חינוך בית יהודה· רבי יעקב צבי יולס
פרק כד
אם היות שנודע שהדברים האלקיים אינם צריכין לזמן כ"א גמרו בידי שמים. הנה הוא דבר שהוא למעלה מן הזמן חוייב מזה שהטוב' המושפעת מאתו ית"ש הוא כהרף עין:
הקודם הוא מבואר כי הדבר אשר הוא למעל' מן הזמן הנה לא ישתתף בה הזמן בפעולותי וע"כ כתבו המחקרים כי השהות הדבר אצל השכל להשכיל מושכלי' אם מצד השכל כי השכל אשר הוא למעל' מן הזמן הוא ישיג כמעט קט בלי זמן. אמנם הצורך בשהיות הזמן הוא בעבור התפשטות השכל היולנאיי ממורגשיו וממוחשיו. אמנם אח"כ ישכיל השכלתו במעט קט וע"ז ארז"ל כי לא דבר ריק הוא ואם ריק הוא מכם שאינם יודעים לדרוש אותה. והכוונה שמצד השכל הנה הוא ישכיל כל הדברים ברגע קטן. אמנם מה שהוא דבר ריק שאינם יודעים השכלת הדבר הוא מכם בעבור המורגשים והמוחשים הדבוקים בכם אשר בעבור' לא ישיג השכל ההיולנאי ממושכליו. והנה מבואר מזה אמתת הקודם כי הדברי' האלקיים הרוחניים אינם צריכים לזמן להוציא לאור מעשיהם. אך אמתת הנמשך הוא מבואר שהישוע' הבא' מאתו ית"ש מבלי התפעלות והשתדלות אנושיי הנה הוא יוגמר זולת זמן כי הוא ית"ש למע' מן הזמן וזהו ענין אמרו לנו רבותינו נוחי נפש במדרשיהם וז"ל שבא משה לישראל ואמר להם בזה החודש אתם נגאלים אמרו לו והלא עדיין לא בא זמן גאולתינו אמר להם הואיל והוא חפץ בגאולתכם מדלג על ההרים מקפץ על הגבעות. הכוונ' בזה כי באמת אם הי' הגאול' לפי התפעלות האנושיי כאשר יצרפו ויזדככו בגלות הלז' כי זה הי' ענין גלות מצרים כמ"ש המפורשים כדי שיזדככו שם לקבל התור' הנה הי' צריך להשהות הזמן כי הדברים הפעולים מן האנשים אשר תחת הזמן לא יגמרו ויבצעו מעשיהם זולת הזמן אמנם אחרי שהוא ית"ש חפץ בגאולתם הנה הוא ית"ש יפעול מעשהו זולת זמן כי אצלו העבר וההוו' והעתיד שוין. וע"ז אמרו רז"ל במדרש אין הקב"ה מניח את הצדיקים יותר מג' ימים וע"ז אמר המשורר חושה לעזרתי אדני תשועתי כי הישוע' הבאה מאת פניו הנה הוא עשה יעש' לה כנפיים כנשר ותעיף בלי אברת הזמן. וע"ז הענין ארז"ל במדרש פ' וישב והנה גפן לפני זה ישראל שנאמר גפן ממצרים תסיע ובגפן שלש' שריגים זה משה ואהרן ומרים והוא כפורחת הפריח' גאולתן של ישראל עלתה נצה הניצ' גאולתן של ישראל הבשילו אשכלותי' ענבים ענבים שהפריחו מיד הניצו ענבים שהניצו מיד בשלו ע"כ. והכוונ' לדבריה' היות כי נודע כי ענין השגח' האישיית הנה הוא מוסד על בנין ויסוד מוסד אבן בוחן והוא נדמה ביחוס' אל המערכת הכוכבים וגלגלי זוהר כאשר ביאר בזה העקידה בפ' ויגש שענין זה הבנין נדמ' למערכת השמים והנהג' הכוללת וע"כ אברהם שהי' הראשון והיסוד להנהג' האישיית הלא הוא כגלגל הראשון להנהג' הלזו והוא אשר קראוהו גלגל היומי והוא סובב בכל יום ממזרח למערב וכן אברהם נדמ' לזה בתנועתו כמ"ש מי העיר ממזרח צדק והוא כי השכינ' שורה במערב כמ"ש בפ"ב דב"ב מאי אורי' אויר יה. וכאשר העידו המחקרים כי הגלגלי' הקרובים אל הגלגל היומי אם שתנועותיהם בהיפך מתנועתו כי כולם סובבים מן המערב למזרח אמנם הקרובים אליו הוא מכריח אותם בתנועתו ומניע אותם מן המזרח למערב. וע"כ המה הולכים בכבדות מאד בתנועתם הטבעיית עד שלא שוער להם שום תנוע' מצד התנוע' ההכרחיית מגלגל היומי שהוא היפוך תנועתם הטבעיי' וכל הגלגלי' אשר יתרחקו מהגלגל ביותר אזי תנועתם הטבעיית היא הולכת במהירות יותר והמהירות בתנועתם הטבעיית ההפכיות מן התנוע' היומיית הוא כפי עצם התרחקם מן הגלגל הוימי. ועל ענין זה הי' אברהם הולך בתנועתו מן המזרח למערב וכל הקרובי' אליו ונלווים אצלו הנה הוא הי' מכריח אותם בתנועתו למערב אשר שם השכינ' כמ"ש כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך ד' כו'. אמנם המתרחקים הנה הי' להם התנוע' ההפכיית מן המערב למזרח דמודי בה מיני כמ"ש שם בספ"ב דב"ב דאמר רב ששת לשמעי' לכל רוחא אוקמן לבר ממזרח דמודי בה מיני והוא כי שם זריחת השמש. ואז כל מלכי מזרח ומערב משתחווים לחמה כמ"ש בפ"ק דברכות תנא משמי' דר"מ. בשע' שהחמה זורחת וכל מלכי מזרח ומערב מניחים כתריהם בראשיהם ומשתחוים לחמה מיד כועס הקב"ה. והנה יעקב אבינו ע"ה הוא גלגל המזלות אשר בו אפודות שנים עשר מזלות והמה שנים עשר שבטי יה כמ"ש והנה השמש והירח ואחד עשר כוכבים. והנה נגד שבע' כוכבי לכת המה שבע' רועים אברהם יצחק יעקב משה אהרן דוד שלמה וע"כ אמר פני משה כפני חמה והוא כי סדר שבע' כוכבי לכת הוא שצ"מ חנכ"ל וחמה היא באמצע ומ"ש פני יהושע כפני לבנה כי בדור הלז' הי' משה בחי' מזל חמה ואהרן בחי' מזל נוגה שהוא אחריו ואלעזר הכהן בחי' מזל כוכב ויהושע שהי' אחר אלעזר כמ"ש ולפני אלעזר הכהן יעמוד הי' בחי' לבנה. וע"כ אמרו פני יהושע כפני לבנה. אמנם מה שהזכיר העקיד' שאברהם הוא הגלגל הראשון הנה שבע' כוכבי לכת המה לוי קהת עמרם משה אהרן דוד ושלמה וכ"כ העקיד' בעצמו שם. ואמנם שאר החכמים המה ככוכבים המאירים ומזהירים וכמ"ש ותמזהירי' יזהירו כזהר הרקיע ומצדיקי הרבים ככוכבים לעולם ועדי וע"כ המלכות נדמ' לחמה כמ"ש וכסאו כשמש נגדי כי השמש הוא המושל הגדול במערכת. (וע"ז הענין אמר דע"ה לגלית הפלשתי אתה בא אלי בחרב ואני בא אליך בשם ד' צבאות אלקי מערכות ישראל. שהכוונ' שאתה בא מצד סיבה פעליות אשר יתכן לפי מערכת מזלות. אמנם אנכי בשם ד' אשר הוא מנהיג במערכ' האישוית והמערכ' הלז המה ישראל כי המה מזלותי'. וז"ש אלקי מערכות ישראל שהוא מנהיג מערכת ישראל שהמה מערכת הנהג' אישיית והבן). וע"ז הענין אמרו רז"ל וזרח השמש ובא השמש עד שלא שקע' שמשו של עלי זרח' שמשו של שמואל הרמתי כו'. הכוונ' כי הצדיקים והחסידים שבדור הזה המושלים על הנהג' האישיית הלז'. וע"כ שלא תמוט הנהג' הלזו חוייב עד שלא שקע' שמשו של זה יזרח שמשו של אחר. וע"ז הענין ארז"ל כל העולם ניזון בשביל חנינא בני ר"ל כאשר מן המערכת (וע"ז הענין ארז"ל הצדיקים הם המרכב' כענין המערכת שמים שאמר רוכב שמים כך הצדיקים הם מרכב' שהם מערכה עליונ' מזה) ומזלותי' יושפע מכל מזל שפע וברכה על העולם. כך מהנהג' האישיית ומזלותי' והמה הצדיקים והחסידים שבדור יושפע על ידיהם שפע וברכה. וז"ש בשביל ר"ל בשביל ודרך צנור שלו ניזון כל העולם וז"ש רז"ל ספ"ב דברכות שמעו אלי אבירי לב הרחוקים מצדק' רב ושמואל ואמרי להר' יוחנן ור' אלעזר חד אמר כל העולם כולו ניזונין בצדק' והם ניזונין בזרוע ואידך אמר כל העולם כולו ניזונין בזכותו והם אפילו בזכותן אינן ניזונין. והכוונ' לדבריה' ע"פ מ"ש הנביא אל יתהלל חכם בחכמתו ואל יתהלל הגבור בגבורתו ואל יתהלל העשיר בעשרו כ"א בזאת יתהלל המתהלל השכל וידוע אותי כי אני ד' עושה חסד ומשפט וצדק' בארץ כי באלה חפצתי נאום ד'. ויש להעיר בזה כמה הערות. האחד מ"ש אל יתהלל חכם בחכמתו שלמה לא יצדק ע"י ההילול כי זה ענין בחיריי הוא ונקנ' ע"י עמל והשתדלות האדם משא"כ בעושר וגבור' שבזה לא יוצדק ההילול כי מד' היתה זאת. השנית מ"ש כי אם בזאת יתהלל המתהלל שמלת המתהלל הוא מיותר ואין לו פירוש. השלישית מ"ש השכל וידוע אותי כי אני ד' עושה חסד למה תלה הידיע' שידע שהוא ית"ש עוש' חסד ולא הזכיר כמה ענינים שכליים הנתלים בידיעתו ית"ש על דרך השלילו' הרביעית מה ענין ג' תוארים האלו חסד ומשפט וצדק'. החמישית מ"ש כי באלה חפצתי שהוא אינו מובן הענין ועל מה הוא מוסב. אמנם לפי דרכינו יתיישב זה הענין כי כבר כתבנו בפרק ו' שענין הנהגות המה שלש' האחד הוא הנהג' האישיית והשני' היא הנהג' התיכונ' המתנהג על ידי המלאכים. והשלישית היא הנהגת המערכת. והנה החכמ' שורשה היא מהנהג' העליונ' כי היא נשפעת מתעלומות חכמ' ובינה של הבורא ית"ש והגבו' היא נשפעת מהנהגה התיכונ' שע"י המלאכים שנקראים גבורים כמ"ש ברכו ד' מלאכיו גבורי כח. והעושר היא נשפעת מהנהגת המערכת (הגם שהחכמ' והגבו' נשפעת ממנה וגם מכל אחד משלש' הנהגות אלו יושפעו שלשתן אמנם שורש וייחוס של החכמ' יתכן להנהג' האישיית וכן הגבור' להנהגה התיכונ' והעושר להנהג' התחתונ') והנה ע"ז אמר אל יתהלל החכם בחכמתו ר"ל שהוא מושפע מחכמתו ית"ש והיא הנהג' האישיית ואל יתהלל הגבור בגבורתו שהוא מושפע מגבורתו כמ"ש בפרקי' הקודמים שמצד הנהג' התיכונה שהיא ע"י המלאכים נקרא גבור ואל יתהלל עשיר בעשרו ר"ל בעושרו של חי עולמים שהוא ע"י המערכת כמ"ש במדרש עשיר יענה עזות זה עשורו של עולם ונקרא עשיר בעבור המון רובי חיילי השמים ומפרכותי' ומזלותי' שמהם נוזל הצלחת העוה"ז וסגולת זהב וכסף כמ"ש לי הכסף ולי הזהב כו'. ואחר שהניח הגזיר' השוללת לבל יתהלל באלה השלש' כי הם אינם שלו כי המה חכמתו וגבורתו ועושרו של חי עולמים אמר כי בזאת יתהלל המתהלל ר"ל המתהלל הקדום שמתהלל בחכמ' ובגבו' ועושר יתהלל בזאת כאשר ישכיל וידע אותי כי מידי זאת לו ויכיר טובתי וחסדי כי אני ד' עוש' חסד. והוא נגד הנהג' האישיות שמשפעת מצד חסדו הגדול ועליו העתיר המשורר אך טוב וחסד ירדפוני כל ימי חיי כמו שביארנו בשערים שער הנהג' בטוב טעם. ואמר ומשפט נגד הנהג' התיכונה שהיא במשפט וביושר ואמר וצדק' על הנהגת המערכת כי היא בצדק' אף לרעים כענין שאמרו בצדק' שמובחר הצדקה הוא נותנו ואינו יודע למי נותנו נוטלו ואינו יודע ממי נוטלו ומה תקנתי' ליתיב לגבאי של צדק' כך הענין מהנהג' הלז' שהוא ית"ש מסר רב טוב וחיות ושפע להמער' והיא תחלק לכל באי עולם והם לא ידעו ממי נטלו. וע"ז אמר המשורר צדק ומשפט מכון כסאך חסד ואמת יקדמו פניך. הכוונ' שהצדק ומשפט המה מכון כסאך והוא כדוגמת הכסא שהוא תחת היושב עליו כמ"ש שמים כסאי ועל ידם מתנהג העולם כי ענין הכסא הוא שם מושאל על השגח' והתבוננות בעסקי העולם כמ"ש עומד מכסא הדין ויושב על כסא רחמים (ויתכן זה ג"כ עפ"י מ"ש בזוה"ק כי צדק הוא דינא קשייא ומשפט הוא דינא רפייא. והכוונה כי צדק אשר הוא הנהגת המערכת אשר בעולם העשיי' כמ"ש ושחקים יזלו צדק ושם הדינים תקיפים והקליפות מתגברין. וזה ענין עשרה הרוגי מלכות לתקן העולם הלז' ולהעלות משם הנ"ק שהי' בבלתי אפשרי לתקן כי אם ע"י מיתתם כמבואר בעץ החיים כי שם הקליפות תקיפים. וז"ש צדק הוא דינא קשייא אמנם משפט בעולם היציר' אשר שם הנהגת המלאכים הוא דינא רפייא כנודע. ויתכן עוד כי צדק מבחי' מלכות הנקרא צדק וצדק' בסוד נערה ונער' כמבואר בזוה"ק אשר היא מקננת באופני' כמ"ש והנה אופן אחד בארץ וע"כ הנהגת האופנים נקראת צדק וצדק' כמ"ש ושחקים יזלו צדק ואמר תפתח ארץ תפר' ישע וצדק' תצמיח יחד. אמנם משפט הוא סוד תפארת ישראל והוא מקנן ביציר' ששם הנהגת המלאכים וע"כ קראתי שם הנהג' הלז' משפט. ודי בזה למבין). וע"ז אמר צדק ומשפט מכון כסאך שהמה מכון הנהגתך והשגחתך ומשפטך כי זה הוראת שם כסא כמ"ש עומד מכסא הדין כו' וזהו הנהג' התחתונ' והנהגה התיכונ'. אמנם חסד ואמת שהיא הנהג' האישיית שנקראת חסד כמ"ש חסד אל כל היום:
יקדמו פניך. ר"ל שהם קודמים לשני הנהגות האלו שהמה מהשגחת פניך כמ"ש יאר ד' פניו כאשר ביארנו זה בפרקים הקודמים. וע"ז אמר כי אני ד' עוש' חסד ומשפט וצדק' על ג' הנהגות האלו. ובזה יותר ההערה שהעיר הרמב"ם ז"ל על מלת בארץ שהוא מיותר ולדברינו יונעם שהכוונ' שהוא ית"ש מנהג אף העול' השפל הלז' בג' הנהגות האלו ואמר כי באלה חפצתי לומר שאין הענין הנעש' ע"י המערכ' מבלי רצונו הגם שהיא פועלת כפי הטבע מבלי השקפת' להטיב לטובים ולהריע לרעים ויראה לכאו' שאין זה מרצונו ית"ש אחרי שהיא חומסת לה אנשים הטובים וכאשר טעה בזה איוב באמרו ארץ ניתנ' ביד הרשע אחרי שראה העוות וקילקול הדין שבאה לו ממנ'. ע"ז אמר כי באלה חפצתי שזה הי' רצונו ית"ש שיתנהג עפ"י הטבע כמ"ש ר"א בן פדת ניחא לך דאחריב את עלמא כו'. והותרו בזה הערות שהערנו דוק ותשכח. זהו הענין שאמרו כל העולם ניזונין בצדק' ר"ל ע"י הנהג' המערכת שנקראת צדק' כמו שכתבנו. והם ניזונין בזרוע ר"ל ע"י כחו הגדול וזרועו הנטוי' מבלי שום מיצוע רק הכל ע"י הנהגתו האישיית ואידך ר"ל שכל העולם כולו ניזונין בזכותם ר"ל ע"י זכותם המשיכו אור ושפע מעצמות המאציל ית"ש בכל העולמות אף בעולם התחתון הלז' והוא מבואר עפ"י מה שכתבנו שהצדיקים המה מזלות מהנהג' האישיית שעל ידיהם יומשך השפע לכל העולמות. אמנם מ"ש והם אף בזכות עצמם אינם ניזונין יתבאר בשערים ובס' בציר אביעזר על חידושי אגדות בס"ד בטוב טעם. וע"ז הענין ארז"ל בב"ר פ' ויגש רב לי עוד יוסף בני חי עווני רב שאמרתי נסתר' דרכי מד' ומובטח אני שיהי' לי במה רב טובך. והוא מבואר לדעתינו עפמ"ש בעקיד' שענין ההתעצבות של יעקב אבינו ע"ה על בנו יוסף בעבור שחושב כי כאשר יסתלק אחד מהם הנה בטל יחס המערכת הלז' בהחסר אחד משנים עשר כי הוא המנין מכוון נגד י"ב מזלות. וז"ש בתחל' כשנאבד יוסף חישב שכבר נתבטל ממנו הנהג האישיית הלז' כאשר נתקלקל הסדר והוא נעזב אל המערכת השמים. וע"כ אמר נסתר' דרכי מד' ואח"כ כשנתבשר שיוסף בנו חי הנה ידע כי חטא בזה במ"ש נסתר' ואמר שמובטח אני שיש לי במה רב טובך שזה הטוב והאור הגנוז אשר צפנת ליראיך כי האור הזה נגנז רק ליראיו כי עליהם חופף האור השגחתו ורומזות על השגח' האישיי' כמ"ש בפרק י"ג בשם הזוה"ק. והנה יצא לנו מכללות דברינו אלה כי הנהג' הלזו היא שורש בארץ גזעו אשר עליהם נבנ' יסוד הנהג' האישיית הלזו. ואל המליצ' הזו כיוונו במדרש שהבאתי והנה גפן לפני זה ישראל כי המה נטועים ונשרשים בשרשרות עבותות האהב' כגפן הלז' ובגפן שלש' שריגים המה משה ואהרן ומרים כי המה היו המנהיגים הגדולים ומושלים במערכת הנהג' האישיית אשר על ידיהם הגפן תתן פרי' וסיפר אח"כ מהצמחת הגפן את ההשפע' האישיית וז"ש והיא כפורחת הפריח' גאולתן של ישראל עלת' נצה כו' ענבים שהפריחו מיד הנצו כו'. והוא הענין אשר דברנו כי ההנהג' האישיית הבאה מידו ית"ש לא תתל' בזמן כ"א ישועתו תצמיח ברגע קטן בלי הפעלת הזמן וזה שרמז בענין גפן הלז' שהוא מערכת הנהג' האישיית שלא נשתה' זמן בין הפריח' והנצ' והבישול כ"א הכל נעשה כאחד כי יד ד' הית' בזה. וע"כ אין להזמן שליט' בזה. וזהו הענין שארז"ל בפ"ק דשבת הנכנס לבקר את החול' אומר שבת היא מלזעוק ורפואה קרוב' לבא ורחמי' מרובים ושבתו בשלום. וכבר כתבנו שהשבת מורה על הנהג' האישיית ע"כ אמרו שבת היא מלזעוק ורפוא' קרובה לבא ר"ל שהדבר הבא מהשגחת האישיית היא ממהרת לבא בלי איחור זמן וע"ז אמר ושבתו בשלום שהנהג' האישיית נקראת שלום כמ"ש בפרק ט"ו. וע"ז אמרו עוד שם בפ"ב עתיד' אשה שתלד בכל יום שנאמר הרה יולדת יחדיו ועתידין אילנות שמוציאין פירות בכל יום שנא' ונשא ענף ועשה פרי מה ענף בכל יום אף פרי בכל יום. והכוונה בזה כי הפעולות האלו הנעשים ע"י הטבע המערכת הנה הוא צריך אל הזמן. אמנם לעתיד שיהי' הכל מתנהג ע"י השגחתו האישיית אזי לא יצטרך אל הזמן ויגמור הווייתן מבלי השהות הזמן כמ"ש קודם החטא שאמרו רז"ל בו ביום שמשו בו ביום הוציאו תולדות וז"ש המשורר אלקים להצילני ד' לעזרתי חושה והכוונ' שע"י הנהג' התיכונ' הנקראת אלקים על ידה יהי' הצלת ד' שהוא שם העצם שהוא פועל ע"י הנהג' האישיות יהי' עזרתי בחיש ומהר מבלי השתהות הזמן כי הישוע' הבאה ע"י הנהג' האישיי' היא באה במהירו' אף ברגע קטן בלתי איחור והשהות הזמן. וזהו הענין מבואר ג"כ בנבואת זכרי' והיא הפטרת שבת חנוכה. וזהו תואר הכתובים וישב המלאך הדובר בי ויעירני כאיש אשר יעור משנתו ויאמר אלי מה אתה רואה ויאמר ראיתי והנה מנורת זהב כולה וגולה על ראשה ושבע' נרותי' עליה שבעה ושבע' מוצקות לנרות אשר על ראש' ושני זיתים עלי' אחד מימין הגולה ואחד משמאל' ואען ואומר אל המלאך הדובר בי מה אלה אדוני כו' ויען ויאמר אלי זה דבר ד' אל זרובבל לאמר לא בחיל ולא בכח כי אם ברוחי אמר ד' צבאות מי אתה הר הגדול לפני זרובבל למישור והוציא את האבן הראשה תשואות חן חן לה ע"כ. והנה הענין הזה הוא סתום וחתום בחותם צר ונלאו בו כל חכמי לב לפרשו כי עמוק עמוק הוא. אמנם מה שנרא' לי לפי דרכינו בדרך רמז שרמז לנו על איכות הנהג' האישיית הלז' כי הוא תכונן ותתקומם בהקים הבית כי הוא מיוחס אל הנהג' האישיית כאשר כתבנו לעיל בפרק ט"ו בענין מ"ש רז"ל לא אבא בירושלים של מעל' עד שאבא בירושלים של מטה. וכעת מצאתי קצת מזה בעקיד' ושמחתי כעל כל הון שיש לי עוזר מבעלי החכמ' ות"ל ית"ש שכוונתי לדעתו הגדול' אמנם איך שיהי' הנה הוא מבואר שהנהג' הלזו היא מתייחסת לבית הגדול המקודש הלז' וכל מעשיו וכלי מכונותי' הוא מכוון אל הנהג' האישיית אשר בעולמות העליוני' כאשר ביאר הזוה"ק והרב בעקיד' הפליא בזה והרא' גודל חכמתו בהתפלספות הלז' וביאר איך מעשה המשכן הוא מכוון ונרמז לעולם העליון יעיין המעיין בדבריו. והנה ע"ז הענין הרא' לו מנורת זהב כולה והוא רומז על הנהג' האישיות הלז' כאשר ביארנו זה בשערים שער ההנהג' כי השלחן והמנור' המה שני מערכות מערכת הכוכבים הכולל ומערכת האלקית האישיית והשלחן הוא הנהגת המערכת. וע"כ אמרו הרוצה להעשיר יצפין וסימנך שלחן בצפון הוא עפ"י מאמרם בני חיי ומזוני לאו בזכותא תליא אלא במזלא תליא והיא בהנהגת המערכת והמזלות והרוצ' להחכים ידרים וסימנך מנור' בדרום כי היא השפע' האישיות אשר הוא נהר יוצא מעדן והוא תעלומות חכמ' אשר עלי' נאמר והחכמה תחי' את בעלי' וזה ענין המנור' שהראה לו וגולה על ראש' הוא מעיין הברכות אשר היא אם כל חי וממנה יוצאים כל השפעות התלויים ברצונו וחכמתו ובינתו ית"ש ושבעה נרותי' עלי' המה שבעה כוכבי לכת שביארנו והמה השבע' רועים שביארנו לעיל ושבעה מוצקות לנרות אשר על ראשה והמה הצנורות אשר מהם נוזל השפע להמנור' הלז' והוא שבע מדותיו ית"ש אשר המה הצנורות אשר מהם יזל טל ברכות וגשמי נדבות וז"ש בכפל לשון שבעה ושבע' אפשר שבעבור שכל אחד כלול משבעתן כנודע ושנים זיתים עלי' המה שני הגלגלים אשר זכרנו. האחד הגלגל הגדול המניע ממזרח למערב. והשני אשר בו אפודת חגורי המזלות והוא נרמז ליצחק אשר ממנו יצא יעקב שהוליד שנים עשר שבטי יה כדוגמת שנים עשר מזלות וכ"כ העקיד' בפ' ויגש שער ל"א וז"ש אחד מימין הגולה זה אברהם ואחד משמאל זה יצחק כנודע. והנה אותן הזיתים כבר ביארו רבותינו כי מהם נגמר תיכף ומיד השמן בלי שום כתישה וטחינ' ונוזל לנרות האלו דרך שבעה מוצקות. וע"כ הוא תמוה מה אלה אדוני איך נגמר הדבר בלי שום שהיית הזמן ותחבולו' אנוש. וע"כ השיב לו זה דבר ד' אל זרובבל אשר הוא עוסק בבנין בהמ"ק אשר הוא רומז אל הנהג' האישיית הלז' כי ע"ז לא יצטרך שום חיל וכח ותחבולות אנוש כ"א ברוחי אמר ד' שנגזר הכל מרצונו בלי שום אמצעים והשהות הזמן. וע"כ אמר מי אתה הר הגדול הוא סנבלט שביקש למנוע אותו מבנין הבית כי אחר שהעזר האלקי' הוא בעוזרו אין צריך לשום עזר המלך ושרים וז"ש והוציא את האבן הראש' היא הנהגה האישיית הלז' אבן בוחן פנת יקרת ועלי' אמר המשורר אבן מאסו הבונים הית' לראש פנה תשואות חן חן לה כי אין צריך לשום מפעלות אנושיי להחזיק לה תשואת חן וחסד. סוף דבר נתבאר מה שרצינו לבאר בזה הפרק שהנהג' האישיות לא תתלה בזמן. ובזה נשלם מה שרצינו לבאר בזה הפרק: