אור ברסלב

חינוך בית יהודה· רבי יעקב צבי יולס

פרק כה

פרק כד

להיות שביארנו בפרקים הקודמים שענין המערכ' הכוכבים המה אשר הנהגותם נודעה לכל. אמנם ההנהג' האישיית הוא נעלם ונסתר ולא ישיגנה כ"א הפקח והנלבב אשר הבחין בברור שכלו ועוצם הכרתו איכות השגחתו ית"ש והנהגתו האישיית אשר היא מסור' בידו להנהיג בו הקרובים אליו והרוצים בגזירתו אמנם העובדי כוכבים מכחישים זה וכמ"ש ע"ז המשורר למה יאמרו הגוים אי' אלקיהם ואלקינו בשמים כל אשר חפץ עשה. ויש להעיר בזה לפי הפשט אשר המאמר ואלקינו הוא מאמר סותר לדבריהם שאומרי' אי' אלקיהם והנה יש לדקדק לפ"ז דמתחלה אמר לא לנו ד' לא לנו כי לשמך תן כבוד על חסדך ואמתך שעכשיו בהיותך מסתיר פנים מאתנו אין שמך מחולל באמרם אי' אלקיהם כי לא נראי' פעולותיו וא"כ מה הי' המקרא חסר בזה שהוצרך עוד לומר שאלקינו בשמים מי לא ידע זה שהוא בשמים ויעשה כל מה שיחפוץ. אך לדעתינו הכל הוא מאמר העובדי כוכבי' שהם יודעים שענין אלקותינו הוא הבורא ית"ש בכבודו ובעצמו המנהיג בהנהגתו האישיית כמ"ש ד' בדד ינחנו ואין עמו אל נכר. אמנם אלקותם הוא המערכת השמיים. וז"ש שעכשיו שהנהג' האישיית אינה נראית בעולם אמנם הנהג' המערכת היא נראית לעין כל. וז"ש אי' אלקיהם והיא הנהג' האישיית אשר ע"ז נק' אלקי ישראל וזה אינו נראה אמנם אלקינו מה שאנו עובדים והיא מערכת הכוכבים הוא נרא' לעין כל בשמים כל אשר חפץ עשה אחרי שאנו רואים שהוא משפיל אתכם שבודאי אין זה רצון אלקיכם ע"כ לומר שהוא ברשותו ויעשה כל מה שיחפוץ זה עיקר טענתם הבדוי' והכוזבת בעבור שהנהג' האישיות היא חבוי' וטמונה. וע"ז הענין יסד המשורר מזמור השמים מספרים כבוד אל ומעשה ידיו מגיד הרקיע יום ליום יביע כו' אין אומר ואין דברים כו' בכל הארץ יצא קום כו' לשמש שם אהל בהם כו' תורת ד' תמימה כו' משפטי ד' אמת צדקו יחדיו עד יהיו לרצון כו' ויש להעיר במזמור הלז כמה הערות:

הערה א' מ"ש השמים מספרים כבוד אל מה ענין סיפור הלז' כי הם אינם בעלי גשמיים ולמי ומי המה מספרים:

הערה ב' מ"ש ומעשה ידיו מגיד כו' מה ענין מעש' ידיו. ורז"ל דרשו מעשה ידיהם של צדיקים וגם זה אינו מובן:

הערה ג' מה טעם שנותו את טעמו בזה ולא אמר מספר כ"א מגיד ומה ענין הגדה הלז':

הערה ד' למה הזכיר כאן הרקיע שנראה שהוא ענין זולת השמים שהזכיר ומה ענינו:

הערה ה' מ"ש יום ליום יביע אומר ולילה לליל' יחוה דעת מה ענין הימים האלו שמביעי' אומר ומה ענין הלילות המביעים דעת שלפי האמת אינם בעלי אמיר' ודיע'. גם מה טעם השינוי שהזכיר אצל היום אמיר' ואצל הלילה דעת:

הערה ו' מ"ש אין אומר ואין דברים שהוא סותר למ"ש בתחלה יביע אומר השמים מספרים. גם מ"ש בלי נשמע קולם הוא מיותר שבודאי אם אין אומר אינו נשמע קול. גם הוא כפל לשון במ"ש אומר ודברים. ואנחנו לא נדע ההבדל ביניהם:

הערה ז' מ"ש בכל הארץ יצא קום ובקצה תבל מליהם. שהוא סותר למ"ש בתחלה אין אומר ואין דברים גם הוא מיותר לאחר שאמר בכל הארץ. הנה נכלל בזה קצה התבל שהיא בכללות הארץ:

הערה ח' מ"ש אח"כ לשמש שם אהל בהם והזכיר מעלות השמש ואופני מהלכתו ואיכות חמימותו מה ענינו לכאן:

הערה ט' מ"ש אח"כ תורת ד' תמימה ופרט ששה דברים המגדלים שלימות' והם משיבת נפש מחכימת פתי משמחי לב מאירת עינים עומדת לעד צדקו יחדיו ואנחנו לא נדע איכות מעלתם ואיך המה מושלמים ע"י תוה"ק:

הערה י' מ"ש אח"כ הנחמדים מזהב ומפז רב ומתוקי' מדבש. ואינו מובן איך מתייחס מעלת לזהב ופז ודבש. ושאר הערות שיש להעיר בזה עד תשלום המזמור לא רצינו להעיר בכדי שלא נצא מדרך הקצרה והרוא' יראה אותם עין בעין:

אמנם לפי דברינו יתפרש יפה בדרך רמז שהוא כיוון אל שני הנהגות האלו והמה הנהגת המערכת הכוכבים הקבועים בשמים והנהג' האישיית. ועל הראשונ' אמר השמים ידועים הנראים לכל המה מספרים כבוד אל לכל הבריות כי הוא ניכר לכל גדולת האדון מגדולת עבדיו ומשמשיו הנראים (ובזה הותר הספק א'). אמנם ומעש' ידיו שהוא הנהג' האישיות אשר הוא מעשה ידיו בפועל בלי שום מיצוע (וע"כ ארז"ל מעשה ידיהם של צדיקים כי השפע הלז' נשפעת ע"י מעשיהם של צדיקים וז"ש ומאי ניהו מטר כי המטר נמשך מהשפעה אישיית) מגיד הרקיע שעל ראשי החיות שמשם נמשך השפע' הלז' כמ"ש לעיל בפרקי'. ועל כן אמר מגיד שהוא ענין נעלם כמ"ש בזוה"ק כי הנהג' האישיית הלז' היא חבוי ונעלם ולא ידעם כ"א המשכיל (ובזה הותר הערה ב' ג' ד'). יום ליום יביע אומר הכוונ' כי השפעה האישיות הלז' הנקראת יום כמ"ש לעיל בפרק י"ג כי יש בה היתרונות אשר ליום הנה הוא בהנהג' האישיות הלז' כמ"ש בפרק ט"ז ונתבאר בסמוך בס"ד ואמר שהימים האלו המה מביעי' ונובעים אהבה ותפארת כמו יתאמרו כל פועלי און. את ד' האמרת היום. וד' האמירך היום. שהוא לשון חיבה ותפארת. כן ע"י הנהג' האישיית הלז' המיוחדת אלינו הנה אנו מכירים גודל חביבותו עלינו בהשגחתו עלינו בפרוטרוט גם זאת הית' לנו לכבוד ולתפארת ולילה לליל' היא הנהג' המערכת מחווה ומורות לנו דעת להכיר הבורא ית"ש. כי ע"י הנהגות הגלגלים והמערכות יכיר אלקי עולם ד' המנהיג הגלגל בכח שאין לו קץ ותכלית מכח שאין לו הפסק וכמ"ש מרגליות גדולה הי' בצוארו של אברהם אבינו ע"ה שכל חולה שרוא' אותה מיד מתרפא וכשמת אברהם נטל' הקב"ה ותלא' בגלגל של חמה. וכבר ביאר יפה הרב בעקיד' שהמרגליות הלז' היא הוראת דעה והשכל באמונת אלקי עולם שכל חולה באמונ' הלז' שראה אות' והיטיב בעיניו דעתו מיד נתרפא מארס המינות אשר הי' עוקצתו. וכשמת אברהם תלאו הקב"ה בגלגל חמה כי על ידה ניכר מציאותו ית"ש ולא נכחד הדעת הנכון (ובזה הותר הער' ה'). אין אומר ואין דברים אמר על הנהג' האישיית כי הוא טעם נסתר. וע"כ רוב המון הבריות אין מכירין מעלת'. וע"כ אמר אין אומר ר"ל שאין נראית מעלת האמיר' והשבח והתפאר' הלז'. ואין דברים ר"ל שהבריות ידברו בעדה ויתפלספו עלי' לחקור על מהות' כי אינם מתבוננים בה כלל. והטעם הוא מבלי נשמע קולם ר"ל שהוא מבלי נשמע קול הברת הנהג' הלז' כי היא צנוע' ככלה לא נשמע קולה כי היא משפעת לאנשים הקרובים אל ד' בחשאי (ובזה הותר הערה ו'). אמנם הנהג' המערכיות הנה נשמע קול הברת' כי בכל הארץ יצא קום ומשיחותם וע"כ היא לא נעלמ' מעין ואף בקצה תבל מליהם של הבריות ממנה ומהנהגת' ומתהתחכמותם על ידי' לממציא כל המציאים (ובזה הותר הערה ז') והנה הזכיר השלטון הגדול אשר במערכת והיא השמש אמר כי לשמש שם אהל בהם כי היא מושלת בכל חיילי הכוכבים וצבא השמים. אמנם להורות כי הוא ג"כ אינו מלך כי יש עליו מלך אשר הוא נכנע לעבודתו ע"כ אמר שאם שהוא נתון באהל ונרתיק' שלו הנה הוא יוצא בע"כ ממקום חדרי עונג שלו כחתן היוצא מחופתו ואם שהוא צער לו אמנם בהכירו שעוש' בזה רצון קונו הנה הוא שש כגבור לרוץ אורח. כאשר פרשנו בזה מה שיסדו מסדרי התפל' שמחים בצאתם וששים בבואם עושים באימ' רצון קוניהם. הכוונ' שאם שהם עומדים ומשמשים בחיל ורתת וזיע בהיותם משמשים לפני מלך רם ונשא. אמנם אעפ"כ המה בשמח' כי הם יודעים שבאותו יראה ופחד המה עושי' רצון קוניהם כי זה רצונו להתיירא מלפניו. וז"ש עבדו את ד' בירא' ר"ל שתדעו שבירא' זו אתם עובדים השם ועושים מצותיו שציוונו לירא מפניו כמ"ש את ד' אלקיך תירא ועי"ז תגילו ברעדה כי בזה מקיימים מצות קונם. וז"ש שמחים בצאתם וששים בבואם אף שהם בפחד ורתת אעפ"כ הם שמחים בזה כי הם יודעים שעושים באימה זו רצון קוניהם ושמחים בקיומם מצו' זו. וז"ש ישיש כגבור לרוץ אורח שאם שהוא ירא וחרד אעפ"כ הוא שש ואם שהוא דבר קשה אצלו ואמר במהלכתו כי מקצה השמים מוצאו ותקופתו על קצותם ר"ל אותו הקצה שסיבב אתמול הוא מסבב גם עכשיו וזה מור' שמעשהו אינו לרצונו כ"א כפי הטבע שהטביע בו הבורא ית"ש כמ"ש החסיד בחו"ה שער הבחינ' שע"כ הוא ית"ש ברא בריות משונות זו מזו להורות שעשה זאת ברצונו כי העוש' ברצונו הוא עושה מעשים משתנים כרצונו וחפצו. והורה בזה המשורר לבל נטע' אחר מערכת השמים ח"ו כי הוא מבואר כי אין להם שום ממשלה כ"א הכל נכנעים לפני הבורא ית"ש אשר הוא גבוה עליהם. וביאר זה מהשמש שהוא החשוב שבהם ששם לו אהל ונרתיק' בהם אעפ"כ הוא יוצא בהכרח ושמח בזה שזה מורה שיש גבור עליו אשר הוא מוכרח לעשות רצונו. והב' כי הוא עושה פעול' אל תמיד שזה מורה שאין זה ברצונו כי אם בטבע שהטביע בה הבורא ית"ש (ובזה הותר הערה ח'). ויתכן לפרש מ"ש ישיש כגבור לרמוז שאין השפעתו מתחדש אצלו לפי רצונו שא"כ יתחייב אצלו העצם. אך היא כפעול' הנעשה בו על קנין השלם שאינו מתחדש אצלו שום דבר. וע"כ הוא שמח בפעולתו כי כבר ידע שהוא ביכולת על הפעול' הלז' שכבר עשה אותו תמול שלשום. וז"ש ישיש כגבור לרוץ אורח שהוא דבר המורגל אצל הגבור לא יחרד ויתעצב ע"ז. וכן השמש בתקופתו כי מקצה השמים מוצאו ותקופתו על קצותם בתמידות והרגל וע"כ לא תתעצב כי היא יודעת שתוכל עשוהו ואמר עוד ההבדל אשר בין המערכת הכוכבים לבין השגח' האישיית כי היא שופעת על הכלל לא תוכל למנוע משום אדם הן טוב השפעת' הן הרע אשר תזול ממותרותם כמ"ש המחקרים וז"ש ואין גם אחד נסתר מחמתו שזה מורה שאין ענין רצוני כ"א טבעיי לא תשקיף על בחי' המקבלים שתופיע על הראוי לבד כי אין בידה טובה רק לפי הטבע ההכרחיית. ויתכן שכיוון בזה כי אין הארתו וחמימותו מושפע מאתו ברצון או בטבע דרך עילה ועלול והשתלשלות באופן שיהי' זמן שהי' הוא בלבד זולת החמימות והאור הנמשך ממנו אך השמש אין נסתר וחבוי בשום עת מחמימותו כי תיכף במציאות' נמשך האור והחמימות ממנה בדרך חיוב והבן זה והנה אחר שהזכיר הנהג' המערכת ואיך היא מסור' בידו ית"ש ואין לה שום כח ואיל לשנות גזירותיו היחל לספר מגדולת ומנפלאות של הנהג' האישיית כי היא קשור' ומתאחדת בו ית"ש משא"כ המערכ' שהיא מרוחקת ממנו ואם שהוא יודע ענינה אך זה רצונו לסלק השגחתו ולעזוב ההנהג' בידה. וכמ"ש ידע מה בחשוכא ונהורא עמי' שרי שהכוונ' בו לדעתי שהוא ית"ש יודע מה בהנהג' המערכיות שהיא נדמה לחשך כמו שכתבנו אך הוא אינו משגיח עלי' ועוזב ההנהג' בידה. אמנם הנהג' האישיית שהיא נדמה לאור עמי' שרי אינה זזה מתח"י חבוקה ודבוקה בו. והנה לעומת שלימות הנהג' האישיית בחמשה בחי' שאמרנו. והנה לעומת הבחי' הראשונ' שהנהגה האישיות היא עפ"י שיעור והראוי והמוגבל ולא תעדיף ולא תחסור. ע"ז אמר תורת ד' תמימה ר"ל שתורת ד' שהיא באמת הנהג' האישיית שהיא מנהגת העולם כמ"ש אם בחוקותי תלכו כו', וכמ"ש החסיד בחו"ה שער הבחי' והיא תמימ' ושלימה כי דבר השלם אינו מקבל חסרון ותוספת וע"כ היא משיבת נפש. ולעומת הבחי' ב' והוא שהיא תכווין ותצמצם לאיש הפרטי הצריך אל הדבר הלז' כמו שאמר במטר שהוא בשביל אחד הצריך למטר. וע"ז אמר מחכימת פתי שהיא תכווין ותשקיף אל זה הצריך יותר אל החכמ' ותחכים אותו הבחי' ג' שהנהג' האישיית תפול על מקום הראוי לזה וע"ז אמר פקודי ד' ישרים שהמה מסתכלים בהשקפת הצדק והיושר להשקיף על איזה מקום הצורך מביא ע"ז. וע"כ המה משמחי לב כי כאשר יפול הדבר על מקומו הנאות לו הנה זה יוליד שמח' בלבות האנשים. ועל הבחי' הד' שהנהג' האישיית תשקיף על הנולד אם לא יהי' הדבר הזה לפח ולמוקש באחרית הימים. וע"כ תמנע לפעמים טוב מבעליו בעבור ראות' הרעה הנצמחת מזה באחרית הימים. וע"ז אמר מצות ד' ברה מאירת עינים להשקיף על הדברים העתידים להתהוות ולצמוח מזה הבחי' ה' היא זולת חמש' הבדלים שביארנו מצד איכות הפעול' רק מצד נצחיות' כי הישוע' הבאה מפאת השגח' האישיית היא לנצח כמ"ש נעימות בימינך נצח כמו שפרשנו לעיל פ"ב. וע"כ אמר יראת ד' טהור' עומדת לעד. ועל הבחי' ה' מחמשה בחי' שזכרנו לעיל פט"ז והוא שהנהג' האישיית תשקיף על זמן הראוי. וע"כ לפעמים תעשה דבר אחד ואח"כ תעש' הפכה וכאשר יתבונן המשכיל בהם יראה שאינם סותרים ומנגדים זה לזה כי כ"א צודק לפי זמנו ומועדו וכמ"ש ודבר בעתו מה טוב ואמר את הכל עשה יפה בעתו ואמר ועת לכל חפץ תחת השמי'. וז"ש משפטי ד' אמת צדקו יחדיו כ"א צודק בזמנו ומועדו. והנה אחר שביאר היות הנהג' האישיית הלז' מושלמת בששה בחי' הנזכרי' אמר עוד שיש בה שני שלימות. האחד השלימות אשר הוא מדבר הערב אשר הוא טוב לפי שעה. והב' אשר הוא מועיל לאחר זמן ואין בה ערבות עצמותיי רק שבמחיר' יכול לבא לידי ערבות ודברים מועילים כמו הזהב והפז כי לא ימלא רעבונו בזהב וכסף אך בתמורת' יכול לקנות כל מה שירצ'. וז"ש הנחמדים מזהב ומפז שאין להם ערבות רק שהוא דבר נחמד. ומתוקים מדבש ונופת צופים שהוא דבר הערב. ובתוה"ק יש שני שלימות אלו וכן בהנהג' האישיית. וע"ד מסדרי התפל' ישמחו במלכותך שומרי שבת כו' עם מקדשי שביעי כולם ישבעו ויתענגו מטובך שענין השביע' היא ענין הערבו' ועונג הוא דבר הנחמד שיענג אדם בה. ואמר שעי"ז יזכו עם מקדשי שביעי להנהג' הלזו. כי שבת מורה על הנהג' זו כמ"ש בשערים באריכות ולעיל בפתיחת המאמר ובפרק ב'. ובהנהג' הלזו יבא להם הערבות בשביעה וגם העונג בדברים נחמדים. ואמר שגם עבדך נזהר בהם בשמרם עקב רב והוא עפ"י שיש עוד הבדל בין הנהג' האישיית להנהג' המערכת והוא כשיושפע לו רוב עושר והצלח' ע"י הנהגה הכוללת שהיא עפ"י הזדמן אזי אם הוא יחסר ממונו לצדק' או לשאר דברים שהיושר והצדק' ליתן בהם. הנה בזה לא מיבעיא שלא יעדיף לו רוב שפע ע"י הברכ' כ"א לא ימלא לו חסרונו כי אינו שופעת בכוונת מכווין לכך אם יצדק אדם מעשיו וינהג בשפע הלז' על הצדק והיושר ויפזר במקום הראוי לפזר לא יעדיפו לו בעבור זה. וגם אם יקמץ ויחשוך מיושר אזי לא יגרע לו בעבור זה מטרף חוקו. ואדרבא אם יפזר הון ועושר ופיזור נתן לאביונים אזי יחסר לו אמנם אם יקמץ מליתן ולפזר לאביונים אזי לא יחסר לו. אמנם בהנהג' האישיות היא שופעת בכוונת מכוון לכך אם יצדיק אדם מעשיו וינהג בשפע הלז על צדק ויושר ויפזר במקום הראוי לפזר וליתן מתנות לאביונים. הנה בזה יושפע עליו השפע הלז מלא חפניו וימלא ידיו מברכותיו אמנם אם יגרע מצדיק עינו ויאטום אזנו מזעקת דל אזי גם השפע הלז' יגרע טרף חוקו וז"ש גם עבדך שהוא מושפע ע"י הנהג' האישיית שעי"ז נקרא עבד כמו שכתבנו בפרק ב'. נזהר בהם בעשות אחת ממצו' ד'. הגם שיש בו חסרון כיס כי בשמרם עקב רב. ר"ל שע"י שמירתו אותם יושפע עליו רב טוב ושפע מהנהג' העליונ' וכמ"ש כל המרחם על הבריות מרחמין עליו מן השמים שנאמר ונתן לך רחמים ורחמך. והנה באמת ראינו כמה אנשים קשי עורף יד עני ואביון לא החזיקו והמה גאון שבעת לחם שלות השקט הוא להם אין שטן ופגע רע. אך באמת מי שיהי' מוצלח עפ"י המערכת הכוכבים שנולד בטוב המזל הנה באמת היא לא תשקוף על הכנת המקבלים אם הוא ראוי אליו ומתנהג בה ביושר. ואדרבא אם הוא פנים קלקל ויעצור חיל נכסיו מלפזרם על הדלים ואביונים אזי יהי' הממון הלז אשר עפ"י המערכת שמור אצלו משא"כ אם יפזרם. וז"ש אדון החכמים יש עושר שמור לבעליו לרעתו שהכוונ' אצלו לדעתי שהודיענו דבר שהוא זרות נפלא ע"פ הדת אלקי שאמר עשר תעשר עשר בשביל שתתעשר ואמרו מלח ממון חסר וא"ד חס"ד. והכוונ' בזה שללישנא קמא צריך דוקא לחסור אותו בצדקה לעניים. ולאידך לישנא דאמרי חסד סגי אף בגמילות חסדים שילוה לעשירים כמ"ש גדול' ג"ח מן הצדק' שזה לעניים וזה אף לעשירים או שיטיל מלאי וכמ"ש גדול המלו' יותר מן העושה צדק' ומטיל מלאי יותר מכולם וא"צ לחסור מעותיו בצדק'. והנה מכל זה מבואר דעיקר קיום העושר בהיותו מתנהג בו ביושר ובמשפט עפ"י דת תוה"ק בל יהי' מכף מעוול וחומץ כי זה לא יועיל עשותו צדק' כי הוא מצוה הבאה בעבירה. אמנם הוא הראה לנו שיש עושר שהוא שמור לבעליו בשביל רעתו וז"ש לרעתו בשביל רעתו והלמד משמשת בלשון בעבור. בעבור שהוא רע ובליעל ואכזר ואינו מרחם על הדלים וקובץ על יד כסף תועפו' לו. מה שאין זה בעושר הבא מפאת השגחה עליונ' כי לא תאיר ולא תופיע כ"א להראויים בל יתייצב לפני חשוכים כי לא לפניו חונף יבא כ"א לפי מעשיו הטובים כך ייטיב לו. אמנם יש עושר הבאה מפאת המערכ' כי הוא שמור לבעליו בשביל רעתו מגודל רוע לבו ואינו מחסר ממון משא"כ העושר הבא משפע האישיי הוא ההיפוך מלח ממון חסר. אמנם באמת אף אם יצמח לאדם שפע וברכה ע"י המטרכ'. הנה העצה הישרה עפ"י הדת אלקיי שיחסר אותו וישפיע לזולתו וע"ז אמר מלח ממון חסר כי באמת מה שהוציא הזריעה לצדק' למליח' כי המליח' היא לדברים שאינם מתקיימים בהשהותם כי יפול בהם הרקיב' או שמחמת החמימות ההבל יסריחו ויעל' באשם וצחנתם והמליח' הוא לקיום דברים כאלו. כן ענין הממון הוא מטבעו דבר שאינו מתקיים לזמן מרובה כמ"ש כי בגלל הדבר הזה גלגל הוא שחוזר בעולם. וארז"ל למה נקראו שמם זוזים שזזים מזה לזה. וע"כ הממון הואיל והוא דבר שאינו מתקיים הנה הדבר המקיים אותו הוא כמליחה לבשר שאינו מתקיים. והנה באמת כאשר יזרע לצדקה הגם שהמערכת לא תוסיף לו כי היא אינו מפאת מכוון. אמנם הוא ית"ש יוסיף לו ע"י השגחתו האישיית. וז"ש המשורר אני בצדק אחזה פניך וארז"ל שלא כמדת ב"ו מדת הקב"ה מדת ב"ו אדם נותן דורון למלכות ספק מקבלי' אותו ממנו ספק אין מקבלין אותו ממנו ואת"ל מקבלין אותו הימנו ספק רואה פני המלך ספק אינו רואה. אבל מדת הקב"ה אינו כן אדם נותן פרוטה לצדקה זוכה ומקבל פני השכינה שנאמר אני בצדק אחזה פניך [בבא בתרא פרק השותפין]. והכוונ' אצלי לדבריהם כי העושה צדקה הוא מקבל השפעה מפני השכינה והיא הנהגה האישיית. וז"ש מקבל פני השכינה. וז"ש אני בצדק אחזה פניך ר"ל ההשפעה הבא מאור פני מלך חיים. וז"ש למעלה מזה על ענין הנהגה הלז' ובזה היחל המזמור הלז' בלשון תפלה לדוד שמעה ה' צדק כו' [תהלים יז]. והנה לדעתי שענין מזמור הלז' מוסד על העתירו לה' שישפיע לו מיטיב השפעתו. והוא הנהגה הבאה מהשגחתו העליונ' וז"ש בני קרח אחר שקוננו על חורבן בהמ"ק בעבור ההפסד הלז' שנפסקה השגחתו העליונה מהם וז"ש כאיל תערוג על אפיקי מים שאין לה כן נפשי תערוג אליך אלהים ר"ל אל השפעתך העליונה אשר הוא ע"י הדביקות הנפלא בו ית"ש כמ"ש בפרקים שזהו מ"ש כאשר ידביק האזור על מתני איש כן הדבקתי לי בית ישראל כו'. ואמר צמאה נפשי לאלהים לאל חי והוא צדיק חי עולמים שהוא ברית מלח עולם המשפיע לכנס"י מתי אבא ואראה פני האלהים ר"ל השפעה האישיית הבאה מאת פניו כמ"ש ע"ז יאר ה' פניו אליך כמ"ש בפרקי' היתה לי דמעתי לחם יומם ולילה באמור אלי כל היום אי' אלהיך ר"ל הנהגה האישיית אשר בזה הוא אלהיך בפרוטרוט כמ"ש אלהי ישראל וכמ"ש בפרקי' הקודמים אלה אזכרה ואשפכה עלי נפשי ר"ל שאזכור ההשפעה האישיית הסדורה מפאת מכוון אשר היא עודפת על הנהגה האישיות בחמש בחינות והוא מה שהיא משקפת על האיש והזמן והמקום והשיעור הראוי ומשקפת על העתיד שלא יצמח מזה רעה. והנה על האיש והשיעור הראוי אמר כי אעבור בסך ר"ל שאני שהוא האיש הראוי עברתי בהשפעה האישיית הלז' שהוא בסך וחשבון הראוי. ועל בחי' המקום אמר אדדם עד בית אלקים ששם מקום הראוי כי שם צוה ה' את הברכה. ועל השקפה שלא יצמח רעה אמר בקול רנה ותודה כי לא יצדק הרנה ותודה אם יצמח מזה רעה באחרית הימי'. ואפשר מטעם זה אין אומרים שירה על הנס שבח"ל אחרי שבאה מפאת המערכה כמ"ש לעיל בפרק ב' אפשר שיצמח מזה רעה באחרית הימים. ואפשר שזה הטעם שברכות בלעם חזרו לקללה כי הוא לא הי' יכול לברכם כדי שימשך עליהם השפעה בברכתו מהשפע' אישיית כי ענין הברכ' מלשון בריכה כאשר פירש בזה הר' אלבו בספר העקרים שהברכ' הוא מענין הבריכה כדמיון הבריכה שתחילה נמשך לתוכה ואח"כ מספיקי' ממנה כל הצורך עכ"ד והכוונ' לדעתי שהמברך הוא אמצעי בין הבורא ית"ש והוא כדמיון הבריכה שהוא אמצעי בין הנהר אשר ממנו יוצא מים אל השדה וכבר הארכנו בזה בשערים. והנה בלעם הרשע בודאי לא הי' אמצעי שישאב השפעה ממקור הברכות והוא השפע' האישיית כי לא יבא שם רשע רק הי' משפיע מן טוב המערכת. וע"כ חזרו לקללה כי מטוב הלז' יצמח רעה באחרית הימים. וע"ז אמר בקול רנה ותודה. וזהו מורה שלא יצמח ממנו רעה באחרית הימים. ועל בחי' השקפת הזמן הראוי אמר המון חוגג כי זה הי' בזמן הראוי שחוגגי' שמחת החג כי אז הוא זמן השפע' האישיות כי המה מקראי קודש. והנה אח"כ התנחמו נפשם באומרם מה תשתוחחי נפשי מצד אבידת דבר יקר הלז' ומה תהמי עלי מצד שאני הגורם ע"ז. כמ"ש כי בפשעכם שולחה אמכם הוא השפעה האישיית אם כל חי שהוא בינתו ית"ש הוחילי לאלהים כי עוד אודנו ישועות פניו. ר"ל הישוע' הבאה מאת פני זיוו והדרתו והשגחתו המעולה. ועל הישוע' הלזו אמר ושם דרך אראנו בישע אלהי'. וכמ"ש רז"ל כל השם אורחותיו בעוה"ז זוכה ורואה בישועתו של הקב"ה שנאמר ושם דרך א"ת ושם דרך אלא ושם דרך. והנה כוונת רז"ל במ"ש אל תיקרי יתבאר על נכון אחר שנקדים הצעה קטנה ולחשיבות הענין איחד לו פרק בפני עצמו:

תוכן העניינים

חינוך בית יהודה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה