אור ברסלב

חינוך בית יהודה· רבי יעקב צבי יולס

פרק לו

פרק לה

אם היות שהטוב' הבאה מידו ית"ש בלי מיצוע הנה היא כלולה מכל טוב המעלו' והשלימו' הנפלא אחת מהנה לא נעדרה מצורף לזה שהטוב הלז הבא' מאת השגחתו ית"ש הנה הוא מלא חופן וגודש מבורץ מאין מחסור הנה א"כ יצדק ע"ז הודא' בכל לבב שגם הכח הבשריי התאווני יודה לו ית"ש בתשואת חן ואפריון:

הקודם הנה הוא מבואר בפרסום עיוני ומדה הלזו הוא נוהג גבוה מעל גבוה שכל דבר הבאה מידו ית"ש הגם שהוא דבר אחד הנה הוא כלול מכל טוב כמ"ש אחת דבר אלקים שתים זו שמעתי כמ"ש מקרא אחד יוצא לכמה טעמים וכמ"ש כפטיש יפוצץ סלע מה פטיש זה מתחלק לכמה ניצוצי' אף כל דיבור שיצא מפי הקב"ה מתחלק לכמה טעמי'. ומראש צורים אראנו הלא המה מדותיו התרוממו' הנאצלו' מאתו ית"ש אשר העידו ע"ז כל מקבלי אמת כי כל אחד מהם הוא כלול מכולם רק שבזה הוא התגברו' החסד והגבורה אשר בו הוא גבור' שבחסד. ובזה הוא התגברות הגבורו' הקדושו' והחסדים אשר בו נקראים חסדים שבגבורו'. ועד"ז הוא בכל המדו' כנודע וכמו שהוא ית"ש ויתעל' הוא אחד הפשוט בתכלי' הפשיטו' והוא כלול כל טוב כי כולם נאצלים ונבראים מאמתת מציאת אחדותו ית"ש כן הדבר הבא ממנו הוא כלול מכולם והעד הנאמן ע"ז הוא הלחם אשר הוריד הוא ית"ש לסגולתו במדבר לחם אבירי' אשר הי' כלול מכל הטעמים וכל טעם שרצו לטעום בו היו טועמי' כמ"ש רז"ל וע"כ אמר במן שלא העדיף המרבה והממעיט לא החסיר איש לפי אכלו לקטו שהי' מצומצם ע"פ שיעור הראוי ולאיש הראוי ולא היו צריכין להכנו' והשתדלו' כי הי' מוכן להם וע"כ נקרא שמו מן שאין זה כשאר הפרנס' אשר האדם צריך לעשות הכנו' ופעולו'. אמנם זה מן ומזמין. לאדם מבלי הכנות ופעולו' אנושיות מלשון וימן להם המלך כו'. וזהו הי' לצדיקים כמ"ש רז"ל שלהצדיקים המן יורד לתוך אהליהם ולבלתי צדיקים הי' יורד רחוק הרבה עד שהוצרכו לטרוח עבורו כמ"ש שטו העם ולקטו וזהו מ"ש ויראו בני ישראל ויאמרו איש אל אחיו מן הוא כי לא ידעו מה הוא ויאמר משה אליהם הוא הלחם אשר נתן ד' לכם לאכלה (שמות ט"ז). ויש להעיר בזה הערה עצומה שקריאת השם הוא מאיכות הדבר ומהות עצמות' ואיך קראו לו שם אחרי שלא ידעו מה הוא ולא ידעו גדר עצמותה. ורש"י ז"ל דחק ליישבו עפ"י פשוטו שבני ישראל קראו לו הכנת מזון כי לא ידעו מה הוא שיקראוהו בשמו וביאור דבריו שבאמת קריאת שם הוא אחרי הידיע' בעצמו' הדבר ומהותה ומהותה ועל מהות ואיכו' הדבר הוא גדר השם והוראתו וע"כ כשלא ידעו מהות הדבר לא קראו לו שם שהוא הוראת גדר הדבר ועצמותה אשר בה נבדל משאר דברים רק קראו לו ע"ש מה שהשיגו מפעולותיו שהוא הכנת המזון. וכמו שאנו קוראים לו ית"ש שם אדני ואלקים ע"ש מה שאנו משיגי' מפעולותיו שהוא תקיף ובעל יכולת ובעל הכוחו' כולם זהו ביאור כוונת רש"י ז"ל. אך גם ע"ז יקשה דהנה מהתכת הכתובים ומהפירסום הקבל' יראה שזה שמו העצמיי אשר יקראו לו מן וכמ"ש הכתוב ויקראו בית ישראל את שמו מן שנראה שהי' זה שמו העצם נשאר לו קיים לעד. וגם מצינו שהכתוב בעצמו קראו ג"כ מן כמ"ש קח צנצנ' א' ותן שמה מלא העומר מן כו' ובני ישראל אכלו את המן כו' את המן אכלו עד בואם אל קצה ארץ כנען. אך הענין הוא כי המין המזון הגשמיי הוא נשתלשל ממנו ית"ש ע"י אמצעים מתחלפים ודרך צרופי שמות וכ"ב אותיו' אשר על ידם נברא כל מעשה בראשי'. והנה המזון הגשמיי הלז לפי התחלפו' מיניו ואישיו בשורשו הוא אחד ברוחניו' והרוחניו' הלז הוא מכין ומזמין הגשמיית המזון הלז אשר המה עלולים מאתו בהשתלשלו' סבות ומצועים רבים וזה הי' ענין המן אשר ירד מן השמים כי הוא הי' מקור ושורש מזון הגשמיי ורוחניותה. וע"כ הי' נבלע באיברים כי לא הי' דבר גשמיי רק רוחניו' דק מן הדק. וע"כ כל טעם שרצו לטעום בו היו טועמים כי ממנו נשתלשלו כל הטעמים כי הוא מקורם ושורשם אשר ממנו נשתלשל כל הטעמים אשר בכל המאכלים לרוב מיניה' ואישיהם. וע"כ נקרא שמו מן שהוא רוחניות המזון אשר הוא מכין ומוליד גשמיו' המזון. (וע"ד הרמז י"ל כי ע"כ נקרא מן כי מן עם הכולל בגימטרי' צ"א והוא הוי' אדני ואפשר שמצרוף השמו' אלו בא מקור המזון כי מאכל הוא ג"כ בגי' צ"א במספר ב' שמות אלו וגם בפ' פותח את ידיך ר"ת בגי' צ"א וס"ת חת"ך כנראה שמקור השמות אלו נמשך השפעת הפרנס'. וכבר בארתי זה הענין בארוכה בס' מלחמו' ד' סימן ט"ו בביאור אות ד' ייע"ש ותמצא נחת). וז"ש ויראו בני ישראל ויאמרו איש אל אחיו מן הוא ר"ל שהוא מקור ושורש המזון ורוחניותי' אשר הוא מכין המזון הגשמיי הלז כי לא ידעו מה הוא בפרטו' ובגשמיות רק שהוא מקור ושורש הכולל ע"כ קראו אותו שם על גדר הכולל כי לא הי' בה ענין פרטיי כאשר המאכלים הגשמיים רק שהוא אחדות ופשיטו' רוחניו' אשר הוא כולל ומשפיע כל פרטי המזונו'. וע"כ אמר אליהם משרע"ה הוא הלחם אשר נתן ד' לכם לאכל' כי כך יחוייב שיהי' אכילת עדת בני עמינו שיהיו עיניו ברוחניו' המאכל אשר הוא מציירו על צדדי האהבה הגשמיו' הלזו. וכמ"ש צדיק אוכל לשובע נפשו כמ"ש האר"י ז"ל שהנשמה נהנה מרוחניו' המאכל והגוף מגשמיותה. והצדיק עיניו על רוחניות והאלקות אשר בה אשר הוא מחייהו וקיימהו וזה הוא שובע הנפש הרוחניי. וכמ"ש ויחזו את אלקי' ויאכלו וישתו שהתבוננו באלקות אשר בתוך המאכל ובה נתדבקו באכילתם ושתייתם לבל יתגאלו בפת פג ויין משתהו שהוא הגשמיו' והחומריו' המאכלים. וז"ש הוא הלחם אשר נתן ד' לכם לאכלה שכך ראוי לאכול שיהיו עיניו על רוחניו' המאכל והאלקות אשר בה. והנה נתבאר בזה אמתת הקודם שהדבר הבא מידו ית"ש עם שהוא אחד הוא כלול מכל טוב. ואל המן עינינו שהי' כלול מב' הטעמים אך אמתת הנמשך הנה הוא מבואר שאחרי שהטובה הבא' מידו ית"ש הוא חפון וגדוש מאין מחסור כמ"ש כי אין מחסור ליראיו. הנה בזה הטובה יהי' שלום לגוף ונפש כאחד כמ"ש שלום שלום לרחוק ולקרוב אמר ד' ורפאתיו. שהכוונ' שיהי' שלום בין להגוף העכור אשר הוא רחוק מאור פני מלך ובין להנשמה אשר היא קרוב קרוב אל ד'. וכמ"ש בתוה"ק רפאות תהי לשריך כו' ולכל בשרו מרפא. אמנם בשאר הטובות הזמניו' המדומות אין בהם שלימו' וטובה לשניהם כאחד כי הנפש לא תמלא תענוג ועדן הגוף הנגוף והמון שעשועיו וכמ"ש החכם וגם הנפש לא תמלא. וע"כ מי שהולך אחרי שרירות לבו למלאות בולמס תאוותיו הבהמיות הנה הוא מגרה מדון בקרב ביתו הוא גווייתו כי הנפש תתרעם עליו על אשר לא נתן לה טרף חוקה. (ואפשר לרמוז הענין הלז בחנה ופנינה ואלקנה כי אלקנה היא השכל אנושיו וחנה היא הנפש אלקות ופנינה היא הגוף ויצה"ר כמ"ש רז"ל שטן ופנינה לש"ש נתכוונו כנראה שיש להם רמז א' ויחוס א' ולפנינה ילדים המה כחות הגוף ותאוותיו כי המה הרבים ולחנה אין ילדים כי הנפש היא גלמוד' וסורה בעולם הגופות העבים אין מנהל לה. וע"כ התאמצה בתפלה לקונה עד שילדה בנים והמה המע"ט אשר המה תולדותיהם של צדיקים וכמ"ש עד עקרה ילדה שבע' ורבת בנים אומלל' ר"ל עד שנפש נשלם בשבע מדותי' שהם האהב' והיראה והתפארת כו'. עי"ז רבת בנים הוא הגוף הנגוף אומלל' כי בהתחמם הנפש אזי ישפיל הגוף ורוב בניו וקניניו והנה מה שיצא מזה איך אלקנה שהוא השכל אשר הוא מתנהג עפ"י תבונת תוה"ק אשר הוא א' מה' קנינים אשר קנה הוא ית"ש בעולמו. וזה נרמז במלת אלקנ' אל קנה. והוא מבואר איך הוא נוהג את תכונת מדותיו ושתי נשיו שהמה הגוף והנפש על דרך המיצוע שבל יעוול לשום א' מהם. כמ"ש ויהי היום ויזבח אלקנה ויתן לפנינה ולכל בניה ובנותיה מנות ולחנה יתן מנה אחת אפים. מבואר מזה כי הראוי והנאו' להתנהג עפ"י פרישות הממוצע לבל יעוול לשום א' משני כחות אלו. אך להנפש יתן מנה היפה כמ"ש מנה אחת אפים ופי' התרגום יהונתן חלק חד בחירי. וכן מ"ש ויהי היום והוה יום מועדא יתכן עפמ"ש חלקהו חציו לד' וחציו לכם והוא מבואר). והנה עי"ז החוטא הוא גוזל נפשו מלתת לה די סיפוקה. וכבר כ' בר"מ פ' משפטים כי ימכור איש את בתו לאמה שהוא רמז על הנפש בת מלך עליון כו' ייע"ש. והנה מה שיתכן לפירושו ז"ל מ"ש ואם אחרת יקח לו שארה כסותה ועונתה לא יגרע. שהכוונה בזה לדעתי שאם הוא מוכרח להשתדל גם בעסקי הגוף הנגוף בצורך פרנסתו אזי לא יגרע שאר ומזון הנפש שהוא טוב המעש' מדות תרומיות חובות הלבבות וכסותה המה המצות המעשיות הנגלות אשר מהם נעשה חלוקא דרבנן להנפש כמבואר זה בארוכה בזוה"ק. ועונתה היא התורה כי צריך לקבוע עתים לתורה ועונות להתורה אחרי שהוא בעל משא ומתן. אמנם באדם פנוי אין עת ועונה להתוה"ק כמ"ש הקובע עתים לתורה מפיר תורה וכמ"ש התוספת. וע"כ אמר אדון החכמים וחוטאי חומס נפשו כי הוא גוזל הנפש אשר אין לה הנאה מחמדת הזמן ורהביו וכמ"ש המשורר אין שלום בעצמי מפני חטאתי. וכאשר פירשנו זה בשערים שערי העבודה. אמנם ברכת ד' היא תעשיר אשר היא שלום לגוף ונפש כאחד כי היא כלולה מכל טוב וכמ"ש טוב ד' לכל ורחמיו על כל מעשיו.

סוף הספר

תוכן העניינים

חינוך בית יהודה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה