חינוך בית יהודה· רבי יעקב צבי יולס
פרק לב
אם היות שביארנו ענין הבדל הנבואות שבין אספקלרי' המאירה ובין אספקלרי' שאינה מאירה נבין ההבדל אשר בין האמוראים במעלת הענוה שאחד אומר אתי דכא ואחד אומר אני את דכא. והוא כי אחד מהם סובר שע"י הענוה יושלם בשלימות מופלג עד שיתדבק באור הנשמה המאירה ומזהירה ויזכה למעלות הנבואה של מרבע"ה והוא ע"י אור הנשמ' שהיא דבוקה בו ית"ש וע"כ זכה משה למדריגת הנבואה הלזו מצד היותו שלם במדה הלזו. כמ"ש ואיש משה עניו מאוד וע"י התדבקותו באור הא"ס ית"ש הנה הוא אצלו ית"ש שמי שמי' כביכול וז"ש אתי דכא אך ח"א שלא יגיע כ"כ למעלות השלימו' ע"י הענוה לחוד כ"א ע"י הענוה הנה הוא כמראה המלוטשת משולל מכל הגוונים כי אינו מחזיק עצמו לכלום והוא לדעתו משולל מכל השלימות וע"כ מתראה בו צורה האלהית והצורה האלהית מתאחזת ומתראה במראה השכל הלז' נמצא הוא את דכא שצורת הרוחניות מתראה בו והבן. אמנם מה שזכה משה רבינו ע"ה למדריגת הנבואה הלז' לא מצד ענותנותו כ"א מצד החסידות. ולדעתי בזה נחלקו רז"ל אם הענוה גדול' או החסידו' שחד סובר שהענוה גדולה שנאמר רוח ה' משח אותי לבשר ענווים ואחד מהם סובר שהחסידו' גדולה
שנאמר אז דברת בחזון לחסידיך. ולדעתי נחלקו במחלוקת זה אם מצד הענוה יזכה למדריג' העליונ' של נביאות מרע"ה דמאן דאמר הענוה גדול' סובר שמה שזכה משרע"ה למדריג' הנבואה עליונ' מה שלא זכה שום נברא וחוזה הוא ע"י הענוה. ומאן דאמר שהחסידו' גדול' סובר כמ"ד אני את דכא שלא יזכה למדריגה העליונ' ע"י הענוה ומה שזכה משה הוא מחמת גודל חסידותו שהיא גדול' מן הענוה. והנה ע"י הענוה אשר עי"ז אור השפעתו וצורתו העליונ' מתראה בו הנה ע"י מדה הלז' עשה יעשה לו דרך מפולש ומסילה ישרה אל מול השגחתו המעולה והנהגתו האישיית. כי עין השגחתו הוא על הנדכאים ושפלים וכמ"ש ואל זה אביט אל עני ונכה רוח וחרד על דברי. וז"ש המשורר ידרך ענוים במשפט וילמד ענוים דרכו. כי ענין ההנהג' האישיי' נקראת משפט כמ"ש בב"ר מלך במשפט יעמיד ארץ כאשר ביארנו זה לעיל בפרק ה' ונקראת כן בעבור שהוא עושה הדברים במשפט ודין לאנשים הראויים אלי' מאין עוול ועוות. והנה כאשר יחזיק האדם בענוה הנה האור התור' העומד למולה מתפלשת אורה וזוהרה בה כי היא אינה שופעת כ"א על הענווים כמ"ש למה נמשלה תור' למים מה מים מניחים מקום גבוה ויורדים למקום נמוך כך התור' אינה מתקיימת כ"א במי שדעתו שפלה עליו והוא ע"פ הענין שביארנו כי השכל הנקנה בו קנין הענוה והשפלות אשר הוא משולל ונעדר בדעתו מכל השלימו' אזי הוא כמראה המלוטשת ומשוללת מכל הגוונים ומתראה בו אור התור' ויבריק זיוום והדרה על האיש הלזו. וע"כ אמרו שמי שמקריב עולה שכר עולה בידו מנחה שכר מנחה בידו אבל מי שיש בו ענוה כאלו הקריב כל הקרבנו'. והבאתי מאמר ע"ז בפרק כ"ז והוא ע"פ משל שהבאתי בפרק כ"ט בענין הארבעה ציירים שהרביעי לא צייר כלום רק טחה בטוח חלק אשר כל הצורות העומדות למולה היו מתראות בה. וע"כ כל צייר לא הי' לו כ"א ציור אחד מכותל אחד. והצייר הרביעי הי' בכותלו ציור של שלשה הכותלים. וז"ש שאם מקריב עולה שכר עולה בידו מנחה שכר מנחה בידו אמנם מי שדעתו שפלה הנה היא מראה מלוטשת משוללת מכל הגווני' וע"כ כל הצורות יתראו בו ומעלה עליו כאלו הקריב כל הקרבנו'. וע"כ אמרו כל המתויהר אם חכם הוא חכמתו משתכחת ממנו. והבאתי המאמר הזה בפרק כ"ח. והטעם ע"פ מה שביארנו בפרק כ"ט כי אי אפשר לקבל צורה מה כ"א בהפסד והכלה צורה אחרת הקודמת. אמנם כשיהי' צורה הראשונ' על עמדה אי אפשר שיקבל צורה אחרת כאשר ביארנו שם. שזהו הענין הוא נוהג אם בעניני' הטבעיי' ואם במלאכותיים ואם בלמודיית. וע"כ כאשר יתגאה ויחשוב בדעתו שהוא מושלם ויקבע בה צורה זו אי אפשר לו לקבל צורת החכמ' והתעודה ואף אם כבר קיבל קצת מן החכמ' והתעודה ואף עשה יעשה לה כנפיים כנשר והתעיף עיניך בו ואיננו כי אי אפשר לשני צורות להיו' מחוקות כאחד כי התור' לא תחוקה כ"א בבר לבב ונקי אשר לא עלה עלי' תמונת כל צורה אחרת. והנה עי"ז מי שהולך בדרך הענוה והשפלו' יזכה לכתר של תור'. וע"י דביקותו בתור' יזכה להיו' אור השגחתו ית"ש חופף עליו כי הוא עשה לו דרך כבושה וסלול אשר ע"י דרך הלז' יגיע עליו אור השפעתו העליונ' והוא הדרך הסלול אשר בבר לבבו וזכות נפשו מחמת השפלת דעתו וזעירותו אצלו. וע"כ הוא מוכן לקבל כל הארות שיעמדו למולה כי ע"כ דמיתי השפעה הלז' לאור כי כאשר האור הלז' מושג ע"י כלי הרואים המשוללים מכל גוון כך האור הלז' יושג לענוים המשוללים מכל שלימו' לפי מיעוט דעתם עליהם וז"ש המשורר אשרי אדם עוז לו בך מסילות בלבבם. ר"ל אשרי אדם שעוז אשר לו הוא בך ע"י ההנהגתך האישיי' מבלי מיצוע וזהו ע"י המסילות והדרך הכבושה אשר בלבבם הוא המסילה ההולכת בית אל. וז"ש מסילות בלבבם. וע"ז הענין יבואר המאמר שהבאתי בפרק כ"ה ושם דרך אראנו בישע אלהים אל תיקרי ושם דרך אלא ושם דרך שהכוונ' שאי אפשר לקרות ושם דרך אם לא כשקורא ושם דרך. וזה דרכנו לפרש בכל מקום שארז"ל אל תיקרי והכוונ' בזה שענין ושם דרך הוא כי באמת ההנהג' האישיי' הלז' שופעת מבלי מיצוע. אך כבר כתבנו שהאדם צריך לעשו' דרך ושביל להנהג' הלזו כי אם לא יסיר המסכים המבדילי' בינו לבין אלהיו אזי לא יאיר בהלו נרו עלי ראשו וכמ"ש המשורר [תהלים ל"ז] מה' מצעדי גבר כוננו ודרכו יחפץ ר"ל הגם שמה' מצעדי גבר כוננו והוא ע"י הנהג' האישיי'. אמנם הוא ית"ש יחפוץ דרכו שיעשה דרך כבוש וסלול שבה תסוב ההשפע' אישיי' וז"ש ושם דרך כשהוא משים דרך אזי אראנו בישע אלהים. אמנם רז"ל ביארו שענין הדרך הלז' הוא הענוה והשפלות שיהי' בדעתו משולל מכל השלימו' ומדות מעלות ואף כשיהי' מעשיו נוטפים כמור ואהלות. אמנם כשישים למול עיניו טובות הבורא ית"ש העודפות עליו ורב רוממותו וגדלותו ואח"כ יתבונן במעשיו כמה נטיות אשר הי' בהם להפקת רצונו מבלי השילום גמול לו ית"ש ויעריך אותם מול טובותיו ורוממותו ויבין וישכיל איך החיוב מוטל לעבוד עבודת ה' באמת אזי יבין כי עדיין לא התחיל בעבודה משולל מן השלימו' וע"כ יאיר עליו אור השפעתו:
כמ"ש אני את דכא כאשר ביארו לעיל וז"ש אל תיקרי ושם דרך שאי אפשר להשים דרך אל אור השפע' האישיי' הלז' כ"א כשישים ויאמד דרכו ויבין כי אינו מושלם בשלימו' העבודה לפי ערך נגד אדון העולם ית"ש ואז ישפיל דרכו. וזה יהי' הדרך ישכון אור השפע' האישיי'. וע"ז הענין אמר המשורר מי יעלה בהר ה' ומי יקום במקום קדשו והוא הנהג' האישיי' אשר הוא במקום כבודו לא יתייצבו שם כ"א נקי כפיים ובר לבב ר"ל שיהי' נקי מן המבירו' ויהי' בר הלב וזכות המצפין מן התרוממו' הלב וגבהותה כשיחשוב שיש לו צורה ושלימו' רק לבבו יהי' בר וזך מבלי שום צורה ושלימו' בדעתו וז"ש אשר לא נשא לשוא נפשו שלא הרים ונשא לבבו בשוא ותפל. כי באמת אין לו שום מעלה וחשובו' אשר עבורו ישא לבבו ולא נשבע למרמה. ואפשר לפרש זה על ענין השבועה שמשביעין אותו בשעת לידה אפילו כל העול' כולו אומרין עליך צדיק אתה הוה בעיניך כרשע ולא נשבע לשקר ולמרמה שבוע' הלזו כי באמת הוא מחזיק עצמו כרשע. וע"ז אמר ישא ברכה מאת ה'. ר"ל הברכ' והשפע מאת הנהגתו האישיו' שהוא מידו ית"ש וזה נקראת ברכה מלשון בריכ'. כמ"ש לעיל בפרק כ"ה. וצדקה מאלהי ישעו לא מאת מערכת השמיים כ"א צדקה מאלהי ישעו. ואמר שזה המושלם בשלימו' הענוה הלזו הוא דור דורשיו שדורשים וחוקרים אחר הבורא ית"ש. מבקשי פניך יעקב סלה שהמה מבקשי' אור פניך והוא אור הפנימיו' המתעצמת בו ית"ש כמ"ש יאר ה' פניו כמ"ש בפרקים הקודמים והזכיר יעקב בעבור שהוא הי' מושלם ע"י הנהג' האישיית הלז' כמ"ש בפרק זיין שזהו ענין שלש שמות שנקראו לו ולפי שהזכיר שהוא ית"ש מנהג העולם ע"י הנהג' האישיית המיוחדת וע"י הנהגת המלאכים והמערכת. והנה הנהג' האישיית הוא חבוי וטמון ונעלם ואינו ניכר כ"א לדורשים ומחקרים ומתבוננים במפלאות תמים דעים. אמנם ב' הנהגו' הקודמים המה נראים ונגלים כי זהו ענין שארז"ל בב"ר ואהי' אצלו אמון אמון פדגוג אמון מכוסה אמון מוצנע שהכוונ' שע"י התור' שעל ידה נבראת העולם ועל ידה הוא מתקיים ועל ידה באי' שלש' הנהגו' האלו. האחד הנהגת המערכת שהוא מגדל אותנו ומאמן אותנו כפדגוג. והשני' הנהגת המלאכים שהיא מכוסה קצת בדבר אחר כי השמים ביניהם לבינינו ואמון מוצנע הוא הנהג' האישיית שהיא מוצנע ונעלם. וע"ז אמר שאו שערים ראשיכם והמה שערי ההבנ'. והנשאו פתחי עולם ר"ל שמצד ההכרח הנרא' ונגלה לעין כל אי אפשר להכחישה והוא המון חיילי השמים ומערכותי' תנשאו בירא' ופחד ויבא מלך הכבוד. וע"ז אמר מי זה מלך הכבוד ד' עזוז וגבור ד' גבור מלחמה שהוא עזוז וגבור מצד המערכה והוא גבור מלחמ' ע"י המלאכים שהמה גבורי כח עושי דברו כמו במלחמת סנחרב ויצא מלאך ה' ויך במחנ' אשור ואמר אח"כ שאו שערים ראשיכם והמה שערי ההבנ' וטוב התבוננו' ועיון בהנהגתו האישיי'. וע"ז אמר ושאו פתחו עולם והוא כמצווה שישאו עצמם מצד גודל העיון והתבוננו' במפלאו' תמים דעים ויבא מלך הכבוד מי הוא זה מלך הכבוד ה' צבאו' הוא מלך הכבוד ר"ל מצד עצמותו שהוא מושל על כל צבאו' המערכת וגדודי השמים והמון רובי רבבות אראלים ומצוקים והוא מלך הכבוד סלה מצד ההנהג' האישיי' שהיא נצחיות כנצחיותו כמ"ש בפרק ב'. והנה מבואר שזה הענין יושג ע"י הענוה שאף אם הוא ית"ש יגדלהו וינשאהו יהי' בעיניו על ערכו הראשון כאשר פרשנו זה הענין בפרק כ"ה ואזי לא ידקדק הקב"ה עמו בדינו כמ"ש למי נושא עון למי שעובר על פשע שהוא עניו אז הקב"ה נושא עון שלו ואינו מדקדק בדינו. וע"ז הענין אמר אדון החכמים [קהלת יוד] זבובי מות יבאיש יביע שמן רוקח יקר מחכמ' ומכבוד בכלות מעט לב חכם לימינו ולב כסיל לשמאלו וגם בדרך כשהסכל הולך לבו חסר ואומר לכל סכל הוא אם רוח המושל תעלה עליך מקומך אל תנח כי מרפא ינוח חטאים גדולים. והביאור הדברים לדעתי שאומר כאשר זבובי מות יבאיש יביע שמן רוקח כך יקר מחכמ' וכבוד ר"ל שמונע מחכמ' וכבוד של מע"ט שלו או חכמ' וכבוד המושפע מהנהג' האישיית סכלות מעט שמעט סכלותו ימנע ממנה והיא הסכלו' באמונת הבורא ית"ש ודרכי עבודתו השלימי' וחושב שכבר הגיע לגדר העבודה ואמר שלב חכם לימינו להסתכל מה שיש עוד להימין במע"ט ולידע שעדיין לא יצא י"ח. ולב כסיל לשמאלו שהוא מביט לאחוריו איך הוא פרוש מדרכי העבירות ומדרכי היצה"ר שהוא בשמאל וגם בדרך כשהסכל הולך לבו חסר ואינו מבין שהוא אינו יודע מדרכי השלימות ואומר לכל סכל הוא שהוא חושב ששאר האנשים אינם יודעים בדרכי הבורא ית"ש כ"א הוא היודע ואמר עוד כמזהיר לבל יתגאה בדרכי טובות הבורא העודפות עליו ויחשוב שאחרי שרממו ונשאו הנה הוא רם ונשא ביקר המעל' וחשיבות ואמר אם רוח המושל ית"ש תעלה עליך שיעלה עליך רוב נדבתו ורוב חנותו אזי מקומך אל תנח ר"ל מקומך ומדריגותך השפילה אל תנח להאחז בדרכי המעל' והחשיבות והתרוממו' והתנשאות כי מרפא ינוח חטאים ר"ל אם תרפה ותעזוב מדרכך הקודם ותאחז בגאוה וגודל לבב זה ינוח לך חטאים גדולים כי הבורא ית"ש ידקדק עליך יותר בדינך וכמ"ש החסיד לתלמידי' אלו לא הי' לכם עון הייתי דואג מדבר שהוא יותר מעון או יאמר כי מרפא ר"ל שתעזוב ותרפא דרכי הגאוה והמעלה שרממך הבורא ית"ש יניח לך חטאי' רבים כמ"ש למי נושא עון למי שעובר על פשע. וראיתי בראב"ע בפי' קהלת שמפרש אם עלית בחכמתך עד מעלת הממשלה כענין כי מבית הסורים יצא למלוך מקומך אל תנח והענין שפלות רוח עכ"ד וראיתי וישמח לבי שכוונתי קצת לדעתו הגדול. ובזה נשלם מה שרצינו לבאר בזה הפרק: