אור ברסלב
חינוך בית יהודה משכיל שיר ידידות

חינוך בית יהודה· רבי יעקב צבי יולס

משכיל שיר ידידות

אילת אהבים

את דרכי טובו ומפעליו חוקיו ומצותיו ומעלליו. אחוה באוני הטוניו ומקהליו.

אודה אלהי אבי. בכל אוות לבבי גאה ורם על כל רמים. דיעה חונן בלב חכמים מחוכמים. הנוטה כדוק שמים. ורוקע ארץ על המים. זן ומכלכל כל יצוריו. חובש ומתיר אסיר ממאסיריו. טוען עולם ומלואה יודע נכוחות ומחשבו' אשר בלבות תבואה. כביר כח את כל יוכל. לבוש גאות מול ערום ונוכל. מי הקשה אליו וישלם. נותן רוזנים לאין יגילם. סערות אף וחימה יסעיר. עם נבל אשר בקרב לבם ארס המינות יבעיר. פגר מובס מול יוצרו פיו יפעיר. צרים ינשל וינתוץ רב וצעיר. קרסולם ימעיד יפלו ולא יקומו. רזון ישלח בנפשם כאבן ידומו. שרידי עם פיהם יפצחו ברנה וצהלה. תהלות ד' ספר יספרו בחדוה ורנה וקול המולה:

נפשי אויתיך אף רוחי אשחריך. סגולת מלכים ואוצרו' מרווחים בל אקח תמורת הוד שבחת הדריך. עוטה אור ומבריק הודו על כל העולם. פצחו רינה וצהלה יישרוהו תחת העולם. צבי הודו הופיע תבל ומלואה קדושת תפארתו הכירו כל שוכני ארץ כי גאה גאה. רסן שולח ביד ענמים והמשיכם לתוך הים במצולה. שעטת סוסיו ודהרת אביריו וכל המון חילו ירדו כאבן במצולה תמימיו המליכוהו על הים ושוררו לו שירה חדשה אז ישיר משה. במדבר הנחית הסגולה במסלה. גודל נפלאותיך וזרועך הגדולה. דגלים הדרכת בנעלים. הוד מרכבותיך מצוקים ואראלים. ונלוים המה לדגלי מעלה. זה מול זה יתנו לך תהלה. חשים צבאי שמים והמוניהם. טכסיסי מלחמה וגבורה. יתנו ידידיך שה פזורה כבירי כח יגשו אז ידברו. להעריצו להקדישו עוז גבורותיו יאמירו מחנה מעלה מחנה מטה כאחד כבודו יתיימרו (ל' גדולה כפ' הרד"ק):

ידידות אהבתך בלב מאמיניך מסוכה אחריך הלכה שלא כהלכה. כנה משוכה אחריך אל המדבר החריבה. בעוז מבטחך בטחה בארץ תלאובה. לחם מן השמים הורדת למו. גמול אמונתיהם ומבטחיה' פלסת למו. משמים הורדת למו חמדה יקרה. דברות קדשיך השמעתם אנכי ולא יהי' שמענו מפי הגבורה. נביאים גלית שם מפעלות שלחתם משאת נבואתם. הי' הי' דבר ד' עליהם ואז על הר סיני עמדו נשמתם. סגולת צבאותיך עמך ירדו. ועם כל א' מישראל אלפו למדו. עוז אמרותיך כשמעו אמוני' זעה לבבם פלצו' בעתתם פרחה נשמתם בדבר ד' הרעים כמים שאונים. פרח טל אשר בו יפריח אטומים בנקיקי הסלעים. חשרת טל נדבות הזיל עליהם אשר בהם חיי רוחם ובעוז גבורה צועים. צילצול דברות קדשו ועוז מאמרו. טלטל מחנה קדושי' ולאחור נזורו קדושי עליונים חיל אזרו. רחשו המו מול מחנה העברים. שעו אחריהם ידודון ידדון אותם כעל כנפי נשרים. תמכו ואזרו רפאו כל הנחלאים והנשברים:

יה ברא כל יצורי נופש. ארץ ושמים וכל ברואי חופש כלול מוכלל עטה ליום השביעי ליצירה. בו שבת מכל מלאכתו אשר ברא. לעם סגולה גילה מתנה גנוזה חמודה. גילה מתן שכרה לעם נבחר לתורה ולתעודה. מימים נבדל יום זה יחידי. דבר לפני מחוללו לכולם נחלת צמידי. נפתולי אלהים נפתל בחיבה. הן עם לבדד ישכון באהבה. סבוכים בסבך מוסרות אהבה. וועודים ביום זה בנחת ושובה. עונג ועדן ביום זה ימצאו בשעשוע אהבים. זבד טוב יזבדו עם יום המקודש ולא יפנו אל רהבים. עסיסי רמונים ומגדים שונים. חבלי שפר ועדן ליום זה מכינים. פנים מאירים מיום המנוחה ושמחה. טבועים בו ברוחב לב בנפש רווחה. צבי תפארתם והדר יפעתם. קירון אור פניהם וזהרירותם. רחשו ברוך ליוצר אשר יום זה שבת. שעשועי עונג ועדן בו נתן לעם נצורי כבבת. תוקף ועוז ותהלה יספרו לאל אשר שבת. מזמור שיר ליום השבת:

עוז מטה תפארתך וגבורותיך. פלאי איתן נקמתך וחיל אזריך. צבי צבאות גוים מלכי כנען קמלו ספו תמו מגודל גבורותיך אשר הראית בשדה צוען. רטדו וחלו מהדר גאונך הפלאת בים סוף אשר הובשת לפני ספיניך. תביאמו ותטעמו בהר חמד חמדת גוים מלכי עמים איתן מושבך ושים בסלע קינך. פנית לפני' ותשרש שרשיו' ותמלא הדומים. ברוק ברק רבות ותפיצם גערת חית קנה גרשתמו (חסר) דלקת אחריהם שלחת חיציך ותהומם. המית עליהם משמי מעוניך הרסת אויב ומתקומם. וועודים להלחם מול מחנת עמוסים. זעמתם באבני אלגביש אשר הורדת עליהם ונפלו כפגרים מובסים. חבלים וצירי' אחזום. טיעת צירים איתנים פדית מעזים. יהושע משרת משה מבחוריו. כח עוז ותעצומו' הראה במאמריו. לעין כל ישבי תבל יצא שמו בהחלישו מחנה עמלק בא זדון ויבא קלון. (חסר) מעם סגל אשר פלטם הענן בבוז וקלון. נאום דבריו ומאמרו אשר פקד על שני המאורו' הגדולים לא נופלים. סילה כל אביריו באומר שמש בגבעון דום וירח בעמק אילון:

קרסו וגם כרעו יחדיו לוחמים ומתקוממים. רחשו מי יצילנו מיד האלהי' האדורי' האלה בל נצא נכלמי'. שעו אל אליליהם ולא מצאו מזור למחלתם. תעה לבבם פלצו' בעתתם אז העמיקו עצה ומזימה בלק בן צפור מלך מואב לא נותר בו נשמה. גבורו' ד' ראה אשר עשה לשני מלכים אדירים. דממו כאבן כי ראו כי מת גבורם אשר עליהם שמו מבטחיהם בהדורים:

הערה למות נפשו במגוריו וויעד עצה ומזימה עם יועציו ושריו זלעפו' אחזתם והשלימו עם אויביהם מבקשי רעתם חבלי יולדה חיל ורעדה אחזתם טעם שמו לשלוח אל בלעם בן בעור הקוסם יודע דעת עליון שעה אשר הוא כועס כעסים. כמה לבב חומד בצע מעשקו' ורהבים. ללכת עם שרי מואב באהבים. מלאך רחמים עכבוהו שלש רגלים. נתעב באשמיו והוסיף חטא ופשע ללכת בעקלקלים. סתום העין שר וחז אל מחנה העברים עין רעה עליהם השית מאיזה לקללם ולהאירם. פקמו ופקסו צור עולמים ושם דבריו בפיו סדורים. צפצף והודה מי יעמוד נגד סלעים חזקים אראנו מראש צורים:

ברכות יעטה מורה בפיו שימה. גרסה נפשו לתאוות לבבו ומזימה. דימה להשחית זרע עמוסים. העת אשר כועס אדון כל המעשים. וויעד בו להשחי' חבל נחלה מוצלים מיד שוסים. זעמו כבש כובש כעסים. חמל על מיטב הצאן צאן קדשים. טבועים בחותם בשר קודש אשר בזה מעמים מופרשים. ידידות אהבת הוריהם זכר לצאצאימו. כנה משוכה אחריו לתוהו יליל ישימון עליו שמו מבטחימו. לא הביט און ביעקב ישר יחזה פנימו משא נבואתו שם בפיו לברך נחלה מבורכה. נטועים כארזים עלי מים אשרי העם שלו ככה. סילה אהליהם ומשכנותיהם בהדרה. עין גבר לא שזפתו מה במשכן לדירה. פתחי אהליהם אינם מוקבלים זה מול זה. צפצף ראויים אלו שתשר' עליהם שכינת אל ומחזה שדי יחזה. קללותיו נהפכו לברכות. רחש אשר שם בפיו חוקר טוחות. שעה מול המדבר פניו להזכיר עון העגל אשר סלפו זרע אמוניו. תמים במעשיו הבט אל און לא יוכל טוב וסלח לעמו פשעיו וזדוניו. אוות נפשו שאפה רוח אולי יבצע מעשהו אשר דימה לבלע ולהשחית חבל נחלת ה'. יודע מחשבות הפיר עצת אורב בל יעשה וישלי' עצת רעיוניו:

צבי תפארתך בראש אמונים עטרת. קדושת כבודך יתנו במקהלות בם נתהדרת רינתם יקשיבו אראלי מעלה קדמו שרים אחר נוגנים. שבח ורנן יפיקו מאור שכלם אחת לשבעים שנים. תוקף רוממותיך רוחשים ולא שונים. אמונים נשאת שבחיך מפיהם לא ימוש בפיהם מקדישים ומיחדים שמך צפר ואמש. גננת הצלתם מכל מעיק. דבוקים בך כאזור על מתני איש לא יחוץ ביניהם ובינך אבק רגלם צורר ומעיק הליכות עולם לו בינו ובין עמוסיו. וויעד שכינתו עמהם ישמח ישראל בעושיו. זעם ה' עלי תבל עת הגיע. חלד ועמודי' מטה והתפוררה לא תשקוט ותרגיעה. טיעת צורים מאור פניך חנוני ועופו וישכונו יתעלסו בכנף רננים. כמוסים וחבואים בצל ידך הרוממה. לא תשורם עין מביש ומחפיר כי יחתו הגוים מהמה. מעייני ישועה להם חשפת. נזל של ברכות וגשמי נדבות עליהם הרעפת. סמוכים לעד לעולם בימינך נצח להוושעה. עמוסים מני בטן ונשואים מני רחם מני נוטה שמים כיריעה:

חזק ואמיץ עוצם תפארתך מי ימלא פי ותהלות. טעם ועצה את מי נועץ נורא עלילות. יצר יצירות לעד על גבורתו. כביר כח לאין אונים עצמה ירבה מפרי גודל נדבתו. לא הביט און ועמל בישראל. מוחל וסולח לשמץ תעתועים אשר הפרה והגדיל מנוול ומגואל. נופת צוף אמריך מה נמלצו. סילופם ועויים האם רבו גנוב ונאוף פרצו. עת בואם לפני למשפט אשא פני כל כופר פדיון נפשם יתנו ואז יגהה עונם ויכופר צאצאי אזרחי בררת מתוך עלמו' אין מספר קולם הסכית עת תחת סבלות מצרים ניתנו בבוש וחפר רחשם ערבה לפני כסא כבודך שוועת עלתה לשמי מעוני הדרך והודך. תכון תפלתם כקטורת מוקטר ומוגש בהיכלך. אז בחרת לך רועה נאמן בכל בית זבולך. ביטוייך שמת במו פיו במשלחת אלהים שולח. גאוות זדים השפלת הדר גאונו וכל קנינו נפל בעד השלח. דודי' הצלת וגאלת מפרך סוונים. העברתם בגזרות ים אז שוררו לך בני אמונים וותיקת צבי עדייך תאבו וגם כמו. זרע ידידיך לראות עין בעין לעת הפלאתם נסיך זיו קדשך הראתמו. תאווה נהי' תערב לנפש ידידך ובכן נמו. שירה חדשה זה אלי ואנוהו אלהי אבי וארוממנהו. רינתם וזמירתם ערבה לפני הדר גאונך. קילוסם שפרה לך אספת כל עברת חרוניך. ציץ נובל נדמה צחנת גיעולם פדות ורווחה המציאם סליחה ומחילה לכל קהלם. עוז תפארתך ועצם זהרך. סתום וכמון מעיני יצירך. נעימות ימינך עליהם הופעת מאור זיו שכלך. מאור הלז ישיגו השלילות אשר לא יאותו לך. לא תשור עין נברא. כבוד אל הוא היוצר והבורא ידיעתך הוא עצמותך. טרם הבראך העולם לא נכחד ידיעתך. חזקת ידך לעת נגלתה. זיו אור פניך לעת הראתה. ולמענך בראת יצרת אף עשית. העולם ומלואה וכל יצורי'. דעתך לא נוספה בהתחדש נבראי'. גלויים וחשופים הי' לפניך. בקנין שלם המה נקנים באור פניך. אז טרם בראת יצורים ונבראים.

אחלה פני הקורא.

נופת אמרי היקרה.

יעיין בהם בטוב שכלו ובינתו.

ישיג זיו יפעתו ונעימתו.

עוז והדר לבושו קילוס והודיה לאור ישראל וקדושו בפנימיותו ימצא מרגליות טובה.

צבי עדי' נסוכה על ראש גיא שמנים שמן כתית זך:

תוכן העניינים

חינוך בית יהודה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה