חינוך בית יהודה· רבי יעקב צבי יולס
פרק לה
אם היות שביארנו שהנהגות העולם המה שלש והיא הנהגה העליונ' אשר היא תחת ידו ית"ש:
והנהגה התיכונ' אשר היא ע"י המלאכים אשר המה בעולם התיכון. והנהגה הג' אשר היא ע"י מערכת הכוכבים והמזלות. והנה בהנהגה העליונ' והתיכונה אין לעובדי כוכבים חלק בהם כתיב הן עם לבדד ישכון ואמר ד' בדד ינחנו ואין עמו אל נכר. אמנם בהנהגה התחתונ' המה ראשית ומבחר אשר עליהם תסוב המין הצלח' והשפעה המערכות וכמ"ש בפרק מציאת האשה בכה ריב"ז ואמר אשריכם ישראל בזמן שאתם עושים רצונו של מקום אין כל אומה ולשון שולט' בכם ובזמן שאין אתם עושים רצונו של מקום וכו'. והנה מה שיש לומר חוץ לענינינו שאין הוא ית"ש מסיר מהם השגחתו אף באין עושים רש"מ והוא ממה שאנו רואים שאין שפלות שלנו בדרך הטבע וכמ"ש המשורר שבשפלינו זכר לנו והכוונ' שאף בשפלינו ראי' שזכר לנו שהרי אין השפלות בדרך הטבע וכמ"ש הנביא המאוס מאסת את יהודה אך בציון געלה נפשך מדוע הכיתנו ואין לנו מרפא ר"ל עפמ"ש במדרש כי מאוס מאסתנו קצפת עלינו עד מאד אם מאיסה הוא אית סביר ואם קציפ' הוא אית סביר (פי' תקוה ותוחלת שישוב ירחם עלינו) דמאן דכעיס סופי' לאתרצי'. והכוונ' שענין המאיס' הוא שמסיר השגחתו מהם ועוזבם אל המקריים. והנה בזה אין תוחלת שישוב וירחם עלינו כי ענין הזה יכול להיות ולהמשך לעד ח"ו. אמנם אם הוא קציפה מדעתו ומרצונו הוא קוצף בנו אית סביר שבודאי לא ימשך הענין זה לעד אחר שלא סר השגחתו רק שהוא קוצף עלינו ועדיין חביבותא גבן שמשגיח עלינו. וע"כ כשיכלה זעמו אזי ישוב לשוש לטוב עלינו כאשר שש על אבותינו כמ"ש הנביא אודך ד' כי אנפת בי ישוב אפך ותנחמני. והכוונ' שאודך על שלא הי' מאיסה רק קציפ' והתועלת היוצא מזה כי כאשר ישוב אפך תנחמני וז"ש הנביא המאוס מאסת. וכי הי' זה מאיס' והסרת עין השגחתך מעלינו מדוע הכיתנו ואין לנו מרפא שזהו חוץ לטבע ומורה שזהו מתחת יד השגחתך. וע"כ הוא מענישם על ידי השגחתו בדברים היוצאים מסידור הטבעיי. וע"כ אמר הנביא רק אתכם ידעתי מכל משפחות האדמה ע"כ אפקוד עליכם את כל עונותיכם ר"ל שאצל עובדי כוכבים אזי הוא ית"ש מאס בהם ואינו מדקדק בעונותיהם רק כאשר יזדקקו אל ישראל להרע להם אזי הוא ית"ש ינקום בהם נקמת דם עבדיו אמנם זולת זה הוא מואס בהם אמנם אתכם ידעתי וחובבתי ורצוני שתהיו תמיד דבקים בי מאין מסך מבדיל ע"כ אפקוד עליכם עונותיכם שהמה מסכים מבדילים בינינו לבינו ית"ש כמ"ש כ"א עונותיכם היו מבדילים ביניכם לבין אלקיכם. וע"כ יחוייב מזה שאחר שתכלית היסורין שלנו הוא לכלה פשע ולהתם חטאת על כן המה לא יתמידו. אמנם היסורין אשר יבואו מפאת אשר הסתיר פניו ממנו ח"ו אזי המה יתמידו כי בכל יום יתוסף ההעלם השגח' הלז. והדמיון לזה למי שחטא נגד המלך או האב אזי אם יצוה עליו לתופסו במאסר עד חודש ימים הנה הוא ידע כי יש תקו' לאחריתו כאשר יכלה השנ' אזי יפתח המלך חרצובו' מאסריו. אמנם אם עי"ז ימאס בו המלך וירחיקהו אל שוממות ארציו הנה הוא מתייאש מלהיות עוד מקורב אל המלך כי בכל יום המלך שוכח אותו יותר ועוון עצמו אינו נמחק כי עדיין לא קיבל עונשו. כן הענין במי שנלק' על עונותיו ע"י השגחתו אזי בכל יום נחסר העון וכאשר יכלה העון עוד ישוב לימי עלומיו. אמנם אם הסתיר הבורא ית"ש פניו ממנו ומאס בו אין לו תקנ'. וז"ש אשריכם ישראל שהן בעשותכם רצונו של מקום נראה עוצם השגחתו וחיבתו אתכם שאין כל אומה ולשון שולטין בכם וגם בשאינכם עושים רצונו של מקום נראה השגחתו עליכם במה שמענישכם בעונש היוצא מסידור הטבעיי. וז"ש מוסרן בידי רשעים ר"ל שהוא ית"ש מוסרן מדעתו ועין השגחתו. ויתכן לבאר עוד יותר שהענין היוצא מסידור הטבעיי הוא לא תתמיד שהוא מקרה ומקר' לא תתמיד כמ"ש במדרש ידוע תדע ידוע שאני מפזרן תדע שאני מכנסן ידוע שאני משעבדן כו'. והכוונ' שאחרי שהפיזור הוא אינו ענין טבעיי ע"כ לא תתמיד וזהו ראי' שאני מכנסן. וכמדומה שכך ראיתי כתוב בכתבי מהר"ל מפראג בס' נצח ישראל. וז"ש המשורר כי רגע באפו חיים ברצונו ר"ל שהאף שלו עלינו לא תתמיד כ"א כמעט רגע והטעם שאינו עצמיי רק מקריי כי רצונו הוא רק להשפיע עלינו חיים וא"כ האף הוא מקרה לפי רוע בחי' המקבלים ע"כ לא תתמיד משא"כ הטוב' שהיא בא מרצונו ורצונו הוא עצמותו ע"כ היא תתמיד לעד ועל כן אמר אשריכם במה שמוסרים ביד כו' וזה ענין יוצא מסידור הטבעיי ע"כ לא תתמיד אמנם מה שיש לבאר עוד ת"ל אשריכם ישראל והוא שביאר בזה איך אופן שלימותינו אינו מקר' אצלינו נוסף על מהותינו וע"כ כאשר תסיר זה השלימו' אזי ישאר לנו מהות עצמותינו והי' נהי' ככל הגוים. אך באמת ענין מהותינו ועצמותינו אינו רק השלימו' האנושיי אשר תושג על ידי התורה והעבוד' ובהעדרה יתבטל לגמרי מציאותינו ואין אנו בגדר אחד עם העובדי כוכבים כאשר נרא' שיתרון האדם ושלימותו הוא הדעת. הנה אם יוסר ממנו דעתו לא נאמר שהוא כבהמ' רק הוא יותר גרוע מהבהמה שהבהמ' אין לה חסרון בשלימות בהמיותה אמנם הוא נחסר בשלימו' אנושותו במה שהוא אדם. כך אם אנו נבטל משלימות העבוד' שאנו כמו עובדי כוכבי' אשר גם המה לא קבלו מוסרות העבוד' ולא נא' כי אנו אין לנו להמשיל על רשעים כי הם יש להם שלימו' אנושתו. אמנם שלימותינו הוא רק העבוד' ובהפקד זה נעדר מציאתינו לגמרי וכמ"ש הנביא אל תשמח ישראל אל גיל בעמים כי זנית מעל אלהיך כי להם אין לגנות על העדרם מעבודת ד' כאשר לא יגונה הבהמ' במה שאינה מדברת ואין לה דעת. אמנם לכם שאתם קרובים אל ד' ועתה זניתם מעליו חסרון גדול הוא זה. וזה שביאר לנו השלם הלז שאין השלימות זה מקריי נוסף על עצמותינו וע"כ כאשר נסיר משלימות הזה שנהי' בלתי אעפ"כ נהי' כעובדי גלולי' רק שזהו עצמותינו וכאשר נסיר זה אנו גרועים מהם כי המה לא נעדרו מעצמותם וע"כ אנו נמסרים תחת בהמתם וע"כ אמר אשריכם והבן זה. וז"ש החכם סוף דבר הכל נשמע את אלקים ירא ואת מצותיו שמור כי זה כל האדם ר"ל כי זה גדר האדם ועצמותו ובהעדר זה יעדר מציאותינו. וע"כ ארז"ל הרשעים בחייהם קרויים מתים כי כאשר סר זה השלימו' העצמיי אזי הוא מת. אמנם מה שמבואר בזה לפי דרכינו והוא כי בהיותינו עושים רש"מ אזי אנו מתנהגים על ידי השגחתו העליונ'. וע"כ אין שום אומה ולשון שולטת בנו. אמנם כשאין אנו עושים רש"מ אזי אנו מתנהגים ע"י הנהגה התחתונ' אשר שם העובדי כוכבים המה ראשית ומבחר הנהג' המערכת הלז כי הם מונין לחמ' שהיא גדולה משא"כ ישראל כי המה מונים ללבנה. ובהיותינו עושים רש"מ אזי הם מתנהגים ע"י הסיהרא עילא' כמבואר בזוה"ק וביארנו אותו לעיל בפרקים. אמנם כשאין אנו עושים רש"מ אזי הם מונים לירח התחתונ' והוא גלגל הירח אשר הוא למטה מכל המזלו' וע"כ המה נמסרים ביד אומה שפיל'. וז"ש החכם אם לא תדעי לך היפה בנשים צאי לך בעקבי הצאן ורעי את גדיותיך על משכנות הרועים. שהכוונ' שאם לא תדעי לך להטיב מעשיך מחמת שלא תדע לך ר"ל עצמותך ותכיר גודל מעלתך שאתה מתנהג' ע"י השגחתו העליונ'. וע"כ צריך אתה להטיב מעשיך בהיותך יודע איך שהוא ית"ש משגיח ומשקיף עליך ואין לך לדמות אל העובדי כוכבים כי המה מסורים תחת השרים העליונים ומערכו' השמים. וע"כ אם לא תדעי לך ר"ל שלימותך אשר הוא עצמותך. אזי צאי לך בעקבי הצאן ר"ל בעקב וסוף העובדי כוכבים. כי אתה מונה ללבנ' אשר הוא עקב וסוף המזלו' ושבעה המשרתים ורעי את גדיותיך ר"ל התחבר מזלותיך על משכנו' הרועים שהמה העובדי גלולים כפירש"י ומלת רעי הוא לשון התחברו' כמו ורעה אמונ' רועו עמים וחותו ומלת גדיותיך מלשון העורכים לגד שולחן גד גדי וסנוק לא (שבת פ' במה אשה) שהכוונ' התגבר מזלי ועייף אל תהא ומלת גדי הוא לשון מזל וז"ש גדיותיך על משכנו' אצל משכנו' הרועים ומלת על פירושו אצל כמו ועליו מטה מנשה ומשכנותיהם המה במערכ' השמים ומזלותי'. והנה אף שעוזבם אל מערכת השמים אין זה ענין הסתרת פנים רק זה מעוצם השגחתו שיודע כי ע"י המערכ' לא יצלחו ויהיו שפלי' ונבזי'. וכאשר כתבנו בזה בס' ישרש יעקב ייע"ש שהארכנו בזה. והנה אם היות שהנהגה המערכ' אינה שופעת בכוונת מכווין אעפ"כ כאשר יכין האדם עצמו וישלים צורתו האנושיי' אזי יושפע עליו מטוב המזלו' ג"כ כי צורת האדם הוא נעשה כצלם ודמות עליון. וע"כ בהשלים צורתו משלי' ג"כ העולם אשר למעלה ממנו ומתקנו וכאשר כתבנו בפרק הקודם דברי העקיד' בענין היחס אשר לב' כלי נגון ייע"ש. וכמו שהביא הרב הגדול מהר"ש יפה במ"ר פכ"ט מה שמצא בקונטרס כתיב' יד שזהו מ"ש באבות חביב אדם שנברא בצלם אלקים שזהו שלימו' הצלחה בטוב המזל מצד שנברא בצלם מתוקן אין לך מזל טוב מזה עכ"ד מבואר מזה שטוב המזל תשפע ג"כ לפי טוב שלימו' צורתו ולא מצד שהיא שופעת בכוונ' דבאמת גם לרשעים שופע' וההיפוך לפעמים צדיקים מעונים מצד שרוע מזלם מאד נעל' באשר לא יספיק שלימו' צורתו להמשיך עליו כי אין לו כלום מצד מזלו להמשיך. אמנם מי שיש לו הכנה טבעיי' מצד מזלו שנולד בו אזי יהי' לו עזר וסעד שלימו' צורתו לא מצד השפע' המערכה בכוונ' רק מכח הכנתו הראשונה הטבעיי' והכנה הבחיריית בשלימו' צורתו כאשר העץ יש לו הכנה טבעיי' לשרוף כאשר יחובר אלי' האש אם ייבש אותה האדם אזי בזה יעש' הכנה בחיריו' שתהי' נוחה לדלוק. אמנם למי שאין הכנה טבעיי' לדלוק כמו המחצבים והמחכיות לא יועיל לו הכנה הבחיריי' היבשות והנה האש אינו שורפת בבחיר' ואעפ"כ היא שופעת לראויים אלי' אם בהכנה טבעיי' או בחיריית. והנה נדע שהצלח' הרשעים הוא רק מהכנה טבעיי' והצלחת הצדיקים יהי' מטבעיי' ובחיריי' ואעפ"כ לפעמים תגדל הצלחת הרשעים מצד שהכנתם הטבעיי' תגדל יותר מטבעיי' ובחיריי' של הצדיק כאשר יבערו יותר הקש וקסמין דקים הלחים מהעץ היבש אף שלקש אין להם כ"א הכנה טבעיי' אמנם הכנה טבעיי' של הקש הוא גדול מטבעיית ובחיריי' של העץ. וכן שלימו' הצורה והזדככות' היא הכנה בחיריי' שלא תשלוט בה הרע וע"כ ינצל מרעת המערכ' קצת אף בלי השגח' אישיית מצד שלימו' צורתו אשר לא ישלוט בו הרע ולא מצד שהרע שופע' בכוונ' ותסור מן השלימים רק מצד טבע השלימו' לא יוכל לשלוט בה כאשר אם יסוך אדם מדם הסלמנדרא לא ישלוט בו האש. אמנם לרשעים לא תבוא הרע מצד הכנתם הטבעיי מטוב מזלם. והנה מזה הצד נדע שבהתחבר אדם עם הצדיקים יוכל להצליח עמהם אם יש לו הכנה טבעיי' הגם שאין לו הכנה בחיריי' כאשר יהי' העץ הלח בין העצים היבשים תדלק עמהם. אמנם אם יהי' עמהם ברזל אשר אין לו הכנ' טבעיי' לא ידלק. כך אם יתחבר עם הצדיקים מי שיש לו הכנ' טבעיי' יצליח אף שאין לו הכנה בחיריית הגם שמפאת הכנתו הטבעיי' בלבד לא הי' כדאי להצליח תועיל לו חבורת הצדיקים כמו העץ הלח שבפ"ע לא ידלק כ"א בחיבורו עם העצים היבשים. אמנם מ שאין לו הכנה טבעיי' לא יועיל לו חבורתו עם הצדיקים ומטעם זה יתיישב מ"ש רז"ל תיכף לת"ח ברכה מה שזה סותר לחוש הראות שאנו רואים כמה אנשים אשר נתחברו עם הצדיקים ולא הועיל זה להם להצליח. אך בזה יבואר שזה מפאת שאין להם הכנה טבעיי' כלל. וכן ע"ז הדרך לענין שלימו' החכמה בחבורת החכמים יקבל תועלת אם יש לו הכנה טבעיי' הגם שאין לו הכנ' בחיריי'. והבן הענינים האלו שרמזנו לך כי המה עקרים גדולים יותרו בהם כמה ספיקו' ומבוכות אשר נבוכו בו המפורשים ואפשר יוסכם לזה במ"ש רז"ל בפ"ק דברכו' שהשיבו הקב"ה למשה צדיק וטוב לו צדיק גמור צדיק ורע לו צדיק שאינו גמור רשע וטוב לו רשע שאינו גמור רשע ורע לו רשע גמור כי כפי שלימו' הצורה ועוצם הזדככות' ככה תעמוד מול המזל בהצלחתו וע"כ אם הוא צדיק גמור אזי יקום ויתעודד טוב שלימות צורתו לפסוח ולגונן מול רעת המזל משא"כ באם אינו צדיק גמור שלא יספיק שלימות הצורה להתגבר על רוע המזל. אמנם אם נראה צדיק שאינו גמור שמצליח הוא מצד טוב מזלו או שאינו רע כל כך באופן שיועיל לו מעט שלימות צורתו אמנם רשע וטוב לו הוא מצד טוב המזל אמנם באופן שלא יהי' רשע גמור באופן שגרועות צורתו אשר היא מזוהמה ומגעול' לא יוכל לקבל שום ההצלחה כמו שלא תשפע ההצלח' על הבהמו' וחיתו ארץ מצד בהמיותם שאין להם צורה אנושיית ככה לא תשפע על הרשע הגמור אשר נמשל כבהמו' נדמו אמנם אם לא יהי' רשע גמור באופן שעדיין יש לו שמץ מני הצורה אנושיי' אזי יצליח כפי טוב מזלו. אמנם מה שנראה בחוש שגם הרשע שאינו גמור אינו מצליח זה מצד מזלו והבן בזה. והנה מזה הצד היא ארצינו הקדוש' מיועדת ומוכנ' לטוב ההצלחה המערכ' כי הוא מוטב ומובחר העולם קוטב האמצעי והוא כמרכז אשר בתוך העיגול אשר הוא שורש העיגול וטובו. כך א"י נמזגת במזג השוה וממנה הושתת העולם וע"כ תחול עלי' טוב ההצלח' כמ"ש רז"ל בס"פ בתרא דכתובו' בביאור טוב ההצלח' המערכיו' השופעת שם בשלימו' מופלג וע"כ הרחיק' תוה"ק להקריב בעל מום כמ"ש כי משחתם בהם מום בם ועל המזבח לא יעלה לרצון כי מצד גריעות החומר ופחיתותו יחול עליו צורה פחות' בשחיתו' ותמיתות וז"ש כי משחתם בהם כי השחיתו' הזה אשר העוה והשחית את החומר הוא קבוע בם. וע"כ לא תחול עליו צורה השלימ' מצד הקדושה כי אם מסטרא דמסאבא ר"ל כי היא שורה באתר מסאבא ומטנפא:
וכמ"ש כי ד' אלקיך מתהלך בקרב מחניך כו' ולא ירא' בך ערות דבר ושב מאחריך. ר"ל כי אצל השלם אשר הזדכך צורתו האנושיי' אזי הוא ית"ש שוכן בפנימיותם בקרבם ממש וכמ"ש בקרבך קדוש. אמנם אצל הגרועי' והפחותים הגם שכבודו מלא עולם ואם יעדר חיותו ית"ש מהם לא יתקיימו כמעט קט. אמנם הוא בבחי' אחוריים כנודע וז"ש שהוא ית"ש מתהלך בקרב מחניך דוקא וע"כ לא יראה בך ערות דבר כי אז ישוב מאחריך בבחי' אחוריים וכמ"ש השיב אחור ימינו מפני אויב והוא מבואר. והנה לפ"ז יצדק יותר מאמרם ז"ל בשאל' ששאל אדון הנביאים את הבורא ית"ש מפני מה יש צדיק וטוב לו וצדיק ורע לו כו'. ויש להתבונן בזה שלפי הנראה שענין הטוב והצלחת עוה"ז יש בו שלימו' מה וע"כ יתן אותו לצדיק וא"כ למה יגרע מצדיק עינו ואם שהוא צדיק שאינו גמור למה יגרע מרשע שאינו גמור שגם עליו יחול טוב השפעתו בהצלחת עוה"ז. ואם ששערי תירוצים לא ננעלו ויש לתרץ זה בכמה פנים שונים. אמנם מה שיאות לפי דרכינו על דרך שכתבנו לעיל בסמוך כי שאלת מרע"ה הי' מה שנרא' שהדבר נעזב אל המקריים וההזדמנו' המערכת אשר לא תשקיף על בחי' המקבל הן לטוב או לרע כי אם הי' הענין נוהג על דרך אחד שלצדיקים יגרע חוק פרנסתם ולרשעים יטיב להם הי' בזה פני הראות שהענין הולך עפ"י השגחתו הפרטיי' שמשלם לרשעים שכרם בעוה"ז כמ"ש ומשלם לשונאיו אל פניו להאבידם ולצדיקים מצפין לעולם הצפון וכמ"ש המשורר מה רב טובך אשר צפנת ליראיך פעלת לחוסים בך נגד בני אדם. והכוונ' שזהו בעצם טובה כפול' במה שצופן שכרם לעולם הצפון. אמנם זה אינו רק ליראיו באמת יראה הרוממו' אשר זה עבוד' צפונה שאינו נגל' לבני אדם. וע"כ הוא צופן ג"כ שכרם. אמנם לאלו שחוסי' בך נגד בני אדם בהתגלו' ולבם בל עמם בפיו ובשפת' יכבדוהו ולבם רחוק ממנו אזי משלם להם בעוה"ז. ולפי' הזה נראה שכיוון החסיד בחו"ה שער הבטחון פרק ד' בפי' החלק הששי שכ' וע"כ זכרו דוד ע"ה במלה שמור' ע"ז הענין כמ"ש מה רב טובך כו' ייע"ש אך שהוא ז"ל מפרש שעל העבודה הגלוי' אף שהוא באמת הוא ית"ש משלם השכר בעוה"ז ייע"ש בדבריו ולדברינו הוא רק אם אינו עבוד' תמה ושלימה כי אין לבבם שלם עם ד' אלקיו ודוק. והנה עכ"פ אם הי' הולך על דרך אחד לא הי' מקום להרהר אחרי מדותיו ית"ש אמנם עכשיו שהוא ית"ש מטיב לקצת צדיקים ומריע לקצתם וכן לרשעים יפול החילוף והשינוי בין קצתם. הנה בזה נפל' מבוכה ובלבול לא יוכל המעיין לעמוד על עיקרו של דבר אחרי שאינ' הולכת על סדר וענין אחד שאין הוכח' שנוכיח ממנה שהוא מהשגחתו ית"ש אחרי שאינה שופעת על בחי' המקבלים. משא"כ אם הי' הטוב הלז רק לרשעים הי' ראי' שהוא מהשגחתו אחרי שהוא בפרטו' רק על רשעים כי אם הי' מאת המערכ' אין הבדל בין רשעים לצדיקים וע"ז השיב לו הוא ית"ש שבאמת גם בזה יראה עוצם השגחתו ואופני היושר והשלימו' מבלי עוול וחימוס. כי באמת מי שהוא צדיק גמור בל ישט אחרי רהבי הזמן וחמודותיו וגם מצד עוצם זכותו העצום אשר הוא צדיק גמור עלה יעלה למעל' מן המזל והמזל תוכנע לפניו וגם יושפע עליו רב טוב ושפע מהשגחתו העליונ'. אמנם הצדיק שאינו גמור לא יושפע עליו הצלח' העוה"ז אם מצד מזלו הגרוע אשר לא מעוצר כח השלמת צורתו להתעודד מול רעת המזל. וגם הוא ית"ש אינו מטיב לו כי אולי יהי' נפתה עי"ז אחרי חמדת הזמן כאשר יהי' מפזז ומכרכר נגדו והשעה משחקת לו וגם עי"ז גובה ממנו מיעוט עונותיו. אמנם לרשעים אם יהי' רשע שאינו גמור אזי יצליח אם מפאת טוב מזלו ואם מצד שהוא ית"ש משלם לו מיעוט שכר מצותיו בעוה"ז או שמטיב לו בעבור אשר יחזק קצת ביהדותו כי אם ירעב והתקצף ח"ו במלכו וכמ"ש דקדוקי עניו מעבירין את האדם מדעת קונו אמנם לרשע גמור טוב לא יהי' לרשע גמור אף אם נולד במז"ט כי הוא ית"ש יסלפו בחכמתו כמ"ש ונתתי פני באיש הזה והאבדתי כו' ואם מצד שאין לו שום לחלוחי' של מצוה אין לו להעניק לו בחנם כי כל האומר הקב"ה וותרן הוא יוותרו מעוהי כו'. וגם מצד הכנתו הבחיריי' אשר יבטל טוב הכנתו הטבעיי' כאשר אם ירטיב ומלחלח העץ אשר כפי הכנתו הטבעיית הוא מוכן לשריפה וליקוד אש. אמנם הפעול' הבחיריית אשר נעשה בו אזי הוא מבטל כח הכנתו הטבעיי' והנה אם נסתכל בטוב ההתבוננו' בבחי' חלקיית ופרטיית אשר בו נבדיל בין צדיק לצדיק אם ששניהם כוללים בשם צדיק. אמנם מצד פרטיי' הדבר אשר זה צדיק גמור משא"כ זה וכן ברשעים נתבונן בטוב הבחי' החלקיי' הלזו אזי יראה לנו כי הכל הולך ע"צ הרצון והשגחת הבורא ית"ש. והנה אחר שנמסר לנו הדיבור בחבורינו הלז בענין ג' הנהגות וכי הנהג' המעולה היא הנהג' האישיית אשר היא עלת' על כולנה. הנה עוד נבאר שיש ב' מדריגו' למעלה מזה אשר הוא ית"ש מתחסד עמהם לעבדיו וחסידיו הזכים והברים הא' מהם שהוא ית"ש יחפוץ ביקרו וארשת שפתיו בל ימנע סלה ויגזור אומר ויקום לו וישליטהו בכל העולמו' כמ"ש תמשילהו במעשה ידיך כל שתה תחת רגליו. והכוונ' כי אחרי שכל העולם לא נברא רק בשביל הצדיק כמ"ש וצדיק יסוד עולם ואומר כי זה כל האדם. הנה הוא הסיבה הראשיי' לכל הברואים וכל העולמות והברואים המה מסובבי' עבורו וע"כ יש לו ממשל' עליהם כממשלת העילה והסיב' על העלולים והמסובבים וז"ש תמשילהו במעשה ידיך בעבור שכל הנבראים שתה תחת רגליו ר"ל בעבור סיבתו כמו ויברך אותך ד' לרגלי שהכוונ' היא בעבור סבתי. וכמ"ש רז"ל צדיק מושל ביראת אלקים. אני מושל בעולם ומי מושל בי צדיק שהוא משגיח בהשגחתו האישיית ולפעמים מצד טבע יושרו יחוייב לנקום נקמת החטאים מעדת בני עמינו והוא גוזר גזיר' והצדיק מבטלו. ועוד יש מדריגה שני' מעול' מזה והוא שהוא מתעצם באור יפעת זיו אצולת אומן בת מלך עולם שכינת קדשו עד שניתנה לו במתנ':
וזה הי' מדריגת אדון הנביאים איש האלקים בעלה דמטרוניתא וכמ"ש ביום כלות משה כלת משה כתיב וזה יכול להאדם להשיג ע"י הלימוד תור' לשמה מעומקא דליבא מופשט מכל עניני המורגשו' הגופניות וזהו מ"ש אין התור' מתקיימת אא"כ ממית עצמו עלי' כמ"ש החסיד מהר"מ מוויטעפסק שהכוונ' שיופשט מכל עניני הגשמיו' עד שלא יהי' כמעט בזה העולם והנה מקושר ומדובק באור ורוחניו' התוה"ק ואור שכלו מקיף המושכלות הקדושו' והאורות הרוחניו' אשר בה והוא כסולם אשר על ידה יעלה מעלה מעל' להתאחד ולהתדבק באור הא"ס ית"ש ויתעל' וכאשר יתראה מול פני קונו בתוקף ועוז ההתלהבו' והתשוק' אזי ינתן לו בת מלך עולם במתנה והבן זה. וכמ"ש רז"ל מתחל' נקראת תורת ד' ואח"כ כשעמל בה נקראת תורתו וע"כ נקרא התור' ע"ש משה כמ"ש זכרו תורת משה עבדי וכמ"ש במדרש שהי' למד תור' ומשכח' עד שניתנ' לו במתנה ואפשר שזהו ענין האספקלריא המאיר' שראה משה על ידי' והיא התוה"ק אשר ניתנ' לו במתנה אשר נתעצם ונתדבק בה. וכאשר האריך בזה הרב הביא בטור או"ח סימן מ"ז על מ"ש רז"ל מאי ולא הלכו בה שלא בירכו בתור' תחלה והאריך הוא ז"ל שם לבאר ענין לימוד התורה הוא כדי שתתעצם נפשותינו ורמ"ח איברינו ושס"ה גידנו באור ורוחניו' התורה ותתלבש בה. והנה אם לומד תורה לשמה אזי הוא מתעצם בתור' ונעשה עי"ז ברי' חדשה כמ"ש רז"ל אם בחוקותי תלכו כו' ועשיתם אותם. ודרשו רז"ל כאלו עשאו לעצמו ועשיתם אותם ועשיתם אתם. וכבר ביארנו זה בשערים שע"י התורה הוא ממשיך על עצמו צורה רוחניו' שכליי' מאור וקדושת התור' ונעשה על ידי' ברי' חדשה. וזה ענין שהתורה ניתנ' לו במתנה שאור רוחניות' נמשכת אצלו ומתעצמ' בו וימלא ביתו אור התורה כי טוב הוא. וזה ענין אספקלריא המאיר' שהוא אור התורה שמתעצמ' בו וכמ"ש המשורר כי עמך מקור חיים באורך נרא' אור וע"ז הענין ארז"ל במדרש הביאו רש"י ז"ל בפי' על שיר השירים א"ר נחוני' שאל ר"ש בן יוחאי את ר"א ברבי יוסי אי אפשר שלא שמעת מאביך מהו בעטר' שעטר' לו אמו אמר לו משל למלך שהי' לו בת יחידה והי' אוהבה ביותר לא זז מחבבה עד שקראה בתי שנאמר שמעי בת וראי לא זז מחבבה עד שקראה אחותי שנאמר פתחי לי אחותי רעייתי לא זז מחבבה עד שקראה אמי. והכוונה מול ג' מעלו' ראשיו' שזכרנו והוא עוצם השגחתו הפרטיי'. והב' גודל ממשלה והשלטנו' אשר הבורא ית"ש משליט הצדיק. והג' נתינתו בת מלך עולם לו למורשה. ולעומת השגחתו העליונה אמר שקראה בתי שהוא משגיח עליהם בעינא פקיחא דילי' כמו האב על בתו ומצד שהיא ג"כ שולטת ומושל' קראה אחותי בעבור השתוו' הפעולו' שיש לשניהם כי כשם שיש לו ממשלה כך יש לה השלטנו' והממשלה וע"כ נקראת אחותי בעבור ששוים בפעולת הממשלה כמ"ש הנה זה הי' עון סדום אחותך בעבור שהיו שוים בפעול' המעשים רעים קראו אחותם. ומצד המעלה הג' שניתנה לו במתנה בת מלך עולם והיא התוה"ק אשר היא אצלו ארוס' לאשה כמ"ש אל תיקרי מאורש' אלא מאורסה. וידוע כי התורה היא חכמתו ית"ש וחכמתו הוא מהותו. וע"כ כללות כנס"י נחשבת לו לאם כביכול כאשר הבת הוא קנין ומתנה להאם כך התור' היא קנין ומתנה להשלימים והשרידים אשר ד' קורא עליהם. (ובאמת סוד המאמר הלז הוא עמוק עמוק ע"ד מ"ש האר"י שמדת מלכו' יש לה עלי' למעלה מהתפאר' לחכמה ובינה ואז הוא בסוד אשת חיל עטרת בעל'. וע"כ יתכן לקרותו אמו אך אין לנו עסק בנסתרו'). והנה בזה יתיישב המאמר הפונה קדים בפרק הקדום כי בג' מדריגו' אלו נחלקו השלימי' על ענין מציאת חן שמצא נח בעיני ד' שאחד מהם סובר שענין מציאת חן הלז במה שקשר עמו אהבה להשגיח עליו בעינא פקיחא כמשפט האוהב על האהוב אצלו. וז"ש לאחד שמהלך בדרך וראה אחד ודיבקו עד שקשר עמו אהבה. וכמ"ש לעיל בענין ההשגח' הלז שע"ז נאמר כאשר ידבק האזור כי המה קשורים ברצונו אשר הוא מהותו. ואחד מהם סובר שענין מציאת חן של נח הוא במדריג' מעולה מזה והוא אופן השלטתו אותו להנהיג העולם ולבטל גזירותיו. וז"ש וראה אחד ודיבקו עד היכן עד שהשליטו. וא' מה סובר שענין מציאת חן הלז הוא המדריגה הראשיות אשר היא עלתה על כולנה והיא נתינתו לו המתנה הגדול' בת מלך עולם. והוא מ"ש וראה אחד ודיבקו עד היכן עד שנתן לו בתו. והוא מבואר ע"ד שכתבנו שהתורה מתעצמ' בו ונקנ' לו בקנין גמור וכמ"ש שלמד נח תור'. והוא מבואר ע"ד שכתבנו שמעצם בהירו' הנפש השיג התוה"ק כמ"ש החסיד הגאון המפורסים האב"ד דק"ק בארדיטשוב בס' קדושת לוי על מ"ש אלו קרבנו לפני הר סיני כו' ייע"ש. ובזה נשלם מה שרצינו לבאר בזה הפרק:
אחר שביארנו ענין הנס השגחיי וטוב איכות' נבאר הודו' והלל אשר נתחייב להודו' לבוראינו כעל כל טוב אשר גמלנו כרחמיו וחסדיו הגדולים: