חינוך בית יהודה· רבי יעקב צבי יולס
פרק לא
אם היות שהנפש הלז' היא זכה ולטושה. והנה כאשר לא יושג המובט ע"י המראה הספיריי כ"א באמצעית האור ככה חוייב שלא יושג המובטים השכליים ע"י הנפש השכליית כ"א באמצעית אור הנפש האלקות:
הקודם הוא מבואר כי אין ענין מראה ספירי הלז' אור עצמותית רק מראה מלוטשת נעדרת הגוונים ע"כ על אור שיהי' אזי יתפלש המובט הלז' ויתראה בה. אמנם אם חושך ישופהו אזי לא יתראה בה שום מובט כי אין לו אור עצמותיי כ"א מראה משוללת הגוונים והיא מלוטשת. והנה בזה יתבאר הנמשך כי לא יסתכל דרך המראה הספיריית והוא הנפש השכליית כ"א ע"י אור שיאיר לו. כי הנפש הלזו הוא באמת שפילה ואפילה אין לה אור בעסקי הבורא ית"ש אך ורק כשיאיר לה אור נפש האלקי אשר היא גזורה ממחצב הנועם העליון והוא חלק אלוה ממעל ניצוץ ושביב אשו הגדולה והנוראה המאירה ומזהירה. ועל זה אמר המשורר כי עמך מקור חיים באורך נראה אור. והכוונה כי מקור חיי הגוף הוא נשמת אל כי היא שואבת החיים מחי החיים. וז"ש כי עמך. הנשמה שהיא מקור החיים ועי"ז באורך נראה אור ע"י הנשמה שהיא אורך שהוא חלק אלוה נראה ומתראה אור אלהותך והשגת אמיתת מציאותך במראית הנפש והשכל היולנאיי. וזה הענין שארז"ל גדול כח הנביאים שמדמין הצורה ליוצרה ר"ל שהצורה אלקות שלהם אשר השלימו אותה בכל מיני השלימות שיהי' בדמות וצלם העליון. וע"כ היא מאירה לשכל האנושיי להשיג אמיתת מציאותו ית"ש. וז"ש כל הנביאים ראו באספקלרי' שאינה מאירה ומשה מסתכל באספקלרי' המאירה. והכוונ' לדעתי כי השגת הנביאי' בנבואה הי' ע"י שהיו משלימים הצורה הנכבדת שהיא שכל האנושיית בכל מיני השלימות עד שיהי' כסא נכון להיות שורה עליו נשמת שדי ולהיות חופף עליו ולהאיר לה באור הרב והיקר ועי"כ ע"י השכל המושלם והנפש שהאירה לה היו משיגים הנבואה כדמיון המראה שאין לה אור עצמותיי כ"א שהיא מלוטשת ומזוככת כן מחמת הזדככות ולטישת שכלם השיגו אור הנבואה והצורה הנכבדת שעומדת למולה וזהו ענין אספקלרי' שאינה מאירה ר"ל שאינה מאירה בעצם כ"א כשיהי' במקום אורה ויעמוד נכחה דבר מה תקבל צורתה כן ענין נבואתם ע"י מראה השכל המלוטש ומזוכך באמצעית אור הנפש העליון המאיר להם אמנם נבואת משה לא הי' ע"י שכל האנושיי כי הי' מקושר ומדובק בעצמותו ית"ש בלי שום מונע מהגוף כי נזדכך חומרו והי' קדוש וטהור כשכליים הנבדלים וע"י אור הנשמה המזהירה ומאירה אשר הי' מתעצמת בגופו הקדוש והטהור השיג נבואתו שלא הי' מצטרך לאמצעות השכל בין הנשמה והגוף כי הגוף הי' יכול לקבל אור הנשמה המזהירה בלי אמצעות השכל. וע"כ כל הנביאים כשהיו רואים הנבואה הי' גופם נמס וחרד עד שלא נשאר בהם כח. ולפעמים לא נשאר בהם כח לעמוד על עמדם ונפלו על פניהם ארצה. אמנם משה רבינו ע"ה הי' עומד זקוף מחמת שגופו נזדכך מחומריותו והי' קדוש וטהור ולא הי' מונעו מהשגת שלימותו וע"כ ראה נבואתו ע"י אספקלרי' המאירה והיא הנשמה האלקות המאירה ומזהירה בלי אמצעות השכל ולדעתי זה הענין שארז"ל כל הנביאים נתנבאו בכה מוסיף עליהם משה שמתנבא בזה שנאמר זה הדבר. והנה זה הענין מקושי ההבנה למה יבדלו בלשון הנבוא'. גם מה ענין המעלה והחשיבות במ"ש לשון זה אך הכוונ' על ענין שדברנו כי כל הנביאים לא השיגו נבואתם כ"א ע"י השכל האנושי המלוטש ומזוכך וזהו אספקלרי' שאינה מאיר' שאין לו אור עצמותי רק שמתראה בה המובט העומד נכחה והנביא משיג ע"י המובט המתראה בשכל האנושיי. והנה כאשר יסתכל אדם במראה וירא' בה צורת אדם הידוע לו לא יאמר שזה האדם כ"א בזה הצורה המתראה במראה הוא צורת אדם כי אין במראה הלז' האדם רק צורת אדם ודמיונו מתראה בה כך הנביאים שראו הנבואה דרך מראה השכל הנה לא ראו עצמות הנבוא' רק צורתו ודמניונו ע"כ אמרו לשון כה שהוא כדמיונה. אמנם משרבע"ה לא ראה דרך אספקלרי' שאינה מאירה והוא השכל כ"א ע"י אור אספקלרי' המאירה והיא הנשמה המאירה ומזהירה ועל ידה ראה עצם הנבוא' ואמתתה. ע"כ אמרו לשון זה כי באור הלז' השיג עצם הנבואה לא דמיונה וצורתה והבן. וע"ז הענין אמר באורך נרא' אור שזה ענין הנבואה של שאר הנביאים שע"י האור הנבוא' וזהירתה נרא' אור אחר והוא צורת ודמיון האור הלז' וז"ש באורך שהוא אור הנבוא' נרא' ומתראה במראה השכל אור אחר כדמותה. וז"ש נרא' אור. וז"ש גדול כח הנביאים שמדמין צורה ליוצרה ר"ל צורה המתראה להם במראה הלז' ליוצרה שהבינו שהצורה הלז' הוא מצורת הנבואה העומדת למולה שמתראה במראה השכל המלוטש ובזה נשלם מה שרצינו לבאר בזה הפרק: