אור ברסלב
חינוך בית יהודה אילת אהבים

חינוך בית יהודה· רבי יעקב צבי יולס

אילת אהבים

ואשא משלי ואומר קום אימא מלתא מול שבחא דאורייתא

אליכם אישים אקרא. האזינו אמרים ממחמדי נועם גזורה. במו פי אתחנן לצפירת התפארה. אשא לחזות בנועם ד' באספקלרי' המאיר' נתיבות שלום לה קולע אל השערה. מול טוב ההצלח' החבוי' וטמורה. מאשרת לב לומדי' באושר נעימה ויקירה. טועמי' חיים זכו חיי עד בצרור החיים צרור'. חבוקים ודבוקים בשכל הפועל בעצם ולא במקרה. עליהם שם ד' יקרא. ובם שפר חסדו תתפארה. תמוכים בימין ישועתו נצח אתה להתאזרה. שמן תורק שמם עלי תבל שם אורה. יקרה היא מפנינים טוב סחרה מכל סחורה. מנשאת תרנם וחבלם לעין משיבי מלחמה שערה קול דבובם יחפיר שוטן ישחית כורה. עלי' יתנו כפירים קולם ממעונתם מענה אלהי קדם בד' אמות של הלכה ברור'. מקולם יחת ויפחד ארץ ועמודי' יתפלצון מוט התמוטטה פור תתפוררה. המה הרועים האבורים רחוקים מצדק' כ"א בזרועם הרמה והאדירה. יובילו נאות דשא ומעין גנים עלי חלד תופיע נהרה. משימים שלום בפמלי' של מעלה ומטה יחד להתחברה. יבריקו בזוהר יפעת בינתם ככוכביא בשפרירא. וכצאת הצפיר' בין גבר ועמיתו יבינו ויבצעו בטוב הפשרה. לא יחזיקו ביד מריעים והצדיקו את הצדיק והרשיעו את הרשע דמעיקרא. בם יצדקו ויתהללו כל ישרי לב המה עיני העדה שה פזור'. אל פני אלהיהם יעתרו עתיר' בשאל' ותחנון בעד השארית הנמצאה. בל ימקו בעון המשטמה והעבר הוא עון העגל אשר תרבות השנא' לנצח שמורה. המה ישאו אבר ויעלו בכנף רננים נטלס' נכח פני אל איום ונורא ורסיסי מים והבריכ' הנוזלת מי מנוחות ונחלי עדן עקילא ופשירא. המעכבי' מלהריק יבול הברכות וגשמי נדבות וטל אורה. המה מסולסלים ומעוטרים בנזר התורה. מהבל פיהם עוף הפורח נשרף במדורה. חורזים מתירה נביאים והדברים שמחים כאשר הי' בסיני עת למשה נמסר'. המה עמודי העולם ויסדותי' ואשיותי' בל תמוט וסופרי תורה. חכמת אדם תאיר פניו אתי סומקא ואזיל חיורא טעמו כי טוב סחרה לא יכבה בליל' נרה. מנדדים שינה מעיניהם ישאו ויתנו עליהם עול מוסר"י תורת ד' הנעימה הנתונ' לעדת משבעים נבחרה. גם עד זקנה ושיבה לא ימושו מפיהם שיח רננות התורה כי ימוצו משוד תנחומי' ויתענגו מזיו כבודה הכי נכבד ונורא יעלם ברום המעלות והמדות החמודות יורשי יקרה. יעופפו בעפי מעפיפו' קדשם גבוה מאד אל מקום מה נורא מעלה מאראלי מעלי יהי' מחיצותם ושם ישמעו הלכה ברור' מפי עתיק יומין אב החכמ' היקרה מלאכי מרום להם ישאלו מה הלכ' חידש היום עוטה אור' לעת תמוט הארץ יהמו יחמרו מימיו שהי' שבת גלמוד' וסורה. עשה יעש' להם כנפים כנשר ארך האברה. יעפו וישכונו על גפי מרומי קרת בשוב' ונחת עליהם רוח ממרום יערה. שם יתנו צדקת ד' אשר הניחם במסיל' הישר'. מחבל האמת קרסול' לא מעדה. כי עמם שרי נהורא יאיר להם במעגלותי' מעגלי צדק מאומנת בחיק התור'. בהתהלכ' תנחה אותם ובשכבם תשמור עליהם מפחד ופחת ופח מוקש בל יפרה. ובהקיצותם היא תשיחם להטיף נזילתה וטיפת' כמר מדלי טל אורה בו יקומו ויתעודדו יחליפו כח יגשו אז ידברו וישירו שירה. מכנף הארץ זמירות שמענו רזי לי רזי לי הקיצו ורננו שוכני עפר כי טל אורות טליך וארץ רפאים תפיל בל יהי להם סתרה. כל העוזבים אורחת יושר ואשת נעורים כי תמאס בל יתאזרו עוז ביום צרה ועברה. כי אז יבוא כשואה פחדם ואידם כסופ' יאתה בוא יבוא עליה' צרה כמבכיר' כי היא תקרא בפתחי שערים בעיר אמרי' תאמר אוי להם לבריות מעלבונ' של תורה במה חלפת והמרת הן כל הון יקיר ונעים בה מלכי' ימלוכו האם בעד בצע מעשקות וכסף החילוף וזאת הגאול' והתמורה הוי בוגד וסכל הסכלות עשו לשרשך מארץ חיים והלכת אחרי משאות שוא ומדוחים ותחבק חיק נכריה אשה זרה שובי אל גבירתך והתעני תחת ידי'. ושכב בחיק' ותהי לכם סוכנת ותעוף בלי אברה להמליץ בעדם נכח פני ד' דרכה להגיה נשף חשכה אשר להולך חשיכים לגבר אשר דרכו נסתר'. מזימה תשמור עליך להאחז בעולמות העליונו' אשר שם האחת שפרה שמשפרת האנוש הלז במעשי' נחמדה מפז ומפנינים יקרה. ושם השנית פועה פעתא בוא בא לזעוק זעקה גדול' ומרה. לחלות ולחנן מול פני מלך הגדול והנורא לפלש מדת רחמנו' ובו יתאזר' לשפוט במשפט לבצע במשפט ומשרים שלש אלה תשוב' תפלה וצדקה מבטלין רוע הגזירה באשורי החכמה והתעודה. ירצה אדם פני קונו ויכפר לו בעד ההיר'. פנים מעמים יוסרו ויבואו פני רצון מלך בעבד משכיל ויכבדוהו עם עז קרית גוים עריצים יתנו לו כבוד ויקרה. יתמוך כבוד וחן נועם מדותיו התרומיו' יהי' לו למחסה ולסתרה. מה ידידות אהבתו הזכה בעיני אלקים ואדם מאד גברה. בנות מלכים בקרותיך נצבה שגל לימינך בכתם אופירה מור ואהלות קציעות כל בגידותיך אם יהי' כשנים כשלג ילבינו אזיל סומקא ואתי חוורא. בין נדיבים תושיבך נכבדי ארץ לפניך ישתחוו כי התור' תעטרך זר תפארה תרווה צמאון נפש השוקקה לשתות ממי מנוחו' מעין הברכ' ותשוקה כוס האהבה וידידות לכסוף בכוסף חזק ואמיץ לבורא כל נברא. תעדי עדי האהב' ותתקשט בנזר ועטר'. מול בוראה ומחוללה יוצר כל יצירה לעומת מחברת היריעה אשר ממקורה הוערה היא נשמת אל חי אשר ביד האדם מסור' והיא מעולם העליון נגזרה. ומעת בואה אל העולם השפל הלז ההיא מתנכרה. אין לה מנהל וסומך מכל ריעי' כי כולם איכרים עובדי האדמ' הארורה. והיא מסתכלת מול שורשה ומקור'. הכי נכבד הוא האל אשר בראה וביד האדם הבחיריי נתנ' לעבדה ולשמרה. ע"כ היא מאשרת האדם הלז ללכת בחוקי התור'. בל ישליך אחר גיוו עבודת מלכו בל יהי' נתעב ונבזה בעיני כל בעל דיעה ישרה. וכל ימי עמדה בחבורת הגוף הנגוף מתאמצת היא ללכת נכח ד' דרכה להגביר על העבוד' והמוסרה. יום וליל לא תחשה ותרף מעבודת חוקה ומלימוד אופני העבודה השלימ' אשר למשה מסורה. עד כי תכבוש העבד אשר מלך תחתי' הסר המצנפת והרם העטרה ותשימה לו לעבד עולם בכל ישט אחרי דרכי לבו ומראה עיניו כ"א כפי צוות מאמרה. או אז יכנע לבבו הערל ותשוב לעשות חזוקי רצונה בלב נשבר ונדכה בנפש מרה. ויהי' משרת אל התורה ולנועם פקודי' לא יחליפה וימירה. ואז תכרות עמו ברית לעבוד ביראה יוצרה עושה בקדוש' וטהרה. ויהיו שוקדים אל משמרת ד' ופקודיו דרשו מעל ספר ד' וקראו אחת מהנה לא נעדרה. כל מצותיך אמונה צדיק באמונתו יחי' היא תאלפהו אורחת יושר ותהי' לו לעזרה מול אבן נגף אבן אופל וצלמות אם ברזל הוא נימוח לבטיל ולהוי כעפרא ובעת היצר לו הוא תחלה פני אלהיה בעדה פדותו מאכזר מוכן ליום עברה. בל ישלח רסנו על הוגי באורייתא מורשה קהלת יעקב כ"א כבוד ד' יאספ' וירושלים הבנוי' כעיר שחוברה שם משכן הנשמו' העדנות נשים שאננות בנות בוטחות החצובות מתחות כרסא יקירא. שמה יתעדנו מזיו השכינה ויאירו ויזהירו מאור פני מלך חיים קרנים מידו לו ליהודים היתה אורה. ילכו מחיל אל חיל יתייצבו פני מלך אדיר לו עצה ותושי' לו עצה וגבורה. יעלה לרצון לפני מזבחו על ידי מיכאל השר הנורא. ראוה בנו' ויאשרוה מי זאת עולה מן המדבר מקוטרת מור מאחז פני כסא אשר משם נגזרה מם טובו אוהלה. וטוב גורלה. נחלת חבלה. כבוד אומר כולה. ברזל ונחשת מנעלה. סוגרת ומסוגרה. לא יבוא בו ערל וטמא (חסר) בל יעלנה. כ"א שם אדיר ד' הי' לה לחומה בצורה. ואת נפש אויבי' יקלענה בתוך כף הקלע לא יהי' לה מושך חסד וחנות על נפשה כי מרה ועסותם רשעים כי יהי' אפר תחת כפות רגליכם פזורה. ויצאו וראו בפגרי האנשים הפושעים בי אשר לא שבו עדן מול יוצר כל יצירה. רשעים אפי' בפתחי של גיהנם אינם חוזרים מסילוף מעשיהם שמץ תעתועיהם כי בנפשם אוולת קשורה. יחזו ויבושו קנאת עם כי תולעתם לא תמות ואשם לא תכבה תולעת המנסר בהם בחייהם אש היצר אשר בהם בוערה הוא השטן הוא המלאך האכזר אשר ישחית ויהרוס הרכבת הגוי' והצורה. הוא ידין וינקום ממנו עוצם מריו וערפו הקשה אשר פנה עורף ולא פנים מול אלקי עולם ד' ולא שם על שכמו עול העבוד' ומוסר וקוי ד' יחליפו כח יעלו אבר כנשרים ירוצו לשמוע דברי עתיק יומין חוצב להבות אשר מפיו יצא אורה. ילכו מחיל אל חיל מישיבה אל ישיבה לשמוע רזים מופלאים אשר מתחדשים מפי יושב סתרה. יתענגו על ד' ויהנו מזיו שכינתו יפה וברה. רצוא ושוב ירוצו כמראה הבזק אש היוצא מבין החרסים חרס את חרסי האדמה אש האהבה אשר בו קשורה וצרורה. ויהי נועם ד' עליהם נעימות ימינו נצח בם מתאזרה. בצל שדי יתלונן בצל ידו יחביאהו תחת כנפיו ארך האברה. והי' מדי חדש בחדשו יעלה למכון הר ציון ובעמוד התווך אשר שם נפשות הצדיקים עולים להתאחז ולהשתרש בשרשי החיים עוטה אורה. יהיו נא אמרי לרצון מול רואה פנימי כחיצון. בוחן עשתונות אנוש וסרעפי לבבו צפון וחבוי הכל גלוי לפניו ית"ש:

תוכן העניינים

חינוך בית יהודה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה