שלימות' יודעות כי זה שקר לשלימת הנפש. כי בזה לא תשלם הנפש והבל היופי אשר בחכמ' התחתונ' והוא חכמת הטבע אשה יראת ד' היא תתהלל והיא הנפש אשר תשלם בחכמ' אלקית כי על ידה תגיעה לירא' הגדול' והנפלא' מרוממותו ית"ש. תנו לה מפרי ידי' כי ע"י החכמ' אלהית בא יבוא לידי מעש' הנרצית בעיני אלהים ואנשים. ויהללו' בשערים מעשי' הנעימים כי כאשר ישלם השכל ותמשך החומר אחרי' הנה כל מעשי' המה לתכלית נכבד יקר ונעים. והנה זה הענין אשר השיג' שלימות' השכל היולנאיי אמנם השלימות האלהי לא יושג שלימותו לעיני בשר כי עין לא ראתה אלקים זולתיך יעש' למחכ' לו. והנה ביארנו עוצם שלימות הקדמונים ועד היכן הגיע תכלית חכמתם ושלימותם כאשר גילו החכמ' הצפונ' בטוחות ובסתום אמנם ברבות הימים נשתבשו השכלים ולא רדפו אחר החכמ' להשיג שלימותם כ"א להתפאר בה ולהתוודע ולהגלות לעין כל כי הוא מאנשי החכמ' ויכבדוהו עם עז ויהללו אותו בשער בת רבים וע"כ לא השתדלו בחכמ' בחריצו' נמרץ לירד לעומקה של הלכ' כי הספיקו עצמם במעט ממנ' כאשר ישיגו על ידי' הכבוד ותפאר' והשתדלו לחבר חיבורים למען יצמח להם הגדול' והשם כשמו' הגדולים אשר בארץ והביאו להם ראי' מחיבורי הקדמונים ולא שמו אל לבם כי הפעולו' אם המה ישתוו בנושא יתחלפו בהתחלף התכלית הנשוא. כאשר ביארו זה רז"ל במס' סוט' כי ישרים דרכי ד' צדיקים ילכו בם ופושעים יכשלו בם בשני בני אדם האוכלים פסח א' אכלו לשם מצו' וא' אכלו לשם אכיל' גסה זה שאכלו לשם מצו' עליו נאמר צדיקים ילכו בם וזה שאכלו לשם אכיל' גסה ופושעים יכשלו בם. הורו בזה כי מעש' אחד תתחלף לפי חילוף התכלית הנרצה ממנ' בהנשא' ינשא הפעול' לעומתה ובירידת' תרד לרגלו ככה תתחלף עצמו' החיבור לפי הכוונ' לאיזה סיבה תכליתיות כמ"ש למיימינים בה סמא דחיי והוא כי התור' היא רפוא' יקר' כאשר יתן האדם לחול' המצונן סם אחד שיש בו ארסיי המחממת הגוף אמנם שלא תזיק לו הארס הלז' שיקדיח את גופו צוה עליו לבל יאכל שום דברים חריפים שעי"כ יתחזק חמימות הארסיי. אך אשר יאכל דברים המקררים חום הטבעיי ואז יתמזג ע"י משק' הארסוי על המזג השוה אמנם כשיאכל דברים חריפים הנה יתחמם מאוד הארס הלז' ותשרף אותו. כן ענין התוה"ק כי מטבעה להרבות חום הטבעי ולהוסיף התנשאות באדם וכמ"ש ההוא צורבא מרבנן דרתח אורייתא הוא דמרתחא לי' שנאמר הלא כה דברי כאש נאום ד'. והנה אם האדם הלז' ישתדל להימין בימין החכמ' ויחזיק במעשים טובים אשר ע"י ישפל היצר הבוער בקרבו להתנשאות וכבוד מדומה ויחשוב ברוממות הבורא ית"ש. הנה התור' היא סם חיים. כי ע"י החמימות והשמח' והתנשאו' שהוליד' בו יגבה לבו בדרכי ד' כי צריך בזה להתנשאו' כמבואר בחו"ה וישאר על מזג השוה ובקו המיצוע כאשר כ' הר"מ בפרקים כי הדרך המיצוע הוא הדרך הישר לפני איש אמנם אם ישמאיל לצד היצר השוכן בשמאל כמאמר רז"ל הנה הוא יוסיף אש ושלהבת התאו' והקנא' והכבוד ע"י החום ואש התור' נמצא הוא סמא דמותא. ע"כ מאוד צריך אדם ליזהר לבל יגיס לבו בלימוד התור' כי מלבד עונש העצום המגעת לו כאשר ארז"ל ודאשתמש בתגא חלף ומבואר בזוה"ק דבשע' שאומרים הקהל קדושא דסידרא מכריזין ברקיע עלאין ותתאין אציתו מאן איהו דגס לבוי במילן דאורייתא הנה זולת זה ישתבש ומה שביקש לא ינתן לו. וכמ"ש רז"ל סימן לגסות הרוח עניות דתור'. ואמרו סימן דלא ידע שבוחי. והטעם כי תכלית הידוע שאינו יודע כי כל עוד שיחכם אדם בחכמת התור' הנה אז ישיג יותר פחיתותו וסכלותו בחכמ' וכמ"ש החכם כ"ז נסיתי בחכמ' אמרתי אחכמ' והיא רחוק' כי חכמת התור' לא יושג אם מפאת קוצר יד המשיג ואם מצד עומק המושג. והנה החכם כאשר השיג החכמ' השלימ' מאת האל ית"ש וכאשר העיד עליו הכתוב ויחכם מכל אדם הנה חשב בנפשו כי יוכל להשיג חכמת התור' בעבור שלא קצרה ידו מהשיג. וז"ש כ"ז נסיתי בחכמ' השלימ' אשר לי אמרתי אחכמ' להשיג עומק החכמ' האמיתי' והיא רחוק' מפאת עומק מושגה. וע"כ אמר והיא מוסב על עומק מושגה. וע"כ הנלבב כל אשר ישכיל בחכמת התור' לא ירוו' צמאונו ועוד יוסיף לצמוא למי החכמ' עמוק' וישפיל דעתו בהיותו יודע כי לא השיג עדיין מחכמת התור' כלום ואף חלק מחלקי' כי לכל חלק מחלקי' אין לו תכלי' כאשר פרשנו בשערים מ"ש המשורר לכל תכל' ראיתי קץ רחבה מצותך מאוד. והוא כי הבלתי תכלי' בכלל אין לחלק ממנו תכלי' כי כל שיש לו חלק יש לו כל כי חלק אינו כ"א שיעור נפרד משיעור כאשר ביאר החסיד בחו"ה שער היחוד בשם אקלידס. והנה אם הי' לחלק מן התור' תכלי' הי' לכולו תכלי' וכאשר אין תכלי' לכלל כי הוא חכמתו ית"ש וחכמתו הוא מהותו ומהותו אין לו תכלי' כך אין תכלי' לחכמתו וע"כ אין לחלק מן החכמ' תכלי' כי כל שיש לו חלק יש לו תכלי' אף בכלל וז"ש לכל תכל' ר"ל מי שיש לו תכל' בחלק מן הכלל וראיתי קץ אף בכלל כי אין הכל כ"א כלל חלקיו וע"כ ההכרח לומר כי רחבה מצוותך מאוד. ר"ל אף המצו' פתויית חלקיית היא רחב' עד גדר המאודיי והוא דבר שאין לו שיעורי כמ"ש בר"ח שכאשר יאמר מאד הוא דבר שאין לו שיעור. והנה כאשר נודע כי הפעולו' האדם יתחלקו לד' בחינו' הכרחיות ואפשריו' קרוב ואפשריו' רחוק והנמנעו'. הנה ראוי לגבר חכם בעוז להשתדל בכל מאמצי כחו להשיג במושכלו' בשלש אלה הכרחיי ואפשר קרוב ואיפשר רחוק והמה הדינין והמצות בקיצורן לדעת המעש' אשר יעש' כי זה הכרחיי לדת יהודי' ואח"כ ישתדל להשיג במושכלו' האפשריית קרוב והמה הטעמים והסדרות בעסק המשפטים וחוקי התור' כמ"ש אגרא דשמעתא סברא ואח"כ ישתדל להשיג האפשריות רחוק והמה הדרושים העיוניים במחקריית האלהיית. כמ"ש רז"ל דבר קטן הויו' דאביי ורבא דבר גדול מעש' מרכב'. וכאשר כ' הרמב"ם בהלכו' יסודי התור' פרק ד'. הגם שגדולי עולם תפסו עליו בזה. אמנם היטב אשר דיבר בזה הרא"ם כי הוא גדול מפאת נושא הדרוש ומפאת עומק המושג הגם שלענין שלימו' הנפש האלהי בדת האלהי הנה הוויו' דאביי ורבא המה עיקר המדריכים אותו לשלימותו כי בהם יושג ג' שלימו' האנושיי והמה טבעיי' מדותיית למודיית. וכאשר ביארנו זה ברב' סדר בראשי' פרש' א' במ"ש שם ר' הושעי' רבה פתח ואהי' אצלו אמון ואהי' שעשועים יום יום אמון פדגוג אמון מכוסה אמון מוצנע והענין כי תוה"ק מדרכת אותנו בשלש שלימו' אם בשלימו' מעלו' הטבעיית כענין הבושת והזכרון ושאר כחו' הטבעיות. וכמ"ש ערוכה בכל ושמור' ודרשו רז"ל אם היא ערוכה ברמ"ח איברים היא שמור' ושאר ענינים הטבעיים הוא ידוע כי תוה"ק משלמת אליהם ואם למדו' המדותיות הוא ידוע כי מזהרת אותנו תוה"ק מאוד בזה ואם בלמודיית הנה זה עצם התור' ושלימותה. וע"כ אמר אמון פדגוג לעומת שלימו' הטבעיית המגדלת אותנו בזה ומאמנת אותנו בזה כאשר ישא האומן את היונק ואם בשלימו' המדותיות אמר מכוסה כי המה בהתחל' ענינם מכוסה מן האדם וצריך לימוד ושקידה רבה עד שתשובנ' אצלו טבעיית ואמר אמון מוצנע מפאת הלמודיית כי זה הוא מוצנע מאוד מאדם וצריך לימוד ושקיד' מתחלת ועד סוף וכמ"ש התעיף עיניך בו ואיננו. והנה כאשר ילמוד אדם התור' מצד היותו חפץ בחכמ' ותבונ' הנה אז ישלם נפשו בשלימו' אלו שלשתן כאחד וכמ"ש דרכי' דרכי נועם וכל נתיבותי' שלום יאמר כי הדרך הסלול' בתוה"ק והוא החכמ' הלימודיית בלימוד דת אלהי הוא דרכי נועם וכל נתיבותי' החלקיים והמה שאר החכמו' הלמודיית והטבעיות והמדותיו' המה נתיבו' שלום אין בה נפתל ועקש. וכמ"ש רז"ל כל הלומד תור' לשמ' זוכ' לדברים הרב'. ר"ל מלבד הדרך הסלול לה בהשגת הלמודיית וע"כ השיגו הקדמונים השגה שלימ' בכל החכמו' בעבור עסקם בתור' מצד עוצם תשוקתם בה וחפצם בנעימו' יקרותה (וכמ"ש במדרש איכ' רבתי בר"י בן זכאי דנפיק לבי אספינוס קיסר והוו שאלין לי' כמה שעין ביממא וכמה שעין בליל' והוי אמר לי' מנא הוי ידע ריב"ז מפשוטי' והפי' הנכון מה שפי' במ"ר מחזרת תלמודו כי בהתור' נכללת כל החכמו'. ובספר עמודי שש עמוד התור' פרק א' נזכר ג"כ פי' מפשוטי' באופן אחר יותר נאות). אמנם כאשר נשתבשו הדיעות ואינם עוסקים בתור' כ"א להגיע ממנ' אל הנאת העולם מכבוד המדומה הנה לא מצא' החכמ' מקום לנוח והוא אצל' כנואף אשת רעהו שאינו חפץ בה כ"א למלאו' מאווייו ורצון המשולח מבולמס התאוו' ואינו אוהב אותה אהב' רצוניית החלטיית כי אחרי עשו' בה רצון תאוותו ישנא אותה כמו באמנון ששנא' אח"כ כמבואר בכתובי' וז"ש שמועה זו נאה ולא אמר שמועה זו טוב' ושמוע' זו אינ' טובה רק שמועה זו נאה שיקרא הדורש בה נאה דורש הנה הורה שאינו חפץ בתור' כ"א ליהנו' ממנ' ואחר שיגיע להנאתו ימאס כאשר בעוה"ר עין בעין ראינו. וז"ש המשורר כ"א בתור' ד' חפצו ובתורתו יהג' יומם וליל' ר"ל כאשר לא יחפוץ בהנאת העוה"ז המגיע לו מן התור' כ"א מצד שהיא תורת ד' חצוב' ממחצב הנועם הנה יומם וליל' לא יחשה מהגות בה. והנה ע"ז הענין נהגו כל המחברים הקדמונים לכתוב הקדמ' אל חבוריהם לבאר בו הסיב' אשר הניעה אותם לחבר החיבור הלז' ואיזהו הרצון תכליתיי אשר לו. וע"כ לפי מדריגת האיש ולפי עצם החיבור ואיכותו יורד מדריגותו ותכלי' סיבתו אשר בעבור' פעל פעולת החיבור. והנה החכם הראב"ע הביא בחבורו על התור' הביא חמשה דרכים אשר דרכו בה מפרשי התור' הדרך האחד ארוכה ורחבה ומנפשו' אנשי דורנו נשגבה. ואם האמת כנקוד' בתוך העגול זאת הדרך בקו הרחב הסובב אותה. והזכיר שבדרך הזה הלכו רב יצחק ורב סעדי' גאון ורב שמואל בן חפני. וסיבת התרעמותו עליהם בעבור שהניחו הדרך האמיתי אשר היא קצר' שהוא פנימיו' הדברים כנקוד' אשר בתוך העיגול והאריכו למעניתם בהתפלסופם בחכמו' חצוניית והודעת רובי דברים אשר אין ההכרח אליהם בכל התור' הדרך הב' בחרוה פתלתולים. ואם הם ישראלים. אשר חשבו כי עמדו על הנקוד' בעצמ' והם לא ידעו את מקומ'. וזאת דרך הצדוקים כענן ובנימין וכן משיח וישוע' אשר בדברי מעתיקי הדת לא יאמין. והוא נוטה להשמאיל או להימין. וכל רגע יהפכו מצד אל צד כפי מחשבתם. ואיך יסמכו למציי' על דעתם. והנה בדיע' הלזו לא הלכו עדת בני עמינו כי אין בהם גם אחד שלא יאמין בדברי רבותינו הקודמים ומעתיקי התור' ומפרשי'. והם היו בימים הקדמונים וכבר נמח שמם ונכרת זכרם כן יאבדו כל אויביך ד'. הדרך הג' חושך ואפיל'. והיא מחוץ לקו העגול והם הקודמים לכל דברים סודות. ואמונתם כי התורו' והמשפטים חידות. אמנם בזה לא צדקו כי החוב אתנו לפרש הדברים כפשוטו לבל נוציא הדברים מאמו' פשוטיהם. אמנם אם השכל הישר והמושכלו' ראשונו' ואחרונו' לא ירצו הדברים לפי פשוטיהם. אזי יסוב לו מדרך הפשוט' המוכחש משכל הישר ויבקש לו רמז וחידה. כי יש בלב דיע' מחכמת יושב קדם נטוע' ואם הדעת לא תסבול הדבר. או ישחית אשר בהרגשו' יחבר. אז יבקש לו סוד. כי שקול הדעת הוא היסוד כי לא נתנ' התור' לאשר אין דעת לו. והמלאך בין אדם ובין אלהיו הוא שכלו וכל דבר שהדעת לא תכחישנו. כפשוטו ומשפטו נפרשנו. ונעמידנו על מתכונתו. ולא נגשש קיר כעוורים:
ולפי צרכינו נמשיך הדברים. ולמה להפוך הנראים לנסתרים. ואם יש מקומו' באמת נחברים. ושניהם נאמנים ברורים. מהם בגופות. ומהם מחשבות. כמלת בשר וערלת לבבות. ובעץ הדעת סוד ינעם. גם הדברים אמת כמשמעם. ואם יש איש לא יכילו זה רעיוניו אם הוא חכם ופקח עינים. כי ימצא בתולדו' רבים נוצרים כנחירים ולשון והרגלים לשני דברים. הנה ביאר בזה אופן הדרך הישר' כי בדבר אשר אין הדעת סובלתה. הנה ההכרח לבקש הדבר בחידה לפרשה כי השכל הוא המלאך בין אדם ובין אלהיו. אמנם במקום אשר נוכל לפרש' כפשוט' לא נבקש לו סוד זולת בדברים אשר באמת המקובל לנו יש בה סוד אזי נפרשו גם ע"ד סוד. והביא משל קרוב לזה ממה שמצינו דברים נוצרים בטבע הבריא' אשר ישמשו לב' דברים או ליותר כלשון והנחירים כי הלשון הוא תשמישו לדבר ולהעביר המאכל אל הגרון והנחירים להוציא מותר הפסולת בהגוף ולשאוף האויר אשר הוא הכרחי לקיום האדם ולהריח במיני בשמים אשר המה מותרות ותענוגות בני אדם. אמנם באמת המקובל לנו ע"פ חכמי התורניים כי אין שום אות בתור' שאין בה מגנזי החכמ' ומפלאי היצוריית וחכמ' אלקו' המרומיית. כמבואר במדרשים קווצותיו תלתלים אין לך קוץ וקוץ בתור' שאין בה תילי תילים הלכות. וכן ר"ע הי' דורש על כל קוץ וקוץ שבתור', הדרך הד' קרובה אל הנקוד'. והוא מדרשי רז"ל באגדה. ויש לדבריהם סוד נעלם ונשגב טמון ומכוסה הדרך החמישית הוא דרך אשר דרך בה החכם הראב"ע והוא לדקדק בכל מלה ומלה ולפרשה כפי אשר מובן מפשוט' בקיצור דברים. ובאמ' הדרך אשר דרך בה הראב"ע היא דרך ישר' וקרוב'. אמנם לבאי בסוד החקיר' התפלסופי ומבינים בטוב הדיקדוק לשון הקודש. והנה הרב אב"ע הביא חמש' דרכים בדרך פי' התור'. אמנם לבאר ולפרש בתור' שבע"פ ע"פ החקיר' והעיון היטב הוא ג"כ על ב' דרכים. הא' לבאר ולפרש פשט הדברים ואמתתן והב' לירד לעומקה של הלכ' ולברר הדברים וללבן שמעתא אליבא דהלכתא. והנה אנכי הצעיר והדל והנמ' וחדל אנשים מעודי על ברכי התור' גדלתי. ומחדרי התור' לא משתי. ובתור' שבע"פ יום וליל' הוא הגיותי ומעודי לא שלותי ולא שקטתי ולא נחתי ואנכי לא זריתי אחור לא נסגותי. ולרהבים ושטי כזב לא שוטטתי. ובחמדי הזמן והמון שעשועיו לא השתעשעתי. כי אם משוד תנחומי' ומזת תנובתה שתיתי מציתי. ובמים רבים אדירים צללתי. ובעמקי ים החכמ' פרשתי מכמרתי. הגם שלא מצאתי בה די מחסורי וכפי תשוקתי אמנם בזאת המעט המזער אשר במצודות שכלי צודדתי. אשמח ואגיל בו זאת עדי עד הוא מנוחתי. כאשר ישמח נפש האביון והדל במעט הנז' אשר מצא ידו כדי מחייתו. כעל כל הון עשיר קריא עוז מנוחתו. ותמיד תפלתי בפי שגורה. לאל איום ונורא. שינחני במעגלי צדק ונתיבו' התור'. לבל ימעדו קרסולי ולעמוד בחדרי משכיותי' יפה וברה. ואזכ' לברר וללבן הלכ' ברור'. כאשר הי' בפי רבותינו נוחי נפש גמור' וסדורה. בל יבהלוני גלי הים וסערותיו. מאורעיו וקורתיו. ולילך בדרכי התור' השלימ' צרופה אמרותיו. והנה כעת הגיעני יומא דמפקחי בה רבנן. והמה ימים הנזכרים בהודא' והלל אף גילת ורנן. יומי דחנוכה תמניא אינון. ופניתי לבי לבקש גדולות ונפלאות הבורא ובם אתבונן. לדרוש ולתור בעוצם השגחתו הנפלאה וכליותי אשנן. ובקשתי מהאל דיעה חונן שיורני הדרך הישרה הקרוב' אליו. אשר בו אתקן מעוותי ושחיתתי אשר מעודי ועד הנה זה לי עשרים ושנים שנה מעת לאויר העולם השפל יצאתי. ומרחם אמי הושחלתי ומאז עד עתה בחסדיו ורחמיו הגדולים נתעודדתי. וממוקשי הזמן ותחלואי הגוף הנגוף נתרפאתי. ואנכי לא גמלתי לו כגמולו הטוב אשר גמלני. וכרחמיו וחסדיו אשר חנני ועול התור' ומשא העבודה על שכמי לא נתתי. ובהגיע תור הימים האלו ימי הנסים בחסדי ד' לא התבוננתי וכעל גמולי לא שלמתי. כי אם בדרכי הנערים הלכתי. לטייל בטיולים ולשחוק בקובי' ועול התורה פרקתו. וכעת זאת אל מורשי לבבי שמתי ודברים האלו שעשיתי בבחרות וילדות כעת פני הושחרו השברתי קדרתי ובדברי החכם ומוסריו הווסרתי. זאת אשים אל לבי כי על כל אלה אלהים למשפט יביאני. וכמ"ש שמח בחור בילדותיך כו' ודע כי על כל אלה יביאך אלהים במשפט. ואמרתי במה אקדם ד' אכף לאלהי מרום על עווני ומריי ועורפי הקשה. זאת אשיב אל לבי הירצה ד' באלפי אלים ברבבות נחלי שמן. הגיד לך אדם מה טוב ומה ד' דורש ממך לדרוש ולתור בחכמת תורתו הקדושה וממנה אין להשמאיל ולהימין. כ"א בצפונת חדרי' ועומק חכמת' להתבונן. ואז שמו יעלה כטוב שמן. ובזאת ירצה קדם ד' אל אלים עוד רד עם אל ועם קדושים נאמן. ופניתי לבי בימים האלו אשר יאמר אדם בהם אין לי חפץ בעומק הלכה כ"א בדברי רז"ל המושכים לבו של אדם כאגדה. ועסקתי בעיון המחקריי להתבונן בהשגחת הבורא ית"ש על נמצאים העליוני' והתחתוני' ועל כמה חלקים תחלק אופני הנהגתו והשגחתו. ואמרתי אקריב לד' מנחה בלולה בשמן התורה. והיתה זאת כפרת מריי וזדוני לפני האל השוכן בארבע אמות של הלכה ברורה. וקראתי שם ספרי זה ספר חינוך בית יחודא כי בימים האלו המה ימי חנוכת הבית אשר הי' בחלקו של יהודה וגם כי אני במות אמי מורתי הצנועה והיקרה זכרה לטובה אלהי ויהי' נפשה בצרור החיים צרורה. ואז לקח אותי אבי זקני הרבני המופלג הישיש מוהר"ר יהודה בהגאון המפורסם מוה' צבי שהי' אב"ד דק"ק מעזבוז ועל ברכיו אותי אמן כאשה ישא האומן את היונק. ומנעורי גדלני כאב ועול מוסרות התורה השלימה על שכמי שם בשובה ונחת ובהשקט ובבטחה מתוך הרווחה. ותמיד שם עינא פקיחא דלי' גדול יתר מאוד מעל בניו. ברך ד' חילו ופועל ידיו תרצה. ויעלה לרצון זכות התורה שלמדתי על ידו ויהי' שתול בבית ד' בחצרות אלהיו יפרח ויציץ ציץ נטע נעמן. עוד ינוב בשיבה ויהי' דשן ורענן ויזכה לראות בניו ובני בניו שתולים על מי פלג התורה השלימה וע"כ קראתי שם ספרי זה חינוך בית יהודה כי זה החינוך אשר חונכתי בבית יהודא אבי זקני יצ"ו גם ב' ראשי תיבות מכל אות המה למפרע ר"ת הקטן יעקב בן נפתלי חזק גם יש בו אותיות אמי זקנתי מרת חי' אשר גם היא מעודה החזקתני וגדלני כאם. ישלם ד' פעלה ויהי' משכורתה שלימה מאת אלהי עולם ד'. ומעתה אקוד ואשתחווה לפני יוצר הכל בהודות והלל על דיעה ובינה אשר חונני. ואתפלל ואשתטח לפני מחוללי שיאיר עיני במאור תורתו וינחני בדרך אמת בתורתו השלימה ויורני דיעה ובינה להבין ולהשכיל סוד עבודתו ותורתו השלימה:
חסר